פרק א - רמז תתרסז פרק ב - המשך רמז תתרסז פרק ג - המשך רמז תתרסז פרק ד - המשך רמז תתרסח פרק ה - המשך רמז תתרסח פרק ו - המשך רמז תתרסח פרק ז - המשך רמז תתרסח פרק ח - המשך רמז תתרסט פרק ט - המשך רמז תתרסט פרק י - המשך רמז תתרסט עזרא - פרק א - רמז תתרסז ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיה. הרי הוא אומר לפי מלאת לבבל שבעים שנה ואומר למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה. שתים וחמשים שנה שעשו בגולה ועלו, שלשה של כורש וארבעה עשר של אחשורוש ושתים של דריוש שנאמר בשנת שתים לדריוש המלך ויען ויאמר מלאך ה' צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים, ארבע שנה היה הבית נבנה שנאמר ושיציא ביתה דנה עד יום תלתא לירח אדר שנת שית לדריוש מלכא, באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עלו עמו, שכן הוא אומר ויעלו בני ישראל מן הכהנים ומן הלוים והמשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים בשנת שבע לארתחשסתא המלך ויבא ירושלים: כה אמר כורש מלך פרס וגו' ה' אלהי ישראל הוא האלהים. א"ר יוסף גדול תלמוד תורה וכו' (כתוב ברמז תתמ"ג ובסוף מגלה בפסוק ורצוי לרוב אחיו): עזרא - פרק ב - המשך רמז תתרסז מרדכי בלשן. שנו רבותינו פתחיה זה מרדכי, ולמה נקרא שמו פתחיה שפותח דברי ודורשן, דהנהו שלש נשים דאייתיאו שלשה קנין, חדא אמרה לזובתי, חדא אמרה לימתי, חדא אמרה לעונתי, סבור מניה זובתי זובתי ממש, לימתי לימתי ממש, לעונתי לעונתה, דכלהו חדא חטאת וחדא עולה, אמר ליה מרדכי שמא בזוב סיכנה, שמא בים סיכנה, שמא בעינה סיכנה, דכלהו עולות נינהו, בדוק ואשכח הכי. מרדכי בלשן שהיה יודע שבעים לשון, כלהו סנהדרי נמי הוו ידעי שבעים לשון דאמר רבי יוחנן אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה בעלי זקנה בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן, אלא דהוה בליל לישניה ודורשן, כי הא דלא הוו ידעי מהיכא איכא עומר לאתויי, אכרוז, אתא ההוא חרשא אותיב חדא ידיה אאיגרא וחדא ידיה אצריפא, א"ל מרדכי מי איכא דוכתא דשמיה צריפין גגות או גגות צריפין, בדוק ואשכחו, כי בעי לאתויי שתי הלחם לא הוו ידעי מהיכא, אכרוז, אתא ההוא חרשא אותיב חדא ידיה אעינא וחדא ידיה אסיכרא, א"ל מרדכי מי איכא דוכתא דשמיה עין סוכר או סוכר עין, בדוק ואשכח, והיינו דכתיב מרדכי בלשן: מספר בגוי, א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום למוד הקב"ה לפקוד שבט לוי בכל מקום כשהם קטנים, כשירדו ישראל למצרים נמצאו כלם ס"ו שנאמר כל נפש וגו' וכתיב כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה שבעים, א"ר לוי בש"ר שמואל בר נחמני זו יוכבד נמנית במעי אמה, וכן בעולי גולה בקשו רבנן משמרות ולא מצאום שלמים ונמצא מספר בגוי שנמנה במעי אמו. א"ר ברכיה הכהן השרף הזה אינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו, כך היתה אמו של אלונמנין ממעי אמו שנאמר אשר באו עם זרובבל וגו' מרדכי בלשן, וכן כל שבטו של לוי אמר הקב"ה מבן חדש ומעלה תפקדם, בן פחת מואב, הם בני דוד בן יהודה דברי רבי מאיר, רבי יוסי אומר בני יואב בן צרויה, וכלהו מפרש התם. אנשי ענתות מאה עשרים ושמונה, אע"פ שנגזרה עליהם גזרה קשה, הדא הוא דכתיב כה אמר ה' על אנשי ענתות הנני פוקד עליהם רעה ושארית לא תהיה להם וכיון שעשו תשובה זכו להתיחס אנשי ענתות: בני בקבוק בני חקופא בני חרחור. א"ר יוסי בר חנינא ארבע מדות נאמרו בשמות, יש ששמותם נאים ומעשיהם כעורים, מעשיהם נאים ושמותם נאים, שמותם כעורים ומעשיהם כעורים, שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים, יש ששמותם נאים ומעשים כעורים זה עשו עושה ואינו עושה, ישמעאל שומע ואינו (עושה) [שומע], שמותם כעורים ומעשיהם כעורים אלו מרגלים, סתור בר סתורין. גדי בר גדי, שמותם כע ורים ומעשיהם נאים אלו עולי גולה. בני בקבוק בני חרחור ועלו ובנו בית המקדש. שמותם נאים ומעשיהם נאים אלו השבטים ראובן ראו בן בין הבנים, שמעון שומע לקול אביו שבשמים: ואלה העולי מתל מלח. שנו רבותינו עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי וישראלי חללי גרי וחרורי ממזרי נתיני שתוקי אסופי. כהני לויי וישראלי מנא לן דסליקו דכתיב וישובו הכהנים והלוים ומן העם והמשוררים. חללי מנלן, אמר ר' יוחנן גדולה חזקה דכתיב ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אלו בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגואלו מן הכהונה, ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים, אמר להם הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף כאן בקדשי הגבול. גרי וחרורי מנא לן, אמר רב חסדא דאמר קרא כל הנבדל מכל גויי הארצות אליהם לדרוש את ה' אלקי ישראל, ממזרי ונתיני מנ"ל, דכתיב וישמע סנבלט החורני וטוביה העבד העמוני (וגשם הערבי) וידע להם רעה גדולה אשר בא אדם לבקש טוב על ישראל, וכתיב כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו וכי חתן הוא לשכניה בן ארח ויוחנן בנו לקח את בת משול וקסבר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, הניחא למאן דאמר הולד ממזר אלא למאן דאמר הולד כשר מאי איכא למימר, ותו ממאי דהוי ליה בני דילמא דלא הוו ליה בני, ותו ממאי דכא הוו סליקו דילמא התם הוו, אלא מהכא ואלה העולים מתל מלח אלו בני אדם שדומין מעשיהן למעשה סדום שנהפכה לתל מלח. תל חרשא זה שקורא אביו ואמו משתקתו. ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם זה אסופי שנאסף מן השוק. כרוב אדן אמר ר' אבהו אמר אדון, אני אמרתי יהיו ישראל לפני ככרוב והם שמו עצמם כנמר, איכא דאמרי א"ר אבהו אף על גב ששמו עצמם כנמר הם לפני ככרוב, אמר רבה בר רב הונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו מעלה עליו הכתוב כאלו חרש כל העולם כלו וזרעו מלח שנאמר ואלה העולים מתל מלח תל חרשא. עד עמוד הכהן לאורים ותומים וכו' (כתוב בשמואל בפסוק ויעל אביתר ברמז ק"נ): אשר לא יאכלו מקדש הקדשים וגו'. אלובנות ברזילי, אי לשם שמים נתגיירו יאכלו מקדש הקדשים, אי תימא שלא לשם שמים נתגיירו יאכלו מקדש הקדשים, אי תימא שלא לשם שמים נתגיירו אפילו בקדש הגבול לא יאכלו, ואפילו תימא לשם שמים נתגיירו וגיורת לאו כזונה היא אצל כהונה, פתר לה לא היה מבנות אלא מבנות בנות ואין מבנות בנות כישראל הן וכר"ש דר"ש אומר גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ולא היה בה דעת לטבול או משהטבילה אותה מכיון שהיא חוזרת וטובלת לשם קדושת ישראל כל אחת גיורת היא וגיורת זונה היא אצל הכהונה: תל חרשא זה שתוקי ואסופי, כרוב אלו הממזרים רובין אלו שהלכו אחר עיניהם. אדן שהיו אומרים לית דין ולית דיין ולית אדון, ר' חזקיה אמר שאמרו אין דין ואין דיין ואומר שהמרו על מעשיהם הרעים, ר' אבין בשם ר' פנחס פירשו עצמן כאמרא בחלוק, נתינים על שם ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו' לעדה ולמזבח אלא תלאן [בדופן אמר אני] לא מרחקן ולא מקרבן אלא מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה ודעתו לקרב יקרב ואת שדעתו לרחק ירחק, בא דוד ורחקן שנאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה, ויבקש דוד את פני ה' התחיל שואל באורים ותומים על הרעב שהיה שלש שנים, הדא הוא דכתיב בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו, שהוא עושה משפט ופועלו כאחת, ויאמר ה' אל שאול וגו' שלח להם דוד ואמר מה לכם ולבית שאול אמרו לו על אשר המית ממנו שבעה אנשים שנים חוטבי עצים ושנים שואבי מים וחזן וסופר ושמש. אמר להם מה אתון בעון כדון אמרו לו שבעה אנשים מבניו והוקענום וגו', אמר להם ומה הנאה לכון ואינון מתקטלין סיבו לכון דהב וכסף, והוון אמרין אין לנו כסף וזב עם שאול ועם ביתו אמר דילמא דאינון בהתין פליגין ותעבד פלגי נסב כל חד מנהון והוה מפייס קומי גרמיה ולא אפייסו, באותה שעה אמר דוד שלשה סימנין (כתוב ברמז קנ"ד), מיד עמד ורחקן אף עזרא רחקן ואף לעתיד לבא הקב"ה מרחקן, והעובד העיר: כל הקהל כאחד ארבע רבוא, עשרה פעמים נמנו ישראל וכו' (כתוב בסוף שמואל בסיומו): סוסיהם שבע מאות. א"ר אבהו בוא וראה כמה חבב הקב"ה ביאתה של ארץ ישראל, להלן וילך איש מבית לחם יהודה גרדום, ברם הכא סוסיהם חמוריהם גמליהם: עזרא - פרק ג - המשך רמז תתרסז ויכינו המזבח על מכונותיו וכו' (בדברי הימים בפסוק ויאמר דוד זה בית ה' ברמז תתרע"ד): ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה. שנו רבותינו נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור ולירד לפני התבה ולישא את כפיו, מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות, רבי אומר אומר אני עד שיהא מבן עשרים שנה דכתיב ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח. ואידך לנצח שאני והאי קרא בלוים הוא דכתיב כדר' יהושע בן לוי דא"ר יהושע בן לוי בארבעה ועשרים מקומות נקראו הכהנים לוים שנאמר והכהנים הלוים וגו': עזרא - פרק ג - רמז תתרסח ויעמוד ישוע בניו וגו'. שנו רבותינו אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוי עומדין בשירה, מנא הני מילי א"ר יוחנן אמר קרא ויעמוד ישוע בניו וגו' לנצח על עשה המלאכה וגו' בניהם ואחיהם הלוים: עזרא - פרק ד - המשך רמז תתרסח ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה. מי היו עשרת בני המן שתלו, וארתחששתא הוא אחשורוש, כל המלכות כלה נקרא ארתחששתא, ואי את מוצא מלכים לפרס אלא שלשה, ולמדי אחד, ומלכות מדי ופרס חמשים ושתים שנה (במגלה בראש). בהדין קמו זרובבל וכו' (כתוב במלכים ברמז רל"ה): עזרא - פרק ה - המשך רמז תתרסח אדין ששבצר דך אתא יהב אושיא די בית אלהא, זה דניאל ועליו הכתוב אומר חזית איש מהיר במלאכתו, ואקום ואעשה את מלאכת המלך אמר ליה הקב"ה נזדרזת במלאכתך לשעבר היית יושב ומשמר שערי בשר ודם ודניאל בתרע מלכא בא והזקק לבית המקדש, ולמה נקרא שמו ששבצר שבאו שש צרות בימיו, צרתו בבור, וצרת חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש, ובעו דניאל וחברוהי להתקטלא, וגלות יהויכין ויהויקים וצדקיה: עזרא - פרק ו - המשך רמז תתרסח נדבכין דעא וכו' (כתוב לפנים). הכהן הראש הוא עזרא (כתוב ברמז תתקס"ג): די להון מהקרבין ניחוחין (כתוב ברמז תתקנ"ב). יתנסח אע מן ביתה (ברמז תתרנ"ז). והקריבו לחנכת וגו' (כתוב ברמז קצ"ב): עזרא - פרק ז - המשך רמז תתרסח פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הראש (כתוב ברמז קי"ד): עזרא - פרק ז - רמז תתרסט הוא עזרא עלה מבבל. תנא ר' יוסי אומר ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו אלמלא קדמו משה, במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלהים ובעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל, מה עליה האמור להלן תורה אף כאן תורה, במשה הוא אומר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים, ובעזרא הוא אומר כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט, ואע"פ שלא נתנה התורה על ידו נשתנה הכתב על ידו שנאמר וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית, ואומר ולא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעא למלכא, ואומר וכתב לו את משנה התורה כתב הראוי להשתנות, ולמה נקרא אשורית שעלה עמהם מאשור, רבי אומר בכתב זה נתנה תורה כיון שחטאו נהפך להם לרועץ כיון שחזרו החזירן להם שנאמר שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך, ולמה נקרא שמו אשורי מאושר שבכתב, ור' שמעון בן אלעזר משום ר' אלעזר בן פרטא ורבי אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר ווי העמודים מה עמודים לא נשתנו אף הים לא נשתנו, ואומר ואל היהודים ככתבם וכלשונם מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה, אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת לשתי תורות שכותב לו, ולמאן דאמר כתב לא נשתנה כל עיקר מאי לא כהלין כתבא למקרא בגימטריא איכתיב ליה (בדניאל בפסוקו ובפסוק הוא אחשורוש): כי עזרא הכין (את לבו) [לבבו], אם כוונת לבך בתפלתך תהא מבושר שתשמע תפלתך (בתהלים ברמז תתס"ו): מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן לומר לא יהיבנא כרגא דכתיב מנדה בלו והלך, ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך, בלו זו כסף גולגלתא, והלך זו ארנונא, רב נחמן בר חסדא שדי כרגא ארבנן. אמר לו רב נחמן בר יצחק עברת לך אדאוריתא ואדנביאי ואדכתובי, אדאוריתא דכתיב אף חובב עמים כל קדושיו בידך, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אפילו בשעה שאתה מחבב האומות יהיו כל קדושיו בידך, והם תכו וממדינה למדינה ללמוד תורה, ישא מדברותיך לישא וליתן בדבריו של מקום, אדנביאי דכתיב גם כי יתנו בגוים, אמר עולא פסוק זה בלשון ארמי נאמר אם כולם יתנו בגוים עתה אקבצם, ואם מעט מהם ויחלו ממשא ממלך שרים, אדכתובים דכתיב מנדה בלו והלך: עזרא - פרק ח - המשך רמז תתרסט ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוה ונחנה שם. איתמר מפני מה קנסו לוים במעשר מפני שלא עלו בימי עזרא דכתיב ואקבצם אל הנהר וגו' ומבני לוי לא מצאתי. דבר אחר שם היו אלא שלא היו יכולים להקיש בכנורות (בתהלים רמז תרי"א). (ואבוא) [ואקבצם] אל הנהר הבא אל אהוה. אמר רבי אלעזר הבא מן הדרך אל יתפלל עד שלשת ימים דכתיב (ואבוא) [ואקבצם] אל הנהר וגו' ונחנה שם ימים שלשה וגו': ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת, לא בעינן רחמי אתרתי (בתהלים בפסוק פותח את ידך): ואומרה אליהם אתם קדש וגו'. אבא ורב הונא הוו יתבין ואכלין והוה רבי זעירא משמש קומיהון על טעין משחא וחמרא תרויהון בחדא ידא, אמר ליה רב הונא מה ידא חוריתא קטיעא, וכעס עליה ר' אבא אמר ליה לא מיסתייך דאת רביע והוא קאים ומשמש ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהן מעל דאמר ר' אחא בשם ר"ש ואורה אליהם אתם קדש לה' והכלים קודש מה כלים המשתמש בהם מעל אף אתם המשתמש בכם מעל: הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל. אמר רבי יוסי הכל עולות, סלקא דעתך, אלא אימא הכל כעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת שהקריבו לא נאכלת, וכן היה רבי יהודה אומר על עבודת אלילים הביאום ואמר רב יהודה אמר שמואל על עבודת אלילים שעשו בימי צדקיהו, בשלמא לרבי יהודה משכחת לה להני שנים עשר חטאות כגון דחטאו שנים עשר שבטים וכו' אלא הוראת שעה היתה דאי לא תימא הכי אילים צ"ט כבשים שבעים ושבעה כנגד מי, אלא הוראת שעה היתה, והא מזידים הוו, אלא הוראת שעה היתה: עזרא - פרק ט - המשך רמז תתרסט ואלי יאספו כל חרד וגו' ואני יושב משומם עד למנחת הערב ומנחת הערב קמתימתעניתי, אמר אביי בתעניתא מצפרא עד פלגא דיומא מעייני במילי דמתא, ומפלגא דיומא רביעא דיומא קרו ומפטרו, ורביעא דיומא בעו רחמי שנאמר ויקראו בספר תורת האלהים רביעית היום ורביעית היום מתודים ומשתחוים לה', ואיפוך אנא, לא ס"ד דכתיב ואלי יאספו כל חרד וגו': לרומם את בית אלהינו. אמר רבא בר מחסיא א"ר חמא בר גוריא אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהות מבית הכנסת סופה חרבה שנאמר לרומם את בית אלהינו ולהעמיד חרבותיו, והני מילי בבתי אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה: עזרא - פרק י - המשך רמז תתרסט ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם וגו' אנחנו מעלנו. שנו רבותינו אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה, מעשה ברשב"ג שאמר השכימו לי שבעה בעליה השכים ומצאה שמונה אמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות ירד, עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר שנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי, אמר ליה שב בני שב ראויות כל השנים כלן לעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה, ולאו שמואל הקטן הוה אלא אינש אחרינא הוה ומחמת כסופא הוא דעבד, כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום ואמר מי שאכל שום יצא, עמד ר' חייא ויצא עמדו כלם ויצאו, בשחר מצאו ר"ש ב"ר לרבי חייא, א"ל אתה הוא שצערת לאבא, א"ל ח"ו לא תהא כזאת בישראל, ורבי חייא מהיכא גמר לה ממעשה דרבי מאיר, דתניא מעשה באשה אחת שבאה לבית מדרשו של רבי מאיר אמרה ליה רבי אחד מכם קדשני בביאה, עמד רבי מאיר וכתב לה גט, עמדו כלם וכתבו לה גט, ור"מ מהיכא קא גמיר לה, משמואל הקטן, ושמואל הקטן מהיכא קא גמיר לה, משכניה בן יחיאל, ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה, מיהושע דכתיב ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש"ע מי חטא אמר ליה וכי דילטור אני לך והטל גורלות, ואי בעית אימא ממשה רבינו דכתיב עד אנה מאנתם: ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם. יעקב איש כפר גבוריא הורה בצור מותר למול בנה של נכרית שבא עליה ישראל בשבת, שמע רבי חגי ואיקפד, אמר ליה איתא לקי, אמר בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי, א"ל ומן הן הורית דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם משפחת אב קרויה משפחה, א"ל לא הורית טבות, א"ל ומן הן את מודע לי, א"ל רבע עצמך (לקבל מלקיות) ואנא מודע לך, א"ל כתיב ועתה נכרת ברית וגו', א"ל מן הקבלה את מלקני, א"ל וכתורה יעשה, אמר ליה רצוף רצפך דהיא טפא לאולפנא. מאיזה תורה, מההיא דאמר רבי יוחנן משום רשב"י ולא תתחתן בם וגו' למה כי יסיר את בנך מאחרי, בנך מבת ישראל קרוי בנך ואין בנך מנכריה קרוי בנך אלא בנה: וכל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים יחרם וגו'. רבי יהושע שלח בתר חד בר נש תלת זמנין ולא אתא, שלח אמר לו אלולי דלא חרמית בר נש מן יומיא הוינא מחרים לההוא גברא, שעל כ"ד דברים מנדין לכבוד הרב וזה אחד מהם, וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם (הוא) כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה: