א - פרק א - רמז תתרעב א - פרק ב - המשך רמז תתרעד א - פרק ג - המשך רמז תתרעד א - פרק ד - המשך רמז תתרעד א - פרק ה - המשך רמז תתרעו א - פרק ו - המשך רמז תתרעז א - פרק ז - המשך רמז תתרעז א - פרק ח - המשך רמז תתרעז א - פרק ט - המשך רמז תתרעז א - פרק יא - המשך רמז תתרעח א - פרק יב - המשך רמז תתרעח א - פרק כב - רמז תתרפ א - פרק כג - המשך רמז תתרפ א - פרק כד - המשך רמז תתרפ א - פרק כה - המשך רמז תתרפ א - פרק כו - המשך רמז תתרפ א - פרק כז - המשך רמז תתרפ א - פרק כח - המשך רמז תתרפ א - פרק כט - המשך רמז תתרפא ב - פרק א - המשך רמז תתרפג ב - פרק ה - המשך רמז תתרפג ב - פרק ז - המשך רמז תתרפד ב - פרק ט - רמז תתרפה ב - פרק יג - המשך רמז תתרפה ב - פרק יד - המשך רמז תתרפה ב - פרק טו - המשך רמז תתרפה ב - פרק טז - המשך רמז תתרפה ב - פרק יט - המשך רמז תתרפה ב - פרק כ - המשך רמז תתרפה ב - פרק כב - המשך רמז תתרפה ב - פרק כד - המשך רמז תתרפה ב - פרק כו - המשך רמז תתרפה ב - פרק כט - המשך רמז תתרפה ב - פרק ל - המשך רמז תתרפה ב - פרק לא - המשך רמז תתרפה ב - פרק לב - המשך רמז תתרפה ב - פרק לג - המשך רמז תתרפה ב - פרק לה - המשך רמז תתרפה ב - פרק לו - המשך רמז תתרפה דברי הימים א - פרק א - רמז תתרעב אדם שת אנוש. א"ר אחא בשעה שבא הקב"ה לברא לאדם הראשון נמלך במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם, אמרו ליה אדם זה מה טיבו, אמר להם חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם בהמה וחיה ועופות אמר להם זה מה שמו, לא היו יודעים, העבירם לפני אדם הראשון, אמר ליה זה מה שמו, א"ל זה שור וזה חמור זה סוס וזה גמל, א"ל ואתה מה שמך א"ל אני נאה להקרות אדם שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי א"ל לך נאה להקרות אדני שאתה אדון לכל, א"ר אחא אמר הקב"ה אני ה' הוא שמי הוא שמי שקראני אדם הראשון. אמר רבי יהודה בר רבי סימון עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו, כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון. ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר. ר' תנחומא בש"ר שמואל אומר אותו זרע שהוא קם ממקום אחר, ואי זה זה מלך המשיח. ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר להם עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטרין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופין, ונעשו חולין למזיקין, הדא הוא דכתיב זה ספר תולדות אדם, אלו תולדות ואין הראשונות תולדות, ומה הן אלהות. חנוך מתושלח למך. כתיב ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו א"ר חמא בר' אושעיא אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים, א"ר איבו אדם חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקב"ה עד שהוא בצדקתו אסלקנו. המינים שאלו את ר' אבהו אין אנו מוצאים מיתה לחנוך, אמר להם למה, א"ל נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה כי היום ה' לוקח את אדוניך, א"ל אם לקיחה אתם דורשים נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה הנני לוקח ממך את מחמד עיניך, א"ר תנחומא יפה השיבן רבי אבהו. מטרונא שאלה את ר' יוסי אין אנו מוצאים מיתה לחנוך אמר לה אם נאמר ויתהלך חנוך את האלהים ושתק הייתי אומר כדברך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אותו אלהים ואיננו בעוה"ז כי לקח אותו אלהים: נח שם חם ויפת. כתיב ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו, ר' יוחנן אמר לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, לא היה צריך קריא למימר אלא או נח זה ינחנו או נחמן זה ינחמנו שמא זה נח זה ינחמנו, אלא בשעה שרצה הקב"ה לברא את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע ליחרש כיון שחטא המרידם עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היתה נשמעת ליחרש, כיון שעמד נח נינוחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא למען ינוח שורך וחמורך מה להלן נייחא שוורים אף כאן. ריש לקיש אמר עד שלא עמד נח היו המים מציפים אותם ועולים בתוך קבריהם שני פעמים ביום דכתיב הקורא למי הים וישפכם שני פעמים ביום אחד בשחרית ואחד בערבית, הדא הוא דכתיב כמו חללים וגו' שוכבים שלהם חללים היו כיון שעמד נח נינוחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא יבא שלום ינוחו על משכבותם מה נייחא האמור להלן בקבר אף כאן בקבר, ר' אלעזר אומר לשם קרבנו נקרא שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח, ר' יוסי בר חנינא אומר לשם התבה נקרא שנאמר ותנח התבה. נח נח א"ר אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעוה"ז ויש לו בעוה"ב, נייחא לו נייחא לעולם, נייחא לאבות נייחא לבנים, נייחא לעליונים נייחא לתחתונים, נייחא בעוה"ז נייחא בעוה"ב: דברי הימים א - פרק א - רמז תתרעג שם חם ויפת, והלא יפת הוא הגדול שנאמר אחי יפת הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שם שהוא צדיק ושנולד מהול ושיחד הקב"ה שמו עליו ושאברהם נולד ממנו וששמש בכהונה גדולה ושנבנה בית המקדש בתחומו. בר חטיא אמר שמנין אותיותיו תלה הקב"ה לדורות, מן מבול ועד הפלגה ש"מ שנים: ובני יון אלישה ותרשישה כתים ורודנים, כתוב אחד אומר ודודנים וכתוב אחד אומר ורודנים. רבי סימון ורבין חנין, ר' סימון אומר דודנים שהם בני דודיהם של ישראל, רודנים שהם באים ורודים אותם, אמר רבי חנן בשעה שישראל נתונים בעליה אינון אמרין להון בני דודיכון אנן, ומשעה שהם נתונים בירידה הם באים ורודים אותם: בני חם כוש ומצרים פוט וכנען. ארשב"ג היינו סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט ובא יחזקאל ופרש כוש ופוט וכל הערב: הוא החל להיות גבור, חמשה הוא לטובה וכו' (כתוב בריש מגלה): ומצרים ילד את לודים ואת ענמים, אמר רבי אבא בר כהנא כל מוניטא של מצרים אינו אלא פסולים, אמר רבי אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין היטלוסין, אלו מגנבים נשותיהם של אלו ואלו מגנבים נשותיהם של אלו, מה יצא משם פלשתים, ופלשתים גבורים, כפתורים ננסין: ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג, רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שלא היו מכירין את יחוסן היו מוציאים לשם המאורע, אבל אנו שאנו מכירין את יחוסנו אנו מוציאים לשם אבותינו. א"ר יוסי בר תחליפא נביא גדול היה עבר שהוציא שם בנו לשם המאורע, הה"ד שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ בסוף ימיו, שאם תאמר בתחלת ימיו הרי יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות קודם לכן שנאמר ויקטן ילד ואח"כ ויהי כל הארץ שפה אחת, ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו: ויקטן ילד את אלמודד, למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות, ומה אם הקטן כך גדול שהוא ממעט את עסקיו עאכ"ו. ודכוותה וישלח ישראל את ימינו וגו' והוא הצעיר, אמר רבי חנינא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר אלא שהיה מצעיר את עסקיו, ומה זכה זכה לבכורה ומה אם הזעיר כך הגדול עאכ"ו. ודכוותה ודוד הוא הקטן וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הקטן, אלא שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה זכה למלכות. ואת חצרמות ואת ירח, רב הונא אמר מקום הוא ששמו חצרמות שהם אוכלין כרישין ולובשים כלי פפייר ומצפים למיתה בכל יום, ושמואל אמר אפילו כלי פפייר אין להם. אברם הוא אברהם (ברמז תתס"ג). בתחלה נעשה אב לאדם ולבסוף על כל העולם כלו, בר קפרא אומר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו' (כדכתוב בעזרא בפסוק ושמת שמו אברהם ברמז תתרס"ח). רבי אבהו אמר הבט נא השמים אין כתיב כאן אלא הבט נא השמימה, בה"א זה בראתי את העולם הריני מוסיפו על שמך ואתה פרה ורבה, אמר רבי יודן יהיו אותיותיך מנין ואברככה מאתים וארבעים ושמונה אף אותיותיך אברהם מאתים וארבעים ושמונה. יצחק יצא חק לעולם נתן דוריה לעולם וחפושא). אמר רבי יצחק יו"ד כנגד עשרת הדברות, צ' ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, ח' כנגד שמונה ימי מילה שחנכו לשמונה, ק' מאה הלבן מאה שנה יולד. אלה תולדותם (ישמעאל) בכור ישמעאל נביות, מה ראה הכתוב ליחס בניו של רשע, ע"י שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו: ובני קטורה פילגש אברהם, רב אמר זו הגר, א"ל רב נחמן והא כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה, אמר ליה על פי הדבור נשאה, כד"א ויוסף ה' דבר אלי עוד, והא כתיב ושמה קטורה, א"ל שקטרה מצות ומע"ט, א"ל והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם, א"ל פילגשם כתיב. בעודנו חי אותה שישבה על הבאר ואמרה חי העולמים ראה בעלבוני, א"ר ברכיה אע"ג דאת אמר ותלך ותתע במדבר באר שבע. תאמר שנחשד עליה בריה, ת"ל ושמה קטורה וכזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה: זמרן ויקשן, רמי בר יחזקאל ורבנן, רמי אומר זמרן שהיו מזמרין בעולם, יקשן שהיו מתקשין בעולם, רבנן אמרין זמרן שהיו מזמרין בתוף לע"ז, יקשן שהיו מקישין בתוף לאלילים. (ויקטן ילד את) [ובני יקשן] שבא (ואת) ודדן, רשב"ג אמר אע"ג דאינון מתרגמי תרגומי תגרין ולופרין וראשי אומין כלם ראשי אומות הם: בני יצחק עשו וישראל. כתיב ויקראו שמו עשו הא שוא שבראתי בעולמי, אמר רב יצחק אמר הקב"ה אתון קריתון לחזירתכון שם אף אני קורא לבני בכורי שם שנאמר כה אמר ה' בני בכורי ישראל. כתיב לא יעקב יאמר עוד שמ לא שיעקר שם יעקב אלא יעקב עיקר וישראל מוסף עליו. בני עשו אליפז, הה"ד כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו, רבי סימון אמר קליפת בצלים, כל כך למה גליתי מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שבו, וכמה ממזרים העמיד, רב אמר שלשה, לוי אמר ארבעה, א"ר אבא בנימן הדין רח דהכא ממזר הוא. ואחות לוטן תמנע (בפסוק תשב באחיך תדבר). ואלה המלכים אשר מלכו. ר' יצחק פתח אלונים מבשן עשו משוטיך, נמשלו עו"א כספינה זו שעושין לה תורן ממקום אחד והוגנין ממקום אחר כך שמלה ממשרקה שאול מרחובות הנהר: דברי הימים א - פרק א - רמז תתרעד ואלה המלכים. נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו: לפני מלך מלך לבני ישראל, ר' יוסף בר חנינא אמר בשעה שזה מעמיד מלכים זה מעמיד שופטים, זה מעמיד אלופים זה מעמיד נשיאים. אמר רבי יוסי בן לוי זה העמיד ח' וז העמיד ח', בלע, יובב, חושם, הדד, שמלה, שאול, בעל חנן, הדר, וזה העמיד שמונה, שאול, איש בשת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, בא נבוכדנאצר ובטל של אלו ושל אלו שם תבל כמדבר ועריו הרס, בא אויל מרודך ונתן גדולה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדולה להמן: וימת בלע. אמר רבי אבא משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו ובא אחד וספק לומזונות, אמר המלך אין לי עסק אלא עם זה שספק לו מזונות, כך אמר הקב"ה כבר היתה מלכות עקורה מאדום ובאת בצרה וספקה לה מלכים, אמר הקב"ה אין לי עסק אלא עם בצרה הדא הוא דכתיב כי זבח לה' בבצרה: מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, מטיבי אלוהות היו, שהיו מטיבים עצמם לע"א, רבי סימון אמר מטיבי נשים היו, בת מטרד כשם שהיו מטיבין אותה לבעלה כך היו מטיבין אותה לע"א, בת מי זהב מן דעתרון אמרין מהו דהבא מהו כספא. אלוף עירם, אמר ר' חנינא צפוראה שהוא עתיד לערום תסבריות למלך המשיח. אמר רבי לוי מעשה בשלטון אחד של רומי שהיה מבזבז תסבריות של אביו, נראה לו אליהו בחלום אמר ליה אבותיך מצמצמים ואתה מבזבז, לא זז משם עד שמלא אותם. החטין והקש והתבן מדיינין זה עם זה, החטין אומרים בשבילנונזרע השדה, והקש אומר בשבילי נזרעה השדה. תבן אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו ליה החטים תבא השעה ואתם רואים בשביל מי נזרעה השדה, כיון שהגיע עונת הגרן ותחיל בעל השדה נוטל את הקש ושורפו את התבן ומשליכו והחטין מעמידן כרי התחילו הכל מנשקין אותו, כך ישראל ועובדי אלילים מדיינין, עובדי אלילים אומרים בשבילנו נברא העולם, אומרים להם ישראל תבא השעה ואתם רואים לע"ל בשביל מי נברא העולם שנאמר תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל: דברי הימים א - פרק ב - המשך רמז תתרעד ואלה בני ישראל ראובן שמעון, שבטים שמם נאים ומעשיהם נאים (כתיב בעזרא בתחלתו). בני יהודה ער ואונן. ער שהוער מן העולם, אונן שביא אנינות לעצמו: שלושה נולדו לו מבת שוע הכנענית, בת גברא בוצינא דאתרא: ויהי עד בכור יהודה רע בעיני ה' שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ. ותמר כלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותקח הצעיף ותתכס, תמר ותכס בצעיף: ובני זרח זמרי ואיתן. כתיב זמרי וכתיב עכן, ר' יהושע בן לוי אמר שעשה כמעשה זמרי, רבי שמואל בר נחמני אמר שנזמרו ישראל על ידו, איתן זה אברהם, כמה דאת אמר משכיל לאיתן האזרחי, הימן זה משה כמה דאת אמר בכל ביתי נאמן הוא, וכלכל זה יוסף כמה דאת אמר ויכלכל יוסף וגו' ואת אחיו. ודרע כלם חמשה וכי אין אנו יודעים שכלם חמשה אלא מלמד שאף עכן עמהם לעולם הבא (כתוב ביהושע ברמז י"ט). ובני זרח זמרי ואיתן וכלכל ודרע כלם חמשה אלו שנתנבאו במצרים. בני קרח אסיר אלקנה ואביאסף אלו שנתנבאו במדבר, אסף הימן וידותון נתנבאו בימי דוד. ואבי עמשא יתר הישמעאלי וגו' (כתוב בשמואל ברמז קכ"ח וקנ"א). ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת. למה נקרא מרים אפרת פלטנית של מלכים מגדולי הדור. ותלד לו את חור (כתוב ברמז כ"ג) ודוד נפק מיניה דכתיב ודוד בן איש אפרתי היה. וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון. בן חצרון בן יפונה הוא בן שפנה מעצת מרגלים, ולטעמיך בן קנז הוא דכתיב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, אמר רבא חורגיה דקנז הוה, דיקא נמי דכתיב הקנזי שמע מינה עזובה זו מרים, למה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה, הוליד והא קא מינסיב נסבא ליה, אמר רבי יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה. יריעות שהיו פניה דומות ליריעות. ואלה בניה, אל תקרי בניה אלא בויה, ישר שיישר את עצמו, שובב ששבב את יצרו, ארדון שרדה את יצרו. ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה, אשחור זה כלב, ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתענית, אבי שנעשה לה כאב, תקוע שתקע לבו לאביו שבשמים, היו שתי נשים כשתי נשים, חלאה ונערה לא חלאה ולא נערה הואי אלא בתחלה חלאה ולבסוף נערה, ובני חלאה צרת (וצהר) [וצחר] ואתנן, צרת שנעשה צרה לחברתה, (צהר) [צחר] שהיו פניה דומות לצהרים, אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו (ברמז כ"ג): ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד. א"ל רב הונא לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרו רבנן בני בנים הרי הם כבנים מהכא ואחר בא חצרון אל בית מכיר אבי גלעד וגו' ותלד לו את שגוב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים וכתיב יהודה מחוקקי. ושגוב הוליד את יאיר (כתוב ביהושע רמז ל"ו): ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, א"ר חייא בר אבא אר"ש שלשה היו באותה עצה, בלעם, איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נדון ביסורין, יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים, וכתיב ובני קיני חותן משה (ברמז ק"ל וברמז ל"ה). א"ר אבהו מה ת"ל סופרים שעשו את התורה ספירות ספירות, ה' דברי חייבים בחלה, ט"ו נשים פוטרות צרותיהן, י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור, ארבעה אבות נזיקין, ארבעה ראשי שנים, אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, חמש חטאות מתות, א"ר אחא כתיב לעזרא הכהן הסופר מה ת"ל סופר וגו', שכשם שהיה סופר בדברי תורה כך היה סופר בדברי חכמים, רבי חגי בשם רבי שמואל הראשונים חרשו וזרעו ונכשו וכסחו ועדרו וקצרו ועמרו ודשו וזרו ובררו וטחנו ולשו ואפו, ואנו אין לנו פה לאכול, אי הוו קדמאי מלאכים אנן בני נש, ואי הוו בני נש אנן חמרין ולא כחמרא דרבי פנחס בן יאיר: דברי הימים א - פרק ג - המשך רמז תתרעד דניאל לאביגיל, וכתיב כלאב לאביגיל וכו' (כתוב בשמואל ברמז מ"ד). ובני יאשיהו הבכור יוחנן (בשמואל ברמז קל"ח). ובני יכניה. ובני אליועיני וגו' עד וענני שבעה וכו' (כתוב בירמיה): דברי הימים א - פרק ד - המשך רמז תתרעד ויהי יעבץ נכבד מאחיו. אמר רבי שמעון קרא מראש דברי הימים אדם שת אנוש עד ויהי יעבץ ואין אתה מוצא שם כבוד, וכשאתה מגיע ליעבץ כתיב ויהי יעבץ נכבד מאחיו, לפי שעסק בתורה הוי כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון: ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד. רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים הוה אמר הכי כל דבריך תימה הוא ואנו יודעים לדרשם, וכי יהודיה שמה והלא בתיה שמה, אלא על שם שכפרה בע"א דכתיב ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ואמר רבי יוחנן משום רשב"י שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. ילדה את ירד, ילדה והא רבויי רבתה, לומר לך כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שהוריד מן לישראל בימיו. גדור שגדר פרצותיהן של ישראל בימיו. חבר שחבר את ישראל לאביהם שבשמים. שזכו שנעשה לישראל כסוכה. יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו. זנוח שהזניח עונותיהם של ישראל. אבי אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד וכי מרד שמו והלא כלב שמו, אלא אמר הקב"ה יבוא כלב שמרד במרגלים וישא בתיה בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה. דבר אחר ואשתו היהודיה, רבי שמואל בשם רבי יהושע ורבי חמא אבוה דרבי אושעיא בשם רב לא ניתן דברי הימים אלא לידרש, ואשתו היהודיה זו יוכבד וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה, אלא על שם שהעמידה יהודים בעולם, ילדה את ירד זה משה שהוריד את התורה מלמעלה למטה. דבר אחר שהוריד את השכינה, א"ר סימון אין לשון ירד אלא לשון מלוכה דכתיב וירד מים עד ים, וכתיב כי הוא רודה בכל עבר הנהר, אבי שזוכו שהיה אביהם של ישראל שסוכין ברוח הקדש, ר' לוי אמר לשון ערב הוא שכן בערביא קורין לנביא סכיא. ואלה בני בתיה בת פרעה, רבי יהושע דסיכנין בש"ר לוי אמר הקב"ה לבת פרעה משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את לא את בתי ואני קורא לך בתי ואלה בני בתיה. עשרה שמות נקראו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, רבי יהודה ברבי אלעאי אומר אף טביה היה שמו, הדא הוא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, רבי ישמעאל בר' אמי אף שמעיה שמו, אתא ר' יהושע בר נחמיה ופריש הדין קריא ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר, שמעיה ששמע אל תפלתו, בן נתנאל בן שנתנה לו תורה, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי שהיה משבטו של לוי, לפני המלך והשרים לפני מלך מלכי המלכים ובית דינו וצדוק זה אהרן ואחימלך שהיה אחיו של מלך, בן אביתר בן שויתר הקב"ה על ידיו מעשה העגל. ר' תנחומא בש"ר יהושע בן קרחה אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו הלא אהרן אחיך הלוי, ומשה הרי עשרה, ומכלם לא קראו הקב"ה אלא בשם שקראתו בת פרעה שנאמר ויקרא אל משה. דבר אחר ואשתו היהודיה ילד את ירד, לעולם הזכר מן האש שנאמר ואשתו היהודיה ילדה את ירד, ופילגשו ושמה ראומה וגו' אשה כי תזריע וילדה זכר, ונקבה מן האיש ובתואל ילד את רבקה ואת דינה בתו, ושם בת אשר סרח, אמר ר' אבין לית ספר דמספר לגרמיה, משל לשנים שנכנסו למרחץ זה שמזיע ראשון יצא ראשון, משל לשני ציירין זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה: בני שלה בן יהודה. לפי שהוא תוספת הוא מעמיד עשרה בתי דינין (כתוב במלכים ברמז רמ"ג). ר' סימון בשם ריב"ל א"ר חמא אבוה דר' אושעיא לא ניתן ספר דברי הימים אלא להדרש. בני שלה בן יהודה ער אבי לכה, אב בית דין של לכה. ולעדה אבי מרשה, אב בית דין של מרשה, ומשפחת בית עבודת הבוץ, בן רחב הזונה שהטמינה המרגלים בפשתי העץ. לבית אשבע, שנשבעו לה מרגלים שנאמר ועתה השבעו נא לי. ויוקים, שקיימו לה את השבועה. ואנשי כוזבא, שכזבה במלך יריחו. ויואש, שנתיאשה מן החיים. ושרף, שהתקינה עצמה לשרפה. אשר בעלו למואב, שעלתה במעשיה הנעימים לפני אביה שבשמים. וישובי לחם, שבאה ונדבקה בישראל שקבלו את התורה שכתוב בה לכו לחמו בלחמי. והדברים עתיקים, ר' איבו ור' סימון אומרים הדברים האלו אמורים מעתיקו של עולם. ורבי יהודה בר אוניא אמר הדברים האלו אמורים כאן ומפורשים במקום אחר. המה היוצרים, אלו המרגלים דכתיב חרש לאמר. ויושבי נטעים, שהיו בקיאים בנטיעה. וגדרה, שהטמינה אותם אחורי הגדר. עם המלך במלאכתו ישבו שם, מכאן אמרו עשרה כהנים ונביאים עמדו מרחב הזונה, ירמיה, חלקיה, שריה, מחסיה, חנמאל, שלום, יחזקאל, בוזי, ברוך, נריה: דברי הימים א - פרק ד - רמז תתרעה רבי שמואל בר נחמני פתר בדוד, בני שלה וגו' בית עבודת הבוץ זה דוד שהיה עסוק בפרוכת, הדא הוא דכתיב ויך אלחנן בן יערי אורגים זה דוד, הכי קאמר בן יערי שהיה גדול כיער, אורגים אלו סנהדרין שהיה מעלה הלכה לפניו והוא אורגה. לבית אשבע, שנשבע לו הקב"ה שנאמר נשבעתי לדוד עבדי. ויוקים, שהקים לו את השבועה נשבע ה' לדוד אמת. ויואש, שנתיאש מן החיים תהי נא ידך בי ובבית אבי. ושרף, שהזכיר מעשה שרופים ה' אלהי אברהם יצחק וישראל שמרה זאת לעולם. אשר בעלו מואב, שבא מרות המואביה. וישובי לחם, שבא מבית לחם. עם המלך במלאכתו, ר' יהושע בר ר' סימון ור' יוחנן ר' אייבו ואמרי ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר זה דוד ושלמה שנטפלו עם הקב"ה בבנין בית המקדש, ר' נחמיה אומר זה בניהו בן יהוידע שנטפל עם המלך שלמה בבנין בית המקדש, ר' יהושע בר ר' סימון א"ר יהודה זה יהוידע כהן גדול שנטפל עם המלך יואש בבדק הבית, ורבי נחמיה אומר זה ירמיה ויחזקאל שפייסו להקב"ה שלא להחריב הבית. המה היוצרים, זה בועז ורות. ויושבי נטעים, זה שלמה שהוא דומה לנטיעה במלכותו. וגדרה, זה סנהדרין שהיתה גודרת עמו בדברי תורה. עם המלך במלאכתו ישבו שם, מנין אתה אומר שלא מתה רות המואביה עד שראתה שלמה בן בנו של בן בנה דן דינין של זונות שנאמר עם המלך במלאכתו ישבו שם, ואומר וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו, וישם כסא לאם המלך זו בת שבע, ותשב לימינו זו רות המואביה: דברי הימים א - פרק ד - רמז תתרעו רבי חמא בר חנינא פתר קרייה במשה. ויוקים, על שם קומה ה'. ואנשי כוזבא, שעשה דבריו של הקב"ה כאלו כזבים למה ה' יחרה אפך. ויואש, שנתיאש מן החיים ועתה אם תשא חטאתם. ושרף, שהזכיר מעשה שרופים זכור לאברהם ליצחק. אשר בעלו למואב, שבא ועלה במעשיו הנעימים לפני אביו שבשמים. וישובי לחם, שעלה למרום שבה התורה דכתיב לכו לחמו בלחמי. והדברים עתיקים, כמה דאת אמר ויעתק משם ההרה אפילו דברים שנעתקו מהם החזירם שנאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. דבר אחר ויוקים זה יהושע שהקים שבועה לגבעונים. ואנשי כוזבא, אלו הגבעונים שכזבו ליהושע. ויואש ושרף, אלו מחלון וכליון, ולמה נקרא שמן יואש ושרף, יואש שנתיאש מן הגאולה, ושרף שנתחייב שרפה למקום. אשר בעלו למואב, שנשאו נשים מואביות. וישובי לחם, זו רות המואביה שבאה ונדבקה בבית לחם. והדברים עתיקים, דברים הללו עתיק יומין אמרינהו. המה היוצרים, אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם. ויושבי נטעים, זה שלמה המלך שדומה לנטיעה במלכותו. וגדרה אלו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישרלא. עם המלך במלאכתו ישבו שם, זה רות המואביה שראתה מלכות שלמה בן בנו של בן בנה (כתוב ברות ברמז ת"ר). רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה היתה מבניה בניה של רחב הזונה, שנאמר וילך חלקיהו הכהן וגו' בן תקוה וכתיב את תקות חוט השני, והלא דברים ק"ו ומה אם זו שהיתה מעם שנאמר בו לא תחיה כל נשמה על שקדמה את עצמה כך קרבה המקום, ישראל שעושים התורה עאכ"ו. דבר אחר המה היוצרים, ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי בנפשותם של צדיקים נמלך וברא את העולם. המה היוצרים, על שם וייצר ה' אלהים את האדם. ויושבי נטעים, על שם ויטע ה' אלהים גן בעדן. וגדרה, על שם אשר שמתי חול גבול לים. עם המלך במלאכתו ישבו שם, עם מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו נפשותיהם של צדיקים שבהם נמלך וברא העולם. מן בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל בני ישעי בראשם ויכו את שראית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה, וכי תאמר לא גלו והא אמר מר עלה סנחריב ובלבל כל העולם כלו שנאמר ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושתי: דברי הימים א - פרק ה - המשך רמז תתרעו ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף, בעי מיניה רבי חלבו מר' שמואל בר נחמני מה ראה יעקב אבינו שנטל הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, דא"ר יונתן ראויה היתה הבכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ובשכר צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה כו'. א"ר סימון קשה לפני הקב"ה לעקור שלשלת יוחסין ממקומה, הה"ד ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף, ולא להתיחס לבכורה, אמור מעתה בכורת יוחסין. ר' לוי ור' סימון חד מנהון אמר ליוסף מיחסין ולא לראובן, וחד אמר אין מיחסין ליוסף אלא לראובן, ר' חגי בשם ר' יצחק אמר אפילו בשעת הקללה אין מיחסין אלא לראובן, הה"ד ויהי בשכון ישראל וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר. בני לאה בכור יעקב ראובן. ר' יודן בש"ר אחא ראובן בכור לעיבור בכור ללידה בכור לבכורה בכור לנחלה בכור לעבודה בכור לתשובה, ר' עזריה אומר אף בכור לנבואה שנאמר תחלת דבר ה' בהושע. בארה בנו אשר הגלה וגו', למה נקרא בארה שהיה באר של תורה, ולמה מת משה במדבר, שיחזרו דור המדבר בזכותו (כתוב ברמז תקט"ז): דברי הימים א - פרק ה - רמז תתרעז ויעני ושפט בבשן. אמר רב עתידין צדיקים שיחיו את המתים שנאמר ורעו כבשים כדברם, וכתיב ירעו בשן וגלעד כימי עולם, בשן כאלישע דכתיב ויעני ושפט בבשן וכתיב פה אלישע בן שפט, גלעד כאליהו שנאמר ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד: כלם התיחסו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל, וכי אפשר לומר כן והלא עוזיהו קבר ירבעם וקבר עוד שלשה מלכים אחריו, אלא מלמד שכל אותם השנים שהיה עוזיה מצורע יותם בנו שפט את הארץ. כיוצא בו בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה, וכי אפשר לומר כן והלא אסא קבר את בעשא שנאמר בשנת עשרים ושש למלכו וגו', אלא כנגד שלשים ושש שנים שנגזרה גזרה על מלכות בית דוד שתחלק ובאחרונה תחזור להם, וכנגד שלשים ושש שנים שנגזרה גזרה שיהיו מלכי ארם שטן לישראל ובאחרונה יפלו ביד דוד, כיוצא בו וימת בדבר ה' אשר דבר ביד אוריהו וימלוך יורם בנו תחתיו כי לא היה לו בן, ואומר בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה, אפשר לומר כן והלא יהושפט מלך אחריו חמש שנים, ומה תלמוד לומר בשנת שתים ליהורם, אלא כיון שעלה יהושפט עם אחאב למלחמה ברמות גלעד נגזרה גזרה על יהושפט ליהרג שנאמר ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט מלך יהודה והם אמרו מלך ישראל הוא ויסבו עליו להלחם ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו, ראוי היה ליהרג ובשביל שצעק תלה לו הכתוב שבע שנים והיה מונה לבנו. כיוצא בו בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנים מלך בירושלים, ובאחזיה כתיב בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים, א"ר יוסי וכי אפשר לבן להיות גדול מאביו שתי שנים, אלא כיון שהשיא אסא בתו של עמרי ליהושפט בנו שנגזרה על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב שנאמר ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבא עם יורם בנו ובבואו יצא עם יהורם בן אחאב אל יהוא בן נמשי אשר משחו ה' להכרית את בית אחאב, ונפלו בו ביום שניהם: ובני עמרם אהרן ומשה. שנו רבותינו אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי, מנא הני מילי א"ר אסי דא"ק בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים וכו' (כתוב בתהלים צ"ט ובמשלי ברמז תתקל"ד): דברי הימים א - פרק ו - המשך רמז תתרעז בן אסיר בן אביסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל. אמר יעקב לפני הקב"ה בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי, במעשה שטים ובמחלוקתם של קרח אל יזכר שמי עמהם דכתיב נשיא בית אב לשמעוני, וכתיב ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי. ואהרן ובניו מקטירים וגו' (כתוב ברמז פ"ו): דברי הימים א - פרק ז - המשך רמז תתרעז ובני אפרים שותלח וברד בנו וגו' והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים. אמר רב אלו בני אדם שמנו לקץ וטעו, ואותם מתים החיה יחזקאל שאמרו יבשו עצמותינו אבדה תקותנו וגו'. ר' אליעזר אומר כל אותם שנים שהיו ישראל יושבם במצרים היו בני אפרים יושבים בטח שאנן ושלו, עד שבא נון מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקב"ה להוציא אתכם, בגאות לבו שהם מזרע המלוכה ושהם גבורי כח במלחמה, עמדו ולקחו בניהם ובנותיהם ויצאו ממצרים ועמדו המצריים והרגו כל גבוריהם. בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה וגו' הוא אבי ברזית, ר' לוי ור' סימון, ר"ל אמר שהיו בנותיהם נאות והיו נשואות למלכים שנמשו בשמן זית (כתוב בפרשת ויצא): דברי הימים א - פרק ח - המשך רמז תתרעז וחרים זה בעז שנשתחרר מן העונות. הוליד בשדה מואב שנשא את רות שהיתה משדה מואב. (ושלחו) [מן שלחו] דכתיב ואת יהודה שלח לפניו, (ואת) חושים ואת בערא נשיו, וכי יש לך אדם שהוא מוליד נשיו אלא (חשש כנערה) [שחש כנמר] ובאר את ההלכה, ויולד מן חדש אשתו, שבימיו נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית: ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד ובנותיה, א"ר יהושע בן לוי לוד ואונו וגי החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, והני יהושע בנינהו הני אלפעל בנינהו דכתיב ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו וגו', ולטעמיך אסא בנינהו דכתיב ויבן ערי מצודות ביהודה, אלא מוקפות חומה מימות יהושע היו וחרוב בימי פלגש בגבעה ואתא אלפעל ובנינהו, והדור נפול ואתא אסא ושפצינהו, דיקא נמי דכתיב נבנה את הערים, מכלל נבנה הוו: ר' שמאלי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל ניתני מר ספר יוחסין, א"ל אין שונין לא ללודים ולא לנהרדעים כ"ש דאת מלוד וקבעך בנהרדעא, אכפייה א"ל מתנינא לך א"ל ניתני לי בתלתא ירחי, א"ל ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנניא בן תרדיון דהות גמירא תלת מאה שמעתתא ביומא אפילו הכי בשש שנים לא יצא ידי חובתה ואת אמרת הכי. א"ר מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים ונכהה מאור עיניהם דבין אצל לאצל הוה טעין ארבע מאה גמלי דדרשא: ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל (רוכבי) [דורכי] קשת (מלומדי מלחמה) ומרבים בנים ובני בנים. וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים, אלא לפי שמשהין עצמם בבטן כדי שיזרעו נשותיהם תחלה מעלה עליהם הכתוב כאלו מרבים בנים ובני בנים, והיינו דאמר רב קטינא יכול אני לעשות כל בני זכרים, דא"ר יצחק א"ר אסי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה, ולא פרשו חכמים את הדבר עד שבא ר' צדוק ופרשה אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו תלה הכתוב נקבות בזכרים וזכרים בנקבות, אמר רבא הרוצה לעשות בניו זכרים יבעול וישנה: דברי הימים א - פרק ט - המשך רמז תתרעז ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו (בשופטים ברמז ס"א). וישלח ה' איש נביא על ישראל זה פנחס. המה יסד דויד ושמואל אלו משמרות כהונה ולויה, גד החוזה ונתן הנביא התקינו מעשה הבית עם דוד. אסף הימן וידותון נתנבאו בימי דוד: דברי הימים א - פרק ט - רמז תתרעח אמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא משה תקן להם לישראל שמונה משמרות, ארבעה משמרות מאלעזר, וארבעה משמרות מאיתמר, בא שמואל והעמידן על ששה עשר, בא דוד ושמואל והעמידום על עשרים וארבעה שנאמר המה יסד. מיתיבי משה תקן להם לישראל ששה עשר משמרות שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר, וכשרבו בני אלעזר על בני איתמר חלקום והעמידום על ב"ד שנא' וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מבני איתמר ויחלקום: דברי הימים א - פרק יא - המשך רמז תתרעח אתה תרעה את עמי, דוד רוען של ישראל ומי הוא רועה של דוד הקב"ה שנאמר ה' רועי לא אחסר. אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה, ומי מברך את אברהם הקב"ה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. משה נסן של ישראל שנאמר מה תנסון את ה', ומי הוא נסו של הקב"ה שנאמר ויקרא שמו ה' נסי. ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך, ומי הוא אורו של ירושלים הקב"ה שנאמר והיה לך ה' לאור עולם. וימשחו (אותו) לה' לנגיד ולצדוק לכהן, מקיש נגיד לצדוק מה צדוק מחצה לעם ומחצה לו דכתיב והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו אף נגיד מחצה לו ומחצה לעם: ויואב יחיה את שאר העיר. א"ר יהודה אמר רב אפילו מוניני וצחנתא טעים ופריס להו, וכתיב ויקבר בביתו במדבר מה מדבר הפקר אף ביתו של יואב הפקר לכל. ד"א במדבר מה מדבר מנוקה מגזל אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. ר' פנחס ור' ירמיה בש"ר ירמיה בר אבא וכי במדבר היה ביתו של יואב, אלא כיון שמת נעשו [ישראל] כמדבר, אם תאמר שיהה בונה להם דימוסיאות ומרחצאות שבח היה, ואם תאמר שהיה בוזז ומאכיל לת"ח שבח שבחים הוא לו. והפלשתים נאספו (ברמז קס"א): דברי הימים א - פרק יב - המשך רמז תתרעח מנא לן דרבנן איקרו מלכי דכתיב בי מלכים ימלוכו, ומנ"ל דכפלינן שלמא למלכא דכתיב ורוח לבשה את עמשי וגו' שלום שלום לך: בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה. בעא מיניה ר' שמואל בר נחמני מר' יונתן מאי דכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני מאי שנא עד דאיתיליד יוסף, אלא ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנא' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, איתיביה ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. א"ל דאקרייך נביאי לא אקרייך כתובי דכתיב בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה: דברי הימים א - פרק יב - רמז תתרעט עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה, מתיב רב יוסף ומהם מבני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות פלטיא וגו' עד ובני ישעי בראשם אטמר רבא בר שילא ישעי' נמי ממנשה הוא דכתיב ובני מנשה עפר וישעי: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. א"ר שמואל בר נמני כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הויין ליה בנים שאפילו בדורו של משה לא הוו כוותייהו, בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח, וגבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. אמר רבא לא אשכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי מלוי או מיששכר, מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב, מיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואי יהודה מחוקקי אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא. יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך, הה"ד ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה מפני שהוא בן תורה הה"ד ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, מהו לעתים, ר' תנחומא אמר רובי חכמה היה יודע, ר' יוסי בן קוצרי אמר לעבד שנים הה"ד וכל אחיהם על פיהם, כל ישראל היו מסכימין הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה למשה מסיני, וחייו של יששכר מנין לו מזבולון שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה, הה"ד זבולון לחוף ימים ישכון, ובשביל כך יששכר חמור גרם, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר, הה"ד שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, ואומר ושרי ביששכר עם דבורה, וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים לישוב משפחת הישובי, ואין ישוב אלא ב"ד שנאמר ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך, ואומר ויעקב איש תם יושב אהלים, אשרי צדיק אשרי שכונותיו, יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, וכתיב דגל מחנה יהודה וגו' ונעשו גדולים בתורה שנאמר יהודה מחוקקי ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ומזבולון מושכים בשבט סופר, אבל מן הדרום בני קהת וסמוכים להם ראובן שמעון וגד והיו שרויים עם קרח אדם בעל מחלוקת אבדו עמו במחלוקתו, מכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו. מזבלון יוצאי צבא וגו' (במשלי ברמז תתקל"ח): דברי הימים א - פרק כב - רמז תתרפ שנו רבותינו כשעלו בני הגולה הוסיפו על המזבח ארבע אמות מדרום וארבע אמות מן המערב כמו גא"ם, מ"ט אמר רב יוסף מום דלא הוי סיפק, אמר אביי השתא מקדש ראשון דכתיב ביה יהודה וישרל רבים כחול אשר על שפת הים סיפק, מקדש שני דכתיב ביה כל הקהל כאחד ארבע רבוא לא הוה סיפק, א"ל התם אש של שמים מסייעתו, א"ל רב יוסף לאו היינו דתנינן ויכינו המזבח על מכונותיו שהגיעו לסוף מדותיו, והכתיב הכל בתב מיד ה' עלי השכיל, אלא א"ר יוסף קרא אשכחו ודרוש ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה, כי בית מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה, בשלמא בית מנכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי, א"ר אלעזר ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול מקריב עליו, ור' יצחק נפחא אמר אפרו של יצחק ראו צבור ומונח באותו מקום, ר' שמואל בר נחמני אמר מכל הבית כולו הריחו ריח קטורת ומשם הריחו ריח האברים. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין שם בית. במתניתא תנא ר"א בן יעקב אומר אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקומו, ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין בית, ואחד שהעיד על התורה שנכתבה אשורית: והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, ריש לקיש בשם אבא רהן ברדלא אמר אדם זוכה לחבירו במציאה מה טעם שנאמר והנה בעניי וגו', רבי הונא אמר רבי אושעיא בעו מה אנן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא ואם בחוץ לד' אמות הוא ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו וקיימינהו במקדש ראשון. מהו בעניי א"ר שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר בעינויי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים: דברי הימים א - פרק כג - המשך רמז תתרפ בני עמרם אהרן ומשה (בתהלים רמז תתנ"ג): בני משה גרשום ואליעזר, א"ר יוחנן משום ר' יסוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו, מנ"ל ממשה רבינו שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי גדול, אע"פ דבעא משה רחמי על הא מלתא ובטלה אפ"ה אוקמיה בזרעיה שנאמר בני משה גרשום ואליעזר וגו' בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה, מאי רבו למעלה, תנא משמיה דר' יוסי למעלה מס' רבוא, כתיב הכא ובני רחביה רבו למעלה וכתיב התם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו: ושבואל בן גרום בן מנשה נגיד על האוצרות (ברמז ע"ב): דברי הימים א - פרק כד - המשך רמז תתרפ וימצאו בני אלעזר רבים (בתורה רמז תשי"ג). ויכתבם שמעיה וכו' (לעיל סימן ד' בפ' ואשתו היהודיה): דברי הימים א - פרק כה - המשך רמז תתרפ כל אלה בנים הימן חוזה המלך, לפי שראה קרח שכל הכבוד הזה עומד ממנו וכן שמואל ששקול כנגד משה ואהראן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו אמר אפשר שאנו אבודין ובא וחלק על משה, ראה ולא ראה יפה ולא היה ידוע שבניו עושין תשובה ועומדים מהם: אמר הקב"ה לחנה את רבית בחיילותי שאמרת ה' צבאות אף אני מרבה חיילותיך שנאמר ויתן האלהים להימן בנים וגו'. להרים קרן (ברמז פ"א). פעולותי השמיני (ברמז קמ"ג): דברי הימים א - פרק כו - המשך רמז תתרפ למזרח הלוים ששה וכו' (בתורה רמז תרצ"א): דברי הימים א - פרק כז - המשך רמז תתרפ ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו. אמר רב יוסף אחרי אחיתופל זה יועץ וכה"א ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלהים, בן יהוידע זה סנהדרין, כרתי ופלתי אלו אורים ותומים, ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי, כרתי שכורתין את דבריהם, פלתי שמופלאים בדבריהם ואחר כן ושר צבא למלך יואב: דברי הימים א - פרק כח - המשך רמז תתרפ אמר רבי יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה. רב נחמן אמר מהכא ויקם דויד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי. אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי, א"ר אלעזר כך א"ל דוד לישראל אם אתם שומעים לי אחי אתם ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל: ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלום ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, עד שלא נוצרה המחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניו, ר' יודן בשם ר' יצחק קודם עד שלא נוצר יציר כבר מחשבתו גלויה לפניו וכו': הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. תניא בראשונה היו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהיו אנשים מלמעלה ונשים מלמטה, והיכי עביד הכי והא כתיב הכל בכתב מיד ה', א"ר יוסף קרא אשכחו ודרוש דכתיב וספדה הארץ וכו' (ברמז תקפ"א: דברי הימים א - פרק כח - רמז תתרפא רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר"י מגלת בית המקדש מסרה הקב"ה בעמידה, הה"ד ואתה פה עמוד עמדי, משה מסרה ליהושע בעמידה שנאמר קרא את יהושע והתיצבו, עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה שנאמר ויאסוף יהושע את כל זקני ישראל ויתיצבו לפני האלהים, עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה, עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה, ולית לן קראי, עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה שנאמר ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם, ואומר הכל בכתב מלמד שניתנה תורה לידרש. מיד ה' מלמד שניתנה במסורת, עלי השכיל מלמד שניתנה ברוח הקדש: דברי הימים א - פרק כט - המשך רמז תתרפא ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים, וכי כסף היה והלא זהב היה ולמה קורין אותו כסף, שהיה מכסיף בעד כל בעלי זהבים, וממנו היו נעשים כל הקורות הספים וגו': ויתנדבו שרי האבות. כשהקב"ה עושה נסים לישראל הם מתנדבין לו שירה הה"ד בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה', התיבון הרי מרדכי ואסתר, שניא היא שהיו בח"ל, ואית דבעי מימר מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו מן המלכות לא נגאלו וכו': וישמחו העם, מאן דנדר מצוה (בתהלים רמז תשצ"א). ברוך ה' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם (אמן ואמן). (בתהלים בסוף מזמור פ"ז): דברי הימים א - פרק כט - רמז תתרפב דרש רבי שילא לך ה' הגדולה זו יציאת מצרים שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה. והגבורה זו קריעת ים סוף שנאמר ויבואו בני ישראל בתוך הים, והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע שנאמר וידום השמש וירח עמד. והנצח זו מפלתה של רומי וכן הוא אומר ויז נצחם על בגדי. וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה'. כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא שנאמר מן שמים נלחמו. לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק וכה"א ויאמר כי יד על כס יה. והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר הנני אליך נשיא ראש משך ותובל. לכל לראש אמר רב נחמן בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה, במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף, והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים, וההוד זה בהמ"ק (ברמז תתס"א): כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו (ברמז תקנ"ט). רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך: כצל ימינו וגו'. הלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף שנאמר כצל עובר (עלי ארץ). ואין מקוה אין מי שיקוה שלא ימות. הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, יעקב אמר ושכבתי עם אבותי. וימשחו (אותו) [לה'] לנגיד (לעיל סימן י"ב): וישב שלמה על כסא ה'. אמר רב יצחק וכי אפשר לבשר ודם לישב על כסא ה' אותו שכתוב ביה כרסיה שביבין די נור, אלא מה כסא ה' שולט מסוף העולם ועד סופו אף שלמה שליט מסוף העולם ועד סופו, ומה כסא ה' בלא עדים והתראה כך שלמה, הדא הוא דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונות. כתיב ויקם מעל הכסא רבי בבי בשם רבי ראובן רות וערפה בנותיו של עגלון היו, אמר ליה הקב"ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי דכתיב וישב שלמה על כסא ה', דבר אחר שמלך בירושלים שנקרא כסא ה'. אם זכיתם אתם מונים למלואתה דכתיב החדש הזה לכם, אברהם יצחק ויעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בעז עובד ישי דוד שלמה, וישב שלמה על כסא ה' הא סיהרא על מליא, ואם לאו אתם מונים לפגמה, רחבעם אביה אסא יהושפט יורם אחזיה יואש אמציה עזריה יותם אחז חזקיה מנשה אמון יאשיה צדקיה ועיני צדקיה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלוש, וכתוב אחד אומר בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים, א"ר יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד שנאמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, ופרשו ממנו סנהדרין שנא' ישובו לי יראיך: דברי הימים א - פרק כט - רמז תתרפג כתיב והימים אשר מלך (דוד) [על ישראל] ארבעים שנה וכתיב בחברון מלך שבע שנים בכלל מלאים ובפרט חסרים, ר' יצחק בר קצרתא בשם ר' יונה שלשים ושתים שנים ומחצה היו אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלים הוא מונה אותם שנים שלמות, רבי יהודה בר רבי אומר חשבון מרובה בולע החשבון מועט, ר' שמואל בר נחמני אמר והיה כי ימלאו ימיך, א"ל הקב"ה לדוד ימים מלאים אני מונה לך ולא חסרים, רב הונא אמר כל אותם ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בשעיר היה מתכפר לו כיחיד, א"ר יודן בר שלום כתיב ששה חדשים ישב יואב. א"ל הקב"ה אני אמרתי אל תתגר בם ואתה בקשת להתגרות חייך שאין נמנין לך אלא ליואב: דברי הימים ב - פרק א - המשך רמז תתרפג תנן גבי כ"ג יצא ובא לו דרך בית כניסתו מה"מ אר"ש בר נחמני א"ר יונתן אמר קרא (ויבא) [וילכו] שלמה וגו' לבמה אשר בגבעון לירושלים. וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים, אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון, מה ביאתו מירושלים לגבעון עיניו כלפי במה כדרך ביאתו אף יציאתו מגבעון לירושלים פניו כלפי במה כדרך ביאתו: דברי הימים ב - פרק ה - המשך רמז תתרפג שנו רבותינו כהן משיביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה ומומין פוסלין בו. הדא דאת אמר באהל מועד שבמדבר, אבל בשילה אין נפסלים אלא בקול, אמר רב אסי מאי קראה ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד: דברי הימים ב - פרק ה - רמז תתרפד תניא עבדי כהנים היו, ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר לוים היו, ובהא קא מיפלגי למ"ד עבדים קסבר עיקר שירה בפה ולמ"ד לוים היו עיקר שירה בכלי, מ"ט דמ"ד עיקר שירה בכלי, דכתיב ויאמר חזקיהו להעלות העולה על המזבח ובעת החל העולה החל שיר ה' בחצוצרות ע"י כלי דוד מלך ישראל, ומ"ט דמ"ד עיקר שירה בפה, דכתיב ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד, ואידך נמי הא כתיב ויאמר חזקיהו, ה"ק החל שיר ה' בפה, ואידך נמי הכתיב ויהי כאחד למחצצרים, ה"ק למשוררים דומיא דמחצצרים מה מחצצרים בכלי אף משוררים בכלי: ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת (במלכים ברמז קמ"ט): דברי הימים ב - פרק ז - המשך רמז תתרפד וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים. תני ר' אומר מת"ל מזבח אבנים שלשה פעמים, אלא אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון ובית עולמים, מתיב רב אחדבוי בר אמי אש שירדה בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחשת אלא בימי שלמה ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסלקה ואם איתא מעיקרא איסתלקא לה, הוא דאמר כר' נתן דאמר ר' נתן מזבח של שילה של נחשת היה חלול ומלא אבנים, רב נחמן בר יצחק אמר מאי לא נסתלקה לא נסתלקה לגמרי: דברי הימים ב - פרק ט - רמז תתרפה ומלכת שבא שמעה את שמע שלמה ותבוא לנסות את שלמה בחידות, מהו בחידות, א"ר ירמיה בר שלום א"ל אתה שלמה ששמעתי עליך ועל מלכותך, א"ל הן, א"ל הן, א"ל אם אני שואלת דבר מאתך אתה משיבני, א"ל כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, א"ל מהו שבעה יוצאים ותשעה נכנסים שנים מוזגים ואחד שותה, א"ל בודאי שבעה יוצאים הם ימי נדה, ותשעה ירחי הריון נכנסים, שני דדים מוזגים והולד שותה. ועוד אני שואלת אשה שאמרה לבנה אביך אבי זקנך בעלי, אתה בני, ואני אחותך, אמר לה בודאי בנותיו של לוט היו. ועוד דוגמא אחרת עשתה לו הביאה זכים ונקבות לפניו כלם במראה אחד ובקומה אחת ובכסות אחד אמרה ליה הפרש לי הזכרים מן הנקבות, מיד רמז לסריסיו והביאו לו אגוזים וקליות והתחיל מחלק בפניהם, זכרים שלא היו מתביישים היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות שהיו מתביישות נוטלות בסודריהם. אמר לה אלו זכרים ואלו נקבות. ועוד דוגמא אחרת עשתה הביאה לפניו מהולים וערלים, אמרה ליה הפרש לי מהולים מן הערלים, מיד רמז לכהן גדול ופתח את ארון הברית, מהולים שבהם כרעו בחצי קומתם, ולא עוד אלא שנתמלאו פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהם נפלו על פניהם, מיד אמר לה אלה מהולים ואלה ערלים, אמרה ליה מהיכן לך זה, אמר לה מבלעם דכתיב נופל וגלוי עינים אלולי שהיה נופל לא היה רואה ולא כלום, ועוד מאיוב בשעה שבאו שלשת רעיו לנחמו, א"ל לא נופל אנכי מכם כמותכם, באותה שעה אמרה לו לא האמנתי לדברים וגו' אשרי אנשיך וגו' יהי ה' אלהיך ברוך: דברי הימים ב - פרק יג - המשך רמז תתרפה הלוא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד (בתהלים קל"ב). ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה, מה מכה רבה, רבי אבא בר כהנא אמר שהעביר צורת פניהם של ישראל כמ ד"א הכרת פניהם ענתה בם וגו' וכו' (כתוב במלכים א' ברמז ר"ו): דברי הימים ב - פרק יד - המשך רמז תתרפה ויקרא אסא (ברמז תנ"ו). וירדפם אסא (כתוב ברמז קס"ג): דברי הימים ב - פרק טו - המשך רמז תתרפה וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה. א"ר הונא כל העוסק בתורה בלבד ולא בגמילות חסדים דומה כי שיאן לו אלוה, ועל דבר זה נתפס רבי חנינא בן תרדיון. ובגמילות חסדים לא עסק והתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר אל יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה אלא א"כ ממונה עליה כרבי חנינא בן תרדיון, מהימני הוה מהימן מיעבד לא עבד. ולא עבד והתניא מעות של פורים נתחלפו לו בשל צדקה וחלקם לעניים, מיעבד עבד כדבעי למיעבד לא עבד: וימים רבים וגו'. מי נתנבא זה עזריה בן עודד הנביא אמר עתידים ימים לבא על ישראל ללא אלהי אמת שאין מדת הדין נעשית, וללא כהן מורה שהכהונה גדולה עתידה ליבטל, וללא תורה שעתידין סנהדרין ליבטל, כיון ששמעו אותו הדור רפו ידיהם, יצאה ב"ק ואמרה ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם, רבי יודן אמר חזקו ידים שהם נראות כאלו הן רפות שרפיתם אותם במעשיכם הרעים, ברכים שכשלתם אותם במעשיכם הרעים, וכה"א חזקו ידים רפות אמרו לנמהרי לב. ר' אושעיא רבה אמר למפגרי לבא שנאמר ימהו חומתה, ר"י בן לוי אומר אלו שדוחקים את הקץ שנאמר ותמהר ותורד כדה. חזקו אל תיראו לפי שהיו ישראל אומרים היתה לי דמעתי יצאה ב"ק ואמרה הנה אלהים נקם יבא מי שהוא עתיד לשלם גמולם של עו"א הוא יושיעכם: אין שלום ליוצא ולבא. אמר רב כיון שיצא אדם מדבר הלכה שוב אין לו שלום, ושמואל אמר זה הפורש מגמרא למשנה, ור' יוחנן אמר זה הפורש מגמרא לגמרא: דברי הימים ב - פרק טז - המשך רמז תתרפה ויקברוהו בקברויו אשר כרה לו בעיר דויד וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים, מאי בשמים וזנים, ר"א דני זני, רבי ישמעאל בר נחמן אמר בשמים שכל המריח בהם בא לידי זמה: דברי הימים ב - פרק יט - המשך רמז תתרפה ויאמר (יהושפט) אל השופטים ראו מה אתם עושים. מכאן לדיינים שיהיו יודעים את מי הם דנים, ולפני מי הם דנים, ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל, וכה"א ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי (אם) לה', שמא יאמר הדיין מה לי בצער זה, ת"ל ועמכם בדבר משפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וכו'. אתה מוצא שלא נשתבחו פרנסי ישראל אלא ע"י הדין שנאמר והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל וכו', ואף דוד לא נשתבח אלא ע"י הדין שנאמר ויהי דוד עושה משפט (כתוב ברמז קמ"ז). ואף יהושפט כיון שנתחזק במלכות לא נתעסק אלא בעסקי הדין שנאמר ויתחזק על ישראל, מהו ויתחזק, שנתחזק ומנה את הדיינים, ואומר ויגבה לבו בדרכי ה', וכי גסות הרוח היתה בו, אלא שמנה עליהן את הדיינים שיודעים ללכת בדרכי ה' שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וגו' ואמר לדיינים ראו מה אתם עושים וגו'. ואף ירושלים לא נשתבחה אלא ע"י הדין שנאמר ויצא לך שם בגוים וגו', ואי זהו הדור זה הדין שנא' ודל לא תהדר, ולא חרבה ירושלים אלא על ידי קלקול הדין שנאמר טמאת השם, וכתיב מלאתי משפט. באותה שעה נשבע הקב"ה שהוא בעצמו נפרע מן הדיינים שנאמר לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל וגו', ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי, ואין אביר אלא אב בית דין שנאמר אביר הרועים אשר לשאול, ללמדך שהקב"ה נעשה אב ב"ד להפרע מהם, ומנין שבדיינין מדבר ראה מה כתיב אחריו ואשיבה שופטיך כבראשונה, לכך אמר הקב"ה מצותיו לישראל, וכתיב שופטים ושוטרים תתן לך: דברי הימים ב - פרק כ - המשך רמז תתרפה ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים וגו' לפני החצר החדשה. א"ר יוחנן שחדש בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה. האמינו בה' (בתרי עשר ברמז תקי"ט): בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו. א"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים לפני שירה, א"ר יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש: דברי הימים ב - פרק כב - המשך רמז תתרפה ויבקש את אחזיהו וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון. א"ר לוי שהיה קודר אזכרות וכותב שם ע"א תחתיהן: ועתליה אם אחזיהו. א"ר יהודה אמר רב אלמלי לא נשתייר אביתר לאחימלך לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט דכתיב ותקם (ותאבד) [ותדבר] את כל זרע הממלכה, הכא אשתייר יואש והתם אשתייר אביתר. בחדר המטות, ר' אלעזר אומר בעלית בהמ"ק היה טמון, ר' שמואל בר נחמני אמר בתאין היה טמון, אמר רבי נראין דברי ר"א בימות החמה ודברי רשב"ג בימות הגשמים: דברי הימים ב - פרק כד - המשך רמז תתרפה ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן (הגדול) ויעמוד מעל לעם, וכי על ראשי העם היה אלא שראה עצמו גכוה מכל העם חתן המלך כהן ונביא ודיין התחיל מדבר גדולות הדא הוא דכתיב ויאמר להם וגו' למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם. ואת יואש עשו שפטים (כתוב בירמיה ברמז של"ה): דברי הימים ב - פרק כו - המשך רמז תתרפה וכחזקתו גבה לבו (ברמז ר"ל): דברי הימים ב - פרק כט - המשך רמז תתרפה ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחדש באו לאולם ה' ויקדשו את בית ה' לימים שמונה וביום ששה עשר לחדש הראשון כלו. והלא ביום אחד היו יכולים לבער כל ע"א שהיו שם, א"ר אידי מפני צלמי כשרים שהיו חקוקים בששר: ויאמר חזקיה להעלות העולה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר ה'. בעי ר' אבין עולת נדבת צבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה, עולותיכם אמר רחמנא אחד עולת נדבה ואחד עולת חובה, או דילמא עולתיכם דכולהו ישראל קאמר, ת"ש ויאמר חזקיהו וגו'. האי שירה מאי עבידתיה, אילימא דלעולת חובה למה לי לאמלוכי, אלא לאו לעולת נדבה. אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קא מיבעיא להו, מי איקבע ר"ח בזמנו דליקרב או לא. מתקיף לה רב אדא וליחזי פסח היכי עביד מצה היכי אכול, אלא אמר רב אשי מידי דהוה אשליחא דצבורא דמימליך. מאי הוי עלה, ת"ש דתני רב מרי בריה דרב כהנא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדש קדשים אף שלמים קדש קדשים, מה שלמים שקבוע להם זמן אף עולה שקבוע לה זמן: וכל הקהל משתחוים וגו'. תנא ר"ש בן אלעזר אומר כהנים לוים וישראלים והשיר מעכבים את הקרבן, ר' אבא בשם ר' אלעזר טעמא דר"ש מהכא וכל הקהל משתחוים אלו ישראל, והשיר משורר אלו הלוים, והחצוצרות מחצצרים אלו הכהנים, הכל עד לכלות העולה הכל מעכבים את הקרבן. רבי תנחומא שמע לה מהדא ואתנה את הלוים אלו הלוים, נתונים לאהרן ולבניו אלו הכהנים, לכפר על בני ישראל זה השיר: דברי הימים ב - פרק ל - המשך רמז תתרפה כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד. תנו רבנן אין מעברין את השנה מפני הטומאה ואם עברוה מעוברת, ר' יהודה אומר אם עברוה אינה מעוברת, וא"ר יהודה מעשה בחזקיהו מלך יהודה שעבר את השנה מפני הטומאה ובקש רחמים על עצמו, ר' שמעון אמר אם מפני הטומאה עברוה מעוברת, אלא מפני מה בקש רחמים על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן, ר' יהודה אומר משום ר' שמעון מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני, רבי שמעון אומר אם מפני הטומאה עברוה מעוברת היינו תנא קמא, אמר רבא לכתחלה איכא בנייהו. אמר מר והוא עיבר ניסן בניסן ולית ליה לחזקיהו החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן, סבר לה כהא דשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן והוא מעיקרא סבר הואיל וראוי לא אמרינן, רבי שמעון בן יהודה אומר מפני השיא את ישראל לעשות פסח שני, היכי דמי, א"ר אשי כגון שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים ונשים משלימות לטהורים ועודפות עליהם, מעיקרא סבור נשים בראשון חובה והוו להו טמאים מעוטא ומיעוטא נדחו לפסח שני, ולבסוף סבר נשים בראשון רשות והוו להו טמאים רובא ורובא לא מדחו לפסח שני. מ"ד אין מעברין מפני הטומאה מה מקיים בלא ככתוב כדא"ר סימון גולגלתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח: כל לבבו הכין לדרוש האלהים (ברמז תתס"ז). כל לבבו הכין לדרוש האלהים וגו' ולא כטהרת הקדש רבי סימון בר זבדא ור' שמואל בר נחמני חד אמר אפילו עשה כלה כטהרת הקדש לא יצא ידי טהרת הקדש וחרינא אמר אפילו במעשים טובים עשה לא עשה בטהרת הקדש: דברי הימים ב - פרק לא - המשך רמז תתרפה ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה', כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת וכל שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת, רבי ישמעאל תנא והרמותם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן מה אהרן חבר אף בניו חברים מכאן שאין נותנים תרומה לכהן עם הארץ, אמר רבי חנא בר אדא א"ר יהודה כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאלו נותנה לפני ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל אף עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה, ור' יוחנן אמר אף גורם לו מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, ר' אבין אומר אף משיאו עון אשמה שנאמר והשיאו אותם עון אשמה וגו': דברי הימים ב - פרק לב - המשך רמז תתרפה ויקברוהו במעלה קברי בני דויד. שנו רבותינו תם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העליה, מה אליה, א"ר אלעזר מעולה שבנכסיו, וכה"א ויקברוהו במעלה קברי בני דויד, וא"ר אלעזר אצל מעולים שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה: וכבוד עשו לו במותו. מלמד שהושיב ישיבה על קברו, פליגי בה ר' נתן ורבנן, חד אמר שלש וחד אמר שבעה ואמרי לה שלשים. תנו רבנן וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו שלשים (וחמשה) [וששה] אלף חלוצי כתף דברי ר' יהודה, א"ל רב נחמן והלא לפני אחאב עשו כן, אלא שהניחו ספר תורה על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה: מה כבוד עשו לו במותו. ר' יהודה בר' סימון ור' חנינא ורבנן, ר' יהודה אומר בית ועד בנו למעלה מקברו של חזקיה וכשהיו הולכים שם היו אומרים למדנו. ר' חנינא אומר ספר תורה נתנו למעלה בקברו והיו אומרים המוטל בארון זה קיים מה שכתוב בזה, ורבנן אמרו הציעו לו טפיטאות מפתח בתיהם ועד קברי בית דוד, וכל כך למה כדי שלא יתיחפו רגליהם ואעפ"כ נתיחפו, אמר להם ירמיה ומה בשעה שהצעתם טפיטאות מפתח בתיכם עד קברי בית דוד נתיחפו רגליכם, לכשיתנגפו רגליכם על הרי נשף על אחת כמה וכמה: דברי הימים ב - פרק לג - המשך רמז תתרפה כי הוא אמון הרבה אשמה. רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו אמו לו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו אמר להם איני עושה אלא להכעיס: דברי הימים ב - פרק לה - המשך רמז תתרפה ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל. תנא משנגנז הארון נגנזו עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר ואת כלי הזהב, אשר השיבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו, מי גנזם יאשיהו המלך גנזם, מה ראה שגנזם, מצא כתוב יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' עמד וגנזם שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל וגו' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף. אמר רב נחמן תאנא חכמים אומרים בלשכת דיר העצים נגנז הארון, אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא מעשה בכהן אחד שהיה מבקע בעצים וראה רצפה משונה מחברותיה ובא להודיע לחברו ולא הספיק לומר הדבר עד שיצאה נשמתו וידעו ביחוד ששם הארון נגנז, מאי הוה עביד, בקרדומו היה מתעסק. תנא דבי רבי ישמעאל שני כהנים בעלי מומים היו והיו מתליעים בצעים ונשמטה קרדומו של אחד מהם ויצאה האש ואכלתו. ויבשלו הפסח באש כמשפט וכתיב ובשלת ואכלת, מכאן היה רבי יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי. וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר, מאן אלהים, אמר רב יהודה אמר רב עבודת אלילים שלו שבטח בעבודת אלילים, ואמר יכילנא ליה, וכתיב ויורו היורים למלך יאשיהו אמר רב יהודה שעשאוהו ככברה זו, ואמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש יאשיהו שהיה לו להמלך בירמיה ולא נמלך, מאי דרש וחרב לא תעבור בארצכם, מאי חרב אילימא חרב שאינה של שלום והא כתיב ונתתי שלום בארץ, אלא חרב של שלום, והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה, כי הוה קא ניחא נפשיה אתא ירמיה לשיולי ביה חזא דקא מרחשון שפוותיה אמר חס ושלום אגב צעריה קאמר מילתא כלפי שמיא, גחין עלתיה שמעיה דקמצדיק עליה דיניה ואמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, פתח עליה ירמיה ההיא שעתא רוח אפינו משיח ה' וגו' (ברמז תק"א). ויקונן ירמיהו וגו' (שם): דברי הימים ב - פרק לו - המשך רמז תתרפה מפני מה משחו את יהואחז, מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו. מי קשיש והא כתיב ובני יאשיהו הבכור יוחנן והשני יהויקים והשלישי צדקיה והרביעי שלום, ואמר רבי יוחנן הוא יוחנן הוא יהואחז הוא צדקיה הוא שלום, אלמא יהואחז קשיש, לא לעולם יהויקים קשיש ואמאי קרי ליה בכור, שהוא בכור למלכות, ומי מוקמינן זוטא קמי קשישא והכתיב ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור, ההוא ממלא מקום אבותיו, יהויקים אין ממלא מקום אבותיו. אמר מר הוא שלום הוא צדקיה הא חד וחד קא חשיב דכתיב השלישי הרביעי, אמאי קרי ליה שלישי, שהוא שלישי לבנים, ואמאי קרי ליה רביעי שהוא רביעי למלכות משום דמלך יכניה קמיה, בתחלה מלך יהואחז ולבסוף מלך יכניה ולבסוף מלך צדקיה, תאנא הוא שלום הוא צדקיה ולמה נקרא שמו שלום שהיה שלם במעשיו, איכא דאמרי ששלמה מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו, מתניה שמו דכתיב וימלך מתניה דודו תחתיו ויסב שמו צדקיהו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי שנאמר ויביאהו בבלה, וכתיב וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעי וגו': ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר. תניא רבי אליעזר אומר אדון גלה לבבל שנאמר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', רשב"י אומר ארון גלה לבבל שנאמר ולא יותר דבר אמר ה' אלו עשרת הדברות שבו, רשב"ל אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש ופליגא אדעולא דאמר עולא שאל מתיא בן חרש את רשב"י וכי מאחר שר' מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל, ראשונה הא דאמרן, שניה מאי היא דכתיב ויצא מן בת ציון כל הדרה אתה מה אתה אומר. אמר לו שאני אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים, א"ל רבא לעולא מאי משמע, א"ל דכתיב עד היום הזה, ולעולם משמע, והא כתיב ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו להוריש עד היום הזה היכי דמי אלימא לא גלו והא תניא רבי יהושע אומר נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה, תיובתא. וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו, מאי מרדותיה (בסוף מלכים ברמז רנ"ב): ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים (ברמז מ'). ויהיו מלעיבים אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא (שחייבו) [שבזו] את התורה ות"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו אד לאין מרפא, מאי עד לאין מרפא, אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו: כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' (במלכים רמז רי"א): דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו, אטו כורש משיח הוה, אלא אמר הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גלותי והוא אמר מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל. בעוה"ז הייתם נגאלים על ידי בשר ודם וחוזרים ומשתעבדים, אבל לעתיד לבא אתם נגאלים ע"י הקב"ה גאולת עולם שאין אחריה שעבוד שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואומר ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד, אמן: