ב"ה

לחץ למידע ספר
במבצע!

מדרש רבה

מדרש ארץ ישראלי

לפי פרשיות השבוע

פרשת במדבר

פרשה א
מדרש רבה במדבר פרשה א במדבר פרשה א א וידבר ה' אל משה במדבר סיני זהו שאמר הכתוב (תהלים לו) משפטיך תהום רבה אר"מ משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן משל את הצדיקים בדירתן (יחזקאל לד) במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיו נויהם ומשל את הרשעים בדירתן (שם לא) כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום במה רשעים מתכסים כשהן יורדין לשאול בתהום חזקיה בר ר' חייא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס ממהי בה כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס כך הן הרשעים מה כתיב בהם (ישעיה כט) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו ולפי שהן חשוכין הקב"ה מורידן לשאול שהיא חשוכה ומכסה עליהם את התהום שהוא חשך שנאמר (בראשית א) וחשך על פני תהום הוי (תהלים לו) צדקתך כהררי אל צדקה שאתה מביא על העולם מפורסמת כהרים הללו משפטיך תהום רבה משפט שאתה עושה בעולם הזה תהום רבה מה התהום בסתר אף משפט שאתה מביא בסתר כיצד כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה וכשמראה ליחזקאל הוא מראה לו בעשרים בחדש למה שלא לפרסם באי זה יום חרבה אבל מי שהוא בא לגדל ישראל מפרסם אי זה יום אי זה מקום אי זה חדש אי זו שנה אי זו אופטיאה לצאתם מארץ מצרים לאמר מה אמר להם שאו את ראש כל עדת בני ישראל:

ב ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני זש"ה (ירמיה ב) הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה וגו' אמר הקדוש ברוך הוא לישראל על שאמרתם למשה למה העליתנו ממצרים להמית במדבר וכי כמדבר הייתי לישראל וכי כמדבר עשיתי עמהם בנוהג שבעולם מלך ב"ו שיצא למדבר שמא מוצא הוא שם שלוה כשם שהיה מוצא בפלטין או אכילה או שתייה ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם הרבצתי אתכם בסיגמטין שנאמר (שמות יג) ויסב אלהים את העם דרך המדבר מהו ויסב שהרביצם כדרכי המלכים רבוצין על מטותיהם ולא העמדתי להם ג' פדגוגין משה אהרן ומרים שבזכות משה הייתם אוכלים את המן מה שלא ראו אבות הקדושים שנאמר (דברים ח) ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד שנאמר (תהלים קה) פרש ענן למסך וכמה ענני כבוד היו מקיפין את ישראל במדבר ר' הושעיה ור' יאשיה ר' יאשיה אמר חמשה ארבע לארבע רוחות וא' מהלך לפניהם ר' הושעיה אמר שבעה ארבעה לארבע רוחות השמים וא' מלמעלן וא' מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים ואם היה מקום נמוך היה מגביהו ואם היה מקום גבוה היה משפילו ועושה אותם מישור שנאמר (ישעיה מ) כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים שנא' (שמות טו) ותען להם מרים שירו לה' ובמי באר (במדבר כא) אז ישיר ישראל את השירה הזאת א"ר ברכיה הכהן בשם ר' לוי מלך ב"ו שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים משפטיהם מי צריך להיות זקוק למזונותיהם לא בני מדינה צריכין להיות זקוקין להם אבל הקב"ה לא עשה כן אלא שלח למשה ולאהרן ולמרים שנא' (מיכה ו) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים ואעפ"כ בזכותן היו מתנהגין המן בזכות משה תדע לך שהוא בזכות משה כיון שנסתלק משה (יהושע ה) וישבת המן ממחרת וענני כבוד בזכותו של אהרן מנ"ל כיון שנסתלק אהרן מה כתיב (במדבר כא) ותקצר נפש העם בדרך שהיתה השמש קופחת עליהם והבאר בזכות מרים מה כתיב (שם ך) ותמת שם מרים ותקבר שם ומה כתיב אחר כך (שם) ולא היה מים לעדה והיאך היתה הבאר עשויה סלע כמין כוורת היתה ומתגלגלת ובאת עמהם במסעות וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד והנשיאים באים ועומדים על גביו ואומרים עלי באר והיתה עולה ואח"כ הבאתי לכם שלוים המדבר הייתי לישראל שמא כמדבר נהגתי עמכם אלא אם ארץ מאפליה לא אני בידי הייתי מאיר לכם שנא' (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם ד"א אם ארץ מאפליה מהו מאפלי' שמא אמרתי לכם שאני מביא לכם טובה והלקשתי אותה ואין מאפליה אלא הלקשה שנאמר (שם ט) והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה לא נפל דבר ממה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל שכן אמר יהושע (יהושע כא) לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל הכל בא (ירמיה ב) מדוע אמרו עמי רדנו מהו רדנו לשון משנה הוא הרודה פת חמה אמרו ישראל כשהפת נתבשלה בתנור וניטל ממנה יכולה היא ליקבע בתנור עוד ואנו היינו בידם כבתנור שנאמר (ישעיה לא) ותנור לו בירושלים והגליתנו לבבל ומה את מבקש ממנו עוד ד"א מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך מהו רדנו כד"א (מ"א ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהר אמרו לו נתתה לנו את בית המקדש וסילקת שכינתך ממנו ומה את מבקש ממנו ולא נבוא עוד אליך אמר להם ומי יתן לי והייתי במדבר עכשיו היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם וכן הוא אומר (ירמיה ט) מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי וגו' היכן שהייתי מתקלס שנא' (ישעיה מב) ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו נכנס לשניה וברחו מלפניו נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו אמר הנשיא זו העיר טובה היא מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר כך כשבא הקב"ה לים ברח מלפניו שנא' (תהלים קיד) הים ראה וינוס וכן ההרים רקדו כאילים בא במדבר חרבה קדמה אותו וקילסה אותו שנא' (ישעיה מב) ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע אמר זו העיר טובה לי מכל המדינות בו אני בונה כנסיה ודר בתוכו התחילו שמחים שהקדוש ברוך הוא דר בתוכו שנא' (שם לה) יששום מדבר וציה:

ג ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה שנאמר (שמות ג) ויקרא אליו ה' אלהים מתוך הסנה ואחר כך (שם יב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר ודיבר עמו במדין שנאמר (שם ד) ויאמר ה' אל משה במדין ודיבר עמו בסיני שנא' וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות שנא' (מיכה ו) והצנע לכת עם אלהיך הרי הוא מדבר עמו באהל מועד וכן דוד אמר (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה בת מלך זה משה שנא' (ישעיה יט) וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשים אלו הן המכות שבא על מצרים ומלך עז ימשל בם זה משה שהיה מלכה של תורה שנקראת עז שנא' (תהלים כט) ה' עוז לעמו יתן לפיכך כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה זה אהרן שנאמר (שמות כח) ועשית משבצות זהב מיכן אמרו אשה שהיא מצנעת עצמה אפי' היא ישראלית ראויה היא שתנשא לכהן ותעמיד כהנים גדולים שנא' ממשבצות זהב לבושה אמר הקב"ה כך הוא כבודי שאהא מדבר מלפנים שנאמר (במדבר ז) ובבא משה אל אהל מועד א"ר יהושע בן לוי אלו היה או"ה יודעים מה היה המקדש יפה להם קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשומרו שהיה יפה להם יותר משל ישראל שכן שלמה סדר תפלה (מלכים א ח) וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וכתיב (שם) ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי אבל כשהוא בא אצל ישראל מה כתיב (דה"ב ו) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו אם היה ראוי לו היה נותן לו ואם לאו לא היה נותן לו ולא תאמר בית המקדש אלא אילולי ישראל לא היה מטר יורד ולא השמש זורחת שבזכותן הקדוש ברוך הוא מרויח בעולמו ולעולם הבא או"ה רואין לישראל היאך הקב"ה עמהם והן באין להידבק להם שנא' (זכריה ח) בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים:

ד ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני זש"ה (שיר ז) שררך אגן הסהר מדבר בסנהדרין שהיתה נתונה בלשכת הגזית והיא משולה בשרר ולמה משולה בשרר אלא מה השרר הזה נתון באמצע הגוף כך סנהדרין של ישראל נתונה באמצעו של בהמ"ק (שם ) אל יחסר המזג מהו אל יחסר המזג שלא היו חסרים אחד משלשתן אל יחסר המזג מי שהוא מזוג כראוי מזוג שלישי של כוס יין ושני חלקים מים כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד השחר עד תמיד של בין הערבים ולא היה אחד מהם נפנה לצורכו ומה היו עושים כשהיה אחד מהם מבקש לצאת היה סופר אם היה שם עשרים ושלשה היה יוצא ואם לאו לא היה יוצא למה שכתוב אל יחסר המזג שלא היו חסרים אחד משלשתן לפיכך אל יחסר המזג (שם) בטנך ערימת חטים נמשלו ישראל כערימה של חטים מה החטים הללו נכנסות לאוצר במנין כך אמר הקדוש ברוך הוא שיהיו ישראל נימנים בכל שעה לכך נאמר בטנך ערימת חטים אבל התבן והקש אינן נמנים ולא נמדדין כך או"ה נמשלו כתבן וכקש שנא' (תהלים פג) כקש לפני רוח וכן (עובדיה א) ובית עשו לקש למה שאין להקב"ה הנייה מהם שנא' (ישעיה מ) כל הגוים כאין נגדו אבל ישראל יש להקדוש ברוך הוא הנייה מהם קורין שמע מתפללין ומברכין שמו של ממ"ה הקב"ה בכל יום לפיכך נמנים בכל שעה לכך נמשלו כחטים שנא' בטנך ערימת חטים:

ה וידבר ה' אל משה בהר סיני זהו שאמר הכתוב (תהלים קמו) לא עשה כן לכל גוי וכן (שם קמא) וירם קרן לעמו משל למלך שנטל אשה ראשונה ולא כתב לה כתובה גירשה ולא כתב לה גט כך לשנייה ולשלישית ולא היה כותב להם כתובה ולא גט אלא מה עשה ראה ענייה יתומה בת אבות ביקש ליטול אותה אמר לשושבינו אל תנהוג בה כראשונות זו בת אבות היא צנועה היא במעשי' וכשרה וכתוב לה כתובה באי זו שבוע באי זו שנה באי זה חדש בכמה בחדש באיזו איפרכיא כשם שכתוב באסתר (אסתר ב) ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו כך הקדוש ברוך הוא ברא לדור המבול ולא כתב אימתי בראן העבירן מן העולם ולא כתב אימתי העבירן אלא (בראשית ז) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וכן לדור הפלגה וכן למצרים לא היה כותב אימתי נבראו ואימתי מתו אלא כיון שעמדו ישראל אמר הקב"ה למשה איני נוהג באלו כאותן הראשונים אלו בני אבות הם בני אברהם יצחק ויעקב לך כתוב להם באיזה חדש בכמה בחדש ובאיזו שנה באיזו איפרכיא ובאיזה עיר רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש לכך נאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני הרי איפרכיא באהל מועד הרי מדינה בשנה השנית זו שנה בחדש השני זה החדש באחד לחדש בכמה בחדש הרי נכתבה אופטיאה למה שאו את ראש כל עדת בני ישראל לקיים מה שנאמר (תהלים קמז) לא עשה כן לכל גוי ומה עשה וירם קרן לעמו:

ו ד"א וידבר ה' אל משה אשריו של משה שששים רבוא עומדים והכהנים והלוים והזקנים הכל עומדים שם ומכולם לא נדבר אלא עם משה:

ז וידבר ה' אל משה במדבר סיני למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר באש מנין (שמות יט) והר סיני עשן כולו וגו' ובמים מנין שנאמר (שופטים ה) גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים ובמדבר מנין וידבר ה' אל משה במדבר סיני ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני:

ח ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני ו' שמות נקראו לו הר אלהים הר בשן הר גבנונים הר מוריה הר חורב הר סיני הר אלהים למה שישב בו האלהים בדין שנאמר ואלה המשפטים הר בשן שבא שם הקדוש ברוך הוא הר גבנונים הר שפסל כל ההרים כשם שאתה אומר או גבן או דק הר חמד שחמד הקב"ה לישב שם שנאמר (תהלים סח) ההר חמד אלהים לשבתו הר חורב שעליו נשמטה החרב שנאמר (ויקרא כ) מות יומת הנואף והנואפת מות יומת הרוצח הר סיני שבו נשנאו אומות העולם להקדוש ברוך הוא ונתן להם אפופסים שנאמר (ישעיה ס) והגוים חרב יחרבו א"ר אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו שנטלו איפופסים שלהם:

ט ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני אמר לו שאו את ראש אמר הקב"ה לישראל לא חיבבתי בריה יתירה מכם לכך נתתי לכם תלוי ראש ודמיתי אתכם לי שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי העולם שנאמר (ד"ה א ט) לך ה' הגדולה כך לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש לכך נאמר שאו את ראש לקיים מה שנאמר (תהלים קמח) וירם קרן לעמו וכן הוא אומר (דברים כח) ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ:

י ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף וגו' את מוצא המנין הזה שוה למנין שנמנו ישראל במלאכת המשכן שנאמר וכסף פקודי העדה וגו' והוא היה בשנה ראשונה שהרי כשקבלו י' הדברות מיד עלה משה לקבל הלוחות וחטאו על מעשה העגל ומיד עשו משכן והוקם באחד בניסן בשנה שנייה שנאמר (שמות מ) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ואימתי היה המנין הזה באחד באייר בשנה שנייה שנאמר ואת כל העדה הקהילו וגו' באותו מנין שמנאן כשיצאו ישראל ממצרים בחמשה עשר בניסן כמה היו שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף וכשבא למנותן בשנה שנייה באחד לחדש השני הוא מוצא אותן יתירים שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ואין אנו יודעים אלו היתירים אם מונה להם עשרים מראש חדש ניסן של שנה שנייה ליציאתם ממצרים או מונה להם עשרים מראש השנה שהוא ר"ח תשרי והוא שנה ראשונה ליציאתם ממצרים צא ולמד מן האדנים שנא' (שם לו) וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' בקע לגלגולת מחצית השקל וגו' אימתי הביאו השקלים ממחרת יום הכפורים ולשני בקרים הביאו כל הנדבה למלאכת המשכן שנאמר (שם) והם הביאו אליו עוד נדבה וגו' ואם אתה אומר שלא מנו לאותן שיצאו ממצרים שהיו פחות מבן עשרים לא מנו להם עשרים שנה עד חדש ניסן של שנה שנייה אם כן את מוצא בשקלים שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שקלים יתרים אלא מה יש לך לומר מתשרי מנו להם עשרים שהוא ראש השנה לברייתו של אדה"ר ולכך כלל החשבון כך להודיענו שהרי נכנסו חדש אחד בשנה שנייה לצאתם ממצרים ולא נתוספו אותן של עשרים שנה במנינם על אותן שנתנו לאדני המשכן לומר לך שאין מונין להן מניסן אלא מתשרי:

יא והלוים למטה אבותם וגו' בא הכתוב לומר לפי שלא אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה בתחלה שימנה שבט לוי שכן אתה מוצא שלא מנה נשיא לשבט לוי בשעה שמנה נשיא השבטים אף משה לא מנאו שכך אמר משה אלו היה חפצו של הקב"ה שאמננו היה אומר לי לכך נאמר והלוים למטה אבותם וגו' שלא רצה למנותן מיד היה משה עומד תמה למה לא צוהו הקדוש ברוך הוא למנות שבטו ולא היה יודע אם מונה אם לאו ראה הקב"ה שהוא תמה מיד פירש לו למה לא צוהו למנות הה"ד וידבר ה' וגו' אך את מטה לוי לא תפקד וגו' א"ר פנחס בר אידי מה כתיב בראש הספר שאו את ראש כל עדת בני ישראל רומם את ראש גדל את ראש לא נאמר אלא שאו את ראש כאדם האומר לקוסטינר סב רישיה דפלן כך נתן רמז למה שאו את ראש שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דתימא (בראשית מ) ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך אם לא יזכו ימותו כלם כמה דתימא ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על העץ והיה גלוי לפני המקום שימותו כולם במדבר וינטלו ראשיהן לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה אך את מטה לוי וגו' בתוך בני ישראל אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן למה אמר הקב"ה אם נמנה שבט לוי עם ישראל ומתערב עמהם יבא מלאך המות להרוג את ישראל והגזירה יוצאת עליהם שלא יכנסו לארץ אלא מתים במדבר שנאמר (במדבר יד) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם והוא מוצא לשבטו של לוי מעורב עמהם והם מתערבים עם ישראל למות לפיכך לא מנה אותן עם ישראל אלא הפרישם במנין ולכך אף בלשון שכתוב בהן בישראל שאו את ראש לא נאמר בהן אלא פקוד את בני לוי:

יב ד"א אך את מטה לוי לא תפקוד למה לא נמנו עם ישראל אלא שבטו של לוי פלטינין היו משל למלך שיש לו לגיונות הרבה ואומר לפרופסיטוט לך מנה את הלגיונות חוץ מן הלגיון העומד לפני לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אך את מטה לוי וגו' בתוך בני ישראל אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן שאין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם הלגיונות לפיכך נמנו ישראל לעצמן ושבט לוי לעצמן ומגין אתה אומר שמטעם הזה א"ל שכן כתיב אחריו ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות וגו' בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אך את מטה לוי לא תפקוד וגו' נתירא משה ואמר שמא יש פסול בשבטי שאין הקב"ה חפץ שאמננו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא אמרתי לך כן אלא להוציאן מן הגזירה שלא ימותו עמהם הה"ד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל למה שהלוים שלי הן והיו לי הלוים שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו הם קרבו עצמן לי שנאמר (שמות לב) ויאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי הן קרבו אותי ואני מקרבן והיו לי הלוים ולא עוד אלא לפי שנמצאו עמי נאמנים ששמרו אזהרתי (שם כ) לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' לפיכך הן ראוין שיהיו נאמני ביתי ואתה הפקד את הלוים וגו' וכן הוא אומר (תהלים קא) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי את מוצא כל מי שנדבק בדבר המקום אהבו לעולם שכן אתה מוצא ביהושע שנדבק בעמלק ועשה בו כתורה וכמצוה שנאמר (שמות יז) ויחלש יהושע וגו' אמר לו המקום משבטך אני מעמיד פורע לעמלק לעולם (שופטים ה) מני אפרים שרשם בעמלק שאול שנדבק ולא נמצא נאה בפיקודו אלא ויחמול שאול והעם החזירו לאחריו וניטלה הימנו מלכותו אחריך בנימן ואף השבט הזה בדקתיו ונמצאו שמורים ונתנו נפשם על קדושת שמי שנאמר (שמות לב) שימו איש חרבו על ירכו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו' (דברים לג) האומר לאביו ולאמו וגו' אף כן אני מקרבן ועושה אותן בני פלטירי ואני מאמין קדושתי ותשמיש ביתי עליהם הה"ד ואתה הפקד את הלוים וגו' למה שהם נאמנים לי אף בשעת פרוקו והקמתו איני חפץ באחרים שיפרקוהו ויקימוהו אלא הם הה"ד ובנסוע המשכן וגו' יכול המצוה על הלוים אבל אם עשו ישראל רשות ת"ל והזר הקרב יומת וכן הוא אומר (תהלים קיא) עשה סטים שנאתי וגו' אלו ישראל שסטו מאחרי המקום ועשו את העגל ושנאן המקום להיות גזברין שלו ולא תאמר שלא יגעו בו ישראל בשעת מסעות אלא אף בשעת המחנות לא יקרבו אליו אלא בני לוי הה"ד וחנו בני ישראל איש על מחנהו וגו' והלוים יחנו סביב למשכן העדות ולמה אני מזהירן שירחיקו ישראל עצמן מן המשכן כדי שלא יהיה קצף עליהן שאינן ראוין להתקרב אצלו הה"ד ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל אבל הלוים הם ישמרוהו הה"ד ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו שרחקו עצמן מן המשכן ונתנו מקום ללוי' לחנות סביב למשכן. פרשה ב א וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר בי"ח מקומות אתה מוצא משה ואהרן שוים כנגד י"ח ברכות שלשה אבות הראשונים משם אתה מוצא קבע שמתפללים שלשה פעמים ביום אברהם קבע תפלת בקר שנאמר (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר וגו' ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו) ויעמוד פינחס ויפלל יצחק קבע תפלת המנחה שנא' (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח ואין שיחה אלא תפלה שנא' (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף וגו' יעקב קבע תפלת הערב שנאמר (בראשית כח) ויפגע במקום וגו' ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו' בי"ח מקומות משה ואהרן מזוגין רמז לי"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות שכתובות בשמע ישראל ובמזמור לדוד (תהלים כט) הבו לה' בני אלים שלשה אבות התקינו שמתפללים ג"פ ביום ומשה ואהרן ומן האזכרות האלו למדנו לי"ח ברכות:

ב איש על דגלו וגו' הה"ד (שם כ) נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול וגו' אמרו ישראל להקב"ה הרי אנו מרננים בישועתך מה שעשית לנו בשמך נרננה בישועתך (שמות יד) ויושע ה' ביום ההוא את ישראל וישע כתיב כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל ובשם אלהינו נדגול שקבע הקדוש ברוך הוא שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים שנאמר (במדבר ב) איש על דגלו:

ג חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים כמה"ש כדי שיהיו ניכרין ומנין שהוא אהבה לישראל שכן שלמה אומר (שיר ב) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה אמר ר' אבהו מה ת"ל הביאני אל בית היין וגו' למה"ד לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין ונכנס לבדקו ומצאו כולו חומץ בא לצאת מתוך האוצר ומצא חבית א' יין טוב אמר חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר כך ברא הקדוש ברוך הוא שבעים אומות מכולם לא מצא הנייה אלא בישראל שנאמר הביאני אל בית היין ומנין שיין עולה ע' י' עשרה י' עשרה נ' חמשים הרי שבעים ומכולם ודגלו עלי אהבה רבי יהודה אומר הביאני אל בית היין למרתף הגדול של יין זה סיני ולמדני משה תורה שהיא נדרשת מ"ט פנים ודגל"ו עלי אהבה א"ר חנינא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג והתינוקות הולכים לביה"מ ומראים את האזכרות באצבע אמר האלהי' ודגלו עלי אהבה וגודלו עלי אהבה ר' יששכר אומר ודגלו עלי אהבה אפילו אדם יושב ועוסק בתורה ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק אמר הקב"ה חביב הוא עלי ודגלו עלי אהבה ודילוגו עלי אהבה ד"א ודגלו עלי אהבה אמר הקדוש ברוך הוא יש לאומות דגלים ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב הה"ד ודגלו עלי אהבה ד"א הביאני אל בית היין בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר ה) דגול מרבבה כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר (שם ב) הביאני אל בית היין זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ביין (משלי ט) ושתו ביין מסכתי הוי אל בית היין זה סיני ודגלו עלי אהבה אמרו אילולי הוא מגדיל עלי אהבה וכן הוא אומר נרננה בישועתך וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא מה נתאויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם (תהלים כ) ימלא ה' כל משאלותיך מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו:

ד איש על דגלו באותות הה"ד (שיר ו) מי זאת הנשקפה וגו' קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים מי זאת הנשקפה וגו' אומרים להם האומות שובי שובי השולמית הדבקו לנו בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין שובי שובי ונחזה בך ואין נחזה אלא שררה שכן אמר יתרו למשה (שמות יט) ואתה תחזה וגו' שובי שובי ונחזה בך וישראל אומר מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת המחנים שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלהים במדבר דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה דן דגל מחנה אפרים יכולים אתם לעשות לנו כך מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת המחנים שמא יכולים אתם ליתן לנו כגדולה שעשה לנו האלהים במדבר שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו ואומר לנו והיה מחניך קדוש אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם שנאמר (במדבר כד) וישא בלעם את עיניו אלו הם הדגלים התחיל אומר מי יכול ליגע בבני אדם אלו מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם שנאמר (שם) שוכן לשבטיו מיכן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל לכך נאמר איש על דגלו:

ה ד"א איש על דגלו הה"ד (שיר ו) יפה את רעיתי כתרצה שאני מתרצה לכם ד"א כתרצה שאתם מתרצים לי ד"א כתרצה שאתם מתרצים בקרבנות שנאמר ונרצה לו לכפר עליו נאוה כירושלים כאותן כתות של מה"ש שהם יראים ומושלמים לי איומה כנדגלות ובמה אתם כנדגלות בדגלים שנתתי לכם ודוד רואה ואומר (תהלים קמז) לא עשה כן לכל גוי אלא לעמו הה"ד איש על דגלו וגו':

ו ד"א איש על דגלו הה"ד (דברים לב) ימצאהו בארץ מדבר וגו' מציאה גדולה מצא הקדוש ברוך הוא את ישראל שנאמר (הושע ט) כענבים במדבר מצאתי ישראל לכך ימצאהו בארץ מדבר מדבר היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ובתוהו ילל ישימון תוהו ולילה היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ועד שלא קבלו את התורה לא עשה כן אלא כיון שיצאו ישראל ממצרים וקבלו את התורה מהו אומר יסובבנהו יבוננהו וגו' יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד יבוננהו שהבינם בד"ת יצרנהו אשריהם האזנים ששמעו עד היכן חבבן עד היכן שומרן עד היכן נצרן כביכול עד כאישון עינו ראה היאך שומרן עד היכן שומרן היאך נצרן שאמר האלהים למשה משה אמור להם שיעשו משכן ביניהם כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים לשמי למה שהם בני שנא' (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם והם צבאותי וכן הוא אומר (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים וכן הוא אומר דגל מחנה יהודה תימנה לצבאותם ולפי שהן צבאותי אעשה אותם דגלים לשמי הה"ד איש על דגלו:

ז באותות סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים שמעון פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם לוי ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים יהודה נפך וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו שמש וירח על שם (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים זבולן יהלם וצבע מפה שלו לבנה ומצוייר עליו ספינה על שם זבולן לחוף ימים ישכון דן לשם וצבע מפה שלו דומה לספיר ומצוייר עליו נחש על שם יהי דן נחש גד שבו וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן ומצוייר עליו מחנה על שם (בראשית מט) גד גדוד יגודנו נפתלי אחלמה וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמתו עזה ומצוייר עליו אילה על שם נפתלי אילה שלוחה אשר תרשיש וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים ומצוייר עליו אילן זית על שם מאשר שמנה לחמו יוסף שוהם וצבע מפה שלו שחור עד מאד ומצוייר לשני נשיאים אפרים ומנשה מצרים על שם שהיו תולדותם במצרים ועל מפה של אפרים היה מצוייר שור על שם בכור שורו זה יהושע שהיה משבט אפרים ועל מפה שבט מנשה היה מצוייר ראם על שם (דברים לג) וקרני ראם קרניו על שם גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה בנימין ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים ומצוייר עליו זאב על שם בנימין זאב יטרף לכך נאמר באותות שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא:

ח לבית אבותם לא היה צריך לומר אלא איש על דגלו באותות יחנו בני ישראל מה ת"ל לבית אבותם הה"ד (איוב לו) אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו התחיל משה מיצר אמר עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט מה אני עושה אמר לו הקב"ה משה מה איכפת לך אין צריכין לך מעצמן הן מכירין דירתן אלא דייתיקי יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים איני מחדש עליהם כבר יש לה טכסים מיעקב אביהם כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו כך יקיפו את המשכן דא"ר חמא בר חנינא כיון שבא אבינו יעקב ליפטר מן העולם קרא לבניו דכתיב (בראשית מט) ויקרא יעקב אל בניו ובירכן וצוון על דרכי האלהים וקבלו עליהם מלכות שמים משגמר דבריו אמר להם כשתטלו אותי ביראה ובכבוד לוו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי ולא אחד מן המצריים ולא אחד מבניכם מפני שאתם נטלתם מבנות כנען וכה"א (שם נ) ויעשו לו בניו כן כאשר צום בניו ולא בני בניו וישאו אותו בניו היאך צום אלא אמר להם בני יהודה יששכר וזבולן יטענו מטתי מן המזרח ראובן ושמעון וגד יטענו מטתי מן הדרום אפרים ומנשה ובנימין יטענו מן המערב דן אשר ונפתלי יטענו מן הצפון יוסף אל יטען שהוא מלך ואתם צריכין לחלק לו כבוד לוי אל יטען למה שהוא טוען את הארון ומי שהוא טוען ארונו של חי העולמים אינו טוען ארונו של מת ואם עשיתם וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם האלהים עתיד להשרות אתכם דגלים כיון שנפטר טענו אותו כשם שציום שנאמר ויעשו לו בניו כן כאשר צום הוי (איוב לו) אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק שמיעקב היה בהם דעה היאך ישרו דגלים ולפועלי אתן צדק זה הקדוש ברוך הוא שפעל פעולות טובות עם ישראל וכדי ליתן להם פעולה טובה שכר שקיימו מצות אביהם לא צום לחנות דגלים אלא כמצות אביהם צדק עמהם שלא שינה הדבר שלא ליתן מחלוקת ביניהם לכך נאמר לבית אבותם כענין שהקיפו מטת אביהם כן יחנו הוי לבית אבותם יחנו בני ישראל:

ט מנגד סביב לאהל מועד יחנו תנינן תמן השובת בדרך עושה לו עגולות עד ארבע אמות דברי ר' חנינא ומטלטל בתוך ד' אמות בשבת ואומר שביתתי במקומי וזוכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח וכמה הם ד' אמות רבי יהודה אומר כדי שיטול חפץ מן מרגלותיו ויתננו במראשותיו והשובת במדינה אפילו היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה והשובת במערה אפילו היא כמערת צדקיהו שהיתה י"ח מיל מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח שירצה ומנין סמכו תחומין מן התורה שנאמר (במדבר לה) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה וגו' וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את ירחו אמר להם יהושע עתידים אתם לעשות שם את השבת אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפי' אמה לכל רוח למה שתהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת וכן הוא אומר (יהושע ג) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה וכן את מוצא כשאמר הקב"ה למשה שישרה ישראל דגלים אמר לו השרה אותם לכל רוח רחוק אלפים אמה שנ' (במדבר ב) מנגד סביב לאהל מועד יחנו מהו מנגד א"ר יצחק מרחוק מיל שהם אלפים אמה ומניין דהאי מנגד ברחוק מיל הוא ילפינן מנגד מנגד כתיב הכא מנגד סביב לאהל מועד יחנו וכתיב להלן (בראשית כא) ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קולה ותבך מה להלן מיל אף כאן מיל ומנין דהאי מנגד דאמר בהגר דהוא מיל כתיב הכא הרחק וכתיב להלן רחוק אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה מה להלן מיל אף כאן מיל:

י והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו' הה"ד (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ וגו' ברא הקדוש ברוך הוא ארבע רוחות לעולם מזרח מערב צפון ודרום מזרח משם האור יוצא לעולם מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום יוצאין לעולם דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם צפון משם החשך יוצא לעולם וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם כך סיבב לכסא ד' חיות ולמעלה מכולם כסא הכבוד וכנגדן סידר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה אמר לו הקב"ה משה מזרח שממנו אור יוצא לעולם יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה שנא' והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו' ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה שנא' (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכן הוא אומר והחונים עליו מטה יששכר וגו' ועליו זבולון שהוא בעל עשירות כמה דכתיב זבולן לחוף ימים וגו' וכן הוא אומר מטה זבולן וגו' כל הפקודים למחנה יהודה ראשונה יסעו שכן התורה נקראת ראש (משלי ח) מעולם נסכתי מראש ואומר (קהלת ז) כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר (מיכה ב) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם את מוצא בכ"מ יהודה תחלה לחנייה דגל יהודה תחלה שנא' והחונים קדמה וגו' תחלה לנסעים שנא' ראשונה יסעו לקרבנות יהודה תחלה שנא' ויהי המקריב וגו' למלחמה יהודה תחלה שנאמר (שופטים א) מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה ויאמר ה' יהודה יעלה וכתוב אחד אומר ויאמר ה' יהודה יעלה בתחלה וכשיבא המבשר יהודה מתבשר תחלה שנאמר (ישעיה נב) על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך הרי מן המזרח ודרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם יהי כנגדו שבט ראובן שהוא בעל תשובה ותשובה מדה טובה ורחמיו של הקדוש ברוך הוא באים על הבריות בשעה שהם עושין תשובה הה"ד דגל מחנה ראובן תימנה וגו' ועליו גד שהוא בעל גדוד שנא' (בראשית מט) גד גדוד יגודנו ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו הה"ד והחונים עליו מטה שמעון וגו' ומטה גד וגו' כל הפקודים למחנה ראובן וגו' ושניים יסעו שהתשובה שניה היא לתורה לאחר שהיו נוסעים אלו שני דגלים היו הלוים נוסעים את המשכן הה"ד ונסע אהל מועד מחנה הלוי' וגו' מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וכנגדן אפרים ובנימין ומנשה ומי יעמוד לפני שלג וברד אפרים ומנשה ובנימין שנאמר (תהלים פ) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ושכינה לעולם במערב בגבול בנימין שנאמר (דברים לג) לבנימין אמר ידיד וגו' הה"ד דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה וגו' ועליו מטה מנשה וגו' ומטה בנימין ונשיא וגו' כל הפקודים למחנה וגו' ושלישים יסעו נאה לתורה ולתשובה גבורה כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו צפון משם החשך יוצא לעולם וכנגדן שבט דן למה שהוא החשיך העולם בע"ז שעשה ירבעם שני עגלי זהב וע"ז חשך הוא שנאמר (ישעיה כט) והיה במחשך מעשיהם וחזר ירבעם על כל ישראל ולא קבלו ממנו אלא שבט דן שנאמר (מלכים א יב) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וגו' ואת האחד נתן בדן ולכך צוה הקב"ה שיחנה דן בצפון הה"ד דגל מחנה דן צפונה וגו' ועליו שבט אשר מאיר על החשך שנא' (דברים לג) ולאשר אמר ברוך וגו' וטובל בשמן רגלו וכן הוא אומר והחונים עליו מטה אשר ועליו נפתלי שהוא מלא ברכה כדי לפרנס כמה דכתיב נפתלי שבע רצון וגו' וכן הוא אומר ומטה נפתלי וגו' כל הפקודים למחנה דן וגו' לאחרונה יסעו לדגליהם שכל מי שעובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים לכך נאמר (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה כשם שברא הקדוש ברוך הוא ד' רוחות וכנגדן ד' דגלים אף כך סיבב לכסאו ד' מלאכים מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל מיכאל בימינו כנגד ראובן למה נקרא שמו מיכאל בשעה שעברו ישראל בים פתח משה בשירה מי כמוך וגו' מי שסיים את התורה אמר (דברים לג) אין כאל ישורון מי כמוך אין כאל הרי מיכאל אוריאל משמאלו כנגד דן שהוא בצפון למה נקרא שמו אוריאל בשביל תורה נביאים וכתובים שהקב"ה מכפר עליו ומאיר להם לישראל שנאמר (ישעיה ס) קומי אורי כי בא אורך ודוד אמר (תהלים קיח) אל ה' ויאר לנו הרי אוריאל וכן הוא אומר (מיכה ז) כי אשב בחשך ה' אור לי גבריאל מלפניו כנגד מלכות יהודה ומשה ואהרן שהיו במזרח ולמה נקרא שמו גבריאל ביהודה כתיב כי יהודה גבר באחיו וגו' ובמשה כתיב ויקרא אל משה וכתיב (ישעיה ט) ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור הרי גבריאל רפאל כנגד אפרים ולמה נקרא שמו רפאל כדי לרפאות שברו של ירבעם שיצא מאפרים שהוא במערב (במדבר יב) אל נא רפא נא לה הרי רפאל:

יא אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם וגו' בעשרה מקומות נמנו ישראל אחד בירידתן למצרים (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' ואחד בעלייתן (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' ואחד אחר מעשה העגל (שם ל) כי תשא את ראש בני ישראל וגו' ושני' בחומש הפקודים אחד בדגלים ואחד בחילוק הארץ ושנים בימי שאול (ש"א טו) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק כד אינון עתירין באילין אמרייה וכד אינון מסכינין בבזקייה ואחד בימי דוד (שם ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אם מספר למה מפקד ואם מפקד למה מספר אלא עשה שתי אנפיראות גדולה וקטנה הקטנה הראה לדוד הגדולה לא הראה לו לפיכך כתב את מספר מפקד ואחד בימי עזרא (עזרא ב) כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו' ואחד לעתיד לבא (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאןע"ימונה:

יב אלה פקודי בני ישראל וגו' הה"ד (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה מספר בני ישראל הה"ד (תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים מפני שהבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם ובאתה אותה הבטחה בשעה שיצאו ישראל ממצרים ואימתי הבטיחו הקב"ה כשאמר לו לצאת מבית אביו שנא' (בראשית יב) לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו' אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל מה שהבטחת אותי מה הנאה יש לי בהם שאין לי בנים שנאמר (שם טו) ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי וגו' שאברהם רואה במזל שאינו עתיד להוליד בנים מה עשה לו הקב"ה באותה שעה אמר רבי יהודה ב"ר סימון אמר רבי חנין אמר רבי יוחנן מלמד שהעלהו הקדוש ברוך הוא למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו מן אותו המזל שאתה רואה שאין אתה עתיד להוליד ממנו אני מראה לך שאתה מוליד שנ' (שם ) ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וגו' אמר רבי שמואל ב"ר יצחק אינו אומר הבט אלא שהוא נתון למעלה כמה שנאמר (תהלים פ) הבט משמים וראה ויאמר לו כה יהיה זרעך מהו כה יהיה זרעך אמר ר' לוי בשם ר' יוחנן למה הדבר דומה למי שיצא לדרך והלך יום הראשון ויום השני ויום השלישי עד י' ימים ולא מצא לא עיר ולא פונדק ולא אילן ולא מים ולא בריה ואחר שהלך י' ימים צפה אילן אחד מרחוק אמר שמא יש תחתיו מים כיון שהגיע אצלו מצאו עומד על המעין כיון שראה אותו נאתן ופירותיו מתוקנים וענפיו נאין ישב לו ונתקרר בצלו ואכל מן פירותיו ושתה מן המעין וערב לו ושבת נפשו עליו כיון שעמד לילך אמר לאילן מה לי לברכך ומה יש לי לומר לך שיהא עצך נאה נאה הוא שיהא צלך נאה כבר הוא נאה שיהיו ענפיך נאים נאים הם שיהו פירותיך מתוקין מתוקים הם שיהא מעין יוצא מתחת שרשך כבר מעין יוצא מתחת שרשך שתהא עומד במקום חביב במקום חביב אתה עומד מה לי לברכך אלא כל הנטיעות העומדות ממך יהיו כמותך כך כשברא הקדוש ב"ה את העולם עמדו עשרים דור ולא היה בהם תועלת ולא עמד מהם צדיק עד אחר עשרים דור צפה הקב"ה את אברהם שהיה נתון בארץ בבל שנקראת רחוקה שנאמר (יהושע ט) מארץ רחוקה וגו' ואמר הקדוש ברוך הוא תאמר שיש בו כח לעמוד כיון שהשליכו אותו לכבשן האש וקידש שמו של הקב"ה ועמד בנסיונו מיד קירבו הקדוש ברוך הוא לא"י בנה לו את הפונדק והיה זן עוברים ושבים והיה מכניס את הבריות תחת כנפי השכינה והודיע כבודו של הקב"ה בעולם ונתן שמו על שם הקדוש ברוך הוא כמלאכים א"ל הקב"ה אברהם מה יש לי לומר לך ומה יש לי לברכך שתהא שלם צדיק לפני או שתהא שרה אשתך צדקת לפני צדיק אתה שרה אשתך צדקת לפני או שיהיו כל בני ביתך צדיקים צדיקים הם לפני מה יש לי לברכך אלא כל בנים שעתידים לעמוד ממך יהיו כמותך מנין שכן כתיב (בראשית טו) ויאמר לו כה יהיה זרעך את מוצא אברהם שנתברך בכוכבים שנאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו' ויצחק נתברך בחול שנאמר (שם כב) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו' ויעקב נתברך בעפר הארץ שנא' (שם כט) והיה זרעך כעפר הארץ וגו' ברכתו של אברהם באתה בימי משה שכן כתיב (דברים א) ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום וגו' וברכתו של יעקב שנתברך כעפר הארץ באתה בימי בלעם שכן כתיב (במדבר כג) מי מנה עפר יעקב וברכתו של יצחק שנתברך בחול באתה בימי הושע שנאמר (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי והואיל דביצחק כתיב ביה ברכת החול היה נצרך לומר והיה מספר בני יצחק ואינו אומר כן אלא והיה מספר בני ישראל ולמה אלא בשעה שיצא יעקב אבינו לילך לפדן ארם מסר לו יצחק את ברכת החול כמה שאמר לו (בראשית כח) ויתן לך את ברכת אברהם מהו את א"ר חמא בר חנינא כך אמר לו ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחד כי ברך אברכך ברכה לאב ברכה לבן והרבה ארבה רבייה לאב רבייה לבן וכחול אשר על שפת הים את הברכה הזו מסר יצחק ליעקב לפיכך הוא אומר והיה מספר בני ישראל כחול הים הוי (תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים:

יג ד"א והיה מספר בני ישראל א"ר ברכיה הכהן ברבי והיה מספר הסופר כמספר התורה נתבקש להם שכך אמר להם ע"י משה ברוך תהיה מכל העמים הוי והיה מספר בני ישראל כחול הים משלן בעפר משל בכוכבים בעולם הזה הם משולים כעפר מה עפר הארץ עשוי דייש לכל באי עולם כך ישראל עשוים דייש לאו"ה שנאמר (מ"ב יג) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש ד"א מה עפר הארץ אם אינו נמצא אין אדם מתקיים אם אין עפר אין אילנות ואין תבואה כך אם אין ישראל אין העולם מתקיים שנא' (בראשית כב) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ בעוה"ז הם משולים כעפר לימות המשיח הם משולים לחול הים מה דרכו של חול מקהה שיניו כך ישראל לימות המשיח מכלין כל האומות שנאמר (במדבר כד) וירד מיעקב וגו' וכתיב (יחזקאל כה) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ד"א למה משלן כחול מה חול אדם נוטל ממנו מלא קמצו ונותן לעיסה או לתוך התבשיל אין כל בריה יכול לטעמו שהוא מקהה את שיניו כך הם ישראל כל מי שהוא בוזזן או גוזלן בעולם הזה הוא מקהה את שיניו לעתיד לבא למה שהוא קדש שנאמר (ירמיה ב) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם נאם ה' וכל מי שנוגע בקדשים חייב מיתה ד"א כחול הים מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציאו בולים ועושין הימנו כלי זכוכית כך ישראל נכנסין לאור ויוצאין חיים שנאמר (דניאל א) עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו וגו' ואף לע"ל הם נכנסין לגיהנם ואו"ה נכנסין שם ואלו הם נכנסין לתוכה ואובדים וישראל יוצאין מתוכה בשלום שנאמר (ישעיה מג) כי תלך במו אש לא תכוה למה כי אני ה' אלהיך מחזיק ימינך לכך מושלן כחול לע"ל משלן ככוכבים מה הכוכבים מזהירין בכל הרקיע כך הם מזהירין לע"ל שנאמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד למה נמשלו בכוכבים ולא בחמה ולא בלבנה אלא אברהם נמשל בחמה ויצחק בלבנה ויעקב בכוכבים לעתיד לבא החמה והלבנה בושים שנאמר (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד והכוכבים אינם בושים כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות לעתיד לבא בשביל בניהם אברהם בשביל ישמעאל ובני קטורה יצחק בשביל עשו ואלופיו והכוכבים אין להם בושה כך יעקב אין לו בושה שלא יבוש שנאמר (שם כט) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו למה כי בראותו ילדיו מעשי ידי וגו' שכולם צדיקים (שיר ד) כולך יפה רעיתי ד"א מה הכוכבים חולקין כבוד זה לזה ושלום ביניהם שנאמר (איוב כה) עושה שלום במרומיו כך הם הצדוקים אוהבים זה לזה כשם שהכוכבים אינן מריבין זע"ז כך הם הצדיקים ד"א מה הכוכבים אינן שולטים אלא בלילה כך ישראל אינן שולטים אלא בלילה מפני עול מלכות ד"א מה הכוכבים יכול אחד לשרוף את כל העולם כולו כך הם הצדיקים כגון אליהו שירדה אש בדיבורו שנא' (מ"ב א) אם איש האלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך ותרד אש אלהים מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו:

יד (הושע ב) אשר לא ימד ולא יספר משהוא נותן קצבה והיה מספר חוזר ואומר אין להם קצבה אשר לא ימד ולא יספר אלא שהראה הקדוש ברוך הוא להושע כשם שהראה לאברהם ואמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם מה הדבר הזה וספור הכוכבים אם תוכל לספור מי שאמר וספור חוזר ואומר אם תוכל לספור להודיעך שהראה אותו תחלה במספר אחד ואח"כ שנים ואחר כך שלשה ואח"כ שנים עשר ואחר כך ע' ואח"כ הראה לו מזלות שאין להם מספר ולמה הראה אותו כך סימן הראה אותו שהוא מרבה אותן כך בעולם הראה אותו אחד שמתחלה הוא היה יחיד בעולם שנאמר (יחזקאל לג) אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה שהוא בא לחסות תחת כנפי שמים תחלה חזר והראה אותו שנים אברהם ויצחק חזר והראה אותו שלשה אברהם יצחק ויעקב וחזר והראה אותו שנים עשר שבטים ואחר כך ע' כנגד ע' נפש שירדו למצרים ואח"כ הראה אותו מזלות שאין להם מספר שישראל עתידין לפרות ולרבות באחרונה שאין להם מספר שנאמר (שמות א) ובני ישראל פרו וישרצו ואף להושע שהראהו במספר ושלא במספר שתחלתן היו במספר וחזרו ורבו שלא במספר לכך נאמר אשר לא ימד ולא יספר וגו' ד"א בעוה"ז יש להם מספר שנאמר (דברים ד) ונשארתם מתי מספר וגו' אבל לעתיד לבא בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר:

טו והיה במקום אשר יאמר להם וגו' והיכן נאמר להם כשעשו אותו המעשה קרא אותן הקב"ה עמו של משה שנא' (שמות לב) לך רד כי שחת עמך מיד חגר משה מתניו בתפלה שנאמר (שם) ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו' משל למלך שראה את אשתו מנשקת לסריס אמר לשושבינה מגרשה אני טורפה אני תלך לבית אביה אמר לו למה שמצאתיה מנשקת לסריס אמר לו עכשיו היא מעמדת לך בנים נאים וגבורים והם יורדין עמך למלחמה אמר אין הימנו תוחלת אין מוליד לי ועל דבר שאין הימנו הנאה אתה כועס כך (שם) למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' אמר לו משה זה העגל שעשו ישראל עכשיו הוא מסייעך הוא מוריד גשמים ואתה מפריח טללים אמר לו הקדוש ברוך הוא וכי יש בו תוחלת אמר לו משה ואם אין בו ממש למה אתה כועס למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' למה יאמרו וגו' זכור לאברהם וגו' מה כתיב אחריו וינחם ה' על הרעה וגו' שלו הוי והיה במקום אשר יאמר להם וגו' ד"א והיה במקום וגו' א"ר יוחנן מה כתיב למעלה מן הענין (הושע א) לך קח לך אשת זנונים וגו' וילך ויקח את גומר וגו' וכל הענין קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי וגו' ואחר כך והיה במקום אשר יאמר להם וגו' מה אם בשעה שהיה כועס עליהם כך היה מחבבן בשעה שהוא אוהבן עאכ"ו למה הדבר דומה למלך שכעס על אשתו אמר מגרשה אני ואיני חס על בניה לא היא אשתי ולא אני אישה ירד לשוק הלך לו אצל הזהבי אמר לו עשה לאשתי תכשיטים של זהב הלך אוהבו ומצא לו אצל הזהבי שעשה לאשתו תכשיטים הלך ואמר לשכנותיה לא שמעתן שהמלך עושה מריבה עם אשתו והוא אומר לה מגרשה אני עכשיו ראיתי אותו אצל הזהבי אומר לו עשה תכשיטין לאשתי כך כשכעס הקב"ה על ישראל אמר להושע קח לך אשת זנונים וגו' איני מבקשה זנה תזנה הארץ וגו' איני מרחם עליה קרא שמה לא רוחמה לא היא שלי ולא אני שלה (שם) כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אמר להם הושע אומות העולם מה אתם סבורים בשביל שאמר להם הדברים הללו כי אתם לא עמי שהוא כועס עליהם ראו היאך הוא אומר להם מה כתיב אחריו והיה במקום אשר יאמרו וגו' וכן ישעיה אומר (ישעיה א) שמעו שמים והאזיני ארץ וגו' הוי גוי חוטא ומה כתיב אחריו (שם) לכו נא ונוכחה רחצו הזכו וגו' למה הדבר דומה לבן מלך שאמר לו אביו לך לבית הספר הלך לו לשוק והיה מתחיל משחק עם הנערים ידע אביו שלא הלך לבית הספר מקללו ומשמיעו דברים רעים אח"כ אמר לו רחוץ ידיך ובוא סועד עמי כך ישעיה אמר בנים גדלתי וגו' ומשהוא גומר כל הענין מהו אומר לכו נא ונוכחה וגו' וכן ירמיה הקדוש ברוך הוא אמר לו (ירמיה א) מה אתה רואה ירמיה ואומר מקל שקד וגו' סיר נפוח מצפון תפתח הרעה וכל הענין ומה כתיב אחריו הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' קדש ישראל וגו' משל למלך שנטל אשה היה אומר אין נאה הימנה אין משובחת הימנה אין מיושבת הימנה נכנס שושבינה לבית ראה אותה מנוולת הבית אינה מכוונת המטות אינם מוצעות אמר לה שושבינה הלואי את שומעת שהיה בעליך משבחיך לתוך השוק אין אותו השבח מעשי' הללו אמר השושבין אם כשהיא מנוולת כך הוא משבחה אלו היית מתוקנת עאכ"ו כך דורו של ירמיה חוטאין והוא אומר להם (ירמיה ב) זכרתי לך חסד נעוריך וגו' אמר להם ירמיה אלואי אתם שומעין מה הוא אומר עליכם הלוך וקראת באזני ירושלים וגו' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' קדש ישראל וגו' אמר אם בשעה שהם חוטאים כך הוא מחבבם כשהם עושין רצונו עאכ"ו אף כאן כי אתם לא עמי וגו' ומה כתי' אחריו והיה במקום וגו':

טז ד"א והיה במקום וגו' הה"ד (שיר ח) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' ואומר אם יתן איש את וגו' אמר רבי שמואל בר נחמן בשתי אהבות הכתוב הזה מדבר ראשו מדבר באהבתו של ישראל שאם יתכנסו כל אומות העולם ליטול את האהבה שבינו לבין ישראל אינן יכולין שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ואין מים רבים אלא אומות העולם שנאמר (ישעיה יז) הוי המון עמים רבים וגו' ונהרות לא ישטפוה אלו הם המלכים והשרים שלהם כמו שנאמר (שם ח) ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים וגו' וסופו מדבר באהבתו של תורה שאם מתכנסין כל אומות העולם ואומרים אנו מוכרים כל ממונינו ועושים את התורה והמצות אמר להם הקב"ה אפילו אתם מוכרים את ממוניכם לקנות את התורה בזיון הוא עליכם (שיר ח) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו באיזו אהבה באהבתו של תורה שנאמר (תהלים קיט) מה אהבתי תורתך וגו' אמרו לו למה אין את מקבלנו אמר להם שאתם חוטאים אמרו לו ישראל אינם חוטאים א"ר ברכיה מה כתיב אחריו (שיר ח) אחות לנו קטנה וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא כשם שהתינוקת הזו כשהיא קטנה והיא חוטאה על אבותיה אין אבותיה מתרעמין עליה למה שהיא קטנה כך הם ישראל כשהם חוטאים אין הקב"ה מעלה עליהם תדע לך שהוא כן שכן בימי הושע הכעיסו להקדוש ברוך הוא התחיל הקב"ה מייראן כי בני זנונים וגו' כי היא לא אשתי וגו' קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ועל שהוציא מפיו לשעה ולא עשה אלא בשביל להחזירן למוטב ולא יכול לסבול אפילו אחת אלא עד שהיה במקומו חזר בו והיה במקום וגו' א"ר יצחק אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אני ראשון לטובה ואחרון לרעה ראשון לטובה (הושע ב) ואמרת ללא עמי עמי אתה ואח"כ והוא יאמר אל חי אבל ברעה אני אחרון (שם א) כי אתם לא עמי ואחר כך ואנכי לא אהיה לכם אמר רבי חנינא בלא דעת סבורים מה שהוא אומר ואנכי לא אהיה לכם שהוא אומר שאינו הווה לכם לאלוה לאו אלא מהו ואנכי לא אהיה לכם אע"פ שאתם לא עמי שתבקשו להפריש ממני אני לא אהיה לכם אין דעתי משתווית עמכם אלא בעל כרחכם תהיו עמי וכן הוא אומר (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו' אלא מה אני עושה לכם (שם ) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם הא למדת חיבתן של ישראל לפני המקום:

יז ד"א והיה מספר בני ישראל ר' אבין הלוי ב"ר פתח (עזרא ח) במספר ובמשקל לכל וגו' א"ר אבין כל הדברים יש להם מדה המים יש להם מדה שנאמר (ישעיה מ) מי מדד בשעלו מים והשמים יש להם מדה שנאמר (שם) ושמים בזרת תכן והעפר יש לו מדה שנאמר (שם) וכל בשליש עפר הארץ וההרים יש להם מדה שנאמר (שם ) ושקל בפלס הרים והגבעות יש להם מדה שנאמר (שם) וגבעות במאזנים כל הדברים יש להם מדה שנאמר במספר ובמשקל לכל ומי שאין לו לא מספר ולא מדה אלו ישראל שאין להם מספר ומדה שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים מה חול הים [אין לו מדה כך ישראל] למה"ד למי שהיה יודע ג' אומניות זהבי ויוצר וזגג כל מי שהיה מחבבו היה קורא אותו בנו של זהבי וכל מי שהיה שונאו היה קורא אותו של זגג כך היה משה מפני שהיה אוהב את ישראל משל אותם ככוכבים שנא' (דברים א) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב אבל בלעם שהיה שונא אותם משל אותם כעפר שנא' (במדבר כג) מי מנה עפר יעקב אבל הושע שהיה בינוני לא אוהב ולא שונא משלן כחול שנא' והיה מספר בני ישראל כחול הים דבר אחר כחול הים נמשלו ישראל בחול והאומות בסיד שנאמר (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד אם אין אתה נותן חול בסיד אין לו עמידה כך אם אין ישראל אין האומות יכולים לעמוד כך אתה מוצא אילולי יוסף היו מצריים אבודים ברעב וכן אילולי דניאל היו חכימי בבל אבודין ר' מנחמה בשם רבי ביבי רבי חייא רבה בשם ראב"י נמשלו ישראל כחול מה החול הזה אתה עושה בו גומא מבערב ובשחרית אתה מוצא אותה שנתמלאה כך כל האלפים שחסרו ישראל בימי דוד אימתי נתמלאו בימי שלמה שנאמר (מלכים א ד) יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב ר"א בשם רבי יוסי בן זמרא כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו שלא לצורך חסרו ואי זה זמן נמנו לצורך בימי משה בדגלים ובחילוק הארץ ושלא לצורך בימי דוד:

יח אשר לא ימד ולא יספר א"ר שמלאי מהו הדבר הזה מי שהוא אומר שיש להם מספר הוא חוזר ואומר להם שאין מספר לא ימד ולא יספר אלא בזמן שאין עושין רצונו של מקום יש להם מספר שאין חסרים ממנין ששים רבוא והיה מספר ובזמן שהם עושין רצונו של מקום אין להם מספר אלא אשר לא ימד ולא יספר דבר אחר אשר לא ימד ולא יספר אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מי שהוא אומר והיה מספר בני ישראל חוזר ואומר אשר לא ימד ולא יספר אם אין להם מספר היאך יש להם מספר כשם הוא אומר (ויקרא כד) ויצא בן אשה הישראלית וגו' (יהושע ז) וילכד עכן בן כרמי וגו' (במדבר כה) ושם איש ישראל המוכה וגו' זמרי בן סלוא וגו' לאלו יש מספר אבל לצדיקים אשר לא ימד ולא יספר:

יט אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום שהרי כתב הקב"ה חשבון ישראל ד' פעמים בדגלים ב' פעמים בפרט וב' פעמים בכלל ועוד מנה כל דגל ודגל בכלל ופרט להודיע כמה היו חביבין לפניו שהם היו צבאותיו ורוצה למנותן כל שעה כאדם שיש לו סגולה חביבה עליו ביותר והוא מונה וחוזר ומונה עד כמה פעמים כדי שידע חשבונה וישמח בה על כל מנין ומנין כך היה הקדוש ברוך הוא שמח בזכירת מנין ישראל לומר כך צבאות יש לי בעולמי שעושין רצוני ומתנחם בהם והלוים לא התפקדו וגו' כשם שאומר במנין ישראל כאשר צוה ה' את משה ששמחה היתה לפני המקום לפי שהלוים לא נמנו עמהם כדי שלא יכלו עמהם בגזירה:

כ ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה חביבין הם הדגלים לפני המקום שהרי כתב בהן כאשר צוה ה' את משה כשם שכתוב במלאכת המשכן כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחותיו על בית אבותיו מגיד הכתוב שמיד היו ישראל זריזים לקיים דברי המקום בדגלים ולא עכבו לעשות ויעשו בני ישראל וגו' ואהרן היכן היה ר' יהושע ב"ר נחמיה ור' לוי בר חיתא בשם ר' חייא בר אבא כיון שהלך אהרן לייחסן אמרו לו ישראל עד שאתה מיחסנו יחס אלעזר בנך למי הוא נושא לא לבתו של פוטיאל דכתיב (שמות ו) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה כיון שראה הקב"ה שהיו מזלזלין בו ישראל הקדים כבודו של אהרן לכבודו של משה הה"ד (במדבר ג) ואלה תולדות אהרן ומשה:

כא כל מי שהמקום מתעסק בו להעמיד ממנו אומה או שלשלת יוחסין היה המקום מתעסק בו כענין הזה לכתוב בו תולדות שכן את מוצא י"ב תולדות בכתובים הראשון (בראשית ב) אלה תולדות השמים וארץ (שם ה) זה ספר תולדות אדם (שם ו) אלה תולדות נח (שם י) אלה תולדות בני נח (שם יא) אלה תולדות שם (שם) אלה תולדות תרח (שם כה שם שם לו שם לז) אלה תולדות ישמעאל יצחק עשו יעקב אלו י' תולדו' נתעסק בהן הקדוש ברוך הוא לבראות עולם ולהעמיד אומו' ושני בני אדם כתב המקום תולדותם אחד לשלשלת המלכות ואחד לשלשלת הכהונה (רות ד) ואלה תולדו' פרץ להעמיד שלשלת המלכות הימנו (במדבר ג) אלה תולדות אהרן ומשה בשביל שלשלת הכהונה:

כב אלא תולדות אהרן ומשה והרי תולדותיו של משה לא נתבעו כאן ולמה נאמר תולדות אהרן ומשה בשביל כבודו של משה שלא למעט את כבודו ואלה שמו' בני אהרן הבכור נדב וגו' אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן זו היא שאמרנו שלא נתעסק הכתוב אלא בשלשלת הכהונה:

כג (שם) וימת נדב ואביהוא לפני ה' בכמה מקומות נכתבה מיתת נדב ואביהוא מלמד שהיה צער לפני המקום עליהם שהיו בני אהרן חביבים וכן הוא אומר (ויקרא י) בקרובי אקדש בהקריבם אש זרה ר' עקיבא אומר על ההקרבה מתו שנאמר בהקריבם אש זרה ר' יוסי אומר על הקריבה מתו שנאמר בקרבתם לפני ה' ר"א אומר אף משום הקריבה אש זרה לא מן התמיד של בין הערבים ולא מן תמיד של שחר אלא אש הדיוטות שנאמר אש זרה בר קפרא בשם ר' ירמיה ב"ר אלעזר אומר בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן על הקריבה ועל ההקרבה ועל אש זרה וכו' (כמו שכתוב למעלה בויקרא רבה בפרשה אחרי מות עד הרבה סייחים מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותיהן):

כד בארבעה מקומות הוא מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סורחנן וכל כך למה להודיעך שלא היה עון בידם אלא זה בלבד אמר רבי אלעזר המודעי צא וראה כמה היא קשה מיתתו של בני אהרן לפני הקב"ה שכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סורחנן כל כך למה כדי שלא יתן פתחון פה לבאי עולם שלא יהו הבריות אומרים מעשים מקולקלים היה להם בסתר שעל ידי כן מתו וימת נדב ואביהוא לפני ה' א"ר יוחנן וכי לפני ה' מתו אלא מלמד שקשה לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקים בחייהם דאביהם בהקריבם אש זרה לפני ה' ר' יוחנן דיפו בעא קומי ר' פנחס בר חמא בשם ר' סימון כאן את אמר לפני ה' לפני ה' ב' פעמים ולהלן את אמר על פני אהרן אביהם פעם אחד אלא מלמד שהוא קשה לפני הקב"ה כפליים מאביהם:

כה במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמהר סיני נטלו אפופסין שלהם למיתה הה"ד (שמות כד) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו א"ר פנחס מכאן שהיו ראוין להשלחת יד אמר רבי הושעיה וכי קילורין עלתה עמהם לסיני כמה דתימא (שם) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אלא מלמד שזנו עיניהם כלפי שכינה כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה רבי יוחנן אמר אכילה ודאית דכתיב (משלי טז) באור פני מלך חיים א"ר תנחומא מלמד (על) שהגיסו את לבן ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה לא זן עיניו מן השכינה דכתיב (שמות ג) ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים ונהנה מן השכינה דכתיב (שם לד) ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו בשכר כי ירא וייראו מגשת אליו בשכר מהביט (במדבר יב) ותמונת ה' יביט נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו מן השכינה ולמה לא מתו באותה שעה משל למלך שהיה משיא את בתו ונמצא בשושבין שלה דבר של לוגמיא אמר המלך אם אני הורגו עכשיו הריני מערבב שמחת בתי למחר שמחתי באה ומוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי כך אמר הקדוש ברוך הוא אם אני הורג נדב ואביהוא עכשיו הריני מערבב שמחת תורה למחר שמחתי באה מוטב בשמחתי ולא בשמחת תורה הה"ד (שיר ג) ביום חתונתו זה סיני וביום שמחת לבו זה אהל מועד:

כו ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר רבי יעקב בר איבו בשם רבי אחא אילו היה להם בנים קודמין לאלעזר ולאיתמר שכל הקודם לנחלה קודם בכבוד ובלבד שהוא נוהג כמנהג אבותיו ויכהן אלעזר ואיתמר וגו' רבי יצחק אמר בחייו ר' חייא בר אבא אמר במותו על דעתיה דרבי יצחק דהוא אמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן על פני דכתיב (בראשית יא) וימת חרן על פני תרח אביו מה על פני האמור להלן בחייו אף על פני האמור כאן בחייו על דעתיה דר' חייא בר אבא דהוא אמר במותו נאמר כאן על פני ונאמר להלן על פני (שם כג) ויקם אברהם מעל פני מתו מה על פני האמור להלן במותו אף על פני האמור כאן במותו על דעתיה דרבי יצחק דהוא אמר בחייו אירע טומאה באהרן שימש אלעזר אירע טומאה באלעזר שימש איתמר מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך הערביים וניתזה צינורא של רוק מפיו על בגדיו וטימאוהו נכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה אותו היום ראתה אימן שני בניה כהנים גדולים אמרו חכמים שבעה בנים היו לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה נכנסו חכמים אצלה אמר לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להם כך יעזרו עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי מימי אמרין כל קמחא קמחין וקמחא דקמחית קמחה סולת וקראו עליה הפסוק הזה (תהלים מה) כל כבודה בת מלך פנימה וגו' ועל דעתיה דר' חייא דהוא אמר במותו כשמת אהרן שימש אלעזר בנו כשמת אלעזר שימש איתמר לכך נאמר ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם. פרשה ג א הקרב את מטה לוי וגו' הה"ד (שם צב) צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' וגו' צדיק כתמר יפרח מה התמר הזה צלה רחוק כך מתן שכרן של צדיקים רחוק מהם עד לעולם הבא מה התמר הזה עושה תמרים רטובים נקלווסין נובלות ועושה סולין כך הם ישראל יש בהם בני תורה ויש בהם עמי הארץ ויש בהם בורים מה התמרה הזו יש בהם נובלות שאינן נכנסות לאוצר ועושה תמרים והם נכנסות לאוצר כך ישראל כשהיו במדבר מהם נכנסו לארץ ישראל מהם לא נכנסו מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה קוצים וכל מי שהוא מבקש לגבות תמרים הקוצים שיש בה שולטין בו כך הם הצדיקים כל מי שאינו משמר עצמו מהם נשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף ואף כל דבריהם כגחלי אש ד"א מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה לולבין להילול חריות לסיכוך סיבים לחבלים סנסנים לכברה שפעת קורות לקרות בהן את הבית כך הם ישראל אין בהם פסולת אלא מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי אגדה מהם בעלי מצות מהם בעלי צדקות וכל הענין ד"א מה תמרה זו לבה מכוון למעלה כך ישראל לבן מכוון לאביהן שבשמים שנאמר (שם כה) עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי ד"א מה תמרה זו יש לה תאוה כך צדיקים יש להם תאוה מה תאותם הקב"ה שנא' (ישעיה כו) נפשי אויתך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך כי כאשר משפטך לארץ צדק למדו יושבי תבל א"ר תנחומא מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פירות אמר להם דקלי תמרה היא רואה מיריחו והיא מתאוה לה בלבה והביאו ממנה והרכיבו אותה מיד עשתה פירות כך כל תאותן וצפויין של צדיקים הקדוש ברוך הוא מה תמרה זו אינה עושה פחות משלשת אנבונין כך אין ישראל חסרים מג' צדיקים בעולם כאברהם יצחק ויעקב חנניה מישאל ועזריה וכן הוא אומר (שיר ז) אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים מה תמרה זו יש בה לולבין להלל וחריות לסוכה אפי' הסיב שלה הולך לחזוק ועצה להדליק כך בישראל צדיקים ישרים חסידים בני תורה אפי' סוריהן גומלי חסד אינון אי מה התמר אין עושין ממנה כלים כך הצדיקי' ת"ל (תהלים צב) כארז בלבנון ישגה א"ר תנחומא שאלתי אותה לרב הונא ואמר היינו בבבל ועושין ממנה כלים שולחנו' ומנורות אי מה הארז הזה אין עושה פירות כך הצדיקים אין עושין פירות ת"ל צדיק כתמר יפרח מה התמרה עושה פירות כך הצדיקים עושים פירות שנא' (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו מה תמרה וארז כל מי שהוא עולה לראשם ואינו משמר א"ע הוא נופל ומת כך כל מי שהוא בא ומזדווג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם תדע לך שכן שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וביתו בנגעים שנא' (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה וגו' מה תמרה וארז גדולים מכל האילנות כך ישראל גדולים מכל האומות שנא' (אסתר ט) כי גדול מרדכי וגו' (שמואל ב ה) וילך דוד הלוך וגדול מה תמרה אם נעקרה אין לה חילופים כך הם הצדיקים אין להם חילופים בשעה שמתים שנא' (איוב כח) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ד"א צדיק כתמר וגו' מדבר בשבטו של לוי שהיו צדיקים והפריחו מעש"ט בעת שעשו ישראל העגל שנאמר (שמות לב) ויאספו אליו כל בני לוי לפיכך גידלם הקב"ה בישראל כארז הזה שהוא גבוה וגדול בלבנון משאר האילנות כך הם גדולים מכל ישראל שלא בחר בכל השבטים לעמוד בשימושו אלא בני לוי בלבד הה"ד (תהלים צב) שתולים בבית ה' א"ר חנן בן פזי עד שהם שתולים הם בבית ה' אלו התינוקות שהם בבית הספר ד"א שתולים בבית ה' שלא היו זזים מביה"מ לעולם בחצרות אלהינו יפריחו אלו השירות תדע לך שהוא כן שנאמר הקרב את מטה לוי וגו' ושמרו את משמרתו וגו':

