שמות - פרק יח - המשך רמז רסח וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שהיא כתובה בצדו. רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא. שבשעה שנתנה תורה זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד. באותה שעה נתקבצו כל אומות העולם ובאו אצל בלעם ואמרו לו שמא המקום עושה לנו כשם שעשה לדור המבול שנאמר ה' למבול ישב. אמר להם שוטים שבעולם כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו'. אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מביא הוא מבול של אש אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש אלא תורה נותן לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן. וכיון ששמעו כלם את הדבר הזה מפיו נסו כולן והלכו איש איש למקומו. רבי אלעזר המודעי אומר קריעת ים סוף שמע ובא שבשעה שנקרע ים סוף לישראל שמעו מסוף העולם ועד סופו שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמרי וגו'. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח וגו'. אמרו רחב הזונה בת עשר שנים היתה בשעה שיצאו ישראל ממצרים וכל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר זנתה. לסוף חמישים שנה נתגיירה היא אמרה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשלושה דברים אלו חטאתי לפניך בשלושה דברים אלו מחול לי בחבל בחלון ובחומה. זה שאמר הכתוב לריח שמניך טובים אמר ר' ינאי הראשונים נתת להם ריח מצות. אדם נתת לו שבעה מצות. נח אבר מן החי ריח מצות נתת להם. אבל אנו כשבאנו לסיני כאדם שמערה מפי חבית היית מערה לנו. שמן תורק שמך אמר ר' ברכיה כשם שהשמן מאיר כך התורה מאירה. על כן עלמות אהבוך העולם הזה והעולם הבא. דבר אחר עלמות אהבוך אומות העולם באין ומתגיירין מי היה זה יתרו מתן תורה שמע ובא. מה כתיב למעלה מן הענין מפלתו של עמלק ואחר כך וישמע יתרו זה שאמר הכתוב לץ תכה ופתי יערים. לץ תכה זה עמלק ופתי יערים זה יתרו. שבעה שמות נקראו לו (כתוב ברמז קס"ט). כהן מדין רבי יהושע אומר כומר היה כענין שנאמר ויהונתן בן גרשום בן מנשה וגו'. רבי אלעזר המודעי אומר שר היה כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. חותן משה מתחלה היה מתכבד משה בחמיו שנאמר וילך משה וישב וגו' ועכשיו יתרו מתכבד בו אמרו לו מה טיבך אמר להם אני חותן משה. את כל אשר עשה ה' שקול משה כישראל וישראל כמשה שקול הרב כתלמיד ושקול התלמיד כרב. כי הוציא ה' את ישראל ממצרים מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה המקום לישראל. ויקח יתרו חותן משה את צפורה וגו'. רבי יהושע אומר מאחר שפטרה הימנו בגט. נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שלוח מה שלוח האמור להלן גט אף שלוח האמור כאן גט. ר' אלעזר המודעי אומר מאחר שנפטרה הימנו במאמר (ברמז קעד). ואת שני בניה וגו' בארץ נכריה. רבי יהושע אומר נכריה היתה לו ודאי. רבי אלעזר המודעי אומר בארץ נכריה אמר משה הואיל וכל העולם כולם עובדים עבודה זרה למי אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו תן לי את צפורה בתך לאשה אמר לו יתרו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה אמר לו משה מה הוא אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו אמר לו השבע וישבע לו שנאמר ויואל משה ואין אלה אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול את העם וכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים כסף (ברמז ע"ט וברמז קס"ט). רב אחא בשם רבי יוסי בר חנינא בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם. אמר לו הקב"ה משה עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה רבי אליעזר אומר פרה בת שתים וכו' אמר לפניו רבונו של עולם יהי רצון שיצא מחלצי אמר לו הקב"ה חייך שיצא מחלציך הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר ושם אותו המיוחד אליעזר. ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו והלא כבר נאמר ואשתך ושני בניה עמה שומע אני שיהו בניה ממקום אחר תלמוד לומר ובניו ואשתו אל משה בניו של משה היו ולא היו בניה ממקום אחר. אל המדבר אשר הוא חונה שם הרי הכתוב מתמיה עליו שהיה שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת אל המדבר מקום תהו שאין בו כלום לכך נאמר אל המדבר. אני חותנך יתרו בא אליך הקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לו יתרו אתה באת להקביל פניו של אותו צדיק אל יהו בתי מדרשות בטלין מזרעך לעולם שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך. מכאן אמרו יתן אדם את בתו לתלמיד חכם ואפילו לוקחו בדמים. ישא אדם בת תלמיד חכם ואפילו נותן כל ממונו. נשא אדם בת עם הארץ סוף שיהו בניו עמי הארץ. נשא אדם בת תלמיד חכם סוף שיהו בניו תלמידי חכמים. משלו משל ענבי הגפן בענבי הגפן. ויאמר אל משה אני חותנך יתרו רבי יהושע אומר כתב לו באגרת. רבי אלעזר המודעי אומר שלח לו ביד שליח ואמר לו עשה בגיני ואם אין אתה עושה בגיני עשה בגין בניך ואם אין אתה עושה בגין בניך עשה בגין אשתך. רבי אליעזר אומר (נאמר למשה) [ויאמר אל משה] אני וגו' הקב"ה אמר אני ה' שאמר והיה העולם אני הוא המקרב ולא המרחק שנאמר האלהי מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק. אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו ואף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשם שמים אף אתה קרבהו ואל תרחקהו. מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל ומקרב בימין לא כשם שעשה אלישע לגיחזי שדחפו לעולם. ויצא משה לקראת חותנו אמרו יצא משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקני ישראל ואחריהם כל ישראל ויש אומרים אף שכינה יצאה עמהן. וישתחו וישק לו איני יודע מי השתחוה למי או מי נשק למי כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו לשלום מי קרוי איש הוי אומר זה משה שנאמר והאיש משה ענו מאד הוי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו. ויבואו האהלה זה בית המדרש. ויספר משה לחותנו למשכו לקרבו לתורה. את כל אשר עשה ה' שנתן תורה לעמו ישראל. את כל התלאה אשר מצאתם על הים. בדרך זו מלחמת עמלק. ויצילם ה' הצילם המקום מכל. ויחד יתרו על כל הטובה וגו' רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר אמר לו המן הזה שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם פת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל המטעמים שבעולם שנאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה. רבי אלעזר המודעי אומר בטובת הבאר הכתוב מדבר אמר לו הבאר הזה שנתן לנו המקום אנו טועמים בו טעם יין חדש טעם יין ישן טעם חלב טעם דבש טעם כל הממתקין שבעולם שנאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה. רבי אליעזר אומר בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר אמר לו עתיד המקום ליתן לנו שש מדות טובות ארץ ישראל העולם הבא והעולם חדש ומלכות בית דוד כהונה ולויה לכך נאמר טובה הטובה כל הטובה על כל הטובה מיד פתח ויאמר ברוך ה'. ויחד יתרו שייחד שם הקב"ה. דבר אחר שנעשה יהודי. דבר אחר ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו. שמואל אמר שנעשה בשרו חדודין חדודין. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי לארמאה (קמיה) [באפיה]. ויאמר יתרו ברוך ה' בשם ר' פפוס אמרו גנאי הוא למשה ולששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שפתח יתרו ואמר ברוך ה'. הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה. מנא הני מילי אמר ר' אחא דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'. על ניסא דרבים כולי עלמא צריכי לברוכי. על ניסא דיחיד הוא ניהו צריך לברוכי כולי עלמא לא צריכי לברוכי. מהו שיברך על נסי אביו ורבו. אם היה מסוים כגון יואב בן צרויה וחבריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון דניאל חנניה מישאל ועזריה מברך. נסי שבטים מהו שיברך מאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל צריך לברך. ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד פרעה לא מיד פרעה אלא מיד התנין הגדול. מתחת יד מצרים מתחת שעבוד של מצרים: שמות - פרק יח - רמז רסט עתה ידעתי כי גדול ה' אמר מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים ועכשיו הוציא המקום ששים רבוא בני אדם ממצרים לכך נאמר כי גדול ה'. ארבעה בני אדם אמרו ארבעה דברים אלו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליו ומי הן משה ויתרו ושלמה ונבוכדנצר. משה אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אלו אדם אחר אמרו היו משחקין עליו מי הודיעו לזה אלא לפי שכתוב יודיע דרכיו למשה לכך אמר כי כל דרכיו משפט. שלמה אמר את הכל עשה יפה בעתו אלו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מי הודיעו לזה מה יפה ומה אינו יפה אלא שלמה שלא חסר כלום משלחנו הוא היה יודע מה יפה ומה אינו יפה. אמר ר' יוסי בר חנינא אפילו מרור בתמוז ומלפפונין בניסן לא חסר שלחנו של שלמה. נבוכדנצר אמר והכל דירי ארעא כלא חשיבין אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו מה שלט אדם זה אפילו על יתוש לא שלט אלא לנבוכדנצר לו נאה לומר שנאמר בו וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו. יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה' לפי שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה לכך נאמר כי גדול ה'. יתרו נתן ממש בעבודה זרה שנאמר כי גדול ה' מכל האלהים. נעמן הודה במקצת שנאמר כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל. רחב שיירה בחללו של עולם אמרה כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים אמר לה הקב"ה לרחב את אמרת על הארץ מתחת ניחא אלא בשמים ממעל את אמרת מה דלא חזו עיניך חייך שבנך רואה מה שלא ראו הנביאים שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים וגו' אבל משה אמר כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אפילו בחללו של עולם. אמר ר' אושעיא תנו לה מפרי ידיה אמר הקב"ה אתה העדת עלי ואין עוד אף אני מעיד עליך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. כי בדבר אשר זדו עליהם מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבמחשבה שחשבו מצריים לאבד את ישראל בו נפרע מהם המקום שנאמר כי בדבר וגו' (כתוב בפסוק הבה נתחכמה לו): שמות - פרק יח - רמז רע ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים הכתוב מתמיה עליו אדם שהיה עובד וזובח ומקטר ומנסך לעבודה זרה שלו ועכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים. ויבוא אהרן וכל זקני ישראל ומשה להיכן הלך והלא מתחלה יצא לקראתו שנאמר ויצא משה לקראת חותנו ועכשיו להיכן הלך. מלמד שהיה עומד ומשמש עליהן. ויבוא אהרן וכל זקני ישראל מה תלמוד לומר לפני האלהים אלא מלמד שכל המקביל פני חברו כמקביל פני שכינה. אמר ר' אבין הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו שכינה שנאמר ויבוא אהרן וגו'. וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא לומר לך כל וכו'. ויהי ממחרת וישב משה וגו' ממחרת יום הכיפורים. וישב משה לשפוט וגו' וכי מן הבקר עד הערב היה דן את ישראל והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן סעודה ומה תלמוד לומר מן הבקר עד הערב אלא מלמד שכל מי שמוציא את הדין לאמתו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כתיב כאן מן הבקר עד הערב ולהלן הוא אומר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. אמר ר' הונא מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה דכתיב וישב משה לשפוט את העם וגו' ועוד דהא עדים כגמר דין דמי וכתיב בהו ועמדו שני האנשים. אמר עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה שנאמר ועמדו שני האנשים. רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוה קא חליש ליבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדיפתי ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה היה יושב ודן וכל היום כולו תורתו אימתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן וכו' כדלעיל ועד מתי יושבין בדין עד זמן סעודה. אמר ר' אחא מאי קרא אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין. וירא חותן משה וגו' ראהו כמלך שהוא יושב על כסאו והכל עומדין כך אתה עושה להן לישראל מדוע אתה יושב לבדך. ויאמר משה לחותנו אמרו הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל מה ראה משה לומר כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים. אמר לו אם לאו מה יאמר כשהוא אומר לדרוש אלהים יפה אמר. כי יהיה להם דבר בא אלי בין טומאה לטהרה. ושפטתי בין איש זה הדין שאין בו פשרה. ובין רעהו זה הדין שיש בו פשרה מגיד ששניהן נפטרין כרעים זה מזה. והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו חקים אלו מדרשות והתורות אלו ההוריות דברי רבי יהושע. רבי אליעזר אומר חקים אלו עריות שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות והתורות אלו ההוריות. נבל תבול גם אתה רבי יהודה אומר ילאו אותך וינשרו אותך. ר' אלעזר אומר ינבלו אותך כתאנה זו שעליה נובלות שנאמר וכנובלת מתאנה. גם אתה זה משה. וגם זה אהרן. העם אשר עמך אלו שבעים סנהדרין דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר גם אתה זה משה. וגם זה אהרן נדב ואביהוא. העם אשר עמך אלו שבעים זקנים. כי כבד ממך הדבר אמר לו הסתכל בקורה זו כשהיא לחה שנים ושלשה נכנסין תחתיה ואינן יכולין לעמוד בה [כשהיא יבשה] ארבעה וחמשה נכנסין תחתיה יכולין לעמוד בה הדא הוא דכתיב כי כבד ממך הדבר: עתה שמע בקולי איעצך אם תשמעני ייטב לך. ויהי אלהים עמך צא המלך בגבורה. היה אתה לעם היה להם ככלי מלא (דבורים) [דברות]. והבאת את הדברים שאתה שומע תרצה ותבין להם. והזהרתה אתהם את החקים אלו מדרשות. והתורות אלו ההוריות. והודעת להם את הדרך (אשר) ילכו בה זה תלמוד תורה. ואת המעשה אשר יעשון זה מעשה הטוב דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר והודעת הודע להם את חייהם. את הדרך זה בקור חולים. אשר ילכו זה קבורת מתים. בה זה גמילות חסידם. ואת המעשה זה שורת הדין. אשר יעשון זה לפנים משורת הדין. אמר מר אשר ילכו זה בקור חולים היינו גמילות חסדים. לא נצרכה דאפילו בבן גילו, דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים בחולי ואפילו הכי איבעיא ליה למיזל לגביה. בה זו קבורה היינו גמילות חסדים לא נצרכה דאפילו זקן ואינה לפי כבודו. אשר יעשון זו לפנים משורת הדין, דאמר רבי יוחנן מפני מה חרבה ירושלים שדנו בה דין תורה ולא עבוד לפנים משורת הדין: ואתה תחזה מכל העם תחזה להם בנבואה. אנשי חיל אלו עשירים ובעלי ממון. יראי אליהם אלו שהן יראים מן המקום בדין. אנשי אמת אלו בעלי הבטחה. שונאי בצע אלו ששונאים לקבל ממון בדין דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר ואתה תחזה מכל העם אתה תחזה להם אספקלריה במחזות זו שמחזין בה מלכים. אנשי חיל אלו בעלי הבטחה. יראי אלהים אלו שעושין פשרה בדין. אנשי אמת כגון רבי חנינא בן דוסא וחבריו. שונאי בצע אלו שהן שונאין ממון עצמן ואם ממונם שונאין קל וחומר ממון חבריהם. למה נקרא שמו יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמר ואתה תחזה מכל העם. והרי אף בימי משה היו מסיני שנאמר אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים למה נתעלם מעיני משה לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו: שמות - פרק יח - רמז רעא תניא אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נשמתו וכשמת שמעון בנו של רבי עקיבא נתקבצו קהל גדול לקברו אמר להם רבי עקיבא הוציאו לי ספסל בין הקברות וישב עליו ודרש ואמר אחינו ישראל שמעוני לא שאני חכם יש כאן חכמים ממני לא שאני עשיר יש כאן עשירים ממני אנשי דרום מכירין את רבי עקיבא אנשי הגליל מאין מכירין האנשים מכירין את עקיבא הנשים והטף מאין מכירין אמר להם יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם מצוה מנוחם אני שאילו היו לי שבעה בנים וקברתים יודע אני שבני בן העולם הבא שזיכה את הרבים משה זכה וזיכה את הרבים וכו' שנאמר צדקת ה' עשה ירבעם חטא וכו' ראויין היו ישראל לקבל את התורה אילולי עמדו משה ואהרן שנאמר יצפון לישרים תושיה. ראויין היו ישראל להגאל ממצרים אילולי משה ואהרן שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ראויה פרשת שופטים ליאמר על ידי משה אילולי עמד יתרו. ראויה פרשת נחלות ליאמר על ידי משה אילולי זכו בנות צלפחד. ראוי היה פסח קטן ליאמר אלו לא עמדו טמאים. ראוי היה בית המקדש להבנות שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך אילולי עמדו דוד ושלמה. ראויין היו ישראל ליגאל בימי המן שנאמר ואף גם זאת וגו' אילולי עמדו מרדכי ואסתר. ראויין היו ישראל להשתעבד שנאמר ועבדום וענו אותם אילולי פרעה ומצרים. ראויין היו ישראל לעבוד עבודת אלילים שנאמר וקם העם הזה וזנה לולי ירבעם. ראויה היתה פרשת מקלל לולי בן ישראלית. ופרשת שבת לולי מקושש. ראוין היו ישראל ליפול בחרב שנאמר בחרב יפולו כל חטאי עמי לולי בלעם. ראויה היתה ירושלים ליחרב ובית המקדש לישרף שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש לולי נבוכדנצר וחבריו. וכשהרג טרגינוס את פפוס ולולינוס אחיו בלודקיא אמר להם אם אתם מעמו של חנניה מישאל ועזריה יבוא אלקיכם ויציל אתכם מידי אמרו לו חנניה מישאל ועזריה כשרים היו ונבוכדנצר מלך הגון היה וראוי שיעשה נס על ידו אבל אתה רשע ואין ראוי שיעשה נס על ידך ואנו מחוייבים מיתה לשמים אם אין אתה הורגנו הרבה אריות הרבה נחשים הרבה עקרבים שיבואו ויפגעו בנו. אבל כשנמות תדע שאנו מבני בניהם של חנניה מישאל ועזריה אמרו לא מתו עד שראו מחטטין עיניו. ושמת עליהם שרי אלפים שש מאות. שרי מאות ששת אלפים. שרי חמשים שנים עשר אלף. שרי עשרות ששים אלף. נמצאו כל דייני ישראל שבע רבוא ושמונה אלפים ושש מאות. דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו. הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין. מתניתין דלא כרבי אליעזר דתניא היה רבי אליעזר אומר וכו'. ורבי אליעזר האי ושפטו מאי דריש ביה לאתויי יום המעונן. ורבי מאיר האי ביום הנחילו מאי עביד ליה מבעיא ליה ביום מפילין נחלות ואין מפילין נחלות בלילה וכו'. ושפטו את העם בכל עת רבי יהושע אומר בני אדם שהן בטלין ממלאכתם יהיו דנים את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך דברים גדולים יביאו אליך דברים קטנים ישפטו הם אתה אומר כן או אינו אלא דברים של בני אדם גדולים יביאו אליך ודברים של בני אדם קטנים ישפטו הם כשהוא אומר את הדבר הקשה יביאון אליך הא אינו מדבר בבני אדם אלא בדבריהם הכתוב מדבר. אין דנין את השבט אלא בבית דין של שבעים ואחד. האי שבט דחטא במאי אילימא שחלל את השבת אימור דפליג רחמנא בין יחידים למרובים לענין עבודת אלילים בשאר מצות מי פליג. אלא בשבט שהודח. למימרא דבדינא דרבים דיינינין ליה כמאן לא כרבי יאשיה ולא כרבי יונתן דתניא עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה ועד מאה דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט. ואפילו רבי יונתן לא קאמר אלא רובו אבל כולו לא. אמר רב מתנה הכא בנשיא שבט שחטא עסקינן מי לא אמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול האי נמי גדול הוא. עולא אמר ר' אלעזר בבאין על עסקי נחלות וכתחלתה של ארץ ישראל מה תחלתה שבעים ואחד אף כאן שבעים ואחד. אי מה תחלתה קלפי אורים ותומים וכל ישראל אף כאן קלפי אורים ותומים וכל ישראל אלא מחוורתא כדרב מתנה. רבינא אמר לעולם בשבט שהודח ודקשיא לך בי דינא דרבים דיינין ליה אין. אף על גב דקטלינן ביחיד בי דינא דרבים דיינין ליה. מי לא אמר ר' חייא בר יוסי אמר ר' הושעיא והוצאת את האיש ההוא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואין אתה מוציא כל העיר לשעריך. הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כלו אל שעריך. ואין דנין כהן גדול אלא בשבעים ואחד מנהני מילי אמר רב אדא בר אהבה דאמר קרא כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול. מיתיבי דבר גדול דבר קשה. או אינו אלא דבריו של גדול. כשהוא אומר את הדבר הקשה יביאון אל משה הרי דבר קשה אמור. הוא דאמר כי האי תנא דתניא דבר גדול דבריו של גדול. או אינו אלא דבר קשה כשהוא אומר דבר הקשה הרי דבר קשה אמור מה אני מקיים דבר גדול דבריו של גדול. והאי תנא תרי קראי למה לי חד לצוואה וחד לעשיה. ואידך אם כן לכתוב או גדול גדול או קשה קשה. מאי גדול ומאי קשה שמע מינה תרתי. בעי רבי אליעזר שורו של כהן גדול בכמה למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה או דילמא דלמיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה. אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורו מכלל דממונו פשטינן ליה. פשיטא מהו דתימא הואיל וכתיב כל הדבר הגדול כל דבריו של גדול קמשמע לן. תניא כהן גדול שעבר על עשה ועל לא תעשה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו. פשיטא סלקא דעתך אמינא הואיל ותנן אין דנין כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד. ואמר רב אדא בר אהבה כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול אימא כל דבריו של גדול קמשמע לן. ואימא הכי נמי מי כתיב דברי גדול הדבר הגדול כתיב דבר גדול ממש. והקל מעליך ונשאו אתך אין בודקין מן סנהדרין ולמעלה מאי טעמא אמר רב נחמן ונשאו אתך בדומין לך. אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים צא והמלך בגבורה. וצוך אלקים ויכלת עמוד אם מודה לך את יכול לעמוד ואם לאו אין את יכול לעמוד. וגם כל העם הזה אהרן נדב ואביהוא. ההוא דהוה קמוביד ואזיל מבי דינא שקיל גלימא זמר ואזיל באורחא. אמר ליה שמואל לרבי יהודה שיננא קרא כתיב וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. וישמע משה רבי אלעזר המודעי אומר וישמע לקול חותנו ודאי ויעש כל אשר אמר לו אלקים. וישלח משה את חותנו רבי יהושע אומר שלחו מכבודו של עולם. רבי אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות שמתוך תשובה אתה למד שנתן לו ויאמר אל נא תעזוב אותנו. אמר לו אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך. אל נא תעזוב אותנו אמר לו כלום הנר מהנה אלא במקום החושך וכי מה הנר מהנה בין חמה ללבנה את חמה ואהרן לבנה מה יעשה הנר בין חמה ללבנה. אלא הריני הולך לארצי ומגייר כל בני מדינתי ואביאם לתלמוד ואקרבם תחת כנפי השכינה. יכול שהלך ולא עשה הרי הוא אומר ובני קיני חותן משה וגו' וילך וישב את העם אין עם אלא חכמה שנאמר אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה. וישלח משה את חותנו ואחר כך בחדש השלישי אמר שלמה לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. אמר הקב"ה בני היו משועבדין בטיט ולבנים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בבטח והשקט ובא לראות בשמחת התורה עם בני לפיכך וישלח משה את חותנו ואחר כך בחדש השלישי. למה כך דרש משה קל וחומר ומה אם מצוה אחת כשבא הקב"ה ליתן מצות פסח אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו תרי"ג מצות שרוצה ליתן לישראל יהא יתרו כאן ויראה אותם לפיכך וישלח משה ואחר כך בחדש השלישי. זה שאמר הכתוב הלא כתבתי לך שלישים התורה משולשת ואותיות משולשין והאבות משולשין והשבט שנתנה על ידו משולש ומשה שלישי ביניהם ואותיותיו משולשות ואחים שלושה ונצפן לשלושה חדשים. התורה משולשת תורה נביאים וכתובים. ואותיותיה משולשות אב"ג. האבות משולשין אברהם יצחק ויעקב. והשבט שלישי ראובן שמעון ולוי. (ואותיותיו משולשין לוי) ומשה שלישי ביניהם אנכי עומד בין ה' וביניכם. ואותיותיו משולשין משה. ואחים שלשה משה אהרן ומרים. ונצפן לשלשה ותצפנהו שלשה ירחים. ליום השלישי כי ביום השלישי. ובחדש השלישי שנאמר בחדש השלישי, למה בחדש השלישי ולא בחדש השני ולא בחדש הרביעי ולא בחדש אחר אמר ר' הושעיא שנה לי ר' חייא הגדול שבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יארסו עד שלשה חדשים כך ישראל נקראו גרים שנאמר כי גרים הייתם. שבויים שנאמר והיו שובים לשוביהם. משוחררים שנאמר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים. אמר הקב"ה אמתין להם שלושה חדשים ואחר כך אתן להם את התורה. דבר אחר בחדש בא חדש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב"ה על משה בסנה אמר לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ אלא כיון שהגיע אמר הקב"ה בא חדש שהיית מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי כמו שאמר בירח זיו בירח בול בירח האיתנים אלא בחדש. אמר להם הקב"ה חדוש דברים אני עושה ומחדש אתכם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ועמד על פרקו בקש אביו להשיאו [והיה לו ארגנטין ישנה] אמר המלך אין כבודו של בני להשיאו (בחצר) [בארגנטין] ישנה אלא אם אמתין עד שאעשה חדשה אני מאחר שמחתו של בני. מה עשה המלך הביא נפחים ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחשת. הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ. כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין חרשין וחגרין אמר הקב"ה תורה כלה תמימה שלמה היא שנאמר תורת ה' תמימה. אמר הקב"ה אתן אותה לדור זה יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהן אני מאחר בשמחה של תורה. מה עשה הקב"ה רפא אותם ונתן להם את התורה. ומנין מי שהיה סומא היה רואה שנאמר וכל העם רואים ומי שהיה חרש נעשה שומע שנאמר נעשה ונשמע. ומי שהיה חגר נעשה שלם שנאמר ויתיצבו. בחדש השלישי למה בחדש תאומים שלא יהא פתחון פה לאומות העולם אילו נתן לנו את התורה היינו מקיימין אותה אמר להם הקב"ה ראו באיזה חדש נתתי את התורה במזל תאומים שאם יבוא עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה יבוא ללמוד תורה. ר' יודן ברבי סימון פתח רבות בנות עשו חיל, אדם הראשון נצטוה על שש מצות. נח נצטוה על אבר מן החי. אברהם על המילה. יצחק נתחנך לשמונה. יעקב על גיד הנשה. יהודה על היבמה. ואת עלית על כלנה אבל את בסיני תרי"ג מצות רמ"ח מצות עשה כנגד אברים שבאדם כל אבר ואבר אומר לאדם עשה בי את המצוה הזאת. ושס"ה מצות לא תעשה כנגד ימות החמה. כל יום ויום אומר לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי את העבירה הזאת. שקר החן והבל היופי שקר היה החן של נח ונח מצא חן וגו'. והבל היופי הבל היה יפיו של אדם הראשון תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה ומכולם אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה אמר ר' יוסי בן זימרא מפני מה הוא מושל את הנביאים בנשים. אלא מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אינן מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב"ה. אמר הקב"ה לישראל בני היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני אימתי בחדש השלישי. ר' יודן פתח יצילני מאויבי עז זה פרעה שנאמר אמר אויב. ומשנאי כי אמצו אלו המצריים יקדמוני ביום אידי מאן דאמר פרעה מאן דאמר עמלק ומכולן ויהי ה' למשען לי. ויוציאני למרחב שנתן לי את התורה רחבה מני ים. יחלצני כי חפץ בי אמר רבי יוחנן פזמא דידיה סלקת למיתן לי אורייתא אימתי בחדש השלישי. ר' יצחק פתח סמכוני באשישות בשתי אשות אשו של מוריה ואשה של סנה. דבר אחר באשו של אברהם ובאשו של חנניה מישאל ועזריה. דבר אחר אלו הלכות המאוששות . רפדוני בתפוחים אלו דברי תורה שריחן טוב כתפוחים. כי חולת אהבה אני אמר ר' יצחק בראשונה שהיתה הפרוטה מצויה היה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד. עכשיו שיאן הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכות אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא דבר אגדה. דבר אחר כי חולת אהבה אני אמר ר' לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאסכולי אמר המלך עדיין לא באה זיו של בני והוא הולך לו לאסכולי אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במאכל ובמשתה ואחר כך הוא הולך לאסכולי. כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראויין לקבל את התורה והיו בהן בעלי מומין משעבוד וטיט ולבנים. אמר הקב"ה עדיין לא באן זיון של בני והן מקבלין את התורה אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ומן ובשלו ואחר כך מקבלין את התורה אימתי בחדש השלישי. ר' אבין פתח הלא כתבתי לך שלשים ומשלשין אמר ר' אלעזר שלא יהיו דברי תורה בעיניך כפרוזדגמא ישנה אלא כפרוזדגמא חדשה שהכל רצים לקראתה. שלישים שלשום כתיב וכן הוא אומר ביום הזה באו מדבר סיני, וכן הוא אומר ה' אלקיך מצוך לעשות. ר' שמואל בר יצחק שלישים גבורים כמה דאת אמר ושלשים על כלו. אמר ר' שמואל בר נחמני דברי תורה נמשלו כזיין מה זיין זה מתקיים לבעליו כך אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שעמל בהן כל צרכן, מה טעם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ר' יודן אמר פיפיות תורה בכתב ותורה בעל פה. ורב נחמן אמר פה פיות חרב שהיא אוכלת משני צדדיה נותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא . רבי אומר כי היו שרי קודש ושרי האלקים גוזרין על העליונים והן עושין ועל התחתונים והן עושין. אמר רבי חייא גבורים הן דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן על צרכן. אמר רבי אבא דברי תורה נמשלו לקונדיטון מה קונדיטון הזה יש בו יין יש בו דבש יש בו פלפלין אף דברי תורה יש בו יין שנאמר כי טובים דודיך מיין. יש בו דבש ומתוקים מדבש. יש בו פלפלין אמרת ה' צרופה. אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם ה' ואני אל. אנכי הגדתי במצרים ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'. והושעתי בים. והשמעתי בסיני משמים השמעת דין. ואין בכם זר זה יתרו. ואתם עדי נאם ה' ואני אל. תני רבי שמעון בן יוחאי אם אתם עדי אני אל אין אתם עדי כביכול איני אל. לכל זמן זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנאמר ויניחהו בגן עדן. וזמן היה לו שיצא שנאמר ויגרש את האדם. זמן היה לו לנח ולבניו ליכנס אל התיבה שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התיבה. וזמן היה לו שיצא שנאמר צא מן התיבה. זמן היה לאברהם שתנתן מילה על ידו שנאמר ואתה את בריתי תשמור. וזמן היה שתמול לבניו שתי פעמים אחת במצרים ואחת במדבר. ועת לכל חפץ תחת השמים אמר ר' ברכיה חפץ שהוא למעלה מן השמים ניתן למטה ואי זו זו תורה אימתי בחדש השלישי באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט התורה אומרת באיזה שביל אני מצויה בדרכן של עושי צדקה. בתוך נתיבות משפט אמר רב הונא משל לסקיפסטי של מטרונא כשהיא עוברת בשוק משמטים סייף וזיין מלפניה וסייף וזיין מאחריה. כך היא התורה דינים מלפניה שם שם לו חק ומשפט ואתה תחזה מכל העם ודינים מאחריה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם: שמות - פרק יח - רמז רעג כתפוח בעצי היער מה התפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל כך ברחו כל אומות העולם מלפני הקב"ה ביום מתן תורה יכול אף ישראל כן תלמוד לומר בצלו חמדתי וישבתי מה תפוח הזה מוציא נצו קודם לעליו כך הקדימו ישראל עשיה לשמיעה. מה תפוח זה אינו גומר פירותיו אלא בסיון כך לא נתנו ישראל ריח טוב בעולם אלא בסיון אימתי בחדש השלישי משל וכו' וכיון שהגיע הזמן אמרו הרי שעה שתכנס מטרונא לחופה כך כאן כיון שהגיע זמנה של תורה אמרו הרי שעה שתנתן תורה לישראל. ר' לוי בשם ר' שמעון בן חלפתא משל למלך שנשבה בנו והלך ופדה בנו אמר היו מונין אפטיא לפדיון בני כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא ליציאת מצרים למלך שהיה משיא את בתו ואמר היו מונין אפטיא לנשואי בתי כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא למתן תורה. ביום הזה באו מדבר סיני וכו' אמר רבי יהושע בן לוי משל לבן מלך שהיה מטייל בשוק ופגע באוהבו של מלך ומלא חיקו אבנים טובות ומרגליות אמר המלך פתחו לי תסווריות שלי שלא יהא בני אומר אילולי אוהבו של מלך לא היה לי מה ליתן לו כך אמר הקב"ה למשה שלא יהו ישראל אומרים אילולי שבא יתרו ולמדם את הדינין לא היה לו ליתן לנו את התורה אלא הריני נותן להם את התורה שכולה דיים ואלה המשפטים. אמר ר' לוי משל למלך שהיה מבקש לישא אשה בת טובים ובת גניסים אמר איני תובע בה אלא משאני עושה בה כמה טובות אחר כך אני תובע בה. ראה אותה ערומה והלבישה ואלבישך רקמה. בים והעבירה ובני ישראל הלכו ביבשה. באו עליה שבאים והצילה אלו עמלקים. ראה אותה אצל הנחתום ומלא חיקה גלוסקאות. אצל החנוני והשקה אותה קונדיטון. אצל הפטם ומלא חיקה פטומות. אצל פרקרוס ומלא חיקה פרקריריסים. כך גלוסקאות הנני ממטיר לכם לחם. קונדיטון אז ישיר את השירה הזאת עלי באר. פטומות ויגז שלוים. פרקרוס ויניקהו דבש מסלע. משל למלך שהיה משיא את בתו וקבע קרטיסין בני רומי לא יחתון לסוריא ובני סוריא לא יחתון לרומי וכיון שהשיא את בתו התיר קרטיסין. כך עד שלא נתנה תורה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומשנתנה תורה ומשה עלה אל האלקים וירד ה' על הר סיני. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום בקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ממצרים והיו חלוקים אלו על אלו והיו אומרים בכל שעה נתנה ראש ונשובה מצרימה מה כתיב ויסעו מסכות ויחנו באתם היו נוסעין במריבה וחונין במריבה כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת ויחנו שם ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל נעשו הומניא אחת אמר הקב"ה התורה כולה שלום ולמי אני נותנה לאומה שהיא אוהבת שלום הוי כל נתיבותיה שלום. בחדש השלישי חדוש דברים אני מחדש בכם ועושה בכם מעין דוגמת העולם הבא. מה לעתיד לבוא ואזני חרשים תפתחנה אף הכא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מה לעתיד לבוא אז ידלג כאיל פסח וגו' אף הכא ויענו כל העם יחדיו. ומפני מה נתנה במדבר ללמדך שאם אין אדם מפקיר עצמו כמדבר אינו זוכה לדברי תורה. ומה המדבר הזה אין לו סוף כך דברי תורה אין להם סוף שנאמר ארוכה מארץ מדה וגו' וכשם שאין לה סוף כך אין למתן שכרה סוף שנאמר מה רב טובך וגו'. ביום הזה באו מדבר סיני וכי ביום הזה באו אלא כשאתה למד תורה לא יהו בעיניך ישנים אלא כאילו היום נתנה. ביום ההוא אין כתיב כאן אלא ביום הזה בעולם הזה נתתי לכם את התורה והיו יחידים יגעים בה אבל לעתיד לבוא אני מלמדה לכל ישראל והן לומדין אותה ואינן שוכחין שנאמר כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם. ולא עוד אלא שאני מרבה שלום ביניהם כשם שאמר ישעיה וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך: שמות - פרק יט - רמז רעד בחדש השלישי מגיד שמונין חדשים ליציאת מצרים. אין לי אלא חדשים שנים מנין תלמוד לומר בשנה השנית. אין לי אלא באותו הפרק בפרק אחר מנין תלמוד לומר בשנת הארבעים לצאת בני ישראל. כל אלו עד שלא נכנסו ישראל לארץ משנכנסו ישראל לארץ מנין תלמוד לומר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה וגו'. כל אלו עד שלא נבנה בית משנבנה הבית מנין תלמוד לומר ויהי מקץ [עשרים] שנה אשר בנה שלמה וגו'. לא רצו למנות לבנינו ימנו לחורבנו שנאמר אחר אשר הוכתה העיר. לא רצו למנות לעצמן ימנו לאחרים שנאמר בשנת שתים לדריוש. ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר. וכן הוא אומר אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'. ואומר תחת אשר לא עבדת וגו' ועבדת את אויביך. וכבר היה רבי יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו ריבה זו מה היא אמרו לו עברית סוס זה של מי הוא אמרו לו של פרש ערבי הוא אמר להם לתלמידיו כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע מה הוא אם לא תדעי לך וגו'. לא רציתם להשתעבד לשמים הרי אתם משתעבדים לפגומי גוים ערביים. לא רציתם לשקול שקליכם לשמים בקע לגלגלת הרי אתם שוקלים חמש עשרה שקלים למלכות אויביכם. לא רציתם לתקן את הדרכים ואת הרחובות העולין לבית הבחירה הרי אתם מתקנין את הבורגנין העולין לשלחן מלכים וכן הוא אומר תחת אשר לא עבדת וגו' תחת אשר לא עבדת באהבה ועבדת את אויביך בשנאה תחת אשר לא עבדת בשובע ועבדת את אויביך ברעב ובצמא ובחוסר כל שנטלה דעת מהן. דבר אחר ובחוסר כל וגו' חסרים בתלמוד תורה. ביום הזה באו מדבר סיני ראש חודש היה לכך נאמר ביום הזה בחודש השלישי: שמות - פרק יט - רמז רעה ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני והלא כבר נאמר ביום הזה באו מדבר סיני אלא הקיש נסיעתן מרפידים לביאתן מדבר סיני מה ביאתן למדבר סיני בתשובה אף נסיעתן מרפידים בתשובה. דבר אחר הקיש ביאתן מדבר סיני לנסיעה מרפידים מה נסיעתן מרפידים הכעיסו למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו אף ביאתן מדבר סיני הכעיסו למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו. רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר אענך בסתר רעם משעה שהייתי עונך ומגין עליך ומרעים עליך את כל העולם מאותה שעה היה אתה קורא בסתר אני אענך בגלוי ומרעים עליך את כל העולם רבי יהודה אומר הרי הוא אומר וירא אלקים את בני ישראל וגו' גלוי וידוע לפניו שהן עתידין להכעיס שהן עתידין לנאץ. כיוצא בדבר דרש רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי הרי הוא אומר בכל צרתם לו צר וגו' ויאמר אך עמי המה וגו' וכי לא היה גלוי לפניו שהן עתידין לשקר מה תלמוד לומר אך גלוי היה לפניו שהן עתידין לשקר ומה תלמוד לומר ויהי להם למושיע אלא לא הושיעם כבני אדם שהן עתידין להכעיס אלא כבני אדם שאין עתידין לבגוד בו עולמות. וכן הוא אומר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון. ואומר השמן לב העם הזה וגו' ושב הוא לעשות תשובה ורפא לו. ויחנו במדבר שאלו נתנה תורה בארץ ישראל היו אומרים לאומות העולם אין לכם חלק בה אלא ניתנה במדבר דימוס פרהסיא במקום הפקר כל הרוצה לקבל יבוא ויקבל. יכול ניתנה בלילה תלמוד לומר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. יכול ניתנה בשתיקה תלמוד לומר ויהי קולות וברקים. יכול לא היו שומעין את הקול תלמוד לומר קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים וגו' קול ה' חוצב להבות אש קול ה' יחיל מדבר וגו' קול ה' יחולל אילות ה' למבול ישב אמר בלעם לכל העומדים עליו ה' עוז לעמו יתן פתחו ואמרו ה' יברך את עמו בשלום. רבי יוסי אומר לא (מראש) בסתר דברתי במקום ארץ חשך. לא במקום הסתר ולא במקום אפלה. לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני לא נתתיה פנגס . וכן הוא אומר אני ה' דובר צדק מגיד מישרים עד שלא נתתי המצות הקדמתי להן מתן שכרן שנאמר והיה ביום הששי והכינו וגו' וכתיב וצויתי את ברכתי לכם יכול אלו בלבד והלא כבר נאמר ויתן להם ארצות גוים מפני מה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. היה רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וכי מה עשו הגוים אלה שלא רצה ליתן להם התורה ומשפטים בל ידעום שלא רצו לקבל שנאמר אלוה מתימן יבוא ונגה כאור תהיה וגו' לפניו ילך דבר וגו' עמד וימודד ארץ וגו'. ויחן שם ישראל נגד ההר. כל מקום שהוא אומר ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת אבל כאן הושוו לב אחד לכך נאמר ויחן שם ישראל נגד ההר. שם מגיד שאמר להם זמן הרבה אתם עושין שם וכן מצינו שהיו שנים עשר חדש פחות עשרה ימים. נגד ההר למזרחו של הר כל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח: שמות - פרק יט - רמז רעו ומשה עלה אל האלקים כל השביעיים חביבים למעלה. הרקיע השביעי חביב. שמים ושמי השמים זבול מעון מכון ערבות סלו לרוכב בערבות. בארצות השביעי חביבה ארץ אדמה ארקא גיא ציה שיה תבל והוא ישפוט תבל בצדק. בדורות השביעי חביב אדם שת אנוש קינן מהוללאל ירד חנוך ויתהלך חנוך את האלקים. באבות השביעי חביב אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה ומשה עלה אל האלקים. בבנים השביעי חביב (אליהו) [אליאב] אבינדב שמעא נתנאל רדי אצם דוד דויד השביעי. במלכים השביעי חביב שאול איש בושת דוד שלמה רחבעם אביה אסא ויקרא אסא אל ה' וגו'. בשמטים השביעי חביבה וקדשתם את שנת החמשים שנה. בשנים השביעית חביבה והשביעית תשמטנה ונטשתה. בימים השביעי חביב ויברך אלקים את יום השביעי. בחדשים השביעי חביב ובחדש השביעי באחד לחדש: ומשה עלה אל האלקים זה יום ראשון ושני. ויקרא אליו מגיד שקריאה קדמה לדבור. כה בלשון הקדש. כה בסדר הזה. כה בענין הזה. כה שלא תפחות ולא תוסיף. כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים. דבר אחר לבית יעקב בזכות יעקב ותגיד לבני ישראל בזכות ישראל. דבר אחר כה תאמר אמור בלשון רכה ראשי הדברים לנשים ותגיד לבני ישראל ותדקדק עמהן. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים לא במסורת אני אומר לכם לא כתבים אני משגר לכם ולא עדים אני מעמיד עליכם אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ראו על כמה חייבין לי על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים לשעבר ולא נפרעתי מהן אלא על ידכם. ואשא אתכם על כנפי נשרים רבי אליעזר אומר זה יום רעמסס לפי שנתקבצו כולן ובאו לרעמסס לשעה קלה. ואביא אתכם אלי לפני הר סיני. רבי עקיבא אומר זה מתן תורה לפי שישראל נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל [וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל] ועשרים וארבעה מיל על כל דבור ודבור. ואביא אתכם אלי לבית הבחירה. דבר אחר ואשא אתכם על כנפי נשרים מה נשתנה הנשר הזה מכל העופות כולן שכל העופות כולן נותנין את בניהן בין רגליהן מפני שהן מתיראין מעוף אחר שהוא פורח על גביו אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם זה בלבד שמא יזרוק בו אדם חץ אמר מוטב שיכנס בי החץ ולא בבני. משל לאחד שהיה מהלך בדרך והיה בנו מהלך לפניו באו לסטין לשבותו מלפניו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו בא זאב ליטלו מלאחריו נטלו מלאחריו ונתנו מלפניו ליסטין לפניו וזאב לאחריו נטלו ונתנו על כתפיו שנאמר ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך וגו'. ועתה אם שמוע תשמעו ועתה קבלו עליכם שכל התחלות קשות. אם שמוע תשמעו שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצוות הרבה שנאמר אם שמוע תשמע. שכח מצוה אחת משכחין אותו מצוות הרבה שנאמר שכח תשכח. ושמרתם את בריתי ר' אליעזר אומר זה ברית שבת. רבי עקיבא אומר זה ברית מילה ועבודת אלילים. והייתם לי סגולה מכל העמים שתהיו פנויין לי ועוסקין בדברי תורתי ולא תהיו עוסקין בדברים אחרים. סגולה מה סגולתו של אדם חביבה עליו כך תהיו חביבין עלי. רבי יהושע בן קרחה אומר כדי שתקבע אוזן. יכול כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה והבן אחר אביו והעבד אחר אדוניו והשפחה אחר גברתה יכול אף אתם מסגלין לי מאחורי תלמוד לומר כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אלא אני. וכן הוא אומר הנה לא ינום ולא יישן וגו'. ממלכת כהנים איני ממליך מאומות העולם עליכם. וכן הוא אומר אחת היא יונתי וגו'. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך. אי בנים יכול דווים וכפופים תלמוד לומר תשיתמו לשרים. אי לשרים יכול פרגמטוטין תלמוד לומר ממלכת. אי מלך יכול חוזר ומכבש תלמוד לומר כהנים בטלנים כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו. מכאן אמרו ראויין היו ישראל לאכול בקדשים עד שלא עשו את העגל משעשו העגל ניטלו מהם ונתנו לכהנים שנאמר שה פזורה ישראל משולין כשה מה דרכו של שה לוקה אחד מחבריו וכולן מרגישין כך הם ישראל אחד מהן (חוטא) [נהרג] וכולן (נעשין)[מצערין] אבל עכו"ם אינו כן אלא אם נהרג אחד מהן כולן שמחים במפלתו. וגוי קדוש קראו גוי קדוש שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. קדוש מקודשים פרושים מעובדי אלילים ומשקוציהם. אלה הדברים שלא תפחות ושלא תוסיף. אשר תדבר אל בני ישראל כסדר הזה. ויבוא משה ויקרא לזקני העם מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים. וישם לפניהם האיר את עיניהם. את כל הדברים ראשון ראשון אחרון אחרון. אשר צוה ה' אף לנשים אמור. ויענו כל העם יחדו ויאמרו לא ענו בחנופה ולא קבלו זה מזה אלא השוו כולן לב אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה (ונשמע). וישב משה את דברי העם וגו' וכי היה צריך משה להשיב אלא בא הכתוב ללמדך שלא יאמר הואיל ויודע מי ששלחו אינו צריך להשיב. דבר אחר ליתן שכר למשה על כל עליה ועליה ועל כל ירידה וירידה. ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בענן עבה ואי זה זה ערפל שנאמר ומשה נגש אל הערפל וגו'. בעבור ישמע העם וגו' רבי יהודה אומר מנין אתה אומר שאמר המקום למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזרני ואני מודה לך שיהו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום. וגם בך יאמינו לעולם רבי אומר אין אנו צריכין לעשות למשה גדול אלא אם כן עשינו להקב"ה שחזר בו בדבורו אלא מלמד שאמר המקום למשה הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה שנאמר ויקרא ה' למשה. וגם בך יאמינו לעולם גם בך גם בנביאים העתידים לעמוד אחריך. ויגד משה את דברי העם וגו' וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל או מה אמרו ישראל לאמר למקום. רבי יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר ויבוא משה ויספר לעם אמר להם אם אתם מקבלים עונשין בשמחה הרי אתם מקבלים שכר ואם לאו הרי אתם מקבלים פורענות וקבלו עליהם עונשין בשמחה. רבי אומר וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל או מה אמרו ישראל לאמר למקום אלא אמרו רצוננו לשמוע מפי מלכנו ולא דומה שומע מפי פרגוד (אולי צריך לומר פדגוג מורה ומלמד. ואפשר שהוא מלשון מאחורי הפרגוד בגמ'). לשומע מפי המלך. אמר המקום תן להם מה שבקשו בעבור ישמע העם בדברי עמך. דבר אחר אמרו רצוננו לראות מלכנו לא דומה שומע לרואה אמר לו המקום תן להם מה שבקשו כי ביום השלישי ירד ה' וגו'. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אמר ר' אשי אמר לי הונא בר נתן הוה קאימנא קמיה דיזגדר מלכא והוה מדלי לי המינאי ותיתייה ניהליה אמר לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו. כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי איקיים בך והיו מלכים אומניך. כל אשר דבר ה' (בפרשת יתרו כתיב רק נעשה, אבל בפרשת משפטים כתיב נעשה ונשמע והפסוק הזה קדריש). נעשה ונשמע ראוי היה לומר נשמע ונעשה אלא אמרו ישראל להקב"ה רבון כל העולמים עד שלא שמענום קיימנום. אנכי קיים יעקב שנאמר ויאמר יעקב אל ביתו וגו' הסירו את אלקי הנכר. לא תשא קיים אברהם שנאמר הרימותי ידי אל ה'. זכור קיים יוסף שנאמר וטבוח טבח והכן. כבר קיים יצחק כשנעקד על גבי המזבח. לא תרצח קיים יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו. לא תנאף קיים יוסף באשת פוטיפרע. לא תגנוב קיימו השבטים ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב. לא תענה קיים אברהם שהעיד לכל באי עולם שאתה רבון כל המעשים אף הוא קיים לא תחמוד אם מחוט ועד שרוך נעל: שמות - פרק יט - רמז רעז דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת ולכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים רבוא של מלאכי חבלה ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. בחורב טעמנו ובחורב פרקו. בחורב טענו כדאמרן. בחורב פרקו דכתיב ויתנצלו בני ישראל וגו'. אמר רבי יוחנן וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל. אמר ריש לקיש ועתיד הקב"ה להחזיר לישראל שנאמר ופדויי ה' ישובון וגו' ושמחת עולם על ראשם. אמר ר' אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמרה להם בני מי גלה לכם רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו וגו' ברישא עושי והדר לשמוע. אמר ר' חמא בר חנינא מאי דכתיב כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ההוא מינאה דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויהב אצבעיה דידיה תותי כרעיה וקא מייץ ליה וקא נבעי אצבעתן דמא אמר ליה עמא פזיזא דאקדים פומיה לאודניה אכתי בפחזותייכו קיימיתו, ברישא הוה לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו. אמר ליה אנן סגדינן בשלמותא כתיב בן תומת ישרים תנחם. הנך אינשי דסגן בערמומיתא כתיב וסלף בוגדים ישדם: שמות - פרק יט - רמז רעח תנו רבנן בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל, רבי יוסי אומר בשבעה בו. אמר רבא דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש. ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה כתיב הכא זכור את יום השבת וכתיב התם זכור את היום הזה אשר יצאתם מצרים מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום. כי פליגי בקביעא דירחא רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא בחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא. בתרי בשבא אמר להו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. בתלתא אמר להו מצוה הגבלה. בארבעה עבוד פרישה. ומשה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד [בהשכמה עלה] דכתיב וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני ובהשכמה ירד דכתיב לך רד ועלית מקיש ירידה לעליה מה עליה בהשכמה אף ירידה בהשכמה. ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא. בתלתא אמר להו ואתם תהיו לי. בארבעה אמר להו מצות הגבלה. בחמשה עבוד פרישה. מיתיבי וקדשתם היום ומחר קשיא לרבי יוסי, אמר לך רבי יוסי יום אחד הוסיף משה מדעתו. דתניא שלושה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו הוסיף יום אחד מדעתו מאי דרש, היום ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפקא ליה שמע מינה תרי יומי לבר מהאידנא. ומנין שהסכים הקב"ה על ידו דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא. פירש מן האשה מאי דרש אמר ומה ישראל שלא דברה עמהן שכינה אלא שעה אחת קבע להם זמן היו נכונים לשלשת ימים, אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי על אחת כמה וכמה. ומנלן שהסכים הקב"ה על ידו דכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם וכתיב בתריה ואתה פה עמוד עמדי. שבר את הלוחות מאי דרש אמר ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה כאן וישראל עשו העגל על אחת כמה וכמה. ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו דכתיב אשר שברת יישר כחך ששברת. תא שמע והיו נכונים ליום השלישי. קשיא לרבי יוסי. הא אמרינן יום אחד הוסיף משה מדעתו. תא שמע שלישי שלישי בחדש ושלישי בשבת, קשיא לרבנן, אמרי לך רבנן הא מני רבי יוסי היא. שלישי שלישי למאי, לכדתניא וישב משה את דברי העם אל ה' וכתיב ויגד משה את דברי העם אל ה' מה אמר לו הקב"ה למשה ומה אמר להם משה לישראל ומה אמרו ישראל למשה ומה השיב משה לפני הגבורה זו מצות הגבלה דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר בתחלה פירש עונשה דכתיב וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם ולבסוף פירש מתן שכרה דכתיב ויגד משה דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. ואיכא דאמרי בתחלה פירש מתן שכרה דכתיב וישב משה דברים שמשיבין דעתו של אדם ולבסוף פירש עונשה דכתיב ויגד, דברים שקשין לאדם כגידין. תא שמע ששי ששי בחדש ששי בשבת כו'. ששי למאי רבא אמר לחנייתן. רב אחא בר יעקב אמר למסען. וקמיפלגי בשבת דמרה דכתיב בדברות אחרונות שמור את יום השבת כאשר צוך במרה דכתיב ביה שם שם לו חק ומשפט. מר סבר בראש חדש חנו וששי לחנייתן הוא ששי בחדש הוא ששי בשבת דאתחומין נמי אפקוד, ומר סבר אף למסען דיום שבאו לסיני נסעו מרפידים דאשבת אפקוד אתחומין לא אפקוד. ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן כי אתא רב אחא בר רב אדא אמר במערבא פסקי לה להאי קרא לתלתא פסוקי: שמות - פרק יט - רמז רעט ויאמר ה' אל משה לך אל העם וגו' [היום] זה יום רביעי. ומחר זה יום חמישי. והיו נכונים ליום השלישי זה יום ששי שבו נתנה תורה. ומה עשה משה בחמישי השכים בבקר ובנה מזבח תחת ההר שנאמר וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר והעמיד שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים שתים עשרה לכל שבט בנה מזבח והעלה עליו עולות ושלמים נטל מדם העולה בשני כוסות חלק למקום וחלק לצבור מדם השלמים בשני כוסות חלק למקום וחלק לצבור שנאמר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות זה חלק למקום, וחצי הדם זרק על המזבח זה חלק לצבור. ויקח ספר הברית וגו' אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר מתחלת בראשית ועד כאן. רבי אומר מצות שנצטוה אדם הראשון ומצות שנצטוו בני נח ומצות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצות כולן. רבי ישמעאל אומר בתחלת הענין מהו אומר ושבתה הארץ שבת לה' וגו' שש שנים תזרע וגו' שמיטין יובלות ברכות וקללות. בסוף הענין מהו אומר אלה החקים והמשפטים והתורות וגו' אמרו מקבילים אנו עלינו כיון שראה שקבלו עליהן נטל הדם וזרק על העם אמר להם הרי אתם קשורים ענובים ותפוסים מהר בואו וקבלו עליכם את כל המצוות. רבי יוסי ברבי יהודה אומר בו ביום נעשו כל המעשים. וכבסו שמלותם ומנין שטענו טבילה הרי אני דן ומה אם במקום שאינן טעונין כבוס בגדים טעונין טבילה כאן שהוא טעון כבוס בגדים אינו דין (הוא) שיטענו טבילה, אין כבוס בגדים בתורה שאינן טעונין טבילה. לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכי מה היתה קדושתן במדבר, ערלים לא היו בתוכן, מן היה יורד להם מן השמים, מים היו שותין מן הבאר, ענני כבוד היו מקיפין עליהן, אלא על טומאת תשמיש המטה [שלא ישמשו], מה עשה הוסיף יום אחד משלו אמר לו הקב"ה משה כמה נפשות מישראל היו באות באותו לילה אלא מה שעשית יהא עשוי שנאמר והיו נכונים. הלכה אדם מישראל שקדש אשה מי צריך ליתן שכר כתב קדושין כך שנו חכמים אין כותבין שטר אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהן והחתן נותן שכר. וממי למדו מן הקב"ה בשעה שקדש לישראל בסיני שכך כתב לך אל העם וקדשתם ומי כתב גמיקום זה משה שנאמר ויכתוב משה את התורה הזאת ומה שכר נתן לו הקב"ה קירון הפנים דכתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו: שמות - פרק יט - רמז רפ אמר רבי שמעון בן לקיש התורה שנתנה למשה עורה של אש לבנה וכתובה באש שחורה וחתומה באש ומלופפת באש ועם שכותב קנח הקולמוס בשערו ומשם נטל משה זיו הפנים. רבי שמואל בר נחמן אמר מן הלוחות נטל משה זיו הפנים. כיון שראה שעשו ישראל אותו מעשה נטלן ושברן. אמר לו הקב"ה כשסדרת הלוחות לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים ועכשיו שברת את הלוחות. אמר ר' יצחק שנו רבותינו נשברה החבית נשברה לסרסור אמר לו הקב"ה אתה היית סרסור ביני ובין בני אתה שברת אתה מחליף מנין שנאמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך. והיו נכונים ליום השלישי מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר והיו נכונים ליום השלישי זה יום ששי שבו נתנה תורה שנאמר כי ביום השלישי ירד ה' וזו אחת מעשר ירידות שבתורה. לעיני כל העם מלמד שאם היו חסרין עד אחד אינן כדאי לקבל. רבי יוסי אומר אפילו יש שני אלפים ושני רבבות הן כדאי לקבל שנאמר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. והגבלת את העם שומע אני למזרחו תלמוד לומר סביב. לאמר שהותרו זה בזה. השמרו לכם בלא תעשה יכול לא יעלה אבל יגע תלמוד לומר ונגוע בקצהו. יכול לא יעלה ולא יגע אבל יכנס בגלונקא הא תלמוד לומר ונגוע בקצהו. כל הנוגע בהר מות יומת הרי זה עונש. לא תגע בו יד ולא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית עולמים. מנין שבדחיה תלמוד לומר ירה. ומנין שבסקילה תלמוד לומר סקול. ומנין שבסקילה ודהיה תלמוד לומר סקול יסקל או ירה. ומנין שאם מת בדחיה יצא תלמוד לומר תלמוד לומר או ירה. ומנין שאף לדורות כך תלמוד לומר סקול יסקל או ירה יירה: שמות - פרק יט - רמז רפא אחד שור ואחד כל בהמה להפרשת הר סיני שנאמר אם בהמה אם איש לא יחיה וחיה בכלל בהמה אם לרבות את העופות. וכן לנפילת הבור ולתשלומי כפל ולהשבת אבדה ולפריקה ולחסימה ולכלאים וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה. לנפילת הבור כסף ישיב לבעליו כל דאית ליה בעלים. לתשלומי כפל על כל דבר פשע כל דבר פשיעה. להשבת אבדה לכל אבדת אחיך. לפריקה יליף חמור חמור משבת. לחסימה יליף שור שור משבת. לכלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת. וגבי שבת מנלן דתניא רבי יוסי אומר משום רבי [ישמעאל] וכל בהמתך רבויא הוא. וכל היכא דכתב כל רבויא הוא והא גבי מעשר כתיב כל וקא דרשינן ליה כלל ופרט דתניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל וכו' אמר בכל כללא כל רבויא. ואי תימא כל נמי כללא הוא מיהו האי כל דהכא רבויא הוא מדהוה ליה למיכתב ובהמתך כדכתב בדברות הראשונות וכתב כל בהמתך שמע מינה רבויא הוא. והשתא דאמרת כל רבויא הוא בהמתך דדברות ראשונות ושורך וחמורך דדברות אחרונות למה לי. אמרת שור לאגמורי שור שור לחסימה. חמור לאגמורי חמור חמור לפריקה. בהמתך לאגמורי בהמתך בהמתך לכלאים. אי הכי אפילו אדם נמי ליתסר אלמה תנן אדם מותר בכולן לחרוש ולמשוך אמר קרא למען ינוח עבדך ואמתך כמוך להנחה הקשתים ולא ל דבר אחר. אם בהמה אם איש אין לי אלא בהמה חיה מנין תלמוד לומר אם בהמה אם איש, איש אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר אם איש לא יחיה, רבי עקיבא אומר נאמר כאן לא יחיה ונאמר להלן מכשפה לא תחיה מה כאן בסקילה אף להלן בסקילה. במשוך היובל כשימשיך היובל את קולו הכל רשאין לעלות בהר. רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד את מקומו. מכאן אמרו כל זמן שהשכינה שורה בהר כל הנוגע בהר מות יומת נסתלקה שכינה הכל רשאין לעלות בהר. וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד בתוך ביתו אלא מן ההר אל העם. אין לי אלא דברות הר סיני דברות אהל מועד מנין תלמוד לומר ויצא ודבר אל בני ישראל. ומנין לכל העליות שהיה עולה בבקר היה עולה שנאמר והיה נכון לבקר וגו'. ויפסול שני לוחות אבנים וגו' שאין תלמוד לומר כאשר צוה ה' אותו אלא זה בנין אב כל זמן שהיה עולה בבקר היה: שמות - פרק יט - רמז רפב ויקדש את העם זמנם וכבסו בגדיהם והטהרו והחליפו שמלותיהם. ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים אבל לא שמענו שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה אלא היו נכונים והיו נכונים גזרה שוה מה היו נכונים האמור כאן לפרוש מן האשה אף נכונים האמור להלן לפרוש מן האשה. דבר אחר ממקומו הוא מוכרע לך אל העם וקדשתם היום ומחר אם לענין טבילה יטבול בחמישי ויהיה טהור בהערב שמש ומה תלמוד לומר לך אל העם וקדשתם היום ומחר אלא שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה שנאמר אל תגשו אל אשה. מכאן אמרו הפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה ראיה לדבר מסיני דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים חמש פעמים שש. רבי עקיבא אומר לעולם חמשה. ויהי ביום השלישי וגו' מלמד שהסכים הקב"ה על ידו לקיים על ידיו מה שנאמר עד שהמלך במסבו וגו'. ויהי קולות קול קולות מיני קולות משונין זה מזה. וברקים ברק ברקים [מיני ברקים] משונים זה מזה. וענן כבד על ההר זה ערפל שנאמר ומשה נגש אל הערפל. וקול שופר חזק מאד מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה. ולמה כך מתחלה לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. ויחרד כל העם מלמד שנזדעזעו. אמר רבי חלבו כל הנהנה מסעודת חתן (וכלה) ואינו משמחו כאלו עובר בחמשה קולות שנאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות וגו', ואם משמחו מה שכרו אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר וגו' וכתיב ויהי קול השופר: שמות - פרק יט - רמז רפג ויוצא משה את העם אמר רבי יוסי רבי יהודה היה דורש ה' מסיני בא אל תקרי כן אלא ה' לסיני בא ליתן תורה לישראל או אינו אומר כן אלא ה' מסיני בא לקבל את ישראל כחתן לקראת הכלה. ויתיצבו (נכפפו) [נצפפו] מלמד שהיו מתיראים מפני הזיקין ומפני הזועות מפני הרעמים ומפני הברקים. תחת ההר מלמד שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחת הר סיני שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר עליהן נאמר בקבלה יונתי בחגוי הסלע וגו' הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. השמיעני את קולך אלו עשרת הדברות. כי קולך ערב ומראיך נאוה לאחר עשרת הדברות ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'. רבי אליעזר אומר הדבר הזה על ים סוף אמור. הראיני את מראיך התיצבו וראו את ישועת ה'. השמיעני את קולך ויצעקו בני ישראל אל ה'. כי קולך ערב ותעל שועתם. ומראיך נאוה ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם. דבר אחר כי קולך ערב אשירה לה', ומראיך נאוה על הים מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. ויתיצבו בתחתית ההר אמר רבי אבדימי בר חמא בר מחסיא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית אמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר. אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה"א יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו' כדכתוב לעיל: שמות - פרק יט - רמז רפד והר סיני עשן כלו מאי הר סיני שירדה בו שנאה לאומות העולם וחמשה שמות יש לו. מדבר צין שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו. מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו. מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו. מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו. ומה שמו הר חורב שמו. ופליגא דר' אבהו דאמר ר' אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא שמו חורב הר שירדה בו חורבה לאומות העולם. והר סיני עשן כלו יכול במקום אחד תלמוד לומר כלו. מפני מה אשר ירד עליו ה' באש מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה מה דרכו של אש אם קרב אדם אצלה נכוה אם רחק ממנה צונן כך אין לאדם אלא להחמם כנגד אורה. ויעל עשנו כעשן הכבשן יכול כעשן זה בלבד תלמוד לומר כבשן אי כבשן יכול ככבשן תלמוד לומר וההר בוער באש וגו' ומה תלמוד לומר כבשן לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא וגו' מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך אל האזן. כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים וכי מי נתן כח במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן. ויחרד כל ההר מאד והלא בכלל כל ההרים היה שנאמר הרים נזלו מפני ה' ואומר למה תרצדון הרים גבנונים אמר להם כלכם גבנונים אתם כמה דאת אמר או גבן או דק. ומפני מה שרתה שכינה בחלקו של בנימין שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימין לא היה שותף עמהן וכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל ואף על פי כן ההר חמד אלהים. ויהי קול השופר הרי זה סימן בכתובים בכל מקום שנאמר שופר הרי סימן יפה לישראל שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. הולך וחזק מאד מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה ולמה כך מתחלה לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. משה ידבר רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אומר לו דבר שכבר קבלו עליהן בניך לכך נאמר משה ידבר. אמר לו רבי עקיבא בודאי כן הוא הדבר ומה תלמוד לומר משה ידבר אלא מלמד שנתן כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו. בקול ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל לכך נאמר משה ידבר. אמר ר' שמעון בן פזי מנין למתרגם שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול. שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול אלא בקולו של משה. תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ינמיך הקורא קולו ויקרא. וירד ה' על הר סיני ירידה הששית שירד לסיני בששה בסיון ונגלה עליו וממקומו נתלש הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והקב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקב"ה כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה. כתיב את דכא ושפל רוח וגו' רב הונא ורב חסדא חד אמר אני את דכא ושפל רוח וחד אמר אתי דכא ושפל רוח. ומסתברא כמאן דאמר אני את דכא ושפל רוח שהרי שהקב"ה הניח הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וירד למטה ולא גבה הר סיני למעלה. כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר כיצד יתקיימו שני כתובין הללו בא הכתוב השלישי והכריע מן השמים השמיעך את קולו וגו' דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר כתיב וירד ה' על הר סיני מלמד שהרכין וכו'. רבי אומר וירד ה' על הר סיני יכול כמשמעו אמרת ומה אם אחד (אמר) ממשמשי שמשין וכו' [הרי הוא בא במקומו ושלא במקומו קל וחומר הקב"ה]. הרי הוא אומר וירד ה' על הר סיני שומע אני על כולו תלמוד לומר על ראש ההר יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם מלמד שהרכין המקום השמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר וירד (במקומו ושלא במקומו קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם). וכן הוא אומר ויט שמים וירד וערפל תחת רגלי הכבוד והציען על גבי הר סיני כאדם שמציע את הכר על גבי המטה וכאדם שמדבר מעל גבי הכר שנאמר כקדוח אש המסים וגו'. רבי יוסי אומר הרי הוא אומר השמים שמים לה'. מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' וגו'. והכתיב וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה. והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, למעלה מעשרה. והכתיב ומשה עלה אל האלהים, למטה מעשרה. והכתיב מאחז פני כסא וגו' ואמר ר' תנחום מלמד שפירש הקב"ה מזיו שכינתו ועננו עליו דאשתרבב ליה לכסא עד עשרה ונקיט בה: ויאמר ה' אל משה רד העד בעם הסהד בעם פן יהרסו שמא ידחקו לראות. ונפל ממנו רב מלמד שנתנה רשות לשלוחין לחבל. דבר אחר אפילו רב אחד מהן שיפול הרי הוא ככולן מלמד שאף אחד מעכב על ידי כולם יחידי שיפול מהן הרי הוא כנגד כל מעשה בראשית שנאמר כי לה' עין אדם וגו'. וגם הכהנים הנגשים יכול הכהנים בכלל העם תלמוד לומר לך אל העם אין הכהנים בכלל העם שנאמר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר ואומר וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם אין הכהנים בכלל העם ואיזה הן הכהנים נדב ואביהוא. וכשהוא אומר וגם, אף הזקנים עמהם: שמות - פרק יט - רמז רפה תניא וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו רבי יהושע בן קרחה אומר זו פרישת בכורות רבי אומר זו פרישת נדב ואביהוא. בשלמא לרבי היינו דכתיב הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש אלא לרבי יהושע דאמר זו פרישת בכורות פרישת נדב ואביהוא היכא רמיזא ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא (בכבודי) [במכובדי] דבר זה רמזו הקב"ה למשה ולא ידע עד שמתו בניו של אהרן. ויאמר ה' אליו לך רד ועלית וגו' יפה אמרת זה שהיה רבי יהודה אומר מנין אתה אומר שאמר המקום למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני ואני מודה לך שיהו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום. רבי אומר אין אנו יכולין לעשות למשה גדול אלא אם כן עשינו להקב"ה שחזר בדבריו אבל מזרזין את האדם בשעת למוד ומזרזין אותו בשעת מעשה. ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם יכול הכל יעלו תלמוד לומר והעם אל יהרסו לעלות אל ה' יכול יעלו אף הכהנים עמך תלמוד לומר ועלית אתה אמור מעתה מה אתה עושה מחיצה לעצמך אף הן מחיצה לעצמן והעם כל עיקר אל יעלו. אל יהרסו לעלות וגו' שמא יתריעו: שמות - פרק כ - המשך רמז רפד וידבר אלהים את כל הדברים אמר ר' יצחק מתחלת ברייתו של עולם ראש דברך אמת אין כל בריה חלוקה לומר שתי רשויות נתנו את התורה שתי רשויות בראו את העולם בראשית בראו אין כתיב כאן אלא בראשית ברא וידברו אין כתיב כאן אלא וידבר אלהים. וידבר אלהים את כל הדברים מה שאי אפשר לפה לומר ואי אפשר לאזן לשמוע ואומר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי ואומר הלא כה דברי כאש, ואומר צאו שלשתכם אל אהל מועד מלמד ששלשתן נקראו בדבור אחד. ויאמר אליהם אמר להם מיד ולא עיכב. דבר אחר ויאמר אליהם אמר להם הוו מקבלין מלכות שמים בשמחה. דבר אחר אמר להם היו אומרים על הן הן ועל לאו לאו. וידבר אלהים אין אלהים אלא דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר. את כל הדברים מלמד שאמר המקום עשרת הדברות בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר את כל הדברים ומה תלמוד לומר אנכי ולא יהיה לך אלא מלמד שאמר המקום עשרת הדברות בדבור אחד וחזר ולפרטן דבור דבור בפני עצמו שומע אני אף כל הדברות שבתורה נאמרו בדבור אחד תלמוד לומר האלה, הדברים האלה נאמרו בדבור אחד ושאר הדברות שבתורה נאמרו דבור דבור בפני עצמו. לאמר מלמד שהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר על הן הן ועל לאו הן. דבר אחר לאמר צא ואמור להם לישראל והשיבני מה הן אומרים. ומנין שהיה משה משיב דברים לפני הגבורה שנאמר וישב משה את דברי העם אל ה'. ומה היו דברי העם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ומנין שהמקום הודה לדבריהם שנאמר ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו (כתוב ברמז תת"ל): שמות - פרק כ - רמז רפו אנכי ה' אלקיך זה שאמר הכתוב רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. אמר ר' אבדימי דמן חיפא שניתי במשנתי שירד הקב"ה בסיני בכ"ב אלף כתות של מלאכי השרת. אמר ר' ברכיה הכהן ברבי כמחנה לויה שצפה הקב"ה שהן עומדין במומיהן לכך ירדו כ"ב אלף כמחנה לויה. דבר אחר רכב אלקים מלמד שירד הקב"ה בכ"ב אלף מרכבות וכל מרכבה ומרכבה שראה יחזקאל אלפי שנאן. אמר ר' תנחום בר חנילאי עד מקום שהסופיטום יכול לחשב. כי לי כל הארץ מילי מילי ארץ. אמר ר' אלעזר בן פדת וכולן ירדו שנונין לכלות שונאיהן של ישראל שאלו לא קבלו את התורה היו מכלין אותן. אמר ר' לוי ה' בם מי שרואה פני מלך אינו מת שנאמר באור פני מלך חיים. דבר אחר רכב אלקים אמר ר' אלעזר בן פדת מהו אלפי שנאן הנאין ומשובחין ואף על פי כן ה' בם מסויים ביניהן אמרה כנסת ישראל דודי צח ואדום מלך בשר ודם יוצא לקומפין כמה נאים כיוצא בו כמה גבורים כיוצא בו כמה קווצים כיוצא בו. אבל הקב"ה אינו כן בשעה שבא לסיני נטל עמו מלאכי השרת הנאים ומשובחין שיהו ביניהן. אמר ר' יהודה בר' סימון מאי דכתיב הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש בשעה שבא לסיני. דבר אחר רכב אלקים אמר ר' אלעזר בן פדת במקום שיש אוכלוסין יש דוחק אבל בסיני כשבא הקב"ה ירדו עמו אלף אלפים ורבי רבבות אף על פי כן היה להם ריוח שנאמר אלפי שנאן כמה דאת אמר שאנן מואב מנעוריו. רבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר המודעי אחד מהן אומר ומחזיק היה ההר אלא אמר לה הקב"ה הארך הרחב וקבל בני אדוניך ואחד אומר כשישוב הקב"ה לירושלים הוא מחזיר את הגליות לתוכה שנאמר אלה מרחוק יבואו. יכולה היא להחזיק אלא אמר לה הקב"ה הרחיבי מקום אהלך. ה' בם אמר ריש לקיש טבלא יש לו על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקדוש ברוך הוא משותף בשמו של מלאך מיכאל גבריאל רפאל. ה' בם אדנותו בהם ואל תאמר בהם בלבד אלא אף בשעה שבא ליתן תורתו בלשון הזה נתנה ופתח בו אנכי ה' אלקיך זה שאמר שמעה עמי ואדברה. אמר ר' חמא בר יצחק שמעה עמי שאדברה שיהא לי פתחון פה לקטרג לשרי אומות העולם. דבר אחר שמעה עמי לשעבר עד שלא קבלתם התורה שמכם ישראל כשמותם של אומות העולם סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא. משקבלתם את התורה עמי. אלקים אלקיך אנכי. ר' יוחנן אמר אלקיך אנכי דיין אני פטרונך אני וריש לקיש אמר מה הפטרון מועיל אצל הדיין אלקים אלקיך אנכי. אמר ר' יהודה בר שלום בישראל הוא מדבר לא בשביל שקראתי אתכם אלקים אני אמרתי אלקים אתם אלקיך אנכי לא תהו מלגלגין בתורה שנתתי לכם. אנכי לשון נוטריקון 'אנא 'נפשי 'כתבית 'יהבית. רבנן אמרין 'יהיבה 'כתיבה 'נעימה 'אמירה. אמר רבי ברכיה 'אנא 'נהורך 'כלילך 'יאותך. אימתי כשתקבל עשרת דברות . אנכי, ר' אסא אומר עשרים ושש דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקב"ה לומר אני ראשון של אותיות ולא בראת בי את העולם אלא בבי"ת בראשית ברא אלקים. אמר לו הקב"ה חייך שאני פורע לך תורה נבראת לפני עד שלא נברא העולם אלפים שנה וכשאבוא ליתן תורה לישראל איני פותח אלא בך שנאמר אנכי ה' אלקיך. אמר רבי נחמיה מהו אנכי לשון מצרי הוא משל למלך בשר ודם שנשבה בנו ועשה ימים הרבה אצל השבאין לבש אביו נקמה והלך אצלו והביאו ובא להשיח עמו בלשונן של שבאין. כך הקב"ה עשו ישראל במצרים כל אותן השנים ולמדו שיחתן של מצרים כשגאלן הקב"ה ובא ליתן להן את התורה אמר הקב"ה הריני משיח עמהן בלשון מצרי אנכי אנוך. דבר אחר לפי שנראה להם הקב"ה בים כגבור עושה מלחמה ונראה להם בסיני כסופר מלמד תורה ונראה להן בימי דניאל כזקן מלא רחמים אמר להם הקב"ה לא בשביל שאתם רואים אותי דמויות הרבה אלא אני הוא שבים אני הוא שבסיני. אנכי ה' אלקיך אמר ר' חייא בר אבא לפי כל עסק ועסק וכל דבר ודבר היה נראה להם, בים כגבור עושה מלחמה ונראה להם בסיני כסופר מלמד תורה ונראה להם בימי שלמה לפי מעשיהן מראהו כלבנון בחור כארזים ונראה להם בימי דניאל כזקן מלמד תורה שכן נאה תורה להיות יוצאה מפי זקנים. דבר אחר אנכי ה' אלקיך אמר רבי חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה פנים זועפות פנים מסבירות פנים בינוניות פנים שוחקות. פנים זועפות למקרא כשאדם מלמד בנו תורה צריך ללמדו באימה. פנים בינוניות למשנה. פנים מסבירות לתלמוד. פנים שוחקות לאגדה. אמר להם הקב"ה אף על פי שאתם רואים כל הדמויות הללו אנכי ה' אלקיך. אמר ר' לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין זו שמראה פנים לכל צד. אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולן. כך הקב"ה כשהיה מדבר כל אחד מישראל היה אומר עמי הדבור מדבר אנכי ה' אלקיכם אין כתיב כאן אלא אנכי ה' אלקיך. אמר רבי יוסי בר חנינא לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו. ואל תתמה המן שהיה יורד לישראל כל אחד ואחד היה טועמו לפי כחו. התינוקות לפי כחן כשם שהתינוק הזה יונק משדי אמו כך היה טעמן שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן. הבחורים לפי כחן שנאמר ולחמי אשר נתתי לך לחם ושמן ודבש האכלתיך. והזקנים לפי כחן שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש. ומה אם המן כל אחד ואחד היה טועם לפי כחו הדבור על אחת כמה וכמה. אמר דוד קול ה' בכח בכחו אין כתיב כאן אלא בכח בכחו של כל אחד אמר להם הקב"ה לא בשביל שאתם שומעין קולות הרבה [יש אלוהות הרבה]. אלא הוו יודעים שאני הוא אנכי ה' אלקיך. למה לא [נכתבו] עשרת הדברות מתחלת התורה. משלו משל למה הדבר דומה למלך שנכנס למדינה אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו כלום עשית לנו טובה שתמליך עלינו מה עשה בנה להם את החומה והכניס להם את המים עשה להם מלחמות אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן הן. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים קרע להם את הים הוריד להם את המן הגיז להם את השלו העלה להם את הבאר עשה להם מלחמת עמלק אמר להם אמלוך עליכם אמרו לו הן הן. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה הושוו כולן לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה ולא עוד אלא שהיו משתעשעין (נ"א מתמשכנין) זה על זה. וכשנגלה הקב"ה לכרות ברית עמהן על הסתרים שנאמר הנסתרות לה' אלקינו אמרו לו על הגלוין אנו כורתין ברית עמך ואין אנו כורתין ברית עמך על הנסתרות שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מסתכן (נ"א מתמשכן) בו. אנכי ה' אלקיך שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא אנכי ה' אלקיך אני הוא במרה ואני הוא על הים ואני בסיני אני לעתיד לבוא ראו עתה כי אני אני הוא ועד זקנה אני הוא וגו' כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וגו' אני ראשון וגו' אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. אמר ר' נתן מכאן תשובה לאפיקורסין שיהו אומרים שתי רשיות הם אלא כשעמד הקב"ה ואמר אנכי ה' אלקיך מי עמד ומוחה כנגדו ואם תאמר במטמוניות היה הדבר הזה הלא כבר נאמר לא (מראש) בסתר דברתי לא נתנה פנגס וכן הוא אומר אני ה' דובר צדק מגיד מישרים. דבר אחר אנכי ה' אלקיך כשעמד הקב"ה ואמר אנכי ה' אלקיך היו ההרים והגבעות מתרגשין ובא תבור וחרמון מבית אלים וכרמל מאספניא שנאמר חי אני נאם המלך ה' צבאות שמו כי כתבור בהרים וגו'. זה אומר אני נקראתי וזה אומר אני נקראתי וכיון ששמעו מפיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים עמד כל אחד ואחד במקומו ואמר לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים. דבר אחר אנכי ה' אלקיך כשעמד המקום ואמר אנכי ה' אלקיך היה ארץ חלה שנאמר ה' בצאתך משעיר וגו' ואומר הרים נזלו מפני ה' ואומר קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' יחיל וגו' קול ה' שובר ארזים קול ה' יחולל אילות עד שנתמלאו בתיהן מזיו השכינה. באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם ובאו אצל בלעם ואמרו לו שמא מבול מביא לעולם אמר להם כבר נשבע המקום שאינו מביא מבול שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו'. אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מביא מבול של אש אמר להם לא מבול של מים ולא מבול של אש הוא מביא אלא הקב"ה רוצה ליתן תורה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן. כיון ששמעו את הדבר הזה פנו כולן והלכו איש איש למקומו. ולפיכך נתבעו אומות העולם בתורה שלא ליתן פתחון פה לאומות אלו נתבענו כבר קבלנו עלינו הרי שנתבעו ולא קבלו עליהם. ויאמר ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע ואמר להם מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תרצח אמרו לו הוא ירושה שהוריש לנו אבינו ועל חרבך תחיה. נגלה על בני עמון ומואב אמר להם מקבלים את תורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תנאף אמרו לו והלא כולן בני מנאפים הן שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. נגלה על בני ישמעאל אמר להם מקבלין אתם עליכם התורה אמרו לו מה כתיב בה אמר להם לא תגנוב אמרו לו זו ברכה שנתן לנו אבינו שנאמר והוא יהיה פרא אדם וכתיב כי גונב גונבתי. וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו פתחו כלם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וכן הוא אומר עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים. ר' (ישמעאל) [שמעון] בן אלעזר אומר ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהן על אחת כמה וכמה בכל המצות שבתורה. משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד ממונה על אוצר של כסף ושל זהב ואחד ממונה על אוצרות של תבן נחשד זה שהיה ממונה על אוצר של תבן והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר של כסף ושל זהב אמרו לו ריקה אם על אוצר של תבן נחשדת היאך יאמינו אותך על אוצר של זהב וכסף. והרי דברים קל וחומר ומה בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהן על אחת כמה וכמה בכל המצות שבתורה. ומפני מה לא נתנה תורה בארץ ישראל שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר לפי שנתנה תורה בארצו לפיכך לא קבלנו עלינו. דבר אחר שלא להטיל מחלוקת בין השבטים שלא יהא זה אומר בארצי נתנה תורה וזה אומר בארצי נתנה תורה לפיכך נתנה תורה במדבר דימוס בפרהסיא במקום הפקר. בשלשה דברים נמשלה תורה במדבר באש ובמים לומר לך מה אלו חנם אף דברי תורה חנם לכל באי עולם. אשר הוצאתיך מבית עבדים, עבדים למלכים היו. או אינו אלא עבדים לעבדים היו כשהוא אומר ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים הוי עבדים למלכים היו ולא עבדים לעבדים. דבר אחר מבית עבדים מבית עובדי עבודת אלילים. לא יהיה לך אלקים אחרים למה נאמר לפי שנאמר אנכי ה' אלקיך, משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזרות אמר להם לכשיקבלו מלכותי אגזור עליהן גזרות שאם מלכותי אין מקבלין גזרתי היאך מקיימין, כך אמר הקב"ה לישראל אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך אלקים אחרים אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים אמרו לו הן הן כשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי לא יהיה לך אלקים אחרים. רבי שמעון בן יוחאי אומר הוא שנאמר להלן אני ה' אלקיכם כמעשה ארץ מצרים וגו' אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם בסיני קבלו גזרותי. דבר אחר לא יהיה לך למה נאמר לפי שהוא אומר לא תעשה לך פסל וכל תמונה אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא יהיה לך אלקים אחרים, וכי אלהות הן והלא כבר נאמר ונתון את אלקיהם באש כי לא אלקים המה ומה תלמוד לומר אלקים אחרים אלא שאחרים קוראים אותם אלקים. דבר אחר אלקים אחרים שהם מאחרים את הטובה מלבוא בעולם. דבר אחר אלקים אחרים שהן עושים את עובדיהם אחרים. דבר אחר שהן אחרים לעובדיהם וכן הוא אומר הן יצעק אליו ולא יענהו ומצרתו לא יושיעו. רבי יוסי אומר אלקים אחרים למה נאמר שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר אילו נקראו בשמו כבר היה בהן צורך הרי נקראו בשמו ואין בהן צורך. אימתי נקראו בשמו בימי אנוש בן שת שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' באותה שעה עלה אוקינוס והציף שלישו של עולם אמר הקב"ה אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמכם אלהות אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי ה'. וכן הוא אומר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו. רבי אלעזר המודעי אומר אלקים אחרים שהם מחדשים להם אלוהות בכל יום. הא כיצד היה לו של זהב ונצרך לו עושהו של כסף נצרך לו עושהו של נחשת וכן ברזל ושל בדיל ושל עופרת שנאמר חדשים מקרוב באו. רבי יצחק אמר אילו באנו לפרש כל שם אלילים לא היה מספיק להן כל עורות שבעולם. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר בוא וראה לשון שתפסה תורה, למולך כל שתמליכנו עליך אפילו קיסם אחד. רבי אומר אלקים אחרים שהן אחרונים למי שהוא אחרון במעשים ומי אחרון שבמעשים זה הקורא אותן אלוהות. על פני למה נאמר שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר לא נצטוה על עבודת אלילים אלא מי שיצא ממצרים לכך נאמר על פני לומר לך מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים אף אתה לא בנך ולא בן בנך לא תעבוד עבודת אלילים עד סוף כל הדורות: לא תעשה לך פסל וכל תמונה יכול לא יעשה לו גלופה אבל יעשה לו אטומה תלמוד לומר וכל תמונה. יכול לא יעשה אטומה אבל יעשה לו מטע תלמוד לומר לא תטע לך אשרה. [יכול] לא יטע לו מטע אבל יעשה של עץ תלמוד לומר כל עץ. [יכול] לא יעשה של עץ אבל יעשה לו של אבן תלמוד לומר ואבן ומשכית וכו' יכול לא יעשה לו של אבן אבל יעשה לו של כסף ושל זהב תלמוד לומר אלקי כסף ואלקי זהב. לא תעשו לכם לא יעשה לא של כסף ולא של זהב. יכול לא יעשה לו של כסף ושל זהב אבל יעשה לו של נחשת ושל ברזל ושל בדיל ושל עופרת תלמוד לומר אלקי מסכה לא תעשה לך. יכול [לא] יעשה לו דמות כל פסל [אבל יעשה לו כל סמל] תלמוד לומר פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל. יכול לא יעשה דמות כל סמל אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף תלמוד לומר תבנית כל בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור. יכול לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים תלמוד לומר תבנית כל רומש באדמה תבנית כל דגה אשר במים. יכול לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות תלמוד לומר ופן תשא עיניך השמימה וגו'. יכול לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה דמות מלאכים כרובים ואופנים תלמוד לומר אשר בשמים. אי אשר בשמים יכול יעשה דמות חמה ולבנה וכוכבים תלמוד לומר ממעל לא דמות מלאכים ולא דמות כוכבים ולא דמות חמה ולבנה. יכול לא יעשה דמות כל אלה אבל יעשה תהום חשך תלמוד לומר ואשר במים מתחת לארץ להביא את הבבואה דברי רבי עקיבא. ויש אומרים להביא את השברירין . כל כך רדף הכתוב אחר יצר הרע שלא ליתן מקום לאמתלאה של היתר. שנו רבותינו דמות צורות לבנות היו לרבן גמליאל על הטבלא בכותל שבהן היה מראה להדיוטות כזה ראיתם או כזה ראיתם. ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני. אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשותן כמותן כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו'. והתניא לא תעשון אתי כדמות שמשי המשמשין לפני במרום לא אסרה תורה אלא דמות ארבע פנים בהדי הדדי. אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה לישתרי אלמה תנן כל הפרצופין מותרין חוץ משל אדם אמר קרא לא תעשון אתי לא תעשון אותי. ומלאכים מי שרי והתניא לא תעשון כדמות שמשי כגון חיות הקודש ומלאכי השרת ואופנים ושרפים. לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון, ושבמדור התחתון מי שרי והתניא אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת. כי תניא ההיא לעובדן, לעובדן אפילו שלשול קטן נמי, אין הכי נמי ומסיפא דקרא אתי דתניא אשר בארץ לרבות הרים וגבעות ימים ונחלים אפיקים וגאיות. מתחת לרבות שלשול קטן [ועשיה גרידא מי שרי] שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו והא רב יהודה דאחרים עשו לו ואמר ליה שמואל סמי עיניה דדין. התם חותמה בולט הוה חיישינן לחשדא, דתניא טבעת שחותמה בולט אסור להניחה, ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דהוה בה אנדרטא והוו עיילי בגווה שמואל ולוי ומצלו, רבים שאני, ורבן גמליאל נשיא הוה ורבים שכיחי בהדיה, ואי תימא לפרקים הוה, ואי תימא להתלמד עבד דכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות: שמות - פרק כ - רמז רפז לא תשתחוה להם ולא תעבדם למה נאמר לפי שהוא אומר וילך ויעבוד אלקים אחרים לחייב על העבודה בפני עצמה ועל השתחויה בפני עצמה. או לא יהא חייב עד שיעבוד וישתחוה תלמוד לומר לא תשתחוה וכו' לחייב על העבודה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה. דבר אחר לא תשתחוה למה נאמר לפי שהוא אומר זובח לאלקים יחרם עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר לא תשתחוה. וכן הוא אומר כי לא תשתחוה לאל אחר. איתמר העובד אלילים מאהבה ומיראה אביי אמר חייב דהא פלחה. רבה אמר פטור אי קבליה עליה לאלוה אין ואי לא לא. אמר אביי מנא אמינא לה דתניא לא תשתחוה להם, להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם שכמותך. יכול אפילו נעבד כהמן תלמוד לומר לא תעבדם. והא המן מיראה הוה, אמר רבא כהמן ולא כהמן, כהמן דאיהו גופיה אלוה ולא כהמן דאילו התם מיראה הכא לאו מיראה. אמר רבי אמי זבח קטר ונסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אמר קרא לא תעבדם הכתוב עשאן כולן עבודה אחת. אמר אביי שלש השתחויות בעבודה זרה למה אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת לחלק. לכדרכה מאיכה יעבדו נפקא, אלא אחת לשלא כדרכה ואחת כדרכה ושלא כדרכה ואחת לחלק. אמר רבא הכל בכלל לא תעבדם כשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהן יצא אונס הדר כתב רחמנא ולא תחללו את שם קדשי דאפילו אונס ולא קשיא הא בצנעא והא בפרהסיא: כי אנכי ה' אלקיך אל קנא וכי אני אלוה של קנאה אני שליט בקנאה ואין הקנאה שליטה בי, אני שליט בתנומה ואין התנומה שליטה בי. וכן הוא אומר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. דבר אחר בקנאה אני נפרע מהן מעובדי עבודת אלילים אבל חנון ורחום בדברים אחרים: שמות - פרק כ - רמז רפח שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי אם אין רצונו של הקב"ה באלהים אחרים למה אינו מבטלם. אמר להם אילו לדבר שאינו צורך בו לעולם היו עובדין היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולמו מפני השוטים. אמר להם אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו. אמר להם אם כן מחזיקין אנו ידי עובדיהם של אלו שיהו אומרים תדעו שהן אלהות שהרי אלו בטלו ואלו לא בטלו. שאל פילוסוף אחד את הזקנים ברומי אם אין רצונו של הקב"ה באלהים אחרים מפני מה אינו מבטלם וכו' יאבד עולמו מפני השוטים אלא עולם כמנהגו הולך ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין. דבר אחר הרי שגזל סאה של חטים והלך וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח אלא עולם כמנהגו הולך ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. וכן הבא על אשת חברו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. והיינו דאמר ריש לקיש אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי בעבירה. שאל פילוסוף אחד את רבן גמליאל כתיב כי אנכי ה' אלהיך אל קנא מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה, אמר ליה משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד ואותו הבן היה מגדל כלב והעלה לו שם על שם אביו וכשהוא נשבע אומר בחיי כלב אביו וכששמע המלך על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס הוי אומר על הבן הוא כועס אמר ליה כלב אתה קורא אותה והלא יש בה ממש. אמר ליה מה ראית אמר ליה פעם אחת נפלה דליקה בעירנו ונשרפה כל העיר כולה וביתה לא נשרף. אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה כשהוא עושה מלחמה עם החיים הוא עושה או עם המתים הוא עושה הוי אומר עם החיים הוא עושה. אמר ליה כלב אתה קורא אותה מת אתה קורא אותה אם כן יאבדנה מן העולם, אמר ליה אילו לדבר שאין צורך העולם בו היו עובדין היה מאבדה הרי הן עובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות לאפיקים ולגאיות יאבד עולמו מפני השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג וכו'. וכן הוא אומר אסף אסף כל מעל פני האדמה אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים וכי מפני שהרשעים נכשלים בהם יאבדו מן העולם וכו': שמות - פרק כ - רמז רפט שאל אגריפס שר צבא את רבן גמליאל כתוב בתורה כי אנכי ה' אלהיך אל קנא כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור עשיר בעשיר. אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שנשא אשה על אשתו חשובה ממנה אין מתקנא בה פחותה ממנה מתקנא בה. אמר ליה זונין רבה לרבי עקיבא לבי ולבך ידעי בעבודת אלילים דלית בה מששא והא קא חזינן דאזלי ביה תבירי ואתו כי מצמדי אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם נאמן שהיה בעולם וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא אדם אחד והפקיד אצלו בעדים פעם אחת שכח והפקיד אצלו שלא בעדים אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו אמר לה וכי מפני שוטה זה שעשה כן נאבד את אמונתנו. אף כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על בני אדם משביעין אותן שלא ילכו אלא ביום פלוני על ידי פלוני ועל ידי סם פלוני כיון שהגיע זמנו לצאת הולך לבית פסלו אומרים יסורין דין הוא שלא נצא חוזרין ואומרים וכי מפני שוטה זה שעשה שלא כהוגן אנו נתיר את שבועתנו. והיינו דאמר ר' יוחנן מאי דכתיב וחלים רעים ונאמנים רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתן. אמר ליה רבה בר ר' יצחק לרבי יהודה והא איכא בית כסילים באתרין דכי מצטריך עלמא למטרא ולא אתי מיטרא שחטו ליה גברא ואתי מיטרא אמר ליה השתא איכו שכיבו לא אמרי לכו הא מילתא דאמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם, והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין לו: שמות - פרק כ - רמז רצ תנו רבנן לא יומתו אבות על בנים מה תלמוד לומר אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים ובנים בעון אבות לא והכתיב פוקד עון אבות על בנים התם כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן כדתניא ואף בעונות אבותם אתם ימקו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן. או אינו אלא כשאין אוחזין כשהוא אומר איש בחטאו יומתו הוי אומר כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. ולא והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. התם שהיה בידם למחות ולא מיחו: שמות - פרק כ - רמז רצא אמר רבי יוסי בר' חנינא ארבעה גזרות גזר משה על ישראל ובאו ארבעה נביאים ובטלום. משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס ובטלה שנאמר ה' אלהים מי יקום יעקב כי קטן הוא וכתיב נחם ה' על זאת. משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמיה ובטלה שנאמר הלוך להרגיעו ישראל. משה אמר פוקד עון אבות על בנים בא יחזקאל ובטלה שנאמר הנפש החוטאת היא תמות. משה אמר ואבדתם בגוים בא ישעיה ובטלה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו': שמות - פרק כ - רמז רצב פוקד עון אבות על בנים על שלשים וגו' בזמן שהן אינן מסורגין או בזמן שהן מסורגין הא כיצד רשע בן רשע רבי נתן אומר קוצץ בן קוצץ כיון ששמע משה את הדבר הזה וימהר משה ויקד ארצה וישתחו אמר חס ושלום אין בישראל רשע בן רשע. או כשם שמדת פורענות לארבעה דורות כך מדת הטובה תלמוד לומר לאלפים. אי לאלפים שומע אני מעוט אלפים שנים תלמוד לומר לאלף דור דורי דורים לאין חקר ואין מספר: לאוהבי זה אברהם וכיוצא בו. ולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים. ר' נתן אומר לאוהבי ולשומרי מצותי אלו שהן יושבין בארץ ישראל ונותנים נפשם על כל המצות מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך יוצא לישרף על שקריתי בתורה מה לך יוצא ליצלב על שאכלתי מצה מה לך לוקה מאה פרגול על שנטלתי את הלולב. ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי המכות האלה גרמו לי לאהוב לאבי שבשמים: שמות - פרק כ - רמז רצג לא תשא את שם ה' אלהיך (פסיקתא רבתי עיין שם). כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא. כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה מולא תשבעו בשמי לשקר. אכלתי ולא אכלתי שוא ואזהרתיה מהכא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. קונמות עובר בלא יחל דברו. מיתיבי שוא ושקר אחד הן מאי לאו מדשוא לשעבר שקר נמי לשעבר אלמא אכלתי ולא אכלתי שקר הוא. לא הא כדאיתא והא כדאיתא. ומאי דבר אחד הן דבדבור אחד נאמרו כדתניא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע. בשלמא התם בדבור אחד נאמרו כדרב אדא בר אהבה דאמר נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה דאמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה. אלא הכא למאי הילכתא מבעיא ליה. אלא כשם שלוקה על (שקר) [שוא] כך לוקה על (שוא) [שקר] פשיטא האי לאו והאי לאו. מאי דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי לא ינקה כלל קא משמע לן כדשני ליה. ואי תימא כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא ור' עקיבא היא דמחייב לשעבר כלהבא. כי אתה רבין אמר ר' ירמיה אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן אכלתי ולא אכלתי דבר שקר ואזהרתיה מולא תשבעו בשמי לשקר אוכל ולא אוכל עובר בלא יחל דברו ואי זה שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע (לאדם): אמר רב אידי בר אבין אמר ר' עמרם אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן ר' יהודה אומר משום ר' יוסי הגלילי כל לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם. נשבע מנלן אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אמר קרא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי לא ינקה וגו' בית דין של מעלה אין מנקין אותו אבל בית דין של מטה מלקין אותו. אמר ליה רב פפא לאביי דלמא הכי קאמר רחמנא לא ינקה כלל. אי כתיב לא ינקה כדקאמרת השתא דכתיב כי לא ינקה ה', ה' הוא דאינו מנקה אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו. אשכחן שבועת שוא שבועת שקר מנלן רבי יוחנן דידיה אמר לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשבועת שוא תנהו ענין לשבועת שקר כגון אכלתי ולא אכלתי. ומאי שנא אמר רבא בפירוש רבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא מה שוא לשעבר אף שקר נמי לשעבר: לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא שבועת שוא חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור ואיזהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע (לאדם) על עמוד של אבן שהוא של זהב, על האיש שהוא אשה ועל האשה שהיא איש, נשבע על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי גמל פורח באויר, אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד, אמר לעדים בואו העידוני שבועה שלא נעידוך, נשבע לבטל את המצוה, שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב ושלא להניח תפילין: שמות - פרק כ - רמז רצד תנו רבנן שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה אומרים לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר לו הקב"ה למשה בסיני לא תשא את שם וגו' וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרך אלא קרובים שנאמר ומבשרך לא תתעלם. וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם שנאמר אלה וכחש ורצוח וגו' על זאת תאבל הארץ וגו'. כל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנאמר הוצאתיה נאם ה' וגו' הוצאה לאלתר. ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצל חברו וטוענו ומשביעו. ואל בית הנשבע בשמי לשקר כמשמעו. ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו הא למדת דברים שאין אש ומים מכלין אותו שבועת שוא מכלה אותו אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד ואם אמר הריני נשבע אותן העומדין שם אומרים סורו נא מעל אהלי וגו', וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין, וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל אמר להם דעו לא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה וגו' אין לי אלא לאותן העומדין לפני הר סיני דורות הבאים וגרים העתידים להתגייר מנין תלמוד לומר ואת אשר איננו פה. אין לי אלא מצות שקבלו עליהן מהר סיני מצות העתידין להתחדש כגון מקרא מגילה חנוכה ופורים מנין תלמוד לומר קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו עליהם כבר. אמר מר שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה דתנן אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קריאת שמע ותפלה וברכות המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה. אמר מר כל העולם כולו נזדעזע על לא תשא כדקתני טעמא כל העבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה. והא כל העבירות שבתורה נמי כתיב בהן לא ינקה. ההוא מיבעיא ליה לכדתניא ר' אלעזר אומר אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה. הא כיצד מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינן שבין. וכל עבירות שבתורה ממנו אין ממשפחתו לא והכתיב ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו ותניא אמר ר' שמעון אם הוא חטא משפחתו מה חטאה אלא אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולן מוכסין ואין לך משפחה שיש בה ליסטים שאין כולן ליסטין מפני שמחפין עליו, התם בדינא אחרינא כדתניא ר' אליעזר אומר ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו יכול כל המשפחה כולה בהכרת תלמוד לומר אותו, אותו בהכרת ולא כל המשפחה כולה בהכרת. ובשאר עבירות מכל העולם כולו לא והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה בזה. התם שיש בידם למחות ולא מיחו הכא אף על פי שאין בידם למחות. מאי איכא בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא בין צדיקים דמשפחתו לצדיקים דעלמא, בשאר עבירות הוא בדיניה ורשעים דמשפחתו בדין חמור ורשעים דעלמא בדין הקל וצדיקים דהכא ודהכא פטירי. גבי שבועת שוא הוא ורשעים דמשפחתו בדיניה ורשעים דעלמא בדין חמור וצדיקים דהכא ודהכא בדין הקל. ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים סורו נא וגו'. בשלמא דהוא דמשתבע קאי בסורו אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי. מיבעיא ליה לכדתניא ר' שמעון בן טרפון אומר שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין. למה לי למימר הכי לאפוקי מקניא דרבא: שמות - פרק כ - רמז רצה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אף שבועת שוא היתה בכלל שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן אני אומר כשם שהיא פטורה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות תלמוד לומר לא תשא את שם ה' מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת. לא תשא את שם ה' למה נאמר לפי שהוא אומר ולא תשבעו בשמי לשקר אין לי אלא שלא ישבע שלא יקבל עליו לישבע מנין תלמוד לומר לא תשא את שם ה' אלהיך עד שלא תקבל להשבע הרי אני לך לאלוה משקבלת לישבע הרי אני לך לדיין, אי אפשר לומר ונקה וגו' שכבר נאמר לא ינקה וכו' כדלעיל. רבי אומר כל שהוא מלא תשא ולמעלה תשובה מכפרת מלא תשא ולמטה ולא תשא עמהן התשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ואיזו היא מלא תשא ולמעלה עשה ולא תעשה מלא תשא ולמטן דברים שחייבין עליהן מיתת בית דין מיתה בידי שמים כרת בידי שמים ומלקות ארבעים חטאות ואשמות ולא תשא עמהן. זכור ושמור שניהם בדבור אחד נאמרו, מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים שניהם בדבור אחד נאמרו. ערות אשת אחיך יבמה יבוא עליה שניהם בדבור אחד. לא תלבש שעטנז גדלים תעשה לך שניהם בדבור אחד. וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל ולא תסוב נחלה ממטה למטה נאמר בדבור אחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר אחת דבר אליהם שתים זו שמעתי הלוא כה דברי כאש נאם ה' וגו'. זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מאחריו מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש. משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומאחריו. אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גוריון אומר תהא זוכרו מאחד בשבת שאם נתמנה לך חפץ יפה תהא מתקנו לשם שבת, ר' יוחנן אומר לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין אלא תהא מונה לשם שבת. לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו. אין לי אלא קדושה ליום קדושה ללילה מנין תלמוד לומר ושמרתם את השבת וגו'. אין לי אלא שבת ימים טובים מנין תלמוד לומר אלה מועדי ה' וגו': תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה ביום מנין תלמוד לומר זכור את יום. אמר רב אחא בר יעקב צריך שיזכיר יציאת מצרים בקדוש היום כתיב הכא למען תזכור וכתיב התם זכור את יום השבת: שמות - פרק כ - רמז רצו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכי אפשר לאדם לעשות כל מלאכתו בששה ימים אלא שבות כאילו מלאכתך עשויה. דבר אחר שבות ממחשבת עבודה ואומר אם תשיב משבת רגלך וגו' אז תתענג וגו'. ויום השביעי שבת לה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו וכו' תלמוד לומר ויום השביעי שבת לה' אלהיך שאין תלמוד לומר שבת אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה: רב אחא בר יאשיה אומר אתה ובנך ובתך אלו הקטנים. או אינו אלא גדולים, אמרת והלא כבר מוזהרין הן הא מה תלמוד לומר אתה ובנך ובתך אלו קטנים. עבדך ואמתך אלו בני ברית. או אינו אלא עבד ערל כשהוא אומר וינפש בן אמתך והגר הרי עבד ערל אמור הא מה תלמוד לומר עבדך ואמתך אלו בני ברית. וגרך זה גר צדק. או אינו אלא גר תושב כשהוא אומר והגר הרי גר תושב אמור הא מה תלמוד לומר וגרך זה גר צדק. כי ששת ימים וגו' מגיד שהיה שקול כנגד כל מעשה בראשית. וינח ביום השביעי וכי יש לפניו יגיעה והלא כבר נאמר הלוא ידעת אם לא שמעת וגו' נותן ליעף כח וגו' בדבר ה' שמים נעשו מה תלמוד לומר וינח ביום השביעי. אלא כביכול הכתיב על עצמו שברא את עולמו לששה ימים ונח ביום השביעי. והרי דברים קל וחומר אם מי שאין לפניו יגיעה הכתיב על עצמו שברא עולמו לששה ימים ונח ביום השביעי אדם שכתוב בו אדם לעמל יולד על אחת כמה וכמה. על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו ברכו במן וקדשו בברכה דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר ברכו במן וקדשו במאורות. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר בשם ר' שמעון ברכו במן וקדשו במאור פניו של אדם, על כן ברך ה' וגו': שמות - פרק כ - רמז רצז כבד את אביך ואת אמך תנו רבנן נאמר כבד את אביך ונאמר כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום. נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר את ה' אלהיך תירא השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום. נאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר איש כי יקלל אלהיו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום, אבל בהכאה אי אפשר וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו. תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהן כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ובזמן שאדם מצער אביו ואמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהן שאילו דרתי ביניהן צערוני. תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הכתוב כבוד אב לכבוד אם וכו'. שאל בן אלמנה לרבי אליעזר אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני מים איזה מהן קודם אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאת ואמך חייבין בכבוד אביך. בא לפני ר' יהושע אמר ליה כך אמר לו רבי נתגרשה מהו אמר ליה מבין ריסי עיניך ניכר שאתה בן אלמנה הטל להם מים בספל וקעקע להן כתרנגולין. שאלו את ר' אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון ודמה בן נתינה שמו פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים רבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו. לשנה האחרת נתן לו הקב"ה שכרו ונולדה לו פרה אדומה בעדרו ונכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם מבקש אני מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי ועתה איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא. אמר ר' חנינא מי שאינו מצווה ועושה כך מי שהוא מצווה ועושה על אחת כמה וכמה. כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש סריקון של זהב ויושב בין גדולי רומי ובאה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וזרקה לו בפניו ולא הכלימה. תני אבימי בריה דרבי אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו ברחים ומביאו לחיי העולם הבא. אמר ר' אבהו כגון אבימי ברי קיים מצות כבוד. חמשה בני סמכי הוו ליה לאבימי וכי הוה אתי אבוה קרי אבבא רהיט ואזיל ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטי התם, יומא חד אמר ליה אשקיין מיא עד דאייתי ליה נמנם גחין קאי עליה עד דאיתער איסתייעא מילתא ודרש אבימי מזמור לאסף. ר' טרפון הוה ליה אמא זקנה דכל אימת דהות בעית למיסק לפוריא גחין וסליק לה וכי הוה נחתה נחתה עלויה אתא וקא משתבח בבי מדרשא אמרי ליה עדיין לא הגעת לחצי כבוד כלום זרקה ארנקך לים ולא הכלמתה. רב יוסף כד הוה שמע קל כרעא דאמיה אמר איקום מקמי שכינה דאתיא, אמר ר' יוחנן אשרי מי שלא חמאן. תנו רבנן מכבדו בחייו מכבדו במותו. בחייו כיצד (הנשלח) [הנשמע] בדבר אביו למקום לא יאמר שלחוני בשביל עצמי מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי אלא כולהו בשביל אבא. במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו, הני מילי תוך שנים עשר חדש מכאן ואילך זכרונו לחיי העולם הבא. תנו רבנן איזהו מורא ואיזהו כבוד, מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו, כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא, היה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך. אלעזר בן מתיא אומר אבא אומר השקיני מים ומצוה לעשות מניח אני כבוד אבא ועושה אני את המצוה שאני ואבא חייבין בדבר מצוה. איסי בן יהודה אומר אם אפשר לעשותה על ידי אחרים תעשה על ידי אחרים והלכה כאיסי בן יהודה. ר' שמעון בן יוחאי אומר גדול הוא כבוד אב ואם שהעדיפו המקום יותר מכבודו נאמר כבד את ה' מהונך מפריש לקט שכחה ופאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר עני וחלה ועושה סוכה לולב שופר ציצית מאכיל רעבים משקה צמאים אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אי אתה חייב באחת מהן אבל כשבא אצל כבוד אב ואם בין יש לך בין אין לך כבד את אביך ואת אמך אפילו אתה מסבב על הפתחים. רבי ינאי ור' יונתן הוו יתבי אתא חד בר נש נשק רגליה דרבי יונתן אמר ליה ר' ינאי מה טיבו שלים לך מן יומוי אמר ליה חד זמן קבל לי בריה דיזוניניה ואמרית ליה בצור כנישתא עלוי ובזיתיה אמר ליה ולמה לא כפיתיה אמר ליה וכופין אמר ליה אין כופין את הבן לזון את האב: שמות - פרק כ - רמז רצח כבד את אביך ואת אמך שומע אני בדברים תלמוד לומר כבד את ה' מהונך במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. דבר אחר כבד את אביך ואת אמך למה נאמר לפי שנאמר איש איש אשר יקלל את אביו וגו' אין לי אלא איש אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר כבד את אביך ואת אמך מכל מקום מה כבוד לא חלק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס דברי ר' ישמעאל. ר' יהודה בן בתירא אומר נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר את שבתותי תשמרו וגו' מה שבת לא חלק בו בין איש לאישה טומטום ואנדרוגינוס אף מורא לא תחלוק בו בין איש לאשה טומטום ואנדרוגינוס. כבד את אביך יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ששניהם שקולין זה כזה. למען יאריכון ימיך אם כבדתו יאריכון ימיך ואם לאו יקצרון ימיך, שדברי תורה נוטריקון שכן דברי תורה נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן. על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך מכאן אמרו כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין בית דין של מטה מוזהרין עליה: רמי ליה רבא לרב נחמן תנן אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כבוד אב ואם וגמילות חסדים ובקור חולים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלם. בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך, בגמילות חסדים כתיב רודף צדקה וחסד וגו' בהבאת שלום כתיב בקש שלום ורדפהו אתיא רדיפה רדיפה בתלמוד תורה כתיב כי היא חייך ואורך ימיך. וליתני נמי שלוח הקן דכתיב למען ייטב לך והארכת ימים שלוח הקן טוב לשמים ואינו טוב לבריות וכתיב אמרו צדיק כי טוב טוב לשמים וטוב לבריות. כתיב אורח חיים פן תפלס אמר ר' אבא בר כהנא שלא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה ורואה איזה מצוה שכרה מרובה ועושה אותה. למה נעו מעגלותיה לא תדע מטולטלין אינון שבילי דאורייתא. תני רבי חייא משל למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלין לא גלה להן שכר נטיעותיו של פרדס שאלו גלה להן היו רואין איזו נטיעה שכרה מרובה ונוטעין אותה ונמצא מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת. כך אלו גלה שכר המצות נמצאת תורה מקצתה בטלה ומקצתה קיימת. אמר ר' אחא בשם רבי אבא בר כהנא טלטל הקב"ה שכר עושי מצות בעולם הזה כדי שיהיו ישראל עושין אותו משלם. תני ר' שמעון בן יוחאי שתי מצות בתורה גלה הקב"ה מתן שכרן ואלו הן קלה שבקלות וחמורה שבחמורות. קלה שבקלות שלח תשלח את האם וגו' ומה דבר שהוא פריעת חוב כך דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה. וכשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה שנאמר עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם עין שהלעיגה על כבוד אב ואם ובזה לא תקח האם על הבנים יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר. דין נקיר ודין אכיל, אמר הקב"ה יבוא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקר אותה ואל יהנה ממנה, ויבוא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה מהם. ומנין לעורב שהוא אכזרי על בניו שנאמר מי יכין לעורב צידו ואומר לבני עורב אשר יקראו. כשהעורב מוליד ילדיו לבנים ואומר הזכר לנקבה עוף אחר בא עליך ומניחין אותן מה הקב"ה עושה מוציא מצואה שלהן יתושין ופורחין עליהן ואוכלין ומשם משחירין. ומנין שהנשר רחמני הוא שנאמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. ומנין שהוא נהנה מהם שנאמר יפרוש כנפיו יקחהו. וכשם שעונשו מרובה כך שכרו מרובה שנאמר למען יאריכון ימיך. תניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה שנאמר למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב. בשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ונטל את הבנים ובירידתו נפל ומת היכן הטבתו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך. ודילמא לא הוי הכי, רבי יעקב מעשה חזא. והאמר רבא שלוחי מצוה אינן ניזוקין, התם סולם רעוע הוה דהוה קביע הזיקא ולא סמכינן אניסא דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני: לא תרצח למה נאמר לפי שהוא אומר שופך דם האדם וגו' עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא תרצח: לא תנאף למה נאמר לפי שהוא אומר מות יומת הנואף והנואפת עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא תנאף. תנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף לא תהיה בך נאוף בין ביד בין ברגל. אמר ר' אלעזר מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד. לא תגנוב אזהרה לגונב נפשות מנין ר' יאשיה אומר מלא תגנוב. ר' יונתן אומר מלא ימכרו ממכרת עבד. ולא פליגי מר קא חשיב לאו דגנבה ומר קא חשיב לאו דמכירה. תניא לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר או אינו אלא בגונב ממון אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בנפשות אף כאן בנפשות: לא תגנוב למה נאמר לפי שהוא אומר וגונב איש ומכרו עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא תגנוב הרי זה אזהרה לגונב נפש צא ולמד משלש עשרה מדות וכו'. ועוד אמר רבי שלש מצות נאמרו בענין שתים מפורשות ואחת סתומה. נלמד סתומה ממפורשות מה מפורשות מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין אף סתומה מצוה שחייבין עליה מיתת בית דין: לא תענה למה נאמר לפי שהוא אומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא תענה: שמות - פרק כ - רמז רצט שנו רבותינו מעידים אנו את איש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין לוקין שמונים משום לא תענה ומשום ועשיתם לו כאשר זמם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לוקין אלא ארבעים. ורבנן האי לא תענה ברעך מאי דרש ליה אזהרה לעדים זוממין. ור' מאיר אזהרה לעדים זוממין מנא ליה נפקא ליה מוהנשארים ישמעו ויראו. ורבנן ההוא מיבעיא ליה להכרזה. ור' מאיר הכרזה מישמעו ויראו נפקא. כיצד נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח אחד וחמשה על לוח אחד. כתיב אנכי ה' אלקיך וכנגדו לא תרצח. מגיד הכתוב שכל מי שהוא שופך דמים מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות. משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה והעמיד לו איקונות ועשו לו צלמים וטבעו מטבעות לאחר זמן כיפו איקונות שברו צלמותיו ופסלו מטבעותיו ומעטו בדמותו של מלך כך כל מי שהוא שופך דמים מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות שנאמר שופך דם האדם וגו' וכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם. כתיב לא יהיה לך וכנגדו לא תנאף מגיד הכתוב שכל מי שהוא עובד עבודת אלילים מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף מאחרי המקום שנאמר האשה המנאפת וגו' ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה וגו'. כתיב לא תשא וכנגדו כתיב לא תגנוב מגיד הכתוב שכל מי שהוא גונב סופו לבוא לידי שבועת שוא שנאמר הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר ואומר אלה וכחש ורצוח. כתיב זכור את יום השבת וכנגדו לא תענה מגיד הכתוב שכל מי שהוא מחלל שבת מעיד לפני הקב"ה שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח ביום השביעי וכל מי שהוא משמר את השבת מעיד לפני המקום שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי שנאמר אתם עדי נאם ה' ואני אל. כתיב כבד את אביך וכנגדו כתיב לא תחמוד מגיד הכתוב שכל מי שהוא חומד סוף שיהיה מוליד בן מקלל לאביו ומכבד שאינו אביו לכך נתנו עשרת הדברות חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה [וחכמים אומרים עשרה על זה ועשרה על זה] שנאמר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם וגו' ואומר שני שדיך כשני עפרים ואומר ידיו גלילי זהב וגו' כתוב אחד אומר לא תחמוד וכתוב אחד אומר לא תתאוה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו הרי זה אזהרה לעוקב אחר המנאף: לא תחמוד בית רעך כלל, עבדו ואמתו שורו וחמורו פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר וכל אשר לרעך חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר שהוא קונה ומקנה אף כל דבר שהוא קונה ומקנה. אי מה הפרט מפורש בנכסים המטלטלין שאין להן אחריות אף אין לי אלא נכסים המטלטלים שאין להם אחריות. כשהוא אומר במשנה תורה שדהו מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה אף כל דבר שהוא קונה ומקנה. אי מה הפרט מפורש דבר שאי אפשר לבוא לרשותך אלא לרצון הבעלים אף אין לי אלא דבר שאי אפשר לבוא לרשותך אלא לרצון הבעלים יצא שאתה חומד בתו לבנך או בנו לבתך או אפילו חומד בדבור תלמוד לומר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך מה להלן עד שיעשה מעשה אף כאן עד שיעשה מעשה: וכל העם רואים את הקולות רבי יהודה אומר אדם מדבר עם חברו הוא שומע רגש קולו אבל אינו רואה מאורו וישראל שמעו קול של הקב"ה וראו את הקול יוצא מפי הגבורה בברקים ורעמים שנאמר וכל העם רואים את הקולות. רבי פנחס אומר כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה זכו להיות כמלאכי השרת ולא שלט בהן כל מין כנים ובמותם לא שלטה בהם רמה אשריהם בעולם הזה ולעולם הבא עליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו: שמות - פרק כ - רמז ש וכל העם רואים את הקולות רואים את הנראה ושומעין את הנשמע ראו דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות שנאמר קול ה' חוצב להבות אש. וכל העם רואים את הקולות קול קולי קולות ולפיד לפידי לפידים. וכמה קולות היו וכמה לפידים היו אלא משמיעין את האדם לפי כחו שנאמר קול ה' בכח קול ה' בהדר וגו'. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה היו שומעין את הדבור ומפרשין אותו שנאמר יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו שמכיון שהיה הדבור יוצא היו מפרשין אותו. ולהודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה שלא היו בהן סומין שנאמר וכל העם רואים. מלמד שלא היו בהם אלמים שנאמר ויענו כל העם. מלמד שלא היו בהן חרשים שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מלמד שלא היו בהם חגרין שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר. מלמד שלא היו בהם טפשין שנאמר אתה הראת וגו'. רבי נתן אומר מנין אתה אומר שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף שנאמר והנה תנור עשן זה גיהנם שנאמר הנה יום בא בוער כתנור. ולפיד אש זה מתן תורה שנאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. אשר עבר בין הגזרים זה קריעת ים סוף שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. וירא העם וינועו אין נוע בכל מקום אלא זיע שנאמר נוע תנוע ארץ כשכור. ויעמדו מרחוק חוץ לשנים עשר מיל מגיד שהיו ישראל נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין לפניהן שנים עשר מיל הרי עשרים וארבעה מיל על כל דבור ודבור. נמצאו מהלכין באותו היום מאתים וארבעים מיל. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת רדו וסייעו את אחיכם שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון, ידודון בהליכה ידודון בחזרה, ולא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה שנאמר שמאלו תחת לראשי. רבי יהודה ברבי אלעאי אומר לפי שהיו ישראל משולהבים מחמת האש של מעלה אמר הקב"ה לענני כבוד הזילו טל של חיים על בני שנאמר ה' בצאתך משעיר וגו' ואומר גשם נדבות תניף וגו' אימתי נעשה כל הכבוד הזה בשעה שהיתה נאה שבאומות העולם ומכבדת את התורה שנאמר ונות בית תחלק שלל ואין שלל אלא תורה שנאמר שש אנכי על אמרתך וגו': שמות - פרק כ - רמז שא ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה. מגיד שלא היה להן כח לקבל אלא עשרת הדברות שנאמר אם יוספים אנחנו וגו' לא אוסף לשמוע את קול וגו' אלא קרב אתה ושמע. מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהן נביאים שנאמר נביא אקים להם נביא אני עתיד להעמיד מהן אלא שקדמו הן בזכותן שנאמר ויאמר ה' אלי היטיבו וגו' אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם. וכן הוא אומר ויאמר ה' סלחתי כדברך. וכן הוא אומר כן בנות צלפחד דוברות כן מטה בני יוסף דוברים. מי יתן והיה לבבם זה להם אילו אפשר להעביר מלאך המות הייתי מעבירו אלא שכבר נגזרה גזרה. רבי יוסי אומר על תנאי כך עמדו ישראל לפני הר סיני שלא ישלוט בהן מלאך המות שנאמר אני אמרתי אלקים אתם וגו' חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון. ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו שמע הקב"ה קולן של ישראל וערב עליו שלח למיכאל ולגבריאל ואחזו בשתי ידיו של משה שלא ברצונו והגישוהו אל הערפל שנאמר ומשה נגש אל הערפל גש אין כתיב כאן אלא נגש: ויאמר משה אל העם אל תיראו הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך היה עומד ומפייס כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות, עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם וגו'. כי לבעבור נסות אתכם בשביל לגדל אתכם בין האומות כנס הזה של ספינה. ובעבור תהיה יראתו על פניכם סימן טוב הוא באדם שהוא ביישן. לבלתי תחטאו מגיד שבושה מביאה לידי יראת חטא שנאמר הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו. תניא ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זו בושה מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מכאן אמרו סימן יפה באדם שהוא ביישן. אחרים אומרים כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני: ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש מבית הבחירה נדבר עמו כמה דאת אמר וירא את המקום מרחוק. מלמד שנכנס למקום שאין רשות למלאכי השרת ליכנס שנאמר ומשה נגש אל הערפל. וכן שלמה אמר ה' אמר לשכון בערפל וכן הוא אומר ויהי שם עם ה': ויעמוד העם מרחוק אלו שנים עשר מיל מגיד שהיה מחנה ישראל שנים עשר מיל וכן הוא אומר ויחנו על הירדן מבית הישמות עד אבל השטים והוא שנים עשר מיל: שמות - פרק כ - רמז שב ומשה נגש אל הערפל, מי גרם לו ענותנותו שנאמר והאיש משה וגו' מגיד הכתוב שכל מי שהוא עניו סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ שנאמר כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח ואומר רוח אלקים עלי יען משח אותי לבשר ענוים ואומר ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. זבחי אליהם רוח נשברה. וכל מי שהוא גבה לב גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה שנאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. וכל גבה לב קרוי תועבה שנאמר תועבת ה' כל גבה לב. ועובד אלילים קרוי תועבה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך. כשם שאלילים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה כך כל מי שהוא גבה לב גורם לטמא הארץ ולסלק את השכינה. ומשה נגש אל הערפל לפנים משלש מחיצות חשך ענן וערפל חשך מבחוץ ענן מבפנים וערפל מלפני ולפנים שנאמר ומשה נגש אל הערפל וגו': ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל בלשון שאני אומר לך כה תדבר אל בני ישראל בלשון הקדש כל מקום שנאמר כה ככה עניה ואמירה הרי זה בלשון הקדש. אתם ראיתם הפרש בין האדם רואה בין שאחרים משיחין לו כשאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק אבל כאן אתם ראיתם. ר' נתן אומר אתם ראיתם למה נאמר לפי שהוא אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול כשם ששמעו כך ראו תלמוד לומר אתם ראיתם ולא ראו אומות העולם. כי מן השמים דברתי עמכם (כתוב בפסוק וירד ה' על הר סיני). לא תעשון אתי רבי ישמעאל אומר לא תעשון דמות שמשי [המשמשין] לפני במרום ולא דמות מלאכים ולא דמות כרובים ולא דמות אופנים. ר' נתן אומר לא תעשון אתי שלא תאמר הרי אני עושה כמין דמות ואשתחוה לו תלמוד לומר לא תעשון אתי וכן הוא אומר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. רבי עקיבא אומר לא תעשון אתי שלא תנהגו בי כדרך שאחרים נוהגין באלקיהן שכשהטובה באה עליהן הן מכבדין את אלקיהן שנאמר על כן יזבח לחרמו. וכשפורענות באה עליהן הן מקללין את אלקיהן שנאמר והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו. אבל אתם אם הבאתי עליכם את הטובה תנו הודאה ואם אביא עליכם יסורין תנו הודאה. וכן דוד אמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. וכן איוב אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך על מדת הטוב ועל מדת הפורענות. וכן אשתו של איוב אמרה עודך מחזיק בתומתך ומה הוא אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. אנשי דור המבול אנשי סדום שהיו (שגורין) [כעורין] בטובה כשבאה עליהן הפורענות קבלו אותה על כרחו ואנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות. ועוד יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה שאפילו אדם בטובה כל ימיו אינו נמחל לו מן העבירות שבידו ומי מוחל לו הוי אומר יסורין. רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר מוסר ה' בני אל תמאס מפני מה כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו' אמרת צא וראה מי גרם לבן לרצות את האב הוי אומר זה יסורין: שמות - פרק כ - רמז שג רבי מאיר אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר יהא לבך יודע מעשים שעשית ויסורין שהבאתי עליך שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את היסורין ר' יונתן אומר חביבין יסורין שכשם שהברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורין שנאמר ה' אלקיך מיסרך ואומר כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. ר' שמעון בן יוחאי אומר חביבין יסורין ששלש מתנות טובות נתנו להם לישראל ואומות העולם מתאוין להן ולא נתנו להן אלא ביסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין שנאמר לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה ואומר אשר הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין תלמוד לומר ה' אלקיך מיסרך ואומר כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין תלמוד לומר כי נר מצוה ותורה אור וגו' אמרת צא וראה איזו דרך מביאה לאדם לחיי העולם הבא הוי אומר זה יסורין. ר' נחמיה אומר חביבין יסורין שכשם שהקרבנות מרצין כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו אומר ונרצה לו לכפר עליו. ביסורין מהו אומר והם ירצו את עונם. ולא עוד אלא כי היסורין מרצין יותר מן קרבנות מפני שהקרבנות בממון והיסורין בגוף. וכן הוא אומר עור בעד עור וכל אשר לאיש וגו'. וכבר היה רבי אליעזר חולה נכנסו ארבעה זקנים לבקרו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר רבי חביב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת לנו בעולם הזה ולעולם הבא. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר חביב אתה לישראל מאב ואם שאב ואם מביאין את האדם לעולם הזה אבל אתה (הבאת) בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני. ישב לו רבי אליעזר אמר לו אמור עקיבא, אמר הרי הוא אומר בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים [וחמש] שנה מלך וגו' ואומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה, וכי עלתה על דעתו של חזקיה מלך יהודה ללמד לכל ישראל תורה ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא אמור מעתה שכל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו כלום ומה הואיל לו הוי אומר יסורין, שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו וגו' וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו וגו' ויתפלל אליו וגו' הא למדת שחביבין יסורין. אלקי כסף ואלקי זהב למה נאמר לפי שנאמר ועשית שנים כרובים זהב אמר הריני עושה ארבעה תלמוד לומר אלקי זהב אם הוספת על שנים הרי הן כאלקי זהב. אלקי כסף למה נאמר והלא כבר נאמר אלקי זהב ומה תלמוד לומר אלקי כסף והלא מה שהותרנו בו אסרנו בו ומה שאסרנו בו דין הוא שנאסרנו בו ומה תלמוד לומר אלקי כסף, לפי שמצינו כל כלי בית עולמים שאם אין להן של זהב הן עושין אותן של כסף שומע אני אף שנים כרובים כן תלמוד לומר אלקי כסף הא אם שניתם משל זהב הרי הן כאלקי כסף. לא תעשון לכם שלא תאמר הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית עולמים הרי אנו עושים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות תלמוד לומר לא תעשון לכם. דבר אחר לא תעשון לכם שלא תאמר הרי אני עושה לנוי או כדרך שאחרים עושין במדינות תלמוד לומר תעשו לכם: אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע אשרה שנאמר שופטים ושוטרים וסמיך ליה לא תטע לך אשרה ובמקום שיש תלמיד חכם כאילו בנאו אצל מזבח ה' אלקיך ואומר לא תעשון אתי וגו' אלקי כסף ואלקי זהב הוא דלא לעביד הא דעץ שרי אלא אלוה הבא בשביל כסף ובשביל זהב (כתבו ברמז שע"ג וברמז תנ"ה): מזבח אדמה תעשה לי מזבח מיוחד תעשה לי שלא תבנהו בתחלה לשם דבר אחר. רבי ישמעאל אומר מזבח מחובר באדמה תעשה לי שלא תבנהו על גבי כפים ולא על גבי עמודים. רבי נתן אומר מזבח חלול באדמה תעשה לי שנאמר נבוב לוחות תעשה אותו.איסי בן עקיבא אומר מזבח נחשת מלא אדמה שנאמר כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל וגו' וכי קטן היה והלא כבר נאמר אלף עולות יעלה שלמה ומה תלמוד לומר קטן אלא מלמד ביום שנבנה זה נגנז זה: שמות - פרק כ - רמז שד בכל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא בכהנים כתיב וכהנו לי. בלוים כתיב והיו לי הלוים. בישראל כתיב כי לי בני ישראל עבדים. בתרומה כתיב ויקחו לי תרומה. בבכורות כתיב כי לי כל בכור. בסנהדרין כתיב אספה לי. בארץ ישראל כתיב כי לי כל הארץ. בירושלים כתיב העיר אשר בחרתי לי. במלכות בית דוד כתיב כי ראיתי בבניו לי מלך. במקדש ועשו לי מקדש. במזבח מזבח אדמה תעשה לי. בקרבנות תשמרו להקריב לי במועדו. בשמן המשחה כתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי. הא בכל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא לעולם הבא: וזבחת עליו עליו כנגדו. או עליו כמשמעו והדין נותן ומה אם צפון המזבח שאינו כשר לכפרה כשר לשחיטה ראש המזבח שהוא כשר לכפרה דין הוא שיוכשר לשחיטה. והרי מזבח הפנימי יוכיח שהוא כשר לכפרה ואינו כשר לשחיטה הוא יוכיח על מזבח החיצון אף על פי שהוכשר לכפרה לא יוכשר לשחיטה. לא אם אמרת במזבח הפנימי שהוא לא מתיר ולא מכשיר ואינו גומר את הכפרה לפיכך אינו כשר לשחיטה. תאמר במזבח החיצון שהוא מתיר ומכשיר וגומר את הכפרה לפיכך יוכשר לשחיטה תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם וגו' הבשר והדם בראש המזבח ואין שחיטה בראש המזבח. ר' יוסי אומר אף לשחוט בראש המזבח והכתוב מסייע שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו'. כתוב אחד אומר את עולותיך ואת שלמיך וכתוב אחד אומר ועשית עולותיך הבשר והדם הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אמר ר' יוסי בר ר' יהודה מחצי מזבח ולצפון כצפון מחצי המזבח ולדרום כדרום. ואין לי אלא צפון המזבח שהוא כשר שחיטה שאר כל צפון העזרה מנין תלמוד לומר ושחט את הכבש במקום וגו' שאין תלמוד לומר במקום הקדש אלא להכשיר בו כל רוח צפונית: שנו רבותינו קדשי הקדשים ששחטן בראש המזבח ר' יוסי אומר כאלו נשחטו בצפון. ר' יוסי בר ר' יהודה אומר מחצי המזבח ולצפון כצפון מחצי המזבח ולדרום כדרום. אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן אומר היה ר' יוסי כולה מזבח בצפון קאי ומאי כאלו מהו דתימא בעינא שחיטה על ירך וליכא קמשמע לן. אמר ליה ר' זירא לר' אסי אלא מעתה לר' יוסי ברבי יהודה נמי חציו בצפון וחציו בדרום. וכי תימא הכי נמי הא את הוא דאמרת משמיה דר' יוחנן מודה ר' יוסי ברבי יהודה שאם שחטו כנגדו בקרקע פסולין. אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ר' יוסי סבר או כוליה לעולה או כוליה לשלמים. ור' יוסי בר יהודה סבר חלקהו חציו לעולה וחציו לשלמים. דאי סלקא דעתך כוליה לעולה כשר השתא לעולה כשר לשלמים מיבעיא. ואידך איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי עולה דדחיק ליה מקום אבל שלמים דלא דחיק ליה מקום אימא לא יתכשר קא משמע לן. אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין ומקרא הוא בידינו ושכחנוהו. כי סליק רב כהנא אשכחיה לרבי שמעון ברבי דיתיב ואמר משמיה דר' ישמעאל בר' יוסי מנין למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם שהן פסולין שנאמר וזבחת עליו את עולותיך וגו' וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר אמר היינו קרא דאשמטיה לרב. ור' יוחנן אומר אחד זה ואחד זה שהיו שם פסולים במאי קמיפלגי מר סבר בעלי חיים נדחין ומר סבר בעלי חיים אינן נדחין: שמות - פרק כ - רמז שה וזבחת עליו את עולותיך וגו' אין לי אלא עולה ושלמים שאר כל הקדשים מנין תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן שאין תלמוד לומר קדש קדשים אלא להכשיר את כל הקדשים. אין לי אלא חטאת עולה ושלמים שאר כל קרבנות צבור מנין תלמוד לומר את צאנך ואת בקרך משמע מביא את הקדשים [ואת החולין] (בכל המקום אשר אזכיר) אמרת במה הענין מדבר: [בכל המקום אשר אזכיר את שמי] שאיני נגלה עליך אלא בבית הבחירה מכאן אמרו שם המפורש אסור להאמר בגבולין. ר' אליעזר בן יעקב אומר אם תבוא לביתי אבוא לביתך מקום שלבי הולך שם רגלי מוליכות אותי מקום שלבי אוהב רגלי מוליכות אותי. מכאן אמרו עשרה בני אדם שנכנסין לבית הכנסת שכינה עמהן שנאמר אלקים נצב בעדת אל. ומנין אפילו שלשה שנאמר בקרב אלקים ישפוט, ומנין אפילו שנים שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. ומנין אפילו אחד שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'. ר' יאשיה אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. בכל המקום סלקא דעתך אלא מקרא זה מסורס בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי והיכן בבית הבחירה: שמות - פרק כ - רמז שו ואם מזבח אבנים אמר רב חסדא אמר רב מזבח של שילה של אבנים היה. תניא נמי הכי רבי אומר מה תלמוד לומר אבנים אבנים שלושה פעמים אחד של שילה ואחד של נוב וגבעון ואחד של בית עולמים. מתיב רב אחדבוי בר אמי אש שירדה בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחשת עד שבא שלמה. ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה ואם איתא מעיקרא הוא דאיסתלק לה. הוא דאמר כי האי תנא ר' יוסי אומר מזבח של נחשת חלול ומלא אבנים היה. רב נחמן בר יצחק אמר מאי לא נסתלקה לא בטלה לגמרי. והיכי הוי. רבנן אמרי דין שביבי הוה משדרא. רב פפא אמר אושפיזא הוה נקטא זימנין הכא זימנין התם: רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלושה ואם תקריב מנחת בכורים חובה. או אינו אלא רשות תלמוד לומר תקריב את מנחת בכוריך חובה ולא רשות. כיוצא בו אם כסף תלוה את עמי חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר העבט תעביטנו חובה ולא רשות. ואם מזבח אבנים חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר אבנים שלמות תבנה חובה ולא רשות. מזבח אדמה תעשה לי רשות ולא חובה ומה תלמוד לומר ואם מזבח אבנים וגו' אלא אם רצה לעשות של אבנים יעשה של לבנים יעשה. והרי דברים קל וחומר ומה אם מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה קל וחומר לשאר כל הכלים. לא תבנה אתהן גזית אין גזית אלא גזוזות שהונף עליהם ברזל. שומע אני יהא המזבח כולו פסול תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית הן פסולות ושאר כל המזבח כשר. לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה בהיכל ובקדשי קדשים. שהיה בדין ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו גזית היכל וקדשי קדשים שהן חמורין דין הוא שתהא אסור לבנות בו גזית תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדשי הקדשים. ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע. כי חרבך הנפת עליה ותחללה מכאן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל מקצר ימיו של אדם אינו דין שיניף המקצר על המאריך. רבן יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה אבנים המטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים והרי דברים קל וחומר ומה אם אבני מזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שהן מטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל. המטיל שלום בין איש לאשתו בין איש לאיש בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין משפחה למשפחה בין ממשלה לממשלה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות. ולא תעלה במעלות מכאן אמרו עשה כבש למזבח. אין לי אלא עליה ירידה מנין תלמוד לומר לא תגלה ערותך עליו הא לא עליה ולא ירידה גרמה אלא כסוי גרם. ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר ועשה להם מכנסי בד וגו' ומה תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו שלא יפסיעו בו פסיעה גסה עליו אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל. אשר לא תגלה ערותך עליו עליו אי אתה פוסע פסיעה יתרה אבל אתה פוסע פסיעה יתרה בהיכל ובקדשי הקדשים. שהיה בדין ומה אם מזבח הקל אתה אוסר לפסוע פסיעה יתרה בהיכל ובבית קדשי הקדשים שהן חמורין דין הוא שיהא אסור לפסוע בהן פסיעה יתרה תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו בו אי אתה פוסע פסיעה יתרה אבל אתה פוסע פסיעה יתרה בהיכל ובית קדשי הקדשים. והרי דברים קל וחומר ומה אם אבנים שאין בהן דעת לא לרעה ולא לטובה אמר המקום לא תנהוג בהן בבזיון חברך שהוא בדמיון של מי שאמר והיה העולם דין הוא שלא תנהוג בו בזיון. אשר לא תגלה ערותך עליו ואלה המשפטים נמצינו למדין שסנהדרין מסדרין דירתן בצד מזבח אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר וינס יואב אל היכל ה' ויחזק בקרנות המזבח: