פרק א - רמז תתקכט פרק ב - רמז תתקלב פרק ג - רמז תתקלב פרק ד - רמז תתקלה פרק ה - רמז תתקלז פרק ו - רמז תתקלח פרק ז - רמז תתקמ פרק ח - רמז תתקמ פרק ט - רמז תתקמג פרק י - רמז תתקמד פרק יא - המשך רמז תתקמז פרק יב - המשך רמז תתקמז פרק יג - המשך רמז תתקנ פרק יד - המשך רמז תתקנ פרק טו - רמז תתקנג פרק טז - המשך רמז תתקנג פרק יז - המשך רמז תתקנו פרק יח - המשך רמז תתקנו פרק יט - המשך רמז תתקנט פרק כ - המשך רמז תתקנט פרק כא - המשך רמז תתקנט פרק כב - המשך רמז תתקנט פרק כג - המשך רמז תתקס פרק כד - המשך רמז תתקס פרק כה - המשך רמז תתקסא פרק כו - המשך רמז תתקסא פרק כז - המשך רמז תתקסא פרק כח - המשך רמז תתקסא פרק כט - המשך רמז תתקסב פרק ל - המשך רמז תתקסב פרק לא - המשך רמז תתקסד משלי - פרק א - רמז תתקכט משלי מ"ם גדולה מלמד שהתענה מ' יום שתנתן לו חכמת התורה כמשה דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. ד"א זש"ה והחכמה מאין תמצא מלמד שהיה שלמה מחפש ואומר היכן היא החכמה מצויה. ר' אליעזר אומר בראש, ר' יהושע אומר בלב, ואתיא כדעתיה דר' יהושע דאמר החכמה היא בלב דכתיב נתתה שמחה בלבי, ואין שמחה אלא חכמה שנאמר חכם בני ושמח לבי, למ"ד אל תקרי למ"ד אלא לב שהלב הוא מבין דעת שנאמר חכם לב יקח מצות חוזר באותיות, ואף דוד פרש עליה לב טהור ברא לי אלקים מפני מה נתנה חכמה בלב לפי שכל האברים תלוים בלב, אמר שלמה אני לא אעשה כמו שעשה אבא, אבא פתח חכמתו בראש אותיות וסיים באמצע כל הנשמה תהלל יה, אבל אני איני עושה כן אני פותח באמצע אותיות ומסיים בסוף אותיות, פותח באמצע אותיות במקום שיש חכמה, והיכן חכמה נתונה בלב שנתונה באמצע האדם, נמצאת אומר שדוד תפס כדברי ר' אליעזר ושלמה תפס כדברי ר' יהושע, ולא עוד אלא שהלב נתון ביד הקב"ה שנאמר פלגי מים לב מלך ביד ה', וכיון שראה שלמה שהחכמה נתונה בלב משם התחיל שנאמר משלי שלמה. בן דוד וכי אין אנו יודעים שהוא בן דוד, אלא כל מה שעשה לשבחו של דוד עשה. מלך ישראל וכי אין הכל יודעים שהוא מלך ישראל אלא כל מה שעשה לשבחן של ישראל עשה וכו' (כתוב בריש שיר השירים ובריש קהלת): לדעת חכמה ומוסר. אם מוסר למה חכמה ואם חכמה למה מוסר, אלא אם יש באדם חכמה הרי הוא לומד מוסר ואם אין באדם חכמה אינו יכול ללמוד מוסר. ד"א לדעת חכמה ומוסר אם יש באדם חכמה הרי דברי תורה מסורים בידו ואם אין בו חכמה אין דברי תורה מסורין בידו. להבין אמרי בינה. שצריך אדם שיהא בו בינה להבין דבר מתוך דבר הצריך לכל דרכיו. לקחת מוסר השכל כיון שנתמנה אדם שופט צריך להשכיל היאך לדקדק את הדין בשביל שלא יחטא ויחטיא את העולם, שכיון שהוא מקלקל את הדין הרי הוא חוטא ומחטיא את העולם, אבל אם הוא מוציא הדין לאמתו נמצא עושה צדק ומשפט ומישרים, מה מישרים הללו אדם מהלך בהם ואינו נכשל כך אם הוא מוציא את הדין לאמתו אינו נכשל ליום הדין ומלאכי השרת מלמדין עליו זכות: לתת לפתאים ערמה. אמר שלמה אני הייתי פתי ונתן בי הקב"ה ערמה. נער הייתי ונתן בי הקב"ה מזמה. ד"א לתת לפתאים ערמה מן כמה שנים ולהלן צריך אדם להיות בו ערמה מבן עשרים שנה. לנער דעת ומזמה. עד כמה שנים נקרא אדם נער, ר' מאיר אומר עד כ"ה שנים, ר' עקיבא אומר עד שלשים שנה, א"ר ישמעאל לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד עשרים שעד עשרים שנה [אין] מחשבין לו כמה דאת אמר מבן עשרים שנה ומעלה, מהו עבודת עבודה, אמר רבן שמעון בן גמליאל אין עבודה אלא תפלה שנאמר עבדו את ה' ביראה משעה שהוא מתחשב לעבודה [מתחשב לעבירה]. ישמע חכם ויוסף לקח. ר' יודן בש"ר יוסי זה משה שנאמר עשה לך שרף, אמר אם אני עושה אותו של כסף אין הלשון הזה נופל על הלשון, אם אני עושה אותו של זהב אין הלשון הזה נופל על הלשון, אלא הריני עושה אותו של נחשת, למה, שלשון זה נופל על הלשון שנאמר ויעש משה נחש נחשת, מכאן שנתנה תורה בלשון הקדש: ישמע חכם ויוסף לקח. א"ר ירמיה אם ראית חכם שמתחכם בתורה מוסיפים לו תורה על תורתו וחכמה על חכמתו. ונבון תחבולות יקנה אם הבין אדם מעצמו וילך ללמוד תורה יקנה לו העוה"ז והעה"ב. להבין משל אלו משלים שבתורה. ומליצה זה התורה עצמה שנקראת מליצה, ולמה נקראת מליצה שהיא מצלת עוסקיה מדינה של גיהנם. ד"א למה נקראת שמה מליצה, שכל מי שמתלוצץ בדברי תורה מוסיפים לו ליצנות כמה דאת אמר אם ללצים הוא יליץ. דברי חכמים צריך לקשרם על לבו דכתיב קשרם על לבך תמיד. וחידותם א"ר מאיר אפילו שיחת חולין שלהן שקולה כנגד כל התורה. יראת ה' ראשית דעת. א"ר זירא מכאן אתה למד שלא הסכים שלמה על דעתו של דוד אביו, שדוד אמר ראשית חכמה יראת ה' ושלמה אמר יראת ה' ראשית דעת שהחכמה והדעת שקולים כאחד. חכמה ומוסר אוילים בזו, תמן תנינן כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. ד"א חכמה ומוסר, אם מוסר למה חכמה ואם חכמה למה מוסר, אלא אם לומד אדם דברי תורה ויושב ומתעסק בהן כדי צרכן הרי בידו חכמה ומוסר ואם לאו הם מתבוזזים ממנו ונקרא אויל. תמן תנינן מתוך שאינו עמל בהן סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכתא ואינו מוצא, פתחה של פרשה ואינו מוצא אפילו פסוק, ועליו הוא אומר והנה עלה כלו קמשונים, ומתוך שאינו עמל בהם סופו להיות מטמא את הטהור ולטהר את הטמא ועליו הוא אומר כסו פניו חרולים, ואם נתעסק בהם כדי צרכם מצהילים לו ומזהירים לו פניו כדכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לפיכך אמר שלמה בחכמתו שמע בני מוסר אביך, מה שנפקדת במוסר בכבוד אב ואם בסיני ואם עשית כן נמצאת עושה כבוד אב ואם. ד"א מוסר אביך כל דבר שנמסר לך בהר סיני מפי הגבורה בתורה על טהרה טהרה ועל טומאה טומאה ועל איסור איסור ועל היתר היתר אם עשית כן נמצאו דברי תורה נזר על ראשו וקטליאות לגרגרותיו דכתיב כי לוית חן הם לראשך וגו'. ד"א כי לוית חן. כל זמן שאתה משמיע קולך בהם הם נעשים לך דבש וחלב דכתיב דבש וחלב תחת לשונך. כי לוית חן הם לראשך. המהלך בדרך ואין עמו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן וגו', חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר הם לראשך, חש בגרונו יעסוק בתורה שנאמר וענקים לגרגרותיך, חש בבני מעים יעסוק בתורה שנאמר רפאות תהי לשרך, חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנאמר ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל בשרו מרפא. אמר רב יהודה בריה דר' חייא בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, אדם נותן לחברו סם יפה לזה וקשה לזה, אבל הקב"ה אינו כן נתן תורה לישראל שהיא סם חיים לגופו של אדם שנאמר ולכל בשרו מרפא וכו' (כתוב בירמיה ברמז ת"פ): וענקים לגרגרותיך, א"ר אלעזר אם משים אדם עצמו כענק זה שרף לצואר שנראה ואינו נראה, למודו מתקיים בידו, ואם לאו אין למודו מתקיים בידו. בני אם יפתוך חטאים. א"ר שמעון בן יוחאי ממי למד שלמה, מחכמתו של דוד אביו שאמר חטאים תרדף רעה, לפיכך אמר בחכמתו אם יפתוך חטאים, אם יאמר לך אדם פלוני הוא עשיר נלך ונהרגהו ונטול ממונו, אל תשמע לו ולא תאבה לו מפני שמחשבותיו לרעה, ואם עשית כן נמצאת מקיים כל התורה כלה, שכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא, ולא עוד אלא שצפונים לו חטאיו לעתיד לבא שנאמר אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם אלו אחיו של יוסף שהיו מצפים ואומרים אימתי יגיע הקץ ונהרגהו, כיון שבא אצלם אמרו זה לזה הרי היא השעה והיתה השכינה משחקת עליהם ואומרת אוי להם לשונאיהם של ישראל מדמו של צדיק זה לכך נאמר נצפנה לנקי חנם, ומכלם לא רצה להצילם אלא ראובן בלבד שנאמר וישמע ראובן וגו' אמר להם בואו ונשליכהו באחד הבורות על זה נבלעם כשאול חיים שהיה יורד לבור בתומו ולא היה יודע מה היו עושים לו, כל הון יקר נמצא זה מכירתו של יוסף שהיה יקיר לאביו ומכרוהו ונמצא מחיה לפניהם. נמלא בתינו שלל, שמלאו ביתו של יוסף כסף וזהב, אמר רב יהודה לא נמסרו הרוגים למלכות אלא על מכירתו של יוסף, א"ר אבין הרי אומר עשרה עשרה מכל דור ודור ועדין אותו חטא תלוי. גורלך תפיל בתוכנו. בשעה שישבו לאכול עמו נטל גביע שלו והיה מקיש בו ואומר ראובן שמעון לוי ויהודה בני אם אחת הם וכן כל אחד ואחד יבאו וישבו, בנימין יתום ואני יתום נאה הוא לישב אצלי. כיס אחד יהיה לכלנו, שכלם היו אוכלים על שלחן אחד במסיבה והיה מחלק לכל אחד ואחד חלק אחד וחלק בנימין חמשה חלקים חלקו וחלק יוסף וחלק אפרים ומנשה ואסנת. ד"א גורלך תפיל בתוכנו זו התורה שהיתה גורלה של הקב"ה ונתנה לישראל. כיס אחד יהיה לכלנו בשעה שאמרו נעשה ונשמע: בני אל תלך בדרך אתם, א"ר לוי ששה דברים משמשין את האדם וכו' (כתוב במלכים ברמז מ'). ד"א אלו עובדי אלילים שנאמר בהם ולא תלכו בחקות הגוי. מנע רגלך מנתיבתם מלעבוד ע"א שכל העובד ע"א כאלו שופך דמים שנאמר וימהרו לשפך דם: כי חנם מזורה הרשת. א"ר יהושע בן לוי מנין שאפילו עופות מכירים בצרי עין שנאמר כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף. והם לדמם יארובו וגו'. א"ר לוי אלו בעלי לשון הרע מי גרם להם, הם גרמו לנפשם ולא לנפשם בלבד אלא לכל אשר להם שנא מר כן ארחות כל בוצע בצע וגו', משל למי שנטל חכה ומשליכה לים וראה אותו דג גדול כסבור שהוא כלום ובלעה ונתפס הדג נמצא שאבד את עצמו, כך כל מי שנוטל שחד אין בידו כלום ומאבד את עצמו לכך נאמר את נפש בעליו יקח. כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. כתיב כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו, רב הונא ורב חסדא, חד אמר נפשו של גזלן וחד אמר נפשו של נגזל, מ"ד נפשו של גזלן שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש, ומ"ד נפשו של נגזל דכתיב כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, ומר נמי הא כתיב את נפש בעליו יקח, בעליו דהשתא, ואידך נמי הא כתיב וקבע את קובעיהם נפש, משום דנטלו נפש וכו' (כתוב בירמיה רמז כ"ג): משלי - פרק א - רמז תתקל רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר כל מי שהוא גוזל את חברו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאלו הרגו, ואית לן קריין סגיאין שוחט השור מכה איש, כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו וגו וכי הוא הרגם או דימה להרגם אלא ע"י שהחריב נוב עיר הכהנים שהיתה מספקת להם מזונות מעלה עליו הכתוב כאלו הוא הרגם. [ור"ל הוה מסרס קריא כו']: חכמות בחוץ תרונה. שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן בן אלעזר שהיה עומד בשוק, א"ל שנה לי פרק אחד, א"ל לך לבית הלמוד ואשנה אותך, א"ל לא למדתנו חכמות בחוץ תרונה, א"ל אם קרית לא שנית, בחוצה של תורה, המרגליות היכן היא נמכרת בחוץ [או בחנות], כך התורה ברחובות תתן קולה במקום שמרחיבין אותה בבתי כנסיות ובתי מדרשות: משלי - פרק א - רמז תתקלא פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק, מאי דרש חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, והא כתיב חכמות בחוץ תרונה, כדרבא דאמר כל העוסק בתורה מבפנים התורה מכרזת עליו בשוק, והא כתיב לא מראש בסתר דברתי, ההוא ביומא דכלה. הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה: חכמות בחוץ תרונה. בשעה שהחכם יושב ועוסק בתורה הכל מרננים אחריו ואומרים אשריו לזה שלמד וזכה לחכמה. ברחובות תתן קולה אלו תלמידי חכמים שיושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשמיעים את קולם בדברי תורה. בראש הומיות תקרא, מה הים הומה בגליו אף ת"ח בשעה שיושבי ועוסקים בתורה הם הומים, ולא עוד אלא שקולם ערב לפני הקב"ה שנאמר כי קולך ערב. בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר, הוא יושב ועוסק בתורה נגד המלכים והשרים ואינו מתבייש דכתיב ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. דבר אחר אמריה תאמר כשאדם בא לפניו לדין אומר לזכאי זכאי [ולחייב חייב] אחד עני ואחד עשיר: משלי - פרק א - רמז תתקלב עד מתי פתים תאהבו פתי. אמר ר"ש בן נזירא בנוהג שבעולם אדם אוכל (צואה) [צחנה] שנים ושלשה ימים ונפשו נקוטה עליו ואתם עובדים ע"א כמה שנים אותה שכתוב בה צא תאמר לו צואה תאמר לו ואין נפשכם נקוטה עליכם ממנה. א"ר יודן שני בני אדם נתנבאו על הליצנות שלמה וישעיה, שלמה אמר ולצים לצון חמדו להם. ישעיה אמר ועתה אל תתלוצצו. אמר ר' יאשיה כל המתלוצץ יסורין באים עליו שנאמר פן יחזקו מוסריכם, א"ל רבא לבני מחוזא במטותא מינייכו לא תתלוצצו דלא ליתו יסורי עלייכו. א"ר תנחום בר חנילאי כל המתלוצץ גורם כליה לעולם שנאמר כי כלה ונחרצה. א"ר אלעזר קשה היא הליצנות שתחלתה יסורין וסופה כליה: עד מתי פתים תאהבו פתי. אלו דור (המבול) [המדבר]. וכסילים ישנאו דעת אלו עו"א שלא קבלו עול מלכות שמים ועול תורה. תשובו לתוכחתי אלו ישראל שהוכיחם משה על מעשה העגל. הנה אביעה לכם רוחי. בשעה שפרש להם משנה תורה. אודיעה דברי אתכם. מלמד שהודיע להם דקדוקיה ופרושיה טומאה וטהרה איסור והיתר. יען קראתי ותמאנו זה הקב"ה שהשמיע קולו לישראל וחזרו ופשעו בו שנאמר עד אנה מאנתם. דבר אחר יען קראתי זה משה שהיה קורא להם דברי תורה והם לא היו מאמינים שנאמר עד אנה מאנתם. דבר אחר ירמיה שהיה קורא בירושלים לעשות תשובה ולא היו מאמינים לו שנאמר וימאנו להקשיב. נטיתי ידי ואין מקשיב זה גבריאל שהיתה ידו נטויה על ירושלים שש שנים ומחצה והיו גחלים בידו ובקש לזרקן עליהם בחמה, ועד כמה פעמים אמר שיהיו מקשיבין לדברי תורה ולא הקשיבו. ד"א זה הקב"ה שהיתה ידו פשוטה כמה שנים שיחזרו בתשובה ולא הקשיבו, ועד מתי א"ר ירמיה עד ששב חרון אפו שנאמר ארפא משובתם וגו': תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם. אם תשובו לתוכחתי אביעה לכם רוחי ע"י יחזקאל היה היה דבר ה' אל יחזקאל, ואם לאו אודיעה דברי אתכם על ידי ירמיה דברי ירמיהו בן חלקיהו. ותפרעו כל עצתי, כתיב ויבן ה' אלהים את הצלע (כתוב בישעיה ברמז י"א). ותפרעו כל עצתי זה משה שהיה מיעץ לשבטים והם חוזרין מאחוריו ומבטלים את עצתו. ותוכחתי לא אביתם זה ירמיה שהיה מוכיח את ישראל והיו מבזים ומלעיגים עליו, אמר להם ירמיה עתיד יום לבוא שאלעג ואשחק עליכם שנאמר גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם בבוא כשואה פחדכם וגו' אז יקראונני ולא אענה, וכל כך למה, א"ר ישמעאל אמר הקב"ה לישראל אני אמרתי להם ע"י נביא דרשו ה' בהמצאו חייכם שעתיד יום לבא שאתם קוראים אותי ולא אענה שנאמר אז יקראונני ולא אענה, וכ"כ למה, תחת כי שנאו דעת, אמר הקב"ה אני אומר ע"י נביא שובו שובו מדרכיכם הרעים חייכם שעתיד יום לבא שאני פורע לכם כפי דרכיכם שנאמר ויאכלו מפרי דרכם, וכל כך למה, כי משובת פתים תהרגם, אבל מי שהוא שומע לדברי תורה אני מושיבו בהשקט ובבטחה שנאמר ושומע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה: ויאכלו מפרי דרכם. אמר הקב"ה גלוי וצפוי לפני שהמן עתיד לגזור להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן לפיכך והמתה מאיש ועד אשה, כי מחה אמחה את זכר עמלק: משלי - פרק ב - רמז תתקלב בני אם תקח אמרי וגו'. אמר הקב"ה לישראל על הר סיני ישראל בני אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשותה אני מציל אתכם משלש פורעניות, ממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, ועוד אני משביע אתכם מטוב הצפון לעתיד לבא שנאמר מה רב טובך וגו' על מנת שתקשיבו לדברי תורתי שנאמר להקשיב לחכמה אזנך כיצד כי אם (לחכמה) [לבינה] תקרא: אם תבקשנה ככסף וגו'. אמר ריש לקיש אם אין אדם הולך אחר דברי תורה הם אינם באים אחריו, וכן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואם אדם מחפש אחריהן מתוך כך זוכה לחכמה ולבינה לכך נאמר ודעת אלהים תמצא. כי אם לבינה תקרא, הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא: אם תבקשנה ככסף. מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך ליזהר בסלעו שלא יאבד כך צריך ליזהר בלמודו שלא יאבד, ומה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם, אי מה כסף קשה ליאבד כך דברי תורה קשים ליאבד, תלמוד לומר לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב ונוחים ליאבד ככלי זכוכית: כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. שלשה דברים מדברי דרך ארץ שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניה, מה יעשה אדם ויחכם, א"ל ירבה בישיבה וימעט בסחורה, א"ל הרבה עשו כן ולא הועילו, א"ל יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו, מאי מפיו תנא ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לאוהביו שגר להם ממה שלפניו, מאי קמשמע לן דהא בלא הא לא סגי. מה יעשה אדם ויהיו לו בנים, א"ל ישא אשה הוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש, א"ל הרבה עשו כן ולא הועילו, א"ל יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן, א"ר חמא בר חנינא בשכר שמשהין עצמם בבטן כדי שיזרעו נשיהם תחלה, נחלת ה' בנים. מה יעשה אדם ויתעשר, א"ל ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, א"ל הרבה עשו כן ולא הועילו, א"ל יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר לי הכסף ולי הזהב, מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי: מפיו דעת ותבונה. גדולה החכמה וגדולה [ממנה] הדעת והתבונה שנאמר כי ה' יתן חכמה, אבל מי שהוא אוהב ביותר מפיו דעת ותבונה, א"ר יצחק משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ובא מבית הספר מצא תמחוי לפני אביו נטל אביו חתיכה ונתן לו, מה עשה בנו אמר לו איני מבקש אלא מזה שבתוך פיו, מתוך שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו, כך דעת ותבונה זה התורה שנתן הקב"ה לישראל שנאמר ויתן אל משה ככלותו. ד"א מפיו דעת ותבונה שהוא משים פה לאלם. ד"א אמר הקב"ה אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, כפה שנפח נשמה באדם הראשון, מכאן דרש ר' מאיר כל מי שהוא יכול להוציא דברי תורה מזולל הוא חשוב כאותו הפה שהוא נותן דעת ותבונה: יצפן לישרים תושיה. עד שלא נברא העולם צפן הקב"ה את התורה עד שעמד אברהם שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'. לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמור, אם עושה כן דרכיו משתמרין מלירד לעומק של שאול, מכאן אמרו כל מי שיושב בדין שני דברים נזקקין לו אלו הם הסייף מלמעלה וגיהנם מלמטה אם זכה והוציא את הדין לאמתו ניצל משניהם ואם לאו נמסר בידיהם: אז תבין צדק ומשפט. מתוך שהוא יושב בדין צריך להבין היאך מצדיק את הצדיק ומרשיע את הרשע, ומתוך שהוא עושה כן דברי תורה נעשים לפניו כמישרים, ולא עוד אלא שקונה לו שם טוב בעולם הזה ובעולם הבא. ד"א ומישרים כל מעגל טוב אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב, ואם עזבם הם עוזבים אותו, ואם נצרם הם נוצרים אותו ומשמרים אותו שנאמר כי תבא חכמה בלבך: מזמה תשמר עליך. ר' חייא ור' יונתן הוו קאזלי בארחא מטו להנהו תרי דרכי חד הוה פצי לפתחא דע"א וחד הוה פצי לפתחא דזונות, אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפתחא דע"א דנכיס יצריה, אמר ליה אידך ניזיל אפתחא דזונות דניכוף יצרין ונקבל אגרא, כי מטו התם חזינהו ואיכנעו מקמייהו, א"ל מנא לך הא דכתיב מזמה תשמר עליך, מדבר זמה תשמור עליך תורה: מזמה תשמר עליך. אם נתת צוארך בעולה של תורה היא תנצרכה ועוד שיכולים להצילך מדבר רע, למה לפי שהם דומים לחרב פיפיות שנאמר וחרב פיפיות בידם. מאיש מדבר תהפוכות זה פרעה כשהיתה המכה באה עליו היה אומר למשה הסר גזרה זו מעלי ואני משלח את ישראל ומשה היה מעבירה בתפלה, וכיון שרואה פרעה שנתבטלה הגזרה היה אומר לא ידעתי את ה' לכך נאמר מאיש מדבר תהפוכות: למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור. רבה בר בר חנה אגרינהו להנך שקולאי לאתויי ליה חביתא דחמרא תברוה, שקליה לגלימייהו, אתו לקמיה דרב א"ל זיל הב גלימייהו, א"ל דינא הכי, א"ל למען תלך בדרך טובים, הוו קא בכו אמרו ליה עניי אנן וטרחנא ליה כולי יומא וכפינן ולית לן מידי למיכל, א"ל זיל הב להו אגרייהו, א"ל דינא הכי, א"ל וארחות צדיקים תשמור: משלי - פרק ג - רמז תתקלב כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. וכי יש שנים של חיים ושנים שאינם של חיים, א"ר אלעזר אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה. בכל דרכיך דעהו, דרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה (שנאמר) בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אמר רבא ואפילו לדבר עבירה: אל תהי חכם בעיניך במה שאתה רואה בעיניך תאמר שאני מוליד תאמר שאיני מוליד ירא את ה' וסור מרע אל תירא אברם: רפאות תהי לשרך. לשארך אדם זוכה לו ולקרוביו, תדע בזכות אברהם שהיה יגע בתורה ניצל לוט אחיו מסדום: כבד את ה' מהונך. שאם היית נאה שלא תהא פרוץ בעריות שלא יהו הבריות אומרים איש פלוני נאה ואינו גדור מן הערוה. ד"א שאם קולך ערב פרוס על שמע ועבור לפני התבה על שם כבד את ה' מהונך ממה שחננך. ד"א עביד בהונך, דלא תעביד שלא בהונך. מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, נכנס בו רוח תזזית ונטל את המקל והתחיל משבר בחביות, גער בו בן ביתו נטל את המקל ופצעו על ראשו, א"ל תחות מסייעא יתי את גער בי, א"ל תן לי את המקל ואשבר אף אני, נתן לו את המקל והוא הוה מתבר חדא והוא מתבר תרי מי גרם לו על ידי שלא הוציא מעשרותיו כראוי (כתוב ברמז רכ"ב). אמר ר' שמעון בן יוחאי גדול כבוד אב ואם שהשוה הכתוב כבודן לכבודו ומוראן למוראו וקללתן לברכתו וכן בדין מפני ששלשתם שותפין. בעון קומי ר' חייא בר אבא הדא דרשב"י גדול כבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר על כבודו, בכבודו של הקב"ה כתיב כבד את ה' מהונך כיצד מפריש לקט שכחה ופאה מעשר ראשון ומעשר שני ועושה סוכה שופר לולב מאכיל רעבים משקה צמאים מלביש ערומים אם יש לך הון אתה חייב בכלם ואם אין לך הון אין אתה חייב באחד מהם, אבל כשאתה בא אצל כבוד אב ואם מה כתיב כבד את אביך ואת אמך ואפילו אתה מסבב על הפתחים. חייא בן אחותו של ר' אלעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומר לו חייא בני עמוד וכבד את ה' ממה שחננך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע קולו, פעם אחת לא עלה והעידו עליו בני בליעל ונאבד מן העולם מי גרם לו על ידי שלא עלה לירושלים בראיה לכבד את ה' ממה שחננו, למה שכבר אמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך אימתי בעלותך. תמן תנינן אלו דברים שאין להם שעור גמילות חסדים וכו', הדא דתימא בגופו אבל בממונו יש לו שעור, ואתיא כדאמר ריש לקיש בשם ר' יהודה בר חנינא נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות עד היכן, רבן גמליאל בר אוניא ור' אבא בר כהנא, חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר, וחד אמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך, רבן גמליאל בר אוניא בעון קומי רבי מה חומש בכל שנה לחמש שנים הוא מפסיד את כולה, א"ל לכתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר, ר' הונא אמר למצות עד שליש, מהו לכל המצות עד שליש או למצוה אחת עד שליש, סברין למימר לכל המצות עד שליש, ר' אבין אמר אף למצוה אחת, ר' חנינא בשם רבנן דתמן מהו שליש לדמים, היכי עביד לוקח אדם מצוה אחת ורואה מצוה אחרת יפה ממנה עד כמה מטריחין עליו עד שליש, תנא ר' ישמעאל זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות: אין מפסיקין בקללות, מנא לן אמר ר' אחא בר גמדא אמר ר' סימאי אמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס וגו', ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות וכו', רבי לוי בר בוטא הוה קא מנמנם וקרי קמיה דרב הונא בר אבין אמר ליה פתח פיך והאר דבריך דכתיב מוסר ה' וגו': משלי - פרק ג - רמז תתקלג מוסר ה' בני אל תמאס. ר' אבין אומר מפני מה כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אמרת צא וראה מי גרם זה לבן לרצות את האב הוי אומר יסורין. כתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. פליגי בה ר' יעקב בר אידי ור' חנינא, חד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהם בטול תורה שנאמר ומתורך תלמדנו, ואידך אמר כל שאין בהם בטול תפלה שנאמר ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. א"ר בריה דר' חייא בר אבא אלו ואלו יסורין של אהבה הם שנא' את אשר יאהב ה' יוכיח, ואלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו, דבר זה מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם ועבד יוצא בהם לחירות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה וכו' (כתוב בפסוק נחפשה דרכינו): משלי - פרק ג - רמז תתקלד יקרה היא מפנינים. שנו רבותינו האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה, אשה קודמת לאיש, לכסותה ולהוציאה מבית השבי. בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה לכל דבריו. כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל, וישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר, אימתי בזמן שכלם שוים אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ תלמיד חכם קודם. אמר מר כהן קודם ללוי שנאמר ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. לוי לישראל בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. ישראל קודם לממזר שזה מיוחס וזה אינו מיוחס. ממזר קודם לנתין זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה. נתין קודם לגר זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה. גר קודם לעבד משוחרר זה לא היה בכלל ארור וזה היה בכלל ארור. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, מנא לן אמר ר' אחא בר חנינא דאמר קרא יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים וכו' (כתוב בשמואל ברמז צ"ו ובישעי' ברמז תר"ז). וכל חפציך לא ישוו בה. כתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה וכתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה, חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות, חפצים אלו דברי תורה דכתיב כי באלה חפצתי נאם ה', כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה, היינו דתנן תלמוד תורה כנגד כולם. ארטבן שלח לרבינו הקדוש חד מרגליתא אטימטון, א"ל שלח לי מילא דטבא כוותיה, שלח ליה חדא מזוזה, א"ל מה אנא שלחית לך מילתא דלית לה טימי ואת שלח לי מילתא דשויא חד פולר, א"ל חפצי וחפציך לא ישוו בה, ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילתא דאנא צריך מינטר ליה ואנא שלחית לך מילתא דהיא מנטרא לך, דכתיב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך: ארך ימים בימינה. א"ר יצחק הרוצה שיחכי ידרים, ושיעשיר יצפין, וסימן שלחן בצפון ומנורה בדרום. ר' יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים שחכמתו מעשירתו שנאמר ארך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד. להנחיל אוהבי יש (כתוב ברמז תרכ"ט וברמז תש"ו). ארך ימים בימינה, למיימינים בה וכל שכן עושר וכבוד ולמשמאילים בה עושר כבוד איכא אריכות ימים ליכא. התורה אמרה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד מפני מה בני עניים, והקב"ה משיבה להנחיל אוהבי יש, למה הם עניים בעוה"ז כדי שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו התורה דכתיב כי העושק יהולל חכם: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. בקש הקב"ה ליתן תורה בשעה שיצאו ישראל ממצרים והיו חולקים זה על זה שנאמר ויסעו מסכות ויחנו באתם שהיו נוסעים במריבה וחונים במריבה, כשבאו ברפידים הושוו כלם ונעשו אגודה אחת שנאמר ויחן שם ישראל, ויחנו אין כתיב כאן, אמר הקב"ה התורה כלה שלום ולמי אני נותנה לאומה שאוהבת שלום הוי וכל נתיבותיה שלום. שנו רבותינו וענף עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצו הוי אומר זה הדס, ואימא הירדוף, אמר אביי כתיב דרכיה דרכי נועם, רבא אמר מהכא והאמת והשלום אהבו, א"ל רבינא לרב אשי ממאי דהאי כפות תמרים לולב אימא כופרא, אמר אביי דרכיה דרכי נועם: עץ חיים היא למחזיקים בה (כתוב ברמז שס"ז וברמז תפ"ח וברמז תר"ע). תניא היה רבי בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ואומר רפאות תהי לשרך ואומר כי מוצאי מצא חיים, וכל העוסק בתורה שלא לשמה תורה נעשית לו סם המות שנאמר יערוף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה שנא' וערפו שם את העגלה. אמר ר' נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה לעץ, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים, והיינו דאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם. א"ר יודן למה נמשלה התורה בעץ החיים מה עץ החיים פרוש על גן עדן כך התורה פרושה על כל החיים ומביאתו לתחת עץ החיים. תני עץ החיים מהלך ת"ק שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו. רבי שמואל בר רב יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה על שם מכל מלמדי השכלתי. ד"א עץ חיים היא למחזיקים בה, ר' הונא בש"ר אחא שלא יהו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה (לסופנה) [להשיאה] לאחד אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, רבי הונא בש"ר בנימין אמר משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא א"ל אבא מתירא אני מן הדרך ומן הלסטים, מה עשה נטל מקלו וחקקו ונתן בו קמיע מומחה אמר לו בני יהא המקל הזה בידך ואי אתה מתירא מכל בריה, כך אמר הקב"ה לישראל בני התעסקו בתורה ואין אתם מתיראים מכל בריה, אלו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה אלא עץ חיים היא למחזיקים בה, אלו נאמר ארור האיש אשר לא ילמד לא היתה תקומה אלא ארור אשר לא יקים. ר' אחא בשם ר' תנחומא בר' חייא למד ולימד ושמר והיה סיפק בידו למחות ולא מיחה, להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור. ר' ירמיה בש"ר חייא בר אבא אמר לא לימד ולא למד ולא היה סיפק בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך, שמעון אחי עזריה אומר משמו והלא שמעון גדול מעזריה, אלא ע"י שהיה עזריה יוצא לפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של שמעון לפיכך נקרא ההלכה על שמו, ודכוותה ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך וגו' והלא יששכר גדול מזבולן, אלא ע"י שהיה זבולן פורש לים ויוצא לפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר לפיכך נתן לו שכר בעמלו: משלי - פרק ג - רמז תתקלה אמר ר' תנחום כל מי שהוא יוצא למלחמה אם אינו מכוין את לבו סוף שהוא נופל בחרב, אבל שבטו של זבולן בין מכוונים בין אינם מכוונים הם יוצאים למלחמה ונוצחין, הה"ד מזבולן יוצאי צבא עורכי מלחמה בכל כלי מלחמה חמשים אלף ולעדור בלא לב ולב, מהו בלא לב ולב, אלא בין שהם מכוונים בין שאינם מכוונים יוצאים למלחמה ונוצחים, ר' הונא בש"ר ירמיה בר אבא עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה מ"ט כי בצל החכמה בצל הכסף, וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה, ר' הונא אמר נכשל אדם בעבירה שהוא חייב בה מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה, יתעסק בתורה, אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא שני דפין, לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים, אם אינו יודע לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה, ילך ויתמנה פרנס על הצבור או גבאי של צדקה והוא נצול: ה' בחכמה יסד ארץ, א"ר אלעזר בשם רשב"ל בחכמה ברא הקב"ה את העולם, ביום ראשון ברא את השמים מלמעלן וארץ מלמטן, בשני ברא רקיע מלמעלן, בשלישי יקוו המים מלמטן, ברביעי יהי מאורות מלמעלן, בחמישי ישרצו המים מלמטן, נשתייר יום ששי אמר הקב"ה אם אני בורא אותו מלמעלן הארץ מתרגזת ואם מלמטן השמים מתרגזין, מה עשה הקב"ה ברא גופו מלמטן ונשמתו מלמעלן הוי ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו בשלשה דברים הללו נבראו שמים וארץ, ובשלשה דברים הללו נעשה המשכן דכתיב ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת, ובשלשה דברים הללו נעשה בית המקדש שנאמר בן אשה אלמנה וגו'. ואף לעתיד לבא בשלשה דברים הללו יבנה בית המקדש שנאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' רוח דעת, ושלשתן עתיד הקב"ה ליתן לישראל שנאמר כי ה' יתן חכמה וגו' נתן לא נאמר אלא יתן. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב בעשרה דברים נברא העולם, בחכמה, בתבונה, בדעת, בכח, בגבורה, בגערה, בצדק, במשפט, בחסד וברחמים. בחכמה ובתבונה דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ וגו', בדעת דכתיב בדעתו תהומות נבקעו, בכח וגבורה דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה, בגערה דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו, בצדק ומשפט דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך. בחסד וברחמים דכתיב זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו': אז תלך לבטח דרכך. רבי יודן בש"ר יונתן רבי בש"ר חמא בר חנינא זה יעקב דכתיב וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. אם תשכב לא תפחד מעשו ומלבן. ושכבת וערבה שנתך וישכב במקום ההוא. ר' הונא אומר תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מרבו. ועולה לא נמצא בשפתיו אלו דברים שלא שמע מרבו, ורבנן אמרין כי ה' יהיה בכסלך אלו דברים שאתה כסיל בהם. ושמר רגלך מלכד ר' דוסא אמר מן ההוויה, ר"ל אמר מן המזיקין, א"ר אבא מכיס, אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה משמרך מן המזיקין ומן הזימיות ומן הגלגליות ומן הארנוניות: אל תמנע טוב מבעליו. שנו רבותינו השוכר את האומנין והתעו זה את זה אין להם זה ע"ז אלא תרעומות, חזרו לא קתני אלא התעו, ה"ד דאתעו פועלים אהדדי דא"ל בעל הבית בארבע ואזל וא"ל בשלשה, ודקאמרת סביר וקביל דאמר ליה לית לך אל תמנע טוב מבעליו, הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדה מה הבריות אומרין מה הנאה יש לפלוני מה הבריות מזיקים אותו עליו הוא אומר מהיות טוב אל תקרי רע, ומי כתיב קרא הכי, אין דכתיב כי האי גוונא אל תמנע טוב מבעליו: אל תאמר לרעך לך ושוב. תנו רבנן ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר איני יודע שהוא עד בקר, אלא מה תלמוד לומר עד בקר, מלמד שאין עוברין עליו אלא בקר ראשון בלבד, מכאן ואילך מאי, אמר רב עובר משום בל תשהה, א"ר אסי מאי קראה, אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך: אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך, תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר אל ישא אדם אשה ודעתו לגרשה משום שנאמר אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך: אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו. איש חמס זה עשו הרשע. איש כמה דתימא ויהי עשו איש יודע ציד. חמס כמה דתימא מחמס אחיך יעקב, ומה שאמר אל תקנא, לפי שהיה גלוי לפני הקב"ה שעתידין ישראל שיהיו משועבדין תחת ארם ויהיו דחוקיםולחוצים ביניהם ועתידין ישראל להתרעם על זאת כשם שאמר מלאכי אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו' ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו, לפיכך אמר רוח הקודש על ידי שלמה, אל תקנא באיש חמס אל תקנא בשלום עשו הרשע. ואל תבחר בכל דרכיו שלא תעשו כמעשיו, למה, הביטו לאחרית הדבר שהנה היום בא שיתעב האלקים כל מי שהוא מליז במצות הדא הוא דכתיב כי תועבת ה' נלוז. וכן הוא אומר איש דמים ומרמה יתעב ה', אבל מי שמישר ארחותיו לפניו הוא יהיה מאנשי סודו הה"ד ואת ישרים סודו, וכן הוא אומר כעת יאמר ליעקב וגו' ואומר סוד ה' ליראיו וגו'. ואומר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו: מארת ה' בבית רשע. זה עשו כמה דתימא רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וגו'. ונוה צדיקים יברך, אלו ישראל שכתוב בהם ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל ה' וגו': אם ללצים אלו ארמיים שנקראו לצים שנאמר זד יהיר לץ שמו והם נקראו זדים כמה דתימא אנחנו מאשרים זדים, ומנין שבארמים הכתוב מדבר שכן כתוב גם נבנו עושי רשעה אלו ארמיים, כמה דתימא וקראו להם גבול רשעה. והם מתלוצצים בכל יום על ישראל. הוא יליץ שעתיד הקב"ה למדוד להם כמדתם כמה דתימא כאשר עשית כן יעשה לך גמולך ישוב בראשך: ולענוים יתן חן. אלו ישראל שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם וסובלים עולם עליהם כדי לקדש שמו של הקב"ה שעתיד הקב"ה לחון עליהם לעשות דין בהם, כמה דתימא ולכן יחכה ה' לחננכם ואומר ויספו ענוים בה' שמחה ואומר כי עם בציון ישב בירושלים בכו לא תבכה. כבוד חכמים ינחלו אלו ישראל שהם נקראו חכמים בעת שהן עושין את התורה ואת המצות שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו'. ולפי שישראל משמרים את התורה ביניהם עתיד הקב"ה להנחילם כסא כבוד כמה דתימא וכסא כבוד ינחילם שעתיד הקב"ה להחזיר לישראל המלכות כמה דתימא ומלכותא ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא וגו'. וכסילים מרים קלון אלו ארמים, כמה דתימא והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו, ואומר האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם. מהו מרים קלון שהם ירימו בחלקם קלון שסופם ילכו לאש, ואין קלון אלא שרפה כמה דתימא אשר קלם מלך בבל באש, ואומר אביב קלוי באש, וכה"א ובית יוסף להבה וגו'. ואומר חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא וגו' הוי וכסילים מרים קלון. ד"א אל תקנא באיש חמס מדבר בנואף בעת שהוא שוכב עם אשת חברו והיא מתעברת ממון הוא גוזל מבני בעל האשה ונותן לממזר לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו ואינו בנו ומנחילו עם בניו ועל דבר זה נקרא הנואף איש חמס, מהו אל תקנא, שכל מי שרואה לנואף שהוא עושה תאות לבו עם אשת חברו והיא מאכילתו ומשקתו אל יקנא בשלותו ואל יבחר בכל דרכיו, למה כי הנואף נקרא תועבה שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו וגו' ומשלח מדנים בין אחים היא מן התועבות, זה הנואף שמשלח מדנים בין איש לאשתו כמה דתימא ועבר עליו רוח קנאה וגו' לכך נאמר כי תועבת ה' נלוז זה הנואף שכתוב בו ונלוזים במעגלותם. ואת ישרים סודו זה שרואה מעשיו ונוזר עצמו מן היין כדי לישר ארחותיו כמה דתימא המישרים ארחותם. מהו סודו, שהקב"ה מלמדו היאך ינצל ממנה כמה דתימא בדרך חכמה הוריתיך, היין עולה חשבונו ע' והסוד ע' הוא נוזר עצמו מן היין העולה מנינו ע' זוכה לסוד החכמה שהוא עולה ע' נכנס יין יצא סוד. יצא יין נכנס סוד הוי ואת ישרים סודו. מארת ה' בבית רשע זה הנואף מה היא המארה שמים המרים המאררים בודקין אותו כשם שבודקין אותה הוי מארת ה' כמה דתימא יתן ה' אותך לאלה וגו'. ונוה צדיקים יברך זה נזיר ונזירה, שאם נזרו מן היין להשמר מן העבירה זוכים לברכה, לכך סמך אחר פרשת נזיר פרשת ברכת כהנים שהוא זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנ ים הוי ונוה צדיקים יברך כמה דתימא יברכך ה' וישמרך. אם ללצים זה הנואף הטועה ביין שנקרא לץ כמה דתימא לץ היין הומה שכר וגו', הוא יליץ שהכל מתלוצצים על הנואף שהוא לאלה ולשבועה לבחירי, ולענוים יתן חן אלו הנזירים שתופשים ענוה בעצמן שנוזרים מן היין ומגדלין פרע כדי לענות עצמן ולהשמר מן העבירה הקב"ה נותן להם חן כמו שכתוב בברכת כהנים ויחנך. כבוד חכמים ינחלו לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא נקראו חכמים כמה דתימא ראשית חכמה יראת ה', ואומר הן יראת ה' היא חכמה, נוחלים כבוד שהקב"ה נושא פניו אליהם ומשיא להם שלום שבעת שאדם יושב בשלום בביתו הוא כבודו. וכה"א הכבד ושב בביתך, שכן כתוב אחר פרשת נזיר ברכת כהנים שכתוב בה וישם לך שלום. וכסילים מרים קלון אלו נואף ונואפת והם נקראו כסילים. נואף מנין מי פתי יסור הנה. נואפת דכתיב אשת כסילות הומיה. מרים קלון ופרע את ראש האשה. ואומר וצבתה בטנה וגו' יש לך קלון יותר מזה הוי מרים קלון, לכך נאמר פרשת ברכת כהנים אחר פרשת נזיר שכל מי שנוזר עצמו מן היין לשם שמים זוכה לכל הברכות האמורות בברכת כהנים. ואת ישרים סודו וכו' (כתוב ברמז תקמ"א): מארת ה' בבית רשע. א"ר יוחנן זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה, ונוה צדיקים יברך זה חזקיהו שהיה אוכל ליטרא בשר בסעודה: אם ללצים הוא יליץ. א"ר שמעון בן לקיש בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו, תנא ר' ישמעאל אומר משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון, בא למדוד נפט אומר לו מדוד לעצמך, בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד כדי שנתבסם אני ואתה. א"ר אלעזר מן התורה מן הנביאים מן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, מן התורה דכתיב לא תלך עמהם וכתיב קום לך אתם, מן הנביאים דכתיב אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. מן הכתובים דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן: אם ללצים הוא יליץ. זה דור הפלגה דכתיב וימצאו בקעה. רבי ירמיה א"ר שמואל בר רב יצחק בעי צדקה תצור תם דרך ורשעה תסלף חטאת, חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב. אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו וסייגין סייגא ותרעין תרעא: כבוד חכמים ינחלו. זה נח ובניו, וכסילים מרים קלון זה דור המבול. ד"א כבוד חכמים ינחלו זה שם, וכסילים מרים קלון זה חם. ד"א כבוד חכמים ינחלו זה אברהם, וכסילים מרים קלון אלו המלכים. ד"א כבוד חכמים ינחלו זה יצחק, וכסילים מרים קלון אלו אנשי גרר. דבר אחר כבוד חכמים ינחלו זה יעקב, וכסילים מרים קלון זה עשו. ד"א כבוד חכמים ינחלו זה משה ואהרן, וכסילים מרים קלון אלו דתן ואבירם שהותירו את המן דכתיב וירם תולעים מלמד שהיו תולעים יוצאים מתוך אהליהם. ד"א כבוד חכמים ינחלו אלו אהרן ובניו שנסבססה הכהונה בידם שנאמר וזה הדבר אשר תעשה להם וגו', וכסילים מרים קלון זה קרח ועדתו. ד"א כבוד חכמים ינחלו זה יהושע, וכסילים מרים קלון אלו שלשים ואחד מלכים. ד"א כבוד חכמים ינחלו זה דוד, וכסילים מרים קלון גלית. ד"א כבוד חכמים ינחלו אלו ישראל, וכסילים מרים קלון אלו עובדי אלילים, ואימתי נחלו ישראל את הכבוד כשקבלו את התורה. א"ר יוחנן ששים רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה לסיני והיו נותנין עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל, וא"ר אבא בר כהנא כשעמדו ואמרו נעשה ונשמע מיד חבבן הקב"ה ושלח לכל אחד ואחד שני מלאכים אחד חוגרו כלי זיינו ואחד נותן עטרה בראשו, א"ר סימון פורפוראות הלבישם שנאמר ואלבישך רקמה, ר' שמעון בן יוחאי אומר כלי זיין נתן להם ושם המפורש חקוק עליו, הוי כבוד חכמים ינחלו אלו ישראל, וכסילים מרים קלון אלו עובדי אלילים הקב "ה עושה להם קלון שלא קבלו את התורה. ד"א כבוד חכמים ינחלו אלו דוד ושלמה, וכסילים מרים קלון אלו עובדי אלילים שהחריבו מעשה ידיהם הקב"ה עושה להם קלון, א"ר נחמן ראה מה כתיב ה' בעיר צלמם תבזה למה בעיר המשל אומר במקום שהליסטים מקפח שם הוא נתלה, לפיכך בעיר. ד"א כבוד חכמים ינחלו אלו תלמידי חכמים, א"ר שמעון בן פזי קרא מראש ספר דברי הימים אדם שת אנוש עד ויהי יעבץ ואין אתה מוצא שם כבוד וכשבא ליעבץ כתיב ויהי יעבץ נכבד מאחיו לפי שעסק בתורה הוי כבוד חכמים ינחלו: משלי - פרק ד - רמז תתקלה כי לקח טוב נתתי לכם. אמר רבי ואיתימא רבי חנינא בר פפא ואמרי לה במערבא משמיה דרבא בר מרי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מוכר חפץ לחברו מוכר עצב ולוקח שמח, אבל הקב"ה אינו כן נתן תורה לישראל ושמח שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ד"א כי לקח טוב בנוהג שבעולם שני פרגמטוטין שהיו במדינה זה לוקח מטכסין וזה לוקח אלוסירקון נמצא ביד זה דבר אחד וביד זה דבר אחד, אבל תורה אינו כן זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר נזיקין עמדו שניהם זה עם זה אמר אחד לחברו שנה לי סדר זרעים ואני אשנה לך סדר נזיקין נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים יש מקח גדול מזה. ד"א מי שלוקח סחורה ויוצא לדרך מתירא מן הלסטין, אבל התורה אינה כן שמא יכולים הלסטים ליקח תורתו מתוך לבו הוי לקח טוב. אמרו רבותינו מעשה בספינה אחת שהיו בה פרגמטוטין והיה שם חבר אחד אמרו לו אן פרגמטיא שלך א"ל מוצנעת היא, אמרו לו למה לא תראה לה אותנו, א"ל כשאכנס למדינה אראה אותה לכם, התחילו לחזר על הספינה ולא מצאו, התחילו לשחק עליו לא עשו אלא נכנסו המוכסים עליהם ולקחו כל מה שהיה בידם, נכנסו למדינה לא היה להם לא לאכול ולא ללבוש, אותו חבר נכנס לבית הכנסת התחיל לישב ברבים ודורש להם. התחילו באים ומבקשים ממנו אמרו לו בבקשה ממך בשביל שאתה מכיר אותנו למד עלינו זכות, מי גרם לו להנצל, התורה שבלבו הוי כי לקח טוב. ד"א אדם שהוא לוה מבני אדם ולוקח סחורה ויוצא לדרך פעמים שהיא מפסדת, אבל התורה אינה כן אלא למד אדם מכאן פרק אחד ומכאן פרק אחד הוא מתפרנס בה אלא למד אדם מכאן פרק אחד ומכאן פרק אחד הוא מתפרנס בה הוי כי לקח טוב: ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך זה בימי העבור כשהתינוק במעי אמו וכו' (כתוב באיוב בפסוק מי יתנני כירחי קדם): שמור מצותי וחיה. אמר דוד לפני הקב"ה שמרני כאישון בת עין, א"ל הקב"ה שמור מצותי וחיה, א"ר שמעון בן חלפתא משל למה הדבר דומה לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה ואחד ביהודה ויש לו כרם בגליל אותו שבגליל הולך לו ליהודה לעדור את כרמו וזה שביהודה הולך בגליל, עמדו זה עם זה אמר זה לזה עד שתבא אתה למקומי שמור לי בתחומך ואני אשמור לך בתחומי, כך אמר דוד לפני הקב"ה שמרני, א"ל הקב"ה שמור מצותי וחיה. א"ר מני אל תהי מצות קריאת שמע קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים שבאדם ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר הקב"ה אם שמרתם שלי לקרותה כתקנה אני אשמור שלכם וכו' (כתוב בתהלים במזמור י"ז): קנה חכמה קנה בינה. ת"ר הרואה קנה בחלום יצפה לחכמה שנאמר קנה חכמה, קנים יצפה (לכל) [לבינה] שנא' ובכל קנינך קנה בינה. סלסלה ותרוממך, ובין נגידים תושיבך, כי הא דינאי מלכא ומלכתא כריכי רפתא בהדי הדדי ומדקטלינהו לרבנן לא הוה איניש לברוכי להו, אמר לה לדביתיה מאן יהיב לן גברא דמברך לן, אמרה ליה אשתבע לי דאי מייתינא לך גברא דלא מצערת ליה אשתבע לה, אייתיה לשמעון בן שטח אחוה אותביה בין דידיה לדידה, אמרה לו קא חזית כמה יקרא עבידנא לך, אמר לה לאו את עבדת לי יקרא אלא אורייתא היא דמיקרא לי דכתיב סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. לא הוו ידעי רבנן מאי סלסלה ותרוממך, יומא חד שמעו רבנן לאמתיה דרבי דקאמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך. לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך, אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה קא אזילנא בהדי ההוא טייעא והוה קא דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלא. לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא השמד, יומא חד שמעו לאמתיה דרבי דקאמרה לחברתה שקול טאטא וטאטי ביתא: שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים. הרבה לקיחות צויתי אתכם בשביל לזכות אתכם, אמרתי לכם ויקחו אליך פרה אדומה שמא בשבילי, לא בשבילי אלא בשביל לטהר אתכם, אמרתי לכם ויקחו לי תרומה לא בשביל שאדור ביניכם, אינו אומר ויקחו אלא ויקחו לי, אותי אתם לוקחים, ויקחו אליך שמן זית כדי לשמור נפשותיכם שנמשלה לנר שנאמר נר ה' נשמת אדם, וכן ולקחתם לכם ביום הראשון והלא חמשה עשר הוא, אלא אמר הקב"ה ויתרתי לכם את עונות הראשונים ומעתה ראש חשבון הוא: משלי - פרק ד - רמז תתקלז פרעהו אל תעבר בו שטה מעליו ועבור. אמר עולא א"ר אלעזר קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים שנאמר אזן וחקר תקן משלים הרבה, ר' אושעיא אמר מהכא פרעהו וגו'. אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שבא שלמה ותקן עירובין ונטילת ידים יצאה ב"ק וא"ל בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני: כי חיים הם למוצאיהם. אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומך קרי, פתח פומך תני, כי היכי דתתקיים בידך ותוריך חיי שנאמר כי חיים הם למוצאיהם, אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. ברוריא אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה בטשא ביה ואמרה ליה כתיב ערוכה בכל ושמורה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שבאדם משומרת ואם לאו אינה משומרת: מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. א"ר יצחק כל מה שאמרו לך בתורה שמור שאין אתה יודע באיזה מצוה אתה נוטל חיים, יש מצוה שמתן שכרה בצדה ויש מצוה שמתן שכרה לעתיד לבא ויש לשעבר. דבר אחר מכל משמר נצור לבך, א"ר אחא רמ"ח מצות עשה בתורה כנגד רמ"ח אברים שבאדם שכל אבר ואבר צווח על האדם עשה בי מצוה שתחיה בזכותה ותאריך ימים, ושס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה שכל יום משעה שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזרני עליך שלא תעבור בי עבירה ואל תכריע אותי ואת כל העולם לכך חובה הרי תרי"ג מצות, וכל מצוה יש לה מתן שכר, כבוד אב ואם ושלוח הקן אריכות ימים, ויש שמתן שכרה בנים כגון שרה שארחה את האורחים, ושונמית על שקבלה את אלישע, ולמה לא גלה שכר כל המצות, משל למלך שהכניס פועלים לתוך שדהו לנטעו ולא גלה להם שכר נטיעותיו, לערב כל מי שנטע אילן אחד נתן לו זהוב אחד, התחילו הכל תמהין ומה זה שלא נטע אלא אילן אחד נטל זהוב אחד אנחנו שנטענו הרבה עאכ"ו, מה שכר שלוח הקן כך מצוה שיש בה חסרון כיס והחייאת נפשות עאכ"ו, ולפיכך לא פירש הכתוב שכר עושי מצות שיהו עושין אותו מעצמם הרבות להם שכר, שכך שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. דבר אחר מכל משמר נצור לבך שלא תברח מדברי תורה, למה, כי ממנו תוצאות חיים, ללמדך שמדברי תורה יוצאים חיים לעולם. הסר ממך עקשות פה, לשון הרע שקשה כשפיכות דמים: ולזות שפתים הרחק ממך. שלא תדבר עם חברך אחד בפה ואחד בלב. עיניך לנוכח יביטו, בשעה שאתה עומד בתפלה שתכוין לבך ועיניך לאביך שבשמים, ואם עשית כן ועפעפיך יישירו נגדך: פלס מעגל רגלך. בשעה שאתה הולך לבית המדרש, ואם עשית כן וכל דרכיך יכונו. אל תט ימין ושמאול, מדברי תורה. הסר רגלך מרע, מדרכן של רשעים שלא תלך בדרך המנאפים: משלי - פרק ה - רמז תתקלז בני לחכמתי הקשיבה. לדברי תורה בשעה שאתה לומדן. לתבונתי הט אזנך, בשעה שאתה (עושן) [שומען]. לשמור מזמה וגו', אם למדת על מנת לשמור ואם שמעת על מנת לנצור: כי נופת תטופנה שפתי זרה. בני הזהר מאשה זונה שלא תטעה אותך בדבר שפתים ושלא תשטה אותך אחר קולה, למה, ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, א"ל בני מה החרב אוכלת משני צדיה כך היא מאבדת חייו של אדם מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, מה כתיב אחריו רגליה יורדות מות שמורידה האדם לעמקה של מות. וזהו יסורין רעים. שאול צעדיה יתמוכו, אע"פ שנדון ביסורים בעולם הזה אינו ניצול מדינה של גיהנם: אורח חיים פן תפלס, וכתיב פלס מעגל, כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים (כתוב ביהושע ברמז ל"א). דבר אחר אורח חיים פן תפלס, אמר רבי אבא בר כהנא שלא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה ורואה איזו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה, למה נעו מעגלותיה של תורה מטולטלין אינון שבילי דאורייתא. תני ר' חייא משל למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים ולא גלה להם שכר נטיעותיו של פרדס שאילו גלה להם היו רואים איזו נטיעה שכרה מרובה ונוטעים אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת, כך אילו גלה שכר מצות נמצאת תורה מקצתה בטלה ומקצתה קיימת, אמר ר' אחא בשם רבי אבא טלטל הקב"ה שכר עושי מצות בעוה"ז כדי שיהו ישראל עושים אותה משלם. תני רבי שמעון בן יוחאי שתי מצות בתורה גלה הקב"ה מתן שכרן, ואלו הם, קלה שבקלות וחמורה שבחמורות, קלה שבקלות וכו', חמורה שבחמורות כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, אמר רבי אבא בר כהנא ומה דבר שהוא פריעת חוב כך, דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות עאכ"ו. תניא ר"ש בן יוחאי אומר אורח חיים פן תפלס זה כבוד אב ואם ושלוח הקן, וכשם ששכרן שוה כך פורענותן שוה, מאי טעמא, עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, עין שהלעיגה על כבוד אב ואם ובזתה לא תקח האם על הבנים, יקרוה עורבי נחל וגו' יבא אכזר ויקרנה. דבר אחר אורח חיים פן תפלס, בני אל תנח אורח חיים פן תכשל אחר דרכיה של זונה, למה, נעו מעגלותיה לא תדע, אבל אם שמעת לדברי תורה ולאמרי פי אינך נכשל לעולם ועתה בנים שמעו לי וגו' אלא הרחק וגו' (למה) [פן] תתן וגו' שגורמת היא לך להנטל הודך והוד שכינה ממך, ושנותיך לאכזרי שאתה נמסר למלאך אכזרי. פן ישבעו זרים כחך, שעתידים מלאכים אכזרים לשבוע ממך בגיהנם: הרחק מעליה דרכך. זו האפיקורסות, ואל תקרב אל פתח ביתה זו הרשות, איכא דאמרי אל פתח ביתה זו זונה, הרחק מעליה דרכך זו האפיקורוסות והרשות, וכמה אמר ר' יצחק ארבע אמות, אמרו רבותינו כשנתפס רבי אליעזר הגדול העלוהו לגרדום לידון, אמר לו אותו שר זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים, אמר לו נאמן עלי הדיין, סבור אותו שר עליו הוא אומר והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים, אמר האמנתני עליך דימוס פטור אתה, כשבא לביתו נכנסו כל תלמידיו לנחמו ולא קבל תנחומין, אמר לו רבי עקיבא תרשני לומר לפניך דבר אחד ממה שלמדתני, אמר לו אמור, אמר רבי שמא דבר של אפיקורסות בא לידך והנאך ועליו נתפסת, אמר לו עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון בצפורי וכו': שתה מים מבורך. רבא רמי כתיב שתה מים מבורך וכתיב ונוזלים מתוך בארך, אלא בתחלה מבורך ולבסוף מתוך בארך. דבר אחר שתה מים מבורך. רבי שמעון אומר ממי שלמד בעיר ואחר כך הפריש בכל מקום, כן הוא אומר היתה כאניות סוחר. רבי שמעון בן מנסיא אומר שתה מים ממי שבראך ואל תשתה עכורים ותמשך עם דברי האפיקורסים, ר"ע אומר מה בור אינו יכול להוציא מים מאליו אף תלמיד חכם אם לא למד תחלה אינו לומד, ונוזלים מתוך בארך מה באר באים מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולומדים הימנו, וכה"א יפוצו מעינותיך חוצה. נמשלו דברי תורה למים וכו' (כתוב בישעיה ברמז ת"פ) דבר אחר שתה מים מבורך. כשרוצה אדם ללמוד תורה אל יאמר אלמוד מן הרחוק ואחר כך אלמוד מן הקרוב אלא ילמוד מן הקרוב ואח"כ ילמוד מן הרחוק: יפוצו מעינותיך חוצה. רבי אדא בר חנינא רמי כתיב יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים, וכתיב יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, אם תלמיד הגון הוא יפוצו מעינותיך חוצה, ואם לאו יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. דבר אחר ואין לזרים אתך, שלא תערב בהם דברי אחרים וכה"א ודברת בם עשם עיקר ואל תעשם טפל, שלא תהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת יונית וכו', תלמוד לומר ללכת בהם ולא ליפטר מתוכם. יפוצו מעינותיך חוצה, אם תראה דור שחביבין עליו דברי תורה יפוצו ואם לאו יהיו לך לבדך: יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. מתני לה ר' יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנאמר יהי מקורך ברוך שושמח מאשת נעוריך. א"ר שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה מחזקת טובה אלא למי שעשאה כלי שנאמר כי בועליך עושיך. אמר רבי אבא יהי מקורך ברוך יהי מק ראך לקבר ברוך. דבר אחר יהי מקורך ברוך מכאן אמרו אשרי אדם שאשתו מעירו ותורתו מעירו ופרנסתו מעירו עליו הכתוב אומר יהי מקורך ברוך וגו', אמר ר' שמואל בר נחמני אשרי אדם שקנה תורתו מנעוריו הדא הוא דכתיב ושמח מאשת נעוריך: אילת אהבים ויעלת חן. אמר רשב"נ א"ר יונתן למה נמשלו דברי תורה לאילה לומר לך מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה. ויעלת חן ללמדך שמעלת חן על לומדיה. דדיה ירווך בכל עת מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם. באהבתה תשיה ומיד כגון ר' אלעזר בן פדת, אמרו עליו על רבי אלעזר בן פדת שהיה יושב בשוק העליון בצפורי ועוסק בתורתו וסדינו מוטל בשוק התחתון של צפורי, רבי יצחק בן אלעזר אמר פעם אחת בא אדם אחד ליטול ומצא נחש כרוך עליו. דבר אחר מה אילה זו אבריה צפופין וכל זמן שאדם רואה אותה נראית לו כחדשה, כך יהיו דברי תורה כחדשים: דדיה ירווך בכל עת. שלא תאמרו אשתקד שמענו אותה, שנאמר אל תבוז כי זקנה אמך, ואם אמרתם כך אף אני יכול לומר לכם למה אתם קוראים את שמע פעמים ביום למה אתם מתפללים שלשה פעמים ביום שמא אתם מחדשי דבר אם געלתם בדברי תורה אף אני איני שומע תפלתכם שנאמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה: משלי - פרק ה - רמז תתקלח ר"ל מהגי באורייתא סגי הוה נפיק ליה לבר מתחומא בשבתא והוא לא ידע לקיים מה שנאמר באהבתה תשגח תמיד. ר' אלעזר בן שמעון הוה מהגי באורייתא סגיין הוה גולתיה שריעא מיניה וחכינא מזדהרא לה, א"ל תלמידיו רבי הא גולתך שריעא אמר לון לית ההיא רשיעתא מזדהרא לה. ד"א דדיה ירווך בני מוטב לך לחבוק דדיה של תורה שמביאה אותך לידי זכות מלחבוק חיק נכריה שמביאתך לידי חובה, ואל תאמר אין הקב"ה רואה מה אני עושה, תלמוד לומר כי נכח עיני ה' דרכי איש מכאן אמרו חכמים דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת. עוונותיו ילכדונו את הרשע, מה אדם פורס מצודה ולוכד דגים מן הים כך העונות פורסים מצודה לחוטא ללכדו, מה האשה הזאת אין נזכרין עונותיה אלא בשעת חבליה, כך אין נזכרים לאדם עונותיו אלא כשבא לחבלי שאול לכך נאמר ובחבלי חטאתו יתמך: הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה. א"ר אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו שנאמר הוא ימות באין מוסר. א"ר יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג, אחד ששכח תלמודו, ואחד ששרף נשמתו, ואחד שפזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, וא"ר יוחנן דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה, דואג בימי שאול ואחיתופל בימי דוד. ד"א לא רצה לשגות בדברי מוסר עכשו וברוב אולתו ישגה: משלי - פרק ו - רמז תתקלח בני אם ערבת לרעך. א"ר יצחק כל המקניט חברו ברבים צריך לפייסו שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך וגו' עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך, אם ממון יש לו בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים. אמר רב חסדא צריך לפייסו בשלש חבורות של שלשה שלשה בני אדם שנא' ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי, ואם מת אמר רב יוסף מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני זה שפשעתי לו. ד"א בני אם ערבת לרעך. זה יהודה שנאמר אנכי אערבנו, נוקשת באמרי פיך ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף, עשה זאת אפוא בני וגו' ורהב רעיך ויגש אליו יהודה לפייסו. ד"א בני אם ערבת לרעך. בתלמיד חכם הכתוב מדבר, בשעה שהזקן מתמנה אומר לו הקב"ה עד שלא נתמנית לא היית נתפס על הצבור עכשו שנתמנית נעשית ערב על הצבור. ד"א אם ערבת לרעך זה הקב"ה שנאמר רעך ורע אביך אל תעזוב, זה דודי וזה רעי, ומה תעשה הזהר שלא תאמר על טמא טהור ועל טהור טמא ותתחייב באמרי פיך שנאמר נוקשת באמרי פיך, ומה תעשה, עסוק בדברי תורה עשה (לך) זאת אפוא, ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. לך התרפס עשה לך רב מדייש עליך כעפר והמליכהו עליך שנאמר ורהב רעך ואין רהב אלא מלכות שנאמר אזכיר רהב ובבל, אם עשית כן הנצל כצבי מיד. ד"א תקעת לזר כפיך שעבדת ע"א תידון בגיהנם כמותה, מה ע"א נדונית בגיהנם אף אתה. ד"א אלו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני אמר להם הקב"ה בני הם אני נותן לכם את התורה תנו לי ערבים שיקיימוה, א"ל שמים וארץ, א"ל הרי הם מתבטלין אלא תנו לי את בניכם אם אינכם מקיימים אותה שאני גוזלם מכם שנאמר ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני, באותה שעה קבלו עליהם ישראל, ומנין שנקראו בנים שנאמר בני בכורי ישראל שבכרו מעשים טובים לפני הקב"ה בסיני. תקעת לזר כפיך ששכחת את התורה שנתתי בכף ימיני אני דן אתכם ליום הדין על אשר אמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ומשם הוא תופסן הדא הוא דכתיב נוקשת באמרי פיך. ד"א נלכדתם באמרי פיכם אמר להם הואיל וצערתם נפשכם בשעבוד האומות תכפר זה על זה אלא לכו והביאו אבות העולם שעסקו בזאת ויצילו אתכם מדינה של גיהנם שנאמר עשה זאת אפוא בני והנצל, ומשיבין אבות העולם הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין אין לכם אלא לישב ולהתעסק בתורה שנאמר אל תתן שנה לעיניך וגו' על העון. ד"א אל תתן שנה מלישב בתענית שהתענית סמוכה לתשובה שנאמר קרעו לבבכם ואל בגדיכם, ואם עשית כן כי חנון ורחום הוא, וכל כך למה, כדי להנצל מדינה של גיהנם, ועליה מפורש בקבלה על ידי שלמה הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש, כדי שלא תעשו קש באש של גיהנם, מפני שכחה של תשובה מגעת עד כסא הכבוד: לך אל נמלה עצל וגו' אשר אין לה קצין. ר' שמעון בן חלפתא עסקן בדברים הוה אמר איזיל ואיחזי היכי איתא להא מילתא, אזל בתקופת תמוז פרש גלימא אקינא דשומשמני ונפק חד מינייהו אתנח ביה סימנא, אמר להו נפל טולא, נפקו כלהו לברא דהי גולמיה נפל שמשא נפול עליה וקטלוה, אמר הני ודאי לית להו מלכא דאי אית להו מלכא הרמנא הוו נקיטי, אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרבא ודילמא מלכא אית להו ומלכא הוה בהדייהו, אי נמי מהורמנא דמלכא עבוד, אי נמי בין מלכא למלכא הוה כדכתיב בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה, אלא סמיך אהימנותא דשלמה. מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה, רבנן אמרין הנמל זו שלשה בתים יש לה ואינה כונסת בעליון מפני הדלף ולא בתחתון מפני הטינא אלא באמצע, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאה חטים ושעורים ועדשים, וא"ר תנחומא ואינה חיה אלא ששה חדשים וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, ולמה כונסת כל אלו שאומרת שמא יגזור הקב"ה עלי חיים ויהא לי מהיכן לאכול. אמר ר' שמעון בן יוחאי מעשה היה ומצאו בחור שלה שלש מאות כור, לפיכך אמר שלמה התקן לך מצות בעולם הזה לעולם הבא. מהו ראה דרכיה וחכם, ראה דרך ארץ שבה שהיא בורחת מן הגזל. א"ר שמעון בן חלפתא מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כלם באות ומריחות בה ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה באתה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה, אע"פ (כן) שאין לה לא שופט ולא שוטר שנאמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל, אתם שמניתם לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה, הוי שופטים ושוטרים. ר' שמעון בן אלעזר אומר עלוב הוא האדם הזה שצריך ללמוד מן הנמלה, אלו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמוד מדרכיה ולא למד וכו' (כתוב ביהושע ברמז ל"ב): לך אל נמלה עצל. א"ר יהושע בן פדייה עתידין הרשעים לומר לפני הקב"ה הניחנו ונעשה תשובה, והקב"ה משיבם שוטים שבעולם עולם שהייתם בו דומה לערב שבת והעולם הזה דומה לשבת אם אין אדם מכין מערב שבת מה יאכל בשבת, וכן הוא דומה לים וליבשה אם אינו לוקח מן היבשה אין לו מה לאכול בים, וכן הוא דומה לימות החמה ולימות הגשמים אם אינו חורש וזורע וקוצר בימות החמה מה יאכל בימות הגשמים, ועוד היה לו ללמוד מן הנמלה שנאמר לך אל נמלה עצל. ד"א הנמלה הזו אין לה לא שוטר ולא מושל אלא בחכמתה עושה הכל ואתם לא למדתם ממנה מעצלותיכם וטפשותיכם ולא עשיתם תשובה, לפיכך אמר שלמה עד מתי עצל תשכב: עד מתי עצל תשכב. אמר רב אסור לישן ביום יותר משינת הסוס, וכמה שינת הסוס שתין נשמי, אמר אביי שנתיה דמר כדרב, ודרב כרבי, ורבי כדוד, ודוד כסוסיא, וסוסיא שתין נשמי, אביי הוה נאים כמיעל מפומבדיתא לבי כובי קרי עליה ר' יוסף עד מתי עצל תשכב. מעט שנות כדי שתקום למשנתך, מעט תנומות כדי שתקום לתפלתך, מעט חבוק ידים לשכב זה תשמיש המטה. ובא כמהלך ראשך, זה מלך המשיח שעתיד לעבור בראש ישראל שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וגו': אדם בליעל איש און וגו'. זה בעל לשון הרע שקשה כעבודת אלילים, רבי אומר כשפיכות דמים, ולא עוד אלא ששלמה קללו שנאמר קורץ בעיניו וגו' תהפוכות בלבו וגו' על כן פתאום יבא אידו: שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו עינים רמות לשון שקר. א"ר אליעזר בר' יוסי הגלילי אלו שבעה דברים בסוטה הם אמורין, עינים רמות שהיא סוטה אחר בעלה ותולה עיניה באחר שנאמר ומשקרות עינים. לשון שקר שהיא נואפת ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת. וידים שופכות דם נקי שהנואף כך הוא נכנס על מנת לחטוא ולהרוג אם יתפש. לב חורש מחשבות און שאינם חורשים בכל שעה אלא במחשבות און. רגלים ממהרות לרוץ לרעה שהן ממהרות לעשות תאותן. יפיח כזבים עד שקר שאם יתפסו הם נשבעים ואומרים לא אלא מסיח הייתי עמה. ומשלח מדנים בין אחים שכל ישראל אחים הם והנואף אשת חברו בעלה שומע ושונאו ואינו יכול לראותו. א"ר יוחנן וכלם לקו בצרעת, עינים רמות ושפח ה' קדקד בנות ציון. לשון שקר והנה מרים מצורעת כשלג. ודידים שופכות דם נקי יחולו על ראש יואב. לב חורש מעוזיה. רגלים ממהרות מגחזי. ומשלח מדנים מפרעה וינגע ה' את פרעה. רבי אלעזר בן פדת אמר כלם בעשו הן אמורות כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו. עינים רמות וישא עיניו וירא את הנשים. לשון שקר שהיה צד את הבריות בפיו. רגלים ממהרות שרץ אחר יעקב להרגו. ידים שופכות כי עיף אנכי וכתיב עיפה נפשי להורגים. לב חורש ויאמר עשו בלבו. יפיח כזבים שכפר בתחית המתים. הנה אנכי הולך למות. ומשלח מדנים בין ישמעאל ליצחק יקרבו ימי אבל אבי וילך עשו אל ישמעאל. ד"א שש הנה שנא ה' אלו הן עבודת אלילים וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע וזקן נואף ומחנף חברו (ברבים) [בדברים], והאומר דבר בשם מי שלא אמרו שהוא מביא קללה לעולם, אבל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי: נצור בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך. שנו רבותינו אבותינו הראשונים הפרישו תרומה ומעשר, אברהם הפריש תרומה גדולה שנאמר הרימותי ידי אל ה' ואין הרמה אלא תרומה שנאמר והרמותם ממנו תרומת ה' יצחק הפריש מעשר שני שנאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערים, א"ר אבא בר כהנא והלא אין הברכה מצויה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, ולמה מדדו בשביל לעשרו. יעקב הפריש מעשר ראשון שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך: בהתהלכך תנחה אותך. זה יעקב שהיה מתעסק בתורה כשיצא מבית אביו ולא הניחתו. בשכבך תשמר עליך אימתי ויקח מאבני המקום והיה שוכב והיא משמרתו. והקיצות היא תשיחך וייקץ יעקב משנתו, כשיעמדו הכל לדין היא סנגוריא שלו ומלמדת עליו זכות (כתוב לעיל בפסוק וכל חפציך לא ישוו בה ברמז תתקל"ד): כי נר מצוה ותורה אור. א"ר יוחנן שלש מתנות נתן הקב"ה לישראל וכלם לא נתנם אלא על ידי יסורין אלו הם. תורה וארץ ישראל והעולם הבא, תורה מנא לן שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנא לן דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך וכתיב בתריה כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. עולם הבא מנין דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. את זו דרש רבי מנחם ברבי יוסי תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור לומר לך מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף התורה מגינה לעולם, ואומר בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך זה יום המיתה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא, משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפלה ומתירא מן הקוצי ומן הברקנים ומן הפחתים ומן החיה רעה ומן הלסטים ואינו יודע באיזו דרך מהלך, נזדמנ לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים, ועדין הוא ירא מן החיה רעה ומן הלסטים ועדין אינו יודע באיזו דרך מהלך, כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיה רעה ומן הלסטים, ועדין אינו יודע באיזה דרך מהלך הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם, מאי פרשת דרכים, זה תלמיד חכם ויום המיתה. ד"א זה תלמיד חכם ויראת חטא. ד"א זה תלמיד חכם דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה אמר רב יוסף דרש לה רבי מנחם בר' יוסי להאי קרא כסיני ואלמלא דרשוה דואג ואחיתופל הכי לא רדוף בתר דוד דכתיב אלקים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל, מאי דרוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, והם אינם יודעים שעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. אמר בר קפרא הנפש והתורה נמשלו בנר, נפש דכתיב נר ה' נשמת אדם, תורה דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, אמר הקב"ה נרי בידך ונרך בידי אם אתה משמר את שלי אף אני אשמור את שלך, אמר רבי ישמעאל משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד היה לו כרם בגליל וכו' (כתוב לעיל ברמז תרע"ה ובסוף הספר): משלי - פרק ו - רמז תתקלט כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. תנו רבנן איזהו עדות ראשונה זו עדות סתירה, עדות אחרונה זו עדות טומאה, וכמה עדות סתירה, כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה כדי הקפת דקל דברי ר' ישמעאל, ר"י אומר כדי מזיגת הכוס, ר' יהושע אומר כדי לשתותו, בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה, רבי עקיבא אומר כדי לגמעה, רבי יהודה בן בתירא אומר כדי לגמוע ג' ביצים זו אחר זו, ראב"ע אומר כדי לקשור גרדי גומא, אבא חנן בן פנחס אומר כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם, פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה שנאמר כיבעד אשה זונה וגו', אמר רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם עד ככר לחם בעד אשה זונה מיבעי ליה, אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש לח ואינו מוצא. א"ר אלעזר מי גרם שיכשל בזונה ע"י שאכל ככרה שאינו מעושר שלא נטלה חלה: ואשת איש נפש יקרה תצוד. א"ר חייא בר אבא א"ר יונתן כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת וגו', אמר רבא נפש יקרה גבוהה מיבעי ליה, אלא אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו למד תורה שכתוב בה יקרה היא מפנינים מכ"ג שנכנס לפני ולפנים היא תצודנו לדינה של גיהנם. היחתה איש אש בחיקו וכו' (כתוב בתהלים ברמז תרע"ז): לא יבוזו לגנב כי יגנוב. אע"פ דכתיב חולק עם גנב שונא נפשו, אבל המתב על חברו והולך ושונה פרקו אע"פ שנקרא גנב זוכה לעצמו שנאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן, ואין שבעתים אלא דברי תורה שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. דבר אחר לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו', אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו על דברי תורה אל תאמר אתמול עם הארץ והיום חבר למה למלא נפשו כי ירעב ואין ירעב אלא תורה שנאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים: את כל הון ביתו יתן. זה עם הארץ שמאחר שלמד תורה חזר לקלקולו והקב"ה משלימו לי"ד מדורי גיהנם, ישלם שבעתים זה הדיין שמשעעה שנתמנה על הצבור ואינו דן דין אמת לאמיתו הקב"ה משלימו לי"ד מדורי גיהנם, ולא עוד אלא שמוריד עמו כל בניו וממונו שנאמר את כל הון ביתו יתן: נואף אשה חסר לב, ארשב"ל זה הלמד תורה לפרקים שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך: משלי - פרק ו - רמז תתקמ רבי מנחמא בשם רבי תנחום בר חייא ורבי מני בשם רבי יוסי בן זביד נואף אשה חסר לב כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה, משחית נפשו הוא יעשנה כמשה שאמר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, כיהושע שאמר בי ה', בי ולא בהם, כדוד שאמר תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה. רבי מנחמא בר יעקב מייתי לה מן הדא אל תצא לריב מהר לרב כתיב לעולם אל תהי רץ אחר השררה למה פן מה תעשה באחריתך בהכלים אותך רעך, למחר באים ושואלים לך שאלות מה אתה משיבם, ר' זעירא מייתי לה מן הדא לא תשא, אם בשבועת שוא הכתוב מדבר הרי כבר אמור ולא תשבעו בשמי לשקר, ומה ת"ל לא תשא, שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לשררה, אמר רבי אבהו אני נקראתי קדוש ואתה נקראת קדוש הא אם אין בך כל המדות שיש בי לא תקבל עליך שררה. נואף אשה חסר לב הקב"ה מסיר חכמה מלבו ואין חכמה אלא תורה שנאמר מחכימת פתי, ולא עוד אלא שמשנין זיו פניו, וכשבא ליום הדין אין הקב"ה פתי, ולא עוד אלא שמשנין זיו פניו, וכשבא ליום הדין אין הקב"ה מוחל לו אלא מתמלא עליו חמה שנאמר ולא יחמול ביום נקם: משלי - פרק ז - רמז תתקמ אמור לחכמה אחותי את. א"ר יוחנן אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו (כתוב ברמז שט"ו). אמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנין דכתיב הציבי לך ציוים עשה ציונים לתורה, רבי אלעזר אומר מהכא אמור לחכמה אחותי את ומודע עשה מודיעין לחכמה. הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה שנאמר אמור לחכמה אחותי את: וארא בפתאים. אלו השבטים דא"ר לוי בערביא קורין לינוקא פתיא. אבינה בבנים נער חסר לב זה יוסף הוא היה אומר על אחיו לשון הרע יש חסר לב גדול מזה. והנה אשה לקראתו זו אשתו של פוטיפר. שית זונה ליוסף. ונצורת לב לבעלה. הומיה היא וסוררת בוכה היא וטעיתא. בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב שאלה ואמרה חמיתון ליוסף, והחזיקה בו ונשקה לו שנאמר ותתפשהו בבגדו. העזה פניה ותאמר לו שכבה עמי: כי אין האיש בביתו הלך. אמר עולא עמון ומאב שיבבי בישי דירושלים (כתוב בישעיה ברמז רע"ז): כי רבים חללים הפילה. א"ר הונא אמר רב זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה, ועד כמה, עד ארבעין שנין, איני והא רבה גופיה אורי, בשוין. דבר אחר כי רבים חללים הפילה זה העוסק בתורה שלא לשמה, וכן הוא אומר יערוף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה: משלי - פרק ח - רמז תתקמ הלא חכמה תקרא. זה הקב"ה שנאמר כי ה' יתן חכמה. בראש מרומים זה משה שנאמר עלית למרום. עלי דרך אמר הקב"ה במקום שאני עומד שם יעמוד משה שנאמר ומשה נגש אל הערפל. בית נתיבות נצבה שעשה הים נתיבה שנאמר ובמים עזים נתיבה. ליד שערים לפי קרת שנאמר ויעמוד משה בשער המחנה. מבוא פתחים תרונה אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה והוא מבפנים ואני מבחוץ אני קורא לו ויקרא אל משה: בראש מרומים עלי דרך. רבא רמי כתיב בראש מרומים וכתיב עלי (קרת) [דרך], בתחלה בראש מרומים ובסוף עלי (קרת) [דרך]: ליד שערים לפי קרת. מתוך שאתה קורא לחכמה עומדת על שעריך שנאמר ליד שערים, ומתוך שאתה יושב ומרנן בה אף היא מרננת על פתחיך שנאמר מבוא פתחים תרונה. אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם, אם קורא אותם אישים למה קורא אותם בני אדם, אלא א"ר שמעון בן חלפתא אם זכיתם וקיימתם דברי תורה אתם נקראים כאברהם יצחק ויעקב שנקראו אישים, ואם לאו אתם נקראים כאדם הראשון שלא קיים את התורה ונטרד מגן עדן. אליכם אישים אקרא אלו תלמידי חכמים שדומים לנשים ועושים גבורות כאנשים, אמר רבי ברכיה הרוצה שיתנסך יין שלו על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין שנאמר אליכם אישים אקרא: שמעו כי נגידי אדבר. א"ר חנינא בר פפא למה נמשלה דברי תורה לנגיד, לומר לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות אף דברי תורה יש בהם להמית ולהחיות. ד"א נגידים כל דבור שיצא מפי הקב"ה קשרו לו שני כתרים. ד"א מהו נגידים אלו תלמידי חכמים המגידים להם טומאה וטהרה איסור והיתר, ומפח שפתי מישרים פותחים לכם חדרי חדרים שבמרום. בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות וכו' (כתוב בריש תהלים): קחו מוסרי ואל כסף. קחו מוסרה של תורה ואל כסף, ודעת מחרוץ נבחר. ד"א הרבה קיחות צויתי אתכם ולקחתם לכם ביום הראשון במקח ולא בגזל. וכל חפצים לא ישוו בה (כתוב ברמז תתקל"ד): אני חכמה שכנתי ערמה. א"ר אליעזר כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפלות שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה בו באדם חכמה נכנסה בו ערמימות, ורבנן האי קרא מאי עבדי להו מיבעי להו לכדרב יוסי בר חנינא דא"ר יוסי בר חנינא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו ערום עליהן שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה, ר' יוחנן אמר אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר והחכמה מאין תמצא. ד"א אני חכמה ובמקום ששכנתי שכנתי ערומה ואין יצר הרע שולט במי שבלבו תורה שנאמר תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו, וכן משה אומר ושמתם את דברי אלה, וכן דוד אומר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך: משלי - פרק ח - רמז תתקמא יראת ה' שנאת רע, אמר רב נחמן בר יצחק הרואה דבר רע בחברו יחידי מצוה לשנאתו שנאמר יראת ה' שנאת רע: לי עצה ותושיה. עד שלא נברא העולם נתיעץ הקב"ה בתורה ששמה תושיה לבראת את העולם השיבה ואמרה לו רבון העולמים אם אין צבא למלך או אם אין מחנה למלך על מה הוא מלך, אם אין עם מקלסין למלך איזהו כבודו של מלך, ושמע הקב"ה וערב לו, מכאן אמרו חכמים כל מלכות שאין לה יועצים אין מלכותה מלכות, וכה"א ויהונתן דוד דויד יועץ, ואם מלכים היו להם יועצים שאר אדם עאכ"ו שהוא טובה להם שנאמר ושומע לעצה חכם: בי מלכים ימלוכו. היה ר"ש בן אלעזר אומר מי גדול הממליך או המולך העושה שרים או העושה שררה הוי אומר העושה שרים, כל עצמם של שני כתרים הללו כתר כהונה וכתר מלכות אין באים אלא מכחה של תורה שנאמר בי מלכים ימלוכו וגו' בי שרים ישורו, הוי אומר כל מי שזוכה לתורה מעלה עליו הכתוב כאלו שלשתם מונחין וזוכה לכלם וכל מי שאינו זוכה לתורה מעלה עליו הכתוב כאלו שלשתם מונחים ולא זכה לאחד מהן. מנא לן דרבנן איקרו מלכים דכתיב בי מלכים ימלוכו, ומנא לן דכפלינן שלמא דכתיב ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו'. באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט, התורה אמרה באיזו שביל אני מצוי בדרכן של עושי צדקות, בתוך נתיבות משפט א"ר הונא לסקופסטי של מטרונא כשהיא מהלכת בשוק משמטין סייף מלפניה וזיין מלאחריה, כך היא התורה דינין מלפניה ודינין מלאחריה, מלפניה שם שם לו חק ומשפט, מלאחריה ואלה המשפטים: להנחיל אוהבי יש, שנו רבותינו תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין העוה"ז ונוחלי העוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש. אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת וכו' (כתוב לעיל ברמז תרכ"ז וברמז תש"י וברמז תשע"ד): משלי - פרק ח - רמז תתקמב כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר ברוך אדני יום יום יעמס לנו, אמר ליה אביי וכי אפשר לומר כן והכתיב מי מדד בשעלו מים, אמר ליה מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש: ה' קנני ראשית דרכו (כתוב בירמיה ברמז רצ"ח). י"א התורה וכסא הכבוד נבראו, תשובה וג"ע וגיהנם וביהמ"ק ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות, אבל איני יודע אם התורה קדמה לכסא הכבוד ואם כסא הכבוד קדמה לתורה, א"ר אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ובכסא כתוב בו נכון כסאך מאז. ארבעה נקראו קנין, ישראל נקראו קנין שנאמר עם זו קנית, אץ ישראל נקראת קנין שנאמר קונה שמים וארץ, בית המקדש נקרא קנין שנאמר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו, התורה נקראת קנין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, יבאו ישראל שנקראו קנין לארץ ישראל שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכות תורה שנקראת קנין: מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, ר' פנחס ר' יהושע בריה דר"ל בש"ר לוי זה שהוא בונה צריך ששה דברים מים ועפר ואבנים וקנים וסיד וברזל ואם תאמר עשיר הוא ואין צריך לקנים ה"ה צריך לקנה המדה שנאמר ובידו קנה המדה, והתורה קדמה אותם שש קדימות קדם ומאז ומעולם ומראש ומקדמי תרין: ואהיה אצלו אמון. רבי יהושע רבה כד הוה דריש במעשה בראשית פתח, ואהיה אצלו אמון אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע, אית דאמרי אמון רבתא. אמון פדגוג כמה דאת אמר כאשר ישא האומן את היונק, אמון מכוסה כמה דאת אמר האמונים עלי תולע, אמון מוצנע כמה דאת אמר ויהי אומן את הדסה, אמון רבתא כמה דאת אמר התיטבי מנוא אמון ומתרגמינן האת טבא מאלכסנדריא רבתא. ד"א אצלו אמון, התורה אמרה אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין ואינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת האומן והאומן אינו בונה אותו מדעתו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשים, כך הקב"ה היה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלקים בי ראשית ברא ואין ראשית אלא תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו: משלי - פרק ח - רמז תתקמג משחקת בתבל ארצו, רשב"י אמר תבל זו ארצו ולמה נקרא שמה תבל שהיא מתובלת מכל ארצות שכל הארצות מח שיש בזו אין בזו אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום שנאמר לא תחסר כל בה. ד"א למה נקרא שמה תבל על שם תבלין שבתוכה, ואי זה זה תורה שנאמר בגוים אין תורה מכאן שהתורה בארץ ישראל, וארץ ישראל משובחת משאר ארצות שנאמר וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, מצרים משובחת שבארצות שנאמר כגן ה' כארץ מצרים, וצוען שבח ארץ מצרים היא דמרבו בה מלכי דכתיב כי היו בצוען שריו, וחברון מן המגונה שבארץ ישראל הוא דקברי בה שכבי והיא מבונה [על אחת] משבעה בצוען שהיא משובחת שבמצרים קל וחומר לשבח של ארץ ישראל, ואם תאמר מי שבנה זה לא בנה זה, תלמוד לומר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען מי שבנה זה בנה זה אי אפשר שבנה את הכעור ואחר כך בנה את הנאה, אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכעור שהיא פסולת של ראשון לפי שחביב ומשובח ממנה בנה תחלה, וכן אתה מוצא בדרכי המקום כל מי שחביב נברא קודם לחברו לפי שהתורה חביבה לכל נבראת ראשונה לכל שנאמר ה' קנני ראשית דרכו וגו' מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, בית המקדש לפי שחביב מכל נברא קודם לכל שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ארץ ישראל שחביבה מכל נבראת קודם לכל שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות, ארץ זו ארץ ישראל, חוצות אלו שאר ארצות. ד"א ארץ אלו שאר ארצות, חוצות אלו מדברות, תבל זו ארץ ישראל שנאמר משחקת בתבל ארצו, הרי הוא אומר ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ארץ עשויה חוליאות לשליטים שכל מלך ושליט שלא קנה בארץ ישראל לא עשה כלום, רבי יהודה אומר וכי שלשים ואחד מלכים היו כלם בארץ ישראל אלא כדרך שעשה ברומי עשו שכל מלך ומלך שלא קנה ברומי לא עשה כלום כך כל מלך ושליט שלא עשה פלטריאות וחוליאות בארץ ישראל לא עשה כלום, נחלת צבי מה צבי קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים מכל פירות הארצות. ד"א מה צבי זה כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה, בשעה שישראל עושים את התורה אין פירותיה קלים, יכול לא היו שמנים, תלמוד לומר ארץ זבת חלב ודבש שמנים כחלב ומתוקים כדבש, וכן הוא אומר כרם היה לידידי בקרן בן שמן מה שור זה אין בו גבוה מקרניו אף ארץ ישראל פסולת משאר ארצות, תלמוד לומר בן שמן ששמנה היתה ארץ ישראל גבוהה ומתוקה ומשובחת משאר ארצות. בתחלה היתה תורה בשמים שנאמר ואהיה אצלו אמון, ואחר כך עלה משה והורידה לארץ ונת נה לבני אדם שנאמר משחקת בתבל ארצו, א"ר אלכסנדרי מהו בתבל ארצו מכאן שעשרה שמות יש לארץ, ארץ, אדמה, חרבה, יבשה, ארקא, תבל, חלד, ראשית, גיא, שדה. ארץ שבני אדם רצין בה. אדמה שממנה נברא אדם הראשון. חרבה שמחריבין אותה המים. יבשה בשעה שקבלה דמו של הבל. ארקא בשעה שברחה לפני הקב"ה בשעה שראה ליתן תורה לישראל על הר סיני. תבל שהיא מתובלת בפירותיה. חלד שבני אדם חולדין בה. ראשית שהיא ראשית לכל מעשה בראשית. גיא שעשויה גבעות גבעות. שדה שעשויה שדות שדות: אשרי אדם שומע לי. א"ר יהושע בן לוי לבניו אקדימו עולו אקדימו וחשיכו עולו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חףיי ולמודייכו תתקיים בידייכו, א"ר חמא בר חנינא מאי קראה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וגו'. אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים לבית הכנסת ויתפלל שנאמר לשמור מזוזות פתחי, שני פתחים סלקא דעתך, אלא אימא שעור שני פתחים. מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה, באת לפני ר"י (הגלילי) בן חלפתא אמרה לו רבי זקנתי יותר מדאי ומעשו חיים של נוול הם שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה ואני מבקשת ליפטר מן העולם, אמר לה במה הארכת כל כך ימים, אמרה לו למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום, אמר לה מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה, הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה, לכך אמר שלמה אשרי אדם שומע לי וגו', מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים. אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל לבית הכנסת לא תעמוד לך על פתח החיצון אלא הוי מתכוין ליכנס דלת לפנים מדלת, לשקוד על דלתי אין כתיב כאן אלא דלתותי, שתי דלתות, ולמה כן שהקב"ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר, מהו לשמגור מזוזות פתחי וכי יש מזוזה בבתי כנסיות, א"ר יהודה ברבי סימון מה מזוזה זו אינה זזה מן הפתח כך לא תהא זז מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, ואם תעשה כן דע שאתה מקבל פני שכינה, מה כתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים, ולא עוד אלא טעון ברכות שנאמר ויפק רצון מה': לשמור מזוזות פתחי, א"ר תנחום חייב אדם לתת מזוזה על פתח ביתו, רבי לוי אמר שתי מזוזות הן אחת מכאן ואחת מכאן, רבי ישמעאל אומר מזוזה אחת, וחכמים אומרים הלכה כדברי רבי ישמעאל למה שאם אדם עושה שתי מזוזות איני יודע אי זו עיקר ואי זו טפלה, מסייע ליה לרבי ישמעאל דאמר קרא וקשרתם לאות אם אדם עושה שני תפלין אחד מכאן ואחד מכאן אינו יודע אי זה עקר ואי זה טפל אלא ודאי הלכה כרבי ישמעאל מה מזוזה אחת אף תפלין אחת. א"ר יודן למה נאמר לשמור מזוזות פתחי, אלא שאם יהיו לו לאדם שני פתחים חייב ליתן מזוזה בזה ובזה לכך נאמר מזוזות פתחי: כי מוצאי מצא חיים, כל מי שהוא מצוי בדברי תורה אני מצוי לו בכל מקום. שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים, אמר להם לא ברכתי לפני כהן, למימרא דמעליותא היא והא אמר רבה בר בר חייא א"ר יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו כהן עם הארץ אפי' כהן גדול אותו תלמיד חכם חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי, כי קאמר איהו נמי בשוין: כל משנאי אהבו מות. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל תלמיד חכם שיש לו רבב על בגדו חייב מיתה אל תקרי משנאי אלא משניאי, רבינא אמר רבד ממש שנאמר מרבדים רבדתי ערשי, ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא, ריש לקיש אמר רק בפני רבו חייב מיתה אל תקרי משנאי אלא משניאי: משלי - פרק ט - רמז תתקמג חכמות בנתה ביתה. זו מדותיו של הקב"ה שברא את כל העולם כלו בחכמתו. חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעת ימי בראשית, טובחה טבחה מסכה יינה, אלו ימים ונהרות וכל צרכי העולם, שלחה נערותיה תקרא, אלו אדם וחוה: על גפי מרומי קרת. רבא רמי כתיב על גפי וכתיב על כסא, בתחלה על גפי ולבסוף על כסא. מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו זו חוה שנאמר נואף אשה חסר לב: משלי - פרק ט - רמז תתקמד רבי יונה בשם ר' ירמיה בר אבא פתר קריא בגוג לעתיד, בנתה ביתה זה בית המקדש שנאמר בחכמה יבנה בית, חצבה עמודיה שבעה אלו שבע שני גוג, ר' יונה בשם ר' אבא בר כהנא כל אותם שבע שנים מסיקין ידותיהם של חרבות ושל רמחים ושל סכינים, הדא הוא דכתיב ויצאו וגו', ואותן שבע שנים יהיו פרוטגמיא של צדיקים לעתיד לבא, מתלא אמר דאכיל פרוטגמיא אכיל משתיתא. טבחה טבחה שנאמר בשר גבורים תאכלו. מסכה יינה ודם נשיאי הארץ תשתו. אף ערכה שלחנה ושבעתם על שלחני סוס ורכב, שלחה נערותיה תקרא זה יחזקאל בן אדם כה אמר ה' אלקים אמור לצפור כל כנף וכל חית השדה. בר קפרא פתר קריא בתורה, בנתה ביתה זו תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה, ולא חמשה הם, בר קפרא עביד מרישיה דוידבר עד ויהי בנסוע הארון חד, מן ויהי בנסוע הארון עד ובנוחה יאמר חד, מן ובנחה יאמר עד סופיה דספרא חד הרי שבעה, טבחה טבחה אלו העונשים, מסכה יינה אלו קלים וחמורים וגזרות שוות, אף ערכה שלחה אלו הערכין, שלחה נערותיה תקרא אלו ישראל, אחר כל השבח הזה מי פתי יסור הנה הניחו דעתו של הקב"ה ואמרו לעגל אלה אלקיך ישראל, בשביל כן אכן כאדם תמותון. ר' אבא בר כהנא פתר קריא באהל מועד, חכמות בנתה ביתה זה בצלאל ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה, חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי המלואים, טבחה טבחה אלו הקרבנות, מסכה יינה אלו הנסכים, אף ערכה שלחנה זה סדור לחם הפנים, שלחה נערותיה תקרא זה משה שנא' ויהי ביום השמיני. י"א על שבעה עמודים העולם עומד שנאמר חצבה עמודיה שבעה וכו' (כתוב בתהלים בפסוק לרוקע הארץ במזמור קל"ג): ד"א חכמות בנתה ביתה זו תורה שבנתה כל העולם בחכמתה, חצבה עמודיה שבעה שנתחצבה משבעה רקיעים וניתנה לבני אדם. ד"א אמר הקב"ה אם זכה ולמד חשוב לפני כאלו העמיד כל העולם כלו, חצבה עמודיה שבעה אלו שבע ארצות, אם זכה נוטל אותו ואם לאו הוא מתחלק לשבע ארצות, טבחה טבחה זו אסתר המלכה שבשעה שהגיע צער לישראל התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע ושכרתו יין ביותר וככסבור היה המן בעצמו שחלקה לו כבוד והוא לא ידע שפרשה היא לו מצודה שמתוך ששכרה אותה יין קנתה לה אומתה לעולם, אף ערכה שלחנה בעולם הזה ובעולם הבא, אי זה זה שם טוב שקנתה שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם, א"ר אלעזר אף יום הכפורים לא יבטל לעולם שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם. דבר אחר זו התורה שעורכת שולחן למי שמתעסק בה בעולם הזה וב עולם הבא. ד"א מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יום הכפורים נפשטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ז"ל ועמד על פתח ביתו אמר ליה שלום עליך רבי אמר ליה שלום עליך רבי ומרי, אמר ליה כלום אתה צריך אמר לו ומי אתה, אמר ליה כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורין ומצאו פתח שער בית האסורין פתוח ושר בית הסוהר היה ישן וכל האסורים היו ישנים והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, מיד נטפל אליהו ז"ל ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך א"ל לאליהו ז"ל רבי והלא אמש אמרת לי שכהן היית וכהן אסור לטמא במת, אמר לו דייך ר' יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם, והיו מוליכים אותו כל הלילה עד שהגיעו לאנטיפרס של קוצרין, כיון שהגיעו לשם עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתח המערה לפניהם וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה, והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על מנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלקים שגנוז וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבא, אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך, לכך נאמר אף ערכה שלחנה. א"ר ירמיה בוא וראה כמה גדול כבוד התורה שלא דיין לחכמים שהיא עורכת שלחן לפניהם אלא שהיא מוספת להם חכמה על חכמתם, הה"ד תן לחכם ויחכם עוד שמתוך שעוסק בדברי תורה היא מוספת לו יראת ה', שנאמר תחלת חכמה יראת ה'. ודעת קדושים בינה, אלו בעלי גמרא שבשעה שיושבים ומבינים כל דבר ודבר הם דומים למלאכים שנקראו קדושים, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה וגו': לכו לחמו בלחמי. הרואה יין בחלום יש שותה וטוב לו ויש שותה ורע לו, לתלמיד חכם לעולם טוב לו שנאמר ושתו ביין מסכתי. כל מיני משקים יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותה ורע לו שנאמר תנו שכר לאובד, יש שותה וטוב לו ויין ישמח לבב אנוש. רבי ירמיה פתח יוסר לץ לוקח לו קלון, היא דעתיה דר' יצחק דא"ר יצחק כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל כאלו מעמיד לסטים בחוצה לארץ, וכל המעמיד תלמיד בחוצה לארץ מעמיד לו עבד. ד"א יוסר לץ זה ירמיה, לץ זה דורו שהיו ליצנים, לוקח לו קלון שהיו מקללין אותו שנאמר לא נשיתי ולא נשו בי כלו מקללוני, ומוכיח לרשע מומו שהיה מוכיח לישראל ואומר להם איכה: אל תוכח לץ פן ישנאך. א"ר אליעזר משום ר' יהודה בן שמוע כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה לאדם שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך: תן לחכם ויחכם עוד. מדבר בנה שאמר לו הקב"ה מכל הבהמה הטהורה, כשיצא קרב מן הטהורים, אמר למה רבה הקב"ה בטהורים אלא כדי שאקריב ממנה. ד"א תן לחכם זה בצלאל שאמר לו משה לעשות ארון תחלה והוא עשה המשכן תחלה להשרות בו הארון וכו' (כתוב בשמואל ברמז צ"ח): אם חכמת חכמת לך. ר' אליעזר היה דורש אם חכמת בתורה כאלו אתה משמחו להקב"ה שנתן לך התורה, ולצת לבדך תשא ולא לאחרים: אשת כסילות הומיה. מה הכסיל מתגאה [והומה בסכלותו] ואינו יודע מה יהיה בסופו כך אשה זונה [מתגאה] ואינה יודעת מה יהיה בסוף זנותה. ד"א אשת כסילות זו חוה ששמעה לנחש ועברה על צוויו של הקב"ה, ולא עוד אלא שהחטיאה לאדם הראשון, מה כתיב אחריו וישבה לפתח ביתה לקרוא לעוברי דרך המישרים ארחותם, מלמד שנתנה תשובה לדורות ואומרת אשרי מי שמישר ארחותיו ואינו חוטא כשם שחטאתי ואוי לו למי שאינו מיישר ארחותיו ונתחייב כמו שנתחייבתי, שנאמר מי פתי יסור הנה, וכל מי שחסר דעה ילמוד ממני שגנבתי דעתו של הקב"ה ודעתו של אדם הראשון ומצאתי מתוק לשעה ואחר כך היתה מרה שנאמר מים גנובים ימתקו. ואחריתה מרה, שנאמר ולא ידע כי רפאים שם אפילו אדם חוטא ובא על אשת איש מוצא החטא מתוק לשעה ואינו יודע שאחריתה מרה: מים גנובים ימתקו וגו'. א"ר יצחק מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה ונתן לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם: משלי - פרק י - רמז תתקמד בן חכם ישמח אב. זה יצחק שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, ובן כסיל תוגת אמו זה ישמעאל, יש בנים שנתגנו באביהם זה יאשיהו שנתגנה באמון שנאמר כי הוא אמון הרבה אשמה, חזקיה שנתגנה באחז שנאמר צור תעודה, ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו שנאמר ובני עלי בני בליעל, שמואל נתגנה בבניו שנאמר ולא הלכו בניו בדרכיו, ואברהם לא היה כן הוא נתגדל ביצחק שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ויצחק נתגדל באברהם שנאמר אברהם הוליד את יצחק. בן כסיל תוג"ת אמו (בא"ת ב"ש אפרא) אפרא בעיני אמיה אם מודבק אם בדריו של הקב"ה משמח בוראו, הדא הוא דכתיב בן חכם ישמח אב ואין אב אלא הקב"ה שהוא אב לכל העולם שנאמר אבי יתומים. ד"א בן חכם זה שלמה שהיה חכם ביותר, ישמח הקב"ה שנאמר וישב שלמה על כסא ה', ובן כסיל זה המן ששמע לעצת אשתו ונתלה וכל עשרו לא היה יכול להצילו, ללמדך כשמגעת מפלתם של רשעין אין מועיל להם ממונם שנאמר לא יועיל הון ביום עברה, וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות: משלי - פרק י - רמז תתקמה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי צדקות הללו למה, אחת שמצלת מדינה של גיהנם ואחת שמצלת אותו ממיתה משונה, ואיזוהי צדקה שמצלת מדינה של גיהנם, ההיא דכתיב בה עברה דכתיב יום עברה היום ההוא, איזוהי צדקה שמצלת ממיתה משונה, נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נטלה, היכי לעביד, ונותנה לתוך קופה של צדקה. שלשה אוהבים יש לו לאדם וכו' (כתוב בישעיה ברמז תצ"ד): וצדקה תציל ממות. אמר שמואל אין מזל לישראל, דשמואל ואבלט הוו יתבי, אדיתבי אינהו אזלי הנך אינשי לאגרא, אמר ליה אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי דטריק ליה הויא ומית, א"ל שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי. אזיל ואתא, קם אבלט ושקליה לטוניה ושדייה אארעא, אשכח ביה חויא דפסיק ושדי בתרתי גובי, אמר ליה שמואל מאי עבדת, א"ל כל יומא הוה רמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן, האידנא הוה חד מינן ולא הוה ליה ריפתא בהדיה הוה קא מיכסיף, אמינא להו אנא קאימנא ומרמינא כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקלי מיניה כי היכי דלא ליכסיף, א"ל מצוה קא עבדת, נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא מיתה עצמה. ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל, דר' עקיבא הוה ליה ברתא א"ל כלדאי ההוא יומא דעיילה לגננא טריק לה חויא ומיית, הוה דאג אמילתא טובא, ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בבקעה איתרמי אתיהיב בעיני כחויא, לצפרא כי קא שקלת הוה סריך ואתי חויא אבתרה, אמר לה אבוה מאי קא עבדת, אמרה ליה בפניא אתא עניא קרי אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמע, קמית אנא ושקלית למנתא דיהבית ניהלי ויהביתיה ניהליה, נפק ר' עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות לא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באה אשה ועמדה לפניו בשני בצורת, א"ל רבי פרנסני, א"ל העבודה בקופה של צדקה אין כלום, א"ל אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים, ועמד ופרנסה משלו. לימים חלה בנימין ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, בנימין הצדיק שקיים אלמנה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות, תנא הוסיפו לו י"א שנה, הוי וצדקה תציל ממות. רבי אליעזר אומר כתוב אחד אומר וצדקה תציל ממות וכתוב אחד אומר מי גבר יחיה ולא יראה מות, כיצד יתקיימו שני המקראות הללו, אמור מעתה מי גבר יחיה ולא יראה מות זו מיתה כדרך כל הארץ, וצדקה תציל ממות זו מיתה משונה: לא ירעיב ה' נפש צדיק. זה יצחק שנאמר גור בארץ הזאת, והות רשעים יהדוף, שהוא דוחפן ליום הדין. ד"א זה תלמיד חכם שכל זמן שמתעסק בתורה בחיים ואם נעלם ממנו פרק אחד או דבר מלמודו אינו נפטר מן העולם עד שמלאכי השרת באים בשעת פטירתו וסודרין לפניו כדי שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא, ר' סימון אמר אלו הצדיקים שאין הקב"ה מצריכן לבריות והרשעים מחתם גזר דינם עד יום הדין ליפרע מהם בגיהנם ודוחפן לשרה של גיהנם: נרדם בקציר בן מביש. רבי שמעון בן יוחאי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים בנכסי אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו, זה שהוא מצרף דינר ומניחו נמצא עשיר וזה שהוא מצרף דינר ואוכלו נמצא שאין לו כלום, כך תלמיד חכם שונה שנים ושלשה פרקים בשבת שנים ושלשה דברים ביום שתים ושלש פרשיות בחדש נמצא עשיר לאחר זמן ועליו נאמר וקובץ על ירבה, אבל אם אמר למחר אני לומד למחר אני שונה נמצא שאין בידו כלום ועליו נאמר נרדם בקציר וגו', ואומר מחורף עצל לא יחרוש: משלי - פרק י - רמז תתקמו זכר צדיק לברכה. א"ר יצחק כל מי שמזכיר הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה שנאמר זכר צדיק לברכה, וכל מי שמזכיר הרשע ואינו מקללו עובר בעשה שנאמר ושם רשעים ירקב, א"ר שמואל בר נחמני שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס מה כלי קורייס כל זמן שאתה משתמש בהם עומדים הנחתם הן מתרפין, כך הרשעים שמעת מימיך אדם קורא לבנו סיסרא סנחריב פרעה אלא ראובן שמעון, רב אמר ארור המן ארורים בניו, א"ר פנחס חרבונה זכרו לטוב, א"ר שמואל בר נחמני מצינו שהקב"ה מזכיר שמותם של ישראל ומברכן שנאמר ה' זכרנו יברך, ר' הונא ורב אחא אמר אין לי אלא ששים רבוא, מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקב"ה מזכיר שמו ומברכו שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם ואברהם היו יהיה: שנו רבותינו וכך היה אומר אנא השם עויתי ופשעתי חטאתי לפניך אני וביתי וכו' והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר זכר צדיק לברכה, א"ל נביא לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל לאלקינו. א"ר אלעזר צדיק מעצמו, רשע מחברו. צדיק מעצמו זכר צדיק לברכה, רשע מחברו ושם רשעים ירקב. א"ל רב המנונא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה כו', מדאורייתא מנא לן, דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם, וכתיב ואברהם היו יהיה וגו', מנא הא מילתא ושם רשעים ירקב כו' דכתיב ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וחטאים. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה. בן גמלא ובן קטין ומונבז המלך והילני אמו ונקנור מזכירין אותם לשבח, ואלו מזכירין אותם לגנאי בית גרמו ובית אבטינס והגרוס בן לוי ובן (קמצא) [קמצר] ועליהם נאמר ושם רשעים ירקב, מאי ושם רשעים ירקב א"ר אלעזר רקבובית תעלה (בעצמיהם) [בשמותם], מאי היא אמר רבא דלא מסקי בשמייהו, וכן סליק ליה בדואג בן יוסף שהיתה אמו מודדתו בטפחים וכו' (כתוב באיכה): פעם אחת גזרה מלכות הרביעית שלא יביאו עצים למערבה והושיבו פרדסיאות על הדרכים כדרך שהושיבן ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל, מה עשו יראי חטא שבאותו הדור, הביאו עצים ועשו מהם סולמות והניחום על כתפיהם והלכו להם, כיון שהגיעו אצלם אמרו להם להיכן אתם הולכים אמרו להם להביא שתי גוזלות משובך שלפנינו בסולם שעל כתפנו, כיון שעברו מהם פרקום והביאום לירושלים, ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר זכר צדיק לברכה, ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב: חכם לב יקח מצות, זה אברהם לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילרין שלו כלום, אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר. ואויל שפתים ילבט זה לוט שהיה צריך לומר דבר שלקה בו העולם אנו באים לעשות, מה גרם לו ילבט זה לוט שהביא לו לבטים לא יבא עמוני ומואבי. ד"א חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל היו עסוקים בבזה והלך הוא ונתעסק בעצמות יוסף שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו: שנאה תעורר מדנים. שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים עוררה עליהם דיני דינים, דא"ר שמואל בר נחמני קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לאביהם שבשמים משיצאו ישראל ממצרים עד שעמד יחזקאל דכתיב ואומר עליהם איש שקוצי עיניו השליכו [והם לא עשו כן אלא] וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול: ועל כל פשעים תכסה אהבה שהקב"ה אוהב את ישראל אהבתי אתכם אמר ה'. ד"א שנאה תעורר מדנים שנאה שנתן אהרן בין ישראל לאביהם שבשמים עוררה עליהם דיני דינים מלמד שהיה (הקב"ה) [אהרן] נוטל את (הפנקס ופותחו) [קרבנם ופוחסו] להם, ואומר להם דעו שאין בו ממש, הוא [שמשה אמר לאהרן מה עשה לך העם הזה, א"ל מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידין, הוא] שהקב"ה אומר למשה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי [הה"ד] ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. ועל כל פשעים תכסה אהבה תפלה שנתפלל משה עליו, ומה נתפלל עליו ר' מני בש"ר יהושע דסכנין בש"ר לוי אמר מתחלת הספר ועד כאן כתיב והקריבו בני אהרן, וערכו בני אהרן, ונתנו בני אהרן, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע באר שנואה ומימיה חביבין, לעצים חלקת כבוד בשביל בניהם כדתנן כל העצים כשרים לגבי המזבח חוץ משל זית ומשל גפן ולאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו, א"ל הקב"ה חייך בשביל תפלתך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלה שנאמר צו את אהרן ואת בניו: פעולת צדיק לחיים א"ר תנחומא זה אליפז שגדל בחיקו של יצחק. תבואת רשע לחטאת זה עמלק שגדל בחיקו של עשו. ד"א פעולת צדיק לחיים כל מה שפעל דוד ושלמה לחיים של ישראל, תבואת רשע לחטאת בביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדש הקדשים היה חטאת לישראל שעשה צלם והכניסו להיכל: ארח לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה, א"ר אלכסנדרי כל ת"ח שהוא עוזב דברי תורה כאלו מתעתע במי שאמר והיה העולם והקב"ה עוזבו לעוה"ב. ומוציא דבה הוא כסיל אלו מרגלים שנא' ויוציאו דבת הארץ, ואומר כחומץ לשנים וכעשן לעינים וגו' מקצה רגלים וגו' שולח דברים ביד כסיל. ברוב דברים לא יחדל פשע זו מרים ותדבר מרים ואהרן במשה, וחושך שפתיו משכיל, חושך שפתיו מלדבר בחברו, ארשב"ג כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, אמרו רז"ל שני דיקליקין היו עומדים לפני אנדרינוס אחד היה מלמד על הדבור שהוא יפה ואחד היה מלמד על השתיקה שהיא יפה, אמר אחד למלך מרי אין טוב מן הדבור בעולם, אמר לו היאך, א"ל אלולא הדבור לא היו המלכים מתמלכין והמתים נגמלים חסד והכלות מתקלסות ומשא ומתן בעולם והספינות פורשות בים, אמר ליה אנדרינוס יפה דברת, אמר ליה לאותו אחד שהיה למד על השתיקה שהיא יפה היאך אתה למד על השתיקה, בא לדבר עמד חברו וסטרו על פיו, אמר ליה המלך למה סטרת אותו אמר ליה מרי משלי על שלי למדתי מדבור על דבור וזה בא ללמד משלי על שלו משלו על שלו ילמד לפיכך סטרתי אותו, אמר שלמה לא אמרתי שתעלם פיך ותהא שותק ויושב אלא חשוך שפתיך מלהשיח בחברך, וכה"א נצור לשונך מרע: משלי - פרק י - רמז תתקמז ברכת ה' היא תעשיר, זה שבת שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי. ולא יוסיף עצב עמה, זה האבל דכתיב כי נעצב המלך על בנו תני בבית האבל בחול פריס מנחם ויהיב לאבל מן הה"ד פרשה ציון בידיה משום דאין מנחם לה הא אם יש לה מנחם פריס מנחם, ובשבת פורס הוא בעצמו אע"פ שיש מנחם שנאמר ברכת ה' היא תעשיר וגו'. מעשה בשמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאל אחד, הלכו תלמידיו ומצאו אבן אחת טובה תלויה בצוארו, אמרו לו רבי ברכת ה' היא תעשיר, אמר להם אני חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי, הלך והחזירה לאותו ישמעאל וקרא עליו אותו ישמעאל ברוך ה' אלהי שמעון בן שטח: כעבור סופה ואין רשע זה דור המבול, וצדיק יסוד עולם זה נח שנאמר אלה תולדות נח. רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אפילו בשביל צדיק אחד נתקיים העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם, ור' חייא בר אבא דידיה אמר מהכא רגלי חסידיו ישמור חסידו כתיב וכו' (כתוב בתהלים במזמור קל"ג): כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו, רמי ליה רב אחא אריכא דהוא רב אחא בר פפא לרבי אבהו תנן החושש בשיניו לא יגמע בהם את החומץ למימר דחומץ מעלי הוא לשנים והכתיב כחומץ לשנים וכעשן לעינים, לא קשיא הא בקיוהא הא בחלא, ואי בעית אימא הא והא בחלא, הא דאיכא מכה הא דליכא מכה, אי איכא מכה מסי ואי ליכא מכה מרפי: יראת ה' תוסיף ימים. א"ר יוחנן זה מקדש ראשון שעמד ת"י שנים ולא שמשו בו אלא שמונה כהנים, ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני שעמד ת"כ שנים ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים, צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק ושמונים שנה ששמש יוחנן כהן גדול ועשר ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י"א ששמש ר' אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו. מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם והשקה שם אותו אביו של תינוק יין ישן של שבע שנים, א"ל מהיין הישן הזה אני מישן לשמחה של בני, היו נעורים עד חצי הלילה, ר' שמעון בן חלפתא שהיה בטוח על כחו יצא בחצי הלילה לילך לעירו מצא שם מלאך המות בדרך ראה אותו משחק, א"ל מי אתה, א"ל שלוחו של הקב"ה, אמר לו מפני מה אתה משחק א"ל משיחתן של בריות שהם אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינו יודע אימתי הוא נקרא. אותו האיש שהיה אומר מהיין הזה אני מישן לשמחתו של בני הרי הגיע פרקו למות אחר שלשים יום, א"ל הראה לי את פרקי, א"ל לא עליך ועל כיוצא בך אני שולט פעמים שהקב"ה חפץ במעשיכם הטובים ומוסיף לכם חיים שנאמר יראת ה' תוסיף ימים, וכן הוא אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו: משלי - פרק יא - המשך רמז תתקמז מאזני מרמה תועבת ה', א"ר בנאה אם ראית דור שמדותיו של שקר דע שהמלכות מתגרה בו, מה טעם, מאזני מרמה תועבת ה' מה כתיב אחריו בא זדון ויבא קלון, אף משה רמזה בתורה לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, זכור את אשר עשה לך עמלק. בא זדון זה עשו וקראו להם גבול רשעה ונתלוה לו קלונו של עולם ויהי רעב בארץ. ואת צנועים חכמה (כתוב בישעיה בפסוק דרשו ה' בהמצאו ברמז תפ"א): תומת ישרים תנחם ההוא מינאה דחזייה לרבה דהוה מעיין בשמעתא, יהב אצבעתיה דידיה תותי כרעיה וקא מייץ דמא, א"ל עמא פחיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי לכו למיצת אי אציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו, א"ל אנן דסגינן בשלמותא כתיב בן תומת ישרים תנחם הנך אינשי דאזלי בערמימותא כתיב בהם וסלף בוגדים ישדם. מאי שנא לוה דמהימן ליה למלוה ומלוה לא מהימן ליה ללוה, לוה מקיים ביה במלוה תומת ישרים תנחם, ומלוה מקיים ביה בלוה וסלף בוגדים ישדם. לא יועיל הון ביום עברה וגו' (כתוב לעיל): לא יועיל הון ומה מועיל, ד"ת. וצדקה תציל ממות, וכי צדקה מצלת מדינה של גיהנם יכול אפילו נותנה לכותי שמצילתו, הוי אומר וצדקה תציל ממות ואין צדקה אלא דברי תורה שנאמר וצדקה תהיה לנו, ומאן דבעי ישמעינה מן הכא דאמר רבי יוסי יהא חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה, שכשהיה נוטלה יודע ממי נוטלה, אבל כשנותנה אינו יודע למי נותנה, יכול אפילו נתחייב ת" לדבר עבירה שיכולה להציל אותו, תלמוד לומר צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. א"ר עקיבא מעשיהם של צדיקים מצילים אותם שנאמר צדקת ישרים תצילם והכל בזכות התורה שנמשלה (לצדיקים) [לצדקה] ולחיים שנאמר כן צדקה לחיים ומרדף רעה למותו וכי יש אדם שמרדף רעה לנפשו הוי אומר זה שמגדיל ימיו בלא תורה, ר' אבהו אמר זה שמגדיל עצמו בליצנות: צדקת תמים תישר דרכו. צדקת תמים זה יצחק, תישר דרכו של אליעזר, וברשעתו יפול רשע זה בתואל שבקש לעכב ונגף בלילה דכתיב ויאמר אחיה ואמה: צדיק מצרה נחלץ. ההוא עבדא דאזל וצבעיה לרישיה ודיקניה, אתא לקמיה דרבא אמר ליה זבנן, אמר ליה ויהיו עניים בני ביתך, אתא לקמיה דרב פפא זבניה, יומא חד אמר ליה אשקיין מיא אזל אסחיה לרישיה ודיקניה, אמר ליה חזי דאנא קשיש מאבוך, קרי אנפשיה צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. כי הוה ר' מאיר דריש בפירקיה הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי, וא"ר יוחנן ג' מאות ממשלות שועלים היו לו לר"מ, ואנו לא בא לידינו אלא שלשה אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה, מאזני צדק אבני צדק, צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו: בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה. א"ר ישמעאל יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסין מן העולם וכו' (כתוב בתהלים במזמור ג' ברמז י"ב): ובאבוד רשעים רנה. ובאבוד אחאב רנו רנה שנאמר ויעבור הרנה. שנו רבותינו כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם, רשע בא לעוךם רעה באה לעולם שנאמר בבוא רשע בא גם בוז, אבד רשע מן העולם טובה באה לעולם שנאמר ובאבוד רשעים רנה, צדיק אבד מן העולם רעה באה לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשנו: בז לרעהו חסר לב זה חמור, ואיש תבונות יחריש זה יעקב שנאמר והחריש יעקב עד באם: הולך רכיל מגלה סוד. תנו רבנן מנין לדיינים שלא יאמר אני מזכה וחברי מחייבים אבל מה אעשה שחברי רבו עלי, ת"ל לא תלך רכיל בעמיך, ואומר הולך רכיל מגלה סוד. ההוא תלמידא דאפיק מילתא דאיתמר בי מדרשא בתר עשרין ותרתין שנין ואפקיה רבא מבי מדרשא אמר דין גלי רזיא הוא: רע ירוע כי ערב זר. א"ר יצחק רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים, ולערבי שלציון, ולתוקע עצמו לדברי הלכה, מקבלי גרים כדרבי חלבו דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת. ערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ תוקע עצמו לדבר הלכה כדרבי יוסי דא"ר יוסי כל האומר אין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו דאמר קרא ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה. ושונא תוקעים בוטח, דאתי דינא לקמיה וגמר הלכתא ומדמי מלתא למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל למשאל מיניה: גומל נפשו איש חסד. אמר ר' שמעון בן לקיש כל היושב בתענית נקרא חסיד שנאמר גומל נפשו איש חסד: גומל נפשו איש חסד, הלל הזקן בשעה שנפטר מתלמידיו היה מהלך והולך, אמרו לו להיכן אתה הולך, אמר להם לעשות מצוה, א"ל וכי מה מצוה הלל עושה, א"ל לרחוץ במרחץ, א"ל וזו היא מצוה, א"ל הן ומה איקונין של מלכים שמעמידים אותם בבתי קרקסיאות ובתי טרטיאות מי שממונה עליהם ממרקן ושוטפן והם מעלים לו (סודרין) [מזונות] ולא עוד אלא שהוא מתגדל בגדולי מלכות, אנו שנבראנו בצלם ודמות דכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם עאכ"ו, וכן הלל הזקן אומר לתלמידיו בשעה שנפטר מהם אנא אזיל למיגמל חסד עם הדין אכסנאי דאית בגו ביתא, אמרו ליה בכל יום אית לך אכסנאין, אמר להו והדא נפשא עלובתא לאו אכסנאי היא גו גופא דיומא דין היא חכא ולמחר לית היא הכא. דבר אחר גומל נפשו איש חסד דמפלג מצוון. ועוכר שארו אכזרי, זה מי שהגיע לו שמחה ואינו מקרב קרוביו עמו לשם עניות, לכך משה מזהיר את ישראל נתון תתן לו: רשע עושה פעולת שקר. רבי אבין בשם רבי חנינא זה נמרוד שהיו פעולותיו של שקר, וזורע צדקה זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, שכר אמת שנאמר אל תירא אברם: תועבת ה' עקשי לב. זה שמקשה לבו מלעשות תשובה והקב"ה קורא אותו תועבה שנאמר תועבת ה' עקשי לב, ואם חוזר ועושה תשובה קורא אותו תמים שנאמר ורצונו תמימי דרך, ראה חכמתו של שלמה כל מה שהתנבא דוד אביו התנבא שלמה, בדוד כתיב אשרי אדם מפחד תמיד וגו', ובשלמה כתיב תועבת ה' עקשי לב, בדוד כתיב אשרי תמימי דרך, ובשלמה כתיב ורצונו תמימי דרך, אמר רבי זבידא כל מי שהולך בתמימות לפני הקב"ה כאלו עשה כל רצונו שנאמר ורצונו תמימי דרך: יד ליד לא ינקה רע. שנו רבותינו המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו אפילו הוא דומה למשה רבינו שקבל תורה מהר סיני עליו הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנם. אמר רב כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם שכתוב בו הרימותי ידי אל ה' וגו' לא ינקה מדינה של גיהנם, קשיא ליה לדבי רבי שילא האי יד ליד ידים לא ינקה מיבעי ליה, אלא אמרי דבי ר' שילא אפילו קבל תורה כמשה רבינו שכתוב בו מימינו אש דת למו לא ינקה מדינה של גיהנם, קשיא ליה לר' יוחנן האי יד ליד יד מיד מיבעי ליה, אלא אמר רבי יוחנן אפילו עשה צדקה בסתר שכתוב מתן בסתר יכפה אף לא ינקה: יד ליד לא ינקה רע. א"ר פנחס כל העושה מצוה בעולם הזה ומבקש ליטול שכרו מיד ליד לא ינקה רע, רשע הואא ואינו מניח לבניו כלום, כאינש דאמר הא סילעא הא סקא הא סאתא קום כייל לך, כך אם בקשו אבות הראשונים שכר מצוה שעשו בעולם הזה מהיכן היה זכותן עומדת לבניהם אחריהם [שהרי הוא אומר] וזכרתי את בריתי יעקב. יד ליד לא ינקה, בוא וראה שתי ידים יש לו לאדם אם גונב הוא באחת ונותן צדקה באחת לא ינקה לעתיד, כך הקב"ה אומר לרשעים שני עולמות בראתי לכם אחד לעשות בו מעשים טובים ואחד לשלם שכר עכשיו שלא עשיתם מעשים טובים בעולם הזה שהייתם בו כאן מה אתם מבקשים יד ליד לא ינקה אתכם מדינה של גיהנם. דבר אחר אמר ר' יוחנן משל לאחד שעבר עבירה ונתן לזונה שכרה, לא הספיק לצאת ממנה עד שפגעו עני אחד ואמר לו תן לי צדקה ונתן לו, חשב בעצמו אלולי לא רצה הקב"ה לכפר עונותי לא היה שולח לי אותו עני לתת לו צדקה אלא כבר כפר לי על אותו עון שעשיתי, אמר לו הקב"ה רשע לא תחשוב כך אלא לך ולמוד מחכמתו של שלמה שנאמר יד ליד לא ינקה רע. ד"א מה היד הזו (היא אוכלת) [אינה נכוית] עם חברתה [אף אם] אתה עושה מצוה באחת ונתחייב באחת אין זו מכפרת על זו. ד"א אדם יש לו דבר בינו ובין חברו והוא נשבע בפיו ומבטל בלבו תאמר שהוא מנוקה, תלמוד לומר לא ינקה רע, נאמר כאן לא ינקה ונאמר להלן כי לא ינקה ה', מה דבור האמור להלן על השבועה אף כאן על השבועה, ר' אליעזר אומר לא כן שהרי סופו של פסוק מפרש וזרע צדיקים נמלט. אם ראית צדיק שהוא בן אבות לא במהרה הוא חוטא, למה שהוא מחשב אכחיש את יצרי לשעה ולא אאבד את עולמי לשעה ונמצא נמלט מדינה של גיהנם, הדא הוא דכתיב וזרע צדיקים נמלט, אבל רשע הולך אצל זונה ונשבע לה כדי לעשות תאות נפשו, ואחר כך עובר על השבועה ורוח הקדש משיבה ואומרת לא דייך שעברת עבירה אלא שהזכרת שמי על דבר שקר, חייך לא תנקה מדינה של גיהנם, הדא הוא דכתיב יד ליד לא ינקה רע, למה קורא אותו רע כנגד יצר שנקרא רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והקב"ה נותן בלבו של צדיק שלא יחטא כדי להנצל מדינה של גיהנם: נזם זהב באף חזיר, אם אתה נותן כלי זהב באף חזיר הוא מלכלכו בטיט וצואה ואינו מדיחו, כך ת"ח אם הולך אצל זונה ומקלקל עמה מלכלך את תורתו, א"ר אלכסנדראי מסירה טעמה של תורה ממנו, אבל כל מי שעמד על פתחה ואינו מתאוה ליפיה הקב"ה קורא אותו צדיק שנאמר תאות צדיקים אך טוב תקות רשעים עברה, מהו עברה שתקותו עברה באותה שעה שעבר עבירה: יש מפזר ונוסף עוד. תני הלל אומר בשעת המכנסים פזר, בשעת המפזרים כנס, אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנאמר יש מפזר ונוסף עוד, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. דבר אחר א"ר אבהו אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה הוי יודע שהוא מוסיף שנאמר יש מפזר ונוסף עוד, א"ר שמואל בר נחמני אם ראית אדם שהוא מונע ידו מן הצדקה הוי יודע שהוא מתחסר שנאמר וחושך מיושר אך למחסור: נפש ברכה תדושן ומרוה גם הוא יורא. אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר ומרוה גם הוא יורא. מונע בר יקבוהו לאום, זה פרעה שגנז את התבואה בשני בצורת ולא רצה למכור והיו הכל מקללים אותו. וברכה לראש משביר, זה יוסף שנאמר ויוסף וגו' הוא המשביר לכל עם הארץ, שזן את העולם ונהגם כרועה שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. אמר רב חמא בר ביזנא אמר שמואל כל המונע הלכה מפי תלמיד חכם אפילו עוברים שבמעי אמן מקללים אותו שנאמר מונע בר יקבוהו לאום, ואין לאום אלא עוברים שנאמר ולאם מלאם יאמץ, ואין יקבוהו אלא קללה שנאמר מה אקב לא קבה אל, ואין בר אלא תורה שנאמר נשקו בר. עולא דבי רבי ישמעאל אמר מנקבין אותו ככברה, כתיב הכא יקבוהו לאום וכתיב התם ויקוב חור בדלתו, ואם למדו מה שכרו, זוכה לברכות יוסף שנאמר וברכה לראש משביר, ואין משביר אלא יוסף שנאמר הוא המשביר. אמר רבי תנחומא אם למדו זוכה שתורתו תהיה עטרה לראשו לעתיד לבא הדא הוא דכתיב וברכה לראש משביר: שוחר טוב יבקש רצון. זה דוד מלך ישראל שהיה שוחר טובתם של ישראל להעמיד מהם עשרים וארבע משמרות כהונה ועשרים וארבע משמרות לויה, יבקש רצון שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו רוח הקדש כדי לברך את ישראל, והיכן ברכן אשרי האיש. ודורש רעה תבואנו זה המן שהיה דורש רעתו של מרדכי ונהפכה עליו, מה כתיב אחריו בוטח בעשרו הוא יפול זה המן. וכעלה צדיקים יפרחו זה מרדכי ואסתר. דבר אחר בוטח בעשרו זה קרח, וכעלה צדיקים יפרחו זה משה ואהרן וסנהדרין שלו: פרי צדיק עץ חיים. זה ר' יוסי בן אלעזר, ולוקח נפשות חכם זה רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא. דבר אחר מה הם פירותיו של צדיק מצות ומע"ט, זה נח נח איש צדיק תמים, ולוקח נפשות חכם זה נח שזן ופרנס כל שנים עשר חדש בתבה, אחר כל השבח הזה בא לצאת ונשתלם שנאמר הן צדיק בארץ ישולם, דאמר רבי הונא בשם רבי אליעזר בנו של ר"י הגלילי נח כשהוא יוצא מן התבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו ק"ו אף כי רשע וחוטא זה דור המבול. דבר אחר פרי צדיק עץ חיים אמרו רבותינו כל הבנים שהיניקה שרה דכתיב היניקה בנים שרה כלם נתגיירו, ואל תתמה בדבר שהרי אתה מוצא באליפז ע"י שנתגדל בחיקו של יצחק נעשה צדיק וזכה ששרה עליו רוח הקדש. דבר אחר פרי צדיק עץ חיים זה משה שקבל את התורה דכתיב בה עץ חיים היא, ולוקח נפשות חכם והלא שנינו מרבה בשר מרבה רמה, מרבה שפחות מרבה זמה, מרבה עבדים מרבה גזל, אלא כמה פעמים לקח כמה נפשות מן המיתה במרגלים ועגל שנאמר ויחל משה וכו' (כתוב בשופטים ברמז ס"ז וברמז שס"ז): עשרה דברים נקראו חיים, הקב"ה אלקים חיים, תורה שנאמר עץ חיים היא, ישראל שנאמר ואתם הדבקים בה' וגו' חיים וגו', חכמים שנאמר תורת חכם מקור חיים, צדיקים פרי צדיק עץ חיים, גן עדן ועץ החיים בתוך הגן, ארץ ישראל ונתתי צבי בארץ חיים, ירושלים אתהלך לפני ה' בארצות החיים, גמילות חסדים שנאמר כי טוב חסדך מחיים, מים שנאמר מקור מים חיים: הן צדיק בארץ ישולם זה משה שנאמר הן קרבו ימיך למות, וכתיב ביה צדקת ה' עשה, אף כי רשע וחוטא זה קרח ועדתו וכו' (כתוב בירמיה ברמז קל"ב): משלי - פרק יב - המשך רמז תתקמז אשת חיל עטרת בעלה. א"ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה. רבנן אמרין מרתה דבעלה, בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. א"ר יהושע בן קרחה יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם, ארשב"י יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה אמר לפניו רבש"ע מפני שהייתי קטן של אותיות הוצאתני משמה של אותה צדקת, א"ל בתחלה היית בשמה של נקבה ובסוף אותיות עכשו אני נותנך בשמו של זכר ובראש אותיות שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע: משלי - פרק יב - רמז תתקמח הפוך רשעים ואינם. זה דור המבול, ובית צדיקים יעמוד זה נח אלה תולדות נח, כל זמן שהקב"ה מסתכל ומתהפך במעשיהם של רשעים אין בהם תקומה, דור המבול וימח את כל היקום, אנשי סדום ויהפוך את הערים האל, מצרים לא נשאר בהם עד אחד, בבל והכרתי לבבל שם ושאר, ועל כלם אמר דוד שם נפלו פועלי און, אכל ישראל ובית צדיקים יעמוד אם נופלים עומדים אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, ואומר אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. א"ר חנינא בר פפא אמר הקב"ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי בה, ואתם בני יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. וכן אמרה כנסת ישראל דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ, משל למה הדבר דומה לגבור שהעמיד הקורה והיה מורה בה את החצים החצים כלים והקורה עומדת, אף כן ישראל היסורין כלין והם קיימין, וכן הוא אומר אתם נצבים היום כלכם: יודע צדיק נפש בהמתו. סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושבעה, וכן הוא אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, כשהבהמה אוכלת ושבעה עובדת את האדמה בכח שנאמר ורב תבואות בכח שור. ד"א יודע צדיקו של עולם נפש בהמתו ואפילו כשהוא כועס, ואין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, בשר ודם כשהמדינה מורדת עליו הוא משלח לגיונותיו ומחריב טובים ורעים כאחד, אבל הקב"ה אינו כן אם כלם מכעיסין לפניו ואין שם אלא צדיק אחד מצילו שנאמר ויזכור אלקים את נח, וכן בסדומים הציל לוט ובנותיו, הביא חשך על המצריים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, ואומר טוב ה' למעוז ביום צרה ואפילו ביום צרה יודע חוסי בו: ורחמי רשעים אכזרי. אלו דור המבול שהיו אכזרים, אמרו רבותינו בשעה שהעלה הקב"ה את התהום והיו רואים את המעינות עולים, כל אחד ואחד נוטל את בנו ונותנו על התהום וכובש עליו שלא יעלו עליהם המים, שכן איוב אומר ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר הרחם שלו, ומה עשה להם הקב"ה, הוריד עליהם המבול מלמעלה ושברן שנאמר ותשבר כעץ עולה, א"ר ברכיה קשים היו כעץ ובעלי קומה היו שנאמר אם לא נכחד קימנו. ד"א יודע צדיק נפש בהמתו זה הקב" שאמר לא תקח האם על הבנים, ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב שכתוב בו אם על בנים רוטשה. ד"א יודע צדיק נפש בהמתו זה הקב"ה שאמר ושור או שה וגו', ורחמי רשעים אכזרי זה המן הרשע שכתוב בו להשמיד להרוג ולאבד וגו': יודע צדיק נפש בהמתו. ר' עקיבא הוה רעיא דבן כלבא שבוע, חזיתיה ברתיה דוה צנוע ומעלי, א"ל ברתיה אי מקדישנא לך אזלת לבי רב, אמר לה אין, איקדשא ליה בצנעה ושדרתיה, שמע אבוה אפקה מביתיה ואדרה הנאה מנכסיה, אזל אותיב תריסר שני בבי רב אייתי בהדיה תריסר אלפי תלמידי, שמע לההוא גברא דהוה אמר לה עד אימת קמדברת אלמנות חיות, אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תריסר שני אוחרנין, אמר ברשות קא עבידנא, הדר אזיל ויתיב תריסר שני אוחרנייתא בבי רב, כי אתא אייתי בהדיה עשרים וארבעה אלפי תלמידי, שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא שאילי מאני ולבוש ואיכסי, אמרה להון יודע צדיק נפש בהמתו, כי מטאי לגביה נפלה על אפיה וקא נשקא ליה לכרעיה, הוו מדחפי שמעיה לה, אמר להו שבקוה שלי ושלכם שלה היא, שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא, אמר איזיל לגביה אפשר דמיפר לי נדרי, אתא לגביה אמר ליה רבי נדר יש לי אמר ליה מאי הוא, אמר ליה הכי (הוה מעשה) והכי הוה מעשה, אמר ליה ההוא חתניך אי הוה צורבא מדרבנן אדעתא דגברא רבה מי נדרת, אמר ליה רבי אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת ואפילו פסוק אחד לא, אמר ליה אנא הוא, נפיל על אפיה ונשקיה לכרעיה ויהב ליה פלגא דממונא. ברתיה דר' עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי, והיינו דאמרי אינשי כעובדי אמא עובדי דברתא: עובד אדמתו ישבע לחם. א"ר שמעון בן לקיש אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם וכו' (כתוב ברמז שצ"ו): חמד רשע מצוד רעים. זה עשו שחמד את הבגדים ולקחם מנמרוד, הדא הוא דכתיב את בגדי עשו בנה הגדול החמודות: בפשע שפתים מוקש רע. ר' יודן בש"ר איבו ממרד שמרדו דור המבול בהקב"ה שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו באה להם תקלה. ויצא מצרה צדיק, זה נח דכתיב צא מן התבה. ד"א ממרד שמרדו עשו וישמעאל בהקב"ה באה להם תקלה. ויצא מצרה צדיק זה יעקב שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע: משלי - פרק יב - רמז תתקמט מפרי פי איש ישבע טוב. א"ר שמלאי אמר הקב"ה לראובן אתה פתחת בהצלה תחלה שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם חייך שאין מפרישין ערי מקלט תחלה אלא מתחומך שנאמר את בצר במדבר, ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי אמר הקב"ה ליהודה אתה הצלת שלש נפשות מן האור ואחד מן הבור חייך שאני מציל לך שלשה חנניה מישאל ועזריה מן האור ודניאל מגוב האריות, אמר הקב"ה למשה אתה אמרת וידעת היום והשבות וגו' אין עוד, חייך מכתיב אני עליך ולא קם נביא עוד וגו', אמר הקב"ה לרחב את אמרת כי ה' אלקיכם הוא אלקים ניחא בארץ שמא בשמים ממעל, את אמרת מה דלא חזו עיניך חייך שבנך עומד ורואה מה שלא ראו הנביאים נפתחו השמים ואראה מראות אלקים, אמר הקב"ה לחנה את קלסתיני ה' צבאות חייך שבנך עומד ופותח בי כה אמר ה' צבאות וכו' (כתוב ברמז שי"ט וברמז תקט"ז ובירמיה ברמז תע"א): דרך אויל ישר בעיניו. זה עשו שנאמר וירא עשו כי רעות בנות כנען וילך עשו אל ישמעאל הוסיף כאב על כאב. ושומע לעצה חכם. זה יעקב שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו: יש בוטה כמדקרות חרב. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי [יש בוטה], פתח ליה ר"ג לההוא נברא יש בוטה כמדקרות חרב כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא: ולשון חכמים מרפא. אמר רב הונא לשון חכמים ברכה, לשון חכמים עושר, לשון חכמים מרפא. לשון חכמים ברכה ברכת הבית ברובה. לשון חכמים עושר דת"ר המוכר פירות לחברו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה, ואם היה פקח שוכר את מקומו. לשון חכמים מרפא דתנן לא ילעוס אדם חטים ויתן על מכתו בפסח מפני שהן מחמיצות: מרמה בלב חורשי רע. א"ר חמא בר חנינא כל מי שמדבר עם חברו ואוכל ושותה עמו ומדבר עליו לשון הרע הקב"ה קורא לו רע שנאמר מרמה בלב חורשי רע, אבל אם מדבר עליו דברים טובים הקב"ה קורא לו שלום שנאמר וליועצי שלום שמחה. ר' זעירא משמע ליה אפין אוחרנין, כל מי שישן על מטתו בלילה ומחשב בלבו ואומר למחר אני משכים ואעשה טובה עם פלוני עתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבא שנאמר וליועצי שלום שמחה. א"ר הונא מה ראה הכתוב לומר וליועצי היה לו לומר וליועץ, אלא א"ר לוי אלו שתי כליותיו של אדם שמיעצין עמו אחת לטובה ואחת לרעה, של ימין לטובה ושל שמאל לרעה שנאמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, וכן דוד אומר בוחן לבות וכליות, וכי יש לאדם שני לבות, אלא יצר טוב ויצר רע וכליות שיועצין אותו שנאמר וליועצי שלום שמחה: משלי - פרק יב - רמז תתקנ לא יאונה לצדיק כל און. ההוא בר טביא דהוה בי ריש גלותא דהוה מפסקן כרעיה בתרייתא, בדקיה רב בצומת הגידין ואכשריה, סבר למיכל מיניה באומצא, אמר ליה שמואל לא חייש מר לאינקורי, אלא היכי ליעביד, א"ל אותביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה, אותביה בתנורא ונפל תילחי תילחי וקרי שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און, ורב קרי עליה דשמואל כל רז לא אנס לך. לא יאונה לצדיק כל און כשהוא מתהלך בתומו, ורשעים מלאו וגו' זה המדבר אחד בפה ואחד בלב, והקב"ה קורא אותו תועבה שנאמר תועבת ה' שפתי שקר, ועושי אמונה רצונו זה שנושא ונותן באמונה: דאגה בלב איש ישחנה. רבי אמי ורב אסי חד אמר ישחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים: לא יחרוך רמיה צידו. א"ר שיזבי משום ר' אלעזר בן עזריה לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי, ורב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך, כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שני צפרים אם ראשון ראשון משבר כנפיו מתקיים בידו ואם לאו אינו מתקיים בידו. ד"א לא יחרוך רמיה צידו, רבנן אמרין זה עשו לא יאריך ולא יאחר הקב"ה לרמאי ולצידו, דא"ר יהושע בן לוי כל אותו היום היה צד צביים וכופתן ומלאך בא ומתירן, עופות ומסכסכן ומלאך בא ומפריחן, וכל כך למה והון אדם יקר חרוץ כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות שהן יקרו של עולם חרוצות לו. ר' חנינא בר פפא שאליה לר' זירא א"ל מהו דכתיב והון אדם יקר חרוץ, א"ל חרוצה היא ביד הצדיקים שאינם נוטלים מן יקר שלעתיד לבא בעולם הזה וכו' (כתוב בשמואל ברמז צ"ז): משלי - פרק יג - המשך רמז תתקנ יש מתעשר ואין כל. תנו רבנן וטובל בשמן רגלו זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעין, אמרו פעם אחת נצרכו אנשי לודקיא לשמן מנו להם פולמוסטוס אחד א"ל לך והבא לנו שמן במאה רבוא, הלך לירושלים א"ל לך לצור, הלך לצור, א"ל לך לגוש חלב, הלך לגוש חלב א"ל לך אצל פלוני בשדה הלך ומצאו עוזק תחת זיתיו אמר לו יש לך שמן במאה רבוא שאני צריך אמר לו הן המתן לי עד שאסיים מלאכתי, לאחר שסיים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך אמר לזה יש שמן במאה רבוא כמדומה אני ששחקו בי היהודים, כיון שהגיע לביתו הוציאה לו שפחתו קומקמין של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו והוציאה לו ספל של זהב של שמן וטבל בו ידיו ורגליו לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו, לאחר שאכלו ושתו מכרו לו שמן במאה רבוא, אמר לו כלום אתה צריך יותר אמר להם הן אלא שאין בידי מעות, אמר לו אם אתה רוצה ליקח קח ואני אבוא עמך ואקח את הדמים, מכר לו שמן בשמונה עשר רבוא, אמרו לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד לא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו, כיון שהגיע לעירו יצאו לקלסו אמר להם לא תקלסו לי אלא תקלסו לזה שעמי שמדד לי שמן במאה רבוא והרי נושה בי שמונה עשרה רבוא לקיים מה שנאמר יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב: תוחלת ממושכה מחלה לב. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב, מאי תקנתיה יעסוק בתורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. ד"א תוחלת ממושכה מחלה לב זה המארס אשה ונוטלה לאחר זמן, ועץ חיים תאוה באה זה המארס אשה ונוטלה לאלתר. ד"א תוחלת ממושכה זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים, ועץ חיים תאוה באה זה שאול שנמשח ומלך מיד, בזכות מה בזכות מעשים טובים שהיו בידו שהיה עניו ושפל רוח ושהיה אוכל חוליו בטהרה מבזבז ממונו לחוס על ממונם של ישראל וששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו, יהודה ברבי נחמיה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר שהיה בן תורה שנאמר בי שרים ישורו. ד"א תוחלת ממושכה אלו ישראל כיון שא"ל הקב"ה לך ואמור להם לישראל פקוד פקדתי אתכם הלך ואמר להם אמרו לו משה רבינו עדין פקידה מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש, כיון שאמר להם בחדש הזה אתם נגאלים אמרו הא סימן טב, הדא הוא דכתיב ועץ חיים תאוה באה. בז לדבר יחבל לו, ממושכן עליו כמה דאת אמר אם חבול תחבול שלמת רעך וכו' (כתוב בשמואל ברמז קל"א): כל ערום יעשה בדעת. אמר רב נחמן א"ר יהודה זה דוד דכתיב ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה מאן דהוה ליה ברתא אייתא בהדיה, וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ויפקד המלך פקידים, מאן דהוה ליה ברתא מטמרא לה מיניה: הולך את חכמים יחכם זה אברהם. ורועה כסילים ירוע זה לוט, דכתיב ויאהל עד סדום ויקחו את לוט, דכתיב ויאהל עד סדום ויקחו את לוט ואת רכושו וכל כך למה והוא יושב בסדום. שנו רבותינו מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה, וכי דברי תורה כתובים בו, אלא בשביל שהוא דבק לספר זכה להנצל עמו, וכן אמר שלמה הולך את חכמים יחכם אמר הקב"ה אדם הראשון שמע לאשתו ונתגרש שאלמלי נדבק ושמע לי היה כמוני כשם שאני חי וקיים כך הוא חיה חי וקיים. הולך את חכמים יחכם אשריהם לצדיקים ולדבקיהם דכתיב ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה, אם נח זכה בהמה וחיה מה זכו, (ואת) [רועה] כסילים ירוע זה דור המבול אוי להם לרשעים ולדבוקיהם מה כתיב בהם וימח את כל היקום אם אדם חטא בהמה וחיה מה חטאו, אלא אוי להם לרשעים ולדבוקיהם לפיכך מאדם ועד בהמה. אתה מוצא כשחלק קרח הלכו עמו במחלוקתו חמשים ומאתים ראשי סנהדראות והלך עמהם אף הממון שלהם שנאמר ותפתח הארץ את פיה וגו', ראה מה כתיב בחנניה מישאל ועזריה וגוברין כפיתו בסרבליהון, כיון שיצאו כתיב חזיין לגובריא אליך די לא שליט נורא בגשמהון הרי יפה, ולמה וסרבליהון לא שנו בשביל שהיו דבוקים בהם, ומה המלבושים שהם דבוקים לצדיקים ירדו לאש ולא נזוקו, ישראל שהם דבוקים לצדיקו של עולם שהוא חי וקיים שנאמר ואתם הדבקים וגו' וכתיב כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וגו' על אחת כמה וכמה שינצלו מדינה של גיהנם, למה שאני עמהם שנאמר כי תעבור במים אתך אני: הולך את חכמים יחכם, משל למי שנכנס לחנותו של בושם אע"פ שאינו מוכר ולוקח כלל יצא וריחו וריח בגדיו מבוסמים כל היום כלו, ורועה כסילים ירוע משל למי שנכנס לחנותו של בורסקי אע"פ שאינו מוכר ולוקח כלל יצא וריחו וריח בגדיו מלוכלכים כל היום, כך כל מי שהולך עם החכם וכל מי שרואה אותו אומר אלולי לא היה זה חכם כמותו לא היה מהלך עמו, וכן לכסיל הדא הוא דכתיב הולך את חכמים יחכם וגו': חטאים תרדף רעה. שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו כו' (כתוב ביחזקאל ברמז שנ"ח): רב אוכל ניר ראשים. א"ר שמעון בן יוחאי העשיר אוכל את העני בעולם הזה, ולעתיד לבא הקב"ה תובעו ממנו שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים, אמר הקב"ה הגיע זמן שאתבע מכם שוד עניים שגזלתם ומה שצערתם אותם, ר' יוסי הגלילי אומר לא כי אלא אע"פ שאדם חומס וגוזל בעוה"ז אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזים אותו, מהיכן אנו למדים, מסופו של פסוק ויש נספה בלא משפט כך עושין לו בלא משפט: ויש נספה בלא משפט. רב אסי כי הוה מטי להאי קרא בכי מי איכא אינש דאזיל בלא זמניה, אין כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות אמר לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשייא, אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי, אמר אנא לאו אמרית לך מרים מגדלא נשייא, א"ל אי הכי אהדרה. א"ל לא הואיל ואייתיתה תהוי במנינא, א"ל היכי יכלת לה, א"ל הות נקיטא מתארא וקא מחתה תנורא, שקילתיה אנחתיה על גבה דכרעה קדחה איתרע מזלה ואייתיתה, אמר ליה רב ביבי אית לכו רשותא למעבד הכי, א"ל אין דכתיב ויש נספה בלא משפט, והא כתיב דור הולך ודור בא, א"ל רעינא להו אנא עד דמלי להו דרא והדר משלימנא להו לדומה, א"ל סוף סוף שני מאי עבדת להו, א"ל אי איכא צורבא מרבנן דמעבר במליה הוה חלופייהו ומוספינן ליה. רבי שמלאי שאליה לר' נתן מהו ויש נספה בלא משפט, א"ל בלא משפט מקומו, מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני צפורי, וכשהוא גובה את בני טבריא ראה אחד מבני צפורי ותפשו א"ל מצפורי אני א"ל יש לי כתבים מצפורי לגבותה ולא הספיק לגבות בני טבריא עד שבא רווחא לצפורי נמצא נספה בלא משפט מקומו, ר' לוי ור' סימון ר' לוי אמר משל לדובה שהיתה משכלת בחיה ולא מצאה לשכל בחיה ושכלה (בבהמה) [בבניה], ר' סימון אמר למגל כוסחת כוב ולא שלים לה, שושנה ולא שלים לה: חושך שבטו שונא בנו. וכי יש אדם ששונא בנו, אלא מתוך שאין מוכיחו על התורה והחכמה ודרך ארץ עתיד לשנאתו, אבל אם מוכיחו נעשה אוהבו שנאמר ואוהבו שחרו מוסר, וכן הקב"ה מתוך שהוא אוהב את הצדיקים מיסרן בעולם הזה ביסורין ובשעבוד מלכיות כדי שתהא להם לכפרת עון: צדיק אוכל לשובע נפשו. זה אליעזר עבד אברהם שנאמר הגמיאיני נא מעט מים, ובטן רשעים תחסר זה עשו שנאמר הלעיטני נא מן האדום, פער פיו כגמל אמר אנא פתח ואת משלח ואזיל פנה הקדרה כלה לתוכה כההיא דתני אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו זה הקב"ה כמה דאת אמר את הכבש אחד תעשה בבקר ואינן באין אלא לכפר על ישראל. תמיד של שחר מכפר על עונות שנעשו בלילה. ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום נמצא שלא לן אדם ובידו עון וכתיב כי לי כל חיתו יער. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו זו רות המואביה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר, א"ר יצחק את שמעת מינה תרתי או שרתה ברכה בידו של צדיק או במעיה של צדקת, ממה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר נראין דברים שהברכה שרתה במעיה של צדקת, ובטן רשעים תחסר אלו עובדי אלילים, א"ר מאיר שאלני רבי דוסתאי מהו ובטן רשעים תחסר, אמרתי לו כותי אחד היה בעירנו ועשה סעודה לכל בני עירו וזמנני עמהם והביא לפנינו מכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית ולא היה שלחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד, מה עשה נטל את הטבלא מלפנינו שהיתה שוה בשלש מאות כסף ושברה, וא"ל למה, אמר לי אתה אומר העולם הזה שלנו הוא אם אין אנו אוכלין עכשו אימתי אנו אוכלים, וקריתי עליו ובטן רשעים תחסר. ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו זה חזקיה מלך יהודה, אמרו עליו על חזקיה מלך יהודה שהיו מעלים על שלחנו שתי אגודות של ירק וליטרא בשר בכל יום. ובטן רשעים תחסר זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל שלש מאות גוזלות בקנוח של סעודה. דבר אחר צדיק אוכל לשובע נפשו אלו מלכי ישראל, ובטן רשעים תחסר אלו מלכי מזרח ומערב: משלי - פרק יד - המשך רמז תתקנ חכמות נשים בנתה ביתה. זו אשתו של און דאמרינן און בן פלת אשתו הצילתו, א"ל מאי נפקא לך מינה אי מר רבה את תלמידא ואי מר רבה את תלמידא, א"ל ומאי אעביד דהואי בעצה ואישתבעי לי בהדייהו, א"ל כל העדה כלם קדושים, א"ל תוב דאנא מצלנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותבה אבבא וסתרה למזייה, כל דאתי חזייה והדר, אדהכי איבלעו להו, ואולת בידיה תהרסנה זו אשתו של קרח, א"ל חזית מאי קא עביד משה איהו מלכא, אחוה שוייה כהנא רבה, ובני אחייא שוינהו סגני כהונה אי אתיא תרומה אמר תהיה לכהן, חלה אמר תהיה לכהן, מעשר ראשון נמי דשקליתון אתון אמר הבו חד מעשרה לכהן, ועוד גייז לכו למזייכו ומיטלל לכו ככופתא עינא יהב במזייכו, אמר לה הא איהו נמי עביד הכי, אמרה ליה כיון דכולהו בהדיה נינהו אמר תמות נפשי עם פלשתים, ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי סלקא דעתך דתכלת חשוב אפיק גלימא דתכלתא כסינהו לכולהו מתיבתך. בקש לץ זה פרעה, חכמה ואין אלו חרטומי פרעה שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר, ודעת לנבון נקל זה יוסף שנאמר אין נבון וחכם כמוך: לב יודע מרת נפשו. א"ר יוחנן חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו שנאמר לב יודע מרת נפשו. מהו דתימא רופא קים ליה קא משמע לן, רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך שומעים לרופא מאי טעמא תונבא הוא דנקטי ליה. מר בר רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני אפילו איכא מאה דאמרי אינו צריך לא צייתנא להו מאי טעמא לב יודע מרת נפשו וכו' (כתוב במלכים ברמז קע"ד): לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר, מדבר ביתרו, אתה מוצא מה כתיב ביה וישלח משה את חותנו ואחר כך בחדש השלישי, אמר הקב"ה בני היו משועבדים בטיט ולבנים במצרים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בהשקט ובא לשמוח עם בני לפיכך וישלח משה את חותנו. בית רשעים ישמד זה דור המבול, ואהל ישרים יפריח זה נח. יש דרך ישר לפני איש זה אהרן ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר ונאמר עליו בשלום ובמישור הלך אתי: ואחריתה דרכי מות. אלו נדב ואביהוא שהכניסו דורון שלא ברשות ומתו, משל למלך שקרא לבן ביתו אמר לו הבא לי מה לאכול, הביא לו וערב לו, ראו בני אדם אחרים שערב לו והביאו לו דיסקוס וכעס המלך אמר המלך אלו שהביאו שלא ברשות הכניסום ותנו להם ספקולא. א"ר אלעזר בן צדוק למה רשעים דומים ותנו להם ספקולא. א"ר אלעזר בן צדוק למה רשעים דומים בעוה"ז לאילן שכולו עומד במקום טומאה ונופו נוטה למקום טהרה, נקצץ גופו נמצא כלו עומד במקום טומאה, אף כך הקב"ה משפיע טובה לרשעים בעוה"ז כדי שירדו למדרגה התחתונה שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, ולמה צדיקים דומין בעוה"ז לאילן שכלו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ גופו נמצא כלו עומד במקום טהרה, אף הקב"ה מביא יסורין על הצדיקים בעוה"ז כדי שיירשו העוה"ב שנאמר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד: בכל עצב יהיה מותר. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא חזייה דקא בדח טובא, אמר ליה בכל עצב יהיה מותר כתיב, אמר ליה אנא תפילין מנהגא, מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה חזא להו לרבנן דהוו קא בדחי טובא, אייתי כסא דזוגיתא חוורתא ואיתבר קמייהו ואיעציבו. ד"א בכל עצב יהיה מותר אמר רבי שמואל בר אבא כגון בין שותה חמין לשותה צונן. מלקט עצמות אחד היה בצפורי ואית דאמר ר' שמואל בר אבא הוה בשעה שרואה עצמות שחורות אמר אלו של שותי חמין הם. ד"א בכל עצב יהיה מותר צער שנצטער יוסף על ידי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני אתך, והזכרתני, נתוסף לו שתי שנים ויהי מקץ שנתים ימים. ד"א מדבר בעמלי תורה כל מה שמצטער אדם בעצמו יותר מחברו יתרון יש לו, ודבר שפתים אך למחסור מה שהוא חושך שפתיו שלא יגע בתורה אך למחסור. ד"א א"ר אבא בריה דרבי פפי ור' יהושע דסכנין בש"ר לוי חנה על ידי שהרבתה בתפלה קצרה ימיו של שמואל שנאמר וישב שם עד עולם עד עולמן של לוים דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, והא אינון חמשין ותרתין, א"ר יוסי בר אבין שתים שגמלתו, והא כתיב גם כי תרבו תפלה מכאן שהמרבה תפלה נענה, אלא כאן ליחיד כאן לצבור: משלי - פרק יד - רמז תתקנב צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת. תניא אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו בני מהו שכתוב צדקה תרומם גוי, נענה ר' אליעזר ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, וכן הוא אומר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וחסד לאומים חטאת צדקה וחסד שעובדי אלילים עושים חטאת היא להם לפי שאינם עושים אלא להתגדל בהם שנאמר די להוון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי. נענה רבי יהושע ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת צדקה וחסד שעו"א עושים חטא הוא להם שאינם עושים אלא להמשך מלכותם שנאמר להן מלכא מלכי ישפר עליך. נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת צדקה וחסד שעו"א עושים חטא הוא להם לפי שאין עושים אלא כדי להתיהר בה, וכל המתיהר נופל לגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עבירה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא, א"ר שמעון בן גמליאל עדין אנו צריכין למודעי דתניא רבי אלעזר המודעי היה אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת צדקה וחסד שעו"א עושים חטא הוא להם לפי שאינה אלא כדי לחרף אותנו בה שנאמר ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו וגו'. נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר צדקה תרומם גוי וחסד לישראל, ולאומים חטאת, אמר רבן יוחנן בן זכאי רואה אני דבריו מדבריכם שמשים צדקה וחסד לישראל ולאומים חטאת, ואיהו מאי קאמר, א"ל כשם שחטאת מכפרת על ישראל בעוה"ז כן צדקה מכפרת על עו"א. ד"א חסד שעו"א עושים חטאת הוא לישראל, ממי אתה למד ממישע מלך מואב דכתיב ויקח את בנו הבכור ויעלהו עולה על החומה וכתיב ויהי קצף גדול על ישראל. ד"א חסד שעו"א עושים מתוקן להם כארס של עכנא, ממי את למד ממרודך בלאדן וכו' (כדכתוב במלכים ברמז רמ"ד). ד"א צדקה תרומם גוי צדקה שישראל עושים תרומם אותם על כל אומה ולשון שנאמר ונתנך ה' אלקיך עליון. ד"א צדקה שעושים היא גורמת להם שהאומות מרוממין אותם שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. ד"א צדקה שעושים גורמת שיהיו מקבלים פני שכינה שנאמר הוא מרומים ישכון, וחסד לאומים עו"א שעושים דימוסיות ומרחצאות חטאת הוא להם לפי שמעמידים בם עבודת אלילים. ד"א חסד שעשה יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח חטאת הוא לעובדי אלילים. ד"א חסד שעשו בן הדד וחזאל ונעמן גרם להם לישראל שיגלו, אחזיה שואל לאלקי עקרון, ובן הדד שואל באלישע. ד"א צדקה תרומם גוי אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת חנייה היא לעובדי אלילים בש עה שישראל חוטאים לפי שהם חוזרים ומשעבדים בהם. ד"א צדקה תרומם גוי אלו ישראל בנדבה שהביאו למשכן נתן להם תלוי ראש כי תשא את ראש, אבא ברבי יהודה אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל, וחסד לאומים חטאת מקבלים הם ישראל חסדים מעו"א בשעה שהם חוטאים, שכן רבשקה אומר לחזקיהו ועתה המבלעדי ה' וגו', וכן נבוזראדן אומר לירמיהו ויבא ויעש ה' כאשר דבר: משלי - פרק טו - רמז תתקנג מרפא לשון עץ חיים. א"ר חמא בר חנינא מה תקנתן של מספרי לשון הרע אם תח הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם, ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח, רבי חמא בר חנינא אמר ספר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע, אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח, רבי חמא בר חנינא אמר ספר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע, אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח. דבר אחר אם נתפש ללשון הרע נתחייב נפשו למות שנאמר וסלף בה שבר ברוח. שפתי חכמים יורו דעת, אלו ישראל שעשו זר לארון. ולב כסילים לא כן, אלו המושפעים ביותר שאין להם דברי תורה, חזקיה אמר איסתירא בלגינא קיש קיש קריא. דבר אחר שפתי חכמים אלו ישראל שממליכים להקב"ה בכל יום ומיחדין שמו ערבית ושחרית, ולב כסילים לא כן אלו המינין שאומרים (טומטום) [אבטומטוס] הוא העולם, ר' יודן ור' פנחס אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי את העולם שנאמר ויהי כן ואתם אומרים לא כן חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט כאיניש דאמר קם פלוני בדינא ולא הוה ליה הקמת רגל: זבח רשעים תועבת ה'. רבי יהושע בש"ר חנינא לפי שבלעם אמר לבלק בנה לי בזה שבעה מזבחות כלומר הקב"ה חפץ בקרבנות שכן הוא אומר לו על ידי איוב ועתה קחו לכם שבעה פרים וגו', אמר הקב"ה רשע איני חפץ בקרבנותיך זבח רשעים תועבת ה', במה אני חפץ בתפלה שנאמר ותפלת ישרים רצונו: כל ימי עני רעים. א"ר זירא כל ימי עני רעים זה בעל גמרא, וטו לב משתה תמיד זה בעל משנה. רבא אמר איפכא דאמר רב משרשיא משמיה דרבא מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם זה בעל משנה, בוקע עצים יסכן בם זה בעל גמרא. ר' חנינא אמר כל ימי עני רעים זה איסטניס, וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו יפה. רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה שדעתו קצרה, וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו רחב. ר' יוחנן אמר כל ימי עני רעים זה הרחמן, וטוב לב משתה תמיד זה האכזרי. ר' יהושע בן לוי אמר כל ימי עני רעים זה שיש לו אשה רעה, וטוב לב משתה תמיד זה שיש לו אשה טובה. כל ימי עני רעים והא איכא שבתות וימים טובים, כדשמואל דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים. כתוב בספר בן סירא כל ימי עני רעים זה שיש לו אשה רעה, וטוב לב משתה תמיד זה שיש לו אשה טובה. כל ימי עני רעים והא איכא שבתות וימים טובים, כדשמואל דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים. כתוב בספר בן סירא כל ימי עני רעים אף בלילות, בשפל גגים גגו, במרום הרים כרמו, מטר גגים לגגו, עפר כרמו לכרמים. טוב ארוחת ירק ואהבה שם. טובה סעודה שאכלו ישראל במצרים על מצות ומרורים, משור אבוס ושנאה בו מכל פרים שהקריב בלעם על ידי שנאה. ד"א טוב ארוחת ירק ואהבה שם כנגד מי אמר שלמה מקרא זה, כנגד שני בני אדם שפגעוהו בשע שירד ממלכותו והיה מחזר על הפתחים בשביל פרנסה, פגע בו אדם אחד ונשתטח עליו אמ לו אדוני המלך אם רצונך השגיח עלי היום, מיד הלך עמו והעלהו לעליה וזבח לו שור והביא לפניו הרבה מטעמים, התחיל משמיע לו דברי מלכותו ואמר לו זכור אתה שעשית כך וכך כשהיית מלך, כיון שהזכיר לו ימי מלכותו התחיל גועה ובוכה, וכן כל אותה סעודה עד שעמד משם בבכיה, למחר פגע בו אדם אחר התחיל משתטח לפניו ואמר לו אדוני המלך רצונך שתשגיח עלי כל היום, א"ל מה אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה לי חברך, אמר לו אדוני איש עני אני אלא אם תשגיח עלי מעט ירקות יש לי אני מניח לפניך אם רצונך בוא עמי לבית, באותה שעה בא לביתו עמו, כיון שהגיע לביתו רחץ פניו ידיו ורגליו והביא לפניו מעט ירק, התחיל אותו האיש לנחמו ואמר לו אדוני שבועה נשבע הקב"ה לאביך שאינו פוסק מלוכה מזרעו שנאמר נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך, אלא כך דרכו של הקב"ה מוכיח וחוזר ומרצה שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, אבל הקב"ה עתיד להחזירך למלכותך, כיון ששמע כך שבע, ר' חייא בר אבא ורבי אבא בר מניומי בש"ר יוסי בן זימרא כיון שחזר שלמה למלכותו התנבא בחכמתו על זה טוב ארוחת ירק שאכלתי אצל העני משור אבוס שלא האכילני אותו עשיר אלא הזכירני צערי: איש חמה יגרה מדון, א"ר תנחומא זה שדעתו קצרה עליו, וארך אפים ישקיט ריב זה שדעתו ארוכה עליו. תמן תנינן אי זהו גבור הכובש את יצרו. דרך עצל כמשוכת חדק, ר' יעקב בר אחא בש"ר יוחנן דבית גוברין זה עשו הרשע דהוה דמיא להדין סיכתא דאת מפשר לה מן הכא והיא מתעריא מן הכא, כך הוא עשו הרשע אייתי גולגלתיך דימוסיך ארנוניך לית ליה קניס ליה. ואורח ישרים סלולה, זה הקב"ה דכתיב כי ישרים דרכי ה' שהכשיר לשונו ואמר למשהה כי תשא את ראש: בן חכם ישמח אב, בשעה שהוא למד תורה. וכסיל אדם בוזה אמו בשעה שהוא יוצא לתרבות רעה. שמחה לאיש במענה פיו אימתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו. ודבר בעתו מה טוב. רבי שמעון בן אלעזר בש"ר יהושע בן חנניה כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב. ת"ר הקורא פסוק בשיר השירים ומנענע בו בקולו ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבתי המשתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת רבש"ע עשאוני בניך ככנור הזה שמנגנין בו עו"א, אמר לה בני בזמן שאוכלים ושותים ושמחים במה יעסקו, אמרה לו רבש"ע אם בעלי מקרא הם יעסקו בתורה בנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הם יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות, אם בעלי גמרא הם יעסקו בהלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג. ד"א שמחה לאיש זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה, במענה פיו ויאמר אלקים יהי אור, ודבר בעתו מה טוב וירא אלקים כי טוב. אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, על שבטו של לוי הכתוב מדבר, אמר הקב"ה די לכל אחד ואחד השררה שנתתי לו אם רוצה הוא בחיים ומה שכרו די לו שאתה נצול משאול, למען סור משאול מטה זה קרח ועדתו שנתתי להם שררה ובקשו לחמוד מה שלא היה שלהם, מה היה סופן, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, משל למה הדבר דומה למלך שהיה מהלך במדבר הוא ואסטרטליטין שלו, מצאו שניהם שני אוצרות של זהב, אמר לו המלך כל אחד ואחד יהא מכיר חלקו לא אני נוגע באוצרך ולא אתה תגע באוצרי, וכן אמר הקב"ה לאהרן ואיש את קדשיו לו יהיו כל מי שהביא לי הקדש לא תגע בו שנאמר וינזרו מקדשי בני ישראל. רבי ירמיה בש"ר ברכיה אין אורח חיים אלא דברי תורה דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה, למעלה למשכיל למי שהוא מסתכל במצות דאורייתא, למען סור משאול מטה אלו עובדי אלילים. דבר אחר אורח חיים אלו יסורין דכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר. דבר אחר מי שהוא מסתכל למעלה. למען סור משאול מטה אלו עו"א. אתה מוצא בבני קרח שנסתכלו למעלה ונמלטו, אביהם שלא נסתלק למעלה ירד למטה: בית גאים יסח ה', שנו רבותינו הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה, בחרבנן אומר ברוך דיין האמת. ושונא מתנות יחיה, אמר רב חסדא אי זהו תלמיד חכם זה הרואה טרפה לעצמו, ואמר רב חסדא אי זהו שונא מתנות יחיה זה הרואה טרפה לעצמו, דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא כל תלמיד חכם שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ורואה טרפה לעצמו עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. רב זביד אמר זוכה ונוחל שני עולמות אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. רבי אלעזר כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה לא שקיל, כי הוו מזמני ליה לא הוה אזיל, אמר לא ניחא להו דאיחי דכתיב ושונא מתנות יחיה: רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי עו"א, ותפלת צדיקים ישמע אלו נביאי ישראל. מה בין נביאי ישראל לנביאי עו"א, ר' חמא בר חנינא אמר אין הקב"ה נגלה על עו"א אלא בחצי דבור שנאמר ויקר אלקים אל בלעם, א"ר יששכר אין לשון ויקר אלא לשון טומאה כד"א כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל בנביאי ישראל כתיב ויקרא בדבור שלם בלשון חבה בלשון קדושה וכו' (כתוב באיוב): רחוק ה' מרשעים. א"ר חמא בוא וראה כמה קשה חכמתו של שלמה יותר מחכמתו של דוד אביו, דוד אמר קרוב ה' לכל קוראיו, ושלמה אמר רחוק ה' מרשעים, אלא ע"מ לכל אשר יקראוהו באמת כך רחוק ה' מרשעים אלו שאינם עושים תשובה כל עקר. ותפלת צדיקים ישמע בשעה שמתפללים עם הצבור. מאור עינים ישמח לב אלו בעלי תורה שהם מאירים עיניו של אדם ומשמחין לבו שנאמר מצות ה' ברה מאירת עינים. שמועה טובה תדשן עצם, אף כך דברי תורה משמחין לבו של אדם שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב: שמועה טובה תדשן עצם אמר ליה אספסינוס לרבן יוחנן בן זכאי חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא שוברים את החבית בשביל דרקון, אישתיק קרי עליה רב יוסף משיב חכמים אחור איבעי ליה למימר שקלינן צבתא ושקלינן לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן ליה, אדהכי אתא ההוא פריסתקא אמר ליה קום לך דמית קיסר ואימנו עליך חשיבי דרומאי לאותובך ברישייהו, הוה סיים חד מסאנא בעא למסיימיה לאחרינא ולא עייל, בעא למישלפיה לאידך ולא נפיק, אמר ליה מאי האי, א"ל שמועה טובה אתיא לך דכתיב שמועה טובה תדשן עצם, אמר ליה ואלא מאי תקנתיה, א"ל ייתי אינש דלא מיתבא דעתך מיניה וליעול קמך דכתיב ורוח נכאה תיבש גרם, עבד הכי ואזיל: אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, א"ר יהושע בר נחמני כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תור זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבא. רבי פנחס ורבי ירמיה בש"ר חייא בר אבא אזן שומעת תוכחת חיים אלו בניו של אהרן דכתיב ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה, בקרב חכמים תלין שהיו בצד המיתה וזכו ונתיחד הדבור עליהם ועל אביהם ועל אחי אביהם בחייהם, הדא הוא דכתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן (ואל בניו) [לאמר אליהם]. רבי יהודה ברבי שמואל בר נחמני לפי שקבלו ראובן ושמעון ולוי תוכחות אביהם זכו להתיחס אצל משה ואהרן בס' ואלה שמות לקיים מה שנאמר אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין: משלי - פרק טז - המשך רמז תתקנג לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, היינו דכתיב אמר אויב ארדוף, נרדוף נשיג אין כתיב כאן אלא ארדוף אשיג אחלק שלל, מורדף אני להם, מותפס אני להם, מוחלק אני להם הא ממוני ושללי להם, תמלאם אינו אומר אלא תמלאמו, ממלאים הם נפשם ממני, תורישם ידי אין כתיב כאן אלא תורישמו ידי, אוריש אני עשרי וכבודי להם. כל פעל ה' למענהו לקלוסו שנאמר ענו לה' בתודה, דבר אחר לעדותו שנאמר לא תענה ברעך פעולתו וכל מעשיו מקלסין אותו, רבי ברכיה בש"ר שמעון בן לוי מי שאין לו ראש בפני הבריות וכו' (כתוב בתהלים במזמור השמים מספרים ברמז תרע"ב). שנו רבותינו ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד דחוה דברי ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא וחכ"א מפשיטין את כלו, בשלמא רבי ישמעאל דהא איתעביד ליה צורך גבוה, אלא רבנן מאי טעמא. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן דאמר קרא כל פעל ה' למענהו, והכא מאי למענהו איכא, רב יוסף אמר שלא יסריח, רבה אמר שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה, ורבי ישמעאל האי כל פעל מאי עביד ליה, מיבעי ליה שלא יוציא את האמורין קודם הפשטת העור, מאי טעמא, א"ר הונא בריה דרבי נתן משום נימין. ד"א כל פעל ה' למענהו רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו שנאמר כל פעל ה' למענהו וכו' (כתוב בתרי עשר בפסוק והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ברמז תקל"ז). תנו רבנן בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעים לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן אלא שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפציע לכאן ולכאן, וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה בעולמו למענהו ברא שנאמר כל פעל ה' למענהו, חזרו לומר יחזרו בית אבטינס למקומן שלחו להם ולא באו כפלו להם שכרן ובאו. כל פעל ה' למענהו אלו בעלי תורה, וגם רשע ליום רעה שאם אינו עושה תשובה מוכן לדינה של גיהנם: משלי - פרק טז - רמז תתקנד תועבת ה' כל גבה לב. א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו עובד עבודת אלילים, כתיב הכא תועבת ה' וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך, ורבי יוחנן דידיה אמר כאלו כופר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך. רבי אחא בר חנינא אמר כאלו בא על הער