 |
מדרש רבה מדרש ארץ ישראלי לפי פרשיות השבוע |
|
| פרשת ויקרא |
|
פרשה א
א ויקרא אל משה רבי תנחום בר חנילאי פתח (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו' במה הכתוב מדבר אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר ברכו ה' כל צבאיו הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים ע"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב"ה נאמרו ברכו ה' כל צבאיו אבל תחתונים על ידי שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה לכך נאמר ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו ד"א נקראו הנביאי' מלאכים הה"ד (במדבר כ) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו' וכי מלאך ה' היה והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך אלא מכאן שהנביאי' נקראי' מלאכים ודכוותיה (שופטים ב) ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים וכי מלאך היה והלא פנחס היה ולמה קורא אותו מלאך אלא א"ר סימון פנחס בשעה שהיתה רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים ורבנן אמרי אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (שם יג) הנה איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך אמר רבי יוחנן מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים הה"ד (חגי א) ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' הא ע"כ אתה למד שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים (תהלים קג) גבורי כח עושי דברו במה הכתוב מדבר א"ר יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום א' לשבת אחת לחודש א' שמא לשאר ימות השנה ודין חמי חקליה ביירה כרמיה ביירה ויהבי ארנונא ושתיק יש לך גבור גדול מזה וא"ת אינו מדבר בשומרי שביעית נאמר כאן עושי דברו ונאמר להלן (דברים טו) וזה דבר השמיטה מה דבר שנאמר להלן בשומרי שביעית הכתוב מדבר אף דבר האמור כאן בשומרי שביעית הכתוב מדבר עושי דברו רבי הונא בשם ר' אחא אמר בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשייה לשמיעה ואמרו (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע לשמוע בקול דברו א"ר תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משוי שקשה לא' נוח לשנים ולשני' נוח לארבע או שמא משוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ח') אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא אלא למשה לכך נאמר ויקרא אל משה: ב רבי אבהו פתח (הושע יד) ישובו יושבי בצלו אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקדוש ברוך הוא יחיו דגן נעשו עיקר כישראל כמה דתימר (זכריה ט) דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות ויפרחו כגפן כמה דתימר (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה ד"א יחיו דגן בתלמוד ויפרחו כגפן באגדה זכרו כיין לבנון אמר הקב"ה חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח ולמה נקרא שמו לבנון על שם (דברים ב) ההר הטוב הזה והלבנון תני רשב"י למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיה' של ישראל כשלג הה"ד (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו ר' טביומי אמר על שם שכל לבבות שמחים בו הה"ד (תהלים מח) יפה נוף משוש כל הארץ וגו' ורבנן אמרי על שם (מ"א ט) והיו עיני ולבי שם כל הימים: ג ר' סימון בשם ריב"ל ור' חמא אבוה דר' הושעיה בשם רב אמרי לא ניתן דברי הימי' אלא לידרש (ד"ה א ד) ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו' ואשתו היהודיה זו יוכבד וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה ולמה נקרא שמה יהודיה על שם שהעמידה יהודים בעולם ילדה את ירד זה משה ר"ח בר פפא ור' סימון ר"ח בר פפא אמר ירד שהוריד את התורה מלמעלה למטה ד"א ירד שהוריד את השכינה מלמעלה למטה א"ר סימון אין לשון ירד אלא לשון מלוכה כמה דתימר (תלים עב) וירד מים עד ים וכתיב (מ"א ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר אביגדור ר' הונא בר אחא אמר הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהן של כולן חבר שחיבר את הבנים לאביהן שבשמים ד"א חבר שהעביר הפורעניות מלבא בעולם אבי סוכו שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש רבי לוי אמר לשון ערבי הוא בערבי קורין לנביא סכיא יקותיאל רבי לוי ורבי סימא אמר שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים אבי זנוח זה משה שהיה אב למזניחים שהזניחום מע"ז הה"ד (שמות לב) ויזר על פני המים וגו' (ד"ה שם) ואלה בני בתיה בת פרעה ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה משה לא היה בנך וקראתו בנך אף את לא את בתי ואני קורא אותך בתי שנא' אלה בני בתיה בת יה אשר לקח לו מרד זה כלב ר' אבא בר כהנא ור' יהודה בר סימון חד אמר זה מרד בעצת מרגלים וזו מרדה בעצת אביה יבא מורד ויקח את המורדת וחד אמר זה הציל את הצאן וזו הצילה את הרועה י' שמות נקראו לו למשה ירד חבר יקותיאל אביגדור אבי סוכו אבי זנוח רבי יהודה ברבי אלעאי אמר אף טוביה שמו הה"ד (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא כי טוביה הוא רבי ישמעאל בר אמי אמר אף שמעיה שמו אתא ר' יהושע בר נחמיה ופירש הדין קריא (ד"ה א כד) ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו' שמעיה ששמע יה תפלתו בן נתנאל וגו' בן שנתנה לו תורה מיד ליד הסופר שהיה סופרן של ישראל הלוי שהיה משבטו של לוי לפני המלך והשרים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ובית דינו וצדוק זה אהרן הכהן ואחימלך שהיה אחיו של מלך בן אביתר שויתר הקדוש ברוך הוא על ידיו מעשה העגל רבי תנחומא בשם ר"י בן קרחה אמר אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו (שמות ד) הלא אהרן אחיך הלוי ומשה הרי י' אמר לו הקב"ה למשה חייך מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה ותקרא שמו משה ויקרא אל משה: ד רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח (תהלים פט) אז דברת בחזון לחסידך וגו' מדבר באברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון הה"ד (בראשית טו) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר לחסידך (מיכה ז) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (תהלים שם) ותאמר שויתי עזר על גבור שהרג ד' מלכים בלילה אחד הה"ד (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה וגו' א"ר יצחק וכי יש לך אדם רודף הרוגים דכתיב (שם) ויכם וירדפם עד חובה אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הורג ואברהם רודף (תהלים שם ) הרימותי בחור מעם זה אברהם שהיה בחור מהקב"ה שנאמר (נחמיה ט) אשר בחרת באברם ד"א אז דברת בחזון לחסידך מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ובדבור הה"ד (שמואל ב ז) ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד לחסידך שנא' (תהלים פו) שמרה נפשי כי חסיד אני ותאמר שויתי עזר על גבור ר' אבא בר כהנא אמר י"ג מלחמות עשה דוד ורבנן אמרי י"ח ולא פליגי מ"ד י"ג לצרכיהן של ישראל ומ"ד י"ח חמש לצורך עצמו י"ג לצורכיהן של ישראל הרימותי בחור מעם זה דוד שנאמר (שם עח) ויבחר בדוד עבדו וגו' ד"א אז דברת בחזון זה משה שנדבר עמו בדיבור ובחזון שנאמר (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו וגו' לחסידך שהיה משבטו של לוי שנאמר (דברים לג) תומך ואורך לאיש חסידך ותאמר שויתי עזר על גבור אתיא כי ההיא דאמר רבי תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים קשה לשנים נוח לד' או שמא משוי שקשה לס' ריבוי נוח א' כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים (דברים ח) אם יוספים אנחנו לשמוע ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה שנאמר ויקרא אל משה הרימותי בחור מעם (תהלים קו) לולי משה בחירו: ה רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתר קרא (משלי כה) כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב וגו' ר"ע מתני לה בשם ר"ש בן עזאי רחק ממקומך ב' ושלשה מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי הגבהתי היא השפלתי מה טעם (תהלים קיג) המגביהי לשבת המשפילי לראות אתה מוצא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו שנאמר (שמות ג) ויסתר משה פניו וגו' א"ל הקב"ה (שם) לכה ואשלחך אל פרעה וגו' א"ר אלעזר ה"א בסוף תיבותא לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם בים עמד לו מן הצד אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם יד) ואתה הרם את מטך ובקעהו לומר שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו בסיני עמד לו מן הצד אמר לו (שם כד) עלה אל ה' לומר שאם אין אתה עולה אין אחר עולה באהל מועד עמד לו מן הצד א"ל הקדוש ברוך הוא עד מתי את משפיל עצמך אין השעה מצפה אלא לך תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה ויקרא אל משה: ו רבי תנחומא פתח (משלי כ) יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם וטובה ודעת אין בו מה קנייה יש לו מתלא אמר דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית יש זהב הכל הביאו נדבתן למשכן זהב הה"ד (שמות כה) וזאת התרומה וגו' ורב פנינים זו נדבתן של נשיאים דכתיב (שם לה) והנשיאים הביאו וגו' וכלי יקר שפתי דעת לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו ואמר הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי א"ל הקב"ה חייך שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה ויקרא אל משה: ז ד"א ויקרא אל משה מה כתיב למעלה מהענין פ' משכן כאשר צוה ה' את משה משל למלך שצוה את עבדו וא"ל בנה לי פלטין על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך לימים נכנס המלך לתוך פלטין על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפני ולפנים כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר צוה ה' את משה אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפני ולפנים לכך נאמר ויקרא אל משה: ח א"ר שמואל בר נחמן בשם רבי נתן שמונה עשר צוויים כתוב בפרשת משכן כנגד י"ח חוליות שבשדרה וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפלה כנגד י"ח הזכרות שבקריאת שמע וכנגד י"ח הזכרות (תהלים כט) שבהבו לה' בני אלים א"ר חייא בר אבא לבד (שמות לח) מואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ועד סוף סיפרא משל למלך שנכנס במדינה ועמו דוכסים ואופרכין ואסטרטליטין ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכולן כך (שמות לד) ואל משה אמר עלה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים ואין אנו יודעים איזה מהן חביב מכולן אלא מי שהקדוש ברוך הוא קורא אותו ומדבר עמו לכך נאמר ויקרא אל משה משל למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחלה לא עם אגרונימון של מדינה למה שהוא עסק בחייה של מדינה כך משה עסוק בטרחות של ישראל אמר להן זו חיה תאכלו וזו לא תאכלו (ויקרא יא) את זה תאכלו מכל אשר במים וגו' (שם) ואת אלה תשקצו מן העוף אלה תשקצו ואלה לא תשקצו (שם) זה לכם הטמא זה טמא וזה אינו טמא לכך נאמר ויקרא אל משה: ט ויקרא אל משה ולאדם לא קרא והלא כבר נאמר (בראשית ג) ויקרא ה' אלהים אל האדם אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו וידבר ה' אליו ועם נח לא דבר והלא כבר נאמר (בראשית ח) וידבר אלהים אל נח אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו ויקרא אל משה ולאברהם לא קרא (שם כב) ויקרא מלאך ה' אל אברהם אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו ויקרא אל משה ולא כאברהם באברהם כתיב ויקרא מלאך ה' אל אברהם המלאך קורא והדבור מדבר ברם הכא אמר ר' אבין אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני המדבר שנאמר (ישעיה מח) אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו: י מאהל מועד א"ר אלעזר אע"פ שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית באוה"מ משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה אין בני המדינה נענשים עליה עד שתתפרש להן בדימוסי' של מדינה כך אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה עד שנשנית להם באהל מועד הה"ד (שיר ג) עד שהביאתיו אל בית אמי וגו' אל בית אמי זה סיני אל חדר הורתי זה אהל מועד שמשם נצטוו ישראל בהוראה: יא אריב"ל אילו היו או"ה יודעים מה אה"מ יפה להן היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות את מוצא שעד שלא הוקם המשכן היו או"ה שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פנוקטיהון הה"ד (דברים ה) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו' א"ר סימון דו פרצופין היה הדיבור יוצא חיים לישראל וסם המות לאו"ה הה"ד (שם ד) כאשר שמעת אתה ויחי את שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים תני רבי חייא מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד: יב א"ר יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם משהוקם המשכן נסתלקה מביניהם שנאמר (שיר ג) אחזתיו ולא ארפנו אמרו לו הרי בלעם מתנבא אמר להן לטובתן של ישראל נתנבא (במדבר כג) מי מנה עפר יעקב (שם ) לא הביט און ביעקב (שם) כי לא נחש ביעקב מה טובו אוהליך יעקב (שם כד) דרך כוכב מיעקב (שם) וירד מיעקב: יג מה בין נביאי ישראל לנביאי או"ה ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי רבי חמא בר חנינא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה על או"ה אלא בחצי דיבור כמה דתימר (שם כג) ויקר אלהים אל בלעם אבל נביאי ישראל בדבור שלם שנאמר ויקרא אל משה ור' יששכר דכפר מנדי אמר כך יהא שכרן אין לשון ויקר אלא לשון טומאה כמה דתימר (דברים כג) אשר לא יהיה טהור מקרה לילה אבל נביאי ישראל בלשון קדושה בלשון טהרה בלשון ברור בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב"ה כמה דתימר (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר א"ר אלעאי בר מנחם כתיב (משלי טו) רחוק ה' מרשעים וכתיב (שם) ותפלת צדיקים ישמע רחוק ה' מרשעים אלו נביאי אומות העולם ותפלת צדיקים ישמע אלו נביאי ישראל אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא נגלה על האומות העולם אלא כאדם שבא מארץ רחוקה כמה דתימר (ישעיה לט) מארץ רחוקה באו אלי אבל נביאי ישראל מיד וירא ויקרא א"ר יוסי אין הקב"ה נגלה על אומות העולם אלא בלילה בשעה שדרך בני אדם פרושים זה מזה דכתיב (איוב ד) בשעיפים מחזיונות לילה בנפול וגו' (שם) ואלי דבר יגונב וגו' ר"ח בר פפא ורבנן ר"ח ב"פ אמר משל למלך שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל את הוילון עד שרואהו פנים אל פנים ומדבר עמו אבל לאחרים אינו עושה כן אלא מדבר עמהם ומחיצת הוילון פרוסה ואינן רואין אותו ורבנן אמרי משל למלך שהיה לו אשה ופלגש כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמונים כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם אלא בלילה שנאמר (בראשית כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שם לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (במדבר כב) ויבא אלהים אל בלעם לילה אבל נביאי ישראל ביום שנאמר (בראשית יח) והוא יושב פתח האהל כחום היום (שמות ו) ויהי ביום דבר יי אל משה (במדבר ג) ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה וגו': יד מה בין משה לכל הנביאים רבי יהודה ב"ר אלעאי ורבנן ר"י אומר מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים הה"ד (יחזקאל מג) וכמראה המראה אשר ראיתי וגו' ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת שנאמר (במדבר יב) ומראה ולא בחידות רבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת הה"ד (הושע יב) ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת הה"ד (במדבר יב) ותמונת ה' יביט רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו לפי שבעוה"ז שכינה נגלית על היחידים אבל לע"ל (ישעיה י) ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר: טו ד"א ויקרא אל משה וידבר ה' מיכן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו תדע לך שכן צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים ונתעסק במלאכת המשכן ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר (ויקרא א) ויקרא אל משה וידבר להלן הוא אומר (שמות ג) וירא ה' כי סר לראות וגו' בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדיבור באהל מועד אין כאן הפסקה בסנה מלה"ד למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אלא מבחוץ אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו שמחים כשהוא מצוה את השליח אינו מצוהו אלא מבפנים כמי שהוא מושיבו בין ברכיו וביד אדם על בנו לכך נאמר ויקרא אל משה.
פ
רשה ב
ב הבן יקיר לי בכל מקום שנא' לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעולם הבא בכהנים כתיב (שמות מ) וכהנו לי בלוים כתיב (במדבר ח) והיו לי הלוים בישראל כתיב (ויקרא כה) כי לי בני ישראל בתרומה כתיב (שמות כה) ויקחו לי בבכורות כתיב (במדבר ג) כי לי כל בכור בסנהדרין כתיב (שם יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל בארץ ישראל (שמות יט) כי לי כל הארץ בירושלים (מלכים א יא) העיר אשר בחרתי לי במלכות בית דוד (שמואל א ט"ז) כי ראיתי בבניו לי מלך במקדש (שמות כה) ועשו לי מקדש במזבח (שם כ) מזבח אדמה תעשה לי בקרבנו (במדבר כ"ח) תשמרו להקריב לי בשמן המשחה (שמות ל) שמן משחת קדש יהיה זה לי הא בכ"מ שנא' לי אינו זז לא לעוה"ז ולא לעוה"ב: ג לי אפרים ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו אמר לו אפרים ראש השבטים ראש הישיבה יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך (ש"א א') בן תוחו בן צוף אפרתי (שם יז) ודוד בן איש אפרתי מבית לחם יהודה (ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים איזהו ילד שעשועים בן שתים בן שלש שנים ר' אחא בשם ר' לוי ב"ר סיסי בן ד' בן ה' שנים (שם) כי מדי דברי בו א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו א"ר יהודה ב"ר סימון אפי' בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו כי מדי דברי בו כי בודאי דיבורי בו: ד דבר אל בני ישראל רבי יודן בשם ר' ישמעאל בר נחמן משל למלך שהיו לו פרקסין והיה מצוה את עבדו ואמר לו קפלו ונערו ותן דעתך עליו אמר לו עבדו אדוני המלך מכל פרקסין שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זה אמר לו שאני מדביקו לגופי כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל (במדבר כח) צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אמור אל בני ישראל אמר לו שהן דבוקין לי הדא הוא דכתיב (ירמיה יג) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש אמר רבי אבין משל למלך שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו ואומר לו תן דעתך עליו וקפלו ונערו אמר לו אדוני המלך מכל פורפירין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה א"ל שאותו לבשתי ביום מלכותי כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל צו את בני ישראל אמור אל בני ישראל א"ל הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי (שמות טו) ה' ימלוך לעולם ועד א"ר ברכיה משל לזקן שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את תלמידו ואומר לו קפלה ונערה אמר לו אדוני המלך מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע משבעים אומות אותינטיאות שבראת בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל אמר לו שקבלו עליהם מלכותי בסיני ואמרו (שם כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אמר רבי יודן בא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד שנאמר (במדבר ח) ואתנה את הלוים נתונים וגו': ה אמר ר"ש בן יוחאי משל למלך שהיה לו בן יחידי בכל יום ויום היה מצוה את בן ביתו אכל בני או שתה בני אזל לבית הספר אתא מבית הספר כך בכל יום ויום היה הקב"ה מצוה את משה ואומר לו אמור אל בני ישראל צו את בני ישראל אמר רבי יהודה בר סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך ועבר אחד עליו אמר לו מה אתה עושה אמר לו אני עושה עטרה למלך אמר לו כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע זמרגדין קבע מרגליות קבע למה שעתיד לינתן בראשו של מלך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח לגדלן ולפארן פאר למה שאני עתיד להתפאר בהם שנא' (ישעיה מט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר: ו רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף הכתובים חלקו כבוד לישראל כמה דתימא (ויקרא א) אדם כי יקריב מכם אבל כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי ראה מה כתוב (שם יג) אדם מכם כי יהיה בעור בשרו אין כתיב כאן אלא כי יהיה בעור בשרו רבי שמואל בר נחמן אמר תרתין שטין (דברים טו) אפס כי לא יהיה בך אביון כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי (שם) כי לא יחדל אביון מקרבכם אין כתיב כאן אלא מקרב הארץ רבי שמואל בר נחמן אמר שיטה אחרת ואלה יעמדו לקלל את העם אין כתיב כאן אלא (שם כז) ואלה יעמדו על הקללה אבל בברכה כתוב (שם) אלה יעמדו לברך את העם רבי ברכיה ור' חלבו ור' אמי בשם ר' אלעאי אמרו ולא עוד אלא שכשהפורענות באה לעולם צדיקים כובשין אותה שנאמר ואלה יעמדו על הקללה: ז א"ר ברכיה א"ל הקב"ה לאדם זה אדם יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזילות ומן החמסים אף אתה לא תקריב מן הגזילות ולא מן החמסים ואם עשית כן (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר: ח ד"א אדם זה לשון חבה ולשון אחוה ולשון ריעות אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל בן אדם בן אנשים כשרים בן צדיקים בן גומלי חסדים בן שמבזין את עצמן על כבודו של מקום ועל כבודן של ישראל כל ימיו ד"א בן אדם למה"ד למלך בשר ודם שמרדה עליו אשתו ובניו עמד ודחפן מביתו והוציאן לחוץ לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה אמר לו בן פלוני בא ואראך ביתי ובית שכונתי שיש לי חוץ מאמך כלום פיחת כבודי ושכונתי אף על פי שאמך עומדת מבחוץ כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן שנאמר (יחזקאל א) ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש (שם) היה היה דבר ה' זו שיטה ראשונה ובשניה הוא אומר (שם) והנה רוח סערה באה מן הצפון מאחר שהראהו כל המרכבה אמר לו בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם כלום פיחת כבודי ובית שכינתי לכם שנאמר (שם מג) ואם נכלמו מכל אשר עשו צורות הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים ק' ק' ק' משקיעת החמה ועד יציאתה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ואין צ"ל ע' לשון שבארץ מפני מה אתם עושים דברים המכוערים דברים שאינן ראוין מכעיסים אתכם ביסורין הבאים עליכם אבל מה אעשה הריני עושה למען שמי הגדול שנקרא עליכם שנא' (שם כ) ואעש למען שמי לבלתי החל וגו': ט אדם כי יקריב מכם (ויקרא א) למה לא נאמר איש כמ"ש להלן דבר אל כל עדת בני ישראל איש כי יקריב אף כאן יאמר הכתוב ויקחו לכם איש בקר או צאן למה נאמר אדם להביא את הגר מכם פרט לגוי שהוא מביא עולה אמר רשב"ג שבעה דברים התקינו בית דין הגדול וזה אחד מהם גוי שהביא עולתו ממדינת הים אם הביא נסכים עמה קריבין נסכים משלו ואם לאו קריבין משל צבור ותנאי ב"ד הוא כהן גדול שמת מנחתו קריבה משל צבור ר' יהודה אומר משל יורשים ושלימה היתה קריבה על המלח ועל העצים אמר רשב"ג פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרוע אמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך מז' דורות ואילך יכולין אומות העולם לומר לא נתנה לנו תורה ועדיין לא העידו בנו מפני מה אנו יורדין לגיהנם אמרתי לו בני כך שנו חכמים במשנה גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור מן הבהמה מן הבקר וגו' אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן מכאן אמרו מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל כדי להכניסן תחת כנפי השכינה חוץ מן המומר והמנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא: י מן הבקר ומן הצאן ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים אדם העלה שור ע"ג המזבח שנאמר (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר נח קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית ח) ויבן נח מזבח לה' אברהם קיים את התורה כולה שנא' (שם כו) עקב אשר שמע אברהם וגו' שהוא עשה קרבן והקריב איל יצחק קיים מה שכתוב בתורה והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח יעקב קיים מה שכתוב בתורה שנא' (שם לג) ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר וגו' יהודה קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שם לח) בא אל אשת אחיך וגו' יוסף קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (שמות כ) כבד את אביך וגו' לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותה מאליהן לפיכך אהבם הקב"ה אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול עליהם הוא אומר (תהלים קיט) אשרי תמימי דרך וגו' ואמר (דברים לב) הצור תמים פעלו ואמר (תהלים יח) האל תמים דרכו: יא ושחט את בן הבקר וגו' ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה' אמרו בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקדוש ברוך הוא ב' כבשים אחד של שחרית ואחד של ערבית וכל כך למה שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקב"ה עקידת יצחק מעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר הקדוש ברוך הוא עקידת יצחק שנאמר צפונה לפני ה' ד"א צפונה לפני ה' כנגד מעשיהם של אברהם יצחק יעקב שהם צפונים לפניו ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה שנאמר (שיר ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך אברהם יצחק ויעקב ישנים עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים חדשים שנאמר חדשים גם ישנים חבורתו של משה וחבורתו של יהושע וחבורתו של דוד ושל חזקיה ישנים חבורתו של עזרא ושל הלל ושל רבי יוחנן בן זכאי ושל רבי מאיר וחבריו חדשים ועליהם הוא אומר חדשים גם ישנים: יב בשור הוא אומר (ויקרא א) וכרעיו ירחץ במים והקטיר ובאיל הוא אומר והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב מה בין איל לשור שור חסר שתי וערב איל אין חסר שתי וערב אמרו חכמים למדנו הקרבה לשור מן האיל והקרבה לאיל מן השור אמר להם רבותי עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד אמרו לו אמור אמר להם רבותי י"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח לזה עולה ולזה עולה לזה חטאת ולזה חטאת (לזה אשם ולזה אשם) לזה זבח שלמים ולזה זבח שלמים ונאמר להלן הקרבה בשור ואיל וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר בשור כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינן ראויים אביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והריני עמו ברחמים ומקבלני בתשובה לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור.
פרשה ג
ב נפש כי תקריב קרבן מנחה לה' (תהלים כב) יראי ה' הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו יראי ה' אריב"ל אלו יראי שמים רבי ישמעאל בר נחמן אמר אלו גירי צדק רבי חזקיה ורבי אבהו בשם ר"א אמרי אם באין הן גירי צדק לעולם הבא אנטונינוס בא בראש כולן ומה ת"ל כל זרע יעקב כבדוהו אלו אחד עשר שבטים א"כ למה נאמר כל זרע ישראל א"ר בנימין בר לוי זה שבט בנימין שבא באחרונה כתיב (שם) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסו אצל הדיין א' עני ואחד עשיר אצל מי הדיין הופך את פניו לא אצל העשיר ברם הכא (שם) ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע ר' חגי גזר תעניתא נחית מטרא אמר לאו משום דאנא כדי אלא משום דכתיב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני וכשם שלא בזה את תפלתו כך לא בזה את קרבנו שנאמר נפש כי תקריב וגו': ג יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נה) אמר רבי ביבי בר אביא כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים צריך לומר מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי הה"ד יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו' ר' יצחק ור' יוסי בר חנינא ר' יצחק אמר כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה ר' יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה (שם) וישב אל ה' וירחמהו רבנן ור"ש בן יוחאי רבנן אמרי כל הכפרות הראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אע"ה חוץ מעשירית האיפה ורשב"י אומר אף עשירית האיפה הראה לו הקב"ה לא"א נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה מה אלה האמור כאן עשירית האיפה אף אלה האמור להלן עשירית האיפה (שם) ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא אף הקדוש ברוך הוא וויתר לנו סליחה אחת משלו ואיזו זו עשירית האיפה: ד נפש כי תקריב קרבן מה כתיב למעלה מן הענין (ויקרא א) והסיר את מראתו בנצתה א"ר תנחומא בר חנילאי העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסין אמר הקב"ה הואיל והזפק הזה מלא גזילות וחמסין אל יקרב לגבי המזבח לכך נאמר והסיר את מראתו אבל בהמה גדילה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד לא מן הגזלות ולא מן החמסין לפיכך היא מקריבה כולה לכך נאמר (ויקרא א) והקריב הכהן (והקטיר) את הכל המזבחה לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה מפומא לוושטא מוושטא לאיסטומכא מאיסטומכא להמסיסא מהמסיסא לבית כסיא מבית כסיא לכרסא מכרסא לבי מעיה מבי מעיה לכרוכת קטינא ומכרוכת קטינא לכרוכת עוביא ומכרוכית עוביא לסניא דיבי ומסניא דיבי לפטטרכה ומפטטרכא לברא בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה: ה ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל (שם) א"ר יוחנן ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו ואת אמרת והקטיר הכהן את הכל המזבחה וכל כך למה אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לכהן הקרב את אלו אמר לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום א"ל אדוני כהן גדול ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי נטלן והקריבן נראה לו לאגריפס בחלום קרבן של עני קדמך שלח ואמר לכהן גדול לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום א"ל אדוני המלך בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לי הקרב אלי את אלו אמרתי לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום אמר ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי לא היה לי להקריבן א"ל יפה עשית כל מה שעשית מעשה בשור אחד שהיו מושכין לקרבן ולא נמשך בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלה וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן נראה לבעל השור בחלומו קרבנו של עני קדמך מעשה באשה אחת שהביאה קומץ של סולת והיה כהן מבזה עליה ואמר ראו מה הן מקריבות מה בזה לאכול מה בזה להקריב נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה והרי דברים ק"ו ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו נפש מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה וכמה כאלו נפש הקריב: ו והביאה אל בני אהרן (ויקרא ב) תני ר' חייא ואפילו רבות א"ר יוחנן (משלי יד) ברוב עם הדרת מלך וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה מסלתה ולא כל סולתה משמנה ולא כל שמנה הרי שהביא מנחתו מגולה מאספמיא וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר אמר אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה והכל מפייסין אותו ואומרים לו ומה אם זה שלא נצטער אלא שני פסיעות בין האולם למזבח זכה לאכול אתה שנצטערת כל הצער הזה עאכ"ו ולא עוד אלא והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו רבי חנינא בר אבא אזל לחד אתר אשכחא הדין פסוקא ראש סדרא והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו מה פתח עלה (תהלים יז) ממתים ידך ה' ממתים מחלד ממתים ידך ה' מה גבורים הם אלו שנטלו חלקן מתחת ידך ה' ואיזה זה שבטו של לוי ממתים מחלד אלו שלא נטלו חלק בארץ חלקם בחיים אלו קדשי מקדש וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול ישבעו בנים כל זכר בבני אהרן יאכלנה והניחו יתרם לעולליהם והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו אהרן זכה לבנים בין כשרים בין פסולים שנאמר (מלאכי ב) בריתי היתה אתו החיים והשלום שהיה רודף שלום בישראל (שם) ואתנם לו מורא ויראני שקיבל עליו דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע מה ת"ל מפני שמי נחת אמרו בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה השיבה רוח הקודש ואומר לו (תהלים קלג) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש וגו' כטל חרמון שיורד וגו' מה הטל אין בו מעילה אף השמן אין בו מעילה כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכי שני זקנים היו לאהרן ואת אמרת הזקן זקן אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן הי' שמח כאלו על זקנו ירד (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור בשלום ובמישור הלך אתי שלא הרהר אחר דרכי המקום כדרך שלא הרהר אבינו אברהם ורבים השיב מעון שהשיב פושעים לתלמוד תורה וכן הוא אומר (שיר א) מישרים אהבוך מה כתיב בו בסוף (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו': ז שתי מנחות הן אם מנחה על המחבת ומנחה מרחשת ובשתיהן הוא אומר והבאת את המנחה מה בין מחבת למרחשת שזו תבלל בשמן וזו תעשה בשמן כל צרכה ואמרו חכמים במשנה מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין מחבת צפה מעשיה קשין כדי שלא יאמר אדם אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין ואביא מנחה על מחבת ואהיה אהוב לפני המקום אמר לו הקדוש ברוך הוא בני מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה שאין שמן אלא תורה ואין שמן אלא מעשים טובים וכן הוא אומר (שיר א) לריח שמניך טובים שמן וגו' שכרנו שבאנו ללמוד תורה שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי ואין קולו נשמע לכך נאמר שמן תורק שמך על כן וגו' ואפילו אומות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדיעה והשכל מגיעים לגופה של תורתך היו אוהבים אותך אהבה גמורה בין כשהוא טוב בין כשהוא רע להם לכך נאמר עלמות אהבוך קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ עומד שנה ולא קרא עדיין בחוץ עומד קרא ושנה ולא שימש עדיין ת"ח דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה שנאמר (ירמיה לא) כי אחרי שובי נחמתי אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש ת"ח אפילו מת עליו או נהרג עליו הרי הוא בשמחה לעולם לכך נאמר על כן עלמות אהבוך מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין כיצד יש בו באדם תורה יהיה נזהר שלא יבא לידי עון וחטא אמר לו הקב"ה ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה עליו הכתוב אומר (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש ואומר (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה' ואומר (שם קב) תפלה לעני כי יעטוף ברוך מי שאמר והיה העולם אמן אמן אמן.
פרשה ד
ב ד"א נפש כי תחטא וגו' זש"ה (קהלת ו) כל עמל אדם לפיהו א"ר שמואל בר אמי מה שסיגל אדם מצות ומעשים טובים אינו מספיק להבל היוצא מפיו (שם ) וגם הנפש לא תמלא רבי ברכיה ור' קרציפא בשם ר' יוחנן אמרין כפיטורין היוצאין מן הושט ור' חנינא אמר כציפורין היוצא מן הושט שמואל אמר כסילן רטוב והפוך היוצא מן הושט א"ר שמואל בר יצחק כל מה שסיגל אדם מצות ומעשים טובים לפיו ולא לפי בנו ולא לפי בתו ורבנן אמרי לפיהו ולא לריח רע לפי שהנפש הזו יודעת כל שיגיעה לעצמה יגיעה לפיכך אינה שביעה למצות ומעשים טובים א"ר לוי משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים אע"פ שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו למה לפי שהיא בת מלכים כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו למה שהיא מלמעלה ג' כפויי טובה הן הארץ והאשה והנפש הארץ שנאמר (משלי ל) ארץ לא שבעה מים האשה מנין (שם) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און הנפש מנין (קהלת ו) גם הנפש לא תמלא שלשה נוטלין בשופע ונותנין בשופע הארץ והים והמלכות אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי ששה פעמים כתיב כאן נפש כנגד ששת ימי בראשית א"ל הקב"ה לנפש כל מה שבראתי בששת ימי בראשית לא בראתי אלא בזכותך ואת יוצאת וחוטאת נפש כי תחטא: ג ד"א נפש כי תחטא (משלי יט) גם בלא דעת נפש לא טוב אמר רבינא בר אבינא משל לאורח שהי' רגיל לבא עם הנץ החמה ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה בלא ידע בלא טוב ואלו ידע ושימש עאכ"ו ולא עוד אלא (שם) ואץ ברגלים חוטא ר' יצחק בר שמואל בר מרתא בשם רב משל לאחד שהיו לפניו שתי חנויות אחת מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ושכח ולקח מזו שמוכרת בשר נבילה בלא ידע בלא טוב אלו ידע ולקח עאכ"ו ולא עוד אלא ואץ ברגלים חוטא ר' יוחנן פתר קרא לענין שבת היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ושכח והלך בזה שהיה מלא קוצים וצרורות בלא ידע בלא טוב עאכ"ו אם ידע והלך ואץ ברגלים חוטא ד"א גם בלא דעת נפש ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר בחטאות ובאשמות אסורות בנדרים ובנדבות מותר רשב"ל אמר אף בנדרים ונדבות אסור ד"א גם בלא דעת אלו שגגות ואץ ברגלים חוטא אלו הזדונות תדע לך שהיא שגגה והוא עושה אותה חטאת נפש כי תחטא בשגגה: ד עשרה דברים משמשין את הנפש הושט למזון והקנה לקול והכבד לחימה והריאה לשתיה המסס לטחון והטחול לשחוק והקיבה לשינה והמרה לקנאה והכליות מחשבות והלב גומר והנפש למעלה מכלם אמר הקדוש ברוך הוא אני עשיתיך למעלה מכלן ואת יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת: ה דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא וגו' תני ר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות והושיב בו המלך שומרים אחד חיגר ואחד סומא ואמר להן הזהרו על בכורות הנאות האלו לימים אמר חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס אמר לו סומא הבא ונאכל אמר לו חיגר וכי יכולני להלך אמר סומא וכי רואה אני רכב חיגר ע"ג סומא ואכלו את הבכורות והלכו וישבו להם איש במקומו לימים נכנס המלך באותו פרדס אמר להן היכן הם הבכורות הנאות אמר לו סומא אדוני המלך וכי רואה אני אמר לו חיגר אדוני המלך וכי יכול אני להלוך אותו המלך שהיה פיקח מה עשה להן הרכיב חיגר ע"ג סומא והתחילו מהלכין אמר להן כך עשיתך ואכלתם את הבכורות כך לע"ל הקב"ה אומר לנפש מפני מה חטאת לפני אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני מה חטאתי לפניך אומר לגוף מפני מה חטאת לפני אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה משע' שיצתה ממני כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך שמא חטאתי לפניך מה הקדוש ברוך הוא עושה להן מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד שנאמר (תהלים נ) יקרא אל השמים מעל וגו' יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה ואל הארץ להביא את הגוף לדין עמו תני ר' חייא משל לכהן שהיה לו שתי נשים אחת בת כהן ואחת בת ישראל ומסר להן עיסה של תרומה וטמאוה אמר להן מי טמא את העיסה זו אומרת זו טמאתו וזו אומרת זו טמאתו מה עשה הכהן הניח לבת ישראל והתחיל מדיין עם הכהנת אמרה לו אדוני כהן מפני מה אתה מניח את בת ישראל ומדיין עמי והלא לשנינו מסרתה כאחת אמר לה זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה אבל את בת כהנת ואת למודה מבית אביך לפיכך אני מניח את בת ישראל ומדיין עמך כך לע"ל הנפש והגוף עומדין בדין מה הקב"ה עושה מניח הגוף ומדיין עם הנשמה והיא אומרת לפניו רבון העולמים שנינו כאחת חטאנו מפני מה אתה מניח את הגוף ומדיין עמי אמר לה הגוף מן התחתונים הוא ממקום שהן חוטאין אבל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפני לפיכך אני מניח את הגוף ומדיין עמך: ו תני חזקיה (ירמיה נ) שה פזורה ישראל נמשלו ישראל לשה מה שה הזה לוקה על ראשו או בא' מאבריו וכל אבריו מרגישין כך הן ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין (במדבר טז) האיש אחד יחטא תני רשב"י משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו אמרו לו חבריו מה אתה יושב ועושה אמר להם מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח אמרו לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה כך אמר איוב (איוב יט) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי אמרו לו חביריו (שם לד) כי יוסף על חטאתו פשע בינינו יספוק אתה מספיק בינינו את עונותיך א"ר אלעשא גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה כתיב בתורתכם (שמות כג) אחרי רבים להטות אנו מרובים מכם מפני מה אין אתם משוין עמנו בע"ז אמר לו יש לך בנים אמר לו הזכרתני צרתי אמר לו למה אמר לו הרבה בנים יש לי בשעה שהן יושבין על שולחני זה מברך לאלהי פלוני וזה מברך לאלהי פלוני ואינם עומדים משם עד שמפצעין את מוחין אלו את אלו אמר לו ומשוה אתה עמהן אמר לו לא אמר לו עד שאתה משוה אותנו לך השוה את בניך נדחף והלך לו כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזה דחית בקנה רצוץ לנו מה אתה משיב א"ל בעשו כתיב ביה שש נפשות וכתיב בו נפשות הרבה דכתיב (בראשית לו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו וביעקב שבעים נפש וכתיב ביה נפש א' דכתי' (שמות א) ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו' אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה כתיב ביה נפשות הרבה אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת ויהי כל נפש וגו': ז רבי יוחנן וריב"ל ר' יוחנן אמר ה' פעמים אמר דוד ברכי נפשי את ה' כנגד חמשה ספרי תורה ריב"ל אמר כנגד חמשה עולמות שאדם רואה (תהלים קג) ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו בשעה שהוא נתון במעי אמו (שם) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו בשעה שהוא יוצא ממעי אמו אמר לה לא תנשיי גמליי טבייה דגמליה עמך (שם) ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו (שם ) ברכי נפשי את ה' בשעה שעומד על קומי שלו ויוצא לפרגמטיא (שם קד) ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד בשעת פטירתו של אדם מן העולם ואחת לע"ל (שם) יתמו חטאים מן הארץ וגו' (שם) ברכי נפשי את ה' הללויה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן אמר מאה ועשרים מזמורים אמר דוד ולא חתם בהם הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו': ח וכי מה ראה דוד להיות מקלס בנפשו להקדוש ברוך הוא אלא אמר הנפש הזו ממלא את הגוף והקב"ה ממלא את עולמו שנא' (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ וגו' תבא הנפש שהיא ממלאה את הגוף ותשבח להקדוש ברוך הוא שהוא ממלא את כל העולם הנפש הזאת סובלת את הגוף והקב"ה סובל את עולמו שנאמר (ישעיה מו) אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול תבא הנפש שסובלת את הגוף ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא סובל את עולמו הנפש מבלה את הגוף והקב"ה מבלה את עולמו תבא הנפש שהיא מבלה את הגוף ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא מבלה את עולמו שנאמר (תהלים קב) המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו הנפש הזאת יחידה בגוף והקב"ה יחיד בעולמו תבא הנפש שהיא יחידה בגוף ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא יחיד בעולמו שנאמר (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד הנפש הזאת איננה אוכלת בגוף והקב"ה אין לפניו אכילה תבא הנפש שאינה אוכלת בגוף ותקלס להקדוש ברוך הוא שאין לפניו אכילה שנאמר (תהלים נ) האוכל בשר אבירים וגו' הנפש הזו רואה ואינה נראה והקב"ה רואה ואינו נראה תבא הנפש שהיא רואה ואינה נראה ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא רואה ואינו נראה שנאמר (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ הנפש הזו טהורה בגוף והקב"ה טהור בעולמו תבא הנפש שהיא טהורה בגוף ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא טהור בעולמו שנאמר (חבקוק א) טהור עינים מראות ברע הנפש הזאת אינה ישינה בגוף והקב"ה אין לפניו שינה תבא הנפש שאינה ישינה בגוף ותקלס להקדוש ברוך הוא שאין לפניו שינה שנאמר (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן
פרשה ה
ב ד"א והוא ישקיט ומי ירשיע נתן שלוה לסדומיים מי בא וחייבן ומה שלוה נתן להם (שם כח) ארץ ממנה יצא לחם (שם) מקום ספיר וגו' נתיב לא ידעו עיט ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאונה הדין בר הדיא הוא צופה מאכלו מי"ח מיל וכמה הוא פרוסה ר"מ אומר ב' טפחים ר' יהודה אומר טפח ר' יוסי אומר ב' וג' אצבעות כיון דהוה קאי על אילניא דסדום לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילנייא מקום ספיר כשהיה א' מהן הולך אצל הגנן ונותן לו ירק באיסר היה מוצא בעפרו זהב כדכתיב (שם) ועפרות זהב לו כיון שאמרו (שם כא) מה שדי כי נעבדנו (שם לד) ויסתר פנים ומי ישורנו שהסתיר פניו מהם מי א"ל לא עשית כשורה במה הסתיר פניו מהם המטיר עליהן גפרית ואש (בראשית יט) וה' המטיר על סדום וגו': ג ד"א והוא ישקיט נתן שלוה לי' שבטים מי בא וחייבן מה שלוה נתן להם (עמוס ו) הוי השאננים בציון זה שבט יהודה ובנימין והבוטחים בהר שומרון אלו העשרה שבטים נקובי ראשית הגוים שהן באין מב' ראשי הגוים משם ומעבר או"ה בשעה שהן יושבין בשלום אוכלין ושותין ומשתכרין ומתעסקין בדברי תפלות מה הן אומרים מי חכם כבלעם ומי עשיר כהמן ומי גבור כגלית ואח"כ יבאו להם בית ישראל ואומר להם אחיתופל לא היה חכם קרח לא היה עשיר שמשון לא היה גבור (שם) עברו כלנה וראו זו קטיספון (שם) ולכו משם חמת רבה זו חמת של אנטוכיא ורדו גת פלשתים אלין תלוליא דפלסטיני הטובים מן הממלכות האלה אם רבה גבולם מגבולכם (עמוס ו) המנדים ליום רע ליומא של גלות (שם) ותגישון שבת חמס הגשתם עצמכם לישב אצל החמס זה עשו כד"א (עובדיה א) מחמס אחיך יעקב השוכבים על מטות שן על ערסין דפילי וסרוחים על ערסותם שהן מסריחים מטותיהם בעבירות ד"א וסרוחים על ערסותם אלו קטיות משופעות שהיה לכל אחד ואחד כד"א (שמות כו) וסרח העודף אוכלים כרים מצאן כשהיה אחד מהן מבקש לאכול גדי היה מושך כל העדר לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושחטו וכשהוא מבקש לאכול עגל היה מושך כל הבקרים לפניו ועומד עליו ושחטו הה"ד (עמוס ו) ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק הפורטים על פי הנבל שהיו פורטים פיהם בדברי נבלות מה היו אומרים כלום אמר דוד שירה אלא בנבל הה"ד (שם ) כדויד חשבו להן השותים במזרקי יין רב ור' יוחנן ורבנן רב אמר קלודיא רבי יוחנן אמר בכוסות קטנים ורבנן אמרי כוסות שיש להן זרבוביות ומהיכן היו שותין את היין רבי אבהו בשם רבי חנינא אמר מפתוגתא שהיה יינם מפתה את הגוף לזנות ורבנן בשם רבי חנינא אמרי מפלוגתא שעל יינם נתפתו וגלו עשרת השבטים (שם) וראשית שמנים ימשחו ר' יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אסטקטון רבי ינאי אמר זה שמן אנפיקינון שהוא משיר את השער ומצהיר את הגוף ואחר כל השבח הזה לא נחלו על שבר יוסף לכן עתה יגלו בראש גולים וסר מרזח סרוחים מהו מרזח סרוחים א"ר אייבו י"ג דימסיאות היה לכל שבט ושבט וא' לכלם וכיון שגרמו העונות ובאו לידי עבירות ומעשים רעים נטלו כולן ולא נשתייר להן אלא זו בלבד להודיע כמה חטא גורם לקיים מה שנאמר (ירמיה ה) עונותיכם הטו אלה וגו' (איוב לד) ויסתר פנים ומי ישורנו וכשהסתיר פניו מהן מי א"ל לא עשית כשורה ובמה הסתיר פניו מהן העלה עליהם את סנחריב שנאמר (ישעיה לו) ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיה וגו' מהו ויתפשם ר' אבא בר כהנא בשם ר' שמואל בר נחמן אמר ג' גזרי דינין נחתמו באותו היום נתחתם גזר דין של י' שבטים ליפול ביד סנחריב ונחתם גזר דינו של סנחריב ליפול ביד חזקיה ונחתם גזר דינו של עוזיה שילקה בצרעת ועל גוי ועל אדם יחד גוי זה סנחריב דכתיב ביה (יואל א) כי גוי עלה על ארצי אדם אלו ישראל דכתיב בהון (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם יחד זה עוזיה המלך שלקה בצרעת שנאמר (ד"ה ב כו) ויהי עוזיהו המלך מצורע ולא כדיני בשר ודם דינין של הקב"ה מלך בשר ודם לציבור נושא פנים וליחיד אינו נושא פנים ברם הכא אמר הקדוש ברוך הוא אם הכהן המשיח והקריב פר אם כל עדת ישראל ישגו והקריבו פר בן בקר: ד מתן אדם ירחיב לו (משלי יח) מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ורבי עקיבא שהלכו לחולות אנטוכיא לעסק מגבת צדקה לחכמים והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן והוה יהיב פרנסה בעין טובה פעם אחד ירד מנכסיו וראה רבותינו שם ונתכרכמו פניו הלך לו אצל אשתו אמרה לו אשתו מפני מה פניך חולניות אמר לה רבותי כאן ואיני יודע מה לעשות אשתו שהית' צדקת ממנו אמרה לו לא נשתייר לנו אלא שדה פלוני בלבד לך מכור חציה ותנה להן הלך ומכר חציה ונתנה להן נתפללו עליו ואמרו המקום ימלא חסרונך לאחר ימים הלך לחרוש בחצי שדהו עם כשהוא חורש נפתחה הארץ לפניו ונפלה פרתו שם ונשברה רגלה ירד להעלותה והאיר הקב"ה עינו ומצא שם סימה אמר לטובתי נשברה רגל פרתי בחזירת רבותינו לשם שאלו עליו ואמרו מה אבא יודן עביד אמר להון הוא אבא יודן דעבדי אבא יודן דעיזיין אבא יודן דגמלי אבא יודן דתורי מן יכול למחמי סבר אפויא דאבא יודן כיון ששמע יצא לקראתן אמרו ליה מה אבא יודן עביד אמר להן עשתה תפלתכם פירות ופרי פירות אמרו לו חייך אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך לך כתבנו בראש נטלוהו והושיבוהו אצלן וקראו עליו זה הפסוק מתן אדם ירחיב לו רשב"ל אזל לבוצרה והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן רמאי וחס ושלום לא הוה רמאי אלא דהוה מרמי במצוותה כד הוין פסקין כל עמה הוה פסיק כל קבל כולהון נטלו רשב"ל והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו ר' חייא בר אבא עביד פסיקה למתן בבי מדרשא דטבריא והוה תמן חד בר נש מן בנו דסילכא ופסק חדא ליטרא דדהב נטלו ר' חייא בר אבא והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו א"ר אבהו כתיב (דברים יב) השמר לך פן תעזוב את הלוי וכתיב בתריה (שם) כי ירחיב ה' את גבולך וכי מה ענין זה לזה אלא אמר הקדוש ברוך הוא לפי מתנותיך מרחיבין לך רבי אחא בשם ר' הושעיא עבד מביא פר ורבו מביא פר העבד קודם לרבו דתנן תמן פר המשיח פר העדה עומדים פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו: ה גופא אם הכהן המשיח וגו' זה שבנא דכתיב ביה (ישעיה כב) לך בוא אל הסוכן וגו' אמר ר' אלעזר כהן גדול היה ר' יהודה אומר אמרכל היה על דעתיה דר' אלעזר דאמר כהן גדול היה והלבשתיו כתנתך על דעתיה דר' יהודה ברבי דהוה אמר אמרכל היה (שם) וממשלתך אתן בידו תני ר' חייא למה הוא קורא אותו אמרכל שהיה מר לכל אמר רבי ברכיה מן הדא סכנין הוה ועלה ונתמנה קומיה איספיסריאן בבה"ק הוא שהנביא מקנתרו ואומר (שם כב) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר אמר לו גלויי בר גלויי איזה כותל בנית כאן איזה עמוד העמדת כאן אפילו איזה מסמר קבעת כאן מכאן א"ר אלעזר צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות כדי שיזכה ויקבור באותו מקום כי חצבת לך פה קבר עשאו כמין שובך ונתן קברו עליו (שם) חוצבי מרום קברו ר' שמואל בשם מר עוקבן אמר ממרום נחצב עליו שלא תהיה לו קבורה בא"י (שם) חוקקי בסלע משכן לו ארון הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר טלטול אחר טלטול ארשב"נ כהדין תרנגולא דהוה גלה ואזל מן אתר לאתר (שם) ועוטך עטה שלקה בצרעת כמה דתימא (ויקרא יג) ועל שפם יעטה (ישעיה שם) צנף יצנפך צניפה גלות בתר גלות (שם ) כדור מה הכדור הזה שמתלקט בידים ואין מגיע לארץ כך הוא אל ארץ רחבת ידים זו כספיא שמה תמות ושמה מרכבות כבודך על דעתיה דר"א דהוה אמר כה"ג היה שהיה נהנה מן הקרבנות על דעתיה דר"א ברבי דהוא אמר אמרכל היה שהיה נהנה מן ההקדשות קלון בית אדוניך על דעתיה דר"א שהיה כה"ג שהיה מבזה את הקרבנות על דעתיה דר"י ברבי שאמר אמרכל היה שהיה מבזה את ב' אדוניו ואיזה זה ישעיהו וחזקיהו רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר מה עשו שבנא ויואח נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב מה כתבו בה אנו וכל בנ"י מבקשים להשלי' לך ישעיה וחזקיה אין מבקשים להשלים לך והוא שצפה דוד ברוח הקדש ואמר (תהלים יא) כי הנה הרשעים ידרכון קשת זה שבנא ויואח כוננו חצם על יתר על מתחי גירא לירות במו אופל לישרי לב לשני ישרי לב ואיזה זה ישעיה וחזקיה: ו ד"א אם הכהן המשיח יחטא הכהן משיח מכפר וצריך כפרה תני ר' חייא הואיל ומשיח מכפר וציבור מתכפר מוטב שיקדים מכפר למתכפר דתנן (ויקרא טו) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו ד"א אם הכהן המשיח יחטא וכהן המשיח חוטא א"ר לוי עלובה היא מדינתא דאסיא פודגריס ודאיקוטטא בחדא עינא וסניגוריא מקטרג בדיני נפשות לאשמת העם לאש מת העם משל לשושטה של דוב שהיה אוכל סדורים של דוב אמר המלך הואיל והוא אוכל סדורים של דוב תאכלנו הדוב כך אמר הקב"ה הואיל והוא נהנה מן ההקדשות תאכלנו האש א"ר אייבו מעשה בטבח אחד בציפורי שהיה מאכיל את ישראל נבילות וטריפות פעם אחת עיוה"כ אכל ושתה ונשתכר ועלה לראש הגג ונפל ומת התחילו הכלבים מלקקין את דמו אתון ושיילון לר' חנינא מהו לאעברא יתיה מן קדמיהון אמר להון כתיב (שמות כב) ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו זה שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל נבילות וטריפות ארפון להון מדידהון אינון אכלין והביא את הפר אל פתח אהל מועד א"ר יצחק משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון ובקלוסין נאה אמר המלך הניחו אותו על פתח פלטין כל שיצא ונכנס יהא רואה אותו כך והביא את הפר אל פתח אהל מועד (ויקרא ד): ז וסמכו זקני העדה את ידיהם (שם) א"ר יצחק אומ"ה אין להם סומכין שנא' (יחזקאל ל) ונפלו סומכי מצרים ישראל יש להן סומכין שנאמר וסמכו זקני העדה אומות העולם נקראו עדה שנאמר (איוב טו) כי עדת חנף גלמוד ישראל נקראו עדה שנאמר וסמכו זקני העדה אומות העולם נקראו אבירים (תהלים סח) עדת אבירים בעגלי עמים וישראל נקראו אבירים (ישעיה מז) שמעו אלי אבירי לב אומות העולם נקראו אדירים (יחזקאל לב) אותה ובנות גוים אדירים וישראל נקראו אדירים (תהלים טו) ואדירי כל חפצי בם אומות העולם נקראו חכמים (עובדיה א) והאבדתי חכמים מאדום ישראל נקראו חכמים (משלי י) חכמים יצפנו דעת אומות העולם נקראו תמימים (שם א) ותמימים כיורדי בור וישראל נקראו תמימים (שם כח) ותמימים ינחלו טוב אומות העולם נקראו צדיקים (יחזקאל כג) ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם ישראל נקראו צדיקים (ישעיה ס) ועמך כולם צדיקים או"ה נקראו אישים (תהלים קמא) אישים פועלי און ישראל נקראו אישים (משלי ח) אליכם אישים אקרא או"ה נקראו גבורים (תהלים נב) מה תתהלל ברעה הגבור וישראל נקראו גבורים (שם קג) גבורי כח עושי דברו: ח תני ר"ש מה נגרין הם ישראל שהם יודעין לרצות את בוראם א"ר יודן כאילן כותאי אילין כותאי חכימין למיחסדה חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא אמר לה אית לך חד בצל תיתנון לי מן דיהבא ליה אמר לה אית בצל בלא פיתא מן דיהבא ליה אמר לה אית מיכל בלא משתי מתוך כך אכיל ושתי א"ר אחא אית איתתא דחכימא למשאל ואית איתתא דלא חכימא למשאל אית איתתא דחכימא למשאל אתיא לגבי מגירתא תרעא פתיחא מדפק ליה אמר לה שלמא עליך מגרתי מה את עבידא מה בעליך עביד ומה בנייכי עבידין אמרה לה טב נעול מתיבא לה נעול מה את בעיא אמרה לה אית ליך מקימה פלונית תתנון לי אמרה לה אין דלא חכימא למשאל אזלא לגבי מגירתא תרעא משקיף פתחה לה אמרה לה אית לך מקימה פלונית אמרה לה לאו אמר ר' חנינא אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים למשאל דחכים למשאל חמי בגרמיה דשקע באריסותיה עביד לב טב סרק שעריה מחוור מניה אפיה טבין יהיב חוטרא בידי' ועזקתא באצבעיה ואזיל לגבי מרי עבידתא והוא א"ל אתי בשלום אריס טב מה את עביד והוא א"ל טב ומה ארעא עבידא תזכי ותשבע מן פירי מה תורי עבדין תזכי ותשבע מן שמניהון מה עזים עבדין תזכי ותשבע מן גדייהון א"ל מה את בעי א"ל אית לך י' דינרין תתנון לי אמר ליה אם את בעי עשרים סב לך דלא חכים למישאל שעריה מקצץ מניה צואן אפיה בישין אזל לגבי מרי עבידתא משאיל ליה א"ל מה ארעא עבידא א"ל הלואי מעלה מה דאפקינן בגווה מה תורא עבדין אמר ליה תשישין א"ל מה את בעי אית לך עשרה דינרין תתנון לי א"ל זיל קום מה דאית לי גבך א"ר חוני דוד מאריסא טבא הוה בתחלה משורר בקילוס ואומר (תהלים יט) השמים מספרים כבוד אל א"ל השמים שמא את צריך לכלום ומעשה ידיו מגיד הרקיע א"ל שמא את צריך לכלום מזכיר והולך יום ליום יביע אומר וגו' א"ל הקדוש ברוך הוא מה את בעי אמר לו שגיאות מי יבין מן שגגתא דעבדית קמך אמר לו הא שרי לך והא שביק לך א"ל מנסתרות נקני מן טמירתא דעבדית קמך א"ל הא שרי לך והא שביק לך אמר ליה (שם) גם מזדים חשוך עבדך אלו הזדונות ואל ימשלו בי אז איתם אלו תוקפי עבירות ונקיתי מפשע רב אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם את אלוה רב ואנא חובי רברבן יאי לאל רב דשביק לחובין רברבין הדא הוא דכתיב (שם כה) למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא.
פרשה ו
כ ושמעה קול אלה הה"ד (משלי כט) חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין ומתיר את הגנבים והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי מה עשה הוציא כרוז במדינה ואמר כל עמה לקומפון מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותם לחורי' למחר הוציא כרוז ואמר כל עמא לקומפון הביא חולדות נתן לפניהן מנות וסתם את החורים והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסותמות ומחזירות את המנות למקומן לומר שאין הכל אלא מן הקבלנין הרי מן השלטון מן המעשה מנין ראובן גנב לשמעון ולוי ידע ביה א"ל אל תפרסמני ואנא יהיב לך פלגא למחר נכנסו לבהכ"נ ושמעו קול החזן מכריז מאן גנב לשמעון ולוי קאים תמן הלא נתנה תורה איפופסין והוא עד או ראה או ידע: ג גופא אל תהי שבועת שוא קלה בעיניך שהרי זכריה חמי ליה (זכריה ה) ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה מה עפה שייטא כמה דתימא (ישעיה ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה א"ר אבהו אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינן במדה הזו ואת אמר כאן זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ מהיכן יצאת מפתחו של אולם דתנן פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה אמר רב אייבו מפני מה משביעין האדם בס"ת ומביאין לפניו נודות נפוחים לומר אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות ועכשיו הוא רק מכלן כך המשביע לחבירו לשקר סוף שיצא ריקם מכל ממונו רבי אסא אמר על שקר ר' יונה אמר אפי' על אמת רבי ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דר' יונה א"ר סימון אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה הוה עובדא בבר תלמיון וסייע לר' אסי עובדא הוה דאפקיד חד גברא גבי בר תלמיון ק' דינרין אזל בעא להון מיניה א"ל מה דאפקדת בידי מסרית בידך א"ל אשתבע לי מה עביד בר תלמיון נטל חד קנה וחקקיה ויהב ביה הלין דינרין ושרי מיסמך עליה א"ל צור הדין קניא בידך ואנא משתבע לך כיון דמטי לבי כנישתא אמר מריה דהדין ביתא טבא מה דמסרת בידי מסרית בידך ההוא מן דבידיה נסתיה לקניא ואקשיה לארעא שריין הלין דינרין מתבדרין ושרי ההוא מלקט א"ל לקט לקט דמן דידך אנת מלקט (שמות כב) שבועת ה' תהיה בין שניהם שאינה זזה מבין שניהם אם המשביע משביע על שקר סופה לצאת עליו ואם הנשבע נשבע על שקר סופה לצאת עליו עובדא הוה בחדא איתתא דעלת למילש גבי מגירתא והוו ציירין בשושיפה תלתא דנרי נסבתהון ויהבת יתהון ע"ג סודרא איגבלון בלישה אפה פיתא ואזלה לה א"ל בעלה הב לי תלתא דינרים אזלת בעיא להון גבי מגירתא א"ל דלמא חמית לי הלין תלת דינרין הוויין לההיא מגירתא תלתא בנין אמרה לה תקברנה ההיא איתתא ברא אי היא ידעה בהון גרמון חובין וקברתיה אמרה אילולי דההיא איתתא חשידה בהון לא הוה קברה ליה אזלה ואמרה לה דלמא חמית לי להלין דינרים אמרה ההיא איתתא תקבור בנה אחרינא אי היא ידעה בהון גרמון חוביא ומית ברא אחרינא זמן אוחרן אמרה לה דלמא חמית לי הלין דינרין אמרה תקבור ההיא איתתא ברא תליתאה אי היא ידעה בהון גרמון חובין וקברתיה א"ל בעלה לית אנת אזיל למנחמה להדא מגירתיך נסבת תרין עגולין דפיתא ואזלת מנחמת יתה כיון דקצון עגולה נפקון הלין תלת דינרי מינה הדא דברייתא אמרין בין זכאי בין חייב לידי מומי לא תעול (זכריה ה) ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו [ואת] עציו [ואת] אבניו א"ר שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להם קפיצין שנאמר (איוב א) משוט בארץ ומהתהלך בה ברם הכא ולנה בתוך ביתו א"ר אבא בר כהנא דברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן דרכה של אש לאכול עצים שמא אבנים ברם הכא וכלתו את עציו ואת אבניו: ד ר' יוסי בר חנינא פתר קרייא בסוטה ונפש כי תחטא היא שחטאה על בעלה שהוא זנה ומפרנסה והיא הולכת ומקלקלת עם אחר (במדבר ה) ושמעה קול אלה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה והוא עד ועד אין בה או ראה ונעלם מעיני אישה ולא מעיני יבמה או ידע ונסתרה והיא נטמאה אם לא יגיד ונשא עונו אם לא תגיד לכהן וצבתה בטנה ונפלה יריכה: ה ר' פנחס פתר קריה בישראל לפני הר סיני ונפש כי תחטא (דברים ט) וארא והנה חטאתם ושמעה קול אלה (דברים ה) ואת קולו שמענו מתוך האש א"ר יוחנן קופרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרים בו א"ר יצחק מלך כשהוא משביע את לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף כלומר שכל העובר על התנאים הללו יהא הסייף הזה עובר על צוארו כך (שמות כד) ויקח משה חצי הדם ומהיכן היה יודע משה חציו של דם ר' יהודה ברבי אילעי אמר הדם נחלק מאליו ר' נתן אמר נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום בר קפרא אמר מלאך ירד בדמות משה וחלקו א"ר יצחק בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת עד כאן חציו של דם תני ר' ישמעאל בקי היה משה בהלכות דם וחלקו וישם באגנות ר' הונא בשם ר' אבין באגנת כתיב לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה אמר משה לפני הקדוש ב"ה מה נעשה בחלקך אמר לו זרוק על העם ומה נעשה בחלקם אמר לו זרוק ע"ג המזבח וחצי הדם זרק על המזבח רבי ברכיה ור' חייא בשם ר' יוסי בר חנינא הוא נשבע להן והן נשבעו לו הוא נשבע להן (יחזקאל יז) ואשבע לך ואבא בברית אתך נאם ה' אלהים והן נשבעין לו להקב"ה שנאמר (דברים כט) לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו ומנין שאין אלה אלא שבועה ר' נחמיה ורב נחמן דייפו בשם ר' יעקב דקסרין מן הדא (במדבר ה) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וכיון שעברו על תנאי הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא (ויקרא כו) אף אני אעשה זאת לכם א"ר פנחס כתיב (הושע ו) והמה כאדם עברו ברית ברם הכא כי אל אנכי ולא איש א"ר אהבה בר זעירא כתיב (איכה ב) עשה ה' אשר זמם כמה שכתוב בתורתו (ויקרא כו) ויספתי ליסרה כן עשה ח"ו אלא בצע אמרתו מה בצע אמרתו פשרה פשר ר' יעקב דכפר הנין אמר בזע פורפירה רבי ברכיה מייתי לה מן הדא (שם) והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית תני ר' חייא נקם בברית ונקם שאינו בברית איזה נקם שאינו בברית ר' עזריה ור' אחא בשם ר' יוחנן אמר זה סימוי עינים שסימו את עיני מלך יהודה שנאמר (יחזקאל יז) כה אמר ה' אלהים חי אני אם לא אלתי אשר בזה אם לא אלתי זו שבועה שנשבע לנבוכדנצר ובריתי אשר הפר זה בריתי של הר סיני ונתתיו בראשו ושאר כל הגוף לא לקה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן זה סימוי עינים שהוא תלוי בראש וכיון שגלו לבבל אמרו לנבוכדנצר (דניאל ג) נבוכדנצר לא חשחין אנחנא הן איתי אלהנא וגו' והן לא ידיע להוי לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין אמר להון הקב"ה (זכריה ט) גם את בדם בריתך נזכרתי אותו הדם שבסיני לפיכך שלחתי וגו' אין מים בו א"ר פנחס אין כאן עוד (תהלים כט) שפכו דמם כמים סביבות ירושלים והוא עד אלו ישראל (ישעיה מג) ואתם עדי נאום ה' ואני אל או ראה (דברים ד) אתה הראת לדעת או ידע וידעת היום אם לא יגיד ונשא עונו אם לא תגידו אלהותי לאומות העולם הרי אני פורע מכם אימתי (ישעיה ח) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות: ו א"ר סימון בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה ואלו הן וכי יאמרו אליכם וחברו אמר רבי יוחנן כל נביא שנתפרש שמו ונתפרש שם אביו נביא ובן נביא וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו הוא נביא ואביו אינו נביא רי אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא מייתי לה מן הדא והתנבא זכריה בר עדוא נביא שהיה נביא בן נביא ורבנן אמרין בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו נביא ובן נביא שכן עמוס אמר לאמציה (עמוס ז) לא נביא אנכי ולא בן נביא מה זה נביא והוא אומר לא נביא אנכי אף אביו היה נביא והוא אומר ולא בן נביא אנכי כתוב אחד אומר ישעיה בן אמוץ הנביא וכתוב אחד אומר ישעיה הנביא בן אמוץ שהיה נביא בן נביא (ישעיה ח) הלא עם אל אלהיו ידרוש כל אומה ולשון תסגוד לאלהיה המצפצפים אלו המציינין והמהגין אלו המנהמין הלא עם אל אלהיו ידרוש כל אומה ולשון תזכור לאלהיה בעד החיים אל המתים א"ר לוי משל לא' שאיבד את בנו והלך לתובעו בין הקברות פקח אחד שראה אותו אמר לו בנך שאיבדת חי או מת א"ל חי א"ל שוטה שבעולם דרכן של מתים להיות נתבעים אצל חיים שמא חיים אצל מתים בכ"מ חיים עושים צרכי מתים שמא המתים עושים צרכי חיים כך אלהינו חי וקיים לעולם שנאמר (ירמיה י) וה' אלהים אמת מהו אמת א"ר אבין שהוא אלהים חיים ומלך עולם אבל אלהי עובדי כוכבים מתים הן שנאמ' (תהלים קטו) פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו מתים הן ואנו מניחים חי העולמים ומשתחוים למתים לתורה ולתעודה התורה מעידה בנו (ישעיה ח) אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר ר"י ורשב"ל ר' יוחנן אמר אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני אמרו לעובדי כוכבים אשר אין לו שחר כדבר הזה אינו מזריח לכם אורה אמר רשב"ל אמר הקב"ה לישראל אמרו להן לאומות העולם אשר אין לו שחר אם לעצמו אינו מזריח כיצד יזריח לאחרים רבי אבא בר כהנא אמר חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשה ימים שנאמר (שמות י) ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים אבל תהו ובהו לא שימשו בעולם הזה והיכן הן עתידין לשמש בכרך גדול של רומי שנאמר (ישעיה לד) ונטה עליה קו תהו ואבני בהו ורבנן אמרי אומות העולם שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר (שם ס) כי הנה החשך יכסה וגו' אבל ישראל שקבלו את התורה שנתנה מתוך החשך דכתיב (דברים ה) כשמעכם את הקול מתוך החשך עליהם הוא אומר (ישעיה ס) ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. |
|
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |