מדרש רבה מדרש ארץ ישראלי לפי פרשיות השבוע

קהלת

פתיחתא פרשה א א [א] דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם זה שאמר הכתוב ברוח הקדש על ידי שלמה מלך ישראל (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים אמר הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר מה עשה יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת ושבבה וסיתתה ומירקה ואמר הרי עלי להעלותה לירושלים בקש לשכור לו פועלים נזדמנו לו חמשה בני אדם אמר להן מעלין לי אתם אבן זו לירושלים אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אותה לירושלם בקש ליתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה הניחוהו והלכו להם זימן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם אמר להם אתם מעלין לי אבן זו אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין לך אבנך לירושלים ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים בקש ליתן להם שכרן ולא מצאן נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם אמרו לו דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים וקראו עליו המקרא הזה חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב קרי ביה לפני מלאכים יתיצב א"ר סימון בשם ר' שמעון בן חלפתא לבלווטוס שהיה גדל בפלטין של מלכים אמר לו המלך שאל מה אתן לך אמר אותו בלווטוס אם שואל אני כסף וזהב או מרגליות טובות הוא נותן לי בגדים הוא נותן לי אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו כך (מ"א ג') בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות הוא נותן לי אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל הה"ד (שם) ונתת לעבדך לב שומע אמר לו הקב"ה החכמה שאלת ולא שאלת לך עושר וכבוד ונפש אויביך לפיכך החכמה והמדע נתון לך ועל ידי כן גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך מיד (שם) ויקץ שלמה והנה חלום א"ר יצחק חלום עומד על כנו צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ חמור נוהק ויודע על מה נוהק מיד (שם) ויבא ירושלם ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו א"ר יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים הללו משלי ושיר השירים וקהלת הה"ד דברי קהלת בן דוד: ב ד"א דברי קהלת בן דוד שלשה נביאים ע"י שהיה נבואתן דברי קנתרין נתלת נבואתן בעצמן ואלו הן דברי קהלת (עמוס א') דברי עמוס (ירמיה א') דברי ירמיהו ולמה נקרא שמו ירמיה שבימיו נעשה ירושלים אירמיאה עמוס למה נקרא שמו עמוס א"ר פנחס שהיה עמוס בלשונו אמרו אנשי דורו הניח הקדוש ברוך הוא את כל בריותיו ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטיע לישנא פסילוסא קהלת למה נקרא שמו קהלת שהיו דבריו נאמרין בהקהל על שם שאמר (מלכים א' ח') אז יקהל שלמה ר' אחא בשם ר' הונא משמר נכנס משמר יוצא לשמוע חכמת שלמה והוא שמלכת שבא אמרה לו אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה וכתיב (שם ד') ויבואו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה שלש שמות נקרא לו ידידיה קהלת שלמה ר' יהושע אומר שבעה אגור יקה למואל איתיאל אמר שמואל עיקר אותנטייא שלהם ידידיה קהלת שלמה מודה ר' שמואל באילין ארבעה אלא שנתכנה בהן שלמה ושנתנו להדרש אגור שאגור בדברי תורה יקה שהיה מקיא בדבריו כספל הזה שמתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו כך שלמה למד תורה בשעתה ושכחה בשעתה למואל שנם לאל בלבו ואמר יכול אני להרבות ולא לחטוא איתיאל שאמר אתי אל ואוכל בן דוד מלך בן מלך חכם בן חכם צדיק בן צדיק אבגינוס בן אבגינוס ר' יודן בשם ר' אלכסנדרי השור הזה עד שלא נחתכו גידיו נתלה הוא אפילו בגיד אחד משלו אבל משנחתכו גידיו כמה חבלים וכמה מסמרות צריך לתלות בהן כך עד שלא חטא שלמה היה נתלה בזכות עצמו וכיון שחטא תלו לו בזכות אבותיו הה"ד (ישעיה ל"ז) ולמען דוד עבדי תני ר"ש בן יוחאי אשרי מי שזכה למלוך במקום מלכות להלן כתיב (דברים א') אשר יושב בעשתרות באדרעי ברם הכא מלך בירושלים במקום מלכות: א [ב] הבל הבלים ר' הונא בשם ר' אחא אמר דוד אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו שלמה בנו שלמה אמר דבר אחד ולא פירשו ופירשו דוד אביו דוד אמר (תהלים קמ"ד) אדם להבל דמה לאיזה הבל אם להבל של תנור יש בו ממש אם להבל של כירה יש בו ממש בא שלמה בנו ופירש הדא הוא דכתיב הבל הבלים אמר קהלת ר' שמואל בר נחמן מתני לה בשם ר' יהושע בן קרחה לאדם ששופת שבע קדרות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו והבל של עליונה אין בו ממש שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים ויעשם כצל באיזה צל אם כצלו של כותל יש בו ממש אם כצלו של דקל יש בו ממש בא דוד ופירש (שם) ימיו כצל עובר ר' הונא בשם רב אחא כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה שמואל אמר כצלן של דבורים שאין בו ממש של כלום ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם ר' שמעון בן אלעזר שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה בן שנה דומה למלך נתון באיספקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו בן שתים ושלש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין בן עשר שנה קופץ כגדי בן עשרים כסוס נהים משפר גרמיה ובעי אתתא נשא אשה הרי הוא כחמור הוליד בנים מעיז פניו ככלב להביא לחם [נ"א להם] ומזונות הזקין הרי הוא כקוף הדא דתימר בעמי הארץ אבל בבני תורה כתיב (מלכים א' א') והמלך דוד זקן אע"פ שהוא זקן מלך ר' יהודה בר' סימון אמר ז' הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה ימי בראשית בראשון (בראשית א') בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכתיב (ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו בשני יהי רקיע וכתיב (שם ל"ד) ונגלו כספר השמים בשלישי יקוו המים וכתיב (שם י"א) והחרים ה' את לשון ים מצרים ברביעי יהי מאורות וכתיב (שם כ"ד) וחפרה הלבנה בחמישי ישרצו המים וכתיב (צפניה א') אסף עוף השמים בששי נעשה אדם וכתיב (שם) אסף אדם ובהמה בשבת מאי אית לך למימר (שמות ל"א) מחלליה מות יומת הדא אמר במזיד אבל בשוגג יביא קרבן ויתכפר לו אמר ר' ברכיה כיון שראה אדם שבחו של שבת שהמביא קרבן מתכפר לו התחיל משורר עליה להקב"ה שבח ומזמור הה"ד (תהלים צ"ב) מזמור שיר ליום השבת א"ר לוי אדם הראשון אמרו: א [ג] מה יתרון לאדם א"ר בנימין בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים מטין לצד מינות אמרו הרי כל חכמתו של שלמה שבא לומר מה יתרון לאדם בכל עמלו יכול אף בעמלה של תורה חזרו ואמרו לא אמר בכל עמל אלא בעמלו בעמלו אינו עמל אבל עמל הוא בעמלה של תורה א"ר שמואל בר' יצחק בקשו חכמים לגנוז ספר קהלתע"ישמצאו בו דברים שמטין לצד מינות אמרו כל חכמתו של שלמה כך שאמר שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ומשה אמר (במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ושלמה אמר והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך הותרה הרצועה לית דין ולית דיין כיון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אמרו יפה אמר שלמה ר' הונא ור' אחא בשם ר' חלפיי עמלו תחת השמש ואוצר לו למעלה מהשמש א"ר יודן תחת השמש אין לו למעלה מן השמש יש לו ר' לוי ורבנן ר' לוי אמר מה הנאה יש לבריות אשר מסגלות במצות ובמעשים טובים דיין שאני מזריח עליהם אורה ורבנין אמרי מה הנאה יש אל הצדיקים שמסגלין במצות ובמעשים טובים דיין שאני עתיד לחדש פניהם כגלגל חמה דכתיב (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו א"ר ינאי בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרה של בשר כמה צער וכמה יגיע רואה עד שיבשלנה ואני משיב לך רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים וטללים ומגדל צמחין ומבשלן ועורך שלחן בפני כל אחד ואחד ונותן כל צרכיו לכל אחד ואחד ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ואין אתם מביאין לי את העומר אמר ר' פנחס בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה צער וכמה יגיע רואה עד שינגבה ואני משיב לך רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים וטללים ומגדל צמחים ומכבסן ומבשלן ומנגבן ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד ונותן כל צרכיו לכל אחד ואחד ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ואין אתם מביאין לי את העומר אמר רבי ברכיה פסנטורך אנא ולית את מטעם לי מתבשילי דאידע מהו צריך ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר סנטורך אנא ולית את יהיב לי מסנטריותי אמר ר' אלעזר כתיב (ירמיה ה') ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' וגו' הא חייבין מן כדון לית אתון צריכין לי תלמוד לומר (שם) שבעות חקות קציר ישמר לנו ישמר לנו משרב ישמר לנו מהטללים רעים והוא שדוד אומר (תהלים ס"ח) גשם נדבות תניף אלהים אם גשם היא צריכה נדבה ואם טללים היא צריכה תניף אלהים תני ר' חייא כתיב (ויקרא כ"ג) שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם אמר ר' אבא בא וראה כמה צער וכמה יגיע רואין עד שמביאין את העומד כדתנינן כיצד עושין שלוחי בית דין יוצאין בערב יום טוב ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח ליקצר וכל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהיה נקצר בעסק גדול אמר ר' לוי אמר לך הקדוש ברוך הוא אדם הרי חרשת וזרעת וקצרת ועמרת ועשית ערמות ערמות אם איני מוציא לך מעט רוח יכול את לזרות ואפילו שכר אותו הרוח אין אתה נותן לי הוי ומה יתרון לו שיעמול לרוח רבי עשה סעודת משתה בנו קרא ר' לכל רבנן ואינשי למקרי בר קפרא אזל וכתב על תרעא אחר כל שמחתך מות ומה יתרון לשמחתך אמר מאן עבד לן הדא אמרו בר קפרא דאנשיתון למיקרי ליה לגרמיה חפיה הוא אזל ועבד אריסטון אוחרן וקרא לכל רבנן וקרא ליה לבר קפרא ועל כל תבשיל ותבשיל דהוה מניח קדמיהון הוה אמר עליה תלת מאה מתלין על הדין תעלה והוה עריב להון והות תבשילא צנין ולא טעמין ליה והוה רבי אמר למשומשנוהי למה תבשילינון עללין ונפקין ולא טעמין מידי אמרין ליה בגין חד סב דיתיב תמן וכיון דתבשילא עליל הוא אמר תלת מאה מתלין בהדין תעלה בגין כן תבשילא צנין ולא טעמין מידי סליק לגביה אמר ליה למה את עביד כן שביק אריסטון דיכלין אמר לו לא תהא סבור דבגין מגיסך אתית אלא בגין דלא צווחת לי עם חבירי לא כן אמר שלמה מה יתרון לאדם וגו' מאחר שדור הולך ודור בא מן דפייסן דין לדין עבדין שלמא אמר אבא בר קפרא לרבי ומה בעוה"ז שאינו שלך השפיע לך הקב"ה שלוה עולם הבא שכולו שלך עאכ"ו א"ר בנאה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני דעו מה ביני לביניכם מה כתיב (שמות ט"ו) עמר לגולגולת מספר נפשותיכם וגו' מן דיהבון אתון כלכון עומר ולא עומר של חטין אלא של שעורים אעפ"כ תהיו זהירין להביא אותו בעונתו לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם (ויקרא כ"ג) והבאתם את עמר וגו': א [ד] דור הולך ודור בא ר' יודן בשם ר' לוי אומר אין לך בכל יום ויום שאין נולדין בו ששים רבוא ומתים בו ששים רבוא ומה טעם דור הולך ודור בא וזרח השמש ובא השמש ר' ברכיה ור' יעקב בר אבונא ור' חייא בר אבא בשם ר' לוי בר סיסי משזרח השמש ובא השמש דור הולך ודור בא ומניין לדוד שהוא ששים רבוא שנאמר (דברים א') אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה ואותו הדור ששים רבוא היה א"ר ברכיה היוצר הזה משקיע כבשונו מה שמשקיע ראשון הוא אחרון ברם הכא הלך ראשון בא ראשון הלך אחרון בא אחרון: ב ר' לוי ור' יעקב גבולאי בשם ר' חנינא כדור הולך כן דור בא הולך חיגר בא חיגר הולך סומא בא סומא שלא יהו אומרים אחרים המית ואחרים החיה דכתיב (שם ל"ב) אני אמית ואחיה מי שאומר את החמורה הוא אומר את הקלה אני אמית ואחיה הרי חמורה וכל שכן (שם) מחצתי ואני ארפא שהיא קלה ממנה אלא שאני מעמיד אותם במומיהון שלא יהו אומרים אחרים המית ואחרים החיה אני אמית ואחיה מחצתי ואני חוזר ומרפאן: ג דבר אחר מחצתי ואני ארפא ר' חנינא בשם רשב"ל ור' יהושע דסכנין בשם ר' יוחנן ורבי לוי בשם ר' יוחנן הכיתי אין כתיב כאן אלא מחצתי מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים שהעליונים קיימין והתחתונים מתים בעולם הזה אבל לעתיד לבא אין מיתה כל עיקר שנא' (ישעיה כ"ה) בלע המות לנצח א"ר אבא אף אותה מחיצה אני חוזר ומרפא אותה מחצתי מחיצתי אני ארפא: ד ר' אבא בר כהנא ואמרי לה בשם ר' אדא בר חוניא יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך שלא תאמר אילו היה ר' עקיבא קיים הייתי קורא לפניו אילו היו ר' זירא ור' יוחנן קיימין הייתי שונה לפניהם אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך כדור שהלך וחכמים הראשונים שהיו לפניך א"ר יוחנן כתיב (שמואל א' י"ב) ה' אשר עשה את משה ואת אהרן וגו' וכתיב (שם) וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון בדן זה שמשון יפתח כמשמעו וכתיב (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם עם שלשה גדולי עולם ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של משה ובית דינו של שמשון כבית דינו של אהרן ובית דינו של יפתח כבית דינו של שמואל ללמדך שכל מי שנתמנה פרנס על הציבור אפילו הוא קל שבקלים הרי הוא כאביר שבאבירים הראשונים שנא' (דברים י"ז) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו' אין ל אלא שופט שבדורך שופט שאינו בדורך מניין מה ת"ל ואל השופט אשר יהיה בימים ההם מלמד שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים וכה"א אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה ארשב"ל אין לך לשמוע אלא שופט שבדורך כתיב (במדבר ל"ו) ויקרבו ראשי האבות למשפחות בני גלעד בן מכיר בן מנשה וגו' א"ר יודן האבות אבות אלא אלו נכנסין לארכי ואלו נשמטין מן הארכי לפיכך פגמן הכתוב א"ר ברכיה כתיב (ד"ה א' י"ב) ויהוידע הנגיד לאהרן וכי יהוידע היה נגיד לאהרן אלא אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע יהוידע היה גדול ממנו בשעתו אמר ר' סימאי כתיב (שם ו') ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה וגו' וכי אהרן ובניו קיימים והלא צדוק ובניו היו אלא ללמדך שאילו היה אהרן ובניו קיימים צדוק היה גדול מהם בשעתו ר' הילל בריה דרבי שמואל בר נחמן מייתי לה מהכא (נחמיה ח') ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי יושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד פגם הכתוב בכבודו של צדיק בקבר בשביל פלוני בשעתו ורבנן מייתי לה מן הכא (עזרא ז') בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר וגו' הוא עזרא עלה מבבל אלא אלו היה אהרן קיים היה עזרא גדול ממנו בשעתו: א והארץ לעולם עומדת א"ר יהושע בן קרחה לא היה צריך קרא למימר אלא והארץ הולכת והארץ באה והדור לעולם הוא עומד וכי מי נברא בשביל מי ארץ נברא בשביל דור או דור נברא בשביל הארץ לא ארץ בשביל דור אלא דור על ידי שאינו עומד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא לפיכך הוא בולה והארץע"ישהיא עומדת בתפקידיו של הקב"ה לפיכך אינה בולה ארשב"י כתיב (ישעיה ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה וכי מי נברא בשביל מי התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה לא תורה בשביל ישראל אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים ישראל שנבראו בזכות' עאכ"ו אמר ר' יצחק מלכות נכנסת ומלכות יוצאת וישראל עומד לעולם הוי והארץ לעולם עומדת רבי שמואל בשם ר' פלטיא דנוה מייתי ליה מן הדין קרייא (שופטים י"ח) ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ וכי ארץ גולה או מטלטלת אלא אלו ישראל שנקראו ארץ שנא' (מלאכי ג') ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אתם תקראו ארץ חפץ אמר ר' ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא בארץ לדוגמא לו אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש שנא' (משלי ח') וראש עפרות תבל אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים שנא' (שמות י') וכסה את עין הארץ אדם יש לו אזנים והארץ יש לה אזנים שנא' (ישעיה א') והאזיני ארץ אדם יש לו פה והארץ יש לה פה שנא' (במדבר ט"ז) ותפתח הארץ את פיה אדם אוכל והארץ אוכלת שנאמר (שם י"ג) ארץ אוכלת יושביה אדם שותה והארץ שותה שנא' (דברים י"א) למטר השמים תשתה מים אדם מקיא והארץ מקיאה שנא' (ויקרא י"ח) ולא תקיא הארץ וגו' אדם יש לו ידים והארץ יש לה ידים שנא' (בראשית ל"ד) והארץ הנה רחבת ידים אדם יש לו ירכים והארץ יש לה ירכים שנא' (ירמיה ל"א) וקבצתים מירכתי ארץ אדם יש לו טבור והארץ יש לה טבור שנא' (יחזקאל ל"א) יושבי על טבור הארץ אדם יש לו ערוה והארץ יש לה ערוה שנאמר (בראשית י"ב) לראות את ערות הארץ באתם אדם יש לו רגלים והארץ יש לה רגלים שנא' והארץ לעולם עומדת מה היא עומדת מעמדת ר' אחא ורבנן ר' אחא אמר תפקידיה רבנן אמרי מזונותיה א"ר שמעון בן יוסי בן לקוניא לפי שבעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה נוטע נטיעה ואחר אוכל אבל לעתיד לבא לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל שנא' (ישעיה ס"ה) כי כימי העץ ימי עמי ומעשי ידיהם יבלו בחירי: א [ה] וזרח השמש ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא אמר וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש אלא מה הוא כן עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה הוא מזריח שמשו של צדיק אחר יום שמת ר' עקיבא נולד רבי וקראו עליו פסוק זה וזרח השמש ובא השמש יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רב המנונא בריה וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש יום שמת רב המנונא נולד ר' אבין בריה וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש יום שמת ר' אבין נולד אבא הושעיא איש טריא וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה הה"ד (בראשית כ"ב) ובתואל ילד את רבקה ואח"כ ותמת שרה בקרית ארבע וכתיב (שם כ"ד) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע עד שלא השקיע שמשו של יהושע הזריח שמשו של עתניאל והוא יעבץ וכן כולם בכל דור ודור הוי וזרח השמש ובא השמש: ב תני בשם ר' נתן גלגל חמה יש לו נרתק הה"ד (תהלים י"ט) לשמש שם אהל בהם ובריכה של מים לפניו ובשעה שהוא רוצה לצאת הוא משולהבת והקב"ה מתיש כחו במים כדי שלא ישרוף את העולם אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מערטלו ומהשתקו ומנרתקו ומלהט אותו ברשעים שנא' (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' ר' ינאי ור' ישמעאל תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבא אלא שמש היא יוצאה צדיקים נהנין ממנה מניין שנא' (שם) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ורשעים נדונין בה שנא' (שם) ולהט אותם היום הבא: א [ו] הולך אל דרום וסובב אל צפון הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח אלו פני מזרח ומערב ועל סביבותיו שב רוח א"ר יהושע בן חנניה הרוח הזה בשעה שהוא יוצא בעולם הקב"ה מחשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו תן דעתך שלא תזיק לבריותי ומה טעם (ישעיה נ"ז) כי רוח מלפני יעטוף משלהי ליה היך כמה דאת אמר (יונה ב') בהתעטף עלי נפשי כל כך למה בשביל ונשמות אני עשיתי אמר רבי הונא בג' מקומות יצא הרוח שלא במשקל ובקשה הרוח להחריב את העולם כולו על יושביו אחת בימי איוב ואחת בימי אליהו ואחת בימי יונה אחת בימי איוב שנא' (איוב א') והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ואחת בימי אליהו שנא' (מלכים א' י"ט) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים ואחת בימי יונה שנא' (יונה א') וה' הטיל רוח גדולה אל הים א"ר יהודה בר שלום אותו הריח שהיה בימי איוב לא היה בעולם אלא בשביל אותו הבית בלבד ואותו של יונה לא היה בעולם אלא בשביל אותה ספינה בלבד ואין לך קוזמיקון אלא אותו של אליהו שנא' (מלכים א' י"ט) ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' וגו' רבי חייא בר תנחום ואמרי לה בשם ר' יוחנן לעולם אין מלך המשיח בא עד שיעמדו כל הנשמות שעלו במחשבה להבראות ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם הראשון שנא' (בראשית ה') זה ספר תולדות אדם: א [ז] כל הנחלים הולכים אל הים