ב"ה
ילקוט שמעוני
מדרש על תורה נביאים וכתובים

מלוקט מתוך ספרי תורה שבעל פה

פרשת קרח

במדבר - פרק טז - המשך רמז תשנ

פרשת קרח:

זהו שאמר הכתוב אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון, אח נפשע זה קרח שעמד כנגד משה ומרד וירד מכבוד שהיה בידו. ואין נפשע אלא מרידה שנאמר מלך מואב פשע בי, ואומר אז תפשע לבנה שפשע בתורה שהוא קרית עמו של הקב"ה שנאמר ה' עוז לעמו יתן. ומדינים כבריח ארמון עשה דינם עם משה והעלה הארץ בריחיה בעדו. ויקח אין ויקח אלא לשון משיכת דברים רבים שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחיו. במשה כתיב ויקח משה ואהרן את האנשים האלה, וכן כתיב קח את אהרן ואת בניו הוי ויקח קרח שבדברים רכים משך לבם.

דבר אחר אין ויקח אלא לשון פליגה שלבו לקחו שנאמר מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך. ועל מה נחלק על ידי אליצפן בן אחי אביו שנעשה על משפחתו נשיא שנאמר ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל, אמר קרח ארבעה אחים היו אחי אבא שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, אמרם הבכור זכה אהרן ובניו לכהונה גדולה ומשה אחיו למלכות ומי ראוי ליטול השניה לא אני שאני שני לבני קהת שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר, ואני בנו שליצהר הייתי ראוי להיות נשיא על משפחתי, והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבי יהא גדול עלי, הרי אני חולק עליו ומבטל כל מה שעשה לפיכך היתה המחלוקת. מה כתיב למעלה מן הענין ועשו להם ציצית, א"ל קרח למשה רבינו טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, א"ל משה חייב בציצית. אמר ליה קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין פוטרין אותה. בית שמלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, א"ל חייב במזוזה א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות יש בה אין פוטרות את הבית ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית. א"ל [דברים] אלו לא נצטוית עליהם אלא מלבך אתם בודאם. אמרו חכמים חכם גדול היה קרח ומטועני הארון היה שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, כשאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת מה עשה להם ונתעטפו כולם בטליתות של תכלת, באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק ועמדו כנגדן ואמרו להם מי צוה אתכם ליטול כך לא משה לא ניתן לכם כלום שלא צוהו הקב"ה, באו והודיעו למשה, הלך לפייסן, מיד עמדו כנגדן. ויקח קרח לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו. בשעה שאמר הקב"ה למשה קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם ועבירו תער על כל בשרם, מיד עשה כך לקרח התחיל לחזר על כל ישראל ולא היו מכירין אותו, אמרו לו מי עשה לך כך, א"ל משה ולא עוד אלא נטלוני בידי וברגלי והיו מניפין אותו ואומרים לי הרי אתה טהור, והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד, מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל ואמרו משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול ובניו סגני כהונה תרומה לכהן מתנות כהונה לכהן תרומת מעשר לכהן מיד ויקהלו:

זהו שאמר הכתוב אשרי האיש אלו בניו של קרח, אשר לא הלך בעצת רשעים שלא הלכו בעצת אביהם שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים, ובדרך חטאים לא עמד שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מעשה כינס עליהם כל הקהל שנאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר להן אלמנה אחת [היתה] בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, באת לחרוש אמר לה משה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע אמר לה שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה אמר הניחו לקט שכחה ופאה, באת לעשות גורן אמר לה תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשה עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה כל הבכור אשר יולד וגו' הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז [שכן אמר הקב"ה וראשית גז צאנך תתן לו] אמרה אין בי כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטתן ואוכלתן, כיון ששחטה אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה אמרה אפי' אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו ואמרה הרי הן עלי חרם אמר לה כולו שלי הוא שכך אמר הקב"ה כל חרם בישראל לך יהיה, נטל והלך לו והניחה בוכה היא עם שתי בנותיה, כדין כולהון עבדין להא ביותא עלובתא ותולין בהקב"ה. כי אם בתורת ה' חפצו אלו בניו שאמרו שירה ואמרו אנו חייבין בכבוד אבינו או לא נחלוק על משה רבינו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה. ובתורתו יהגה אלו בניו של קרח, והיה כעץ שתול על פלגי מים מים כיון שנבלעו קרח ועדתו נמצאו בניו עומדין כתורן הזה של ספינה שנאמר ויהי לנס. לא כן הרשעים זה קרח ועדתו. על כן לא יקומו רשעים במשפט זה קרח ועדתו. כי יודע ה' דרך צדיקים אלו בניו של קרח. ודרך רשעים תאבד זה קרח ועדתו. ויקח קרח אמר ריש לקיש שלח מקח רע לעצמו זה שאמר הכתוב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און, ואולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח, איתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קא עביד לכו. איהו הוה ליה מלכא לאחוה שוויה כהנא רבה. לבני אחוהי שוינהו סגני כהונה. אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן. ביכורים לכהן. מעשר ראשון נמי דשקילתו אתון אמר הבו חד מן עשרה לכהן. ועד דגיין לכו למזייכו ומיטלל בכו, עינא יהב במזייכו לפיכך אמר לכם העבירו תער על כל בשרם. ועוד אמר והנפת אותם תנופה בעי למעבד כאימרי. אמר לה והא איהו נמי קא עביד הכי, אמרה לי כיון דכולה רבותא דידיה לא חייש תמות נפשי עם פלשתים, ועוד דקאמר להו עיבידן תכלת אי סלקא דעתך תכלתא חשיבה אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך:

ויקח קרח. שעשה קרחה בישראל. בן יצהר שהרתיח את העולם כלו כצהרים, בן קהת שהקהה שיני מולידו. בן לוי שנעשה לויה לגיהנם. וליחשב נמי בן יעקב בן שעיקב עצמו לגיהנם, יעקב בקש רחמים על עצמו שלא יחשב עמהם שנאמר בסדם אל תבא נפשי אלו מרגלים, ובקהלם אל תחד כבודי אלו עדת קרח. דתן שעבר על דת אל. אבירם שהעביר לבו מלעשות תשובה. און שישב כל ימיו באנינות, בן פלת [שנעשו לו פלאות, בן ראובן בן שראה והבין, אמר רב און בן פלת] אשתו הצילתו, אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא, אמר לה מאי אעביד הואי לי בעצה ואישתבעי ליה בהדיהון. אמרו ליה ידענא דכולא כנישתא קדישא היא דכתיב כי כל העדה כולם קדושים, אמרה ליה תוב את בביתך דאנא מצילנא לך אשיקתיה חמרא ואגינתיה ואתבא אבבא סתרה למזייה כל דאתא חזייה והדר, אדהכי והכי איבלעו להו:

ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה. מיוחדין שבעדה, קריאי מועד שהיו יודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים, ואנשי שם שהיה להם שם בכל מקום. ודתן ואבירם מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו. בני ראובן שהיו שכנים לקרח שהיה שרוי בדרום דכתיב משפחת בני קהת יחנו וגו' תימנה, ודגלו של ראובן סמוך להם שנא' דגל מחנה ראובן תימנה. אבל דגלו של יהודה היה במדרח ויששכר וזבולן עמו שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, וכתיב ועליו מטה יששכר וסמוכין להן משה ואהרן ובניו שנאמר והחונים לפי המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו. לפי שהיו סמוכין לתורה לכך זכו להיות בני תורה דכתיב יהודה מחוקיי, וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו' וכתיב ומזבולן מושבים בשבט סופר. ודתן ואבירם שהיו שכנים לקרח בעל מחלוקת לקו עמו ואבדו מן העולם. ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל וגו' מי היו אליצור בן שדיאור וחבריו. אנשים אשר נקבו בשמות, אע"פ שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהן ומתוך המקרא אתה מבין אותם, משל למה הדבר דומה לבן טובים שגנב כלים מן המרחץ ולא היה בעל הגנבה רשאי לפרסמו התחיל נותן בו סימניו, אמרו לו מי גנב את כליך אמר אותו בן טובים בעל קומה שיניו נאות ושערו נאה. משנתן סימניו ידעו מי הוא, ואף כאן אע"פ שסתמן הכתוב ולא פירש את שמותן ובא ונתן סימניהן אתה יודע מי הן, נאמר להלן קריאי העדה נשיאי מטות אבותם ויקח משה את האנשים האלה אשר נקבו בשמות, וכאן כתיב נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם. אמר רבי אליעזר למה תלמיד חכם דומה בפני עם הארץ בתחלה דומה לקיתון של זהב, סיפר עמו דומה לקיתון של כסף, נהנה ממנו דומה לקיתון של חרס, כיון שנשבר שוב אין לו תקנה. רב אחא בשם רבי יהושע בן לוי קשה היא המחלוקת כדור המבול, כתיב התם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם וכתיב הכא נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם:

ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם. הרביתם עלינו משאוי יותר משעבוד מצרים טוב לנו תחת ידי מצרים מתחת ידיכם שבכל שנה מתים חמשה עשר אלף וארבעים וחמשה. ובקשו לסקלו, לפיכך וישמע משה ויפל על פניו, אמר להן משה לא מלוכה אני מבקש ולא אהרן כהונה גדולה מבקש שנאמר ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע לא כך צויתנו ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך והרי עמדו עלינו להרגנו:

וישמע משה ויפל על פניו. מה שמועה שמע, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן ששמע שחשדוהו מאשת איש שנאמר ויקנאו למשה במחנה מלמד שכל אחד ואחד קנא לאשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האהל:

אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו כולו ואם לא עשאו כולו עשה מקצתו ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו לעשותו ואם לא הרהר בלבו לעשותו ראה אחרים שעשאוהו ושמח. מיתיבי וישמע משה ויפל על פניו מה שמועה שמע וכו' (כדלעיל). התם משום שנאה הוא דעביד. תא שמע דאמר רבי יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו ואין בו [ואמר רב פפא לדידי חשדן ולא הוה בי] לא קשיא הא בקלא דפסיק הא בקלא דלא פסיק. ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים אבל אית ליה אויבים אויבים הוא דאפקוה לקלא. מנלן דשדרינן שליח מבי דינא ומזמנינן לדינא שנאמר ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה' אתה והם אהרן. ולקמי גברא רבה דכתיב לפני ה'. אתון ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן, ודקבעינן זימנא דכתיב מחר [זמנא בתר זמנא דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד]. ומנלן דאי מתפקד כלפי (גברא רבה) [שליחא דבי דינא] אתי שליח ואמר דלא מיחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר:

וכי כל העדה כלם קדושים. כולם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך. ומדוע תתנשאו מיד נזדעזע משה מפני שכבר היה בידו סרחון רביעי, משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך אמר כמה פעמים אטריח על המלך. לכך נתרשלו ידי משה. חטאו בעגל ויחל משה. במתאוננים ויתפלל משה. במרגלים ויאמר משה אל ושמעו מצרים, במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו אמר עד כמה אוכל להטריח את המקום, לפיכך וישמע משה ויפל על פניו:

וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר ויודע ה'. מה ראה לאמר בקר ויודע ה', אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה לפיכך אמר בקר שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה. אמר להם אין רשות ליכנס עכשיו אע"פ שאין לפניו לא אכילה ולא שתיה אלא בשבילנו על שאכלנו ושתינו.

דבר אחר בקר אצל גבולות חלק להם הקב"ה בעולמו יכולים אתם לערב יום בלילה והא כתיב בתחלה ויהי ערב ויהי בקר וגו' ויבדל אלקים בין האור ובין החשך [וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך] כך הבדיל ישראל מן האומות שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים, וכן הבדיל אהרן שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו, אם יכולים אתם לערב אותה הבדלה שהבדיל הקב"ה בין היום ובין הלילה כך אתם יכולים לבטל את זו, לכך אמר להם בקר ויודע ה' את אשר לו כבר כבר הוא מתוקן את אשר יבחר בו. זאת עשו קחו לכם מחתות ותנו בהן אש מה ראה לומר להם כך אמר להם בדתי העו"א סדרים הרבה ונימוסים הרבה וכהנים הרבה יש [ואין] כולן מתקבצין בבית אחד, ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד [ומזבח אחד] וכהן גדול אחד [ובהמ"ק אחד] ואתם מאתים וחמשים מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך לכך נאמר אתה וכל עדתך וגו'. זאת עשו קחו לכם מחתות הרי לכם תשמיש החביב מהכל היא הקטורת חביבה מן הקרבנות וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא לפיכך התרה בהן. והיה האיש אשר יבחר בו הוא הקדוש כבר הוא בקדושתו. א"ל משה הריני אומר לכם שלא תחייבו בנפשותיכם חמשים ומאתים שאתם מקריבין מי שיבחר מכם יצא חי וכלכם אבודים, רב לכם בני לוי הרי אמרתי לכם. לא טפשטים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב אלא הם חטאו על נפשותם שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם. וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו שמואל ששקול כמשה ואהרן [שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו] ועשרים וארבע משמרות עומדות מבניו שכולם מתנבאים ברוח הקודש דכתיב כל אלה בנים להימן הזה המלך בדברי האלקים להרים קרן, אמר אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אובד אותה, ולא ראה יפה לפי שבניו עומדין בתשובה:

ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. יש לך אדם שמדבר עם יוסף ואומר לשמעון שמע נא, יש אומרים שהיה מבקש ממנו שיחזור בו ואמר לפניו דברים רכים, כיון שראה שלא שמע לו אמר עד שלא ישתתפו אחרים עמו (חזרו בהם) התחיל לזרז בהן שמעו נא בני לוי המעט מכם הקטן הוא הכבוד שבידכם [שנאמר המעט מכם וגו'], חזר על קרח ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי שהיה גדול השבט שנעשו אחיו טפלין לו. ובקשתם גם כהונה (כתוב ברמז תש"ח):

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה'. המחלוקת הזה שאתם עושים אינה כנגדנו אלא כנגד הקב"ה, משל למלך שהיו לו עבדים הרבה רצה לעשות אחד מהן בן חורין וליתן לו (זמורה) [שררה] עמד חברו כנגדו ואמר הוא עשה עצמו בן חורין ונטל לעצמו אותה גדולה. אמרו אלו מעצמו עשה יפה עשה שעמדו כנגדו, עכשיו שרבו עשה לו כל מי שעומד כנגדו לא כנגד רבו עומד, כך אמר משה אלו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו עכשיו הקב"ה נתן לו שהמלוכה והגדולה שלו כל מי שעומד על אהרן אחי לא על הקב"ה הוא חולק, לפיכך כתב ואהרן מה הוא וגו', בוא וראה חסידותו של אהרן הצדיק בשעה שהציק משה על אהרן שמן המשחה נזדעזע אהרן ונבעת, אמר לו משה אחי שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן המשחה ומעלתי ונתחייבתי כרת שנאמר על בשר אדם לא ייסך לפיכך העיד עליו הקב"ה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו כטל חרמון שיורד, שמן המשחה דומה לטל חרמון מה טל חרמון אין בו מעילה כך שמן המשחה שעל ראש אהרן אין בו מעילה. לפיכך כתיב הנועדים על ה'. כל הדברים האלה פייס משה לקרח ואין את מוצא שהשיבו דבר לפי שהיה פקח ברשעו, אמר אם אני משיבו יודע אני שהוא חכם גדול, עכשיו יקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בעל לו בעל כרחי מוטב שלא אזקק לו, כשראה משה שאין בו תועלת פירש הימנו. וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם אף הן עמדו ברשעון ולא נזקקו להשיבו:

ויאמרו לא נעלה. הכשילן פיהן לרשעים וברית כרותה לשפתים [שמתו כבר] וירדו לשאול שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה:

המעט כי העליתנו מארץ וגו'. [אמרו לו] על מה אתה מתרברב עלינו מה טובה עשית לנו הוצאתנו מארץ מצרים שהיא כגן ה' ולארץ כנען לא הכנסתנו אלא הרי אנו מתים במדבר והנגף משתלח בנו בכל יום:

אף וגו' ארבעה פתחו באף ואבדו באף (כתוב ברמז כ"ו):

ויחר למשה מאד. נצטער [לחדא] למה הדבר דומה להאדם הדן עם חברו ומתוכח עמו אם משיבו יש שם נחת רוח ואם אינו משיבו הרי הוא צער גדול:

ויאמר ה' אל תפן אל מנחתן. אל תקבלם בתשובה. הרי צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם מה היא אל מנחתם, כך אמר לפני הקב"ה רבש"ע יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו מלבד עולת התמיד ומנחתה והיתה של כל ישראל קרבה, הואיל ופירשו אליו מבניך אל תסתכל בחלקם תניחנו האש ולא תאכלנו. לא חמור אחד מהם נשאתי (כתוב ברמז ג'). מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם, בנוהג שבעולם אדם שהוא עושה בהקדש נוטל שכרו [מן ההקדש ואני בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים היה דרכי ליטול מהן חמור] שבשביל צרכיהם אני יורד ולא נטלתי. וכן שמואל הצדיק אמר הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי, שור שהייתי מקריב לקרבן ומבקש רחמים עליהם וכן למשוח עליהם מלך משלי היה שנאמר עגלת בקר תקח בידך וגו' ולא נטלתי משלהם, ולא הרעותי את אחד מהם שלא חייבתי את הזכאי ולא זכיתי את החייב. כשראה משה שעמדו בגאותם ובמרדיהם אמר להם אתה וכל עדתך היו לפני ה', הלך קרח כל אותה הלילה והיה מטעה את ישראל ואומר להם מה אתם סבורים שאני עוסק ליטול הגדולה לעצמי אני מבקש שתהא הגדולה חוזרת על כלנו שמשה נטל מלכות לעמו והכהונה גדולה נתן לאהרן אחיו לחק עולם, והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי לו עד שנשתתפו כולם עמו. ויקהל עליהם קרח את כל העדה כיון שנכנסו ובאו עמו מיד וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר הבדלו מתוך העדה הזאת וגו' ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלקי הרוחות לכל בשר וגו', אמרו לפניו רבש"ע מלך בשר ודם שמרדו עליו בני המדינה ועמדו וקללו את המלך או שלוחיו עשרה או עשרים מהו עושה משלח לשם לגיונותיו ועושה בה אנדרלמוסיא והורג הטובים עם הרעים לפי שאינו מכיר מי מרד ומי לא מרד מי כבד המלך ומי קללו, אבל אתה יודע מחשבות של כל אדם ומה שהלבבות והכליות יועצות ואתה יודע מי חטא ומי לא חטא ואתה יודע רוח של כל אחד ואחד לכך נאמר אלקי הרוחות לכל בשר. א"ל הקב"ה יפה אמרתם אני מודיע מי חטא ומי לא חטא:

דבר אל העדה לאמר העלו מסביב. אף על פי ששמע משה מפי הגבורה לא אמר להם העלו עד שהלך והתרה בם שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם להודיע רשעתן שאע"פ שהלך משה ברגליו אצל הרשעים קשים לרצות, מה עשו לא רצו לצאת מאהליהם כנגדו, כיון שראה משה כך אמר עד כאן היה עלי לעשות:

במדבר - פרק טז - רמז תשנא

שנו רבותינו ארבעה נקראו רשעים הפושט יד על חברו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה. והלוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם. ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש ממי שגדול ממנו שנאמר העז איש רשע בפניו. ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים, ושניהם היו בדתן ואבירם. עזות פנים ומחלוקת. מחלוקת באותיותיה נדרשת, מ' מכה, ח' חרם, ל' לוקין ק' קללה ת' תועבה. וי"א תכלית כליה מביא לעולם. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו. רב (אסי) [אשי] אמר ראוי להצטרע, כתיב הכא כאשר דבר ה' ביד משה לו וכתיב ויאמר ה' לו עוד וגו'. אמר רב חסדא כל החולק על רבו כאלו חולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה':

במדבר - פרק טז - רמז תשנב

אמר רבי חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם שכינה שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'. אמר רבי (חמא בר חנינא) [חנינא בר פפא] כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמר רבי אבהו כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר השכינה שנאמר וידבר העם באלקים ובמשה. ויעלו מעל משכן קרח כיון שראוי כך שנסתלקו ישראל מסביבותיהן יצאו מחרפין שנאמר יצאו נצבים ולהלן כתיב ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום. פתח משה ואמר בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו', משל למה הדבר דומה לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו. עמד אחד מן המסובין כנגדו וקלל את השושבין כו' עמד השושבין כנגד המלך ואמר לו אם אין אתה מוציא זה להרגו בפני הכל אף אני אומר בודאי לא היו בתולים לבתו של מלך, אמר המלך מוטב לי להרוג את זה שלא יוציא הושבין שם רע על בתי. כך קרח נחלק על משה ואמר מלבו ומעצמו אמר משה את כל הדברים האלה, פתח ואמר בזאת תדעון כי ה' שלחני אם כמות כל האדם ימותון אלה אף אני אומר לא ה' שלחני ומלבי אמרתי, כיון שאמר קרח לא משה נביא ולא אהרן כהן גדול ולא תורה נתנה מן השמים, כיון ששמע משה כך הלך אצל האלקים אמר אם אני מוותר על בזיוני ועל בזיונו של אהרן אבל על בזיונה של תורה איני מוותר שנאמר בזאת תדעון ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. לא ה' שלחני זה מג' בני אדם נביאים שאמרו בלשון הזה מיכה ואליהו ומשה, אליהו מה אמר ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, ואם אין אתה עונה אותי אני אומר לה' אלקים שלחני, וכן מיכה אמר אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה' בי. ומשה אמר אם כמות כל האדם ימותון אלה אף אני אומר לא ה' שלחני. אמר ריש לקיש רמז לבקור חולים מן התורה מנין, שנאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה, מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם שהן חולין ומוטלין על עריסותיהם ובני אדם מבקרים אותם לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה', אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה'. למאי אילימא למבריה והכתיב אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פתחא. ויהי ככלותו (כתוב למעלה ברמז ל"ח):

ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ללמדך שבכל מקום שהוא רוצה הוא מצמיח את הפורענות. וירדו הם וכל אשר להם י"א חיים נידונין עד עכשיו. ותכס עליהם הארץ ויאבדו הם אבדו אבל לא שררותם אבל נעשו תחתיהם שרים אחרים. אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה אזלינא באורחא ואמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך בלועי דקרח אזלי וחזאי תרי ביזעי דקא נפיק קוטרא מינייהו שקלי גבבא דעמרא ואמשינה במיא ואותביה בריש רומחא [ועיילית התם] ואיחריך ואמר לי אצית מאי שמעת ושמעי דהוו קא אמרין משה ותורתו אמת והן בדאין ולעתיד לבא עתיד להוציאן ועליהם אמרה הנה ה' ממית ה' מחיה מוריד שאול ויעל:

וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם. שהיו צוחין למשה משה רבינו הצילנו. ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, אלו היו נבלעים ואלו היו נשרפים, וקרח לקה יותר מכלם שנשרוף ונבלע, ולמה נעשה בו שני דינין שאלו נשרוף ולא נבלע היו הבלועים מתרעמים שלא הביא עלינו את כל הפורענות הזה אלא קרח [והרי הן נבלעים וקרח ניצול, ואלו נבלע ולא נשרף היו השרופים מתרעמים ואומרים שלא הביא עלינו את הפורענות הזה אלא קרח] והרי הן שרופין והוא ניצול לפיכך נידון בשתי מיתות להטו האש תחלה לעין כל השרופין שבידן היה המחתה ובה הקטרת וקפלתו האש והאש מתגלגלת בו עד שהביאתו לפי הארץ לבין הבלועים שנאמר ותפתח הארץ את פיה. אמר רבי יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופים. לא מן הבלועים שנאמר ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב ואשה יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת ולא קרח, במתניתא תנא קרח מן הבלועים ומן השרופים. מן הבלועים דכתיב ותבלע אותם ואת קרח, ומן השרופים דכתיב באכול האש את חמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו. עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקריבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבדה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך. ואש יצאה (כתוב ברמז תקכ"ד). את מחתות החטאים (כתוב ברמז תרכ"ג). מעלין בקדש ואין מורידין. מנלן דמעלין, אמר רב אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים וגו' בתחלה תשמישי מזבח ולבסוף גופו של מזבח. ומנלן דאין מורידין, אמר רבי אמי דאמר קרא ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וגו':

ותפתח הארץ את פיה. ר' יהודה אומר באותה שעה נפתחו לארץ הרבה פיות שנאמר בקרב כל הארץ. א"ל רבי נחמיה והלא כתיב ותפתח הארץ את פיה והיאך אתה מקיים בקרב כל הארץ, אלא שנעשית הארץ כמשפך וכל מקום שהיה אחד מהם או ממונו מתגלגל ובא ויורד עמו, נמצאת מקיים בקרב כל הארץ ונמצאת מקיים ותפתח הארץ את פיה. ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממון שהוא מעמיד את רגלים. רבותינו אמרו אפילו היו כלים ביד אחר היו מתגלגלין ובאין ונבלעין עמו, אמר רבי שמואל בר נחמן אפילו מחט שהיה שאולה ביד ישראל מידם היתה באה ונבלעת עמהם שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה:

ויקהלו על משה ועל אהרן. שהקהילו עליהם קהלות ואמרו בואו ונודיע לכם מעשיו של בן עמרם. כי כל העדה כלם קדושים וכי אתם לבדכם קדושים והלא כלנו נתקדשנו בסיני שנאמר לך אל העם וקדשתם, וכשנתנו לנו עשרת הדברות כל אחד ואחד ממנו היה יונק מהר סיני ולא נתן לנו אלא עשרת הדברות ולא שם חלה ולא שם תרומה ומעשרות ולא שם ציצית שמענו אלא מעצמך אתה אומר כדי לעשות שררה לעצמך ולעשות כבוד לאהרן אחיך. מה תלמוד לומר בקר, אלא אמר דברים שאנו אומר לכם מלובנים הן כבקר שלא לכבוד עצמי ולא לכבוד אחי אני אומרן. הוא הקדוש הוא יקדש מיבעי ליה, אלא א"ל יודע אני שקטורתו של אהרן מתקבלת כבר נתקדש קודם לכן. רב לכם בני לוי כנגד כהונתו של אהרן אמר הוא נוטל תרומה אחד (מששים) [מחמשים] ואתם אחד מעשרה, המעט מכם קלה היא בעיניכם שבחר בכם הקב"ה מכל שבטי ישראל להיות משמשין לפניו, ואהרן מה הוא מה הנאה יש לו לאהרן מכהונתו והלא מתחלה קבר שני בניו נדב ואביהוא. לא נעלה לא נבוא אין כתיב כאן, אמרו לו הרי אנו מעמידין דברינו ואין אנו עולים מדינה של גיהנם, ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם שלשה בני קרח ואון בן פלת, ומה זכות היה בידן של בני קרח שינצלו, שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהן רואין את משה וכובשין את פניהן בקרקע, אמרו אם נעמוד מפני משה רבינו נוהגין בזיון באבינו וכבר נצטוינו על כבוד אב ואם, ואם לא נעמוד כבר כתיב מפני שיבה תקום, מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אע"פ שאנו נוהגין בזיון באבינו, באותה שעה הרחישו את לבם בתשובה, עליהם אמר דוד רחש לבי דבר טוב. א"ר יוחנן מדוגמא שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שהוא עתיד לאחוז בכנפות הארץ והצדיקים תלויין ברומו של עולם, כך עשה להם הקב"ה לבני קרח מאותה דוגמא בעוה"ז. ר"י הנשיא אומר כמין עמוד נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו והיו כל ישראל רואין אותן, באותה שעה פתחו פיהם ואמרו שירה. כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות שעתיד הקב"ה לבנות ירושלים בנין קבוע שאין לו הפסק שנאמר אלקים יכוננה עד עולם סלה. א"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו, א"ל לקבל תורה בא, א"ל חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לב"ו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וגו' תנה הודך על השמים, א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה, א"ל רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, א"ל אחוז בכסא כבודי שנאמר מאחז פני (כסא)[כסה] פרשז עליו עננו. אמר רבי תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו, אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה [אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להם כלום למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם, שוב מה כתיב בה] לא יהיה לך וגו' בין כותים אתם שעובדין אלילים, שוב מה כתיב בה [זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות, שוב מה כתיב בה] לא תשא כלום משא מתן יש ביניכם, שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך כלום אב ואם יש לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב כלום יצר הרע יש ביניכם, חזרו והודו לו להקב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב, מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם, אי לאו דאמר ליה מנא הוה ידע (כתוב ברמז שפ"א וברמז רס"ב):

במדבר - פרק יח - המשך רמז תשנב

ויאמר ה' אל אהרן. הא למדת מכל הדברות שנאמרו לאהרן ע"י משה נאמר לו ומה ת"ל לאהרן, אלא כדאי היה הדבור לאהרן, אלא שגדולת משה גדולה. אתה ובניך אלו הכהנים. ובית אביך אלו הלוים, מלמד שהלוים מוזהרים ע"י כהנים. ומנין אף הכהנים ע"י הלוים שנאמר ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם, מטה לוי אין מטה אלא שבועה שנאמר שבועות מטות אומר סלה לוי כדאי לוי בפני עצמו. שבט כדאי שבט בפני עצמו, אביך כדאי עמרם בפני עצמו. אחיך כדאי אחיך בפני עצמו. וגם את אחיך כדאי בני אחיך בפני עצמן לכרות להם ברית בשמחה:

ויאמר ה' אל אהרן. למי הדבר מסור לאהרן לאותו מזהיר. רבי יאשיה אומר מנין אתה אומר שאם זרק את הדם כראוי ואינו יודע לשם מי זרקו והקטיר את החלב כראוי ואינו יודע לשם מי הקטיר שהכהנים נושאן עון על כך, ת"ל אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. ר' יונתן אומר מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים ובחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאין עון על כך, ת"ל אתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם. וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על בני עלי אלא על שנהגו בזיון בקדשים, וכן הוא אומר גם בטרם יקטירון וגו' ויאמר אליו האיש קטר יקטירון וגו' ותהי חטאת הנערים גדולה מאד. וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אנשי ירושלים אלא על שנהגו בזיון בקדשים שנאמר קדשי בזית. אתה ובניך אתך וגו' זה עון דבר המסור לכהונה, או עון דבר המסור לב"ד, כשהוא אומר אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח הרי עון המסור לב"ד אמור, הא מה תלמוד לומר תשאון את עון כהונתכם זה עון המסור לכהונה. אמרת ישראל לא ישאו עון כהונה אבל לוים ישאו עון כהונה, ת"ל והם ישאו את עונם. וגם את אחיך שומע אני אף ישראל במשמע, ת"ל מטה לוי, שומע אני אף הנשים במשמע (ת"ל שבט אביך זכה עמרם שיקרא שבט על שמו. רבי אומר מטה לוי שומע אני אף הנשים במשמע), ת"ל אחיך להוציא את הנשים. הקרב אתך ר"ע אומר נאמר כאן אתך ונאמר להלן אתך מה אתך האמור (להלן) [כאן] בלוים הכתוב מדבר אף אתך האמור (כאן) [להלן] בלוים הכתוב מדבר להזהיר את הלוים בשיר על דוכנן:

וילוו עליך. תנן התם בצופן שער הניצוץ כמין אכסדרה היה ועליה בנויה על גביהן שהכהנים שומריים מלמעלה והלוים מלמטה, מנהני מילי דת"ר וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר, הא כיצד כהנים שומרים מלמעלה והלוים מלמטה. וילוו עליך וישרתוך בעבודתם מנה מהם גזברים ואמרכלין, או וישרתוך בעבודתך, ת"ל ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. ועדיין אני אומר ישרתוך בעבודתך ישרתוך בעבודתם, ת"ל ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים וגו' (נתונים נתונים המה לי) [מתנה נתונים לה'] לשם הן מסורין והשם מסרן לכהנים, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון וישרתוך בעבודתם ומנה מהן גזברין ואמרכלין:

ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות. הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. או אלו ואלו מבפנים, ת"ל ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד, הא מה ת"ל ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל זהו שאמרנו ישרתוך בעבודתם ומנה מהן גזברין ואמרכלין. אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו זה ארון, וכן הוא אומר ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וגו'. רבי נתן אומר מכאן רמז לשיר מן התורה, אלא שנתפרש ע"י עזרא שנאמר ואחיו הכהנים וגו', רבי חנניא בן אחי רבי יהושע אומר אינו צריך שהרי כבר נאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול מכאן רמז לשיר מן התורה, אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו אזהרה, ולא ימותו עונש. אין לי אלא לוים שענושין ומוזהרין על עבודת כהנים, כהנים על עבודת לוים מנין, ת"ל גם הם גם אתם. וכבר בקש רבי יהושע בן חנניא לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא בהנפת דלתות, א"ל חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. רבי אומר אין צריך שהרי כבר נאמר אל תכריתו וגו'. וזאת עשו להם, אין לי אלא בני קהת, בני גרשון ובני מררי מנין, ת"ל אהרן ובניו יבואו וגו'. אין לי אלא לוים שענושין ומוזהרין על עבודת כהנים, כהנים על עבודת לוים מנין, ת"ל ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים. מעבודה לחברתה מנין, ת"ל (עמהן) והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגו', ומה ת"ל גם הם גם אתם, לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן הזהיר עליו הכתוב את כל הענין, ונלוו עליך זה שאמרנו הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ:

ושמרו משמרתך. מלמד שהכהנים אוכלים במקום הלוים. ובכ"ד מקומות שומרים בבית המקדש הכהנים בשלשה והלוים בכ"א. אך אל כלי הקדש יכול אם נגעו יהו חייבין, אמרת אך משום עבודת זר הן חייבין ואין חייבין משום מגע. ולא ימותו גם הם יכול שאין לי אלא הלוים ע"י הכהנים במיתה, הכהנים ע"י הלוים מנין, ת"ל ולא ימותו גם הם גם אתם. ומנין כדרך שהכהנים מוזהרין זה על זה, אמרת הם גם הם אתם גם אתם. יכול שהן מוזהרין זה על זה, במיתה, אמרת הם הם עליהם במיתה ואין אתם עליהם במיתה, אתכם עליכם במיתה ואין אתם עליהם במיתה. ר' שמעון אומר גרשון ומררי בעבודת קהת במיתה, בד"א בעבודת המשכן אבל בעבודת בית האלקים הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים אף לא בלא תעשה. ונלוו עליך וטפלו עליך. משמרת אהל מועד זו משנה. לכל עבודת האהל זה תלמוד. וזר לא יקרב אליכם למה נאמר, לפי שהוא אומר והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו, ת"ל וזר לא יקרב אליכם. וזר לא יקרב אין לי אלא בלא תעשה בעשה מנין, אמרת ושמרתם את משמרת הקדש גדולה למקדש שיש עליו שומרין, לא דומה פלטרין שאין עליו שומרין לפלטרין שיש עליו שומרין:

במדבר - פרק יח - רמז תשנג

והחונים לפני המשכן וגו' מה ת"ל למשמרת בני ישראל, אלא בזמן שהקטן שומר את הגדול פוסע עליו ונכנס, ובזמן שהגדול שומר את הקטן אין פוסע עליו ונכנס. ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח הרי זו אזהרה לבית דין (שלישית) [של ישראל] להזהיר את הכהנים שתהא העבודה נעשית כתקנה שכשעבודה נעשית כתקנה הן כלין את הפורענות מלבא לעולם שנאמר ולא יהיה עוד קצץ על בני ישראל, שאין תלמוד לומר עוד אלא שכבר קצץ. כיוצא בו אתה אומר ולא יהיה עוד המים למבול אין תלמוד לומר עוד אלא שכבר היה. כיוצא בו אתה אומר ולא יזבחו עוד את זבחיהם וגו' אין ת"ל עוד אלא שכבר זבחו. כיוצא בו ולא יקרבו עוד בני ישראל וגו' [שאין תלמוד לומר עוד אלא שכבר קרבו, אף כאן אתה אומר ולא יהיה עוד קצף] שאין ת"ל עוד אלא שכבר קצף שנאמר כי יצא הקצף:

במדבר - פרק יח - רמז תשנד

ואני הנה לקחתי את [אחיכם] הלוים וגו' (נתונים נתונים המה לי) [מתנה נתונים לה'] לשם הן מסורין ואין מסורין לכהנים. ואני מוסיף על מעשיך. הנה בשמחה, כל מקום שהוא אומר הנה הרי ענין שמחה. ואני הנה לקחתי וגו' כמעשר מן הערימה ואתם כתרומת מעשר, יכול הם לכם ודאי, ת"ל לי, אמור מעתה שלי הן שיהו שמשין לפניכם, וכה"א ויבדל אהרן להקדישו קדש וגו'. ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח, מכאן היה רבי אלעזר הקפר אומר כל דבר של מזבח לא יהא אלא בך ובבניך. ולמבית לפרוכת מכאן אמרו מקום היה אחורי בית הכפורת ששם בודקין יחוסי כהונה. ועבדתם שומע אני מעורבבין, תלמוד לומר עבודת מתנה מה מתנה בפייס אף עבודה בפייס, עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולין כעבודת מקדש [במקדש] מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ואח"כ עובד אף אכילת קדשים בגבולין מקדש ידיו ואחר כך אוכל:

תשמרו את כהונתכם. מגיד שעון קדשים אינו מסור אלא ביד הכהנים, אין לי אלא עון קדשים קלים הנאכלים, קדשים שאין נאכלין מנין, ת"ל לכל דבר המזבח, יכול אף תרומה ותרומת מעשר וחלה, ת"ל ולמבית לפרוכת מה בית לפרוכת מיוחד דבר שאי אפשר לדעת צבור יצא דבר שאפשר לדעת צבור. עבודת מתנה מקיש עבודת מתנה לכהונתכם מה זו בנטילת ידים אף זו בנטילת ידים. אי מה זו אינה אלא בקדוש ידים ורגלים אף זו לא תהא אלא בקדוש ידים ורגלים, אמרת לא, זו לפי צורך עבודה וזו לפי צורך העבודה. אמרו כל מי שהוא נותן תרומה למי שהוא אוכלה כמצותה מעלין עליו כאלו עובד עבודה, אמרו עליו על רבי טרפון שהיה אוכל תרומה בשחר ואמר הקרבתי תמיד של שחר ואוכל תרומה בין הערבים ואמר הקרבתי תמיד של בין הערבים. ומנין מסרו עצמכם לכהונתכם, אמרת עבודת מתנה אתן את כהונתכם הא כדרך שעשה עזריה הכהן שנאמר ויבא אחריו עזריה וגו' ויעמדו על עוזיהו המלך וגו' ויזעף עוזיהו וגו' ויפן אליו עזריה כהן הראש וגו', עליו הוא אומר ויוחנן הוליד את עזריה הוא אשר כהן בבית וכי הוא כהן בלבד והלא קדמוהו הרבה ושמשו אחריו אלא בו נתקיימה מצות כהונה גדולה שנאמר עבודת מתנה אתן וגו'. היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר אומר כל הקרבנות שהקריב על המזבח פסולין ורבי יהושע מכשיר. מאי טעמא דרבי יהושע דכתיב ברך ה' חילו אפילו חולין שבו ופעל ידיו תרצה. וכן היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה וחלוצה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר דתרומה נמי איקרי עבודה, דתניא מעשה ברבי טרפון שלא בא לבית המדרש, למחר מצאו רבן גמליאל א"ל מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו עבודה עבדתי, אמר לו כל דבריך אינן אלא דברי תימא, וכי עבודה בזמן הזה מנין, אמר לו הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש. אמר רב ארבע עבודות זר חייב עליהם מיתה, זריקה והקטרה ונסוך היין ונסוך המים. ולוי אמר אף תרומת הדשן. מאי טעמא דרב דכתיב ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם וגו', עבודת מתנה ולא עבודת סילוק. ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה. ולוי, אמר רחמנא לכל דבר המזבח. ורב, ההוא לאתויי שבע הזאות שבפנים ושבמצורע. ולוי, נפקא ליה מדבר לכל דבר. ורב, מדבר לכל דבר לא דריש. ואימא לכל דבר המזבח כלל, עבודת מתנה פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עבודת מתנה אין עבודת סילוק לא, אמר קרא ולמבית לפרוכת הוא דעבודת מתנה ולא עבודת סילוק הא בחוץ אפילו עבודת סילוק. אי הכי ועבדתם נמי ולמבית לפרוכת הוא דעבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה הא מבחוץ אפילו עבודה שיש אחריה עבודה, ועבדתם הדר ערביה קרא. רבי אומר לעשות אכילת קדשים בגבולין כעבודת מקדש במקדש מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ורגליו ואחר כך עובד אף אכילת קדשים בגבולין מקדש ידיו ואחר כך אוכל וכו'. נמצינו למדין נטילת ידים מן התורה:

והזר הקרב יומת. לעבודה. או לעבודה ושלא לעבודה, אמרת ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה אינו דין שלא יענש בו אלא לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת לעבודה. והזר הקרב יומת אפילו עבד בטהרה. או אינו אלא אפילו עבד בטומאה, אמרת אם הנכנס בטומאה שלא לעבוד חייב, קל וחומר לעובד, ומה ת"ל והזר הקרב יומתר אפילו עבד בטהרה:

יומת רבי שמעון אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן מות יומת מה יומת האמור להלן סקילה אף יומת האמור כאן סקילה. רבי יוחנן בן נורי אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן בחנק אף יומת האמור כאן בחנק. והזק הקרב יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר וזר לא יקרב וגו'. והזר הקרב יומת מיתה בידי שמים. רבי עקיבא אומר אף מיתת בית דין שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת, אמרו לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות. זר ששמש במקדש רבי עקיבא אומר בחנק וחכמים אומרים במיתה בידי שמים. תניא רבי ישמעאל אומר נאמר כאן והזר הקרב ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים. רבי עקיבא אומר נאמר כאן והזר הקרב יומת ונאמר להלן והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה. רבי יוחנן בן נורי אומר מה להלן בחנק אף כאן בחנק. במאי קמיפלגי רבי עקיבא סבר דנין יומת מיומת ואין דנין יומת מימות. ורבי ישמעאל סבר דנין הדיוט מהדיוט ואין דנין הדיוט מנביא. ורבי עקיבא כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה. במאי פליגי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי, בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן דתניא נביא שהדיח בסקילה, רבי שמעון אומר בחנק [הא אנן תנן ר' עקיבא אומר בחנק] תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא:

במדבר - פרק יח - רמז תשנה

וידבר ה' אל אהרן. שומע אני שהדבור לאהרן ת"ל זכרון לבני ישראל מען אשר לא יקרב איש זר וגו' הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן. ואני ברצון, הנה בשמחה דברי רבי ישמעאל. אמרו לו תלמידיו רבינו לפי שהוא אומר אני הנני מביא את המבול מים על הארץ שומע אני שיש שמחה לפני המקום [א"ל יש שמחה לפני המקום] כשיאבדו מכעיסיו מן העולם, וכה"א בטוב צדיקים תעלוז קריה ובאבוד רשעים רנה ואמר שני רשעים שברת וגו' ואומר לה 'הישועה וגו' ואומר ה' מלך עולם ועד וגו' ואומר יתמו חטאים מן הארץ וגו'. רבי נתן אומר ואני מוסיף על עבודתם, הנה בשמחה, וכה"א וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו:

ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. אין מדליקין בטבל טאמא דאמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך. משמרת תרומותי שמורה היא. תרומותי זו תרומת איל נזיר ותודה מגיד שנכרת ברית על עבודתם, לכל קדשי לרבות העולה, קדש לרבות חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור. קדש לרבות את הבכור. לך נתתים למשחה לגדולה כל שניתן לך לגדולה נכרת לך ברית עליה זו שרפת פרה ועגלה ערופה ותקיעת חצוצרות והקדשות וערכין. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף נעילת דלתות. לכל קדשי בני ישראל כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית, לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן בית ונתן לו שדה (אחת) [אחוזה] במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכאים, בא אחד וערער כנגדו על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה (כאן) [בוא] ואני כותב ואני חותם ואני מעלה בערכאים, כך בא קרח וערער כנגדו על הכהונה א"ל המקום כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על הכהונה (כאן) [בוא] ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכאים לכך נאמרה פרשה זו סמוכה לקרח. (זכרון לבני ישראל הא למדנו שהיה קרח מן הבלועין ומן השרופין) לך נתתים בזכותך. למשחה אין למשחה אלא גדולה שנאמר זאת משחת אהרן וגו'. רבי יצחק אומר אין למשחה אלא שמן המשחה שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. ולבניך בזכות בניך. לחק עולם שינהוג הדבר לדורות. אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל, מ"ט אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים. איתמר הקומץ מאימתי מתיר שירים באכילה רבי חנינא אומר משתשלוט בו האור, רבי יוחנן אמר משיוצת האור ברובו. ורשאין [הכהנים] ליתן לתוכה יין ושמן ודבש דאמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, ואין אסורין אלא מלחמץ דכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו' ואמר ריש לקיש אפילו חלקם לא תאפה חמץ. תניא עשרים וארבע מתנות כהונה הן וכולן ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח, כל המקיימן כאלו קיים בכלל ופרט וברית מלח וכל העובר עליהן כאלו עובר בכלל ופרט וברית מלח. ואלו הן עשר במקדש חטאת וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי וזבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ומנחת העומר. וא רבע בירושלים הבכור והביכורים ומורם מן התורה ומאיל נזיר ועורות קדשים. עשר בגבולים תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז ומתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ושדה אחוזה ושדה חרמים וגזל הגר:

וזה יהיה לך מקדש הקדשים. ת"ר לאחר פטירתו של ר' מאיר אמר להם רבי יהודה לתלמידיו בני אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן ולא ללמוד הן באים אלא לקפחני בהלכות הם באים. דחק סומכוס ונכנס א"ל כך שנה לנו ר' מאיר המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים לא קידש, כעס רבי יהודה עליהם ואמר להם לא כך אמרתי לכם אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן מפני שקנתרין הן, וכי אשה בעזרה מנין א"ר יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק (דברי) תורה מה תהא עליה, וכי אין אדם עשוי לקבל קדושין לבתו בעזרה, וכי אין אשה עשויה לעשות שליח לקבל לה קידושיה בעזרה, ועוד דחקה ונכנסה מאי, תניא רבי יהודה אומר מקודשת ר' יוסי אומר אינה מקודשת. א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו וזה יהיה לך מקדש הקדשים וגו', רבי יהודה סבר לך לכל צרכיך. ורבי יוסי סבר כאש מה אש לאכילה אף האי נמי לאכילה. תניא לוי אומר לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע, סלקא דעתך אמינא מן האש אמר רחמנא והאי לאו מותר מן האש קמ"ל. לכל מנחתם לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות, סלקא דעתך אמינא ואכלו אותם אשר כפר בהם ומנחת העומר להתיר קא אתיא ומנחת קנאות לברר עון הוא דקא אתיא קמ"ל. ולכל חטאתם לרבות חטאת העוף, סלקא דעתך אמינא נבלה היא קמ"ל. וכל אשמם לרבות אשם נזיר ואשם מצורע. אשם מצורע בהדיא כתיב ביה, אלא אשם נזיר כאשם מצורע, סלקא דעתך אמינא להכשיר קא אתי קמ"ל. ישיבו לי זה גזר הגר. לך הוא ולבניך שלך ושל בניך יהא ואפילו לקדש בו את האשה:

זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש, אמרת צא וראה איזהו (מורם) [מקודש הקדשים] שכולו לאישים ויש לך הימנו היתר, אין אתה מוצא אלא עולת בהמה. כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים. לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה. ולכל חטאתם זו חטאת יחיד וחטאת הצבור וחטאת העוף וחטאת בהמה. ולכל אשמם זה אשם ודאי ואשם מצורע ואשם תלוי. אשר ישיבו לי זה גזל הגר. קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע. לך הוא ולבניך בזכותך ובזכות בניך:

זה יהיה לך. יש לך מתנה אחרת חומץ ממה שנכרת לך ברית עליה, אלו העורות, יכול אף עורות הפסולים, תלמוד לומר זה יהיה לך. מקדש לרבות עור העולה. קדש לרבות עור חטאת ואשם ושלמי צבור. (הבשר) [הקדשים] לרבות עור הבכור, מן האש (עור) אחר מתנות (מן) האישים. כל קרבנם לרבות שתי הלחם ולחם הפנים. קרבנם מנחתם יכול מנחה שהיא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף מנחה באה על חטא. ומין אתה מרבה מנחת נדבה, ת"ל לכל מנחתם. חטאתם מנחתם יכול חטאת שהיא כמנחה מה מנחה שהיא קרבן יחיד אף חטאת קרבן יחיד ומנין אתה מרבה חטאת צבור, ת"ל לכל חטאתם. אין לי אלא חטאות נאכלות, חטאות נשרפות מנין, תלמוד לומר לכל חטאתם. אשמם חטאתם יכול אשם שהוא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף אשם בא על חטא ומנין אתה מרבה אשם נזיר ואשם מצורע, תלמוד לומר ולכל אשמם, יכול אשם שהודע שלו טעון חטאת ומנין שאף אשם שאין הודע לו טעון חטאת, ת"ל ולכל אשמם. אשר ישיבו לרבות כסף מושב. קדש קדשים לך הוא ולבניך לרבות זבחי שלמי צבור ואשם מצורע:

בקדש הקדשים תאכלנו. כרת הקב"ה ברית עם אהרן על קדשי קדשים שלא יהו נאכלין אלא במקום קדוש. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי נכרים שהקיפו את העזרה מנין לקדשי קדשים שיהו נאכלין אפילו בהיכל, תלמוד לומר בקדש הקדשים תאכלנו, על מנת כן נכרתה לך ברית על מנת שיאכלו קדשים בקדש הקדשים. תאכלנו פרט לטמא, יאכל אותו פרט ליוצא דופן, תאכלנו פרט ליוצא ולטמא, רבי יהודה אומר למעט כל הפסולין:

כל זכר יאכל אותו. כרת הקב"ה ברית על קדש קדשים שלא יהו נאכלין אלא לזכרי כהונה. קדש יהיה לך מה ת"ל, שיכול אין לי אלא דבר שראוי לאכילה שינהוג בקדש, שאין ראוי לאכילה מנין, תלמוד לומר קודש יהיה לך מכל מקום. וזה לך תרומת מתנם מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי קדשים (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להם ברית כך כלל את קדשים קלים (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית. לכל תנופות בני ישראל להביא את הדבר שטעון תנופה. לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם שינהוג הדבר לדורות. כל טהור בביתך יאכל אותו כרת הקב"ה ברית עם אהרן על קדשים קלים שלא יהיו נאכלין אלא לטהורין. לכל תנופות בני ישראל [לך נתתים ולבניך ולבנותיך], בניך פרט לבני חללה [בנותיך פרט לבנות חללה], והלא דין הוא הואיל ומכשיר ופוסל בבנים ומכשיר ופוסל בבנות אם פסל בבני חללה בבנים דין הוא שנפסול בני חללה בבנות. או ק"ו מחמיר הוא בבנים מה שאינו מחמיר בבנות שהבנים גוררין אחריהם לאכול בתרומה ואין הבנות גוררות אחריהן לאכול בתרומה אם פסל בני חללה בבנים אין דין שנפסול בני חללה בבנות. או מחמיר הוא בבנות מה שאינו מחמיר בבנים שהבנות נגררות לאכול בתרומה אם פסל בני חללה בבנים אין דין שנפסל בני חללה בבנות, תלמוד לומר בניך פרט לבני חללה, הואיל ויש בבנים מה שאין בבנות ויש בבנות מה שאין בבנים אל ידונו זה מזה. כל טהור בביתך פרט לבת ישראל עד שלא זכה במעשה ידיה, ומנין אתה מרבה משזכה במעשה ידיה, אמרת כל טהור בביתך יאכל אותו:

כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן. מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית כך כלל הכתוב את קדשי הגבול (לגוזרן) [לגזור דין] ולכרות להן ברית. כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן זו תרומה ותרומת מעשר. ראשיתם זו ראשית הגז, אשר יתנו זה הזרוע והלחיים והקבה, לה' זו חלה. ראשית אשר יתנו לך ממה שיפרישו ויתנו לך ולא ממה שתטול לך. תנן התם אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה. מנהני מילי, אמר רב (אחי) [אמי] אמר רבי ינאי ואמרי לה אמר ריש לקיש אמר קרא כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן תן חלב לזה וחלב לזה. אשכחן תירוש ויצהר [תירוש] ודגן, דגן ודגן מנין, קל וחומר ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אין מתערשין מזה על זה, [תירוש ודגן] דגן ודגן שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה, ולרבי יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטאה ושעורה וחרצן במפולת יד היכי מייתי לה, [מייתי לה הכי] ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אפילו על ידי

דבר אחר אין מתעשרין מזה על זה. תירוש ודגן דגן ודגן שהן כלאים זה בזה על ידי

דבר אחר אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה. ושני מינין דעלמא מנלן, הני דרבנן נינהו וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון מה דאורייתא שני מינין אין מתעשרין מזה על זה אף דרבנן ב' מינים אין מתעשרין מזה על זה, א"ל רבי (אבא) [רבא] בר חנן (לרבי אמי) [לאביי] גבי מעשר בהמה דלא כתיב וכל מעשר בקר וצאן וכו' (כתוב ברמז תר"פ). אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי סלקא דעתך לא מהני אמאי לקי. ורבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, והרי תורם ממין על שאינו מינו דרחמנא אמר כל חלב יצהר תן חלב לזה וחלב לזה ותנן אם תרם אין תרומתו תרומה. אמר לך אביי שאני התם דכתיב [ראשיתם] ראשית לזה וראשית לזה. ולרבא אי לאו דכתב ראשיתם הוה אמינא תירוש ויצהר דכתיב בהן חלב [הוא דאין] תורמין, הא תירוש ודגן [דגן ודגן] דחד חלב כתוב בהן כי תרם מהאי אהאי לא לקי, כתב רחמנא ראשית תן ראשית לזה וראשית לזה. בכורי כל אשר ארצם (כתוב ברמז תנ"ג). בכורים אע"ג דכתיב ארצך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא בכורי כל אשר בארצם, אלא ארצך למה לי, (לכדרב יהודה) למעוטי חוצה לארץ. [בכורי כל אשר בארצם] בא הכתוב ולמד על הבכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע, שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על התרומה וקדושה חלה על הבכורים אם למדת על הת רומה שאין קדושה חלה עליה במחובר לקרקע אף הבכורים לא תהא קדושה חלה עליהן במחובר לקרקע, תלמוד לומר בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהו נתנין לכהונה:

בכורי כל אשר בארצם. על בכורי בני ישראל נכרת ברית ולא נכרת על הנכרים ועל התושבים. ומנין אתה מרבה בכורי גרים, תלמוד לומר בכורי כל. כל טהור בביתך יאכלנו למה נאמר והלא כבר נאמר כל טהור בביתך יאכל אותו ומה ת"ל כל טהור בביתך יאכלנו, להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שהתא אוכלת בתרומה. או אינו מדבר אלא בנשואה, כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו הרי נשואה אמורה ומה תלמוד לומר כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה. משמע מביא את ארוסה ומביא את התושב ושכיר ומה אני מקיים תושב ושכיר לא יאכל (קדש) [בו] תושב ושכיר שאינו ברשותך אבל תושב ושכיר שהוא ברשותך אוכל בו. או משמע מוציא את התושב ושכיר ומביא את ארוסה ומה אני מקיים כל טהור בביתך יאכל (בו) [אותו] חוץ מתושב ושכיר, או אף תושב ושכיר, תלמוד לומר במקום אחר תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש בין ברשותך בין שלא ברשותך. וכבר שלח ר' יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בנציבין אמר ליה שמעתי עליך שהיית אומר על בת ישראל המאורסת לכהן שהיא אוכלת בתרומה שלח לו מוחזק אני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולדון ק"ו אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה קונה אותה [לאכול בתרומה] כסף קונה אותה לאכול בתרומה, בת ישראל שביאתה קונה אותה [לאכול בתרומה] אינו דין שיהא כסף קונה אותה לאכול בתרומה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, נכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה. כל חרם בישראל לך יהיה, אין לי אלא חרמי ישראל חרמי נכרים ונשים ועבדים מנין, תלמוד לומר כל חרם בישראל לך יהיה. רבי יוסי אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. או אפילו פרש לשם, תלמוד לומר אך כל חרם אך חלק. רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה'. או אפילו פרש לכהן, תלמוד לומר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. רבי יהודה בן בבא אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן וגו', או אפילו פרש לשם, תלמוד לומר כל חרם קדש קדשים הוא לה'. רבי שמעון אומר סתם חרמים לשמים שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה'. או אפילו פירש לכהן, תלמוד לומר כל חרם בישראל לך יהיה:

כל פטר רחם לכל בשר. שומע אני אף חיה במשמע, ת"ל אשר יקריבו לה' להוציא את החיה. משמע מוציא את החיה ומוציא את בעל מום, ת"ל באדם ובבהמה [להביא את בעל מום. באדם ובבהמה] את שיש לו בהן באדם יש לו בבהמה יצאו לוים שאין בהן באדם לא יהיה לך בהן בבהמה. באדם ובבהמה מקיש בכור אדם לבכור בהמה מה בכור בהמה נפלים (פטורין) [פוטרין] מן הבכורה ומה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה. לפי שהוא אומר והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ובכורות בקרבם שומע אני אף ברחוק מקום יהא חייב עליו ליטפל בו ולהביאו לבית הבחירה, תלמוד לומר באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה, ומה בכור אדם מיטפל בו שלשים יום אף בכור בהמה מיטפל בו שלשים יום:

פטר רחם לכל בשר. על פטר רחם נכרתה ברית ולא על יוצא דופן. יכול אין לי שנכרתה ברית על בכור (בנו) [בהמתו] אלא משנכרתה ברית על בכור (בהמתו) [בנו] אבל הלוים והגרים הואיל ולא נכרתה ברית על בכור בניהם יכול לא נכרתה ברית על בכור בהמתם, אמרת פטר רחם לרבות לוים, לכל בשר לרבות הגרים. באדם ובבהמה כל מקום שיש לך באדם יש לך בבהמה אין לך באדם אין לך בבהמה, הואיל ויצאו הלוים מבכור בניהם יצאו אף מבכור בהמה טמאה. ומנין שיצאו לוים מבכור בניהם ומבכור בהמה טמאה, תלמוד לומר באדם יהיה לך כל מקום שיש לך באדם יש בבהמה וכל מקום שאין לך באדם אין לך בבהמה, אוציאם מבכור בניהם ומבכור בהמה טמאה יכול יצאו מבכור בהמה טהורה, ת"ל אשר יקריבו לה' קרבה לשם חלקתי ולא כשאינה קרבה לשם. אך פדה תפדה (כתוב ברמז רכ"ג). אמר עולא אמר רבי אלעזר בכור שנטרף בתוך שלשים יום אין פודין אותו וכן תני רמי בר חמא מתוך שנאמר פדה תפדה יכול אפילו נטרף בתוך שלשים יום, תלמוד לומר אך חלק. המפריש פדיון פטר חמור ומת רבי אליעזר אומר חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן וחכמים אומרים אין חייב באחריותו כפדיון מעשר שני. אמר רב יוסף מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב אך פדה תפדה וגו' מה מבכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו. א"ל אביי אי מה בכור אדם מותר בהנאה אף בכור בהמה טמאה מותר בהנאה וכו', אמר רבא א"ק אך פדה תפדה לפדיה הקשיתיו ולא ל

דבר אחר. תפדה תפדה מיד. או אינו אלא לאחר זמן, [ת"ל ופדוין מבן חדש תפדה, בכור אדם נפדה בה' סלעים ונפדה לאחר זמן, אבל פטר חמור נפדה מיד ובכ"ש] הא מה ת"ל תפדה תפדה מיד. יהיה לך פדה תפדה, את שהוא לך פדוי ואת שאינו לך אינו פדוי, מכאן אמרו הרי מי שהפריש פדיון בכורת בנו והניחה בחלון ואבדה יכול שהוא פדוי, ת"ל יהיה לך פדה תפדה את שהוא לך פדוי את שאינו לך אינו פדוי. ופדוין מבן חדש תפדה (כתוב ברמז רכ"ה). תניא רבי שמעון בן גמליאל אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדוין מבן חדש תפדה, שמונת ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה וגו' והלכה כרשב"ג. תני רבי אומר בכל פודין בכור אדם חוץ מן השטרות [ורבנן אמרי בכל פודין בכור אדם חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות] מאי טעמא דרבי דריש ריבויין ומיעוטי, ופדויו מבן חדש ריבה, בערכך כסף חמשת שקלים מיעט, תפדה חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי רבי רבי כל מילי, ומאי מיעט מיעט שטרות. ורבנן דרשי כללי ופרטי, ופדויו מבן חדש כלל, בערכך כסף חמשת שקלים פרט, תפדה חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שהן מטלטלין אין גופן ממון. אמר ליה רבינא לאמימר והא רבי כללי ופרטי דריש דתניא מרצע וכו' (כתוב למעלה ברמז שי"ז), אין, בעלמא כללי ופרטי דריש והכא היינו טעמא כדתנא דבי רבי ישמעאל במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט וכלל אלא ריבא ומיעט וריבה. ורבנן כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכות זו לזו הטל פרט ביניהם ודונן בכלל ופרט. המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו שנאמר יהיה לך אך פדה תפדה. מת הבן בתוך שלשים יום אף על פי שנתן לכהן יחזיר לו חמשה סלעים, לאחר שלשים אף על פי שלא נתן יתן, מנלן אמר ריש לקיש אתיא ערך ערך מערכין. רב דימי א"ר יונתן כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם יליף ריקם ריקם מעולת ראיה מה עולת ראיה יורשין חייבין אף פדיון הבן יורשין חייבין. מת ביום שלשים כיום שלפניו. רבי עקיבא אומר אם לא נתן לא יתן ואם נתן לא יטול. מאי טעמייהו דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה להלן ומעלה אף הכא מעלה. ורבי עקיבא מספקא ליה מדאיצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמרי ממדבר הוה ליה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין, או דילמא כי אין מלמדין לעלמא אבל לגופיה מלמדין משום הכי מספקא ליה. אמר רב אשי הכל מודים לענין אבלות דיום שלשים כיום שלפניו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבלות. בערכך כסף חמשת שקלים, אמר רב יהודה אמר רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה, מאי קא משמע לן תנינא חמש סלעים של בן בכור במנה צורי ושל דבריהם כסף מדינה, איצטריך ליה (דלא תנן) דתנן התוקע לחברו נותן לו סלע, ולא תימא סלע ארבע זוזי אלא סלא פלגא דזוזא דקרי אינשי פלגא דזוזא (איתירא) [סלע]. חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דרב הונא א"ל זיל הב ליה פלגא דזוזא הוה בהדיה זוזא מאכה דלא קא נפיק, תקע ליה אחרינא יהבה ניהליה. עשרים גרה הוא למה נאמר, לפי שהוא אומר ופדוין מבן חדש תפדה בערכך כסף אין לי אלא כסף, שוה כסף מנין, תלמוד לומר עשרים גרה הוא:

אך בכור שור. תנן התם רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטור מן הבכורה. מנהני מילי אמר רב יהודה אמר קרא אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור, בכור כשב עד שיהא הוא כשב ובכורו כשב, בכור עז עד שיהא הוא עז ובכורו עז. יכול אפילו יש בו מקצת סימנין, ת"ל אך חלק, והא [תנא פטר] פטר קא נסיב לה (לפטורא) [לפרה] הוא דאמר כר' יוסי הגלילי וכו' (כדלעיל). במאי קמיפלגי תנא דידן סבר גלי רחמנא בקדושת דמים והוא הדין לקדושת הגוף, ורבי יוסי הגלילי אומר גלי רחמנא בקדושת הגוף וגמר קדושת דמים מקדושת הגוף. ותנא דידן האי בכור בכור מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדרבי [יוסי בר] חנינא דאמר ר"י בר חנינא למה נאמרו אימורין בבכור שור אימורין בבכור כשב אימורין בבכור עז. צריכי דאי כתב רחמנא בכור שור הנך לא אתון מיניה שכן נתרבה בנסכים. בכבש שכן נתרבה באליה. בעז שכן נתרבה אצל ע"א ביחיד, [חדא] מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי, הי תיתי לא ליכתוב רחמנא שור ותיתי מהנך, מה להנך שכן פסח בא מהן, לא ליכתוב רחמנא בכשב ותיתי מהנך, מה להנך שכן נתרבו אצל ע"א בצבור, לא ליכתוב רחמנא בעז ותיתי מהנך, מה להנך שכן שכן יש בהן צד רבוי אצל מזבח הילכך צריכי. ורבי יוסי הגלילי, אם כן ליכתוב קרא אך בכור שור כשב ועז, בכור בכור למה לי, אלא לאו שמע מינה עד שיהא הוא שור ובכורו שור, ורבי יוסי הגלילי האי פטר פטר מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא רבי יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר אך פדה וכו' (כתוב ברמז ת"א). [אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כו'. רבא אמר לא מהני] והרי בכור דרחמנא אמר אך בכור שור ותנן מה בין תמורת בכור ומעשר לכל הקדשים שכל הקדשים נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא ויש להם פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר אלמא לא מהני, אמר לך אביי שאני התם דאמר רחמנא הם בהוייתן יהו. ולרבא האי הם למה לי, הן קרבין ואין תמורתן קרבין, ולאביי האי סברא מנא ליה, אם שור אם שה לה' הוא הוא קרב ואין תמורתו קרבה, ורבא אין ה"נ דמההוא קרא אלא הם למה לי, לימד על בכור ומעשר שאם נתערב דמן בכל העולין שקרבין לגבי מזבח. ואביי נפקא ליה מולקח מדם הפר ומדם השעיר והלא דם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה. ורבא התם סבר לה כרבי (יוחנן) [יונתן] דאמר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו:

לא תפדה. בבכור נאמר לא תפקדה ונמכר חי, במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום (כתוב ברמז תרפ"ב). לא תפדה יכול אם פדאו יהא פדוי, ת"ל קדש הם. רבי יאשיה אומר קדש הם למה נאמר, להביא את המעשר והפסח שיטענו שפיכה אחת שלא שמענו להם בכל התורה כולה. רבי יצחק אומר אין צריך שהרי כבר נאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך להביא את הפסח והמעשר שיטענו שפיכה אחת, ומה תלמוד לומר קדש הם להביא את המעשר והפסח שיטענו הקטר חלבים שלא שמענו בכל התורה כולה. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמר, שהיה בדין מה שאר הקדשים שלא שוה מתן דמן שוה הקטר חלבן, פסח ומעשר ששוה מתן דמן אינו דין שישוה הקטר חלבן, הא מה תלמוד לומר קדש הם לענין שאמרנו. כלל אמרה תורה בכור תפדה בכור לא תפדה יכול אם היה תמים לא תפדהו ואם היה בעל מום פדהו, תלמוד לומר בכור שור לא תדה. יכול אם היה בעל מום ובעל יבלת אל תפדהו ואם היה פכח או עור פדהו, תלמוד לומר בכור כשב לא תפדה. יכול אם היה בעל מום אחר, ת"ל בכור עז לא תפדה. אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה לרבות היוצאות עם המוקדשין, או יכול שאני מרבה היוצאות עם הבכור, ת"ל הם. את דמם תזרוק על המזבח (כתוב ברמז קצ"ו). תנן התם בכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה הואיל ואית ליה לכהן זכייה בגויה אבל בזמן שבית המקדש קיים כיון דתם להקרבה הוא אין מוכרין אותו תמים חי. איתיביה רבא לרב נחמן בבכור נאמר לא תפדה ונמכר הוא במאי עסקינן אילימא בזמן הזה אימא סיפא את דמם תזרוק על המזבח בזמן הזה מי איכא מזבח, אלא בזמן שבית המקדש קיים ובמאי אילימא בבעל מום אימא סיפא את דמם תזרוק אי בבעל מום מי חזי להקרבה, אלא לאו בתם וקתני נמכר הוא אלמא אית ליה לכהן זכייה בגויה, מידי איריא רישא בבעל מום וסיפא בתם. תנא אמר רבי יוסי הגלילי דמו לא נאמר אלא דמם וכו' עד ועולה גופה מנלן דכתיב אל יסוד המזבח העולה [למד על עולת חובה שטעונה יסוד, אי] מה להלן שתי מתנות שהן ארבע אף כאן וכו', אמר אביי למה לי למיכתב רחמנא סביב בעולה סביב בחטאת למהוי שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ולמאן דאמר מלמדין הוי אשם שלשה ושלשה אין מלמדין (כתוב ברמז תקפ"ד). אמר ריש לקיש לא שנו אלא תחלה חטאת אבל סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום שירים מקום עולה. רבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר אמר עדיין הוא מחלוקת. מיתיבי רב הונא בר יהודה קדש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו מאי לאו סוף עולה ובכור וש"מ מקום שירים מקום עולה, לא תחלת עולה ובכור ומאי קא משמע לן דאין עולין מבטלין זאת את זה. האי מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא. תניא היא איכא דנפקא לה מהכא ואיכא דנפקא לה מהתם. מתיב רבא והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו וגו' מה תלמוד לומר דם דם מנין אתה אומר אם נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין יקרבו ת"ל דם דם. יכול אם נתערבו [אלו ואלו] יקרבו שכן אם נתערבו חיים יקרבו, מנין אפילו נתערב באשם, תלמוד לומר דם דם, אביא את שנתערב באשם שאלו ואלו קדשי קדשים, מנין אפילו נתערבו בשלמים ותודה, אביא את שנתערב בשלמים ותודה שאלו ואלו מתן ארבע, ומנין אפילו נתערב בבכור ומעשר [ובפסח] שאין ניתנין אלא מתנה אחת, ת"ל דם דם, מאי לאו סוף עולה ובכור וש"מ מקום עולה מקום שירים, לא תחלת עולה ובכור ומאי קא משמע לן דאין עולין מבטלין זה את זה וכו', והני תנאי מולקח מדם הפר לא ילפי קסברי אין מערבין לקרנות, מדם דם לא ילפי דלא משמע להו, אלא מקדש הם מאי טעמא לא ילפי, קסברי קדש הם הם קרבים ואין תמורתן קרבה, ואידך נפקא ליה מאם שור אם שה לה' הוא הוא קרב ואין תמורתו קרבה:

את דמם תזרוק על המזבח מתנה אחת. או אינו אלא שתי מתנות שהן ארבע, אמרת קל וחומר ומה אם במקום שריבה בחלבים מיעט בדמים כאן שמיעט בחלבים אינו דין שימעט בדמים. או חילוף ומה אם במקום שמיעט בחלבים ריבה בדמים כאן שריבה בחלבים אינו דין שנרבה בדמים, תלמוד לומר את דמם תזרוק על המזבח מתנה אחת. ואת חלבם תקטיר בחלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בשומן שבו אמרת קל וחומר ומה אם במקום שריבה בדמים מיעט בחלבים כאן שמיעט בדמים אינו דין שנמעט בחלבים, [הא מה] ת"ל ואת חלבם תקטיר בחלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר. אשה אע"פ שאתה נותן לאישים אינו נרצה עד שישרף באש. ריח ניחוח לה' נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ובשרם יהיה לך זו שאלה נשאלה לחכמים בכרם ביבנה, בכור לכמה נאכל, ענה רבי טרפון ואמר לשני ימים ולילה אחד, והיה שם תלמיד אחד שבא לשמש בבית המדרש תחלה ורבי יוסי הגלילי שמו אמר ליה רבי מנין לך, א"ל בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה להלן לשני ימים ולילה אחד אף כאן לשני ימים ולילה אחד, א"ל רבי בכור מתנה לכהן וחטאת ואשם מתנה לכהן מה להלן ליום ולילה אף כאן ליום ולילה, א"ל בני נדון דבר מדבר ונלמוד דבר מדבר בכור קדשים קלים ואינו בא על חטא שלמים קדשים קלים ואינן באין על חטא מה להלן לשני ימים ולילה אחד אף כאן לשני ימים ולילה אחד. א"ל רבי נדון דבר מדבר ולמד דבר מדבר בכור מתנה לכהן ואינו בא בנדר ובנדבה חטאת ואשם מתנה לכהן ואינן באין בנדר ובנדבה מה להלן ליום ולילה אף כאן ליום ולילה, קפץ רבי עקיבא ונסתלק רבי טרפון, א"ל הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה הקישן הכתוב לחזה ושוק של שלמים מה להלן לשני ימים ולילה אחד אף כאן לשני ימים ולילה אחד. א"ל אתה הקשית לחזה ושוק של שלמים ואני אקישנו לחזה ושוק של תודה מה להלן ליןם ולילה אף כאן ליום ולילה, א"ל הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך וגו' שאין ת"ל לך יהיה, הוסיף לך הויה (אחת) [אחרת בבכור]. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להו צאו ואמרו לעקיבא טעית תורה מהיכן למדה משלמים דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש הא אין עליך לדון כלשון ראשון. ורבי ישמעאל האי לך יהיה מאי עביד ליה, לימד על בכור בעל מום שמתנה לכהן שלא מצינו לו בכל התורה כולה. ואידך ובשרם יהיה לך אחד תם ואחד בעל מום. ואידך ובשרם דהני בכורות במאי קמיפלגי בהימנו ו

דבר אחר מר סבר הוי היקש ומר סבר לא הוי היקש. תניא בכור אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים דברי ב"ש וב"ה אומרים אפילו זרים. ור"ע אומר אפילו נכרי. מ"ט דבית שמאי דכתיב ובשרם יהיה לך וגו' מה התם כהנים אין ישראל לא אף הכא נמי כהנים אין ישראל לא, ובית הלל ה"מ תם אבל בעל מום כתיב הטמא והטהור יחדו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור, זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שאוכל בבכור. איכא למיפרך מה לטמא שהותר מכללו בעבודת צבור, וב"ה אטו בעבודה קאמרינן באכילה קאמר ואכילת זר עדיף. מאי טעמא דרבי עקיבא כצבי וכאיל מה צבי ואיל אפילו נכרי אף בכור נמי אפילו נכרי. ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק וחד לכרבי (יהושע) [אושעיא] וחד לכדרבי אלעזר הקפר. ואידך מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה אף פסולי המקודשין פטורין מן הבכורה. תנו רבנן בכור אין מאכילו אותו לנדות דברי ב"ש. וב"ה אומרים מאכילין אותו לנדות. מ"ט דב"ש דכתיב ובשרם יהיה לך וגו' מה התם נדות לא אף הכא נדות לא. וב"ה הני מילי תם אבל בעל מום הטמא והטהור יאכלנו. וב"ש ה"מ היכא דאין טומאה יוצאה עליו מגופו אבל היכא דטומאה יוצאה עליו מגופו לא דאשכחן דפליג רחמנא בהו, דתנן הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים [ומצורעין] וזבות ונדות ויולדות ואם אכלו פטורין, ובית הילל, התם הוא דגלי רחמנא נפש אבל היכא דטמא סתם כתיב לא שנא. עד כמה הוא נאכל ר' אליעזר אומר לשני ימים ולילה אחד. או אינו אלא ליום ולילה. תלמוד לומר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה מלמד שנאכל לשני ימים ולילה אחד:

כל תרומות הקדשים. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף פורט בתחלה וכולל בסוף [וזו כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו]. נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם שינהוג הדבר לדורות. ברית מלח כרת הקב"ה ברית עם אהרן בדבר הבריא ועוד שמבריא את אחרים. בניך פרט לבני חללה. בנותיך פרט לבנות חללה. והלא דין הוא הזהיר וענש לענין קדשי הגבול והזהיר וענש לענין קדשי מקדש אם פסל לבני חללה לענין קדשי מקדש דין הוא שנפסול לבני חללה לענין קדשי הגבול. וק"ו הוא ומה אם קדשי המקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין פסולין בני חללה בהן. לא אם אמרת בקדשי מקדש שחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא תאמר בקדשי הגבול שאין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא. ולמדנו קדשי מקדש מקדשי הגבול, ומה אם קדשי הגבול שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא פסולין בני חללה, קדשי מקדש שחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא אינו דין שנפסול בני חללה בהן. לא אם אמרת בקדשי הגבול שאין נפדין ויוצאין לחולין תאמר בקדשי מקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין, ת"ל בניך פרט לבני חללה, בנותיך פרט לבנות חללה. הואיל ויש בקדשי מקדש מה שאין בקדשי הגבול ובקדשי הגבול מה שאין בקדשי מקדש אל ידונו זה מזה. ברית הוא בודאי ולא בספק, לך ולזרעך לרבות טומטום שהוא מזרעו. מנין לבעל הבית שאוכל פירותיו טבלים ובן לוי שאוכל מעשרותיו טבלים מנין שאע"פ שבמיתה פטור מן התשלומים, ת"ל ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך. תניא ברית מלח עולם היא שתהא ברית אמורה במלח דברי רבי יהודה. ר"ש אומר נאמר כאן ברית מלח עולם ונאמר להלן ברית כהונת עולם כשם שאי אפשר לקרבנות בלא כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח:

במדבר - פרק יח - רמז תשנ"ו

ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וגו' למה נאמר. לפי שהוא אומר לאלה תחלק הארץ הכל במשמע לוים כהנים וישראלים גרים נשים ועבדים טומטום ואנדרוגינוס במשמע. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל יצאו כהנים. ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה יצאו לוים, לשמוח מטות אבותם ינחלו יצאו גרים ועבדים. איש לפי פקודיו יצאו [נשים] טומטום ואנדרוגינוס. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל בשעת חלוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם בבזה. אני חלקך ונחלתך על שלחני אתה אוכל ועל שלחני אתה שותה, משל למה הדבר דומה למלך שנתן לבניו מתנות ולבנו אחד לא נתן מתנה, אמר לו בני אף על פי שלא נתתי לך מתנה על שלחני אתה אוכל ועל שלחני אתה שותה, וכן הוא אומר חלקם נתתי אותה מאשי אשי ה' ונחלתו יאכלון אני חלקך ונחלתך. [אני חלקך ונחלתך] כ"ד מתנות כהונה נתתי לכם לכהנים י"ב במקדש וי"ב בגבולים. מה אלו שתים עשרה במקדש חטאת ואשם (זבחי שלמי צבור ועוד העולה ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותרומת לחמי תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע איל נזיר ולוג שמן של מצורע, ומה אלו י"ב שבגבולין תרומה גדולה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז ומתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר, כל אלו עשרים וארבע מתנות ניתנו לכהנים חוץ מדבר שיש עליו זיקת תרומה. שמחה גדולה היה לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות, רבי ישמעאל אומר משל הדיוט לטובתי נשברה רגל פרתי, לטובתו של אהרן בא קרח כנגדו וערער על הכהונה, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן בית נתן לו שדה אחת במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאים וכו' (כדלעיל) לכך נאמר פרשה זו סמוך לקרח (זכרון לבני ישראל וגו'). רבי אלעזר הקפר אומר מנין אתה אומר שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מקריבין וכהנים משרתים וכו' (כתוב בפסוק ויחלום והנה סלם). חביבין ישראל כשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכי השרת שנאמ' כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצא מפיו הרי הוא כמלאכי השרת ואם לאו הרי הוא בחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה. חביבה תורה שכששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה שנאמר טוב אתה ומטיב למדני חקיך. ואומר סעדני ואושעה וגו' שלא אהיה לומד תורה ושוכח שלא אהיה לומד ואין יצר הרע מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא ונמצאתי בוש לעולם הבא, או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות האדמה ואיני יודע להשיבן ונמצאתי בוש לעיניהם וכן הוא אומר ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואמר זמירות היו לי חוקיך, שומע אני בשלוה, ת"ל בבית גמורי, במערות ובמצודות שנאמר בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. אבל משלמד תורה ונתרגל מה הוא אומר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, שזהב וכסף מוציאין את האדם מן העוה"ז ומן העוה"ב אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא, וכן הוא אומר ולי מה יקרו וגו', ואומר וזאת תורת האדם ה' אלקים, נמצאת אומר שלשה כתרים הן, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה אהרן בו ונטלו, כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו, הרי כתר תורה מונח כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחין הייתי זוכה בהן ונוטלן הרי כתר תורה מונח לכל באי עולם שכל מי שיזכה זוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתן מונחין ולא זכה באחת מהן. ואם תאמר מי גדול משניהן, היה רבי שמעון בן אלעזר אומר מי גדול הממליך או המולך העושה שרים או העושה שררה. כל עצמן של מלכים ימלוכו ובי שרים ישורו. גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לו לדור. אהרן זיכה לבנים צדיקים ולרשעים ודור זיכה לצדיקים ולא לרשעים, וכן הוא אומר אם ישמרו בניך בריתי, ואומר סוף דבר הכל נשמע וגו', ברית מלח עולם וגו', ולבני לוי מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה כך ברית כרותה ללוים. כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני וזו בתחלה נאמרה דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר אף זו בשמחה נאמרה שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, ואין הנה אלא שמחה שנאמר וגם הנה הוא יוצא לקראתך. כל מצות כהונה קנאה השם ונתנו לכהנים וזו חלף עבודתם דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר אף זו קנאה השם ונתנה ללוים שנאמר וכל מעשר הארץ וגו' לה' הוא, ואומר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה מה נחלה אין משתנה ממקומו אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו. חלף עבודתם אשר הם עובדים אם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול. ולא יקרבו עוד בני ישראל אזהרה, לשאת חטא למות עונש. לפי שנאמר מקץ שלש שנים וגו' אבל אין אתה יודע חלופים למה לשני או לראשון, ת"ל לנחלה מה נחלה אינה מתחלפת [אף מעשר ראשון אינו מתחלף] חלופין לשני ואין חלופין לראשון. חלף עבודתם כבני אדם שנוטלין שכרן שכר מה שעשו במדבר. יכול לפי שבטלה העבודה יבטל המעשר, ת"ל לנחלה מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו (מתחלף) [פוסק], אלא לפי שבטלה העבודה הרי הן אוכלין שכר מה שעשו במדבר. יכול אם ירצו ישראל לומר יהא מעשר שלנו ואנו עובדים עבודה שומעין להם, אמרת ולא יקרבו עוד בני ישראל וגו'. יכול [הם אומרים] מפני שהן מבקשין ליטול את המעשר לפיכך (הם אומרים) יהא המעשר שלהן ואנו עובדין עבודה), אבל בן לוי שאמר לו ליטול מעשר ולא לעבוד עבודה יכול שומעין לו, תלמוד לומר ועבד הלוי מגיד שמעבידין אותו בעל כרחו:

במדבר - פרק יח - רמז תשנז

ועבד הלוי הוא למה נאמר. לפי שהוא אומר חלף עבודתם שומע אני רצה יעבוד רצה לא יעבוד, תלמוד לומר ועבד הלוי הוא על כרחו. ועוד למה נאמר, לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי וגו', אין לי אלא שנים שמעשרות נוהגות בהן, שמיטין ויובלות מנין, תלמוד לומר ועבד וגו', רבי נתן אומר הרי שלא היה שם לוי שומע אני יעבוד כהן והדין נותן ומה במקום שכל כשרו לוים כשרו כהנים כאן שכשרו לוים אינו דין שיכשרו כהנים, ת"ל ועבד הלוי הוא וגו'. והם ישאו את עונם אמרת ישראל לא ישאו עון לוים אבל כהנים ישאו עון לוים, ת"ל והם ישאו עונם. חקת עולם לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות. ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה למה נאמר, לפי שהוא אומר לאלה תחלק הארץ שומע אני אף הלוים במשמע, ת"ל ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה:

כי את מעשר בני ישראל. תנו רבנן תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי דברי ר' מאיר. ר' אלעזר בן עזריה אומר נותנו לכהנים. מאי טעמא דרבי מאיר דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מה תרומה [אסורה] לזרים אף מעשר ראשון [אסור] לזרים. אי מה תרומה חייבין עליה מיתה וחומש אף מעשר ראשון, אמר קרא ומתו בו כי יחללוהו, ויסף חמישיתו עליו, בו ולא מעשר, עליו ולא במעשר. ורבנן כתרומה מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון נמי טביל, וכדתניא רבי יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא טבל שלא הורם ממנו כל עיקר, הורם ממנו תרומה גדולה ולא מעשר ראשון מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפילו מעשר עני [מנין], תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך, מה שעריך האמור להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני וקאמר רחמנא לא תוכל [ואי מהתם ה"א ללאו אבל מיתה לא קמ"ל]. (לא מעשר דטביל מדרבי יוסי נפקא ואי מההיא הוה אמינא ה"מ ללאו אבל מיתה לא קמ"ל:

במדבר - פרק יח - רמז תשנח

כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה. קראו הכתוב תרומה עד שיוציא ממנון תרומת מעשר. (

דבר אחר) בא הכתוב ללמדך שאם רצה לעשות תרומה על מקום אחר רשאי (מכאן אתה דן לתרומה מה מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל.

דבר אחר מעשר שאינו נוהג (בראשית הגז) [בשנה הג' ו'] הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל. איסי בן מנחם אומר אם מעשר שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל). נתתי ללוים לנחלה למה נאמר, לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי וגו' אין לי אלא בפני הבית, שלא בפני הבית מנין, תלמוד לומר לנחלה מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית. על כן אמרתי להם למה נאמר והלא כבר נאמר בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה ומה תלמוד לומר על כן אמרתי להם, שיכול אין לי אלא בשעת (כבוש) [חלוק] הארץ אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו, תלמוד לומר על כן אמרתי וגו'.

דבר אחר על כן למה נאמר, לפי שנאמר ונשל גוים רבים מפניך וגו'. אבל בקיני ובקנזי וקדמוני לא שמענו, תלמוד לומר על כן וגו'. [

דבר אחר] להזהיר בית דין על כך:

אשר ירימו. נקרא המעשר הזה לשם תרומה מה תרומה לשם השם אף זו לשם השם, מה תרומה חייבין על זדונה מיתה אף זו חייבין על זדונה מיתה. נתתי ללוים לנחלה לפי שנתתי להם את המעשר אמרתי להם אין להם חלק בארץ אין לי אלא בארץ כנען מנין אף בעבר הירדן ובארץ ג' עממים, אמרת לא ינחלו נחלה, אבפילו בבזה שבמלחמה, או אף עכשיו לא יהא להם נחלה בארץ, תלמוד לומר בתוך בני ישראל בשעה שבני ישראל בארץ ולא בשעה שהן בחוצה לארץ:

וידבר ה' [אל משה לאמר. ואל הלוים תדבר וגו' את המעשר וגו'. למה נאמר לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר] (לא) בפירות הכתוב מדבר. או אינו אלא באחד מעשרה בארץ, תלמוד לומר ואל הלוים תדבר מגיד שבפירות הכתוב מדבר. לפי שלא ניתן להם חלק בארץ ניתן להם אחד מעשרה בפירות. תנו רבנן תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי עקיבא. רבי אלעזר בן עזריה אומר אף לכהן. מאי טעמא דרבי עקיבא, אמר קרא ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר כי קא משתעי קרא בלוים משתעי. ואידך כדרבי יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק. ורבי עקיבא הכא לא מצית אמרת דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום [מי שיכול לאוכלו בכ"מ] יצא כהן שאינו יכול לאוכלו בבית הקברות, ואידך בכל מקום דלא בעי חומה, ואי אכיל ליה נמי בטומאת הגוף לא לקי, ואיבעית אימא מעשר ראשון לכהנים בתר דקנסינהו עזרא. א"ר יהושע בן לוי מנין ללוקח טבלים ממורחים מן הנכרי שהוא פטור מתרומת מעשר שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' טבלים שאתה לוקח מישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן, טבלים שאתה לוקח מן הנכרי אי אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן. א"ר אבהו א"ר שמעון בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה שנאמר והמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר, אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי, אמר ליה עליך אמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו, ומה ראית, האי אידגן והאי לא אידגן:

והרמותם ממנו. שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ. ומנין שלא יתרום מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ, תלמוד לומר וכל מעשר הארץ מזרע הארץ שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ. והרמותם ממנו תרומת ה' וכי מה למדנו לתרומת מעשר מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה תרומת מעשר חובה אף מעשר ראשון חובה:

ונחשב לכם תרומתכם. אבא אלעזר בן גומל אומר בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה. ונחשב לכם תרומתכם רבי ישמעאל אומר אימתי נחשב לכם תרומתכם כשהפרשתם אותם כראוי, לא הפרשתם אותם כראוי לא נחשב לכם תרומה. כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו שומע אני יתרום שבלין על חטין וענבים על היין וזיתים על שמן, ת"ל כדגן מן הגורן מן הגמור, מכאן אמרו התבואה משתמרח והיין משיקפה והשמן משירד לבור:

תרומת ה' מעשר. [מה מלמדנו] אם לומר שהיא קרואה תרומה והלא כבר נאמר ונחשב לכם תרומתכם, אלא כדגן וגו' מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב הכתוב להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל לכל דבר. יכול יהא מרים מן התלוש על המחבור ומן המחובר על התלוש, אמרת כדגן מן הגורן מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב האמור להלן התלוש מן הקרקע אף כאן. יכול שאין לחייב תרומה אלא מעשר ישראל ודאי, מנין אתה מרבה מעשר נכרים וגרים ומנין אתה מרבה מעשר לוים, ת"ל מעשר מן המעשר. אין לי אלא מעשר לוים שנוטלין מאחרים מישראל, מנין אתה מרבה מעשר לוים שלהן, תלמוד לומר מעשר מן המעשר:

כן תרימו גם אתם תרומת ה' למה נאמר, לפי שהוא אומר ואל הלוים תדבר וגו' כי תקחו מאת בני ישראל, ישראל נותנין מעשר ללוים [אבל כהנים אין נותנין מעשר ללוים] הואיל ואין נותנין מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלין אותו בטבולו, ת"ל כן תרימו גם אתם תרומת ה'. רבי (שמעון) [ישמעאל] אומר אין צריך ומה חלה שאינה נוהגת בכל הפירות נוהגת בפירות כהנים, מעשר ראשון שנוהג בכל הפירות אינו דין שינהוג בפירות כהנים, ומה ת"ל כן תרימו גם אתם, אין לי אלא מעשר של ישראל מעשר של עצמן מנין, תלמוד לומר כן תרימו גם אתם. הנכרי והכותי שהרימו את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתן תרומה דכתיב כן תרימו גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינו להם אפוטרופוס חייב לעשר פירותיהן. ורמינהו אתם ולא שותפין אתם ולא אריסין אתם ולא אפוטרופין אתם ולא התורם את שאינו שלו, אמר רב חסדא לא קשיא כאן להאכיל כאן להניח. בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט מהו, א"ל חזקתו שחוט, האומר לחברו צא ותרום והלך ומצא תרום מאי, א"ל אין חזקתו תרום. מה נפשך אי חזקה שליח עושה שליחותו אפילו תרומה נמי [ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו אפילו שחיטה נמי לא], א"ל לכי תיכול עלה כורא דמילחא אימא לך, לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו ושחיטה דילמא איניש אחרינא שמע ואזל ושחט ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ותרומה דילמא איניש אחרינא שמע ואזל ותרם והוה ליה תורם שלא מדעת ואין תרומתו תרומה דאמר מר אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם:

במדבר - פרק יח - רמז תשנט

תניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח, ושלחה מלמד שהיא עושה שליח, ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח, אשכחן בגירושין בקידושין מנלן, וכי תימא דיליף מגירושין מה לגירושין שכן ישנו בעל כרחה, אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה משוי שליח. ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעת בעל הבית וכו' מנא לן, וכי תימא דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן ישנו בעל כרחה, אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה משוי שליח. ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום צא ותרום תורם כדעת בעל הבית וכו' מנא לן, וכי תימא דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן ישנו חול, אמר קרא אתם גם אתם לרבות שלוחכם. ונכתוב רחמנא בתרומה וניתי הנך ונגמרו מיניה, משום דאיכא למיפרך מה לתרומה שכן ישנו במחשבה, והא דתנן חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחטא [והן לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון] הוא אוכל משלו והם אוכלין עמו מנלן, וכי תימא דיליף מהנך, מה להנך שכן חולין הן אצל קדשים, נפקא ליה מר' יהושע בן קרחה מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו' וכי כל הקהל שוחטין והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו שלא אדם כמותו, [ונכתוב רחמנא בקדשים] וניתי הנך ונגמרו מיניה, משום דאיכא למיפרך מה לקדשים שכן רוב מעשיהם על ידי שליח וכו', לא לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך, הכי נמי ואלא אתם גם אתם [ל"ל], מיבעיא ליה מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וכו', ואצטריך סלקא דעתך אמינא נכרי הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה דתנן הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה אימא שליחות נמי עבדי קמ"ל. ולר"ש דפטר דתנן תרומת נכרי מדמעת וחייבין עליה חומש ורבי שמעון פוטר אתם גם אתם למה לי, אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר אתם ולא אריסין וכו' אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ"ל, הניחא לרבי יהושע בן קרחה אלא לר' יונתן דאמר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כו' (כדלעיל) שליחות מנא ליה בקדשים, וכי תימא מיניה דלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה, אלא מהכא ויקחו להם איש שה לבית אבות, [ודלמא] התם נמי דאית ליה שותפות בגויה, א"כ תרי קראי למה לי, אם אינו ענין להיכא דשייך תנהו ענין להיכא דלא שייך. האי מיבעי ליה לכדרבי יצחק [דאר"י] איש (זובח) [זוכה] ואין הקטן (זובח) [זוכה], האי מאיש לפי אכלו נפקא, ואכתי מיבעי ליה לשו חט את הפסח על היחיד, סבר לה כמאן דאמר אין שוחטין את הפסח על היחיד:

אמר רבי יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים שנותנין לו תרומה, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה. דבי רבי ישמעאל תנא כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברין מכאן שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי (יוחנן) [יונתן] מנין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת וכל שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת, כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאלו נותנה לפי ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אין דורס ואוכל אף כהן עם הארץ ספה אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. רבי יוחנן אומר אף גורם לו מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, דבי רבי (אליהו) [אליעזר בן יעקב] תנא אף משיאו עון אשמה שנאמר והשיאו אותם עון אשמה:

מכל מעשרותיכם בא הכתוב ולמד על מעשר שהוא נוהג בכל. (איסי בן עקביא או') מכאן אתה דן לתרומה. אם מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל. ד"א אם מעשר שאינו נוהג (בראשית הגז) [בשנה הג' ו'] הרי הוא נוהג בכל תרומה [חמורה] דין הוא שתהא נוהגת בכל. איסי בן מנחם אומר אם מעשר שאינו בא אלא מכח יראה ומכח תלמוד הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אין דין שתהא נוהגת בכל. מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בתרומת מעשר, כשהוא אומר מכל מעשרותיכם הרי תרומת מעשר אמור, הא מה ת"ל תרימו את כל תרומת ה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר דברי ר' יאשיה, רבי יונתן אומר לפי שהוא אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה. אתה אומר חובה או אינו אלא רשות, ת"ל תרימו את כל תרומת ה' חובה ולא רשות. מכל חלבו את מקדשו ממנו שאם נפל לתוכו מקדשו, מכאן אמרו תרומה עולה באחד ומאה. אין לי אלא תרומה טהורה תרומה טמאה מנין, אמרת ק"ו אם יעלה היתר את האיסור להיתר ק"ו לאיסור מן המותר להיתר. אמר רבי אינו צריך ק"ו הוא אם יעלה איסור מן האיסור להיתר קל וחומר לאיסור מן המותר להיתר, אין לי אלא תרומה שהיא עולה, ערלה וכלאי הכרם מנין, נאמר כאן מלאה ונאמר להלן מלאה, מה מלאה האמור להלן עולה אף מלאה האמור כאן עולה. אי מה להלן במאה ואחד אף כאן במאה ואחד, אמרת מקום שכפל את האיסור כפל את העליה [מקום שלא כפל את האיסור לא כפל את העליה], מכ אן אמרו תרומה עולה באחד ומאה ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים. ואמרת אליהם בהרימכם הרי זה אזהרה לב"ד של לוים שלא יהו תורמין אותו אלא מן המובחר. ונחשב ללוים למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' שומע אני הואיל וקראו הכתוב תרומה תהא בקדושתה עולמית, ת"ל ונחשב ללוים וגו' מה תרומת גורן מפריש תרומה ושאר חולין אף מעשר ראשון מפריש תרומה ושאר חולין:

ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם. למד על נשואה בת ישראל שנשאת ללוי שנותנת רשות לתרום. או אינו אלא לאכול, אמרת ק"ו ומה תרומה חמורה אכלה מעשר הקל לא כל שכן, אלא למד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום. ואכלתם אותו בכל מקום אפילו בקבר, שהיה בדין הואיל ותרומה קרויה תרומה ומעשר ראשון קרוי תרומה, אם למדתי לתרומה שאינה נאכלת אלא במקום טהור אף מעשר ראשון לא יהא נאכל אלא במקום טהור, ת"ל ואכלתם אותו בכל מקום אפילו בקבר. כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם אם עבד יטול [ואם לא עבד לא יטול] מכאן אמרו בן לוי שקבל עליו עבודת לוים חוץ מדבר אחד אין לו חלק בלויה:

ולא תשאו עליו חטא, מנין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאת עון, ת"ל ולא תשאו עליו חטא וגו'. אין לי אלא בן לוי ישראל שנטל רשות מלוי מנין, ת"ל ולא תשאו וגו'. בהרימכם את חלבו למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר אין לי אלא תרומה טהורה תרומה טמאה מנין, ת"ל בהרימכם את חלבו ממנו הרי זו אזהרה לכהנים וללוים דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. ממנו שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו. שלא יטול מן הרעה על היפה, ונחשב ללוים מה תבואת גורן ויקב הנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל, ואימא מה מצינו במעשר שני טעון הבאת מקום אף כאן טעון הבאת מקום, ת"ל ואכלתם אותו בכל מקום. חלף עובדתכם שכר שעשו עמי במדבר. בהרימכם וגו' מגיד שהכהנים והלוים חייבין על חלול הקדשים ואיזו הם אלו כהנים ולוים המסייעין בגרנות, ומנין אתה אומר שכל כהן או לוי שאמר לישראל תן לי סאה אחת ואני מחלל על גרנך שהוא חייב מיתה, ת"ל לא תחללו ולא תמותו. אין לי אלא כהנים ולוים המסייעין בגרנות, מנין אף לישראל שאמר לכהן הילך סאה אחת וחלל על גרני, ת"ל קדשי בני ישראל אף ישראל חייב על חלול קדשים. [אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכו' רבא אמר לא מהני וכו'] והרי התורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר חלבו חלבו אין גרוע לא ותנן אין תרומין מן הרעה על היפה ואם תרם תרומתו תרומה אלמא מהני, א"ל רבא שאני התם כרבי אילעאי דאמר רבי אילעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא, אם אינו קדוש נשיאת חטא למה, מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. ולאביי אי לאו דאמר רחמנא ולא תשאו עליו חטא הוה אמינא הכי אמר רחמנא עביד מצוה מן המובחר ואי לא עביד חוטא לא מקרי קמ"ל. התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצאת סרוח תרומה ויחזור ויתרום שנאמר ולא תשאו עליו חטא, אם אינו קדוש נשיאת חטא למה, אלא מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. תנו רבנן הכהנים והלוים (והעבדים) [והעניים] המסייעין בבית הגרנות ובבית הרועים ובבית המטבחים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהן הכתוב אומר שחתם ברית הלוי, ואמר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מאי ואומר, וכי תימא מיתה לא, תא שמע ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהן [תרומה] משלם, ומפני מה לא קנסום, דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ובכולן יש להן טובת הנאה לבעלים, כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחד ואמר ליה הילך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן מותר ואם היה כהן לכהן אסור. ותנא (קמא) מאי טעמא לא אמר מתנות כהונא, אמר לך תרומה הוא דקדושת הגוף היא דכיון דלא מתחללא לא אתי למיטעי בה, הני דכיון דקדושת דמים נינהו אתי למטעי בהן סבר תתחל קדושתייהו אארבעה זוזי ואתי למנהג בהן מנהג חולין:



לקודםתוכן ממשיך
חזרה למאגר תורני
חזרה למאגר תורני - שערי שכם


עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
to Sharei Shechem site