שמות - פרק ו - המשך רמז קעו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' זה שאמר הכתוב שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא אמר הקב"ה למשה בשביל שקראתי אותך אלהים שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה אלהיך אני ולכך נאמר וידבר אלהים אל משה וגו'. זה שאמר הכתוב כי העושק יהולל חכם כשהחכם מתעסק בעיסקין הן מערבבין אותו מן החכמה. ויאבד את לב מתנה מן התורה שנקראת מתנה שנאמר וממתנה נחליאל אפילו משה שנאמר וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעותה לעם הזה ומאז באתי אל פרעה וגו' ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו' מה שאני עושה לפרעה ולמצרים אתה רואה אבל אין אתה רואה וכו' באותה שעה ביקש הקב"ה לישב עליו בדין מנין שנאמר וידבר אלהים אל משה ואין אלהים אלא דיין שנאמר אלהים לא תקלל נכנסה סניגוריא ולמדה עליו זכות שנאמר ויאמר אני ה' ואין ה' אלא רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון: אמר רבי אלעזר בר' יוסי פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים מצאני זקן אחד אמר לי בוא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנאמר ומאז באתי אל פרעה וגו' אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך, אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בארבע מאות שקל ולא הרהר על מדותי אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת וגו' ביקש מים לשתות ולא הניחוהו עד שעשה מריבה שנאמר ויריבו רועי גרר וגו' ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ביקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר על מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך בתחילה ועכשיו אמרת לי והצל לא הצלת. עתה תראה את אשר אעשה לפרעה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים, דבר אחר וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם לא פירשתי להם אם מפורש הוא ולך גליתי אותו שאתה הולך לגאול את ישראל כדי שתצליח. אמר הקב"ה בעולם הזה ליחידים גליתי שמי אבל לעולם הבא לכל ישראל אני מודיע שמי שנאמר לכן ידע עמי שמי: ושמי ה' לא נודעתי להם הרשעים קודמין לשמן, נבל שמו, שבע בן בכרי שמו, אבל הצדיקים שמם קודמן שנאמר ושמו אלקנה, ושמו בועז, ושמו מרדכי, דומים לבוראם ושמי ה' לא נודעתי להם, התיבון והכתיב ושמו לבן פרדכסוס, ר' ברכיה אומר מלובן ברשע, ר' סימאי אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה: שמות - פרק ו - רמז קעז והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים אתיא סבילה סבילה כתיב הכא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכתיב התם הסירותי מסבל וגו', ויוסף יצא בראש השנה מבית האסורין כתיב תקעו בחדש שופר וכתיב בתריה עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכתיב הסירותי מסבל שכמו, ר' סימאי אומר ולקחתי אתכם לי לעם והבאתי אתכם מקיש יציאתם ממצרים לביאתם בארץ מה ביאתם לארץ שנים מששים רבוא אף יציאתם ממצרים שנים מששים רבוא, אמר רבא וכן לימות המשיח שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם (כתוב ברמז קמ"ז). ונתתי אותה לכם מורשה שנו רבותינו צלפחד היה בכור ונטל שני חלקים, והא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק אמר רבא ארץ ישראל מוחזקת היא, מיתיבי רבי חידקא שמעון השקמוני היה לו תלמיד חבר מתלמידי רבי עקיבא וכן היה אומר יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן אלא לא היה יודע אם נוטלין חלק בכורה אם לאו וראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על שמן. ויודע היה משה שמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת אבל לא היה יודע באיזה מיתה וראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב על ידי משה אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו ללמדך שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, ואי סלקא דעתך מוחזקת היא להם אמאי מספקא מוחזקת היא מאי מספקא ליה קרא גופא מספקא ליה דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אי ירושה היא להם מאבותם או דילמא מורישין ואינן יורשין ופשטו ליה תרווייהו ירושה היא להם מאבותם ומורישין ואינן יורשין כיוצא בדבר אתה אומר תביאמו ותטעמו תביאנו לא נאמר אלא תביאמו מלמד שמתנבאין ואינן יודעין מה מתנבאין: המוציא אתכם מארץ מצרים תנו רבנן המוציא לחם מן הארץ ורבי נחמיה אמר מוציא לחם אמר רבא מוציא דכולי עלמא לא פליגי דלישנא דאפיק משמע דכתיב אל מוציאם ממצרים, כי פליגי בהמוציא רבנן סברי המוציא נמי דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים רבי נחמיה סבר כתיב המוציא אתכם מתחת וגו' ואכתי לא אפיק, ורבנן הכי קאמר למשה בתר דמפקינא לכו עבידנא לכו מילתא כי היכי דתדעו דאנא הוא דאפיקית יתכון דכתיב וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים: וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ר' אלעזר בן עזריה אומר בארבע מקומות ביקש משה לפני המקום והשיבו על שאלותיו שנאמר וידבר משה לפני ה' לאמר שאין תלמוד לומר לאמר אלא שאמר לו השיבני אם גואלן אתה אם לאו, עד שהשיבו המקום ויאמר ה' אל משה עתה תראה, כיוצא בו ויצעק משה אל ה' לאמר שאין תלמוד לומר לאמר אלא אמר לו השיבני אם מרפא אתה אם לאו עד שהשיבו המקום ואביה ירק ירק בפניה, כיוצא בו וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' שאין תלמוד לומר לאמר אלא שאמר לו השיבני אם אתה ממנה עליהן פרנסים אם לאו עד שהשיבו קח לך את יהושע בן נון, כיוצא בו ואתחנן אל ה' בעת ההיא שאין תלמוד לומר לאמר אלא אמר לו השיבני אם אני נכנס לארץ אם לאו עד שהשיבו רב לך וגו' יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבוא שמה, הן בני ישראל לא שמעו אלי קל וחומר איך ישמעני פרעה (כתוב בערך קנ"א): שמות - פרק ו - רמז קעח וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל זה שאמר הכתוב האנכי הריתי את כל העם הזה וגו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך היכן דיבר בשעה שאמר לו לך נחה את העם עדיין תלי תניא בדלא תניא תלמוד לומר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל אמר להם היו יודעין בני סרבנין הם טרחנין הן על מנת כן תהיו מקבלין עליכם שהן מקללין אתכם וסוקלין אתכם באבנים, דבר אחר ויצום צום לפרוש מעבודה זרה, רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וכי יש לך אדם שמתבשר בשורה ואינו שמח נולד לך בן זכר רבך מוציאך לחירות ואינו שמח, אם כן מה תלמוד לומר ולא שמעו אל משה אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, וכן הוא אומר ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וימרו בי ולא אבו שמוע ואעש למען שמי לבלתי החל, וכן הוא אומר משכו וקחו לכם משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצוות, ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים צום לחלוק כבוד למלכות,וכן וירדו כל עבדיך אלה אלי שאין תלמוד לומר אלה אלא שסופו לירד הוא בתחילה אלא שמשה חלק כבוד למלכות, וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות שנאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה וכן מצינו ביעקב שחלק כבוד למלכות ויתחזק ישראל וישב על המטה, וכן מצינו באליהו שחלק כבוד למלכות שנאמר ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לקראת אחאב. וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות שנאמר באדין קרב נבוכדנצר לתרע וגו', וכן מצינו בדניאל שחלק כבוד למלכות שנאמר וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעק מהו אומר אדין דניאל עם מלכא מליל מלכא לעלמין חיי, ר' עקיבא אומר כל פרשה שסמוכה לחברתה למדה הימנה שנאמר וישב ישראל בשטים, רבי אומר פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, כיוצא בו אתה אומר הן בני ישראל לא שמעו אלי אמר לו המקום ושמעו לקולך, כיוצא בו אתה אומר ובת איש כהן כי תחל לזנות והכהן הגדול מאחיו, וכי מה ענין זה אצל זה וכי אף הוא נשרף משל למה הדבר דומה לקטרין שהשלים שניו ולא שמש פלומי פילון שלו אלא ברח והלך לו שלח המלך והביאו וחייבו לקטוע את ראשו עד שלא יצא ליהרג אמר המלך מלאו לו דינרי זהב והוציאו לפניו ואמרו אילו היית עושה כדרך שעשו אבותיך היית נוטל מדה של דינרי זהב עכשיו אבדת נפשך ואבדת ממונך, כן בת כהן שזנתה יוצא כהן גדול לפניה ואומר לה אילו עשית כדרך שעשתה אמך זכית שהיה יוצא ממך כהן גדול כיוצא בי ועכשיו אבדת את עצמך ואבדת את כבודך, כיוצא בדבר אתה אומר כי אתם לא עמי ואומר והיה מספר בני ישראל כחול הים וכי מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר סופר שלו לבוא ולכתוב לה גטה ועד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר שיצא סופר זה מכאן ריקם אלא אמר ליה בוא שאני כופל לה כתובתה, כיוצא בדבר אתה אומר תאשם שומרון כי מרתה באלהיה ואומר שובה ישראל עד ה' וגו' וכי מה ענין זה אצל זה משל למה הדבר דומה למדינה שמרדה במלך שלח פולמרכוס אחד להחריבה היה אותו פולמרכוס בקי ומיושב אמר להם טלו לכם ימים לשוב אל המלך ואם לאו הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלוני ולחברותיה ולאיפרכיא פלוני ולחברותיה לכך נאמר תאשם שומרון שובה ישראל: שמות - פרק ו - רמז קעט ויקח עמרם את יוכבד דודתו (כתוב ברמז צ"ה), ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן אהרן שנשא אחות נחשון יצא ממנו פנחס, ופנחס לאו מיתרו קא אתי והכתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל, לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה, לא דקא אתי מיוסף שפטפט ביצרו, והלא שבטים מבזים אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל, אלא אי אבוה דאמיה מיוסף אמא דאמיה מיתרו, אי אבוה דאמיה מיתרו אמא דאמיה מיוסף, דיקא נמי דכתיב פוטיאל ולא כתיב פוטאל, אמר רבא הנושא אשה צריך לבדוק באחיה שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שהיא אחות נחשון אלא מה תלמוד לומר אחות נחשון מכאן לנושא אשה שצריך לבדוק באחיה, תנא רוב בנים דומין לאחי האם, הוא אהרן ומשה (כתוב ברמז ד' וברמז רס"ב): ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים לפי שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים שומע אני שהיה הדיבור למשה ולאהרן כשהוא אומר ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים אל משה היה הדיבור ולא לאהרן, אם כן מה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן אלא לומר כשם שהיה משה כלול לדברים כך היה אהרן כלול לדברות, ומפני מה לא מדבר עמו מפני כבודו של משה נמצאת ממעט אהרן מכל הדברות שבתורה חוץ משלשה מקומות לפי שאי אפשר, דבר אחר אל משה ואל אהרן למה נאמר לפי שהוא אומר ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה אין לי אלא משה דיין לפרעה אהרן מנין תלמוד לומר אל משה ואל אהרן מקיש אהרן למשה מה משה דיין לפרעה אף אהרן דיין לפרעה, מה משה אמר דבריו ואינו ירא אף אהרן אמר דבריו ואינו ירא, יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה תלמוד לומר הוא אהרן ומשה ללמדך ששניהן שקולין זה כזה (כתוב ברמז ד): שמות - פרק ז - רמז קפ ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה זה שאמר הכתוב שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד שחולק כבוד ליראיו, כיצד מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו והקב"ה הושיב לשלמה על כסא ה', מלך בשר ודם אין רוכבין סוסו והקב"ה הרכיב לאליהו על סוסו ומהו סוסו סופה וסערה שנאמר ה' בסופה ובשערה דרכו, מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה שנאמר ויקח משה את מטה האלהים בידו, מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו והקב"ה נתן עטרה שלו למלך המשיח שנאמר תשית לראשו עטרת פז, מלך בשר ודם אין לובשין לבושו וישראל לבשו לבושו של הקב"ה ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן, מלך בשר ודם אין קורין בשמו כמו קיסר אגוסטוס בסיליאוש ואם נקרא באחד מהן ממיתין אותו אבל הקב"ה אמר למשה הרי עשיתי אותך כמותי לפרעה אני נקרא אלהים ובו בשם בראתי את העולם שנאמר בראשית ברא אלהים ובו בשם ראה נתתיך אלהים לפרעה, דבר אחר ראה נתתיך אלהים אמר לו הקב"ה לפי שעשה עצמו אלוה הודיעו שאינו כלום בעולם הריני עושה אותך עליו אלהים ומנין שעשה פרעה את עצמו אלוה שנאמר יען אמר לי יאורי ואני עשיתני אני הוא שבראתי את עצמי וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות והרעו לנפשם שלשה מאומות העולם ואחד מישראל ואלו הן חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש, חירם מנין שנאמר אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני, ולפי שעשה עצמו אלוה הרע לנפשו שנאמר שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך וגו', נבוכדנצבר מנין שנאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון אמר לו הקב"ה חייך אך אל שאול תורד אל ירכתי בור, מה עשה לו הקב"ה הגלה אותו עד שהוא במלכותו והאכיל עשב כבהמה שנאמר ועשבא כתורין לך יטעמון והיו בהמה וחיה רואין אותו בדמות בהמה וחיה ונושכים אותו שנאמר ושד בהמות יחיתן שנעשה מחיה לכל בהמה וחיה, יואש מנין שנאמר ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך שעשו אותו אלוה וקבל עליו שנאמר אז שמע המלך אליהם והרע לנפשו שנאמר ואת יואש עשו שפטים, פרעה עשה עצמו אלוה והרע לנפשו שנאמר הנני נותן את פרעה הפרע [חפרע] מהו הפרע שקבל פרעון מהקב"ה, דבר אחר הפרע כענין שנאמר ופרע את ראש האשה לפיכך אמר הקב"ה למשה לפי שעשה עצמו אלוה ראה נתתיך אלהים לפרעה למה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם הוי אלוה עליו ועשה אותו שחץ בעולם והיינו דכתיב את כל גבוה יראה והוא מלך על כל בני שחץ, וכי השפלים אין הקב"ה רואה והא כתיב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ומהו את כל גבוה יראה אלא הן הגוותנין שרוחן גסה עליהם ומגביהים עצמן ועושין עצמן אלוהות מה הקב"ה עושה להם מראה אותם לבריות ועושה אותם שחץ בעולם, אמר הקב"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', אם ילך אדם וייגע בתורה וישב לו אני מראה מעשיו לבריות, וכן אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה אני מראה אותו לבריות שנאמר ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ממלא ממנו העליונים והתחתונים ומראה שחץ לבריות, דבר אחר אמר לו הקב"ה לא בשביל שקראתי לך אלהים תהא רוחך גסה עליך אין אתה אלוה אלא על פרעה, וכן הוא אומר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' אין אתה אלוה אלא על פרעה שנאמר נתתיך אלהים לפרעה: שמות - פרק ז - רמז קפא כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת זה שאמר הכתוב כל רוחו יוציא כסיל זה פרעה, כיון שהלכו משה ואהרן אצלו אמר להם תנו לכם מופת מיד וישלך אהרן את מטהו, באותה שעה שחק פרעה עליהם אמר להם למה אתם סבורים שבאתם לשחק עלי איני מתירא מן הדברים האלו, כל מצרים מלאה כשפים תבן אתם מוליכים לעפריים כתם לרקם, ויקרא פרעה אין כתיב כאן אלא ויקרא גם פרעה אמר ר' לוי שקרא אל אשתו ואמר לה ראי היאך באו היהודים לשחק בי מנין שנאמר ותתן גם לאישה, מה כתיב ויבלע מטה אהרן את מטותם הוי כל רוחו יוציא כסיל זה פרעה, וחכם באחור ישבחנה זה משה, דבר אחר כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת אמרו לו למחר אני מוציאם ממצרים ואני נותן להם את התורה שנאמר בה כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אליך אות או מופת, דבר אחר בתחילה הוא מדבר בקושי אין לשון ידבר אלא לשון קשה כמה דאת אמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, אמר לו אהרן יהא עושה את הדברים האלה ואתה עומד כנשיא שהוא גוזר על הזקנים והם עושים ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה, ויבוא משה ואהרן אל פרעה אהרן היה ראוי להכנס תחילה שהוא גדול ממנו שלש שנים אלא משה היה גדול יותר מאהרן בעיני מצרים שנאמר גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים: קח את מטך והשלך לפני פרעה אמר הקב"ה רשע זה מתגאה וקרא עצמו תנין דכתיב התנים הגדול לך ואמור לו ראה מטה זה הוא עץ יבש ונעשה תנין ויש בו רוח ונשמה והוא בולע כל המטות וסופו לחזור עץ יבש, אף אתה בראתי אותך מטפה סרוחה ונתתי לך מלוכה ונתגאה אתה ואמרת לי יאורי ואני עשיתני הריני מחזירך לתהו ובהו, אתה בלעת כל מטות שבטי ישראל הריני מוציא בלעך מפיך, שכחת מה קרה לזקנך וינגע ה' את פרעה אף אני מביא עליך עשר נגעים בשביל ישראל, כשבאו משה ואהרן עמדו לפני פרעה והיו רואין שהם דומים למלאכי השרת ורום קומתן כארזי לבנון וגלגלי עיניהם דומים לגלגלי חמה וזקנות שלהם כאשכלות תמרה וזיו פניהם כזיו החמה ומטה האלהים בידם שחקוק עליו שם המפורש ודיבור פיהם כאש שלהבת מיד נפל פחדם עליהם והיו ארבע מאות פתחים לפלטרים של פרעה ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות ולא היתה בריה יכולה ליכנס שם עד שהיו מאכילין אותם בשר שלא יהו מזיקין אותו, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם וסובבים ומלחכין רגליהם והתחילו ללוותם עד שבאו לפני פרעה וכל מלכי מזרח ומערב כשראו אותם נפל פחדם עליהם וזיע ורתת וחלחלה אחז לפרעה ולכל היושבים לפניו והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם, באותה שעה הוצרך פרעה לנקביו ונכנס לבית הכסא ונזדמנו לו שנים עשר עכברים והיו נושכים אותו בכל צד מושבו וצעק צעקה גדולה ומרה עד ששמעו קול צעקתו גדולי המלכות ואחר כך חזר וישב על כסאו ונתחזק לבו אמר למשה ואהרן מי אתם ומאין באתם ומי שגרכם אצלי אמרו לו אלהי העברים שלחני אליך שלח את עמי ויעבדוני מיד אמר לא ידעתי את ה' מעולם לא שלח לי אגרת שלום ולא הביא לי דורון: שמות - פרק ז - רמז קפב ויעשו גם הם וגו' בלהטיהם אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת יש מהם בסקילה ויש מהם פטור אבל אסור ויש מהם מותר לכתחילה, העושה מעשה בסקילה האוחז את העינים פטור אבל אסור (ר' יוחנן אומר) מותר לכתחילה כדרב חנינא ורב הושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומברי להו עגלא תלתא ואכלי ליה, אמר ר' חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר ואת להט החרב, אמר ר' יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה אמר אביי דקפיד אמנא שד דלא קפיד אמנא כשפים, אמרי ליה יוחני וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים אמר להו אמרי אינשי למתא דירקא ירקא שקיל : ויבלע מטה אהרן את מטותם אמר רבי אלעזר נס בתוך נס, כתיב כבד לב פרעה אמרו למה הדבר דומה לארי וחיות ושועל שהיו הולכין בספינה וחמור גובה מכס מן הספינה אמר להם החמור תנו לי מכס אמר לו שועל לחמור כמה עזין פניך אתה יודע שמלך שבחיות עמנו ואתה תשאל מכס אמר לו החמור מן המלך אני נוטל ולגנזיו אני מכניס אמר לו הארי קרבו לי הספינה ויצא וטרפו לחמור ונתנו לשועל, אמר לו סדר לי אבריו של שוטה זה הלך השועל וסדרן, ראה לבו נטלו ואכלו, כשבא הארי מצא אבריו נתוחין אמר לו לבו של שוטה זה היכן הוא אמר לו אדוני המלך לא היה לו לב שאם היה לו לב לא היה נוטל מכס מן המלך, אף כך פרעה הרשע אם היה לו לב לא היה אומר למלך מלכי המלכים תן לי דורון ושכח מה שעשו לו העכברים ועדיין היה אומר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה': הנה יוצא המימה פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה שנאמר הנה יוצא המימה, עשרה מכות דצ"ך עד"ש באח"ב אמר לו הקב"ה למשה בדבר שנתגאה בו ואמר לי יאורי בו אתחיל פורענותא דכתיב וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור, אחר דם צפרדעים אמר הקב"ה יבוא דבר שגדולו ומחיתו במים ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שעתידה לקבל תורה שהיא משולה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים, אחר זאת כנים אמר הקב"ה יבוא דבר שנברא מעפר ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה משולה לעפר שנאמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אחר זאת ערוב אמר הקב"ה יבואו אריות נחשים ודובים ויפרעו ממצרים שביקשו לאבד אומה המשולה לחיות גור אריה יהודה דן גור אריה יהי דן נחש עלי דרך בנימין זאב וגו', אחר זאת דבר אמר הקב"ה יבוא דבר שממית ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה המוסרת עצמה למיתה על יחוד שמי שנאמר כי עליך הורגנו כל היום, אחר זאת שחין מלא חפניכם פיח כבשן אמר הקב"ה יבוא העולה מן הכבשן ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שמסרה עצמה למיתה, אברהם באור כשדים חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש, אחר זאת ברד אמר הקב"ה יבוא ברד שהוא לבן כשלג ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שאני עתיד להלבין עוונותיהם שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אחר זאת ארבה אמר הקב"ה יבוא ארבה שנקרא חילי הגדול ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שנקראו חיילות שנאמר והוצאתי את צבאותי, אחר זאת חשך אמר הקב"ה יבוא חשך שהוא מובדל מן האור ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה המובדלת מן האומות, אחר זאת מכת בכורות אמר הקב"ה אני עובר בתוך מצרים בחצי הלילה ואפרע ממצרים שביקשו לאבד בני אברהם אוהבי שחלק לילה לאבד אויבי שנאמר ויחלק עליהם לילה, ובזכות עשרה נסינות שנתנסה ונמצא שלם הכם עשר מכות, בטכסיס בשר ודם הביא הקב"ה עליהם את המכות, מלך בשר ודם כשהמדינה מורדת עליו מהו עושה משלח לגיונות והן מקיפין עליה, בתחילה הוא סוכר אמת המים שלהם אם חוזרין מוטב ואם לאו הוא מורה בהן חצים אם חוזרין מוטב ואם לאו זורק בהן נפט, אם חוזרין מוטב ואם לאו מגרה בהן לגיונות ואוכלוסים הרבה, אם חוזרים מוטב ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, אם חוזרין מוטב ואם לאו הורג הגדולים שבהם, כך הקב"ה בא על מצרים בטכסיס של מלכים בתחילה סכר אמת המים שלהן שנאמר ויהפוך לדם יאוריהם, לא חזרו הביא עליהם קולנים אלו הצפרדעים, לא חזרו הביא עליהם החצים אלו הכנים שהיו נכנסים בגופם של מצריים כחץ הזה, לא חזרו השליך עליהם אבני בליסטרא זה הברד, אחר כך גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה, ואחר כך נתנם בבית האסורים זה החושך, לא חזרו הרג כל הגדולים שבהם שנאמר וה' הכה כל בכור, לפי מה שחשבו המצריים את ישראל הביא הקב"ה עליהם, הם חשבו שיהו שואבים מימיהם לכך ויהפוך לדם יאוריהם, הם חשבו שיהו טוענין פרגמטוטון שלטו עליהם צפרדעים והיו משרפים אותם, הם חשבו שיהו עושים בארץ הרחישה הארץ כנים, הם חשבו טוענים את בניהם כפדגוג הזה שלח בהם אריות וזאבים ודובים, היה לו למצרי עשרה בנים ואמר לישראל שיוליכם לשוק והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב אחד והדוב אחד והנמר אחד והיה נכנס אצל המצרי לבדו ומצרי אומר לו היכן הם בני אומר לו ישראל שב ואני אעשה לך חשבון נטל הארי אחד וכך וכך עד שנתן לו חשבון, הם חושבים לגזול את מקניהם ושלח בהם את הדבר וימת כל מקנה מצרים, הם חשבו שיהו בלנין הביא עליהם את השחין, הם חשבו לסקול אותם באבנים הביא עליהם את הברד, הם חשבו שיהו כורמיהם הביא עליהם הארבה ואכל אילנותיהם, הם חשבו לאסור אותם בבית האסורים הביא עליהם חושך שנאמר לא ראו איש את אחיו, הם חשבו להרוג אותם והקב"ה הרג את בכוריהם, הם חשבו להשקיע אותם במים אף הקב"ה שקעם במים שנאמר ונער פרעה וחילו, וכל מכות שהביא הקב"ה על המצריים הוא עתיד להביא אותם שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור, במצרים הביא עליהם מכת דם אף לעתיד כן שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש, במצרים הביא עליהם צפרדעים שהיה קולן קשה אף לעתיד כן שנאמר קול שאון מעיר, במצרים הביא עליהן כנים אף לעתיד כן ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית ואין עפר אלא כנים כמה דאת אמר והך את עפר הארץ. במצרים הביא עליהם ערוב אף לעתיד כן וירשוה קאת וקפוד, במצרים הביא עליהם דבר אף לעתיד כן שנאמר ונשפטתי אתו בדבר וגו', במצרים הביא עליהם שחין אף לעתיד כן שנאמר וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו, במצרים הביא עליהם ברד אף לעתיד כן שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש, במצרים הביא עליהם ארבה אף לעתיד כן שנאמר בן אדם וגו' אמרו לצפור כל כנף, במצרים הביא עליהם חושך אף לעתיד כן שנאמר ונטה עליה קו תהו, במצרים נגף בכורים אף לעתיד כן שנאמר שמה נסיכי צפון, ר' מאיר אומר וירדו ראמים עמם וירדו רמים עמם, מה במצרים משפרע מאלקיהם אחר כך מהם אף לעתיד משפרע משר שלהם אחר כך הוא פורע מהן שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה באדמה, למה הביא עליהם מכת דם תחילה אלא שהיו פרעה והמצריים עובדים ליאור אמר הקב"ה למשה לך והכה את אלקיהם לפניהם, ראה מה כתיב על נהרותם בכל מקום שהיו המים נעשים דם, מהו על כל מקוה מימיהם אפילו מה שהיה בקיתון נעשה דם ואפילו מה שהיה מצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם שנאמר והיה דם בכל ארץ מצרים, אמר ר' לוי ממכת דם העשירו ישראל כיצד היה המצרי וישראל יושבים בתוך בית אחד והיה הגיגית מלאה מים והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה ונעשה דם וישראל הולך ושותה מים מתוך הגיגית והיה המצרי אומר תן לי מידך מעט מים והיה נותן לו נמצא ביד מצרי דם והיה אומר לו בוא אני ואתה ונשתה מן הקערה והיה ישראל שותה מים והמצרי דם וכשהיה המצרי לוקח מישראל מים היה שותה מים לפיכך ממכת דם העשירו ישראל, וכמה היתה המכה עושה בהם רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר עשרים וארבע ימים היה מתרה בהם עד שלא באה המכה ושבעה ימים היתה המכה משמשת בהם וחד אמר שבעה ימים היתה מתרה בהם ועשרים וארבע ימים היתה משמשת בהם, וכשם שפרע ממצרים כך עתיד להביא על אומה שנאמר ונהפכו נחליה לזפת לילה ויומם לא יכבה ולמה שבטלו ישראל את התורה שהיו יגעין בה יומם ולילה, האש שאני מביא בהן אינו כבה לעולם אלא לעולם יעלה עשנה לפי ששרפו את ביתו והיה העשן עולה ממנו וכן הוא אומר קול שאון מעיר קול מהיכל, ואומר זכור מה עשיתם בהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו והוא פודה את ישראל שנאמר גמול אלקים הוא יבוא ויושעכם וגו', ויאמר ה' אל משה השכם בבקר זה שאמר הכתוב שיתה ה' מורה להם לפי שהן עושין עצמן מריות הודע להם שאתה אדון על כולם, ידעו גוים שהם אנוש הודיעם שהם בשר ודם, אמר הקב"ה למשה בשביל שעשה עצמו אלוה הודיעו שהוא בשר ודם אחז בו משה אמר לו הנח לי שאעשה צרכי אחר כך אני מדבר עמך, אמר משה יש אלוה שעושה צרכו לפיכך אמר ליה הקב"ה השכם בבקר, דם מפני מה בא עליהם שהיו רואים את ישראל שהיו טובלין מטומאותיהם ואת בנות ישראל שהיו טובלות מנדתן ואחזו עליהם את המים כדי שלא יטבלו לפיכך הפך הקב"ה את כל מימיהם לדם, ומה תלמוד לומר בעצים ובאבנים אלא מלמד שאפילו עבודה זרה שלהן היו פולטין ומוציאין דם שנאמר אומרים לעץ אבי אתה, צפרדעים מפני מה באו עליהם אמרו לישראל צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק בהן כמו שאנו רוצין לפיכך הביא עליהם צפרדעים עד שנשמע קולן בתוך כריסן של מצרים שהיו עושין קוקי, ולא עוד כשהיו נכנסין לבית הכסא היו מנשכין אותן בנקבן אין בושה גדולה מזו שנאמר ובכה ובעמך ובכל עבדיך וגו', הרבה מיני צפרדעים הביא עליהן הקב"ה שנאמר ותעל הצפרדע צפור שיש בו דעה, בשעה שהיו העופות צמאים והיו מתיראין לשתות מים היה קורא אותם ואומר להם בואו ושתו ואל תיראו, כנים מפני מה הביא עליהם ששמו את ישראל מכבדי בתים מכבדי דרכים מכבדי חוצות ורחובות, האיש מכבד בית האשה והאשה מכבדת בית האיש, לפיכך הפך הקב"ה עפרם לכנים עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו, ארבע עשר מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז, ערוב מפני מה הביא עליהם שאומרים להם לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונעשה קניגיוס ונשחקה בהן כמו שאנו רוצים ואל יבואו זה אצל זה ויפרו וירבו לפיכך הביא עליהן כל חיה רעה, דבר מפני מה בא עליהן ששמו את ישראל רועי סוסים וגמלים חמורים בקר וצאן לפיכך הביא עליהם דבר והרג כל מה שרעו ישראל עד שלא מצאו ישראל בהמה שירעו, שחין מפני מה הביא עליהן ששמו את ישראל שמשים להחם את הצוננים ולצנן להם את החמין לפיכך הביא עליהם שחין לח כדי שלא ירחצו בין בחמין ובין בצונן, ברד מפני מה מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל, ארבה מפני מה ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל, חושך מפני מה בא עליהם ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כדי לקבור פושעיהם של ישראל, בכוריהם מפני מה מתו משום שאמר בילדכן את העבריות ואף זו גזירה טובה אם אמר אם בת היא והמתן אותה נתמעטו שונאיהן של ישראל לפי שדרכו של איש לישא לו עשר נשים לפרות ולרבות מהן ואין דרכה של אשה להנשא אפילו לשני בני אדם כאחת, ומפני מה טובעו בים סוף משום שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו' כל הבן הילוד וגו', ומה היו עושים בניהם של מצריים הרשעים היו מחזירין בכל עיירותיהם של ישראל וכיון שהיו שומעין את קולה של אשה שהיא צועקת מתוך לידתה הולכין ואומרין לאבותיהם ובאין ונוטלין בניהם ומשליכם לנהר שנאמר אחזו לנו שועלים וגו' אלו מצריים הרשעים, שועלים קטנים אלו בניהן, מחבלים כרמים זו כנסת ישראל שהיא משולה לגפנים כי כרם ה' צבאות בית ישראל, מכאן היה ר' אליעזר הגדול אומר כרמו של הקב"ה אל תציץ בו ואם הצצת אל תרד לתוכו ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת סופו של אותו האיש להטרד מן העולם, באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת רדו מלפני וראו בני חביבי אברהם יצחק ויעקב שמשליכים אותם בנהר וירדו מלפניו כשהיו מבוהלין ועמדו במים עד ארכובותיהן והיו מקבלים בניהן של ישראל ומניחים אותם על גבי הסלעים והקב"ה מביא להם דדין מן הסלעים ומניקם לקיים מה שנאמר ויניקהו דבש מסלע, ועוד גזר פרעה כל שאינו עושה מתכונת לבנים יהו מכין אותו תחת חסרון לבנים, ומאי שנא מצרים מכל המדינות כולם שנכנסו ישראל לתוכה אלא אמרו באותה שעה היו מצריים שולטין מסוף העולם ועד סופו אמר אין לך אומה מלוכלכת בעבירות ובדברים מכוערים ובדברים שאינן ראויין ושטופה בכשפים ובזמה וחשודה על כל מעשים רעים אלא מצריים בלבד לפיכך באה להם תקלה לישראל על ידיהם והקב"ה ביקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול מהם, ואף לעתיד לבוא עתידין אומות העולם ליכשל בישראל שנאמר והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה וגו': דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו את עצמן לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהם ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארת מצויה בתנור בשעה שהתנור חם אנו על אחת כמה וכמה, ומה פרע להם הקב"ה שכל הצפרדעים מתו ואותן שירדו לתנור לא מתו מפני שמסרו עצמן לשריפה: שמות - פרק ז - המשך רמז קפג ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא אמר ר' אלעזר מכאן שאין השד יכול לבראת בריה פחותה מכעדשה, אמר רב פפא האלהים אפילו כגמל נמי לא מצי ברי אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה, ר' ישמעאל אומר חמש אצבעות של יד ימינו של הקב"ה כולם לסוד גאולה אצבע קטנה בה הראה הקב"ה מה לעשות בתיבה שנאמר וזה אשר תעשה אותה, אצבע שניה לקטנה בה הכה את המצריים אצבע אלהים היא כמה לקו באצבע וגו', שלישית שהיא שלישית לקטנה כתב בה הלוחות שנאמר כתובים באצבע אלהים, רביעית שהיא שניה לבהן בה הראה למשה מה יתנו לפדיון נפשם שנאמר זה יתנו, בהן וכל היד בה עתיד להשמיד את צריו ולהכרית את שהן אויביו שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויבך יכרתו: שמות - פרק ח - המשך רמז קפג ותעל הצפרדע ר' עקיבא אומר צפרדע אחת היתה השריצה ומלאה כל ארץ מצרים, אמר ליה רבי אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל אגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו, בתי השיש ובתי הפספסים שלהם מה היו עושים הצפרדעים היו בוקעות ועולות לתוכן שנאמר ותעל הצפרדע והן אומרים אנו שלוחין של מי שאמר והיה העולם והיה השיש והפספסים מתבקע מלפניהם, וזה אחד מן הדברים שהשליט הקב"ה רך בקשה, ועכברים של פלשתים יושב על ספסל של נחושת ומבקע הספסל והוא עולה ושומט את בני מעיו, וכן הצרעות היו נטמנים במערות ונותנין אבנים בפתח המערה והאבן מתבקעה מן הצרעה והאבן שמת בה גלית ותטבע האבן במצחו וחץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון ושרשי תאנה שהן רכין ובוקעין בצור והשמיר שהוא בוקע האבן. קחו לכם מלא חפניכם (כתוב ברמז ח): שמות - פרק ט - המשך רמז קפג והיה לאבק על כל ארץ מצרים והרי דברים קל וחומר ומה אבק שאין דרכו להלך הלך מהלך ארבעים פרסה קל וחומר לקול שדרכו להלך הדא הוא דכתיב ויסעו מרעמסס סכותה מהלך ששים [נוסח אחר מאה ועשרים] מיל מהלך ארבעים פרסה והיה קולו של משה הלך מהלך ארבעים פרסה לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים. ויהי שחין אבעבועות אמר רבי יהושע בן לוי שחין שהביא הקב"ה על המצריים לח מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה: שמות - פרק ט - רמז קפד שנו רבותינו אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה בעל גרב וחזזית, וגרב לא והכתיב גרב באורייתא, וחזזית לא והכתיב חזזית באורייתא, דתניא גרב זה החרס ילפת זו חזזית המצרית, דאמר ריש לקיש למה נקרא שמה ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה, בשלמא חזזית אחזזית אלא קשיא כאן בחזזית מצרית כאן בחזזית דעלמא אלא גרב אגרב קשיא, גרב אגרב לא קשיא הא בלח הא ביבש לח מיתסי יבש לא מיתסי, והכתיב יככה ה' בשחין מצרים וגו' ובגרב ובחרס מדכתיב ובחרס הוי גרב לח וקאמר אשר לא תוכל להרפא, אלא תלתא גווני הוו דקרא יבש בין מבפנים בין מבחוץ [מתניתין לח מבחוץ ומבפנים] דמצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים דאמר ר' יהושע בן לוי שחין שהביא הקב"ה וכו': ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כל מכה ומכה היו מוסיפין הניחו ידיהם לחיקם והוציאום מצורעת כשלג ולא נתרפאו עד יום מותן, וכן כל מכה ומכה היו מוסיפין עד יום מותן וכן כל מכה ומכה היו מוסיפין מכה עד שחין דכתיב ולא יכלו החרטומים: שמות - פרק ט - רמז קפה ואולם בעבור זאת וגו' הוא נשתייר מכל הבכורות וכן הוא אומר מבכור פרעה בא הכתוב ללמד על פרעה שהוא בכור, או לא בא ללמד אלא על בנו שהוא בכור כשהוא אומר היושב על כסאו הרי בנו אמור הא מה תלמוד לומר מבכור פרעה בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור ונשתייר מכל הבכורות ובעל צפון נשתייר מכל היראות כדי לפתות לבן של מצריים עליו הכתוב אומר משגיא לגוים ויאבדם, כיצד היה הברד יורד ר' פנחס ורבי יהודה הלוי אחד מהם אומר כחלזון הזה היה יורד ומקצץ את האילנות שנאמר יהרוג בברד גפנם, וחד אמר כחנמל הזה היה יורד שנאמר ושקמותם בחנמל, הנני ממטיר כעת מחר שרט לו שריטה אחת על הכותל אמר לו למחר כשתגיע השמש לכאן אני מוריד ברד עליך, אשר לא היה כמוהו כמוהו לא היה אבל עתיד להיות אימתי הוא מתוקן לסנחריב דברי רבי סימון, ר' חנניה אומר למכת גוג ומגוג שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש, שלח העז את מקנך אמרו רבותינו בכל המכות לא אמר פרעה ה' הצדיק אלא במכת הברד בלבד, למה שאדם כשהוא מבקש להלחם עם חבירו ולנצח אותו פתאום הוא בא עליו והורגו אבל הקב"ה אמר לפרעה ואתה שלח העז את מקנך באותה שעה אמר ה' הצדיק: שמות - פרק ט - רמז קפו הירא את דבר ה' מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו, כתיב ויקח שש מאות רכב מהיכן היו ואם תאמר משל מצרים והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים ואם תאמר משל פרעה היו והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך ואם תאמר משל ישראל היו והלא כבר נאמר וגם מקננו ילך עמנו משל מי היו הירא את דבר ה' נמצינו למדין שמהן היה תקלה לישראל, וה' נתן קולות בזכות התורה שניתנה בקולות שנאמר וכל העם רואים את הקולות, וה' וכל סנקליטין שלו גזרו שירד הברד, וימטר ה' בתחילה מטר וכשירד נעשה ברד שנאמר וימטר ה' ברד למה שאין הרעה דרה אצל הקב"ה, המטר היה יורד והיה הרוח נכנס בו ועושה אותו ברד שנאמר רוח סערה עושה דברו, (כתוב ברמז ת"פ) ויהי ברד ואש מתלקחת ר' יוסי בר חנינא אמר צלוחית של ברד מלאה אש, רבי נחמיה אמר אש וברד פתוכין זה בזה, אמר ר' חנן טעמא דרבי יהודה כהדא פרטתא דרמונא (פירוש כקליפת הרימון) דחרצנתיה מתחמי מלגיו, טעמא דרבי נחמיה כהדא אשתא דקנדילא שזגיו נראים מחוץ דמיא ומשחא מערבין כחדא והיא דלקא גביהון ויהי ברד ואש מתלקחת אמר רבי יהודה ברבי סימון מתקהא לעשות שליחותיה, אמר ר' אחא משל למלך שהיו לו שני לגיונות קשים והיו נלחמין זה בזה וכיון שהגיעה מלחמתו של מלך עשו שלום ביניהם והלכו ועשו מלחמתו של מלך, כך אש וברד רכובים (צריך לומר דבובים) זה בזה וכיון שהגיעה מלחמתו של הקב"ה במצרים עשו שלום ביניהם והלכו ועשו מלחמתו ולעשות נס בתוך נס הדא הוא דכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, אמר ר' יעקב דכפר חנין המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה, תנא ר' שמעון בן יוחאי הרקיע של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה, אמר ר' אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך אלא אפילו מלאך עצמו חציו אש וחציו מים והוא עושה שלום בו דכתיב ופניו כמראה ברק וגויתו כתרשיש, אמר ר' יוחנן מימיה לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא מזל חמי מה דקדמוי אמר רבי כולהון סלקין כהדין דסלקין בסולמא הפוך לקיים מה שנאמר עושה שלום במרומיו: והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה מהו כי אפילות פלאים עשה הקב"ה בהם, ר' יהודה אומר לקושות היו אמר ליה ר' פנחס והלא כתיב ואת כל עשב השדה ואת אמרת בשביל שהיו קטנות לא נוכו אלא פלאים עשה הקב"ה בהם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים הצדיק עליו את הדין ומה שכר נטל על כך שנתן להם מקום קבורה שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ, הרשעים אינן מרננין עד שהוא מביא עליהם מכות [אבל הצדיקים אינן כן] לכך נאמר רננו צדיקים בה' שנאמר וירא כל העם וירונו רננו צדיקים ה' אין כתיב כאן אלא בה' בזמן שהן רואין אותו, וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה התחילו מרננין אז ישיר משה, כצאתי את העיר והלא דברים קל וחומר ומה תפילה קלה לא היה במצרים דיבור חמור לא כל שכן ומה שכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים חוץ לכרך: שנו רבותינו הרואה אבני אלגביש צריך שיתן הודאה ושבח למקום, מאי אלגביש תנא שעמדו על גב איש וירדו [על גב איש], עמדו על גב איש זה משה שנאמר והאיש משה ענו מאד וכתיב ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, וירדו על גב איש זה יהושע שנאמר ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים, ויחדלו הקולות והברד והיכן שרוי אמרו רבותינו נתלה באויר עד שיבוא גוג ומגוג שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש, וירא פרעה כי היתה הרוחה כך הרשעים כשרואין שהצרה באה עליהן הן מכניעין עצמן, כשהצרה הולכת ורואין את הרוחה חוזרין למעשיהם הרעים, אומות העולם מוסיפין וחוטאין אבל ישראל תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך והקב"ה מכניסן לירושלים שנאמר יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים: