ב"ה

לחץ למידע ספר
במבצע!

מדרש רבה

מדרש ארץ ישראלי

לפי פרשיות השבוע

פרשת ויחי

פרשה צו א ויחי יעקב בארץ מצרים למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה אלא כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל דבר אחר למה הוא סתומה מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו ד"א למה היא סתומה מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם:

ב ויקרבו ימי ישראל למות כתיב (תהלים לט) כי גר אנכי עמך תושב וגו' (ד"ה א כט) כי גרים אנחנו לפניך וגו' כצל ימינו על הארץ ואין מקוה והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב (תהלים קד) כצל עובר ואין מקוה ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים אברהם אמר (בראשית טו) ואנכי הולך ערירי יצחק אמר (שם כז) ואברכך לפני ה' לפני מותי אף יעקב אמר ושכבתי עם אבותי אימתי בשעה שנטה למות:

ג ויקרבו ימי ישראל כתיב (קהלת ח) אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי חצוצרות שעשה משה במדבר בשעה שנטה למות גנזם הקדוש ברוך הוא שלא יהא אחר תוקע בהן והן באים אצלו דכתיב (דברים לא) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות דבר אחר ואין שלטון ביום המות כשעשה זמרי אותו מעשה מה כתיב שם (במדבר כה) ויבא אחר איש ישראל אל הקבה והיכן היה משה ופנחס מדבר לפני משה אלא לקיים ואין שלטון ביום המות ואין מות אלא לשון השפלה ניתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה ואף דוד כתיב בו (מלכים א א) והמלך דוד זקן וכיון שנטה למות מה כתיב בו (שם א ב) ויקרבו ימי המלך דוד אין כתיב כאן אלא ויקרבו ימי דוד ואף יעקב כיון שנטה למות התחיל משפיל עצמו לפני יוסף ואמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך אימתי כשקרב למיתה שנאמר ויקרבו ימי ישראל למות:

ד אמר ריש לקיש חייך אתה שוכב ואין אתה מת שנא' ויקרבו ימי ישראל למות מהו ויקרבו אמר הקב"ה היום קובל עליך לומר כי הוא יקום כאדם שאומר פלוני קרב על חבירו הוי ויקרבו וכל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו דוד כתיב בו קריבה ויקרבו ימי דוד למות לא הגיע לימי אבותיו בועז ועובד ישי אמרו חכמים יותר מד' מאות שנה היו חייו ודוד לא חיה אלא ע' שנה לא הגיע לימי אבותיו לפיכך כתיב בו קריבה עמרם חיה קל"ז שנה ומשה לא חיה אלא ק"כ שנה לפיכך כתיב בו קריבה (דברים לא) הן קרבו ימיך למות ויעקב כתיב בו קריבה שלא הגיע לימי אבותיו אברהם חיה קע"ה שנה יצחק ק"פ ויעקב קמ"ז לפיכך כתיב בו קריבה ויקרבו ימי ישראל:

ה ויקרא לבנו ליוסף למה לא קרא לא לראובן ולא ליהודה וראובן הוא הבכור ויהודה הוא המלך והניחן וקרא ליוסף למה כן בשביל שהיה סיפק בידו לעשות לפיכך ויקרא לבנו ליוסף ולפי שהשעה מסורה לו אל נא תקברני במצרים בשבילך ירדתי למצרים בשבילך אמרתי אמותה הפעם ועשית עמדי חסד ואמת וכי יש חסד של שקר שהוא אמר חסד ואמת למה כן משל הדיוט אומר מית בריה דרחמך טעון מת רחמך פרוק אמר לו אם תעשה לי חסד לאחר מיתתי הוא חסד של אמת אל נא תקברני במצרים למה שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות בתוך גופי לפיכך אל נא תקרבני במצרים ד"א מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים שלא יעשו אותו עבודת כוכבים שכשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד דכתיב (שמות יב) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וכן אתה מוצא בדניאל כיון שפתר את חלומו של נבוכדנצר מה כתיב (דניאל ב) באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אפוהי ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה אבל דניאל לא קיבל למה שכשם שנפרעים מעובדי עבודת כוכבים כך נפרעים הימנה וכן אתה מוצא בחירם כיון שעשה עצמו אלוה מה היה סופו כתיב ביה (יחזקאל כח) יען גבה לבך ותאמר אל אני אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם) הנה חכם אתה מדניאל שנבוכדנצר בקש להקריב לו ולא רצה ואת עושה עצמך אלוה מה היה סופו כתיב ביה (שם ) על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך ד"א יעקב אמר שלא יפדו בי המצרים הם משתחוים לשה ואני נמשלתי בשה שנאמר (ירמיה נ) שה פזורה ישראל ובמצרים כתיב (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם וכתיב (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה הוי אל נא תקברני במצרים ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת א"י א"ר אלעזר דברים בגו רבי יהושע בן לוי אמר מהו דברים בגו (תהלים קיז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים אמרו רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו למה האבות מחבבין קבורת א"י שמתי א"י חיים תחלה בימות המשיח ואוכלין שנות המשיח ר' חנינא אמר מי שמת בח"ל ונקבר שם שתי מיתות יש בידו שכך כתיב (ירמיה כ) ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ושם תמות ושמה תקבר הוי יש בידו שתי מיתות לפיכך יעקב אומר ליוסף אל נא תקברני במצרים א"ר סימון א"כ הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ אלא מה הקב"ה עושה עושה להן מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו והן מתגלגלין ובאים עד שהם מגיעין לארץ ישראל והקדוש ברוך הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין מנין שכן כתיב (יחזקאל לז) הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל ואחר כך ונתתי רוחי בכם וחייתם אמר ריש לקיש מקרא מלא הוא שכיון שהן מגיעין לא"י הקב"ה נותן בהם נשמה שנאמר (ישעיה מב) נותן נשמה לעם עליה מעשה ברבי ורבי אליעזר שהיו מהלכין בפילי שחוץ לטבריא ראו ארון של מת שבא מחוצה לארץ להקבר בארץ ישראל אמר רבי לר' אליעזר מה הועיל זה שיצתה נשמתו בח"ל ובא להקבר בא"י אני קורא עליו (ירמיה ב) ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבאו ותטמאו את ארצי במיתתכם א"ל כיון שהוא נקבר בא"י הקדוש ברוך הוא מכפר לו דכתיב (דברים לב) וכפר אדמתו עמו רבי יוחנן כשהיה מסתלק מן העולם אמר לאותן שהיו צריכין להטפל בו קברו אותי בכלים צבועים דבריקא לא לבנים ולא שחורים שאם עמדתי בין הצדיקים לא נבוש ואם עמדתי בין הרשעים לא נכלם ר' יאשיה כשהיה נפטר מן העולם אמר למי שהוא עומד עליו קראו לי לתלמידי אמר להם קברו אותי בכלים לבנים למה שאיני בוש במעשי להקביל פני בוראי רבינו כשהיה נפטר מן העולם צוה שלשה דברים אמר להם אל תזוז אלמנותי מתוך ביתי ואל תספדוני בעיירות שבא"י ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי אלא מי שנטפל עמי בחיי יטפל בי במותי בחייו היה דר בציפורי שבע עשרה שנה והיה קורא על עצמו ויחי יעקב בארץ מצרים י"ז שנה וחיה יהודה בציפורי י"ז שנין רבינו י"ג שנה חשש בשניו וכל אותן י"ג שנה לא מתה חיה בא"י ולא הפילה אשה עוברה בא"י בסוף י"ג שנה כעס רבינו על רבי חייא הגדול נכנס אליהו ז"ל אצל רבינו בדמותו של רבי חייא ונתן ידו על שינו ומיד נתרפא למחר נכנס רבי חייא אצלו א"ל רבי אותה שינך מה היא עשויה אמר משעה שנתת ידך עליה אתמול נתרפאה באותה שעה א"ר חייא אי לכם חיות שבא"י אי לכם עוברות שבא"י אפילו כן אמר לו לא הייתי אני שנתתי ידי על שינך ידע רבינו שאליהו זכור לטוב היה מאותה שעה התחיל לנהוג ב"ר חייא כבוד. פרשה צז )תהלים לד) יראו את ה' קדושיו א"ר עזריה בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף יצא ופניו מצהילות והשבטים אומרין דין כל עמא עם קיימא בשביל שהוא מלך עם מן דקיימין קיימין אמר להם יעקב אבינו יראו את ה' קדושיו אנא מספקא לכוליה:

ב ויברך את יוסף ויאמר ר' ברכיה ואמרי לה בשם ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו ר"ל אמר לנשיא מהלך והזקנים לפניו על דעתיה דר' יוחנן אנו צריכין לכבודו על דעתיה דריש לקיש הוא צריך לכבודנו:

ג המלאך הגואל אותי מכל רע וגו' אמר ר"י בר חלפתא קשה הוא הפרנסה כפלים כלידה בלידה כתיב (בראשית ג) בעצב תלדי בנים בפרנסה כתיב (שם) בעצבון תאכלנה כל ימי חייך ר"א ורבי שמואל בר נחמן רבי אלעזר אמר הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום ורבי שמואל בר נחמן אמר וגדולה מן הגאולה שהגאולה ע"י מלאך ופרנסה על ידו של הקב"ה גאולה על ידי מלאך המלאך הגואל אותי ופרנסה ע"י הקדוש ברוך הוא (תהלים קמה) פותח את ידך ומשביע לכל חי רבי יהושע בן לוי אמר קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר (שם קלג) לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב תמן (שם) נותן לחם לכל בשר יברך את הנערים זה יהושע וגדעון הה"ד (יהושע ה) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וגו' ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי רבי יהושע בשם ר' חנינא בר יצחק צעק מתוך צפורני רגליו ויאמר שר צבא ה' שר צבא של מעלן אני וכל מקום שאני נראה הקב"ה נראה זה סימן בכל מקום שהיה רבי יוסי ארוך נראה היה רבי נראה עתה באתי עם משה רבך באתי אלא שהיה מתפלל ואומר (שמות לג) אם אין פניך הולכים וגו' לעלות למעלה לא הייתי יכול שעדיין לא עשיתי שליחותי ולמטה לא הייתי יכול שעדיין היה מתפלל ואומר אם אין פניך הולכים אלא הזהר שלא תעשה כשם שעשה לי משה רבך ונדחתי וידגו לרוב בקרב הארץ מה הדגים הללו אין העין שולטת בהן כך בניך אין העין שולטת בהן הה"ד (יהושע יז) וידברו בני יוסף אל יהושע וגו' אמר להם אין אתם מתיראין מן העין אמרו לו זו היא ברכה שברכנו אבא וידגו לרוב בקרב הארץ מה הדגים הללו אין נתפסין אלא בגרונם כך בניך אין נתפסין אלא בגרונם (שופטים יב) ויאמר לו אמור נא שבולת ויאמר סבולת מה דגים הללו גדלין במים כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהון כך הן ישראל גדלין במים בתורה כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהון אמר רבי לוי ששים רבוא תינוקות עיברו נשותיהן של ישראל בלילה אחד וכולן הושלכו ליאור ועלו בזכותו של משה הוא שמשה אומר (במדבר יא) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כולן לרגלי עלו רבי זכאי רבה מייתי מן הכא וידגו לרוב בקרב הארץ מה בקרב הארץ ששים רבוא כך בגבול דגים ששים רבוא מה בקרב הארץ לא מתו אף בגבול דגים לא מתו מי ששמו כשם הדג בנו מכניסן לארץ (דה"א ז) נון בנו יהושע בנו:

ד וירא יוסף כי ישית אביו וגו' א"ר ברכיה ידא דדחת תליתאה דעלמא את מבקש לדחותה ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי וגו' וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי ידעתי מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהודה ותמר מה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך על אחת כמה וכמה גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואפשר כן אלא זה יהושע שהוא מדמים גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו א"ר יצחק עבדא בישא לאו זביניה דאבא את וכו':

ה ויברכם ביום ההוא כשם שקדמו כאן כך קדמו בכ"מ קדמו בתולדות אלה תולדות בני אפרים ואח"כ אלה תולדות בני מנשה ביוחסין (במדבר א) לבני אפרים תולדותם למשפחותם קדמו בנחלה (יהושע טז) זאת נחלת בני אפרים ואח"כ זאת נחלת בני מנשה קדמו בדגלים (במדבר ב) דגל מחנה אפרים ואחר כך ועליו מטה מנשה קדמו בנשיאים (שם ז) ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואח"כ (שם ) ביום השמיני נשיא לבני מנשה קדמו בשופטים יהושע משל אפרים וגדעון משל מנשה קדמו במלכים ירבעם משל אפרים ויהוא משל מנשה קדמו בברכה בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה קדמו בברכה וישם את אפרים לפני מנשה:

ו ויאמר ישראל אל יוסף אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב וגו' בר אחוי דרבי יוסי ג' סימנים נתן להם הזקן הבא בסיגנון שלו אנכי והממנה מכם זקנים ואומר לכם פקוד זה הוא הגואל רבי חוניא מוציא אנכי ומכניס שם המפורש תחתיו ואני נתתי לך בין שהשכים ולא עשית כמעשיהן לפיכך תהא השכם בחלקך א"ר פנחס בשכם נפרצה הערוה וגדרת אותה לפיכך תהא בחלקך רבי יהודה ורבי נחמיה ר"י אמר ואני נתתי לך שכם זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון אשר לקחתי מיד האמורי זה עשו וכי עשו אמורי היה אלא שעשה מעשה אמורי בחרבי ובקשתי במצות ובמעשים טובים רבי נחמיה אמר ואני נתתי לך שכם אחד זו שכם ודאי אשר לקחתי מיד האמורי זה חמור אבי שכם וכי אמורי היה אלא חוי בכלל אמורי בחרבי ובקשתי לא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו אותו מעשה כיון וכו'. פרשה צח א (תהלים נז) אקרא לאלהים עליון אקרא לאלהים עליון בראש השנה לאל שגמר עלי ביום הכפורים לידע איזה לשם ואיזה לגזרה ד"א אקרא לאלהים זה יעקב אבינו לאל גומר עלי שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא:

ב ויקרא יעקב אל בניו (משלי טז) בחיק יוטל את הגורל זה גורלו של יוה"כ ומה' כל משפטו לידע איזה הוא לשם ואיזה לגזרה ד"א בחיק יוטל את הגורל זה גורלן של שבטים ומה' כל משפטו שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא ויקרא יעקב אל בניו רבי יודן ורבי פנחס רבי יודן אמר ויקרא יעקב לאל להיות עם בניו ר"פ אמר זימנו לבניו א"ר אבון עשאו אפוטרופוס על בניו ויאמר האספו וגו' האספו מארץ מצרים והקבצו לרעמסס האספו מעשרת השבטים והקבצו לשבט יהודה ובנימין צוה אותן להיות נוהגין בשבט יהודה ובנימין בכבוד ר' אחא אמר הטהרו היך מה דאת אמר (נחמיה יג) ויאספו וגו' ויטהרו את הלשכות ורבנן אמרי צוה אותן על המחלוקת אמר להון תהיו כלכון אסיפה אחת הה"ד (יחזקאל לז) ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו וגו' לבני ישראל וגו' חבירו כתיב נעשו בני ישראל אגודה אחת התקינו עצמכם לגאולה מה כתיב אחריו ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו' את אשר יקרא אתכם באחרית הימים רבי סימון אמר מפלת גוג הראה להם המד"א באחרית הימים תהיה רבי יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם המד"א (מיכה ד) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם ואלו הם יעקב ודניאל דניאל (דניאל יב) ואתה דניאל סתום את הדברים וחתום יעקב את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ראובן בכורי אתה מלמד שבא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו משל לאוהבו של מלך שהיה נפנה מן העולם והיו בניו סובבין את מטתו אמר להם בואו ואגלה לכם מסטורין של מלך תלה עיניו והביט במלך אמר להם הוי זהירין בכבודו של מלך כך יעקב אבינו תלה עיניו וראה שכינה עומדת על גביו אמר להם הוו זהירין בכבודו של הקדוש ברוך הוא ורבנן אמרי כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת שוקעת ויורדת עד שעמדה חנה ונתפללה עליהן (ש"א ב) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

ג הקבצו ושמעו בני יעקב רבי ברכיה זימנין אמר לה בשם רבי חייא וזימנין אמר לה בשם רבנן דתמן מכאן שהיו מפוזרין וירד מלאך וכינסן אמר ר' תנחומא מכאן שהיו מפוזרין וכינסן ברוח הקודש ושמעו אל ישראל אביכם רבי יודן ורבי פנחס רבי יודן אמר שמעו לאל ישראל אביכם ורבי פנחס אמר אל הוא ישראל אביכם מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות מה הקדוש ברוך הוא מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה א"ל (דברים ו) שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקדוש ברוך הוא כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד:

ד ראובן בכורי אתה רבי היה אומר בו דבר לשבח ודבר לגנאי את בכור ועשו בכור (בראשית כז) וילך עשו השדה לצוד ציד אם מצא מוטב ואם לאו להביא מן הגזילות ומן החמסים ואת (שם ל) וילך ראובן בימי קציר חטים וגו' כחי וראשית אוני אלו זעקפי המלחמה יתר שאת ויתר עז (ד"ה א יב) ופני אריה פניהם והיה אומר בו דבר לגנאי ראובן בכורי אתה את בכור ואני בכור אני בן פ"ד שנה לא ראיתי טפת קרי ואת וילך וישכב את בלהה כחי וראשית אוני שירוי חילי ושירוי צערי יתר שאת ויתר עז הבכורה היתה שלך והכהונה היתה שלך והמלכות היתה שלך ועכשיו שחטאת נתנה הבכורה ליוסף והכהונה ללוי והמלכות ליהודה א"ר אחא לא שלך היתה הבכורה כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל כל החרישות שחרשת באמך לא ברחל הייתי ראוי לחרשן עכשיו חזרה הבכורה לבעליה פחז כמים אל תותר רבי אליעזר ור' יהושע רבי אליעזר אמר פחז"ת חטא"ת זני"ת רבי יהושע אמר פרק"ת עול חלל"ת יצועי ז"ע יצרך עליך רבי אליעזר בן יעקב אמר פסע"ת על דת חבת"ה בבכורתך ז"ר נעשית למתנותיך אמרו עד עכשיו אנו צריכין למודעי בא ר' אליעזר המודעי ופירש זע"ת חרד"ת פר"ח חטא מעל ראשך א"ר פנחס עשית כפחזים שנשתברו שוקיהן במים כמים רבנן אמרי אתה חטאת במים יבא משוי ממים ויקרבך יחי ראובן ואל ימות כמים מה מים ניתרין ממקום למקום כך הותרה לך רבי אליעזר המודעי אומר אין עושין מקוה של יין של שמן אלא של מים כך עשית לך מקוה של מים וטהרת עצמך בו אל תותר ר' אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרי כך לא וותרת לך כלום רבי אליעזר המודעי אומר אל יהי לך ויתרון עון שלך כי עלית רבי אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרי כי עלית בודאי רבי אלעזר אמר כי עלית היכן בדודאים משכבי אביך אמר רבי ברכיה משכב אביך אין כתיב כאן אלא משכבי אביך משכב בלהה ומשכב זלפה רבי אבהו ואמרי לה רבי יעקב בשם רבי חייא רבה ור' יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי תנינן החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו אפשר שהוא עתיד להיות בששה שבטים העומדים בראש הר עיבל ואומרין (דברים כז) ארור שוכב עם אשת אביו והוא עושה הדבר הזה אלא עלבון אמו תבע שכל ימים שהיתה רחל קיימת היה מטתה נתונה אצל מטתו של יעקב אבינו כיון שמתה רחל נטל יעקב אבינו מטתה של בלהה ונתנה אצל מטתו אמר לא דיה לאימה לאתקנא בחיי אחותה אלא אף לאחר מותה עלה וקלקל את היצועין רבי יהודה בר סימון פליג עליה ור' יהושע בן לוי משום ר' שמעון בן יוחאי לאחד שחשדוהו מוכר תרומה בשל חולין בקשו אחריו וראו ולא מצאו בדברים ממש ומינו אותו משער בשוק אז חללת רבי אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרין אז חללת ודאי עלה רבי אליעזר ורבי יהושע תרויהון אמרין עלה מחטאתיך רבי אליעזר המודעי אמר עלה ממתנותיך רבנן אמרי איני לא מרחקך ולא מקרבך אלא הרי אני תולה אותך ברפיון עד שיבא משה שכתוב בו (שמות יט) ומשה עלה אל האלהים מה שדעתו רואה לעשות בך עושה כיון שבא משה התחיל מקרבו יחי ראובן ורבנן אמרי כך היתה עדתו של קרח (היך דכתיב לעיל):

ה שמעון ולוי אחים אחים לדינה ולא ליוסף כלי חמס מכרותיהם אמר להם הכלים הללו שבידכן גזולים הם בידכם למי הם ראוים למכרותיהן לעשו שמכר את הבכורה בסודם אל תבא נפשי בשעה שהן באים ליטול עצה בשטים בקהלם אל תחד כבודי בשעה שהם נקהלין על משה בעדת קרח בקהלם אל תחד כבודי אבל לדוכן יזכר שמי כשבניו עומדין על הדוכן שנא' (דה"א ו') ואלה העומדים וגו' ובניהם הימן וגו' ר"ה ורבי חנינא ורבי פנחס תלתיהון אמרי בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל כי באפם הרגו איש זה חמור אבי שכם עקרו שור עקרתון שורן של גרים רבי חוניא ורבי ירמיה בשם רבי אחייא בר אבא דכתיב וברצונם עקרו שור בשביל לעשות רצון יצרכם עקרתם שורן של גרים עיקרו אבוס זה אחד מהדברים ששינו לתלמי המלך ארור אפם כי עז רבי חוניא ורבי עזריה בשם ר' יוחנן ריבה בהן בוהקנין מעלה חמה הדא אמרה על מי שהוא בהקן שהוא מעלה חמה א"ר יהודה בר סימון למלך שהיה לו בן וצפה המלך שהנחש עתיד לישוך את בנו אמר יהי ליט חויא דבעי למיכת ית ברי כך בא לקללן וקלל את אפם ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה ועבירתם כי קשתה אחלקם ביעקב זה שבטו של לוי (במדבר יח) אני חלקך ונחלתך ואפיצם בישראל זה שבטו של שמעון הדא אמרה רובן של עניים משבט שמעון היו אמר רבי תנחומא אע"ג דאנו מפרשין ואמרין (שם לה) והערים אשר תתנו מאחוזת בני ישראל ששה עיר אתהן ואת מגרשיהם כולן משל שמעון היו כיון שראו אותו שהוא מקנטרן התחילו מסתלקין לזויות כיון שראה שהן מסתלקין לזויות התחיל קורא לכל אחד ואחד:

ו יהודה אתה יודוך אחיך אחיך מודים בך אמך מודה בך אני בעצמי מודה לך אמר רבי שמעון בן יוחאי יהיו כל אחיך נקראין על שמך אין אדם אומר ראובני אנא שמעוני אנא אלא יהודי אנא אמר רבי יהודה בר סימון משל למלך שהיו לו שנים עשר בנים והיה שם אחד והיה חביב עליו יותר מכולם ונתן לו חלק בפני עצמו וחלק עם אחיו ידך בעורף אויביך כמה נתחבט יהושע שינתן לו עורף ולא נתן לו שנאמר (יהושע ז) בי אדוני מה אומר אחרי אשר הפך וגו' ולמי נתן לדוד (שמואל ב כב) ואויבי תתה לי עורף למה שהיו פטיריקין שלו שכתוב בו ידך בעורף אויביך וישתחוו לך בני אביך הכא הוא אומר וישתחוו לך בני אביך ולהלן הוא אומר (בראשית כז) וישתחוו לך בני אמך אלא יצחקע"י שלא נטל אלא אשה אחת הוא אומר וישתחוו לך בני אמך אבל יעקב על ידי שנטל ארבעה נשים כתיב וישתחוו לך בני אביך:

ז גור אריה יהודה מלמד שנתן לו גבורה של ארי וחוצפה של גוריו מטרף בני עלית מטרפו של יוסף עלית ונתעלית מטרפו של תמר עלית ונתעלית כרע רבץ מפרץ עד דוד כרע שכב מדוד עד צדקיהו יש אומרים כרע רבץ מפרץ עד צדקיהו כרע שכב מצדקיהו עד מלך המשיח כרע רבץ בעוה"ז כרע שכב לעתיד לבא כרע רבץ בשעה שאין שונאים כרע שכב בשעה שיש לו שונאים עמד כל קבל שונאים:

ח לא יסור שבט מיהודה זה מכיר וגו' ומחוקק מבין רגליו שבא ונתחבט לפני רגליו עד כי יבא שילה זה מלך המשיח ולו יקהת עמים שהוא בא ומקהה שיניהם של עובדי כוכבים ד"א לא יסור שבט מיהודה זו סנהדרין שהוא מכה ורודה ומחוקק מבין רגליו אלו שני סופרי הדיינים שהיו עומדים לפניהם אחד מימין ואחד משמאל עד כי יבא שילה נמנו ואמרו הלל משה מי אמר רבי לוי מגלת יוחסים מצאו בירושלים וכתיב בה הלל מדוד ר' חייא רבה מן דשפטיה בן אביטל דבית כלבא שבוע מדכלב דבית ציצית הכסת מן דאבנר דבית כובשין מן דאחאב דבית יצאה מן דאסף דבית יהוא מן ציפורן דבית ינאי מן דעלי רבי יוסי בר חלפתא מן דיונדב בן רכב רבי נחמיה מדנחמיה התרשתא:

ט אוסרי לגפן עירה רבי יהודה ור' נחמיה ורבנן רבי יהודה אמר גפן שכחה רע אוסרין לה ברקום אחד ולשורקה שני בני אתונו כבס ביין לבושו זה החלב ובדם ענבים סותה זה האדום ר' נחמיה אמר אוסרי לגפן עירה מאוסרי לגפן עירה העיר אשר בחרתי בה ולשורקה בני אתונו בנים האתנים ראוים לעמוד ממנו ורבנן אמרי אני נאסר לגפן ושורקה עירו והאתונו לכשיבא אותו שכתוב בו (זכריה ט) עני ורוכב על חמור וגו' כבס ביין לבושו שהוא מחוור להן דברי תורה ובדם ענבים סותה שהוא מחוור להם טעיותיהן א"ר חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא שנא' (ישעיה יא) אליו גוים ידרושו לא ישראל א"כ למה מלך המשיח בא ומה הוא בא לעשות לכנס גליותיהן של ישראל וליתן להם שלשים מצות הה"ד (זכריה יא) ואמר אליהם אם טוב בעיניכם וגו' רב אמר אלו שלשים גבורים רבי יוחנן אמר אלו שלשים מצות א"ל לרבי יוחנן לא שמיעא לרב שאינו מדבר אלא באומות העולם על דעתיה דרב בשעה שישראל זוכין רובן בארץ ישראל ומועטן בבבל:

י חכלילי עינים רבי עזריה ורבי יונתן בן חגי ור' יצחק ברבי מריון ואמרין לה בשם רבי יוסי בר חנינא רובן של סנהדרין משל יהודה היו ומה טעמיה חכלילי עינים מיין וגו' שהן יושבין וסודרין דברי תורה בשינים עד שהן מוציאין אותן נקיים כחלב ד"א חכלילי עינים מיין אלו בני דרום שעיניהם כחולות וכחם יפה לתלמוד תורה ולבן שינים מחלב יפה יין לבן שנים יותר מחלב לתינוק עמד אחד עם חבירו בדרום א"ל אם יין חרדלי שתית יין הוא ואם יין גורדלי שתית יין רע שתית:

יא זבולן לחוף ימים ישכון רבי יהודה בר נחמן ורבי לוי הוון נסבין מן תרתין סלעין בכל שבת למצמתא ציבורא דרבי יוחנן עאל רבי לוי ואמר הדין יונה משל זבולן הוה הה"ד (יהושע יט) ויעל הגורל השלישי וגו' (שם) ומשם עבר קדמה מזרחה וכתיב (מלכים ב יד) כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי אלין גובבתא דציפורין עאל רבי יוחנן ודרש הדין יונה משל אשר הה"ד (שופטים א) אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון וכתיב (מלכים א יז) קום לך צרפתה אשר לצידון א"ל רבי לוי לרבי יהודה אע"ג דשבתא דידך סב תרתין סלעין ושבקי דניעול עאל רבי לוי אמר יפה למדנו רבי יוחנן בשבת זו שעברה הדין יונה משל אשר היה אלא אביו משל זבולן ואמו משל אשר וירכתו על צידון ירך שיצא ממנה מצידון היתה א"ל אמרת נחמן קיים תיתי למימרנא מן יתיב ושמש דרוש שתים ועשרים שנה ד"א וירכתו על צידון ר"א אמר זבוד דגלילה רבי יוחנן אמר בגדל דיו:

יב יששכר חמור גרם מה חמור זה גרמיו ברורין כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו רובץ בין המשפתים אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים שהן יושבים לפניהם וירא מנוחה כי טוב זו התורה שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם ואת הארץ כי נעמה זו התורה (איוב יא) ארוכה מארץ וגו' ויט שכמו לסבול עולה של תורה ויהי למס עובד אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיו משבטו של יששכר וכו' ד"א יששכר חמור גרם מדבר בארצו מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר מכאן רובץ בין המשפתים אלו ב' בקעות בקעת פסלן ובקעת יזרעאל וירא מנוחה כי טוב זו תנעם ואת הארץ כי נעמה זו נעים ויט שכמו לסבול עולה של ארץ ישראל ויהי למס עובד רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן רבי אלעזר אומר כל השבטים הניחו יתירות ושבטו של יששכר לא הניח יתירות רבי שמואל בר נחמן אמר אף שבטו של יששכר הניח יתירות אלא שהיו בעלי מסים א"ר אסי הם מעלה מסין היו כמו שנשתעבדו ד"א יששכר חמור גרם פרותיו (פירותיו) של יששכר גסין היו והיה שבטו של יששכר נוטל מהם ומפרש בים והיו אומות העולם רואין אותן ומתמיהין עליהם והיו אומרים להם ישראל על אלו אתם מתמיהין אלו הייתם רואים לאדוניהם של אלו עוסקין בתורה היה לכם להתמה עליהם והרבה גרים היו באים ומתגיירים רבי יהודה ב"ר סימון בשם ר' אחא אמר יששכר חמור גרם יששכר חמור לגרמיה:

יג דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל כמיוחד של שבטים א"ר יהושע בר נחמיה אילולי שנדבק למיוחד שבשבטים אפילו שופט אחד שהעמיד לא היה מעמיד ואיזה זה זה שמשון בן מנוח כיחידו של עולם מה יחידו של עולם אינו צריך סיוע כך שמשון בן מנוח אינו צריך לסיוע אלא (שופטים טו) וימצא לחי חמור טריה מהו טריה בר תלתא יומין רבי אבון אמר בטנה תרין היא דעתיה דר' אבון דאמר רבי אבון בלחי החמור חמור חמורתים וגו' ויצמא מאד דמפטפט צחי אמר רבי חוניא ורבי עזריה בשם רבי יוחנן אפילו היה צרצור של מים לא היה יכול לפשוט את ידו וליטלו אלא (שם טו) ויקרא אל ה' ויאמר אתה נתתה ביד עבדך וגו' אמר לפניו רבון העולמים אם אינו ביני לבינן אלא המילה הזאת כדאי הוא שלא אפול בידן מיד (שם) ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי רבי לוי ורבנן רבי לוי אמר המקום ההוא שמו לחי רבנן אמרי המקום ההוא מכתש שמו רבי אבא בר כהנא ור' ברכיה בשם רבי אליעזר מלמד שהביא לו הקב"ה מעיין מבין שיניו באיזו זכות מברכתו של משה שאמר יזנק מן הבשן מבין שיניו:

יד יהי דן נחש עלי דרך מה נחש זה מצוי בין הנשים כך שמשון בן מנוח מצוי בין הנשים מה הנחש נאסר בשבועה כך שמשון בן מנוח נאסר בשבועה (שופטים טו) ויאמר להם שמשון השבעו לי מה נחש זה כל כחו אינו אלא בראשו כך שמשון (שם טז) אם גולחתי וסר ממני כחי מה הנחש הזה ריסו מחלחל לאחר המיתה כך (שם) ויהיו המתים אשר המית במותו וגו' הנושך עקבי סוס (שם) קראו לשמשון וישחק לנו אמר ר' לוי כתיב (שם) ועל הגג כשלשת אלפים אלו מה שהיו על שפת הגג אבל מה שהיו לאחוריהם ולאחורי אחוריהם אין בריה יודעת ואת אמרת (שם) וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו וגו' בקבר מנוח אביו אלא יעקב אבינו בקש רחמים על הדבר ויפול רוכבו אחור יחזרו דברים לאחוריהם לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח כיון שראה אותו שמת אמר אף זה מת לישועתך קויתי ה' אמר רבי יצחק הכל בקווי יסורין בקווי קדושת השם בקווי זכות אבות בקווי תאותו של עוה"ב בקווי יסורין הה"ד (ישעיהו כו) אף אורח משפטיך ה' קוינוך אלו יסורין לשמך זו קדושת השם ולזכרך זו זכות אבות תאות נפש זו תאותו של עוה"ב חנינה בקווי (שם לג) ה' חננו לך קוינו סליחה בקווי (תהלים קל) כי עמך הסליחה מה כתיב בתריה קויתי ה' לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסובר בו שגאולה מגעת בימיו כיון שראה שמת מיד אמר לישועתך קויתי ה':

טו גד גדוד יגודנו בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ היה שבט ראובן וגד עמהן והניחו את בניהם קטנים מי שהניחוהו בן י' מצאו אותו בן כ"ד מי שהניחוהו בן כ' מצאו אותו בן ל"ד נזדווגו להן שלש משפחות רעות יטור נפיש וקדמה הה"ד (ד"ה א ה) ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגריאים וגו' אמר רבי יהושע בר נחמיה בימי שאול זה יהושע ולמה הוא קורא אותו שאול שהיתה המלכות שאולה בידו והיו אלו מגדלין שער ואלו מגדלין שער היו אלו מגדלין שער עד שיראו את בניהם ואלו מגדלין שער עד שיראו את אבותם וישמעאלים מגדלין שער ונתן הקדוש ב"ה בלבם של בנים והיו אומרים עננו ה' עננו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי ישראל עננו הה"ד (שם) ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים באיזו זכות רבי לוי ורבנן רבנן אמרי מברכתו של יעקב אבינו שאמר גד גדוד יגודנו גייסא אתי למגייס יתהון ואינון מגייסין גייסא ורבי לוי אמר מברכתו של יהושע הה"ד (יהושע כב) ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים וגו':

טז מאשר שמנה לחמו שארצו שמנה שלחמו שמן שהוא מעמיד בגדי שמונה והוא יתן מעדני מלך כפליות ואנפקיטן:

יז נפתלי אילה שלוחה מדבר בארצו שכולה בית השלחין הה"ד (דברים ג) מכנרת ועד ים הערבה מכנרת ר' אלעזר אמר ירח ר' שמואל בר נחמן אמר בית ירח ר' יהודה ב"ר סימון אמר סנבראי ובית ירח אמר רבי לוי על ההיא תחום בית שאן ושמה כנרת אמר רבי ברכיה כל חוף ים של טבריא נקרא כנרת ולמה הוא קורא אותה גנוסר רבנן אמרי גני שרים א"ר יהודה בר סימון ע"ש (ד"ה א יב) ומנפתלי שרים אלף הה"ד (שופטים ד) ותשלח ותקרא לברק וגו' ומשכתי אליך אל נחל קישון דבי רבי נתן אמרי שפר זו שירה שאמרו (שם ה) ותשר דבורה רבי יוסי בריה דרב יעקב בר אידי בשם רבי אחא הנותן אמרי שפר אמרי שופר שהן משפרין אמרים שנתנו בשופר ובתרועה את מוצא בשעה שעלו לקבור את אבינו יעקב באו בני חת להתעורר עמהן על הקבורה ורץ נפתלי כאילה והביא את הספר ממצרים ושיפר על ידן:

יח בן פורת יוסף בן שהפר לאחיו בן שהפירו לו אחיו בן שהפר לאדונתו בן שהפירה לו אדונתו א"ר אבין בן פרות רביתה בן פירות רביתה יוסף בן פורת יוסף רבית יוסף בכולן כתיב (בראשית לג) ותגשן השפחות וגו' היא דהוא אמר ליה עלי לפרוע לך אותה העין בנות צעדה עלי שור וגו' את מוצא בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן אעפ"כ לא היה מביט בהן אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה לא תלית את עינך והבטת בהן חייך שאתה נותן לבנותיך צעידה בתורה מהו צעידה פרשה:

יט וימררוהו בן שהמר לאחיו בן שהמירו לו אחיו בן שהמר לאדנותו אבל איני יודע מי ירבה ת"ל ורבו וישטמוהו בעלי חצים אלו בעלי מחיצתו שהשליכו עליו דברים קשים כחץ (תהלים קכ) חצי גבור שנונים ומה ראה למשלן בחץ מכל כלי זיין אלא כל כלי זיין מכין במקומן וזה מכה מרחוק כך הוא לשון הרע דאמור ברומי וקטיל בסוריא ולא ככל גחלים אלא כגחלי רתמים שכל גחלים כבים מבפנים אבל גחלי רתמים אף על פי שהוא כבה מבחוץ עדיין הוא בוער מבפנים כך כל מי שהוא מקבל לשון הרע אע"פ שאתה הולך ומפייסו והוא מתפייס עדיין הוא בוער מבפנים מעשה ברותם אחד שהציתו בו את האור והיה דולק י"ב חדש חורף וקיץ וחורף:

כ ותשב באיתן קשתו זו עכסילו שהוא עושה במזל קשת א"ר יוחנן מי גרם לך להדחות מן האתנים קשיות שנתקשת עם אדנותך א"ר שמואל בר נחמן נמתחה הקשת וחזרה הה"ד ותשב באיתן קשתו קשיותו ויפוזו זרועי ידיו אמר יצחק נתפזרו זרעו ויצא לו דרך צפרניו מידי אביר יעקב ר' הונא בשם רב מתנה איקונין של אביו ראה וצינן דמו רבי מנחמא בשם רבי אמי איקונין של אמו ראה וצינן דמו משם רועה אבן ישראל אבן ישראל ראה וצינן דמו מי עשה כן מאל אביך מעל זו אזכרות שבבעל רובצת תחת זו בית שאן בבית השריי ברכות שדים ורחם רבי לולייאני בן טורין משם רבי יצחק בולד בהמה ברכו אמרת צא וראה איזו הוא שדדיה במקום רחמה ואי אתה מוצא אלא בבהמה ר' אבא בר זוטרא אמר בוא וראה עד היכן חיבב אבינו יעקב את רחל אפילו בשעה שבא לברך את בנה עשאו טפילה לה ברכות שדים ורחם יתברכון דדיא דהכין אוניקו ומעיא דהכין אפיקו ברכות אביך על מלמדי ועל מעבדני עד תאות גבעות עולם מה שנתאוו גבעות עולם תהיין לראש יוסף הכא את אמר תהיין ולהלן את אומר תבואתה רבי אבא בר כהנא אמר תבואתה תאכל בעוה"ז והקרן קיימת לך לעוה"ב ולקדקד נזיר אחיו שרחקו אותו אחיו ועשו אותו נזיר א"ר יצחק מגדלאה את הוא כליליהון דאחוך רבי לוי אמר נזיר ממש היה דא"ר לוי כל שתים ועשרים שנה שלא ראה אחיו לא טעם טעם יין אף הם לא טעמו יין עד שראו אותו הה"ד (בראשית מד) וישתו וישכרו עמו עמו שתו חוץ ממנו לא שתו. פרשה צט א (תהלים סח) למה תרצדון הרים גבנונים ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא רבי יוסי הגלילי פתר קרא בהרים בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה בסיני היו ההרים רצים ומדיינים אלו עם אלו זה אומר עלי התורה ניתנת וזה אומר עלי התורה ניתנת תבור בא מבית אלים וכרמל מאספמיא הה"ד (ירמיה מו) חי אני נאם ה' וגו' כי כתבור בהרים זה אומר אני נקראתי וזה אומר אני נקראתי אמר הקדוש ברוך הוא למה תרצדון הרים וגו' כולכם הרים אלא כולכם גבנונים היך מד"א (ויקרא כא) או גבן או דק כולכם נעשה עבודת כוכבים על ראשיכם אבל סיני שלא נעשה עבודת כוכבים עליו (תהלים סח) ההר חמד אלהים לשבתו (שמות יט) וירד ה' על הר סיני אף על פי כן אף ה' ישכון לנצח בבית עולמים רבי עקיבא פתר קרא בשבטים בשעה שאמר שלמה לבנות ב"ה היו השבטים רצים ומדיינים אלו עם אלו זה אומר בתחומי יבנה וזה אומר בתחומי יבנה אמר להם הקב"ה שבטים למה תרצדון כולכם שבטים כולכם צדיקים אלא גבנונים מהו גבנונים גנבים כולכם הייתם שותפין במכירתו של יוסף אבל בנימין שלא נשתתף במכירתו של יוסף (תהלים סח) ההר חמד אלהים לשבתו וכן אתה מוצא שקודם לארבע מאות ושבעים שנה בני קרח מתנבאין עליה שהיא עתידה להיות בתוך חלקו של בנימין הה"ד (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי וכן הוא אומר (שם קלב) הנה שמענוה באפרתה וגו' ר' יהודה אומר ביהמ"ק נבנה בתוך חלקו של יהודה דכתיב (שמואל א יז) אפרתי מבית לחם יהודה רבי שמעון אומר בתוך של מי שמתה באפרתה ומי מתה באפרתה רחל יכול בתוך חלקו של יוסף שהוא מבניה ת"ל (תהלים קלב) מצאנוה בשדי יער בתוך חלקו של מי שנמשל כחית היער ומי נמשל כחית היער בנימין דכתיב בנימין זאב יטרף:

ב (עמוס א) כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' יעקב זיווג שנים כנגד שנים ומשה זיווג שנים כנגד שנים יהודה כנגד מלכות בבל זה נמשל באריה וזה נמשל באריה זה נמשל באריה גור אריה יהודה וזה נמשל באריה קדמייתא כאריה ביד מי מלכות בבל נופלת ביד דניאל שהוא בא משל יהודה בנימין כנגד מלכות מדי זה נמשל בזאב וזו נמשלה בזאב זה נמשל בזאב בנימין זאב יטרף וגו' וזו נמשלה בזאב (דניאל ז) וארו חיוא אחרי תנינא דמיה לדוב רבי חנינא אמר לדב כתיב דב היה שמה היא דעתיה דרבי יוחנן דא"ר יוחנן (ירמיה ה) על כן הכם אריה מיער זו בבל זאב ערבות ישדדם זו מדי ביד מי מלכות מדי נופלת ביד מרדכי שהוא בא משל בנימין לוי כנגד מלכות יון זה שבט שלישי וזו מלכות שלישיה זה אותיותיו משולשין וזו אותיותיה משולשין אלו תוקעי קרנים ואלו תוקעי סולפירים אלו לובשי כובעים ואלו לובשי קיסים אלו לובשי מכנסים ואלו לובשי פמלליא אלו מרובים באוכלסין ואלו מועטין באוכלסין באו מרובים ונפלו ביד מועטין באיזו זכות מברכתו של משה שאמר (דברים לג) מחץ מתנים קמיו ביד מי מלכות יון נופלת ביד בני חשמונאי שהם משל לוי יוסף כנגד מלכות אדום זה בעל קרנים וזה בעל קרנים זה בעל קרנים (שם) בכור שורו הדר לו וזה בעל קרנים (דניאל ז) ועל קרניא עשר די בראשיה זה פירש מן הערוה וזה נדבק בערוה זה חס על כבוד אביו וזה ביזה על כבוד אביו זה כתיב בו (בראשית מב) את האלהים אני ירא וזה כתיב בו (דברים כה) ולא ירא אלהים ביד מי מלכות נופלת ביד משוח מלחמה שהוא בא משל יוסף רבי פנחס בשם רבי שמואל בר נחמן מסורת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל הה"ד (ירמיה מט) אם לא יסחבום צעירי הצאן ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן שהן צעיריהן של שבטים:

ג בנימין זאב יטרף מדבר בשופטיו מה הזאב הזה חוטף כך חטף אהוד לבו של עגלון הה"ד (שופטים ד) ואהוד בא אליו והוא יושב בעיליתא קרירתא ויאמר דבר סתר וגו' א"ל כן א"ל מריה דעלמא נסיב חד חרבא וניתננה בגו מעיך (שם ) ויצא הפרשדונה פרתיה ויצא אהוד המסדרונה ר' יודן אמר ערפלא טורא אמר רבי ברכיה ששם ישבו מלאכי השרת מסודרין ד"א מדבר במלכותו מה הזאב הזה חוטף כך חטף שאול את המלוכה שנאמר (שמואל א יד) ושאול לכד את המלוכה על ישראל בבקר יאכל עד (שם) וילחם סביב בכל אויביו ולערב יחלק שלל (ד"ה א י) וימת שאול במעלו אשר מעל מדבר במלכותו מה זאב חוטף כך אסתר חוטפת המלוכה הה"ד (אסתר ב) ותלקח אסתר וגו' בבקר יאכל עד (שם ח) ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן ולערב יחלק שלל ותשם אסתר את מרדכי על בית המן מדבר בארצו מה הזאב הזה חוטף כך היתה ארצו של בנימין חוטפת את פירותיה בבקר יאכל עד זו יריחו שהיתה מבכרת ולערב יחלק שלל זו בית אל שהיא מאפלת ר' פנחס פתר קריא במזבח מה הזאב הזה חוטף כך היה המזבח חוטף את הקרבנות בבקר יאכל עד (במדבר כח) את הכבש אחד תעשה בבקר ולערב יחלק שלל (שם) ואת הכבש השני תעשה בין הערבים:

ד כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וגו' כבר כתיב ויברך אותם ומה ת"ל איש אשר כברכתו ברך אותם אלא לפי שבירכן יהודה באריה דן בנחש נפתלי באילה בנימין בזאב חזר וכללן כולן כאחד ועשאן אריות ועשאן נחשים תדע שהוא כן יהי דן נחש והוא קורא אותו אריה הה"ד (דברים לג) דן גור אריה לקיים מה שנאמר (שיר ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

ה (לישנא אחרינא) ויקרא יעקב אל בניו למה קרא להם לגלות להם את הקץ כתיב (איוב יב) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח ומי הם נאמנים וזקנים יצחק ויעקב אהרן ומשה במשה כתיב (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא וכן אהרן (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו ומפני שאמרו (במדבר כ) שמעו נא המורים נידונו בשפתותיהם (שם) לכן לא תביאו את הקהל הזה הוי מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח זה יצחק ויעקב יצחק היה מחבב את עשו שהיה הקדוש ברוך הוא שונא אותו ואמר לו (בראשית כז) ועשה לי מטעמים ובקש לברכו ולגלות לו את הקץ מה עשה הקב"ה העביר טעמו הימנו ולא ידע אלא התחיל חרד שנאמר (שם) ויחרד יצחק וגו' כיון שלא מצא מה לומר אמר (שם) גם ברוך יהיה ואף יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ שנאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא וגו' והעלים הקדוש ברוך הוא ממנו והתחיל אומר ראובן בכורי אתה הרי טעם זקנים יקח:

ו האספו ואגידה לכם שמינה אותן זקנים כמו שנאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל נאמר האספו ונאמר הקבצו ושמעו אלא הודיען שהן גולין שתי פעמים ראובן בכורי אתה אתה הוא בכורי אתה הוא דומה לי אני עשיתי פ' שנה אפילו טיפת קרי לא ראיתי כחי וראשית אוני אתה היית טיפה ראשונה שלי יתר שאת ויתר עז שלשה כתרים היו בידך הכהונה והמלכות ובכורה הכהונה דכתיב יתר שאת ואין שאת אלא כהונה דכתיב (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו והמלכות דכתיב ויתר עז ואין עז אלא מלכות דכתיב (שמואל א ב) ויתן עוז למלכו הבכורה דכתיב ראובן בכורי אתה ואיבדת אותן מי גרם לך פחז כמים אל תותר ומהו נוטריקון רבי אליעזר אומר פחז"ת השלכת עול מעל צואריך ז"ע יצרך עליך ר' יהושע אומר פחז"ת חטא"ת זני"ת ר' לוי אמר פחז סרסהו זע"ת חרד"ת פר"ח חט"א מעליך ד"א פחז פסע"ת על דת חלל"ת בכורתך ז"ר נעשית כמים מהו כמים אם יהא ביד אדם קיתון של מים והוא נשפך אינו משתייר בו כלום אבל אם היה של שמן או של דבש משתייר בו לכך אומר כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך בשעה שהבאת דודאים והיתה אמך אומרת לאחותה (בראשית ל) המעט קחתך את אישי את עלית משכבי וחללת יצועי ומפני שחללת אותו הוי מרחוק עד שיבא משה שכתוב בו (שמות יט) ומשה עלה ויתר אותך ויקרבך הה"ד (דברים לג) יחי ראובן יצא ראובן ואזניו מקוטפות התחיל קורא שמעון ולוי אחים אחים דפחתא אמר להם אחים הייתם בדינה דכתיב (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ולא אחים ליוסף שמכרתם אותו א"ר שמלאי בראובן כתיב (שם לז) למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו הרי ראובן לא היה במכירתו של יוסף ואף יהודה אומר להן (שם) מה בצע הללו הם הגדולים נמצאת ששניהם מכרו אותו תדע לך שבשעה שירדו למצרים לא לקח מאתם אלא שמעון שנא' (שם מב) ויקח מאתם את שמעון לכך קרא לשניהם כאחת כלי חמס מהו כלי חמס אמר להם גזולים הם בידכם אינן שלכם של עשו הן שנא' בו (שם כז) ועל חרבך תחיה כליו של חמס הן ואין חמס אלא עשו שנאמר (עובדיה א') מחמס אחיך יעקב מכורותיהם א"ר יוחנן לשון יוני הוא מכירין (פי' קורין לחרבות מכירין) וי"א מכורותיהן מגורותיהם כד"א (יחזקאל טז) מכורותיך ומולדותיך בסודם אל תבא נפשי כשיעמוד זמרי ויעשה אותו מעשה בכזבי אל יזכר שמי שם שנאמר (במדבר כה) ושם איש ישראל המוכה וגו' בקהלם אל תחד כבודי כשיקהיל קרח את עדתו לחלוק לא יתיחד שמי עליהם אלא (שם טז) ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ולא אמר בן יעקב כי באפם הרגו איש וכי איש אחד הרגו והרי כתיב (בראשית לד) ויהרגו כל זכר אלא שלא היו כולם לפני הקב"ה אלא כאיש אחד וכן הוא אומר (ישעיה מ) הן גוים כמר מדלי וגו' ומהו הן לשון יוני הן אחד וכן הוא אומר (שופטים ו) והכית את מדין כאיש אחד כיוצא בו (שמות טו) סוס ורוכבו רמה בים כסוס אחד ורוכבו ארור אפם לא קלל אלא אפס וכן בלעם הרשע אומר (במדבר כג) מה אקוב לא קבה אל ומה אם בשעת הכעס לא קלל אלא אפם ואני בא לקללן אחלקם ביעקב כיצד כ"ד אלף נפלו משבטו של שמעון בזמרי והיו אלמנותיו כ"ד אלף ונחלקו שני אלפים לכל שבט ושבט שנאמר אחלקם ביעקב וכל מי שמסבב על הפתחים משבטו של שמעון אמר הקב"ה אף לוי יהא מסבב מה עשה הקדוש ברוך הוא האכילו פרנסתו בנקיות ונתקיימה גזירת יעקב גידלו הקב"ה ונתן לו א' מעשרה והוא מסבב ואומר תנו לי חלקי לכך נאמר אחלקם ביעקב:

ח הרי שמעון ולוי יצאו אף הם פניהם מכורכמות והיה מתירא יהודה שלא יזכור לו מעשה תמר התחיל קורא לו יהודה אתה יודוך אחיך אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הודית במעשה תמר יודוך אחיך להיות מלך עליהם ידך בעורף אויביך זה דוד שהוא עומד ממנו דכתיב ביה (שמואל ב כב) ואויבי תתה לי עורף ישתחוו לך בני אביך יצחק א"ל ליעקב בני אמך שלא היתה לו אלא אשה אחת רבקה אבל יעקב שהיה לו ארבע נשים אמר לו ליהודה בני אביך גור אריה יהודה מטרף בני עלית מטרפו של יוסף שאמרת (בראשית לז) מה בצע ד"א מטרף מטרפה של תמר שהצלת ד' נפשות עצמך ותמר ושני בניה א"ל הקב"ה אתה הצלת ד' אף אני אציל ד' מבני בניך דניאל חנניה מישאל ועזריה וקרא לו ד' שמות גור אריה יהודה כרע שכב כאריה וכלביא לא יסור שבט מיהודה זה כסא מלכות (תהלים מה) כסאך אלהים עולם ועד שבט מישור אימתי ומחוקק מבין רגליו כשיבא אותו שהמלכות שלו שכתוב בו (ישעיה כח) ברגלים תרמסנה עטרת וגו' עד כי יבא שילה מי שהמלכות שלו ולו יקהת עמים מי שמקהה שיני כל האומות שנאמר (מיכה ז) ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה ד"א ולו יקהת עמים מי שאו"ה מתקהלין עליו שנאמר (ישעיה יא) שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו אוסרי לגפן עירה משיכניס כל ישראל שנקראו גפן שנאמר (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע ולשרקה בני אתונו זה שכתוב בו (זכריה ט) עני ורוכב על חמור וגו' ד"א ולשרקה בני אתונו מי שנוטע כל ישראל כשורק שנאמר (ירמיה ב) ואנכי נטעתיך שורק והיאך הוא עושה (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים כבס ביין לבושו שהיין הרבה בגבולו ובדם ענבים סותה ואין סותה אלא טעות כדכתיב (דברים יג) כי יסיתך אחיך וגו' אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו חכלילי עינים מיין מכאן אתה למד שהיין הרבה בתחומו כאדם שאומר לחבירו מזוג לי ושנה לי שחיכי ערב לי חיך לי לי ולבן שינים מחלב בזכות התורה (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

ט זבולן לחוף ימים ישכון הרי זבולן קדם ליששכר שכן מייחסן יששכר זבולן ולמה כן אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו עליו אמר הכתוב (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו וכן משה אומר (דברים לג) שמח זבולון בצאתך למה שיששכר באהליך שלך הן שאת מסייעו לישב בהן:

י יששכר חמור גרם יששכר מביא בחמור וזבולון באניות שנאמר והוא לחוף אניות ד"א יששכר חמור גרם חמור גרם אותו וכי מנין היתה לאה יודעת שבא יעקב אלא נהק החמור ושמעה קולו ויצאת לקראתו ד"א יששכר חמור גרם כשם שהחמור טוען את המשא כך יששכר טוען את התורה רובץ בין המשפתים אלו התלמידים שיושבים בארץ לפני חכמים שנאמר (תהלים סח) אם תשכבון בין שפתים וירא מנוחה כי טוב זו תורה דכתיב (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם ויהי למס עובד מהו מס זו הלכה שהיו טועים בה היו מבקשים מידם וכן הוא אומר (שופטים ה) בעמק שלח ברגליו בעומקה של הלכה:

יא דן ידין עמו כמיוחד שבשבטים זה יהודה ד"א כאחד כיחידו של עולם שאינו צריך סיוע במלחמה שנאמר (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי כך שמשון העומד מדן אינו צריך אחרים שיסייעו אותו בלא חרב אלא בלחי חמור יהי דן נחש עלי דרך שפיפון כל החיות מהלכות זוגות זוגות והנחש אינו מהלך בדרך אלא יחידי ד"א יהי דן נחש עלי דרך כשם שהנחש נקמן כך היה שמשון שנאמר (שופטים טז) ואנקמה נקם אחת כיון שראה אותו יעקב אמר לישועתך קויתי ה' אין זה מביא את הגאולה אלא מגד שנאמר גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב לאותו שהוא בא בעקב (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא שהוא משבט גד לכך נאמר והוא יגוד עקב:

יב מאשר שמנה לחמו שבנותיו נאות שנאמר (בראשית ל) כי אשרוני בנות וכן הוא אומר יהי רצוי אחיו בבנותיו והוא יתן מעדני מלך שבנותיו ראויות למלכות שנאמר (שמואל ב א) המלבישכן שני עם עדנים נפתלי אילה שלוחה זו בקעת גנוסר שהיא ממהרת את פירותיה כאילה הנותן אמרי שפר שארצו מתברכת שנאמר (דברים לג) נפתלי שבע רצון וגו' והם מבכרין מפירותיהם למלכים ומשפרים דבריהם ואם היה בלבן עליהן היו מתרצין להן בן פורת יוסף וכי פורת לית הוא יוסף אלא מהו בן פורת שעל ידי פרות נתגדל. פרשה ק א (תהלים ק) דעו כי ה' הוא האלהים רבי יהודה בר סימון ורבי אחא רבי יהודה בר סימון אמר דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשנו לא כפרעה שאמר (יחזקאל כט) לי יאורי ואני עשיתני ורבי אחא אמר דעו כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנו משלימים את נפשותינו ויכל יעקב לצות את בניו שלשה צווים נאמרו בענין ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי אם זכיתם לכם זכיתם בעצמי ואם לאו משאני מסתלק מן העולם אצל אבותי אני הולך שנאמר אני נאסף אל עמי כיון שנסתלק מיד ויעשו בניו לו כן כאשר צום חנטו אותו והעלוהו במטתו:

ב ויכל יעקב לצוות את בניו ויעשו בניו לו כן כאשר צום הראשון על עבודת כוכבים המד"א (הושע ה) כי הואיל הלך אחרי צו השני על ברכת השם המד"א (ויקרא כד) ונוקב שם ה' מות יומת וגו' השלישי על נשיאת המטה אמר להם תנו דעתכם שלא יגע ערל (אחד) במטתי שלא לסלק את השכינה מעלי אלא כסדר הזה עשו לי שאו אותי שלשה מן הצפון ושלשה מן הדרום שלשה מן המזרח שלשה מן המערב כשם שאתם עושין לי כך אתם עתידין להעשות ד' דגלים במדבר והשכינה באמצע רבינו צוה ג' דברים לפני מיתתו אמר להם אל תספדוני בעיירות ואל תזוז אלמנותי מתוך ביתי ומי שנטפל בי בחיי הוא יטפל בי במותי אל תספדוני בעיירות מפני המחלוקת ואל תזוז אלמנותי מתוך ביתי ולא מתניתא היא אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין יורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה אלא לפי שדרכו של נשיא להיות כל חפציו משל צבור וזה על ידי שלא נהנה משל צבור כלום לפיכך הוא אומר אל תזוז אלמנותי מתוך ביתי א"ר דוסתאי דלא יאמרון לה ביתא דנשיאותא הוא ישתעבד לנשיאותא מי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי א"ר חנינא ציפוראה כגון יוסי הפינוס ויוסי הפרתי ר' חזקיה מוסיף עוד תרתי אל תרבו עלי תכריכין ותהא ארוני נקופה לארץ אל תרבו עלי תכריכין מפני רמה ותהא ארוני נקופה לארץ מפני המבול מלתא דרבי אמר לא כמה דבר נש אזיל הוא אתי מליהון דרבנן דאינון אמרין כמה דבר נש אזיל הוא אתי ר' יוחנן מפקד ואמר לא תלבישוני לא חיוורין ולא אוכמין אלא מאנין דבריקה אם מתבעית עם צדיקיא לא ידעין בי רשיעיא ואם אתבעית עם רשיעיא לא ידעין בי צדיקיא ר' יאשיה הוה מפקד ואמר אלבישוני מאנין חיוורין חפיתין אמרין ליה רבך אמר כדין ואת אמר כדין אמר להון מה אנא בהית בעובדאי רבי ירמיה הוה מפקד ואמר אלבשוני מאנין חיוורין חפיתין ואלבשוני דרדסאי והבון חוטרי בידי וסנדלאי ברגלי והבו יתי על אורחא דאם אתבעית אנא קאים אוטמיס הדא הוא דאמר רבי יונה בשם רבי חמא רגלוהי דבר נש ערבתיה מקמאתיה בכל אתר דמתבעי:

ג ויפול יוסף וגו' ויצו יוסף את עבדיו למה מת יוסף בפני אחיו רבי ורבנן רבי אמר על שחנט את אביו אמר ליה הקדוש ברוך הוא לא הייתי יכול לשמור את צדיקי לא כך אמרתי לו (ישעיה מא) את תיראי תולעת יעקב אל תראי תולעת את יעקב ורבנן אמרי הוא שצוה אותן שיחנטו אותו הה"ד ויעשו בניו לו וגו' על דעתיה דרבי ניחא על דעתהון דרבנן קרוב לה' פעמים יהודה אומר עבדך אבי עבדך אבי והוא שומע ושותק:

ד וימלאו לו ארבעים יום ויעברו ימי בכיתו הכא את אמר ויעברו ימי בכיתו ולהלן את אמר (דברים לד) ויתמו ימי בכי אבל משה אלא משה ע"י שלא היו לו בוכים כתיב ויתמו אבל יעקב על ידי שהיו לו בוכים כתיב ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף למי אמר לגדלת שתפייס למלכה והמלכה תפייס למלך ולמה לא נכנס הוא ר' יהושע דסכנין בשם ר' שמואל שאין אבל נכנס בפלטין של מלך:

ה אבי השביעני לאמר וגו' אשר כריתי לי בשעה שעמד יעקב עם עשו אמר ליה מה את בעי ממון או קבורה א"ל מה לההוא גברא קבורתא הב לי ממון וסב לך קבורתא הרבה ממון תכרה עליה הה"ד (בראשית נ) בקברי אשר לקחתי לי אין כתיב כאן אלא אשר כריתי לי הכרתי עליה ויאמר פרעה עלה ויעל יוסף וגו' עד כאן להספד מכאן ואילך למלחמה ויעל עמו גם רכב גם פרשים וגו' א"ר יצחק גדול העולמים היה שם ואית דאמרין כבוד חי העולמים:

ו ויבאו עד גורן וגו' א"ר שמואל בר נחמן חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו אטד וכי יש גורן לאטד אלא אלו הכנענים מלמד שהיו ראוים לדוש כאטד באיזה זכות ניצולו בזכות חסד שעשו עם יעקב אבינו ומה חסד עשו רבי אליעזר אמר אזורי מתניהם התירו וריש לקיש אמר קשרות כפתותיהן התירו ר' יהודה בר שלום אמר הראו באצבע ואמרו אבל כבד זה למצרים ורבנן אמרי זקפו קומתן והרי דברים ק"ו ומה אלו שלא הלכו לא בידן ולא ברגלן אלא ע"י שהראו באצבע ניצולו מן הפורענות ישראל שהם עושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם וברגליהם עאכ"ו א"ר אבהו אותן שבעים יום שבין אגרת לאגרת כנגד שבעים יום שעשו מצרים חסד עם אבינו יעקב:

ז ויספדו שם וגו' ומנין לאבל שהוא שבעה ר' אבא מייתי לה מהכא ויעש לאביו אבל שבעת ימים ולמדין דבר קודם מתן תורה ריש לקיש בשם בר קפרא מייתי לה מהכא (ויקרא ח) ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגו' מה אתם נמשחתם בשמן המשחה שבעה ימים אף אתם שמרו לאחיכם שבעה ימים רבי הושעיא מייתי לה מהכא (ויקרא ח) ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים מה הקב"ה שימר לעולמו שבעה ימים אף אתם שמרו לאחיכם שבעה ימים דא"ר יהושע בן לוי שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו ר' יוחנן מייתי לה מהכא (במדבר יב) אל נא תהי כמת אלא תסגר מה ימי הסגר שבעה אף ימי אבל שבעה חד ברבי אמר הדא דרבי יוחנן קומי ריש לקיש ולא קיבלה ולמה לא קיבלה אמר תמן הוא עבד לה הסגר והכא הוא עבד לה החלט דאתא ר' אבהו בשם רבי יוחנן ואמר אל נא תהי כמת מה ימי המת שבעה אף ימי החלט שבעה רבי ירמיה ורבי חייא בר אבא בשם ריש לקיש (עמוס ח) והפכתי חגיכם לאבל מה ימי החג שבעה אף ימי האבל שבעה אמר רבי חייא שמיני רגל בפני עצמו הוא אי מה עצרת יום אחד אף האבל כן אמרו לו מיכן לשמועה רחוקה ותני כן שמועה קרובה יש לה שלשים ושבעה ורחוקה אין לה שלשים ושבעה אית תני שמועה רחוקה לאחר י"ב חדש קרובה בתוך שלשים רבי אבהו בשם ר' יוחנן אמר הלכה כמי שהוא אומר שמועה קרובה בתוך שלשים יום ורחוקה לאחר ל' יום ר' ברכיה ור' יונה בשם ר"ל בשם רבי יהודה הנשיא כתיב (דברים לד) ויתמו ימי בכי אבל משה ימי שנים בכי שבעה אבל שלשים ואית דמחלפין ימי שבעה בכי שנים אבל שלשים מהא שבעה ושלשים שמא ימי אלא שאם היה עני מדוקדק בראשון ובשני אינו עושה מלאכה ובשלישי הוא עושה בצינעא אבל אמרו תבא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לכך בר קפרא אמר אפילו בשלישי אל יעשה כל עיקר מפני שהוא תקפו של אבל תני בר קפרא כל תקפו של אבל אינו אלא בשלישי עד תלתא יומין נפשא תייבא על קברה סבורה היא שהיא חוזרת כיון דהיא חמי דאשתני זיוהון דאפוי אזלה לה ושבקא ליה הה"ד (איוב יד) אך בשרו עליו יכאב וגו' לע"ל הפה והכרס מדיינין זה עם זה הפה אומר לכרס כל מה שגזלתי וחמסתי בך נתתי ולאחר ג' ימים היא נבקעת והיא אומרת לו הא לך כל מה שגזלת וחמסת שנאמר (קהלת יב) ותשבר כד על המבוע מהו ליתן תפילין רבי אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר אומר בראשון אינו נותן ובשני הוא נותן ואם באו פנים חדשות חולץ ור' יהושע אומר בראשון ובשני אינו נותן ובשלישי נותן ואם באו פנים חדשות אינו חולץ ואם ביום שני אינו מניח איצטריכא למימר מי שמתו מוטל עליו פטור מן התפלה ומן התפלין אלא כיון דתנא הדא תנא הא דר' זעירא רבי ירמיה בשם ר' זעירא ומר עוקבא בשם שמואל הלכה כר' אליעזר בנתינה וכר' יהושע בחליצה ר' זעירא בעי מהו ליתן בשני כר' אליעזר מהו שיעשה ר' אליעזר כר' יהושע שלא לחלוץ ומנין שאין אבל בשבת ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי מייתי לה מהכא (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ברכת ה' היא תעשיר (בראשית ב) ויברך אלהים את יום השביעי ולא יוסיף עצב עמה זה האבל המד"א (שמואל ב יט) כי נעצב המלך על בנו אמר רב חזרה זקיפה חובה פריעה נעילה רשות חזרת קרע זקיפת מטה חובה פריעת הראש ונעילת הסנדל רשות שמואל אמר פריעה חזרה זקיפה חובה נעילה תשמיש רחיצה רשות פריעת הראש וחזרת קרע וזקיפת המטה חובה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצה רשות חד תלמיד מן דשמואל שמש מטתו הלך ורחץ א"ל להלכה אמרתי לך שמא למעשה איקפיד עליה ומית ר"י בר חלפתא הוה מתני שבחא דרבי מאיר קמי ציפוראי אמר להם אדם גדול אדם קדוש פעם אחת מצאן עומדין בשורה בשבת אמר להם שלום לכם אמרין ליה דין הוא דאת משבח ביה אמר להם דעו שבחו של אותו האיש שבא להודיענו שאין אבל בשבת ר' הושעיא אזל לחד אתר מצאן שהן עומדין בשורה בשבת אמר להם לית אנא ידע מה הוא מנהגכון אלא שלום עליכם כמנהג מקומנו תרין בנוי דרבי חד מנהון פיק וראשיה מכסי ולביש סנדלוי ואוחרנא נפיק חפיה וראשיה מגלי ר' יונה אזל למחזייה אפין לאחוי דר' גוריון נפיק לגביה לביש סנדלא אמר ליה אמור לר' גוריון אחוך לית ילפין עובדא מבר נש זעיר ר' חנינא בר פפא אזיל למחזייה אפין לרבי תנחום בר חייא דכפר אגין נפיק לגביה לביש סנטרוי מאי סנטרוי מאנין דלא בזיען אמר ליה היכדין עבדין אתמהא אמר ליה כן הוה ר' יוחנן עבד אמר ליה צלי עלי אמר ליה פסיג תרעך אמר ליה לא תימר כן אלא יסוג תורעך תני חבורה ומשפחה כך הן דומים לכיפת אבנים את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת את נותן עליה אבן אחת וכולה עומדת כך כל שבעה ימים חרב שלופה ועד שלשים יום היא מתרפרפת ואינה חוזרת לנדנה עד י"ב חדש א"ר אלעזר נולד בן זכר במשפחה מיד היא רפה אם כן למה מראין פנים בשבת ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר מפני האיבה:

ח וישב יוסף מצרימה וגו' ר' לוי ור' יצחק [ר' לוי] אמר שלא זמנן לסעודה א"ר תנחומא הוא לא נתכוון אלא לשם שמים אמר לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן והן לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף רבי יצחק אמר הלך והציץ באותו הבור א"ר תנחומא הוא לא נתכוון אלא לשם שמים והם לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה וגו' תני ר' שמעון בן גמליאל אומר גדול השלום שאף השבטים דברו דברים בדוים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים הה"ד ויצוו אל יוסף לאמר וגו' והיכן צוה לא מצינו שצוה כה תאמרו אל יוסף וגו' אמר כך אחי חושדין אותי וילכו גם אחיו אמרו ליה חד בעית לך לעבדא הא כולנא לך לעבדין:

ט ויאמר אליהם יוסף וגו' ואתם חשבתם עלי רעה וגו' ועתה אל תיראו וגו' וידבר על לבם וכי יש לך אדם שמדבר על הלב אלא דברים שהן מנחמין את הלב אמר להם נמשלתם כעפר הארץ מה עפר הארץ מי יכול לסייף את עפר הארץ נמשלתם כחית השדה ומי יכול לסייף את חית השדה נמשלתם ככוכבים מי יכול לסייף את הכוכבים עשרה כוכבים בקשו לאבד כוכב אחד ולא יכלו לו שנים עשר שבטים מה אני יכול לשנות סדרו של עולם מפני שהם כנגד שנים עשר שעות ביום וכנגד שנים עשר מזלות ברקיע א"ר שמלאי אתם הגוף ואני הראש תבואתה לראש יוסף אין נסיב גופא מה רישא טב ולא עוד אלא עד שלא ירדתם לכאן היו קוראים אותי עבד ומאחר שירדתם לכאן הודעתי הוגנוסים שלי אם כן אני הורג אתכם אתמהה אם הורג אני אתכם הם אומרין אין לשמור אמנה עם זה עם אחיו לא שמר אמנה עם מי הוא משמר אמנה הן אומרין לא היו אחיו אלא כת של בחורים ראה וקרא אותן אחיו תדע לך שהרי הוא בסוף הביא עליהן עילה והרגן אמר מה אני נעשה אנטידיקוס לאבא אבא מוליד ואנא קובר מה אני נעשה אנטידיקוס להקב"ה הקדוש ברוך הוא מברך ואני ממעט הדא הוא דכתיב וינחם אותם והרי דברים קל וחומר ומה יוסף שדיבר דברים רכים על לבן של שבטים כך ניחמו לכשיבא הקב"ה לנחם את ירושלים על אחת כמה וכמה הה"ד (ישעיה מ) נחמו נחמו וגו':

י וישב יוסף במצרים וגו' ששה זוגות שנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן ר' יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא משה עשה בפלטין של פרעה ארבעים שנה ובמדין (ובמדבר) ארבעים שנה ושמש את ישראל ארבעים שנה רבי יוחנן בן זכאי עשה פרגמטיא ארבעים שנה ולמד תורה ארבעים שנה שמש את ישראל ארבעים שנה ר' עקיבא עשה בור ארבעים שנה ולמד תורה ארבעים שנה ושמש את ישראל ארבעים שנה:

יא וישבע יוסף את בני ישראל וגו' שומע אני מיד ת"ל אתכם כשתהיו עולין ומנין אף עצמות של שבטים העלו עמו שנאמר אתכם וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אותו מי חנטו רבי פנחס ורבי יהודה בשם ר' נחמיה ר' יהודה אמר רופאים חנטו אותו ור' פנחס אמר שבטים חנטו אותו הה"ד ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים ומי הן ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה:

יב לישנא אחרינא וזאת אשר דבר להם אביהם יעקב אין כתיב כאן אלא אביהם עתיד אדם אחד כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי הוא מתחיל שנאמר וזאת אשר דבר כיון שעמד משה פתח בזאת שנאמר (דברים לג) וזאת הברכה אמר להם אומר לכם הברכות הללו אימתי הם מגיעות לכם בשעה שתקבלו את התורה שנאמר (שם ד) וזאת התורה הוי וזאת אשר דבר להם אביהם במה שסיים להם יעקב אביהם פתח להם משה אמר משה (תהלים קיט) מזקנים אתבונן יצחק כשבירך את יעקב אמר לו (בראשית כח) ואל שדי במה חתם ויקרא יצחק את יעקב ואף יעקב במה שפסק אביו משם התחיל שנאמר ויקרא יעקב אל בניו וחתם כשבירכן בזאת וזאת אשר דבר ממקום אשר פסק משם התחיל משה וזאת הברכה ובמה חתם משה (דברים לג) אשריך ישראל ואף דוד כשבא לומר תהלה ממקום שפסק משה משם התחיל (תהלים א) אשרי האיש וגו' הוי מזקנים אתבונן:

יג ויעש לאביו אבל שבעת ימים ולמה עושים שבעה כנגד שבעה ימי המשתה א"ל הקדוש ברוך הוא בעוה"ז נצטערתם עם הצדיק הזה ושמרתם לו אבל שבעת ימים לעולם הבא אני מחזיר אותו האבל לשמחה שנאמר (ירמיה לא) והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם כשם שאני מנחם אתכם כך אני מנחם לציון ולכל חרבותיה כענין שנא' (ישעיה נא) כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה:



לקודםתוכן ממשיך
חזרה למאגר תורני
חזרה למאגר תורני - שערי שכם


עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
to Sharei Shechem site