ומהיכן הארץ שותה ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר אומר מימי אוקינוס היא שותה דכתיב (שם ב') ואד יעלה מן הארץ והשקה אמר לו ר' יהושע מימי אוקינוס לא מים מלוחין הן אמר לו מתמתקין הן בעבים דכתיב (איוב ל"ו) אשר יזלו שחקים איכן הם נעשים נוזלים בשחקים ור' יהושע אומר ממים העליונים היא שותה דכתיב (דברים י"א) למטר השמים תשתה מים והעננים מתגברין מן הארץ עד לשמים ומקבלין אותן כמפי הנוד דכתיב (איוב ל"ו) יזקו מטר לאדו וחושרין אותה ככברה ואין טיפה נוגעת בחברתה דכתיב (תהלים י"ח) חשכת מים עבי שחקים ולמה קורא אותן שחקים שהם שוחקין את המים ר' אבא בר כהנא אמר כהדין מסוסא ר' שמואל בר נחמן אמר כדקין הללו של בהמה דאמר ר' יהושע קשה יום ירידת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית ומה טעם (איוב ט') עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר במה הנותן מטר על פני ארץ גו': ב כיצד הארץ שותה ר' יהודה ור' סימון ורבנן ר' יהודה אומר כהדין נילוס דמשקה וחוזר ומשקה ר' סימון אמר כמין תיבה כהדין קבריאל דמרבי וקבר ורבנן אמרי כמין תווהא (נהר הוא בבבל ושמו תווהא) ולמה הוא קורא אותו תווהא שהוא חוזר ומשקה אחת לארבעים שנה ממנו היתה הארץ שותה מתחילה שנא' (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ וחזר בו הקדוש ברוך הוא שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' חנינא דציפורי ואית דאמרי ר' חנין דצפורי בשם ר' שמואל בר נחמן בשביל ארבעה דברים חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלן בשביל בעלי זרוע ובשביל להדיח טללים רעים ושיהא הגבוה שותה כנמוך ושיהו הכל נושאין עיניהם לשמים שנא' (איוב ה') לשום שפלים למרום וגו': ג ד"א כל הנחלים הולכים אל הים זה אוקיינוס והים איננו מלא זה אוקיינוס שאינו מתמלא לעולם מעשה בר' אליעזר ור' יהושע שהיו פורשין בים הגדול נכנסה הספינה למקום שהמים לא היו מהלכין אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון מלאו משם חבית מלא מים מכיון דאתון לרומי אמר לון אדריאנוס מי אוקיינוס מה הן אמרין ליה מים בולעים הן למים ואמר לון אפשר כל הנחלים שם ואינן מתמלאין אמרין ליה בולעין הן לכל מים שבעולם אמר לון איני מאמין לכם עד דתחמון לי לכאן נסבון המים שלקחו ממי אוקיינוס ומלון לוקניתא מים והוון יהבין בגויה מים והן בולעין להון על דעתיה דר' אליעזר משם הם שואבין ועל דעתיה דר' יהושע לשם הם שבים ללכת: ד ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל חכמתו של אדם אינה אלא בלב והים איננו מלא והלב אינו מתמלא לעולם תאמר שמשעה שאדם מוציא חכמתו מלבו שוב אינה חוזרת עליו לעולם ת"ל שם הם שבים ללכת: ה ד"א כל הנחלים כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב והים איננו מלא והלב איננו מלא לא הנפש שבעה לעולם שנא' וגם הנפש לא תמלא תאמר שמשעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר שוב אינה חוזרת עליו ת"ל שם הם שבים ללכת דכתיב (דברים ו') והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא אמרה ליה מהו דין שנא' (דניאל ב') יהב חכמתא לחכימין לא הוה צריך קרא למימר אלא יהב חכמתא ללא חכימין ומנדעא ללא ידעי בינה אמר לה משל אם יבאו אצלך שני בני אדם ללות ממך ממון אחד מהן עשיר ואחד מהן עני לאיזה מהן את מלוה לעשיר או לעני אמרה לו לעשיר אמר לה ולמה אמרה לו שאם אבד העשיר ממוני יש לו מהיכן יפרע אבל אם איבד העני ממוני מאין יפרע לי אמר לה ולא ישמעו אזניך מה שאת מוציאה מפיך אילו נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לטפשים היו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי תיאטריאות ובבתי מרחצאות אלא נתן הקב"ה חכמה לחכימין והם יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הוי יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה: ו ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל הגרים אינן נכנסין אלא בישראל והים איננו מלא וישראל ממניינן אינן חסרין לעולם שנ' (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב שמא תאמר שכל מי שאיננו מתגייר בעוה"ז מתגייר בעוה"ב ת"ל (ישעיה נ"ד) הן גור יגור מכאן ואילך אפס מאותי הפסק מאתי מאן גבי מי גר אתך בעוה"ז עליך יפול לעוה"ב אמר ר' יוחנן ולא עוד אלא במקום שהוא מתגייר משם הוא נוטל חלקו שנא' (יחזקאל מ"ז) והיה בשבט אשר גר הגר וגו': ז ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל המתים אינן נכנסין אלא לשאול והשאול אינו מתמלא לעולם שנא' (משלי כ"ז) שאול ואבדון לא תשבענה וגו' תאמר משהם מתים בעוה"ז שוב אינם חיים לעוה"ב ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת למקום שהמתים מתכנסין לעוה"ב שם הם שבים ועתידים לומר שירה לימות המשיח מ"ט (ישעיה כ"ד) מכנף הארץ זמרות שמענו ואומר (שם כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון: ח ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל ישראל אינם מתכנסין אלא לירושלים ועולים בפעמי רגלים בכל שנה ושנה והים איננו מלא וירושלים אינה מתמלאת לעולם דתנינן עומדין צפופים ומשתחוים רווחים ר' שמואל בר חובה בשם ר' אחא אמר ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד ואמה מכל צד כדי שלא יהא שומע תפלתו של חבירו ויטעה אל מקום שהנחלים הולכים למקום שישראל מתכנסין בעוה"ז שם הם מתכנסין לעוה"ב לעתיד לבא שנא' (שם כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים: ט ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל הממון אינו עולה אלא למלכות אדום ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם דא"ר לוי כתיב (משלי כ"ז) ועיני האדם לא תשבענה ועיני אדום לא תשבענה תאמר משהממון נכנס באדום שוב אינו חוזר לבעליו ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת למקום שהממון מתכנס למלכות אדום בעוה"ז משם הוא מתפזר לימות המשיח דכתיב (ישעיה כ"ג) והיה סחרה ואתננה קדש לה' וגו' ר' ישמעאל בר' יוסי בעא קמיה ר' אמר ליה מהו דין דכתיב (שם) כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה א"ל כגון את וחבריך ושני עטופי סדינים כיוצא בך שאין אתם חשובים בעצמכם כלום א"ר ירמיה בן אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש מאור פניהם של צדיקים לעתיד לבא הא כמד"א (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כשם שהוא מחדש פניהם כך הוא מחדש לבושיהם יומא דין סימיסריקון מחר אולוסריקון א"ל מהו דין דכתיב (ישעיה כ"ג) לאכל לשבעה ולמכסה עתיק א"ל יומא דין ארסקינון ולמחר אולוסריקון: א [ח] כל הדברים יגעים לא יוכל וגו' דברי הבטלה מיגעין את האדם קורא היום כבוש שמה סלע כעופרת מעוט חתיכות מתפללות בטור מסכן חתוכין שרויין חתוכין שור משפט בטור מסכן תרדין בחרדל ר' יונתן נשר שעריה אזל להדיה מוגדלה דצבעיה מיתאסייא הוה תמן חד ספר אמר בשביל שערך באתה לכאן לרפאתו א"ל שיטפו מאלל והא סבית שיש בה סעל לרפאתו ואני הועתקתי לכאן להחיש מחיה קם ורבע ליה על רגליו אמר ליה כאן בריש מישתעי קמיה דרב באורתא: ב ד"א כל הדברים יגעים דברי אומנות מיגעין ר"א בש"ר חנינא בריה דר' אבהו הוה אמר הדין עובדא הוה באיתתא שהוליכה את בנה אצל הנחתום בקיסרין אמרה ליה אליף ית בני אומנות אמר לה ישב אצלי חמש שנים ואני מלמדו חמש מאות מינין בחטה ישב אצלו ה' שנים ולמדו חמש מאות מינין בחטה ואמר לה ישב אצלי ה' שנים אחרות ואני מלמדו אלף מינין בחטה וכמה מינין אית בחטה רבנן אמרי בחטי מנית חטין דמנין ר' אחא אמר חמש מאות מינין בחטה מנין מנית ר' חנינא ור' יונתן תרויהון יתבון וחשבון וקומון על שתין ועוד ר"א בש"ר יוסי אמר עובדא הוה בהדא איתתא בקיסרין שהוליכה את בנה אצל חד פרכוניס אמרה ליה למד את בני אומנות אמר לה ישב אצלי ארבע שנים ואני מלמדו מאה מינין בביצה וישב אצלו ארבע שנים ולמדו מאה מינין בביצה אמר לה ישב עמי ד' שנים אחרות ואני מלמדו מאה מינין אחרים בביצה שמע רבי ואמר לא ראינו טובה מימינו: ג ד"א כל הדברים יגעים דברי מינות מיגעין את האדם מעשה בר"א שנתפס לשום מינות נטלו אותו הגמון והעלו על הבימה לדון אותו אמר לו ר' אדם גדול כמותך יעסוק בדברים בטלים הללו אמר לו נאמן עלי הדיין והוא סבר שבשבילו אמר והוא לא אמר אלא לשום שמים אמר לו מאחר שהאמנתני עליך אף אני הייתי סבור ואומר אפשר שישיבות הללו טועות הן בדברים בטלים הללו דימוס פטור אתה אחר שנפטר ר' אליעזר מן הבימה היה מצטער על שנתפס על דברי מינות נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קבל נכנס ר"ע אצלו א"ל ר' שמא אחד מן המינין אמר לפניך דבר וערב לפניך אמר לו הן השמים הזכרתני פעם אחת הייתי עולה באיסטרטא של צפורי ובא אלי אדם אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו ואמר לי דבר אחד משום פלוני והנאני הדבר ואותו הדבר היה כתוב בתורתכם (דברים כ"ג) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב מה הן אמרתי לו אסורין אמר לי לקרבן אסורים לאבדן מותר אמרתי לו וא"כ מה יעשה בהם אמר לי יעשה בהן בתי מרחצאות ובתי כסאות אמרתי לו יפה אמרת ונתעלמה ממני הלכה לשעה כיון שראה שהודתי לדבריו אמר לי כך אמר פלוני מצואה בו ולצואה יצאו שנא' (מיכה א') כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו יעשו כורסוון לרבים והנאני ועל אותו הדבר נתפשתי לשם מינות ולא עוד אלא שעברתי על מה שכתוב בתורה (משלי ה') הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה הרחק מעליה דרכך זו המינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זנות למה כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה עד כמה א"ר חסדא עד ארבע אמות מכאן היה מת ר' אלעזר בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו בשום פלוני ולא הניחו ר' ישמעאל אמר אין אתה רשאי בן דמא אמר לו הנח לי ואני אביא לך ראיה מן התורה שהוא מותר ולא הספיק להביא לו ראיה עד שמת ושמח ר' ישמעאל ואמר אשריך בן דמא שיצתה נשמתך בטהרה ולא פרצת גדרן של חכמים שכל מי שפורץ גדרן של חכמים סוף שהפורעניות באות עליו שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש ולא נשוך היה אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא ומה הוה ליה ביה (ויקרא י"א) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם: ד מעשה באשה אחת שבאת אצל ר' אליעזר להתגייר אמרה לו רבי קרבני אמר לה פרטי את מעשיך אמרה בני הקטן מבני הגדול נזף בה הלכה אצל ר' יהושע וקבלה אמרו לו תלמידיו ר' אליעזר מרחק ואתה מקרב אמר להם כיון שנתנה דעתה להתגייר אינה חיה לעולם דכתיב (משלי ב') כל באיה לא ישובון ואם שבו לא ישיגו ארחות חיים חנינא בן אחי ר' יהושע אזל להדיה כפר נחום ועבדון ליה מינאי מלה ועלון יתיה רכיב חמרא בשבתא אזל לגביה יהושע חביביה ויהב עלוי משח ואיתסי א"ל כיון דאיתער בך חמרא דההוא רשיעא לית את יכיל שרי בארעא דישראל נחת ליה מן תמן לבבל ודמך תמן בשלמיה ר' יונתן ערק חד מן תלמידוי לגביהון אזל ואשכחיה עבד בן אפטוניות שלהון מיניא בתריה כך אמרין ליה ולא כך כתיב (שם א') גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכולנו והוה פרח ואינון פרחין בתריה אמרין ליה רבי איתא גמול חסדא להדא כלתא הלך ומצאן עסוקים בריבה אחת אמר לון כן ארחיהון דיהודאי עבדין אמרין ליה ולא כן כתיב בתורה גורלך תפיל בתוכנו כיס וגו' והוה פרח ואינון פרחין בתריה עד דמטא לתרע וטרד באפיהון אמרין ר' יונתן אזיל גלוג לאמך דלא הפכת ולא איסתכלת בן דאילו הפכת ואיסתכלת בן יותר מן מה דהוינן פרחין בתרך הוית פריח בתרן ר' יהודה בן נקוסה היו המינין מתעסקין עמו היו שואלים אותו ומשיב שואלין אותו ומשיב אמר לון על מגן אתון מגיבין אתון נעביד בינינן דכל בר נש דנצח חבריה יהא פצע מוחיה דחבריה בקורנס והוא נצח לון ופצע מוחיהון עד דאיתמלאון פיצעין פיצעין וכיון דאתא אמרין ליה תלמידוי רבי סייעוך מן השמים ונצחת אמר לון ועל מגן לכו והתפללו על אותו האיש ועל אותה החמת שהיתה מלאה אבנים טובות ומרגליות אבל עכשיו מלאה פחמין: ה דבר אחר כל הדברים יגעים אפילו דברי תורה מיגעין את האדם בתחלה אדם נכנס ללמוד תורה והן מטהרין לו את הטמא ומטמאין את הטהור והוא אינו יודע שכל מה שהן מתישין בהן כחו סוף שהוא מוציא קלות וחמורות וגזרות שוות וטומאה וטהרה ואיסור והיתר: ו לא תשבע עין וגו' אמר שמואל בר נחמן כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעוה"ז לא לחנם ראו אלא על ידי שהיו הוגין ועושין מצות וצדקות ואם תאמר שראו כבר נאמר (ישעיה ס"ד) עין לא ראתה אלהים זולתך וגו' וא"ת שלא ראו כבר ראו מקצת שנאמר (עמוס ג) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים כיצד ראו ר' ברכיה אמר כמבין סידקו של פתח ר' לוי אמר ראו ומתן שכרן לא ראו א"ר שמעון בן חלפתא כל טובות וברכות ונחמות שראו הנביאים בעולם הזה לבעלי תשובה ראו אבל מי שלא טעם חטא מימיו עין לא ראתה וגו': א מה שהיה הוא שיהיה רבנן אמרי לעתיד לבא הדורות מתכנסין לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע מי יאמר לפניך שירה תחלה ואומר להם לשעבר לא אמר שירה לפני אלא דורו של משה ועכשיו לא יאמר שירה לפני אלא הוא מאי טעמא שנאמר (ישעיהו מב) שירו לה' שיר חדש תהלתו בקצה הארץ יורדי הים ומלואו וגו' מעשה ושלחה מלכות אצל רבותינו ואמרה להם שלחו לנו קסלופנוס אחד משלכם אמרו כמה קסלופנוס יש להם והם מבקשין ממנו קסלופנוס אחד כמה מקות פנסין יש להם כמה אבנים טובות ומרגליות יש להם כמדומין אנו שאין מבקשין ממנו אלא מאיר פנים בהלכה שלחו להם את ר' מאיר והיו שואלין אותו והוא משיב שואלין אותו והוא משיב ובסוף שאלו אותו למה נקרא שמו חזיר אמר להם שהוא עתיד להחזיר את המלכות לבעליה ועוד ישב ר' מאיר ודרש עתיד זאב להיות גזוז מילתן והכלב גלבטינון אמרו לו דייך ר' מאיר ואין כל חדש תחת השמש רבנן אמרין לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו והרבה מאומות העולם שלא אכלו בשר חזיר מימיהם והם באים ליטול שכרן באותה שעה הקב"ה אומר נשתכרו אלו שני עולמות לא דיין שאכלו עולמן אלא הם מבקשין לאכול עולמן של בני עוד באותה שעה הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז פעם שנייה ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר נבלות וטרפות שקצים ורמשים אם לא אכל משלו אכל משל חבירו הוי למה נקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר הגדולה והמלכות לבעליה עורות תחשים מה הן ר' יהודה אומר אלטינון ר' נחמיה אומר גלטינון ר' יוחנן אומר מין חיה גדולה הראה הקב"ה למשה ועשה הימנה צורך המשכן וגנזה ר' אבין אמר קרש היה שמה תני ר' הושעיה קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס וגו' מקרין תרתי שמע מינה א"ר חנינא בר יצחק מקרן כתיב רבי ברכיה אמר בש"ר יצחק כגואל ראשון כך גואל אחרון מה גואל ראשון נאמר (שמות ד) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור כך גואל אחרון שנאמר (זכריה ט') עני ורוכב על החמור מה גואל הראשון הוריד את המן שנאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים אף גואל אחרון יוריד את המן שנאמר (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ מה גואל ראשון העלה את הבאר אף גואל אחרון יעלה את המים שנאמר (יואל ד') ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים: ב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כתיב (דברים ט') ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אמר ר' יהושע בן לוי עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים המצוה כל המצוה ללמדך שמקרא ומשנה הלכות תוספתות והגדות ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות כבר היה וניתן הלכה למשה מסיני מניין ממה שכתוב יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא והרי חבירו מוכיח עליו כבר היה לעולם ר' ברכיה בש"ר חלבו לאחד שהיתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה ממנו ליתן גדולה ממנה אין המקום מחזיק ליתן קטנה ממנה אינה מתמלאה ליתן כיוצא בה המקום מתמלא כך שמעת תורה מפי תלמיד חכם יהי בעיניך כאלו שמעוה אזניך מהר סיני הוא שהנביא מקנתרן ואומר להם (ישעיה מ"ח) קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני אמרי ליה למה לא אמרת לן אמר להם שלא נבראו בי קינים ועכשיו שנבראו בי קינים (שם) ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו: א [יא] אין זכרון לראשונים א"ר אחא אין זכרון לראשונים זה דור המבול וגם לאחרונים אלו הסדומיים ועל מי נאמר עם שיהיו לאחרונה אלו ישראל שנאמר (במדבר ב') לאחרונה יסעו לדגליהם ר' יודן בשם ר' שמעון בן שקפא אמר אין זכרון לראשונים אלו המצריים וגם לאחרונים אלו העמלקים ועל מי נאמר למחות את זכר עמלק לישראל שנאמר (דברים כה) תמחה את זכר עמלק כמה נסים נעשו לישראל משיצאו ממצרים ועד שלא יצאו ישראל ממצרים עליהם הוא אומר אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו ולמי אני נותן זכרון לנסים של עוה"ב דכתיב (ירמיה כ"ג) ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים אלא כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מכל הארצות וגו' כמה נביאים עמדו להם לישראל ולא נתפרשו שמותן אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא בא ומביאן עמו היינו דכתיב (זכריה י"ד) ובא ה' אלהי כל קדשים עמך א"ר זירא כמה חסידים ובני תורה היו ראויין לימנות כגון יהודה ב"ר חזקיה עליהם הוא אומר וגם לאחרונים אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עתיד להמנות לו חבורה של צדיקים משלו ומושיבן אצלו בישיבה גדולה שנאמר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' ונגד זקניו כבוד ונגד מלאכיו ונגד גדודיו ונגד כהניו לא נאמר אלא ונגד זקניו כבוד א"ר אבין בשם ר"ש בן יוחאי עתיד הקב"ה לישב כבגורן וצדיקים יושבין לפניו כההוא דכתיב ביהושפט שנאמר (ד"ה ב' י"ח) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה וגו' יושבין בגורן וגו' וכי בגורן היו יושבין אלא כדתנן סנהדרין עשויה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה ואמר שלמה אנא חמיתיה מצמצם ביניהם הה"ד (משלי ל"א) נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ ר' ברכיה ור' חלבו ועולא ביראה ור' ביבי ור' אלעזר בש"ר חנינא אומר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש מחולה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה לחולה כתיב לחולה שהן חלין לפניו כעלמות ומראין עליו באצבע ואומרי' (שם) כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות עלמות בזריזות עלמות כאילין עולמתא המד"א עלמות תופפות עלמות תרגם עקילס ענתה נסיע עלמות בשני עולמות ינהגנו בעוה"ז וינהגנו בעוה"ב: א [יב] אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים א"ר שמואל בר רב יצחק זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר ולמה נכתב כאן אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה תני רבי ישמעאל (שמות ט"ו) אמר אויב ארדוף אשיג זה היה ראוי להיות תחלת השירה ולמה נכתב כאן אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (ויקרא ט') ויהי ביום השמיני זה היה ראוי להיות תחלת הספר ולמה נכתב כאן אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (דברים כ"ט) אתם נצבים היום זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (יהושע ג') ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך זה היה ראוי להכתב תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (שופטים ה') שמעו מלכים האזינו רוזנים זה היה ראוי להיות ראש לשירה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (ישעיה ו') בשנת מות המלך עוזיהו זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (ירמיה ב') הלך וקראת באזני ירושלים זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (יחזקאל י"ז) ויאמר אלי בן אדם חוד חידה זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה (תהלים ע"ג) ואני בער ולא אדע בהמות וגו' זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ודכוותיה אני קהלת הייתי מלך על ישראל זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה אני קהלת הייתי מלך על ישראל הוינא כד הוינא וכדו לית אנא מידי ר' חנינא בר יצחק אמר כד הוינא הוינא וכדו לית אנא שוי מידי שלשה עולמות ראה בימיו ובחייו ר' יודן ורבי אוניה ר' יודן אמר מלך והדיוט ומלך חכם טפש וחכם עשיר עני ועשיר ומאי טעמא את הכל ראיתי בימי הבלי לית בר נש מתינהו אנוקי דידיה אלא בשעת רווחיה כשיחזור לעותריה ור' אוניה אמר הדיוט מלך והדיוט טפש וחכם וטפש עני עשיר ועני ומה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים: א [יג] ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה מהו ולתור בחכמה תור לחכמה לעשות תואר לחכמה המד"א (במדבר י"ג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען מאן דקרא טבאות יתיה לגביה דתני טבאות יתיה לגביה ד"א לדרוש ולתור לתור ולהותיר הדין פוייטנא כד הוה עביד אלפביתין זמנין חשל לה וזמנין מחסר לה אבל שלמה כד הוה עביד אלפביתין הוה מותר לה ה' אתואן הה"ד (מלכים א' ד') ויהי שירו חמשה ואלף ויהי שיורו של משל חמשה ואלף ולא בדברי תורה בלבד היה שלמה תייר אלא על כל אשר נעשה תחת השמים כגון היאך ממתיקין את החרדל וממתיקין את התורמסין והיאך שותין את החמין יין ומים ופלפלין בשליש הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו ר' בון אומר זו שיפוטו של ממון אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה לענות בו ר' פנחס בש"ר יוחנן לפי שהוא בענין עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים אין לך קשה מכולם אלא גזל ר' יהודה בש"ר לוי זכה אדם ועשה מממונו מצוה התפלל ונענה בו המד"א (בראשית נ') וענתה בי צדקתי וגו' אם לאו הוא עונה בו ומקטרגו המד"א (דברים י"ט) לענות בו סרה ר' יוחנן אמר זה שיפוטו של גזל דאר"ש בר אבא בש"ר יוחנן משל לסאה מלאה עונות מי מקטרג בראש כלם זה גזל דא"ר יודן בש"ר יוחנן ובצעם בראש כלם כתיב ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן עשרים וארבעה חטאות סידר יחזקאל ומכולם לא חתם אלא בגזל הה"ד (יחזקאל כ"ב) והנה הכיתי כפי על בצעך אשר עשית וגו' ר' חוניא פתר קרייא בנביאים ובכתובים שאילו זכו ישראל לא היו קורין אלא חמשה חומשי תורה ה' ספרים בלבד וכלום ניתנו להם נביאים וכתובים אלא שיהיו יגעים בהן ובתורה ועושין מצות וצדקות כדי לקבל עליהם שכר טוב רבנן אמרין אע"פכן לענות בו מקבלים עליהם שכר בחמשה ספרי תורה ר' אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם למד תורה ושכחה רבנן דתמן בשם ר' יצחק דהכא ורבי טוביה בש"ר יצחק לטובתו אדם למד תורה ושוכח שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה ורבנן אמרי זה שיפוטו של גזל תדע שהוא כן שהרי דורות הראשונים על ידי שהיו עסוקין ושטופין בגזל המד"א (איוב כ"ד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו ראה כי נמחו במים מן העולם אבל שבט ראובן וגד שהרחיקו עצמן מן הגזל לפיכך נתן להם הקב"ה נחלתם במקום שאין בו גזל שנאמר (במדבר ל"ב) והנה המקום מקום מקנה וגו' וכן ממהיר ששה עשר מיל על ששה עשר מיל: א [יד] ראיתי את כל המעשים שנעשו וגו' א"ר אבא בר כהנא לזקן שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד תחלתו מישור וסופו קוצים וארזים וקנים ואחד תחלתו קנים וארזים וקוצים וסופו מישור והיה מזהיר לעוברין ולשבים ואומר זו תחלתו מישור וסופו ארזים וקוצים וקנים וזה תחלתו קוצים וארזים וקנים וסופו מישור אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה שהוא מזהירן לטובתן שלא ליגען כך אין הבריות צריכין להחזיק טובה לשלמה שהוא יושב על שערי החכמה ומזהירן לישראל שבתי וראה תחת השמש ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש וגו' חוץ מתשובה ומעשים טובים ורבנן אמרי לאיסטרולוגוס שהיה יושב על פתח הלמן והיה מזהיר לכל העוברים והשבים ואומר להם פרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני ופרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה כך לשלמה שאמר ראיתי את כל המעשים וגו' חוץ מתשובה ומעשים טובים: א [טו] מעות לא יוכל לתקן בעוה"ז מי שהוא מעוות יכול להתקן ומי שהוא בחסרון יכול להמנות אבל לעתיד לבא מי שהוא מעוות אינו יכול להתקן ומי שהוא בחסרון אינו יכול להמנות יש מן הרשעים שהיו חברים זה לזה בעולם אחד מהם הקדים ועשה תשובה בחייו קודם מיתתו ואחד לא עשה תשובה קודם מיתתו זכה זה שעשה בחייו ועמד בצד חבורה של צדיקים וזה עומד בצד חבורה של רשעים והוא רואה את חבירו ואומר שמא משוא פנים יש בעוה"ז אוי לאותו האיש הוא וזה היינו בעולם יחד שהיינו כאחד וגנבנו כאחד וגזלנו כאחד ועשינו כל מעשים רעים שבעולם כאחד מפני מה זה בצד חבורה של צדיקים ואותו האיש בצד חבורה של רשעים ואומר לו שוטה שבעולם מנוול היית לאחר מיתתך ימים ושלשה ולארון לא הכניסוך ובחבלים גררוך לקבר (ישעיה י"ד) תחתיך יוצע רמה ומכסיך תולעה וראה חברך בניוולך ונשבע לשוב מדרך רשעתו ועשה תשובה כצדיק וגרמה לו תשובתו ליטול לכאן חיים וכבוד וחלק עם צדיקים כל כך למה שהיתה ספיקא בידך לשוב ואילו שבתה היה טוב לך והוא אומר להם הניחו לי ואלך ואעשה תשובה ומשיבין אותו ואומרים לו אי שוטה שבעולם אין אתה יודע שהעוה"ז דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת אם אין אדם מתקן מערב שבת מה יאכל בשבת ואין אתה יודע שהעולם שבאת ממנו דומה ליבשה והעוה"ז דומה לים ואם אין אדם מתקן לו ביבשה מה יאכל בים ואין אתה יודע שהעוה"ז דומה למדבר ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב אם אין אדם מתקן לו מן היישוב מה יאכל במדבר מיד חורק שיניו ואוכל את בשרו שנאמר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו והוא אומר הניחו לי ואראה בכבוד חברי והן אומרין שוטה שבעולם מצווין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו צדיקים בתוך רשעים ולא רשעים בתוך צדיקים ולא טהורים בצד טמאים ולא טמאים בצד טהורים ועל מה אנו מצווין על השער הזה שנאמר (תהלים קי"ח) זה השער לה' וגו' מיד קורע את בגדיו ותולש את שערו שנאמר (שם קי"ב) רשע יראה וכעס: ב דבר אחר מעוות לא יוכל לתקן משנתעוותו המים מששת ימי בראשית עוד לא נתקנו וחסרון לא יוכל להמנות משחסר הקדוש ברוך הוא שנת הלבנה משנת החמה אחד עשר יום הרי כמה שנים וקצים וכמה עבורים ולא הגיעה שנת חמה ללבנה ד"א מעות לא יוכל לתקן משנתעוותו דור המבול במעשיהם הרעים שוב לא נתקנו וחסרון משחסר הקב"ה שנותיהם שנאמר (בראשית ו') והיו ימיו מאה ועשרים שנה עוד לא נמנו ד"א מעות לא יוכל לתקן אם אדם מעוות עצמו מדברי תורה יכול הוא לתקן את עצמו וחסרון לא יוכל להמנות אם אין אדם מחסיר עצמו מדברי תורה יכול הוא עוד להמנות משאדם מעוות עצמו מדברי תורה אינו יכול לתקן ומשאדם מחסר עצמו מדברי תורה אינו יכול להמנות כי הא דר' יהודה ור' אלעזר הוו תניין כחדא ונסב ליה ר' יהודה אנתתיה וקדמיה ר' אלעזר שבעת ימים דמשתיתא ועבר כמה שנים דימטי ביה ולא מטא ביה הוי וחסרון לא יוכל להמנות הגיע שעת קרית שמע ולא קרא בעונתה עליו הכתוב אומר מעות לא יוכל לתקן הגיע שעת התפלה ולא התפלל בה עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות תנינן ר' שמעון בן מנסיא אומר אי זהו מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר תאמר בגזלן ובגנב יכול הוא לתקן ר' שמעון בר' יוסי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן תחלה ונתעוות ואי זהו זה תלמיד חכם הפורש מן התורה ר"ש בן מנסיא אומר גנב אדם אפשר שיחזיר הגניבה גזל יחזיר את גזלו ועל זה לא נאמר מעות לא יוכל לתקן אבל הבא על אשת איש טרף חייו מן העולם וגם אסרה על בעלה רשב"י אומר אין אומרים בקרו גמל זה שמא בעל מום הוא בקרו את החזיר הזה שמא בעל מום הוא ואת מי מבקרין את התמידין ואיזה זה זה תלמיד חכם שפירש מן התורה יהודה בן לקיש בש"ר שמעון בן גמליאל עליו הכתוב אומר (משלי כ"ז) כצפור נודדת מן קנה כן איש וגו' וכך הוא אומר אלף דור עלו במחשבה להבראות כמה נמחו מהם תשע מאות וארבעה ושבעים דורות ומה טעם (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור ואיזה זה זו התורה ר' לוי בש"ר שמואל בר נחמן תשע מאות ושמונים ומה טעם דבר צוה לאלף דור זו היא המילה רבי יעקב בר אחא בש"ר יוחנן לעולם אל ימנע אדם עצמו לילך לבהמ"ד שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה בעריבת הירדן עריבת הירדן למה היא טמאה ולא עמד אדם ולא אמר בה דבר עד שדרשה רבי חנינא בן עקביא בעירו עריבת הירדן למה היא טמאה מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה למים אתיבון ליה והלא יורדי אשקלון שקעוה וכו' אמר רבי אלעזר בן יוסי שנייה היא שמקצתה משוקעת בארץ ועוד דבר אחר דרש חריות של דקל שגדען בין לשכיבה בין לאהלים צריכות הן קישור: א [טז] דברתי אני עם לבי הלב רואה שנאמר ולבי ראה הרבה הלב שומע שנא' (מ"א ג) ונתת לעבדך לב שומע הלב מדבר שנא' דברתי אני עם לבי הלב הולך שנא' (מ"ב ה) לא לבי הלך הלב נופל שנא' (ש"א יז) אל יפול לב אדם עליו הלב עומד שנא' (יחזקאל כב) היעמד לבך הלב שמח שנא' (תהלים ט"ז) לכן שמח לבי ויגל כבודי הלב צועק שנא' (איכה ב) צעק לבם אל ה' הלב מתנחם שנא' (ישעיה מ) דברו על לב ירושלים הלב מצטער שנא' (דברים טו) ולא ירע לבבך הלב מתחזק שנא' (שמות יט) ויחזק ה' את לב פרעה הלב מתרכך שנא' (דברים כ) אל ירך לבבכם הלב מתעצב שנא' (בראשית ו) ויתעצב אל לבו הלב מתפחד שנא' (דברים כח) מפחד לבבך הלב משתבר שנא' (תהלים נ"א) לב נשבר ונדכה הלב מתגאה שנא' (דברים ח) ורם לבבך הלב מסרב שנא' (ירמיה ח) ולעם הזה היה לב סורר ומורה הלב מתבדה שנא' (מ"א יב) בחדש אשר בדא מלבו הלב מהרהר שנא' (דברים כט) כי בשרירות לבי אלך הלב מרחש שנא' (תהלים מ"ה) רחש לבי דבר טוב הלב מחשב שנא' (משלי יט) רבות מחשבות בלב איש הלב מתאוה שנא' (תהלים כא) תאות לבו נתתה לו הלב סוטה שנא' (משלי ז) אל ישט אל דרכיה לבך הלב זונה שנא' (במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' הלב נסעד שנא' (בראשית יח) וסעדו לבכם הלב נגנב שנא' (שם לא) ויגנוב יעקב את לב לבן הלב נכנע שנא' (ויקרא כו) או אז יכנע לבבם הלב משתדל שנא' (בראשית לד) וידבר על לב הנערה הלב תועה שנא' (ישעיה כא) תעה לבבי הלב חרד שנא' (ש"א ד) כי היה לבו חרד הלב נעור שנא' (שיר ה) אני ישנה ולבי ער הלב אוהב שנא' (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך הלב שונא שנא' (ויקרא יט) לא תשנא את אחיך בלבבך הלב מקנא שנא' (משלי כג) אל יקנא לבך וגו' הלב נחקר שנא' (ירמיה יז) אני ה' חוקר לב וגו' הלב נקרע שנאמר (יואל ב) וקרעו לבבכם ואל בגדיהם הלב הוגה שנא' (תהלים מט) והגות לבי תבונות הלב הוא כאש שנא' (ירמיה כ) והיה בלבי כאש הלב הוא כאבן שנא' (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן הלב שב בתשובה שנא' (מ"ב כג) אשר שב אל ה' בכל לבבו הלב חם שנא' (דברים יט) כי יחם לבבו הלב מת שנא' (ש"א כה) וימת לבו בקרבו הלב נמס שנא' (יהושע ז) וימס לבב העם הלב מקבל דברים שנא' (דברים ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך הלב מקבל יראה שנא' (ירמיה לב) ואת יראתי אתן בלבבם הלב מודה שנא' (תהלים קיא) אודה ה' בכל לבב הלב חומד שנא' (משלי ו) אל תחמוד יפיה בלבבך הלב מתקשה שנא' (משלי כח) ומקשה לבו הלב מטיב שנא' (שופטים טז) ויהי כטוב לבם הלב עושה מרמה שנא' (משלי יב) מרמה בלב חורשי רע הלב מתוכו מדבר שנא' (ש"א א) וחנה היא מדברת על לבה הלב אוהב שוחד שנא' (ירמיה כב) כי אין עיניך ולבך וגו' הלב כותב דברים שנא' (משלי ג) כתבם על לוח לבך הלב חורש שנא' (שם ו) תהפוכות בלבו חורש רע הלב מקבל מצות שנא' (שם י) חכם לב יקח מצות הלב עושה זדון שנאמר (עובדיה א) זדון לבך השיאך הלב עושה סדרים שנא' (משלי טז) לאדם מערכי לב הלב מתגדל שנאמר (דה"ב כ"ה) ונשאך לבך הוי דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי וגו': א [יח] כי ברב חכמה רוב כעס כל זמן שאדם מרבה בחכמה מרבה בכעס וכל זמן שהוא מרבה בדעת מרבה ביסורין אמר שלמה ע"י שהרביתי בחכמה הרביתי בכעס ועל ידי שהרביתי בדעת הרביתי ביסורין רב אמר תלמיד חכם אין צריך התראה א"ר שמואל בר נחמן ככלי פשתן הדקין הבאים מבית שאן אם נתפחמו אחד מהן בכמה דמין הוא עשוי כלי פשתן הגסין הבאין מארבל אם פחמו אחד מהן מה הן ומה דמיהן מלה"ד לשנים שנכנסו לחנות אחד אכל פת קיבר וקטנית ואחד אכל פת נקייה ובשר שמן ושתה יין ישן ומיני אגרטון ויצא חולה דין אכל מילין קלילין ואיתנזק ודין אכל מילין בורין ולא איתנזק כך ראית מימיך חמור עוית עליו גמל עוית עליו אלא איכן היסורין מצויין בבני האדם תני ר' ישמעאל לפום גמלא שיחנא תני בש"ר מאיר לפי שהיתה חכמתו של נחש יותר כך היתה מכתו לפי חכמתו שנאמר (בראשית ג') והנחש היה ערום מכל חית השדה לפיכך הוא ארור מכל הבהמה ומכל חית השדה יש שהרבו חכמה לטובתן ויש שהרבו חכמה לרעתן שהרבו לטובתן משה ושלמה שהרבו לרעתן דואג ואחיתופל יש שהרבו גבורתן לטובתן ויש שהרבו גבורתן לרעתן שהרבו לטובתן דוד ויהודה שהרבו לרעתן שמשון וגלית יש שהרבו עושר לטובתן ויש שהרבו לרעתן שהרבו לטובתן דוד ושלמה ושהרבו לרעתן קרח והמן יש שהרבו בנים לטובתן ויש שהרבו בנים לרעתן שהרבו לטובתן בני יעקב ודוד לרעתן בני אחאב ועלי שנא' (שמואל א' ב') ובני עלי בני בליעל וגו' בני אחאב שלא קבלו עליהם עול שמים לא ידעו את ה' שאמרו אין מלכות בשמים. פרשה ב א [א] אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה ר' פנחס ור' חזקיה בש"ר סימון בר זבדי ר' פנחס אמר אנסכה ואנסכה אנסה בדברי תורה ואנסה בדברי מינות אנוסה מדברי מינות לדברי תורה וראה בטוב בטובתה של תורה והנה גם הוא הבל לא היה צריך קרייה למימר אלא והנה גם הוא שמחה ואת אמר והנה גם הוא הבל ר' חזקיה בש"ר סימון בר זבדי אמר כל התורה שאת למד בעוה"ז הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא לפי שבעולם הזה אדם למד תורה ושוכח אבל לעתיד לבוא מה כתיב תמן (ירמיה ל"א) נתתי את תורתי בקרבם ורבנן אמרין עוד ינתך יצר רע לפני יצר טוב וראה בטוב בטובתו של עולם הבא רבי יונה בשם רבי סימון בר זביד כל שלוה שאדם רואה בעולם הזה הבל היא לפני שלותו של עולם הבא לפי שבעולם הזה אדם מת ומוריש שלותו לאחר אבל לעולם הבא כתיב (ישעיהו ס"ה)לא יבנו ואחר ישב: א [ב] לשחוק אמרתי מהולל אמר רבי אבא בר כהנא מה מעורבב השחוק שאומות העולם שוחקים בבתי קרקסיאות ובבתי תיארטיאות שלהם ולשמחה מה זו עושה מה טיבו של תלמיד חכם להכנס שם דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול הדא הוא דכתיב (איוב כ"א) בתיהם שלום מפחד וגו' זרעם נכון לפניהם וגו' שורו עבר ולא יגעיל וגו' (שם) ישלחו כצאן עויליהם ישאו בתף וכנור וגו' יבלו בטוב ימיהם וגו' מה כתיב תמן (שם) ויאמרו לאל סור ממנו וכיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו אמר להם הקדוש ברוך הוא ולשמחה מה זו עושה חייכם שאמחה אתכם מן העולם הדא הוא דכתיב (בראשית ז') וימח את כל היקום דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אנשי סדום שנאמר (איוב כ"ח) ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' וכשאמרו נשכח תורת הרגל מבינותינו הה"ד (שם) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל אמר להם הקדוש ברוך הוא חייכם אני אשכח אתכם מן העולם שנאמר (בראשית י"ט) וה' המטיר על סדום: ב ד"א לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב אלישבע בת עמינדב ראתה ד' שמחות ביום אחד משה יבמה מלך נחשון אחיה נשיא ראש כל הנשיאים אהרן בעלה כהן מלובש אבני אפוד שני בניה סגני כהונה וכיון שנכנסו להקטיר שלא ברשות נשרפו ונהפכה שמחתה לאבל הוי אומר ולשמחה מה זו עושה שנאמר (ויקרא ט"ז) אחרי מות שני בני אהרן וגו': ג ד"א לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק דא"ר אחא אמר שמואל שלשה הן הדברים ששיחקה עליהם מדת הדין ולבסוף הוללתם ועירבבתם כתיב (דברים י"ז) ולא ירבה לו נשים וכתיב (מלכים א' י"א) ויהי לשלמה שבע מאות שרות ושלש מאות פלגשים כתיב (דברים י"ז) לא ירבה לו סוסים וכתיב (מלכים א' ה' ו') ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים כתיב וכסף וזהב לא ירבה לו מאד וכתיב ויתן המלך את הכסף ואת הזהב בירושלם כאבנים לא היו נגנבות אמר ר' יוסי בר' חנינא אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות תני בשם רשב"י אפי' משקולת שהיו בימי שלמה של זהב היו שנאמר (שם י') אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה אמר הקב"ה ולשמחה מה זו עושה מה עטרה זו עושה בידך רד מכסאי באותה שעה ירד מלאך בדמותו של שלמה וישב על כסאו והיה מחזר על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות ועל בתי גדולי ישראל ואומר אני קהלת הייתי מלך והיו מכין אותו בקנה ונותנין לפניו קערה של גריסין באותה שעה בכה ואמר וזה היה חלקי מכל עמלי: ד ד"א לשחוק אמרתי מהולל א"ר פנחס דדהובא מערבב מה חדותא עבדא עובדא הוה בבר נש חד מרברבי סבל שנשא בנו אשה ברביעי עשה סעודה לחכמים אמר לבנו עלה לעלייה והבא לנו יין טוב מחבית פלוני עלה להביא יין ישן מן העליה הכישו נחש ומת המתין לירד ולא ירד אמר אעלה ואראה מה טיבו שבני מתעכב עלה ומצאו שהכישו נחש ומת מושלך בין החביות המתין אותו חסיד עד שאכלו ושתו האורחין כל סעודתן וגמרו לברך אמר להם רבותי לא לברך ברכת חתנים לבית אותו האיש באתם לברך בנו עכשיו אמרו עליו ברכת אבלים על בנו לא להכניסו לחופה באתם הכניסוהו לקבר עאל ר' זכאי ואפטר עליה לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה: א [ג] תרתי בלבי למשוך ביין אמר שלמה תרתי בלבי למשוך ביין למשוך ביינה של תורה את בשרי ולבי נוהג בחכמה בחכמתה של תורה ולאחוז בסכלות רבי יודן בעא קמיה דרבי אחא מהו דין דכתיב ולאחוז בסכלות אמר ליה לאחוז בסכלנותא: א [ד] הגדלתי מעשי אמר שלמה הגדלתי מעשי ממעשה אבותי הגדלתי מעשי הה"ד (מלכים א' י') ויעש המלך כסא שן גדול וגו' בניתי לי בתים הה"ד (שם ט') ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים נטעתי לי כרמים שנא' (שיר ח') כרם היה לשלמה בבעל המון: א [ה] עשיתי לי גנות ופרדסים כמשמעו ונטעתי בהן עץ כל פרי אפילו פלפלין א"ר אבא בר כהנא ברוחות היה שלמה משתמש ושולח להנדיקי ומביאין לו משם מים ומשקין כאן ועושה פירות א"ל ר' ינאי בריה דר' שמעון אם אתה אומר כן נמצאת מיגעו אלא עמד שלמה בחכמתו על משתיתה של ארץ וראה איזה משתיתה מופנה לשם ונטע בה על משתיתה של ארץ וכך היתה עושה פירות: א [ו] עשיתי לי ברכות מים פוסקינוס להשקות מהם יער צומח עצים זו ארץ ישראל שנאמר (שם י') ויתנם המלך בבית יער הלבנון: א [ז] קניתי עבדים ושפחות דכתיב (נחמיה ז') וכל הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות ותשעים ושנים ובני בית היה לי שנאמר (מלכים א' ד') וכלכלו הנציבים את המלך וגו' לא יעדרו דבר מה הוא לא יעדרו דבר א"ר חמא בר חנינא מעולם לא חכר שלחנו של שלמה לא וורד בימות החמה ולא קישואין בימות הגשמים אלא היה טועמן כל השנה גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי ואומר (שם) וברבורים אבוסים מה הוא וברבורים אבוסים רבנן אמרי מיניא ברברייה ר' ברכיה בש"ר יהודה עוף גדול היה ומעולה ומשובח והיה עולה ויושב על שלחנו בכל יום ויום ומהיכן הוא בא מברברייה היה בא בכל יום: א [ח] כנסתי לי גם כסף וזהב הה"ד (מ"א י') ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים אפשר כאבנים בדרכים ובחצרות ולא היו נגנבות אלא היו גדולות אבני ח' אמות ואבני י' אמות תנא אפילו משקלות שהיה בימי שלמה של זהב היו והיו משתמשין בכלי משקלות של זהב קנטרין וכל משקל ומשקל גדול וקטן של זהב היו וסגולת מלכים שנאמר (דברי הימים ב' ט')וכל מלכי הארץ מבקשים את שלמה והמדינות זו מלכת שבא שהיתה מדיינת עמו בחכמתה ובשאלותיה ולא יכלה לנצחו שנאמר (מ"א י) ותבא אליו לנסותו בחידות ויתן לה המלך את כל שאלתה אשר שאלה עשיתי לי שרים ושרות זמרין וזמרתא ותענוגות בני האדם דימוסיות ומרחצאות שדה ושדות שידא ושידתא דהוון אזיין בהון א"ר חייא בר נחמיה וכי אין הכתוב מודיענו אלא עשרו של שלמה הא אין מדבר אלא בדברי תורה הגדלתי מעשי הדא ה"ד (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלהים המה בניתי לי בתים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות נטעתי לי כרמים אלו שורות של תלמידי חכמים שהם יושבין שורות שורות ככרם כדתנן זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה וכי כרם היה אלא אלו תלמידי חכמים שיושבין שורות שורות ככרם עשיתי לי גנות ופרדסים אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר' חייא רבה ומשנתו של ר' הושעיא רבה ומשנתו של בר קפרא ונטעתי בהם עץ כל פרי זה התלמוד שכלול בהם עשיתי לי ברכות מים ר' חייא רבה אמר אלו הדרשות להשקות מהן יער צומח עצים אלו התינוקות שהם למדים ר' נחמן אמר זה התלמוד להשקות מהם יער צומח עצים אלו תלמידי חכמים שהם למדים קניתי לי עבדים ושפחות אלו האומות שנאמר (יואל ג') וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי והעכו"ם לעתיד לבא יהיו עבדים לישראל כמו שכתוב בישעיה (ישעיה ס"א) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובני בית היה לי זה רוח הקדש גם מקנה בקר וצאן אלו הקרבנות הה"ד (ויקרא א') מן הבקר ומן הצאן תקריבו כנסתי לי גם כסף וזהב אלו דברי תורה שנאמר (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב וסגלת המלכים שנאמר (משלי ח') בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו והמדינות אלו תלמידי חכמים שמדיינין בהלכה עשיתי לי שרים ושרות אלו התוספתות (משוררים זכרים משוררות נקבות) ותענוגות אלו האגדות שהן ענוגי של מקרא שדה ושדות דיינין זכרים ודיינות נקבות: ב ר' יהושע בן לוי פתר קרייה בישראל בכניסתן לארץ הגדלתי מעשי (במדבר ט"ו) כי תבואו אל ארץ מושבותיכם ועשיתם אשה לה' בניתי לי בתים (דברים ו') ובתים מלאים כל טוב נטעתי לי כרמים (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת עשיתי לי גנות ופרדסים אדריאנוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנינא כתיב בתורה (שם ח') ארץ אשר לא במסכנות וגו' יכול את מייתי לי תלת מילין דאנא שאיל אמר ליה ומה אינון אמר ליה פלפלין ופוסיאנין ומטקסא אייתי פלפלין מן נצחנה ופוסיאנין מן ציידן ומאן דאמר מן עכברין ומטקסא מן גוש חלב עשיתי לי ברכות מים שנאמר (שם) ארץ נחלי מים להשקות מהם יער צומח עצים אמר רבי לוי אפילו קנים של חצים לא חסרה ארץ ישראל קניתי עבדים ושפחות (שמות י"ב) וגם ערב רב וגו' ובני בית היה לי אלו הגבעונים שעשאן יהושע חוטבי עצים ושואבי מים שנאמר (יהושע ט') ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי (במדבר לב) ומקנה רב היה וגו' כנסתי לי גם כסף וזהב שנאמר (תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות זו ביזת עוג וביזת מדין עשיתי לי שרים ושרות משוררים זכרים ומשוררות נקבות ותענוגות בני האדם זה ענוגן של ישראל שדה ושדות תפנוקין ותפנוקיין: א (ט) וגדלתי והוספתי מכל אשר היו לפני בירושלים וכי מה היה לפניו בירושלים לא דוד אביו היה ארבעה נקראו מנה בן פרס און בן פלת בנו צפור בנו בעור וחזקיה ושנים נקראו מנה בן מנה בן עקיש ושלמה אף חכמתי עמדה לי אמר רבי אחא אמר שלמה כל תורה שלמדתי בזקנתי פסטירין באף נתקיימת בי: א (י) וכל אשר שאלו עיני וגו' לא מנעתי את לבי מכל שמחה זו שמחת העושר כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי מאן דאמר קודיה מאן דאמר קשרתיה ד"א וכל אשר שאלו עיני בנשים לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה זו שמחת הנשים כי לבי שמח מכל עמלי זו הפרשת חלה ומאן דאמר זו הפרשת נסכים: א (יא) ופניתי אני לראות חכמה ופניתי ופיניתי כספל הזה שנתמלא בשעתו ונשפך בשעתו כך למד שלמה תורה בשעתו ושכחה בשעתו לראות חכמה והוללות וסכלות ר' חנינא בר פפא ור' סימון ר' חנינא בר פפא אומר הוללות זו הוללה של מלכות וסכלות זו הטרחות ר' סימון אומר הוללות זו הוללה של מינות וסכלות זו הטפשות כי מה האדם שיבא אחרי המלך וגו' אם יאמר לך אדם יכול אני לעמוד על משתיתו של עולם אמור לו אחרי המלך ב"ו אי אתה יכול לעמוד אחר ממ"ה הקדוש ברוך הוא אתה יכול לעמוד ר' נחמן אמר תרתי לחרישת הקנים שאין אדם יכול להכנס לתוכה מה עשה פיקח אחד כיסח ונכנס כיסח ונכנס דרך הכיסוח ויצא דרך הכיסוח ר"נ אמר חורי לפלטין גדולה שהיה לו פתחים הרבה וכל מי שנכנס לתוכה טועה היה שם פיקח אחד נכנס ונטל פקיעת גמי וקשרה נגד הפתח הכל נכנסין אצל הפקעת ויוצאין דרך הפקעת א"ר שמעון בן יוחאי מלה"ד למלך ב"ו שבנה פלטין וכל העוברים ושבים נכנסים לתוכו ואמרו אלו היו עמודיה גבוהים היתה נאה אילו היו כותליה גבוהים היתה נאה אלו היתה תקרתה גבוה היתה נאה שמא יבא איש ויאמר אילו היו לי שלשה ידים או שלשה עינים או ג' אזנים או ג' רגלים הייתי נאה ת"ל את אשר כבר עשוהו אין כתיב כאן עשהו אלא עשוהו כביכול הקב"ה ובית דינו עשאוהו נמנים על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על תיקונך ואם תאמר שתי רשויות הן והלא כבר נאמר (דברים ל"ב) הוא עשך ויכוננך א"ר לוי בר חיתא מלך ב"ו בונה פלטין אם נתן ביבה על פתחה אינה נאה ואינה משובחת אלא הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו ואיזה זה זה בית חוטמו והוא נואו והוא שבחו א"ר יצחק בר מריון כתיב (בראשית ב') ויצר ה' אלהים את האדם מה ת"ל אשר יצר אלא הצור הוא צייר נאה כביכול מתגאה בעולמו ואומר ראו בריה שבראתי וצורה שציירתי ואמר רבי יצחק בר מריון (שם) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם הוא בראן והוא משבחן ומי מגנן בוראן מקלסן מי נותן בהן דופי אלא הם נאים ומשובחים הם שנאמר אלה תולדות השמים והארץ ר' פנחס בשם רבי לוי אמר בהבראם בה"א בראם: א [יג] וראיתי אני שיש יתרון תני בשם רבי מאיר כשם שיש יתרון בין האור לבין החשך כן יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים: א [יד] החכם עיניו בראשו וגו' החכם עיניו בראשו והכסיל עיניו ברגליו אלא עד שהחכם בראשו של ענין הוא יודע מה יש בסופו ר' מאיר הוה צווח לסופיה דמלה רישיה ד"א החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו והכסיל בחשך הולך זה נמרוד וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם: א [טו] ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני וגו' אני נקראתי מלך ונמרוד הרשע נקרא מלך זה מת וזה מת א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה והזהרתי ואמרתי אין אלוה כמוהו בעליונים ובתחתונים ועוד חזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח למה דכיון דישראל נכנסין לידי צרה הן אומרים (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' שמא או"ה אומרים זכור למעשה נמרוד הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל: ב ד"א החכם עיניו בראשו זה משה והכסיל בחשך הולך זה בלעם הרשע וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם ואמרתי אני בלבי וגו' זה נקרא נביא וזה נקרא נביא א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר למה נתתי נפשי על התורה וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח למחר ישראל נכנסין לצרה ואומרים (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו וגו' שמא א"ה אומרים ויזכור ימי עולם בלעם עמו הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל: ג ד"א החכם עיניו בראשו זה דוד מלך ישראל והכסיל בחשך הולך זה נבוכדנצר הרשע וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח זה בנה בהמ"ק ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה א"כ ולמה חכמתי אני אז יותר למה נתתי נפשי על בנין בין המקדש וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם הכל נשכח מחר שלמה עומד ובונה בית המקדש ואומר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דויד עבדך שמא אויל מרודך עומד ואומר זכרה לחסדי נבוכדנצר עבדך הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל: ד ד"א החכם עיניו בראשו זה שלקח חטים לשלש שנים והכסיל בחשך הולך זה שלקח חטים לשנה אחת וידעתי גם אני וגו' וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' זה אוכל וזה אוכל א"כ למה חכמתי אני אז יותר למה משכנית מאניי מן קייטא לאמטי לי מזונין וחזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם וגו' הכל נשכח למחר שנת בצורת באה זה אוכל ביוקר וזה אוכל בזול הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל: ה ד"א החכם עיניו בראשו זה ת"ח שהוא רגיל במשנתו וידעתי גם אני וגו' וחזרתי ואמרתי אני בלבי וגו' זה נקרא ר' וזה נקרא ר' זה חכם וזה חכם זה עוטף בטליתו וזה עוטף בטליתו א"כ למה חכמתי אז יותר למה נתתי נפשי על תורתי וחזרתי ואמרתי אין זכרון לחכם עם הכסיל למחר שניהם נכנסין לבית הוועד או למקום אחר ושואלין זה את זה זה נשאל ומשיב וזה נשאל ואינו משיב הה"ד ואיך ימות החכם עם הכסיל א"ר חייא בר נחמיה אם אין התלמיד צריך לומר שמועה משמו של רבו למחר תורתו משתכחת ואיך לא יתן הרב את עצמו על התלמיד מעתה: א (טז) ושנאתי את החיים אימיקנטרון היה כותב לאדריאנוס קיסר א"ל אם למולים את שונא אלו הישמעאלים אם למשמרי שבת את שונא אלו הכותיים הרי אין את שונא אלא האומה הזאת בלבד אלהיה יפרע מאותו האיש גזר אדריאנוס דכל די עבד כן יפרסם גרמיה למלכא דמלכא בעי יתן לית מלה אזל חד ופרסים ית גרמיה אמר ארימין רישיה א"ל למה אמרת כן א"ל דאת פני לההוא גברא מן תלת נסיסין בישין א"ל מה אינון א"ל נפשיה דההוא גברא בעיא מיגס גביה בצפרא וברמשא ולית ליה מה דיתן לה וכן אינתתיה וכן בנוי אמר אדריאנוס הואיל והוא חיי חיין בישין שבוקו ליה וקרא אנפשיה ושנאתי את החיים מעשה בגרגרן אחד שהיה עמל כל ימות השנה ששת ימי המעשה ובשבת לא היה לו מה יאכל מה עשה פעם אחת נתעטף בכלי קורייס שלו ועלה לראש הגג ונפל ומת וקרא אנפשיה ושנאתי את החיים ר' הושעיא אתון אמרין ליה דייניך שתיין חמרא בשוקא ולא חמי להון חד זמן נפק ואשכח דיינוי שתן חמרא בשוקא וקרא על נפשיה ושנאתי אני את החיים ודמך ליה בשלמא ר' הונא אמר ויהי האדם לנפש חיה ועשאו מכורן עבד בפני עצמו דאין לא לעי לא אכיל על דעתיה דרבי הונא דאמר רבי הונא נתנני ה' בידי לא אוכל קום דאין לא לעי ביממא לא קאים בליליא: א (יז) ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש וגו' ר' מאיר הוה כתבן טב מובחר והוה לעי תלת סלעין כל שבת והוה אכיל ושתי בחדא ומתכסי בחדא ומפרנס אוחרתא לרבנן אמרין ליה תלמידוי רבי בנך מה את עביד עליהון אמר לון אין הוון צדיקים כההוא דאמר דוד ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ואם לאו מה אני מניח את שלי לאויבי המקום לכן אמר שלמה ומי יודע החכם יהיה או סכל וגו': א (כ) וסבותי אני ליאש את לבי מליגע וחזרתי ואמרתי כשם שיגעו אחרים לי כך אני יגע לאחרים אדריאנוס שחיק עצמות הוה עבר באילין שבילי דטבריא וחמא חד סבא קאים חצד חצובין למינצב נציבין אמר ליה סבא סבא בר כמה שנין את יומא דין אמר ליה בר מאה שנין אמר ליה ואת בר מאה שנין קאים חצד חצובין למינצב נציבין סבור את דאת אכיל מנהון אמר ליה אין זכיתי אכלית ואין לאו כשם שיגעו לי אבהתי כך אני יגע לבני אמר ליה בחייך אין זכית ואכיל מנהון תהא מודע לי לסוף יומין עבדין תאיניא אמר הא ענתה נודע למלכא מה עבד מלא קרטילא תאינין וסלק קם על תרע פלטין אמרין ליה מה עיסקך אמר לון איזלון ואמרון למלכא סבא יהודאי דעברת עלוי בעי מישאל בשלומך אזלין אמרין למלכא חד סב יהודאי בעי מישאל בשלומך אמר לון יעלין יתיה כיון דעל אמר ליה מה עיסקך אמר ליה אנא סבא דעברת עלי ואנא חצב חצובין למינצב נציבין ואמרת לי אין זכית ואכיל מנהון תהא מודע לי הא זכיתי ואכלית מנהון והלין תאינייא מן פיריהון אמר אדריאנוס בההיא ענתה קלוונין אנא דתתפנו הדין קרטילא ותימלון יתיה ליה דינרין אמרין ליה עבדוהי כל מוקרא תיקרינה להדין סבא יהודאי אמר לון ברייה אוקריה ואנא לא מוקר ליה אינתתיה דמגירא הות ברת פחין אמרה לבעלה בר קיבליי בר קיבליי חמי דהדא מלכא רחימא תינין ומפרגא בדינרין מה עבד מלא מרעיליה תאינין וקם קדם פלטין אמרין ליה מה עיסקך אמר לון דשמעית דמלכא רחמיה תינין ומפרגא בדינרין עלון ואמרין למלכא חד סבא קאים על תרע פלטין טעין מלא מרעיליה תאינין ואמרנו לו מה עיסקך ואמר לנא שמעית דמלכא רחים תינין ומפרגא בדינרין אמר קלוונין אנא דתקימון יתיה על תרע פלטין וכל מאן דעליל ונפיק יהא טריה על אפיה באפתי רמשא פנון יתיה ואזיל לביתיה אמר לאינתתיה כל הדין יקרא אנא שלים ליך אמרה איזילי גליגי לאימיך דהוון אינון תאינין ולא הוון אתרוגים דהוון בשלין ולא פגינן: ב כי יש אדם שעמלו בחכמה וגו' א"ר יודן בר' סימון גדול כחן של נביאים שמדמים את הצורה ליוצרה הה"ד (דניאל ח') ואשמע קול אדם בין אולי וא"ר יודן בר סימון אית קרייה חורן דהוא מחוור יתיר מן דין (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם בחכמה (משלי ד') ה' בחכמה יסד ארץ בדעת בדעתו תהומות נבקעו ובכשרון ר' ברכיה בשם רבי יהודה בר ר' סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו דכתיב (תהלים ל"ג) בדבר ה' שמים נעשו ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו זה דור אנוש ודור המבול גם זה הבל ורעה רבה דכתיב (בראשית ו') וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו': א (כג) כי כל ימיו מכאובים וגו' זה דור המבול שהם מכאיבין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים וכעס ענינו שמכעיסין להקב"ה במעשי ידיהם גם בלילה לא שכב לבו שלא שכב לבו מן העבירות ומניין אף היום שנא' (שם) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ואף הקדוש ברוך הוא הביא עליהם פורענות ביום ובלילה שנאמר (שם ז') ויהי הגשם על הארץ וגו' ד"א גם בלילה לא שכב לבו זה הקב"ה שחשב בלבו להביא עליהם פורענות ביום ובלילה שנאמר (שם) וימח את כל היקום ד"א כי כל ימיו מכאובים אלו הסדומיים שהיו מכאיבין להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים וכעס ענינו שהכעיסו להקב"ה במעשי ידיהם גם בלילה לא שכב לבו להביא עליהם פורענות ביום ובלילה שנאמר (שם י"ט) וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו' ד"א כי כל ימיו מכאובים אלו המצריים שהיו מכאיבים להקדוש ברוך הוא במעשיהם הרעים וכעס ענינו שהכעיסו להקב"ה במעשי ידיהם גם בלילה לא שכב לבו מאחר שהיה אחד מישראל משלים מלאכתו היה אומר לו המצרי עדור לי שתי עדירות ובקע לי שתי בקיעות ד"א גם בלילה לא שכב לבו זה הקדוש ברוך הוא שחשב בלבו להביא עליהם פורענות ביום ופורענות בלילה שנאמר (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וגו': א (כד) אין טוב באדם שיאכל ושתה ר' תנחומא אמר ר' נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן ור' מנחמא ואמרין לה ר' ירמיה ור' מיישא בש"ר שמואל בר רב יצחק כל אכילה ושתיה שנאמר במגילה הזאת בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר א"ר יונה בנין אב שבכולם שנאמר והוא ילונו בעמלו בעולמו בעולם הזה ימי חייו לקבר וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלווין את האדם לקברו אלא אלו תורה ומעשים טובים: א (כה) כי מי יאכל ומי יחוש וגו' אמר שלמה מאן אכיל כמה דאכלית ומאן שתה כמה דשתיתי ומאן עבד כמה דעבדית רבי ירמיה בש"ר שמואל בר רב יצחק נשר גדול היה לו לשלמה והיה רוכב עליו והולך לתדמור במדבר ובא בו ביום אחד הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב' ח') ויבן את תדמור במדבר: א [כו] כי לאדם שטוב לפניו וגו' כי לאדם שטוב לפניו זה אברהם אבינו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה נמרוד ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה אברהם שנאמר (בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים וגו' ד"א כי לאדם שטוב לפניו זה יצחק נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה אבימלך ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה יצחק שנאמר (שם כ"ו) ויזרע יצחק בארץ ההיא ד"א כי לאדם שטוב לפניו זה יעקב נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה לבן ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה יעקב שנא' (שם ל"א) כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ד"א כי לאדם שטוב לפניו אלו ישראל שהיו במצרים נתן חכמה ודעת ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס אלו הכנענים א"ר לוי אפילו טפת שמן לא היה נותן אחד מהם בגריסין שלו ואפילו נשברה ביצתו לא היה טועמה אלא היה מוכרה ועושה אותה דמים כדי שיכנסו ישראל לארץ וימצאו אותה מלאה ברכות ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים אלו ישראל שנא' (במדבר כ"ו) לאלה תחלק הארץ ד"א כי לאדם שטוב לפניו זה חזקיה נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה סנחריב ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה חזקיה שנאמר (ד"ה ב' ל"ב) וינשא לעיני כל הגוים ד"א כי לאדם שטוב לפניו זה מרדכי נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן ולמי נאמר לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי שנאמר (אסתר ח') ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן וגו'. פרשה ג א (א) לכל זמן ועת לכל חפץ זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנא' (בראשית ב') ויניחהו בגן עדן וזמן היה לו שיצא משם שנאמר (שם ג') ויגרש את האדם וגו' זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה שנאמר (שם ז') בא אל התבה וגו' וזמן היה לו לצאת שנאמר (שם ח') צא מן התבה וגו' זמן היה לאברהם שינתן לו המילה שנאמר (שם י"ז) ואתה את בריתי תשמור וזמן היה לבניו להמול מהן שימולו בשני מקומות אחת במצרים ואחת במדבר שנאמר (יהושע ה') כי מולים היו כל העם היוצאים וגו' ועת לכל חפץ תחת השמים זמן היה שתנתן התורה לישראל א"ר ביבי זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים ואיזו זו התורה שנאמר (שמות כ') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: א (ב) עת ללדת ועת למות א"ר ברכיה הרי כל חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת ועת למות מה הוא אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי אף שעת מיתתו נקי עת ללדת ועת למות בשעה שהאשה יושבת על המשבר אינון צווחין לה חייתא ולמה אינון צווחין לה חייתא שהיא מייתה וחייה ולמה אינון צווחין לה מחבלתא דהיא ממשכנא בידוי דמיתה המד"א (שם כ"ב) אם חבול תחבול שלמת רעך וגו' ר' סימון בש"ר נתן דבית גוברין אמר (משלי ל')שאול ועוצר רחם למה נסמך שאול אצל רחם לומר לך מה רחם מוציאין ממנו בקולי קולות אף שאול מוציאין ממנו בקולי קולות: ב ד"א עת ללדת וגו' ואפילו מלאך המות נעשה קטיגור שלה א"ר שמואל בר נחמן על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן וכו' ובשלשה דברים אנשים מתים השרוי בבית המרועע והמהלך בדרך יחידי והמפרש בים הגדול נעשה השטן קטיגורו דא"ר לוי בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג השרוי בבית המרועע והמהלך בדרך יחידי והמפרש בים הגדול ר' שמעון בר אבא בש"ר חנינא כל הדרכים בחזקת סכנה ר' ינאי הוה נפיק לאיסטרטה הוה מפקד גו ביתיה ר' חלבו ור' שמעון בר אבא בש"ר יהושע בן לוי אמר כל החולים בחזקת סכנה ר' נתן כהן אחוי דר' חייא בר אבא הוה מפרש בימא אמר לאחוי צלי עלי אמר ליה ומה נצלי עלך הן דאת קטר לולבך קטר אלפך ואין עללת לבי כנישתא ושמעת קלא דצבורא מצליין למיטרא לא תיסתמך על צלותי ר' יהושע בריה דר' תנחום בר' חייא דכפר אגון הוה באסיא בעא דיפרוש בין חגא לחנוכה אמרה ליה ההיא מטרוניתא באילין יומיא פרשין ולא שמע למילה ואיתחמיה ליה אבוהו בחילמא אמר ברי בלא קבורה וגם קבורה לא היתה לו ולא שמע לא למילוי דדין ולא למילוי דדין וכן הות ליה: ג ד"א עת ללדת מעת ללדת היא עת למות משעה שאדם נולד הוא נגזר עליו כמה שנים יחיה אם זכה הוא משלים את שנותיו אם לאו פוחתין לו מהם דכתיב (משלי י') יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה כך דברי ר' עקיבא ורבנן אמרין אם זכה מוסיפין לו על שנותיו אם לאו פוחתין לו משנותיו אם זכה מוסיפין לו שנא' (ישעיה ל"ח) הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה אמר להון משלו מוסיפין תדע דהא כתיב (מלכים א' י"ג) הנה בן נולד לבית דוד יאשיה שמו וגו' ועדיין לא בא מנשה לעולם אמר להון מי כתיב הנה בן נולד לבית דוד משל חזקיהו לא נאמר כן אלא לבית דוד בן משאר מלכות בית דוד ודא מסייע למה דאמרינן חכימיא רבנן מעשה באחד מגדולי צפורי שבאתה לו מילה ועלו אנשי עין תאנה לכבדו ועלה עמהם ר"ש בן חלפתא כד אתון לפילן אשכחון קל טלייא קיימין מדחכין קומי חדא דרתא חמן לרבי שמעון בן חלפתא עולין ויאה אמרון לית את זיע מן הכא עד דאת מרקיד לן ציבחר אמר לון לית דא מן דידי דאנא גבר סב וזעף לון ולא איזדעזעו ולא איתכנעון תלה אפוי וחמא הדא דרתא הפיכא אמר לון אניסון אבתרי מה דאנא אמר לכון איזלון אמר להדין מרא דהדא דרתא אין דמיך יתעיר דרישיה דחטייה חלי וסופיה מריר מן קל מיליהון איתעיר מרא דהדא דרתא ונפק ליה ורבע ליה על ריגליה אמר רבי אנא בעי מינך לא תסתכל למיליהון דאינון טליין ושטיין א"ל מה נעביד לך וגזירתא גזירא ברם תלי אנא לך עד זמן דתפיק כל מה דאית לך בדרתא כיון דאפיק כל מה דאית ליה בדרתא סליקת ההיא דרתא ונחתת לה אזלין למקיימה מצותא דגזירתא והוה אבוי דמיינוקא משקי לון חמר עתיק ואמר שתון מן הדין חמרא טבא דאנא רחיץ במאריה דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה וענו בתריה כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה מן קל מיליהון נפק ר"ש בן חלפתא בחשיכתא ופגע ביה שליחהון דברייתא א"ל מן בגין דאתון רחצין על עובדיכון טביא אתון נפקין על שעה דלא שעה אמר לו את מאן את אמר לו אנא שליחהון דברייתא אמר לו ולמה אפיך בישין אמר מן קל מיליא קשיאתא דאנא שמע מן ברייתא בכל יום א"ל ומה אינון א"ל הדין מיינוקא דגזרתון יומא דין פתקיה גבי דאינסב יתיה מן הכא לתלתין יומין והוה אבוי משקי לכון ואמר אישתון חמר טב דאנא רחיץ במארי דשמיא מיניה אנא משקי לכון במשתותיה ושמעית ועצבית דצלותהון מבטלה יתיה א"ל חייך דאת מחמי לי פיטקי אמר לית אנא שליט על דידך ולא על דלחברך א"ל למה אמר דבכל יום ויום אתון עמלין בתורה ובמצות ועושין צדקות והקב"ה מוסיף ימים על ימיכם אמר ליה יהא רעוא מקמיה קוב"ה היך מה דלית את שליט על פיטקינן כך לא יהא לך רשו לעבור על מילנן ובעין רחמי מן שמיא וחיי מינוקא א"ר עקיבא מה לנו המעשה אין לי המעשה אלא מקרא מלא (שמות כ"ג) את מספר ימיך אמלא שהרי משה כמה מצות עשה וכמה צדקות ובסוף נאמר לו (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות הוי עת ללדת ד"א עת ללדת ועת למות משנולד אדם הקב"ה מצפה לו שישא אשה עד כ' שנה הגיע לכ' ולא נשא אשה הקדוש ברוך הוא אומר לו עת ללדת הוא לך ולא רצית אין זו אלא עת למות אית דאמרי מה דיקליה ידבה ציבחר עת לטעת בשעת שלום ועת לעקר נטוע בשעת מלחמה: א [ג] עת להרוג בשעת מלחמה ועת לרפוא בשעת שלום עת לפרוץ בשעת מלחמה ועת לבנות בשעת שלום: א [ד] עת לבכות בשעת האבל ועת לשחוק אחר האבל עת ספוד בשעת האבל ועת רקוד אחר האבל: א (ה) עת להשליך אבנים בשעה שאשתך טהורה ועת כנוס אבנים בשעה שאשתך טמאה עת לחבוק אם ראית כת של צדיקים עומדים עמוד וחבק ונשק וגפפם ועת לרחוק מחבק אם ראית כת של רשעים רחק מהם ומכיוצא בהן: א (ו) עת לבקש בשעת שלום ועת לאבד בשעת מלחמה עת לשמור בשעה טובה ועת להשליך בשעה רעה עובדא הוה בחד פרגמטוטים דהוה אזיל פריש בימא הוא ובריה והוה אייתי גביה קובין דנרין יהיב ליה מותביהון באפלה שמע קלהון דנווטיא אמרין כד עללין אנא לפילגוס אנן קטלין לון ומשליכין לון לימא ונסבין הדין מודליה דדינרין מיניה מה עבד ההוא גברא עבד גרמיה מצהיב עם בריה ונסב יתהון ורמא יתהון לימא כיון דעלון לון למדינתא אזל וקביל עליהון גבי אנטיפוטא דקסרין ואייתינון בבי אסירי ואזדון וחייבהון ליתן ליה מודליה דדינרין אמרין ליה מנן את הכא דיינא לן דחייבין אמר לון משלמה מלך ישראל דכתיב עת להשליך וגו': א (ז) עת לקרוע בשעת מלחמה ועת לתפור בשעת שלום עת לחשות ועת לדבר אינתתיה דרבי מנא דמכת בצפורין סליק רבי אבון לגביה למיחמיה ליה אפין אמר ליה לית מארי משגח אמר לן הדא מילה דאוריתא אמר ליה הא מטה ענתה דאוריתא דמחשי מתעלייה למשתקה: א (ח) עת לאהוב בשעת שלום ועת לשנוא בשעת מלחמה עת מלחמה בשעת מלחמה ועת שלום בשלום: ב ר' יהושע דסכנין פתר קרייא בישראל עת ללדת ועת למות אמר הקדוש ברוך הוא לשעה קלה הייתי אני מילדת לבני דכתיב (יחזקאל ט"ו) ומולדותיך ביום הולדת ועת למות דכתיב (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה וגו' ועת לטעת שנא' (עמוס ט') ונטעתים על אדמתם ועת לעקור נטוע דכתיב (דברים כט) ויתשם ה' מעל אדמתם עת להרוג דכתיב (איכה ב') ויהרוג כל מחמדי עין ועת לרפוא דכתיב (ירמיה ל"ג) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא וגו' עת לפרוץ דכתיב (עמוס ד') ופרצים תצאנה אשה נגדה ועת לבנות דכתיב (שם ט') ובניתיה כימי עולם עת לבכות דכתיב (איכה א') בכה תבכה בלילה ועת לשחוק דכתיב (תהלים קט"ו) אז ימלא שחוק פינו וגו' עת ספוד דכתיב (ישעיה כ"ב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ועת רקוד דכתיב (זכריה ח') ורחובות העיר ימלאו וגו' עת להשליך אבנים דכתיב (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש ועת כנוס אבנים דכתיב (ישעיה כ"ח) הנני יסד בציון אבן וגו' עת לחבוק שנאמר (שיר ב') וימינו תחבקני ועת לרחוק מחבק שנאמר (ישעיה ו') ורחק ה' את האדם עת לבקש דכתיב (דברים ד') ובקשתם משם את ה' אלהיך ועת לאבד דכתיב (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהרה עת לשמור דכתיב (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ועת להשליך דכתיב (דברים כ"ט) וישליכם אל ארץ אחרת וגו' עת לקרוע דכתיב (שמואל א' טו) קרע ה' את ממלכות ישראל ועת לתפור דכתיב (יחזקאל לז) והיו לאחדים בידך וגו' עת לחשות דכתיב (ישעיה מב) החשיתי מעולם וגו' ועת לדבר דכתיב (ישעיה מ') דברו על לב ירושלים וגו' עת לאהוב דכתיב (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' ועת לשנוא דכתיב (ירמיה י"ב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה עת מלחמה דכתיב (ישעיה ס"ג) ויהפך להם לאויב וגו' ועת שלום דכתיב (שם ס"ו) הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו': א [ט] מה יתרון העושה וגו' אמר שלמה הואיל ועתים עתים הן לכל מה מהני אומנה באומנותיה וכשירא בכשרותיה ד"א מה יתרון כל אינש ואינש לא מתרין אלא עם בעלי אומנותיה א"ר יצחק בר' מריון (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה (שצדיק באמונתו יחיה) אפילו צדיק חי העולמים מאמונתו הוא חיה אמר הקב"ה בתחלה הרגתי בכורי מצרים שנאמר (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה וגו' אף כל בכור אשר יולד לך תהא מקדישו לי שנאמר (שמות י"ג) קדש לי כל בכור תהא מקדש לי הבכורות באמונתי הוי וצדיק באמונתו יחיה ר' פנחס בש"ר ראובן משל לה"ד למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים וגזר מלכא גזירתא ואמר כל אינש ואינש ייטי ליה מה דירבע אית דאייתי טפוטין ואית דאייתי פסתיין ואית דאייתי סטרומטין ואית דאייתי נמורקין ואית דאייתי כורסוון ואית דאייתי קיסין ואית דאייתי אבנין אדיק מלכא ואמר כל אינש ואינש ירבע על מה דאייתי אותן שהיו יושבין על העצים ועל האבנים היו מתרעמין על המלך ואומרים כך היא כבודו של מלך שנהיה יושבין על העצים ועל האבנים כששמע המלך אמר להם לא דייכם שניוולתם פלטין באבנים ובעצים שעמדה לי בכמה יציאות אלא מחציפין אתם וקושרין עלי קטיגוריא יקרכון לא עביד אלא אתון לגרמיכון כך לעתיד לבא הרשעים נידונין לגיהנם והן מתרעמין על הקדוש ברוך הוא הרי שהיינו מצפין לישועתו של הקדוש ברוך הוא וכך יהיה עלינו אומר להם הקב"ה בעולם שהייתם בו לא בעלי מחלוקת ולשון הרע וכל רעות הייתם ולא בעלי מריבות וחמסים אתם הייתם הדא הוא דכתיב (ישעיה נ) הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות לפיכך אתם הולכים באור אשכם ובזיקות בערתם ושמא תאמרו מידי היתה זאת לכם לאו אלא אתם עשיתם אתם לעצמכם לפיכך למעצבה תשכבון מידכם היתה זאת לכם רשב"ל הוה לעי באורייתא כל צרכיה בהדא אליסס דטבריא והוה פיילדה נהיג מעתיד ליה חד משקויי דמים בכל יום והוה עליל משלהי משלהי ונסיב ביה ושתי ליה חד זמן על ויתיב גביה ועביד עימיה אויר קליל א"ל ר' נהור את דהוינא אנא ואת אזלין לכנשתא כחדא את זכית וההוא גברא לא זכי צלי עלי דיהוו חולקי עמך לעלמא דאתי א"ל ומה נצלי עלך דנהוי לך דאתת עם בני אומנותך דכל אינש ואינש לא משרין אלא עם בעלי אומנותיה: א (י) ראיתי את הענין א"ר איבו זה שיפוטו של ממון דאמר ר' יודן בש"ר איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו אלא אם אית ליה מאה בעי דיעבדון תרתי מאה ומאן דאית ליה תרתי מאה בעי דיעבדון ארבעה לענות בו ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי אם זכה אותו אדם ועשה מממונו מצות ומתפלל ונענה בו המד"א (בראשית כ"ט) וענתה בי צדקתי וגו' ואם לאו הוא עונה בו ומקטרגו דכתיב (דברים י"ט) לענות בו סרה ר' יוחנן אמר זה שיפוטו של גזל דאמר רשב"ל בש"ר יוחנן משל לסאה מלאה עונות מי הוא מקטרג ראשון שבכולן גזל דאמר ר' הונא בש"ר יוחנן (עמוס ט') ובצעם בראש כלם ר' פנחס בש"ר יוחנן לפי שהיו בענין עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים אין לך קשה שבכולן אלא גזל רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכולן לא חתם אלא בגזל דכתיב (יחזקאל כ"ב) והנה הכיתי כפי אל בצעך וגו' ר' חוניא פתר קרייה בנביאים ובכתובים שאלו זכו ישראל לא היו קורין אלא חמשה חומשי תורה חמשה ספרים בלבד וכלום ניתנו להם נביאים וכתובים אלא שיהיו יגעין בהם ובתורה ועושים מצות וצדקות כדי לקבל עליהם שכר טוב רבנן אמרין אף על פי כן לענות בו מקבלין עליהם שכר כחמשה ספרי תורה ר' אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם לומד תורה ושכחה רבנן דתמן בש"ר יצחק דהכא ור' טוביה בש"ר יצחק לטובתו אדם לומד תורה ושכח שאלו היה אדם לומד תורה ולא שכח היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו אלא מתוך שאדם לומד תורה ומשכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו בדברי תורה ורבנן אמרין זה שיפוטו של גזל תדע שהוא כן שהרי דורות הראשונים ע"י שהיו עסוקין ושטופין בגזל המד"א (איוב כ"ד) גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו ראה כי נמחו במים מן העולם אבל שבט ראובן וגד שהרחיקו עצמן מן הגזל לפיכך נתן להם הקב"ה נחלה במקום שאין בו גזל שנאמר (במדבר ל"ב) והנה המקום מקום מקנה וכן ממהיר ששה עשר מיל על ששה עשר מיל: א [יא] את הכל עשה יפה בעתו א"ר תנחומא בעונתו נברא העולם לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא שנא' את הכל עשה יפה בעתו א"ר אבהו מכאן שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי ר' אלעזר אומר זה הפתח פתוח עד התהום שנא' (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד אילו אחר אמר את הכל עשה יפה בעתו הייתי אומר זה שלא אכל פרוסה מימיו הוא אומר את הכל עשה יפה בעתו אלא שלמה לפי שכתוב בו (מלכים א' ד') ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת וגו' לזה נאה לומר את הכל עשה יפה בעתו ד"א אילו אחר אמר הבל הבלים אמר קהלת וגו' הייתי אומר זה שלא קנה לו ב' פרוטות מימיו הוא פירת בממונו של עולם ואומר הבל הבלים אלא זה שלמה שכתוב בו ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים ולא היו נגנבות שהיו אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות ומשקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו שנאמר (שם י') אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה לזה נאה לומר הבל הבלים למה אמר הבל הבלים ראה העולם והעתיד להיות בסופו ואילו אחר אמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין הייתי אומר שמא זה שלא שלט על שתי זבובים מימיו הוא אמר (דניאל ד') וכל דיירי ארעא כלא חשיבין יותר שהיה נבוכדנצר הרשע ששלט בעולם כולו שנאמר (ירמיה כ"ח) וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו מן מה שכתוב (דניאל ב') ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון לזה נאה לומר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וגו' אילו אחר אמר זה הפסוק מן חכמי האומות (שמות י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים הייתי אומר זה שאינו יודע ודאי של עבודת כוכבים אומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים אלא זה יתרו שאמר עתה ידעתי כי גדול וגו' שעבד עבודת כוכבים הרבה דתני ר' ישמעאל לא הניח רעואל זה יתרו עבודת כוכבים בעולם שלא יחזיר עליה ועבדה דכתיב (שמואל א' ד') אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אלה הם האלהים וגו' וחזר ואמר מכל האלהים ולבסוף נתגייר והודה להקב"ה לזה נאה לומר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו' שב בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא וקבלו וקבעו לישראל לדורות ואלו עמד אחר נביא וחכם לומר (דברים ל"ב) הצור תמים פעלו וגו' אלא משה רבינו לפי שכתוב בו (תהלים ק"ג) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו לזה נאה לומר הצור תמים אלו אדם אחר בא והתוכח את ישראל הייתי אומר אדם שאכל ושתה מהן ונהנה מהן מוכיחן אלא משה שכתוב בו (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו' לזה נאה להוכיחן לישראל הה"ד (דברים א') אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן וגו': ב ד"א את הכל עשה יפה בעתו ר' בון אמר בה תרתי שיטי ר' בון אמר היה ראוי אברהם להבראות קודם אדם הראשון אלא אמר הקב"ה אם אברא תחלה את אברהם שאם יקלקל אין מי יבוא ויתקן אחריו אלא הריני בורא אדם ואם יקלקל זה יבא אברהם אחריו ויתקן ר' בון אמר חורי כתיב (יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים הוא ראוי היה אברהם להבראות תחלה שנאמר האדם הגדול בענקים הוא ולמה קורא גדול שהיה ראוי להבראות תחלה אלא אמר הקדוש ברוך הוא אם אני בורא אותו תחלה שאם יקלקל אין מי יבא אחריו ויתקן אלא הרי אני בורא אדם הראשון תחלה ואם יקלקל יבא אברהם ויתקן אחריו א"ר אבא בר כהנא יש מושלין משל למה"ד לאחד שהיה לו שפעת קורייה בתוך דירתו וביתו איכן הוא נותנה לא באמצע הטרקלין כדי שתהיה סובלת קורות שלפניה וקורות של אחריה כך מפני מה ברא הקב"ה לאברהם אבינו באמצע כדי שיסבול הדורות שלפניו והדורות הבאים אחריו א"ר לוי מכניסין את המתוקנת לביתה של המקולקלת ואין מכניסין המקולקלת לביתה של המתוקנת א"ר יהודה בר' סימון ראוי היה אדם הראשון שתנתן התורה על ידו שנאמר (בראשית ד') זה ספר תולדות אדם אמר הקדוש ברוך הוא אדם יציר כפי ואיני נותן לו תורה ויהא לעי בה חזר ואמר מה אם שש מצות נתנו לו ולא היה יכול לעמוד בהן ולשמרן אלו נתתי לו שש מאות ושלש עשרה מצות רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת עאכ"ו שלא יעמוד בהם לכך כתיב ויאמר לאדם לא אדם לאדם איני נותנן ולמי אני נותנן לבניו א"ר יעקב דכפר חנן ראוי היה אדם הראשון שיעמדו ממנו שנים עשר שבטים דכתיב (בראשית ב') זה ספר תולדות אדם ז' שבעה ה' חמשה שנים עשר שבטים הרי מנין ז"ה תולדות אדם אמר הקב"ה אדם יציר כפי ואיני נותן לו י"ב שבטים חזר ואמר ומה שני בנים נתתי לו ועמד אחד מהן והרג לאחיו אילו נתתי לו שנים עשר בנים עאכ"ו ולכך כתיב ויאמר לאדם לא אדם איני נותנן לאדם ולמי אני נותנן ליעקב הצדיק א"ר יצחק ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתנתן להם תורה מיד אלא אמר הקדוש ברוך הוא עדיין לא בא זיוון של בני משעבוד טיט ולבנים יצאו ואין יכולין לקבל תורה מיד מלה"ד למלך שעמד בנו מחליו ואמרו לו ילך בנך לאיסכולי שלו אמר עדיין לא בא זיוו של בני ואתה אומר ילך בנך לאיסכולי שלו אלא יתעדן בני שנים ושלשה ירחים במאכל ובמשתה ויבריא ואחר כך ילך לאיסכולי שלו כך אמר הקב"ה עדיין לא בא זיוון של בני משעבוד טיט ולבנים יצאו ואני נותן להם את התורה אלא יתעדנו בני ב' וג' חדשים במן ובאר ושלו ואח"כ אני נותן להם את התורה אימתי בחדש השלישי וא"ר ביבי ור' איבו ור' הונא בש"ר יצחק בר מריון ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שיכנסו לארץ מיד אלא שהיו ישנות מימי נח האילנות אמר הקדוש ברוך הוא מה אני מכניס את ישראל לחרבה אלא הריני מקיפן דרך המדבר ארבעים שנה כדי שיעמדו הכנענים ויקיצו ישנות ויטעו חדשות כדי שיכנסו לארץ וימצאו אותה מליאה ברכות רבי אומר אפילו לדבר עבירה יפה בעתו: ג ד"א את הכל עשה יפה בעתו רבי ברכיה אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר מחלוקת שהיתה בין רחבעם וירבעם בין דוד ושבע בן בכרי ראויה היתה להיות אלא אמר הקדוש ברוך הוא עדיין לא נבנה ב"ה ואני מכניס מחלוקת במלכות בית דוד אלא יבנה בית המקדש ואח"כ מה דהוי בסופא הוי (רבי אומר אפילו לדבר עבירה יפה בעתו) ר' בנימין בשם רבי לוי אמר גם את העולם נתן בלבם אהבת עולם נתן בלבם אמר רבי יונתן פחדתו של מלאך המות נתן בלבם נחמיה בריה דר' שמואל בר נחמן אמר והנה טוב מאד והנה טוב זה אדם והנה טוב זה יצר טוב מאד זה יצר הרע וכי יצר הרע טוב מאד אלא ללמדך שאילולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים שכן שלמה אומר כי היא קנאת איש מרעהו ר' ברכיה ורבי אבהו בש"ר יונתן אמר גם את העולם נתן בלבם אהבת עולם נתן בלבם אהבת תינוקות נתן בלבם מלה"ד למלך שהיו לו ב' בנים אחד גדול ואחד קטן הגדול מכבד והקטן מטנף אעפ"כ הוא אוהב את הקטן יותר מן הגדול א"ר אחווה בריה דר' זירא העולם הועלם מהם שם המפורש משל למלך שעשה סעודה זימן אורחים משאכלו ושתו אמרו לו תן לנו חרבות ורמחים ונשחק בהם נתן להם שבישתא דהדס והכו אלו את אלו ופצעו אלו את אלו אמר המלך ומה אני נתתי לכם שבישותה של הדס כך עשיתם אלו נתתי לכם חרבות ורמחים עאכ"ו כך אמר הקב"ה ומה אם שעה שהעלמתי מהם שם המפורש הם הורגים בכינוי אלו נתתי וגליתי להם שם המפורש עאכ"ו עובדא הוה בחד אינתא פרסייא דאקלת ברה בחדא מילה מן שמא מפרשא שמעה שמואל אמר זיל אתקין ליה תכריכין ר' חנינא הוה בידו שם המפורש כד אתי מידמך אמר אית הכא בר נש דמימסור ליה אמרין אית הכא עניני בר נחשון שלח בתריה ואתא ועלל בריה ואיטמר תחות ערסא כד אתי מימסור עטוש ההוא ינוקא אמר אבוי פוק לך מן תמן את לא זכית למישמע ודין לא זכה למיקבלה חד אסייא בציפורי הוה בידו שם המפורש כד בעא למידמך אמרין אית הכא בר נש דמימסור ליה אמרין אית הכא רבי פנחס בר חמא שלח בתריה ואתא ושאיל יתיה ואמר ליה נסיבת מן יהודאי כלום מן יומיך אמר ליה נסיבית מעשר ולא קבל עליה מימסר ליה מימסר אמר דילמא תבע גבי בר נש כלום ולא יהיב ליה וכעס עלוי וקטל ליה תנא אין מוסרין את השם לכל אדם ולא לעומד בחצי ימיו אלא למי שיצאו רוב שניו ואין מוסרין אותו אלא מעומד ואין מוסרין אותו אלא במקום טהור ועל המים בראשונה היו מוסרין אותו לכל אדם וכשרבו הפושעים התקינו שלא יהו מוסרין אותו אלא לצנועים שבכהונה והצנועין שבכהונה היו מבליעין אותו בתוך נעימת הכהנים א"ר טרפון פעם אחת עליתי עם שמשון אחי אמא על הדוכן והטיתי אזני כלפי כהן גדול והבליעו בתוך נעימת הכהנים וא"ר טרפון פעם אחת שמעתי ונפלתי על פני הקרובים שכשהם שומעין אותו נופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אלו ואלו לא היו זזין משם עד שעה שנתעלם מהם שנאמר (שמות ג') זה שמי לעולם לעלם כתיב וכל כך למה מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף: א [יב] ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו וגם כל האדם שיאכל ושתה וגו' ר' תנחומא אמר ר' נחמן בריה דרב שמואל בר נחמן ר' מנחמא ואמרי ליה ר' ירמיה ור' מיאשה בש"ר שמואל בר רב יצחק כל אכילה ושתיה שנאמר במגלה הזאת בתורה ובמעשים טובים הכתוב מדבר א"ר יונה בנין אב שבכולן שנאמר והוא ילונו בעמלו בעולמו בעוה"ז ימי חייו לקבר וכי יש מאכל ומשתה בקבר שמלוין את האדם לקברו אלא אלו תורה ומע"ט שעושה האדם: א (יד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם וגו' א"ר יהודה בר' סימון ראוי היה אדם הראשון שיהיה חי וקים לעולם ומפני מה נקנסה עליו מיתה אלא והאלהים עשה שייראו מלפניו א"ר אלעזר מתחלת ברייתו של עולם נאמר (בראשית א') יקוו המים מתחת השמים וכל כך למה ותראה היבשה ומפני מה כתיב (עמוס ט') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו ב' פעמים אחד בדור המבול ואחד בדור הפלגה אלא והאלהים עשה שייראו מלפניו אמר ריש לקיש כתיב (דברים י"ג) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו אבל הצדיקים מוסיפין עליו ואין גורעין ממנו אמר רבי יוסי ברבי חנינא מכאן שאין הבמה ניתרת אלא על ידי נביא ואליהו עומד ומקריב בראש הכרמל א"ר שמלאי דברויירא אמר ליה (מלכים א' י"ח) ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה א"ר חנינא כתיב (שמואל ב' ו') ונאמן ביתך וממלכתך אימתי (תהלים קל"ב)אם ישמרו בניך בריתי וגו' ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם וגו' א"ר יודן גדולה היא היראה ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה הה"ד והאלהים עשה שייראו מלפניו א"ר ירמיה גדולה היא היראה ששני ספרים שכתב שלמה לא חתמן אלא ביראה הה"ד בספר משלי (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ובסיפרא הדין כתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא רשב"ל הוה עליל מן המתגרה פגע ביה ר' יונתן אמר ליה היך מרי אמר אילין קרייא ומסר ליה ואילין קרייא מקרתה כך גזר הקדוש ברוך הוא על העליונים שיהיו עליונים ועל התחתונים שיהיו תחתונים עמד משה ועשה עליונים תחתונים ותחתונים עליונים הה"ד (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלהים וירד ה' על הר סיני כך גזר הקב"ה על התחתונים שיאכלו וישתו ועל העליונים שלא יאכלו ושלא ישתו עמד אברהם ועשה עליונים אוכלים ושותים הה"ד (בראשית י"ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו וכי אוכלין היו א"ר נתן נראין כאוכלין היו הראשון ראשון מסתלק עמד משה ועשה תחתונים שאין אוכלים ואין שותין הה"ד (שמות כ"ד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה כך גזר הקדוש ברוך הוא על הים שיהא ים ועל היבשה שתהא יבשה עמד משה ועשה ים יבשה הה"ד (שם י"ד) ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה עמד אלישע תלמיד תלמידו ועשה יבשה ים הה"ד (מלכים ב' ג') עשה הנחל הזה גבים גבים וגו' כך גזר הקב"ה שיהיו השמים מקלסין אותו שנאמר (תהלים י"ט) השמים מספרים כבוד אל עמד משה ושיתקן שנאמר (דברים ל"ב) האזינו השמים ואדברה וגו' כך גזר הקדוש ברוך הוא על השמש ועל הירח שיהיו מקלסין אותו שנאמר (תהלים קי"ג) ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה' מהלל כתיב עמד יהושע תלמידו ושיתקן שנאמר (יהושע י') שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון כך גזר הקב"ה על קיץ שיהיה קיץ ועל החורף שיהיה חורף עמד שמואל ועשה קיץ חורף שנאמר (שמואל א' י"ב) הלא קציר חטים היום וגו' עמד אליהו ועשה החורף קיץ שנאמר (מלכים א' י"ז) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי כך גזר הקדוש ברוך הוא על היום שיהא יום ועל הלילה שיהא לילה עמד יעקב אבינו ועשה היום לילה שנאמר (בראשית כ"ח) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ודאי כבה השמש רבנן אמרין השקיע הקב"ה גלגל חמה בלא עונתו ודבר עמו בצינעה משל לאוהבו של מלך שבא אצלו לקיצים והיה המלך נזקק לכל בני המדינה בשבילו אמר כבו הפנסין והנרות כדי שאדבר עם אוהבי בצינעה כך הצניע הקב"ה את השמש שלא בעונתו ודבר עם יעקב אבינו בצינעה עמדו דבורה וברק ועשו לילה יום הה"ד (שופטים ה') ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא וגו' רבי פנחס ור' חלקיה בשם רבי סימון ששה נסים נעשו באותו היום בו ביום באו בו ביום שלחה אחריו ושלח הוא בו ביום עשו מלחמה בו ביום נהרג סיסרא בו ביום חלקו ביזה בו ביום אמרו שירה שנאמר ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא וגו': א [טו] מה שהיה כבר הוא ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר אם אומר לך אדם אפשר שהיה העולם כולו מים במים אמור לו כבר הוא אוקיאנוס כולו מים במים ואשר להיות כבר היה וגו' אם יאמר לך אדם אפשר שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות ים יבשה אמור לו כבר היה לא כך עשהע"ימשה שנאמר (שמות י"ד) ובני ישראל הלכו ביבשה וכתיב ואתה הרם את מטך וגו' וכתיב ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה אם יאמר לך אדם אפשר שאלו לא חטא אדם הראשון שהוא חי וקים לעולם אמור לו כבר הוא הוא אליהו זכור לטוב שלא חטא הוא חי וקים ואשר להיות כבר היה אם יאמר לך אדם אפשר שהקב"ה עתיד להחיות לנו את המתים אמור לו כבר היה כבר החיה לנו את המתים ע"י אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל רבי אחא בש"ר חלפתא כל מה שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשותו ולחדש בעולמו לעתיד לבוא כבר הקדים ועשה מקצת על ידי נביא בעוה"ז אני הוא שעתיד לעשות ים יבשה כבר עשיתי כן בעוה"ז ואתה הרם את מטך וגו' אני הוא שעתיד לפקד עקרות כבר הייתי פוקד ע"י אברהם שנאמר (בראשית כ"א) וה' פקד את שרה וגו' אני הוא שעתיד להחיות מתים כבר החייתי על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל אני הוא שעתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם כבר עשיתי לכם ע"י דניאל שהשתחוה נבוכדנצר לדניאל שנאמר (דניאל ב') באדין נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד אני הוא שעתיד לפקוח עורים לעתיד לבא כבר עשיתי על ידי אלישע שנאמר (מלכים ב' ו') ויפקח ה' את עיני הנער והאלהים יבקש את נרדף רבי הונא בשם רבי יוסי אמר לעולם האלהים יבקש את נרדף את מוצא צדיק רודף את צדיק והאלהים יבקש את נרדף רשע רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף רשע רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף מכל מקום יבקש את נרדף ר' יהודה בר' סימון בש"ר יוסי בר' נהוראי לעולם הקב"ה מבקש דמן של נרדפים מן הרודפים תדע לך שכן הבל נרדף מפני קין ולא בחר הקדוש ברוך הוא אלא בהבל שנאמר (בראשית ד') וישע ה' אל הבל ואל מנחתו נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקב"ה אלא בנח שנאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם שנאמר (נחמיה ט') אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם יצחק נרדף מפני פלשתים ובחר הקב"ה ביצחק שנאמר (בראשית כ"ו) ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך יעקב נרדף מפני עשו ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב שנאמר (תהלים קל"ה) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו יוסף נרדף מפני אחיו ובחר הקב"ה ביוסף שנאמר (שם פ"א) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים משה נרדף מפני פרעה ובחר הקדוש ברוך הוא במשה שנאמר (שם ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו דוד נרדף מפני שאול ובחר הקב"ה בדוד שנאמר (שם ע"ח) ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן שאול נרדף מפני פלשתים ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול שנאמר (שמואל א' י') הראיתם אשר בחר בו ה' ישראל נרדף מפני האומות ובחר הקב"ה בישראל שנאמר (דברים ז') בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה ר' אלעזר בר' יוסי בן זמרא אמר אף בקרבנות כן אמר הקדוש ברוך הוא שור נרדף מפני ארי עז מפני נמר כבש מפני זאב לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים שנאמר (ויקרא כ"ב) שור או כשב או עז וגו': א [טז] ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט וגו' ר' אלעזר ורבי יהושע בן לוי אומרים מקום המשפט שמה הרשע מקום שסנהדרי גדולה יושבין וחותכין דין של ישראל שמה הרשע שנאמר (ירמיה ל"ט) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך מקום שחותכין בו את ההלכות שמה הרשע שם ישבו נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים רב סריס נרגל שראצר רב מג וכל שארית שרי מלך בבל מתלא אמר הן דתלה מרי זיינא קולבי רעיא תלה קולתיה ורוח הקדש צווחת ומקום הצדק שמה הרשע מקום שנא' בו (ישעיה א') צדק ילין בה ועתה מרצחים הא עבידין קטולין שם הרגו את זכריה ואת אוריה ר' יונתן בעא קמיה ר' אחא באיזה מקום הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים אמר לו לא בעזרת נשים ולא בעזרת ישראל אלא בעזרת כהנים ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל בדם איל וצבי כתיב בהם בתורה (ויקרא י"ז) ושפך את דמו וכסהו בעפר אבל זכריה הצדיק לא נהגו בדמו לא כדם איל וצבי אלא שפכוהו על האבנים דכתיב (יחזקאל כ"ד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו וגו' כל כך למה להעלות חמה ולנקום נקם ועל כך כתיב וזכור את בוראיך בימי בחורותיך את מוצא בשעה שעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים רמז הקב"ה לאותו הדם שיהיה תוסס ועולה רנ"ב שנה מן יואש עד צדקיה מה עשו גרפו עליו כל עפר ועשו כל ערמה ולא נח והיה הדם תוסס ומרתיח אמר הקדוש ברוך הוא לדמא הא ענתא דתיגבי דייתיקי דידך כיון שעלה נבוזראדן וחמא יתיה אמרו לון מה טיבו של דם הזה שתוסס כך אמרו לו דם פרים ואילים וכבשים שהיו שוחטין ומקריבין הביא פרים וכבשים ואילים ושחט עליו ולא שתק ולא נח ולא עמד מיד הביאן תלאן בגרדון אמר לון אמרו לי מה טיבי של דם זה ואם לאו אנא מסרק יתכון במסרקא דפרזלא אמרו לו הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידנו נגלה לך אמרו לו כהן ונביא ושופט היה מתנבא עלינו את כל הדברים האלה שאתה עושה עמנו ולא היינו מאמינים בו ועמדנו עליו והרגנוהו על שהיה מוכיחנו מיד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחט עליו ולא נח והיה הדם בוקע ועולה עד שהגיע לקברו של זכריה ועוד הביא סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ושחט עליו ולא נח באותה שעה בא אותו רשע וזעק על דמא ואמר ליה מה טב את ומה דמא דידך יתירא מדמי אילין בעי את דניבד כל אומתך בגינה באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ואמר ומה אם זה רשע בן רשע ואכזרי ועלה להחריב את ביתי נתמלא עליהם רחמים אנכי שכתוב בי (שמות ל"ד) ה' ה' אל רחום וחנון וכתיב בי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו עאכ"ו באותה שעה רמז הקב"ה לאותו דם ונבלע במקומו א"ר יודן שבע עבירות עברו ישראל באותה שעה הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וטמאו את העזרה ויום השבת ויוה"כ היה ר' יהושע פתר קרא במעשה העגל מקום המשפט שמה הרשע מקום שעשה משה מדת הדין שנא' (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער במחנה שמה הרשע שמה כתיב (שם) ויגוף הי את העם וגו' ורוח הקדש צווחת ומקום הצדק שמה הרשע מקום שצדקתים וקראתים אלוהות שנאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם שמה הרשע שם הרשיעו ועשו העגל שנאמר (שמות ל"ב) וישתחוו לו ר' יודה פתר קרא בשטים מקום המשפט שמה הרשע מקום שעשתה מדת הדין בשטים שנאמר (במדבר כ"ה) קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש שמה הרשע שנאמר (שם) ויהיו המתים במגפה עשרים וארבעה אלף ורוח הקדש צווחת ואומרת ומקום הצדק שמה הרשע מקום שצדקתים בקללות של בלעם והפכתים לברכות שנאמר (דברים כ"ג) ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה שמה הרשע שמה הרשיעו וזנו שנא' (במדבר כ"ה) וישב ישראל בשטים ר' לוי ור' יצחק ר' לוי אמר שני דברים ביד ושני דברים בימין שני דברים ביד דכתיב (איוב י"ב) אשר בידו נפש כל חי וגו' וכתיב (דברים ל"ב) ותאחז במשפט ידי ושני דברים בימין שנאמר (שם ל"ג) מימינו אש דת למו וכתיב (תהלים מ"ח) צדק מלאה ימינך א"ר יצחק אמר הקדוש ברוך הוא לנפש נפש כל מה שהחזקתי אותך וצויתי אותך ואמרתי (דברים י"ב) רק חזק לבלתי אכול הדם וגו' והרי יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת ועומדת במדת הדין יוצאה ממדת הדין וחוטאת שנאמר (ויקרא ד') דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה וגו': א [יז] אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלהים ר' חנינא בר פפא אמר צדיק כרשע ישפוט האלהים לסטים עולה לגרדון ור' עקיבא עולה לגרדון ורבי אמר צדיק ביד רשע ישפוט האלהים טורנוסרופוס הרשע דן את ר' עקיבא וכשהרג טרכינוס את לוליאנוס ואת פפוס אחיו בלודקייא אמר להם אין אתם מעמם של חמו"ע ואני מבני בניו של נבוכדנצר יבוא אלהיהם של חמו"ע ויציל אתכם מידי אמרו לו חמו"ע כשרין היו והמלך נבוכדנצר היה מלך הגון וראוי היה לעשות על ידו נס אבל אנו בני אדם חייבין אנו למקום ואתה מלך חייב ואינך ראוי לעשות נס על ידך ואנו מחויבי מיתה אם אתה הורגנו מוטב ואם לאו הרבה אריות ודובים ונחשים ועקרבים יש למקום שבני אדם נהרגין על ידיהם ואם אתה הורגנו אינך חשוב אלא כאחד מהם אלא שהקדוש ברוך הוא עתיד לתבוע דמינו מידך אמרו לא הספיקו לזוז משם עד שבאו עליו דיופלי מרומי והוציאו את מוחו בגזירין (פירוש בבקעיות) כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם לכל חפץ יש עת ולכל עת יש חפץ ועל כל המעשה שם בהדין עלמא מה דאינש בעי הוא עביד ברם תמן דינא וחושבנא: א [יח] אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם על מדברות שהרשעים מדברים בהם בעוה"ז שהם מחרפין ומגדפין בעוה"ז והקב"ה משפיע להם שלום כל כך למה לברם האלהים לברר להם מדת הדין של רשעים ולראות שהם בהמה המה להם לראות ולהראות לעולם שהרשעים נמשלו כבהמה מה הבהמה נידונת בהריגה ואינה באה לחיי העוה"ב אף הרשעים כבהמות נידונין בהריגה ואינן באים לחיי העולם הבא ד"א על דברת בני האדם על מדברות שהצדיקים מדברים בעוה"ז בסיגוף ובתעניות וביסורין וכל כך למה לברם האלהים לברר להם מדת צדקותם ולראות שהם בהמה המה להם לראות ולהראות לאו"ה היאך ישראל נמשכין אחריו כבהמה שנא' (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אלא מה בהמה זו פושטת צוארה לשחיטה כך הצדיקים שנא' (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום וגו' אלא המסורת הזה תהיה בידך כל העושה מצוה סמוך למיתתו דומה שלא היתה מדת צדקתו חסירה כי אם אותה מצוה והשלימה וכל העובר עבירה סמוך למיתתו דומה שלא היתה מדת רשעתו חסירה אלא אותה עבירה והשלימה אלו ואלו הולכין שלימין אלו שלימין במדת צדקם ואלו שלימין במדת רשעם ר' בון ור' יצחק ר' בון אמר אמר הקדוש ברוך הוא לא כשם שהעמדתי נביאים מישראל שהם קרויים אדם שנאמר אדם אתם לא כך העמדתי נביאים לעכו"ם שהם קרויים בהמה שנאמר (יונה ד') ובהמה רבה ור' יצחק אמר: א (יט) כי מקרה בני אדם ומקרה הבהמה לא כשם שמקרה אדם כך מקרה הבהמה אמר הקדוש ברוך הוא לא כשם שגזרתי ואמרתי על האדם (ויקרא י"ב) וביום השמיני ימול בשר ערלתו לא כך גזרתי על הבהמה שנאמר (שם כ"ב) ומיום השמיני והלאה וגו' מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל מהו אין רב נחמן ברבי יצחק אמר עשה לו נוי לתחתיתו שלא יהיה מתבזה כבהמה רבי ינאי ור' יודן חד אמר עשה לו מנעול ואפופרין כפוי עליו שלא יהא מתבזה כבהמה וחד אמר עשה לו כסתות לתחתיתו שלא יהא מצטער בשעת ישיבתו ר' לוי ור' אמי חד אמר עשה לו קבורה וחד אמר עשה לו ארון וחד אמר עשה לו ארון ותכריכין: א [כ] הכל הולך אל מקום אחד וגו' ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר אומר כל מה שברא הקב"ה בשמים ברייתו מן השמים וכל מה שברא בארץ ברייתו מן הארץ מ"ט (תהלים קמ"ח) הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו וגו' עד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור וגו' עד סוף כל המזמור ור' יהושע אומר כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ ברייתו מן השמים השלג אף על פי שכתוב בו (איוב ל"ז) כי לשלג יאמר הוא ארץ אין ברייתו אלא מן השמים שנא' (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' ר' חייא בר יוסף אומר כל מה שבשמים ובארץ ברייתו מן הארץ הגשם אע"פ שכתוב בו כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ ומה טעם (בראשית ב') ואד יעלה מן הארץ ר' יודן מייתי לה מן הכא הכל הולך אל מקום אחד וגו' ר' נחמן אמר אפילו גלגל חמה לא נברא אלא מן הארץ דכתיב (איוב ט') האומר לחרס ולא יזרח וגו': א [כא] מי יודע רוח בני האדם וגו' תני אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים כולם עולות למרום אלא שנשמותיהן של צדיקים הן נתונות באוצר ונשמותיהן של רשעים מטורפות בארץ שאמרה אביגיל לדוד ברוח הקדש (שמואל א' כ"ה) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע מטרונא שאלה לר' יוסי בן חלפתא אמרה לו מה הוא דין דכתיב ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה אמר לה אלו נשמותיהן של צדיקים שהם נתונות באוצר שכן אביגיל אמרה לדוד ברוח הקדש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו' יכול אף של רשעים כן ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע אמרה ליה ומהו דין דכתיב ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ א"ל אלו הן נשמותיהן של רשעים שהן יורדות לגיהנם למטה שנאמר (יחזקאל ל"א) ביום רדתו שאלה האבלתי כסתי עליו את תהום וגו': א [כב] וראיתי כי אין טוב וגו' כי מי יביאנו לראות מי יביאנו לדוד לראות במה שעשה שלמה מי יביאנו לשלמה לראות במה שיהיה אחריו במה שעשה רחבעם. פרשה ד א [א] ושבתי אני ואראה ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר אלו הקטנים הנגנזים בחייהן בעון אבותם בעוה"ז לע"ל הן עומדין בצד חבורה של צדיקים ואבותיהם בצד חבורה של רשעים והם אומרין לפניו רבש"ע כלום מתנו אלא בעון אבותינו יבואו אבותינו בזכיותינו והוא אומר להם אבותיכם חטאו מאחריכם וחטאתיכם מלמדין קטיגור ר' יהודה בר' אלעאי בשם ר' יהושע בן לוי באותה שעה אליהו זכור לטוב יושב ומלמד סניגוריא ואומר להם אמרו לפניו רבש"ע אי זו מדה מרובה מדת הטובה או מדת הפורענות אמר מדת הטוב מרובה ומדת הפורענות מעוטה ומתנו בעון אבותינו אם מדת הטוב מרובה לא כל שכן שיבואו אבותינו אצלנו אמר להם יפה למדתם סניגוריא יבואו אצלכם דכתיב (זכריה י') וחיו את בניהם ושבו ששבו מלירד לגיהנם והם ניצלין בזכות בניהם לפיכך חייב כל אדם ללמד את בנו תורה שיצילהו מגיהנם ור' חנינא פתר קרייה בהרוגי מלכות שהם באים לחיי עוה"ב אף על פי שאינן מתודין ר' בנימין פתר קרייא בחניפי תורה סבורים כל עמא שהוא קריין ולית הוא קריין תנויי ולית הוא תנויי עטיף גולתיה ותפילין ברישיה והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם אמר הקב"ה עלי להפרע מהן שנא' (ירמיה מ"ח) ארור עושה מלאכת ה' רמיה ורבנן פתרין קרייה באו"ה והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם אמר הקדוש ברוך הוא עלי להתוכח עמהם דכתיב (שם נ') גאלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם דניאל חייטא פתר קרייא בממזרין אלו ממזרין עצמן ואיזה זה זה הבא על הערוה והולידו זה מה חטא וזה מה איכפת ליה אמר ר' יהודה בן פזי אפילו הממזר בא לעוה"ב דכתיב והנה דמעת העשוקים וגו' אמר הקב"ה לפי שבעוה"ז הם פסולין אבל לעתיד לבא אמר זכריה אנא חמיתה אילו כורסין שנא' (זכריה ד') והנה מנורת זהב כלה וגו' ושנים זיתים עליה וגו' תרין אמורין חד אמר גולה וחד אמר גאולה מאן דאמר גולה גולה שבבבל וגלת שכינה עמהם ומאן דאמר גאולה הוא פרוקא דכתיב (ישעיה נ"ז) גואלנו ה' צבאות שמו וכתיב (מיכה ג') עלה הפורץ לפניהם וגו': א [ב] ושבח אני את המתים שכבר מתו אלו דור אנוש ודור המבול מן החיים אשר המה חיים עדנה אלו הסדומיים והמצריים: א [ג] וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אלו אלף דור שעלו במחשבה להבראות וכמה נמחו מהם ר' יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של ריה"ג אומר תשע מאות ושבעים וארבעה דורות שנאמר (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור רבי יהושע פתר קרייא בישראל בשעה שעמדו לפני הר סיני כיון שבאו לאותו מעשה לא הניח משה זוית בקרקע ההר שלא נחבט עליה ומבקש תפלה ורחמים על ישראל ולא נענה ונזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה קצף ומשחית והשמד אף וחמה מיד נתיירא משה מהן מה עשה נתלה במעשה אבות מיד הזכיר ואמר (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אמר לו הקדוש ברוך הוא משה אבות העולם מה יש להם עלי אם באתי לדקדק אחריהם אני יש לי עליהם אברהם יש לי עליו שאמר (בראשית ט"ו) במה אדע כי אירשנה יצחק יש לי עליו שנאמר (שם כ"ה) ויאהב יצחק את עשו ואני שנאתיו שנאמר (מלאכי א') ואת עשו שנאתי יעקב יש לי עליו שאמר (ישעיה מ') נסתרה דרכי מה' כיון שאמר (שמות ל"ב) אשר נשבעת להם בך למען שמך באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים שנאמר (שם) וינחם ה' וגו' מיד נסתלקו ממנו שלשה מלאכי חבלה קצף ומשחית והשמד ונשתיירו שנים אף וחמה הה"ד (דברים ט') כי יגורתי מפני האף והחמה אמר לפניו רבש"ע יכיל אנא מיקם בתרויהון סבול את חד ואנא חד הה"ד (תהלים ז') קומה ה' באפך וגו' ומניין שעמד משה באחד מלאך חמה שנאמר (שם ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית על אותה שעה הוא אומר ושבח אני את המתים כגון אני וחבורתי ר' שמואל בר נחמן פתר קרייא בדוד בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה הקריב אלף עולות ולא ירדה התפלל כ"ד תפלות ולא ירדה עד שאמר (ד"ה ב' ו') זכרה לחסדי דוד עבדך מיד ירדה שנאמר (שם ז') וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה ר' יודה ברבי לעיי ורבנן רבי יודה בר' לעיי אמר חיה דוד באותה שעה ורבנן אמרין ארונו הביא ולא פליגין מאן דאמר חיה דוד באותה שעה הוא שדוד אומר בפיו (תהלים ל') ה' העלית מן שאול נפשי וגו' וכתוב אחד אומר ה' אלהים אל תשב פני משיחך דהוא קיים קדמך ומאן דאמר ארונו הביא הה"ד זכרה לחסדי דוד עבדך ועל אותה שעה נאמר ושבח אני את המתים וגו' כגון אני וחבורתי ר' יהודה בר' סימון פתר קרייא ביחזקאל בשעה שעמד על הבקעה ואמר (יחזקאל ל"ז) העצמות היבשות שמעו דבר ה' מיד ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וגו' אמר להם בתחלה אמרתי לכם (ירמיה ב') שמעו דבר ה' בית יעקב ולא שמעתם ועכשיו שמעתם בחייכם לא שמעתים במיתתכם שמעתם על אותה שעה נאמר ושבח אני את המתים כגון אני וחבורתי: א [ה] הכסיל חובק את ידיו מלה"ד לשני בני אדם שהיו יגעין בתורה אחד יגע והשביח ואחד יגע ופירש זה שהיה יגע בתורה ופירש רואה את זה שהשביח עומד בצד חבורה של צדיקים והוא עומד בצד חבורה של רשעים מיד חובק את ידיו ואוכל את בשרו: א [ו] טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא שונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו חוזר ורגיל בהם מתלא אמר טבא חדא ציפרא כפותא מן מאה פרחיין ורעות רוח רעותיה דיהוי מיתקרי מרי מכילאן ד"א טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא עושה צדקה מעוטה משלו ממי שהוא גוזל וחומס ועושק ועושה צדקות גדולות משל אחרים מתלא אמר גייפא בחזורין ומפלגא לבישיא (פירוש נואפת בתפוחים שלוקחת בשכרה ומחלקתן לחולים) ורעות רוח רעותיה מיתקרי בר מצוותא דבר אחר טוב מלא כף נחת טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהם ממי שהוא נוטל ממון של אחרים ומפסידו ומאבדו מתלא אמר לא מיסתייה מובד דידיה אלא דאחרונין מובד דידיה ודלא דידיה ורעות רוח רעותיה די יהוי מיתקרי פרגמטיוטא ד"א טוב מלא כף נחת טוב מי שהוא שוכר גנה ואוכל פירותיה ממי שהוא שוכר גנות הרבה והוא מביירן (פי' מבטלן ומאבדן) מתלא אמר דאגיר גנא אכיל ציפרין דאגיר גנייאן אכלין ליה ציפרין ורעות רוח רעותיה מיתקרי מרי אוסייאן אמר רבי יעקב ברבי קורשאי טוב מלא כף נחת לעולם הבא ממלא חפנים עמל ורעות רוח בעולם הזה הוא היה אומר יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא שהעולם הבא אינו בא אלא מכח העולם הזה אמר ר' חייא בר אבא טוב מלא כף נחת זה יום השבת ממלא חפנים עמל ורעות רוח אלו ששת ימי המעשה דאמר ר' חייא בר אבא אין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנאמר (ישעיה ל') בשובה ונחת תושעון בשובה ונייח תושעון ורעות רוח רעותיה דמיתקרי לעי ונגיס א"ר ברכיה טובה דריסה שדרס הקדוש ברוך הוא בארץ מצרים שנאמר (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ממלא חפנים ממלא חפניהם פיח כבשן למה שבזו היתה גאולה ונגאלו ובזו של פיח הכבשן לא נגאלו ר' יצחק פתר קרייא בשבט גד ושבט ראובן שבאו לארץ ישראל וראו כמה בית זרע יש בה כמה בית נטע יש בה אמרו טוב מלא כף נחת בארץ ישראל ממלא חפנים עמל בעבר הירדן וחזרו ואמרו מה לא אנן גרמינן לן לא אמרין אנן (במדבר ל"ב)יותן את הארץ הזאת לעבדיך א"ר יצחק כתיב (ויקרא ט"ז) וכסה ענן הקטרת הכסוי הזה אין אנן יודעין מהו עד שבא דוד ופירשו שנאמר (תהלים פ"ה) נשאת עון עמך וגו' ואף הקב"ה אמר חביב עלי מלא קמצו של עני מנחת נדבה ממלא חפנים של כהן גדול קטרת הסמים למה שזו באה כפרה וזו אינה באה כפרה דכתיב (ויקרא ב') ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה': א [יז] ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש זו אידרתו של מלאך המות: א [ח] יש אחד ואין שני יש אחד זה הקדוש ברוך הוא שנאמר בו (דברים ו') ה' אלהינו ה' אחד ואין שני שאין לו שותף בעולמו גם בן ואח אין לו אח אין לו בן מאין יש לו אלא שחבב הקב"ה לישראל וקראן בנים שנאמר (שם י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם וקראם אחים שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי ואין קץ לכל עמלו לכל מה שעשה בששת ימי בראשית ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה לא להדבק בדרכיו אם אין הצדיקים עומדים ומסגלין מצות ומעשים טובים לפניו אין זה הבל שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ד"א יש אחד ואין שני זה אברהם שנאמר (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם ואין שני שאין לו בן זוג גם בן ואח אין לו בן ואח לא היה לו בשעה שירד אל הכבשן ובשעה שאמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך לא ראה שיש לו בן בשעה שאמר לו לך לך מארצך לא ראה שיש לו אח ואין קץ לכל עמלו ממצות ומעשים טובים ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה לא להדבק בדרכיו שכל מי שאינו עושה כמותו גם זה הבל ד"א יש אחד זה שבט לוי גם בן ואח אין לו בשעה שאמר לו משה (שמות ל"ב) עברו ושובו משער לשער וכתיב (דברים ל"ב) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר וגו' ואין קץ לכל עמלו במלאכת המשכן גם עינו לא תשבע עושר אלו הקרבנות ולמי אני עמל לא להדבק בדרכיו כל מי שאינו עושה כמותו גם זה הבל וענין רע הוא ד"א יש אחד זה יצר הרע ואין שני שאין לו בן זוג בעבירה גם בן ואח אין לו בשעה שהולך אדם לעבור עבירה אינו רואה שיש לו בן שימות בעונותיו ואינו רואה שיש לו אח שיתבייש ממנו ולהתגנות בו ואין קץ לכל עמלו במעשיו הרעים גם עינו לא תשבע עושר אלו מעשיו הרעים ולמי אני עמל שלא להדבק בדרכיו ומי שאינו עושה כן גם זה הבל ד"א יש אחד זה גביני בן חרסון ואין שני שאין לו בן זוג גם בן ואח אין לו שהיה יחיד לאמו ואין קץ לכל עמלו ממה שהניח לו אביו גם עינו לא תשבע עושר שהיה סומא אחת מעיניו ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה אמרו בשעה שמת אביו אמר לאמו הראיני כל כסף וזהב שהניח לי אבא אזלת וחמיית ליה חד כורא דדינרי והות קיימא היא מן דין סיטרא והוא מן דין סיטרא ולא חמון דין לדין ר' לוי בשם ריש לקיש אמר יום שמת גביני בן חרסון נולד בלשאצר סנטרא דבבל: א [ט] טובים השנים מן האחד טובים השנים שהם יגעין בתורה מן האחד שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו כי אם יפולו האחד יקים את חברו שאם שכח הלכה אחד מהם חבירו מחזיר ההלכה והחוט המשולש לא במהרה ינתק זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן ד"א טובים השנים מן האחד טובים השנים שהם נושאין ונותנין בפרקמטיא מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו כי אם יפלו שאם יפול ויסתכן אחד מהן חבירו מעמידו והחוט המשולש כד אינון תלת ר"מ כד הוה חמי חד נפיק לאיסטרטא הוה צוח ליה זיל שלם עלך מרי מיתה תרין הוה צווח לון שלם לכון מרי קטטה תלת צווח לון שלם לכון מרי שלמא ר' יוחנן אמר בה תרתין ר' יוחנן אמר טובים השנים איש לאשתו מן הא' זה לעצמו וזו לעצמה והחוט המשולש זה הקדוש ברוך הוא שהוא פוקדן בבנים ר' יוחנן אמר בה חורי טובים השנים זה עמרם ויוכבד אשר יש להן שכר טוב בעמלם זה משה שנקרא טוב שנא' (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא כי טוביה שמו שנולד מהול ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר זה דוד ובת שבע והחוט המשולש זה נתן הנביא שאמר לה לבת שבע (מלכים א' א') ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך וכשבאו אצל דוד הסכים עמהם ואמר (שם) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי וגו' ור' נחמיה אמר טובים השנים זה יהוידע ויהושבע מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו והחוט המשולש זה סנהדרין שהסכימו עמהם הה"ד (ד"ה ב' כ"ג) ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר וגו' ורבנן אמרי טובים השנים זה מרדכי ואסתר מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו והחוט המשולש זה אחשורוש שהסכים עמהם וגזר ואמר (אסתר ח') ואתם כתבו על היהודים וגו'. ר' לוי בר חמא בשם רבי חנינא אמר טובים השנים שתלו מרדכי ואסתר מן האחד שתלה יוסף שאלו נעשו נסים על ידיהם לכל ישראל וזה לא נעשו נסים על ידו והחוט המשולש זה הקב"ה למעלה מכולן שהפיל שונא דכתיב (שם ז') ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וגו' א"ר יצחק טובה פרשה שנאמרה על פי שנים מפרשה שנאמרה ביחיד בשנים שנא' (שמות י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם וגו' מפרשה שנאמרה ביחיד שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר והחוט המשולש (ויקרא י"א) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם לבניו לאלעזר ולאיתמר תני ר' חייא לאמר אליהם לאלעזר ולאיתמר והם לאמר לכל ישראל ד"א טובים השנים זה משה ואהרן מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו את מוצא כשבא משה וברך את ישראל לא שרתה שכינה על ידו וכשבאו שניהם וברכו את ישראל מיד שרתה שכינה על ידיהם הה"ד (שם ט') ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם בירכו את ישראל ואחר כך וירא כבוד ה' שרתה שכינה על ידיהם א"ר זעירא משפחות ומשפחות הם משפחת סופרים מעמדת סופרים בני תורה מעמדת בני תורה עשירים מעמדת עשירים אתיבון והא זרעית זרעיתא פלונית דמטת ופסקת אמר לון ומי כתיב לא לעולם ינתק לא במהרה ינתק כתיב אין אתקשי עלנא מתפסיק מעותרא היינו דאמר בר קפרא אם לא הוא בא בנו אם לא בנו בא בן בנו: א [יג] טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל טוב ילד מסכן וחכם זה יצר טוב ולמה נקרא שמו ילד כי אין מזדווג לאדם אלא מבן י"ג שנה ולמעלה ולמה נקרא שמו מסכן שאין הכל שומעין לו ולמה נקרא שמו חכם שהוא מלמד את הבריות לדרך ישרה ממלך זקן וכסיל זה יצר הרע ולמה קורא אותו מלך שהכל שומעין לו ולמה קורא אותו זקן שהוא מזדווג לו מילדותו ועד זקנתו ולמה קורא אותו כסיל שהוא מלמד לאדם לדרך רעה אשר לא ידע להזהר עוד שאינו יודע כמה צער וכמה יסורין באין עליו והוא אינו נזהר מהם כי מבית הסורים יצא למלוך דהוא מכשכש לברייאתה כמן ביני סריאתה כי גם במלכותו נולד רש במלכות יצר טוב נולד רשותו של יצר הרע ד"א טוב ילד מסכן זה אברהם ממלך זקן וכסיל זה נמרוד מה הוא (בראשית י"ד)אל עמק שוה ששם השוו וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה למעלה והיו מקלסין לפניו ואומר (בראשית כ"ג) שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו כי גם במלכותו נולד רש במלכותו של אברהם נולד רשותו של נמרוד ד"א טוב ילד מסכן זה יוסף וחכם שבחכמתו החיה כל העולם כולו ברעב ממלך זקן וכסיל זה פוטיפר כמה נסים ראה על ידו ולא נזהר כי מבית הסורים יצא למלוך מבית גיררתו של פרעה יצא מלך שנאמר (שם מ"א) אני פרעה ובלעדיך לא ירים וגו': א [טו] ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש אלו מעשיהם של צדיקים מה גרם להם להיות חיים שמהלכין תחת השמש עם הילד השני זה יצר טוב: א [טז] אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם אין קץ לכל הדורות שאיבד יצר הרע גם האחרונים לא ישמחו בו שנשמעין לו: א [יז] שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים תני לא יכנס אדם להר הבית במעות צרורות בסדינו ובאבק שעל רגליו ובפונדתו החגורה לו מבחוץ המד"א שמור רגלך כאשר תלך ר' יוסי בן יהודה אומר (אסתר ד') ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך וגו' ומה לכבוד מלך ב"ו לא יעשה כן לכבוד ממ"ה עאכ"ו ר' אדא בר' שמעון בשם רבי נתן לעולם לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך מאי טעמא (תהלים ק"ל) ממעמקים קראתיך ה' רבי אומר לעולם אל יתפלל אדם וצריך לנקביו שנאמר (עמוס ד') הכון לקראת אלהיך ישראל אמר ר' אלכסנדרי כתיב שמור רגלך ר' קרוצפי בשם ר' יוחנן אמר שמור רגלך מן הטיפין שבין רגליך כאשר תלך אל בית האלהים תהיה טהור בד"א בדקין אבל בגסין אם יכול לסבול יסבול א"ר אבא (משלי ה') יהי מקורך ברוך בבית מקוראך תהיה ברוך יהיה מקראך לקבר ברוך שמעון סיכנא איש עיצה היה חופר בורות שיחין ומערות בירושלים אמר לרבי יוחנן בן זכאי אני גדול כמוך אמר לו למה אמר לו שאני עוסק בצרכי רבים כמוך אמר אם אדם בא לידך לדין או לשאלה אתה אומר לו שתה מן הבור הזה שמימיו זכין וצונן או אם שאלה לך אשה על נידותה אתה אומר לה טבלי בבור הזה שמימיו מטהרין וקרא עליו פסוק זה וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע חונא בר גניבא אמר חביבה קרית שמע בעונתה מאלף עולות שהכסיל זובח למה כי אינם יודעים לעשות רע הכסיל אינו יודע להפריש בין נדר לנדר מניין מיפתח ר"ש בן חלפתא אמר חלש למעלה וגבור למטה מי נוצח העליון כל שכן שעליון חי העולמים שהוא הגבור למעלן ואתה למטן וקדמך הכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ וגו'. פרשה ה א [ב] כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על דור המבול ברוב ענין רע שהיה בידם וקול כסיל ברוב דברים ברוב דברים שהוציאו מפיהם ואמרו (איוב כ"א) ומה שדי כי נעבדנו וגו' ד"א כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקב"ה על דור הפלגה ברוב ענין רע שהיה בידם וקול כסיל ברוב דברים שאמרו (בראשית י"א) ונעשה לנו שם וגו' ד"א כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על הסדומיים ברוב ענין רע שהיה בידם וקול כסיל ברוב דברים שאמרו נשכח תורת הרגל מבינותינו הה"ד (איוב ל"ט) ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה ד"א כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקב"ה על המצריים ברוב ענין רע שהיה בידם וקול כסיל ברוב דברים שאמרו (שמות ה') מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' ד"א כי בא החלום ברוב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על סיסרא ברוב ענין רע שהיה בידו וקול כסיל ברוב דברים שנאמר (שופטים ד') והוא לחץ את בני ישראל וגו' ד"א כי בא החלום ברב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקב"ה על סנחריב ברוב ענין רע שהיה בידו וקול כסיל ברב דברים שחירף וגידף שנאמר (ישעיה ל"ו) מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם וגו' ד"א כי בא החלום ברב ענין כח חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על שבט יהודה ובנימין ברוב ענין רע שבידן שנאמר (ירמיה ה') כחשו בה' ד"א כי בא החלום ברב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקב"ה על נבוכדנצר על שאמר (דניאל ג') ומן הוא אלהא די ישיזבנכון מן ידי ד"א כי בא החלום ברב ענין כל חבלים ויסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על בלשצר ברוב ענין רע שבידו דכתיב אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא וגו' וכן את מוצא בפרעה שנאמר (בראשית מ"א) ויהי מקץ שנתים ימים וגו' אמר פרעה מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי לא אנא מתקיים על אלהי הה"ד ויהי מקץ שנתים ימים וכן את מוצא באחשורוש א"ר יהודה בר' סימון כל הלילה היה אחשורוש רואה המן על גביו עומד וחרבו שלופה בידו ומעביר פורפרין מעליו וכתרו מעל ראשו ומבקש להרגו והוה מתער ואמר מה חלמאה דין חיזווא הוא דין עד היכן עד דאתא צפרא אמר המלך מי בחצר אמר לו הנה המן עומד בחצר אמר הא חילמא כי בא החלום ברוב ענין והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו ולחבריו כתיב (תהלים ז') ולו הכין כלי מות חציו לדולקים יפעל מהו לדולקים אמר רבי אלו רשעים שמשליכין דלק עליהם ר' יעקב דכפר חנן אמר אלו שהציתו את האור בחורבן בית המקדש ורבנן אמרי אלו רודפיהם של ישראל דכתיב (איכה ד) על ההרים דלקונו (אסתר ז') ויאמר המן בלבו הרשעים ברשות לבם שנא' (בראשית כ"ז) ויאמר עשו בלבו (מלכים א' י"ב) ויאמר ירבעם בלבו אבל צדיקים לבם ברשותם דכתיב (ש"א א') והנה היא מדברת על לבה (שם כ"ז) ויאמר דוד אל לבו (דניאל א') וישם דניאל על לבו דומין לבוראן שנא' (בראשית ח) ויאמר ה' אל לבו ר' לוי ורבנן רבי לוי אמר הן חושבין רעות בלבבם ואני טובות בלבי הן חושבים רעות בלבבם ואני דן אותם בלבבם שנא' (תהלים ל"ז) חרבם תבא בלבם (אסתר ו) ויאמר המן בלבו מיד השיב המן ואמר יביאו לבוש מלכות אמר לו הרבה לבושין יש לך אלא לבוש מלכות אותו שלבשת ביום שמלכת וסוס אשר רכב עליו המלך אמר לו הרבה סוסים יש לך אלא אותו הסוס שרכבת ביום שמלכת ואשר נתן כתר מלכות בראשו כיון שהזכיר לו את הכתר נשתנו פניו אמר הא מטיא ענתיה הה"ד כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים: א [ד] טוב אשר לא תדור אמר ר' מאיר וטוב משניהם שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה שנא' (דברים כ"ג) וכי תחדל לנדור א"ר הונא מעשה באחד שנדר ולא שלם ופרש בים הגדול וטבעה ספינתו בים ומת א"ר שמואל כל מי שהוא נודר ואינו משלם גורם לעצמו שתמות אשתו דכתיב (בראשית מ"ח) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו' א"ר שמואל בר יצחק כל הנודר ואינו משלם גורם לבא לידי ארבע עבירות עבודת כוכבים גילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע וכולם למדם מיעקב עבודת כוכבים דכתיב (שם ל"ה) הסירו את אלהי הנכר גילוי עריות דכתיב (שם ל"ד) כי טמא את דינה בתו שפיכות דמים דכתיב (שם) ויקחו שני בני יעקב וגו' ולשון הרע דכתיב (שם ל"א) וישמע את דברי בני לבן א"ר מנא כל הנודר ואינו משלם גורם מיתה לעצמו שנאמר (דברים כ"ג) כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך ואמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אין מיתה בלא חטא שנאמר (יחזקאל י"ח) הנפש החוטאת היא תמות ואין יסורין בלא עון שנאמר (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם: א [ה] אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ר' יהושע בן לוי פתר קרייא בפוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים ואל תאמר לפני המלאך זה החזן כי שגגה היא תהא אנא בי למה יקצוף האלהים על קולך על אותו הקול שאמרת וחבל את מעשה ידיך מיעוט מצות שביד אותו האיש הקב"ה מכניס בהן מארה ומאבדן ממנו ר' בנימין פתר קרייא בחניפי תורה אל תתן את פיך אל תתן רשות לפיך לחטיא את בשרך להחטיא את גופך בלימודך ואל תאמר לפני המלאך זה הרב כי שגגה היא עביד גרמיה קרי ולא קרי תני ולא תני למה יקצוף האלהים על קולך על הקול שאמרת הדא הלכה אמר לי הדין פרק אמר לי וחבל את מעשה ידיך אפילו מיעוט הלכות שביד אותו האיש הקדוש ברוך הוא מכניס בהן שכחה ומארה ומאבדן ממנו ורבנן פתרין קרייא בנודר לפני המלאך זה חכם כי שגגה היא אנא לא נדרית למה יקצוף האלהים שפתחת בנדר וחבל את מעשה ידיך אפילו מעט ממון שביד אותו איש הקב"ה מכניס בו מארה ומאבדו ממנו רב הונא פתר קרייא בלשון הרע אל תתן את פיך לומר לשון הרע לפני המלאך זה הגוף כי שגגה היא אנא לא אמרית לשון הרע וחבל את מעשה ידיך אלו גידין ועצמות שבגוף אותו האיש הקדוש ברוך הוא מכניס בהן שחפת וקדחת ומאבד אותן ממנו ר' מני פתר קרייא במרים אל תתן את פיך זו מרים לחטיא את בשרך שאמרה לשון הרע במשה (במדבר י"ב) הרק אך במשה לפני המלאך זה משה שנאמר (שם) וישלח מלאך כי שגגה היא אשר נואלנו ואשר חטאנו למה יקצוף האלהים על קולך ותדבר מרים וחבל את מעשה ידיך מרים שאמרה בפיה ולקו כל איבריה תני ר' יהושע מילא בסלע משתוקא בתרין כאבן טבא אמר רבי סמא דמילתא משתיקא כדתנינן תמן באבות שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה: א [ו] כי ברב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא אמר רבי אם ראית חלומות קשין וחזיונות קשין והפוכין או שאת מתיירא מהן קפוץ לשלשה דברים ואתה ניצל מהן דאמר ר' יודן בש"ר אליעזר ג' דברים מבטלין גזירות רעות ואלו הן תפלה צדקה תשובה ושלשתן בפסוק אחד הה"ד (דברי הימים ב' ז') ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני זו צדקה המד"א (תהלים י"ז) אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה ואחר כן ואני אשמע מן השמים וגו' ר' מונא אמר אף התענית שנאמר (שם כ') יענך ה' ביום צרה ר' חייא ור' יוסי אומר אף שינוי השם ושינוי מעשה ויש אומרים אף שינוי מקום דכתיב (בראשית י"ב) לך לך מארצך שינוי השם מאברהם אבינו שנא' (שם י"ז) ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם אברם אינו מוליד אברהם מוליד שרי אינה יולדת שרה יולדת שינוי מעשה מנינוה שנאמר (יונה ג') וירא האלהים את מעשיהם רבה בר מחסיא וחמא בר גוריא אמרי יפה תענית לחלום כאש לנעורת אמר רב חסדא ובו ביום א"ר יוחנן ואפילו בשבת וכן את מוצא בחזקה מלך יהודה בשעה שחלה חזקיה אמר הקב"ה לישעיה לך אמור לו (ישעיה ל"ח) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה אמר לו חזקיה לישעיה ישעיה בנוהג שבעולם אדם שהולך לבקר את החולה אומר לו מן השמים ירחמו עליך והרופא הולך אצלו ואומר לו מילתא פלוני אכול ופלוני לא תאכל הדין תשתה והדין לא תשתה ואפילו שיראה אותו נטוי למות אינו אומר לו צו לביתך שלא יחלש דעתו ואתה אומר לי צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה אף אנא לא לך אנא ספין ולא למילך אנא שמע ואיני תופש אלא מה שאמר זקני כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה וגו' מיד (שם) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר לאיזה קיר נשא פניו ר' יהושע ב"ל אמר בקיר של רחב נשא פניו דכתיב (יהושע ב') כי ביתה בקיר החומה אמר לפניו רבש"ע רחב שתי נפשות הצילה לך וכמה נפשות הצלת לה תני רשב"י אומר אפילו היה במשפחתה מאתים אנשים ונדבקו במאתים משפחות כולם ניצולו בזכותה ואת כל משפחתה אין כתיב כאן אלא ואת כל משפחותיה הוציאו אבותי שכנסו לך כל הגרים עאכ"ו ר' שמואל בר נחמן אמר בקירה של שונמית נשא עיניו דכתיב (מלכים ב' ד') נעשה נא עלית קיר אמר לפניו רבש"ע שונמית זו קיר אחת עשתה לאלישע והחייתה את בנה אבותי שעשו לך כל השבח הזה עאכ"ו ר' הונא בש"ר יוסי אמר בקירות לבו נשא עיניו שנאמר (ירמיה ד') מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לבו כתיב אמר לפניו רבש"ע חזרתי על רמ"ח איברים שיצרת בי ולא מצאתי שהכעסתיך באחד מהן עאכ"ו שתנתן לי נפשי ורבנן אמרי בקירות בית המקדש נשא עיניו דכתיב (יחזקאל מ"ג) בתתם ספם את ספי וגו' אמר לפניו רבש"ע אבותי בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין להתפלל בכל שעה בבית המקדש אלא היו עומדים בתוך בתיהם ומתפללין והקיר בינם ובין המקדש ואני אין קיר כשאני מתפלל ביני ובין המקדש עאכ"ו שתנתן לי נפשי מיד (ישעיהו ל"ח)ויהי דבר ה' אל ישעיהו לא יצא משם אמר ישעיהו לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע בתחלה אמרת לי כן ועכשיו אתה אומר לי כן ואיך אלך ואומר כן אמר לו ענוותן הוא ומקבל ממך ולא עוד אלא עדיין לא יצא הדיבור דכתיב (מלכים ב' כ')ויהי וגו' אל ישעיהו לא יצא כשהלך ישעיהו אצלו אמר לו לא כך אמרתי לך מתחלה לא לך אנא ספין ולא למיליך אנא שמיע אלא מה שאמר לי זקני כי ברוב חלומות והבלים וגו': א (ז) אם עושק רש אם ראית עושק דלים ורשים וצדיק חי העולמים משפיע לו שלוה וטובה תראה במדינה תראה בו דינה של גיהנם כי גבוה אלו המלאכים וגבוהים עליהם זה הקב"ה ר' יוסי בר חנינא פתר קריה בעשו אם ראית עשו בכרך הגדול שברומי עושק דלים וגוזל רשים והקדוש ברוך הוא משפיע לו שלוה תראה בו מדת הדין אל תתמה על מה שאמר הזקן ונעשה חפצו שנאמר (בראשית כ"ז) הנה משמני הארץ יהיה מושבך כי גבוה אלו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין וגבוהים עליהם זה מלך חי העולמים אמר ר' אחא מהנה של ב"ו את למד הנה של הקב"ה ומה הנה של ב"ו נתן חיים לאומה שלמה בעוה"ז שנא' (אסתר ח') הנה בית המן נתתי לאסתר לכשיבא הנה של הקדוש ברוך הוא שנאמר (זכריה י"ד) הנה יום בא לה' עאכ"ו: א (ח) ויתרון ארץ בכל הוא ר' יהודה אומר אפי' דברים שאת רואה אותן כאילו הם מיותרין בעולם הן הן בכלל הווייתו של עולם הן כגון שיבא למיעבד חבלא סוגיא למסיך גניא הן הן בכלל הווייתו של עולם הן מלך לשדה נעבד אפילו מלך שולט מסוף העולם ועד סופו לשדה נעבד שאיל ואמר עבדת ארעא לא עבדת ארעא לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה שכל מי שהוא הומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו ר"י בר' יוסי ור' חנין אמרי כתיב (יחזקאל כ"ז) וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים כל חובלי הים אל ארץ יעמודו וכי אין אנו יודעים שעל הארץ הם עומדים אלא כיון ששקעה ספינתו של אחד מהם ויש לו קרקע על הארץ הוא מעמידו אין לו קרקע אין הבל גדול מזה: ב ר' נחמיה אומר ויתרון ארץ בכל היא דברים שתראה הן מיותרין בתורה כגון תוספות של בית רבי ותוספות של ר' נתן הלכות גרים ועבדים אף הם נתנו למשה מסיני וכגון הלכות ציצית תפילין ומזוזות בכלל התורה הם כדכתיב (דברים ט') ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים וכתיב (שם ח') כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם וגו' כל ככל דברים הדברים מצוה המצוה מקרא משנה הלכה תלמוד תוספות ואגדות ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כולן נתנו הלכה למשה מסיני מלך זה בעל תלמוד לשדה נעבד זה בעל משנה שהוא עודר לפניו את ההלכה ר' יעקב בר אבונא בשם ר' יוסי אמר למד ולא לימד אין הבל גדול מזה ורבנן אמרי אפילו דברים שאת רואה בעולם מיותרין כגון זבובים ופרעושים ויתושין אף הם בכלל ברייתו של עולם שנאמר ויכלו וגו': מלך זה הקב"ה לשדה נעבד זה ציון שנא' ציון שדה תחרש לפיכך אוהב כסף אוהב מצות לא ישבע מן המצות ואם אין לו מצוה קבועה לדורות מה הנייה לו שהרי משה כמה מצות וצדקות עשה ויש לו מצוה קבועה לדורות דכתיב (דברים ד') אז יבדיל משה שלש ערים: ד ד"א ויתרון ארץ וגו' אמר הקדוש ברוך הוא לנביאים מה אתם סבורים שאם אין אתם הולכים בשליחותי אין לי שליח הוי ויתרון ארץ בכל היא בכל אני עושה שליחותי א"ר אחא אפי' ע"י נחש על ידי עקרב וע"י יתוש ואפי' על ידי צפרדע טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגדר את הפרוכת ותפש שתי זונות בידו ובעלן על גבי המזבח ויצא וחרבו מלאה דם מאן דאמר מדם הקדשים ומאן דאמר מדם שעיר של יום הכפורים התחיל מחרף ומגדף ואומר לא דמי ההוא דעביד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה לדעביד קרבא עם מלכא בגו ביתיה ונצח ליה מה עשה כנס כל כלי בית המקדש לגו גרגותני אחת וירד לספינה כיון שירד מחא נחשולא גו ימא אמר דומה שאין כח אלוה של אומה זו אלא במים דור אנוש לא פרע מהם אלא במים ואף אני כשהייתי בתוך ביתו לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמוני אמר הקב"ה אי רשע בן רשע חייך בבריה פחותה מכל מה שבראתי בששת ימי בראשית אני פורע מאותו רשע מיד גער הקדוש ברוך הוא לים ועמד מזעפו יצא משם כשהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקלסוהו נקיטא ברברייא מיד הסיקו לו את המרחץ ורחץ כשיצא מזגו לו כוס פיילי פוטירין של יין זימן לו הקב"ה יתוש לתוך הכוס ונכנס לתוך חוטמו והגיע למוחו והתחיל מנקר במוחו ואוכל והולך עד שגדל והיה כמין גוזל בן יונה ובו משקל שני ליטרין אמר קראו לו לרופאים ופצעו מוחו של אותו האיש לידע במה פרע ממנו אלוה של אומה זו קראו לרופאים ופצעו את מוחו ומצאו כמין גוזל בן יונה ובו משקל שני ליטרין א"ר אלעזר ב"ר יוסי אני הייתי שם ברומי ונתנו הגוזל ההוא מצד אחד וב' הליטרין מצד אחד והוה תקיל חד לקבל חד נתנו אותו בקערה כל דהוה דין שאני הוה דין שאני פרח יתושא פרחה נפשיה דטיטוס לאבדון לדראון עולם הוי ויתרון ארץ: ה ור' תנחומא ור' מנחמא הוו מתנין בהדין עובדיא עובדא הוה בחד גברא דהוה קאים גבי נהרא חמא חד אורדעא טעונה חד עקרב ומגיזא יתיה נהרא אמר ודאי זו מוכנת לעשות שליחותיה אגיזתיה ועבדת שליחותה וחזרת יתה לאתרה ונשמע קול יללה בעיר פלוני נשכו עקרב ומת ר' פנחס בש"ר חנין דציפורין עובדא הוה בחד גבר דהוה חציד בבקעת בית טופת וחמא עישבא עבד כלילא לרישיה אתא חד חיויא ומחא יתיה וקטליה אתא חד גבר וקם ליה סקר בחויא אמר תמה אנא על מאן דקטל הדין חיויא אמר ההוא גבר אנא קטלתיה חמא ההוא עישבא ברישיה א"ל יכול את למינסב הדין כלילא דעישבא מן רישך אמר אין א"ל יכיל את קריב הדין חיויא בהדין חוטרא א"ל אין כיון דקרב לההוא חיויא מיד נשרין איבריה ר' ינאי הוה יתיב מתני על פיילי קרתא וראה נחש אחד מרתיע ובא והוה מרדיף ליה מן הכא והוה חזר ליה מן הכא מן דין סיטרא אמר זה ודאי מוכן לעשות שליחותו מיד נפל קול הברה בעיר פלוני נשוך בנחש ומת ר' אלעזר הוה יתיב על בית הכסא אתא חד רומא ואקימיה ויתיב ליה א"ל הדין לא אתי על מגן מיד בא נחש ונשכו ומת וקרא עליו הפסוק הזה (ישעיה מ"ג) ואתן אדם תחתיך ואתן אדום תחתיך ר' יצחק ב"ר אלעזר הוה מטייל על שונתא דימא דקיסרין ראה קולית אחת מתגלגלת ובאה והוה מצנע לה והיא מתגלגלת מצנע לה והיא מתגלגלת אמר זו מוכנת לעשות שליחותה לבתר יומין עבר חד בלדר מן מלכותא איתגלגלת ביני ריגלוהי ונכשל ונפל ומת אזלון ופשפשוניה בשקיה ואשכחון יתיה טעון כתבין בישין על יהודאין דקיסרין ר"ש בן חלפתא הוה עוסקן והוה ליה חד פרדס והוה ביה חד סדיין אזל חד דוכיפת ותקניה קם רבי שמעון וסתריה מה עבד אייתי לי ועבד באפיה חד לוח ויהב חד מסמרא ותקניה מה עבד דוכיפת אזל ואייתי חד עישבא ויהב על ההוא מסמרא וסתריה מה עבד ר"ש אמר טב אנא גנז הדין דלא ילכון גנביא ויעבדון כדין ויחרבון ברייתא חמרתיה דרבי ינאי אכלת עישבא ואיסתמיית אכלה עישבא חורן ואיתפתחת עובדא הוה בתרין גוברין דהוון עללין בשבילא דטבריא חד סמי וחד פתיח פתיח גדש לסמיא יתבון למקרטא באורחא וארעת שעתא ואכלון מן עישבא דין דהוה סמיא איתפתח ודין דהוה פתיח איסתמי לא עלון מן תמן עד דגדש סמיא לפתיחא עובדא הוה בחד גבר דסלק מן בבל יתיב למקרטא על אורחא וחמא תרין ציפורין מתנציין הדא עם הדא קטלא הדא לחברתה אזלת חוריתא ואייתא עישבא ויהבא על מיתא ואחייא אמר טב לי נסב הדא עישבא מחיי בה מיתא דארעא דישראל מיפרא וסלק חמא חד תעל מיית ומקלק באורחא אמר טב לי מנסיא בהדין תעל ויהב עלוי ואחייה הוה מהלך עד שהגיע לסולמא של צור כיון שהגיע לסולמא של צור חמא חד אריה קטיל רמי באורחא אמר טב לי מינסי בהדין יהב עלוי ואחייה וקם עלוי ואכליה הדא דברייתא אמרין טב לביש לא תעביד ובישתא לא ימטי לך וטב לביש אין עבדת בישא עבדת א"ר תנחומא אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו ומעשה במוכה שחין שירד לטבול בימה של טבריא וארעת שעתא וטפת בארה של מרים ואסחי ואיתסי והיכן היא בארה של מרים א"ר חייא בר אבא כתיב (במדבר כ"א) ונשקפה על פני הישימון שכל מי שעולה על הר ישימון רואה כמין כברה קטנה בימה של טבריא וזו היא בארה של מרים רבי יוחנן אמר שיערו אותה רבנן והיא מכוונת כל קבל תרעא מציעאה דכנשתא עתיקתא דסרונגיא א"ר הונא בר פפא באיסור הבמה היו ישראל מקריבין במדבר עד שלא הוקם המשכן תנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים והיו ישראל נוהגין באיסור במה במדבר והיו פורעניות מכלות אותם והיו או"ה אומרין עבדן לשמו והוא הורגן במדבר לפיכך הקב"ה אומר למשה (ויקרא י"ז) איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב וגו' ואל פתח אהל מועד וגו': א [י] ברבות הטובה רבו אוכליה ר' חנניה ור' יונתן שאלון למנחם טלמיא ור' ברכיה בש"ר יוסי בן חנניה אמר שאל לון מנחם טלמיא מהו דין (דברים ח') ויענך וירעיבך וכי מאכל רעבון נתן להם הקדוש ברוך הוא המן לישראל מה עשה הביא לפניו ב' קשואין אחת שלימה ואחת שבורה אמר הדא שלימתא היא בכמה א"ל בתרין מנה והדא תבירא בכמה א"ל בחד מנה אמר לון לית טופא דהדא דהיא מתעביד בהדא אמר להם לא דומה כשם שהוא מתהנה מן הטעם כך הוא נהנה מן הראיה ר' אלעזר בש"ר יוסי בר זמרא שלשה דברים נאמרו בגואי התאנה טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה ושלשתן בפסוק אחד (בראשית ג') ותרא האשה כי טוב העץ למאכל מכאן שהוא טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים מכאן שהוא יפה לעינים ונחמד העץ להשכיל מכאן שהוא מוסיף חכמה הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ט) משכיל לאיתן האזרחי וכן יצחק אומר (בראשית כ"ז) ועשה לי מטעמים אמר לו בתחלה הייתי נהנה מן הראייה ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם וכן שלמה אומר ברבות הטובה רבו אוכליה לא דמי ההוא דחמי סלגיתיה פניא וכפן לההוא דחמי סלגיתיה מליא ושבע חד כותי שאל לר' מאיר א"ל חיין מתייא א"ל אין א"ל בחשאי או בפרהסיא א"ל בפרהסיא א"ל מאן את מחמי לי א"ל לא ממקרא ולא ממשנה אלא מדרך ארץ אני משיבך א"ל נאמן אחד בעירנו והכל מפקידין אצלו בחשאי והוא מחזיר להם בפרהסיא בא אחד והפקיד אצלו בפרהסיא היאך יחזיר לו או בחשאי או בפרהסיא לא בפרהסיא א"ל אין א"ל ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר הבריות מפקידין אצל נשותיהן טיפה של לבנות והקב"ה מחזיר להם אותה טיפה בריה נאה שלמה בפרהסיא המת שהוא הולך בפרהסיא לא כל שכן שיבא בפרהסיא אלא כשם שהוא הולך בקולי קולות כך הוא בא בקולי קולות ר' יונתן בש"ר יונתן דבית גוברין אמר כתיב (משלי ל') שאול ועצר רחם וכי מה ענין זה לזה אלא מה עוצר רחם בקולי קולות אף שאול בקולי קולות אמר איך אינון אתיין שליחין או לבושין אמר ליה לבושין אמר ליה מאן את מחמי לי אמר ליה לא ממקרא ולא ממשנה אלא מדרך ארץ אני משיבך אמר ליה זרעית מימיך אפונין אמר ליה אין אמר ליה היאך זרעתין שליחין או לבושין אמר ליה שליחין אמר ליה היאך אינון אתיין לבושין או שליחין אמר ליה לבושין אמר ליה ולא שמעין אודנך מה פומך ממלל ומה אם אפונין כד זרע להון שליחין עלון להון לבושין המת שהוא הולך בלבוש לא כל שכן שיבא בלבוש ר' איבו ותני לה בש"ר נתן כתיב (איוב ל"ח) תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש כסות היורדת עם אדם בעוה"ז לשאול היא באה עמו לע"ל א"ל הואיל ואינון אתיין חיין ולבושין מאן מספק לון מזונין א"ל אזלתא לחמת גרר מימיך אמר ליה אין א"ל בענתה ודלא בענתה א"ל בענתה ודלא בענתה א"ל ואיך היו מזונין תמן שכיחין א"ל שכיחין בענתה או דלא בענתה א"ל בענתה ודלא בענתה דבגין אוכלסין מייתין לזבון ולזבון אמר ליה כך מאן דמייתי אוכלוסיא מייתי מזוניהון דכתיב בשלמה ברבות הטובה רבו אוכליה כשירבו אוכלי הטובה תרבה הטובה אמר ליה הואיל ואינון אתיין חיין ולבושין ומתפרנסין למה אתון בכיין עליהון אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא אית בר נש דמוביד מחמדתיה ולא בכי אלא כשם שבא בקולי קולות כך הוא יוצא בקולי קולות: ב תני בזמן שהולד נוצר במעי אמו שלשה הם שותפין בו הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו אביו מזריע בו לובן שממנו הלובנים והמוח והצפרנים ולובן שבעין והעצמות והגידין אמו מזרעת אודם שממנו הדמים והעור והבשר ושער ושחור שבעינים והקב"ה יתברך שמו ויתרומם זכרו נותן בו עשרה דברים ואלו הן רוח ונשמה וקלסתר פנים ומראית עינים ושמיעת אזנים ודבור שפתים ונשיאות ידים והילוך רגלים וחכמה ובינה ועצה ודעת וגבורה וכשבא שעת פטירתו הקדוש ברוך הוא נוטל חלקו ומניח חלק אביו ואמו לפניהם ואביו ואמו בוכין אמר להם הקב"ה מה לכם בוכין כלום נטלתי משלכם לא נטלתי אלא שלי אומרים לפניו רבש"ע כל זמן שהיה חלקך מעורב בחלקנו היה חלקנו שמור מן רמה ותולעה ועכשיו שנטלת חלקך מתוך חלקנו הרי חלקנו מושלך ונתון לרמה ותולעה ר' יהודה הנשיא היה מושלו משל למה"ד למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריס אמר המלך לעבדיו לכו בצרו את כרמי וטלו את חלקי והניחו חלק האריס במקומו מיד הלכו ועשו כדבר המלך והתחיל אותו האריס צווח ובוכה א"ל המלך כלום משלך נטלתי ולא שלי נטלתי אמר ליה אדוני המלך כל זמן שהיה חלקך עם חלקי היה חלקי שמור מבזה וגנבה ועכשיו שנטלת חלקך הרי חלקי מושלך לבזה וגנבה המלך זה ממ"ה הקדוש ברוך הוא האריס זה אביו ואמו של אדם כל זמן שהנשמה באדם שמור הוא כיון שמת הרי הוא לרמה ולתולעה שנא' (איוב כ"ה) אף כי אנוש רמה אלו הבנים שבחייו ובן אדם תולעה אלו תולעים שמרחישין תחתיו במותו שמעון בן אלעזר אומר אפי' בן יומו חי אינו צריך שימור לא מן החולדה ולא מן העכברים ולא מן הנחשים הכלב רואה ובורח הנחש רואה ובורח אבל כשמת אפי' כעוג מלך הבשן צריך שימור מן החולדה ומן העכברים ומן הנחשים שכל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על כל הבריות והחיות והרמשים שנא' (בראשית ט') ומוראכם וחתכם יהיה וגו' כיון שמת אדם נטלה אימתו וצריך שימור ותינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת ומדקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים ל"ט) הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא וגו' אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע הודיעני את קצי אמר לו גזירה היא מלפני שאין מודיעין קצו של ב"ו מדת ימי מה היא אמר לו גזירה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של ב"ו ואדעה מה חדל אני אמר לו בשבת א"ל אמות באחד בשבת א"ל כבר הגיעה מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא א"ל אמות בערב שבת אמר לו (שם פ"ד) כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומי ההוא יומא הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה אתא מלאך המות בחיש באילניא נפק למיחזי הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אישתיק ונח נפשיה שלח שלמה לבי מדרשא אבא מיית ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו ליה חתוך נבלה והנח לפני כלבים ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת: א [יא] מתוקה שנת העובד רבי נפק מן דימוסיין אתעטף בבגדים ויתיב עסיק בצרכיהון דברייתא מזג ליה עבדיה כסא מדעסיק בצרכי דברייתא לא איתפני מקבלא יתיה מיניה נתנמנם עבדא ודמך ליה הפך רבי ואיסתכל ביה ואמר יאות אמר שלמה מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן כגון אנן דאנן עסקינן בצרכיהון דברייתא אוף למידמוך לית אנן מישתבקין א"ר ברכיה משל למה"ד למלך שהיה לו פרדס ומסרו לבנו כל זמן שהיה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בעולם ושותלה בפרדס של בנו וכל זמן שלא היה בנו עושה רצונו רואה איזו נטיעה יפה ומשובחת בפרדס והיה עוקרה כך המלך זה הקדוש ברוך הוא הפרדס זה העולם ויש אומרים אלו ישראל כל זמן שהם עושים רצונו של הקב"ה רואה איזה צדיק באומות העולם כגון יתרו רחב ורות וכגון אנטונינוס מביאו ומדבקו בישראל וכל זמן שאין עושין רצונו רואה איזה צדיק יש בישראל ומסלקו מהם: ב מה בין מיתת נערים למיתת זקנים ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו טוב לו וטוב לפתילה ובזמן שאין כבה מאליו רע לו ורע לפתילה ור' נחמיה אומר התאנה הזאת כל זמן שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה וכשאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע לתאנה דילמא ר' חייא רבה ותלמידיו ואית דאמרין ר"ש בן חלפתא ותלמידיו ואית דאמרין רבי עקיבא ותלמידיו הוו יתבין פשטין תחות חדא תאנתא והיה בעל התאנה משכים ולוקט את תאנתו אמרו נשנה את מקומנו שמא הוא חושדנו ישבו במקום אחר למחר השכים בעל התאנה ללקט תאנתו ולא מצאן חזר אחריהם ומצאן אמר להם רבותי מצוה חדא הויתון עבדין עמי מנעתון יתה מני אמרין ליה חס ושלום אמר לון ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר אמרין ליה אנן אמרין שמא הוא חושדנו אמר להם חס ושלום אלא אומר לכם מפני מה הייתי משכים ולוקט אותה שכשתנץ עליהם השמש הם מתליעים ההוא יומא שבקון דלא לקט ומצאו אותם שזרחה השמש עליהם והתליעו אמרין יפה בעל התאנה יודע עונתה של תאנתו אימתי ראויה להלקט והוא לוקטה כך הקדוש ברוך הוא יודע מתי הגיע עונתו של צדיק ומסלקו: ג חייא בר רב אדא בר אחתיה דבר קפרא דמך אמרי לר' יוחנן עול ואפטור עלוי אמר לון ייעול רשב"ל דהוא ידע מה הייליה עאל ר' שמעון ואפטר עלוי דודי ירד לגנו הקב"ה יודע מעשיו של רבי חייא בר אדא וסילקו: ד כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' אילא ואפטר עלוי הלין קרייה (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא לא ידע אנוש ערכה (שם) ונעלמה מעיני כל חי תהום אמר לא בי הוא א"כ ת"ח שמת מאין אנו מוצאין תמורתו ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם וכולם אם אבדו יש להם חליפין ואלו הן (שם) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה אבל ת"ח אם מת מי מביא לנו תמורתו אנו אבדנו את ר' סימון מי מביא לנו תמורתו א"ר לוי שבטים מציאה מצאו ותמהו ויצא לבם שנאמר (בראשית מ"ב) ויצא לבם ויחרדו אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד עאכ"ו: ה כד דמך ר' בון ברבי חייא עאל ר' זירא ואפטר עלוי