ב ד"א הקרב את מטה לוי וגו' הה"ד (שם סה) אשרי תבחר ותקרב אשרי מי שבחרו הקדוש ברוך הוא אף על פי שלא הקריבו ואשרי איש שקרבו אע"פ שלא בחרו ואיזה זה שבחרו זה אברהם שנאמר (נחמיה ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם אבל לא קירבו אלא הוא קירב א"ע יעקב בחרו הקב"ה שנא' (תהלים קלה) כי יעקב בחר לו יה וכן הוא אומר יעקב אשר בחרתיך אבל לא קירבו אלא הוא קירב את עצמו שנא' (בראשית כה) ויעקב איש תם יושב אהלים משה בחרו שנא' (תהלים קו) לולי משה בחירו אבל לא קירבו אשריהם אלו שבחרם הקדוש ברוך הוא אף על פי שלא קירבם בא וראה יתרו קירבו הקב"ה אבל לא בחרו רחב הזונה קרבה אבל לא בחרה אשריהם אלו שקירבן אע"פ שלא בחרן מטרונה שאלה לר' יוסי א"ל אלהכון מאן הוא בעי מקריב הביא לפניה כלכלה של תאנים והיתה בוררת יפה ובוררת ואוכלת א"ל את ידעת לברור הקדוש ברוך הוא אינו יודע לברור מאן דהוא חמי עבדוי טבין הוא בחר ביה ומקריב ליה ר' נחמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק לא כל הקרוב קרוב ולא כל הרחוק רחוק יש נבחר ונדחה ונתקרב יש נבחר ונדחה ולא נתקרב אהרן נבחר (ש"א ב) ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן ונדחה ובאהרן התאנף ה' וכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך שאול נבחר (שם י) הראיתם אשר בו בחר ה' ונדחה נחמתי כי המלכתי את שאול וגו' ולא נתקרב ואני מאסתיו ממלוך על ישראל דוד נבחר (תהלים עח) ויבחר בדוד עבדו ונדחה ויצא המלך וכל ביתו ברגליו ויעמדו בית המרחק ר' יהושע בן לוי אמר נידוהו אף על פי כן קיבל עליו נדוייו הה"ד (ש"ב טו) ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי ונתקרב א"ר יודן עירא היאירי רבו של דוד קירבו הוא שדוד אומר (תהלים קיט) ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך יודעו כתיב עירא היאירי היה רבו וקירבו ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר ששה הם שנבחרו כהונה לויה ישראל מלכות בית דוד ירושלים בית המקדש כהונה מנין דכתיב ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן לויה מנין שנא' (דברים יח) כי בו בחר ה' אלהיך ישראל מנין שנא' (שם ז) ובך בחר ה' אלהיך מלכות בית דוד מנין שנאמר (תהלים עח) ויבחר בדוד עבדו ירושלים מנין שנא' (ד"ה ב ו) העיר אשר בחרתי בה ביה"מ מנין דכתיב (שם ז) בחרתי והקדשתי את הבית הזה אמר דוד אשרי מי שהקב"ה בחר בו ואשרי מי הוא שקירבו ואיזהו אשרי בכפלים מי שהקדוש ברוך הוא בחר בו וקירבו ואיזה זה זה אהרן ולוי אהרן מנין שנאמר ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן ומנין שהקריבו שנא' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לוי בחר בו הקב"ה שנא' כי בו בחר ה' אלהיך ומנין שהקריבו שנאמר הקרב את מטה לוי והעמדת ועליהם הכתוב אומר (תהלים סה) אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך כמה דתימא ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה וגו' (שם) נשבעה בטוב ביתך שהיו אוכלים מן המעשרות שהיו מביאים לבית כמה דתימא ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו':

ג והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו ישרתוהו בעבודתו וימנה מהם גזברין ואמרכלין ושרתו אותו עליהם הכתוב אומר (שם קא) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני וגו' ושמרו את משמרתו וגו' ושמרו את כל כלי אהל מועד וגו' שהיו חונים סביב למשכן והם היו נושאין כליו וטוענין אותם ונתת את הלוים לאהרן וגו' יכול ישרתוהו בעבודתו שיעשו לו מלאכתו ת"ל ואני הנה לקחתי לי הלוים וגו' נתונים לה' לשם הם מסורים לכהנים ולא לעשות מלאכתו שהיו שוערים ומשוררים ושומרין כל כלי אהל מועד ונושאין אותם וטוענים אותם ואת אהרן ואת בניו תפקד וגו' כשם שנצטוו הלוים כן נצטוו הכהנים על עבודתם וכולם על ידי משה והזר הקרב יומת הרי זה עונש:

ד וידבר ה' אל משה לאמר ואני הנה לקחתי וגו' ואני בשמחה הנה ברצון דברי ר' ישמעאל אמרו לו תלמידיו רבינו לפי שהוא אומר (בראשית ו) ואני הנני מביא את המבול מים שומע אני יש שמחה לפני המקום אמר להם יש שמחה לפני המקום כשיאבדו מכעיסיו וכן הוא אומר (משלי יא) בטוב צדיקים תעלוץ קריה וגו' ואומר (תהלים ג) שיני רשעים שברת וגו' ואומר (שם) לה' הישועה וגו' ואומר (שם קד) ה' מלך עולם ועד אבדו וגו' ואומר (שם) יתמו חטאים וגו' ואומר ובאבד רשעים רנה ר' נתן אומר ואני מוסיף אני על חבתן הנה בשמחה וכן הוא אומר (שמות ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו ורבנן אמרי כל מקום שנאמר בו ואני כביכול הקדוש ברוך הוא ובית דינו ובנין אב שבכולם (ירמיה יא) וה' דבר עליך רעה:

ה תחת כל בכור פטר רחם בבני ישראל בתחלה היתה העבודה בבכורות ולפי שקלקלו בעגל זכו לוים על שלא טעו בעגל ליכנס תחתיהם כי לי כל בכור וגו' כמה דתימא קדש לי כל בכור וגו' לי יהיו אני ה' לפי שהוא אומר ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור שומע אני מיום ההוא ואילך לא יהיו הבכורות קדושים ת"ל יהיו מלמד שהם צריכין פדיון:

ו במדבר סיני לאמר הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה אמר הקב"ה אף על פי שבני אדם בעוה"ז היו יחידים אלא הפריתי אותן והרביתי אותן ועשיתים בתים שישבו בהן בעולם הזה כיצד דוד היה יחידי ועשיתי אותו בית שנאמר (ירמיה כא) בית דוד כה אמר ה' ואהרן היה יחידי ועשיתי אותו בית שנאמר (תהלים קלה) בית הלוי ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה' ואף ישראל יחידים היו שנא' (שמואל ב ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו' והרבה אותן האלהים שנאמר (דברים א) ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו' הוי מושיב יחידים ביתה ד"א אלהים מושיב וגו' שאלה מטרונה אחת לרבי יוסי בן חלפתא אמרה לו הכל מודים שבששת ימים ברא אלהים את העולם מששה ולכאן מהו עושה אמר לה מעלה סולמות ומוריד סולמות פלוני שהיה עשיר יעני ופלוני שהיה עני יעשיר שנאמר (שמואל א ב) ה' מוריש ומעשיר וגו' רבי ברכיה אומר לא השיבה כן אלא כך אמר לה מזווג בעולמו זווגים ואומר פלוני ישא פלונית ופלונית תנשא לפלוני ומושיבן בבתיהן אמרה לו יכולה אני לזווג אלף ביום אחד שתק רבי יוסי והלך לו מה עשתה הביאה אלף עבדים ואלף שפחות וזיווגן זה לזה אמרה להם פלוני ישא פלונית ופלונית תנשא לפלוני כיון שנכנסו עמהן בלילה נפלה קטטה ביניהן ועמדו והכו אלו את אלו לבקר הלכו אצלה דין רישיה פצוע ודין ידיה פצוע שלחה בשביל רבי יוסי וספרה לו המעשה אמר לה אם הדבר הזה קל הוא בעיניך קשה לפני המקום כקריעת ים סוף הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' מהו אלהים מושיב יחידים הקדוש ברוך הוא יושב ודן אותם ומביא זה ממקום אחד וזה ממקום אחר ומושיבן בבית אחד מוציא אסירים בכושרות שהוא מוציאן מבתיהם אסורים בעל כרחן ומזווגן בכושרות אם אינן זוכין בוכים ואם זכו משוררין ד"א אלהים מושיב יחידים ביתה שהוא מזווג לכל אחד ואחד כמותן ד"א אלהים מושיב מי שהוא נושא אשה הגונה לו הקב"ה עושה אותן בתים ואין יחיד אלא לשון גדולה כמה דתימא (בראשית כו) כמעט שכב אחד העם ואומר (ש"ב ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ והוא מוציא מהם בנים בעלי תורה אוסרים ומכשירים הוי מוציא אסירים בכושרות אף סוררים אבל מי שאינו נושא אשה הגונה לו יוצאין מהם בנים עמי הארץ הדא הוא דכתיב (תהלים סח) שכנו צחיחה ואין צחיחה אלא לשון צמא כמה דתימא (ישעיה ה) צחה צמא ומה שאמר הכתוב צחיחה שהן צמאים בלא תורה היך מה דתימא (עמוס ח) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' ד"א אלהים מושיב יחידים מי היה זה עמרם ויוכבד בזכות להוציא אסירים בכושרות אלו ישראל שהיו משועבדים במצרים מה עשה הקדוש ברוך הוא זיווג יוכבד לעמרם בכדי שיעמוד מהם גואל ויגאל ישראל ד"א אלהים מושיב יחידים אלו ישראל שירדו יחידים למצרים בשבעים נפש ועשאן הקב"ה בתים שנאמר (שמות א) ובני ישראל פרו וישרצו וגו' מוציא אסירים בכושרות על שהרחיקו עצמן מן הזנות הוציאן ממצרים וכן שלמה אומר (שיר ד) גן נעול אחותי כלה וגו' גן נעול אלו הבתולות גל נעול אלו נשי האנשים מעין חתום אלו הפנויות אמר להם הקדוש ברוך הוא בזכותם אני גואל את בני הה"ד אחריו (שם) שלחיך פרדס רמונים בזכות כן שלחיך (שמות יג) ויהי בשלח פרעה הוי בזכות הנשים כשירות יצאו ישראל ממצרים לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות ד"א מוציא אסירים בכושרות מהו בכושרות אלא כיון שיצאו ישראל ממצרים לא יצאו אלא בכושרות א"ר עקיבא לא הוציאם אלא בחדש כשר לצאת לא בתמוז מפני השרב ולא בטבת מפני הצנה אלא בניסן שהוא כשר לצאת בו לדרך לא חמה קשה ולא צנה קשה ואם תאמר תשרי הרי יש בו עונות גשמים הוי בכושרות ד"א בכושרות א"ר אלעזר בכושרות אותן שהיו בוכין אלו ישראל ומשה (שמות ב) והנה נער בוכה וכן (שם) ויאנחו בני ישראל וגו' הרי הם משוררין עכשיו שנא' (שם טו) אז ישיר משה ובני ישראל הוי בכושרות דבר אחר בכושרות א"ר אלעזר בן עזריה בכיה ושירה יש כאן המצריים בוכים מפני שהיו בזוזים שבזזום ישראל ורקנו בתיהם שנא' (שם יב) וינצלו את מצרים וישראל היו משוררים שהיו טעונים ביזת שונאיהם הוי בכושרות ד"א אדונו של עבד בוכה שברח עבדו לפניו ועבד משורר שנפנה מן השעבוד כך המצריים בוכין שברחו ישראל שנא' (שם יד) ויגד למלך מצרים כי ברח העם וישראל אומרים שירה שנפנו מן השעבוד הוי בכושרות ד"א באיזו זכות יצאו ישראל ממצרים א"ר חלפיי בזכות יעקב שנאמר בכושרות שכן הוא אומר (הושע יב) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו ד"א בכושרות רבותינו אומרים בזכות הנשים האמהות הכשירות שנא' בכושרות בכישרון אין כתיב כאן אלא בכושרות ביפות וכשרות ד"א בכושרות בזכות הכשרים שהיו בהם יצאו ומי היו הכשרים שהיו בהם אלא זה שבטו של לוי שאע"פ שהיו ישראל עובדי עבודת כוכבים במצרים שבטו של לוי היו עובדין להקב"ה ומלין עצמן לפיכך משה מקלסן בסוף מיתתו שנאמר (דברים לג) כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו הוי בזכות הכשרים שבהם יצאו ישראל ממצרים ד"א בכושרות בזכות מה יצאו ישראל ממצרים א"ר יהושע בן לוי מפני שצפה הקדוש ברוך הוא שהם עתידין לעשות לו משכן שנאמר (שמות כט) וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ע"מ לשכני בתוכם הוי לא יצאו ישראל ממצרים אלא בזכות המשכן ושבטו של לוי בזכות מה יצאו שמא בזכות אהל מועד יצאו אף הם א"ר יהושע בן לוי לא אלא בזכות עצמן יצאו לפיכך כיון שהוא בא למנות את ישראל בראש הספר הוא מזכיר אהל מועד ויציאת מצרים שנאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד מזכיר מיד לצאתם מארץ מצרים להודיעך שלא יצאו ישראל ממצרים אלא בזכות אה"מ אבל בני לוי שיצאו בזכות עצמן כיון שהוא בא למנותן אינו מזכיר בפרשתן לא אהל מועד ולא יציאת מצרים הדא הוא דכתיב וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר:

ז פקוד את בני לוי להלן הוא אומר אך את מטה לוי וגו' וכאן הוא אומר פקוד את מטה לוי א"ר יהודה בר שלום לטובתן של בני לוי לא נמנו עם ישראל שאת מוצא שישראל שיצאו ממצרים לא נכנסו לארץ שנא' (במדבר יד) במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' ואילו נמנה שבט לוי עמהם היו בגזירה שכך אמר הקב"ה וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן כ' וגו' אבל לא נמנו עמהם ונכנסו לארץ ולמה זכו שנכנסו כולן לארץ לפי שכשם שהיו צדיקים במצרים כך היו צדיקים במדבר ונתנו נפשם על הקדוש ברוך הוא ואימתי עשו כן בשעה שעשו ישראל אותו מעשה מה כתיב (שמות לב) ויעמוד משה בשער המחנה וגו' וכשם שעמדו בימי משה כך בא"י בימי יהושע היו מלמדים ישראל שיעבדו להקב"ה שנא' (יהושע כד) ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וגו' מי היו הזקנים הללו ר' יהודה הלוי בשם רבותינו אמר אלו היו בני לוי רבי ברכיה ב"ר חלבו בשם אבא סמוקיד אלדד ומידד היו נמצאת אומר שהאריכו ימים אחר יהושע ומנין שנכנס שבט לוי לא"י שנאמר (במדבר כו) כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר אלו היו ישראל ולא נותר מהם איש כ"א כלב בן יפונה ויהושע בן נון מן המשמע של מקרא אתה שומע שלא נשתייר אדם מישראל כי אם כלב בן יפונה ויהושע אינו כן אלא אתה קורא ומוצא שנכנס אלעזר בן אהרן הכהן ועל ידו נתחלקה הארץ לכל שבט ושבט מבניהן של אותן שיצאו ממצרים שנא' (יהושע יט) אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וגו' מהו כן שכיון שאמר ולא נותר מהם איש כי אם כלב וגו' ואת מוצא שנשתייר אלעזר אלא בא אלעזר ללמד על שבטו כשם שנכנס הוא כן נכנסו הם כההיא דתנינן כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ואף אלעזר היה בכללן של ישראל בגזירה שנאמר מות יומתו במדבר ויצא מכללן של ישראל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על השבט אם אתה אומר שלא נכנס כל השבט אף אלעזר לא נכנס ואם את אומר שנכנס אף כל השבטים נכנסו א"ר תנחומא בר ר' אבא אני שאלתי ולמדתי אותה לפני רבי אבא הונא הכהן ב"ר אבין ואמרתי לו תדע לך שנכנסו כל שבט לוי לא"י ואמרתי לו מן המקרא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן וגו' ואמר לי כלום נגזרה הגזרה אלא על בני כ' שנה נמצאת אומר מי שהיה פחות מבן כ' שנה נכנס אמור שהיה אלעזר פחות מבן כ' ואמרתי לו הרי אנו מוציאים שהיה נשוי אשה עד שהוא במצרים שנא' (שמות ו) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ואמר לי ר' הונא אומר אני שהיה בן י' שנים כלום היתה הגזירה אלא על בן עשרים ואמרתי לו והרי היה עד שלא נגזרה גזירה משמש באהל מועד שנאמר ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן וגו' ומצינו שלא היה רשות לאחד מן הכהנים ליכנס ולשמש באה"מ אא"א היה לו בן ל' שנה שנא' (במדבר ד) מבן ל' שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה וגו' הוי נמצאנו למדים שהיה אלעזר עד שלא נגזרה הגזירה בן שלשים שנה או יותר מיד הודה לו רבי הונא לרבי יהודה שנכנסו כל שבט לוי לארץ לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה הואיל שישראל אין נכנסין ושבטו של לוי נכנסין כשתבוא למנותן עשה הפרש בין ישראל לביניהם הה"ד (שם א) אך את מטה לוי לא תפקוד וגו' אי אתה מונה אותם עם ישראל אבל אתה מונה אותן לעצמן הה"ד (שם ג) פקוד את בני לוי וגו':

ח כל זכר למה כל זכר ואינו מזכיר כל נקבה מפני שכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים אמר דוד (תהלים קכז) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן הנה נחלת ה' בנים אלו הזכרים ואם באו הנקבות אף הן שכר מבן חדש ומעלה תפקדם למה מבן חדש ומעלה וכי מבן חדש יכולים לשמור אהל מועד הרי הוא עצמו מבקש למי שישמרנו ולמה הוא מונה מבן חדש א"ר הונא הכהן בשם ר' שמואל בר זעירא בשביל לכפול להם שכר למה שאתה מוצא שאינן קריבים לשרת אלא מבן שלשים שנה ולמה הוא מונה אותן מבן חדש אלא שיהיו מקבלים שכר ובאים עד שהם מבן חדש אמר ר' הונא הכהן אמר ר' שמואל בר זעירא את מוצא כתוב בשמואל (ש"א ז) וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו וכי כל ימי חייו שפט שמואל את ישראל והרי כל ימי חייו לא היו אלא נ"ב שנה ואתה מוצא שתים שהיה יונק וארבעים שנה שהיה עלי קיים ושופט בהם לא היה שמואל יכול לשפוט לפני רבו וב' שנים שמלך שאול הרי מ"ב נשתייר שם עוד י' שנים הוי לא נשא נשואן של ישראל אלא י' שנים וכתיב וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו אלא אמר הקדוש ברוך הוא הריני מכתיב עליו כל ימי חייו שיקבל שכר כל ימים שהיה בעולם ואף שבט לוי אמר הקב"ה למשה שימנה אותן מבן חדש ומעלה כדי שיהיה מתחשב להם עד שהם מבן חדש הוי מבן חדש ומעלה תפקדם ד"א מבן חדש א"ר יהודה הלוי בר ר' שלום למוד הוא הקדוש ברוך הוא להיות מונה בשבט הזה בכל מקום עד שהם קטנים מנין בשעה שאמר הקב"ה ליעקב שירד למצרים אותה שעה ספר את בניו נמצאו כולם ס"ו שנאמר (בראשית מו) כל נפש ששים ושש ושני בניו של יוסף ויוסף הרי ס"ט והוא אומר כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים א"ר שמעון בר נחמן למוד הוא הקדוש ברוך הוא למנות השבט הזה עד שהם במעי אמן א"ר ברכיה הכהן ב"ר השרף הזה אינו מספיק לצאת עד שמספגין אותו כך יוכבד היתה אמה מעוברת בה באותה שעה והיתה במעי אמה ונמנה עליה א"ר שמעון בן לקיש עד שאמה נכנסת לפתח מצרים ילדה אותה לפיכך נאמר עליה (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ואף מבני בניה אמר הקב"ה כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם למה הוא כן לפי שהשבט הזה חביב הוא לעולם לפני הקדוש ברוך הוא מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה בלבד שנאמר (שמואל א ב) ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן א"ר לוי את מוצא דברים הרבה ברא הקב"ה בעולם ובירר לו אחד מהם ברא ז' ימים ובחר הקדוש ברוך הוא בשבת שנאמר (בראשית ב) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו ברא שנים ובירר לו אחד מהם שנאמר (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' ברא שבועות ובירר לו א' מהם שנאמר (שם) וקדשתם את שנת החמשים שנה ברא ארצות ובירר לו אחד מהם א"י שנאמר (דברים יא) תמיד עיני ה' אלהיך בה וכן הקב"ה קורא אותה ארצו שנאמר ואת ארצי חלקו ברא רקיעים ובירר לו אחד מהם זה ערבות שנאמר (תהלים סח) סולו לרוכב בערבות ברא אומות ובירר לו אחת מהם אלו ישראל שנאמר (דברים יד) ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה ברא שבטים ובירר לו אחד מהם זה שבט לוי שנאמר (שמואל א ב) ובחור אותו מכל שבטי ישראל לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיפקדם מבן חדש מפני שהוא מחבבן ביותר איתיבין אם טעמים אלו היה צריך למנותן מבן יום אחד אמרו רז"ל למה צריך למנותם מבן חדש מפני שאין בן יום בן קיימא אבל בן חדש ידוע שהוא בן קיימא לפיכך מבן חדש ומעלה תפקדם ד"א למה נמנו מבן חדש לפי שלא נמנו הלוים מנין הזה אלא לפדות בכורי ישראל וכשם שהבכורים נפדים מבן חדש כך הלוים נמנו מבן חדש:

ט ויפקוד אותם משה על פי ה' וגו' אמר משה לפני הקב"ה אתה אומר לי שאמנה אותן מבן חדש יכול אני להיות מחזר ומסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד ואחד שאת אומר לי כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם א"ל הקדוש ברוך הוא את עושה שלך ואני עושה שלי א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום היה משה הולך ועומד לו על פתח אהליהם והשכינה מקרבת ואומר לו ה' תינוקים יש בבית הזה ה' תינוקים יש באהל הזה י' תינוקים יש באהל הזה הה"ד (במדבר ג) ויפקד אותם משה ע"פ ה' וגו' כשם שהשכינה אומרת לו:

י ויהיו אלה בני לוי בשמותם וגו' א"א אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים כאן שנאמר ויהיו אלה בני לוי בשמותם מה פסל פסל בכורי ישראל על שעבדו לעגל ואלה שמות בני גרשון וגו' ראה כמה חביבין הלוים שנתעסק הקב"ה בכל משפחות שלהם למנות שמותם מה שלא עשה כן בישראל הה"ד ואלה שמות בני גרשון למשפחותם וגו' וכן ובני קהת וגו' וכן ובני מררי למשפחותם וגו' אמרו רבותינו אלו ח' משמרות שהתקין משה מפי הקדוש ברוך הוא עד שעמד דוד ועשה אותן כ"ד לכהונה ולויה:

יא לגרשון משפחת הלבני וגו' למה צריך לחזור משפחותיהם והלא כבר אמורים למעלה למה צריך הכתוב לכך לפי שהוא אומר ואלה שמות בני אהרן הבכור וגו' וימת נדב וגו' אף על פי שהיו לאהרן ד' בנים לא העמידו משפחות אלא השנים אלעזר ואיתמר יכול אף בלוים כן אע"פ שהיו לגרשון ב' בנים ולקהת ד' בנים ולמררי ב' בנים שמא לא העמידו כולם משפחות לכך חזר הכתוב כשבא למנות בניהם גרשון וקהת ומררי חשב שהעמידו כל בניהם משפחות שהיו כולם צדיקים חביבין בני לוי שנתעסק המקום בכל משפחה ומשפחה מהן במנינם ובמקומם ובנשיאיהם ובעבודתן במשכן בני גרשון מהו אומר פקודיהם במספר כל זכר וגו' הרי שנתעסק הכתוב במנין בני גרשון משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה הרי מקומן ונשיא בית אב אליסף וגו' הרי נשיא שלהם ומשמרת בני גרשון וגו' וקלעי החצר וגו' הרי עבודתן במשכן וכן מונה הכתוב בבני קהת הה"ד ולקהת משפחת העמרמי וגו' הרי שהודיע הכתוב בבני קהת שהעמידו כולם משפחות שלא נתכלה אחד מהם במספר כל זכר וגו' הרי מנינם למה פירש הכתוב במספר בני קהת שומרי משמרת הקדש מה שלא נאמר לא במספר בני גרשון ולא במספר בני מררי וכי בני קהת מבן חדש ומעלה שומרים משמרת הקדש והלא עד שהיה בן שלשים לא היה כשר לעבודה למה עשה כן לפי שהיה הארון מכלה בבני קהת והיה ממעטן שהיה מקצר ימיהם ואעפ"כ מחיבת הקדש היו רצים בני קהת אחריו לפיכך העלה עליהם שכר כאלו מבן חדש נכנסו לשמש כמו שכתוב בשמואל הרמתי (שמואל א ז) וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו אף הוא היה מבני קהת משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה הרי מקומן ונשיא בית אב וגו' הרי נשיא שלהם ומשמרתם הארון וגו' הרי עבודתן בקדש ונשיא נשיאי הלוי וגו' למה חשב בבני קהת שני נשיאים לפי שמקהת יצאו כהנים ולוים מעמרם יצאו משה ואהרן בני משה היו לוים ובני אהרן כהנים ולכך חשב אלעזר שהיה מן הכהנים והוא היה אמרכל על הלוים של בני קהת וגם הוא היה נושא מעבודת הקדש עם בני קהת הה"ד (במדבר ד) ופקדת אלעזר בן אהרן וגו' ולמה לא חשב איתמר הלא על ידו היתה משמרת בני גרשון ובני מררי למה לא מנאו עמהם לנשיא כמו שמנה אלעזר לנשיא עם בני קהת לפי שאיתמר לא היה משותף בעבודת בני גרשון ובני מררי לכך לא מנאו לנשיא עמהם אבל אלעזר שהיה שותף במשאן עם בני קהל לכך מנאו הכתוב לנשיא עמהם למררי משפחת המחלי הרי שמנה הכתוב בבני מררי שלא מת אחד מהן והעמידו משפחות ופקודיהם במספר כל זכר וגו' הרי הודיע מנינן ונשיא בית אב למשפחות מררי צוריאל וגו' הרי נשיא שלהם על ירך המשכן יחנו צפונה הרי מקומם ופקודת משמרת בני מררי הרי עבודתן במשכן:

יב והחונים לפני המשכן קדמה זכה קהת שהקיפו בניו המשכן מב' רוחות הרי נעשו שבט לוי ד' מחלוקות להקיף ד' רוחות המשכן כנגד ד' דגלים ולפי מעשיהם היו הלוים חונים לד' רוחות כמו שהיו הדגלים סדורים הא כיצד מערב משם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וכנגדן היו חונים דגל אפרים ובנימין ומנשה שהיו גבורים כדי לעמוד בכולם וכן השרה המקום לרוח מערב גרשון שהיה עבודתו בקודש האהל מכסהו ומסך מי יעמד לפני שלג וברד וקור וחום אהל ומכסה ומסך ולכך נקרא גרשון מי יגור נגד שלג וברד וקור וחום מי שהוא חזק כשן ואין שן אלא לשון חזק כדכתיב (שיר ה) מעיו עשת שן דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם ושם חונים דגל ראובן שהוא בעל תשובה שבזכות התשובה הגשמים יורדין וכן השרה הקב"ה לאותו רוח דרום בני קהל שהיו נושאין הארון שבו התורה שאין הגשמים תלוים אלא על התורה שנאמר (ויקרא כו) אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' ואם בחקותי תמאסו וגו' ונתתי את שמיכם כברזל ולכך נקרא קהת כמה דתימא (קהלת י) אם קהה הברזל אם ראית שקהו השמים מלהוריד מטר ונעשו ברזל כמה דתימא (ויקרא כו) ונתתי את שמיכם כברזל הוי יודע בעבור עונש התורה שלא קיימו דכתיב והוא לא פנים קלקל על שלא קיימו התורה שנתנה להם פנים בפנים כמה דתימא (דברים ה) פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו' וקלקלו מעשיהם הוי קלקל צפון משם החשך יוצא לעולם ושם היו חונים שבט דן שהיו חשך בע"ז שעשה ירבעם והניח בדן לכך היו חונים שם בני מררי שהיתה עבודתם העצים קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו כמה דתימא (ירמיה י) מוסר הבלים עץ הוא ולכך נקרא שמו מררי על מירור מזרח משם האור יוצא לעולם ושם היו חונים דגל יהודה שהיו בעלי מלוכה בעלי תורה בעלי מצות לכך היו חונים שם משה ואהרן ובניו שהיו בעלי תורה בעלי מצות מכפרים על ישראל בתפלתם ובקרבנם ועליהם נאמר אשרי צדיק ואשרי שכנו אלו שבטים שהיו סמוכים למשה ולאהרן יהודה ויששכר וזבולן היו כולם גדולים בתורה (בראשית מט) לא יסור שבט וגו' (דה"א י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה וגו' (שופטים ה) ומזבולון מושכים בשבט סופר על שהיו שכנים לתורה נעשו כולן בני תורה וג' של דרום שהיו לבעלי מחלוקת סמוכין אבדו עמהם ועליהם נאמר אוי לרשע אוי לשכנו ומי היו בעלי מחלוקת קרח בן יצהר בן קהת ולפי שהיו סמוכים להם ראובן ושמעון וגד היו כולם בעלי מחלוקת שכן הוא אומר (במדבר טז) ויקח קרח בן יצהר וגו' וכן בני גד ובני שמעון אף הם היו בעלי מריבה שמרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל היו שומרים שלא יכנסו שם ישראל כל כך למה שאם היו נכנסין לשם היו נענשים מיתה הה"ד (שם א) והזר הקרב יומת:

יג כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן וא"ו של ואהרן נקוד על שלא היה אחד מן המנין ודכוותה (בראשית טז) ישפוט ה' ביני ובינך שלא אמרה לו אלא על הגר בלבד וי"א על המטילים מריבה בינו לבינה ודכוותה (שם יח) ויאמרו אליו איה שרה נקוד על אי"ו שבאליו שהיו יודעין היכן היא ומבקרים אחריה ודכוותה (שם יט) ולא ידע בשכבה ובקומה נקוד על וא"ו שבאמצע של ובקומה של בכירה בשכבה לא ידע אבל בקומה ידע ודכוותה וישקהו נקוד עליו על שלא נשקו בכל לבו ודכוותה (שם לז) וילכו אחיו לרעות את למה נקוד על את מלמד שלא הלכו לרעות אלא לאכול ולשתות ולהתפתות ודכוותה (במדבר ט) או בדרך רחוקה לכם נקוד על חי"ת של רחוקה מלמד שלא היה דרך רחוקה אלא מן אסקופת העזרה ולחוץ וי"א שאפי' בדרך קרובה והוא טמא לא היה עושה עמהם את הפסח ודכוותה (שם כא) ונשים עד נפח אשר נקוד על רי"ש שבאשר שאף מלהלן היה כן וי"א מלמד שלא החריבו האומות אלא מדינות ודכוותה (שם כח) עשרון עשרון תעשה נקוד על עשרון ראשון של ראשון של חג מלמד שלא היה שם אלא עשרון א' בלבד ודכוותה (דברים כט) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד אמר להם עשיתם גלויים אף אני אודיע לכם את הנסתרות וי"א למה נקוד אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר למה כתבת אותן אומר לו כבר נקדתי עליהם ואם יאמר לי יפה כתבת כבר אמחוק נקודותיהן מעליהן:

יד ע"פ ה' למשפחותם כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף את מוצא שבט לוי היו בפרט כ"ב אלף וג' מאות מפני שהיו ד' משפחות גרשון וקהת ומררי ומשה ואת קורא כל משפחה ומשפחה בפני עצמה ומחשב אותה לגרשון ז' אלפים וח' מאות ולקהת ח' אלפים ושש מאות למררי ו' אלפים ומאתים והם עולים כ"ב אלף וג' מאות וכיון שהוא כולל את הלוים הוא עושה אותם כ"ב אלף השלש מאות היכן אלא אותם שהזכיר בפרט להודיע כמה היו בכל משפחה ומשפחה ואלו שנכללו כ"ב אלף וחיסר מהן ג' מאות למה עשה כן אלא מפני שמנאן להקישן לפדות בכורי ישראל ופחות מהן ג' מאות שהיו בכורות שהיו בלוים שאין בכור פודה בכור לכך היו במשפחות כ"ב אלף וג' מאות ובכלל כ"ב אלף לפדות בהן בכורי ישראל. פרשה ד א ויאמר ה' אל משה פקוד כל בכור זכר בבני ישראל וגו' הה"ד (ישעיה מג) מאשר יקרת בעיני נכבדת וגו' אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב יעקב הרבה את יקר בעיני שכביכול קבעתי איקונים שלך בכסאי ובשמך המלאכים מקלסין אותי ואומרים (תהלים מא) ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד העולם הוי מאשר יקרת בעיני נכבדת וגו' ד"א מאשר יקרת וגו' אמר הקב"ה ליעקב הרבה יקר את בעיני שכביכול אני ומלאכי השרת שלי יצאו לקראתך בצאתך לילך לפדן ארם ובביאתך בשעה שיצאת מה כתיב ויצא יעקב וגו' ויפגע במקום וגו' ויחלום והנה סולם וגו' והנה ה' נצב עליו וגו' אמר רבי הושעיא אשרי ילוד אשה שכך ראה המלך ופמליא שלו נצבים עליו ומשמרים אותו ומנין בביאתו שנאמר (בראשית לב) ויעקב הלך לדרכו וגו' הרי המלאכים השכינה מנין שנא' (שם לה) וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו וגו' הוי מאשר יקרת בעיני וגו' ד"א מאשר יקרת בעיני וגו' אמר הקדוש ברוך הוא יקר את בעיני שלכל א"ה לא נתתי מנין ולך נתתי מנין משל למלך שהיו לו גרנות הרבה והיו כולם טינופות ומלאות זונים ולא דקדק במנינן והיה לו גורן אחת ראה אותה נאה אמר לבן ביתו אותן הגרנות טינופות ומלאות זונים לפיכך אל תדקדק במנינם אבל זה דע כמה כורים יש בו כמה שקים כמה מודיאות יש בו כך המלך זה מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה והגורן אלו ישראל (ישעיה כא) מדושתי ובן גרני וכן הוא אומר (ירמיה ב) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה ובן ביתו זה משה שנא' (במדבר יב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא אמר הקב"ה למשה העובדי כוכבים טינופות הן שנא' (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים וגו' לפיכך אל תדקדק במנינם אבל ישראל צדיקים הם כולם חטים אגודיהם שנא' (ישעיה ס) ועמך כולם צדיקים וכה"א (שיר ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך לכך דקדק במנינם של ישראל כך עשה משה מנה אותם כמה כורין יש בו שנאמר (במדבר א) שאו את ראש כל עדת בני ישראל כמה שקים וצבאו ופקודיו כמה מדות שנא' פקוד כל בכור זכר וגו':

ב ד"א פקוד כל בכור זכר וגו' הה"ד (שיר ו) ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי תמתי וגו' משל לאדם שהיה לו פרגמטוטין של אבנים של זכוכית והיה מוציאן לשוק ולא היה מבחין במנין שלא היה מוציאן במנין ונכנס להניחן ולא היה מניחן במנין שלא היה משגיח עליהם שהיו של זכוכית והיה לו פרגמטים אחת של מרגליות נאות והיה נוטלה ומוציאה במנין ומניחה במנין כך כביכול אמר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם לא נתתי מנין למה שאין חשובין לפני כלום שנא' (ישעיה מ) כל הגוים כאין נגדו אבל אתם בני שנא' (שם מו) העמוסים מני בטן וגו' לכך מונה אתכם בכל שעה לכך נאמר פקוד כל בכור זכר הוי ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי אלו ישראל:

ג מבן חדש ומעלה תנינן תמן תינוק שנולד לח' חדשים אין מחללין עליו את השבת ואין חותכין את טיבורו ואין מטלטלין אותו ממקום למקום אלא אמו גוחנת עליו ומניקתו והמטלטלו בשבת כמטלטל אבן בשבת בן שבעה וספק שהוא בן שמונה אין מחללין עליו את השבת ואין חותכין את טיבורו ואין טומנין שלייתו ואין מטלטלין אותו ממקום למקום ואם דבר בריא שהוא בן שבעה חי מחללין עליו את השבת וחותכין טיבורו וטומנין שלייתו כדי שלא יצטנן הולד ומטלטלין אותו ממקום למקום למה מחללין את השבת על הנולד בן ז' מפני שהוא של חיים אבל הנולד לח' לא כלו חדשיו ואינו של חיים לפיכך אין מחללין עליו את השבת שאלו לרבי אבהו מנין לנולד בן ז' שהוא חי א"ל מדידכון אנא ממטי לכון זיט"א אי"פטא אי"טא אוכ"טי ואיזהו בן שמונה כל שאין צפרניו ושעריו גמורים רשב"ג אומר כל שאינו חי ל' יום לא כלו חדשיו אבל נפל הוא למה סמכה דעתו של רשב"ג לדבר תורה שלא צוה המקום למנות הבכורים כדי לפדותן אלא אחר ל' יום הה"ד פקוד כל בכור וגו' ושא את מספר שמותם נתן להם תלוי ראש לפי שהבכורים חייבין מיתה במעשה העגל:

ד ד"א פקוד כל בכור זכר יש פקידה לבבורות שנ' פקוד כל בכור זכר יש פקידה לבנים שנ' (שמואל א ב) כי פקד ה' את חנה וגו' ותהר ותלד ג' בנים ושתי בנות יש פקידה לשמירה (איוב י) ופקודתך שמרה רוחי ויש פקידה של שלום שנאמר (ישעיה ס) ושמתי פקדתך שלום:

ה ולקחת את הלוים לי שיהיו לקוחים לשמי אני ה' נאמן אני לשלם שכר טוב על שהם לקוחים לשמי תחת כל בכור בבני ישראל לפי שהבכורות שלי הם שנא' (במדבר ג) כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים וגו' אמר הקב"ה בשביל חיבתם של ישראל שניתי סדרו של עולם באיזה צד כתבתי בתורה שיהא חמור נפדה בשה שנא' (שמות לד) ופטר חמור תפדה בשה אני לא עשיתי כן אלא פדיתי שה בחמור המצריים שנקראו חמור שנאמר (יחזקאל לג) אשר בשר חמורים בשרם וישראל נקראו שה שנאמר (ירמיה נ) שה פזורה ישראל והרגתי בכוריהם והקדשתי בכוריהם של ישראל שנא' כי לי כל בכור בבני ישראל ביום הכותי כל בכור וגו' ואת בהמת הלוים תחת כל בכור בבהמת בני ישראל שכן את מוצא שהרג המקום בכורי בהמת מצרים הציל בהמות ישראל ולכך הקדיש לשמו בכורי בהמות ישראל וכן היא אומר כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור וגו':

ו ויפקד משה כאשר צוה ה' אותו את כל בכור בבני ישראל את מוצא במנין הללו נאמר בו על פי ה' שנאמר ויפקד אותם משה על פי ה' מלמד שהשכינה אומרת לו כך תינוקות לוים יש בבית הזה למה שהוא מקרבן לעבודתו אבל במנין הבכורות שהוא מוציאן מעבודתן לא נשתתף הקדוש ברוך הוא במנין שלהם לכך לא נאמר בהם על פי ה' ד"א הלוים שהיו צדיקים ולא נשתתפו במעשה העגל ומסרו עצמן על קדושת השם שנא' (שמות לב) ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי אמר הקב"ה הם נשתתפו לי אף אני אשתתף להם למנותן בעצמי ובכבודי אבל הבכורות הם ריחקו עצמן מן הקדוש ברוך הוא והם הקריבו לפני העגל לכך ריחק הקב"ה מן מנינם:

ז ויהי כל בכור זכר במספר שמות מבן חדש ומעלה וגו' הרי שהיו יתרים הבכורות על הלוים רע"ג כיון שראה משה כן לא ידע מה לעשות אמר משה אמר לי המקום שאמנה הלוים ואמנה בכורי ישראל ואקח הלוים לשמו תחת בכורי ישראל והרי יש בבכורי ישראל יתרים על הלוים רע"ג ועכשיו מה אעשה לבכורי ישראל היתרים על הלוים מיד קפץ הדיבור על משה והורהו מה לעשות הה"ד וידבר ה' וגו':

ח קח את הלוים וגו' אמרו רבותינו למה צוה הקדוש ברוך הוא לפדות בכורי ישראל בלוים שבתחלה היו הבכורות משמשין עד שלא עמד שבט לוי כמה ששנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים ותדע לך שהיו הבכורות מקריבים עד שלא עמד שבטו של לוי טול מתחלת ברייתו של עולם אדם הראשון היה בכורו של עולם וכיון שקירב קרבנו שנא' (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס לבש בגדי כהונה גדולה שנא' (בראשית ג) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בגדי שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם כיון שמת אדם מסרן לשת שת מסרן למתושלח כיון שמת מתושלח מסרן לנח עמד נח והקריב קרבן שנא' (שם ח) ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' מת נח ומסרן לשם וכי שם היה בכור והלא יפת היה בכור שנא' אחי יפת הגדול ומפני מה מסרן לשם מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו ותדע לך ששם היה מקריב שנא' (שם יד) ומלכי צדק מלך שלם וגו' וכי כהונה לו ניתנה והלא לא ניתנה כהונה אלא משעמד אהרן מהו שהוא אומר כאן והוא כהן מפני שהיה מקריב בכהנים מת שם ומסרה לאברהם וכי אברהם היה בכור אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה והקריב שנא' (שם כב) ויעלהו לעולה תחת בנו מת אברהם ומסרה ליצחק עמד יצחק ומסרה ליעקב וכי יעקב בכור היה אלא שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה אמר לו (שם כה) מכרה כיום את בכורתך לי את סבור שמא על חנם אמר יעקב לעשו שהוא ימכור לו את הבכורה לאו אלא שהיה יעקב מבקש להקריב ולא היה יכול מפני שלא היה בכור אמר עשו מה אני מבקש מן הבכורה הזאת שנא' (שם) הנה אנכי הולך למות וגו' באותה שעה נתנבא עליו יחזקאל ואמר לו (יחזקאל לה) אם לא דם שנאת ודם ירדפך וכי שונא היה עשו את הדם הרי כמה צדיקים הרג הרי כמה חסידים הרג והוא אומר אם לא דם שנאת ודם ירדפך אלא אמר לו אם לא דם הקרבן שנאת שהיה בכור והבכורות מקריבין לפיכך ודם ירדפך באותה שעה כיון שלקח יעקב את הבכורה התחיל מקריב שנא' (בראשית לה) ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל וגו' ועשה שם מזבח וגו' וכן בשעה שהקריב משה בסיני הבכורות הן הקריבו שנא' (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל וגו' מהו נערי הבחורין שבבכורות ויעלו עולות הא למדת שלא היה אדם מקריב אלא הבכורות וכיון שעשו ישראל אותו המעשה אמרו יבאו הבכורות ויקריבו קרבנות לפניו שנא' (שם לב) וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים אמר להם האלהים אני נתתי פרוקפי לבכורות ועשיתי אותן גדולים בעולם וכפרו בי ועמדו והקריבו לפני העגל הרי אני מוציא את הבכורות ומכניס את בני לוי לפיכך אמר האלהים למשה שימנה אותן שנא' (במדבר ג) פקוד את בני לוי א"ר יהודה הלוי מי לחשך שהוציא האלהים את הבכורות מן הקרבן והכניס את בני לוי שנא' קח את הלוים תחת מי תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם והיו לי הלוים אני ה' אמרו רבותינו לה"ד לטרפסיטים של מדינה שנמצא אחריו דבר של זיטמא ידע המלך ואמר לאפרכוס שלו הוציא אותו והכנס אחר תחתיו אף על פי כן נמצא אותו השולחני חייב קטבלטון אמר המלך מי שיורש מקומו יפרע עליו מה שהוא חייב כך הבכורות היו גדולים בעולם ועמדו והקריבו לפני העגל אמר האלהים יצאו הבכורות ויכנסו בני לוי אעפ"כ היו הבכורות חייבין כליה אמר האלהים יבואו בני לוי ויפדו אותן לפיכך אתה מוצא הלוים פודין את הבכורות הה"ד קח את הלוים וגו' ואת בהמת הלוים תחת בהמתם כי פטורין כהנים ולוים לפדות בכוריהם מבכור אדם ומבכור חמור דאיתקש לבכור אדם דכתיב אך פדה תפדה וגו' ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה אבל מבכור בהמה טהורה לא אלא קדוש הוא מהו והיו לי הלוים אני ה' נאמן אני לשלם להם שכר טוב על שקידשו שמי בעגל:

ט ואת פדויי השלשה וגו' אמרו רבותינו וכי הבכורות היו עודפין על הלוים שהוא אומר העודפים על הלוים והרי מן החשבון הלוים היו עודפים על הבכורות שאת מוצא שבט לוי היו בפרט כ"ב אלף וג' מאות מפני שהיו ד' משפחות גרשון קהת ומררי ומשה ואת קורא כל משפחה ומשפחה בפני עצמה ומחשב אותה וכן ארבעתן הן עולות כ"ב אלף וג' מאות ובכורות את מוצא כ"ב אלף ורע"ג הרי שהיו הלוים עודפים על הבכורות כ"ז והוא אומר בבכורות העודפים על הלוים אלא מפני שהיו כ"ב אלף של בכורות ורע"ג וכולהם היו בכורות אבל בלוים היו שם ג' מאות בכורות שלכך הוציא בפרטם כ"ב אלף וג' מאות ובכלל כ"ב אלף ולא יותר נמצאת אתה אומר במנין לא היו עודפים הבכורות על הלוים אבל בבכורות היו עודפים עליהם הוציא מהן הבכורו' שאין בכור פודה בכור והיו ג' מאות בכורים נמצאו בכורי ישראל עודפים על הלוים רע"ג וזו שאלה שאל הונגטים הגמון לרבן יוחנן בן זכאי אמר לו משה רבכם או גנב היה או לא היה יודע לחשוב אמר לו למה אמר לו הונגטים מפני שהיו כ"ב אלף בכורות ועוד רע"ג וצוה המקום שיפדו הלוים בבכורות תן כ"ב אלף של לוים כנגד כ"ב אלף בכורות ועוד נמצאו בלוים יתרים על כ"ב אלף ג' מאות כמו שהוא מחשב במנין ראשון בפרטן מפני מה אותן ג' מאות לוים היתרים לא פדו אותן רע"ג בכורות העודפין על כ"ב אלף בכורות שאנו מוצאן שאותן רע"ג נותנין ה' ה' סלעים ועוד מפני מה כשכלל מנין הלוים בסוף מפני מה פחת מהן ג' מאות מן מנין הראשון הוי לא גנב אותן מן החשבון אלא כדי שיתנו אותן רע"ג בכורות ה' ה' סלעים לאהרן אחיו או שמא לא היה יודע לחשוב אמר לו רבי יוחנן לא גנב היה וידע היה לחשוב ודבר אחד לחש לי לומר לך אמר לו אמור אמר לו רבן יוחנן ב"ז יודע את לקרות אבל אין את יודע לדרוש אמר אותן כ"ב אלף של לוים פודין לכ"ב אלף של בכורות נשתיירו בלוים עוד ג' מאות בכורות עוד רע"ג והיו אותן ג' מאות שבלוים בכורות ואין בכור פודה בכור לפיכך משמנה אותן גנבן מפני שהיו בכורות מיד נסתלק ממנו:

י ולקחת ה' ה' שקלים וגו' אמר הקב"ה אתם מכרתם בכורה של רחל זה יוסף בכ' כסף שהם ה' שקלים לפיכך יהיה כל אחד ואחד מכם פודה בנו הבכור ה' סלעים במנה צורי ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי העודפים בהם כשם שניתנו הלוים לאהרן ולבניו דכתיב (במדבר ג) ונתתה את הלוים לאהרן ולבניו נתונים נתונים המה לי מאת בני ישראל כך ניתן לו כסף הפדיון שהיה במקום לוים ויקח משה את כסף הפדיום וגו' כיצד עשה להם ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר כך עשה כתב על כ"ב אלף פיתקין לוי לוי ונתן בקלפי ועוד על רע"ג פיתקין כתב ה' סלעים ה' סלעים ונתן בקלפי ועירבן והיה אביו של בכור פושט ידו בקלפי אם עלה בידו פתק כתב בן לוי היה אומר לו כבר פדאך בן לוי ומי שעלה בידו פתק של ה' סלעים היה משה אמר לו תן ה' סלעים שאתה חייב וכן עשו כולם ור' נחמיה אומר א"כ יכול הוא לדון עמו ולומר לו לא הימך לומר ליתן ה' סלעים הרי נתמצו כל הפיתקין שכתוב עליו לוי לוי אם אני נותן ידי מה עולה בידי לא פיתקין של ה' סלעים מי אומר לי שאם היה שם פיתק של לוי לוי שלא זכיתי בו אלא כך עשה כתב על כ"ב אלף ורע"ג פיתקין לוי לוי ועל רע"ג ה' סלעים באו ונתנו ידן ומי שהיה עולה בידו ה' סלעים אם היה בא לומר לו כלום היה משיבו משה אלו זכית לא היה שם פיתק לוי לוי אלא שאת חייב מן השמים באותה שעה היה נותן:

יא מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף חמשה וששים ושלש מאות ואלף בשקל הקדש מלמד שלא כשקלי הדיוט שקלי הקדש שקלי הדיוט אם שוקל אחד אחד חוזר ושוקל כולן כאחד או יוסיף או יגרע אבל שקלי הקדש ישרים שקלן כל אחד ואחד וחזר ושקלן כולן כאחד לא ריבה ולא מיעט ויתן משה את כסף הפדיום וגו' מלמד שלא נתן להם עד שנאמר לו מפי הקדוש ברוך הוא תן להם כאשר צוה ה' את משה נתן מחצה לאהרן ומחצה לבניו כשם שאמר לו הקב"ה ונתת הכסף לאהרן ולבניו שקול אהרן כנגד בניו:

יב וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר לפי שכל מעשה הפרשה באהרן הביא את אהרן לכלל דיבור שזה כלל שכל זמן שדבור לכהנים מעשה לכהנים נשא את ראש וגו' אינו אומר פקוד אלא נשא את ראש לשון נשיאות כשנמנו להתמנות על מלאכת הקדש קבלו נשיאות מתוך בני לוי שמכל בני לוי לא חשובים כבני קהת ומהם כהנים ולוים ולפי שהיו חשובים ועוד שעבודתן היתה קודש הקדשים לפיכך נמנו תחלה שאת מוצא כשמנאן מבן חדש לפדות הבכורים נמנו דרך תולדותם גרשון תחלה ואחר קהת ואחר מררי אבל כאן שמנאן למנותן על כלי הקדש לפי חשיבות עבודתן מנאן קהת לפי שהיה ממונה על הארון ועל קדשי הקדשים זכה למנות תחלה ואחריו גרשון שהיה בכור והיה ממונה על היריעות ועל אהל מועד ואחריו מררי שהיה ממונה על הקרשים ועל הבריחים ועל העמודי' ועל האדנים ועל היתדות מבן שלשים שנה ומעלה וגו' וכתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים שנה כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו מבן חמש ועשרים לתלמוד מבן שלשים לעבודה זאת עבודת בני קהת וגו' לפי שזכה קהת שיצא ממנו אהרן שהיה קדש הקדשים לכך זכו בניו להיות עבודתן קדש הקדשים:

יג ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה וגו' אמר הקדוש ברוך הוא למשה בשעה שיהיו מפרקין את המשכן לא יהיו בני קהת מפרקין את הפרכת מפני הארן אלא יהיו בני אהרן נכנסין והן מפרקין אותם מפני שהם כהנים ושנו רבותינו הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ מחיצת הכהנים גדולה ממחיצת הלוים ומה היו בני אהרן עושין כשהיו מורידים את הפרוכת אמר ר' חמא ב"ר חנינא כך היו קונטיטין גדולים וצינורות של זהב בראשיהן וי"א של ברזל והיו מגביהין את הפרוכת בקונטיטין ופורקין את הקורקסין ואף על פי כן לא היו משפילין אותה בבת אחת כדי שלא יראו הארון אלא משפילין קימעה קימעה עד שיורידוה וכסו את הארון מנין שכן האלהים אומר למשה שנא' ובא אהרן ובניו וגו' אמרו הפרוכת היתה דומה לוילון ועביו טפח ועל שבעים ושנים נימין נארגת ועל כל נימא ונימא כ"ד חוטין וג' מאות כהנים מטבילין אותה וב' כהנים גדולים נושאים אותו בקונטיסון מפני הארון ואח"כ נותנין עליו כסוי עור תחש שלא יראה בארון כלום הה"ד (במדבר ד') ונתנו עליו כסוי עור תחש וגו' רבי נתן אומר חביב מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה שנא' (שמות טו) מכון לשבתך פעלת שהמקדש מכוון כנגד בית המקדש והארון כנגד הכסא עשה למעלה הימנו כפורת כשרפים שהם עומדים ממעל לו עשה בו שני כרובים שהם חביבים כנגד שמים וארץ שהיה בהם מושבו של הקב"ה שנא' כרוב אחד מקצה מזה וגו' וכשם שהשמים פותח את אוצרו לארץ שנאמר (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים כך השכינה נתונה למעלה מב' כרובים שנתונין מזה ומזה הם מכוונים זה לזה שנאמר ופניהם איש אל אחיו כנגד כסא הכבוד שמכוון כנגד הקדוש ברוך הוא שנא' (תהלים נ) מציון מכלל יופי אלהים הופיע ואף בשעה שהיו נוסעים לא היו פורסין עליו לא בגד ארגמן ולא תולעת שני אלא בגד כליל תכלת למה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנא' (יחזקאל א) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר וגו' ללמדך שהארון היה דומה לכסא הכבוד ולכך נאמר בו כליל תכלת שכולו היה דומה לו ולפי שהארון דומה לו לכך היה הבגד תכלת מלמעלה פניו כנגד הרקיע הדומה לו מה שאין את מוצא בשאר כלים שיהיו בגד תכלת מלמעלה אלא בגד תכלת מלמטה וכיסוי עור תחש מלמעלה אבל בארון כסוי עור תחש מלמטה ובגד תכלת מלמעלה ועוד בארון נאמר בו כליל תכלת מה שלא נאמר בכולם כליל תכלת למה שהוא חשוב מכל כלי המשכן רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן מעשה הארון כנגד בעלי תורה שהם ספונים שלכך כתב מלמעלה שכל הזוכה לתורה כאלו זוכה למלכות וכהונה וכן הוא אומר (משלי ח) בי מלכים ימלוכו וגו':

יד מעשה השולחן כנגד מלכות בית דוד שהשלחן מכסין בתכלת כנגד דוד שהיה צדיק וכרת לו הקב"ה ברית מלכות לו ולבניו ולכך הפריש כליו ממנו וכסם בתולעת שני שע"י חטא בניו נחלקה מלכות ולכך היה הוא וכליו בכיסוי אחד שבסוף מלכות חוזרת להם כבתחלה ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת על כל כלים העומדים בהיכל היו פורשים בגד תכלת מפני שהשכינה שורה שם דוגמת מקום שכינתו של מעלה הדומה לתכלת באיזה צד היו עושין היו נותנים על גופו של שלחן בגד תכלת להבדיל בינו ובין כליו ואחר כך נותנין כליו עליו שנאמר ונתנו עליו את הקערות וגו' הקערות אלו דפוסין שהיו עושין את לחם הפנים בדפוס ואופין אותו בתנור בדפוס וכשהיו מוציאין מן התנור היו מחזירין אותו לדפוס שלא ישבר הלחם ג' דפוסין היו שם אחד לתנור ואחד לבצק ואחד שהוא רודה נותנין לדפוס כדי שלא יקלקלו את הלחם את הכפות אלו בזיכי לבונה שהיו נותנין על גבי המערכות כמד"א ונתת על המערכת לבונה זכה הא כאי צד מסדרין לחם הפנים נותן ו' חלות לסדר זה ושש חלות לסדר זה אם נתן ח' חלות לסדר זה וד' חלות לסדר זה או שעשה ג' סדרים של ד' ד' לא עשה כלום עשה ב' סדרים של י"ב ר' אומר רואין את העליונים כאלו אינן והתחתונים כשרות כאי צד מסדירים את הבזירין נותן בזיך אחד על גבי סדר זה ובזיך אחד ע"ג סדר זה אם נתן בזיכין בלא לבונה או לבונה בלא בזיכין או שהיה דבר חוצץ בין הבזיכין ללחם ובין הלחם לשלחן הרי אלו פסולין אבא שאול אומר בתוך ב' טפחים שבין האדם לחבירו היה נותנן ומה אני מקיים ונתת על המערכת לבונה זכה שהיא כולה סמוכה למערכת ואת המנקיות אלו הקנים כ"ח קנים של זהב חלולין מקבלין טומאה היו שם י"ד לסדר זה וי"ד לסדר זה נכנס בערב שבת ושומטן ונותנן לארכו של שלחן כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית חוץ מן הארון שהיה ארכו נתון כנגד רחבו של בית כך היו בדיו נתונין כך היה נוטל כיצד מסדירין אחר שבת היה נכנס מגביה ראשה של חלה ונותן קנה תחתיה מגביה ראשה הא' ונותן קנה תחתיה ואחד באמצע שלשה תחת כל חלה וחלה וב' תחת העליונה שאין עליה משוי והתחתונה נתונה על טהרו של שלחן ולמה היו נותנין קנים ביניהם כדי שישלוט הרוח בהם ולא יתעפש הלחם ולמה היו הקנים עשוים כחצי קנה חלול כדי שלא יתיקרו על הלחם ולכך כתיב בצווי ומנקיותיו אשר יוסך בהן שהיו מעמידין הלחם כמין סוכה שכל חלה וחלה נעשית סוכה לזו שהיא תחתיה ואת קשות הנסך אלו סניפין ד' סניפין של זהב עושין לו וקרניו היו שם שבהן סומכין את החלה התחתונה ב' לסדר זה וב' לסדר זה מפני שהחלות דומות לספינה כדי שלא תהא רוקדת והיו הסניפין כנגד הלחם כדי שיהיו הסניפין מגביהים את הלחם מעל גבי השולחן ומהו שאמר הכתוב (במדבר ד) קשות הנסך שאף הם היו מעמידין ראשי החלות התחתונות למעלה שלא היו נוגעין בשולחן והיו מסיכות על השולחן אבל אמצעות של חלה תחתונה נוגעת בשולחן לפי שחלה עשויה כמין ספינה רוקדת חדה מלמטה ונסבה ורחבה מלמעלה ולחם התמיד עליו יהיה מכאן אתה למד שאף בשעת מסעות היה עליו לחם ופרשו עליהם בגד תולעת שני על הכלים ועל הלחם ואח"כ היו מכסין השלחן וכל הכלים אשר עליו בכסוי עור תחש והיו משימין בדיו לישא אותו בהם שנאמר וכסו אותו במכסה עור תחש ושמו את בדיו:

טו ולקחו בגד תכלת וכסו את מנורת המאור אף המנורה לפי שעומדת בהיכל היא וכל כליה הנכנסים לשם היו מכסים בבגד תכלת הה"ד ולקחו בגד תכלת וכסו וגו' במנורה לא היה מפריש בינה לכליה ואחר כך היו מכסין אותה ואת כל כליה במכסה עור תחש והיו נותנין אותה על המוט לפי שלא היו שם בדים שישאו אותה בהם הה"ד ונתנו אותה ואת כל כליה וגו':

טז ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת אף מזבח הזהב לפי שהיה עומד בהיכל היו מכסין אותו בבגד תכלת תחלה ואח"כ כיסוהו במכסה עור תחש ושמו בדיו ליטול בהם שנאמר וכסו אותו במכסה וגו' אבל כליו לא היו נותנין עמו אלא לבד היו נותנין אותם על בגד תכלת ומכסין אותן במכסה עור תחש והיו נותנין אותם על המוט כדי ליטלן עליו שנאמר כל כלי השרת אשר ישרתו וגו' מה היו כליו כף ומחתה כף לקטורת סמים ומחתה להכניס בה גחלים היה מניח המחתה של גחלים על גבי המזבח ומערה הקטורת שבכף לתוכה על גבי הגחלים זה היה מזבח הזהב:

יז מזבח הנחשת שהיה עומד בחצר היו מסירין את הדשן מעליו והיו פורשים עליו בגד ארגמן להבדיל בינו ובין כליו הנתונין עליו הדא הוא דכתיב ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן מזבח העולה לפי שלא היה בפנים לא היו מכסין אותו בתכלת אלא בארגמן למה בארגמן שהוא היה אורג את ישראל מן החטא שעליו היו מקריבין תמידין בכל יום וחטאות ואשמות ועולות ושלמים ואחר שהיו מכסין אותו נותנין עליו כליו שנאמר ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו וגו' תנו אש תמיד אף בשבת אף בטומאה לא תכבה אף במסעות מה היו עושין לה כופין עליה פסכתר דברי ר' יהודה ור' שמעון אומר אף בשעת מסעות היו מדשנין אותה שנאמר ודשנו את המזבח על דעתיה דר' יהודה ניחא שלכך לא הזכיר פסכתר עם כלי המזבח במסעות שנאמר את המחתות ואת המזלגות ואת היעים ואת המזרקות ואינו מזכיר סירות למה שעל גבי האש היו כופין אותה על דעתיה דר"ש כל כלי המזבח לרבות את הסירות על דעתיה דר"ש ודשנו את המזבח ניחא על דעתיה דר' יהודה היו מדשנין אותו והיו מניחין שם אש וחוזרין וכופין עליו פסכתר כדי שלא תכבה ואף על פי שהיה הפרש בין כלים הנתנין בפנים לכלים העומדים בחוץ לענין בגד תכלת אבל לענין עור תחש אלו ואלו שוין שנאמר ופרשו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו:

יח מה ראה המקום לצוותן כך ארון תחלה ואחר כך שלחן ואחריו מנורה ואחריו מזבח הזהב ואחריו מזבח העולה אמרו רבותינו פירוקן בשעת מסעות כעמידתן בשעת חניות מסעות מה בשעת הקמת משכן ארון תחלה דכתיב ויבא את הארון וגו' ואחר כך ויתן את השלחן ואח"כ וישם את המנורה וגו' ואחר כך וישם את מזבח הזהב וגו' ואח"כ ואת מזבח העולה וגו' אף בשעת פריקתן ארון תחלה ואחריו שלחן ואחריו מנורה ואחריו מזבח הזהב ואחריו מזבח העולה וכלה אהרן ובניו לכסות את הקודש זה הארון ואת כל כלי הקודש אלו שלחן ומנורה ושני מזבחות וכל כליהן בנסוע המחנה לא היו כן אלא בשעת מסעות:

יט ואחרי כן יבאו בני קהת לשאת וגו' אמר משה לפני האלהים רבש"ע דמן של בני קהל אסור ודמן של בני אהרן מותר אמר לו הקדוש ברוך הוא לאו אלא אהרן קדש קדשים שנאמר (ד"ה א כג) ויבדל אהרן להקדישו בקדש הקדשים וארון קדש קדשים ואין קדש קדשים מזיק לקדש קדשים אבל בני קהת אינם קדש קדשים וארון וכל כלים הנתונים בפנים קדש קדשים והם מזיקים להם לכך יתנו בני אהרן דעתן שלא ימותו בני קהת אלה משא בני קהת באהל מועד אלה במשא ואין שאר כלים במשא אלא בעגלות וכה"א ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש וגו':

כ ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן וגו' הה"ד (משלי כה) אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד אם לפני מלך ב"ו צריך אדם לנהוג שפלות בעצמו קל וחומר לפני המקום ותנינן הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים ללמדך שאין גאוה לפני המקום אליהו אומר כל המרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה וכל הממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו כבוד שמים במקומו וכבודו מתמעט מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו וכל העם עונים אחר העובר לפני התיבה הללויה ובנו עונה דברים של תפלות אמרו לו ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות אמר להם ומה אעשה לו תינוק הוא ישחק שוב למחר עשה כאותו ענין וכל העם עונין אחר העובר לפני התיבה אמן הללויה ובנו עונה דברים של תפלות אמרו לו ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות אמר להם ומה אעשה לו תינוק הוא ישחק כל אותן ח' ימי החג ענה בנו דברי' של תפלות ולא אמ' לו כל דבר ולא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילשה עד שמת אותו האיש ומתה אשתו ומת בנו ובן בנו ויצאו ט"ו נפשות מתוך ביתו ולא נשתייר לו אלא זוג אחד של בני אדם אחד חיגר וסומא ואחד שוטה ורשע שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרט שלא קרא ולא שנה פעם אחת היה עומד בבית הכנסת כיון שהגיע העובר לפני התיבה לקדושת השם הגביה את קולו ואמר ק' ק' ק' ה' צבאות אמרו לו מה ראית שהגבהת קולך אמר להם לא זכיתי לא למקרא ולא למשנה ועכשיו שניתנה לי רשות לא אגביה את קולי ותשוב נפשי עלי ולא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילשה עד שעלה אותו האיש מבבל לארץ ישראל ועשאוהו שר החיל של קיסר ומינוהו ראש על כל בירניות שבא"י ונתנו לו מקום ובנה עיר וישב שם וקראו לו קילוני לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות מכאן אתה למד שלא ינהג אדם גאוה לפני המקום שכל המתגאה לפניו מתבזה וכה"א (ש"א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו וכן אתה מוצא בדוד מלך ישראל שלא נהג עצמו בגאוה לפני המקום אלא בוזה עצמו לפניו כהדיוט להרבות כבודו של מקום אימתי בשעה שהעלה הארון מבית אבינדב אשר בגבעה להביאו לירושלים הה"ד (שם ב ו) ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף אמר דוד איני מעלה את הארון בחשאי מיד נתייעץ עם שרי האלפים והמאות שישלחו בכל א"י שיתקבצו אליהם וילכו להעלות הארון שנאמר (ד"ה א יג) ויועץ דוד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד (שם) ויאמר דוד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן ה' אלהינו וגו' ויקבצו אלינו ונסבה את ארון האלהים אלינו וגו' מיד אמרו לו כולם עשה כמו שאתה חפץ שנאמר (שם) ויאמרו כל הקהל לעשות כן כי ישר הדבר בעיני כל העם מיד שלח וקבץ כל ישראל שבכל א"י שנאמר (שם) ויקהל דוד את כל ישראל מן שיחור מצרים ועד לבוא חמת להביא את ארון האלהים מקרית יערים כמה זקנים מינה דוד שם אמר ר' ירמיה בן אלעזר ור' ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא תשעים אלף זקנים מנה דוד ביום אחד ולא מינה את אחיתופל עמהם וקדשן שיהיו עושין דרגון לפניו הה"ד ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף ויוסף תלתין אלפים עוד שלשים אלף ופשוטיה דקרייה שלשים אלפין הרי תשעים אלפין מיד הלכו לגבעה להעלות משם הארון שנא' (שמואל ב ג) ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה וגו' וכתוב אחד אומר (דה"א יג) ויעל דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם וגו' וכתוב אחד אומר ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה וגו' כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כל ישראל הלכו לבעלתה שהיא קרית יערים והמתינו שם על הארון עד שיביאוהו מן הגבעה אבל דוד והזקנים קמו מבעלי יהודה היא בעלתה היא קרית יערים והלכו נגד הארון לגבעה להביאו מן הגבעה לקרית יערים היא בעלתה ומבעלתה יעלוהו כל ישראל עמו עד ירושלים וי"א בתחלה נמלכו שלא ילכו אלא עד בעלתה וישלח משם עד בית אבינדב אשר בגבעה להעלות משם ארון האלהים עד קרית יערים ומשם יעלו כולם עמו לירושלים כיון שהיה שם אמר להם אין כבודו של ארון שיבא ביחידים אלא נלך כלנו לשם לכך כתיב ויקם וילך דוד וכל העם וגו' למה לא הלך בתחלה אלא בעלתה שהיא קרית יערים לפי שהגבעה וקרית יערים בבת אחת היו יושבים ששם היו יושבין הגבעונים שנאמר (יהושע ט) ויסעו בני ישראל ויבאו אל עריהם ביום השלישי ועריהם גבעון והכפירה ובארות וקרית יערים ונפלה קרית יערים בחלק יהודה שכן הוא מונה בחלק נחלתו (שם טו) קרית בעל היא קרית יערים והיא היתה גבול בין יהודה ובנימין שכן הוא אומר בגבול ארץ בנימין (שם יח) והיו תוצאותיו אל קרית בעל היא קרית יערים עיר בני יהודה וגו' אבל הגבעה ששם היה הארון היה בגבול בנימין שכן כתיב בערי בנימין (שם) גבעון והרמה ובארות והמצפה והכפירה והמצה ולכך באו בתחלה עד קרית יערים שהיא גבול בין יהודה לבנימין ואחר הלכו לגבעון אשר נקרא שם שם ה' צבאות א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מלמד שהשם וכל כינוייו מונחין בארון רב הונא אמר מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון וירכיבו את ארון האלהים וגו' לא נשאו כתורה שהרי כתיב ולבני קהת לא נתן וגו' מפני מה נענש שנתעלם המקרא מעיניו מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר (תהלים קיט) זמרות היו לי חקיך וגו' אמר לו הקב"ה ד"ת שכתב בהן (משלי כג) התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותן ולבני קהת לא נתן וגו' ואיהו אתייה בעגלה והיה ארונא טעין כהניא לרומא וטריף לון לארעא טעין כהניא לרומא וטריף לון לארעא שלח דוד ואייתי לאחיתופל א"ל לית את אמר לי מה נעבד לדין ארונא דהוא טעון כהנייא לרומא וטריף לון לארעא וטעון כהניא לרומא וטריף לון לארעא א"ל שלח שאיל לאינון חכימיא דמניתה אמר דוד מאן דידע למקמתיה ולא קם ליה יהא סופא מתחנקא אמר לו דבח קומי והוא קאים אמר הקדוש ברוך הוא לאחיתופל מלה דמינוקיא אמרין בכנישתא בכל יום לא אמרת ליה ולבני קהת לא נתן וגו' ודא רבתא א"ל דבח קומי וקאים ולכך היה זובח כשהעלהו בשניה שלא יבא לידי כך שנא' (ש"ב ו) ויהי כי צעדו וגו' ויהי עוזא ואחיו נוהגין את העגלה שנא' (שם) וישאהו מבית אבינדב וגו' עוזא מאחריו ואחיו לפניו וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה וגו' מהו שאמר הכתוב וישאוהו מבית אבינדב וגו' מה נשאו עמו ארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל שעליו ס"ת מונח כההיא דתנינן ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו באמה בת ו' טפחי' והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועוביין שלשה מונחות לארכו של ארון וכמה לוחות אוכלות י"ב טפחים ונשתיירו שם ג' טפחים צא מהם טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה נשתיירו שם שני טפחים שבהם ס"ת מונח שנאמר אין בארון רק שני לוחות וגו' אין רק אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ס"ת שמונח בארון פירנסתה ארון לארכו בא ופרנס ארון לרחבו כמה לוחות אוכלת בארון ששה טפחים נשתיירו שם שלשה טפחים צא מהן טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה נשתיירו שם שני טפחים שלא יהא ס"ת נכנס ויוצא בדוחק דברי ר"מ ר' יהודה אומר באמה בת חמשה טפחים והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועוביין שלשה ומונחות לארכו של ארון כמה לוחות אוכלות בארון י"ב טפחים נשתייר שם חצי טפח אצבע ומחצה לכותל זה ואצבע ומחצה לכותל זה פירנסתה ארון לארכו צא ופרנס ארון לרחבו כמה לוחות אוכלות בארון ששה טפחים נשתיירו שם טפח ומחצה צא מהם חצי טפח אצבע ומחצה לכותל זה ואצבע ומחצה לכותל זה נשתייר שם טפח שבו העמודים עומדין שנאמר (שיר ג) אפריון עשה לו המלך וגו' עמודיו עשה כסף וגו' וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל מונח בצדו שנאמר (ש"א ו) ואת כל כלי הזהב אשר השיבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך ועליו ס"ת מונח שנאמר (דברים לא) לקוח את ספר התורה הזה בצדו היה מונח ולא בתוכו ומה אני מקיים אין בארון רק שני לוחות לרבות שברי לוחות שמונחין בארון לפי שהלוחות השלמות ולוחות השבורות על צדיהן היו מונחות בארון לפי שלא היו עבות אלא שלשה טפחים אבל קודם שהיה הארגז דף אחד היה יוצא מן הארון ועליו היה ספר תורה מונח לכך כתיב וישאוהו מבית אבינדב זה היה הארגז שעליו ספר תורה מונח והיה עומד מצד ארון ברית ה' ואחיו הולך לפני הארון מכאן אמרו אחיו הולך לפניו כיון שהעלו אותו היו תשעים אלף זקנים מהלכין לפניו והכהנים טוענין בו והלוים מנגנין וכל ישראל משחקין מי שיש בידו לולב מי שיש בידו תוף וכלי שיר הה"ד (שמואל ב ו) ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' וגו' זה לולב שאדם מנענע בו (שם ) ויבאו עד גורן נכון כתיב כידון וכתיב נכון א"ר יוחנן בתחלה כידון ולבסוף נכון וישלח עוזא אל ארון האלהים אמר לו הקב"ה הארון נושאיו נשא עצמו לא כל שכן דכתיב (יהושע יד) ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם נשא ארון נושאיו ועבר (שמואל ב ו) כי שמטו הבקר למה שמטו שהיו מוליכין אותו שלא כתורה שהן היו צריכין להוליכו בכתף וטענוהו בעגלה והלך לו לעצמו ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם האלהים על השל מהו על השל ר' יוחנן ור"א ח"א על עסקי שלו וח"א שעשה צרכיו בפניו וימת שם עם ארון האלהים א"ר יוחנן עוזא בא לעוה"ב שנא' עם ארון האלהים מה ארון קיים לעוה"ב אף עוזא בא לעוה"ב ויחר לדוד על אשר פרץ ה' וגו' מהו ויחר אר"א שנשתנו פניו כחררה מה טעם דלא כתיב ביה אף מיד נתירא דוד להביאו אצלו שנא' (שם) ויירא דוד את ה' ביום ההוא ויאמר איך יבא אלי ארון ה' מה עשה דוד הטהו בית עובד אדום לעמוד שם שנאמר (שם) ולא אבה דוד להסיר אליו את ארון ה' וגו' ויטהו דוד בית עובד אדום הגתי לוי היה עובד אדום הגתי שכן מיחסו עם הלוים ועובד אדום ואחיו ס"ב ולמה נקרא שמו עובד על ידי שעבד לפני ה' כראוי אדום שהאדים פני דוד הוא היה מתירא מפני הארון שלא ימיתנו והוא עובד לפניו ובירכו הקדוש ברוך הוא הגתי שהיה מגת כשחזר דוד לירושלים בא אחיתופל ואמר לו דוד לא היה לך ללמד מפסוק קטן שהתינוקות קוראין (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן וגו' הלוים נושאים את הארון ואין הכהנים נושאים את הארון בכתף הם נושאים את הארון ולא על עגלה ומנין שכן הוא שכן את מוצא כשהעלהו בשנייה לא היה שם כהן ולא עגלה שנא' (ד"ה א טו) אז אמר דוד לא לשאת את ארון האלהים כ"א הלוים וכתיב וישאו בני הלוים את ארון האלהים וישב ארון ברית ה' בית עובד אדום הגתי אמרו רבותינו שני דברי' היו קדושי' וגדולים וכסבורין בני אדם שהם קשים וכדי שלא להוציא לעז עליהם כתב בהן דבר גדול של שבח וברכה ואלו הן קטרת וארון קטרת שלא יאמר אדם קשה הוא הקטרת על ידו מתו נדב ואביהוא ועל ידו נשרפו עדת קרח ועל ידו נצטרע עוזיהו לכך כתב הקב"ה מעלה גדולה בקטרת שניצלו ישראל על ידו שנאמר (במדבר יז) ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל וגו' ארון שלא יאמר אדם קשה הוא הארון הוא הכה בפלשתים הוא הרג באנשי בית שמש הוא הרג לעוזא לכך כתב בו ברכה שנאמר וישב ארון ה' וגו' ללמדך שאין קטרת וארון הורגין אלא עונות הורגין במה בירך הקדוש ברוך הוא בית עובד אדום ר"י אומר בבנים הה"ד (דה"א כו) ולעובד אדום בנים שמעיה הבכור וגו' יואח השלישי ושכר הרביעי ונתנאל וגו' פעולתי השמיני בעון קומי ר"י מהו פעולתי אמר להם על שפעל פעולה גדולה בתורה מה פעולה גדולה פעל שהיה מדליק לפני הארון נר א' שחרית ונר א' ערבית ר' יוסי עבד לה אפטרה מה אם הארון שלא אכל ושתה ולא מתכבד אלא בשביל שני לוחות שהיה בו זכה בית עובד אדום שיתברך בזכותו מי שקבל חכמים ותלמידים במאכל ובמשתה ועל מטות כבודות עאכ"ו שישלם לו הקב"ה שכרו אמרו על עובד אדום ח' בנים היו לו וח' כלות היו לו וכל חדא וחדא מנהון ילדה תרין בירחא הא כיצד היתה טמאה שבעה וטהורה שבעה ויולדת טמאה שבעה וטהורה שבעה ויולדת שית עשר לכל ירח לתלתא ירחין הרי ארבעים ותמניא ובני שמעיה ששה דכתיב (ד"ה א כו) ולשמעיה בנו נולד בנים וגו' בני שמעיה עתני וגו' הא חמשין וארבע תמניא דידיה דכתיב ולעובד אדום בנים וגו' הא שתין ותרין הה"ד (שם ) כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים לעובד אדום הוי כי ברכו אלהים לכך נאמר ויברך אלהים את בית עובד אדום וגו' שמע דוד לסוף ג' חדשים שבירך הקדוש ברוך הוא לעובד אדום ולביתו קיבץ זקני ישראל והשרים ושרי הכהנים והלוים להעלות את הארון בשמחה גדולה דכתיב (ש"ב ו) ויוגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עובד אדום וגו' וכתוב אחד אומר (ד"ה א טו) ויהי דוד וזקני ישראל וגו' מי העלוהו הלוים העלוהו וכיון שראה דוד שהעלוהו הלוים ולא ניזוקו כמה שאמר ליה אחיתופל הוסיף עוד וזבח לפניו כמו שאמר אחיתופל בראשונה הה"ד (שם) ויהי בעזור האלהים את הלוים וגו' כתוב אחד אומר ויזבחו ז' פרים וז' אילים וכתוב אחד אומר (שמואל ב ו) ויהי כי צעדו וגו' ו' צעדים ויזבח שור ומריא ר' חנינא ור' מנא ח"א על כל צעידה וצעידה שור ומריא ובסוף שבעה פרים ושבעה אילים וחד אמר על כל צעידה וצעידה שבעה פרים ושבעה אילים ובסוף שור ומריא רבנן אמרי מקרא חד פרוש לחבירו על כל ז' פסיעות ז' פרים וז' אילים רב פפא בר שמואל אמר על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא על כל ו' פסיעות ז' פרים וז' אילים א"ל ר' חסדא א"כ מלאת את כל ארץ ישראל במות אלא על כל ו' פסיעות שור ומריא על כל שש סדרים של שש שש פסיעות ז' פרים וז' אילים (שם) ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' וגו' בא וראה כמה בזה דוד עצמו לכבודו של הקב"ה היה לו לדוד להיות מהלך לפניו סתם כמלך לבוש כלי מלכותו לאו אלא לבש כלים נאים לכבוד הארון ומשחק לפניו מה שאפשר לומר שנא' (ד"ה א טו) ודוד מכורבל במעיל בוץ וכל הלוים הנושאים את הארון וגו' וכתיב ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' מהו בכל עוז בכל כחו מהו מכרכר שהיה מקיש ידיו זו על זו וטופח ואומר כירי רם והיו ישראל מריעים ותוקעים בשופרות ובחצוצרות וכל כלי שיר שנא' (ש"ב ו) וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר וכתוב אחד אומר (ד"ה א טו) וכל ישראל מעלים את ארון ברית ה' וגו' כיון שבאו לירושלים היו כל הנשים מציצות על דוד מן הגגות ומן החלונות וראו אותו מרקד ומשחק ולא היה איכפת לו הה"ד (שמואל ב ו) והיה ארון ה' בא עיר דוד וגו' הרי לך שאשתו נשקפה עליו ומנין שכל נשי ירושלים כן שכן היא אומרת לו (שם ) מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו (שם) ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר וגו' כיון שראתה אותו משים עצמו כהדיוט נתבזה בעיניה מהו מפזז ומכרכר האיך היה עושה אמרו רבותינו היה לבוש בגדי זהב סנונין דומין לפז והיה מכה בידיו זו על גב זו וטפח כיון שהיה מכרכר כירי רם היה מפזז מהו מפזז שהיה הזהב המסונן שהיה עליו קולו פוזז יכול לא היה דוד עושה יותר מזו לאו אלא הופך אספירס ומשוייר לפניו שכן כתיב במקום אחר (דה"א ט"ו) ותרא את המלך דוד מרקד ומשחק וגו' והיו כל הנשים מציצות עליו מן הגגות ומן החלונות ולא איכפת לו ומהיכן את למד שהיה דוד הופך אספירס ומשוייר שכן את מוצא כיון שהכניסוהו לעיר דוד הציגוהו במקום אשר הכין לו דוד והעלה עולות לפניו הוא וישראל שכן כתיב (ש"ב ו) ויביאו את ארון ה' ויציגו אותו וגו' תמן כתיב ויקריבו עולות ושלמים לפני האלהים אחר שכלה להעלות בירך כל העם על שכבדו את הארון ונתן לכולם מתנות מרוב שמחתו בארון ולנשים שנא' (שם) ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים וגו' ויחלק לכל העם לכל המון ישראל וגו' מהו אשפר אחד מששה בפר אשישה אחת מששה באיפה וי"א אשישה גרבא דחמרא כמה דתימא (הושע ג) ואוהבי אשישי ענבים לאחר שנפטרו כל ישראל ממנו נפנה לברך את ביתו ולשמחה מרוב שמחת הארון יצאת מיכל לקראתו וביזתהו על שבזה עצמו לכבוד הארון לעיני הנשים הה"ד (שמואל ב ו) וישב דוד לברך את ביתו וגו' לא הניחתו ליכנס לתוך הבית אלא יצאת לחוץ והיתה מקפחתו בדברים ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו מכאן את למד שהיה הופך אספירס ומשוייר שכן היא אומרת לו אשר נגלה היום התחילה עושה מריבה כנגדו מבקשת לאכול פניו אמרה לו אם ראיתי כבודך מה נכבד היום מלך ישראל עכשיו הודעת שאת מלך אשר נגלה היום הלווי בצניעות אלא לעיני אמהות עבדיו ואלו הן נשי ישראל שהיא קוראה אתהן אמהות כהגלות נגלות אחד הריקים אמר רבי אבא בר כהנא הריק שבריקים זה ארכיסטס שאין ריקם הימנו מכל מצוה כך היה דוד מרקד לפני הארון אמרה לו היום נגלה כבודו של בית אבא בוא וראה מה ביניך לבין בית אבא כל בית אבי היו צנועים וקדושים אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם הה"ד (שם א כד) ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול וגו' מהו ויבא אל גדרות הצאן ר' אבין בשם רבי אלעזר נכנס לו לדיר הצאן גדר לפנים מגדר ויבא שאול להסך את רגליו עשה עצמו כסוכה עטיף פעליונים וישב לבית הכסא והיה חמי ליה משולשל ציבחר ומסלק ציבחר משולשל ציבחר ומסלק ציבחר אמר דוד לית אריך מנגע בהא גופא צניעה הה"ד דהוא א"ל (שמואל א כד) הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואחוס עליך אין כתיב כאן אלא ותחס עליך צניעותך חסה עליך וכך אמרה לו מיכל של בית אבי היו צנועין כ"כ ואת עומד ומגלה לבושך כאחד הריקים כיון שגמרה דבריה א"ל וכי לפני מלך ב"ו שחקתי ולא לפני מלך מלכי המלכים שחקתי אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו ואלו היה אביך צדיק יותר ממני היה האלהים בוחר בי ופוסל בבית אביך הה"ד (שם ב ו) ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' וגו' א"ל אביך היה מלך על ישראל בלבד אני נגיד על ישראל ויהודה הה"ד על עם ה' זה שבט יהודה על ישראל אלו שאר שבטים ד"א א"ל של בית אביך היו מבקשין כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים ואני איני עושה כן אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים הה"ד (שם) ונקלתי עוד מזאת ואל תאמרי שהייתי שפל בעיני אחרים ולא נבזה בפני עצמי ת"ל והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה א"ל אותן בנות ישראל שצווחת אותן אמהות אינן אמהות אלא אימהות לוואי יהא לי חלק עמהם לע"ל הה"ד (שם) ועם האמהות אשר אמרת לואי עמם אכבדה ולפי שאמרה מיכל כן נענשה שכן כתיב אחריו (שם) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה והא כתיב יתרעם לעגלה אשתו שגעתה כעגלה ומתה היינו דכתיב עד יום מותה הא ביום מותה היה לה אין לך אדם בישראל שביזה עצמו על המצות יותר מדוד הה"ד דהוה אמר לפני אלהים (תהלים קלא) ה' לא גבה לבי בשעה שמשחני שמואל למלך ולא רמו עיני בשעה שהרגתי את גלית ולא הלכתי בגדולות בשעה שהחזירוני למלכותי ובנפלאות ממני בשעה שהעלתי את הארון (שם) אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כשם שהתינוק הזה אינו מתבייש להתגלות לפני אמו כך שויתי נפשי לפניך שלא נתביישתי להתבזות לפניך לכבודך כגמול עלי נפשי כהן ינוקא דנפק ממעי דאימיה ואין בו רוח גסה לינוק משדי אמו כן הות נפשי עלי שאיני מתבייש ללמוד תורה אפילו מקטני ישראל א"ר אדא ב"ר חנינא אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה שוית עצמך לגמול חייך כשם שאין לתינוק הזה עונות כך אין לך עונות שנאמר (שמואל ב יב) גם ה' העביר חטאתך לא תמות מכאן את למד שאין אדם רשאי לנהוג גאוה לפני המקום אלא צריך אדם להתבזות על כבודו א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום אין מעשיו של הקב"ה כמעשה ב"ו למה עביד מגירם של ב"ו יש לו כלים נאים בשעה שהוא יוצא לשוק הוא לובשם אבל בשעה שהוא עומד לבשל פושט את היפים ולובש מקורעים וזוסטא ועוד בשעה שהוא גורף את הכירים ואת התנור הוא לובש רעים מהם אבל לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שכהן גורף את המזבח ומדשנו היה לובש כלים מעולים שנאמר (ויקרא ו) ולבש הכהן מדו בד וגו' בשביל והרים את הדשן למה כן אלא להודיעך שאין גאוה לפני המקום וכן אתה מוצא באלעזר הכהן שהיה נוהג בשפלות לפני המקום א"ר יהושע בן לוי אלעזר היה דוכנין נשיא על הנשיאים שנאמר (במדבר ג) ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן וגו' ראה שררה שהיתה בידו ואת סבור מפני שהיה אדם גדול הי' נותן לאחרים שיטענו את הכלים שהיה עשוי לטעון אותם לאו אלא הוא עצמו היה טוען שנאמר ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן וגו' והיאך היה טעון כל אלו אמרו רבותינו כן היה טוען שמן המאור בימינו וקטורת הסמים בשמאלו ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו בין הערבים היכן היה נתון א"ר אחא א"ר שמעון בן יוחאי כמין צלוחית קטנה היה תולה באפונדתו מפני שהיה חגור מתניו בזינו כעבד לפני קונו להודיעך שאין גאוה לפני האלהים פקדת כל המשכן וכל אשר בו בקדש ובכליו שעל ידו היה נותן להם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכל כליהם כמה דתימא ומשמרתם הארון וגו' ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו'. פרשה ה א אל תכריתו את שבט הלוי וגו' הה"ד (תהלים לג) הנה עין ה' אל יראיו וגו' להציל ממות נפשם וגו' הנה עין ה' אל יראיו וגו' זה שבטו של לוי שהם יושבים ומקוים לחסרו של הקב"ה וכי כל הבריות אינן מיחלים לחסדו של הקדוש ברוך הוא אלא ביותר שבטו של לוי שלא נטלו חלק בארץ אלא יושבים ומתפללים שתעשה ארץ ישראל פירותיה כדי שיטלו מעשרותיהם שאין להם כלום בעולם אלא חסדו של הקב"ה הוי למיחלים לחסדו ולהציל ממות נפשם מן מיתה עצמה ולחיותם ברעב אלו כ"ד מתנות כהונה שנתנו לשבט לוי י' במקדש ועשרה בגבולין וד' בירושלים הוי ולחיותם ברעב א"ר אלעזר בן פדת מאיזו מיתה היו נצולים אם ממיתה של עולם הרי אין בריה שאין מתה מהו להציל ממות נפשם אלא ממיתת הארון כיצד א"ר אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן זמרא בשעה שהיו ישראל נוסעין היו שני ניצוצין של אש יוצאין מתוך שני בדיו של ארון כדי לפגוע שונאיהם ומניין שכן משה אומר לישראל מה אתם מתייראין מן בני ענק וכי קשים הם מאותן שהיו באים כנגדנו והיה הארון שורפן וכן הוא אומר (דברים ט) וידעת היום כי ה' אלהיך הוא העובר לפניך וגו' מכאן אתה דורש שהיו ב' ניצוצין מקדמין לפניהם אמר להם הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך וכיון שהיו הניצוצין יוצאין היתה האש שפה בטעוני הארון והיו נשרפים ומתמעטין ומנין שהיו שבט קהת ממועט אלא אתה מוצא ג' משפחות היו טוענין כל כלי המשכן גרשון טעון כל כלי האריגה יריעות פרוכת המסך והקלעים ומשפחת קהת היו טוענין הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש ומררי טוען הקרשים והבריחים והעמודים והאדנים ואת מוצא שהיו נמנים ד' משפחות הללו מבן חדש ומבן ל' שנה וכיון שהוא מונה את הגרשוני מבן חדש הוא מונה אותם ז' אלפים וה' מאות וחוזר ומונה אותן מבן ל' שנה ומוצא אותן ב' אלפים ושש מאות ול' הרי שהיו ק"ל יותר על שליש וכן מררי מונה אותם מבן חדש ועולה מניינן ו' אלף ומאתים וכיון שהוא מיחסן מבן ל' שנה הוא מוצא אותן ג' אלפים ומאתים הרי שהיו ק' יותר על חציין אבל משפחת קהת את מוצא אותן מרובין מכל המשפחות כי מבן חדש הוא מונה אותן ומוצא אותן ח' אלף ו' מאות וכיון שהוא בא מבן ל' שנה הוא מוצאן ב' אלף ז' מאות ונ' הרי שהיו אפילו פחות משלישיתן קי"ז למה כן אלא כשם שאמר ר"א בן פדת בשם ר"י בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין והיו כל א' וא' רצין זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון מפני שהיה מזיקן והיה הארון כאלו מתבזה והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ושוב היו מתכלין אמר הקב"ה למשה מה אני הורג בני קהת אם יטענו הרי מתמעטין ואם לא יטענו הרי כעס עליהם א"ל הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא יכרתו מן העולם שלא יהו מניחין ובורחין אל תכריתו את שבט וגו' אלא יבא אהרן ובניו ושמו אותן איש איש על עבודתו ואל משאו כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא הה"ד (במדבר ד) וזאת עשו להם וחיו וגו' רבי שמואל בר נחמן אמר ח"ו לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה אלא אע"פ שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון ואם כן למה היה מזהיר עליהם אל תכריתו את שבט וגו' אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכולן רצין לארון ליטול שכר ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן וזה מריב ואומר אני טוען כאן ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם אמר האלהים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם אל תכריתו וגו' אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם שלא יריבו זה עם זה עשה להם משה תקנה אלא שהיו מריבין זה כנגד זה זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען ולא היה יודע אחד מהו קבוע לו מהו משאו אמר הקב"ה והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טעונו שנאמר ואהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו':

ב ד"א אל תכריתו וגו' הה"ד (משלי כב) אל תגזול דל כי דל הוא וגו' אמרו רבותינו במה הכתוב מדבר אם הוא דל מהו גוזל לו אלא לא דיבר אלא במתנות עניים שהוא חייב ליתן להם מן התורה לקט שכחה ופאה ומעשר עני והזהיר הקדוש ברוך הוא שלא יגזול אדם מהם מתנות הראויות ליתן להם כי דל הוא די לו עניותו לא דיו לעשיר שהוא עומד בריוח ועני בצער אלא אף גוזל ממנו מה שנתן לו הקב"ה ואל תדכא עני בשער וגו' כמה דתימא (שמות כג) לא תטה משפט וגו' ואומר כל אלמנה וגו' (משלי כב) כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש וכן הוא אומר אם ענה תענה אותו וגו' וחרה אפי והרגתי וגו' ד"א אל תגזול מדבר בשבטו של לוי למה קורא אותן דלים שהיו דלים במנין מכל השבטים אין לך בכל השבטים פחות במנין כמנשה שלא עלה מניינם אלא ל"ב אלף ומאתים והם היו מבן עשרים שנה ועד בן ששים חוץ מאותן שהיו מבן חדש ועד עשרים וחוץ מן אותן שהיו מן ששים שנה ומעלה אבל כל שבט לוי לא היו מבן חדש ומעלה אלא כ"ב אלף ושלש מאות ואהרן ובניו למה שהיו סמוכים לקדש וכל מי שאינו נזהר כראוי מדת הדין פוגעת בהן אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הם שומרים משמרת הקדש כדי שלא תזוקו והם מתדלדלים בשבילכם אל תגזלו מהם המתנות שנתתי להם כי דל הוא ועוד שהם דלים מנחלה שלא נטלו עמכם חלק בארץ שנאמר (יהושע יג) ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה (במדבר יח) ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו' (שם) ולא יקרבו עוד וגו' ועבד הלוי את עבודת אהל מועד וגו' ואל תדכא עני בשער כמה דתימא (דברים כו) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו' שאם עשית כן כי ה' יריב ריבם וגו' אל תגזול דל מדבר בבני קהת למה קורא אותן דל שהיו משבט לוי שלא נטלו חלק בארץ:

ג ד"א אל תכריתו וגו' הה"ד (מ"ב יב) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים אין הקב"ה מבקש שימות א' מהם ראה מה כתיב (ישעיה נו) ואל יאמר בן הנכר וגו' ומה על בן נכר אמרתי שלא לפסלו עאכ"ו ישראל שהם בני הוי ולא דבר ה' למחות וגו' וכן הגבעונים שהיו גרים גרורים ולא היו גרי אמת אלא מן היראה נתגיירו קבלתי אותם ועל שביקש שאול להזדקק להם והרג הכהנים שהיו מספיקין מזונותן הרגתיו ולא עוד אלא שהבאתי שלש שנים רעב בשבילם שנאמר (ש"ב כא) ויהי רעב בימי דוד וגו' ומה אם לגבעונים שבאו אצלכם לא פסלתי לבני אני פוסל הוי ולא דבר ה' למחות וגו' ועאכ"ו ללוים שהם משרתים לפני הוי אל תכריתו אל תכריתו הה"ד (נחום א) טוב ה' למעוז ביום צרה אין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת ב"ו מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה הוא עושה בה אנדרולומסיא והורג הטובים עם הרעים והקב"ה אינו כן בשעה שהדור מכעיס לפניו הוא ממלט הצדיקים ומאבד לרשעים חטא דור אנוש איבד אותם הציל לחנוך (בראשית ה) ויתהלך חנוך למה ביום צרה ויודע חוסי בו דור המבול הכעיסו ואיבדן והציל לנח (שם ו) ונח מצא חן בעיני ה' הוי ביום צרה ויודע חוסי בו טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו סדומיים הכעיסו ואבדם והציל לוט שנא' (שם יט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר וגו' הוי ביום צרה ויודע חוסי בו הביא חשך על המצריים (שמות י) ולכל בני ישראל היה אור הוי ביום צרה ויודע חוסי בו יצאו ישראל ממצרים באו למדבר עשו אותו מעשה חוץ משבטו של לוי שנא' (שם לב) מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי מיד עמד משה והרג לחוטאים ע"י שבט לוי שנא' (שם לג) ויעשו בני לוי כדבר משה ונגף הקדוש ברוך הוא עושי מעשה העגל ולא נגף שבט לוי שנאמר ויגף ה' וגו' הוי ביום צרה ויודע חוסי בו אמר הקב"ה שבט לוי חסו בי וקדשו שמי בעגל הדין הוא שאודע אותם לטוב ואצילם מצרה לפיכך הזהיר למשה ולאהרן על בני קהת שהיו לוים שלא יתכלו במעשה הארון הה"ד אל תכריתו וגו':

ד ד"א אל תכריתו וגו' מה כתיב למעלה וידבר ה' אל משה ואל אהרן אמר ר' לוי מה עסקו של אהרן נזכר כאן אלא שהוא נותן רמז לבני קהת ואומר להם תנו דעתכם שלא לנהוג בקלות ראש ולהכנס אצל הארון אם נהגתם בו בקלות ראש למדו מבני אהרן אמר בני אהרן בשביל שנכנסו שלא ברשות מה כתיב בהן (ויקרא י) ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם אף אתם תנו דעתכם שלא יגיע לכם כשם שהגיע לבני אהרן לפיכך הוא כתב וידבר ה' אל משה ואל אהרן ורבותינו אמרו למה כתיב כאן אהרן לפי שבשעה שנצטוו בני קהת על משא הארון נתייראו התחילו צווחין על משה ואומרים הרי אנו מתים כשם שמתו בני אהרן אמר הקדוש ברוך הוא למשה כשם שעשיתי תקנה לאהרן שנא' (ויקרא טז) בזאת יבא אהרן וגו' כך למשפחות הקהתי אעשה להם תקנה שלא ימותו הה"ד אל תכריתו וגו' וזאת עשו להם ואל תתמה על זו שעשה להם הקב"ה תקנה שלא ימותו שאף ברשעים מצינו שעשה להם תקנה שלא ימותו בשעה שפירש הקדוש ברוך הוא למשה ל"ו כריתות שבתורה אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים אם יחטא אדם בהן כך הוא נטרד אמר לו הקדוש ברוך הוא ילקו ארבעים ויצאו ידי כריתתן וזו ששנינו כל חייבי כריתות שלקו נפטרין מידי כריתתן שנאמר (דברים כה) ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך דברי רבי חנניה בן גמליאל ומה העובר עבירה אחת נפשו ניטלת עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו ולמה חייבתו תורה ליתן לו מלקות ארבעים לפי שעבר על התורה שנתנה למ' יום וגרם מיתה לעצמו שנוצר בארבעים יום ילקה ארבעים ויצא ידי עונשו כשם שנעשה לאדם הראשון שחטא ונתחייב מיתה ונלקה ארבעים שנתקלל העולם בחטאו ארבעים קללות עשרה לאדם וי' לחוה וי' לנחש וי' על הארץ והאריך לו הקב"ה היום שנא' (בראשית ב) כי ביום אכלך ממנו מות תמות והוא חיה תתק"ל שנה ולא גמר יומו של הקדוש ברוך הוא אם לרשעים עשה תקנה ק"ו לצדיקים הוי אל תכריתו וגו':

רבי אבא בר איבו אמר די הוא שאינו מזכיר כאן אלא על המשפחה בלבד למה הוא מזכיר לכל השבט שהרי הוא אומר את שבט משפחות הקהתי אלא שהקב"ה (ישעיה מו) מגיד מראשית אחרית ומקדים דברים שלא נעשו צפה הקדוש ברוך הוא שקרח עומד ממשפחות קהת וחולק על משה שנאמר (במדבר טז) ויקח קרח בן יצהר בן קהת וגו' ומשה עתיד לבקש לפני האלהים שתבלע הארץ אותן א"ל הקב"ה תן דעתך זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו' חסר קרייה כלום מהו לו אמר לו הקדוש ברוך הוא משה לו אני שומע אבל לכל השבט איני שומע לך לכך נאמר אל תכריתו וגו':

ו הקהתי הה"ד (ישעיה מח) למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך מדבר בישראל למען שמי אאריך אפי אלו ישראל שייחד הקב"ה שמו עליהם אנכי ה' אלהיך ושיתף שמו בשמם ישראל ולכך האריך הקדוש ברוך הוא אפו עם ישראל שלא טרדם וגבה מהם קמעה קמעה בגלות כדי לנקותם ולא ביקש למחותם שלא יתחלל שמו בהם שכן מצינו כשהיו ישראל במצרים מרדו בהקב"ה ורצה הקדוש ברוך הוא לכלותם שם והאריך אפו עמהם למען שמו ולא עשה כמ"ד (יחזקאל כ) ואומר לשפוך חמתי עליהם וגו' וכן כשיצאו ישראל במדבר מרדו בו וביקש הקב"ה לכלותם והאריך אפו עמהם למען שמו שנאמר (שם) ואומר לשפוך חמתי עליהם וגו' וכן בני דור המדבר מרדו בהקדוש ברוך הוא וביקש לכלותם והאריך אפו עמהם למען שמו ונשבע שיפרע עמהם בשעבוד מלכיות אבל לא עשה כלה שנאמר ואומר לשפוך חמתי וגו' והשיבותי את ידי וגו' (שם) וגם אני נשאתי את ידי וגו' ותהלתי אחטם לך כדי שלא יתחלל שמו של הקב"ה בהם יביא להם קץ הגאולה החתום שנא' (יחזקאל לו) וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים וגו' ולקחתי אתכם מן הגוים וגו' ד"א ותהלתי אחטם לך לפי שישראל נבראו לומר תהלתו של הקדוש ברוך הוא כמ"ד (ישעיה מג) עם זו יצרתי וגו' לכך כדי שיתהלל שמו בהם הקב"ה חותמה לטובה כמ"ד (שיר ח) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך והיא גרמה להם שלא נכרתו בגלות הוי לבלתי הכריתך ד"א למען שמי אאריך אפי מדבר בקהתים למה"ד למלך שהיה לו בן ונדבק ללסטים ונתפשו ונתפש בנו עמהם אמר המלך מה אעשה אהרוג את הלסטים אי אפשר שהרי בני עמהם בשביל בני הריני מפנה אותם עכשיו וכך היו הלוים נושאים המשכן והיה הקדוש ברוך הוא מביט בקרח ובעדתו שעתידין לחלוק על משה ועל אהרן אמר הקב"ה מה אעשה לאלו להרוג אותם עכשיו אי אפשר שהרי מעורבים הם עם האחרים צדיקים וכדי שלא יפגע בכולם מדת הדין לקח הקדוש ברוך הוא חצי שמו ונתן עליו יה שנתן הקב"ה עליו הקהתי ה"א מתחלה ויו"ד בסוף הרי יה כדי לעשות עליהם משמרתי עד יבא יומם הוי למען שמי אאריך אפי וגו' לכך כתיב הקהתי כאן:

ז וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו וגו' וזאת עשו להם כשם שכתב באהרן זאת בזאת יבא אהרן וגו' אף כאן כתיב זאת כמו שעשה תקנה לאהרן כן עשה להם וחיו ולא ימותו וגו' א"ל הקדוש ברוך הוא עשו להם תקנה לבני קהת שיחיו ולא ימותו בגשתם אל הארון שאלולי הם לא היו ישראל קיימים למה שד' משפחות הללו גרשון וקהת ומררי ואהרן ובניו מקיפין את אהל מועד שאם נטנפו ישראל בדבר והפורעניות באה לצאת מאהל מועד מפני השכינה מיד בני קהל שהם שרוים אצל אהל מועד עומדים וכלים אותם שלא תצא עליהם מנין שנאמר (במדבר א) והלוים יחנו סביב וגו' אמר ר' פנחס הכהן בר חמא ואם אין את למד מכאן יש לך מהיכן ללמוד בשעה שחלק קרח על משה בא מלאך המות לצאת על ישראל ולחבל אותם ואלו יצא הרג את כל ישראל והיה משה שרוי אצל אהל מועד שהיה מבני קהת והרגיש בו שמבקש לצאת על ישראל מיד אמר לאהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח וגו' וכפר עליהם מהרה ובדילוג זרז עצמך מה אתה עומד ומשתהה הולך מהרה אל העדה אמר לו אהרן מרי מה ראית אמר לו ראיתי למלאך המות שיצא לנגוף לשונאי ישראל כי יצא הקצף מלפני ה' נמצאת למד שהלוים היו כלין את הפרעניות ומהן בני קהת שנושאי ארון היו אמר להם הקב"ה הם מצטערים עם ישראל כל הצער הזה ואין אתם עושים להם תקנה:

ח (שם ד) וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו מה ראה הקדוש ברוך הוא להזהיר על משפחות הקהתי יותר משאר המשפחות אמר ר' יהודה בר' סימון בשם ר' שמואל בר' יצחק יש דבר מעולה בשבט לוי ובמשפחות קהת מה שאין בכל ישראל כיצד כל השבטים לא איכפת להם בכלי בית המשכן אבל שבטו של לוי טוענין בכלי המשכן מי שהוא טעון בקרשים מי שהוא טעון בבריחים מי שהוא טעון באדנים כך היו בני מררי טוענין ומשפחות בני גרשון טוענין כל כלי האריגה ומשפחות בני קהת בארון ד"א כמה היה שבטו של לוי מעולה מישראל שישראל היו מהלכין לבושים סנדלים אבל שבטו של לוי שהיו טוענין בכלי המשכן היו מהלכין יחפים הרי למדנו שהיו שבט לוי מעולה מכל השבטים ומעולין בשבט לוי משפחת קהת שהיה בן לוי נותן משאו או הקרשים או הבריחים או האדנים או כל דבר על העגלות אבל משפחת קהת היו טוענין בכתפיהם שלא היה להם רשות ליתן הארון על העגלה שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן וגו' ועוד בדבר אחד היו מעולים מכל הלוים שכל הלוים היו טוענין בכל המשכן והיו מהלכין כדרכן ופניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון הוי נמצאת אומר אף ע"פ שהיו גדולים מן שאר המשפחות ואין צ"ל מן ישראל לא הית' רוחן גסה עליהן אלא משועבדין לפני הארון למה כן לפי שאין גדולה לפני האלהים נמצאת אומר אף על פי שהיתה משפחת קהת פלאטיני אלא כיון שהיו באין לטעון את הארון היו טוענין בו כעבדים אמר הקב"ה התורה היא חיים שנאמר (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (שם ד) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ובני קהת מחזיקים בתורה שהיא חיים זה הארון שנושאין שבו התורה בדין הוא שיחיו ולא ימותו הוי וחיו ולא ימותו וגו':

ט אהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו' מיכן היה ר' שמואל ברבי נחמן אומר מפני שהיו בני קהת יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה והיו מניחין השלחן והמנורה והמזבחות וכו' כמו שכתוב למעלה עד אהרן ובניו יבאו וגו' ולא יבאו לראות כבלע וגו' א"ר יהודה הלוי ברבי שלום רוצה אתה ללמוד באיזה ענין מתין בני קהת צא ולמד מן המקרא הזה ולא יבאו לראות כבלע וגו' מלמד כשהיו באין לטעון את הארון היו מפרקין את הפרכת מפניו והיו זנים עיניהם מן הארון לפיכך היו מתכלים שנאמר (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי והיאך עשה להם משה תקנה אמר לו האלהים בשעה שהיו מפרקין את המשכן לא יהיו בני קהת מפרקין את הפרוכת מפני הארון אלא יהיו בני אהרן נכנסין ומפרקין אות' מפני שהם כהנים ויכסו את הארון וכן השלחן וכן כל הכלים הנזכרים לו ובזה היה להם תקנה שלא ימותו אם אינם מסתכלין בארון הה"ד ולא יבאו לראות כבלע וגו' זה הארון אם עושין כן מהו כבלע אמר רבי לוי אם רואין בארון כבלע הזה שהוא נופל מן העין מיד הם מתים תדע מאנשי בית שמש שנאמר (ש"א ו) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם וגו' מהו כי ראו בארון ה' רבי אבהו ור' אלעזר חד אמר קוצרים ומשתחוים היו וחד אמר מדברים דברים יתרים היו מה אמרו מאן אמריך דאמרית ומאן פייסך דאיפייסת ר' לוי אמר נכפפה היריעה שעל הארון וראו בו איתא חמי כמה תקלה גדולה היה להם ע"כ שכן כתיב (שם) ויך בעם שבעים איש וחמשים אלף איש ר' אבהו ור"א חד אמר שבעים איש היו וכל אחד ואחד שקול כחמשים אלף איש וחד אמר חמשים אלף היו כל אחד ואחד שקול כשבעים סנהדרין ר' חנינא ור' מונה חד אמר שבעים איש זו סנהדרין וחמשים אלף איש שהיו שקולין כנגד חמשים אלף איש וחד אמר שבעים איש אלו סנהדרין וחמשים אלף איש מעם הארץ אליהו אומר נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהם חמשים אלף איש ונפלה כת סנהדרי גדולה עמהם מי הרג אותם הוי לא הרג אותם אלא אנשי בית שמש על שראו בארון לכך הזהיר בני קהת ולא יבאו לראות וגו' אמר הקדוש ברוך הוא כשם שעשיתי לבני קהת על שהיו יראים אותי כבדתים וחלקתי להם כבוד והזהרתי עליהם להציל ממות נפשם כך כל מי שהוא מתיירא ממני אני מכבדו ואיני מכרית שמו מן העולם ממי את למד מבני יונדב בן רכבע"י שעשו רצוני מה כתיב בהם (ירמיה לה) לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים ומה אם אותן שהם גרים כך עשיתי להם לישראל שהם בני אוהבי בני ידידי על אחת כמה וכמה כשהם עושים רצוני שהם עומדים לפני כל הימים שנא' (ישעיה מח) לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' ואומר (דברים ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.



לקודםתוכן ממשיך
חזרה למאגר תורני
חזרה למאגר תורני - שערי שכם


עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
to Sharei Shechem site