פרק א - רמז תרי פרק ב - המשך רמז תרכ פרק ג - רמז תרכה פרק ד - המשך רמז תרכז פרק ה - המשך רמז תרכח פרק ו - רמז תרלג פרק ז - רמז תרלז פרק ח - רמז תרלט פרק ט - רמז תרמג פרק י - רמז תרמז פרק יא - המשך רמז תרנב פרק יב - המשך רמז תרנו פרק יג - המשך רמז תרנט פרק יד - רמז תרסב פרק טו - רמז תרסד פרק טז - רמז תרסז פרק יז - המשך רמז תרע פרק יח - המשך רמז תרעא פרק יט - רמז תרעב פרק כ - רמז תרעט פרק כא - רמז תרפב פרק כב - רמז תרפה פרק כג - רמז תרצ פרק כד - רמז תרצה פרק כה - רמז תשא פרק כו - רמז תשג פרק כז - רמז תשו פרק כח - רמז תשח פרק כט - רמז תשט פרק ל - רמז תשיג פרק לא - רמז תשיד פרק לב - רמז תשיח פרק לג - רמז תשכ פרק לד - המשך רמז תשכ פרק לה - המשך רמז תשכב פרק לו - רמז תשכד פרק לז - המשך רמז תשכח פרק לח - רמז תשלג פרק לט - המשך רמז תשלד פרק מ - רמז תשלו פרק מא - רמז תשמ פרק מב - המשך רמז תשמא פרק מג - המשך רמז תשמה פרק מד - רמז תשמו פרק מה - רמז תשמז פרק מו - רמז תשנא פרק מז - רמז תשנד פרק מח - רמז תשנה פרק מט - המשך רמז תשנז פרק נ - רמז תשנט פרק נא - רמז תשסד פרק נב - המשך רמז תשסז פרק נג - רמז תשסט פרק נד - רמז תשעא פרק נה - המשך רמז תשעא פרק נו - המשך רמז תשעד פרק נז - המשך רמז תשעה פרק נח - המשך רמז תשעו פרק נט - רמז תשעז פרק ס - המשך רמז תשעז פרק סא - רמז תשפ פרק סב - רמז תשפב פרק סג - רמז תשפה פרק סד - רמז תשפז פרק סה - רמז תשפח פרק סו - המשך רמז תשצ פרק סז - רמז תשצב פרק סח - רמז תשצג פרק סט - רמז תתא פרק ע - המשך רמז תתב פרק עא - רמז תתג פרק עב - רמז תתה פרק עג - רמז תתז פרק עד - המשך רמז תתט פרק עה - המשך רמז תתי פרק עו - המשך רמז תתיג פרק עז - רמז תתטז פרק עח - רמז תתיט פרק עט - רמז תתכד פרק פ - המשך רמז תתכז פרק פא - המשך רמז תתל פרק פב - המשך רמז תתלא פרק פג - רמז תתלב פרק פד - רמז תתלג פרק פה - המשך רמז תתלג פרק פו - המשך רמז תתלד פרק פז - המשך רמז תתלו פרק פח - המשך רמז תתלט פרק פט - המשך רמז תתמ פרק צ - רמז תתמא פרק צא - רמז תתמב פרק צב - המשך רמז תתמג פרק צג - רמז תתמז פרק צד - רמז תתמט פרק צה - רמז תתנב פרק צו - המשך רמז תתנב פרק צז - המשך רמז תתנב פרק צח - המשך רמז תתנב פרק צט - המשך רמז תתנב פרק ק - רמז תתנד פרק קא - רמז תתנה פרק קב - המשך רמז תתנה פרק קג - רמז תתנו פרק קד - רמז תתסא פרק קה - המשך רמז תתסב פרק קו - רמז תתסד פרק קז - רמז תתסו פרק קח - רמז תתסז פרק קט - רמז תתסח פרק קי - רמז תתסט פרק קיא - רמז תתע פרק קיב - רמז תתעא פרק קיג - רמז תתעב פרק קיד - המשך רמז תתעג פרק קטו - המשך רמז תתעג פרק קטז - רמז תתעד פרק קיז - המשך רמז תתעה פרק קיח - המשך רמז תתעה פרק קיט - המשך רמז תתעו פרק קכ - המשך רמז תתעח פרק קכא - המשך רמז תתעח פרק קכב - המשך רמז תתעט פרק קכג - המשך רמז תתפ פרק קכד - המשך רמז תתפ פרק קכה - המשך רמז תתפ פרק קכו - המשך רמז תתפ פרק קכז - המשך רמז תתפא פרק קכח - המשך רמז תתפא פרק קל - המשך רמז תתפא פרק קלב - המשך רמז תתפא פרק קלג - המשך רמז תתפג פרק קלד - המשך רמז תתפג פרק קלה - המשך רמז תתפג פרק קלו - המשך רמז תתפג פרק קלז - המשך רמז תתפג פרק קלח - רמז תתפז פרק קלט - רמז תתפז פרק קמ - רמז תתפח פרק קמא - רמז תתפח פרק קמב - רמז תתפח פרק קמג - רמז תתפח פרק קמד - רמז תתפח פרק קמה - רמז תתפח פרק קמו - רמז תתפח פרק קמז - רמז תתפח פרק קמח - רמז תתפח פרק קמט - רמז תתפח פרק קנ - רמז תתפט תהלים - פרק א - רמז תרי שנו רבותינו (ב"ב דף י"ד) סדרן של כתובים, רות, ספר תהלים, איוב, משלי, קהלת, שיר השירים, קינות, דניאל, מגלת אסתר, עזרא, דברי הימים. ועל סדר זה הולכים סימנים הרמזים]: אשרי האיש. זה שאמר הכתוב בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות, מצינו שעקם הכתוב שתים שלש תיבות שלא להוציא דבר מגונה מפיר דכתיב מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה וגו' ומן הבהמה אשר איננה טהורה וגו'. אמר ר' יודן בר מנסיא אף כשבא לפתוח בסימני בהמה טמאה את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה הוא, ואת החזיר כי לא מעלה גרה הוא אין כתיב כאן אלא כי מפריס פרסה, אמר דוד אף אני הקב"ה העיר עלי בקש ה' לו איש כלבבו, מה בוראי לא הוציא דבר מגונה מפיו אף דוד כך היה לו למימר ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים או (אשרי האיש) אשר [לא] הלך בעצת צדיקים. ולא אמר אלא אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים: תהלים - פרק א - רמז תריא תנינן כל העובר עבירה אחת אין מטיבין לו הא כל היושב ואין עובר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, אמר רבי אבין אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (א) כהולכים בתורת ה', אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו כבדרכיו הלכו, אמר רבי בר אבין אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים לא כתיב אלא מכיון שלא הלך בעצת רשעים כאלו הלך בעצת צדיקים: תהלים - פרק א - רמז תריב רבי פנחס פתח מזקנים אתבונן, אתה מוצא שבתחלה היה הקב"ה מברך את עולמו שנאמר ויברך אותם אלהים, כיון שעמד נח ברכו לו ולבניו שנאמר ויברך אלהים את נח, עמד אברהם ברכו שנאמר והיה ברכה, אמר רבי נחמיה שמסר לו את הברכה ואמר לו עד כאן הייתי זקוק ללברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכה לך למאן דהני לך בריך, כיון שעמד יצחק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ר' נחמיה אומר זו ברכה, ר' לוי אמר בשם רבי חמא לא ברכו אלא מתנות נתן לו, ולמה לא ברכו משל למלך שהיה לו פרדס ומסרה לאריס והיו לו מיני אילנות כרוכין זה בזה אחת של סם חיים ואחת של סם המות, אמר האריס אם משקה אני סם חיים סם המות יחיה עמו ואם איני משקהו סם חיים היאך יחיה, חזר ואמר לשנה אני משלים אריסותי והולך לי מה דהני ליה לפרדס יעביד, כך אמר אברהם אם אברך את יצחק בני ישמעאל ובני קטורה מתברכין עמו ואם איני מברך את ישמעאל ובני קטורה היאך אברך את יצחק, חזר ואמר ב"ו אני היום כאן ומחר בקבר מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו יעשה, כיון שמת אברהם נגלה הקב"ה ליצחק וברכו שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק, עמד יצחק וברך את יעקב בנתינה ויתן לך האלהים, וחתם בקריאה שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב, עמד יעקב וברך את השבטים ופתח במה שחתם יצחק ויקרא יעקב אל בניו וחתם בזאת אשר דבר להם אביהם, עמד משה לברך את ישראל ופתח במה שחתם יעקב. וזאת הברכה וחתם באשריך ישראל מי כמוך, כיון שעמד דוד פתח במה שחתם משה אשרי האיש. בעשרה מיני זמר נאמר זה הספר, בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה, וגדול מכלן בללויה שכולל שם ושבח בתיבה אחת: תהלים - פרק א - רמז תריג אמר רבי יהושע בן קרחה עשרים פעמים כתיב אשרי בספר תהלים כנגד עשרים הוי שבספר ישעיה, א"ר תמה אני היאך למדני רבי יהושע שכ' אשרי כתובים בספר תהלים ואנו אומרים כ"ב כנגד כ"ב אותיות שבתורה, ועליהם הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי שיעשו ויחקקו לדורות, ואל יהיו קורין בהם כקורין בספרי מירס אלא יהו קורין בהן והוגין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות שנאמר יהיו לרצון אמרי פי, אמר ר' ירמיה בשם רבי יוחנן כתיב אגורה באהלך עולמים וכי תעלה על דעתך שדור בקש דירה בשני עולמים, אלא אמר יהייו קורין ומזכירין אותי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כאלו אני קיים. אמר רבי שמעון בן פזי כל פרשה החביבה על דוד פתח בה באשרי וסייים בה באשרי, פתח באשרי אשרי האיש וסיים באשרי אשרי כל חוסי בו. שנו רבותינו ההולך לאיצטדינין ולבית השחוק ולכרכום וראה את הנחשים החברים כגון בוקיון מוקיון מוליון ולולין סגלין כגלדין כלרין ובלרין מלרין הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' וגו', הא למדת שדברים הללו מביאין לידי בטול תורה. דרש ר"ש בן פזי וכי מאחר שלא הלך מהיכן עמד, ומאחר שלא עמד מהיכן ישב, אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד, אם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הוא אומר ולצת לבדך תשא. דרש ר' שמעון בן עזאי אשרי האיש אשר לא הלך, ושמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות ולא עמדתי בקניגיון שלהם ולא ישבתי בתחבולות אלך ואגרה בשינה, ת"ל כי אם בתורת ה' חפצו. דבר אחר מדבר באדם הראשון אמר אדם אשרני אם לא הלכתי בעצתו של נחש, ובדרך חטאים לא עמד אשרני אם לא עמדתי בדרכו של נחש, ובמושב לצים לא ישב אשרני אם לא ישבתי במושבו של נחש ושל ליצנים. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי הנחש הוציא לשון הרע על בוראו, אמר לחוה למה אין אתם אוכלין מן העץ הזה, א"ל אלהים צונו שלא לאכול ממנו ושלא ליגע בו, מה עשה הנחש נטל את חוה ודחפה עליו ולא מתה. והקב"ה לא אמר אלא לא תאכל ממנו והוסיפה חוה על הצווי, א"ל הנחש מעץ זה אכל וברא את העולם ואם אתם תאכלו בממנו תבראו עולמות כמותו שנאמר והייתם כאלהים, אלא כל אומרן שונא בר אומנותו, מכאן שהיה ליצן: כי אם בתורת ה' חפצו, אמר ר"ל אלו שש מצות שצוה הקב"ה לאדם שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. ובתורתו יהגה באלו שש מצות שנתן לו. והיה כעץ שתול ששתלו הקב"ה בג"ע, אשר פריו יתן בעתו זה קין. ועלהו לא יבול זה הבל. וכל אשר יעשה יצליח זה שת. לא כן הרשעים זה נחש. לא יקומו רשעים במשפט זה נחש, שהכל מתרפאים לעתיד לבא חוץ מן הנחש וגבעוני שנאמר ונחש עפר לחמו, גבעוני מנין והעובד העיר. כי יודע ה' דרך צדיקים אלו אדם וחוה, ודרך רשעים תאבד זה נחש שאין לו רפואה: תהלים - פרק א - רמז תריד דבר אחר כעץ שתול. נטוע אין כתיב כאן אלא שתול ללמדך שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, וכתוב אחד אומר לא ימוש ספר הזה מפיך, אם עשית כן אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, תצליח בעוה"ז ותשכיל לעוה"ב, ועוד כתיב בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך בקבר מן רמה ותולעה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא. דבר אחר מן רמה ותלעה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא. דבר אחר אשרי האיש זה נח דכתיב נח איש צדיק. אשר לא הלך בעצת רשעים בשלשה דורות, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה. כי אם בתורת ה' חפצו אלו שבע מצות, ובתורתו יהגה שהגה דבר מתוך דבר ואמר מה טעם רבה הכתוב בטהורים יותר מטמאים אלא להקריב מהם קרבן מיד ויקח מכל המבמה הטהורה. והיה כעץ שתולל על פלגי מים ששתלו הקב"ה בתיבה, דאמר רבי לוי י"ב חדש (ב) היתה התבה עומדת במים כספינה העומדת בים. אשר פריו יתן בעתוו כל בני גילו היו מלידים בני המשים או בני ששים והוא בן ת"ק שנים. רבי חייא בשם ר' חמא אמר כבש הקב"ה מעינו שלא יוליד שלא יהיה לו בן של מאה שנה שיאבד עם דור המבול, לפי שבית דין של מעלה אין עונשין אלא ממאה שנה ואילך. דבר אחר שלא יוליד וירבה זרע, אם יהיו רשעים יאבדו בדור המבול והוא מתעצב בהם, וא"ת שיהיו צדיקים היה צריך לעשות תיבות הרבה. (הוי) אשר פריו יתן בעתו זה שם. ועלהו לא יבול זה חם, וכל אשר יעשה יצליח זה יפת, לא כן הרשעים זה דור הפלגה, על כן לא יקומו רשעים זה דור המבול, כדתניא דור המבול אין להם חלק לעוה"ב, כי יודע ה' דרך צדיקים אלו נח ובניו, ודרך רשעים תאבד זה דור המבול. דבר אחר אשרי האיש זה אברהם שנאמר ועתה השב את אשת האיש כי נביא הוא, אשר לא הלך בעצת רשעים שלא הלך בעצת דור הפלגה שנאמר הבה נבנה לנו עיר, ואין הבה אלא עצה שנאמר הבו לכם דבר ועצה הלום, ובדרך חטאים לא עמד אלו הסדומים שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים, ובמושב לצים לא ישב זה אבימלך שאמר לאברהם הנה ארצי לפניך ולא קבל, כי אם בתורת ה' חפצו אשר יצוה את בניו וגו', ובתורתו יהגה אמר ר' שמואל בר נחמני אברהם לא היה לו רב ולא למדו, מהיכן למד תורה תני רשב"י מלמד שזמימן לו הקב"ה שני כליותיו כמין שני רבנין נובעות ומלמדות אותו חכמה ודעת, הה"ד אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי, והיה כעץ שתול ששתלו הקב"ה בא"י ד"א ששתלו בגן עדן, אשר פריו יתן בעתו זה ישמעאל, ועלהו לא יבול זה יצחק, וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה, לא כן הרשעים זה נמרוד וחבריו. ד"א אשרי האיש זה שבטו של לוי שלא הלכו בעצת דור המדבר ולא נשתתפו עמהם במעשה העגל, ובדרך חטאים לא עמד שכן כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ובמושב לצים לא ישב שנאמר וישב העם לאכול ושתו וגו', ובני לוי מה כתיב בהם ויאספו אליו כל בני לוי, ר' שמואל בר נחמני אמר מאן לא בעי למהוי מן בר ביתיה דמלכא, אלא אמר משה מי שלא נתן נזם לעגל יבא אצלי, מיד ויאספוו אליו כל בני לוי: כי אם בתורת ה' חפצו זה שבט לוי שנאמר תורת תורת אמת היתה בפיהו, והיה כעץ שתול וגו' זה שבטו של לוי ששתלו הקב"ה בארץ ישראל שכלן נכנסו לארץ. רבי זעירא בשם רבי יהושע כל האנשים והנשים לא מתו אלא משה ואהרן ממרים. ד"א אשרי האיש זה בניו של קרח שלא הלכו בעצת אבינהם שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים, וכתיב ובני קרח לא מתו. ובדרך חטאים לא עמד שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן, מה עשה כנס עליהם כל ישראל והקהיל עליהם קרח את כל העדה התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות, ואמר אלמנה אחת בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, בקשה לחרוש בא משה ואמר לה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע בא משה ואמר שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה אמר הניחי לקט שכחה ופאה, עשתה גורן א"ל תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה מיד עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש מגזותיהם וליהנות מפירותיהן. כיון שילגדו בא אהרן לקחת הבכורות שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה א"ל תני לי ראישת הגז, אמרה אין כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטן ואוכלתן, כיון ששחטה אותן א"ל תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמרה אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו, אמרה הרי הן עלי חרם, אמר חרם כלה שלי היא שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה, נוטל והלך לו והניחה בוכה היא ובנותיה (ג) אריך כדין, הוי כולהון עבדין ותולין בהקב"ה. כי אם בתורת ה' חפצו אלו בנייו שאמרו שירה אמרו אנו חייבין בכבוד אבינו נחלוק על משה, עמדו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה. ובתורתו יהגה אלו בניו של קרח. והיה כעץ שתול עלל פלגי מים כיון שנבלעו קרח ועדתו נמצאו בניו עומדין כתורן הזה של ספינה שנאמר ויהי לנס, רשב"ג אמר לא היו שלשתן עומדין במקום אחד אלא כל אחד ואחד היה עומד בפני עצמו והיו נראין כג' עמודים, והיינו דקאמר ברייתא על מה קאים עלמא על שלשה עמודים, אית דאמרי אבות העולם, ואית דאמרי חנניה מישאל ועזריה, ואית דאמרי שלשה בני קרח. לא כן הרשעים זה קרח ועדתו, על כן לא יקומו רשעים במשפט זה קרח ועדתו, כי יודע ה' דרך צדיקים אלו בניו, ודרך רשעים תאבד זה קרח ועדתו. אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ממי שהוא חפץ שנאמר כי אם בתורת ה' חפצוו, אמר רבי אין אדם לומד תורה אלא במה שלבו חפץ. לוי ורבי שמעון ב"ר הוו יתבי קמיה דרבי קא פסקי סדרא, סליק פרקא, לוי אמר אייתו ספר משלי, רבי שמעון אמר אייתו ספר תהלים, כפייה ללוי אייתי תהלים כי מטו הכא פירש רבי אין אדם לומד תורה אלא ממי שלבו חפץ, קם לוי אכרעיה אמר לו רבי נתת לי רשות לעמוד. אמר רב דימי בר חמא כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו. ואמר רבא ליגמר אינש והדר ליסבר שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו והדר ובתורתו יהגה. ואמר רבא בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה שנאמר בתורת ה' חפצו ולבסוף נקראת על שמו שנאמר ובתורתו יהגה. והיה כעץ שתול אמר רבי ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, ואמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מילתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה ברכה לעולם, שבקוהי ואזלי קמיה דרבא איקפד, אמר להו ה"מ גמרא אבל סברא מחד רבי מעלי כי היכי דלא ליטרוד. על פלגי מים א"ר תנחום בר חנינא לעולם ישלים אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ומי ידע אינש כמה חיי, כי קאמר ביומיה. אשר פריו יתן בעתו אמר אמר רבא אם פריו יתן בעתו עלהו לא יבול ואם לאו על הלמד ועל המלמד נארמ לא כן הרשעים וגו': וכל אשר יעשה יצליח (ברמז ז'): ובמושב לצים לא ישב. רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב, אבל אם יש ביניהן דברי תורה שכינה שרויה ביניהן שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו: ד"א ובתורתו יהגה יומם ולילה. ר"א אומר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע רצוננו להיות יגעים בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי, א"ל הקב"ה קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה יומם ולילה, ר' יוחנן אמר מקרא מלא הוא שנאמר והיה לאות על ידכה וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך, ר' יהושע אומר מ"ש ר"א אינו (ד) אלא פרט ללילות שאין מצות תפלין אלא ביום שנאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, [א"ל ר"א] ומה אתה מקיים יומם ולילה, א"ל ר' יהושע זה ק"ש שחרית וערבית ומעלה עליהם הכתוב כאלו הן יגעין בתורה, בר קפרא אמר כל מי שהוא שונה שני פרקים שחרית וערבית קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה. אמר רבי חייא בר אבא לא אמר בר קפרא אלא במי שהוא רגייל לפשוט בהן, מאן דמוסיף תרתי הלכות בצפרא ותרתי הלכות ברמשא כאלו יגע בתורה יומם ולילה. שאלו את ר' יהושע מהו שילמד אדם חכמת יונית, א"ל אם בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה מותר שנאמר והגית בו יומם ולילה, א"ל לא ילמד אדם את בנו אפילו אומנות שלא יבטל מד"ת, (ה) אמר ליה ובחרת בחיים. תנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה. ר' סימון בשם רבי שמעון ברר נחמן (ו) שיהיו) [ותהא] הגיות יומם ולילה שוים, ע"ש והגית בו יומם ולילה, [אמר ר' יוסי] ע"ש שבע ביום הללתיך, רב נחמן אמר בשם רבי אבין כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה: תהלים - פרק א - רמז תרטו תנו רבנן ואספת דגנך מה ת"ל, לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך תנהוג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל, רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה תורתו אימתי נעשית, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אויביך, אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כרשב"י ולא עלתה בידם. א"ל רבא לרבנן במטותא מנייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תיתו לבי מדרשא דלא תטרדו במזונייכו כולי שתא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, הראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם, אחרונים שעשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימו בידם: תהלים - פרק א - רמז תרטז והיה כעץ שתול, אמר רבי יצחק בר ר' חייא למה נקראת תורה עץ חיים שחיא חביבה על כל החיים, ואמר רבי יוחנן למה נמשלה לעץ חיים מה עץ חיים פרוש על באי גן עדן, כך התורה פרושה על כל החיים ומביאתו תחת עץ החיים, תני עץ החיים מהלך ת"ק שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו, אמר ר' אלעזר לא סוף דבר נופו מהלך ת"ק שנה אלא אפי' (בירתו) [קורתו]. תניא עץ החיים אחד מששים לגן, וגן אחד מששים לעדן, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, תמצית כור שותה תרקב, תמצית כוש שותה מצרים. נמצאת אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש (ז) מהלך שבע שנים, רבנן אמרין מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כנגד אבות הראשונים מה טעם אשר נשבע ה' לאבותיכם וגו' כימי השמים על הארץ, ממזרח למערב מהלך ת"ק שנה, מה טעם כגבוה השמים וגו' כרחוק מזרח מערב: תהלים - פרק א - רמז תריז רשב"ג בר רב יצחק היה שותל עצמו (ח) מחבורה לחבורה על שם מכל מלמדי השכלתי, תמן תנינן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, מהו על פלגי מים כמי טבריא וחברותיה [צפורי וחבותיה]. אשר פריו יתן בעתו אמר ר' יודן אלו תלמידיו של אדם שהוא יגע בהם אלו שתי שעות ביום ואלו שתי שעות בלילה, רבי חנינא אמר זה תלמודו של אדם שהוא יגע ועושה היום עתים עת למקרא עת למשנה עת לגמרא. ועלהו לא יבול שהכל צריכין לשיחתו ולתלמודו, וכל אשר יעשה יצליח שיהו הכל צריכין לעצתו כגון ר' אלעזר בן ערך שיעץ עצות ומצליחות, אמר לו נביא אתה, אמר לו לא נביא אנכי אלא כך מקובלני מרבותי כל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, אמר רב אחא בר אדא מנין שאפילו שיחת תלמיד חכם צריכה למוד, ת"ל ועלהו לא יבול, כי הא דאמר רב שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שישן תחת המטה א"ל רבן גמליאל לזקניים ראיתם טבי עבדי שהוא תלציד חכם ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה לפיכך הוא ישן תחת המטה, אמר רבי שמעון משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים, למדנו שעבדים פטורין מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו: והיה כעץ שתול. דרש רבי יוסי למה הדבר דומה לאדם שהיה הולך בארץ ציה ונפשו מתחלחלת בצמא, מצא אילן נאה ומעין תחתיו ופירותיו מתוקין וצלו נאה אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישן בצלו וחזרה נפשו עליו, בשעת פטירתו ללכת אמר לו אילן במה אברכך שיהו מעינות תחתיך הרי מעינות תחתיך, שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין, שיהא צלך נאה הרי צלך נאה, אלא יהי רצון שכל נטיעות שיטעו ממך יהיו כמותך, כך אמר הקב"ה לאברהם אברהם במה אברכך אם אומר לך הודיעני הרי הודעתני, אם אומר תמליכני הרי המלכתני, אלא יהי רצון שכל צאצאי מעיך יהו כמותך, לכך נאמר והיה כעץ שתול וגו' אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידי חכמים שירבו בזרעך, ועלהו לא יבול שלא יפסוק בעלי אמונים מזרעך, וכל אשר יעשה יצליח זה אברהם שהרעיש כל מלכי מזרח ומערב תחתיו שנאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו: תהלים - פרק א - רמז תריח לא כן הרשעים וגו'. רבי יודן ורבי אלעזר משל את הצדיקים למשובח שבמינים וזהו שושנה, שנאמר אני חבצלת השרון שושנת העמקים היא המשובחת שבאותו המין, לא כשושנת ההר שנוחה ליחמש, אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת, ומשל את הר שעיר במגונה שבמינים זהו מוץ שנאמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ, ואם תאמר מוץ שבבקעה שיש בה לחלוחית אלא כמוץ לפני רוח שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח. לא כן הרשעים ר' יודן ורבי פנחס, אמר ר' יודן אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי העולם בכן שנאמר ויהי כן, אתם אומרים לא כן שנאמר ולב כסילים לא כן, חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט. רבי פנחס אומר אמר הקב"ה לרשעים אני אמרתי ויהי כן ואתם אומרים לא כן, אני אמרתי לא כן ואתם אומרים כן, חייכם לא כן. על כן לא יקומו רשעים במשפט והא טב להון אם אינן עומדין ונותנין דין, אלא כאינש דאמר קם פלוני בדינא ולא הוי ליה הקמת רגל ליום הדין, רבי אבא בר כהנא אמר לא יקומו רשעים שנים וחטאים שנים, אלו ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין, רשב"ג אמר פורענות אחת מכלה אותם ואית לן קריין סגיאין. על כן לא יקומו רשעים במשפטם אין כתיב כאן אלא במשפט, ובאחת יבערו ויכסלו, תמותת רשע רעה, כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה, רחת ולא שתים: תהלים - פרק א - רמז תריט כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'. אמר רבי ברכיה בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם ראה צדיקים ורשעים יוצאין ממנו. אמר אם לבראתו הרי רשעים עומדים ממנו ואם שלא לבראתו ממנו. אמר אם לבראתו הרי רשעים עומדים ממנו ואם שלא שלא לראתו היאך צדיקים עומדים ממנו, מה עשה הקב"ה הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושתף בו רחמיו ובראו, ר' חנינא אמר לא כן אלאנמלך במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם אמרו לו אדם זה מה טיבו. אמר להם צדיקים יוצאים ממנו הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים, הודיע דרך צדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד איבדה מהם שאלולי גלה להם שהרשעים עומדים ממנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא. ודרך רשעים תאבד איבד הקב"ה דרך רשעים מן הצדיקים שלא יטעו בה: תהלים - פרק א - רמז תרכ ד"א אבד רשעים מפני צדיקים, נמרוד מפני אברהם, אבימלך מפני יצחק, עשו מפני יעקב, הוי כי יודע ה' דרך צדיקים אימתי כשדרך רשעים תאבד, זה שאמר הכתוב ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו, וכן הוא אומר ונודעתי בם אימתי כאשר (משפטיך לארץ) [אשפטך] וכן וידעו מצרים כי אני ה' אימתי בהכבדי בפרעה: תהלים - פרק ב - המשך רמז תרכ למה רגשו גוים. א"ר יצחק אפילו אדם אומר לחברו למה אתה עושה כך הוא כועס והצדיקים אומרים להקב"ה למה ואינם נענשים ולמה אינם נענשים שלא בקשו טובה לעצמן אלא לישראל. א"ר איבו כל רגשן של רשעים וכל יגיען לריק שנאמר ויגעו עמים בדי ריק, אבל ישראל לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה: על ה' ועל משיחו. ללסטים שעומד ומנאץ אחר פלטרין של מלך ואומר אם מוצא אני בן המלך אני תופשו ואני הורגו וצולבו וממיתו מיתה חמורה, ורוח הקדש מלעגת עליו יושב בשמים ישחק, ר' אחא בשם ר' שמואל אמר ראבעה שחוק הן, יושב בשמים ישחחק, ואתה ה' תשחק למו, ה' ישחק לו, גם אני באידכם אשחק: אז ידבר אלימו באפו וכתיב ה' ה' אל רחום וחנון, אלא חנון לישראל אבל לעובדי אליליים שהבהילו ישראל באף ובחמה שנאמר הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וחרון אף, לכך נאמר אז ידבר אלימו באפו. ואני נסכתי מלכי מהו נסכתי אמשחתיה, כמד"א וסוך לא סכתי. ד"א נסכתי אתיכתיה כמד"א עגל מסכה. ד"א גדלתיו כמד"א ושמונה נסיכי אדם. ד"א השיתיו כמד"א ויסע הארג עם המסכת, מסכתיו מן היסורין, ר' הונא בשם ר' אחא לשלשה חלקים נתחלקו היסורין אחד לדוד ולאבות ואחד לדורנו ואחד למלך המשיח, הדא הוא דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו', אמרו למלך המשיח היכן אתה מבקש לדור, אוף דא צריכא שאיל על ציון הר קדשי, כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי כך חייבין על מחיצתו והוא חקרב: תהלים - פרק ב - רמז תרכא אספרה אל חק. כבר הדברים מסופרים הן בחקה של תורה מנין בני בכורי ישראל, בחקן של נביאים מנין הן עבדי אתמך בו וכתיב בתריה הנה ישכיל עבדי וגו', בכתובים מנין נאם ה' לאדני וגו'. ה' אמר אלי בני אתה, ר' הונא בשם ר' אידי בשלשה חלקים נחלקו היסורין אחד למלך המשיח, וכד תיתי לו שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה"א אני היום ילדתיך שעתיה אומר הקב"ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה"א אני היום ילדתיך שעתיה ברייה ליה, וכן הוא אומר ואותו ילדה אחרי אבשלום, וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניה והלא זה בן מעכה וזה בן חגית, אלא מה זה עשה רכב ופרשים אף זה עשה כן, ומה זה היה בעל מחלוקת אף זה כן, ומה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן: שנו רבותינו משיח שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב"ה שאל מה אתה מבקש ואני נותן לך שנאמר שאל ממני, כיון שרואה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים, אמר לו עד שלא שאלת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד. ד"א שאל שיהו ישראל קיימים לעולם ועד, רבי ברכיה אמר בשביל עדתו של קרח. תרועם בשבט ברזל זה משיח בן יוסף שרודה במקל, וכה"א לא יסור שבט מיהודה וגו' עד כי יבא שילה: תהלים - פרק ב - רמז תרכב ככלי יוצר תנפצם. אחד מגדולי צפורי מת בנו, אית דאמרי מינן הוה, ואיכא דאמרי מינאי הוה, יתיב גבי רבי יוסי בן חלפתא למיחמי ליה אפין, חמיתיה יתיב ושחיק א"ל למה את שחיק א"ל אנן רחיצין על מרי שמיא דאת חמי אפוי לעלמא דאתי, א"ל לא מסתייה לההוא גברא עקתיה אלא דאת מעיק ליה אית חספין מדבקין לא כתיב ככלי יוצר תנפצם, א"ל כלי חרש ברייתו מן המים והכשרו באור, כלי זכוכית ברייתו באור והכשרו באור, זה נשבר ויש לו תקנה וזה נשבר ואין לו תקנה, אתמהא, א"ל ע"י שהוא עשוי בנפיחה, א"ל ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, א"ל ומה זה שעשוי בנפיחת בשר ודם תקנה יש לו, בנפיחתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, א"ר יצחק ככלי חרס איין כתיב כאן אלא ככלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזור: תהלים - פרק ב - רמז תרכג עבדו את ה' ביראה וגו'. במקום גילה שם תהא רעדה מכאן שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מעשה באחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל והחזירו רבי שמואל בר יצחק. כתוב אחד אומר עבדו את ה' ביראה וכתוב אחד אומר עבדו את ה' בשמחה, מהו כן, אלא בשעה שאדם עומד בתפלה יהא שמח שעובד לאלוה שאין כמותו בעולם, ואל תהי נוהג בקלות ראש לפניו אלא ביראה. וגילו ברעדה א"ר אחא כשתבא השעה שכתוב בה רעדה אחזה חנפים ישראל שעובדים להקב"ה הם גלים ושמחים שנאמר וגילו ברעדה: תהלים - פרק ב - רמז תרכד נשקו בר. רב ורבי אחא, רב אמר (ט) נשקו ברה של תורה לכו לחמו בלחמי עד שלא תזקף עליכם מדת הדין ותאבדו דרכה של תורה, פן יאנף ותאבדו דרך. ר' אחא אומר נשקו ברה של תשובה פן יאנף ותאבדו דרך, ולא סבורים שמא אהליות וגצוצריות אני צריך, אלא ניצוץ אחד אני מסירק ומאבד עלמא שנאמר כי יבער כמעט אפו, משל למה הדבר דומה למלך שככעס על בני המדינה והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך, הלך ופייס את אביו, לאחר שנתפייס לבנו הלכו בני המדינה ואמרו הימנון למלך, אמר להם המלך לי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו הימנון לבני שאלולי לא פייסני כבר הייתי מחריב את כל בני המדינה, כך עובדי אלילים כל העמים תקעו כף אמר הקב"ה לי אתם אומרים אהימנון, אמרו הימנון לישראל שאלולי הם לא נתקיימו בעולם הזה שעה אחת שנאמר הרנינו גוים עמו. ד"א כי יבער כמעט אפו בשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון וכשהוא ברצון אינו בכעס אבל הקב"ה אינו כן, כי יבער כמעט אפו על עובדי אלילים, אשרי כל חוסי בו אלו ישראל: תהלים - פרק ג - רמז תרכה מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. זש"ה שמחה לצדיק עשות משפט, שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין למה שהוא מתרומם בעולם שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט, ד"א שמחה לצדיקו של עולם שעשה משפט בביתו והחריבו שנאמר נורא אלקים ממקדשיך, וא"ר יוחנן ממה שעשה במקדש, ומה לביתו ולמקדש לא נשא פנים לאחרים לכ"ש שעתיד ליפרע ממחריבו. ד"א שמחה לצדיקים כשהקב"ה עושה בהם דין שמנקה אותם מעונותיהם, וכן דוד כשפגע בו מדת הדין התחיל שמח ואמר מזמור. ד"א מזמור לדוד זש"ה לא ידע אנוש, א"ר אלעזר לא נתנו פרשיות התורה על הסדר שאלמלי נתנו על הסדר כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלם סדורה של תורה, והוא גלוי לפני הקב"ה שנאמר ומי כמוני יקרא. ר' יצחק בשם ר' חייא למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג להודיעך ולומר שקשה בן רשע לאביו יותר ממלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא. ר' יהושע בן לוי בקש לייישב ספר זה יצאה בת קול ואמרה אל תפיחו את הישן, ר' ישמעאל ב"ר יוסי בקש ליישב ספר זה לפני רבו, א"ל סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר, ר' שמואל בר נחמני בקש ליישב ספר זה יצאה בת קול ואמרה לו אל תפיחו את הישן. אימתי אמר דוד מזמור זה כשהוא עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה אם בוכה למה מזמור ואם מזמור למה בוכה (ברמז ק"נ): מזמור לדוד קינה מיבעי ליה, דרש ר"ש בן אבשלום משל לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרע היה עצב משפרעו שמח, כך דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה עצב, אמר שמא עבד או ממזר הוא ואינו מרחם עלי, כיון שראה שאבשלום הוא התחיל אומר שירה, א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג דאלו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים ולא כתיב ה' מה רבו צרי ואלו גבי תרבות רעה כתיב ה' מה רבו צרי. א"ל ההוא מינאי לר' יהושע בן חנניא כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב מזמור לדוד בברחו מפני שאול הי מנייהו קדים ברישא פשיטא דשאול הוה ברישא ואיהו קדים דאבשלום ברישא א"ל אתון דלא דרשיתו סמוכין קשו לכו קראי אנן דרשינן סמוכין לא קשיא לן קראי, דא"ר אלעזר סמוכין מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם וגו', ולמה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג לומר לך אם יאמר לך אדם כלום יש עבד מורד באדונו תאמר לו כלום יש בן מורד באביו, אלא הא הוה הא נמי הוה: שנו רבותינו כל שירות ותשבחות שאמר דוד כנגד עצמו אמרן דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר כנגד צבור אמרןן, וחכמים ואמרים יש מהם כנגד בצבור ויש מהן כנגד עצמו, אמרן בלשון יחיד כנגד עצמו בלשון רבים כנגד צבור, ניצוח ונגון לעתיד לבא משכיל על ידי מתורגמן, לדוד מזמור מלמד שששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה שכינה עליו ללמדך שאין השכינה שורה מתוך עצמות: ה' מה רבו צרי. ואת הכבשה ישלם ארבעתים א"ר יהודה בר חנינא אמר לו הקב"ה אתה נאפת אחת, שש עשרה נואפות לך, תה רצחת אחד שש עעשרה נרצחות לך, ארבעתים ארבעה על ארבעה, א"ר יהושע אמר דוד ה' מה רבו צרי אלו אחר נטל מלכותי צרה גדולה היתה לי, אלו בני נטל מלכותו של אחר צרה גדולה היתה לי, עכשו בא בני נטל מלכותי ה' מה רבו צרי, אלו אחר ענה את נשי צרה גדולה היתה לי, אלו בני ענה את נשי אחר צרה גדולה היתה לי, עכשו בני ענה את נשי ה' מה רבו צרי, אלו אחר ענה את בתי צרה היתה לי, אלו בני ענה בתו של אחר צרה היתה לי, עכשו בני ענה את בתי ה' מה רבו צרי, אלו אחר הרג את בני צרה היתה לי, אלו בני הרג אחר צרה היתה לי, עכשו בני הרג את בני ה' מה רבו צרי: רבים קמים עלי, רבים בתורה רבים בקומה, שובך למה נקרא שובך שהיתה קומתו כשובך, שופך שהיה שופך דמים, וכן גלית כתיב ביה שש אמות וזרת, וכן שאול שכתוב בו משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ורבים בתורה דואג ואחיתופפל דואג אב ב"ד שנאמר אביר הרועים אשר לשאול, אחיתופל כתוב ביה כאשר ישאל איש בדבר האלקים, איש קרי ולא כתיב שלא היה איש אלא מלאך, הוי רבים קמים עלי רבם בקומה רבים בתורה. רבים אומרים לנפשי, רבי שמואל פתר קרייא בדואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה, אומרים לנפשי אומרים לדוד אדם ששבה את הכבשה והרג את הרואעה והפיל את ישראל בחרב יש לו ישועה, אין ישועתה לו באלקים סלה, אמר דוד ואתה ה' הסכמת עמהם וכתבת בתורה מות יומת הנואף והנואפת. מגן בעדי שהגנת עלי בזכות אבותי שהחזרת אותי למלכות, ומירם ראשי תחת שהייתיחייב לך (הרמת) [תלוי] ראש נתת לי (תלוי) [הרמת] ראש ע"י נתן הנביא שאמר לדוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות, רבנן פתרין קריא בעובדי אלילים ולמה הוא קורא אותם רבים קמים הוי המוון עמים, רבים אומרים לנפשי אומרים לשיראל אומה ששמעה מאלקיה לא יהיה לך אלקים אחרים לסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלקיך ישראל יש לו ישועה אין ישועתה לו באלקים סלה, אמרו ישראל ואתה ה' הסכמת עמהם וכתבת בתורה זובח לאלקים יחרם, מגן בבעדי שהגנת עלינו בזכות אבותינו, כבודי שהשרית שכיכנתך בינינו דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ומרים ראשי תחת שהיינו חייבים תלוי ראש נתת לנו הרמת ראש כי תשא את ראש בני ישראל: קולי אל ה' אקרא. א"ר ינאי אע"פ שאמר ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים ועל פתח הפרדס אוצר אחד מלא כל טוב, אמר המלך לפועלים כל מי שישתכר במלאכת הפרדס יטול שכרו מכאן ומי שלא ישתכר ישב בתוך הפלטין וידין אותו המלך, המלך מלך מלכי המלכים הקב"ה, הפרדס העולם הזה, ונתן הקב"ה בני אדם בתוכו שיהיו משמירים את התורה והתנה עמהם כל מי שמשמר את התורה באמת הרי גן עדן לפניו זהו עפעפיו יבחנו בני אדם. אני שכבתי, אמר דוד שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי על ידי חושי הארכי, כי ה' יסמכני על ידי נתן הנביא שא"ל גם ה' העביר חטאתך וגו'. ד"א אמרה כנסת ישראל אני שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי ע"י אליהו שנאמר הנה אנכי שלח לכם את אליה, יסמכני על ידי משיח. לא אירא מרבבות עם כשיבואו לעשות עמי מלחמה, הוא שמשה אמר כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני: תהלים - פרק ג - רמז תרכו קומה ה'. ר' פנחס בשם ר' ראובן חמש פעמים מקים דוד להקב"ה בספר ראשון של תהלים קומה ה' הושיעני אלהי, קומה ה' באפך, קומה ה' אל יעוז אנוש, קומה ה' אל נשא ידך, קומה ה' קדמה פניו, אמר לו הקב"ה דוד בני אפילו אתה מקימני אלף פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשאראה עיניים נשדדים ואבינוים נאנקים, הה"ד משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר חמש פעמים מקים דוד להקב"ה ארבעה כנגד ארבע מלכיות ואחד כנגד גוג ומגוג: כי הכית את כל אויבי לחחי, ר' לוי אמר זו מכת הפה, כמד"א ויצו אל ביתו ויחנק. שני רשעים שברת. אל תקרי שברת אלא שרבבת. שנו רבותינו הרואה אבן שזרק עוג מללך ההבשן חייב לברך, אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזל ואעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואקטלינון וכו', בהדי דררי ליה ואתא אייתי קוב"ה קמצי ונקבוה ונחתי בצואריה, בעי למשלפיה משכו שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא יכיל למשלפיה, משה כמה הוי עשר אמות שקל נרגא עשר אמות שוור עשר אמות ומחיה בקרסוליה וקטליה, והיינו דכתיב ויאמר ה' אלי אל תירא אותו: תהלים - פרק ג - רמז תרכז אמר רבי ישמעאל יש שמחה לפני הקב"ה כשיאבדו מכעיסין מן העולם, וכן הוא אומר יתמו חטאים מן הארץ ורשיעם עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה, ואומר בטוב צדיקים תעלוז קריה, ואומר שני רשעים שברת לה' הישועה, ואומר ואני הנני מביא את המבוול מים, ואני ברצון הנני בשמחה, וכה"א הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלב. שני רשעים שברת, משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהלכו בדרך אחד צדיק ואחד רשע, מצאו פונדק אחד אמרו זה לזה נכנס ונאכל, נכנסו ראה אותו רשע באותו פונדק הרבה ברכות נמצא דגים וכל דבר טוב, אמר הרשע לצדיק נאכל ולא ניתן מעות, אמר הצדיק וכי היום פתח פונדק זה, אלו פתח זה היום כן היינו בודקים אותו, אלא יש לו ימים רבים, אלו כן היו עושים לו כל מי שנכנס לכאן היה מלא פונדק זה ולא הניחו לאכוול עמו, ישבו להם זה לעצמו וזה לעצמו, אותו רשע אמר הבא לי קונדיטון ותרננגולין והביאו הכל. אותו הצדיק אמר לפונדקי תן לי גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר, היו יושבים ומשחקים זה על זה, הרשע משחק על הצדיק אמר ראו שוטה זה כל טובות וברכות לפניו והוא אוכל עדשים, והצדיק מצחק על הרשע ראו מה פתי זה עושה אוכל את הכל עכשו משברין את שניו, א"ל הצדיק תן לי שני כוסות ונתן לו וברך ועמד, א"ל הפונדקי תן לי מה שאכלת גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר ושני כוסות של יין, (א"ל תן לי שני איסרין א"ל הילך, נטלם א"ל לך לשלום. אותו רשע עמד לצאת א"ל עשה חשבון, אמר מה אכלתי, א"ל גלוסקא אחת אכלתי, א"ל שתים אכלת. שתי ביצים אכלתי, א"ל חמש אכלת והוא אומר לא אכלתי, התחילו שוברים את שניו, לכך נאמר שני רשעים שברת: תהלים - פרק ד - המשך רמז תרכז למנצח בנגינות מזמור. זה המזמור נאמר בשלשה מיני שבח, בנצוח, בנגון, במזמור. נגינות הוא לשון נבואה כמה דאת אמר והיה כנגן המנגן, למנצח שהוא נאה לנצח למי שנצוחו לנצח נצחים, למנצח למי שהוא מנוצח מבריותיו. אמר רב כהנא משום ר' ישמעאל ב"ר יוסי זמרו למי שמנצחין אותו ושמח, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, ב"ו נוצחין אותו ועצב, אבל הקב"ה נוצחין אותו ושמח שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו: למנצח בנגינות. ננצח למי שהוא קלוס בפיהם של צדיקים לקלסו. דבר אחר למי שהוא נותן הנצח לבניו במצרים בעמלק בסיחון בעוג במלכי כנען. דבר אחר למי שהנצח שלו שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה והנצח, ה' כגבור יצא, ויצא ה' ונחלחם, ה' איש מלחמה. דבר אחר למי שהוא מבקש להנצח, אמר הקב"ה כשאני נוצח אני מפסיד, נצחתי בדור המבול בדור הפלגה בסדומיים ואבדתי, משה נצחו ונשתכר כל אותם אוכלוסין: בקראי ענני אלהי צדקי. רבי יהודה אומר עליך להצדיקני למה שאני משבט יהודה אותה שומע קול תפלתי שנאמר שמע ה' קול יהודה, רבנן אברין כנסת ישראל אמרה אלהי צדקי עליך להצדיקני אם אין בי זכות עשה עמי צדקה. א"ר יהושע בן לוי לפי שדוד אמר קולי אל ה' אקרא, אין לי שקולנו נשמע אלא בשעה שהוא בנוי, מנין כשהוא חרב, תלמוד לומר בקראי כל זמן שאקרא, דבר אחר בקראי ענני א"ר יוחנן שלשה דברים (כתוב ברמז קמ"ח): בני איש. אלו עו"א שהם בני נח שנאמר ויחל נח איש האדמה. עד מה כבודי לכלמה, עד מתי אתם מרדפין אחר כבודן של ישראל. תאהבון ריק, עד מתי אתם מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים אלהים עזבם שכחם וסלק שכינתו מהם ואין השכינה חוזרת להם מעתה, תבקשו כזב סלה, מה אתם סבורים ע"י שנסתלקה השכינה לשעה היא קיימת לעולם. ודעו כי הפלה ה' חסיד לו, כבר בשרנו ע"י ישעיהו נחמו נחמו עמי, וכד תיתי שעתי ה' ישמע בקראי אליו. דבר אחר בני איש זה דואג ואחיתפל, בני אברהם יצחק ויעקב, ואין איש אלא אברהם יצחק ויעקב שנאמר השב את אשת האיש, וכן מי האיש הלזה, וכתיב ויעקב איש תם. עד מה כבודי לכלמה עד מתי אתם מרדפין אחר כבודי להבל וקוראין אותי בן ישי, כי בוחר אתה לבן ישי, לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים, כי כל הימים אשר בן ישי חי לית לי שם. תאהבון ריק עד מתי אתם מרדפין אחר דברים של ריקנות ואומרים אלהים עזבו אלהים שכחו סלק שכינתו ממנו ואין המלכות חוזרת לו מעתה, תבקשו כזב סלה, מה אתם סבורים על ידי שנסתלקה שכינתו לשעה היא קיימת לעולם. ודעו כי הפלה ה' חסיד לו שכבר בשרני ע"י נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות (כתוב ברמז תע"ח): רגזו ואל תחטאו. א"ל דוד לישראל עד מתי אתם חוטאים ומרגזים אואומרים פסול היה בו מרות המואביה בא, אמרו בלבבכם על משכבכם אף אתם מכלל איסור שתי אחיות אתם באים דעו עוקרכם ודומו סלה. רגזו ואל תחטאו, אמר ר' אלעזר ארגיז יצרך ואל יחטיאך, ורב אמר אכחיש יצרך ואל יחטיאך. תניא משום ראב"י מקוה ישראל ה' מה מקוה זו מטהרת את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל, מי ראוי לילך אצל מי, מקוה אצל הטמא או הטמא אצל המקוה, הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה ולירד ולטבול, אמר הקב"ה אני אמרתי להפלל בבית הכנסת שבעירך ואם אין אתה יכול לילך התפלל על מטתך, ואם אין אתה יכול הרהר בלבבך שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם. מהו ודומו סלה, אמר רבי יודן ובלבד שתדום מעבירה שבידך, אם אתהה עוששה כן ראה מה כתיב אחריו זבחו זבחי צדק מעלה אני עליך כאלו עשית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה, זבח אין כתיב כאן אלא זבחי. ובטחו אל ה' בטחו בי שאני משלם לכם שכר. אריב"ל אע"פ שקרא אדם בבהכ"נה ק"ש צריך לקרות על מטתו, אמר ר' יוסי מאי קראה רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, מאר ר"נ אם ת"ח הוא אינו צריך, אמר אביי אף ת"ח מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי, א"ר לוי בר נחמן אר"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש שנאמר על משכבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה: רבים אומרים מי יראנו טוב. אלו עובדי אלילים שאומרים ללישראל מי יתן לנו לראות עמכם בטוב ההעולם הבא והם אומרים להם בכמה צרות בכמה שעבוד בכמה הריגות מסרנו עצמנו על קדושת ה' ואתם באים לשוף (עצמכם) [אותה] מן העקב. נסה עלינו שנאמר הנה אשא אל שמים ידי ואל עמים ארים נסי, א"ר יוחנן אמרו ישראאל לפני הקב"ה אין לנו אלא הארת פניך שנאמר והאר פניך ונושעה (כתוב ברמז תשכ"ט): תהלים - פרק ד - רמז תרכח נתתה שמחה בלבי. אמרו ישראל ומה אומות העולם ע"י שעשו שבע מצות השפעת להם שלוה בעוה"ז, אנו שנצוינו תרי"ג מצות עאכ"ו שתשפיע לנו טובה, לפיכך על שלותן אנו שמחין שנאמר נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. ריב"ל אמר משל למלך שעשה סעודה והכניס את האורחין והושיבן על פתח פלטין עד שעה שיכנסו והיו רואין כלבים יוצאין ובפיהם פסיונים וראשי פטומין וראשי עגלים, התחילו אומרים ומה כלבים אוכלים כל טבו סעודה עצמה מה היא, כך הרשעים נמשלו לכלבים שנאמר והכלבים עזי נפש והרי הן בשלוה זו, ישראל עאכ"ו, א"ל הקב"ה לדוד בטח בה' ועשה טוב אם תראה שאני מטיב לרשע אל ירע לך כל כך הוסף ועשה תשובה, ומה הרשעים שמכעיסין ואין מועילין לי עשיתי עמהם טובה, עמך עאכ"ו, למה היה דוד דומה לפועל שעשה כל ימיו עם המלך ולא נתן לו שכרו והיה הפועל מצר שמא אין בידי כלום משכר המלך, פועל אחד לא עשה עמו אלא יום אחד האכילו השקהו נתן לו תבואה וקטנית ומעות א"ל הרי שכרך, אמר הפועל שעשה עמו כל ימיו, ומה זה שלא עשה עמו אלא יום אחד כך אני שעשיתי עמו כל ימי עאכ"ו, התחיל הפועל לשמוח בלבו, כך אמר דוד נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. בשלום יחדו אשכבה ואישן, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה כל הנביאים יחד [חותמים] בשלומי כל הנביאים פותחין בתוכחות וחותמין בנחמות: תהלים - פרק ה - המשך רמז תרכח למנצח אל הנחילות. זה שאמר הכתוב וממתנה נחליאל, שנחלו להקב"ה לאלוה והוא נחל אותם לאומה, וממדבר מתנה שזכו לקבל תורה ממדבר, אמר דוד הואיל וכן אני מזמר על שניהם למנצח אל הנחילות. דבר אחר וממתנה נחליאל לא תאמר כך אלא ממתנה נחלתי לאל. בשביל הבאר שנתן להם הקב"ה היו אומרים שירה. באר מרים היה בור שוחה והיה לו מים שכל אשה שהייתה רוצה לילך מבית אביה לבית בעלה בספינה היתה הולכת. וכן דוד אומר הלכו בציות נהר. אמרה כנסת ישראל מתוך הבאר שנתן לי נחלתיח אותו, וכה"א חלקי ה' אמרה נפשי, אמר הקב"ה אני חלקכם ואתם חלקי כי חלק ה' עמו, אני נחלתכם ואתם נחלתי שנאמר יעקב חבל נחלתו לכך אמר דוד אל הנחילות. על הנחלה אינו אומר אלא אל הנחילות על הנחלה שנחלתם אותו ועל הנחלה שנחל אתכם, ומנין אתה אומר שמן הבאר נחלוהו, שעד שלא שתו אמרו היש ה' בקרבנו, ומששתו אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר אל הנחילות ארץ ישראל שנאמר ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ובית המקדש שנאמר מה טטובו אהליך יעקב, מה טובתם כנחלים נטיו, מה הנחל הזה יורד טמא ועולה טהור אף ביהמ"ק נכנס בעונות ויוצא בלא עונות, וכן משה אומר כי לא באתם עד עתה את המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו הארץ, נחלה זו ירושלים, אמר דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים וגו'. ד"א אל הנחילות כמד"א נחלה מכתיח, וכה"א אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, אלולא שנפלתי לא קמתי, כי אשב בחשך ה' אור לי אלולא שישבתי בחשך לא היה אור לי: תהלים - פרק ה - רמז תרכט דבר אחר למנצח אל הנחילות. זש"ה להנחיל אוהבי יש, התורה אמרה לפני הקב"ה רבש"ע כתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד מפני מה בני עניים. והקב"ה משיבה ואומר להנחיל אוהבי יש, ולמה הן עניים בעוה"ז כדי שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו את התורה דכתיב כי העשק יהולל חכם. דבר אחר למנצח אל הנחילות. אמר רשב"ג על שתי נחלות שנחל דוד מלכות בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר גם אני בכור אתנהו, וכי בכור היה דוד והלא קטן היה שנאמר ודוד הוא הקטן ולמה קורא אותו בכור, מה בכור נוטל שני חלקים בנחלה אף דוד נחל שני עולמות בעוה"ז ובעוה"ב, אמר דוד על שתיהן אני מזמר למנצח אל הנחילות, ריב"ל אמר נוטריקון הוא ה"א חמשה כנגד חמשה חומשים, נו"ן חמשים כנגד חמשים יום שבין פסח לעצרת, חי"ת שמונה כנגד שמונה ימי מילה, יו"ד עשרה כנגד עשרת הדברות, למ"ד שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהם שנאמר כה יהיה זרעך, ואומר ואברהם היו יהי"ה בגימטריא שלשים: תהלים - פרק ה - רמז תרל אמר ר' שמואל ארבעה מזמורים שהיה לאדם הראשון לאמרן אמרן דוד, אלו הם לה' הארץ ומלואה, ולמה היה צריך אדם הראשון לאמרו שבשבילו נברא העולם על מלואו. השמים מספרים כבוד אל, ולמה היה צריך לאמרו שהוא ראה אותן תחלה. מזמור שיר ליום השבת שהשבת פנתה אותו מן הדין, ולמנצח אל הנחילות שהנחיל את העולם תחלה. אמרי האזינה ה', אמר דוד לפני הקב"ה בשעה שיש בי כח לעמוד לפניך בתפלה ולהוציא אמרי האזינה וכשאין בי כח התבונן מה בלבי בינה הגיגי, ר' יהודה פתר קריא במלכיות אמרי האזינה ה' בבבל, בינה הגיגי במדי, הקשיבה לקול שועי ביון, כי אליך אתפלל באדום, ולמה אמר מלכי ואלהי באדום, אלא אמר ישראל לפני הקב"ה ראה כמה שמדות כמה גזרות גוזרת עלי שאבטל אלהותך ומלכותך ממני ולא בטלנו. כי לא אל חפץ רשע אתה (כתוב ברמז ס"ב וברמז רל"א וברמז שכ"ו) אין אתה חפץ בחיובן של בריות שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות המת. לא יגורך רע שאין גר אתה אצל הרעה ולא הרעה גרה אצלך, אתה מוצא שלש לגיונות הולכים לפני הקב"ה ואלו הם, צדק לפניו יהלך, ואש לפניו תאכל, לפניו ילך דבר, ואיזה הפנימי שלהם צדק שנאמר ולך תהיה צדקה. א"ר יודן להודיעך כמה כחה של צדקה, ועד היכן מתן שכרה. א"ר יעקב בר יעקב כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. אמר ר"ה ארבע כתות כת לצים כו' (ברמז תקכ"ה תתק"ו). לא יתיצבו הוללים אלו שלבן מלא הוללות. ד"א אלו שמביאין יללה בעולם. ד"א ערבוביא כמד"א לשחוק אמרתי מהולל. שנאת כל פועלי און זה דואג ואחיתופל שהיתה פעולתן של אמת ועשו אותה של עול: תהלים - פרק ה - רמז תרלא תאבד דובר כזב. זה דואג ואחיתופל, דוברי כזב הן ודבורן. רבי פנחס אומר הם ומדברותם. איש דמים ומרמה זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר באחיתופל בא אל פלגשי אביך. וש"ד דכתיב ואבא עליו והאו יגע ורפה ידים, וכתיב והכיתי את המלך לבדו וזה התיר ג"ע וש"ד. נחמיה בריהה דר' שמואל בר נחמני. אמר לשאול וכי אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא והואא חשוב כמת ועכשו מותרת, עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש. וש"ד דכתיב ולא אבו עבדי שאול המלך לשלוח יד בכהני ה', אבל דואג הרגן שנאמר ויסב דואג האדומי ויפגע בכהני ה'. יתעב ה' שאינם לא חיין ולא נדונין ואני כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם אלא שגגמלת עלי ואמרת לי גם ה' העביר חטאתך לא תמות. ד"א תאבד דוברי כזב מדבר בדור המבול הם ודברום כזב הן, רבי פנחס אומר הן ומדברותיהם. איש דמים ומרמה שנאמר לאור יקום רוצח וגו' וכתיב כי מלאה הארץ חמס. יתעב ה' אינן לא חיין ולא נדונין, ואני כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם אלא שגמלת עלי ואמרת לי בוא אתה וכל ביתך אל התבה: תהלים - פרק ה - רמז תרלב האשימם אלהים. מדבר בנבוכדנאצר שהחריב את בהמ"ק ואח"כ נטרד שנארמ ומן אנשא לך טרדין, ואח"כ בא לקלס א"ל הקב"ה איני רוצה לא בך ולא בקלוסך, ומי מקלסני ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ברוב פשעיהם הדיחמו, אמר רבי אלכסנדראי אמר דוד מאי איכפת לי ומאי איכפת להם לישראל אלא כי מרו בך שסרבו כנגדך. ד"א יפלו ממוענצותיהם אלו אנשי מגדל, וישמחו כל חוסי בך (ברמז תרכ"ד). כי אתה תברך צדיק ה', בנווהג שבעולם אדם נותן לחברו ליטרא של זהב עמדו ליסטים והלכו אחריו ונטלוה ממנו היכן היא מתנתו, אבל הקב"ה אינו כן אלא כי אתה תברך צדיק משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב"ה מברך את עולמו, ולבניו ויברך אלהים את נח ואת בניו, כיון שעמד אברהם עשאו אב כל הברכות שנאמר והיה ברכה. ה' כצנה, שעשה לו הקב"ה כמגן הזה שנאמר אנכי מגן לך, מהו רצון תעטרנו שברך אברהם בזקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים: תהלים - פרק ו - רמז תרלג למנצח בנגינות על השמינית. שנו רבותינו חביבין ישראל שסבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ובזרועותיהן, צייצית בבגדיהן, ומזוזהה בפתחיהן, ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך, ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות, כיון שנזכר במילה שבבשרו נתישבה דעתו ואמר עליה שירה שנאמר למנצח בנגינות על השמינית על מילה שנתנה בשמינית. רבי אליעזר אומר מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו בחזקת שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. משל למלך בשר ודם שארמ לאשתו הוי מתוקנת בכל תכשיט כדי שתהא רצויה לי, כך אמר הקב"ה לישראל הוו מצויינין לי בכל מיני תכשיטי מצות כדי שתהיו רצויין לי, וכן הוא אומר יפה את רעיתי כתרצה כשאת רצויה לי. דבר אחר למנצח על השמינית תרין אמוראים, חד אמר על שבע מצות שנצטוה אדם הראשון שנאמר ויצו ה' אלהים, ואברהם על המילה לכך נאמר על השמינית: תהלים - פרק ו - רמז תרלד ד"א על ארבע מלכיות שהן שמונה, ואדום היא השמינית הדא הוא דכתיב רישה די דהב טב חדוהי ודרעוהי תרין, מעוהי וירכתה תרין, שקוהי תרין, רגלוהי תרין, הרי שמנה דאינון ארבעה, בבל כשדים, מדי פרס, יון מוקדון, אדום שעיר, הרי שמונה מלכיות לכך נאמר על השמינית. רבי איבו אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקבב"ה אנו מקלסין ומנגנין לפניך כשאתה מכנס אותנו מארבע מלכיות שבארץ והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנווות את שאר עמו וגו'. ד"א על השמינית על נימא שמינית, ר' יהודה אומר כנור של מקדש של שבעה נימין היה שנאמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אל שבע, ושל ימות המשיח שמונה למנצח על השמינית על נימא שמינית, ושל עוה"ב עשר שנאמר עלי עשור, ואומר בנבל עשור זמרו לו: תהלים - פרק ו - רמז תרלה ה' אל באפך תוכיחני, רבי יודן בשם רבי אמי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אע"פ שכתבת כי את אשר יאהב ה' יוכיח אל באפך תוכיחני, ואע"פ שנאמר אשרי הגבר אשר יתיסרנו יה ואל בחמתך תיסרני. אמר רבי יוחנן משל למלך שהיו לו שני קוסטנרין רעים וכל עיר שכועס עליה הוא רודה אותה בהם, פעם אחת מרדה עליו מדינה ובקש לשלוח אותם שני קוסטנרין עליה לרדותה התחילו מבקשים ממנו ואומרים אדוננו ככל רצונך רדה אותנו חוץ מקוסטגרין אלו, כך אמרו ישראל רבש"ע אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, אמר הקב"ה אם כן אף וחמה למה, אמרו לפניו שפוך חמתך אל הגוים, והקב"ה מקבל מהם שנאמר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים, אבל ישראל מה כתיב בהם לא אעשה חרון אפי, אואומר חמה אין לי. אמר ר' אלעזר משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו ובידו חרב הנדית ונשבע להכותו על ראשו, חזר ואמר אם אכה אותו אין לו חיים מי יורש מלכותי ולבטל גזרתי אי אפשר, מה עשה המלך הכניס החרב לנרתקה והעבירה על ראש בנו נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל את גזרתו. ר' לוי אמר משל למלך שכעס על בנו ונשבע להכותו מאה חבלים, אמר המלך אם ילקה בני מאה חבלים כלום יש לו חיים, מה עשה נטל את החבל וכפלו על מאה נמצא לא הזיק בנו ולא בטל את גזרתו, ורבנן אמרין נטל את החבל ותלאו בצוארו. רבי הונא אמר משל למלך שכעס על בנו ולפניו אבן גדולה ונשבע שהוא זורק בו על בנו, אמר המלך אם זורקו אני על בני אין לו חיים, מה עשה כתתו ועשאו צרורות קטנות והיה זורק בו אחד אחד נמצא לא הזיק בנו ולא בטל את גזרתו. חנני ה' כי אמלל אני, משל לאדם שתפסוהו לסטים והיה כל אחד מתעולל בהכאתו יש מהם בעצים ויש מהם באבנים ויש מהן באגרופין, וכשהניחוהו הגיע לביתו עלה למטה ואמר יבשו עצמותי, כך היו משעבדין לשיראל בכל מלכות ומלכות בכל מיני גזרות ושעבודים. נפשי נבהלה מאד ואתה ה' הבטחתני עמו אנכי בצרה. מהו עד מתי, אמר רב כהנא משל לחולה שהיה מתרפא ע"פ רופא והיה מקוה מתי יבוא בארבע שעות או בה', בא ששית ולא בא, עשירית ולא בא, עם דמדומי המה שרי ממשמש ואתי, אמר לו אם ישהה עוד צבחר נפשי נפקת, כך אמר דוד ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי שאתה הוא הרופא ושהית לבוא אלי. יגעתי באנחתי אשהה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה, אמר רב אפילו בחליו של דוד קיים י"ח עונות: יבושו ויבההלו מאד. ובאנן אמרין לעתיד לבא מראה הקב"ה לצדיקים גיהנם ומקומות פנויים בתוכו ואומר להם הרי מקומות פנויים לכם ולחברותיכם אלא שזכיתם ועשיתם מעשים טובים וירשתם גן עדן, וכן עושה לרשעים מראה להם גן עדן ומקומות פנויים לתוכם ואומר להם המקומות האלו לכם ולחברותיכם אלא שנתחייבתם ועשיתם מעשים רעים וירשתם גיהנם, רשעים יורשים גיהנם שלהם ושל צדיקים שנאמר תחת בשתכם משנה. וצדיקים יורשים גן עדן שלהם ושל רשעים שנאמר לכן בארצם משנה ייירשו (ברמז תשי"ד). אמר רבי יהושע בן לוי אין הקב"ה מקלל את הרשעים אלא בבושה, ולא עוד אלא כופל אותה בקללה שנאמר יבושו ויבהלו מאד וגו' ושובו, וכשמברך את הצדיקים כופל אותה בברכתם שלא יבושו שנאמר לא תבשו ולא תכלמו וגו' ואכלתם אכול ושבוע וגו' וידעתם כי בקרב ישראל אני: תהלים - פרק ו - רמז תרלו יגעתי באנחתי, זה (י) רבי זכריה בן הקצב שאמר לחכמים המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידו משעה שנכנסו אוביים להיכל עד שיצאו, אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו, התחיל בוכה וממסה מטתו והיה יודע שהיא טהורה לו ולא היה מכירה מני גזר חכמים והיה קורא פסוק זה יגעתי באנחתי וגו' (שמע ה' תחנתי וגו'): תהלים - פרק ז - רמז תרלז שגיון לדוד, אמר הקב"ה לדוד למה אתה מקלל למשיחי לא כך אמרת יבושו וגו' כל אויבי ישובו מי הן אויביך לא שאול מכף כל אויביו ומכף שאול, לא כן כתיב גם במדעך מלך אל תקלל, אמר לפניו רבש"ע זדונות אתה מעלה עלי שגגות העלה עלי שגיאות מי יבין (ברמז קל"ח): ה' אלהי בך חסיתי, אמר רבי יעקב בך בתורתך שבו כ"ב אותיות. פן יטרוף כאריה נפפשי, מה האריה הזה יושב על טרפו ומפספסו, כך היו דואג ואחיתופל יושבין עלי לפספסני. פורק ואין מציל אין אחד מכל אוכלוסיו של שאול מלמד עלי זכות. ה' אלהי אם עשיתי זאת אם גמלתי שולמי רע לשיראל, ואחלצה צוררי ריקם בעובדי אלילים, ויכרות כנף המעיל אשר לשאול, מה כתיב שם ויך לב דוד אותו. ואחלצה צוררי ריקם וימדד שני חבלים להמית. רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שהרגו לאביו ולאמו (יא) וענו לרות, רבי יהודה אומר אביו ואמו ואחיו הרגו (יא) וענו את רות. וכבודי לעפר ישכן סלה זו מלכותו. קומה ה' באפך, אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שעלה משה למרום וסרחו ישראל נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה ואלו הן אף וחמה קצף השמד ומשחית, נתירא משה מהם, מה עשה נתלה בזכות אבות אמר לפניו רבש"ע זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, באותה שעה נתמלא על ישראל רחמים שנאמר וינחם ה' על הרעה. מיד נסתלקה ממנו שלשה מלאכי חבלה ונשתיירו אף וחמה, אמר לפניו לית אנא יכיל למיקם בתרויהון קום את בחד ואנא בחד הה"ד קומה ה' באפך, ומנין שעמד משה בחמה שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו'. יצא משה לקראת אברהם יצחק ויעקב אל מערת המכפלה ואמר אבות הועלם עמדו לפני בשעה זו שהרי בניכם נתנו כצאן לטבח, מיד עמדו לפניו, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע לא כך נשבעת לאלו להרבות זרעם ככוכבי השמים, ובזכות שלשה אבות נעצרו שלשה ונשתיירו שנים, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע למען שמך הגדול אני עוצר חרון אף מישראל שנאמר שוב מחרון אפך, מה עה מה חפר בארץ בית דירה בנחלת גד וטמן את חרון אף חבוש בבית האסורים, וכל זמן שישראל חוטאים היה עולה ופוער פיו לנשוף ברוחו ולהשחית לפיכך נקרא שמו פעור והיה משה מזכיר עליו את השם ומוריודו למטה, וכשמת משה מה עשה הקב"ה נתן הקב"ה את קברו כנגדו וכשישראל חוטאים הוא עולה והוא פוער פיו לנשוף ברוחו ולהשחית את ישרראל והוא רואה את קברו כנגדו וחוזר לאחוריו שנארמ ויקבור אותו בגי מול בית פעור: ועורה אלי משפט צוית. והיכן צוה ובקש ה' מאויבי דוד. (והיכן צוה ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך, והיכן צוית) ריבה ה' את יריבי (יב) [והיכן צוה ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך]. ועדת לאומים תסובבך בשעה שעדת לאומים סובבים אותך אתה משרה שכינתך במרום. רבי עזריה ור' יהודה בשם רבי יהודה בר אלעאי שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ועשו שתיםאבל לא בנו את בית ה' למה שהיה להם דילטורין שנאמר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים שהיו להוטים אחר לשון הרע, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע סלק שכינתך מביניהן מה שכינתך עושה בארץ רומה על שמים אלהים על כל הארץ כבודך, ועדת לאומים תסובבך ועליה למרום שובה וגו' שפטני ה' כצדקי ולא כרשעתי, כתומתי ולא כעקמנותי, יגמר נא רע רשעים מן העולם, ותכונן צדיק ותכונן מלכותך צדיק העולם (יג) וממה שאתה בוחן לבות וכליות אנו יודעים שאתה אלהים צדין. א"ר פנחס ממה שאנו חייבים לך ואנו מפקידים אצלך בכל יום ואתה מחזיר לנו אני יודעין שאתה אלהים צדיק ואין אדם נקרא צדיק אלא אם כן הוא טוב, משל למה הדבר דומה לפעמון של זהב ומקישו של מרגלית, רשע והוא חוטא למה הדבר דומה לאשה כעורה וחוטמה מעלה פוליפוס, צדיק ורע רשע וטוב שניהם שקולין זה כזה: ואל זועם בכל יום. תמן תנינן רשב"ג אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ואין טל יורד לברכה ונוטל טעם הפירות, רבי יוסי אומר נוטל שומן הפרות: תהלים - פרק ז - רמז תרלח ואל זועם בכל יום. וכמה זעמו רגע, וכמה רגע אחד מחמש רבוא ושמונה אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה בשעה זהו רגע, ואין בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון (ברמז תל"ג). ההוא אפיקורוס דהוה בשיבבותיה דר' יהושע דקא מצער ליה בקראי טובא, יומא חד נקט תרנגולא ואסריה אכרעיה דפוריא אמר כי מטא ההיא שעתא אלטייה, כי מטא ההיא שעתא נמנם אמר ש"מ לאו אורח ארעא דכתיב ורחמיו על כל מעשיו וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב, אר"מ בשעה שכל מלכי מזרח ומערב מניהין כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס. רב פפא רמי כתיב ואל זועם בכל יום וכתיב לפני זעמו מי יעמוד, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור: ולו הכין כלי מות וגו' לדולקים וגו'. א"ר יוחנן אלו הרשעים שלבם דולק עליהם בחייהם בעברות. ר' יוסי אומר אלו שהציתו האש בבית המקדש. רב אמר אלו שונאיהם של ישראל ורודפיהם שנאמר על ההרים דלקונו. הנה יחבל אול וגו'. א"ר לוי בשעה שאמר הקב"ה לנח שיכניס שיכניס שנים מכל מין ומין לתבה ובאו כלם ונכנסו לתבה שנאמר שנים שנים באו אל נח, אתא שיקרא בעא למיעל א"ל נח אין את יכיל למיעל אלא א"כ נסבת לך זוג, אזל פגע בפחתא א"ל פחתא מן הן את אתי, א"ל מנח דאזלי למיעל לתיבותא ולא שבק לי ואמר אם יש לך זוג עול ואי לא לא תיעול אם את בעי תהא בר זוגי, אמר ומה את יהיב לי אמר אננא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבת, אתקינון ביניהון דכל מה דשיקרא מכניס תהא פחתא נסבא ועלון תרויהון לתיבותא, כיון דנפקון הוה שיקרא אזייל ומכניס ופחתא נסבא דקדמי קדמי, אזל שיקרא א"ל הן אינון כל מה דסגלית א"ל לא את אתקנת עמי דכל מה שאת מכניס אנא נסבא לא ה"ל פתחון פה, הוה כל מה דשקרא מכניס פחתא נסבא זהו והרה עמל וילד שקה. בור כרה ויחפרהו (ברמז ש"ט). אודה ה' כצדקו ואזמרה שם ה' עליון. א"ר לוי כשתעשה אותנו עליונים בעולם הזה על הכל שנאמר ונתנך ה' עליון, א"ר יוהשע בן לוי בכל מקום שאתה מוצא מפלתן של רשעים הודאה מלמעללה והודאה מלמטה, מה טעם אודה ה' כצדקו, מה כתיב בתריה למנצח על הגתית זה אדום, מה כתיב בתריה אודה ה' בכל לבי: תהלים - פרק ח - רמז תרלט למנצח על הגתית. זש"ה שלחו מגל כי בשל קציר וגו', למי הוא אומר שלחו מגל, רבי פנחס בשם רבי חלקיה אמר למלאכים, ורב אמר לישראל.. הוא היה אומר אין מזמרין לא על הקציר ולא על הבציר ולא על המסיק אלא על הגת שנאמר למנצח על הגתית, קציר זה בבל שנאמר בת בבל כגורן עת הדריכה, מסיק זהה מדי שנאמר ויתלו את המן, בציר זה יון שנאמר כי דרכתי לי יהודה וגו' מלאתי אפרים וגו', אתה מוצא בארבע לשונות נתנה הגאולה, בבציר, בקציר ביולדה, בבשמים, ואם מעבידם אדם שלא בעונתן הוא הוא מאבדן ובעליהן אינם נהנין מהן כלום. נמשלה בבציר הה"ד אם גנבים באו לך אם שודדי לילה אם בוצרים באו לך. בקציר שלחו מגל כי בשל קציר. ונמשלת כיולדה לכן יתנם עד עת יולדה, ונמשלה בבששמים על הרי בשמים, ונמשלה בגת בואי רדי כי מלאה גת. [הכל רואים את הגת], יואל חמי לה שנאמר שלחו מגל, ישעיה חמי לה שנאמר והיה ביום ההוא כרם חמר ענו לה, אסף חמי לה שנאמרלמנצח על הגתית לאסף, ואף דוד חמי לה שנאמר למנצח על הגתית: מה אדיר שמך, אמר רבי בשלשה מקומות אנו מוחצאים המלאכים מדיינים עם הקב"ה, כשבא לבראות אדם נמלך בהם ואמר נעשה אדם, התחילו אומרים לו מה אנוש כי תזכרנו, א"ל יש לידע חכמתו, מה עשה הקב"ה כנס כל בהמה חיה ועוף לפני מלאכי השרת התחיל שואל אותם מה שמותם ולא היו יודעים, א"ל הקב"ה מבקשים אתם לידע חכמתו של זה שבראתי אני שואלו והוא אומר לי מה שמותן של אלו וקורא שמות לכלן, מה עשה העביר כל הבהמות וחיות ועופות לפניו שנאמר ויצר ה' אלהים מן האדמה, א"ר אחא והלא כבר נאמר ויעש אלהים את חית הארץ מה תלמוד לומר ויצר", להלן כתיב ויעש שבראן אבל כאן ויצר לשון כינוס, כענין שנאמר כי תצור אל עיר. ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכי אין הכל גלוי לפני הקב"השכתוב לראות אלא להראות למלאכים חכמתו של אדם הראשון, וכן כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו, אמרו ה' אדונינו אשורך הוא שתתן תורתך בשמים שאנו קדושישם ותורתך קדושה, אנו חיים ותורתך חיים, תהא אצלנו, אמר להם אינה ראויה להתקיים אצלכם שנאמר לא תמצא בארץ החיים, וכי יש ארץ למעלה. והיכן מתקיימת בתחתונים שנארמ אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, ר' יהודה בשם רבי נחמיה משל לאדם שהיה לו בן והיה אותו בן חסר אצבע אחת והלך אביו ללמדו סירקי ואותו אומנות צריכה כל האצבעות, לאחר ימים בא אביו אצלו ואמר לרבו למד בני אומנות זו, אמר ליה אומנות זו צריכה כל האצבעות ובנך חסר אצבע אחת ואת מבקש שילמד סירקי, כך אמר הקב"ה למלאכים אין התורה יכולה להתקיים אצלכם, למה, אצלכם לא פריה ורביה לא טומאה ולא טהרה לא מיתה ולא חולי, ובתורה כתיב אדם כי ימות באהל, זאת תהיה תורת המצורע, אשה כי תזריע, ואשה כי וזוב זוב דמה, וזה אשר תאכלו וזה אשר לא תאכלו, וכל זה התחתונים צריכים, אתם אין ביניכם מיתה וחולי ולא אכילה ושתיה, לכך נאמר ולא תמצא בארץ החיים, וכשבקש הקב"ה להשרות שכינתו במשכן אמרו המלארכים מה אנוש וכל הענין: תהלים - פרק ח - רמז תרמ רבי יהודה בשם ר' איבו ור' יהודה בר' סימון שניהם אמרו מפסוק אחד פתקין היו משליכין שנאמר ביה ידודון ידודון, כענין שנאמר ואל עמי ידו גורל, א"ל הקב"ה חייכם כך אני עושה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ, לכך אמר דוד ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ: מפי עוללים ויונקים יסדת עז. זה שאמר הכתוב בני אם ערבת לרעך (ברמז רס"ז). מהו עוללים, רבי ורבי יוסי, רבי אומר עוללים אלו שבחוץ שנאמר להכרית עולל מחוץ, עוללים שאלו לחם, יונקים אלו שבעמי אמן, רבי יוי אומר עוללים אלו שבממעי אמן כעוללים לא ראו אור, ויונקים אלו שבחוץ אלו ואלו אמרו שירה על הים. רב ור' לוי אמר נעשו כריסותיהן של אמן כאספקלריא המאירה, מיד התינוקות פרשו מדדי אמותיהן והעוללים פרשו מטבורן, א"ר לוי גדול הנס האחרון מן הראשון שחזרו כריסי אמותיהן לכמות שהיו התינוקות חזרו לדדיהן ואוללים חזרו לטבורן. למען צורריך שנים, להשבית אויב ומתנקם שנים הרי ארבע מלכיות. ד"א למען צורריך (טו) בגין שונאיכון יהבית לכון אורייתא: כי אראה שמיך, ר' איבו אמר שלש כתות הם, אחת אומרת אלו לא נבראתי אלא לראות השמים והארץ דיינו שנאמר כי אראה שמיך. והשניה אומרת כל מה שיש לו ליתן לעתיד לבא. והשלישי של פועלים עצלים לתן לנו משל אבותינו. מעשה אצבעותייך אריב"ל לפי שהקב"ה אמר להם הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, העליונים והתחתונים אין בהם אלא משמוש אצבעותי (בפסוק השמים מספרים רמז תרע"ב): תהלים - פרק ח - רמז תרמא מה אנוש כי תזכרנו. א"ר יהושע בן לוי כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו, א"ל לקבל תורה בא, א"ל חמדה גנוזה תתקע"ד דורות אתה מבקש ליתנה לבר ודם מה אנו כי תזכרנו וגו' תנה הודך על המים, א"ל הקב"ה למה החזר להם תובה, אמר לפניו רב"ע מתירא אני מא ירפוני בהבל פיהם, א"ל אחוז בכסא כבודי נאמר מאחז פני כסא פרז עליו עננו, א"ר תנחום מלמד שפרש שדי זיו שכינתו ועננו עליו, א"ל רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה לא יהיה לך וגו' בין העו"א אתם שאתם עובדים ע"א, שוב מה כתיב בה לא יהיה לך וגו' בין העו"א אתם שאתם עובדים ע"א, שוב מה כתיב לא יהיה לך וגו' בין העו"א אתם שאתם עובדים ע"א, שוב מה כתיב בה לא תשא כו' משא ומתן יש ביניכם, שוב מה כתיב בה כבד את אביך כלוום אב ואם יש לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב כלוום יצר הרע יש ביניכם, חזרו והודו להקב"ה שנאמר ה' אזונינו מה אדיר שמך בכלל הארץ ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב, מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר שנארמ עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מנתנות, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנארמ ויתן את הקטרת ויכפר על העם אי לאו דמסר ליה מנא הוה ידע. רב הונא בשם ר' איבו בדעת בראו הקב"ה לאדם הראשון שבברא מזונותיו ואחר כך בראו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו הדא עקתא בו למה מיברי, אמר להם הקב"ה אם כן צונה ואלפים כלם למה נבראו, צפור שמים ודגי הים למה נבראו, מגדל מלא טוב ואין לו אורחים מה הנאה לבעליו שמלאו, הושיט אצבעו ביניהן ושרפן, וכן כת שניה וכת שלישית, והאחרונים אמרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ עביד מה דהניא לך. מה אנוש כי תזכרנו, אמר רבי ברכיה כשברא הקב"ה את עולמו בקש להראות למלאכים שבח מעשה הצדיקים, מה אנוש כי תזכרנו זה אברהם שנאמר ויזכור אלהים את אברהם, ובן אדם כי תפקדנו זו שרה שנאמר וה' פקד את שרה, ותחסרהו מעט מאלהים זה יעקב שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות מלמד שלא היה חסר ליתן להם אלא הנפשות, ואומר וישר אל מלאך ויוכל, וכבוד והדר תעטרהו זה משה שנארמ ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, תמשילהו במעשי ידיך זה יהושע שנארמ שמש בגבעון דום, כל שתה תחת רגליו זה דור שנפלו כל אויביו שנאמר ואשחקם כעפר ארץ, צונה ואלפים כלם זה שלמה שנאמר ויזבח שלמה את זבבח ההשלמים. וגם בהמות שדי זה שמשון, א"ר חנינא בר פפא הראה להם שמשון שלכד שלש מאות שועלים. ד"א הראה להם דניאל יורד לגוב האריות ויושב על צואריהם ואינו ניזוק, צפור שמים זה אליהו שמסבב את כל העולם כצפפור ונאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר, ודגי הים זה יונה שנאמר ויהי יונה במעי הדג, עובר אורחות ימים אלו ישראל שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך היום, אמרו המלאכים ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ כבודך הוא לדור עם בניך: ותחסרהו מעט מאלהים. רב ושמואל, חד אמר חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נתנו למשה בסיני חסר אחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים, בקש קהלת להיות כמשה שנאמר בקש קהלת למצוא דברי חפץ, יצאה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וחד אמר בנביאים לא קם במלכים קם, ומה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי חפץ, בקש קהלת לדון דינין בלב שלא בעדים והתראה, יצאה בת קול ואמרה לו ולכתוב יושר דברי אמת על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר: תהלים - פרק ט - רמז תרמג למנצח על מות לבן. זה שאמר הכתוב את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם, ר' ברכיה בשם ר' נתן אל תהי קורא גם את העולם נתן בלבם אלא אהבת עוללים ותינוקות נתן בלבם של אבותיהם, משל למלך שהיו לו שני בנים אחד קטן ואחד גדול הגדול מכובד והקטן מנוול אעפ"כ אוהבו יותר מן הגדול דבר אחר אהבת עולם נתן בלבם. א"ר נתן פחדתו של מלאך המות נתן בלבם. רב בשם ר' שמואל אבוי והנה טוב מאד והנה טוב זה המות. טוב מאד זה יצר הרע, וכי יצר הרע נקרא טוב, אלא ללמדך שאלמלא יצר הרע לא נשא אשה ולא הוליד בנים ולא היה העולם מתקיים. ד"א העלים הקב"ה מבריותיו טעמי פרה דא"ר יצחק כל העוסק בפרה מטמאה בבגדים והיא עצמה מטהרת טמאים. ד"א שהעלים את הקץ שנאמר כי יום נקם בלבי לבי לפומא לא גלי פומא למאן גלי. ד"א שהעלים שכר המצות שנאמר ארח חיים פן תפלס, ר' אחא בשם ר' אבא אמר טלטל הקב"ה שכרן של מצות בעוה"ז שיהיו ישראל עושין אותם משלם, כשיבא הקב"ה ליתן שכרן שכר אמנה ושכר עשיה הוא נותן, ועל כן תורה מתקיימת כלה. ד"א על מות לבן שאתה גוזר על הבן (וממלטו) [ומלבינו] ועונותיו (ואומר בן) אלו ישראל שנאמר בני בכורי ישראל. ד"א (טז) על העלמות שהבן עושה ויוה"כ מכפר. ד"א על מות לבן על מיתת הבן, כל הימים שהיה הבן קיים היה דוד יודע שלבו של הקב"ה עליו כיון שמת ידע שאין לבו עליו: אודה ה' בכל לבי ביצר הטוב וביצר הרע שלא יהא לבי נוקף. אספרה כל נפלאותיך פליאה זו יש בה לשעבר ויש בה בעוה"ז ויש בה לעוה"ב. אשמחה ואעלצה בך בך בתורתך ובך בישועתך. אזמרה שמך עליון שמך המעולה. בשוב איבוי אחור, רבי יודן אמר שחזרו לגנותן כמות שהיו, רבי פנחס אמר שחזרו לאחוריהם הה"ד ומלאך בא אל שאול מהרה ולכה. ד"א א"ר הונא שחזרו לבושת במה שמתוקנת להם לעתיד, אתיא כההיא דאמר שמואל לעתיד לבא באין האומות ומתחבטין לפני אלהיהם ואין בהם כח להצילם שנאמר ישועו ואין מושיע ואחר כך חוזרים על הקב"ה שנאמר אל ה' ולא ענם. יכשלו ויאבדו מפניך, אמרו ישראל לפני הקב"ה אפילו אין בידם אלא אותו חטא שנכנסו בביתך והחציפו פניך כנגדך יכשלו ויאבדו: כי עשית משפטי ודיני, זה אחד מחמשה דברים הכפולים במקרא משפטי ודיני. עדי וסהדי. פרא וערוד. עצמיו גרמיו. זקנה ושיבה: גערת גוים אבדת רשע, א"ר לוי גערת גוים זה עמלק דכתיב ראשית גוים עמלק, אבדת רשע זה עשו דכתיב וקראו להם גבול רשעה, ואם יאמר לך אדם (יז) אף יעקב בכלל, אמור לו רשעים אין כתיב כאן אלא רשע, שמם מחית כי מחה אממחה את זכר עמלק. האויב תמו חרבות לנצח, האויבים תמו וחרבותיהן קיימין לנצח, כגון קוסטנטינוס בנה קוסטנטינא פילוס בנה פיליא, אנטיוכוס בנה אנטיוכיא, אלכסנדרוס בנה אלכסנדריא, סיקילוס בנה סיציליא, הן תמו וחרבותיהן קיימות ואתה כביכול ערים נתשת ציון וירושלים וערי יהודה ערי קדשך היו מדבר וגו', וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'. ד"א האויב הם תמו וחרבותיהן קיימין כגון קסרי ורומי. וערים נתשת, פילוסופוס אחד שאל כו'. ד"א האויב תמו, תני בש"ר אלעזר שבועה נשבע הקב"ה שלא להשאיר זכר עמלק לא נין ולא נכד שלא יאמר אילן זה של עמלק גמל זה או רחל זה של עמלק שנאמר אבד זכרם המה. ר' ןלוי בשם ר' חמא לא השם שלם ולא הכסא שלם עד שיאבד זרעו של עמלק מן העולם שנאמר כי יד על כס יה היה צריך לומר כסא ה', וכשיאבד זכרו של עמלק השם שלם והכסא שלם, האויב תמו חרבות לנצח מה כתיב אחריו וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו: והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים. א"ר לוי בשעה שהקב"ה דן את אומות העולם מזכיר להם זכות מישרים שבהם. ר' אלכסנדרי אמר לא קמת רות מנהון ורחב ויתרו מנהון. ד"א והוא ישפוט תבל בצדק אין הקב"ה חפץ באבדתן של רשעים למה שהכלל בריותי איזה יוצר מבקש שישתברו קנקניו, לכן הוא דן את אומות העולם בשעה שהם ישנים מן העבירות בלילה כדי שיעמדו בעולם, וכשהוא דן את ישראל דנן ביום שכשהם ישנים בטלים מן המצות נעור משנתו מיד הוא משכים לבית הכנסת וקורא קריאת שמע ומתפלל שומע את התורה שומע את הזקן. א"ר פנחס בשם ריב"ל בשם ר' אלכסנדרוס למה אין ישראל תוקעין בתפלה ראשונה אלא בתפלת המוספין כדי שיהיו מצוין מלאים מצות ויזכו בדין. אמר דוד תפלה לדוד זו תפלה שאדם מתפלל כשהוא נעור משנתו ברוך מחיה המתים. שמעה ה' צדק זו קריאת שמע, הקשיבה רנתי זו תפלה ראשונה, האזינה תפלתי זו תפלה שניה", בלא שפתי מרמה לא עמדנו בתפלה לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דברי תורה ומצות ומעשים טובים ולפיכך מלפניך משפטי יצא אל תסתכל במעשים רעים אלא בזכיות ומעשים טובים שנארמ עיניך תחזינה מישרים. ד"א תן עיניך במלמדי סנגוריא והזכר זכות אבות: ויהי ה' משגב לדך, אמר ר' יוחנן כל מקום שנאמר דל, דך, מך, עני ואביון, בישראל הכתוב מדבר שאין עניוות זזה מהם משחרב בית המקדש. ויבטחו בך יודעי שמך מהיכן מן לא עזבת דורשיך ה'. זמרו לה' יושב ציון, א"ר יוחנן ממה שעשה בציון, מה על ביתו לא חס בשעת כעסו, כשביא לפרוע ממחריביו על אחת כמה וכמה. א"ר חנינא זמרו לה' וגו' אימתי כשיבא להחזיר שכינתו בציון, א"ר יוחנן וקרא מסייעו שנאמר כי בנה ה' ציון נראה בכבודו: כי דורש דמים אותם זכר, כשיבא לפרוע ממחריביו על אחת כמה וכמה. א"ר חנינא זמרו לה' וגו' אימתי כשיבא להחזיר שכינתו בציון, א"ר יוחנן וקרא מסייעו שנארמ כי בנה ה' ציון נראה בכבודו: כי דורש דמים אותם זכר, כשיבא הקב"ה לתבוע דמו של רבי עקיבא הוא תובע דמו של בן קופיא, מהו לא שכח צעקת ענוים אינו שוכח דמן של ישראל מיד העו"א ולא דם צדיקים שנהרגו בימי גזרה כגון רבי עקיבא וחבריו בן עזאי ור' יהודה הנחתום, ועתיד הקב"ה לתבוע דמן של ר' יהודה הנחתום ושל בן קופיא, שפעם אחת גזרה מלכות גזרה שיהרג רבי יהודה הנחתום, מה עשה בן קופיא עשה עצמו דיין ודן אותו (היאך), וכשהוא בא ליתן לו ספקולא גזר שישחטו אחר תחתיו ויעשו אותו חתיכות חתיכות ויעלו אותו, ורץ לש ון הרע ואמר שלא נהרג וגזרה המלכות שיהרגוו שניהם ונהרגו שניהם, ועתיד הקב"ה לתבוע דמן שנאמר כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים, מהו לא שכח צעקת ענוים, רבי אבהו בשם רבי אלעזר אומר כל צדיק וצדיק שעובדי אלילים הורגין אותן כביכול הקב"ה כותב בפורפירא שלו שנאמר ידין בגוים מלא גויות, והקב"ה אומר להם למה הרגת פלוני ופלוני והם כופרים ואומרים להקב"ה לא הרגנום, מה הקב"ה עושה, מוחציא פורפירא שלו ודנן ונותן איפופסין, הוי לא שכח צעקת ענוים: חנני ה' אין כתיב כאן אלא חננני ה' שלשה נונין כנגד שלש מלכיות. ראה עניי משונאי, כמד"א ואת עשו שנאתי, מרוממי משערי מות מגיהנם, וכשתעשה לי כן כמו שכתוב למעלה אספרה כל תהלתיך, כשתחזיר שכינתך כאשר כתוב למעלה אגילה בישועתך. א"ר אבהו זה אחד מחמשה מקראות שישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב"ה. טבעו גוים בשחת עשו זה פרעה, ברשת זו טמנו זה סיסרא, נלכדה רגלם זה סנחריב. נודע ה' משפט עשה, בדין שעשה במצרים ששנארמ וידעו מצרים כי אני ה'. ד"א סיסרא עמלק והמן, בפועל כפיו נוקש רשע זה פרע ומצרים, ואנו מה עלינו לומר הגיון סלה, אז ישיר משה ובני ישראל: ישובו רשעים לשאולה, ר' אליעזר אומר כל העכו"ם אין להם חלק לעולם הבא, א"ל ר' יהושע אלו נאמר כל גוים ושתק יפה היית אומר ומה תלמוד לומר כל גוים שכחי אלהים הוי אומר ברשעי עכו"ם הכתוב מדבר. אמר רבי נחמיה כל תיבה שלא ניתן לה למ"ד בראשה ניתן לה ה"א בסופה כגון חרנבב סדונמה שעירה, מתיבין ליה והא כתיב ישובו רשעים לשאולה, א"ר אבא לדיוטא התחתונה שבשאול. כי לא לנצח ישכח אביון כך תקות עניים לא תאבד, קומה ה' אל יעוז אנוש לא יתעזזון במלכותן, ולא יתעזזון בשלותן, ישפטו גוים על פניך תעשה (תידיטוס) [אנטידיקוס] שלהם. שיתה ה' מורה להם, שית יראתך עליהם, שית מרותך עליהם הכנס בהם את השטות, שכן בלשון יוני קורין לשטיא מורא, תן פרומביא בפיהם כחמורים של טוחנין. אמר רבי אילא בר' ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב, שנאמר שיתה ה' מורה להם ידעו גוים אנוש המה סלה: תהלים - פרק ט - רמז תרמו ד"א לפי שהם עושים עצמן מריות הודע להם שאתה אדון על כלם] ידעו גוים שהם אנוש והם עושין עצמם אלוהות, חירם מלך צור יען כי גבה לבך הודיעו הקב"ה שהוא אנוש שנאמר אל ארץ השלכת. נבוכדנאצר שנאמר אעלה על במתי עב הודיעו שהוא אנוש שנאמר ומן אנשא לך טרדין. יואש שנאמר אל ארץ השלכת. נבוכדנאצר שנאמר אעלה על במתי עב הודיעו שהוא אנוש שנאמר ומן אנשא לך טרדין. יואש שנאמר אחרי מות יהוידע ויבאו וישתחוו למלך הודיעו שהוא אנוש שנאמר ואת יואש עשה שפטים. פרעה אמר יאור לי ואני עשיתינו אני הוא שבראתי את עצמי הודיעו הקב"ה שהוא אנוש, א"ל הקב"ה למשה הנה יוצא המימה לצרכוו ולדרכו בבקר אחוז בו והודיעו שהוא ב"ו, מה עשה משה אחז בו א"ל הנח לי שאעשה צרכי ואח"כ אדבר עמך, א"ל משה יש אלוה עושה צרכיו לפיכך א"ל השכם בבקר והודיעו שהוא בשר ודם: תהלים - פרק י - רמז תרמז למה ה' תעמוד ברחוק. ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מדת הדין, דוד, וירמיה, אסף, ובני קרח. דוד צוח למה ה' תעמוד ברחוק. א"ל הקב"ה דוד שכן רע אתה ולא הם הרחיקוני מעליהם, א"ר יונתן בר' אליעזר שלש שנים ומחצה היו שונאים מקיפין את ירושלים ושכינה עומדת על הר הזיתים ומכרזת דרשו ה' בהמצאו לולא היו משגיחין ואתה אומר למה ה' תעמוד ברחוק. ירמיה אמר למה לנצח תשכחנו וא"ל הקב"ה וכי אני עזבתים תחלה הם עזבו ושכחו אותי שנאמר שכחו אל מושיעם עזבו את ה' ואתה אומר למה לנצח תשכחנו. אסף אמר למה אלהים זנחת לנצח, א"ל הקב"ה לאסף אסף אני הוא ששכחתים תחלה הם זנחו אותי שנאמר זנח ישראל טובואין טוב אלא הקב"ה שנאמר טוב ה' לכל. בני קרח אמרו למה פניך תסתיר, א"ל הקב"ה הם הסתירו פנים תחלה סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות ויסבו פנים ונתנו עורף: תהלים - פרק י - רמז תרמח בגאות רשע ידלק עני (יח) זה לוט שנתפש עם אנשי סדום. יתפשו במזמות זו חשבו אלו השבטים. א"ר יודן כל האורמ הקב"ה ותרן הוא יותרו לו מעוהי, אלא מאריך רוחיה וגביה דיליה, אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומשתה דכתיב וישבו לאכל לחם הרי בניכם נמכרים בשושן הבירה מתוך מאכל ומשתה דכתיב והמלך והמן ישבו לשתות. א"ר יששכר דכפר מגדו ומה אם יוסף שמחל לאחיו דכתיב לא אתם שלחתם אותי הנה ראהה עד כהיכן היא מתוקנת להם מי שאינו מוחל על אחת כמה וכמה, א"ל הקב"ה לשבטים אתם מכרתם את יוסף לעבד חייכםם שבכל שנה אתם קורין עבדים היינו לפרעה במצרים, שבטים גרמו לקרוע (ברמז י"ז): כי הלל רשע וגו', אין רשעים מחללים אלא אם כן עושים תאותן שכן נבוכדנצר אמר מן קשוט די אלהכון ואין הרשע עובר עברה אלא אם כן עשאה [חולין] בפניו: ובוצע ברך נאץ ה'. ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה ולשה והפריש ממנו חלה ואם בא לבצוע כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועליו הכתוב אומר ובוצע ברך נאץ ה'. ד"א אין בוצע אלא הנייה כמד"א מה בצע כי נהרוג, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בית אחד שהיה לך הנאה ממנו עמדו שונאים והחריבוהו ונאצו שמך עליו והם קיימים והוא חרב והצדיקים שהיה לך הנייה מהם עמדו רשעים והרגום ונאצו שמך והם קיימים. תניא מצה גזולה אסור לברך עליה, אמר רבי הושעיא ע"ש ובוצע ברך נאץ ה', א"ר יונה הדא דתימא בתחלה (יט) אבל בסוף לא דמים חייב לו, ר' יונה אמר אין עברה מצוה, ר' יוסי אמר אין מצוה עברה, א"ר אילא אלה המצות אם עשאן כמצותן מצות ואם לאו אינם מצות. שנו רבותינו שכשם שהדין בשלשה כך בצוע בשלשה, נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע, ר' יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע והבוצע הרי זה חוטא והמברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועליו נאמר ובוצע ברך נאץ ה' אלא יקוב הדין את ההר, וכן במשה הוא אומר כי המשפט לאלהים הוא, אבל אהרן אוההב שלום ורודף שלום בין אבדם לחברו שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו, רבי מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שנאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, ר' יהושע אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. אמר רב הלכה כר' יהושע בן קרחה דמצוה לבצוע אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו: תהלים - פרק י - רמז תרמט רשע כגובה אפוו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו. אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. ר' ירמיה מדפתי אמר אף משכח למודו ומוסיף טפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת, רב נחמן אמר בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו שנאמר ובעל חמה רב פשע: יחילו דרכיו בכל עת, א"ר יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, ולא עוד אלא שרואה שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו, ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר כל צורריו יפיח בהם, איני והאמר רבי יוחנן משום רשב"י מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, ואם לחשך אדם לומר והא כתיב אל תתחר במרעים וגו', מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים ואל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עלולה, ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא. אמר רב הא והא במילי דידיה ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור, ואי תימא הא והא בצדיק גמור ושעה משחקת לו שאני: תהלים - פרק י - רמז תרנ ידכה ישוח, א"ר (כ) ודכה כתיב שאין רשע מזדווג אלא לאדם כיוצא בו. ונפל בעצומיו חלכאים א"ר חנינא בר פפא אין הרשע נופל אלא משתמלא סאתו שנאמר תחת רשיעם ספקם במלאת ספקו יצר לו, א"ר סימון אין הרשע מפיל בקולרין שלו אלא רשעים גבורים כמותו שנאמר ולגוברין גברי חיל די בחיליה, א"ר סימון כגון הקוסטינר שהיה מכה ומסיר צלע וחוליא בבת אחת, אמר בלבו שכח אל מה הדיין הזה משהן נותנין (כא) פסקיון לפניו עוד אינו רואה מה נעשה, כך אמר בלבו שכח אל, כמד"א עבים סתר לו ולא יראה כביכול הסתיר פניו, בל ראה לנצח קומה ה' אל נשא ידך א"ר יודן בש"ר יהודה אמרו ישראל לפני הקב"ה הגיענו צרות עד נפשנו כאדם שנשקע במים ואומר לחברו פשוט ידיך ודלני. משל לגבור עובר בנהר ובנו עמו וגבור תופס ביד בנו ומעבירו, באת השבולת לשטוף את הבן אעפ"כ הבן תפוס באביו, כיון שהיתה השבולת עוברת על ראש הבן התחיל הבן צועק מלמטה אבא אילולא שאתה מחזיקני כבר הייתי שטוף בשבולת, אלא מה הנייה שאני עומד ומתבלע במים אם מבקש אתה שאחיה הגבה ידיך, כך אמר דוד כשראה המלכיות שנמשלו למים שנאמר הוי המון עמים רבים כהמות ימים, לכן הנה ה' מעלה את מי הנהר וגו', התחיל צווח טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו' ושבלת שטפתני אלמלא שאתה מחזיק בנו ומפר עצתם כבר לא היה לנו עמידה שעה אחת ואם אתה מבקש שנחיה הגבה ידך. קומה ה' אל נשא ידך, אמר הקב"ה אני מגביהה כי אשא אל שמים ידי: תהלים - פרק י - רמז תרנא ד"א אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הזכר לאותה שבועה וירם את ימינו ושמאלו וישבע בחי העולם כי למועד מועדים, א"ל הקב"ה לא המלאך בעצמו נשבע אלא אני נשבעתי כי אשא אל שמים ידי לכן יחכה ה' לחננכם ואין לכן אלא לשון שבועה שנאמר לכן נשבתי לבית עלי. על מה נאץ רשע אלהים, לית דינא ולית דייניא הקב"ה הניח את עולמו והלך לו. ראיתה כי אתה עמל וכעס תביט, ראית שהחריב את מקדשך והגלה את ישראל בקולריון. לתת בידך אתה היית משרה שכינתך ורוח הקדש על יצחק וא"ל משמני הארץ יהיה מושבך ועל חרבך תחיה עליך יעזוב חלכה מלכות הרביעית אומרת לישראל אייתי גולגלתך והוא אומר יתמין אנא זיין והוא א"ל שמעת עלי דאנא זיין יתמין זיל גבי אלהי יעקב דכתיב ביה אבי יתומים ודיין אלמנות דהוא זיין יתמין יבא ויעמוד לכם: תהלים - פרק י - רמז תרנב יתום אתה היית עוזר. רומוס ורומולוס מתה אמן וזמנתה הזאבה שתניקם ועמדו ובנו שני צריפין גדולים ברומי. דבר אחר ראית שנבוכדנאצר בא והחריב את מקדשך והגלה אותם מארצם, לתת בידך ואתה משרה שכינתך על ירמיה והוא אומר ועבדו אותו וגו' ואת בנו. עליך יעזוב חלכה למחר הוא נוטל לחנניה מישאל ועזריה ומשליכן לכבשן האש ואומר מאן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי. יתום אתה היית עוזר יתומה אחת שנשתיירה לו זו ושתי עשית אותה אגוסטא במלכות שאינה שלה שנאמרר גם ושתי המלכה, מה כתיב בתריה שבור זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תמצא בל תמציא לו זכות, ה' למלך עולם ועד אימתי כשיאבדו גוים מארצו: תאות ענוים שמעת ה'. ר' לוי אמר זה משה שנקרא עניו, בשעה שא"ל הקב"ה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש התחיל מצטער אמר כמדומה אני שאין אחי יכול להכנס לפנים מן המחיצה, א"ל הקב"ה לא כשאתה סבור אלא (כב) בכל עת שרוצה ליכנס יכנס אלא יכנס כסדר זה, הוי תאות ענוים שמעת ה': תכין לבם תקשיב אזנך, א"ר יהושע בן לוי אם הניבו שפתיו של אדם בתפלה יהא מבושר שנשמעה תפלתו שנאמר בורא ניב שפתים, רבי יהושע בר נחמני אמר אם כוון לבו בתפלה יהא מבושר שתהא נשמעת תפלתו שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך. שבור זרוע רשע מה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית, אמר רבי אלכסנדראי כנגד מפקיעי שערים שנארמ שבור זרוע רשע, ודוד כי אמרה בפרשת ט' אמרה, ה' מלך עולם ועד, וכתיב בתריה תתאות ענוים שמעת ה', אמר רבי אלעזר בן פדת בשבעה מקומות השוה הקב"ה עצמו ללבבות הנמוכים: תהלים - פרק יא - המשך רמז תרנב למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי וגו'. דרש רבא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמר הר גדול שבהן צפור נדדתו (ברמז קמ"ז). דבר אחר מהו הרכם צפור, אמר ר' חמא כשגלו ישראל היו עובדי אלילים שמחים עליהם להגלותם ממקומם. נודי אין כתיב כאן אלא נודו כלפי מעלן וכלפי מטן אמרו, כלפי מעלה אמרו כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו, ואין איש אלא הקב"ה שנארמ ה' איש מלחמה, ואין מקומו אלא בית המקדש שנאמר זאת מנוחתי עדי עד: כי הנה הרשעים ידרכון קשת (ברמז תי"ב): תהלים - פרק יא - רמז תרנג כי השתות יהרסון. רב יהודה ורב עינא חד אמר אילו חזקיהו וסיעתו נהרסין צדיק מה פעל, וחד אמר אילו בית המקדש יהררס צדיק מה פעל, עולא אמר אילו מחשבותיו של אותו רשע אינן נהרסות צדיק מה פעל, בשלמא למאן דאמר מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון, ולמאן דאמר נמי בית המקדש דתנן אבן אחת היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת, אלא למען דאמר חזקיה וסיעתו היכא אשכחנא צדיקי דאתקרו שתות, דכתיב כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, ואיתימא מהכא הגדיל עצה הפליא תושיה, אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם. דבר אחר שניתנה בחשאי מפני השטן. דבר אחר דברים של תהו שהעולם משותת עליהם. ד"א אמר דוד לפני הקב"ה אם נטפשת ועזבת את יעקב שהוא שתיית עולם שנאמר וצדיק יסוד עולם מה פעולות פעלת לפועלי מצות (כג) אם השיתין שהם רואין את התהום עמדו רשעים ופגרום צדיק העולם וכו'. א"ר זעירא נשיין דנהגין דלא למשתי יין מן דאב עליל מנהג שבו פסקה אבן השתיה, ומה טעם כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. כל הדברים תלויין במנהג, נשי דנהיגי דלא למעבד עובדא באפוקי שבתא אינו מנהג, עד דתתפני סדרא מנהג, בתרי וחמשה אינו מנהג, עד דתתפני תעניתא מנהג, בערבתא אינו מנהג, במנחתא ולעיל מנהג, ביומא דירחא מנהג. ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו (ברמז קצ"ה), א"ר סימון ראה מה כתיב כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנתי כתיב אע"פ שחרב ביהמ"ק ונעשה שדה אעפ"כ שכינתי שם, א"ר ינאי מלך ב"ו כשנכנס בטרקלין אינו יודע מה בקיטון והקב"ה אינו כן ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו צופה ומביט לכל באי עולם ואין העין שולטת בו. זה אחד מהדברים שכסא של מטן מכוון שכנגד כסא של מעלן, וכה"א תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך, וכה"א בנה בניתי בית זבול לך וגו': תהלים - פרק יא - רמז תרנד עיניו יחזו עפעפיו יבחנו, ולמי בוחן לצדיקים שנארמ ה' צדיק יבחן זה אברהם שנאמר והאלהים נסה את אברהם, דבר אחר זה נח שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, אמר רבי יונן היוצר הזה כשבודק את כבשנו אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עליו עד שישברנו והוא בודק קנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקב"ה בודק את הרשעים שאינן יכולים לעמוד שנאמר והרשעים כים נגרש, את מי בודק הצדיקים שנאמר והאלהים נסה את אברהם, אמר רבי יוסי בר חנינא הפשתני הזה בשעה שיודע שפשתנו יפה כל זמן שכותשה היא משבחת וכל שהוא מקיש עליה היא משתמנת, בשעה שיודע שפשתנו רעה אינו מספיק להקיש עליה אחת עד שפוקעת, כך אין הקב"ה בוחן את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן: תהלים - פרק יא - רמז תרנה ימטר על רשעים פחים. גומרן ומצדן, גומרן כמד"א פחם לגחלים ועצים לאש, ומצדן כד"א כמהר צפור אל פח. אש וגפרית אמר רבי יודן בשעה שאדם מריח גפרית נפשו קצה למה שיודעת שבה עתידין לידון שנארמ ברוח קדים אפיצם. מנת כוסם, רבי שמואל בר נחמני אמר כפייליפוטירין לאחר המרחץ. אמר רבי יודן אין דבר רע יורד מלמעלה אלא הוריד מטר ונעשה גפרית. התיבון והכתיב אש וברד שלג וקיטוב, א"ל רוח סערה עושה דברו, היא מילתא דרשב"ל פליגא דאמר רשב"ל יפתח ה' לך את אוצרו הטוב מכאן דאיכא אוצרות אחרים. ומנת כוסם היתה המנה מתוקנת עד שלא נברא העולם. ימטר על רשעים פחים וכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, אמר רבי ברכיה לאחר שהיה עומד אצל הכבשק של נחתום בא בנו ורדה את הפת ונתן לו, באת שפחתו רדה גחלים ונתן לה, לשניהם רדה מן התנור. ה' מנת כוסם (ברמז ש"ז): כי צדיק ה' צדקות אהב, רבי תנחום בשם רבי סימון ר' מנחם בשם ר"א ברבי יוסי אין לך אדם אוהב בן אומנותו והחכם אוהב בן אומנותו, כגון רבי חייא לר' אושעיא ור' אושעיא לרבי חייא והקב"ה אוהב בן אומנותו שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב, זה נח שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק: תהלים - פרק יא - רמז תרנו ישר יחזו פנימו, שבע כתות הן (ברמז נ"ו). ואי זה כת המעולה שבהם שמקבלים פני שכינה זו כת ישרים שנאמר ישר יחזו פנימו, והיא יושבת לפני המלך ורואה פני המלך דכתיב ישבו ישרים את פניך. וכת שניה אשרי יושבי ביתך. שלישית מי יעלה בהר ה', רביעית אשרי תבחר ותקרב. חמישית ה' מי יגור באהלך. ששית מי ישכון בהר קדשך. שביעית מי יקום במקום קדשו, לכל כת וכת מדור בפני עצמו בג"ע, וכנגדן שבע כתות בגיהנם ובתי דירות לרשעים, ואלו הן, שאול, ואבדון, וגיהנם, דומה, וצלמות, וארץ תחתית, וארץ נשיה, הרי שבעה בתי דירות לכל כת וכת לפי מעשיו: תהלים - פרק יב - המשך רמז תרנו למנצח על השמינית וגו' הושיעה ה' כי גמר חסיד, זש"ה אבד חסיד מן הארץ, שאל אדרינוס באיזה זכות אומה זו עומדת, א"ל יש בה צדיקים יש בה יגעים בתורה, מיד גזר והטילו (כד) מרגזאות על הארץ, כיון שנתנו עליהם העול הזה חדלו מליגע בתורה לפיכך אמר דוד הושיעה ה' כי גמר חסיד. מעשה בחסיד אחד שאבדה מטרונא אחת קופסא מלאה דינרין ומצאה אותו חסיד הוליכה לביתה, כיון שהוליכה אמרו לה אינו יודע מה שבתוכה לפיכך הביאה לך, אמרה להו כולה דדהב מלבר ואתם אומרים אינו יודע הוא מה שבתוכו, אמרה לו (כה) תהא אומתך מסורה לך, אמרו לה הוא מחזיר אבדתך ואת מקללת אותו, אמרה להו אלו עוד הוה אחר באומתיה כוותי' אגן לא הוינן בעלמה וגזרה שיהא נכנס ויוצא שלא ברשות ונמצאו בני אדם עסורים (כה) בהדא סומפוניא ופנה אותם אותו חסיד, וכמת קראו עליו בני דורו הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. אמר רבי פנחס מבני אדם פסו אבל מן המלאכים לא פסו. ובמה היו בני אדם עסורים שוא ידברו איש את רעהו, מעשה היה בעיר אחת שלא היה בה מלח והיה בה חבורה של חמרים אמרו הולכים אנו ומביאין מלח ומזבנים אד שלא יבאו אחרים, והיה להם ראש א"ל לחרוש יש לי למחר המתינו לי עד שאחרוש את שדי ולמחר אנו הולכים, א"ל הן, מה שעשה אמר לאשתו יהא סימן זה מסור בידך כשאומר לך תני לי את העול הביאי את האוכף תני לי את הקנקן הביאי את השק נתן על ההחמור והלך לו ואותם ישנים, בבקר עמדו אותם והיו קורין פלוני פלוני אמרו להם השכנים מה אתם קורין הוא הלך מאמש והרי הוא בא, הלכו להם בדרך ומצאוהו א"ל למה עשית כן א"ל אין אתם יודעים אלו הלכנו כלנו יחד מיד היה בזול עכשו הרי הבאתי עד שאתם באים שלי נמכרת וכשתבואו אתם תמכרו יפה, לכם נאמר שוא ידברו איש את רעהו אם אין את עושה את האוכף עול ואת השק קנקן אין אתה יכול לעמוד. מעשה ברבי יוהתן שיהו לו עדשים מצומצות והיה לו קרוב בעיר, ירד אצלו, א"ל ר' יונתן עדשים אני מבקש יש מהן בעיר א"ל הן, א"ל מכמה, א"ל כך וכך בכל עת שתבא אני נוטל לך, לאחר ימים הלך רבי יונתן לעיר לבית קרובו א"ל אשתו בשדה הוא המתין לי ולא בא, שאל לאחד מבני העיר יש כאן עדשים, א"ל לאו, חטים יש כאן, א"ל עדשים אני מבקש א"ל נוטל אתה מכך וכך הרבה מן הדמים שא"ל קרובו נטל הימנו, בא קקרובו מן השדה א"ל רבי יונתן נטלתי העדשים הרבה מן הדמים שאמרת לי א"ל שמא עדשים אמרת להם אני מבקש א"ל הן, א"ל אלו אמרת להם חטים אני מבקש היו אומרים לך רצונך בעדשים עכשו שאמרת עדשים אני מבקש א"ל רצונך חטים, לכך נאמר שוא ידברו איש את רעהו. רבי חייא צפוראה אזל למזבן חטין מסורתא, א"ל ר' יונתן כד תהוי בעי חטין הוי אומר שערין אנא בעי ולא (כו) יסקון לך שערא. שפת חלקות שמחליקין שפתותיהן, בלב ולב ידברו אחד בפה ואחד בלב: יכרת ה' כל שפתי חלקות. תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עו"א גלוי עריות שפיכות דמים, כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכתיב התם בעבודת אלילים אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, בגלוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא. גדולות אימא תרתי הי מינייהו מפקת (ברמז תתקנ"ג). במערבא אמרי לשון תליתאי דקטלי תלתא למספרו ולמקבלו ולנאמר עליו. רבי יהושע אומר מצינו שהרג ארבעה בימי שאול, דואל שאמרו ושאול שקבלו ונוב עיר הכהנים שנאמר עליהם ואבנר בן נר שסיפק היה בידו למחות ולא מיחה, רבי זעירא שלח ואמר ליה לר' סימאי סיפק בידך למחות למה אין אתה מוחה, אמר ליה איני אלא מן (כז) הנאנחים והנאנקים, אמר ליה רבי זעירא ולא מהם התחילה הדין משוד עניים מאנקת אביונים. אשר אמרו ללשוננו נגביר וכו', אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעקר שנאמר שפתינו אתנו מי אדון לנו (כח) ללשננו כתיב לומר אם הכך לשונך לומר לשון הרע על חברך שננו בדברי תורה: משוד עניים מאנקת אביונים. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' (ברמז תרכ"ו): תהלים - פרק יב - רמז תרנז אמר ר' יודן גדול גזל של עניים מעון דור המבול דכתיב ה' למבול ישב כביכול בישיבה נפרע מהם, והכא כתיב עתה אקום יאמר ה' אינו נפרע מהם אלא בקימה. אשית בישע יפיח לו, רבי אושעיא אמר כשאשית ישועה על אלו ארתיח מדת הדין על אלו: אמרות ה' אמרות טהורת. כל מה שמזהיר הקב"ה על ישראל בשביל טהרתן וקדושתן. אמור אל הכההנים בני אהרן ואמרת שני פעמים. משל לט בח שנכנס ויוצא לפני המלך אמר ליה המלך וגוזרני שלא תראה מת כל ימי חייך שלא תטמא אותי, כך גזר הקב"ה על הכהנים מפני שנכנסים בבית המקדש: תהלים - פרק יב - רמז תרנח אמרות טהורות. אמר ריב"ל מצינו שעקם הכתוב שתים שלש תיבות שלא להוציא דבר מגונה. דבר אחר אמרות ה' אמרות טהורות. אמרות בשר ודם אינן אמרות. אמר ר' תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם מלך ב"ו נכנס למדינה בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קלוסן ואמר להם מחר אני לכם מרחצאות ודימוסיאות ומכניס לכם אמת המים, ישן לו ולא עמד היכן הוא והיכל אמרותיו, אבל הקב"ה אינוו כן אלא וה' אלהים אמת שהוא אלהים חיים. תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ישב הקב"ה ודרש וחקר ובחן וצרף את כל התורה כלה, ומיום שנברא העולם עד אותה שעה וכל דבר שהוא מדבברי תורה דורשו וחוקרו וצורפו ברמ"ח פעמים כנגד רמ"ח אברים שבאדם, ואחר כך הוציאו מפיו וקבעו בתורה שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות, וכל דבר ודבר שקבע בתורה אם זו ממקומו קימעא קלקל את כל העולם כלו ובדעתו של הקב"ה שלא ליתן פתחון פה לבהמה, ומתוך שנתן פתחון פה לנחש קלקל את העולם כלו: כסף צרוף. א"ר תנחום שתי אמרות כתוב בתורה [וטהורות הן] ולמי נתנו לשבטו של לוי אותו שכתוב בו וישב מצרף וטהר את בני לוי ואיזו זו פ' המת אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. בעליל לארץ מזוקקק שבעתים, אמר רבי ינאי כל דבר ודבר שהקב"ה אמר למשה אמר ליה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. א"ל רבש"ע מתי נעמוד על הברור של הלכה אמר ליה אחרי רבים להטות רבו המטהרים טהור רבו המטמאים טמא., רבי אבהו בשם ר' יוחנן אמר תלמיד ותיק היה לו לרבי עקיבא מטהר את השרץ במ"ט פנים ומטמאו במ"ט פנים, וכן תני רבי חייא תלמיד ותיק היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו מטמא את השרץ במ"ט פנים הוי מזוקק שבעתים. ר' שמעון בן פזי פתר קרייא בפ' פרה שיש בה מז' ז', ז' פרות, ז' שרפות, ז' הזיות, ז' כבוסים, ז' טמאים, ז' טהורים, ז' כהנים, אם יאמר לך אדם חסרים הם אמור לו אף משה ואהרן בכלל היו: תהלים - פרק יב - רמז תרנט סביב רשעים יתהלכון. רבי יהודה אמר סביב לרשעים צדיקים מתהלכין, בשעה שהצדיקים יוחצאים מגן עדן ורואים רשעים נדונין בגינהם נפשם שמחה עליהם הה"ד ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, באותה שעה צדיקים נותנין שבח על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך בעו"א ותנחמני מהם, כם זלות כרם כתוב כשירומם הקב"ה כרם בזוי שהיה לו בעולם אלו ישראל שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל, א"ל רבי נחמיה עד מתי אתה מעקם עלינו את המקרא אלא סביב רשעים להצדיקים מתהלכין. בשעה שהרשעים יוצאין מגיהנם ורואים את הצדיקים בשלוה בגן עדן נפשן מתמעטה עליהם שנאמר רשע יראה וכעס, אימתי כרוס זלות בשעה (שיפרסם) [שירומם] הקב"ה (כט מצות בזויות שבתורה, מה לך יוצא ליסקל על ששמרתי את השבת, מה לך יוצא לישרף על שאכלתי מצה, מה לך יוצא ליהרג על מה שמלתי את בני, מה לך לוקה בפרגול על שעשיתי רצון אבי שבשמים מה המכות האלה בין ידיך, ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי המכות גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים. דבר אחר כשיפרסם הקב"ה (ל) כרמם של ממזרים וכבר פרסמן ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. אמר רבי חלבו אמר רבי הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון. אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. ההוא גברא דהוה מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא אתא אליהו ז"ל אידמי ליה כטייעא אמר ליה כדו בר קיימת קמי מרך שקל ספסירא וקטליה. אמרו ליה רבנן לרב ביבי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי כרום זלות אמר ליה דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם. ר' יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצרך אדם לבריות משתנות פניו ככרום, מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף יש בכרכי הים וכרום שמו כיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים. רבי אמי ורבי אסי אמרי כאלו נדון בשני בתי דינין באש ובמים שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. רב הונא אמר כל שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת בעולם הבא, אמר רבי יוחנן מאי טעמא סביב רשעים (לא) יתהלכון והמתפלל בתוכה בעולם הזה כאלו מתפלל בבית המקדש שנאמר ואהי להם למקדש מעט בגוים: תהלים - פרק יג - המשך רמז תרנט למנצח מזמור לדוד עד אנה ה' תשכחני נצח. אמר ר' יצחק מדה כנגד מדה לפי שאמרתי ארבעה פעמים עד אנה ה', כך אני עתיד למסור אתכם ביד ארבע מלכיות ואתם עתידים לומר עד אנה ה' ארבעה פעמים, אני אמרתי עד אנה מאנתם, עד אנה ינאצוני, ועד אנה לא יאמינו בי, עד מתי לעדה הרעה הזאת, ואתם אומרים לפני ארבעה פעמים עד אנה, עד אנה תשכחני, עד אנה תסתיר את פניך, עד אנה אשית עצות, עד אנה ירום אויבי, עד אנה ה' תשכחני נצח בבבל, עד אנה תסתיר במדי, עד אנה אשית עצות ביון, עד אנה ירום אויבי באדום. ד"א עד אנה ה' תשכחני, נצח, אנשית מה דאמרת לשמואל וגם נצח ישראל לא ישקר. א"ר ברכיה מעשה בזקן אחד שישב ודרש כל אלמנה ויתום לא תענון, אלמנה אחת שמעה אותו אתיא לגביה אמרה זיל השתא ובתר כן אתיא, א"ל אי לאו דשמעית יתם אומר כל אלמנה ויתום לא תענון לא אתיתי לגביך ואת אמר לי זיל ואתיא, כך אמרו ישראל לפני הקב"ה לא באנו אלא דסמיכין אנן על דכתיב כי לא לנצח ישכח אביון ואת מנשי יתנא: תהלים - פרק יג - רמז תרס עד אנה ה' תשכחני. אמר להם הקב"ה ואני שכחתי אתכם הלא אתם שכחתם אותי דכתיב שכחו אל מושיעם, וכי אני הסתרתי פני מכם והלא אתם הסתרתם פניכם ממני שנאמר כי פנו אלי ערף ולא פנים. אמר להם הקב"ה בעולם הזה הסתרתי פנים מכם אבל לעולם הבא כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. עד אנה אשית עצות בנפשי אע"פ שאני משועבדת למלכיות תורה ומצות שנתת לי אני עושה אותם בנשפש, מילה אני עושה ושבת (חלה) אני עושה ומשמרה. דבר אחר עצות בנפשי לקיים תורתך בנפשי אני עושה מפני הגזרות מפני שעו"א גוזרים גזרות עלי לבטל תורתך ומצותיך ואני נותנת נפשי עליהם לכך נאמר ארבעה פעמים עד אנה כנגד ארבע מלכיות. האירה עיני פן אישן המות דלא נעתק בשינתא דמיתה אלא קרב תחיית המתים. דבר אחר דלא נעתק בשינתא דמלכוותא, פן יאמר אויבי יכלתיו אמר ליה הקב"ה לדוד (לב) באיזה טרמיסא אתה אומר דברים הללו, א"ל שאני בוטח בחסדך שנאמר ואני בחסדך בטחתי, באותו חסד שנאמר בו חסדך ה' מלאה הארץ, אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני: תהלים - פרק יג - רמז תרסא דבר אחר ואני בחסדך בטחתי, בתורתך כמה דאת אמר ותורת חסד על לשונה. יגל לבי בישועתך, אמר ר' אבהו זה אחד מן המקראות הקשים שישועתי של הקב"ה ישועתן של ישראל, יגל לבי בישועתנו אין כתיב כאן אלא בישועתך אמר דוד שישועתנו הוא ישועתו. ד"א ואני בחסדך בטחתי בבבל, יגל לבי בישועתך במדי, אשירה לה' ביון, כי גמל עלי באדום, אמר הקב"ה לישראל פרעו לי מה שקדמתי לכם בעולם הזה ואני אגמול לעתיד לבא נסכו לפני מים בעולם הזה כי כבר קדמתי לכם עלי באר ענו לה, נסכו לפני יין בעולם הזה ואני אגמול לכם לעולם הבא יטפו ההרים עסיס, תטלו לפני לולב בחג ותהללו וכבר קדמתי לכם ההרים ררקדו כאילים, ואני פורע לכם לעתיד לבא ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, אמרתי שתעשו סוכה וקדמתי לכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ואני פורע לכם לעתיד וסוכה תהיה לצל יומם, הוי אשירה לה' כי גמל עלי: תהלים - פרק יד - רמז תרסב למנצח לדוד אמר נבל בלבו, אמר הקב"ה לרשעים אתם בלבכם ואני בלבי, אתם אומרים אמרו בלבם נינם יחד ואני בלבי יום נקם בלבי, ורבנן אמרי אמר הקב"ה לרשעים אתם בלב אף אני בלב, אני פורע מכם חרבם תבא בלבם (כתוב ברמז ע"ח ובפסוק וחנה היא מדברת על לבה ברמז קצ"ח). ד"א אמר נבל בלבו זה עשו שנאמר ויאמר עשו בלבו, מה חשב אמר אין דרך שאהרוג את אבא אלא אני אומר לישמעאל אחיו והוא הורגו ואני אהרוג את ישמעאל ואחר כך אהרוג את אחי שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואירש את העולם לבדי. הוא אמר בלבו והקב"ה פרסמו שנאמר כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו, א"ל הקב"ה חייך שאני יודע את מחשבותיך שנאמר יען אמרך שני הגוים האלה לי תהיינה, ומי הודיע וה' שם היה, ולמה נקרא שמו נבל ר' יהודה אמר על שם שמלא כל העולם נבלות העמיד בתי קוצים ובתי קיקולים ובתי קרקסיאות וטרטיאות, רב הונא אמר על שם שמלא מגבלתן של ישראל כל ארץ ישראל שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים. ר' יעקב אמר שעתיד הקב"ה להשירו כנובלת הנושרת מן האילן שנאמר בני נכר יבולו. א"ר סימון נבל זה לבן אתוי דדין אינון אתוי דדין מה לבן רמאי אף עשו רמאי, ועליהם אמר שלמה מרמה בלב חורשי און, אבל הצדיקים וליועצי שלום שמחה, ולמי נתן השלום לישרא שנאמר ה' יברך את עמו בשלום: אוכלי עמי אכלו לחם, אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם, ומי שאינו אוכל מלחמן של ישראל אנו טעם לחם. ה' לא קראו, רב אמר אלו הדיינין, ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות. ר' יוחנן פותרה בשלחן אוכלי עמי פת לישה פת עריכה (פת קלא באטין). ר' שמואל פתר קריא בעו"א שהחריבו את בית המקדש, את מוצא שבשעה שנכנסו אויבים למקדש. (לג) מצאו טלאים בלשכת תמידין ושחטום ואכלום ומצאו לחם הפנים מסודר על השלחן ואכלו אותו. ה' לא קראו א"ר יצחק שלא קראו קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, א"ר סימון מי גרם לאוכליהם של עמי שאכלו לחם על ידי שישראל ה' לא קראו: תהלים - פרק יד - רמז תרסג שם פחדו פחד. ולהלן כתיב שם פחדו פחד לא פחד, שם פחדו פחד בעשרת שבטטים שגלו, לא היה פחד בשבט יהודה ובנימין. ד"א שם פחדו פחד אלו ישראל שהיו מתפחדין בעולם הזה מן הקב"ה ועושין רצונו לפיכך לא היה פחד שאינן מתפחדין מן הדין בעולם הבא. ד"א שם פחדו פחד אלו הרשעים שמתפחדין בעולם הבא שנאמר פחדו בציון חטאים, מי גרם להם לפי שלא היה להם פחד מן הקב"ה שנאמר תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך, מי גרם לך ולא פחדתי אליך: מי יתן מציון ישועת ישראל (כתוב ברמז שצ"ב): א"ר יוחנן הקב"ה עומד ואומר מי יתן והיה לבבם זה להם, אמר הקב"ה אני אמרתי מי יתן אף אתם סופכם להיות מתאוים ואומרים מי יתן מציון, אתה מוצא ב' פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני, ולמה, אמר ר' לוי הרב אומר כתוב אחד והתלמיד אומר כתוב אחד, הרב אומר מי יתן והיה לבבם זה להם והתלמיד אומר מי יתן כל עם ה' נביאים, ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיים בעולם הזה, אבל בעוולם הבא מתקיימין שניהם, דברי הרב מנין ונתתי לכם לב חדש, דברי התלמיד מנין אשפוך רוחי על כל בשר. ד"א למה כתוב שני פעמים, ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי לפי שהתנוקות אומרים בכלל יום שני פעמים אחד שחרית ואחד ערבית הושיענו אלהי ישענו לפיכך כתיב שני פעמים מי יתן. א"ר תנחום אמרית יתיה לפני ר' נחוניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב שני פעמים הושיענו אלהי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים, לפיכך כתיב שני פעמים מי יתן. א"ר תנחום אמרית יתיה לפני ר' נחיניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב שני פעמים הושיענו אלהי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים, לפיכך כתוב שתי פעמים מי יתן, משל לבן מלך שאירס בת מלך וקבעו פרוזדגמא ביום פלוני. בנו של מלך מצפה לשמחתו ובתו של מלך מצפה לשמחתה, מי מעכב פרוזדגמא מעכבת, כך הקב"ה מחכה לישועתן של ישראל וישראל מחכין לישועתו מי מעכב פרוזדגמא שנאמר כי יום נקם בלבי: יגל יעקב ישמח ישראל, יגל אברהם ישמח יצחק אין כתיב כאן אלא יגל יעקב וגו', למה יעקב שמח מכל האבות, אמר ריש לקיש כשישראל חוטאין יעקב מרגיש במערת המכפלה שנאמר כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל במערת המכפלה, וכן כשתבא השמחה יעקב שמח בה מכל האבות. ד"א לפי שהוא מזומן לסעודה שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי, מהו מקורי מזומני, כמה דאת אמר ויתן לו מקום בראשש הקרואים. ורב אמר משל למשיא בתו מי שמח (ל ד) לא אביה של כלה שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אבררהם, הוי כשתבא הגאולה והישואעה לישראל יעקב ישמח יותר מכל האבות, לכך נאמר יגל יעקב ישמח ישראל: תהלים - פרק טו - רמז תרסד מזמור לדוד ה' מי יגור. כתיב נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, אמר דוד אם אור לו בציון ותנור לו בירושלים ה' מי יגור באהלך. כתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, אמר דוד אם חומת אש מבחוץ וכבוד מבפנים מי יכול לשרות בתוכה ה' מי יגור באהלך. ד"א מי ידור באהלך אין כתיב כאן אלא מי יגור מאן יכיל לאיתותבא גבך ומאן יכיל למהוי תותבך, אריב"ל ומה נדב ואביהוא נכנסו להקריב ויצאו שרופים מכאן ואילך ה' מי יגור באהלך. א"ר שמואל כתיב בעוזא וישלח עוזה אל ארון האלהים ויאחז בו וגו' ויחר אף ה' בעווה מכאן ואילך ה' מי יגו'ר באהלך. משל לעירוני שנכנס למדינה וראה אותם מוכרין מיני כתיתין וכל דבר אמר מי יוכל לשבוע מאלו אמרו לו חבריו מי שיש לו מעות, כך אמר דוד לפני הקב"ה ה' מי יגור באהלך, א"ל הקב"ה מי שיש לו מצות פרישות הולך תמים ופועל צדק: תהלים - פרק טו - רמז תרסה דברר אחר הולך תמים זה הקב"ה שנאמר הצור תמים פעלו. ופועל צדק זה הקב"ה שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב. דובר אמת זה הקב"ה שנאמר וה' אלהים אמת. לא רגל על לשונו זה הקב"ה עקם הכתוב ב' ג' תיבות (כתוב ברמז תר"י): לא עשה לראהו רעה זה הקב"ה שנאמר וינחם ה' על הרעה. וחרפה לא נשא קרובו זה הקב"ה (לד) כד אצטריך להון בשטים שנאמר ויהיו המתים במגפה. נבזה בעיניו נמאס זה הקב"ה [שמאס במלכי שאול שנאמר ואני מאסתיו, ואת יראי ה' יכבד זה הקב"ה] דא"ר סימון והעם לא נסע עד האסף מרים מלמד שנתעכב לה הענן. נשבע להרע ולא ימיר ואולם חי אני, ואומר לכן נשבעתי לבית עלי אם להרע לא ימיר להיטיב על אחת כמה וכמה. ורבי אבין אמר נשבע להרע זה שהוא מחסר את הכיס שלו להצר נפשו לעשות מצוה. ורב אמר זה שמשביע יצרו שלא לעבור עבירה כספו לא נתן בנשך זה הקב"ה שלא נתן את התורה בדמים שנאמר ולכו שברו בלא כסף. ושחד על נקי לא לקח, א"ר שמואל אם מתכנשין כל האומות ונותנין כל ממונן בדבר אחד מן התורה אינן יכולין, וכן הוא אומר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מים רבים אלו עובדי אלילים [שנאמר הוי המון עמים רבים וגו'] לא יוכלו לכבות אהבת המקום את ישראל, ונהרות לא ישטפוה אלו עובדי אלילים. ר' עזריה בשם ר' יהודה לעתיד לבא באים כל שרי עובדי אלילים לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקב"ה רבש"ע אלו עובדי אלילים ואלו עובדי אלילים, אלו מגלי עריות ושופכי דמים ואלו מגלי עריות ושופכי דמים מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו אינם יורדין לגיהנם וכי משוא שפנים יש לפניך, אמר לו הקב"ה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה אם נותנין אתם כל ממונכם בדבר אחד מן התורה אין מתכפר לכם, מה כתיב בתריה אחות לנו קטנה מה הקטן הזה כל מה שעושה אין מוחין בידו כך כל מה שישראל מתקלקלין בעבירות כל ימות השנה יו"כ בא ומכפר עליהם שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. ד"א כהולך תמים זה אברהם שנאמר התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק זה יצחק שמסר עצמו לשחיטה. ודובר אמת זה יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב. לא רגל על לשונו זה בנימין שידע מכירת יוסף ולא גלה לאביו. וחרפה לא נשא על קרובו זה פנחס (לה) שהיה משבט לוי והרג לזמרי שהיה משבט שמעון. נבזה בעיניו נמאס זה משה שמאס בביזת מצרים ועסק בעצמות יוסף. ואת יראי ה' יכבד זה דוד ויבא דוד צקלג וישלח מהשלל וגו'. נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות של אביו במטה של חבלים. ואת יר אי ה' יכבד זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שרואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקוראו רבי רבי מורי מורי. נשבע להרע ולא ימיר זה בועז שנשבע ליצרו חי ה' שכבי עד הבקר. ד"א זה אלישע שנאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח. ד"א זה אליהו שנאמר חי ה' אם יהיה השמנים האלה טל ומטר. כספו לא נתן בנשך זה עובדיה שהחביא את הנביאים במערה והיה לוח והאכיל את הנביאים. ד"א זה בית שמאי ובית הלל שלא היו מלמדים את התורה בדמים. ושחד על נקי לא לקח זה שמואל שנאמר הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו. עושה אלה לא ימוט לעולם, אמר רבי שמואל המיוט הזה איני יודע מהו עד שבא שלמה ופירש ומטים להרג אם תחשך. עושה אלה לא ימוט [כשהיה ר"ג קורא המקרא הזה היה בוכה אמר מי יוכל לעשות כל אלה, וכשהיה ר"ע קורא בפסוקים האלה היה משחק. א"ל ר"ג מפני מה אתה משחק א"ל ראה מה כתיב בשרצים] אל תטמאו בכל אלה יכול אינו מטמא אלא בכלם והרי אם נגע בכעדשה מן השרץ טמא ומדה טובה מרובה מן מדת פורענות חמש מאות, ומה זה מי שנגע באחד מהם אפילו בכעדשה טמא כאלו נגע בכלן לא כל שכן העושה מצוה אחת מהן כאלו קיים את כלן, אמר ליה עקיבא נחמתני נחמתני. ד"א וחרפה לא נשא על קקרובו זה משה, בנוהג שבעולם אדם נכנס בפרקמטיא עם חברו הפסיד פורש ממנו ואינו רואה אותו, משה אע"פ שנענש על ידי ישראל שנאמר וירע למשה בעבורם וגו' לא פרק משאן מעליו אלא וישלח ישראל מלאכים: כספו לא נתן בנשך, אר"ש בן אלעזר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך וגו' עושה אלה לא ימוט לעולם הא למדת שכל המלוה ברבית מתמוטט, והא קא חזינן דלא מוופי ברבית ומתמוטטין, אמר רבי אלעזר הללו מתמוטטין ואינן עולין הללו מתמוטטין ועולין: תהלים - פרק טז - רמז תרסז מכתם לדוד. שנולד מהול (ברמז רס"א). אמרת לה' אדני אתה וגו', אמרו רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דר' דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא, א"ל מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי, ואי בר אוריין ובר אבהן יאי ויאי, ואי בר אבהן ולא בר אוריין אשא תיכליה, אמר ליה בר אוריין הוא, אמר ליה ליעל וליתי, חזייה דהוה עכירא דעתיה, פתח ואמר אמרת לה' אדני אתה, אמרה כנסת ישראל רבש"ע החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה טובתי בל עליך איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני בעולם תחלה שנאמר לקדושיםם אשר בארץ המה, כיון דשמעיה דקאמרר אדיר פתח ואמר יבא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים, אדיר זה הקב"ה שנאמר אדיר במרום ה', ויפרע לאדירים אלו ישראל שנאמר ואדירי כל חפצי בם, מאדירים אלו מצרים שנאמר צללו כעופרת במים אדירים, באדירים אלו מים שנאמר אדירים משברי ים. אמר הקב"ה אם אכלת ואמרת ברוך אתה ה' טטובתי בל עליך אל תחזיק לי טובה שאכלת משלי אלא משלך אכלת וכאלו קיימת כל התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת, וסמיך ליה כל המצוה, וכן עשו אבות העולם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה. אמרו חכמים כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל, א"ר אבהו כתיב פן תקדש המלאה הזרע העולם הזה עשוי ככרם מהו פדיונו ברכה. מאי טעמא אמר ריש לקיש אמרת לה' אדני אתה אם אכלת וברכת כאלו אכלת משלך, טובתי בל עליך יובלו כל הטובות ויבואו עליך: ד"א אני מבלה כל הטובות בגופך וגופך לא בלה, א"ר אחא כשאני מביא טובה לעולם בל עליך כמה דאת אמר ובלעדיך לא ירים איש את ידו. לקדושים אשר בארץ המה (ברמז תתצ"ח). ואדירי כל חפצי בם (ברמז תס"ה). ירבו עצבותם, הרבה עצבונות לאדם שנאמר בעצבון תאכלנה, ואומר הרבה ארבה עצבונך. דבר אחר הרבית עצבונות לאבות העולם, אמר לו הקב"ה והפסידו (לו) תלמוד לומר בל אסיך נסכיהם מדם כההיא דתנן ירדו ובאו להם והלכו אל לשכת הגזית וקראו את שמע, רבי ירמיה בשם ר' שמעון אמר היו קוראים מזמורים הללוו הודו לה' קראו בשמו. ולמה היו קורין אותה לפי שכתוב בההן אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק. ד"א ירבו עצבותם אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע הרבית עצבונות לדורות של גזרה ומתו על קדושת שמך, אמר לו הקב"ה והפסידו בל אסיך נסכיהם מדם דמם חביב עלי מדם הקרבנות. אמר רבי בשם רבי אידי שלשה חלקים נחלקו היסורין, אחד נטלו אבות העוללם וכל הדורות, ואחד דורו של גזרה, ואחד מלך המשיח, מה היו עושין דורו של גזרה, מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותם באור ונותנין אותו תחת שיחיהן והיו משיחין את נפשם מהם, וחוזרין ומביאין קרומיות של קנים ונותנין תחת צפרניהם ובדבר הזה מתו על קדושת השם. ד"א ירבו עצבותם אמר דוד לפני הקב"ה בני אדם שממהרין על פתחך לבא ומאחרין לצאת הרבית להם עצבונות עצבון אחר עצבון ממהרין להם ואומרים להם נסכו לפני עבודת אלילים והוא אומר איני מנסך בל אסיך נסכיהם, ואומרים זבח והוא אומר איני זובח, שתה אפילו מים בכוס אדום והוא אומר איני שותה, אומר לו נדור בשם ע"א והוא אומר איני נודר שכך כתוב בתורה ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובל אשא את שמותם על שפתי אלא ה' מנת חלקי, ר' יהודה בשם ר' שמעון בן לוי מהו ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, הגורל הזה תמכני בסיני, חבלים נפלו לי בנעימים שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה. א"ר פנחס הפלת גורלות לעובדי אלילים שלי נמצא בנעימים בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו כאינש דאמר פלנית נפלה לפלן, אף נחלת שפרה עלי על ששמחתי בחלקי נעשה לי שפיר ויאי, רבי ייוחנן אמר שכרן של מצות שפרו עלי. ה' מנת חלקי וכוסי (ברמז ש"ז). חבלים נפלו לי בנעימים, אמר רבי יהושע משל למלך שעשה סעודה וזמן האורחים והיה אוהבו מסב ביניהן ורוצה היה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה אלא נטל את ידו והניח על מנה יפה, וכן הוא אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי יש לך אדם שנתן לו חלק ואינו שמח בחלקו, אבל ישראל מודים שאין חלק יפה כחלקם ואין נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים ואומר אברך את ה' אשר יעצני (ברמז רפ"א). רבי שמעון אומר בשעה שבנו בני אדם את המגדל קרא הקב"ה לשבעים מלאכים המסבבים את כסא כבודו ואמר להם בואו ונבלבל לשונם לשבעים אומות לשבעים לשון שנאמר הבה נרדה ארדה אין כתיב כאן אלא נרדה והפילו גורלות ביניהם שנאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם וזרעו שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמר הקב"ה גורל שנפל לי רצתה נפשי בו שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים: אברך את ה' אשר יעצני וגו', ר' שמואל בר נחמני פתר קריא באברהם אב לא למדו רב לא היה לו, ומי למדו חכמה תנא רשב"י אמר מלמד שומן לו הקב"ה שני כליות והיו נובעות חכמה ודעת: תהלים - פרק טז - רמז תרסח שויתי ה' לנגדי תמיד. זה שאמר הכתוב וכתב לו את משנה התורה, מהו משנה שכתב לו שתי תורות אחת יוצאה ונכנסת עמו ואחת מונחת בבית גנזיו, אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיעא ותולה בזרועו שאנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד, אמר רב צריך אדם לומר כשמברך ברוך אתה ה', ושמואל אמר ברוך ה', על דעתיה דרב שויתי ה' לנגדי. ר' יהודה ורבי זעירא תרוייהו אמרי כל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה מה טעם ארוממך אלהי המלך. כי מימיני בל אמוט. ד"ת היו מימנים לו לדוד (לז) מביאים לו נפלים לדוד והוא בודקן, וכן הוא אומר ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. לכן שמח לבי ויגל כבודי, אמר ר' אבהו גילה בשעה שהקטנים עוסקים בתורה, כבוד בשעה שהגדולים עוסקים בתורה, דבר אחר שמח לבי בדברי תורה, ויגל כבודי במלך המשיח שעתיד לעמוד ממני שנאמר כי על כל כבוד חופה (ברמז רע"ד). אף בשרי ישכון לבטח. תנו רבנן שבעה לא שלטה בהם רמה, אברהם, יצחק ויעקב, משה, ואהרן, מרים, ובנימין, אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, משה ואהרן דכתיב בהו על פי ה', מרים, אמר רבי אלעזר אף מרים מתה בנשיקה, ומפני מה לא נאמר בה על פי ה' מפני שגנאי הדבר. בנימין דכתיב ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ויש אומרים אף דוד דכתיב ידי ה' ישכון לבטח עליו, ויש אומרים אף דוד דכתיב אף בשרי ישכון לבטח, ואידך רחמי הוא דקא בעי. רבי אלעזר ברבי שמעון הוה מפקי מיניה דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא דתמוז ואב ולא מסרח, כל תרבא נמי לא מסרח, כל תרבא דאית ביה שורייקי סומקי מסרח ההכא אפי' שורייקי סומקי לא מסרח, קרי אנפשיה אף בשרי ישכון לבטח: תהלים - פרק טז - רמז תרסט כי לא תעזוב נפשי לשאול. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מאי טעמא כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידו בגן עדן שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, מאי טעמא שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידו בגיהנם שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס לא יתמכו בו: הקב"ה נקרא חסיד שנאמר כי חסיד אני נאם ה', ודוד קורא עצמו חסיד שנאמר שמרה נפשי כי חסיד אני לא תתן חסידך לראות שחת. אמר רב הונא בשם רבי אלכסנדרי כל השוומאי קללתו ושותק נקרא חסיד, ודוד שמע קללתו ושתק לכך נקרא חסיד: תהלים - פרק טז - רמז תרע תודיעני ארח חיים. אמר רבי יודן אמר דוד לפני הקב"ה תודיעני ארח חיים, אמר לו הקב"ה דוד חיים את בעי צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים, ר' זעירא אמר אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע תודיעני אורח חיים, אמר לו הקב"ה דוד חיים את בעי צפה ליסורין ודרך חייים תוכחות מוסר, אמר רב אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע תודיעני ארח חיים, אמר לו הקב"ה דוד חיים את בעי צפה לתורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. דבר אחר אמר הקב"ה חיים את בעיי עשה ואכול שנאמר שמור מצותי וחיה. דבר אחר ארח חיים אלו עשרת ימי תשובה, מהו נעימות בימינך נצח, אמר רבי אבהו זה הלולב שהוא כמי שהוא נוצח ונוטל בימין, בנוהג שבעולם (שני הנדיוסים באין באפרפוס) [הנדרמין רצין בהדרמוס] מי נוטל (בימין) [לולבא] מי שהוא נוצח, כך בה"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון אף ישראל עומדין לפניו בדין ועו"א אומרים אנו זכינו ונצחנו בדין ואין אדם יודע מי נצח אם ישראל אם עו"א עבר ר"ה וכל ישראל באים ביו"כ ומתענין ומתעטפין לבנים, עבר יו"כ ואין אדם יודע למי נמחלו עונותיו אם לישראל אם לועבדי אלילים, כיון שהגיע יו"ט ראשון של חג כל ישראל יוצאין הקטנים והגדולים ולולביהן בידיהם מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם שנאמר נצח ישראל וגו', והוא שדוד אמר לישראל קיימתם מצות לולב שנקרא נעים שנאמר נעימות בימינך נצח הרי מבושרים אתם שנצחתם לעובדי אלילים. שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע שמחות אלא שבע אלו שבע מצות שבחג ארבעה מינין שבלולב סוכה חגיגה ושמחה. דבר אחר תורה נביאים וכתובים משנה תוספתא גמרא אגדה. [ד"א אלו שבע כתות של צדיקים שעתידין לראות פני השכינה], ואי זו היא מעולה וחביבה, זו שעומדת על ימינו של הקב"ה שנאמר נעימות בימינך נצח, תרין אמוראין חד אמר זו היא שבאה מכח התורה שנאמר מימינו אש דת למו, וחרינא אמר אלו סופרים ומשנים ומלמדי תינוקות לאמתן שהן עתידין לישב בצלו של הקב"ה שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד: תהלים - פרק יז - המשך רמז תרע שמעה ה' צדק זו קריאת שמע, הקשיבה רנתי זו רנון תורה, האזינה תפלתי זו תפלה, בלא שפתי מרמה זו מוס, מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא תקיעת היום במוסף, אמר רבי תחליפפא קרא אמר יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה סמך תקיעה למוסף. דבר אחר מה ראה דוד לומר חמשה דברים בזה הפסוק ואחר כך מלפניך משפטי יצא, אלא אמר דוד רבש"ע אם יצא דיני ביו"כ בבקר איני יכול לעמוד אלא מאחר שאקרא קריאת שמע ואתפלל ארבע תפלות אחר כך מלפניך משפטי יצא. ד"א שנו רבותינו (לח) המלך לא דן ולא דנין אותו, אמר רבי יוחנן אמר דוד רבש"ע אתה מלך ואני מלך נאה למלך לדון את המלך. ד"א אמר דוד לפני הקב"ה אין יכול לוותר עונותי אלא אתה לפיכך מלפניך משפטי יצא, אמר רבי לוי בשעה ששלח הקב"ה מלאך לפני ישראל כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך, מה כתיב בתריה השמר מפניו וגו' כי לא ישא לפשעכם אינו יכול לותר לכם מפני שהוא שליו, כך אמר דוד הואילל ואין אחר זולתך יכול לוותר מלפניך משפטי יצא. ד"א אפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו אלו נפלתי ביד שונאי הן מכלין אותי. ד"א מלפניך משפטי יצא אמר רבי לוי אמר הקב"ה לדוד על חנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם, אמר ליה דוד רבש"ע כתבת בתורתך ושחד לא תקח והן מתיראין ליקח שחד ולדון אותי, אבל אתה שאתה נוטל שחד שנאמר שחד מחיק רשע יקח, ומהו השחד שהקב"ה נוטל מן הרשעים בעולם הזה תשובה וומעשים טובים, אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה שאני נוטל שחד בעוה"ז, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שחד שנאמר לא ישא פני כפר. ד"א שמעה ה' צדק, בשעה שאמר דוד לגלית אתה בא אלי בחרב ובחנית. הקשיבה רנתי, כשברח מפני שאול במערה, האזינה תפלי במעגל שהיה מתירא מפני אבנר, בלא שפתי מרמה בזפים ויעלו זפים אל שאול. בחנת לבי (ברמז קמ"ו). כיון שבחנו הקב"ה ולא עמד התחיל צווח תמוך אשורי במעגלותיך, אמר לו ולא אמרתי לך שאינך יכול לעמוד לפיכך אני קראתיך כי תענני אל. הפלה חסדיך מושיע חוסים, אמר דוד רבש"ע תן לי מאותה רטיה המופלאה שיש לך, שמרני כאישון בת עין, אמר רבי יודן בשם רבי לוי אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין מזיקין אדם פושט ידו בתוך המזיק והקב"ה משמרו, אמר רבי יהושע בן לוי כשאדם הולך בדרך איקונין של מלאכים הולכים לפניהם ומכריזין ואומרים תנו מקום לאיקונין של הקב"ה, רבנן אמרין פראמא נתוונה לפני עיניהם שלא יזיקו כגון החמרים הללו של הטוחנים, וכשעונותיו של אדם גורמין אותו הכסוי של פניו מתגלה ומביט באדם והוא ניזוק: תהלים - פרק יז - רמז תרעא דבר אחר אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שמרני כאישון בת עין, אמר לו הקב"ה שמור מצותי וחיה, אמר רבי חייא משל למה הדבר דומה לשנים שהיו להם כרמים אחד היה בגליל וכרמו ביהודה, אחד היה ביהודה וכרמו הגליל, לימים פגעו זה בזה אמר אחד לחברו שמור כרמי בגליל ואני אשמור כרמך שביהודה אם הברת כרמי אוביר כרמך, כך אמר הקב"ה אם שמרתם את תורתי אשמור אתכם שנאמר כי אם שמור תשמרון אם שמרתם תשמרון. אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה לאדם נרי בידך ונרך בידי, נרי בידך כי נר מצוה ותורה אור, נרך בידי נר ה' נשמת אדם, אם שמרת שלי אשמור שלך. קומה ה' קדמה פניו (ברמז תרט"ו): קדמה פניו, קדמה לרשיעא עד לא יקדמינך. הכריעהו לחובה כמה דאת אמר המה כרעו ונפלו: פלטה נפשי מרשע וגו' מאותו רשע שבא מכח של אותו חרב ועל חרבך תחיה. ד"א פלטה נפשי מרשע מאותו רשע שהוא חרבך שאתה רודה בו עולמך, ריב"ל אמר מאותו רשע שעתיד ליפול בחרבך, הדא הוא דכתיב כי רותה בשמים חרבי, ממי שמבטל את התורה שנקרא חרב שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ממתים ידך ה' ממתים מחלד, מדבר בנבוכדנאצר, אמר דוד רבש"ע מה גבורים הם שנטלו שלטון תחת ידך שהשלטת אותם בעולמך לשעבד את בניך ואיזה זה נבוכדנאצר ובלשצר, ואין ממתים אלא גבורים כמה דאת אמר ונחרם את כל עיר מתים. ממתים מחלד שהשלטת אותם על הארץ ואין חלד אלא העולם כמה דאת אמר האזינו כל יושבי חגד. חלקם בחיים בחיי העולם הזה שהשלטת אותם ונתת להם שלוה, וצפונך תמלא בטנם שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכת בית המקדש שנאמר ויוצא משם את כל אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך, ישבעו בנים זה אויל מרודך שנאמר ועבדו אותו כל הגוים את בנו ואת בן בנו, והניחו יתרם לעולליהם יתומה אחת נשתיירה זו ושתי עשית אותה אוגסטא בעולמך במלכות שאינה שלה שנאמר גם ושתי המלכה וגו'. ממתים ידך ה' מדבר בעשו הרשע גבורים הם שנטלו שלטון מתחת ידך. ממתים מחלד שהשלטת אותם בעולמך, חלקם בחיחים בחיי העולם הזה שהשלטת אותם ונתת להם שלוה, וצפונך תמלא בטנם שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות, ישבעו בנים זה אספסיאנוס וחבריו, והניחו יתרם לעולליהם זה שני יתומים שנשתיירו מהם רומוס ורומילוס זמנתה להם זאבה אחת שתינק אותם עד שהגדילו ונעשו מלכים גדולים. ד"א ממתים ידך מדבר בדורו של גזרה מה גבורים הם שנתנו נפשם על קדושת שמך ומתו תחת ידך, ממתים מחלד שהעלו גופן חלודה כגון רשב"י שהיו טמונים במערה הוא וב נו י"ג שנה עד שהעלה גופן חלודה. אמר לו הקב"ה דוד הפסידו חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם וצפונם אינו אומר אלא וצפונך (לט) נתבשר שחלקו עמהן לעתיד לבא באותם טובות דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ישבעו בנים יראה אל עבדך וגו', והניחו יתרם לעולליהם ועושה חסד לאלפים, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אלו באים מכח תורה ומעשים טובים אבל אני איני בא לפניך אלא כעני המבקש צדקה, אני בצדק וגו' אשבעה בהקיץ תמונתך שאמרת בעה"ז כי לא יראני האדם וחי, אבל לע"ל בהקצת מתים אני שבע לראות שנאמר הנה אלהינו זה קוינו לו, ואומר כי עין בעין יראו: אני בצדק אחזה פניך, ראה כמה כחה של צדקה שבפרוטה שאדם נותן לעני זוכה ומקביל פני שכינה, בנוהג שבעולם מטרונא המקבלת פני המלך היא עושה עטרה לפי כבודה ועל ידי העטרה שמכנסת לעטר את המלך רואה פני המלך ובפרוטה שאדם נותן לעני זוכה ומקביל פני שכינה. דבר אחר אני בצדק אחזה פניך, מה ראה דוד לפרש כחה של צדקה לבדה בזכותה, אלא ללמדך שאפילו רשעים שאין בידם אלא זכות של צדקה לבדה זוכין ומקבלין פני שכינה שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר, הכל רואין צדיקים ורשעים, אם כן מה בין צדיקים לרשעים, אלא כדי שידעו הרשעים לפני מי הם מכעיסין וידעו הצדיקים לפני מי הם יגעין. ד"א אני בצדק אחזה פניך, לפי שהרשעים בעולם הזה שלוים ושקטים וכופרים בהקב"ה ומכעיסים ואתו וצדיקים מתיסרים ומתים על שם יוצרם, לכך אמר דוד איני מרותם שמכעיסין לפניך אלא מאותם שיגעים לפניך בתורה שנאמר בה צדק צדק תרדוף, לכך נאמר אני בצדק אחזה פניך. ד"א ממתים ידך, אמר רבי חמא בר חנינא ואי תימא רבי יצחק הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנאמר חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים, רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא תמלא בטנם וכתיב התם וימלאו ימיה ללדת. ד"א ממתים ידך ה' מה גבורים הם אותם שנטלו את חלקם בחיים ואיזה זה שבטו של לוי, ממתים מחלד אלו שלא נטלו חלקם בארץ, חלקם בחיים אלו קדשי מקדש, וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול, ישבעו בנים כל זכר בבני אהרן יאכלנה, והניחו יתרם לעולליהם והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. אני בצדק אחזה פניך. ר' דוסתאי בר ינאי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם מביא דורון למלך ספק מקבלו ספק אין מקבלו ואם תאמר מקבלו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה ואם תאמר רואה פני המלך ספק עושין לו רצונו ספק אין עושין לו רצו נו, אבל הקב"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. אמר רב נחמן אלו ת"ח שמקיצין שינה מעיניהן בעוה"ז והקב"ה משביען מזיו שכינתו לעוה"ב. רבי יהודה אומר וישלחהו ה' אלהים מגן עדן שלוי מגן עדן בעוה"ז ולא שלוח מגן עדן לעוה"ב, רבי נחמיה אומר שלוח מגן עדן בעוה"ז ובעוה"ב, ודא מסייעא לרבי יהודה אני בצדק אחזה פניך לכשיקיץ אותו שנברא בדמותך אותה שעה אני בצדק אחזה פניך אותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה: תהלים - פרק יח - המשך רמז תרעא למנצח לעבד ה' לדוד. זש"ה לך יום אף לך לילה (ברמז רי"ח רקס"ה). מה ראה דוד לומר במזמור הזה לעבד ה', ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף לו וקורא לו שם חביב, בוא וראה בבני קרח ער שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים לאחר שעשו תשובה כתיב למנצח על שושנים לבני קרח, קודם שעשו תשובה לא נקראו ידידים משעשו תשובה נקראו ידידם שנאמר לבני קרח משכיל שיר ידידות, וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נקרא עבד משעשה תשובהה נקרא עבד: למנצח לעבד (ברמז ס'): ויאמר ארחמך ה' חזקי רחמאי יתך כדמתרגמין ואהבת ותרחם. דבר אחר ארחמך אקרא אותך חנון ורחום, דבר אחר אמלא אותך רחמים על בריותיך. (רכל המזמור בשמואל ברמז קנ"ז): תהלים - פרק יט - רמז תרעב השמים מספרים כבוד אל. רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש בפני הקב"ה שנאמר וראש עפרות תבל. הים אין לו עינים בפני הבריות ויש לו עינים בפני הקב"ה הים ראה וינוס. הארץ אין לה אזנים בפני הבריות ויש לה אזנים לפני הקב"ה שנאמר ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה'. הים אין לו ידים ובפני הקב"ה יש לו ידים שנאמר זה הים גדול ורחב ידים, והארץ הנה היא רחבת ידים. שמים אין להם לב ובפני הקב"ה יש להם לב שנא' עד לב השמים, וכן הים שנאמר קפאו תהומות בלב ים. הארץ אין לה טבור וירכתים ולפני הקב"ה יושב על טבור הארץ והארץ לעולם עומדת, וקצתים מירכתי ארץ. הארץ אין לה פנה ולפני הקב"ה יש לה פה ותפתח הארץ את פינה, השמים יש להם פה השמים מספרים כבוד אל, אמר ישעיה רנו שמים כי עשה ה', א"ל אף אנו מקלסים השמים מספרים כבוד אל, א"ל משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו מדינות הרבה וכל אחת אומרת כך וכך זהב כך וכך כסף יש לו למלך וכך וכך עבדים, היה שם פקח אחד אמר ליה מנין אתם יודעין ואתם רחוקים ממנו אלא במדינה שהוא דר בה הוא נאה לומר עטרו ושבחו של מלך שיודעה מהו כבודו, כך אמר דוד אין הארץ ודריה יכולים לומר שבחו של הקב"ה ומי יוכל לומר שבחו של הקב"ה השמים והרקיע שנאמר השמיים מספרים כבוד אל, ואימתי הכל מקלסין אותו כשירומם קרנם של ישראל שנאמר הללו את ה' מן הארץ, אימתי וירם קרן לעמו (כתוב ברמז תר"ל וברמז תס"ה): השמים מספרים. (מ) והלא הם במקומם ואינם זזים משם לעולם, אלא אע"פ שהכל שלו והכל מעשה ידיו אין שמחתו של הקב"ה אלא (מ) בזרעו של יעקב: יום ליום יביע אומר. מה טיבן של שני ימים הללו, אלא זה יומו של משה שבשר יומו של יהושע שנא' היום הזה אחל תת פחדך, היכן מצינו שעמדה לו חמה למשה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק שנאמר וידי משה כבדים וגו' עד בא השמש, וכי עד אותה שעה לא בא השמש, אלא מכאן שעמדה לו השמש, זה שאמר הכתוב יום ליום יביע אומר זה יומו של משה שבשר יומו של יהושעשנאמר ושים באזני יהושע, אמר ליה יהי רצון שתעמוד לך החמה כדרך שעמדה לי. דבר אחר יום ליום יביע אומר זו תורה נביאים וכתובים, אין אומר ואין דברים (מא) אלו הלכות, בכל הארץ יצא קום אללו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובקצה תבל מליהם זה ארץ ישראל שהיא תבלו של עולם. דבר אחר ובקצה תבל אלו ההגדות שמקדשין שמו של הקב"ה בהן. לשמש שם אהל בהם משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו אבנים טובות ומרגליות בתוך ביתו ובקשו בני מדינה לקנות ממנו בדמים בסתר. אמר להם איני נותן לכם אלא בפרהסיא, כך כשנתן הקב"ה תורה לישראל כתב לא מראש בסתר דברתי: תהלים - פרק יט - רמז תרעג והוא כחתן יוצא מחפתו. משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה לבנו ועבדיו ובני ביתו מסובין לפניו כל שבעה, לאחר שבעה נפטרו ממנו, לימים בא אחד מהם אמרו למלך בא פלוני נתעטף ויצא לקראתו ואמר לו בא בשלום ואמר לו שב שעה אחת עד שתגיע (מב) זמן סעודה, וכן השני, כך הצדיקים בשעה שנפטרין לבית עולמם שנארמ יבא שלום ינוחו על משכבותם כאדם שמקבל אורחין בשמחה ובסבר פנים יפות לכך נאמר ישיש כגבור לרוץ ארח. השמים מספרים כבוד אל, אמר ר' יעקב בר זבדי משל לגבור שנכנס למדינה ולא היו יודעים מה כחו, אמר להם פקח אחד מן אבנא דהוא מתגושש בה אתם יודעים מה כחו, כך משמים אנו לומדים מה כחו של מקום וכתיב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מלמד שהעליונים והתחתונים אין בהם אלא כדי משמוש אצבעותיו של הקב"ה, למה הדבר דומה למלך שמתח וילון על פתח פלטין שלו אמר המלך כל מי שהוא חכם יאמר מה היא השמלה זו וכל מי שהוא עשיר יעשה במותה וכל מי שהוא גבור יגע בה וכו'. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא ממה שהשמים הללו מורידין גשמים והארץ מגדלת הבריות אוכלין ומקלסין להקב"ה לפיכך השמים מספרים וגו' ומעשה ידיו מגיע הרקיע כשישראל חוטאים מה כתיב יגלו שמים עונו, וכשהם זוכים מה כתיב יפתח ה' לך וגו'. יום ליום יביע אומר, כתיב במשה ויהי שם עם ה' ארבעים יום והלא כתיב ונהורא עמיה שרא, וכתיב גם חשך לא יחשיך ממך, ומנין היה משה יודע מתי יום ומתי לילה שהוא מחשב ארבעים יום וארבעים לילה, א"ר אבדימי בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה. דבר אחר כשראה החמה כורע לפני הקב"ה היה יודע שהוא לילה, ראה לבנה וכוכבים ומזלות כורעים היה יודע שהוא יום, וכשראה תפלה קודמת לקרריאת שמע יודע שהוא לילה, קריאת שמע קודמת לתפלה יודע שהוא יום. דבר אחר יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, אמר ר' עזריה יומו של יהושע (מג) מתנה ליומו של דבורה ובררק, ויומן של דבורה וברק מתנין כמה נסים ופלאים נעשו בהם, א"ר יוחנן בשעה שהזקנים נכנסין לעבר את השנה נוטלין מן היום ונותנין ללילה ומן הלילה ונותנין ליום, כיצד ארבע תקופות בשנה מתקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלשים בשעה, מתקופת תמוז עד תקופת תשרי היום פורע לילה, מתקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורעה ליום. נמצא תקופת ניסן ותשרי אין זה חייב לזה נוטלים זה לזה (בפיסטיא) [בפנוסין] ופורעין (בפיסטיא) [בפנוסין] ואין אחד שומע ביניהם ופורעין זה לזה בלא דין ודברים אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. ולמטן כשהזקנים נוטלין מן היום ונותנין ללילה ונוטלין מן הלילה ונותנין ליום, אין אומר ואין דברים, כשיוצאין מבית הועד בכל הארץ יצא קום, הם אמרו אימתי ראש השנה ואימתי שאר מועדות, ובקצה תבל מליהם כמה בחדש כמה בתקופה, לשמש שם אהל בהם (ברמז תקצ"ג). רבי נחמני בשם רבי נתן כקלע של ספינה השמש מהלך, רבי ברכיה אומר כספינה הבאה מבריטניא שיש בה שס"ה חבלים כמנין ימות החמה, אריב"ל בכל יום ויום החמה והלבנה מכסות עיניהם מן האורה של מעלה והם מעכבין לצאת, מה עושה להם הקב"ה מורה בהן חיציו והן מהלכין לאורו שנאמר לאור חציך יהלכו, רבי לוי אומר בכל יום ויום עומדין לדין לפני הקב"ה למה שהם מתביישין לצאת ואומרים שהבריות משתחוין להם ומכנעיסין להקב"ה, מה הקב"ה עושה מורה בהם חציו והם יוצאין על כרחם שנאמר בבקר בבקר משפטו יתן לאור, ומהו לא נעדר לא פסקין כמה דאת אמר איש לא נעדר, מהו ולא ידע עול בושת לא חכמין ולא בהתין טעוון דפלחין להון לקיין ולא בהתין. רבי חנינא בשם רבי אבהו הלוכו הוא קלוסו שנאמר ממזרח שמש עד מבואו, אמר רב הונא הוא שיהושע אמר לשמש שמש בגבעון דום, א"ל שתוק את (מד) ואנא קאים: והוא כחתן יוצא מחופתו. מה החתן הזה נכנס גבור ויוצא חלש אף השמש יוצא גבור ונכנס חלש מעונותיהם של בריות, מה החתן הזה נכנס טהור ויוצא טמא כך השמש יוצא טהור ונכנס טמא, יכול שהוא עושה (מה) אנגריא, תלמוד לומר ישיש כגבור לרוץ אורח מלמד שהוא עושה לו שביל בפני עצמו, רבי הושעיא בשם רבי יצחק בר'' זעירא לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שהוא נעשה כמין חדרה של דם מה טעם ישיש כגבור לרוץ אורח, ואין אורח אלא דם של נשים, כמה דאת אמר חדל להיות לשרה אורח כנשים: תהלים - פרק יט - רמז תרעד ואין נסתר מחמתו. ולעתיד לבא מי נסתר מחמתו, א"ר אחא מי שעוסק בתורה שכן כתיב אחריו תורת ה' תמימה, וכן הוא אומר אין חשך ואין צלות להסתר שם פועלי און, ומי נסתר מי שהוא עוסק בתורה שנאמר זכרו תורת משה עבדי. החמה שלש אותיות מן השם כתובין על לבו והמלאכים מנהיגין אותו אלו שמנהיגין אותו ביום אין מנהיגין אותו בלילה והחמה עולה במרכבה ורוכב מעוטר כחתםן שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו, והחמה קרנותיו ופניו מביטות לארץ של אש. קרנותיו ופניו מביטות למעלה של ברד, אלולי הברד שהוא מכבה שלהבותיו של אש היה העולם נבער שנארמ ואין נסתר מחמתו, בחורף הופך את פניו של מעלה למטה אלולא האש שהוא מחמם את פניו של ברד אלולא זה לא היה יכול לעמוד לפני הקור שנאמר לפני קרתו מי יעמוד: תורת ה' תמימה. רבי חייא בשם רבי יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק זה שהוא עומד תחתיו מתחיל ממקום שהאחר התחיל אם אומר אתה ממקום שהאחר פסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא נתברכו לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא נתברכו לפניהם, וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש שתהא כלה תמה. תורת תמימה, רבי ירמיה ורבנן חד מנהון אמר למה היא תמימה שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת נשפ שיהא תמימה, עדות ה' נאמרנה שהיא מחכימת פתי למה היא מחכימת פתי שהיא נאמנה. דבר אחר אימתי היא תמימה בשעה שהיא יוצאה (מו) מפי תמים, ואימתי היא נאמנה בשעה שהיא יוצאה מפי נאמר, רבי תנחומא פתר ליה בששה סדרי משנה, תורת ה' תמימה זהה סדר נשים. עדות ה' נאמנה זה סדר זרעים שהוא מאמין בחייו של עולם וזורע. יראת ה' טהורה זה סדר טהרות שהוא מפריש בין טומאה לטהרה. פקודי ה' ישרים משמחי לב זה סדר מועד שיש בה סוכה ולולב ומוומועדות שנאמר בהם ושמחת בחגך.. מצות ה' ברה מאירת עינים זה סדר קדשים שהיא מאירת עינים לקדשים. משפטי ה' אמת צדקו יחדו זה סדר נזיקין שיש בו כל הדינין: תהלים - פרק יט - רמז תרעה דבר אחר פקודי ה' ישרים משחמי לב. תני חזקיה הר' חייא דברי תורה עטרה לראש, ענק לצואר, מלוגמא ללב, קילורית לעינים, רטיה למכה, כוס עקרין למעים. עטרה לראש כי לוית חן הם לראשך. ענק לצואר וענקים לגרגרותיך, מלוגמא ללב פקודי ה' ישרים משמחי לב. קילורין לעיניים מצות ה' ברה מאירת עינים, רטיה למכה רפאות תהי לשרך כוס עקרין למעים ושקוי לעצמותיך, ומנין שנבלעת ברמ"ח אברים שנאמר ולכל בשרו מרפא. תורת ה' תמימה, התורה תמיימה וישראל הם תמימים כשקבלו אותה, אתה מוצא כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומין אמר הקב"ה התורה שלמה היא ואתן אותה לבעלי מומין אמתין עד שיעמדו בניהם אני מאחר בשמחתהה של תורה, מה עשה להם הקב"ה רפא אותם ונןתן להם את התורה, ומנין מי שהיה סומא שהיא רואה שנאמר וכל העם ארואים, ומי שהיה חרש היה שומע שנאמר נעשה ונשמע, ומי שהיה חגר היה שלם ויתיצבו בתחתית ההר. פקודי ה' ישרים משמחי לב א"ר שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב אמרת ה' צרופה, זכה משחמתו לא זכה צורפתו. יראת ה' טהורה עומדת לעד, א"ר יוחנן זה המלמד תורה בטהרה, מאי היא, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, א"ר חייא בר אבא נאמנת היא להעיד על לומדיה: תהלים - פרק יט - רמז תרעו אמר רבי אבין דברי תורה נמשלו לקונדיטון שיש בו יין ויש בו דבר ויש בו פלפלין, יש בו יין דכתיב כי טובים דודיך מיין, ויש בו דבש מתוקים מדבש ונופת צופים, ויש בו פלפלין צרופה אמרתך מאד. יראת ה' טהורה, א"ר לוי לפי שהיה אהרן ירא את השם שנאמר ואתנם לו מורא וייראני לפיכך נתנה לו פרשה אחת בתורה שאינה זזה לא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואיזו היא זו פרשת המת שלא יהיה מטמא למתים שנאמר אמור אל הכהנים בני אהרן. צדקו יחדיו (ר"ל) [ר"י] אמר (מז) מקל וחומר צדקו, (ור"י) [ור"ל] אמר מגזרה שוה. ההנחמדים מזהב ומפז רב. אין אנו יודעין (מח) מי (אמרם) [חמדם] אם ישראל אם אוה"ע, בא שלמה ופירש בצלו חמדתי וישבתי. בשמרם עקב רב כל המשמר אותם אין סוף למתן שכרם מה רב טובך וסוף נעשה רב. ד"א כל מי שמשמר את התורה עד עקב הוא רב ופותחין לו פתח: בוא וראה היאך דוד משבח את התורה הנחמדים מזהב ומפז רב ולא עוד אלא בכל מיני תבואה אין חביב מסלת נקיה שהוא נפה בנפה ודברי תורה חביבין ממנה שנאמר ונפת צופים, א"ר חנינא אם תאמר שאין בכל המשקין מתוק מדברש דברי תורה מתוק מדבש, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע את תאמר (מט) מאחר שהן מתוקין כפרתי בהם חס ושלום אלא גם עבדך נזהר בהם, בשמרם עקב רב אפילו מצות שאדם דש בעקביו ולפיכך מה רב טובך: תהלים - פרק יט - רמז תרעז שגיאות מי יבין. תנא ר' שמעון בן יוחאי גבורים הם הצדיקים שהם יודעים לפתות את בוראם וידועים היאך לקלס לבוראם ראה דוד היאך מקלס התחיל מקלס בשמים השמים מספרים כבוד אל, אמרו לו השמים שמא את צריך לכלום, ומעשה ידיו מגיד הרקיע, אמר לו הרקיע שמא את צריך כלום, התחיל מזמר והתחיל מקלס לתורה תורת ה' תמימה, אמר לו הקב"ה דוד מה את בעי א"ל שגיאות מי יבין שגייתא דעבדינן קמך אלהא שרי לן, א"ל הא שביק לך, גם מזדים חשוך עבדך אלו הזדונות, אל ימשלו בי אז איתם אלו תוקפי עבירות כענין שנאמר אל נחל איתן. ונקיתי מפשע רב. אותו עון רב. דרש רבי דוסתאי דמן ביבי למה דוד דומה לסוחר כושי, א"ר אחא הכושיים הללו יודעים לסבב את הפתחים בתחלה הם אומרים יש לכם מעט מים, מששתה הוא אומר יש לכם בצל אחד נותנין לו אומר להם בצל בלא פת נסיב לבא, כך הצדיקים יודעים לרצות את בוראם שנאמר שפתי כהן ישמרו דעת, שפתי צדיק ידעון רצון, אבל רשעים ופי רשעים תהפוכות שאינם יודעים לרצות את בוראם: אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שגיאות מי יבין שביקא לך, ומנסתרות נקני שביקרא לך, גם מזדים חשוך עבדך דלא לישתעו בי רבנן שביקא לך, אל ימשלו בי אז איתם שלא יכתב סורחני, א"ל ומה יו"ד שננטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו, כל הפרשה כלה על אחת וכמה וכמה. ונקיתי מפשע רב, א"ל רבש"ע מחול לי על אותו עון, א"ל כבר עתיד שלמה לומר בחכמתו היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה, אמר ליה כל היכי נטרד ההוא גברא אמר ליה קקביל עלך יסורין, אמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד שנאמר תחטאני באזוב ואטהר, ונסתלק הימנו שכינה שנאמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, ופירשו ממנו סנהדרין דכתיב ישובו לי יראיך והני ששה חדשים מנא לן דכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנה, וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו': תהלים - פרק יט - רמז תרעח יהיו לרצון אמרי פי. שיעשו לדורות ויחקקו לדורות ואל יהו קורין בהן כקורין בספרי מירס אלא יהו קורין בהן והוגין בהם ונוטלין שכר עליהן כנגעים ואהלות, א"ר ירמיה בשם רבי יוחנן אגורה באהלך עולמים וכלי תעלה על דעתך שדוד מבקש דירת שני עולמים, אלא יהו קורין ומזכירין אוותי בבתי כנסיות ובתי מדרשות כאלו אני קיים: יהיו לרצון אמרי פי, מכדי משמע דאמרי ומשמע דבעינא למימר מאי טעמא קבעוה רבנן בסוף, א"ר יהודה בריה דר' שמעון בן פזי הואיל ולא אמרה דוד אלא לאחר שמונה עשר מזמורים קבעוה רבנן נמי לאחר שמונה עשרה ברכות, הני תמני סרי תשע עשרה הויין, אלא אשרי ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא. ה' צורי וגואלי, צורי בים וגואלי בעמלק. צורי במרה וגואלי בסיני, צורי בעולם הזה וגואלי בעולם הבא. שלש תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה וסמך ושחט, תכף לנטילת ידים ברכה שאו ידיכם קדש וברכו את ה', תכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי וגו' מה כתיב ברתריה יענך ה' ביום צרה, א"ר יוסי בר בון כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה אין פגול נוגע באותו קרבן, כל מי שהוא תוכף ברכה לנטילת ידים אין השטן מקטרג באותה סעודה, וכל מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הדבר דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך לידע מה עסקו מצאו שהפליג אף הוא הפליג, אכך אדם מקרבו להקב"ה אליו ומרצהו בששבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לתבוע צרכיו: תהלים - פרק כ - רמז תרעט יענך ה' ביום צרה. זה שאמר הכתוב יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל והם מבקשים אותי (נ) ויהיו משתפין כבודי עמהם באותה שעה אני עונה אותם שנאמר יקראני ואענהו, למה עמו אנכי בצרה, א"ר יודן משל ללמה הדבר דומה לאשה עוברה שהיה לה כעס עם אמה ועלתה אמה למעלה ובשעת לידתה היתה צווחת מלמטה והיתה אמה שומעת קולה מלמעלה והיתה אף היא צווחת כנגדה והיו שכנותיה אומרות לה מה טוביך וכי את יולדת עמה, אמרה להם בתי יולדת בצער אע"פ שהכעיסה לי איני יכולה לסבול צווחתה אלא הריני צווחת עמה לפי שצרת בתי שלי הוא, כך כשחרב ביהמ"ק באה קול בכיה ויללה בכל העולם כלו שנאמר ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא וגו', אמרו מלאכי השרת לפני הקב