מדרש רבה מדרש ארץ ישראלי לפי פרשיות השבוע

פרשת נשא

פרשה א מדרש רבה במדבר פרשה ו פרשה ו א נשא את ראש בני גרשון וגו' הה"ד (משלי ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה תנינן תמן חכם קודם למלך ישראל מת חכם אין לנו כיוצא בו מלך ישראל שמת כל ישראל ראויין למלכות המלך קודם לכהן גדול שנאמר (מ"א א) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו' כ"ג קודם לנביא שנאמר (שם) ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא צדוק קודם לנתן ר' הונא בשם ר' חנינא אמר נביא כופף ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן מה טעם דכתיב (זכריה ג) שמע נא יהושע הכ"ג וגו' יכול בני אדם הדיוטות היו ת"ל (שם) כי אנשי מופת המה ואין מופת אלא נבואה שנאמר (דברים יג) ונתן אליך אות או מופת משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים נביא קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לסגן סגן קודם לראש משמר ראש משמר קודם לראש בית אב ראש בית אב קודם לאמרכל אמרכל קודם לגזבר גזבר קודם לכהן הדיוט כהן הדיוט קודם ללוי לוי קודם לישראל ישראל לממזר ממזר לנתין נתין לגר גר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים סברין מימר לפדות להחיות ולכסות הא לישיבה לא אמר רבי אבין אף לישיבה מה טעם יקרה היא מפנינים אפי' מזה שהוא נכנס לפני ולפנים ד"א יקרה היא מפנינים מדבר בקהת וגרשון אע"פ שגרשון בכור ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון שבתחלה אמר נשא את ראש בני קהת ואחר כך אומר נשא את ראש בני גרשון וגו' הוי יקרה היא מפנינים מבכור שיצא ראשון ואין פנינים אלא תחלה כמה דתימא (רות ד) וזאת לפנים בישראל: ב נשא את ראש וגו' הה"ד (איוב לו) לא יגרע מצדיק עיניו וגו' אין הקב"ה מונע דוגמא דידהו לפי שמצינו שיעקב חמד את הבכורה לשם שמים כדי שיוכל להקריב ולקחה מעשו בדמים והסכים הקדוש ברוך הוא עמו וקראו בני בכורי ונתן גדולה לבכורים שיקריבו לפניו הוי לא יגרע מצדיק עיניו ואין עיניו אלא תחתיו כמה דתימא (ויקרא יג) והנה הנגע עמד בעיניו ומהו תחתיו אלו בניו כמה דתימא (תהלים מה) תחת אבותיך יהיו בניך (איוב לו) ואת מלכים לכסא שחלק הקב"ה כבוד לבכורים ולהם ראוי מלכות ליטול שנאמר (ד"ה ב כא) ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור וכן בדוד הוא אומר (תהלים פט) אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ הוי ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח שהם היו ראוים ליטול הכהונה ומה שהלוים עושים אלולי לא חטאו במעשה העגל שבתחלה היו הבכורים מקריבי' שנאמר (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' וכן יעקב אומר לראובן (בראשית מט) ראובן בכורי אתה וגו' שאת זו כהונה כמה דתימא (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם עוז זו מלכות שנאמר (ש"א ב) ויתן עוז למלכו שאלולי לא סרח ראובן במעשה בלהה היה ראוי ליטול כהונה ומלכות לפי שהיה בכור ומנין אף לעבודת הלוים היה ראוין שכן את מוצא שנכנסו פשוטי הלוים תחת בכורי ישראל שנאמר (במדבר ג) ולקחת את הלוים לי אני ה' תחת כל בכור בבני ישראל וגו' הוי ויושיבם לנצח זו היא הלויה שהיו ראוין הבכורים ליטול כמה דתימא (ד"ה א' כ"ג) ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה וגו' (עזרא ג) מאלה לנצח על מלאכת בית ה' וגו' ועל שבט הלוי אמר הכתוב (תהלים קא) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הוי וישיבם לנצח ויגבהו מי גרם להם לבכורים שאבדו הכבוד הזה על שנתגבהו בעצמם ועבדו לפני העגל לפיכך ואם אסורים בזיקים שנאסרו מלהקריב דבר הנעשה באש ואין זיקים אלא אש שנאמר (ישעיה נ) הן כולכם קודחי אש וגו' שהם צריכין לפדות עצמם כל אחד ואחד בחמשה שקלים כסף וליתן ללוים הרי מצינו בבכורי ישראל שירדו מגדולתם על מעשה העגל אבל בכורי הלוים שלא טעו בעגל ניתנה הכהונה לאהרן שהיה בכור ושאר בכורי הלוים לא הוצרכו לפדיון ולא לכפרה וזכו ללוים עם אחיהם ואם לחשך אדם והלא גרשון היה בכור למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון אף אתה אמור לו לפי שקהת היה מטועני הארון ושהוא קודש הקדשים ויצא ממנו אהרן הכהן שהוא קודש הקדשים וגרשון היה קודש לכך הקדימו הכתוב לקהת ומנין את למד שגרשון לא איבד גדולתו לפי שהיה בכור שכן את מוצא כשם שאמור בקהת נשא את ראש בני קהת כך אמור בגרשון נשא את ראש בני גרשון ומהו שאמר הכתוב גם הם שלא תאמר שלכך מנה בני גרשון שניים שהם פחותים מבני קהת לאו אלא כתב גם הם שאף בני גרשון כיוצא בהם של בני קהת אלא שהקדימו הכתוב כאן בשביל כבוד התורה אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון תחלה לקהת: ג לבית אבותם למשפחותם לבית אבות עשה לו משפחות ולא לבית אמותם שאם נשאו בני גרשון מבנות קהת או מבנות מררי יקראו בניהם על שם משפחות גרשון אבל אם משאר משפחות נשאו מבנות גרשון היו בניהם נקראין על שם שאר המשפחות מבן שלשים שנה ומעלה וגו' תני כהן גדול אין נכנס לעזרה לעבודה אא"כ נמשח שבעה ונתרבה שבעה אף על פי שלא נמשח שבעה ונתרבה שבעה ועבד עבודתו כשרה כהן הדיוט אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו אף על פי שלא הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו ועבד עבודתו כשרה בן לוי אין נכנס לעזרה לעבודה אא"כ למד חמש שנים שנאמר (במדבר ח) זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ולהלן הוא אומר מבן שלשים שנה אם נאמר מבן חמש ועשרים למה נאמר מבן שלשים ואם נאמר מבן שלשים למה נאמר מבן חמש ועשרים אלא כל אותן שנים שמבן חמש ועשרים ועד בן שלשים היה למד מכאן ואילך מקריבין אותו לעבודה מכאן אמרו כל שאינו רואה סימן ברכה במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו רואה ר' יוסי אומר שלש שנים שנאמר (דניאל א) ולגדלם שנים שלש זקן אין מושיבין אותו בגזית אלא אם כן נעשה דיין בעירו משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית משם מעלין ומושיבין אותו בחיל משם מעלין ומושיבין אותו בלשכת הגזית כל הבא לצבא צבא שהיו שוערים לעבוד עבודה באהל מועד שהיו משוררים זאת עבודת משפחות הגרשוני ולא אחרת מלמד שבני גרשון היו אסורין ליכנס לעבודת בני מררי בקרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו לעבוד ולמשא שבעת שהיו מקימין המשכן הם היו פורשין יריעות במשכן אהל מועד וכל מה שהיה ממונה תחת ידם היו מקימין ובעת שהיו פורקין המשכן הם היו טוענין אותו על העגלות ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה כמשמעו אמרו רשב"ל אומר היה ר' מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היתה ולא הכירו בה חכמים שבאותו הדור אם מין חיה הוא או מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לה במצחה ולפי שעה נזדמן לו למשה ונעשה ממנה משכן ונגנזה מדקאמר קרן אחת היתה לה במצחה מזה למדנו שטהורה היתה ואת מסך פתח אהל מועד כמה דתימא (שמות כו) ועשית מסך לפתח וגו' ואת קלעי החצר אלו קלעים שעשו סביב לחצר כמה דתימא ועשית את החצר וגו' וכן לפאת צפון וגו' ורוחב החצר וגו' וחמש עשרה אמה קלעים וגו' ולכתף השני וגו' ואת מסך פתח שער וגו' כמה דתימא ולשער החצר וגו' אשר על המשכן ועל המזבח סביב תני מזבח העולה ארכו חמש אמות ורחבו חמש אמות וגבהו ג' אמות שנא' ועשית את מזבח העולה וגו' דברי ר"מ אמר לו ר' יוסי ממשמע שנאמר (שם כז) חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב איני יודע שהוא רבוע מה תלמוד לומר רבוע יהיה אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע מה רבוע האמור להלן גבהו שנים ברחבו אף כאן גבהו שנים ברחבו אמר לו ר"מ אם כדבריך נמצא גובה מזבח מן הקלעים חמש אמות אמר לו ר' יוסי והלא כבר נאמר וקלעי החצר סביב וגו' מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות ואת מיתריהם אלו המיתרים מה היו עושין בהם היו מקפלין היריעות והקלעים והיו אוסרים אותם בהם ומניחים אותם על העגלות ואת כל כלי עבודתם אלו קרסי זהב ואלו קרסי נחושת שהיו מחברים בהם היריעות ואת כל אשר יעשה להם ועבדו כל מה שהיה נעשה לכל הכלים יהיו בני גרשון עושים על פי אהרן ובניו תהיה להם וגו' זו היא שאמרו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לבכור כשם שעבודת בני קהת היתה על פי אהרן ובניו כמה דתימא (במדבר ד) אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש וגו' כן עבודת בני גרשון היתה על פי אהרן ובניו אבל בבני מררי לא נאמר בו על פי אהרן ובניו ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם הביא הכתוב משה עמהם שיהיו מצוים עליהם שיהיו שומרים על כל מה שנושאים זאת עבודת משפחות בני הגרשוני וגו' בתחלה שמו אהרן ובניו ומשה עמהם לבני רשון על עבודתם ועל משאם ועל משמרתם מכאן ואילך עבודתם ומשמרתם היתה ביד איתמר בן אהרן הכהן: ד בני מררי למשפחותם בבני קהת ובני גרשון נאמר בהן נשיאות ראש שחלק להם הקב"ה כבוד לקהת בעבור כבוד הארון ולגרשון על שהיה בכור אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט ועבודת משאם לא היה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ולא נאמר בהם נשא את ראש למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם למה נאמר בבני קהת ובני מררי למשפחותם לבית אבותם הקדים משפחותם לבית אבותם ובגרשון הקדים לבית אבותם ואחר אמר למשפחותם לפי שנשיאות ראש של בני גרשון באה מבית אב שלהם אבל נשיאות ראש של בני קהת אינה תלויה בבית אבות שלהם כי אם בנשיאות הארון וכן בני מררי לא היו כי אם מבית אב פשוט לכך הקדים משפחות לבית אבות וזאת משמרת משאם וגו' זאת ולא אחרת מלמד שבני מררי אסורין לשמור ולעבוד מה שבני גרשון שומרים ונושאים ועובדים קרשי המשכן אלו מ"ח קרשים של משכן ובריחיו אלו ט"ו בריחים והבריח התיכון ועמודיו אלו ארבעה עמודי שטים שפורסים עליהם הפרוכת וחמשה עמודי שטים שפורסים עליהם המסך של פתח האהל ואדניו אלו אדני הקרשים ואדני העמודים שהיו ק"ח אדנים ועמודי החצר סביב אלו נ"ו עמודים שהיו עומדים סביב החצר שעליהם פורסים הקלעים ואדניהם אלו נ"ו אדנים שבהם היו מעמידין העמודין וד' עמודים וד' אדנים שהיו פורסין עליהם מסך שער החצר ויתדותם אלו יתדות המשכן ויתדות החצר של נחושת שהיו נועצים בארץ סביב שלא יפול הרוח לקלעים ומיתריהם לכל כליהם ולכל עבודתם שבהם היו מעמידים הקלעים עם היתדות ובהם אוסרים העמודים והבריחים וטוענים על העגלות שלא יפלו לארץ אבל לקרשים היו עושים אטבי של ברזל שבהם מחזיקים הקרשים שלא יפלו מעל העגלות ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם הזהירם הקדוש ברוך הוא שיהיו מפקידים כל הלוים איש איש על עבודתו ועל משאו כדי שלא יבואו לידי מחלוקת וכך היו עושין איש פלוני לוי יטעון קרשים איש פלוני לוי יטעון בריחים איש פלוני לוי יטעון עמודים וכן כל כלי וכלי זאת עבודת משפחות בני מררי וגו' בני מררי על שלא היה נשיאתם מבית אב שלהם לכך לא נאמר על פי אהרן ובניו תהיה כשם שנאמר בבני גרשון אלא כל מעשיהם היתה ביד איתמר מלמד שהיה איתמר נוטל כל הכלים ונותנם לבני מררי וכן לבני גרשון והיה מעמידם על עבודתם ועל משמרתם: ה ויפקד משה ואהרן מיד עשו משה ואהרן ופקדו את בני הקהתי תחלה כשם שאמר להם הקב"ה ומנין שאמר הקדוש ברוך הוא לשניהם שיפקדו אותם שנאמר (במדבר ה) וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר נשא את ראש בני קהת מפני מה נאמר דבור בקהת ובגרשון מה שלא נאמר במררי כדי לחלוק כבוד לגרשון על שהיה בכור ולהקישו לקהת למה לא נאמר ואל אהרן בדבור פרשת בני גרשון כשם שנאמר בפרשת בני קהת לפי שאהרן ממועט הוא מכל הדברות שנאמר למשה שלא דברה שכינה עם אהרן ולמה יש מקומות הרבה שכתב בהן אהרן לא שהיה הדבור עם אהרן אלא כל פרשה שהיה אהרן צריך לה כתיב בה אהרן לאמר הקב"ה אמר למשה כדי שיאמר לאהרן לכך נכתב אהרן בדבור בני קהת לפי שכל משא בני קהת וכל עבודתם היו נותנים להם אהרן ובניו שהם לא היו רשאין ליגע בארון ובכל הכלים עד שאהרן ובניו היו מכסים אותם כמה דתימא (שם ד) וכלה אהרן ובניו לכסות את הקודש וגו' לכך כתיב בדבור פרשת בני קהת אהרן שהוא היה מצווה על עבודתם ועל משאם אבל בבני גרשון אין את מוצא שיעשה שם אהרן כלום אלא על פיו היו עושין בני גרשון כל מה שהיו עושין ומעשיהם ביד איתמר שהוא היה נותן לכל אחד ואחד עבודתו ומשאו לכך לא נכתב אהרן בדבור פרשת בני גרשון: ו ונשיאי העדה את בני הקהתי וגו' מה צריך נשיאים כאן והלא הקדוש ברוך הוא לא א"ל למשה שיהיו נשיאי ישראל עמו במנין הלוים למה עשה כן אלא כך אמר משה אחר שהנשיאים היו עמי במנין כל ישראל כמה דתימא ואתכם יהיו וגו' לא אעשה להם חלישות דעת ואוליכם עמי למנין הלוים ומנין שכן הוא אתה מוצא אחר מנין ישראל כתיב (שם א) אלה הפקודים אשר פקד וגו' אבל אחר מנין הלוים אין את מוצא שיזכיר שם נשיאים אלא אשר פקד משה ואהרן ללמדך שנשיאי ישראל לא מנו הלוים על פי הדבור אלא משה הוליכם עמו כדי לחלוק להם כבוד: ז מבן שלשים וגו' מכאן אמרו בן שלשים לכח ויהיו פקודיהם למשפחותם וגו' זו היא שאמרו שהארון היה הורג בבני קהת שכשמנאם מבן חודש היו שמונה אלפים ושש מאות וכשמנאן מבן שלשים שנה לא נמצאו שליש אלה משפחות הקהתי וגו' זו היא שאמרו שהנשיאים לא מנו עמהם מפי הדבור שאין מזכיר כאן נשיאים ע"פ ה' ביד משה ואהרן הם עשו ע"פ ה' כשם שאמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עמו בבני קהת שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר נשא את ראש וגו' לכך נאמר ביד משה שמשה אמר לאהרן לפי שאהרן נתמעט מכל הדברות שבתורה שנאמר למשה: ח ופקודי בני גרשון וגו' כשם שמנה לבני קהת על פי ה' כך מנה לבני גרשון מבן שלשים שנה וגו' באהל מועד היו פסולים מחמשים שנה ולהלן אבל משנכנסו לא"י לא היו נפסלים אלא בקול ויהיו פקודיהם וגו' זו היא שאמרו שבני גרשון לפי שלא היו מטועני הארון לפיכך לא חסרו ממנין הראשון שני שלישים אלא היו מאה ושלשים יותר משליש אלה פקודי משפחות וגו' למה לא נאמר במנין הקהתים בני קהת וכתיב בהן הקהתי כשם שאמור בבני גרשון ובני מררי לפי שמנינם היה לשם טעינת הארון צירף הקדוש ברוך הוא שמו עמהם כדי שלא יכלו ה"א בראשו ויו"ד בסופו הרי י"ה לומר י"ה יצילם ממיתה לקיים מה שנאמר (תהלים לג) להציל ממות נפשם אשר פקד משה ואהרן על פי ה' למה לא נאמר במנין בני גרשון ביד משה כשם שאמור במנין בני קהת לפי שבני קהת אמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עם משה הקדוש ברוך הוא הזכיר לאהרן בראש המנין על דעת כן שימנה כל הלוים עם משה אבל משה מששמע שבמנין בני קהת הזכיר הקב"ה לאהרן ולא הזכירו עוד לא במנין בני גרשון ולא במנין בני מררי חשב משה בדעתו ואמר לכך אמר לי הקדוש ברוך הוא שימנה אהרן עמי לבני קהת מפני שעל ידו נעשית כל משא וכל עבודתם אבל עבודת בני גרשון ובני מררי שאינה נעשית על ידו אינו רוצה שימנה עמי לכך אמר לו לאהרן שימנה בני קהת עמו בשם הקב"ה ולכך כתיב במנין בני קהת על פי ה' ביד משה אבל כשבא למנות בני גרשון לא אמר לו משה לאהרן בשם הקדוש ברוך הוא שימנה בני גרשון עמו אלא חלק לו כבוד לפי שהיה אחיו הגדול והוליכו עמו וצירפו עמו למנין לכך לא נאמר ביד משה אע"פשבדעתו של הקב"ה היה שימנה אהרן עמו כל הלוים ולדעת כן הזכיר אהרן בראש המנין לפי שלא אמר לו משה לאהרן שימנה בני גרשון עמו בשם הקדוש ברוך הוא חיסר כאן ביד משה: ט ופקודי משפחות וגו' מפני מה נאמר בבני מררי במנין משפחות ולא בבני קהת ולא בבני גרשון לפי שבני מררי היו מרובין לעבודה שהרבו משפחות שהיו ששה אלפים ושני מאות נתרבו מבן שלשים מאה יותר על מחצה מבן חודש שכן את מוצא מבן חודש עלה מספרם ששה אלף ושני מאות ומבן שלשים שנה ומעלה עלה מספרם שלשה אלף וארבע מאה יותר ממחצית אבל בבני קהת לא נאמר משפחות בני קהת שמבן שלשים שנה ומעלה לא נמצאו שליש מאותו שנספרו מבן חודש ומעלה וכן בבני גרשון לא נאמר ופקודי משפחות שאף הם לא הגיעו לחצי אותם שהיו מבן שלשים שנה ומעלה לפי שמבן חדש ומעלה היו שבעה אלף וחמש מאות ומבן שלשים שנה ומעלה לא היו כי אם שני אלפים ושש מאות ושלשים מבן שלשים שנה ומעלה וגו' מבן חמשים שנה ומעלה היו פסול לעמוד במשכן לעשות עבודה שלא היו יכולים לומר שירה אבל מחמשים שנה ומעלה חוזר היה לנעילת שערים ויהיו פקודיהם למספר שלשת אלפים ומאתים זו היא שאמרו לפי שנתרבו באוכלוסא ראוין לעבודה נאמר בהן משפחות אלא פקודי משפחות וגו' למה נאמר בבני מררי ביד משה שבשעה שראה הקב"ה שלא אמר לו משה לאהרן בשם הקדוש ברוך הוא שימנה בני גרשון לפיכך כשבא למנות בני מררי א"ל הקב"ה למשה לך אמור לו לאהרן בשמי שימנה בני מררי עמו לכך נאמר ביד משה: י כל הפקודים אשר פקד משה וגו' מאחר שחשב הלוים משפחות בני קהת לבד ומשפחת בני גרשון לבד ומשפחת בני מררי לבד חזר וכלל מנינם ביחד להגיד שכולם שקולים לפני המקום בחיבה מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת וגו' תני השיר מעכב את הקרבן דברי רבי מאיר וחכ"א אינו מעכב אר"א טעמיה דר"מ מהאי קרא (במדבר ח) ואתנה את הלוים נתונים וגו' לכפר על ב"י וגו' מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת ורבנן מוקמין מהאי קרא מה כפרה ביום אף שירה ביום אמר רבי יהודה בשם שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר (דברים יח) ושרת בשם ה' איזהו שירות שבשם ה' הוי אומר זו שירה רבי יצחק אמר מהכא (תהלים פא) שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (ישעיה כד) המה ישאו קולם ירונו בגאון ה' וגו' תני ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו מה תלמוד לומר ישאו אין ישאו אלא לשון שירה וכן הוא אומר שאו זמרה ותנו תוף וגו' ואומר ישאו קולם ירונו חנניה בן אחי ר' יהושע אמר מהכא (שמות יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול על עסקי קול רבי אסא אמר מהכא (ד"ה ב ה) ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד רבי יונתן אומר מהכא (במדבר יח) ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח רבי יוחנן אמר מהכא לעבוד עבודת עבודה איזו היא עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה: יא ויהיו פקודיהם שמונת אלפים וה' מאות ושמונים זו היא שאמרו מנאם בפרט מנאם בכלל כאדם שיש לו חפצים נאים ומשובחין וחביבין עליו ביותר מונה אותם בפרט וחוזר ומונה אותם בכלל מתוך ששמח ברבוי מנינם כן צוה הקדוש ברוך הוא לכתוב מנין הלוים בפרט וכלל לפי שהיו בני ביתו וכשרים וחביבים עליו ביותר על פי ה' אשר פקד אותם ביד משה הרי זה אמור כנגד בני קהת שאהרן מנאם לבני קהת ואמר פלוני ופלוני ישאו את הארון פלוני ופלוני ישאו את המזבח וכן כל כלי קודש הקדשים כשם שאמר הקב"ה למשה שיעשה אהרן כן עשה אהרן הוי ביד משה ומנין אתה אומר שבעבודת בני קהת הכתוב מדבר שכן כתיב (שם ד) איש איש על עבודתו ועל משאו וכן אמור בבני קהת אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו ופקודיו אשר צוה ה' את משה הרי זה אמור כנגד בני גרשון ובני מררי שצוה הקדוש ברוך הוא למשה שעל פיו תהיה עבודתם עם אחיו אהרן בבני גרשון כתיב (שם) ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם הרי משה עמהם ובני מררי כתיב (שם) ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם הביא משה לכך כתיב (שם) ופקודיו אשר צוה ה' את משה שמנה משה ואמר פלוני ופלוני ופלוני של בני גרשון ישאו את היריעות פלוני ופלוני ופלוני ישאו את אוהל מועד וכן כל כלי עבודתם משא של בני גרשון היה ממנה להם במנין וכן מנה משה ואמר פלוני ופלוני ופלוני של בני מררי ישאו את הקרשים פלוני ופלוני ופלוני של בני מררי ישאו את הבריחים וכן עשה לכל כלי עבודת משא בני מררי שמנה אותם במנין על עבודתם הוי אשר צוה ה' את משה שמשה נצטוה על שתי המשפחות הללו בני גרשון ובני מררי שהוא יצום האיך ישאו והאיך ישמרו מה שתחת ידיהם הוי אשר צוה ה' את משה. פרשה ז א צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה וגו' הה"ד (משלי כה) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי א"ר תנחומא ב"ר אבא מהו הגו סיגים מכסף כל זמן שהפסולת הזו בכסף אינו מראה יופיו לא עשה אלא נסתננו הפסולת ממנו מיד הוא מראה שבחו הגו סיגים מכסף אח"כ ויצא לצורף כלי כיצד בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו כל רובן בעלי מומין למה מפני שהיו יגעים בטיט ובלבנים ועולים לראש הבנין ומי שהוא בונה על ידי שהיו עולין לראשי הדמוסין או האבן נופלת וקוטעת ידו או הקורה או הטיט נכנס בעיניו והוא נסמא והיו בעלי מומין כיון שבאו למדבר סיני אמר האלהים כך הוא כבודה של תורה שאתן אותה לדור בעלי מומין ואם אמתין עד שיעמדו אחרים הרי אני משהא במתן תורה מה עשה האלהים אמר למלאכים שירדו אצל ישראל וירפאו אותן ותדע לך שכן א"ר יהודה א"ר סימון מנין שלא היה בהן חגרין שנאמר (שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר ואין נצב אלא על רגליו מנין שלא היה בהן גידמין שנאמר (שם כד) כל אשר דבר ה' נעשה ומנין שלא היה בהן חרשין שנאמר ונשמע ומנין שלא היה בהן סומין שנאמר (שמות כ) וכל העם רואים את הקולות ומנין שלא היה בהן אלמים שנא' (שם) ויענו כל העם נמצאת אומר שהרי נתרפאו כולן ואם אין אתה למד מכאן יש לך ללמוד ממקום אחר שנאמר (שם טו) כל המחלה אשר שמתי וגו' הרי לך שנתרפאו אבל כיון שעשו אותו מעשה של עגל חזרו למומן ונעשו זבין ומצורעין שכן משה רואה אותן שנאמר (שם לב) וירא משה את העם כי פרוע הוא ואין פרוע אלא לשון צרוע כמה דתימא (ויקרא יג) והצרוע אשר בו הנגע וגו' ראשו יהיה פרוע וגו' אמר האלהים למשה עד שלא עשיתם את המשכן הייתי מגלגל בדברים והיו הזבים והמצורעים מעורבים עמכם עכשיו שעשיתם את המשכן ואני משרה שכינתי ביניכם הפרישו אותם מכם וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בשביל מה ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם: ב וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' למה נסמכה פרשת מצורעים לפרשת הלוים את מוצא ישראל והלוים קבלו עליהם מלכותו של הקב"ה בסיני שנאמר (שמות יט) ויענו כל העם יחדיו לסוף מ' יום מרדו ישראל בהקדוש ברוך הוא (שם לב) ועשו להם עגל מסכה וגו' ויאמר אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים אבל הלוים נמצאו מושלמים עם הקב"ה שנאמר (שם) ויעמוד משה בשער המחנה וגו' אמר הקדוש ברוך הוא (ש"א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו בני לוי שכבדוני שלא כפרו בי להם אני מכבד אבל ישראל שביזוני שאני העליתי אותם ממצרים והם אמרו לעגל שהוא העלם בדין הוא שיקלו מה כבוד כיבד הקב"ה את הלוים שלקחם לחלקו שנאמר (במדבר ג) ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל וגו' וכיון שבא למנותם לעמוד בשימושו הוא בעצמו מנאם ומנין שכן הוא א"ר יהודה ב"ר שמעון כתיב למעלה מן פרשת מצורעים ע"פ ה' פקד אותם ביד משה ואומר ופקודיו אשר צוה ה' וכתיב בראש הענין ויהיו פקודיהם א"ר יהודה ב"ר שמעון האיך ימצא הדורש ידיו בין פקודיו לפקודיהם אם פקודיו למה פקודיהם אלא פקודיהם מה שמנו משה ואהרן ופקודיו מה שמנה האלהים ולמה מנאם האלהים אמר הקדוש ברוך הוא שלא יאמר אדם וכי משה ואהרן היו יכולים למנות כל אותן האוכלוסין אמר האלהים אם הרהרת אחריהם כאלו אחרי אתה מהרהר לכך כתב ופקודיו ופקודיהם והאיך מנאם משה א"ר ברכיה הקב"ה אמר לו למשה במשפחת פלוני כך וכך עד שמנה אותן הה"ד ע"פ ה' פקד אותם ביד משה לכך כשמנאם משה מבן חודש ע"פ הקדוש ברוך הוא מנאם שנאמר כל פקודי הלוים וגו' א"ר ברכיה הכהן כך את סבור שהיה משה הולך ונכנס לאהלו של כל אחד ואחד לראות כמה בנים היו לו לאו אלא אמר האלהים למשה יש באהלו של פלוני ב' ובאהלו של פלוני ג' עד שמנה אותן מנין שנאמר ע"פ ה' הוי כבוד גדול חלק להם שהוא בעצמו מנאם אבל במנין ישראל אין את מוצא ע"פ ה' לפי שהם לא כבדוהו אף הוא לא כבדם וכן כשבא הקב"ה לעשות משכן קירב הלוים לשימושו כשם שאמר בפרשה אמר הקדוש ברוך הוא הלוים שכבדוני יהיו אצלי אבל אותן שטעו בעגל הם ילקו בצרעת שנאמר (שמות לב) וירא משה את העם כי פרוע וכן הוא אומר (תהלים קא) עשה סטים שנאתי וגו': ג (במדבר ה) וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' את מוצא מלך ב"ו יש לו פריפיסיטין אף האלהים יש לו פריפיסיטין שנאמר (שם א) שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' מלך ב"ו יש לו דוכוסין אף האלהים יש לו דוכוסין (שם ג) ונשיא נשיאי הלוי וגו' א"ר יהושע בן לוי דוך דוכנין היה מלך ב"ו מחלק דונטיבא ללגיונותיו האלהים מחלק דונטיבא שנאמר (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים מלך ב"ו מחלק כלים ובסטיא לאיסרטיוטות שלו ואף האלהים כן שנאמר (דברים ח) שמלתך לא בלתה וגו' מלך ב"ו יש לו ספקולא ואף האלהים יש לו ספקולא שנאמר (ויקרא כ) מות יומת הנואף והנואפת מלך ב"ו יש לו קטריקס אף האלהים יש לו קטריקס שנאמר (דברים כב) וענשו אותו מאה כסף מלך ב"ו יש לו קטפירס אף האלהים יש לו קטפירס שנאמר (שם כה) ארבעים יכנו לא יוסיף מלך ב"ו יש לו מטלון של טרודין אף האלהים יש לו מטלון של טרודין שנאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו': ד וישלחו מן המחנה וגו' מהיכן באת עליהם הצרעת רבי יהודה ב"ר סימון אמר מן מעשה העגל ורבותינו אומרים מן המתאוננים לדעת רבותינו מן המתאוננים באת עליהם הצרעת כיצד בשעה שהוריד להם האלהים את המן עשה להם אלהים כמה נסים אמרו רבותינו לא היו נצרכין להפנות כדרך בני אדם למה כן אלא אמר האלהים יהיו בני נצרכין להפנות והאיך הכתבתי עליהם שהם אלהים שנאמר (תהלים פב) אני אמרתי אלהים אתם אלא כשם שאין המלאכים צריכין לדבר זה אף הן לא יצרכו לדבר זה עוד ד"א אמר האלהים האומות אוכלין ונצרכין והאיך אני נותן הפרש בין בני לבין האומות לפיכך לא היו נצרכין מה עשו בטובה שעשה להם האלהים התחילו אומרים ליצנות עליו אומר זה לזה אי אתה שומע שמעון אחי וזה אומר מה אתה אומר ראובן אחי אמר לו בחייך ראית בימיך אדם נותן חטים ברחים ואינן נטחנות ויורדות אף אנו אוכלין את המן ואינו יורד אומר לו חבירו מתיירא אני שליום אחרון תנפח כריסי ותבקע מפני שאין אנו מוציאין אותו באותה שעה אמר האלהים למשה איני יכול לסבול ולכבוש (במדבר יד) עד אנה ינאצוני וגו' ועד אנה לא יאמינו בי בכל נפלאותי אשר אעשה עמו אין כתיב כאן אלא אעשה בקרבו א"ר שמעון בן יוחאי כמה אותות ונפלאות עשיתי בקרביהן והן מנאצין אותי כענין שנאמר (ויקרא א) והקרב והכרעים וגו' ומנין שלא היה יוצא מהן שנאמר (תהלים עח) לחם אבירים אכל איש אל תהי קורא אבירים אלא לחם איברים לחם שהוא נמוח באיבריהם אעפ"כ למד משה סניגוריא עליהם וחזר בו אלהים מן הרעה ואח"כ אמרו זה לזה יהיו זכורין אותן הימים שהיינו במצרים בשעה שהיינו מבשלין קדירות קדירות של בשר ויושבין ואוכלין פכסמין ופותין בתוך הזום של בשר לואי מתנו שם ולא הוציאנו האלהים משם שנאמר (שמות טז) מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו וגו' ועכשיו אין לנו אלא המן הזה בלבד בערב כן בבוקר כן בחול כן בשבת עשה אדם יו"ט אין לו לאכול אלא מן עשה יום רע אין לו לאכול אלא מן הרי נפשות יבשים שנאמר (במדבר יא) ועתה נפשנו יבשה אין כל וגו' א"ר שמעון בן יוחאי וכי בשר היו מבקשין והלא כל מעדני עולם טועמין במן כל מי שהיה מתאוה בשר היה טועמו וכל מי שהיה מתאוה דגה היה טועמו מי שהיה מתאוה תרנגול או פסיון או טווס כך היה טועם כל מה שהיה מבקש ולמה מתרעמים אלא שהיו מבקשים עלילה היאך לחזור למצרים ואף על פי כן אמר האלהים למשה מה הם מבקשים בשר אמור להם שאני אתן להם בשר ואין אתם אוכלים ממנו יום אחד בלבד או יומים אלא חדש ימים הה"ד (שם) לא יום אחד תאכלהו וגו' עד חדש ימים באותה שעה נתן להם האלהים בשר כל מי שלא נתרעם לפני האלהים היה אוכלו ונהנה ממנו ומי שהיה מנאץ לפני האלהים היה אוכלו והיה בודקו ויוצא מאפו שנא' (שם) עד אשר יצא מאפכם וגו' ר"ש בן לקיש אומר לאסכרא ר' הונא הכהן בר אבין בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבותינו שבגולה אומר לזרא ולבוטנא רבי אביתר אומר מאי לזרע לקרדא או שאהיה אותן דורא במעיהן רבי איבו בר נגרי אומר והיה לכם לאזהר' שמיכן ואילך יזהירו להם רבי יהודה ב"ר סימן אמר מה והיה לכם לזרא שנעשו כלם זרים כמה שנאמר (ויקרא כב) וכל זר לא יאכל בו כך כל מי שניאץ לאלהים נעשה זר והיאך נעשה זר אלא שבאת עליהם הצרעת אמר לו האלהים למה הם נאצו אותי הרי הם זרים מן הקהל וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו' ועל דעתיה דרבי יהודה ב"ר סימון דאמר מן מעשה העגל באת עליהם הצרעת מפיק ליה מהאי קרא (ישעיה יז) ביום נטעך תשגשגי וגו' אמרו רבותינו אחר מ' יום שקבלו ישראל את התורה עשו ישראל את העגל מנין שכן אתה מוצא שהאלהים רמז למשה על כך אמר לו האלהים משה אין את רואה לישראל היכן הם עומדים ואומרים (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע חייך בכזבים הם עומדים אינם משלמים לי אלא מ' יום שנא' (שם יט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' חסר מקרא כלום לי למ"ד שלשים יו"ד עשרה הרי מ' רבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בן יעקב אחד מהם היה אומר כ"ט יום היו ישראל מושלמין וחד מנהון היה אומר י"א יום היו ישראל מושלמין ותרויהון מחד קרא שנאמר (דברים א) אחד עשר יום מחורב וגו' אחד מהן אומר מהו י"א אמר להם משה לא כ"ט יום הייתם מושלמין לאלהים וי"א אחרונים הייתם מתחשבין האיך לעשות את העגל שנאמר אחד עשר יום וחבירו אומר אחד עשר יום היו מושלמים לאלהים וכ"ט היו מתחשבין האיך לעשות את העגל ר"ש בן חלפתא אומר יום אחד היו מושלמין שנאמר (שם ד) יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ר"מ אומר לא כדברי אלו ולא כדברי אלו אלא אפילו בשעה שהיו אומרים (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע היו אומרים בפיהם אחד ובלבם אחד שנאמר (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו הרי אפילו באותו היום שהיו עומדים לפני הר סיני לא היה לבם נכון לבוראם הוא שישעיה אומר להם ביום נטעך תשגשגי אמר להם האלהים ביום שבקשתי לעשות אתכם נטיעה לשמי עשיתם סיגים הוי ביום נטעך תשגשגי מהו (ישעיה יז) ובבקר זרעך תפריחי ר' חמא ור' חנינא ורבי שמואל בר נחמן חד מנהון אמר למה"ד למלך שהיה לו גינה אחת מליאה בכרוב נאה ומשובח נכנס לתוכה בין הערבים וראה אותה ואמר מה נאה ומשובח לבקר אני מוכר אותה לתגרין ואמלא כיסי זהובים בבקר נכנס לראותה ומצא אותה שהפריגה א"ל תיפח רוחך בערב היית נאה ומשובחת ובבקר הרי הפרגת כך אמר האלהים לישראל ובבוקר זרעך תפריחי וחבירו אומר למי שהיה לו שדה של פשתן נכנס לתוכה בערב והיתה נאה בא להכנס בבקר ומצאה שנעשה גבעולין כך אמר להם אלהים בבקר זרעך תפריחי ביום נחלה ביום שסברתי לעשותכם נחלה לשמי לא קיימתם מלכותי עליכם (שם ) וכאב אנוש בואו וקבלו את הצרעת ולמה קורא אותה וכאב אנוש לשון גבר מפני שהיא מכה הגברתנית ד"א וכאב אנוש היא מנתשת את הגוף שהיא נכנסת בו לפיכך אמר האלהים למשה הפרש המצורעים שביניהם שהם עשו אותה המעשה וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו': ה מכאן א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום על י"א דברים הצרעת באה על קללת השם ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל האומר על חבירו דבר שאינו בו ועל גסות הרוח ועל הנכנס בתחום שאינו שלו ועל לשון שקר ועל הגניבות ועל שבועת שקר ועל המחלל שם שמים ועל עבודת כוכבים רבי יצחק אמר על עין רעה ורבותינו אומרים על מי שמנאץ בדברי תורה ועל דעתייהו דרבנן דאמרין על מי שהוא מנאץ בדברי תורה שנאמר (ישעיה ה) לכן כאכול קש לשון אש וגו' ופרחם כאבק יעלה זה צרעת שנא' (ויקרא יג) ואם פרוח תפרח הצרעת מהו כאבק יעלה כאותו פיח כבשן שזרק משה השמימה (שמות ט) והיה לאבק על כל ארץ מצרים וממנו לקו המצרים בשחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה על דעתיה דרבי יצחק דאמר על עין הרע כשאדם צר עין ואינו משאיל את כליו הקב"ה משלח צרעת בביתו ומוציא כליו לחוץ והבריות אומרים פלוני שלא היה משאיל כליו ואומר שלא היו לו כלים הרי שהיה לו כלים ועליו הכתוב אומר (איוב כ) יגל יבול ביתו ועל דעתיה דרבי יהודה הלוי דאמר על קללת השם מפיק ליה מגלית שנאמר (שמואל א יז) כי חרף מערכות אלהים חיים מה כתיב בו (שם) היום הזה יסגרך ה' בידי ואין יסגרך הצרעת שנאמר והסגירו הכהן ועל גילוי עריות מנין שנאמר (ישעיה ג) וספח ה' קדקד בנות ציון א"ר אלעזר בן פדת אין וספח אלא הצרעת שנאמר שאת או ספחת וגו' ועל שפיכות דמים מקין שנא' (בראשית ד) וישם ה' לקין אות א"ר נחמיה זו הצרעת נאמר כאן אות ונאמר בחזקיהו אות מה אות האמור בחזקיהו שחין אף כאן שחין ואם אין את למד מיואב ששפך דמים מה כתיב בו (שמואל ב ג) ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ועל האומר דבר לחבירו שאינו בו זה משה בשעה שאמר לו האלהים שילך אצל ישראל אמר לו רבוני והרי אינן מאמינין אותי שנאמר (שמות ד) והן לא יאמינו לי וגו' אמר לו האלהים הא משה הא משה כבר את יודע שאינן מאמינין אותך מאמינין בני מאמינין הם אמרת לי (שם ) והן לא יאמינו לי וגו' הבא נא ידך בחיקך וגו' מיד ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג ועל גסות הרוח זה נעמן שנאמר (מלכים ב ה) (ונעמן) [שר צבא מלך ארם] היה איש גדול מהו גדול שהיתה רוחו גסה מפני שהיה גבור חיל ועל ידי כך נצטרע ועל הנכנס בתחום שאינו שלו זה עזיהו שביקש להכנס בתחום הכהונה ומה כתיב בו (ד"ה ב כו) והצרעת זרחה במצחו ועל לשון שקר זו מרים שנאמר (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה ומה כתיב אחריו (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת ועל הגנבות ועל שבועת שקר דכתיב (זכריה ה) ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר וגו' אי זו היא מכה שהיא מכלה את העצים ואת האבנים הוי אומר זו הצרעת שנאמר (ויקרא יד) ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו וגו' ועל המחלל שם שמים זה גיחזי שרץ אחר נעמן ליטול ממנו ממון שנא' (מלכים ב ה) וירדוף גיחזי אחרי נעמן וגו' אלישע קידש שמו של הקדוש ברוך הוא שלא רצה ליטול מנעמן כלום וגיחזי רדף אחריו ונשבע לו לשקר ששלח אצלו שישלח לו ממון נמצא זה מחלל שם שמים מה שקידש אלישע אמר לו הקב"ה לגיחזי רשע אתה אמרת (שם) חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה נשבעת בשמי כדי לחללו חייך מאומה אמרת ומומו אתה נוטל וצרעת נעמן תדבק בך ועל ע"ז אלו ישראל כשעשו אותו מעשה נעשו מצורעים שנאמר (שמות לב) וירא משה את העם כי פרוע הוא ואומר (ישעיה יז) וכאב אנוש לפיכך אמר אלהים למשה הפרש המצורעים שביניכם ממחנה ישראל שהם עשו אותו המעשה וישלחו מן המחנה כל צרוע: ו א"ר יוסי הגלילי בא וראה מה כח עבירה קשה שעד שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היו בהן זבין ומצורעים משפשטו ידיהם בעבירה היו בהן זבין ומצורעין לפי דרכנו למדנו שג' דברים אלו אירעו בו ביום צו את בני ישראל כל מקום שנאמר צווי הצווי מיד בשעת המעשה ונוהג לדורות רבי יהודה בן בתירה אומר אין צווי בכ"מ אלא זירוז שנא' (דברים ג) וצו את יהושע וחזקהו לפי דרכנו למדנו שאין מחזיקין אלא המוחזקין ואין מזרזין אלא המזורזין ר"ש בן יוחאי אומר אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר (ויקרא כד) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך: ז (במדבר ה) צו את בני ישראל וישלחו (שם לה) צו את בני ישראל ונתנו ללוים (שם כח) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני הא אין צווי בכ"מ אלא חסרון כיס חוץ מאחת ואי זה זה (שם לד) צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל הארץ כנען תייחס לענין חילוק הארץ רבי אומר אין צווי בכל מקום אלא אזהרה שנאמר (בראשית ב) ויצו ה' אלהים על האדם ומעץ הדעת טוב ורע: ח וישלחו מן המחנה ממחנה שכינה מלמד שמצורעים וטמאי מתים משתלחים משם צרוע זה מוסגר כל צרוע זה מוחלט זב זה זב גמור כל זב לרבות זב שתי ראיות וכל זב לרבות זב ראיה אחת טמא לנפש זה אדם שהוא יכול להשתלח כל טמא לרבות כלים הנוגעים במת וכל טמא לרבות כלים הנוגעים בשרץ וי"א טמא לנפש זה אדם וכלים הנוגעים כל טמא לרבות הנוגעים בשרץ מזכר ועד נקבה בכל אדם הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בלוים נושאי ארון ת"ל מזכר עד נקבה תשלחו בכל אדם הכתוב מדבר מזכר עד נקבה אחד גדולים ואחד קטנים במשמע מזכר טבול יום ועד נקבה לרבות מחוסר כפרה ולא יטמאו את מחניהם יכול כלם ישתלחו חוץ למחנה אחת אמרה צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה ריבה כאן מחנה אחת אל מחוץ למחנה תשלחום ריבה כאן ב' מחנות ולא יטמאו את מחניהם ריבה כאן ג' מחנות מכאן אמרו ג' מחנות הן מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית ועד העזרה מחנה לויה מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה יכול כולם ישתלחו למקום אחד ת"ל במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו כל שהזב מטמא מצורע מטמא חמור מצורע שמטמא בביאה כל שטמא מת מטמא הזב מטמא חמור הזב שהוא מטמא תחת אבן מסמא כל שטבול יום מטמא טמא מת מטמא חמור טמא מת שהוא מטמא את האדם כל שמחוסר כפורים פוסל טבול יום פוסל חמור טבול יום שהוא פוסל את התרומה מכאן נתנו חכמים מחיצות ואמרו עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין כן בכל הארצות ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן ארץ כנען כשרה לבית שכינה ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה עיר חומה מקודשת מן הארץ שמצורעים הולכים בכל הארץ ואינם הולכים בערי חומה ירושלים מקודשת מערי חומה שקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בירושלים ואינן נאכלים בערי חומה הר הבית מקודש מירושלים שזבים וזבות נכנסים בירושלים ואין נכנסים בהר הבית החיל מקודש מהר הבית שנכרים וטמא מת נכנסין להר הבית ואין נכנסין לחיל עזרת הנשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבים עליו חטאת עזרת ישראל מקודשת הימנה שמחוסר כפורים נכנסין לעזרת הנשים ואין נכנסים לעזרת ישראל ישראל מעורבין שמש נכנסים לעזרת כהנים ברוחב י"א אמה על אורך קל"ה אבל לא היו עומדין על הדוכן והלוים היו עומדים על הדוכן אבל לא היו נכנסין מיכן ולפנים ובעלי מומין כהנים ופרועי ראש ושתויי יין היו נכנסין מיכן [ולפנים] אבל לא היו נכנסין בין האולם ולמזבח ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ד' אמות ושאר כהנים נכנסין לאולם ולהיכל ולסביבות המזבח ד' אמות אבל לא היו נכנסין לבית קדשי הקדשים וכהן גדול היה נכנס לבית קדשי הקדשים ד' פעמים ביוה"כ א"ר יוסי בה' דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין פרוע ראש ושתוי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם וכדרך שהם פורשים מן ההיכל בשעת הקטרה כך היו פורשין מבין האולם בשעת הקטרה הוי מה מעלה בין האולם ולמזבח ולהיכל אלא שבין האולם ולמזבח נכנסין לעבודה ושלא לעבודה ולהיכל אין נכנסין אלא לעבודה בלבד וכשם שהיו במדבר ג' מחנות מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל כך היו בירושלים מפתח ירושלים ועד פתח הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית ועד שער ניקנור מחנה לויה משער ניקנור ולפנים מחנה שכינה והן הן קלעים שבמדבר ובשעת מסעות אין בהן משום קדושה ואין חייבין עליהם משום טומאה ולא יטמאו את מחניהם למה נאמר לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה שומע אני לא יגעו לא בארון ולא בנושאין אבל יקצו להם מקום בפני עצמן ת"ל ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם חביבין הן ישראל שאע"פ שהן טמאין שכינה ביניהם שנאמר (ויקרא טז) השוכן אתם בתוך טומאותם ואומר ולא יטמאו את מחניהם ואומר ולא תטמא את הארץ וגו': ט ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה להודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה כן עשו כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל ר"א ב"ר שמעון אומר אין במשמע אלא המשלחים לא הוצרכו ומנין אף המשתלחים לא הוצרכו ת"ל כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בני ישראל מעצמן לא הוצרכו שיעשיאום את משה ואת אהרן: י ד"א צו את בני ישראל רבנן פתרין קרייה בגלות צו את בני ישראל על שעברו ישראל על המצות נתחייבו שילוח זה גלות הה"ד וישלחו מן המחנה אין וישלחו אלא לשון גלות כמה דתימא (ירמיה טו) שלח מעל פני ויצאו מן המחנה זו א"י ששם השכינה חונה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש רמז להם שאם יעברו ישראל על שלש עבירות הללו עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים יתחייבו גלות צרוע זו עבודת כוכבים מה מצורע מטמא בביאה אף עבודת כוכבים מטמא בביאה זב זו גילוי עריות שאלו ואלו מטמאין על ידי שכבת זרע טמא לנפש אלו שופכי דמים שהן מטמאין עצמן ומטמאין הארץ בשפיכות דמים ותנינן כן גלות בא לעולם על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת הארץ על עבודת כוכבים כיצד הוא אומר (ויקרא כו) והשמדתי את במותיכם וגו' וכתיב (שם) ואתכם אזרה בגוים וגו' אמר להם המקום לישראל הואיל ואתם רוצים בעבודת כוכבים אף אני אגלה אתכם למקום שיש עבודת כוכבים לכך השמדתי את במותיכם ועל גילוי עריות כיצד אמר רבי ישמעאל בר' יוסי כל זמן שישראל פרוצין בעריות שכינה מסתלקת מהם שנאמר (דברים כג) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ועל שפיכות דמים כיצד שנאמר (במדבר לח) ולא תחניפו את הארץ וגו' מגיד הכתוב ששפיכות דמים מטמא את הארץ ומסתלקת השכינה ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש וגלו ישראל מארצם ודברים הללו היו במקדש ראשון ולכך גלו וחרב בהמ"ק דאמר רבי יוחנן בן תורתא מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהיו בה ג' דברים עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים עבודת כוכבים דכתיב (ישעיה כח) כי קצר המצע מהשתרע וגו' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן קצר מצע זו מלהשתרר עליו שני רעים כאחד והמסכה צרה כהתכנס א"ר שמואל בר נחמני כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי אמר מאן דכתיב ביה (תהלים לג) כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה גילוי עריות ויאמר ה' (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון וגו' שפיכות דמים דכתיב (מ"ב כא) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד וגו' ולפיכך הביא עליהם הקדוש ברוך הוא שלש פורעניות כנגד עבירות שבידם שנאמר (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' והשילוח הזה אמור בגלות בבל מזכר עד נקבה תשלחו הרי זה אמור כנגד גלות מדי שהלכו מבבל למדי ולפי שלא יצאו מא"י כשגלו למדי לכך לא נאמר כאן מחנה ולמה כתיב בגלות מדי מזכר עד נקבה רמז להם שעתידה מלכות מדי לגזור עליהם גזירות מזכר ועד נקבה שנאמר (אסתר ג) ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד וגו' אל מחוץ למחנה תשלחום הרי זה אמור כנגד גלות אדום שהחריבו ביהמ"ק והגלו את ישראל מארצם ולמה סמך גלות אדום אצל גלות בבל לפי שכשם שבבל חרב המקדש והגלה ישראל כך עשו אדומיים וכן הוא אומר (תהלים קלז) בת בבל השדודה הכתוב קרא לאדום בת בבל ואף על פי שגלות מדי מבדיל ביניהם במקרא לא עשה הכתוב כן אלא מפני שגלות מדי לא בא אלא מכח גלות בבל שכשגלו למדי מבבל יצאו ולא יטמאו את מחניהם הרי זה אמור כנגד שעבוד יון ולכך לא נאמר בזה שילוח שלא הגלום מארצם ולכך נאמר בזה טומאה שטמאו יונים את ההיכל בעבודת כוכבים שלהם אשר אני שוכן בתוכם רמז להם שבכל מקום שיגלו שכינה עמהם תני ר' נתן אומר חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהם גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך וגו' גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר (ישעיה מג) למענכם שלחתי בבלה וגו' גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר (ירמיה מט) ושמתי כסאי בעילם גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר (ישעיה סג) מי זה בא מאדום וכשהן פזורין שכינה עמהם שנאמר (דברים ל) ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' והשיב לא נאמר אלא ושב ואומר (שיר ד) אתי מלבנון כלה וגו' ויעשו כן בנ"י וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כיון שחטאו גלו כאשר דבר ה' אל משה כן עשו בנ"י מה דבר הקב"ה למשה שאם יעשו תשובה במלכיות שיהיו שם הקדוש ברוך הוא מקבצם שנאמר (דברים ל) והיו כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והביאך ה' אלהיך וגו' ומל ה' אלהיך וגו' כן עשו בנ"י שעתידין ישראל שיעשו תשובה באחרית הימים והם נגאלים שנאמר (ישעיה ל) בשובה ונחת תושעון וכשם שמצורע וזב וטמא נפש לא יטהרו לעולם עד שיבואו במים טהורים כך עתיד הקב"ה לזרוק עליהם מים טהורים ולטהרם שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'. פרשה ח א איש או אשה כי יעשו מכל חטאת וגו' רבי אבהו אומר (הושע יד) ישובו יושבי בצלו אלו הגרים שהם באים וחסים בצלו של הקדוש ברוך הוא יחיו דגן בתלמוד יפרחו כגפן באגדה זכרו כיין לבנון אמר הקב"ה חביב עלי שמותן של גרים כיין נסך שהוא מתנסך על גבי המזבח ולמה הוא קורא אותו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג שנאמר (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' ר"ש בן יוחאי אומר שכל הלבבות שמחים בו הה"ד (תהלים מח) יפה נוף משוש כל הארץ ורבנן אמרי על שם (מ"א ט) והיו עיני ולבי שם כל הימים ד"א יחיו דגן יעשו עיקר הם כישראל כמה דתימא (זכריה ט) דגן בחורים יפרחו כגפן כישראל כמה דתימא (תהלים פ) גפן ממצרים תסיע וכן את מוצא כשם שכתובה פרשה בתורה בין ישראל לחבירו אם מועל בו שהוא חייב קרבן שנאמר (ויקרא ה) נפש כי תחטא ומעלה וגו' כך הקדוש ברוך הוא כתב פרשה בתורה בין ישראל לגרים שאם גוזל אדם מישראל לגר דינו כגוזל מישראל את מוצא בזה כתב חטא כי תחטא ובגוזל הגר כתיב מכל חטאת האדם בזה כתיב ומעלה מעל בה' ובזה כתיב למעול מעל בה' בזה כתיב והיה כי יחטא ואשם ובגר כתיב ואשמה הנפש ההיא בזה כתיב ושלם אותו בראשו ובגר כתיב והשיב את אשמו בראשו בזה כתיב וחמישיתיו יוסף עליו ובגר כתיב חמישיתו יוסף עליו בזה כתיב ואת אשמו יביא לה' ובגוזל הגר כתיב מלבד איל הכפורים הא למדנו שהגרים עיקר הם כישראל הוי יחיו דגן ויפרחו: ב איש או אשה וגו' הה"ד (תהלים קמו) ה' אוהב צדיקים וגו' כך אמר הקב"ה אני אוהבי אהב וכה"א (ש"א ב) כי מכבדי אכבד הם אוהבים אותי ואף אני אוהב אותם ולמה הקדוש ברוך הוא אוהב צדיקים שאינן נחלה אינם משפחה את מוצא הכהנים בית אב הם הלוים בית אב הם שנאמר (תהלים קלו) בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' אם מבקש אדם להיות כהן אינו יכול להיות לוי אינו יכול למה שלא היה אביו לא כהן ולא לוי אבל אם מבקש אדם להיות צדיק אפילו גוי יכול הוא שאינו בית אב לכך הוא אומר יראי ה' ברכו את ה' בית יראי ה' לא נאמר אלא יראי ה' אינו בית אב אלא מעצמם נתנדבו ואהבו להקב"ה לפיכך הקדוש ברוך הוא אוהבם לכך נאמר (שם קמו) ה' אוהב צדיקים וגו' הרבה הקב"ה אוהב את הגרים למה הדבר דומה למלך שהיתה לו צאן והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב כן בכל יום פעם אחד נכנס צבי אחד עם הצאן הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם נכנסה הצאן לדיר נכנס עמהם יצאת לרעות יצא עמהם אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם היה המלך אוהבו בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו לא יכה אדם אותו הזהרו בו ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם תנו לו וישתה והיה אוהבו הרבה אמרו לו מרי כמה תישים יש לך כמה כבשים יש לך כמה גדיים יש לך ואין את מזהירנו ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצוינו אמר להם המלך הצאן רוצה ולא רוצה כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבא לישן בתוך הדיר הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל או"ה ובא לו אצלנו לכן הרבה עליו שמירה שהזהיר את ישראל שישמרו עצמם מהם שלא יזיקו להם וכה"א ואהבתם את הגר וגר לא תזנה וגו' וכשם שחייבה תורה לגוזל לחבירו תשלום ממון וקרבן איל הכפורים כן חייבה תורה לגוזל את הגר לשלם לו ממונו ויביא קרבן איל הכפורים שכן כתיב דבר אל בנ"י איש או אשה והפרשה הזו בגוזל הגר אמורה דכתי' (תהלים קמו) ה' שומר את גרי' שהרבה בשמירתם כדי שלא יחזרו לסורן חביבין הגרים שבכ"מ הכתוב מקיש אותם בישראל שנאמר (ישעיה מא) ואתה ישראל עבדי יעקב וגו' נאמרה אהבה בישראל שנאמר (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה' ונאמרה אהבה בגרים שנאמר (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה נקראו ישראל עבדים שנאמר (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים נקראו גרים עבדים שנא' (שם כו) מהיות להם עבדים נאמר רצון בישראל שנא' (שמות כח) והיה על מצחו תמיד לרצון וגו' ונאמר רצון בגרים שנאמר (ישעיה נו) עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו' נאמר שירות בישראל שנאמר (שם סא) ואתם כהני ה' תקראו וגו' ונאמר שירות בגרים שנאמר (שם נו) ובני הנכר הנלוים וגו' נאמר שמירה בישראל שנא' (תהלים קכא) ה' שומרך וגו' נאמר שמירה בגרים שנא' (שם קמו) ה' שומר את גרים וכן את מוצא בד' כתות העומדות לפני המקום שנאמר (ישעיה מד) זה יאמר לה' אני וגו' זה יאמר לה' אני הרי כולו למקום לא נתערב בו חטא (שם) וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק (שם) זה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה (שם) ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים הא למדנו שהגרים הרי הם כישראל ולכך נאמר פרשה זו איש או אשה וגו': ג הה"ד (ש"א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו תני רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המבזה את התורה גופו מבוזה על הבריות שנאמר (שם) כי מכבדי אכבד וגו' ד"א כי מכבדי אכבד זה פרעה שנהג כבוד במי שאמר והיה העולם ויצא בראש פמליא שלו שנאמר (שמות יד) ופרעה הקריב וגו' אמרו לו עבדיו אדונינו כל המלכים אינם יוצאים אלא לאחר פמליא שלהם אתה מפני מה אתה יוצא בראש פמליא שלך אמר להם וכי לפני ב"ו אני הולך הריני הולך להקביל פני ממ"ה הקדוש ברוך הוא לפיכך נהג הקב"ה בו כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו שנאמר (שיר א) לסוסתי ברכבי פרעה וגו' ובוזי יקלו זה סנחריב מלך אשור שנא' (מלכים ב יט) ביד מלאכיך חרפת ה' וגו' לפיכך הקדוש ברוך הוא נוהג בו בזיון ולא נפרע ממנו אלא ע"י מלאך שנאמר (שם) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' ד"א כי מכבדי וגו' מדבר בגרים הם מכבדים להקב"ה שמניחים מעשיהם הרעים ובאים וחסים תחת כנפי השכינה הקדוש ברוך הוא מכבדם ללמדך שכל המיישר אורחותיו הוא מכבד להקב"ה שנאמר (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני ואומר (ירמיה יג) תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך וגו' ובוזי יקלו אלה הרשעים שהרי סרים מאחרי המקום הקדוש ברוך הוא מקילם מי היו שבזו המקום אלו עובדי העגל מה ביזוי עשה להם שלקו בצרעת ובזיבות ושלחם מן המחנה שנאמר וישלחו מן המחנה וגו' מה כיבוד עשה הקב"ה לגרים שאחר פרשת שילוח טמאים כתיב פרשת אזהרת גרים ללמדך לחוטאים מישראל הרחיק המקום ולגרים הבאים לשמו קירב המקום שעשה דינם חמור כדין ישראל שכל הגוזל להם כאלו גוזל לישראל הוי כי מכבדי אכבד: ד איש או אשה וגו' הה"ד (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך אמר רבי פנחס ב' דברים שמעו מלכי או"ה מפי הקב"ה ועמדו מכסאותם והודו בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל ואמר (שמות כ) אנכי ה' אלהיך אמרו מלכי או"ה זה כמוני אומר אי זה מלך רוצה שיהא אחר מכחיש וכן הקב"ה בשעה שאמר לא יהיה לך אמרו אי זה מלך רוצה שיהיה לו שותף וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר לא תשא אמרו אי זה מלך רוצה שיהיו נשבעים בו ומשקרים וכן הקב"ה בשעה שאמר זכור את יום השבת אמרו אי זה מלך רוצה שלא יהיו הבריות מכבדים את יום השביעי אבל בשעה שאמר כבד אמרו בנימוסות שלנו כל מי שמכתיב א"ע סיגרון למלך הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך עמדו מכסאותם והודו לו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ואת אשר חטא מן הקדש ישלם אמרו בנימוסות שלנו כל דאכיל צינורא מן קיסר יהב ביה סכין דפדן וזה מכריז ואומר ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ולא עוד אלא שהחמיר בהדיוט יותר מגבוה שבגבוה כתיב (ויקרא ה) נפש כי תמעול מעל וגו' ובהדיוט כתיב נפש כי תחטא וגו' עשאו כמזיד ולא עוד אלא שבזה הקדים מעילה לחטא ובזה הקדים חטא למעילה ולא עוד לישראל אלא אפילו בגוזל הגר כן מי הוא אלוה כזה האוהב את אוהביו ומקרב רחוקים כקרובים הבאים לשמו עמדו מכסאותם והודו לו ולא תאמר בגירי הצדק שנתגיירו לשם שמים קירב הקב"ה אלא אפילו אותן שנתגיירו שלא לש"ש מצינו שתבע הקדוש ברוך הוא עלבונם הה"ד (שמואל ב כא) ויהי רעב בימי דוד וגו' מהו שנה אחרי שנה מלמד שהיו ג' שנים רצופות כשראה דוד שהתחיל הרעב לבא בימיו אמר בעון ה' דברים הגשמים אינן יורדין בעון עובדי עבודת כוכבים ומגלי עריות ושופכי דמים פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין ובעון שאינן נותנין מעשרותיהם כתקנן בעון עובדי עבודת כוכבים מנין שנאמר (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה וגו' ואומר וחרה אף ה' בכם וגו' בעון מגלי עריות מנין שנאמר (ירמיה ג) ותחניפי ארץ בתזנותיך וגו' ואומר (שם) וימנעו רביבים ומלקוש וגו' בעון שופכי דמים מנין שנאמר (במדבר לה) כי הדם הוא יחניף את הארץ כי הדם הוא יחן אף על הארץ בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מנין שנאמר (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין למה (שם) איש מתהלל במתת שקר בעון שאין נותנין מעשרותיהן כתקנן מנין שנאמר (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' שנה ראשונה התחיל דוד להוכיח דורו בעל הרגל ואמר להן שמא יש בכם בני אדם שהן עובדים עבודת כוכבים שאין השמים נעצרים מהוריד טל ומטר אלא בעון זה יצאו ובקשו ולא מצאו שנה שנייה אמר להם שמא גלוי עריות יש בכם שאין השמים נעצרים אלא מפני כך יצאו ובקשו ולא מצאו שנה שלישית אמר להם שמא שופכי דמים או פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין יש בכם או מונעי המעשרות יש בכם שאינן הגשמים נעצרים אלא עליהם יצאו ובקשו ולא מצאו מכאן ואילך אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי התחיל שואל באורים ותומים הה"ד (שמואל ב כא) ויבקש דוד את פני ה' אמר רשב"ל ששאל באורים ותומים א"ר אלעזר טעמיה דרבי שמעון בן לקיש אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה' וכתיב התם ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' אמר לו הקב"ה דוד מוצל אתה אלא על שאול ועל בית הדמים הה"ד (שם) ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים וגו' על שאול שלא עשיתם עמו חסד ולא נספד כהלכה א"ל הקדוש ברוך הוא דוד אינו שאול שנמשח בשמן המשחה אינו שאול שבימיו לא נעשה עבודת כוכבים בישראל אינו שאול שחלקו עם שמואל הנביא ואתה בארץ והוא בחוצה לארץ ואל בית הדמים (שם) על אשר המית את הגבעונים והיכן מצינו שהמית גבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן א"ר אלעזר כתיב (צפניה ב) בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו מהו אשר משפטו פעלו שהוא עושה משפטו ופעלו כאחת את מוצא הקב"ה תובע משפטן של גבעונים מן שאול וזוכר פעולתו של שאול לשלם לו שכר טוב באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים הללו עשה הקדוש ברוך הוא לעמו כן א"ל הקב"ה אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים צא ולמד יהושע רבך שבשעה שאמרו הגבעונים (יהושע י) עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו באותה שעה אמר יהושע וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הצבור א"ל הקדוש ברוך הוא יהושע אם תרחיק את הרחוקי' סופך לרחק את הקרובי' צא ולמד מהיכן הוא מטעך לא מן הגרי' שנא' (בראשי' מו) ויולד ליוסף בארץ מצרים וגו' וכתי' למטה אפרים הושע בן נון מיד (שמואל ב כא) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים וגו' מה שאמר הכתוב (שם) והגבעונים לא מבני ישראל המה וכי מה ענין זה לזה אלא כך אמר הכתוב לפי שקרא דוד לגבעונים ואמר אליהם מה שאמר ולא קבלו ממנו לכך והגבעונים לא מבני ישראל המה שעמד דוד וריחקן שלא יבאו בקהל וזו היא ששנינו שנתינים אסורים לבא בקהל באותה שעה אמר דוד ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל רחמנין וביישנין וגומלי חסדים רחמנין דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנים דכתיב (שמות כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זה סימן לביישן שאינו חוטא וכל מי שאין לו בושת פנים דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני וגו' גומלי חסדים מנין דכתיב (בראשית יט) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' וכתיב (דברים ז) ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד ואלו אין בהם אחד מאלה מיד עמד וריחקן הה"ד והגבעונים לא מבני ישראל המה אין ראויין אלו להתערב עמהם אע"פ שגרים הם לא עמדו אבותיהם על הר סיני כי על שם כנענים מתחשבים הה"ד (שמואל ב כא) כי אם מיתר האמרי מה כתיב בהם (דברים ז) לא תתחתן בם וגו' אף אלו כמותן אינן ראוין לידבק בישראל כתוב אחד אומר ויאמר איש ישראל החוי וגו' וכאן קרי ליה אמורי אלא מן האמרי היו ולמה קורא אותן חוי על שעשו מעשה חוי מעשה נחש הנחש אמר יודע אני שאמר להם הקדוש ברוך הוא (בראשית ב) כי ביום אכלך ממנו מות תמות אלא הריני הולך ומרמה בהם והם אוכלין ונענשים ואני יורש את הארץ לעצמי כך עשו הגבעונים אמרו יודעים אנו שאמר הקב"ה לישראל כי החרם תחרימם החתי והאמרי וגו' (דברים ו) לא תכרות להם ברית וגו' אלא הרי אנו הולכין ומרמין בהם והם כורתים אתנו ברית מה נפשך יהרגו אותנו יעברו על השבועה יקיימו אותנו עוברים על הגזירה בין כך ובין כך נענשים ואנו יורשין את הארץ לעצמנו לפיכך כשראה יהושע כן אמר להם (יהושע ט) למה רמיתם אותנו וגו' אמר להם יהושע אתם עשיתם מעשה נחש לפיכך תטלו שכרו של נחש א"ר אלעזר אררן כנחש דכתיב (שם) ועתה ארורים אתם כשם שכתוב בנחש (בראשית ג) ארור אתה מכל הבהמה מהו ובני ישראל נשבעו להם אמר דוד בעת שבני ישראל נשבעו להם תלוי הדבר בי שאם אחפוץ לרחקן ולקרבן הרשות בידי הריני מרחקן ומנין שתלוי הדבר בדוד דכתיב (יהושע ט) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים וגו' א"ר אמי בשם רבי יהושע בן לוי אחר שאמר לעדה ולמזבח ה' מה צורך לומר אל המקום אשר יבחר אלא תלאו יהושע בדוד אמר אני איני לא מקרבן ולא מרחקן אלא מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה אם ראתה דעתו לקרב יקרב לרחק ירחק וכיון שבא דוד וראה שהיו אכזרים ריחקן אף עזרא ריחקן דכתיב (נחמיה יא) והנתינים יושבים בעופל וגו' אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מרחקן שנאמר (יחזקאל מח) והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל יאבדוהו מכל שבטי ישראל (שמואל ב כא) ויבקש שאול להכותם אף על פי שלא הכם נתאכזרו עליו ללמדך שלא על חנם ריחקן דוד בקנאתו לבני ישראל ויהודה אע"פ שלא כעס עליהם שאול אלא בשביל קנאה שהיה לו על ישראל ויהודה ולא עשה בשביל שנאה שהיה שונאם ולא ריחמו על בניו מה היא הקנאה שלא היו מגלים לו היכן דוד מתחבא מיד שלח דוד וקרא להם מה לכם ולבית שאול אמרון ליה על שפסק מזונינו ועל שהמית ממנו שבעה אנשים שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וחזן וסופר ושמש אמר לון ומה אתון בעי כדון הה"ד (שם) ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה' אמר להם מה הניי' ליהוי לכון אם תקטלון מן בית שאול נפשא אלא אמרו לי מה תקנה אעשה לכם שאתם מתפייסין וכמה כסף וזהב אתן לכם כופר נפשכם ובמה אכפר כמה דתימא (שמות כא) אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו כדי שיפסוק הרעב הה"ד וברכו את נחלת ה' וכמה דתימא (בראשית מז) ויברך יעקב את פרעה שברכו שיכלה הרעב (ש"ב כא) ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו לי כתיב לנו קרי למה כן אמר להם דוד מה הנייה לכון דאינון מתקטלין סבו לכון כסף וזהב אמרו לו אין אנו מבקשין כסף וזהב עם שאול ועם בני ביתו לא היה לנו חייב ממון שממון ניטול ממנו אלא נפשות חייב לנו ונפשות אנו מבקשין אמר דוד דלמא דאינון בהתין פלגין מן פלגין נסב כל חד וחד מנהון והוה מפייס ליה קבל גרמי' והו' אמר לו מה הניי' לך ואינון מתקטלין סב לך ממון והוא אמר ליה אין לי כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו לחזור על אחרים אלא עליו שעבדיו לא רצו לשלוח יד בכהנים ולא בנו שנאמר (שמואל א כב) ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה' הוי ואין לנו איש להמית בישראל כיון שראה דוד שלא קבלו ממנו אמר להם מה אתם אומרים אני עושה לכם אם נפשות אתם מבקשים אני אעשה הה"ד (שם כא) ויאמר מה אתם אומרים אעשה לכם כיון שאמר להם דוד כן אמרו לו אין אנו מבקשין לפרוע לו ככל מדתו הוא כלנו וחשב להשמידנו שלא יהיה לנו עמידה בכל גבול ישראל אין אנו מבקשים מכל בניו אלא ז' כנגד השבעה אשר הרגם ממנו הה"ד ויאמר אל המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו וגו' אשר כלנו ז' אותיות הן כנגד ז' נפשות שהרג מהם לפיכך (שם) יותן לנו ז' אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' וגו' כדי שיראו כל העולם ויתיראו ולא יוסיפו עוד להרע לגרים לכך כתיב לה' שהוא צוה להיטיב לגרים והוא הרע להם למה בגבעת שאול כדי שידעו אם למלך לא נשא הקב"ה פנים ק"ו להדיוטים בחיר ה' אתמהה הם מקטרגים עליו וקריין ליה בחר ה' אלא הם אמרו בגבעת שאול יצתה בת קול ואמרה בחיר ה' כיון שראה דוד צרתו צרה התחיל אומר להם אני אתן הה"ד (שם) ויאמר המלך אני אתן (שם) ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן וגו' על שהיה אדם גדול בתורה נתן דוד עיניו בו להצילו מידם אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלו והעבירן לפני המזבח ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו הה"ד (תהלים נז) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול וגו' והכתיב (שמואל ב ו) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה ומירב היכן היא אמור מעתה בני מירב היו וגידלתם מיכל ונקראו על שמה ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני ה' ויפלו שבעתם יחד שבעתם כתיב חסר יו"ד זה מפיבושת בן יונתן שניצל שהיה חסר מן השבעה והמה הומתו בימי קציר בראשונים בתחלת קציר שעורים מלמד שהומתו ט"ז בניסן יום שהיו קריבים את העומר (שם ב כא) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מהו אל הצור א"ר הושעי' שהיתה אומרת הצור תמים פעלו מתחלת קציר שעורים עד נתן עליהם מים מן השמים ר' אחא בר זבינא אמר בשם ר' הושעיא גדול הוא קידוש השם מחילול השם בחילול השם כתיב (דברים כא) לא תלין נבלתו על העץ ובקידוש השם כתיב מתחלת הקציר עד שניתך מים עליהם מן השמים מלמד שעמדו תלוים מט"ז בניסן עד י"ז במרחשון והכתיב (שם כד) לא יומתו אבות על בנים ובנים מתו בעון אביהם א"ר חייא בר אבא בשם רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא והיו אוה"ע אומרים תורתן של אלו פלסטון היא כתוב בתורתן לא תלין נבלתו ואלו תלוים ז' חדשים כתיב בתורתן אין דנים שנים ביום אחד ואלו שבעתם יחד כתוב בתורה לא יומתו אבות על בנים ואלו מתים בעון אבותם והיו שואלים עליהם מה חטאו אלו שנשתנית מדת הדין והיו ישראל אומרים להם אבותיהם של אלו פשטו ידיהם בגרים גרורים א"ל וכי מה טיבן אמרו להם אלו הגרים שנתגיירו בימי יהושע אמרו להם וכי בשביל הגרים הגרורים הארורים הללו עשה הקב"ה לעמו כן מה בבני מלכים כן בהדיוטות עאכ"ו מה אם אלו שלא נתגיירו לשם שמים ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן המתגייר לש"ש עאכ"ו ודאי אין אלוה כאלהיהם ואין אומה כאומתם ואין לנו לידבק אלא באומה זו שאלהיה גדול מכל אלהים מיד נתגיירו הרבה גרים מאו"ה באותה שעה ק"ג אלף שנאמר (ד"ה ב ב) ויספור שלמה כל האנשים הגרים אשר בא"י אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו ק"ג אלף וג' אלפים ושש מאות מהם עשה שלמה ע' אלף נושא סבל ופ' אלף חוצב בהר שנאמר (שם) ויספור שלמה ע' אלף איש נושא סבל וגו' וכ"כ למה להודיע שהקב"ה הוא מקרב את הרחוקים וסמך לרחוקים כקרובים ולא עוד אלא שמקדים שלום לרחוקים מן הקרובים שנאמר (ישעיה נז) שלום שלום לרחוק ולקרוב הוי עד נתך מים עליהם מן השמים מהו ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם בוא וראה החסד שעשתה רצפה בת איה עמהם שהיתה שומרם ביום מעוף השמים ובלילה מחית השדה ז' חדשים ואף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא לדוד על שאול שלא נספד כהלכה והוא נקבר בחוצה לארץ היה דוד מתעצל בהספדו שאמר שאול כבר עברו עליו תריסר ירחי שתא ולא ארחיה לאספודי כיון שהגידו לו מעשים של רצפה בת איה נשא ק"ו בעצמו ואמר מה זו שהיא אשה כך עשתה לגמילות חסדים אני שאני מלך עאכ"ו מיד הלך לגמול חסד עמהם הה"ד (שמואל ב כא) ויגד לדוד את אשר עשתה וגו' (שם) וילך דוד ויקח את עצמות שאול וגו' ויעל משם את עצמות שאול וגו' מה עשה דוד עמד וכנס כל זקני ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו ונתנו אותם בתוך ארון המת ועברו את הירדן שנאמר (שם) ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו וגו' מהו בצלע בקבר קיש אביו מלמד שהביאוהו לגבול ירושלים וקברוהו שם וצלע היא בצד ירושלים שנאמר (יהושע יח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים וגו' (ש"ב כא) ויעשו כל אשר צוה המלך ומה צוה המלך צוה להיות מעבירים ארונו של שאול בכל שבט ושבט והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וגומלים חסד עם שאול ובניו כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים עד שבאו לארץ אחוזתו לגבול ירושלים וכיון שראה הקב"ה שגמלו לו כל ישראל חסד ועשו דינם של גבעונים מיד נתמלא רחמים ונתן מטר על הארץ שנאמר (שם) ויעתר אלהים לארץ אחרי כן הא למדנו כמה קירב הקדוש ברוך הוא את הרחוקים אפילו שנתגיירו שלא לשם שמים ואין צריך לומר על גירי הצדק הוי יודוך ה' כל מלכי ארץ וגו': ה דבר אל בני ישראל תני דבר אל בנ"י על ידי ישראל מתודים ואין מתודים לא על ידי גוים ולאע"יתושבים איש או אשה להשוות אשה לאיש בכל חטאת ונזקין שבתורה כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמרו פרשה זו לפי שהוא אומר נפש כי תחטא וגו' אבל בגוזל הגר לא שמענו בכל התורה לכך נאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם בא הכתוב ולימד על גוזל הגר ונשבע לו שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח זו מדה בתורה כל פרשה שנא' במקום אחד וחיסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחיסר דבר אחד כי יעשו שחשבו לעשות ולא עשו ללמדך שמשעה שמחשב אדם לחטוא כמועל במקום מכל חטאת האדם ממה שבינו לבין חבירו על הגניבות ועל הגזילות ועל לשון הרע למעול מעל בה' לרבות הנשבע בשם לשקר והמקלל ד"א מכל חטאת האדם למעול מעל בה' למה נאמר לפי שהוא אומר נפש כי תחטא וגו' או מצא אבידה אין לי אלא במשקר באלו מעלה עליו הכתוב כאלו משקר במקום בשאר כל דבר מנין ת"ל כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' וגו' למעול מעל אין מעילה בכל מקום אלא שיקור וכה"א (ד"ה א ה) וימעלו באלהי אבותיהם ואומר (יהושע ז) וימעלו בני ישראל מעל בחרם ואומר (ד"ה א י) וימת שאול במעלו אשר מעל ואומר בעזיה (שם ב כו) צא מן המקדש כי מעלת ואומר ומעלה בו מעל ואשמה הנפש ההיא מנין אתה אומר בגוזל את הגר ונשבע לו ונלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שיהיו היורשים פטורים ת"ל ואשמה הנפש ההיא או כשם שפטורים מן האשם כך הם פטורים מן הקרן ת"ל ונתן לאשר אשם לו ואשמה הנפש ההיא הכל במשמע האנשים והנשים והגרים במשמע משמע מביא את אלו ומביא את הקטן אמרת מה אם עבודת כוכבים החמורה פטר בה את הקטן ק"ו לכל מצות שבתורה ואשמה הנפש ההיא והתודו למה נאמ' לפי שהוא אומ' והתודה מאשר חטא עליה אין לי אלא חטאת שטעונה וידוי אשם מנין ת"ל ואשמה הנפש ההיא והתודו ר' נתן אומר בנה אב לכל המתים שטעונין וידוי אין במשמע וידוי אלא בארץ ומנין אף בגלות וידוי אמרת והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' וכן דניאל אומר (דניאל ט) לך ה' הצדקה וגו' מפני מה כי חטאנו לך והתודו את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו שאם אמר לו תן פקדון שהפקדתי אצל אביך והוא אומר לא נתת פקדון משביעני ואמר אמן ולאחר מכאן נזכר שומע אני שהוא חייב ת"ל והתודו את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו והשיב את אשמו בראשו למה נאמר לפי שהוא אומר ושלם אותו בראשו אין לי אלא עיקר דמים חומש מנין תלמוד לומר והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו בראשו וחמישיתו יוסף כשהוא בראשו מביאים חומש ואשם ואין מביאים על תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה חומש ואשם וחמישתו יוסף עליו שיהא הוא וחומשו חמשה ונתן לאשר אשם לו למי שנגזל משלו ר' נתן אומר הרי שהיה הנגזל חייב מנה לחבירו ובא בב"ד ולא הספיק ליתנו עד שנמצא בעל חוב של נגזל מנין שמוציאין מן יד הגזלן ונותנין לבעל חוב של נגזל ת"ל ונתן לאשר אשם לו מכ"מ ואם אין לאיש גואל אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן בכסף הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באשם כשהוא אומר מלבד איל הכפורים הרי אשם אמור הא מה ת"ל האשם המושב לה' בכסף הכתוב מדבר האשם זה הקרן המושב זה החומש לה' לאסרו לזרים או יכול מקודש ת"ל לכהן קנאו השם ונתנו לכהנים לכהן שבאנשי משמר מלבד איל הכפורים מכאן אמרו משמרת שזכתה בכסף זכתה באיל באיזה איל הכתוב מדבר באיל האמור להלן במכחש בפקדון ובגזל ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן וגו' אשר יכפר צריך שיקדים כסף לאיל בו פרט לאיל שמת עליו היה ר"ע אומר הרי שגזל את חבירו ונשבע לו ונתן הכסף לאנשי משמר והלך להביא את האשם ולא הספיק להביא עד שמת מנין אתה אומר שיורשיו פטורים להביא איל הכפורים במקומו שנאמר אשר יכפר בו עליו יצא זה שכפרה לו נפשו: ו וכל תרומה מגיד הכתוב על התרומה שהיא נוהגת בכל לכל קדשי בנ"י ריבה קדשים אחרים סתומין שאין מפורשין בענין הזה שהם לכהנים ואין בהם לשם כלום כשם שאמר המושב על גזל הגר ואתמהה מה אני מרבה החלה והחרמים והעורות והבכורות פדיון הבן ופדיון פטר חמור אשר יקריבו רבי ישמעאל אומר וכי תרומה מקריבין מה ת"ל אשר יקריבו לפי שהוא אומר ראשית בכורי וגו' אבל לא שמענו מה יעשה להם ת"ל אשר יקריבו לכהן לו יהיה בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהיו נתונין כלם לכהנים: ז ואיש את קדשיו לו יהיו למה נאמר לפי שהוא אומר וכל תרומת הקדשים אשר יקריבו בנ"י וגו' שומע אני יטלו בזרוע ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת קדשים לבעליהן ואיש את קדשיו לו יהיו קדשי ישראל לישראל מעשר כספו מעשר בהמתו ושלמים ונטע רבעי ותודה ופסחו קדשי כהן לכהן חטאתו ואשמו מעשרו ובכורו איש אשר יתן לכהן לו יהיה לפי שאמרו משמרת שזכתה בכסף זכתה באיל הרי מי שנתן כסף לכהן ולא הספיק להביא את האיל עד שמת האיש יכול יטול הכסף מכהן ויחזיר ליורשי האיש ת"ל ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה א"ר אלעזר ב"ר שמעון זו היתה משנת ר' עקביא עד שלא בא מזיפרין משבא מזיפרין אמר מה לי בין יהויריב נוטל את הכסף בין ידעיה נוטל את הכסף הרי שנתן כסף ליהויריב ולא הספיק להביא את האיל עד שנכנס ידעיה יכול יטול הכסף מיהויריב ויתן לידעיה אמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה אמרת מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה אין לי אלא מתנת איש ומנין את מרבה מתנת אשה ויורשי (ויורש) קטן אמרת ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה ואיש את קדשיו לו יהיו הרי שמדד לכהן בארץ ונתוספו אחרים עליהם יכול קורא אני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו תלמוד לומר איש אשר יתן לכהן לו יהיה או יכול אפי' מדד לו בקופה ונתוספו אחרים יכול קורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו רבי יוסי אומר הרי שפדה בנו בתוך שלשים יום ומת יכול קורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו לאחר שלשים יום אין מוציאין מיד כהן וקורא אני עליו ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה: ח ד"א ואיש את קדשיו לו יהיו מה כתוב למעלה וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל וגו' אמר הקב"ה כל מי שיתן תרומה וקדשים לכהן כראוי יזכה שישיא בנותיו לכהונה ויהיה זרעו אוכל בקדשים ועל זה נאמר ואיש את קדשיו לו יהיו שזרעו יהיה אוכל קדשים בזכות תרומה ומעשרות והקדשים שנתן לכהן בעין יפה: ט ד"א ואיש את קדשיו לו יהיו הה"ד (תהלים קכח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו אינו אומר אשרי ישראל אשרי כהנים אשרי לוים אלא אשרי כל ירא ה' אלו הגרים שהם יראי ה' שהם באשרי כשם שנא' בישראל (דברים לג) אשריך ישראל לכך נאמר בהם אשרי כל ירא ה' ובאיזה גר אמור אשרי בגר שהוא גר צדק לא בכותיים הללו שכתוב בהם (מ"ב יג) את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים אלא בגר שהוא ירא מן הקדוש ברוך הוא והולך בדרכיו של הקב"ה הה"ד ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל זה הגר שאין לו זכות אבות וכדי שלא יאמר אוי לי שאין לי זכות אבות כל מעשים טובים שאסגל אין לי שכר אלא בעוה"ז לכך הכתוב מבשר לגרים שבזכות עצמו יאכל בעוה"ז ובעוה"ב הה"ד יגיע כפיך כי תאכל אלו מעשים טובים שיגע בעוה"ז כמה דתימא (איוב ג) ושם ינוחו יגיעי כח ואומר (קהלת ט) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' ומה שכרו (תהלים קכח) אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא אשתך כגפן פוריה אע"פ שאשתו נתגיירת עמו ואינה מבנות ישראל הרי היא כבנות ישראל הה"ד כגפן פוריה אלו ישראל שנא' (שם פ) גפן ממצרים תסיע פוריה שהיא טוענת פירות ולא כגפן בוקק שהוא זוכה לבנים בירכתי ביתך בזמן שהיא נוהגת בעצמה דת יהודית שהיא צנועה זוכה שיוצאין ממנה בנים בעלי מקרא בעלי משנה בעלי מע"ט הה"ד (שם קכח) בניך כשתילי זיתים מה הזית הזה זיתים לאכילה זיתים ליבש וזיתים לשמן ושמנו דולק מכל השמנים ואין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים כך באים בני הגרים מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי משא ומתן מהן חכמים מהם נבונים ומהם יודעי דבר בעתו ויש להם זרע קיים לעולם סביב לשולחנך שלבניך יעמוד זכותך שמשלחנך יזכו בניך למעלות גדולות (שם) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' שכן מצינו באברהם ושרה שהיו גרים והיה אברהם ירא ה' הוא נתברך בענין הזה וכן יתברכו כל הגרים שינהגו כמנהגם יברכך ה' מציון מלמד שהקדוש ברוך הוא מברכם ממקום שהוא מברך את ישראל ומנין שהברכות יוצאות מציון שנאמר (שם קלג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו' ואומר יברכך ה' מציון וגו' וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך שיזכו לראות בטוב ירושלים לעתיד לבא וראה בנים לבניך שלום על ישראל וכי בשביל שיראה הגר בנים לבניו לכך יבא שלום על ישראל אלא בגר צדק הכתוב מדבר שזוכה שמשיא בתו לכהן וזוכה ועומדים מבניה שהם בני בניו כהנים שמברכין את ישראל ואומר יברכך וגו' יאר ה' וגו' ישא ה' וגו' לכך נאמר שלום על ישראל כשם שמצינו ברחב הזונה על שהכניסה את המרגלים לביתה ומלטה אותם העלה עליה הקב"ה כאלו עמו עשתה ונתן לה שכרה וכה"א (יהושע ב) ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן אלא ותצפנו ומה שכר נטלה שנשאו מבנותיה לכהונה וילדו בנים שהיו עומדים ומשמשים ע"ג המזבח והיו נכנסין למקדש ומברכין את ישראל בשם המפורש ואלו הן ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה וירמיה בן חלקיה וחנמאל בן שלום הרי למדנו שאין הכתוב מדבר אלא בגירי הצדק לכך נאמר (תהלים קכח) וראה בנים לבניך שלום על ישראל וכן רמז משה בתורה כן שאחר פרשת גזל הגר כתיב ואיש את קדשיו לו יהיו לומר שגר שמתגייר לשם שמים זוכה שיוצאים מבניו בנים שיהיו הקדשים שלהם וכה"א (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה עקילס הגר נכנס אצל ר"א אמר לו הרי כל שבחו של גר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה אמר לו וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו זקן (בראשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ובה זה והושיטה לו בקנה נכנס אצל ר' יהושע התחיל מנחמו בדברים לחם זו תורה שנאמר (משלי ט) לכו לחמו בלחמי שמלה זו טלית זכה אדם לתורה זכה למצות ולא עוד אלא שמשיאין בנותיהם לכהונה ויהיו בני בניהם מקריבים עולות ע"ג המזבח לחם זה לחם הפנים ושמלה אלו בגדי כהונה גדולה הרי במקדש בגבולים מנין לחם זו חלה ושמלה זו ראשית הגז לכך נאמר ואיש את קדשיו לו יהיו בפרשת הגר. פרשה ט ח שעורים ושבעון עבודת כוכבים נעשו ישראל כקמח כמה דתימא (ישעיה מז) קחי רחים וטחני קמח והסעירם הקדוש ברוך הוא בין האומות כמה דתימא (זכריה ז) ואסערם על כל הגוים לפי שבדיבור לא יהיה רמז שם ד' מלכיות לא יצוק עליה שמן שאמר לו הקב"ה ועתה הניחה לי וגו' ולא יתן עליה לבונה כמה דתימא (דברים ט) הרף ממני וגו' לומר שלא יזכיר לו לא זכות אבות ולא זכות אמהות כי מנחת קנאות הוא כמה דתימא (שם) ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא מנחת זכרון שבדיבור לא יהיה יהיה לישראל שם זכרון טוב לבוערים בעבודת כוכבים כמ"ש (שמות כ) ועושה חסד לאלפים וגו' מזכרת עון לטועים אחריה כמו שנא' (שם) פוקד עון אבות וגו' והקריב אותה הכהן שנתפלל עליהם כמה דתימא (שמות לב) ויחל משה את פני ה' וגו' והעמידה לפני ה' שמחל הקדוש ברוך הוא ואמר שלא יאבד את כולם כמה דתימא וינחם ה' על הרעה: מו ולקח הכהן זה משה מים קדושים לקדושת שמו של הקב"ה וירד אל הנחל היורד מן ההר בכלי חרש כשם שאין לכלי חרש טהרה אחר שנטמא כך לא היה להם תקנה לכל הטועים בעגל שכולם נאבדו ומן העפר זה היה עפרות הזהב אשר טחן כמה דתימא (שם) ויטחן עד אשר דק אשר יהיה בקרקע המשכן שע"י העגל ירדו ישראל שעבדוהו עד לקרקע ונתמשכנו בידי המות יקח הכהן זה משה ונתן אל המים כמה דתימא (דברים ט) ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר והעמיד הכהן זה משה את האשה לפני ה' כמה דתימא (שמות לב) ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי וגו' ופרע את ראש האשה וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן באותה שעה שלטה בהם הצרעת כמה דתימא וראשו יהיה פרוע ונתן על כפיה את מנחת הזכרון שהוכיחם על התורה שקבלו שאם יזכו יהיה להם לזכרון שם ולפי שעברו עליה היתה להם מנחת קנאות וביד הכהן זה משה יהיו מי המרים המאררים למדך הכתוב שעל ידי משה נהפך הנחל למים רעים: מז והשביע אותה הכהן זה שבועה שהשביעם שיקיימו את התורה כמה דתימא (שם כד) הנה דם הברית אשר כרת ה' וגו' ואין ברית בלא שבועה וכך אמר להם משה אם קיימתם שבועת הברית אם לא שכב וגו' שלא טעיתם אחר עבודת כוכבים שלא השתחויתם לה ואם לא שטית שלא זבחתם טומאה שלא שחקתם לפניה הנקי ממי המרים האלה כמה דתימא (שם טו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו' את כי שטית זה המזבח לעגל ואת כי שטית זה המקטר כי נטמאת זה המנסך וכי נטמאת זה המשתחוה ויתן איש בך וגו' זה המקבלו עליו לאלוה ואמר לו אלי אתה וכל אלה עדים ולא התראה והשביע הכהן את האשה וגו' כמה דתימא (דברים כט) לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אין ברית אלא שבועה כמה דתימא (בראשית כא) כי שם נשבעו שניהם ויכרתו ברית בבאר שבע ומנין שבסיני לקחו שבועת האלה שכן כתיב אלה דברי הברית וגו' מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב הקיש ברית חורב לברית ארץ מואב מה להלן באלה אף כאן באלה אי זהו ברית של חורב ואם לא תשמעו לי וגו' ואמר הכהן לאשה זה משה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה וגו' אלו קללות שבתורת כהנים ובאו המים המאררים האלה אלו המים של נחל שבו השליך משה עפר זהב העגל והשביעם משה בכל מה שקבלו בסיני שהמים יבדקו אותן שלשה פעמים כתוב כאן ובאו כנגד שלשה דינין שנידונו עובדי העגל חרב ובדיקת מים ומגפה לצבות בטן ולנפיל ירך מלמד שאף אהרן השוכב נענש עמהם שנא' (דברים ט) ובאהרן התאנף וגו' ואין להשמידו אלא מיתת בנים כמה דתימא (עמוס ב) ואשמיד פריו ממעל וגו' ראויים היו כל בניו למות אלא שנתפלל משה עליו ומתו השנים כנגד ב' קללות האמורות כאן לצבות בטן ולנפיל ירך ומנין שעל מיתת הבנים הכתוב מדבר שכן כתיב (תהלים קכז) שכר פרי הבטן ואומר פרי בטנך ואומר יוצאי ירך יעקב ונשארו השנים וכה"א על כל דבר פשע מדבר באהרן שהפשיע את ישראל בדיבור לא יהיה על שור כמה דתימא (שם קו) וימירו את כבודם בתבנית שור על חמור אלו המצריים שנקראו חמורים כמה דתימא (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים וגו' הם הסיתו את ישראל לעשות העגל על שה אלו ישראל שטעו אחריו שנקראו שה כמה דתימא שה פזורה ישראל על שלמה שהמליכוהו עליהם כמה דתימא (ישעיה ג) שמלה לכה קצין תהיה לנו על כל אבידה שאבדו מה שאמרו בסיני (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה אשר יאמר כי הוא זה שאמרו לעגל אלה אלהיך ישראל עד האלהים יבא דבר שניהם זה משה שנקרא אלהים (שם) ראה נתתיך אלהים לפרעה אשר ירשיעון אלהים זה משה ירשיען כתיב ישלם שנים לרעהו אלו שני בניו ששילם להקדוש ברוך הוא שהוא ריע ישראל שמתו ואמרה האשה אמן אלו ישראל שענו אמן אחר קללת עבודת כוכבים כמה דתימא (דברים כז) ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' למה ב' פעמים אמן כנגד ארור בפרט ארור בכלל כמה דתימא (שם י) ארור אשר לא יקים וגו': מח וכתב האלות האלה הכהן זה משה בספר זה הלוח שהיה כתוב בו פוקד עון אבות וגו' וכי הוא כתבן והלא הקב"ה כתבן אלא לפי שטעו ישראל לא נתנן הקדוש ברוך הוא אלא למשה כמה דתימא (שמות לא) ויתן אל משה ולכך נקראו על שמו כאלו הוא כתבן ולמה קרא הלוח ספר לפי שהיה ספר ומחה אל מי המרים לפי שבעון ישראל שיבר את הלוחות ופרח הכתב מעליהם ובאותה מחיית הכתב שתו ישראל עונשם במים והשקה את האשה כמה דתימא (שם לב) וישק את בנ"י בדקן כסוטות ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות אלו הלוחות שהיה הקב"ה שולח להם לקחם מהם שלא רצה ליתנה להם והניף את המנחה לפני ה' שהחזיר כתב הלוחות למקומן והקריב אל המזבח אלו הלוחות ששיבר תחת ההר כמה דתימא (שם) וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר במקום המזבח אשר בנה משה תחת ההר לקבל התורה כמה דתימא (שם כד) ויבן מזבח תחת ההר וקמץ הכהן מן המנחה וגו' שלימד משה סניגוריא על ישראל ממה שכתוב בלוחות ועושה חסד לאלפים לאוהבי אמר משה הרי האבות אוהביך עשה עמהם חסד ונצל את בניהם הה"ד (שם) זכור לאברהם וגו' ואחר ישקה וגו' אחר שנתחלה עליהם והעביר פניו של זעם כמה דתימא (שם) ויפן וירד משה אחר כן בדקן כסוטות והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו וגו' בעת ששתו מהם נבדקים ומתו כל החוטאים מיתה משונה מטרונה שאלה את ר"א מפני מה חטייה אחת בעגל והם מתו בה ג' מיתות אמר לה אין חכמה לאשה אלא בפלכה דכתיב (שם לה) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו אמר לו הורקנוס בשביל שלא להושיבה דבר אחד מן התורה איבדה ממנו ג' מאות כור מעשר בכל שנה אמר לו ישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים וכשיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזו דחית בקנה לנו מה אתה משיב ר' ברכיה בר אבא בר כהנא בשם ר' אלעזר אמר כל מי שהיה לו עדים והתראה היה מת בב"ד עדים ולא התראה היה נבדק כסוטה לא עדים ולא התראה היה מת במגפה רב ולוי בר סיסי תרויהון אמרין זיבח קיסר וניסך היה מת בב"ד טיפח ריקד שחק היה נבדק כסוטה שמח בלבו היה מת במגפה והיתה האשה לאלה בקרב עמה ועמה שלום שהן לקו והשאר פלטו ואם לא נטמאה האשה אלו שהיו כשרים ששתו וטהורה היא אלו שבט לוי ונקתה אלו הלוים שזכו לעבודת הקדש על זאת שכל מעשיהם בנקיות ונזרעה זרע אלו ישראל הכשרים שזרעם נכנס לארץ כמ"ד (הושע ב) וזרעתיה לי בארץ ועשה להם הקדוש ברוך הוא מה שאמר לאברהם (שמות לב) וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם וגו' שכן כתיב לאחר מעשה העגל (שם לג) וידבר ה' אל משה לך עלה מזה: מט זאת תורת הקנאות כך אמר הקב"ה התורה הזאת של קנאות עבודת כוכבים לעולם תהיה שכשם שפרע הקדוש ברוך הוא מעובדי העגל בקנאה כך יפרע מהם לדורות וכה"א (דברים לב) הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם מה כתיב מזי רעב נגד וצבתה בטנה שכן תרגם אונקלוס נפיחי כפן מחוץ תשכל חרב כנגד אותן שהרגו בני לוי בחרב וקטב מרירי זה הדבר כנגד ויגוף ה' את העם אשר תשטה אשה (יחזקאל טז) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים היה נביא מוכיחם שתחת הקב"ה עבדו עבודת כוכבים או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה היה מתנבא משה שעתיד הקדוש ברוך הוא לקנאתם ולכך כתב בתחלת הפרשה ועבר עליו רוח קנאה שהוא מדבר כנגד קנאה העגל שעברה ולבסוף כתיב תעבור עליו רוח קנאה שהוא אומר על העתיד וקנא את אשתו זה היה בימי יחזקאל שהיו ישראל עובדי עבודת כוכבים וקנא להם הקב"ה שנאמר (שם ח) ויאמר אלי בן אדם שא נא עיניך דרך צפונה ואשא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה והעמיד את האשה לפני ה' שהוכיחם יחזקאל על זאת להשיבם להקדוש ברוך הוא ולא הועיל ועשה לה הכהן זה יחזקאל את כל התורה הזאת שנבאו להם הוא וירמיה הכהן שיבאו עליהם פורעניות כשם שבאו על ישראל במדבר על מעשה העגל ובאה הפורעניות על ישראל בימיהם את מוצא במעשה עגל מתו בחרב כך בימי אלו הכהנים כתיב בהם (ירמיה מג) אשר לחרב לחרב בעגל מתו מיתות משונות כך בימי ירמיהו (שם טז) ממותי תחלואים ימותו בעגל מתו בדבר שנאמר (שמות לב) ויגוף ה' את העם כך בימי ירמיהו אשר לדבר לדבר בעגל כתיב (שם) וביום פקדי ובימי יחזקאל כתיב (יחזקאל ט) קרבו פקודת העיר לכך נאמר ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ונקה האיש מעון זה הקב"ה שינקה את ישראל שלא יעשו לו עוד עון לפניו שכך אמר להם ע"י יחזקאל (שם לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ונתתי לכם לב חדש וגו' ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' והושעתי אתכם מכל טומאותיכם וגו' והאשה ההיא תשא את עונה כמה דתימא (שם) לא למענכם אני עושה נאם ה' אלהים יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל וכשם שמחל להם הקדוש ברוך הוא בעגל ונתרצה להם ושכן בתוכם והכניסם לארץ כך נבא יחזקאל שכך יעשה הקב"ה לבסוף שנאמר (שם לז) ודבר אליהם כה אמר ה' אלהים הנה אני לוקח וגו' ולא יטמאו עוד בגלוליהם וגו' והיה משכני וגו' (שם) כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם. פרשה י (1) א איש או אשה כי יפליא וגו' הה"ד (שיר ה)שוקיו עמודי שש וגו' שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו כמה דתימא ועלי תשוקתו ומנין שכן הוא אומר שנאמר (בראשית ב)ויכלו השמים והארץ וגו' אין ויכלו אלא לשון תאוה שנאמר (תהלים פד)נכספה וגם כלתה נפשי וגו' עמודי שש שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים שנא' (בראשית ב)כי ששת ימים עשה ה' וגו' הרי שלשה אמהות שמהם נבראו הכל מיוסדים על אדני פז שיסודן היה שלשה דברים משובחים ואין כמותן בעולם הה"ד (משלי ג)ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (שם )בדעתו תהומות נבקעו זה הים חכמה היא יראת ה' כמה דתימא (איוב כח)הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה דעת זה המכיר את בוראו כמה דתימא (הושע ד)ואין דעת אלהים בארץ ואומר השכל וידוע אותי מראהו כלבנון זה שכר בעל תשובה שהוא נקרא סור מרע שעליו אמר הכתוב (שם יד)ארפא משובתם וגו' (שם )ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון בחור כארזים זה הירא והמכיר בוראו שהוא נקרא צדיק ועליו אמר הכתוב (תהלים צב)צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ואומר (שמואל א ב)ובחור אותו מכל שבטי ישראל וגו' ואומר (תהלים סה)אשרי תבחר ותקרב חכו ממתקים זה הקב"ה ראה מהו אומר (עמוס ה)כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו ויש לך חיך מתוק מזה (יחזקאל לג)חי אני נאם אדני אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו' ויש לך חיך מתוק מזה (שם )ובשוב רשע וגו' אין לך חיך מתוק מזה ארשב"ל ובלבד בתוהה על הרשע הא כיצד תני רשב"י הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף נעשה צדיק גמור עליו הכתוב אומר (שם )ורשעת הרשע לא יכשל בה א"ר יוחנן לא עוד אלא כל עבירות שעבר הקב"ה מונה אותן לו זכיות הה"ד (תהלים מה)מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות בזמן שהן קציעות ואומר (יחזקאל לג)עליהם יחיה ד"א חכו ממתקים א"ר שמואל בר נחמן בג' מקומות שמעו אומות העולם שהקב"ה מוכיח את ישראל ושמחו ובסוף יצאו בבושת פנים ואלו הן (ישעיה א)לכו נא ונוכחה יאמר ה' אמרו עכשיו הוא מכלה שונאיהם של ישראל מן העולם אפשר לאלו להתוכח עם בוראן כיון שאמר להם אם יהיו חטאיכם כשנים וגו' אמרו זו התוכחת לא בעי אלא מתפוגגה עמהון ודכוותה (מיכה ו)שמעו הרים את ריב וגו' אמרו עכשיו הוא מכלה שונאיהן של ישראל מן העולם אפשר לאלו להתוכח עם בוראן וכיון שאמר להם (שם )עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי אמרו זו תוכחת לא בעי אלא מתפוגגה עמהון ודכותיה (הושע יב)וריב לה' עם יהודה ולפקוד על יעקב וגו' אמרו עכשיו הוא מכלה שנואיהם של ישראל מן העולם אפשר לאלו להתוכח עם בוראן כיון שאמר להם (שם )בבטן עקב את אחיו וגו' אמרו זו תוכחת לא בעי אלא מתפוגגה עמהון א"ר יודן בר ר"ש לאלמנה שקבלה על בנה חמתיה לדיין דאין בנור ובזפת ובמגלבין אמרה אין דאין הוא לברי באלין דיניא קטיל הוא ליה דחלת כד גמר מיליא אמר לה מה הוא עביד ליך אמרה ליה כד הוה במעי הוה מבעט לי אמר לה זו סורחנא כך יעקב בבטן עקב את אחיו ר"א בשם ר' סימאי אלוהו של יעקב חלק לו כבוד ד"א חכו ממתקים ר' עזריה ורב אחא בשם רבי יוחנן בשעה ששמעו ישראל אנכי בסיני נפשם יצאה מהם חזר הדבור אצל הקב"ה אמר לפניו רבון העולמים אתה חיים ותורתך חיים שלחתני אצל מתים כולם מתים באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדיבור (תהלים כט)קול ה' בכח קול ה' בהדר אמר רבי חמא בר רבי חנינא לבחורים קול ה' בכל לתשים קול ה' בהדר תני רשב"י התורה החזירה להם נפשותיהם שנאמר (שם יט)תורת ה' תמימה משיבת נפש כולו מחמדים רבי חייא בר אבא בנוהג שבעולם פועל עושה עם בעל הבית על ידי שהוא מנבל עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו אבל הקב"ה מזהיר את ישראל ואומר להן אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכרכם הה"ד (ויקרא יא)אל תשקצו את נפשותיכם וגו' מהו אני ה' נאמן אני לשלם מתן שכר על כך אתמהה הוי כולו מחמדים רבי תנחום ב"ר חייא בשם רבי יוחנן כתיב (יחזקאל כ)ואת שבתותי קדשו במה את מקדשו במאכל ובמשקה ובכסות נקיה מה כתיב בו (שם )והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלהיכם אני ה' נאמן אני לשלם לכם מתן שכר הוי כלו מחמדים זה דודי כמה דתימא (ויקרא כ)ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי א"ר לוי כל מעשיהם של ישראל מובדלים מן אומות העולם בחרישתן ובזריעתן בקצירתן בעומרן בדישתן בגרניהם ביקביהם ובתגלחתם ובמניינם בחרישתן (דברים כב)לא תחרוש בשור ובחמור יחדו בזריעתן (ויקרא יט)שדך לא תזרע כלאים בקצירתן (שם )לא תכלה פאת שדך בקצרך בעומרן (דברים כד)ושכחת עומר בשדה וגו' בדישתן (שם כה)לא תחסום שור בדישו בגרניהם ביקביהם (שמות כב) מלאתך ודמעך לא תאחר בתגלחתם (ויקרא כא)ופאת זקנם לא יגלחו במניינם שישראל מונים ללבנה ואומות העולם מונין לחמה (שמות ל)כי תשא את ראש וגו' שאו את ראש וגו' להיות לי הרי אתם שלי הוי זה דודי וזה רעי ר' יודן בשם ר' חמא ב"ר חנינא ור' ברכיה בשם רבי אבהו אמר שהוא מרבה לי רעים כיצד כתיב ואבדיל אתכם מן העמים כזה שהוא בורר את היפה מן הרע בורר וחוזר ובורר שכל מי שבורר את הרע מן היפה שוב אינו חוזר ובורר כך הקב"ה מצפה לאומות העולם שמא יעשו תשובה ויקרבן לתחת כנפיו ד"א שוקיו עמודי שש וגו' שוקיו זו תורה שנאמר (משלי ג)ושקוי לעצמותיך עמודי שש למה נמשלו דברי תורה לעמודים לפי שהם עמודי העולם שנאמר (ירמיה לג)אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי רבי הונא בשם בר קפרא אמר מה העמודים הללו יש להם קופליות מלמעלן ובסיסיות מלמטן כך היו פרשיותיה של תורה נדרשת לפניהם ולאחריהם נדרשת מלפניהם כגון הדא (ויקרא יט)כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ וגו' מה כתיב לפניהם (שם ) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע וכי מה ענין זה לזה אלא אינש דהוא אזיל ומתחבר בחבריה בנטיעותיו ומתוך שהוא נכנס ויוצא בתוך ביתו נחשד על שפחתו וכשם שאדם פורש את עצמו מן פירות ערלה כך המקולקלין בשפחות פרושין מן הכשרים ליום הדין דאמר רבי יודן בשם רבי לוי אלו שהיו נוהגין התר בשפחות בעולם הזה עתידין להתלות בקדקדי ראשיהם לעתיד לבא שנאמר (תהלים סח)אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער והוא אומר לא אשם אני חייב יתהלך באשמיו יזיל האי גברא בחוביו כיצד נדרשות מאחריהם (ויקרא יט)שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל מה כתיב בתריה (שם )לא תאכלו על הדם וכי מה ענין זה לזה אלא אמר הקב"ה לערלה את ממתין שלש שנים ולאשתך אין את ממתין עד שהיא מטהרת מנדתה לערלה את ממתין ג' שנים ולבהמתך אין את ממתין עד שתמצה דמיה מי קיים מצות הדם שאול קיים מצות הדם שנאמר (שמואל א יד)ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם וגו' (שם ) ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש וגו' מהו ושחטתם בזה רבנין אמרי סכין הראה להם כמה היה צריך להיות שיעור ארכו מנין בזה ב' תרין ז' שבעה ה' חמשה הרי ארביסר אצבעות אמר להם כסדר הזה תהיו שוחטים ואוכלים והיכן פרע לו הקב"ה ביום מלחמת שנאמר (שם יג)והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יהונתן ותמצא לשאול וליונתן בנו מי המציאה לו ר' הונא בשם רב יצחק אמר המלאך המציאה לו ורבנן אמרי הקב"ה המציאה לו חרב מדה כנגד מדה מה כתיב (שם יד)ויבן שאול מזבח לה' וגו' והלא כמה מזבחות בנו ראשונים נח בנה מזבח אברהם בנה מזבח יצחק בנה מזבח יעקב בנה מזבח משה בנה מזבח יהושע בנה מזבח ואת אומר אותו החל לבנות מזבח לה' רבי יוסי אומר החל במלכים ר' יודן אמר לפי שנתן נפשו על הדבר של שחיטה שהיא צורך מזבח לפיכך העלה עליו הכתוב כאלו אותו החל לבנות מזבח ודכוותיה פרשת נזיר נדרשת לפניה ולאחריה כיצד לאחריה זאת תורת הנזיר וגו' מה כתיב אחריו (במדבר ו)כה תברכו את בני ישראל וגו' וכי מה ענין זה לזה אלא כך צוה הקב"ה כשם שאין הנזיר טועם יין אף אתם לא תטעמו יין כשתהיו מברכים את ישראל לכך כתיב כה תברכו בענין נזיר ולכך אין הכהנים נושאים כפיהם במנחה משום שכרות כיצד נדרשת לפניה איש או אשה כי יפליא וגו' מה כתיב למעלה (שם ה)זאת תורת הקנאות וכי מה ענין זה לזה אלא כשהם משקים את הסוטה היו אומרים לה הרבה יין עושה וכל ישראל עומדים שם אנשים ונשים ואם היתה טמאה וצבתה בטנה וגו' וכשם שבודקים אותה כך בודקים אותו והיו ישראל האנשים והנשים שהיו רואין באים לתוך בתיהם ואומרים אוי לי לפלוני ולפלונית ששתו יין ונשתכרו ועברו עבירה ומתו נשבע אני שאיני שותה יין לעולם שלא יהא לי כמותו וכן הנשים אומרות לכך נסמכו זו לזו אמר הקב"ה אם נזיר אדם מן היין כך תורתו איש או אשה כי יפליא וגו' ד"א כשם שהנזיר מובדל מיין כך אני מבדיל את הסוטה משאר נשים לרעה: ב איש או אשה כי יפליא וגו' הה"ד (משלי כג)תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה תנה בני אלו ישראל שנקראו בנים שנא' (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם לבך לי כמה דתימא (שם י)ומלתם את ערלת לבבכם וגו' ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועיניך דרכי תצרנה כמה דתימא (במדבר טו)וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' (משלי כג)כי שוחה עמוקה זונה בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שהיא נקראת זונה כמה דתימא (דברים לא)וזנה אחרי אלהי נכר הארץ נקראת שוחה על שם וישח אדם (משלי שם )עמוקה על שם וישפל איש וכה"א (ישעיה ב)ושח גבהות האדם וגו' ומנין שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר שכך כתיב אחריו (שם )והאלילים כליל יחלוף (משלי כג)ובאר שע"י עבודת כוכבים ירדו ישראל לבור שנאמר (איכה ג)צמתו בבור חיי צרה כמה דתימא (דברים כח)והצר לך בכל שעריך נכריה זו עבודת כוכבים כמה דתימא אלהי נכר אף היא מנא לן שעבודת כוכבים מביאה אף על האדם שנאמר (שם יא)פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם כחתף תארב כמה דתימא ואבדתם מהרה (שם )בוגדים באדם תוסיף אדם אלו ישראל שנקראו אדם אתם ובוגדים כמה דתימא (ישעיה כד)רזי לי רזי וגו' ד"א ובוגדים באדם אלו קללות של תורת כהנים שהם פורעניות אחר פורעניות וכתיב בהם ויספתי כמה דתימא (ויקרא כו)ואם עד אלה לא תשמעו וגו' ויספתי עליכם מכה ומנין שעל עובדי עבודת כוכבים הכתוב מדבר שכן כתיב והשמדתי את במותיכם וגו' (משלי כג)למי אוי למי אבוי וגו' אע"פ שחטאו ישראל ומסרן הקב"ה ביד או"ה בעונותיהם אף הם לא יצאו נקיים שלסוף הקב"ה דן את או"ה שמסרו בידם כמו שעשה במצרים ובבבל לכך כתיב ו' פעמים למי כנגד ו' גליות שגלו ישראל לבין האומות וכולן לקו על ידיהם ואלו הן מצרים תחלה ואחר אשור בבל מדי ויון ואדום וכה"א (זכריה א)וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט וגו' (ירמיה מו)כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שם לכך נאמר למי אוי למי אבוי וגו' (משלי כג)למאחרים על היין אלו ישראל שנקראו יין כמה דתימא (ישעיה כז)ביום ההוא כרם חמר ענו לה למאחרים אלו או"ה המאחרים על היין לשתות וליקח כל יגיעם הבאים לחקור ממסך שהם חוקרים עלילות אחריהם באי זה ענין יטלו את אשר להם ויהרגו אותם ויעשו עמהם רעה (משלי כג)אל תרא יין כי יתאדם הקב"ה מזהיר את העובדי כוכבים שלא יכבידו עול קשה על ישראל הה"ד אל תרא יין כי יתאדם מהו (שם )כי יתן בכוס עינו בכיס כתיב שהם נותנים עיניהם בכיסם של ישראל (שם )יתהלך במישרים שנוטלין כל אשר להם ונשארים בתיהם כמישור ד"א יתהלך במישרים שעושים בהם איש כל הישר בעיניו ד"א יתהלך במישרים שכל גזילות שגוזלין לישראל אין חושבין עצמם עון אלא חושבין שכל מה שעושין להם מן היושר (שם ) אחריתו כנחש ישך אומר להם הקב"ה חוה לפי שהלכה אחר עיניה בעצת הנחש כמה דתימא (בראשית ג)ותרא האשה כי טוב וגו' מה היה סופה נתקללה ע"י הנחש ז' קללות מן הכתוב מזה (שם )ובשוב רשע וגו' אין לך חיך מתוק מזה ארשב"ל ובלבד אף אתם תלקו ע"י ישראל שנקראו יין בעת שתסתכלו בהם ותשתו ממונם שנאמר (ירמיה ב)קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וגו' (משלי כג) וכצפעוני יפריש מה הצפעוני מפריש את האדם מן חיים למות כך בעון שעושין רעה לישראל יאבדם מן העולם שנאמר (יואל ד) מצרים לשממה תהיה וגו' זה הגזל שהוא חשוב עליהם כמות הה"ד (שם )אשר שפכו דם נקי בארצם (משלי כג)עיניך יראו זרות תחת הראייה שהיו עובדי כוכבים מסתכלים בישראל כנגד זה יביא עליהם הקב"ה פורעניות משונות שיהיו זרות זו לזו כדרך שבא לישראל כמה דתימא (דברים לא)ומצאוהו רעות רבות וצרות רעות שהן צרות זו לזו כגון זבורא ועקרבא ולבך ידבר תהפוכות אתם מתהפכים עליהם בכל יום כמה דתימא (איכה ג)אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום ולבם של ישראל יוצא מדעתו מרוב התלאות שעושים להם כך ישלם הקב"ה גמול להם מדה כנגד מדה שיביא עליהם פורעניות לתהוכח עם בוראן וכיון שאמר להם (שם )עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי אמרו זו תוכחת לא בעי אלא מתפוגגה עמהון קול ה' משלם גמול לאויביו מדה כנגד מדה (משלי שם )והיית כשוכב בלב ים זה פרעה שטבע בלב ים כמה דתימא (שמות טו)קפאו תהומות בלב ים ואומר ונער פרעה וחילו בים סוף מה פרעה הכהו הקב"ה עשר מכות כנגד עשרה דברים שגזר על ישראל ולבסוף טבעו כנגד (שם א)כל הבן הילוד וגו' כך יעשה הקב"ה לכל האומות עובדי כוכבים שעושים רעה לישראל מדה כנגד מדה וכשוכב בראש חבל זה היה סיסרא מה כתיב (שופטים ד)והוא לחץ את בנ"י בחזקה כ' שנה מה היה סופו לפי שהיה מחרפם ומגדפם בנחיצה לכך מת מיתה גדופה שמסרו ביד אשה כמ"ד (שם )כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא לכך נאמר וכשכוב זה היה סיסרא שכתוב בו (שם ה)בין רגליה כרע נפל שכב בראש חבל שחבלתו יעל בראשו עם היתד שבאהל הה"ד (שם )ידה ליתד תשלחנה וימינה וגו' מדה כנגד מדה ד"א וכשוכב בראש חבל זה היה המן שבקש להרוג את כל היהודים הם ובניהם ולבוז את ממונם ובקש לתלות את מרדכי לכך הגיע לו מדה כנגד מדה שמת הוא ובניו ולקח מרדכי ממונו לכך נאמר (משלי שם )וכשוכב זה היה המן שמת מיתה משונה כד"א (יחזקאל לב)שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה אשר נתנו בגבורתם את חללי חרב והמה את ערלים ישכבו ואת יורדי בור (משלי שם )בראש כד"א (אסתר ח)ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו (משלי שם )חבל אלו בניו שנאמר ותלו אותו ואת בניו על העץ ואין חבל אלא בניו כמה דתימא (קהלת ה)למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך מעשה ידיו של אדם אלו בניו חיבל חבל כתיב זה היה המן שנחנק בחבל ומניין שהיה ממונו למרכדי שנאמר (אסתר ח)ותשם אסתר את מרדכי על בית המן מדה כנגד מדה (משלי כג)הכוני בל חליתי אוי להם לעובדי כוכבים שאין לומדים מוסר במה שעשה הקב"ה לראשונים לא למדו אחרונים הה"ד הכוני בל חליתי אומרים העובדי כוכבים אע"פ שהכה הקב"ה פרעה ומצרים על אודות ישראל על פי כן לא לקחתי מוסר הה"ד בל חליתי הלמוני בל ידעתי אע"פ שפרע מסיסרא שכתוב בו והלמה סיסרא לא נתתי לדעתי בו ולקחת מוסר ממנו מתי אקיץ ולא עוד אלא שהייתי ממתין מתי תעבור המכה ואוסיף לבקש רעתם של ישראל הה"ד (שם )אוסיף אבקשנו עוד וכה"א (שם כז)אם תכתוש את האויל במכתש וגו' ד"א תנה בני לבך לי וגו' מה ראה הקב"ה לשאול מישראל הלב והעינים שיהיו אחריו לפי שהעבירה תלויה בהם הה"ד (במדבר טו)ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון כי שוחה עמוקה זונה כשם שאמר משה אשר אתם זונים אחריהם לומר שהזנות תלויה בהם העינים רואות את הזונה והלב מהרהר אחריה כך אמר רוח הקדש ע"י שלמה כי שוחה עמוקה זונה למה קראה שוחה על שם כי שחה אל מות ביתה עמוקה כמה דתימא (משלי ח)בעמקי שאול קרואיה זונה זו אשת איש ובאר צרה שהיא מורידה לנואף לגיהנם הה"ד (שם ה)שאול צעדיה יתמכו ושאול נקרא בור דכתיב (תהלים ל)ה' העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור מהו שאמר צרה זה גיהנם שהיא רחבה מלמטה ופיה צר מלמעלה הה"ד (איוב לו)ואף הסיתך מפני צר רחב לא מוצק תחתיה נכריה שהיא נכריה לך שהיא אשת איש אף היא שמביאה את האף על האדם שכן כתיב לא תנאף לא תהנה האף ממך ד"א אל תנאף אל תתן אף בין איש לאשתו כחתף תארב שאין הקב"ה מאריך למנאפים להפרע מהם וכה"א (מלאכי ג)והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים (משלי כג)ובוגדים באדם תוסיף שהיא מפתה אנשים כשרים ועושה אותן בוגדים ומוספת רשעים בישראל הה"ד (שם ט)אשת כסילות הומיה (שם )וישבה לפתח ביתה וגו' לקרא לעוברי דרך המישרים ארחותם (שם )מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו מים גנובים ימתקו וגו' ולא ידע כי רפאים שם וגו' הוי ובוגדים באדם תוסיף למי אוי למי אבוי כנגד הנואף אומר למי אוי כמה דתימא לצבות בטן למי אבוי זה אב אוי כמה דתימא ולנפיל ירך לפי שהירך הוא עושה העבירה לכך נקרא אבוי אב אוי למי מדינים כל אלו למי האוי והאבוי לנואף המשלח מדנים בין איש לאשתו הוי למי מדנים לפי שהמדנים שלו וכן הוא אומר (שם ו)ומשלח מדנים בין אחים זה איש ואשתו שהם אחים זה לזה למי שיח ועוד למי הם באות הקללות שאמרנו האוי והאבוי הוי למי שיח למי פצעים חנם זו הזונה שהיתה נפצעת פצעי אהבה חנם בלי שום פצע מבעלה שוחקת עם אחר למי חכלילות עינים זו הזונה שמשקת את הנואף יין כמה דתימא (בראשית מט) חכלילי עינים מיין ד"א למי שיח זו שבועת האלה כמ"ד ואמר הכהן לאשה יתן ה' וגו' למי פצעים חנם על עסקיה נפצעת חנם שהכהן פורע את ראשה ואוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו למי חכלילות עינים זו שתיית המים שמיד כשהיתה שותה עיניה בולטות כל אלו למי למאחרים על היין מכאן שהיין גורם לבאים לחקור ממסך מן דשמע הן אית ליה חמר טבא רדיף בתריה אל תרא יין כי יתאדם הזהירה רוח הקדש על היין שלא ישתכר אדם למה כי יתאדם שאחריתו דם שעובר עבירה שיתחייב עליה מיתה ד"א כי יתאדם כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה (משלי כג)כי יתן בכוס עינו בכיס כתיב על ידי הכוס יתן עינו בכיס לשון נקי דברה תורה לומר שיבא על הערוה יתהלך במישרים סוף אשתו אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש א"ר אסי אם תלמיד חכם הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא ד"א יתהלך במישרים סוף שהוא מתיר את העבירות ועושה אותן הפקר כמישור מסיח עם אשה בשוק מנבל פיו דברים רעים בשכרות ואינו מתבייש אחריתו כנחש ישך מה הנחש ע"י שהסית לחוה לשתות יין נתקללה האדמה בעבורו שנא' (בראשית ג)ארורה האדמה בעבורך כך נח ע"י יין נתקלל בנו שלישי של עולם שנאמר (שם ט)וייקץ נח מיינו וגו' ארור כנען זה היה חם שהיה בנו שלישי והוא נקרא אבי כנען וכן היו מאררים מה צפעון זה מפריש בין מתים לחיים כך מפריש היין את האדם מדרכי חיים לדרכי המות לפי שהיין גורם לו לעבודת כוכבים הה"ד (משלי כג)עיניך יראו זרות כמה דתימא (תהלים פא)לא יהיה בך אל זר ד"א שהוא בא על אשת איש כמה דתימא (משלי ה)למה תשגה בני בזרה ד"א שיעשה את המצות זרות כמה דתימא (תהלים קיט)גערת זדים ארורים השוגים וגו' ואין זדים אלא הטועים בעבור היין כמה דתימא (משלי כא)זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון זה שכור שנקרא יהיר ולץ יהיר מנין שנאמר (חבקוק ב)ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה לץ מנין דכתיב (משלי כ)לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם ולבך ידבר תהפוכות שהוא הופך פניו מן הקב"ה ומן המצות כמה דתימא (דברים לב)כי דור תהפוכות וגו' והיית כשוכב בלב ים זה נח ששכב בתיבה י"ב חדש בתוך מי המבול ועל ששתה ונשתכר אירע בו פסול שנסתרס וכשוכב בראש חבל זהו אדם הקדמוני שהוא היה ראש לכל בני אדם שע"י היין נקנסה עליו מיתה וגרם להביא חבלי מות לעולם הכוני בל חליתי אוי לו לנואף שאינו לומד דעת ממה שעברו עליו הוא ראה מה אירע לסוטה ע"י היין ולא למד דעת הלמוני בל ידעתי ראה בתורה מה אירע לנואף על ידי היין ולא ידע להבין אלא אמר מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד שכל זמן שיהיה לו פנאי להתעסק בזנות ירדוף אחריה הא למדנו שהיין גורם לזנות ולכך כתב הקב"ה בתורה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה שלא יעשה אדם כמעשה נואף ונואפת ששתו יין ונתקלקלו אלא הירא מן החטא יזיר את עצמו מן היין לכך נאמר איש או אשה כי יפליא וגו': ג הה"ד (עמוס ו)הוי השאננים בציון וגו' זה שבט יהודה ובנימין שהיו מסובין בהיכלי עונג והבוטחים בהר שומרון אלו עשר השבטים שיושבים לבטח בסבסטי נקובי ראשית הגוים הבאים משני שמות שם ועבר שמשם נקראו ישראל עברים ובאו להם בית ישראל עובדי כוכבים בשעה שהם אוכלים ושותים הם מתעסקין בדברי תפלות מי חכם כבלעם מי גבור כגלית מי עשיר כהמן ואח"כ באין ישראל ואומרים להם אחיתופל לא היה חכם שלמה לא היה חכם שמשון לא היה גבור דוד לא היה גבור קרח לא היה עשיר שלמה לא היה עשיר שנא' בו (מלכים א י)ויתן המלך את הכסף בירושלים וגו' ומסכימין כולם כדברי ישראל עברו כלנה וראו זה קטיספון ולכו משם חמת רבה זו חמת אנטוכיא ורדו גת פלשתים אלו תלוליא דפלסטוני הטובים מן הממלכות האלה זה ציון ושומרון אם רב גבולם מגבולכם אמר להם הקב"ה חלק גדול וטוב נתתי לכם שאין לאחת מכל האומות טוב וגדול מחלק שלכם ולמה אין אתם עושים רצוני ואין אתם מתיראים ממני שאביא עליכם פורענות על שאין אתם משימין דברי על לבבכם הה"ד (עמוס ו)המנדים ליום רע זה יום של גלות שמרחיקים אותו מלבם שאין חוששין עליו שאומרים לא תבא עלינו רעה (שם )ותגישון שבת חמס הגשתם עצמכם לישב אצל החמס זה עשו כמה דתימא (עובידה א)מחמס אחיך יעקב וגו' השוכבים על מטות שן על ערסין דפיל וסרוחים על ערסותם שהיו מסריחין בעבירות את מטותיהן שהיו מחליפין נשותיהם זה לזה ומסריחין מטותיהם בשכבת זרע שאינה שלהם האוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק באו וראו כל שבט ושבט היה לו מיומם בפני עצמו כיון שהיה מבקש לילך למיומם שלו היה מעביר כל המרעה לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושחטו הפורטים על פי הנבל כדוד חשבו להם כלי שיר כשם שהיה דוד משורר ע"י נבלים להקב"ה כך התקינו להם נבלים לשורר על היין הה"ד השותים במזרקי יין רב ור"י ורבנן רב אמר קלוריא ר' יוחנן אמר בכוסות קטנים רבנן אמרי בכוסות שיש להם זרבוביות מהיכן שותים ר' אבהו בשם ר' חנינא אמר מפתגיתא שהיה יינו מפתה את הגוף רבנן אמרין בשם ר' חנינא מפלוגתא ראשית שמנים ימשחו רב יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אנפקינון שמשיר את השער ומחליק את הבשר ר' ינאי אמר שמן אנטכנון ואחר כל השבח הזה לא נחלו על שבר יוסף מה סופן על ידי יין נתפתו וזנו ולכך יגלו הה"ד (עמוס ו)לכן עתה יגלו בראש גולים וגו' הא למדנו כל מקום שיש יין יש ערוה ולכך כתב הקב"ה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה לפי שהיין גורם ערוה ולפיכך יזיר אדם עצמו ממנו שלא יטעה אותו ולכך נאמר איש או אשה כי יפליא וגו': ד הה"ד (משלי לא)דברי למואל מלך למה נקרא שלמה למואל א"ר ישמעאל באותו הלילה שהשלים שלמה מלאכת בהמ"ק נשא בתיה בת פרעה והיה שם צהלת שמחת ביהמ"ק וצהלת בת פרעה ועלתה צהלת שמחת בת פרעה יותר מצהלת בית המקדש הוא דאמר מתלא כולא מחנפים למלכא ולכך נקרא למואל שהשליך עול מלכות שמים מעלי כלומר למה לו אל ובאותו שעה עלתה במחשבה לפני הקב"ה להחריב את ירושלים הה"ד (ירמיה לב)כי על אפי ועל חמתי וגו' רבנן אמרי אלף מיני זמר הכניסה לו בת פרעה והיה מצוה לזמר לפניו באותו לילה והיתה אומרת לו כך מזמרין לפני עבודת כוכבים פלונית וכך מזמרין לפני עבודת כוכבים פלונית מה עשתה בת פרעה כמין פרס שטחה לו למעלה ממנו וקבעה בו כל מיני אבנים טובות ומרגליות שהיו מבהיקות כעין כוכבים ומזלות וכל זמן שהיה שלמה רוצה לעמוד היה רואה אותן הכוכבים והמזלות והיה ישן לו עד ארבע שעות א"ר לוי אותו היום נתקרב תמיד בארבע שעות ועל אותה שעה שנינו מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות והיו ישראל עצבים שהיה יום חנוכת בית המקדש ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות הלכו והודיעו לבת שבע אמו והלכה היא והקיצתו והוכיחתו הה"ד (משלי לא)משא אשר יסרתו אמו א"ר יוחנן מלמד שכפפתו אמו על העמוד ואמרה לו (שם )מה ברי הכל יודעין שאביך ירא שמים היה עכשיו יאמרו כן בת שבע היא אמו גרמה לו (שם )ומה בר בטני כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אין רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא הבן מלובן ומזורז (שם )ומה בר נדרי כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות היו נודרות ואומרות יהיה לנו בן הגון למלכות ואני נדרתי ואמרתי יהיה לי בן זרוז ומלומד בתורה והגון לנביאות (שם )אל תתן לנשים חילך שתהא רודף אחר זמה שהם מטלטלין דעתו של אדם (משלי כט)ורועה זונות יאבד הון (שם לא)ודרכיך למחות מלכין התורה הזהירה ואמרה (דברים יז)ולא ירבה לו נשים הזהר בדברים הללו שהם מחיית מלכים (משלי שם )אל למלכים למואל מה לך אצל מלכים שאומרים למה לנו אל לעשות כמעשיהם (שם )אל למלכים שתו יין מה לך להשוות עצמך למלכים השותים יין ומשתכרין ועושין כל מיני זמה אל תעשה כמעשיהם (שם )ולרוזנים אי שכר מי שכל רזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר (שם ) פן ישתה וישכח מחוקק א"ר שמעון אלו דברי תורה החקוקים וכתוב בהם לא תנאף (שם )וישנה דין כל בני עוני אמרה לו הדין נמסר למלכות בית דוד כמ"ד (ירמיה כא)בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט תשתה יין ותשנה דין כל בני עוני תזכה את החייב ותחייב את הזכאי מכאן אמרו דיין ששתה רביעית יין אל ידון וכן חכם ששתה רביעית יין אל יורה (משלי שם )תנו שכר לאובד ויין למרי נפש א"ר חנן לא נברא יין בעולם הזה אלא לשלם שכר לרשעים בעוה"ז שהם אבודים לעוה"ב ולנחם אבלים הה"ד ויין למרי נפש מכאן אמרו כל הנהרגין בב"ד היו משקין אותו יין חי כדי שתטרף דעתו עליו לקיים מה שנאמר תנו שכר לאובד (שם )ישתה וישכח רישו על האובד יאמר שישכח המות שהוא רישו ועמלו ועל מרי נפש הוא אומר שימותו לו בנים ובנות והוא מר נפש והיין ישמח לב ולא יזכר עוד את צערו ועמלו לא יזכר עוד אלו בניו שהם עמלו כההיא דתנינן ואת עמלינו אלו הבנים כמה שנאמר (שמות א)כל הבן הילוד וגו' (משלי כ)פתח פיך לאלם מכאן שאם אין טוענין ליורש וללוקח שב"ד טוענין ד"א פתח פיך לאלם כנגד היתומים הוא אומר שאינן יודעין לטעון ועוד שאין יודעין בעסק אביהם שב"ד טוענים בשבילן הוי אל דין כל בני חלוף זה בני המת שחלף והלך לבית עולמו ד"א שהן חלופי אביהם כמה דתימא (תהלים נה)אשר אין חליפות למו וגו' א"ר חנינא זה שאין מניח לו בן פתח פיך שפט צדק שלא תעשה שתלמדם טענות ודין עני ואביון כמה דתימא (שמות כג)לא תטה משפט אביונך בריבו ד"א אלו הצדקות ומתנות עניים שהם דינם שאתה צריך להוציא מן הגזלן ולתת להם לקיים מה שנאמר (משלי כב)אל תגזל דל כי דל הוא וגו' ד"א דברי למואל מלך משא וגו' זו היתה תורה שמסרתו לשלמה שנקראת אם לומדיה כמה דתימא (שם ב)כי אם לבינה תקרא אם כתוב ולמה נקרא הדבר משא לפי שדבר קשה בא לו לכל מי שיעשה כמעשה שלמה מה ברי וגו' אין אומר מה בני אלא מה ברי אלו צוואות ואזהרות של תורה שהיא נקראת בר כמה דתימא (תהלים ב)נשקו בר פן יאנף וגו' שכל דבריה ברים ועל אזהרה הכתובה בתורה (דברים י)ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו הוא אומר דבר זה לפי ששלמה לקח מבנות הגוים והתחתן בהם שנאמר (מ"א יא)והמלך שלמה אהב נשים וגו' מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו וגו' חנניה בן רבי יהושע אמר מש"ה אמר לא תתחתן בם רשב"י אומר לאהבה ממש לזנות ר' יוסי בר חלפתא אומר לא חייבן לגיירן ולקרבן תחת כנפי שמים מה בר בטני הזהירה תורה על אשת איש ולכך כתוב בכאן בטן שבנואף ונואפת כתיב וצבתה בטנה וגו' לצבות בטן וגו' ומה בר נדרי הזהירתו התורה שלא לשתות יין כדי שלא יבא להתעסק בזנות ולכך כתוב בכאן נדרי כנגד פרשת נזיר הכתובה אחר פרשת סוטה שכתוב בה איש כי יפליא וגו' (משלי לא)אל תתן לנשים חילך אחר שזכר רוח הקודש אלו ג' אזהרות ברמז חזר ופרטן בפירוש הה"ד אל תתן לנשים חילך כנגד נשים נכריות שלקח וסרו לבבו מן הקב"ה הוי חילך זה חילה של תורה שאמרה רק לא ירבה לו נשים וגו' ועבר עליה ודרכיך למחות מלכין כנגד זנות א"א הכתוב מדבר הה"ד ודרכיך למחות כמה דתימא (בראשית ו)כי השחית כל בשר וגו' למחות דברי תורה היועצים אותך טובה כמה דתימא (משלי ח)לי עצה ותושיה ואין מלכין אלא עצות כמה דתימא (דניאל ד)להון מלכא מלכי ישפר עליך הוי למחות מלכין כמה דתימא וכתב האלות האלה וגו' אל למלכים למואל וגו' שלש שמות נקראו לו ידידיה קהלת ושלמה ריב"ל אמר שבעה אגור בן יקה למואל איתיאל ארשב"נ עיקר אוותינניה שלהם שלשה ידידיה קהלת ושלמה מודה רבי שמואל ברבי נחמן באילין ארבעתיה אלא שנתכנה בהם והוצרכו להדרש אגור שאגר דברי תורה יקה שהקיא דברי תורה כספל הזה שהוא מתמלא בין שעתו ומתפנה בין שעתו למואל שנם לאל ואמר יכילנא להרבות נשים ולא לחוטא איתיאל שאמר אתי אל ואוכל ואומר אל למלכים למואל אמרה התורה ג' דברים שנצטוו המלכים שלא להרבות נשים ושלא להרבות סוסים ושלא להרבות כסף וזהב אין עליהם לומר לאל שירבו ולא יחטאו אל למלכים שתו יין הרי זה אמור כנגד נדר נזיר האמור אחר פרשת סוטה שצריכין המלכים לשמור עצמן מן היין וכן הרוזנים כדי שלא יבואו לידי זימה ויחייבו העולם ולמה הזהירה מלכים ורוזנים לבדם והלא כל בני אדם צריכין להזהר מן היין שלא ישתו ויקלקלו אלא מפני שספק ביד מלכים לשתות ולעשות כל רצונם בעבירה ואין שימחה בידם (נשלי לא)פן ישתה וישכח מחוקק שבשביל היין שישתה ישכח מה שצותה תורה למחוקק חקים של תורה היא פרשת סוטה (שם ) וישנה דין כל בני עוני הנואף הזה כשהוא הולך אצל א"א והיא מתעברת הימנו נמצא אותו ממזר שאין לו דין חלק בנכסי בעלה והוא יחלק עם בניו בנכסים שיהיו סבורים שהוא בנו ד"א פעמים לא יניח הבעל בן ומן התורה ירושתו חוזרת לאחיו וזה הממזר יורש ממונו שיהיו סבורים שהוא בנו וישנה דין כל בני עוני לכך הזהירה תורה אחר סוטה דין נזיר שהיין גורם לנואף ונואפת לבא לתקלה הה"ד איש או אשה כי יפליא וגו' ומנין שחזר שלמה והודה שנאמר (שם ל)כי בער אנכי מאיש זה נח דכתיב (בראשית ט)ויחל נח איש וגו' שע"י יין נתקלל ולא למדתי ממנו ולא בינת אדם לי זה אדה"ר שע"י יין ששתה נתקלל העולם בעבורו דא"ר אבין יין מסכה לו חוה לאדם ושתה שנאמר (בראשית ג)ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכתיב (משלי כג)אל תרא יין כי יתאדם וגו' ולא למדתי חכמה מחכמת התורה שבכל מקום שכתוב יין בתורה עושה רושם ודעת קדושים אדע מי שרצה לקדש עצמו שלא יכשל בזנות יזיר עצמו מן היין וקלקלתי בזנות ודעת קדושים אדע לכך נאמר פרשת נזיר אחר סוטה: ה דבר אל ב"י אלו הנודרים בנזיר ואמרת אליהם להזהיר ב"ד על כך שלא יניחו לנזיר לעבור על נזירותו שאם יראו שירצה לבטל נזירותו יכופו אותו כדי לקיים דבריו ללמדך שהגדולים מוזהרין ע"י הקטנים והם נענשים על ידיהם אם לא יוכיחו אותם וכה"א וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה איש או אשה כי יפליא וגו' הה"ד (שופטים יג)ויהי איש אחד מצרעה וגו' ויהי א"ר לוי כ"מ שנא' ויהי אינו אלא לשון צער (אסתר א)ויהי בימי אחשורוש היה המן (רות א)ויהי בימי שפוט היה רעב (בראשית ו)ויהי כי החל האדם ויראו בני האלהים וגו' (שם יד)ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה (יהושע ו)ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' וחרבו שלופה בידו ויהי ה' את יהושע (שם ז)וימעלו בני ישראל מעל בחרם (ש"א ח)ויהי כאשר זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שם יח)ויהי שאול עוין את דוד ויהי איש אחד מצרעה (שופטים יג)ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות ויהי א"ר יודן כ"מ שנאמר בלשון הזה בצדיקים שקול הוא כל"א צדיקים כמנין ויהי איש אחד כ"מ שנא' אחד גדול הוא בהקב"ה נאמר אחד דכתיב ה' אחד אין בעולם כיוצא בו וכן באברהם (יחזקאל לג)אחד היה אברהם לא היה באותן ימים כיוצא בו בישראל כתיב (ד"ה א יז)ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אין באומות כיוצא בהן וכן באבימלך הוא אומר (בראשית כב)כמעט שכב אחד העם לפי שהיה מלך וכן באלקנה הוא אומר אחד לפי שלא היה בדורו כיוצא בו מצרעה כל ששמו ושם עירו מפורש בידוע שהוא מאותו העיר שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים ממשפחת הדני לפי שצרעה היה ליהודה כדכתי' (יהושע טו)אשתאול וצרעה ואשנה וצרעה היה לדן (יהושע יט)ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול לפיכך צריך לפרש שהיה ממשפחת הדני אינו אומר משבט אלא ממשפחת הדני מלמד שהיה אביו מדן ואמו של מנוח מיהודה וע"ז אמר יעקב (בראשית מט)דן ידין עמו וגו' כמיוחד שבשבטים זה יהודה לכך הקישו ליהודה שמארץ יהודה היה ואמו היתה מיהודה וכן מנוח היה מדן ואשתו היתה מיהודה נמצא שמשון בא משבט דן ומשבט יהודה שכך אמרו אמיה דשמשון הצללפוני שמה והיא מיוחסת על שבט יהודה שנא' (ד"ה א ד)ושם אחותם הצללפוני ושמו מנוח הרשעים קודמים לשמם נבל שמו גלית שמו שבע בן בכרי שמו אבל הצדיקים שמן קודמם ושמו אלקנה ושמו ישי ושמו בועז ושמו מרדכי ושמו מנוח דומין לבוראן ושמו ה' איתיבין ליה הכתיב (בראשית כד)ולרבקה אח ושמו לבן ר' יצחק אומר אפורדוכסיס ור' ברכיה אמר מלובן ברשע איתיבין ושמו מיכיהו לפי שהיה מקבל אורחים נכתב שמו כשם הצדיקים אתיבון מבני שמואל ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה רבנין אמרי מה זה רשע אף זה רשע ר' יודן אמר בשם ר' סימון לבסוף עשו תשובה ולכך נקרא שמו ושני שנשתנו למעשים טובים ולכך זכו לרוח הקדש הה"ד (יואל א)דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל זה שמואל למה נקרא שמו פתואל שפיתה להקב"ה בתפלתו מנוח למה נקרא שמו מנוח שזכה לדבר עמו מלאך והנבואה נקראת מנוחה שנא' (ירמיה נא) ושריה שר מנוחה מלמד שזכה ברוך בן נריה לרוח הקודש כמה דתימא (ישעיה יא)ונחה עליו רוח ה' ואשתו עקרה ולא ילדה מלמד שהיה מחלוקת בין מנוח לאשתו הוא אומר לה את עקרה ולכך אינך יולדת והיא אומרת לו את עקר ולכך לא ילדתי לא היה מנוח עקר וירא מלאך ה' אל האשה מכאן אתה למד שאשתו של מנוח צדקת היתה שזכתה לדבר עמה מלאך ולשום שלום בינה לבין בעלה ולהודיעה שהיא עקרה והיא מונעת ההריון ולא בעלה לכך דבר עמה ולפי שראתה במלאך נקראת שמה צללפוני שהיא פונה במלאך ואין צלל אלא מלאך כמה דתימא (בראשית יט)כי על כן באו בצל קורתי להלן שהיה לוט צדיק יותר מאשתו באו המלאכים בצל קורתו ולא בצל קורתה ברם הכא שבא המלאך אצלה לפי שהיתה צדקת לכך נקראת הצלל למה נאמר הצלל ולא אמר הצל לפי ששתי פעמים נראה לה לאשה אחת בעיר ואחת בשדה (שופטים יג)ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת הודיעה שהיא עקרה ולכך לא ילדה כדי לשום שלום בינה לבין בעלה לפי שהיתה מתרעמת על מנוח בעלה על שלא היתה יולדת (שם )()והרית ויולדת בן מכאן ואילך את תקבלי הריון ותלדי בן (שם )ועתה השמרי נא הזהירה שלא תשתה חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים שאלו אינם אלא משמרת ליין כדי שלא יבא הנזיר לשתות יין הנזיר לכך אסרן עליו הכתוב (שם )אל תשתו יין ושכר כמשמעו כמה דתימא מיין ושכר יזיר (שם )ואל תאכלו כל טמא ואין טמא אלא אסור שהתורה הזהירה לנזיר שלא לאכול כלום (שם )מכל אשר יצא מגפן היין כמה דתימא (במדבר ו)וענבים לחים ויבשים לא יאכל מכל אשר יעשה מגפן היין וגו' (שופטים ו )כי הנך הרה ויולדת בן מכאן שהיתה השכבת זרע של הלילה שמורה ברחמה שלא פלטתה וכיון שאמר לה המלאך והרית ויולדת בן אותה שעה קבלה הרחם אותה טיפה לשם (שם )ומורה לא יעלה על ראשו כמה דתימא ותער לא יעבור על ראשו למה נקרא שמו של תער מורה שאין השער מתיירא אלא מן תער שהוא מגלחו גילוח של השחתה כמה דתימא ולא תשחית את פאך זקנך (שם )כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו לפיכך הזהירו בנזיר שלא יהיה שותה יין לפי שהיין מביא לידי זמה ומה בזמן שהיה נזיר הלך אחר עיניו אילו היה שותה לא היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זמה מהו שאמר מן הבטן לקיים מה שנאמר (ירמיה א)בטרם אצרך בבטן ידעתיך אבל ברשעים מהו אומר (תהלים נח)זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב וכה"א (שם נא)הן בעוון חוללתי וגו' (שם )והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים בו תהיה חלה נבואות יעקב שאמר (בראשית מט)דן ידין עמו וגו' יהי דן וגו' (שופטים יג)ותבא האשה וגו' מראהו כמראה מלאך וגו' מכאן שלא היתה שורה השכינה אלא על בעלי מראה ויאמר לו הנך הרה וגו' אבל מה שאמר לה הנה נא את עקרה לא גלתה לו שלא רצתה לגלות קלקולה כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו היא הוסיפה עד יום מותו לפי שלא ידעה מה שעתיד אבל המלאך שהיה יודע שעתיד הוא לאבד נזירותו על ידי דלילה לכך לא אמר עד יום מותו (שם )ויעתר מנוח אל ה' ויאמר בי אדוני איש וגו' אמר רשב"ל למה נמשלה תפלת הצדיקים לעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכין מדת אכזריות למדת רחמניות (שם ) וישמע אלהים בקול מנוח למה חזר המלאך אצל האשה ולא בא אצל מנוח שלא לפסול דבריו הראשונים שאמר לאשה ד"א כדי לחבבה בעיניו (שם )ותמהר האשה ותרץ וגו' מלמד שכל מעשה הצדיקים במהירות (שם )אשר בא ביום אלי אינו אומר היום אלא ביום מלמד שלא נראה המלאך אליה עד למחר לפי שמנוח לא נתפלל עד למחר בתפלת הבקר כמה דתימא (תהלים ה)ה' בוקר תשמע קולי וגו' מלמד שהצדיקים מבררים על מעשיהם (שם )ויאמר אני אני הוא בתחלה ואני הוא בסוף שאיני מחליף בדברי (שם )ויאמר מנוח עתה יבא דברך אמר לו מנוח עד כאן ששמעתי מן האשה והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן אבל עתה יבא דברך מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדבריה שמא חלפה בדבריה או פיחתה או הותירה מה יהיה משפט הנער מה נזירות יצטרך הנער לשמור אחר שיולד (שם )ומעשהו מה תעשה אמו קודם לכן כל הימים שתהא הרה ממנו (שם )ויאמר מלאך ה' אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה לחלק כבוד לאשה ולחבבה בעיניו (שם )תשמר על חומץ יין וחומץ שכר ומשרת ענבים אמר לו מכל אשר יצא מגפן היין וגו' (שם )ויין ושכר אל תשת כמשמעו (שם )וכל טומאה לא תאכל כמה דתימא (במדבר ו)וענבים לחים ויבשים לא תאכל (שם )וכל אשר צויתיה תשמר מה שאמר לה ומורה לא יעלה על ראשו (שם )ויאמר מנוח אל מלאך ה' נעצרה נא אותך א"ל מנוח עצורים היינו כמה דתימא (בראשית כ)כי עצור עצר ה' בעד כל רחם ואתה בשרתנו בהרוחה נעשה עמך יום טוב כמה דתימא (במדבר כט)ביום השמיני עצרת תהיה לכם (שופטים יג)ונעשה לפניך גדי עזים שמחתנו ונשמח עמך בגדי עזים לפי שאין שמחה אלא בבשר (שם )ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך אמר לו המלאך אין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם בנביאי שקר מהו אומר (יחזקאל יג)ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ופתותי לחם להמית וגו' אבל בנביאי אמת מהו אומר (מ"ב ה) ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח (שופטים יג)ואם תעשה עולה לה' תעלינה רמז לו המלאך שצריך להעלות עולה לה' על בשורה טובה כשם שעשה אברהם בשעה שא"ל הקב"ה (בראשית יב)לזרעך אתן את הארץ הזאת מיד בנה אברהם מזבח על בשורה טובה שכן כתיב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ואין מזבח אלא קרבן (שופטים יג)כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא למה נאמר לפי שאשתו אמרה לו (שם )מראהו כמלאך ה' נורא מאד היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך ואעפ"כ היה מזמנו לו לאכול שטועה היה כסבור שיש אכילה למעלה לכך נאמר לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא לכך היה מזמנו לאכול אבל אלו היה יודע שהיה מלאך אינו אומר לו שיאכל שבקי היה שאין אכילה למעלה ולמה לא הכיר בו מכאן את למד בשעה שהיו הנביאים הולכים בשליחותו של הקב"ה רוח הקודש שהיתה שורה עליהם היתה נותנה להם אימה בעיני רואיהם שהכל מתיראים מהם שהיו דומים למלאכים ולמה אכלו המלאכים שבאו לבשר את שרה בהריון וזה לא רצה לאכול לפי שאותם מלאכים כשנתראו תחלה לאברהם כדמות עוברי דרך נתראו לו והוא הכניסם לביתו כמנהגו והזמינם לאכול והם לא רצו לבטל ממנו מנהג האכסנים ואכלו עמו ואחר שאכלו אמרו שליחותן ולא נראה הדבר שיקבלו שכר על שליחותן אבל זה המלאך בתחלה אמר שליחותו ואלו היה אוכל עמו היה נראה כאלו קיבל שכר על שליחותו לכך נמנע מלאכול (שם )ויאמר מנוח אל מלאך ה' מה שמך לפי שלא הכיר בו שהיה מלאך לכך שאל לו על שמו (שם )כי יבא דברך וכבדנוך א"ל מנוח אמור לי שמך כדי שאשאל באיזה מקום אמצאך בעת שיתקיים נבואתך ונתן לך דורון ואין וכבדנוך אלא מנחה כמה דתימא (במדבר כב)כי כבד אכבדך (שופטים יג)ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי אמר לו המלאך אין את צריך לידע שמי שאין סופך שתראני עוד לעולם הה"ד (שם )והוא פלאי על עצמו אמר לו שהוא יהיה מכוסה ממנו שלא יראנו עוד לעולם כמה דתימא (תהלים קלט)פליאה דעת ממני ד"א והוא פלאי א"ל המלאך איני יודע לומר לך שמי שלפי השליחות ששולח הקב"ה אותנו קורא לנו שם הוי והוא פלאי לפי פליאה ופליאה שעושה על ידינו הוא קורא לנו שם ד"א והוא פלאי שם שמו המלאך פלאי לפי שליחות הוא בא להזיר את שמשון כמה דתימא כי נזיר אלהים יהיה הנער לכך קרא שמו פלאי כענין שאמר הכתוב איש או אשה כי יפליא וגו': פרשה י (2) ו את מוצא שרמז משה בפ' זו לנזירות שמשון ללמדך שאין לך דבר כתוב בנביאים וכתובים שלא רמזו משה בתורה איש זה היה המלאך שבא להזיר את שמשון שנקרא איש כמה דתימא (שופטים יג)האתה האיש אשר דברת אל האשה מהו ויאמר אני אמר לו המלאך אתה חושב בי שאני איש ואני איני איש אלא אני מלאך ודכוותיה (בראשית כז)אתה זה בני עשו ויאמר אני איני עשו אלא יעקב או אשה שלא נראה תחלה אלא לאשה כי יפליא ששם שמו פלאי לנדור נדר נזיר להזיר לה' כמ"ד כי נזיר אלהים יהיה הנער: ז דבר אל בני ישראל וגו' תני דבר אל בני ישראל ישראל נודרין נזירות ואין העובדי כוכבים נודרים נזירות ואמרת אליהם לרבות את העבדים איש ולא קטן או אשה לעשות הנשים כאנשים וזו היא ששנינו הכותים אין להם נזירות נשים ועבדים יש להם נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה עבדו ואינו כופה את אשתו חומר בעבדים מבנשים שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר את נדרי עבדו הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו יצא לחירות משלים נזירתו עבר מכנגד פניו ר"מ אומר לא ישתה ור"י אומר ישתה כי יפליא מי שיודע להפלות מכאן אמרו מופלא הסמוך לאיש נדריו קיימין ד"א כי יפליא כשיפרוש לנדור פרט למהרהר בלב לנדור נדר נזיר למה נאמר' פרשה זו לפי שהוא אומר איש כי ידור נדר לה' או השבע וגו' שאם נדר יום אחד אסור יום א' שנים אסור שנים מאותו המין שנדר מאותו המין אסור שומע אני אף בנזירות כן לכך נאמרה פרשה זו שאם נדר יום א' או שעה אחת אסור ל' יום לשתות יין וליטמא למתים ואסור בתגלחת לנדור נדר נזיר למה כתב כאן נדר לעשות נזירות כנדרים מה בנדרים עובר על בל יחל ועל בל תאחר אף בנזירות כיוצא בהן ומה בנדרים האב מיפר נדרי בתו והאיש מיפר נדרי אשתו אף בנזירות כיוצא בהן נזיר להזיר לעשות כינוי נזירות כנזירות האומר הריני נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר להזיר יכול שיזיר את אחרים ת"ל נזיר את עצמו מזיר ואין מזיר את אחרים אבל הלכה למשה מסיני שהאיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ר' ישמעאל אומר נזיר להזיר מכאן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו להזיר לה' שמעון הצדיק אמר מימי לא אכלתי אשם הנזיר אלא אחד פעם אחת עלה אלי אחד מן הדרום וראיתיו אדמוני ויפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תלים תלים אמרתי לו מה ראית להשחית את השער הנאה הזה נם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלא את הניאוב מן המעיין וראיתי את הבוביא שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי ובקש לאבדני מן העולם אמרתי לו רשע מה אתה מתגאה בדבר שאינו שלך של עפר של רמה ושל תולעה הוא עלי להקדישך לשמים ולגלחך לשמים והרכנתי את ראשי ונשקתיו ואמרתי לו כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך אמר הכתוב להזיר לה' ר' מונא בעי למה לא היה שמעון הצדיק אוכל אשם נזיר א"ת מפני שנזיר חוטא הוא על שציער עצמו מן היין וכי לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב או חטאת דם מימיו סבור שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפדה הם נודרים בנזיר וכיון שהם נודרים מתוך הקפדה סופן לתהות וכיון שהוא תוהה נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה וזה מתוך ישוב הדעת נדר ופיו ולבו שוים: ח מיין ושכר יזיר וגו' הה"ד (ישעיה ה)הוי גבורים לשתות יין וגו' מצדיקי רשע עקב שוחד וגו' תמן כתיב (קהלת י)אשריך ארץ שמלכך בן חורים אימתי הארץ באשרי בזמן שמלכה עוסק בתורה שנאמר (שמות לב)והלוחות מעשה אלהים המה וגו' אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שהוא עוסק בתלמוד תורה בלבד (קהלת י)ושריך בעת יאכלו שקובעים עתים לתורה ואחר כך הם אוכלים לקיים מה שנאמר (שם יט)לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך הה"ד אחריו (שם י) בגבורה ולא בשתי בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין לכך אמר ישעיה גבורה של תורה היא באשרי אבל גבורת יין הוא באוי הוי גבורים לשתות יין וכה"א (משלי כג)למי אוי למי אבוי וגו' למאחרים על היין וגו' (ישעיה ה)ואנשי חיל למסך שכר תמן כתיב (שמות יח)ואתה תחזה מכל העם וגו' ושפטו את העם וגו' אבל אלו אינם אנשי חיל אלא למסך שכר כמה דתימא (משלי כג)לבאים לחקור ממסך מהו למסך שכר שהיו מוסכים יין חזק ביין קל כדי להשתכר בו מעשה בחבורה אחת של זלין שהיו יושבים ושותים יין עד חצי הלילה ולא היו מתשכרים בא להם יין אמרו למזוג יין ביין היו עושים כן עד שנכנס בהם היין עמדו והכו זה את זה מתוך השכרות נפלה הצוחה בעיר ובא הלופר ותפשם ומסרם למלכות ונאבדו כולם מי גרם להם היין שהיו שותים ועליהם נאמר לבאים לחקור ממסך אין ממסך אלא יין ביין הוי ואנשי חיל למסוך שכר ומתוך כך משכחין את התורה ומעוותים את הדין שכן כתיב אחריו (ישעיה ה) מצדיקי רשע עקב שוחד ואומר (משלי לא)פן ישתה וישכח מחוקק ישכח את התורה שניתנה על ידי מחוקק זה משה שנאמר (דברים לג)כי שם חלקת מחוקק ספון מה כתיב (משלי לא)וישנה דין כל בני עוני היין והדעת נמשלו ככימה ועקרב כל שעה שכימה נראית ברקיע אין עקרב נראה ברקיע ומשעקרב נראה אין כימה נראית כך היין משול כעקרב והדעת משולה ככימה מה עקרב מכה בעוקצו כך היין מכה בסופו שנאמר (שם כג)אחריתו כנחש ישך וכשם שהכימה מבשלת את הפירות ונותנת בהם טעם כך הדעת נותנת ריח וטעם בדבריו של אדם נכנס היין יצא הדעת כל מקום שיש יין אין דעת נכנס יין יצא סוד יין חשבונו שבעים וסוד חשבונו שבעים הדעת מתחלקת בארבע חלקים ב' בשתי הכליות וחלק אחד בפה וחלק אחד בלב ומנין ששני חלקים של חכמה בשתי כליות שנאמר (איוב לח)מי שת בטוחות חכמה אלו הכליות שהן טוחות בגוף וחלק אחד בלב שנאמר (תהלים נא)ובסתום חכמה תודיעני וחלק אחד בפה (שם מט)פי ידבר חכמות ניתנה הדעת הזו בארבעה כלים האלו וכנגדן נתנו חכמים שיעור לשכרות בארבעה רביעית יין חי שהן ארבעה כוסות שתה אדם כוס אחד שהוא רביעית יצא האדם מרביעית דעתו שתה שנים כוסות יצאו שני חלקים מדעתו שתה ג' כוסות יצאו שלשה חלקים מדעתו ולבו מטורף מיד הוא מתחיל לדבר שלא כהוגן שתה כוס רביעית יצא כל דעתו נשתעממו כל הכליות ונטרף לבו והלשון נפסק מבקש לדבר ואינו יכול אלא לשונו עגום לכך אמרו כהן ששתה רביעית יין פסול לעבודה ישראל ששתה רביעית יין פסול מלדון ללמדך שאין טוב יוצא מן היין הה"ד מיין ושכר יזיר וחומץ מפני שכרות למה אסרה משרת ענבים שהוא לא ישתכר מהם וגם אסרה אכילת כל היוצא מן הגפן דברים שלא ישתכר מהם למה כך מכאן שחייב אדם להרחיק עצמו מן הכיעור ומן הדומה לכיעור ומן הדומה לדומה מכאן שעשתה תורה סייג לדבריה תמן תנינן הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה כיצד יעשה אדם סייג לדבריו כדרך שעשתה תורה סייג לדבריה הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים ת"ל לא תקרב יכול תישן עמו בבגדיה על המטה ת"ל לא תקרב יכול תרחץ את פניה ותכחל את עיניה ויטול הימנה את הכוס ת"ל והדוה בנדתה כל ימים שהיא דוה תהא בנידוי מכאן אמרו כל המנבלת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה כל המתקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה הרי הוא אומר איש איש אל כל שאר בשרו וגו' מכאן אמרו אל יתיחד אדם עם כל הנשים בפונדק אפילו עם אחותו ואפילו עם בתו ועם חמותו מפני טענת הבריות לא יספר עם אשה בשוק אפילו עם אשתו ואין צריך לומר עם אשה אחרת מפני טענת הבריות כאן נאמר אצל שאר בשר לא תקרבו ולהלן הוא אומר לא תקרבו לדבר המביא לדבר עבירה לא תקרבו הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שכך אמרו חכמים הרחק מחטא הקל שמא יביאך לידי חמור הוי רץ למצוה קלה שיביאך לחמורה אחריתו כנחש ישך מה הנחש ע"י שהסית לחוה לשתות יין נתקללה האדמה בעבורו שנא' (בראשית ג)ארורה האדמה בעבורך כך ע"י יין נתקלל שלישו של עולם שנאמר (שם ט)וייקץ נח מיינו ונאמר ארור כנען זה היה חם שהיה בנו שלישי והוא נקרא אבי כנען מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך מפריש היין את האדם מדרכי חיים לדרכי המות לפי שהיין גורם לו לעבודת כוכבים הה"ד (משלי כג)עיניך יראו זרות כמה דתימא (תהלים פא)לא יהיה בך אל זר וכה"א וכל משרת ענבים לא ישתה וגו' מכל אשר יעשה מגפן היין עשתה תורה סייג לדבריה שלא יאכל ולא ישתה מכל דבר הנעשה מגפן היין כדי שלא יבא לשתות מתלא אמר לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב מיין ושכר יזיר אפילו לא אמר אלא הריני נזיר מן היין הרי הוא נזיר שלם לפי שמצינו ג' דברים אסורים בנזיר לשתות יין ולגלח שערו וליטמא למתים יכול לא יהא נזיר עד שיזיר מכולם ת"ל מיין ושכר יזיר אפילו מאחד משלשתן הרי זה נזיר אמרו האומר הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים מן התגלחת מן הטומאה הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזיר עליו ר' יוסי הגלילי אומר מיין ושכר יזיר למה כפל הכתוב יין ושכר והלא יין הוא שכר ושכר הוא יין למה כן לפי שהוא אומר (דברים יד)ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר מעשר דגנך וגו' יכול אף הנזיר במשמע ומה אני מקיים מיין ושכר יזיר בשאר כל המינים חוץ מיין מצוה או אף ביין מצוה ומה אני מקיים (שם )ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר וגו' בשאר כל אדם חוץ מן הנזיר ת"ל מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין רשות ר"א הקפר אומר יין זה מזוג שכר זה חי או אינו אלא יין זה חי ושכר זה מזוג ת"ל ונסכו יין רביעית היין ואומר הסך נסך שכר חי אתה מנסך ואין אתה מנסך מזוג הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון יין זה מזוג שכר זה חי יזיר אין נזירות בכל מקום אלא פרישות וכה"א וינזרו מקדשי בני ישראל ואומר ענבי נזירך ואומר וינזרו לבשת ואומר האבכה בחדש החמישי הנזר הא אין נזירות בכ"מ אלא פרישות יזיר שומע אני מסחורתו ומרפואתו ת"ל לא ישתה בשתיה הוא אסור ומותר ברפואתו ובסחורתו חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה מגיד שעשה בו חומץ כיין וחומץ מצוה כיין מצוה וכל משרת וגו' מגיד שאם שרה ענבים במים שהם בנותן טעם מכאן אתה דן לכל אסורים שבתורה מה אם היוצא מן הגפן שאין איסורן איסור עולם ואין איסורן איסור הנאה ויש לו התר אחר איסורו עשה בו טעם כעיקר שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין להם התר לאחר איסורן אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר וענבים כמשמען לחים להביא את בוסר ויבשים לא יאכל לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ומכאן אתה דן לכל איסורין של נזיר ומה כאן שהוא מין אחד והם שני שמות חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אף כל שהם מין אחד והם שני שמות חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו להביא יין חדש וענבים שהוא חייב ב': ט כל ימי נזרו מכל וגו' בא הכתוב ללמדך שאם אכל כזית מכולם שהוא לוקה את הארבעים מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש לו התר לאחר איסורו הרי הן מצטרפין זה עם זה לכזית שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין להם התר אחר איסור דין הוא שיצטרפו זה עם זה לכזית מכל אשר יעשה מגפן היין שומע אני אף העלין והלולבין במשמע ת"ל מחרצנים עד זג מה פרט מפורש פרי ופסולת פרי אף אין לי אלא פרי ופסולת פרי להוציא את העלין ואת הלולבין שאינן פרי ופסולת פרי מחרצנים מיעוט חרצנים שנים ועד זג אחת דברי ר"א בן עזריה אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים החרצנים אלו החיצונים והזגין אלו הפנימים כמה דתימא (שמות כח)פעמון זהב ורמון ומתרגמינן זגא דדהבא ורמונא דברי ר' יהודה ור' יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבל לא יאכל אין אכילה פחות מכזית מכאן לאיסורי נזיר בכזית: י כל ימי נדר נזרו תער וגו' למה צוה הקב"ה לנזיר שלא יגלח ראשו לפי שהגילוח מתארו ומיפהו כשם שאמרו ביוסף (בראשית מא) ויגלח ויחלף שמלותיו וגידול שער הוא לשון צער ואבל לכך אמר הקב"ה אחר שזה הנזיר אסר עצמו מן היין כדי להרחיק עצמו מן הזימה יגדל שערו שיתנבל ויצטער כדי שלא יהא יצה"ר קופץ עליו עד מלאת הימים אשר יזיר לה' קדוש יהיה יאסרו עליו כקדש שלא יגע בו לפי שהוא הקדישו לשם שמים כל ימי נדר נזרו נדרו תלויה בנזירתו ולא נזירותו תלויה בנדרו תער לא יעבור אין לי אלא תער תלש מירט וסיפסף כל שהוא מנין ת"ל לא יעבור על ראשו לרבות כל המעבירים ומאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל תער לפי שלא למדנו לתגלחת אחרונה שהיא בתער ללמד ממצורע א"א שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר תער לא יעבור עד מלאת התורה אמרה אחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער ד"א א"כ למה נאמר תער ללמדך שאינו סותר לא זוג ולא מספרים אלא תער בלבד עד מלאת הימים אשר יזיר לה' מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר סתם מגלח יום שלשים וא' ואם גילח יום ל' לא יצא ת"ל עד מלאת הימים אשר יזיר לה' ועדיין לא מלאו ימי נזירותו קדוש יהיה זו קדושת שער קדוש יהיה אין לי אלא המגלח כמצותו ששערו אסור גילחוהו אחרים קודם זמנו ושלא כמצותו מנין ת"ל קדוש יהיה מכ"מ בר פדא אמר סתם נזירות שלשים יום שנא' קדוש יהיה יהיה בגימטריא שלשים רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כנגד תשעה ועשרים פעם שכתוב בפרשה נדר נזיר נזרו יזיר להזיר והא אינון תלתין א"ר יוסי בר בון אחד לחידושו יצא ואינו עולה מן המנין על דעתיה דבר פדא אם גילח יום שלשים לא יצא על דעתיה דרבי שמואל אם גילח יום שלשים יצא אית דבעי נשמענה מן הדא גדל פרע שער ראשו כמה הוא גידול שער שלשים יום ואית דבעי נשמענה מן הדא עד מלאת הימים וכמה הם ימים מלאים שלשים יום מעתה אם גילח יום ל' לא יצא א"ר יצחק בר אלעזר הימים הימם כתיב גדל פרע לומר לך שהוא גדל פרע אין לי אלא מי שיש לו פרע מי שאין לו פרע מנין ת"ל שער ראשו משהו אין לי שהוא אסור לגלח אלא עד מלאת הימים אשר יזיר מנין שהוא אסור בתגלחת עד הבאת קרבן ת"ל ואחר ישתה הנזיר יין וכי הנזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון ממנו ג"ש נאמר כאן נזיר כל ימי נדר נזרו ונאמר להלן נזיר מה להלן אסור לשתות עד הבאת קרבן אף כאן אסור לגלח עד הבאת קרבן: יא כל ימי הזירו לה' וגו' בא וראה שכל מי שמקדש את עצמו מלמטה מקדישין אותו מלמעלה זה לפי שמזיר את עצמו מן היין ונוהג צער בעצמו שלא יגלח ראשו כדי לשמור עצמו מן העבירה אמר הקב"ה הרי הוא חשוב לפני ככהן גדול מה כהן אסור ליטמא לכל המתים אף נזיר אסור ליטמא לכל המתים מה בכ"ג כתיב (ויקרא כא)כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אף בנזיר הוא אומר כי נזר אלהיו על ראשו מה בכהן כתיב (ד"ה א כג)ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים אף נזיר נקרא קדוש שנא' כל ימי נזרו קדוש הוא לה' בא וראה כמה המצות מעטרות את ישראל והלא גדול שער ניוול הוא לאדם שהוא אינו חופף ראשו ולפי שהוא מגדלו לשם שמים קראו הכתוב עטרה לראשו הה"ד כי נזר אלהיו על ראשו כל ימי הזירו וגו' נזיר שכל ימיו אסור לשתות ולגלח וליטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים סופג את הארבעים על המתים מנין שלוקה דכתיב כל ימי נזרו וגו' לעשות ימים של אחר מלאת כימים שלפני מלאת לגלח מנין דכתיב כל ימי נדר נזרו וגו' לרבות ימים של אחר מלאת כימים שלפני מלאת על הטומאה מנין דכתיב כל ימי הזירו לה' וגו' לעשות ימים של אחר מלאת כימים שלפני מלאת שלשה מינין אסורים בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן הטומאה מנין דכתיב כל ימי הזירו לה' על נפש מת וגו' תגלחת מנין דכתיב (במדבר ו)כל ימי נזרו תער לא יעבור על ראשו היוצא מן הגפן דכתיב מכל אשר יעשה מגפן וגו' כל ימי נזרו חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרים והיוצא מן הגפן אינו סותר וחומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ותגלחת שלא הותר כלל היוצא מן הגפן והותר בתגלחת מצוה כגון מצורע דנפקא מראשו האמור במצורע דמיותר להביא נזיר מצורע שמגלח והותר במת מצוה ליטמא חומר בטומאה מתגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן על נפש מת לא יבא שומע אני נפשות בהמה במשמע כענין שנאמר (ויקרא כד)מכה נפש בהמה ת"ל לאביו ולאמו במה ענין מדבר בנפשות אדם רבי ישמעאל אומר א"צ הרי הוא אומר לא יבא בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר ואלו הן נפשות אדם לאביו למה נאמר לפי שהוא כולל בכהן הדיוט (שם כא)לנפש לא יטמא בעמיו וחזר והתירו לקרובים כי אם לשארו וגו' יכול אף נזיר כן יהא מותר ליטמא לקרובים ת"ל לאביו לומר שאינו מטמא לקרובים ולאמו למה נאמר לפי שהוא אומר בנזיר לא יטמא להם במותם רבי אומר במותם אין מטמא אבל מטמא הוא בנגען ובזיבתן ואין לי אלא בנזיר בכ"ג מנין ת"ל אמו בכ"ג שלא הייתי צריך שכבר ק"ו הוא ומה אם במקום שכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו אין כ"ג מטמא לאביו מקום שאין כהן הדיוט מטמא לאחיו מאמו דין הוא שלא יהא כ"ג מטמא לאמו אם זכית מן הדין מה ת"ל לאמו בכ"ג מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר בכ"ג אמו ונאמר בנזיר אמו מה אמו האמור בנזיר מטמא בנגען ובזיבתן אף אמו האמור בכ"ג מטמא בנגען ובזיבתן לאחיו למה נאמר לאחיו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא להם במותם יכול לא יטמא למת מצוה ת"ל לאחותו לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה נאמר לאחיו להתירו לטמא למת מצוה שאינו אלא איסור לאו לא יטמא להם ונאמר ולאחותו להתירו לטמא אפילו במקום פסח ומילה דחייבי כריתות הן אבל לבנו ולבתו לא נאמר שאין הקטנים ניזורין ר"ע אומר נפש אלו הרחוקים מת אלו הקרובים לאביו לאביו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ואם נאמר לאביו למה נאמר לאמו אם נאמר אביו ולא נאמר אמו הייתי אומר לכך לא יטמא לו משום דחזקה בעלמא הוא אבל אמו דודאי ילידתיה ליטמא לה ואי כתב רחמנא אמו הייתי אומר לאמו הוא דלא אזיל זרעה בתרה אבל אביו כיון שאמר הכתוב למשפחותם לבית אבותם אימא ליטמא ליה לכך נאמר לאביו לאחיו שאם הוא כ"ג ונזיר לאחיו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ולאחותו שאם היה הולך לשחוט פסחו ולמול את בנו לאחותו איני מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה לא יטמא להם במותם אבל עומד הוא בהספד ובשורה רבי אומר במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא בנגעם ובזיבתם כי נזר אלהיו על ראשו להגיד מה גרם: יב כל ימי נזרו קדוש הוא לה' למה נאמר לפי שהוא אומר עד מלאת הימים אין לי אלא מי שיש לו פסק לנזירתו נזיר עולם מנין ת"ל כל ימי נזרו להביא נזיר עולם קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף: יג וכי ימות מת עליו במחוורת עליו הטומאה להוציא את הספק זו טומאת התהום אי זו טומאת התהום כל שאין מכירה אחד בסוף העולם היה מכירה אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום היה טמון בתבן או בצרורות הרי זו טומאת התהום במים באפלה ובנקיקי הסלעים אין זו טומאת התהום ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד בפתע פתאום רבי יונתן אמר בפתע זה שוגג וכה"א (במדבר לה)בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס וכה"א (שם יב)ויאמר ה' פתאום אל משה וגו' ורבנן אמרי פתאום זה מזיד וכה"א (משלי כב)ופתיים עכרו ונענשו ד"א פתאום זה שוגג דכתיב (שם כד)פתי יאמין לכל דבר וכי מאחר שיש בפתאים להוציא ממנו מזיד אונס ושוגג למה צריך הכתוב לכתוב בפתע להביא את השוגג אלו לא נכתב פתע הייתי אומר כי מביא קרבן על טומאתו היכא דנטמא בשוגג מידי דהוה אכל התורה כולה אבל אונס ומזיד אימא לא כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לגלות על פתאום דאונס ומזיד הוא ואפילו הכי חייב קרבן על טומאתו וטמא ראש נזרו במי שהיה טהור ונטמא הרי הוא חייב בהעברת שער ובהבאת קרבן ולפטור הנזיר בקבר וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואין מגלח כל שערו ביום טהרתו ביום הזייתו בשביעי אתה אומר ביום הזייתו בשביעי או בשמיני ת"ל ביום השביעי יגלח אי בשביעי אע"פ שלא הזה ת"ל ביום טהרתו ביום הזייתו ביום השביעי אין לי אלא שביעי שמיני תשיעי ועשירי מנין ת"ל יגלחנו אין לי אלא ביום בלילה מנין ת"ל יגלחנו אין לי אלא תגלחת הטומאה תגלחת טהרה מנין ת"ל יגלחנו כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר"ע: יד וביום השמיני להוציא את השביעי או אינו אלא להוציא את התשיעי נאמר כאן שמיני ונאמר להלן שמיני ומיום השמיני והלאה וגו' מה שמיני האמור להלן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה אף שמיני האמור כאן הכשיר בו שמיני ומשמיני והלאה אלו אמר תורים יכול הרבה ת"ל יביא שתי תורים לא אמרתי אלא שתים יכול יביא תורים ובני יונה ת"ל או שני בני יונה יכול יביא פרידה אחת מזו ופרידה אחת מזו ת"ל שתי תורים או שני בני יונה מכאן אמרו אין מביאין תורין כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורין אל הבהן אל פתח אהל מועד מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתם עד שיביאם אל פתח אהל מועד: טו ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה שיפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה בעשייתן אין לי אלא הפרשה לכהן בבעל מנין נאמר ביולדת ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת הרי שהבעלים מפרישין בשעת לקיחתן נמצאו למדין הפרשה בכהן והפרשה בבעלים ומצינו למדים כאן קן סתומה בזמן שהכהן צריך להפרישן בזמן שהבעלים מפרישין אותה סתומה ונמצינו למדין כאן קן מפורשת בזמן שהבעלים מפרישין איזו לעולה ואיזו לחטאת וכפר עליו מאשר חטא על הנפש משום טומאת המתים דברי רבי ישמעאל ר"א אומר מאשר חטא על נפשו שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו ומה המצער נפשו מן היין צריך כפרה ק"ו המצער נפשו על כל דבר וקדש את ראשו ביום ההוא והזיר לה' את ימי נזרו נמצינו למדין שמתחיל למנות מיום שגילח דברי רבי יוסי ב"ר יהודה רבי אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו: טז והזיר לה' את ימי נזרו כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מזה יכול אף זה מעכב ת"ל והזיר והביא אע"פ שלא הביא הזיר משם רבי ישמעאל אמרו אף זה מעכב שנאמר והזיר לה' אימתי והביא כבש בן שנתו לאשם והזיר לה' את ימי נזרו מנין שהוא אסור ליטמא למתים בימים של אחר נזירתו כימים שבתוך נזירתו עד הבאת קרבן ת"ל ואחר ישתה הנזיר יין וכי נזיר שותה יין אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן נזיר ונאמר להלן נזיר מה נזיר האמור להלן עשה בו ימים של אחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן אף נזיר האמור כאן נעשה בו ימים של אחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן והביא כבש ולא איל בן שנתו לעצמו ולא בן שנה לשני עולם לאשם הרי זה קנס א"ר שמעון לא מצינו אשם שיבא לבטל אלא זה בלבד שכן כתיב אחריו והימים הראשונים יפלו והימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים ואחרונים סותרו מנין אם אמר הריני נזיר מאה יום ונטמא סוף מאה חסר יום אחד מנין שהוא סותר את הכל ת"ל והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר וזה יש לו אחרונים נטמא ביום ק' יכול יהא סותר הכל ת"ל והימים וגו' מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים או אפילו נטמא בתחלת מאה סותר את הכל ת"ל הימים הראשונים יפלו מי שיש לו ראשונים וזה אין לו ראשונים כי טמא נזרו הטומאה סותרת את הכל ואין התגלחת סותרת את הכל אלא שלשים יום דבעינן גדל פרע הטומאה סותרת ואין היין סותר: יז וזאת תורת הנזיר תורת אחד נזיר ימים ואחד נזיר עולם יכול שאת מרבה נזירות שמשון ת"ל וזאת שכן אמרו מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא ג' בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה נזיר שמשון הכביד שערו אין מיקל בתער ואם נטמא אין מביא קרבן טומאה רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר (שמואל ב טו)ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה' מהו מקץ מ' שנה ר' נהוראי אומר משום ר' יהושע לקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך ואותה שנה ששאלו להם מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי ומגלח אבשלום אחד לשנים עשר חדש דברי רבי שנאמר (שם ב יד)והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך נאמר כאן ימים ונאמר להלן (ויקרא כה)ימים תהיה גאולתו מה להלן שנים עשר חודש אף כאן י"ב חודש ר' נהוראי אומר מגלח אחד לשלשים יום כדרך שהכהנים מגלחים שנא' (יחזקאל מד)ופרע לא ישלחו כסום יכסמו את ראשיהם ר' יוסי אומר מערב שבת לע"ש שכן מצינו בבני מלכים מגלחים מערב שבת לע"ש זאת תורת לקרבן טהרה או אף לקרבן טומאה ת"ל ביום מלאת ימי נזרו לא אמרתי אלא במי שיש פסק לנזירתו ביום מלאת ביום יביא ולא בלילה יביא אותו הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאין אותו זו אחת משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה והשיאו אותם עון אשמה וכי אחרים משיאים אותם והלא הם משיאין את עצמן כיוצא בו אתה אומר (דברים לד)ויקבור אותו בגיא וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר את עצמו אף כאן אתה אומר יביא אותו הוא יביא את עצמו ואין אחרים מביאים אותו: יח והקריב את קרבנו לה' מגיד שבהמה מקודשת לשם בן שנתו בן שנה לעצמו ולא בן שנה לשנים תמים להוציא את בעלת מום אחד ולא שנים אחד שיהא הקדש לשם לעולה שיהא הקדשו לשם עולה וכבשה יכול שתים ת"ל אחת אמרת אחת אין מגלחין שני נזירות כאחת בת שנתה בת שנה לעצמה ולא בת שנה לשנים תמימה להוציא בעלת מום לחטאת שיהא הקדשה לשם חטאת ואיל יכול שנים ת"ל אחד אמרת אחד מגלח הוא על זבח אחד תמים להוציא בעל מום לשלמים שיהא הקדש לשם שלמים לימד בנזיר שיטעון בג' בהמות: יט סל מצות מצוה שיביא בסל אין לי אלא סל מנין את מרבה שאר הכלים ת"ל סל וסל וסל מצות כלל חלות מצות פרט אין בכלל אלא מה שבפרט מלמד שאין טעון ד' מינין כתודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים למה צריך לומר מצות ברקיקים יכול ליתן לחלות משיחה ולרקיקים בלילה ת"ל מצות למצה שוו ולא שוו לבלילה ולמשיחה ורקיקי מצות משוחים בשמן יכול כדרך המושחין ת"ל בשמן כדי קיום שמן כיצד הוא עושה טובל אצבעו ונותן אחת על זו ואחת על זו ומנחתם ונסכיהם לעולה ולשלמים או אף לחטאת ולאשם כדרך שהוא אמור במצורע שמביא מנחה על חטאתו ואשמו ועולתו שנאמר וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה וגו' היה מביא שלשה עשרונים עשרון לכל מין ומין יכול אף בנזיר כן ת"ל ואת האיל יעשה זבח שלמים וגו' ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו והלא איל היה בכלל ומנחתם ונסכיהם ויצא מן הכלל ולימד על הכלל מה האיל שהוא שלמים מיוחד שהוא בא בנדר ובנדבה טעון נסכים אף כל הבאים בנדר ובנדבה שיטענו נסכים: כ והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו מלמד שהחטאת קרב קודם לעולה בכל מקום ואת האיל יעשה זבח שלמים מגיד שהעולה קודמת לשלמים על סל המצות שיקדים הלחם לזביחת האיל שאין הלחם קדוש אלא בדם הזבח ועשה הכהן את מנחתו וגו' לענין שאמרנו: כא וגלח הנזיר פתח אהל מועד רבי יאשיה אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו אלא פתח אהל מועד כמשמעו אמרת אם כך אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי וגו' ק"ו לדבר בזיון שלא יגלח הא מה ת"ל פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר שנאמר בהן ושחטו פתח אוהל מועד רבי יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת וגו' במי שמחוסר לקיחה ונתינה ולא במי שמחוסר לקיחה הבאה ונתינה הוי מקום שהיה מבשל שם היה מגלח אין לי שמגלח אלא במקדש ומנין אף במדינה אמרת גלח וגלח אף במדינה מה בין מגלח פתח אה"מ למגלח במדינה המגלח פתח אה"מ היה משלח את השער תחת הדוד והמגלח במדינה לא היה משלחו תחת הדוד וגלח הנזיר פתח אהל מועד אבא חנן אומר משום רבי אלעזר אם אין שם פתח פתוח לא היה מגלח ונוטל את הרוטב ונתן על שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד של שלמים שנאמר ונתן על האש אשר תחת זבח מזבחו יהא תחתיו השלמים אין לי אלא תחת השלמים תחת חטאת מנין ת"ל זבח מכל מקום אין לי ששורפו אלא בזמן שמגלח במקדש במדינה מנין ת"ל ונתן על האש מכל מקום: כב ולקח הכהן את הזרוע בשלה אין בשלה אלא שלימה ד"א ולקח הכהן את הזרוע יכול חיה ת"ל בשלה אי בשלה יכול בפני עצמה ת"ל מן האיל מלמד שנתבשל עם האיל כיצד הוא עושה חותכה עד שהוא מניח כשערה לא הקדש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקדש ר' יהושע בן לוי בשם בר קפרא אמר כל נותני טעמים אחד ממאה רבי חייא ורבי יהושע בשם בר קפרא אמר כל נותני טמעים אחד מששים ושניהם למדים מאיל נזיר מ"ד אחד ממאה את עושה את הזרוע אחד ממאה לאיל ומ"ד אחד מששים את עושה את הזרוע א' מששים מ"ד אחד ממאה את מוציא את העצמות מן הזרוע מ"ד א' מששים אין את מוציא העצמות מן הזרוע וכשם את מוציא את העצמות מן הזרוע כך הוצא מן האיל לית יכול דתני אין טנופת של תרומה מצטרפת עם התרומה להעלות את החולין אבל טנופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה וחלת מצה אחת מן הסל שאם נפרצה או חסרה פסולה ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו אלו אחר התגלחו את נזרו ואין הבאת קרבנו אחר התגלחו את נזרו: כג והניף אותם הכהן מניח הכהן ידיו תחת כפי הנזיר ומניף כיצד מניף מוליך ומביא ומנין שהיה מעלה ומוריד שנאמר אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה לתנופה מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה מוליך ומביא מה הרמה מעלה ומוריד אף תנופה מעלה ומוריד מכאן אמרו מצות תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד תנופה תנופה אחת ולא שתים לפני ה' במזרח שבכל מקום שנא' לפני ה' הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה והלא איל נזיר בכלל כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו' ולמה נאמר כאן לפי שיצא איל נזיר לידון בדבר חדש שהוא טעון בהפרשת זרוע יכול אין לו אלא חידושו בלבד לכך צריך הכתוב להחזירו לכללו שהוא טעון הפרשת חזה ושוק ואחר ישתה הנזיר אחר מעשה יחידי או אינו אלא אחר המעשים כולם כתיב הכא אחר ישתה וכתיב התם אחר התגלחו את נזרו מה התם אחר מעשה יחידי אף כאן אחר מעשה יחידי: כד זאת תורת הנזיר וגו' אין לי אלא לשעה לדורות מנין שיהא הדבר נוהג בשילו ובבית עולמים ת"ל תורת יכול אף בבמה ינהוג קרבן נזירות ת"ל זאת קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו קרבנו לה' על נזרו הרי נזרו כקרבן לומר כדרך שמועלין בקרבן כך מועלין בשער מלבד אשר תשיג ידו וכי נזיר תלוי בהשגת יד הא כיצד קרבנו לה' על נזרו שהפריש הוא משלו מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים שיתכפר במתנתם כפי נדרו אשר ידור מנין אתה אומר שאם אמר הריני נזיר ע"מ לגלח על מאה עולות ועל מאה שלמים שצריך להביא את כולם ת"ל כפי נדרו או אפילו אמר הריני נזיר ע"מ לגלח על מאה חטאות ועל מאה אשמות שיהא חייב להביאן ת"ל אשר ידור לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ובנדבה יצאו חטאות ואשמות שאין באין בנדר ובנדבה כן יעשה על תורת נזרו או אפילו אמר הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתים קורא אני עליו כפי נדרו ת"ל כן יעשה על תורת נזרו או אפילו אמר הרי עלי חמשה נזירות שאגלח תגלחת אחת ותעלה לכולן קורא אני עליו כפי נדרו ת"ל כן יעשה על תורת נזרו: כה היה רבי שמעיה אומר מה ראתה תורה להקל על נזיר טמא שמביא תורים או בני יונה לפי שהוא כשנזר לשם שמים נתכוון וכשנטמא מאבד כל מה שעשה וחוזר מראש לפיכך חסה התורה עליו לפטור עצמו בקרבן עני למה היה כבש לאשם לפי שלא שמר לעצמו מן הטומאה קנסה אותו התורה כדי שיקבל נזירות בטהרה למה נזיר טהור מביא שלשה מיני קרבן כדי להתיר ג' דברים האסורים לו היוצא מן הגפן והתגלחת והטומאה החטאת היה מביא להתיר הטומאה והעולה להתיר התגלחת והשלמים להתיר היוצא מן הגפן ולפי שכתובין ב' אזהרות באכילת היוצא מן הגפן לכך היה מביא עם השלמים שני מיני לחם נסכים לעולה ולשלמים כנגד ב' אזהרות של שתייה להתירן ולמה היה מפריש משלמי נזיר הזרוע כדי לחזק זרועו למה פרשת נזיר אחר פרשת סוטה ואחר פרשת נזיר ברכת כהנים לפי שהיו אומרים לסוטה בתי הרבה יין עושה אין דרכה של אשה אלא להבדל מן היין כנזיר מתנים עליה כל האמור בפרשה אם היתה טהורה ונקתה ונזרעה זרע יוצאים הימנה כהנים מברכים את ישראל. פרשה יא א כה תברכו את בנ"י וגו' הה"ד (משלי ג) אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו איש חמס זה עשו הרשע איש כמה דתימא (בראשית כה) ויהי עשו איש יודע ציד חמס כמה דתימא (עובדיה א) מחמס אחיך יעקב ומהו שאמר אל תקנא לפי שהיה גלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום ויהיו דחוקים ולחוצים ביניהם ועתידים ישראל להתרעם על זאת כשם שאמר מלאכי (מלאכי ג) אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו' (שם) ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלהים וימלטו לפיכך אמר רוח הקודש על ידי שלמה אל תקנא באיש חמס אל תקנאו בשלום עשו הרשע ואל תבחר בכל דרכיו שלא תעשו כמעשיהם למה הביטו לאחרית הדבר שהנה היום יבא שיתעב האלהים כל מי שהיה מליז במצות הה"ד (משלי ג) כי תועבת ה' נלוז וכה"א (תהלים ה) איש דמים ומרמה יתעב ה' אבל מי שמישר ארחותיו לפניו הוא יהיה מאנשי סודו הה"ד (משלי ג) ואת ישרים סודו וכה"א (במדבר כג) כעת יאמר ליעקב וגו' ואו