שמות - פרק כה - המשך רמז שסג וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. זה שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. לקח טוב בנוהג שבעולם שני פרגמטוטין שהיו במדינה זה לוקח מטכסא וזה לוקח אילוסירקא . עמדו זה עם זה אמר אחד לחברו מבקש אתה להחליף, אמר ליה הן, החליפו זה עם זה זה נותן מטכסין ולקח אילוסירקא נמצא ביד זה דבר אחד וביד זה דבר אחד. אבל תורה אינו כן זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר נזיקין עמדו שניהם זה עם זה אמר לחבירו השנה לי סדר זרעים ואני אשנה לך סדר נזיקין נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים יש מקח גדול מזה הוי כי לקח טוב וגו'. דבר אחר מי שלקח סחורה ויוצא לדרך מתירא מן הלסטים, אבל התורה אינו כן שמא יכולים הלסטים לטול תורתו מתוך לבו הוי כי לקח טוב. אמרו רבותינו מעשה בספינה שהיו בה פרגמטוטין והיה שם חבר אחד אמרו לו מה פרגמטיא שלך אמר להם מוצנעת היא. אמרו לו למה לא תראה לנו אותה. אמר להם כשאכנס למדינה אראה אותה לכם התחילו לחזור על הספינה ולא מצאו התחילו שוחקים עליו וכו' עמדו המוכסין עליהן ונטלו כל מה שהיה בידן לא היה להן לא לאכול ולא ללבוש. אותו חבר נכנס לבית המדרש התחיל לישב ודורש להן התחילו לכבד אותו ולפרנס אותו, אותן שהיו עמו בספינה התחילו באין אליו ומבקשים ממנו, אמרו לו בבקשה ממך בשביל שאתה מכיר אותנו למד עלינו זכות, מי גרם לו להנצל התורה שבלבו הוי כי לקח טוב. דבר אחר כי לקח טוב אדם שהוא לוה מבני אדם ולוקח סחורה ויוצא לדרך פעמים שהיא מפסדת, אבל התורה אינה כן אלא לומד אדם מכאן פרק אחד ומכאן פרק אחד הוא מתפרנס בהן הוי כי לקח טוב. אמר להם הקב"ה התורה היתה שלי ולקחתם אותה קחו אותי עמה הדא הוא דכתיב ויקחו לי תרומה. אמר ריש לקיש כך שנו רבותינו חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, החרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם את של ישראל אין תרומתן תרומה. וכלן מן הפסוק הזה. דבר אל בני ישראל, יצא חרש שאינו שומע ואינו מדבר. אשר ידבנו לבו יצא שוטה שאין לבו נודבו. מאת כל איש יצא קטן שאינו איש. והתורם את שאינו שלו שנאמר מאת כל איש משלהן. ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו שנאמר דבר אל בני ישראל יצא נכרי שאינו מישראל. דבר אחר דבר אל בני ישראל ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי תרומה כל דבר שנאמר בו לי בעולם הזה ובעולם הבא. דבר אחר ויקחו לי תרומה כל דבר שנאמר בה לי יש בה ברכה והתרומה הזו יש בה ברכה. אמר רבי יוחנן כל מלאכת המשכן הביאו ישראל לשני בקרים שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר שנתנה ברכה בתרומת המשכן. ויקחו לי תרומה רבי אומר עשר תרומות הן, תרומה ותרומת מעשר חלה ובכורים ותרומת הארץ ותרומת תודה תרומת שקלים ותרומת משכן ותרומת מדין ותרומת שלמים. תרומה ותרומת מעשר חלה ובכורים ותרומת שלמים ותרומת תודה ותרומת הארץ לכהנים וללוים ולמקדש וירושלים. תרומת מדין לאלעזר הכהן. תרומת שקלים לאדנים. תרומת המשכן שממנו היו עושין גופו של משכן ושמן המאור וקטרת הסמים ובגדי כהנים ובגדי כהן גדול. רבי שמואל בר נחמני אמר שלש תרומות נאמרו בפרשה זו תרומת אדנים תרומת שקלים תרומת משכן. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה זו תרומת שקלים. וזאת התרומה אשר תקחו זו תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו כדי שיהא יד כולם שוה. תרומת אדנים לאדנים. העשיר לא ירבה אמר רבי אבין אף בפרשה זו שלש תרומות, מחצית השקל תרומה לה'. יתן תרומת ה'. לתת את תרומת ה': ויקחו לי תרומה מי שנאמר בו לה' הארץ ומלואה, אשר לו הים והוא עשהו, ואומר הן לה' אלקיך השמים הוא צריך לבשר ודם, אלא שחומד לישראל לשרות שכינתו בהם כאב שמחמד לבניו לכך נאמר ויקחו לי. והרי דברים קל וחומר ומה לעשות משכן כבוד וכפרה לישראל אמר הקב"ה דבר אל בני ישראל בלשון פיוס כמה דאת אמר דברו על לב ירושלים האומות שהן דוחקין לישראל ונוטלים ממונם על כרחן מה תהא עליהן שכל מי שנוטל ממון כאלו שופך דמים שנאמר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. אמר ליה ההוא מינאה לרבי אבין אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבר למשה במאי טבל, אילימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים. אמר ליה בנורא דכתיב כי הנה ה' באש יבוא. ומי סלקא טבילה בנורא. אמר ליה עיקר טבילותא בנורא דכתיב וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים: וזאת התרומה אשר תקחו וגו' זהב וכסף וגו' ותכלת וארגמן אמר רבי יהודה בר רבי סימון לא תהיו סבורים שאתם גומלין עלי. שלשה עשר דברים כנגד שלשה עשר דברים (שהפרשתי) [שעשיתי] לכם במצרים. ואלו הן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש [ואחבשך בשש ואכסך משי] ואעדך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בראשך וגו' ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך, הרי שלשה עשר דברים שהפרשת לי כנגד שלשה עשר דברים (שהפרשתי) [שעשיתי] לכם במצרים. לעתיד לבוא אני גומל לכם כנגד שלש עשרה דברים הללו מה כתיב וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה וגו' וסכה תהיה לצל יומם וגו'. דבר אחר וזאת התרומה זהב כנגד מלכות בבל שכתוב בו אנת רישא דדהבא. וכסף זו מלכות מדי שכתוב בו ועשרת אלפים ככר כסף וגו'. ונחשת זו מלכות יון שהיתה פחותה מכולם. ועורות אילים מאדמים זו מלכות הרביעית שנאמר ויצא הראשון אדמוני. אמר הקב"ה אף על פי שאתם רואים ארבעה מלכיות הללו מתגאות ובאות עליכם חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השעבוד, מה כתיב אחריו שמן למאור זה מלך המשיח שנאמר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי ואומר קומי אורי כי בא אורך וגו'. וזאת התרומה וגו' מלמד שהראה הקב"ה למשה שלש תרומות. אחד של משכן ואחד של מקדש ראשון ואחד של מקדש שני שנאמר זהב וכסף ונחשת. זהב כנגד משכן שעשה משה שהיה חביב על הקב"ה כזהב. וכסף זה מקדש ראשון שבנאו שלמה דכתיב בו אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. נחשת זה מקדש שני שחסר חמשה דברים ארון כפורת וכרובים אש ורוח הקדש. דבר אחר שלש תרומות בשלש פעמים בשנה תורמין את הלשכה. אמר רבי יהושע בן לוי שאם רצה אדם לשלש שקלים שלש פעמים בשנה שנאמר והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל והלא לא נאמר אלא מחצית השקל אלא לא אמר אלא שלש תרומות הללו: שמות - פרק כה - רמז שסד ויקחו לי אמר הקב"ה לישראל התורה היתה שלי למען תהיה תורת ה' בפיך. והמשפט שלי שנאמר כי המשפט לאלקים הוא, נטלתם אותם קחו אותי עמהם הדא הוא דכתיב ויקחו לי ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי. כל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים. בזקנים אספה לי. בכהנים וכהנו לי. בלוים והיו לי הלוים. בישראל כי לי בני ישראל. במלכים כי ראיתי בבניו לי מלך. בארץ כי לי כל הארץ. בבכורות כי לי כל בכור. במקדש ועשו לי מקדש. בתרומה ויקחו לי תרומה. בירושלים העיר אשר בחרתי לי. במזבח מזבח אדמה תעשה לי. בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי. בקרבנות להקריב לי במועדו: ועורות אילים מאדמים מנין למאדים בשבת שהוא חייב שנאמר ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים. רבי יהודה אומר חיה גדולה היתה גדלה במדבר ועשו ממנה יריעות, רבי נחמיה אומר מעשה נסים היתה ובשעה שנבראת בו בשעה נגנזה: ועורות תחשים תחש שהיה בימי משה טהור היה או טמא היה. אמר רב יוסף מאי תבעיא ליה דתניא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך. מתיב רבי אבא רבי יהודה אומר שני מכסאות היו אחת של עורות אילים מאדמים ואחת של עורות תחשים. רבי נחמיה אומר מכסה אחד היה דומה כמין תלא אילן. והא תלא אילן טמא הוא אלא כמין תלא אילן ולא תלא אילן , כמין תלא אילן שיש בו גוונין הרבה ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור. אמר רב יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן ססגונא ששש בגוונין הרבה. אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמו היה ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה הוא אי מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לו במצחו לפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז. מדקאמר קרן אחת היתה במצחו שמע מינה טהור היתה דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה' פר מקרין מפריס. וליפשוט מינה דמין בהמה הוא כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא ולית ליה אלא חד קרן איכא למימר מין חיה הוא: אבני שהם ואבני מלואים. תנא דבי שילא מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר פרה אדומה אינה נקחית מן הגוים דכתיב דבר אל בני ישראל בני ישראל ואין הגוים וכו'. וכי תימא הכי נמי והאמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את רבי אליעזר הגדול עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים רבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו. אבני שהם הפסיק הענין. והא ואבני מלואים כתיב, דהדר ערביה, ועוד קתני סיפא לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו וכו' רבי אליעזר תרתי אית ליה: ועשו לי מקדש לפי שנאמר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה'. והיכן צוה ועשו לי מקדש לכך ויברך אותם משה יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם דכתיב הכא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. רבי איעסק ליה לבריה (כתוב ברמז רצב). תנן התם יש בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדק הבית קדשי מזבח אין נותנין מהן לאומנין בשכרן מכלל דקדשי בדק הבית נותנין לאומנין. מנא הני מילי. אמר רבי אבהו אמר קרא ועשו לי מקדש לי משלי (כתוב ברמז רי"ח): שמות - פרק כה - רמז שסה שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם כתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי וגו'. ובשעה שאמר את קרבני לחמי אמר משה אם מכניס אני כל החיות שבעולם יש בהן העלאה אחת או כל העצים שבעולם יש בהן הבערה אחת ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה אמר ליה הקב"ה לא כשם שאתה סבור אלא זו האשה אשר תקריבו לה' כבשים ולא שנים בבת אחת אלא את הכבש אחד תעשה בבקר. ובשעה שאמר ונתנו איש כפר נפשו אמר משה מי יוכל ליתן פדיון נפשו אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקב"ה לא כשאתה סבור אלא זה יתנו כזה יתנו. משל למלך שהיתה לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאתה לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה במבואות מדבר עמה כיון שהגדילה ובאתה לידי סימנין אמר אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לי אפוליון שאהיה מדבר עמה. כך בתחלה כי נער ישראל ואהבהו. במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים, בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה. בסיני ראו אותו פנים בפנים דבר ה' עמכם. כיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלמה אמר אין כבודם של בני אדם שאהא מדבר עמהם בפרהסיא אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. זהו שאמר הכתוב רבים אומרים לנפשי אלו אומות העולם דכתיב הוי המון עמים רבים אומרים לנפשי אומה ששמעה [אנכי] ה' אלקיך לסוף ארבעים יום עשו את העגל יש לו ישועה אין לו ישועה באלקים סלה. אמרו ישראל ואתה ה' הסכמת עמהם ואמרת זובח לאלקים יחרם. מגן בעדי שהגנת עלי בזכות אבותי אברהם יצחק ויעקב. כבודי ששכנת שכינתך בתוכנו שנאמר ועשו לי מקדש וגו'. ומרים ראשי תחת שהיינו חייבין לך הרמת ראש נתת לנו תלוי ראש על ידי משה ואמרת כי תשא את ראש: שמות - פרק כה - רמז שסו אמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין דכתיב ושחטו פתח אהל מועד בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול. האי במשכן כתיב אשכחן מקדש דאיקרי משכן דכתיב ונתתי משכני בתוככם ומשכן דאיקרי מקדש דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. טומאה בעזרה מנא לן. אמר ר' אליעזר כתוב אחד אומר את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר את מקדש ה' טמא אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים. וקראי מי מייתרי הא מצרך צריכי דתניא רבי אליעזר אומר אם נאמר מקדש למה נאמר משכן ואם נאמר משכן למה נאמר מקדש. אלו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר על משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה ועל מקדש לא יהא חייב. ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי קדושתו קדושת עולם ועל משכן לא יהא חייב לכך נאמר מקדש ולכך נאמר משכן. ר' אליעזר הכי קשיא ליה מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן תרי קראי למה לי. אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים. בשלמא מקדש דאיקרי משכן דכתיב ונתתי משכני בתוככם. אלא משכן דאיקרי מקדש מנא לן דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן: ככל אשר אני מראה אותך. תנן התם אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת עזרה בטומאה חייב. שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בנביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד. מנהני מילי אמר רב שימי בר חייא אמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו לדורות. מתיב רבא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן. אמאי נימא וכן תעשו לדורות. שאני התם דכתיב וימשחם ויקדש אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה. אימא אותם במשיחה ולדורות או במשיחה או בעבודה אמר רב פפא וכו'. אלא אותם למה לי. אי לא כתב אותם הוה אמינא לדורות או במשיחה או בעבודה דהא כתיב וכן תעשו כתב רחמנא אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה. רב פפא אמר אשר ישרתו בם בקדש הכתוב תלאן בשירות: שמות - פרק כה - רמז שסז ועשו ארון עצי שטים אבא חנן אומר משום רבי אליעזר כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וכו'. ר' יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו אליך משל צבור. אם כן מה תלמוד לומר קח לך כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם. רבי יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. כיצד עשה בצלאל את הארון עשאו שלש תיבות שתים של זהב ואחת של עץ. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב שנאמר וצפית אותו זהב טהור. שאין תלמוד לומר מבית ומחוץ תצפנו ומה תלמוד לומר תצפנו מלמד שצפה שפתו העליונה בזהב. כפורת של זהב היתה נתונה עליו מלמעלה שנאמר ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה. ארבע טבעות של זהב היו קבועות בארון שנים בצפון ושנים בדרום שבהן היו נותנין את הבדים ולא היו יורדין משום לעולם שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים וגו'. אף על פי שעשה שלמה תבנית כל הכלים תבנית הארון לא עשה שנאמר ויבואו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארון. הארון היה נתון בתוך הבית ויחלק את הבית עשר אמות מכאן ועשר אמות מכאן. ושני כרובים של זהב היו עומדין על רגליהן בארץ. מכותל לכרוב חמש אמות. ומכרוב לארון חמש אמות. ומנין אתה אומר שבשעה שהכניסו הכהנים את הארון האריכו הבדים והגיעו לפרוכת ונגעו בפתח לפיכך לא ננעלו דלתי בית קדש הקדשים לעולם שנאמר ויאריכו הבדים ויראו וגו'. אי אפשר לומר ויראו שכבר נאמר לא יראו ואי אפשר לומר לא יראו שכבר נאמר ויראו הא כיצד בולטין היו (בכפורת) [בפרוכת] ונראין בהיכל כשני דדי אשה . ומנין שהאריכו מבפנים שנאמר ולא יראו החוצה הא למדת שהאריכו מבפנים. ומנין שהאריכו מבחוץ שנאמר ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר. ומנין אתה אומר כשם שנמתחו ראשי הבדים כך נמתחו ראשי אברים וכסו את הארון וחפו את הבית מלמעלה. והיכן היה נגנז ר' שמעון בן לקיש אומר במקומו בבית קדש הקדשים שנאמר ויהיו שם (עם ה') עד היום הזה. וחכמים אומרים בלשכת דיר העצים. ר' אליעזר אומר בבל ירד שנאמר לא יותר דבר אמר ה' אין דבר אלא דברות שבו. רבי אומר יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. א"ל לא ירד עמהן לבבל שתעלו אותו בכתף. הדלתות לא ננעלו מפני הבדים היוצאים בפתח והפרוכת היתה פרוסה בפני הפתח. בית קדש הקדשים שעשה שלמה היו לו כותל פתח ודלתות שנאמר ויעש דלתות להיכל ולדביר (פסוק זה לא נמצא בתנ"ך, ובלי ספק צ"ל לדלתות הבית הפנימי לקודש הקדשים (מלכים א' ז. נ.). אבל בנין האחרון לא היה לו כותל אלא שני פסין היו לו וארכו של כל אחד ואחד אמה ומחצה ושני פרוכות של זהב היו פרוסות עליהן מלמעלה והיה נקרא מקום אמה טרקסין : ועשו ארון עצי שטים ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו באמה של ששה טפחים. והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועבין שלשה מונחות בארכו של ארון. כמה לוחות אוגרות בארון שנים עשר טפחים נשתיירו שם שלשה טפחים צא מהן טפח, מחצה לכותל זה ומחצה לכותל זה, נשתיירו שם שני טפחים ששם ספר תורח מונח שנאמר אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב. מאי אין בארון רק אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות ספר תורה בלבד. פרנסת ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו כמה לוחות אוגרות בארון ששה טפחים נשתיירו שם שלשה טפחים צא מהם טפח, מחצה לכותל זה ומחצה לכותל זה, נשתיירו שם שני טפחים כדי שלא יהא ספר תורה יוצא ונכנס בדוחק דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר באמה בת חמשה טפחים והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה עביין שלשה מונחות בארכו של ארון כמה לוחות אוגרות בארון שנים עשר טפחים נשתייר שם חצי טפח, אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה. פרנסת ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו. כמה לוחות אוגרות בארון ששה טפחים נשתייר שם טפח ומחצה צא מהן חצי טפח אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה. נשתייר שם טפח אחד ששם עמודים עמודין שנאמר אפריון עשה לו וכתיב עמודיו עשה כסף. וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל מונח בצדו שנאמר ואת כלי הזהב אשר השבותם לו תשימו בארגז מצדו ועליו ספר תורה עומד שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'. ורבי יהודה מקמי דליתיה ארגז ספר תורה היכא יתיב. דפא נפק בארון [ומנח] ביה. ורבי מאיר האי מצד מאי עביד ליה מבעיא ליה דמתנח ליה מצד ולא מתנח ליה ביני לוחות. ורבי מאיר שברי לוחות מנא ליה נפקא ליה מדתני רב יוסף אשר שברת ושמתם בארון מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחות בארון. ואידך ההוא מיבעיא ליה לכדרבי שמעון בן לקיש אמר ליה הקב"ה למשה יישר כחך ששברת. תני ר' יהודה ברבי אילעאי שני ארונות היו עם ישראל במדבר, אחד שהיתה תורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו. זה שהיתה תורה נתונה בתוכו היה באהל מועד שנאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן. ורבנן אמרין ארון אחד היה פעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. וקרא מסייע להון לרבנן אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים דחמון מאי דלא חמון מימיהון. וקרא מסייע לר' יהודה בר' אילעאי ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים והלא ארון בקרית יערים הוה. אלא מאי עבדי ליה רבנן הגישה אלי ציץ. וקרא מסייע ליה לר' יהודה בר אילעאי הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות והלא ארון בציון היה. אלא מאי עבדי ליה רבנן סכך שהוא בקירוי שעדיין לא נבנה בית הבחירה: שמות - פרק כה - רמז שסח ועשו ארון עצי שטים מפני מה של עץ לפי שהתורה נקראת עץ חיים. אעין דשטין היו במגדל צבעית אתון שאלון לר' חנניא מהו למעבד בהון עיבידא אמר לון מכיון שנהגו אבותיכם איסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. כיצד היו הלוחות כתובין חנניא בן אחי ר' יהושע אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים. ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה שנאמר ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים וגו' עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. ורבי שמעון בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. ורבי סימאי אומר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה. הם כתובין נוטריקון . חנניא בן אחי רבי יהושע אומר בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה ממולאים בתרשיש כימא רבא. ר' שמעון בן לקיש כי מטי להאי קרא הוה אמר יפה למדני חנניא בן אחי ר' יהושע מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול כמה גלים קטנים כך בין דבור לדבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה. מאי טעמא דרבי מאיר ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה דעתיה דרבי מאיר אין מוקדם ומאוחר בתורה אלא ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך ואחר כך ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה. ר' פנחס בשם ר' שמעון בן יוחאי תורה שנתן לו הקב"ה למשה אש לבנה חרותה באש שחורה היא מאש חצובה מאש נתונה מאש שנאמר מימינו אש דת למו. ועשו ארון עצי שטים אמר להם תקנתם אכסניא לעצמי ועכשיו תקנו אכסניא לתורה שתהא שרויה אצלי שהיא שעשועי שהייתי משתעשע בה אלפים שנה קודם העולם שנאמר ואהיה אצלו אמון וגו'. אמתים וחצי (כתוב ברמז כ"ו): בטבעות הארון יהיו הבדים יכול יהו זזין ממקומן תלמוד לומר והובא את בדיו בטבעות. והובא יכול יהו יוצאין ונכנסין תלמוד לומר לא יסורו ממנו. הא כיצד מתפרקין ואין נשמטין. אמר ר' אלעזר המסיר בדי ארון לוקה שנאמר לא יסורו ממנו. אמר ר' יהודה שלש ארונות עשה בצלאל אמצעי של עץ תשעה פנימי של זהב שמונה חיצון של זהב עשרה ומשהו. והא תניא אחד עשר ומשהו הא כמאן דאמר יש בעביו טפח הא כמאן דאמר אין בעביו טפח. מאי משהו זר. אמר ר' יוחנן שלשה זרין הן של מזבח של ארון ושל שלחן. של שלחן זכה דוד ונטלו, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של ארון מונח כל הרוצה ליקח יבוא ויקח. שמא תאמר פחות שבהן היה תלמוד לומר בי מלכים ימלוכו. ר' יוחנן רמי כתיב זר וקרינן זיר זכה נעשה לו זיר לא זכה נעשה זרה הימנו. מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאינו תוכו כברו אינו תלמיד חכם: ועשית כפרת זהב טהור ר' יהודה בן פזי בשם רבי הן נקרא ולא נבעת. כל נדיב לב לא רעה. ויתפרקו כל העם לא טובה. אז ישיר משה לא רעה. ותקרבון אלי כלכם לא טובה. ויוצא משה את העם לקראת לא רעה. ותשא כל העדה ויתנו את קולם לא טובה. אמר ר' חייא לא בזה [אכן] השכימו השחיתו וכל השחתה בהשכמה היו עושין אותה. אמר ר' אחא בר אבא אין אתה יכול לעמוד על אופיא של אומה זו נתבעין לעגל ונותנין. נתבעין למשכן ונותנין. תני ר' יוסי בר חנינא ועשית כפרת זהב טהור יבוא זהבו של כפרת ויכפר על זהבו של עגל: והיו הכרובים פורשי כנפים אמר ר' אחא בר יעקב אין כרוב פחות מטפח. מאי כרוב אמר רבי אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא. אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי דכתיב פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם היינו פני הכרוב היינו פני אדם. אמר ליה אפי רברבי אפי זוטרי. תניא מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית היו עומדין דכתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו וכתיב קומת הכרוב האחד עשר באמה, אף במשכן נמי כרובים בשליש המשכן הן עומדין. משכן כמה הוי עשר דכתיב עשר אמות ארך הקרש כמה הוו להו שיתין פושכין , דל עשרה דארון וכפרת פשו להו (עשרין) [עשרה] וכתיב והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה מעשרה, ודילמא כנפייהו בהדי ראשייהו הוו קיימי. למעלה כתיב. ואימא דמידלי טובא מי כתיב למעלה למעלה. ומינה ילפינן סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה. הניחא לרבי מאיר דאמר כל האמות בבינוניות. אבל לרבי יהודה דאמר אמות כלים באמת בת חמשה וכו' אית ליה שעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני: ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת ארון תשעה וכפרת טפח הרי כאן עשרה. ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה. בשלמא ארון תשעה דכתיב ועשו ארון עצי שטים וגו' אלא כפרת טפח מנלן. דתניא אמר ר' חנינא כל הכלים שעשה משה בכלן נתנה תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן, כפרת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים דכתיב ועשית לו מסגרת טופח מה להלן טפח אף כאן טפח. דנין כלי שנתנה בו תורה מדה מכלי שנתנה בו תורה מדה ואל יוכיח ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה. רב הונא אמר אל פני הכפרת וכתיב מאת פני יצחק אביו ואין פנים פחות מטפח: שמות - פרק כה - רמז שסט למה נאמר לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד כמשמעו תלמוד לומר ונועדתי לך שם ודברתי אתך. אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפרת ואי אפשר לומר מעל הכפרת שכבר נאמר מאהל מועד. כיצד יתקיימו שני כתובים זו מדה בתורה שני כתובים זה כנגד זה והרי הן סותרין זה על ידי זה יתקיימו במקומן עד שיבא כתוב אחר מכריע ביניהם. מה תלמוד לומר ובבא משה אל אהל מועד מגיד שהיה משה נכנס ועומד באהל וקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר בפנים. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי שלש עשרה מיעוטין מיעט אהרן מכל דברות שבתורה ואלו הן. ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וגו' וידבר אליו, ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, אשר [אועד לכם] שמה לדבר אליך שם, ביום צותו את בני ישראל אשר יצוה, את כל אשר אצוה אותך, ואחת במצרים ואחת בסיני ואחת באהל מועד הרי שלש עשרה מעוטין שמיעט אהרן מכלן: ההוא דהוה קאמר ואזיל כד רחמתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבנא השתא דלא רחמתי עזיזא פוריא בת שיתין גרמידי לא סגי לן אמר רב כהנא קראי כתיבי מעיקרא כתיב ונועדתי לך וגו' ולבסוף כתיב כה אמר ה' השמים כסאי וגו': ועשית שלחן. השלחן ארכו עשרה ורחבו חמשה ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה ונותנו ארכו כנגד רחבו של שלחן כופל טפחים ומחצה מכאן וטפחים ומחצה מכאן נמצא ארכו ממלא רחבו של שלחן דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר שלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן כופל טפחים מכאן וטפחים מכאן וטפחים ריוח באמצע כדי שתהא הרוח מנשבת בהן. אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. אמרו לו והלא נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה אמר להם והלא נאמר ועליו מטה מנשה ארבעה כניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן כדי שיהו סומכין בהן שנים מסדר הזה ושנים מסדר הזה עשרים ושמונה קנים כחצי קנה חלול ארבעה עשר לסדר הזה וארבעה עשר לסדר הזה. לא סדור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת אלא נכנס מערב שבת ושומטן ונותנן לארכו של שלחן כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית. שתי שלחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש ואחד של זהב על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתן ועל של זהב ביציאתן שמעלין בקודש ולא מורידין. ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד. ארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין. ארבעה מקדימין לפניהן שנים ליטול שני סדרין ושנים ליטול שני בזיכין. המכניסין עומדין בצפון ופניהם לדרום והמוציאין עומדין בדרום ופניהם לצפון. אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד. רבי יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף זו היתה תמיד. הלכו ונתנום על שלחן של זהב שהיה באולם הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים. לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעות. בן זומא אומר ונתת על השלחן לחם הפנים לפני תמיד לחם שיהיה לו פנים. איתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו רבי חנינא אמר כמין תיבה פרוצה. רבי יוחנן אמר כמין ספינה רוקדת. בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דהוו יתבי בזיכין אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי הוו יתבי בזיכין מקום עביד להו. בשלמא למאן דאמר כתיבה פרוצה היינו דהוו יתבי קנים אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת קנים היכי הוו יתבי. מורשא עביד להו. בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דסמוך ליה סניפין ללחם אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי סמכי להו סניפין ללחם דעגלין להו מיעגלי. בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת הינו דבעינן סניפין. אלא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה סניפין למה לי אגב יוקרא דלחם תלה. בשלמא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת סניפין על גבי שלחן מונחין. אלא למאן דאמר כמין תיבה סניפין היכי מנח להו אארעא מנח להו. אין דאמר רבי אבא בר ממל לדברי האומר כמין ספינה רוקדת סניפין על השלחן מונחין. לדברי האומר כמין תיבה פרוצה סניפין על גבי קרקע מונחין. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה הלחם מעמיד הסניפין והסניפין מעמידין את הלחם. כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת. תניא כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת ארבעה סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן כמין דוקרין היו שסומכין בהן את הלחם שהוא כמין ספינה רוקדת. אמר רבי יוחנן לדברי האומר טפחים ומחצה כופל נמצא שלחן מקדש חמשה עשר טפחים למעלה. ולדברי האומר טפחים כופל נמצא שלחן מקדש שנים עשר טפחים למעלה. והאיכא קנים, קנים שקועי משקע להו מאי טעמא משום איעפושי לחם. סוף סוף מיעפש לחם. דמגבה להו פורתא. והאיכא ההוא פורתא, כיון דלא הוי טפח לא חשיב ליה. והאיכא בזיכין בזיכין בגויה דלחם הוו יתבי ובהדי לחם הוו קיימי. והא איכא קרנות, קרנות לגויה דלחם כייף להו ולחם עליהם מנח ליה. והאיכא מסגרתו, מסגרתו למטה היתה. ולמאן דאמר מסגרתו למעלה היתה, פרקודי הוה מיפרקדא ולחם בגויה דשלחן הוה יהיב. כדתניא רבי יוסי אומר לא היו שם סניפין אלא מסגרתו דשלחן מעמדת את הלחם. אמר ליה מסגרתו למטה היתה. אמר רבי יוחנן לדברי האומר מסגרתו למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה. לדברי האומר למעלה היתה טבלא המתהפכת תיבעי לך מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא. כלי עץ העשוי לנחת הוא וכלי עץ העשוי לנחת לא מקבל טומאה. מאי טעמא דומיא דשק בעינן מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן. שלחן נמי מיטלטל מלא וריקן הוא דאמר ריש לקיש מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראין להן לחם הפנים ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום, כדברי רבי יהושע בן לוי דאמר נס גדול נעשה בלחם הפנים סלוקו כסדורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו. ותיפוק ליה משום צפויו מי לא תנן השלחן והדולבקי שנפחתו או שחפן בשיש ושייר בהן כדי הנחת כוסות טמאין. רבי יהודה אומר כדי הנחת חתיכות שייר אין לא שייר לא. וכי תימא כאן בצפוי עומד כאן בצפוי שאינו עומד, והא בעא מניה ריש לקיש מרבי יוחנן בצפוי עומד או בצפוי שאינו עומד כשחפה לבזבזיו או כשלא חפה לבזבזיו אמר ליה לא שנא. וכי תימא עצי שטין חשיבי ולא בטלי הניחא לריש לקיש דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגס הבאין ממדינת הים אבל בכלי מסימס חשיבי ולא בטלי שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר אף כלי מסימס נמי בטלי מאי איכא למימר. שאני שלחן דרחמנא קריה עץ שנאמר המזבח עץ שלוש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצועותיו לו וארכו וקירותיו עץ. וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על האדם ועכשיו שלחנו של אדם מכפר. ארבעה סניפין של זהב וכו' מנא הני מילי, אמר רב קטינא אמר קרא ועשית קערותיו אלו דפוסין. כפותיו אלו בזיכין, קשותיו אלו סניפין, ומנקיותיו אלו קנים. אשר יוסך שמחברים בהן את הלחם. ארבעה חלות צריכות שלשה שלשה קנים, העליונה אינה צריכה אלא שנים לפי שאין עליה משאוי. התחתונה אינה צריכה כל עיקר לפי שמונחת על טהרו של שלחן. תנו רבנן עשרה שלחנות עשה שלמה שנאמר ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל. ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח, אם כן מצינו שלחן בדרום והתורה אמרה והשלחן תתן על צלע צפון. אלא של משה באמצע חמשה מימינו וחמשה משמאלו. עשרה שלחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה שנאמר ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר על כולן היו מסדרין שנאמר ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים. רבי יוסי אומר לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אלו שלשה שלחנות שהן במקדש. שנים שהיו באולם לפנים לפתח הבית אחד של כסף ואחד של זהב. על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ואין מורידין. ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד. תניא רבי יוסי אומר אפילו סלק את הישנה שחרית וסדר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין את השלחן בלא לחם: ועשית מנורת זהב טהור תניא כלי שרת שעשאה של עץ רבי פוסל ורבי יוסי בר רבי יהודה מכשיר. רבי דריש כלל ופרט, ועשית מנורת כלל, זהב טהור פרט, מקשה תיעשה המנורה חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת. רבי יוסי בר רבי יהודה דריש רבויי ומעוטי. ועשית מנורת ריבה. זהב טהור מיעט, מקשה תיעשה המנורה חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי רבי רבי כל מילי מאי מיעט מיעט חרס. דתניא אין לו זהב מביא של כסף של נחשת של ברזל של בדיל ושל עופרת, רבי יוסי בר רבי יהודה מכשיר אף בשל עץ. ותניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה. אבל עושה של חמשה של ששה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה, ואפילו של שאר מיני מתכת. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף בשל עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי. אמרו לו משם ראיה שפודין של ברזל היו וחפאום בבעץ העשירו עשאום של זהב. שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה. שבעה נרותיה מעכבות זו את זו. מאי טעמא הויה כתיב בהו. תנו רבנן מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב, עשאה מן הגרוטאות פסולה. משאר מיני מתכות כשרה, מאי שנא מן הגרוטאות פסולה מקשה והויה, משאר מיני מתכות נמי זהב והויה. אמר קרא תעשה לרבות שאר מיני מתכות. ואימא לרבות גרוטאות לא סלקא דעתך דאמקשה כתיבא הויה. תעשה נמי אמקשה כתיב, מקשה מקשה לעכב. זהב זהב נמי לעכב. האי מאי אי אמרת בשלמא מן הגרוטאות פסולה משאר מיני מתכות כשרה היינו דזהב זהב מקשה מקשה לדרשא. אלא אי אמרת מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה זהב זהב מקשה מקשה מאי דרשת ביה. דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה באה זהב באה ככר. אינה באה זהב אינה באה ככר. באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים. אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים. ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים ההיא (פסוק) [פמוט] מיקרי. וזה מעשה המנורה מקשה זהב באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה. מקשה דסיפא למאי אתא למעוטי חצוצרות. דתניא חצוצרת היתה באה מן העשת ומן הכסף. עשאה מן הגרוטאות כשרה משאר מיני מתכות פסולה. מאי שנא משאר מיני מתכות פסולה כסף והויה, מן הגרוטאות נמי מקשה והויה, מיעט רחמנא גבי מנורה מקשה היא, היא ולא חצוצרות. אמר שמואל משמיה דסבא גבהה של מנורה שמונה עשר טפחים, הרגלים והפרח שלשה טפחים וטפחים חלק, וטפח שבו גביע כפתור ופרח וטפחים חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכים ועולין כנגד גבהה של מנורה וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אילך ואילך ונמשכין וכו' וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו וכו' וטפחים חלק, נשתיירו שם שלשה טפחים שבהן גביעים וכפתורים ופרחים. גביעים למה הן דומין כמין כוסות אלכסנדריוס. כפתורים למה הן דומין כמין תפוחי הכרתים. פרחים למה הן דומין כמין פרחי העמודים. נמצאו גביעים שנים ועשרים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה. גביעים מעכבין זה את זה פרחים מעכבין זה את זה כפתורים מעכבין זה את זה. גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה (בשלשה). גביעים שנים ועשרים דכתיב ובמנורה ארבעה גבעים תמני סרי דקנים וארבעה דידה הא שנים ועשרים. כפתורים נמי אחד עשר כפתוריה תרי וששה דקנים וכפתור וכפתור וכפתור הא אחד עשר. אלא פרחים תשעה מנא לן, פרחיה תרי הוו וששה דקנים תמני הוו. אמר ר' שלמן עד ירכה עד פרחה מקשה היא, (איבעית אימא) אמר רב גבהה של מנורה תשעה טפחים. איתיביה רב שימי בר חייא לרב (ענן, סולם) [אבן] היתה לפני מנורה ובה שלשה מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות. אמר ליה שימי את כי קא אמינא משפת קנים ולמעלה. אמר רבי יונתן מאי דכתיב על המנורה הטהורה שירדו מעשיה ממקום טהרה. אלא מעתה על השלחן הטהור שירדו מעשיו ממקום טהור. אלא טהור מכלל שהוא טמא הכא נמי טהורה מכלל שהיא טמאה. בשלמא טהור מכלל שהוא טמא כדריש לקיש וכו'. אלא הכא טהורה מכלל שהיא טמאה פשיטא כלי מתכות נינהו וכלי מתכות מקבל טומאה. אלא שירדו מעשיה ממקום טהרה. תניא רבי יוסי בר רבי יהודה אומר ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותן שנאמר וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר, אלא מעתה (דכתיב) והקמות את המשכן כמשפטו אשר [הראית] הכי נמי, הכא כמשפטו התם כתבניתם. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גבריאל חגור כמין פסיקיא היה והראה לו למשה מעשה המנורה שנאמר וזה מעשה המנורה. תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים. מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה. ראש חדש דכתיב החדש הזה לכם. שרצים דכתיב וזה לכם הטמא. ויש אומרים אף הלכות שחיטה שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח. אמר רב יהודה אמר רב (אסי) עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר. ומי מחסר כולי האי והתניא רבי יוסי בר רבי יהודה אומר מעשה והיתה מנורת בית המקדש יתרה על של מדבר בדינר זהב גורדיקני והכניסוהו שמונים פעמים לכור עד שחסר הדינר, כיון דקאי קאי: תנו רבנן עשר מנורות עשה שלמה שנאמר ויעש את מנורות הזהב עשר כמשפטם ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאל, ואם תאמר חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח אם כן מצינו מנורה בצפון והתורה אמרה ואת המנורה נכח השלחן. אלא של משה באמצע וחמש מימינה וחמש משמאלה. עשר מנורות עשה שלמה ולא היו מדליקין אלא על של משה שנאמר ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב. ר' אלעזר בן (שמעון) [שמוע] אומר על כלן היו מדליקין שנאמר ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור: תניא מנורה ונרותיה באות מן הככר ואין מלקחיה ומחתותיה באות מן הככר. רבי נחמיה אומר מנורה באה מן הככר ואין נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר. במאי קא מיפלגי בהאי קרא דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה למדנו למנורה שבאה מן הככר. מנין לרבות נרותיה תלמוד לומר את כל הכלים האלה. יכול שאני מרבה מלקחיה ומחתותיה תלמוד לומר אותה דברי רבי נחמיה. קשיא דרבי נחמיה אדרבי נחמיה תרי תנאי אליבא דרבי נחמיה. רבי יהושע בן קרחה אומר מנורה באה מן הככר ואין נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר אלא מה אני מקיים את כל הכלים שיהיו כלם של זהב. זהב בהדיא כתיב בהן ועשית את נרותיה שבעה וכתיב ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור. לא נצרכה אלא לפי נרות סלקא דעתך אמינא הואיל ופי נרות אשחורי אשחרי התורה חסה על ממונן של ישראל וליעבד כל דהו קמשמע לן. אמר ר' הונא בריה דרב יהודה אמר ר' ששת נר של מקדש של פרקים היה קא סבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותיה כתיב וכיון דבעיא הטבה אי לאו דפרקים הואי לא הוות מטייבא. מיתיבי כיצד הוא עושה מסלקן ומניחן באהל ומקנחן בספוג ונותן בהן שמן ומדליקן. הוא דאמר כי האי תנא דתניא חכמים אומרים לא היו מזיזין אותה ממקומה מכלל דאי בעי מצי מזיז לה אלא אימא לא היתה זזה ממקומה. ומאן חכמים רבי אלעזר בר' צדוק דאמר כמין טס של זהב ישב לה על גבה כשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה. מנורה שעשה משה במדבר היתה באה משל זהב ומקשה שנאמר ועשית מנורת זהב טהור. שומע אני יעשה אברים וידבקם בה תלמוד לומר ממנה יהיו לרבות נרותיה וכתיב תעשה אחר שריבה התורה ומיעט מרבה אני נרותיה שנעשין עמה ומוציא אני כפתוריה ופרחיה שאין נעשים עמה. מנין לרבות מלקחיה ומחתותיה. תלמוד לומר תעשה. יכול שאני מרבה את הצבתים ואת המלקטאות תלמוד לומר אותו הא מה ראית מרבה אני מלקחיה ומחתותיה שמשמשין עמה ומוציא אני את הצבתים ואת המלקטאות שאין משמשין עמה. כיצד עשה בצלאל את המנורה עשאה כמין קורה ועשאה מרובע למטה. חמשה כתובים אין להם הכרע וכן משוקדים אין לו הכרע (כתוב לעיל ברמז לז): מקשה אין מקשה אלא מין קשה מעשה אומן מעשה קורנס. עד ירכה עד פרחה אין לי אלא ירכה ופרחה גביעיה וכפתריה מנין תלמוד לומר ועשית מנורת וגו'. או יעשה אברים אברים תלמוד לומר ממנה יהיו. מקשה היא למה נאמר והלא כבר נאמר מקשה זהב ומה תלמוד לומר מקשה היא לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאין להם מקשה עושין מין גרוטי שומע אני אף במנורה כן תלמוד לומר מקשה היא שנה עליה הכתוב לפסול. מכאן אמרו אין של זהב עושין של כסף וכו' מה שאין כן בחצוצרות אין של כסף לא יעשו של זהב. אבל אין להם מין קשה עושין מין גרוטי נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות, כשר בחצוצרות פסול במנורה. כמראה אשר הראה ה' את משה להודיע שבחו של משה שכשם שאמר לו המקום כן עשה. רבי נתן אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר וראה ועשה מגיד הכתוב שהראה המקום למשה כלים עשוים ומנורה עשויה ונעשית שנאמר כמראה אשר הראה ה' את משה: זה שאמר הכתוב צאינה וראינה בנות ציון בנים המצויינים לו במילה ובתגלחת ובציצית. במלך שלמה מלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו אמר רבי יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה אלא זה אהל מועד שהוא מעוטר בתכלת וארגמן ותולעת שני. רבי שמעון דסיכנין בשם רבי לוי אמר בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן היה לו להביא ארבע קונדיסין ולמתוח את המשכן עליהן, אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה ואמר לו עשה לי משכן. אמר לו משה להקב"ה רבון העולמים וכי מאין יש לי אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אמר לו בתבניתם אשר אתה מראה בהר. רבי ברכיה אמר בשם רבי משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש לבן מרגליטין אמר לו עשה לי כזה אמר לו אדוני המלך מנין לי לבוש אלו מרגליטין אמר לו אתה בסמניך ואני בכבודי כך אמר הקב"ה למשה אתה עושה מה שלמעלה למטה אני מניח סנקליטין שלי שלמעלן ויורד ומצמצם שכינתי ביניהן למטה. מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטים עומדים. מה למעלה כוכבים אף למטה קרסים, אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסים של זהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע. ביום חתונתו זה אהל מועד. וביום שמחת לבו זה בנין בית עולמים: שמות - פרק כו - המשך רמז שסט ואת המשכן תעשה עשר יריעות. זה שאמר הכתוב אהבתי אתכם אמר ה' ראו מה חבה אהבתי אתכם מן הארץ ועד רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן מרקיע ראשון לשני ומשני לשלישי ומשלישי לרביעי ומרביעי לחמישי ומחמישי לשישי ומששי לשביעי ואין צריך לשער מטלפי החיות והכסא למעלה מכלן וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי כולן ואמרתי לכם עשו לי יריעות עזים ואבוא לשכון אצלכם. אמר רבי יהושע בן לוי אילו היו אומות העולם יודעים מה היה המשכן ובית המקדש יפין להם וכו' למה עד שלא הוקם המשכן היה הדבור יוצא ונכנס לתוך בתיהם של אומות העולם והיו נתרזים שנאמר כי מי כל בשר וגו'. אתם הייתם שומעים וחיין אבל אומות העולם היו שומעין ונתרזין בתוך אהליהם ולא תאמר המשכן אלא אפילו בית המקדש היה יפה להם מנין הוא ששלמה סדר בתפלתו וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו' אתה תשמע (מן) השמים. אבל ישראל כשהיה בא להתפלל מה היה אומר ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו. אבל הנכרי בין עושין בין שאין עושין תן לו כל מה שהוא תובע למען ידעו כל עמי הארץ. אמר הקב"ה למשה עשה לי משכן שאני מתאוה לשכון אצל בני. כששמעו מלאכי השרת כן התחילו אומרים רבונו של עולם למה אתה יורד לתחתונים שבחך הוא שתהא בשמים שנאמר תנה הודך על השמים. אמר להם הקב"ה חייכם שאני עושה כשם שאמרתם אלא תהלתי מלאה הארץ אמר להם הקב"ה ומה אתם תמהים על זאת ראו מה אני מחבב את התחתונים ויורד ושוכן תחת יריעות עזים שנאמר ועשית יריעות עזים. רבי יהודה אומר חיה גדולה טהורה גדלה היתה במדבר וממנה עשה יריעות. ורבי נחמיה אומר מעשה נסים היה ולשעה היתה נבראת וננגזה, תדע לך שכתיב ארך היריעה האחת מי מביא לך יריעות של שלשים אמה מכאן אתה למד כדרבי נחמיה שהיה מעשה נסים. ולא תאמר ביריעה אלא בקרשים היה מעשה נסים מהיכן היו קרשים יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים אמר לבניו בני עתידים אתם להגאל מכאן והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלין שתעשו לו משכן אלא עמדו ונטעו ארזים בשעה שיאמר לכם לעשות משכן והארזים מצויין לכם מיד עשו כשם שאמר להם אביהם ועמדו ונטעו ארזים. אמרו רבותינו הבריח התיכון ירד ביד יעקב אבינו למצרים שהיה משמש מן הקצה אל הקצה (עיין בתנחומא הנוסחא האמיתית) לא עשה אלא הארזים אמרו שירה הוא שדוד אמר אז ירננו עצי היער ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר אימתי כשנעשה המשכן ואמר הקב"ה למשה ועשית את הקרשים אותם הקרשים שהתקין להם אביהם. תנו רבנן קרשים מלמטן עביין אמה ומלמעלן כלים והולכין עד כאצבע שנאמר יהיו תמים על ראשו ולהלן הוא אומר תמו נכרתו דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר כשם שמלמטן עביין אמה כך מלמעלן עביין אמה שנאמר יחדו. והכתיב תמים, ההוא דליתו שלמים ולא למיתו דנסרא. ואידך נמי הכתיב יחדו, ההוא דלא לישלפינהו מהדדי. בשלמא לרבי נחמיה היינו דכתיב ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקצעות המשכן דאתי פותיא דהני וממלו לסומכא דהני. אלא לרבי יהודה הא עייל והא נפיק, דשפי להו כי טורין: והבריח התיכון בתוך הקרשים בנס היה עומד. ואת המשכן תעשה עשר יריעות ארך היריעה האחת שמנה ועשרים וגו' שדי ארכייהו לפותיא דמשכן כמה הוו עשרין ותמני דל עשר לאיגרא פשו להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא. לרבי יהודה מיגליא אמה דאדנים. לרבי נחמיה מיגליא נמי אמה דקרשים. שדי פותייהו לארכו דמשכן כמה הוו ארבעין דל תלתין לאיגרא פש להו עשר. לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים לרבי נחמיה מיכסיא אמה דקרשים. ועשית יריעות עזים ארך היריעה האחת שלשים באמה שדי ארכייהו לפותיא דמשכן כמה הוו תלתין דל עשר לאיגרא פשו להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים לרבי נחמיה מיכסיא אמה דקרשים. תניא נמי הכי והאמה מזה בעדף לכסות האמה של אדנים דברי ר' יהודה. רבי נחמיה אומר לכסות אמה של קרשים. שדי פותייהו לאורכא דמשכן כמה הוו ארבעין וארבע דל תלתין לאיגרא פשו להו ארבסר דל תרתי לכפילה דכתיב וכפלת את היריעה הששית פשו להו תריסר. בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן אלא לרבי נחמיה מאי תסרח, מחברותיה. תנא דבי רבי ישמעאל למה משכן דומה לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה. תנו רבנן יריעות התחתונות של תכלת וארגמן ותולעת שני ושש. עליונות של מעשה עזים. וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר משנאמרה בתחתונות דאילו בתחתונות כתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ואילו בעליונות כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים. ותנא משום רבי חייא שטוף בעזים וטוו בעזים. תנו רבנן חרוצים היו הקרשים וחלולים היו האדנים ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע. משכן ארכו שלשים אמה ורחבו עשר אמות וגבהו עשר אמות רבי יוסי אומר ארכו שלשים ואחד אמה. כיצד היה מעמיד את הקרשים היה נותן עשרים קרשים בצפון ועשרים קרשים בדרום ושמנה במערב אבל במזרח לא היו שם קרשים אלא ארבעה עמודי שטים שעליהם היו נותנין את הפרוכת שנאמר ונתתה אותה על ארבעה עמודי שטים. היה עושה את האדנים חלולים וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן והחריץ חציו באמצע ועושה בו שתי ידות כמין שני חווקים ומכניסם לתוך שני אדנים שנאמר שני אדנים תחת הקרש האחד, וחורץ את הקרש מלמעלה אצבע מכאן ואצבע מכאן ונותן בתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהו נפרדין זה מזה שנאמר ויהיו תואמים מלמטה מה תלמוד לומר אל הטבעת האחת מקום שנותנין את (הבתים) [הבריח]. כיצד היה מעמיד את המשכן היה נותן את הארבעים אדני כסף בצפון וארבעים אדנים בדרום וששה עשר במערב וארבעה במזרח הרי מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן, וכל קרש היו בו שתי טבעות זהב אחת למעלה ואחת למטה שבהן היו נותנים את הבריחים ובריחים ארכו של כל אחד ואחד שלשים אמות כנגד עשרים קרשים והאמצעי ארכו שתים עשרה אמה כנגד שמונה קרשים שמשקע באמצע הקרשים למזרח ולמערב שנאמר והבריח התיכון בתוך הקרשים. כשם שהיה עושה לקרשים שבצפון כך היה עושה לקרשים שבדרום אבל במערב אינו כן אלא ארכו של כל אחד ואחד תשע אמות כנגד ששה קרשים והקרשים והבריחים והעמודים והאדנים ומקום עביין של קרשים מצופה זהב שנאמר ואת הקרשים תצפה זהב. שאין תלמוד לומר בתים לבריחים מקום שהבריח נכנס: ויצף את הבריחים זהב כיצד עושה היה מביא שני פיפיות של זהב וארכו של כל אחד ואחד אמה וחצי ונתנו בחללו של קרש מקום שנותנים את הבריח. כיצד היה מעמיד את המשכן היה מביא עשר יריעות של תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר שנאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות. וחוטן כפול שלשים ושנים על שלשים ושנים דברי רבי נחמיה. שהיה רבי נחמיה אומר חוט אחד כפול לשנים שזור לארבעה משזר לשמונה נמצא חוטן כפול שלשים ושנים. וחכמים אומרים חוט אחד כפול לשנים שזור לשלשה משזר לששה נמצא חוטן כפול לעשרים וארבעה. והיה מחברן לשתי (לולאות) [וילאות] אחת של חמש ואחת של חמש שנאמר חמש היריעות תהיין חוברות והיה מחברן לולאות תכלת שנאמר ועשית ללאות תכלת והיה מחברן לחמשים קרסי זהב והקרסים היו נראין במשכן ככוכבים ברקיע. ארכן של יריעות שמונה ועשרים באמה שנאמר ארך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה ורחבן ארבעים אמות שנאמר ורוחב ארבע באמה צא מהם עשר אמות מן המזרח למערב ועשר אמות שנותן לגגו של משכן ועשר אמות למערבו של משכן ומותר שביריעות פורסין לאחוריו. היה מביא שתים עשרה יריעות מנוצה של עזים וארכה של כל אחת ואחת שלשים אמה שנאמר ועשית יריעות עזים וגו', והיה מחברן לשתי הלולאות בלולאות אחת של חמש ואחת של שש שנאמר ויחבר את חמש היריעות לבד ואת שש היריעות לבד, והיה מחברן בלולאות בקרסים חמשים שנאמר ועשית חמשים לולאות ואומר ועשית קרסי נחשת חמשים. רחבן של יריעות ארבעים וארבע אמה שנאמר ארך היריעה וגו' צא מהם שלשים אמות לארכו של משכן ועשר אמות שנותן לגבהו של משכן נשתיירה יריעה אחת שכופל על פני האהל שנאמר וכפלת את היריעה הששית. רבי יוסי אומר חציה היה כפול על פני האהל וחצי היריעה היה כפול אחורי המשכן שנאמר וסרח העודף וגו'. היה מביא כלי אחד של עור ארכו שלשים ורחבו עשר אמות שמלבישו לאהל מן המזרח למערב שנאמר ועשית מכסה לאהל וכמין פספסין עשוי למעלה דברי רבי נחמיה. רבי יהודה אומר שני כלים התחתון של עורות אילים מאדמים והעליון של עורות תחשים שנאמר מכסהו ומכסה התחש אשר עליו. מעשה חושב מעשה רוקם אמר רבי אלעאי שרוקמין במקום (שחוככין) [שחושבין]. במתניתא תנא רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד, חושב מעשה אורג לפיכך שני פרצופין: שמות - פרק כו - רמז שעא ועשית את הקרשים למשכן משכן קרוי משכן ואין קרשים קרוין משכן. אלא מעתה ועשית מכסה לאהל הכי נמי דמכסה לא איקרי אהל אלא הא דבעי רבי אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא באהל המת. השתא עור בהמה טהורה לא מטמא עור בהמה טמאה מטמא, שאני התם דכתיב ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש וגו' מקיש עליון לתחתון מה תחתון קרוי אהל [אף עליון קרוי אהל. כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן דאתיא אהל אהל ממשכן. כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרש את האוהל על המשכן]. אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ששה אף כאן חוטן כפול ששה, אהל אהל ריבה: תניא עצי שטים עומדים שעומדין דרך גדלתן. דבר אחר שמעמידין צפויין. דבר אחר שלא תאמר אבד סברן ובטל סכויין תלמוד לומר עומדים קיימין לעולם ולעולמי עולמים. כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדלתן שנאמר עצי שטים עומדים וכו': שמות - פרק כו - רמז שעב עשר אמות ארך הקרש אמר רבי אלעזר המוציא משאוי למעלה מראשו חייב שכן משא בני קהת דכתיב אשר על המשכן ועל המזבח סביב מה משכן עשר אמות דכתיב עשר אמות ארך הקרש וכתיב ויפרש את האהל על המשכן ואמר רב משה רבינו פרשו אף מזבח עשר מכאן אתה למד גבהן של לוים עשר אמות. וגמירי דכל טונא דדרי אינש במוטות תלתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת אשתכח דהוי מדלי טובא. ואיבעית אימא מארון דאמר מר ארון תשעה וכפרת טפח הרי כאן עשרה וגמירי דכל טונא וכו'. אמר רב משה רבינו עשר אמות היה שנאמר עשר אמות ארך הקרש וכתיב ויפרש את האהל על המשכן, מי פרשו, משה רבינו פרשו. אמר ליה רב שימי בר חייא לרב אם כן עשינו למשה רבינו בעל מום דתנן גופו גדול מאבריו או קטן מאבריו אמר ליה שימי את באמה של קרש קאמינא: ועשית פרכת היה אורג את הפרכת עשר אמות על עשר ועושה בה ארבע חוברין . ותולה ארכה באונקלות שעל גבי העמודים שנאמר ונתתה את הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות. ושם היה נתון צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה (ובגדי כהנים ובגדי כהן גדול) ארבעה פעמים ביום הכפורים. מחוץ לפרכת היו שלחן ומנורה מונחין אלא שהשלחן בצפון ומנורה כנגדו בדרום שנאמר ושמת את השלחן וגו' וכתיב ואת המנורה נכח השלחן. וכשם שהיו מונחין באהל מועד כך היו מונחין בבית עולמים אלא שאהל מועד ארכו שלשים אמות ורחבו עשר אמות ובבית עולמים ארכו ששים אמה ורחבו עשרים אמה הא למדת שאהל מועד רבעו של בית עולמים. כשם שהיה אורג את הפרכת כך היה אורג את האפוד ואת החשן אלא שבאלו היה חוט אחד של זהב יותר שנאמר וירקעו את פחי הזהב כשם שהיה אורג את פרכת המסך כך היה אורג את מסך הפתח אלא שפרכת מעשה חושב ומסך הפתח מעשה רוקם שנאמר ועשית מסך לפתח האהל דברי רבי נחמיה. שהיה רבי נחמיה אומר כל שנאמר בו מעשה חשב שני פרצופים ומעשה רוקם אינו אלא פרצוף אחד בלבד. וקני המנורה היו מכוונין כנגד רחבו של שלחן הזהב. ושלחן הזהב היה נתון כנגד הפתח וחולק את הבית מחציו ולפנים. ומכוון היה כנגד הפרכת שנאמר ונתתה וגו'. ומן הקרשים שבדרום עד קני המנורה שתי אמות ומחצה, מקני המנורה עד השלחן חמש אמות, מן השלחן עד הקרשים שבצפון שתי אמות ומחצה הא למדת שרחבו עשר אמות, מן הקרשים שבמערב עד הפרכת עשר אמות, מן הפרכת עד קני המנורה חמש אמות, ממזבח הזהב עד המזבח עשר אמות הא למדת שארכו שלשים אמה: שמות - פרק כו - רמז שעג כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת מפני (שהוא) [שהן] כקרקע דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מפני שהן מצופין. מזבח הנחשת דכתיב מזבח אדמה תעשה לי. מזבח הזהב דכתיב המנורה והמזבחות איתקשו מזבחות זו לזו. וחכמים אומרים מפני שהן מצופין. אדרבה כיון דמצופין נינהו נטמאו אימא וחכמים מטמאין מפני שהן מצופין. ואיבעית אימא רבנן לרבי אליעזר קאמרי מאי דעתך משום דמצופין מיבטיל בטיל ציפויין גבייהו. אמר ר' אליעזר תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן קל וחומר מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדת האש הוא הסך מדמו אין האור שולטת בו תלמידי חכמים שכל גופן אש דכתיב הלוא כה דברי כאש על אחת כמה וכמה וכתיב מימינו אש דת למו. אמר רבי שמעון בן לקיש פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטת בהן קל וחומר ממזבח הזהב ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון שנאמר כפלח הרמון רקתך אל תקרי רקתך אלא ריקנין שבך על אחת כמה וכמה: שמות - פרק כז - המשך רמז שעג ועשית (מזבח) [את המזבח] מזבח מזיח מזין מחבב מכפר היינו מזיח היינו מכפר מזיח גזרות מכפר עונות. תניא חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע דברים ככתבן דברי ר' יוסי. ר' יהודה אומר נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע בבית עולמים מה להלן מאמצעיתו הוא מודד אף כאן מאמצעיתו הוא מודד. והתם מנלן דכתיב והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע ותנן שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב יכול לא היה אלא שתים עשרה על שתים עשרה כשהוא אומר ארבעת רבעיו הוי מאמצעיתו הוא מודד (עשרה) [שתים עשרה] אמות לכל רוח ורוח. ורבי יוסי כי גמיר גזרה שוה בגבהה גמיר דתניא ושלש אמות קומתו דברים ככתבן דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע מה להלן גבהו שנים כארכו אף כאן גבהו שנים כארכו. אמר ליה רבי יהודה וכי אפשר לומר כן כהן עומד על גבי המזבח ועבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ. אמר ליה רבי יוסי ואתה אי אתה אומר כן והלא כבר נאמר ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות. ואומר וחמש עשרה אמה קלעים לכתף. ואומר ולכתף השנית חמש עשרה קלעים הא מה אני מקיים וקומה חמש אמות משפת מזבח ולמעלה. ומה תלמוד לומר ושלש אמות קומתו משפת סובב למעלה. ורבי יהודה כי גמיר גזרה שוה ברחבה הוא דגמיר ולרבי יהודה הא קא מתחזי כהן נהי דכהן קא מתחזי עבודה בידו לא מתחזי. בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב קדש אלא לרבי יוסי מאי קדש להעמיד בה מזבח. בשלמא לרבי יוסי היינו דכתיב מזבח הנחשת קטן מהכיל וכו' הכי קאמר מזבח אבנים שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת קטן מהכיל. במאי קא מיפלגי מר סבר דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים ומר סבר דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין. תנן התם חוט של סיקרא חוגרו באמצע כדי להבחין בין דמים העליונים לדמים התחתונים. מנא הני מילי אמר רב חנא בר רב קטינא דאמר קרא והיתה הרשת עד חצי המזבח התורה נתנה רשת להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים: שמות - פרק כז - רמז שעד ונתתה אותה תחת כרכב המזבח. תנו רבנן הקרן והכבש והיסוד והרבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין. מנא הני מילי אמר קרא המזבח אינו בא אלא לעכב. אלא מעתה כיור לרבי וסובב לרבי יוסי בר יהודה הכי נמי דמעכבי דכתיב ונתתה אותו תחת כרכב המזבח ותניא אי זהו כרכוב רבי אומר זה כיור. רבי יוסי אומר זה הסובב. אין, דתניא כל מזבח שאין לו לא קרן ולא כבש ולא יסוד ולא רבוע פסול. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הסובב. תנו רבנן אי זהו כרכוב בין קרן לקרן. והכתיב תחת כרכוב המזבח מלמטה עד חציו אמר רב נחמן בר יצחק שני מקומות היו חד לנוי וחד כי היכי דלא לישתרקו כהנים. מדת ארכו וכו' אין מעכבין אמר רבי מני ובלבד שלא יפחות ממזבח של משה. וכמה אמר רב יוסף מקום מערכה אמה. מה בין במת יחיד לבמת צבור סמיכה ושחיטת צפון ומתן סביב ותנופה והגשה. רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה וכהון ובגדי כהונה וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה לדמים ורחוץ ידים ורגלים אבל הזמן הנותר והטמא שוין בזה ובזה. סמיכה דכתיב לפני י"י וסמך. שחיטת צפון דכתיב על ירך המזבח צפונה. מתן סביב דכתיב וזרקו בני אהרן הכהנים וגו'. תנופה דכתיב והניף אהרן. הגשה דכתיב והגישה אל המזבח. רבי יהודה אומר אין מנחה וכו'. אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מאי טעמא זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות. כהון דכתיב וזרק הכהן. בגדי שרת דכתיב (ולקחו את כלי השרת) [לשרת בקדש]. ריח ניחוח דכתיב ריח ניחוח לה'. מחיצה לדמים דכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח ושלא רחוץ ידים ורגלים דכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו מים: ועשית את חצר המשכן חצר ארכה מאה אמה ורחבה חמשים שנאמר ועשית את חצר המשכן. אבל אי אתה יודע כמה רחבו של (קומה) [קלע] כשהוא אומר וקומה ברוחב חמש אמות הוי מה קומה חמש אמות אף רוחב חמש אמות. כיצד היה מעמיד את החצר היה נותן עשרים אדנים של נחשת בצפון ועשרים בדרום ועמוד בתוך כל אחד ואחד וטבעת קבועה באמצעיתו והיה נותן את הקונטיסין במיתרין ובעמודין והקונטיסין ארכו של כל אחד ואחד ששה טפחים ורחבו שלשה ותולה את הטבעות בתוך האונקלין וכורך בה את הקלע כמין קלע זו של ספינה נמצא הקלע יותר מן העמוד שתי אמות ומחצה מצד זה ושתי אמות ומחצה מצד זה וכן לעמוד השני. הא למדת שבין עמוד לעמוד חמש אמות היה מחבר את הקונטיסין במיתרין ובעמודין ומחברן בתוך יתדות של נחשת. וכשם שהיו יתדות לאהל כך היו יתדות לחצר שנאמר לכל כלי המשכן בכל עבודתו. אבל אי אתה יודע כמה מן הקלעים לפתחה של חצר שנאמר ואת קלעי החצר וגו' מה מן המשכן למזבח עשר אמות כך מן הקלעים לפתחה של חצר עשר אמות. אבל אי אתה יודע כמה [גובה] פתחה של חצר שנאמר ומסך שער החצר מעשה רוקם וקומה ברוחב שאין תלמוד לומר חמש אמות ומה תלמוד לומר חמש אמות ללמדך ארכו עשרים אמה ורחבו חמש (וכו') [וכן] לצפון מאה אמה שנאמר וכן לפאת צפון בארך ולמערב חמשים אמה שנאמר ולפאת קדמה מזרחה חמשים אמה, צא מהן חמש עשרה אמה קלעים שנאמר וחמש עשרה אמה קלעים לכתף ולכתף השנית מזה ומזה מן הקלעים שבדרום עד האהל עשרים אמה והאהל עשר אמה. ומן האהל עד הקלעים שבצפון עשרים אמה הא למדת שרחבה חמשים אמה. ומן הקלעים עד האהל חמשים אמה והאוהל שלשים אמה ומן האהל עד הקלעים מן הקרשים שבמערב עשרים אמה. הא למדת שארכה מאה אמה שנאמר ארך החצר מאה באמה. רבי יוסי אומר שאין תלמוד לומר חמשים בחמשים ומה תלמוד לומר חמשים זה לפני האהל, הא למדת שארכה מאה אמה ורחבה חמשים אמה. כפתחו של אהל כך פתחו של היכל. כפתחה של חצר כך פתחו של אולם מכאן היה רבי יוסי בר' יהודה אומר קרפף בית סאתים כחצר המשכן מטלטלין לתוכה בשבת: שמות - פרק כז - רמז שעה אמר מר זוטרא אמר מר עוקבא בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש חזרה ונתנה להן בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמית בררו להן ישראל כתב אשורית ולשון הקדש. תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו אלמלא לא קדמו משה ואף על פי שלא נכתבה התורה על ידו נשתנה הכתב על ידו וכתב הנשתון כתוב ארמית וכתיב ולא כהלין כתבא למקרא. וכתב לו את משנה התורה. כתב הראוי להשתנות ולמה נקרא שמה אשורית שעלה עמהן מאשור. רבי אומר בכתב זה נתנה תורה כיון שחטאו נהפך להן לרע כיון שחזרו בהן החזירו להן שנאמר שובו לבצרון אסירי התקוה ולמה נקרא אשורית מאושר שבכתבים. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר ווי העמודים מה עמודים לא נשתנו אף ווין לא נשתנו ואומר ואל היהודים ככתבם וכלשונם מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה אלא מה אני מקיים את משנה התורה שתי תורות אחת שהיא יוצאה עמו וכו' ואחת שמונחת לו בבית גנזיו: פרוכת ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה והיתה נארגת תכלת וארגמן ושש משזר מעשה חושב ואחרת היתה שם ארכה עשרים אמה ורחבה עשר אמות והיתה נארגת תכלת וארגמן ושש משזר מעשה רוקם והיתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ. רבי אומר שהיו מוציאין בפנים והיתה מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה והיתה פרוסה על פתח ההיכל מבחוץ. אמרו לו מי ששמש בקדושה חמורה יחזור וישמש בקדושה קלה. דבר אחר בזה כתב מעשה חשב ובזה כתב מעשה רוקם. רבי נחמיה אומר בזה כתב מעשה חשב שני פרצופים ובזה מעשה רוקם פרצוף אחד. אלא זה שהיו מוציאין מבפנים היתה מכופלת אחד לשנים ושנים לארבעה והיתה ניתנה בעליה כנגד התחתונה שנאמר והבדילה הפרוכת לכם וגו'. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר שתי פרוכות היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת נטמאת פרוסה פורסין את המקופלת, בערב יום הכפורים מכניסין החדשה ומוציאין את הישנה. רבי שמעון בן גמליאל אומר בשם רבי שמעון (בן) הסגן פרוכת עביה טפח ועל שבעים ושנים נירין נארגת ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה ומשמונים ושתים רבוא נעשית ושתים עושין בכל שנה ושנה ושלש מאות כהנים מטבילין אותה. אמר שמואל בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הבאי תפוח גפן ופרוכת (אמר שמואל) לאפוקי מדרבא דתנן השקו את התמיד בכוס של זהב ואמר רבא גוזמא קא משמע לן הני אין אבל התם אין עניות במקום עשירות. פרוכת הא דאמרן. תפוח דתנן החלו מעלין באפר על גבי התפוח תפוח היה באמצע המזבח פעמים יש עליו כשלש מאות כור אמר רבא גוזמא. גפן דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתח ההיכל מודלה על גבי כלונסאות וכל מי שמתנדב עלה או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה אמר רבי אלעזר ברבי צדוק מעשה היה ונמנו עליה (ששים) [שלש מאות] כהנים לפנותה: