(א) אחר השיחות האלה באו כל הדברים אשר ספר עליהם בספרי דברי ימי הכוזרים המלך גלה את סוד חלומו לוזיר אשר לו ובחלום אשר נשנה אליו כעת נאמר לו כי ילך אל הרי ורסאן לבקש שם את המעשה הרצוי בעיני האלוה ית' וילכו שניהם יחדו המלך והוזיר אל ההרים ההם אשר במדבר מעל לים ובאחד הלילות מצאו מערה שאליה היו באים אנשים מבני ישראל מדי שבת בשבתו לשבת בה אל האנשים ההם גלו את לבם ובפניהם קבלו עליהם את דת ישראל בהמולם שם במערה ההיא אחר כן שבו אל ארצם ולבם שלם עם דת ישראל אולם זמן רב היו מסתירים את סוד אמונתם עד שמצאו תחבולה לגלות את הסוד לאט לאט לאנשי סגלה מועטים וכאשר נתרבו הנאמנים גלו את צפוניהם ברבים ובהיותם לרב בקרב עמם הכניסו את שאר הכוזרים בדת ישראל ואז קראו לחכמים יהודים מארצות רבות ורבים באו וספרים בידיהם והכוזרים למדו תורה מפיהם אחר הדברים האלה גדלה הצלחת הכוזרים וגברו על שונאיהם כבשו ארצות רבות ואצרות גנוזים נתגלו להם ויגדל צבאם עד הגיעו למאות אלפים ועם זה אהבו את תורת ישראל והעריצו את ירושלים עיר המקדש עד אשר הקימו להם תבנית המשכן אשר עשה משה ע"ה והיו חולקים כבוד לבני ישראל הגרים בתוכם ומתברכים בהם כל אלה ספרו בספרי דברי הימים אשר להם והמלך בבואו ללמד את התורה ואת ספרי הנביאים עשה לו את החבר ההוא לרב והיה שואל ממנו שאלות על הלשון העברית וראשית שאלותיו היתה בדבר השמות והתארים המיחסים בתורה לאלוה שלפי הנראה יש באחדים מהם מן ההגשמה לאלוה אם כי השכל דוחה את ההגשמה והתורה הלא הרחיקה אותה במפרש: (ב) אמר החבר: כל שמות האלוה (חוץ מן השם המפרש) הם ספורים ותארים נוספים (על עצמותו) שכלם שאולים מההתפעליות שהנבראים נפעלים מגזרותיו וממעשיו כך הוא נקרא רחום כאשר ייטיב לאדם אשר קדם לכן היו אנשים מרחמים עליו בצר לו מיחסים אנו לאלוה רחמים וחמלה אם כי לפי מהותם בנו אין אלה כי אם חלשת הנפש והפעלות טבענו דבר אשר לא יתכן בו ית' כי הוא שופט צדיק הגוזר על האיש האחד עני ועל חברו עשר בלא שתשתנה עצמותו לא מתוך שנתעוררו בו רחמים על האחד ולא מתוך שכעס על חברו ומעין זה אנו מוצאים אפלו בשופטי בני אדם אשר בבוא דברי ריבות לפניהם ישפטו על פי החק ולפי זה יצאו בעלי הדין מלפניהם הללו שמחים כשהם זוכים בדין והללו עצובים כשהם יוצאים חיבים בדין כך האלוה מכנה אצלנו לפי בחינת פעולותיו פעמים בשם אל חנון ורחום ופעמים בשם אל קנוא ונוקם אם כי הוא ית' אינו משתנה מתאר לתאר אשר לכלל כל התארים המיחסים לאלוה חוץ מן המיחסים לשם המפרש שלשה הם סוגיהם: תארי הפעלות תארי היחס ותארים שוללים תארי הפעלות שאולים מן הפעלות הבאות מאת האלוה על ידי סבות אמצעיות טבעיות כתארים מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם וחנון ורחום וקנא ונוקם וגבור ושדי וכדומה לאלה אשר לתארים היחסיים כמו ברוך ומברך ומהלל וקדוש ורם ונשא אינם אלא דברי הערצה בהם ירוממו בני אדם את האלוה ועם היות תארים אלה מרבים אין הם מחיבים רבוי באלוה ואינם פוגמים באחדותו ואשר לתארים השוללים כמו חי ואחד וראשון ואחרון לא תאר בהם האלוה כי אם למען ישולל ממנו הפכם לא כדי ליחסם לו בהוראתם השכיחה אצלנו כי אנחנו איננו רואים חיים כי אם במקום שיש בו תחושה ותנועה והאלוה מרומם מעל אלה ואם אנו מתארים אותו בתאר חי אין אנו מכונים בזה כי אם לשלל ממנו תכונות הגופים הדוממים או המתים כי אכן לפי הסברה הראשונה של האדם כל שאינו חי הוא מת אולם השכל אינו מחיב סברה זו כך למשל לא ניחס לזמן את החיים לא מפני שהזמן מת כי אם מפני שאין החיים והמות נכנסים בגדרו כמו שמאמרך האבן אינה חכמה לא יתחיב כי תתאר את האבן כנבערה מדעת וכשם שהאבן עומדת במדרגה נמוכה מכדי שתתאר בחכמה או בבערות כך העצם האלוהי מרומם מכדי שיחולו בו החיים או המות וכן לא יחולו בו גם האור והחשך אך אם ישאלנו השואל העצם האלוהי מה הוא מאיר או אפל נענה על דרך העברה מאיר מיראתנו פן יתפס השואל לסברה כי כל שאינו אור הוא חשך אולם על צד האמת היה עלינו לענות רק בגופים יחולו האור והחשך אבל העצם האלוהי אינו גוף ולכן אין לבארו בתאר האור והחשך כי אם על דרך הדמוי או כדי לשלל ממנו תאר הנחשב אצלנו לחסרון ובדומה לזה היה עלינו לענות רק בגופים הטבעיים יחולו החיים והמות אולם העצם האלוהי מרומם ונשא מזה אך אם יאמר עליו חי ולא בחיים כחיינו אנו זאת היא באמת כונתנו בזה כי אנחנו מעולם לא הבינונו חיים מלבד חיינו והרי זה כאלו אמרנו איננו יודעים מה הוא האלוה התאר שבפינו אל חי ואלהים חיים אינו אפוא כי אם כנוי נגדי לתאר נעבדי האמות עובדות האלילים שהם אלהים מתים אשר אין כל פעלה יוצאת מהם וכן אין אנו אומרים על האלוה אחד כי אם למען שלל ממנו את הרבוי לא למען ניחס לו את האחדות במובן שיש לשם אחדות אצלנו כי האחד אצלנו הוא דבר המרכב חלקים דומים כאמרך עצם אחת שריר אחד גוש מים אחד וגוש אויר אחד וכן אתה אומר בנוגע לזמן על דרך הדמוי לגוף המחבר מחלקים יום אחד ושנה אחת אולם העצם האלוהי מרומם מעל כל חבור ופרוד הרי שאין אנו אומרים אחד על האלוה כי אם כדי לשלל ממנו את הרבוי וכן אנו אומרים עליו ראשון לשלל ממנו את ההתאחרות לא ליחס לו תחלה וכן אחרון לשלל ממנו את הכליה לא ליחס לו סופיות כל התארים האלה אינם דבקים בעצמות האלוה ואינם מחיבים בו רבוי אשר לתארים המצרפים לשם המפרש ית' הם המורים על היות כל הברואים מעשה האלוה אשר יצרם בלא סיוע אמצעיים טבעיים כך יוצר ובורא ועשה נפלאות גדולות לבדו הם תארים המורים כי הכל נעשה בעצתו וברצונו לבד בלי סבה אחרת כאמצעי ויתכן כי לזה נתכון האלוה באמרו וארא אל אברהם וגו' באל שדי זאת אומרת בדרך הכח והשלטון כמו שאמר הכתוב לא הניח איש לעשקם ויוכח עליהם מלכים לא בדרך הנס שהוא בריאה אשר ברא האלוה כבנסים אשר עשה למשה (ולישראל) (כי פירוש ושמי ה' לא נוגעתי להם הוא ובשמי ה' הבית של באל שדי משמשת גם את מלת ושמי) כי למשה ולישראל עשה האלוה נסים אשר לא השאירו ספק בלב כי בורא העולם רק הוא ברא את הדברים ההם בריאה חדשה מכונת ראשונית כך מכות מצרים וקריעת ים סוף והמן ועמוד הענן ועוד כל אלה נעשו להם לישראל לא על היותם גדולים מאברהם יצחק ויעקב כי אם מהיותם קהל רב אשר הספק מצא לו מקום בלבותם האבות לעמת זה היו מאמינים באמונה שלמה וברי לבב עד אשר אלו מצאתם רק רעה כל ימיהם לא היתה אמונתם באלוה נפגמת ולא היו נצרכים למופתים והננו קוראים לאלוה בשם חכם לב כי השכל הוא עצמותו והוא הוא השכל לא שהשכל תאר לו אשר לתאר אמיץ כח הרי הוא מתארי הפעלות: (ג) אמר הכוזרי: ומה תעשה בתארים שהם גשמיים יותר מאותם שהזכרת כגון רואה ושומע ומדבר וכותב על הלוחות ויורד על הר סיני ושמח במעשיו ומתעצב אל לבו: (ד) אמר החבר: האם לא המשלתי את האלוה לשופט צדק שאין דפי במשפטיו שופט כזה עת יבואו רוח והצלחה לאחדים מבני אדם על ידי פסק דינו אומרים עליו כי אוהב הוא את האנשים ההם ושמח בהם ועת יגזר על אחרים כי יהרס ביתם וימחה זכרם אומרים עליו להפך כי הוא שונא את האנשים ההם וכועס עליהם ומפני שהאלוה לא יעלם מאתו דבר מכל אשר יעשה או יאמר אומרים עליו כי הוא רואה ושומע ובהיות האויר ושאר הגופים נפעלים לפי רצונו ומקבלים צורה על פי מאמרו כשם שהצטירו השמים והארץ בדברו יאמר עליו כי הוא מדבר וכותב אשר לצורות הרוחניות הנקראות כבוד ה' מצטירות הן מן הגוף הדק הרוחני הנקרא רוח הקדש ופעמים יקרא כבוד זה על דרך ההסתר ה' כי הוא אשר נאמר עליו וירד ה' על הר סיני ואנחנו עוד נרחיב את הדבור בענין הזה בבואנו לדבר על החכמות: (ה) אמר הכוזרי: נאמר כי צדקת באמרך כי כל התארים האלה אינם מחיבים רבוי באלוה אך איך תצדק ביחסך לאלוה את תאר הרצון שהפילוסוף מרחיקו מאת האלוה: (ו) אמר החבר: לא יקשה לנו להצדיק גם זאת אם לפילוסוף טענה אחרת נגדנו נאמר לו הוי אתה הפילוסוף מה הוא לדעתך הדבר אשר גרם להיות השמים סובבים תמיד לפי דבריך אתה והגלגל העליון נושא הכל אם כי לו עצמו אין מקום ובתנועתו אין כל סטיה וכדור הארץ מרכזי עומד באמצע הגלגל בלא משען וללא נטיה מה הדבר אשר סדר את כל הנמצאים כמו שהם בכמות ובאיכות ובצביון ואי אפשר לך לא להודות במציאות דבר כזה שהרי הנמצאים לא בראו את עצמם ולא אחדים מהם את האחרים והנה אותו הדבר גרם גם לאויר כי יצטייר על ידי עשרת הדברות בשמיעת איש ואיש ולכתב כי יחרת על הלוחות לדבר זה יכול אתה לקרא רצון או מאמר או ככל אשר תרצה (ז) אמר הכוזרי: הנה נתברר לי סוד התארים האלוהיים והייתי רוצה להבין כעת גם את ענין כבוד ה' ומלכות ה' ושכינה: (ח) אמר החבר: אלה הם שמות בהם נצין את העצמים אשר הופיעו לעיני הנביאים כמו עמוד ענן ואש אוכלת ועב וערפל ואש ונגה כך אומרים אנו על אור עמוד השחר וכן על אור בין הערבים וכן על האור הנראה אלינו ביום המענן כי הוא ניצוץ היוצא מלפני השמש אם כי השמש מכסה בשעות האלה וכך אנו אומרים כי האור והניצוץ הם מעצם השמש והדבר אינו כן כי אם הגופים נפעלים בנוכחותם ועל ידי זה הם מאירים כך גם הכבוד ניצוץ אור אלוהי הוא הפועל על עם האלוה בארץ האלוה: (ט) אמר הכוזרי: מה שאמרת עם האלוה כבר נתברר לי אולם מה שאמרת בארץ האלוה קשה לי לקבל זאת: (י) אמר החבר: אין כל קשי לקבל את ההנחה כי ארץ אחת נתיחדה בדבר מה משאר כל הארצות הלא בעיניך תראה כי מקום אחד טוב משאר כל המקומות לצמח מיחד למחצב מיחד ולחי מיחד ותושביו מיחדים בצורתם ובמדותם משאר כל האנשים וכל זה באמצעות מזג הלחיות אשר בגוף כי במזג הזה תלויים גם שלמות הנפש וחסרונה: (יא) אמר הכוזרי: אולם אני לא שמעתי כי יש לאנשי ארץ ישראל יתרון על שאר בני אדם: (יב) אמר החבר: כך גם הרכם זה שאתם אומרים כי הכרם מצליח בו לולא היו נוטעים בו את הגפנים ועושים את כל מלאכת עבודת הכרם הדרושה לגדולם לא היה עושה ענבים והנה המעלה המיחדת באה ראשונה לעם אשר הוא הסגלה והגרעין (כמו שהזכרתי למעלה) ואחרי זה יש גם לארץ חלק במעלה הזאת וכן למעשים ולמצוות התלויים בארץ שהם מעין עבודת הכרם לכרם אולם שלא ככרם העושה ענבים גם במקום אחר אין עם הסגלה יכול להדבק בענין האלוהי כי אם בארץ הזאת: (יג) אמר הכוזרי: האמנם והלא מאדם הראשון ועד משה (וממשה ועד סוף הנבואה) נבאו רבים במקומות אחרים אברהם באור כשדים וגם יחזקאל ודניאל בבבל נבאו וירמיהו הלא נבא במצרים: (יד) אמר החבר: כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בארץ הזאת או בעבורה כך זכה אברהם לנבואתו הראשונה כאשר צוה ללכת אל הארץ הזאת ויחזקאל ודניאל בעבורה נבאו אכן שניהם ראו עוד את הבית הראשון ואת כבוד השכינה אשר כל ימי היותה שורה בבית ההוא היה כל אדם המוכן לכך מצד הסגלה מגיע לנבואה אשר לנבואת ירמיהו במצרים הלא היתה בארץ ובעבורה כמוה כנבואת משה ואהרן ומרים כי סיני ופארן שניהם בגבול ארץ ישראל הלא הם על יד ים סוף ודבר האלוה היה ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר והנה מדבר הוא מדבר פארן המדבר הגדול והנורא והוא גבולה הדרומי של הארץ והנהר שהוא נהר פרת כמו שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת הוא גבול הארץ בצפון בארץ הזאת נוצר אדם הראשון ובה מת (כי לפי המקבל אצלנו נקברו במערת המכפלה ארבעה זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה ויעקב ולאה על הארץ הזאת נפלה המחלקת והקנאה בראשונה בין הבל ובין קין כאשר בקשו לדעת מי משניהם ירצה לבוא במקום אדם כסגלתו וגרעינו ובזה יהיה הוא היורש את הארץ והוא המדבק בענין האלוהי ואחיו לא יהיה כי אם כקלפה ואז קרה מה שקרה הבל נהרג ונשארה המלכות עקרה כמה שנאמר ויצא קין מלפני ה' זאת אומרת מן הארץ ההיא שכן אמר קין הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר (וכן ביונה נאמר ויקם יונה לברח תרשישה מלפני ה' אם כי הוא לא ברח כידוע כי אם מארץ הנבואה והנה השיבו האלוה ממעי הדגה אל הארץ ההיא ושם השרה עליו נבואתו וכשם שרמזו לארץ הזאת בכנוי לפני ה' כך נאמר עליה תמיד עיני ה' אלהיך בה) ומשנולד שת והוא דומה לאדם כמה שנאמר ויולד בדמותו כצלמו בא הוא במקום הבל כמה שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ונעשה הוא ראוי להקרא בן אלהים שם שנקרא בו אדם וראוי לנחל את הארץ ההיא שהיא רק מדרגה אחת למטה מגן עדן בארץ ההיא בנו האבות מזבחות ובה קראו בשם ה' אף נענו שם באש מן השמים ובאור האלוהי ועקדת יצחק אף היא היתה בארץ הזאת על הר שעמד אז בשממתו הוא הר המוריה רק לאחר זמן בימי דוד עת כבר היה חבל הארץ ההוא מישב וארונה היבוסי עובד וחורש בהר ההוא נודע הסוד האלוהי כי זה הוא המקום המיחד בו תשרה השכינה כדבר שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי יראה אשר יאמר היום בהר יי יראה ובספר דברי הימים צין במפרש כי בית המקדש נבנה בהר המוריה ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יצחק ובין ישמעאל ולסוף נדחה ישמעאל בהיותו כקלפה ואם כי נאמר בו הנה ברכתי אתו והרביתי אתו במאד מאד לא נתברך כי אם בטובת העולם הזה אולם ביצחק נאמר שם ואת בריתי אקים את יצחק וזה כנוי להדבקות הענין האלוהי בו ולטובה בעולם הבא אבל לא נתנה ברית לא לישמעאל ולא לעשו אם אמנם יש להם הצלחה בעולם הזה ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה ולסוף נדחה עשו על אף גבורתו מפני יעקב עם כל חלשתו בארץ ההיא היו בלא ספק המקומות שנמצאו ראויים להקרא שערי השמים הלא תראה כי יעקב לא יחס את המראות אשר ראה לא לזך נפשו ולא לאמונתו החזקה וליראת אלהים אשר בלבו כי אם למקום בו נראו כמו שאמר הכתוב ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ועל המקום הזה נאמר עוד לפני כן ויפגע במקום זאת אומרת במקום המיחד וכן אתה רואה כי בחיר אנשי הסגלה אברהם אחרי עלותו במדרגות שלמות והעשותו ראוי להדבק בענין האלוהי העבר מארצו אל המקום ההוא אשר בו לבד יגיע לתכלית השלמות הלא כה יעשה עובד האדמה במצאו בתוך אדמה צחיחה שרש של אילן שפריו טוב מעבירו הוא אל אדמה נעבדת שלפי טבעה עתיד זה להצליח בה ושם יגדלהו עד היותו לעץ מעצי הגן תחת אשר עד הנה היה שיח בר ולאילן מצמיח אילנות רבים למינהו תחת אשר עד הנה צמח רק דרך מקרה ובמקום מקרי וכך היה דבר הנבואה גם בזרעו של אברהם בארץ ישראל כל ימי היותם בארץ ישראל רבו נושאי הנבואה ותנאים רבים סיעום בדבר הטהרות והעבודות והקרבנות ועל הכל קרבת השכינה כי הענין האלוהי כאלו עומד ומצפה למי שראוי לו כגון הנביאים והחסידים לחול בו ולהיות לו לאלהים כשם שהשכל עומד ומצפה למי שהשלמו תכונותיו הטבעיות והגיעו נפשו ומדותיו לידי שווי כגון הפילוסופים לחול עליו בשלמות וכשם שהנפש עומדת ומצפה למי שהשלמו כחותיו הטבעיים שלמות המוכנה לקראת מדרגה גבוהה יותר כגון בעל החיים לחול עליו וכשם שהטבע עומד ומצפה למזג איכיות שהגיע לידי שווי לחול עליו למען היות מזג זה לצמח: (טו) אמר הכוזרי: הנה הצעת לפני בכללים מועטים תמצית חכמה שלמה אמנם הדברים צריכים פרוט אך זה אינו מענינו לפי שעה ועוד אשוב לשאלך על כך בהגיענו לפרשת החכמה אולם כעת המשך נא בספורך על מעלות ארץ ישראל: (טז) אמר החבר: הארץ הזאת הנועדת להישרת כל העולם הוכנה כנחלה לשבטי בני ישראל מאז נפלגו הלשונות כמה שנאמר בהנחל עליון גויים (בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו) אף אברהם לא הכשר להדבק בענין האלוה ולכרת האלוה עמו ברית אמנה היא ברית בין הבתרים כי אם אחרי אשר הגיע לארץ הזאת מה תאמר אפוא לעם הסגלה אשר זכה לשם עם ה' בארץ המיחדת הנקראת נחלת ה' ומה תאמר למועדי העם הזה אשר נתנו לו מאת האלוה בעצמו (לא כחגים אשר יקבע לו צבור לפי הסכם או על פי חכמת הכוכבים או חכמה אחרת) אשר על כן נקראו חגי העם הזה מועדי ה' במועדים האלה שמר העם על מצוות טהרה ועל תפלות ועל עוד עבודות ומעשים אשר אף הם נקבע שעורם מאת האלוה ועל כן נודעו בשם מלאכת ה' ועבודת ה': (יז) אמר הכוזרי: אכן עם הנוהג מנהג כזה ראוי להגלות בקרבו כבוד ה': (יח) אמר החבר: האינך רואה כי הארץ אף היא נתחיבה בשמירת שבתות כמה שנאמר שבת הארץ ושבתה הארץ שבת לה' ולכן לא התר לנו למכר כל נחלה בארץ הזאת לצמיתות כי כה אמר האלוה כי לי הארץ ודע כי מועדי ה' ושבתות ה' תלויים אך ורק בנחלת ה': (יט) אמר הכוזרי: האם אין ארץ סין המקום אשר על פיו נקבעת תחלת כל יום בהיותה ראשית המזרח לכל החלק המישב של העולם: (כ) אמר החבר: האם לא מסיני נתנה מצות השבת ולפני זה מאלוש מקום שם ירד המן בראשונה כי אין השבת נכנסת בכל מקום כי אם בשעת שקיעת החמה החל בסיני ואחר כך באחרו מדריג והולך עד קצה המערב ומשם עד מתחת לארץ ומשם עד לסין שהיא קצה המזרח לארץ הנושבת הרי שהשבת חלה בסין שמונה עשרה שעות אחרי חולה בארץ ישראל כי ארץ ישראל היא כאמצע לארץ הנושבת ושעת הערב שמש בארץ ישראל היא שעת חצות לילה בסין וחצות היום בארץ ישראל היא שעת בוא השמש בסין זה הוא הפרוש לסוד הקביעות הנבנית על מרחב י"ח שעות כמו שאמרו חכמינו נולד קדם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה והכונה בזה להראות הלבנה בראשית החדש בארץ ישראל שהיא ארץ התורה היא הארץ אליה הובא אדם הראשון אחרי אשר הוצא מגן עדן בפרס ליל השבת ומכאן ראשית המנין שהתחל בו מיד אחר ששת ימי בראשית ואדם הוא שהתחיל לקרא שם לימים וכאשר נושבה הארץ כלה ורבו הדורות של צאצאי אדם שמרו כלם על מנין הימים אשר יסד אדם ולכן לא נחלקו בני אדם מעולם בדבר ימי השבוע ואל תטען עלי ממה שחכמים אחדים קובעים את ראשית השבוע ביום הששי בשעה שהיא חצות היום בקצה המערבי של הארץ הנושבת כי היא היא שעת שקיעת החמה בארץ ישראל בשעה זו שעת תחלה הלילה נברא גם אור בראשית ואחרי זה גם מאור החמה כי החמה האירה רק לרגע קטן ואחרי זה שקעה ואז בא הלילה לארץ הנושבת כך קם הסדר שלפיו הלילה קודם ליום כמה שנאמר במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בקר וכן קבעה התורה באזהרתה על שמירת השבת מערב עד ערב תשבתו שבתכם ואל תקשה עלי מדבריהם של התוכנים החדשים גונבי החכמות (ואיני רוצה לאמר בזה כי גונבים הם מדעת רצוני לאמר רק זאת) שלאחר שכבה אור הנבואה מצאו הללו חכמות מספקות וסמכו על עיונם ועל שכלם הם ושערו השערות כפי אשר הורם הקשם ההגיוני ובכלל השערותיהם שקבעו את תחלת הימים לפי זריחת השמש בארץ סין בנגוד לדעת התורה אולם לא בנגוד גמור כי גם אנשי התורה מודים שתחלת היום היא בסין ואין מחלקת בינינו וביניהם כי אם בזה שאנחנו מקדימים את הלילה ליום לפי זה יש לראות את הפרש י"ח השעות כיסוד לקריאת שם לכל יום מימי השבוע כי ארץ ישראל המקום אשר בו הוחל לקרא שם לימים היה בינה ובין השמש שעה שהוחל בקריאת השמות מרחק של שש שעות ולכן לא חדל שם השבת מלהקרא בקביעות עד היום הזה למן השעה הראשונה בה ראה אדם הראשון את השמש (שהתחילה אז בסבובה מקצה המערב) שוקעת לו בארץ ישראל וקרא לשעה זו בשם תחלת השבת עד שבהגיע השמש אל עמת ראשו לסוף י"ח שעות שהיא עת בוא הערב לבני סין נכנסה שם תחלת השבת מקום זה הוא אפוא סוף הגבולות לקריאת שם השבת כי מה שבא אחר זה כבר צין בשם מזרח בהיותו מזרח למקום בו מתחיל מנין הימים אכן מן הנמנע הוא שלא יהיה מקום משתף אשר הוא סוף מערבה של הארץ ותחלת מזרחה כלפי ארץ ישראל מקום זה הוא ראשית הארץ הנושבת ודבר זה אינו בדין התורה בלבד כי אם גם בחק הטבע כי לא יתכן שיהיה כל יום מימות השבוע נקרא בו בשם בכל חלקי הארץ הנושבת אם לא נקבע לנו שני מקומות אחד אשר בו מתחלת קריאת השם ושני אשר בו מזרח ומערב נפגשים לבל יהיו חלקי המקום אשר בו הזריחה מזרחיים זה לזה כי אם חלקו האחד יהיה מזרח גמור וחלקו השני מערב גמור לולא זאת לא היתה עולה בידנו לעולם קריאת שם לימים כי כל מקום על חוג אמצע הארץ היה אז מזרחי ומערבי כאחד ארץ סין היתה אז מזרח לארץ ישראל ומערב לתחתית הארץ ותחתית הארץ מזרח לסין ומערב למערב הארץ הנושבת ומערב הארץ הנושבת היה אז מזרח לתחתית הארץ ומערב לארץ ישראל ולא היה אפוא לא מזרח גמור ולא מערב גמור ולא ראשית ולא אחרית ולא שמות קבועים לימים אולם לפי הסדר שהזכרנו נקבעו שמות לימים לפי מה שהתחל בקריאתם בארץ ישראל אכן לקריאת השמות האלה נקבע על כל פנים מרחב מסים שהרי לא יתכן לקבע אפק מיחד לכל נקדה ונקדה בארץ כי הלא בירושלים עצמה יש רוחות מזרח ורוחות מערב רבות מזרח ציון למשל אינו מזרח בית המקדש וחוגי אפקיהם שונים זה מזה באמת אם אמנם אין חושינו משיגים זאת וכל שכן דמשק כלפי ירושלים כי שבת דמשק קודמת בהכרח לשבת ירושלם וכן שבת ירושלים קודמת לשבת מצרים על כרחנו נודה במרחב שהזכרנו והנה המרחב אשר בו ישתתפו כל המקומות השונים בקריאת אותו השם לאותו היום הוא של י"ח שעות לא יותר ולא פחות כך אנשי חוג שמים אחד עודם קוראים ליום מסוים שבת בשעה שלאנשי חוג אחר כבר יצאה השבת וכך חוג אחר חוג עד אשר תעברנה י"ח שעות שלמות מן הזמן בו נסתימה קריאת שם השבת בראשונה עד לזמן אשר תופיע השמש על שמי ארץ ישראל מעל לראש תושביה רק אז תסתלק קריאת שם זה מן היום ההוא ולא תשאר מדינה בה יקראו כך ליום ההוא כי אם יתחילו לקרא בשם היום הבא אחריו וזה יסוד המאמר נולד קדם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה כאלו אמרו נולד קדם חצות יום שבת בירושלים בידוע שנראה ביום שבת סמוך לשקיעת החמה כי שם יום השבת מתמיד י"ח שעות אחר שהפסקה קריאת השם במקום שהתחל בה עד אשר שבה השמש להופיע בנקדת הרום של שמי ארץ ישראל אחר יום ולילה אותה שעה יראה מולד הירח בהכרח למי שנמצא אז בקצה המזרחי של ארץ סין הלא היא לו שעת לפנות ערב ביום השבת וזה מתאים לדברי החכמים צריך לילה ויום מהחדש אולם אז נסתלק שם השבת מכל הארץ הנושבת והתחיל שם היום הראשון אמנם כן ארץ ישראל כבר נסתים בה יום השבת עוד מאתמול והיא כעת באמצא היום הראשון אך הכונה היא לשם היום השבועי השורר אותה שעה בכל הארץ הנושבת עד כי בהאמר לאיש מארץ סין ולאיש מארץ המערב באיזה יום חגתם ראש השנה יאמרו למשל שניהם כאחד בשבת ואם כי לאחד מהם כבר יצא החג בשעה שלשני עדין היה חג הכל לפי יחס מקומות מגוריהם אל ארץ ישראל הנה לפי קריאת השם לימי השבוע היה החג לשניהם בו ביום ידיעת שבתת ה' ומועדי ה' תלויה אפוא בארץ הנקראת בשם נחלת ה' וכן נקראת הארץ הזאת עוד הר קדשו והדם רגליו ושער השמים וזהו ענין כי מציון תצא תורה ראה כמה השתדלו האבות לגור בה בעודנה בידי עובדי עבודה זרה כמה השתוקקו אליה ברחקם ממנה עד שדאגו להעלאת עצמותם אליה כמו שמצאנו אצל יעקב ויוסף וזכר כמה התחנן משה לראותה ומה קשתה בעיניו הגזרה בהמנע הדבר ממנו ומה גדול היה בעיניו החסד כאשר נתן לו אחר כך לראותה מראש הפסגה התבונן כמה השתדלו בני אמות אחרות פרס הדו יון ועוד כי יקריבו בה קרבנות בשמם ויתפללו בעדם בבית הגדול ההוא וכמה ממון פזרו על המקום ההוא אם כי היו בני דתות אחרות כי הדת האמתית לא קבלה אותם וראה כמה מכבדים הם את הארץ גם היום אם כי פסקה השכינה מהראות בה שכן כל הכתות הדתיות עולות לרגל אליה עוד היום וחומדות אותה ורק אנחנו נמנעים מזה מחמת הגלות והשעבוד שאנו נתונים בהם אשר לדברים שאמרו חכמינו בשבח ארץ ישראל ארכים הם מאד: (כא) אמר הכוזרי: השמיעני נא מה שאתה זוכר מדבריהם: (כב) אמר החבר: אחד הדברים האלה הוא מה שאמרו הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מורידין ולפי זה פסקו כי האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל תצא בלא כתבה וכן להפך האיש שאינו רוצה לעלות עם אשתו לארץ ישראל יוציא ויתן כתבה ועוד אמרו לעולם ידור אדם בארץ ישראל בעיר שרבה גוים ואל ידור בחוצה לארץ ואפלו בעיר שרבה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה למי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו אלוה וכן הוא אומר בדוד כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים לומר לך כל הדר בחוצה לארץ כעובד עבודה זרה (אמנם את מצרים ראו כעומדת במעלה מעל לשאר ארצות חוץ לארץ אך ממנה דנו קל וחמר עליהן באמרם ומה מצרים שנכרתה עליה ברית אסור שאר ארצות לא כל שכן) ועוד אמרו כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח והיו משבחים את מי שמת בה יותר ממי שהובא אליה לאחר מותו שכן אמרו אינה דומה קולטתו מחיים כקולטתו אחר מיתה גדולה מזאת מי שהיה ביכלתו לדור בה ולא עשה כן כי אם צוה כי ישאוהו אליה לאחר מותו עליו אמרו בחייהם ונחלתי שמתם לתועבה במיתתכם ותבאו ותטמאו את ארצי וכמה הפליג ר' חנינה להקפיד בזה כי כשנשאל אם מותר לפלוני לצאת לחוצה לארץ ליבם את אשת אחיו אמר אחיו נשא גויה ברוך המקום שהרגו הוא ירד אחריו וכן אסרו חכמינו למכר קרקע בארץ ישראל לנכרי ואף אסרו למכר קורות בית ולהניח מקומו חרב ולזה יש להוסיף מה שאמרו אין דנין דיני קנסות אלא בארץ ישראל וכן מה שאמרו שלא יצא העבד לחוצה לארץ והרבה מאמרים כיוצא באלה וכן אמרו אוירא דארץ ישראל מחכים ומאהבתם לארץ אמרו כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מבטח לו שהוא בן העולם הבא ור' זירא אשר מתוך השתוקקותו לבא לארץ ישראל מיד התעקש לעבר ברגליו בנהר משלא מצא כלי שיט ענה למין שתמה על זה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו ליה מי יימר דזכינא ליה: (כג) אמר הכוזרי: אם כן הלא עובר אתה על מצוה המחיבת לפי תורתך אם אינך עולה אל המקום ההוא ואינך עושהו בית חייך ומותך אם כי אתה אומר רחם על ציון כי היא בית חיינו ומאמין כי השכינה תשוב לשכן שם ולולא היה לארץ הזאת בלתי אם יתרון זה שהתמידה בה השכינה במשך תתק שנה מן הראוי היה כי תכספנה הנפשות לעלות אליה למען תזדככנה בה כאשר יקרה אותנו ביחסנו אנו אל מקומות הצדיקים והנביאים על אחת כמה וכמה בהיותה שער השמים דבר אשר הסכימו עליו כל האמות כך מאמינים הנוצאים כי אל הארץ הזאת תקבצנה כל הנשמות וממנה תעלינה השמימה ואף אנשי האסלם מאמינים כי הארץ הזאת היא מקום ההעלות רצוני לומר המקום אשר ממנו העלו הנביאים השמימה והיא המקום אשר אליו יקבצו כל בני אדם לעמד בו למשפט החרוץ וכל בני אדם מכונים בתפלה אל המקום הזה ולכלם הוא מקום עליה לרגל אם כן אין כריעתך והשתחויתך נכחה כי אם מעשה צביעות או עבודה שאין עמה כונה והנה אבותיכם הראשונים היו בוחרים לדור בה יותר מבכל משכנותם והעדיפו היות גרים בה מהיות אזרחים במקומותם אם כי אותה שעה לא היתה השכינה שוכנת בה ולא נגלית שם כי היתה אז הארץ מלאה זמה וזהמה ועבודה זרה בכל זאת לא התאוו כי אם להדבק בה ולא היו יוצאים ממנה בשנות רעב כי אם ברשות מאת האלוה ואז היו מבקשים כי תעלינה עצמותיהם אליה: (כד) אמר החבר: אכן מצאת מקום חרפתי מלך כוזר כי אמנם חטא זה הוא אשר בגללו לא נתקים היעוד אשר יעד האלוה לבית השני רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה' כי הענין האלוהי עמד לחול עליהם כבראשונה אלו נענו כלם לקריאה ושבו לארץ ישראל בנפש חפצה אבל רק מקצתם נענו ורבם והחשובים שבהם נשארו בבבל מסכימים לגלות ולשעבוד ובלבד שלא יפרדו ממשכנותם ומעסקיהם ויתכן כי על זה רמז שלמה באמרו אני ישנה ולבי ער כנה הגלות בשם שנה ואת התמדת הנבואה בקרבם בשם לב ער ובאמרו קול דודי דופק כון לקריאה אשר יקראם האלוה לשוב לארץ המלים שראשי נמלא טל הן כנוי לשכינה היוצאת מצל קורת המקדש פשטתי את כתנתי מורה על התעצלם להשמע לקריאה ולשוב לארץ ישראל דודי שלח ידו מן החור רמז לעזרא הפוצר בהם ולנחמיה ולנביאים האחרונים סוף דבר רק חלק מן העם נענה ולא בלב שלם ולכן גמלם האלוה כמחשבת לבם ונתקימו בהם ההבטחות האלוהיות רק במדה מצמצמת כפי מעוט התעוררותם כי הענין האלוהי אינו חל על אדם כי אם לפי הכנת האדם אם מעט מעט ואם הרבה הרבה אף אנו אלו היינו מוכנים להתקרב אל אלהי אבותינו בלבב שלם כי אז היה הוא ית' מושיענו כאשר הושיע את אבותינו במצרים עכשו שאין הדבר כן אין הדברים שאנו אומרים בתפלותינו השתחוו להר קדשו והשתחוו להדם רגליו והמחזיר שכינתו לציון וכדומה כי אם כדבור התכי וכצפצוף הזרזיר כי בלא כונת הלב אנו אומרים דברים אלה או דומיהם כאשר העירות בצדק שר הכוזרים: (כה) אמר הכוזרי: די לי במה שאמרת בענין זה ועתה אבקש ממך כי תבינני כל אשר קראתי בתורה על הקרבנות דבר שקשה על השכל לקבלו למשל מה שנאמר את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי האין פרוש הדברים כי הקרבנות קרבנות לה' הם והם לחמו וריח ניחוח לו: (כו) אמר החבר: מה שאמר הכתוב לאשי מתרץ כל קשיה כאלו אמר הקרבן ההוא והלחם וריח הניחוח המיחסים אלי אינם כי אם לאשי זאת אומרת האש הנפעלת לפי דבר האלוה הקרבנות הם לחמה ואת שיריהם יאכלו הכהנים והכונה במצוה זו היא עריכת הסדר הדרוש למען שכן המלך במקדש לא שכינת מקום כי אם שכינת מעלה וקח לך כמשל לענין האלוהי את הנפש המדברת השוכנת בגוף טבעי בהמי גוף כזה לאחר שנשתוו כחותיו הטבעיים וסדרו כחותיו הנפשיים הראשיים והמשעבדים להם סדור אשר הכינו לקראת מצב שלמעלה ממצב הבהמות נעשה ראוי לשכן בו השכל כמלך להורותו ולהדריכו ולהיות עמו כל עוד יתמיד הסדר ההוא וכאשר יפרע הסדר יפרד השכל ממנו והנה הכסיל סובר כי השכל זקוק למאכל ולמשקה ולריחות נעימים הואיל והוא רואה את השכל מתמיד כל עוד אלה מתמידים ונפרד בהפרדם אולם הדבר אינו כן כי הענין האלוהי גומל טוב לכל ורוצה בטוב לכל ובהיות אחד הדברים מסדר ומוכן לקבל את הנהגתו אין הענין האלוהי מונע אותה ממנו ואינו פוסק מהשפיע עליו אור וחכמה ודעת אך בהפסד הסדר הנכון אין הדבר ההוא מקבל את האור ההוא והוא עצמו הולך לאבוד אולם הענין האלוהי נעלה הוא משתפל בו לאות או יקרהו הפסד כל הנוגע לסדר העבודה המלאכה והקרבנות והקטרת והשירה והמאכל והמשתה וכל אלה בתכלית הטהרה והקדשה לא נאמר עליו אפוא עבודת ה' ולחם אלהיך וכדומה כי אם בהשאלה להורות כי האלוה מרצה מן הסדר הטוב בחיי האמה וכהניה ומקבל את מתנותם כביכול ושוכן בקרבם לכבוד להם אולם הוא עצמו מקדש ונעלה מלהנות ממאכלם וממשתיהם ואין לחמם כי אם לנפשם הלא כן הדבר בעכול המזון בקבה ובכבד אם העכול עולה יפה והצלול שבמזון נתקן בלב והצלול שבצלול ברוח החיים מתקנים הלב והרוח והמח על ידי המזון ההוא וכן יתקנו גם כלי העכול ושאר האברים על ידי רוחות החיים הזורמים אליהם מן העורקים מן העצבים ומן הורידים כללו של דבר כל מזג הגוף כלו יתקן ויוכן לקבלת ההנהגה של הנפש המשכלת אשר היא עצם נבדל מחמר הקרוב במדרגה לעצם המלאכים שעליהם נאמר די מדרהון עם בשרא לא איתוהי ואז תשכן הנפש בגוף שכינת ראשות והנהגה לא שכינת מקום אם כי אינה אוכלת במזון ההוא כלל כי נעלה היא מזה והנה הענין האלוהי כל רק על נפש המקבלת את השכל והנפש הזאת אינה מתחברת כי אם ברוח חיים חם טבעי ורוח זה אי אפשר לו בלא מקור בו יתקשר כהתקשר הלהבה בראש הפתילה והנמשל לפתילה במשלנו הוא הלב הלב זקוק לחמר אחד לדם והדם אינו מתהוה כי אם על ידי כלי העכול הוא צריך אפוא לקבה ולכבד ולאברים המשמשים אותם וכן צריך הלב לראה ולגרון ולאף ולסרעפת ולשריר המניע את שריר החזה המסיע לפעלת הנשימה המעמידה את מזג הלב על תקנו בעזרת האויר הנכנס והאד היוצא וכן צריך הגוף לשם הרחקת מותרי המזון לכלים של כחות דוחים ולכלי הפרשה ומכל אלה שהזכרנו כאן נהיה עקר הגוף אולם הגוף זקוק גם לכלים אשר יעבירוהו ממקום למקום בבקשו את הדרוש לו ובברחו מן המזיק לו ולכלים אשר בהם ימשך אליו דברים או ירחיק מלפניו דברים וכך הצרך לידים ולרגלים וכן הצרך הגוף ליועצים אשר ילמדוהו להבחין בין הדברים ויודיעוהו ממה לירא ולמה לצפות וידעו וירשמו לפניו ויזכירו לו מה שעבר למען יזהר בעתיד מזה ויצפה לזה ולשם כך הצרך הגוף לחושים חיצוניים ופנימיים ומקום משכן החושים האלה הוא הראש אך נשענים הם גם על הלב ומתחזקים בו הגוף כלו מסדר אפוא סדר העולה כלו בהנהגת הלב אשר הוא המשכן האמתי של הנפש ואם אמנם הנפש שוכנת גם במח אין זאת כי אם שכינת משנה באמצעות הלב בדומה לזה סדרה האמה החיה האלוהית כדבר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם בכל עת אשר רצה האלוה באמה נפעלה האש ברצונו והיה זה לאות כי נתקבלה מנחתם ומתנתם האש כידוע היא הדק והנעלה בגופים אשר מתחת גלגל הירח אך המקום בו נפלה האש היה בשומן חלבי הקרבנות ובאדיהם ובעשן הקטרת והשמנים כי זה מנהג האש אינה נאחזת כי אם בשומן ובשמן כמו שהחם הטבעי מתקשר בדקים שבחלקי הדם השמנוניים ומפני זה צוה האלוה לעשות את מזבח העולה ואת מזבח הקטרת ואת המנורה ואחרי כן צוה על העולות ועל קטרת הסמים ועל שמן המשחה ושמן המאור את מזבח העולה למען תדבק בו האש הנגלית הידועה את מזבח הזהב למען האש הנעלמת והדקה יותר את המנורה למען ידבק בה אור החכמה והדעת ואת השלחן למען ידבקו בו השפע החמרי וכל הטובות הגשמיות כמו שאמרו החכמים הרוצה שיחכים ידרים והרוצה שיעשיר יצפין כל אלה היו כלי שרת לארון ולכרובים שהם במדרגת הלב שהראה מרחפת עליו ואלה אף הם הצרכו לכלי שרת ולכלי שמוש והם הכיור וכנו ומלקחים ומחתות וקערות וכפות ומנקיות וסירות ומזלגות ועוד כל אלה הצרכו לשמירה בתוך המשכן והאהל ומכסהו ועל כלם שמרה חצר המשכן היא וכליה ולכלם היה צרך בנושאים ולעבודות אלה בחר האלוה בבני לוי כי הם היו הקרובים אליו ביחוד משעת מעשה העגל כמה שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי בנכבד בבני לוי באלעזר בחר האלוה לתת בידו את הדברים החשובים והעדינים ביותר ככתוב ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה כל אשר דבקה בהם האש הדקה ואור החכמה והדעת ואף אור הנבואה על ידי האורים ותמים ובידי הנכבדה במשפחות הלוים אחרי אלעזר הלא היא משפחת בני קהת מסר את נשיאת הכלים הפנימיים של המשכן הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש אשר ישרתו בהם ועליה נאמר כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו הלא כן הדבר גם בגוף האברים הפנימיים אשר בו אין להם עצמות אשר תסיענה בנשיאתם רק הכחות הפנימיים ורוחות החיים נושאים אותם על כל הדבק בהם ולמשפחה הבאה אחרי משפחת קהת לבני גרשון מסר האלוה את נשיאת הכלים הרכים החיצוניים כגון יריעות המשכן ואהל מועד ומכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה ולמשפחה שאחריה לבני מררי את נשיאת הכלים הקשים קרסיו וקרשיו בריחיו עמודיו ואדניו שתי המשפחות האלה נסתיעו בנשיאתם על ידי עגלות כפי משאן שתי העגלות לגרשון וארבע העגלות למררי כפי עבדתם כל זה מסדר ומדרג לפי החכמה האלוהית ואין אני טוען ואומר בהחלט חלילה לי מאל כי כונת העבודה הזאת היא הסדר הזה אשר אמרתי להפך אל נכון נעלם הדבר ונעלה מזה אומר אני תורת האלהים היא ומי שקבלה בתמימות בלי התפלפלות ובלי התחכמות מעלה הוא מן המתחכם והחוקר אך מי שנטה מן המדרגה העליונה הזאת אל המחקר מוטב לו כי יבקש טעם לדברים האלה אשר יסודם בחכמה האלוהית מאשר יעזבם לסברות רעות ולספקות המביאים את האדם לאבדון: (כז) אמר הכוזרי: הפלאת להמשיל משלך החבר אולם על הראש וחושיו עדין לא שמעתי משל בדבריך ואף לא על שמן המשחה: (כח) אמר החבר: אכן שרש החכמה הלא הוא עשרת הדברות מפקד בארון אשר הוא במדרגת הלב ושלוחותיו הן דברי ספר התורה שהושם בצד הארון ככתוב ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם פה המקור לשתי החכמות חכמת התורה שנושאיה הם הכהנים וחכמת האלוהות שנושאיה הם הנביאים אלה ואלה היו יועצים נבונים לאמה ומוכיחיה וכותבי זכרונותיה הם הם ראש האמה: (כט) אמר הכוזרי: אם כן אינכם היום כי אם גוף בלא ראש ובלא לב: (ל) אמר החבר: כן הדבר אשר אמרת גדולה מזאת אף לא גוף כי אם אברים מפזרים מעין העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל במראה אולם מלך הכוזרים העצמות ההן אשר נשתיר בהן דבר מה מטבע בעל החיים ואשר שמשו לפנים כלים לראש וללב לרוח לנפש ולשכל טובות הן מן הגופות המגלפות מאבני שיש או מאבני גיר אשר ראשים להן ועינים ואזנים וכל אברי החי אך מעולם לא היתה בהן רוח חיים ולא יתכן כי תשכן בהן כי צורות מחקות הן צורות הדומות לאדם אך אדם אינן: (לא) אמר הכוזרי: כדבריך כן הוא: (לב) אמר החבר: האמות המתות אשר נסו לחקות את האמה החיה הגיעו לכל היותר לדמיון חיצוני אמנם גם ביניהן הקימו בתים לאלוה אך בבתים ההם לא נגלה אות מאת האלוה הם קבלו עליהם פרישות ונזירות למען תשרה עליהם הנבואה אך היא לא שרתה עליהן ואף גם זאת בהשחיתם דרכם כי חטאו ועברו חק לא ירדה עליהם אש מן השמים ולא מגפת פתאום למען ידעו אל נכון כי היה זה ענש על מרים מאת האלוה וכאשר נפגע לבם רצוני לומר הבית ההוא אשר אליו הם מכונים את תפלותיהם לא בא כל שנוי במצבם ואם נשתנה לא נשתנה כי אם מהיותם רבים או מעטים חזקים או חלשים שרויים במחלקת או מאחדים הכל כפי דרך הטבע והמקרה אולם אנחנו כאשר נפגע לבנו הוא בית מקדשנו נחלינו וכאשר ישוב לבנו לאיתנו נרפא גם אנחנו בין שנהיה רבים בין שנהיה מעטים יהיה מצבנו אותה שעה מה שיהיה כי יוצרנו אלהים חיים הוא מלכנו והוא המחזיק בידנו גם במצבנו כיום מצב הפיזור והגלות: (לג) אמר הכוזרי: אכן לא יעלה על הדעת כי אלו קרה כפזור הזה לאחת האמות לא היתה מתבוללת באמה אחרת ביחוד במשך זמן ארך כזה ואכן כמה אמות מאשר קמו אחריכם אבדו וזכר לא נותר להן אדום ומואב ועמון וארם ופלשת וכשדים ומדי ופרס ויון והברהמנים והצביים ועוד רבים: (לד) אמר החבר: אם אמר לך כי צדקת בדבריך אל תראה בזה הסכמה לדמוי שדמית אותנו אל האמות המתות עובדות האלילים אנו יש לנו התחברות בענין האלוהי ההוא על ידי אותן המצוות אשר שמן האלוה ברית בינינו ובינו כמצות המילה שנאמר בה והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם וכשבת שנאמר כי אות היא ביני וביניכם לדרתיכם הוסף על אלה ברית אבות וברית התורה אשר כרת האלוה אתנו ראשונה בחורב ואחרי כן בערבות מואב ויעודי הגמול והענש התלויים בה אשר הובאו בפרשת כי תוליד בנים ובני בנים ובפרשת והיה כי יבאו עליך היא הפרשה שנכללו בה דברי האלוה ית' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' ושבת עד ה' אלהיך וכן בשירת האזינו ובמקומות אחרים אין אנו אפוא במדרגת מת כי אם במדרגת החולה הנגוע במחלת השחפת אשר כל הרופאים נתיאשר מרפאותו אך הוא עודנו מצפה להרפא בדרך נס ושנוי סדרי בראשית מעין הנס אשר אמר בו הכתוב התחיינה העצמות האלה וכמשל אשר המשל בפרק הנה ישכיל עבדי שנאמר בו לא תאר לו ולא הדר וכמסתר פנים ממנו זאת אומרת אדם שחזותו המשנה ורע מראהו הם במדרגת הדברים המלכלכים אשר בעל הנפש היפה נמנע מלהביט בהם ומסתיר פניו מהם נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי: (לה) אמר הכוזרי: ואיך יתכן לראות את הפרק הזה כמשל לישראל והלא נאמר שם אכן חלינו הוא נשא ואלו ישראל לא מצאם הסבל אשר מצאם כי אם מחמת עוונותיהם הם: (לו) אמר החבר: כי ישראל באמות הם בבחינת הלב באברים שהוא כבד חלאים מכלם ורב בריאות מכלם: (לז) אמר הכוזרי: הוסף נא באור לדבריך: (לח) אמר החבר: רבים המכאובים הפוגעים בלב חליפות בכל עת הלא הם הדאגות והיגונות והנטירה והאהבה והשנאה והפחדים ואיכות מזג הלב משתנה מרגע לרגע אפלו מתוך נשימה יתרה או חסרה על אחת כמה וכמה מחמת מאכל דל או משקה גרוע וכן פועלות עליו כל התנועות ומיני הטרח והשנה והיקיצה ואלו שאר האברים אינם נפגעים מכל אלה: (לט) אמר הכוזרי: בארת לי אפוא כי הלב רב חלאים מכל האברים אולם במה הוא גם רב בריאות מכלם: (מ) אמר החבר: היתכן כי תתעכב בלב לחה רעה אשר תגרם לו דלקת או סרטן או דלדול או חבורה או שתוק או רפיון כאשר תתעכב פעמים בשאר האברים: (מא) אמר הכוזרי: דבר כזה לא יתכן כי גם בפחות מזה יבוא המות ואף גם זאת הלב לפי זך הרגשתו הבאה בסבת צלילות דמו ורבוי האויר שבו מרגיש בדבר הקל ביותר שיפגע בו ודוחהו מעליו כלזמן שנשארת בו היכלת לכך וכל אבר אחר אין הרגשתו כהרגשת הלב ולכן תתעכב בו הלחה עד התהוות החלאים: (מב) אמר החבר: אם כן הרגשת הלב ותחושתו הן הגורמות לו את רב חלאיו והן הן הסבה להדחותם מעליו בתחלת חדירתם לפני התעכבם: (מג) אמר הכוזרי: אמנם כן: (מד) אמר החבר: הענין האלוהי אצלנו הוא בבחינת הנפש ביחסה אל הלב ולכן אמר האלוה רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם זה אשר לחלאים ואשר לבריאות הלא אמרו חכמינו מוחל לעוונות עמו מעביר ראשון ראשון זאת אומרת אין האלוה נותן את עוונותינו כי יצטרפו כלם יחד ויביאונו לאבדן גמור כאשר עשה לאמרי שנאמר בו כי לא שלם עוון האמרי עד הנה אשר על כן הניחם עד שגבר עליהם חלי עוונותיהם והמיתם וכמו שהלב זך ושוה מזג הוא מצד שרשו ועצמיותו אשר על כן הנפש המדברת דבקה בו כן גם ישראל מצד שרשם ועצמם אך כמו שהלב נפגע על ידי חלאים החלים בשאר האברים כגון מתאוות הכבד והקבה ומחמת רע מזג האשכים כך גם ישראל יחולו בהם החלאים מחמת חקותם את האמות כמה שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם אל יהיה אפוא רחוק בעיניך מה שהגוים אומרים על ישראל אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם אמנם כן אנחנו נתונים בצרה עת העולם כלו במנוחה ורוחה אבל המכאובים הבאים עלינו משמשים יסוד לחזוק אמונתנו להזדככות הטהורים בתוכנו ולדחית הסיגים מקרבנו ועל ידי זכוכנו אנו ידבק הענין האלוהי בעולם כי היסודות כמו שאתה יודע לא נתהוו כי אם למען יתהוו מהם המחצבים ואחריהם הצמחים ואחריהם בעלי החיים ואחריהם האדם ואחריו סגלת אדם הכל נתהוה אפוא בעבור הסגלה ההיא למען ידבק בה הענין האלוהי והסגלה ההיא באה בעבור סגלת הסגלה והם הנביאים והחסידים ובדרך זו סדרו דברי בעל התפלה תן פחדך ה' אל הינו על כל מעשיך ואחרי כן תן כבוד לעמך ואחרי כן צדיקים יראו וישמחו כי הם סגלת הסגלה: (מה) אמר הכוזרי אמנם כבר העירת הערתיך והמשלת משליך ויפה העירת ויפה המשלת אבל לפי זה צריכים היו להמצא בקרבכם יותר מאשר בקרב עמים אחרים עובדי אלוה מתוך פרישות ונזירות: (מו) אמר החבר: צר לי לראותך שוכח את השרשים אשר הקדמתי לך וכבר הודית בהם האם לא הסכמנו כי אין להתקרב אל האלוה כי אם על ידי מעשים אשר צוה עליהם החושב אתה כי הקרבה לאלוה היא על ידי רגשות כניעה רוח נמוכה וכדומה לאלה: (מז) אמר הכוזרי: אמנם כן ובצדק ומעין זה קראתי בספריכם כאמור מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגו' ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך ומאמרים רבים אחרים כיוצא באלה: (מח) אמר החבר: אלה וכל הדומים להם הם החקים השכליים אך הללו אינם כי אם הצעות והקדמות לתורה האלוהית הקודמות לה בטבע ובזמן אשר בלעדיהן לא תתכן כל הנהגה בכל חברה מחברות בני אדם עד כי גם חברת שודדים לא יתכן שלא תקבל שלטון הצדק בדברים שבינם לבין עצמם בלא זה לא תתמיד חברותם רק כאשר המרו בני ישראל עד שהתחילו להקל במצוות השכליות ובדרכי ההתנהגות אשר אין כל חברה יכולה להתקים בלעדיהן כאשר לא יוכל היחיד להתקים בלא ספוק צרכיו הטבעיים מאכל ומשתה ותנועה ומנוחה ושנה ויקיצה ועם זה החזיקו עוד בעבודת הקרבנות ובדומות לה מן המצוות האלוהיות השמעיות הודיעם האלוה כי הוא היה מסתפק בפחות מזה באמרו להם מי יתן ושמרתם את המצוות אשר החברה הפחותה והשפלה ביותר מקבלת עליהם והן הצדק וההטבה לזולת וההודאה לאלוה על חסדו כי התורה האלוהית לא תשלם כי אם לאחר שלמות החקה החברתית והשכלית ובחקה זו כבר נכללו מעשי הצדק וההודאה על חסד האלוה ואיש החסר כל אלה מה לו כי יביא קרבנות או יקים מצוות השבת והמילה ודומיהן אשר השכל אינו מחיבן ואף לא דוחן הלא הן המצוות שנתיחדו בהן ישראל כתוספת על המצוות השכליות ועל ידן הגיעה אליהם מעלת הענין האלוהי והם לא ידעו טעמן כמו שלא נודע להם איך קרה הדבר כי שכן בתוכם כבוד ה' ואיך היתה אש ה' אוכלת קרבנותיהם איככה שמעו את דבר ה' ואיך ארע להם כל אשר ארע להם מן הדברים אשר השכל היה מסרב להודות באמתותם לולא ראות העין והמעמד אשר אין להכחישם על זה ועל כיוצא בזה נאמר להם ומה ה' דורש ממך ועלותיכם ספו על זבחיכם ועוד אמירות הדומות לאלה אולם איך יתכן הדבר כי בהסתפק האדם הישראלי בעשות משפט ואהבת חסד ובעזבו מצוות מילה ושבת ומצות הפסח ושאר המצוות יגיע לידי שלמות: (מט) אמר הכוזרי: אכן לפי הקדמותיך לא יתכן כדבר הזה רק לדעת הפילוסופים יכול אדם להיות חסיד בלי הכרעה בשאלה איך יתקרב אל האלוה הבדרך היהדות או בדרך הנצרות או בדרך דת אחרת או דת אשר יבדה לעצמו אך בזה אנו שבים אל סברות השכל אל ההקש ואל ההתחכמות לפי דרך זו הרי משתדל כל אדם להמציא תורה לפי מה שהוליכו אליו הקשו וזה מן הנמנעות: (נ) אמר החבר: התורה האלוהית לא העבידתנו בסגופים כי אם למדתנו את המדה הנכונה בצוותה עלינו לתת לכל כח מכחות הנפש והגוף את החלק המגיע לו בצדק בלי אשר נבכר את הכח האחד על פני האחרים כי העדפת הכח האחד מביאה להזנחת כח אחר אדם הנוטה לצד כח התאוה נחלש בו כח המחשבה ולהפך וכן כל הנוטה לצד הנצוח נחלש בו צד אחר ארך הצום אינו אפוא עבודת אלהים אצל האדם אשר תאוותיו מועטות וגופו חלש להפך אדם כזה צריך לחזק את גופו למען ישוב לאיתנו ואף מעוט רכישת קנינים אינו עבודת אלהים אצל מי שהרכישה מזדמנת לו בלא יגיעה ואינה מבטלת אותו מלמוד החכמה ומן המעשה הטוב ביחוד אם אדם זה מטפל בבנים או אם בדעתו להוציא ממונו לשם שמים להפך לאיש כזה רבוי הרכישה נאה יותר כללו של דבר שלשה הם יסודות עבודת האלוה על פי תורתנו היראה והאהבה והשמחה התקרב אל אלהיך בכל אחת מאלה ואכן בכניעתך בימי התענית לא תקרב אל האלוה יותר מאשר בשמחתך בשבתות וימים טובים אם שמחתך זו באה מתוך מחשבה וכונה כי כשם שהתחנונים צריכים מחשבה וכונה כך גם השמחה בדבר האלוה ובמצותו צריכה מחשבה וכונה למען תשמח במצוה עצמה מתוך אהבתך למצוה עליה ותכיר מה מאד היטיב לך בה וכאלו באת לביתו כקרוא אל שלחנו ומנעמיו ותן שבח על כך בפיך ובלבך ואם תעלה עליזותך במצוות אל מדרגת הזמר והרקוד יהיו לך גם אלה עבודת האלהים ואף על ידם תדבק בענין האלוהי אך גם דברים אלה לא מסרתם תורתנו בידי איש ואיש כי אם קבעה שעור כלם כי אין זה ביכלת האדם לתקן תקנות לכל אחד מכחות הנפש והגוף כראוי לו ולקבע שעור המנוחה והעבודה הראוי לנו וכן לקבע שעור מה שתוציא הארץ בתנובתה עד שתזקק לשביתה בשמיטה ויובל ועד שיפרישו ממנה את המעשר וכדומה על כן קבע האלוה עצמו שביתת השבת ושביתת המועדים ושביתת הארץ וכל אלה הם זכר ליציאת מצרים וזכרון למעשה בראשית כי שני הענינים האלה קשורים זה בזה שניהם נעשו ברצון האלוהי בלבד לא במקרה ולא בטבע כאמור כי שאל נא לימים ראשונים וגו' השמע עם קול אלהים וגו' או הנסה אלהים וגו' כך נעשתה שמירת השבת עצמה להודאה ברבונות האלוה אך כאלו הודאה בשפת המעשה אדם המאמין כי בשבת כלה מעשה בראשית הודה בבריאת העולם בלא ספק והמודה בבריאת העולם הודה בבורא העולם ועשהו ית' לעמת זאת מי שאינו מאמין בשבת כלה מעשה בראשית הודה בבריאת העולם בלא ספק והמודה בבריאת העולם הודה בבורא העולם ועשהו ית' לעמת זאת מי שאינו מאמין בשבת נופל בספקות הקדמות ואף אם מאמין הוא בבורא העולם אין אמונתו מזככת שמירת מצות השבת מקרבת אפוא את האדם אל האלוה יותר מן התפלות המרבות והנזירות וההסתגפות התבונן וראה איך הגיע הענין האלוהי אשר דבק באברהם ואחריו בכלל בני הסגלה אשר יצאו ממנו בארץ המקדשת להעלאת האמה מדרגה אחר מדרגה איך שמר האלוה על זרעם בהיותם גרים בארץ לא להם לבלתי ידח מהם נדח איך שם אותם שם במקום הבטוח והטוב והפורה ביותר ואיך הרבה אותם רבוי מפלא עד אשר העבירם ונטעם באדמה הראויה לאנשי סגלה ולכן נקרא האלוה אלהי אברהם ואלהי הארץ כמו שנקרא יושב הכרובים ויושב ציון ושוכן ירושלים בהיות המקומות האלה דומים לשמים אשר נאמר בהם הישבי בשמים כי במקומות ההם נגלה אורו ככל אשר נגלה בשמים אך פה בא הגלוי על ידי אנשים שנמצאו ראויים לקבל את האור ההוא אשר שפע עליהם מאת האלוה לשפע זה יקרא אהבה ובאהבה זו נצטוינו להאמין ועליה אנו מודים ומשבחים בברכת אהבת עולם אהבתנו עלינו לכון בברכה זו כי ההתחלה היא מאת האלוה לא מאתנו כמו שאנו אומרים בבעל החיים למשל כי לא הוא ברא את עצמו כי אם האלוה הוא אשר צירו והתקינו אחרי אשר הוכן החמר המתאים לקראת הצורה ההיא כך היה האלוה ית' המתעורר והממהר להוציאנו ממצרים למען נהיה לו לצבא והוא יהיה לנו למלך כדבר האלוה אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים וגדולה מזאת אמר ישראל אשר בך אתפאר: (נא) אמר הכוזרי: העברה יתרה יש במאמר הזה וותור רב מדי ותרה המליצה באמרה כי הבורא מתפאר בבשר ודם: (נב) אמר החבר: ההיה מאמר כזה מתקבל על דעתך יותר אלו נאמר על בריאת השמש: (נג) אמר הכוזרי: ודאי מפני עצם פעלותיה של השמש כי אחרי האלוה הלא השמש היא סבת כל התהוות וממנה ובכחה נהיו סדרי יום ולילה ותקופות השנה ונתהוו המחצבים והצמחים ובעלי החיים ומאורה הבהיר באה הראיה ונגלו הצבעים הנראים לעין ואיך לא תהיה בריאתה תפארת לבוראה לדעת בני אדם: (נד) אמר החבר: האין אור עין הרוח יותר דק ויותר משבח מאור עיני בשר וכי לא היו כל אנשי העולם פרט ליחידים אשר עליהם דברנו למעלה בעורון ובתעיה לפני בוא בני ישראל מהם שאמרו כי אין בורא כלל גדולה מזאת כי אין חלק בעולם ראוי יותר להיות נברא מלהיות בורא אם כן הכל קדמון ומהם שאמרו כי הגלגל השמימי רק הוא קדמון והוא בורא הכל ולכן עבדו לגלגל אחדים מהם טענו כי האש בעצם היא האור והיא מקור כל הפעלות העצומות והנפלאות ואותה יש לעבד וכי הנפש אף היא אש היא ויש אשר עבדו לאחרים לשמש ולירח ולכוכבים ולתמונות בעלי החיים הקשורות בצורות המזלות בגלגל ויש אשר עבדו למלכיהם או לחכמיהם אך כלם הסכימו כי לא נראו בעולם רשם או פעלה היוצאים מגדר המנהג והטבע והפילוסופים בעלי העיון הדק והמחשבה הזכה אשר הודו במציאות סבה ראשונה שאינה דומה לשאר הדברים ושאין כמוה נטו בהקשם ההגיוני לדעה כי סבה זו אינה פועלת שום פעלה בעולם וביחוד בנמצאים הפרטיים כי הפילוסופים רואים אותה מרוממה ונעלה מידיעת הפרטים אף כי מחדוש חדושים בהם כך נמשכו הדברים עד אשר נזדככה העדה ההיא ונעשתה ראויה לחול האור בה ולהעשות המופתים למענה ולהשתנות סדרי הטבע בשבילה אז נראה עין בעין כי יש לעולם הזה שופט מנהיג שומר היודע מה חשוב ומה לא חשוב ומשלם שכר על הטוב ועונש על הרע ככה נעשתה עדה זו מדריכה לכל הלבבות וכל דת שבאה אחריה אינה יכולה לסטות משרשיה עד כי כיום הזה כל בני הארץ הנושבת מודים בקדמות האלוה ובבריאת העולם וראיתם על זה בני ישראל וכל הטוב אשר גמלם האלוה וכל ענש אשר נענשו: (נה) אמר הכוזרי: אכן בזה יש ויש להתפאר ובאורך נפלא הוא וכן נאמר לעשות לו שם עולם ותעש לך שם כהיום הזה לתהלה לשם ולתפארת: (נו) אמר החבר: התבונן נא ביסוד שעליו בנה דוד את מזמורו בשבח התורה בתחלה הוא מתאר את השמש בפסוק השמים מספרים כבוד אל והוא מספר על אורה החודר בכל על זך עצמה על ישר דרכה ועל יפי מראיה אך מיד אחר זה הוא אומר תורת ה' תמימה וכו' כאלו הוא אומר אל תתפלאו על תארי השמש האלה כי התורה מאירה ובהירה יותר והיא גם מפרסמת ונעלה ומועילה יותר אך לולא בני ישראל לא היתה התורה בעולם גדלה מזאת מעלת בני ישראל אינה מכח משה להפך גדלת משה כי אם מכחם כי בראשונה חלה אהבת האלוה על המון זרע אברהם יצחק ויעקב ובחירתו במשה לא באה כי אם למען יגיע הטוב אליהם על ידו ובאמת אין אנו נקראים עם משה כי אם עם האלוה כאמור עם ה' אלה עם אלהי אברהם כי לא ביפי המליצה ולא באנחות ובבכיות המלוות הרמת גביני העינים והסתרת אישוני העינים ולא בתנועות ובדבורים שאין אתם מעשים יכר הענין האלוהי כי אם בכונות התמימות לעבד את האלוה ועל אלה מורים רק מעשים הקשים על האדם לפי טבעם ועם זאת יעשם עובד האלוה משלנו בתכלית התשוקה והחבה ככה יעלה שלש פעמים בשנה מכל מקום בו ימצא אל המקום המיחד עליה אשר טרחה רבה והוצאות רבות תלויות בה והוא מקימה בכל זאת בשמחה ובצהלה ככה יפריש מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני ויביא קרבן ראיון יותר על תנובת השדה בשמטה וביובלים יוציא הוצאות רבות לשבתות ולמועדים ולשביתה בהם יביא בכורים יפדה בכורות ויתן מתנות כהונה ויביא ראשית הגז וראשית עריסות כל אלה מלבד נדרים ונדבות ומלבד קרבנות חטאת על כל זדון וכל שגגה וקרבנות שלמים ומלבד הקרבנות אשר יקריב על כל מקרה טמאה החל בו ועל כל לדה אשר תלד אשתו ועל כל זיבות וכל צרעת ורבים כיוצא באלה כל זה נקבע במצות האלוה ואינו המצאת שכל האדם ולא מעשה התחכמות כי לא יוכל אדם לשער כל זה על סדרו ועל כל יחסיו בלי אשר יירא פן תארע בזה תקלה כאלו חלק האלוה את בני ישראל לשבטים ושער מספרם ושער תבואות ארץ ישראל צמחיה ובעלי החיים אשר בה וכן שער מספר שבט לוי וכבר במדבר צוה האלוה על השעורים האלה מדעתו כי אם ישמר יחס זה ישארו נכסי ישראל בעינם תמיד והלוים לא יחסרו דבר ושום שבט או משפחה לא יגיעו להתרוששות כי גם זאת סדר להם המחוקק כי בשנת היובל תשוב כל נחלה לבעליה שבידיהם היתה בשנה הראשונה לחלקת הארץ וכן תמצא בתורה עוד פרטים ודיוקים אשר יקשה מאד לכללם בספרים וכל המתבונן בהם יראה כי לא מסדור בשר ודם הם ישתבח המסדרם לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וסדר זה נתקים מאז בואם לארץ וכל ימי הבית הראשון והבית השני כאלף ושלש מאות שנה ואלו הלך העם בדרך הישר כי אז היה הסדר מתמיד כימי השמים על הארץ: (נז) אמר הכוזרי: האין אתם היום במבוכה מכל החובות המרובות האלה וכי אי זו אמה יכולה לשמר סדר מצוות כזה: (נח) אמר החבר: העדה אשר השכינה בתוכה צופה מעשיה וגומלתה שכר וענש לרגעים הלא תראה את הדברים אשר אמר יהושע לבני ישראל לא תוכלו לעבד את ה' כי אלהים קדשים הוא וגו' ודברים אלה נאמרו לעדה שהיתה כל כך נאמנה בשמירת המצוות עד אשר בחרם יריחו לא נמצא בה בקבוץ אשר מנה למעלה משש מאות אלף איש כי אם חוטא אחד והוא עכן ובחטאו נענשה אז כל העדה וכן אתה רואה בענש מרים אשר נגעה בצרעת ובענש נדב ואביהוא ובענש עזא ובענש אנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ואף זה היה ממופתי השכינה על עבירות קלות אחדות היה הקצף נגלה לעתים בצורת נגע בקירות הבתים ובבגדים ואם קשתה העברה נראה הנגע במדרגות חזק שונות גם בגופים והכהנים היו ממונים על החכמה הדקה הזאת להבחין מה בחלי הזה הוא עונש אלהי ויש לאסף את החולה לשבועים כמו שעשו למרים ומה מזה תלוי במזג הגוף בין נתן לרפואה בין אינו ניתן לרפואה וזאת חכמה נפלאה עד כי הזהיר עליה האלוה השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים וגו': (נט) אמר הכוזרי: היש לך בזה הוכחות מספיקות המקרבות את הדבר אל השכל: (ס) אמר החבר: כבר אמרתי לך כי אין כל יחס בין שכלנו לענין האלוהי וראוי הדבר כי לא נשתדל כלל למצא סבה לנשגבות האלה ולכל הדומה להן אולם אחר בקשת הסליחה מאת האלוה ומתוך המנעות מההכרעה אני אומר יתכן כי הצרעת והזיבות תלויות בטמאת המת כי המות הוא ההפסד הכללי לגוף והאבר המצרע דומה למת וכן הזרע הנפסד כי יש בו רוח חיים טבעי ובו ההכנה להיות לטפת ממנה דם ממנה יתהוה האדם הפסדו של זרע זה הוא אם כן נגוד לתכונת החיות ורוח החיים והנה מפאת דקותו של הפסד זה אין מרגישים בו ובדומה לו כי אם אנשים בעלי הנשמות הזכות והנפשות הנעלות השואפות להדבק באלוהות אם על ידי הנבואה או בעזרת החלומות האמתיים וציורי הדמיון המבררים גדולה מזאת יש אנשים המוצאים כבד בעצמם כל עוד לא טהרו מקרים ומן הנסיון ידוע הדבר כי אלה מקלקלים במגע ידם את הדברים העדינים כפנינים למשל וכיינות ורב בני אדם משתנים בקרבת המתים והקברים וידוע הדבר כי נפשות בני אדם מתבלבלות לזמן מה בבית שהיה בו מת ורק מי שטבעו קשה אינו משתנה בהשפעת זאת דבר דומה לזה אנחנו רואים בעניני השכל מי שמבקש זך מחשבה בחכמות המופתיות או זך נפש לתפלה ולתחנה ימצא הזק במזונות הגסים או באכילה מרבה ובשתיה יתרה וכן בהרבותו שיחה עם נשים או בשבתו במושב לצים ובבלותו עתותיו בשירת חשק והתול: (סא) אמר הכוזרי: די לי בבאורך כלפי הספק שנתעורר בנפשי מדוע זה תטמא הפרשת גוף זאת רצוני לומר הזרע אם כי כלה אויר את אשר לא יטמאו השתן והצואה על אף כעור ריחותם ומראיהם ועל אף שכיחותם לא נותרה לי כי אם השאלה בדבר צרעת הבגד והבית: (סב) אמר החבר: כבר אמרתי לך כי אלה מן הדברים שנתיחדה השכינה בהם כי הנה השכינה היתה בישראל בבחינת רוח החיים שבגוף האדם בהיותה נותנת להם חיות אלוהית ומקנה להם זיו ויפי ואור בנפשותם ובגופיהם ובלבושיהם ובמעונותיהם וכאשר רחקה מהם נבערו עצותם ונולד כעור בגופם וחלף יפים וכאשר רחקה מיחידים נראו בכל איש ואיש מהם רשמי התרחקות אורה מעליו ככה גם רשם התרחקות פתאם של רוח החיים התרחקות הבאה מחמת פחד או דאגה משנה את הגוף וכן הדבר בנשים ובקטנים אשר מפאת חלשת רוח החיים שבהם יחולו בגופיהם רשמים שחורים וירקים בעקב הפרשת לילה והם מיחסים רשמים אלה לשדים ויש אשר מדבר זה או מראית מתים והרוגים יחולו חלאים קשים בגוף האדם ובנפשו: (סג) אמר הכוזרי: רואה אני כי תורתכם כוללת כל דק ונפלא שבחכמות דבר אשר אין כמהו בכל תורה אחרת: (סד) אמר החבר: גדולה מזאת הסנהדרין חובה היתה מוטלת עליהם שלא תחסר להם כל ידיעה בחכמות האמתיות והדמיוניות והמקבלות בכללן גם כשוף וידיעת כל הלשונות היתכן כי ימצאו תמיד בקרב העם שבעים זקנים חכמים (כי במות אחד הזקנים היה אחר דומה לו בא במקומו) אם אין החכמות נפוצות וקבועות בעם ואיך לא יהיה הדבר כן אם לשם קיום המצוות עצמן יש צרך בכל החכמות האלה כי הנה החכמות הטבעיות אדם מישראל צריך להן במצוות הקשורות בעבודת אדמה לדעת את הכלאים ולהשמר משביעית ומערלה ודעת להבחין בין צמח לצמח ולהכיר את מיניהם למען יעמדו בבריתם ולא יתערב מין במין חכמה גדולה היא לדעת אם הכמון למשל הוא ממין השעורה או השפון ממין החטה או הכרבתור ממין הכרוב וכן יש לדעת את כחות שרשי הצמחים ומדת התפשטותם באדמה מה מהם ישאר לשנה הבאה ומה לא ישאר למען דעת כמה להרחיק מין ממין במקום ומה מדת זמן לתת בין נטיעה לנטיעה וכן תועלנה החכמות הטבעיות להבחין בין מין למין בבעלי החיים לתכלית דומה וגם לתכלית אחרת להכיר אי זה חי ארסי הוא ואי זה לא ארסי אחרי כן באה ידיעת הטרפות שהיא דקה מכל הידיעות אשר הזכרו אצל אריסטו על גורמי המות לבעלי החיים בהיותה מלמדת אותנו להתרחק מאכילת הבהמה העומדת למות והמעט אשר נותר אצלנו מחכמה זאת תתפעל ממנו הדעת אחרי אלה באה ידיעת המומים הפוסלים את הבהמה למזבח ולבסוף ידיעת ההפרש בין מיני הזיבות לאיש ולאשה וכמות ימי פקידות הנדות ובפרטי הדברים האלה יש חכמות אשר אין אדם יכול לעמד עליהן בדרך ההקש בלא עזר אלוהי אשר לחכמת הגלגלים ומהלכיהם העבור הוא אחת מתולדותיה וידוע הדבר כי מעלת העבור נפלאה עד מאד וכמה חזקות קביעותיה אצל אמתנו אכן אמה זו חלושת החמר היא אך אמיצת הצורה ואיך לא יהיה הדבר כן כי אם אמנם בגוים לא תתחשב בהיותה מעוטת מספר משעבדת ומפזרת בכל זאת שארית התורה האלוהית מחברת אותה חבור בו נעשים בניה כאיש אחד ומן המפלאות שבחכמות האמה הזאת הוא חשבון העבור המיסד על עקרי תקופת לבנה אשר באו אלינו בקבלה מבית דוד חשבון אשר לא נשתנה בו דבר זה אלף ומאות בשנים וכבר נשתנו קביעות הקובעים אשר ביון וקובעים אחרים והיה צרך לתקנן ולהוסיף עליהן אחת למאה שנה אולם הקביעה שלנו נשארה באמתתה הואיל והיא תלויה בנבואה ואלו נמצאה טעות בדקה אחת בלבד בעקר חשבוננו היינו מגיעים היום לידי בזיון מפאת המרחק הרב שהיה מתהוה על ידי זה בין המולד ובין הראיה ואין ספק בדבר כי גם על תקופת החמה וכוכבים אחרים היתה לאבותינו ידיעה יסודית אשר לחכמת הנגינה ציר לך אמה המחשיבה את הנגונים ומטילה את זמרתם על החשובים באנשיה הם בני לוי העוסקים בנגינה כבמלאכת הקדש בבית הקדוש במועדים המקדשים ואנשים אלה חפשים מעול הפרנסה בהיותם נהנים מן המעשרות ואין להם עסק כי אם בנגינה והאמנות הזאת החשובה מצד עצמה אצל כל בני אדם בכלל נכבדת אז ביחוד בעיני כל בני האמה אצילת היחש וזכת התכונה ובראש העוסקים בה דוד ושמואל מה דעתך אפוא האם היו יודעים את הנגינה ידיעה יסודית אם אין: (סה) אמר הכוזרי: אין ספק כי במקום הקדוש ההוא הגיעה האמנות הזאת לשלמות ולשכלול ושם עוררה את הנפשות כאשר יאמר עליה כי היא מעתיקה את הנפש ממדה אל הפכה אולם אין לדמות מדת חשיבותה היום למדרגתה אז כי פחת ערכה ואין עוסקים בה כיום כי אם משרתים וקלי דעת אכן ירד ירדה החבר על אף אצילותה כאשר ירדתם אתם חרף אצילותכם: (סו) אמר החבר: ומה דעתך על חכמת שלמה כי הוא דבר בכח אלוהי וברב שכלו ובכשר טבעו על כל החכמות ומקצוות העולם היו באים אליו לשמע חכמתו ולהעבירה אל האמות עד להדו ועד בכלל ובאמת שרשי כל החכמות וכלליהן העתקו מאתנו אל הכשדים בראשונה ואחרי כן אל פרס ומדי ואחרי כן אל יון ואחרי כן אל רומא אך מפאת רחק הזמן ורבוי המעתיקים לא הזכר בספרי החכמות כי העתקו מעברית הזכר רק כי העתקו מיונית ומרומית אולם יתרון העברית הוא גם מצד עצם הלשון וגם מצד תכן הענינים הכלולים בה: (סז) אמר הכוזרי: וכי יש לעברית מעלה על פני שאר הלשונות הלא בין אלה יש שלמות ועשירות ממנה כאשר אנו רואים זאת בעינינו: (סח) אמר החבר: קרה אותה מה שקרה את נושאיה נחלשה בהחלשם ונדלדלה בעקב התמעטם אולם מצד עצמה היא האצילה בלשונות כידוע לנו מפי המסרת ולפי ההקש ההגיוני על פי המסרת זאת היא הלשון אשר בה נגלה האלוה אל אדם ואל חוה ובה דברו השנים ביניהם ראיה לדבר השם אדם נגזר מן השם אדמה והשם אשה מן איש וחוה מן חי וקין מן קניתי ושת מן שת (וכן נח מן ינחמנו) ומלבד זה יש אתנו עדות התורה על כך וקבלת איש מפי איש עד עבר (ועבר הרי קבל מנח ונח מאדם) כי עברית היתה לשונו של עבר ועל שמו נקראה עברית כי הוא שמר עליה גם בדור הפלגה ובלבול הלשונות (ואברהם שמר עליה אחרי עבר) אמנם באור כשדים דבר אברהם ארמית כי הארמית היתה שפת הכשדים אולם העברית היתה לו לשון מיחדת במעלה לשון הקדש והארמית לשון חל אך ישמעאל בנו נשא את הארמית אל ארץ ערב וכך נעשו שלש הלשונות האלה הארמית הערבית והעברית דומות זו לזו באוצר השמות אשר להן ובנטיותיהן ובשמושיהן אשר ליתרון הלשון העברית מצד ההגיון הלא הוא מבחינת העם אשר מצאה נדרשת לו בדבור הנשגב ביחוד בהיות הנבואה נפוצה בקרב העם הזה עם זה אהב את נאומי התוכחות ואת השירות והתהלות מלכיו היו משה ויהושע ודוד ושלמה היתכן כי חסרה להם מליצה לדבר אשר בקשו להביע בכל אלה כמו שתחסר לנו היום הואיל ואבדה הלשון מפינו ראה נא איך נהגה התורה מדי הצרכה אל שמות שאינם שכיחים למשל בתאור המשכן האפוד והחשן ועוד איך מצאה את הבטוי השלם ביותר וכמה נאה סדור הספור ההוא והוא הדין בשמות האמות ובשמות מיני העופות ומיני האבנים התבונן עוד בשירי התהלה לדוד ובטענות איוב בהתוכחו עם חבריו ובתוכחות ישעיה וביעודי השכר והענש אשר בדבריו ובכל הדומה לזה: (סט) אמר הכוזרי: בזה ובכיוצא בזה תוכל להוכיח לכל היותר כי הלשון העברית שלמותה דומה לזו של לשונות אחרות אבל איה אותו יתרון אשר הזכרת להפך הלשונות האחרות עולות עליה בשירים השקולים המתאמים לנגונים בהם יזמרום: (ע) אמר החבר: כבר נתברר כי הנגונים אינם זקוקים ליפי המליצה השקולה כי בו בנגון יתכן לנגן גם את החרוז הקצר הודו ליי כי טוב גם את החרוז הארך לעשה נפלאות גדלות לבדו זה בנגונים המכונים לפעל פעלתם על הנפש אולם שירים שנועדו לקריאה בצבור אשר בהם נאה המליצה השקולה לא החשיבום העברים כי הם שאפו אל מעלה נעלה מזאת ומועילה יותר: (עא) אמר הכוזרי: ומה היא מעלה זו: (עב) אמר החבר: כי היא כונת הלשון היא להכניס מחשבה שנתעוררה בלב המדבר אל תוך לבו של השומע וכונה זו בשלמותה לא תשג כי אם במעמד פנים בפנים כי לדברים הנאמרים פנים בפנים יתרון על הדברים שבכתב וכמאמר הידוע מפי סופרים ולא מפי ספרים כי בדברים הנאמרים בפה אדם נעזר בהפסקה שהוא מפסיק בדבורו בסימו ענין ובהמשכות שהוא ממשיך לצרך חבור ענינים וכן במדת הרך והתקף אשר בדבורו וכן בתנועות ידיו וברמזים שונים להבעת פליאה או שאלה או ספור פתוי איום או בקשה שאין הדבור הפשוט יכול להביעם כל עקר ופעמים יעזר המדבר בתנועות עיניו וגבותיו וכל ראשו ושתי ידיו להביא כעס או רצון בקשה או רגש גאוה בשעור הרצוי לו והנה בשיר המועט שנשתמר בכתב מלשוננו שהיא יציר האלוה ופעלו יש דקיות ועמקות המשמשות להסברה המלאה של כונת המדבר והן באות במקום התנועות השכיחות בדבור פנים בפנים שעליהן דברנו הלא הן הטעמים בהם אנו קוראים במקרא הם מצינים את המקום בו התכון המדבר להפסיק בין ענין לענין ואת המקום בו רצה להמשיך בענין וכן מבדילים הם בין שאלה לתשובה בין נושא לנשוא בין הדברים שאמרם המדבר במהירות לדברים שאמרם במתון ובין הצווי לבקשה על כל אלה אפשר לכתב חבורים שלמים אדם השואף אל כל אלה אין ספק בדבר כי יותר על השיר השקול כי השיר השקול אינו נקרא כי אם בדרך אחת ונמצא קוראו מחבר דברים על פי רב במקום שיש להפריד ביניהם ומפסיק במקום שיש להמשיך ולא יתכן להזהר מזה כי אם במאמץ רב: (עג) אמר הכוזרי: בצדק דחו יתרון שמיעה בגלל יתרון משמעות כי המשקל נעים רק לשמע אזן ואלו מסורת הטעמים כוללת את משמעות הדברים אולם רואה אני כי אתם קהל היהודים בדורנו בוחרים בכל זאת במעלת המשקל ומחקים אתם בזה את האמות האחרת ומכניסים את העברית בעל משקליהן: (עד) אמר החבר: אין זה כי אם מרב תעיותנו ומרינו אכן לא די שעזבנו את המעלה ההיא שהזכרנו אף גורמים אנו הפסד למבנה לשוננו שנועדה לאחוד בני אדם ואנחנו עשינוה ללשון מפרידה בין בני אדם: (עה) אמר הכוזרי: וכיצד: (עו) אמר החבר: האם לא ראית מאה אנשים קוראים במקרא כאלו היו איש אחד מפסיקים קריאתם ברגע אחד וממשיכים כאחד: (עז) אמר הכוזרי: אכן התבוננתי בזה ולא ראיתי כמוהו לא בפרס ולא בערב ודבר זה לא יתכן בקריאת השירים הודעני אפוא איך הגעתם אל המעלה הזאת בלשונכם ובמה זה המשקל מקלקל אותה: (עח) אמר החבר: בלשוננו באים שני נחים בזה אחר זה אך לא שלשה נעים אם לא כיוצא מן הכלל הדבור העברי שופע אפוא ניחות ובזה קנתה לה הלשון את המעלה שהזכרתי והיא קריאת הרבים בפה אחד והחריצות בקריאה זו ועל ידי זה יקל לשמר בזכרון על הדברים הנקראים ולהכניסם בלב הקורא הקלקול הראשון הנגרם על ידי מקצב השיר הוא ענין שני הנחים והשני עזיבת ההבחנה בין נגינת מלעיל לנגינת מלרע ועל ידי כך בטל ההפרש בין אכלה לואכלה אמרו לאמרו או אמר לאמר וכן יהיה שמתי שוה לושמתי אם כי יש באלה הפרש בין עבר לעתיד והנה בדרכי הפיוט היה לנו מרחב רב כי הפיוט אינו מקלקל את הלשון והוא יודע להזהר מן הטעיות האלה אולם בשירה השקולה מצאנו מה שמצא את אבותינו בפנותם אל המנהגים הזרים שמחמת זה נאמר עליהם ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם: (עט) אמר הכוזרי: אשאלך כעת היודע אתה סבה לדבר שהיהודים מתנועעים בשעת קריאתם בספרים עבריים: (פ) אמר החבר: אומרים כי דבר זה בא לעורר את החם הטבעי אולם אשר אחזה לי אני הדבר תלוי במה שדברנו עליו כעת מתוך שרבים מהם ידעו לקרא פה אחד יכלו עשרה מהם או יותר לקרא מתוך ספר אחד אשר על כן עושים היינו את ספרינו גדולים וכל אחד מן העשרה הצרך להתכופף משעה לשעה לשם עיון בתיבה אחת ולשוב ולהזדקף כי הספר היה מטל לפניהם על הארץ וכך היתה שם תנועת התכופפות והזדקפות מתמדת זאת היתה הסבה בראשונה לימים נעשה הדבר מנהג מתוך הסתכלות בנים במעשה אבות ומתוך חקוי כי זה טבע בני אדם אולם אצל אמות אחרות כל אדם קורא בספרו ומקרב את הספר אל עיניו או מקרב עצמו אל הספר בשעור הרצוי לו מבלי אשר יצר לו חברו בזה ולכן אינו זקוק להתכופפות ולהזדקפות אחת המעלות של הלשון העברית היא מעלת הנקוד מסורת השבעה מלכים על כל הדיוק והדקות אשר בה ועל התועלות העולות בידנו מן ההבחנה בין הקמץ לפתח ובין צירי לסגול תועלתם להבעת רעיונותינו היא בעזרתם אנו מבדילים בין העבר ובין העתיד כגון שמתי ושמתי ואברכהו ואברכהו וכן אנו מבדילים בעזרתם בין פעל לתאר כגון חכם חכם ובין הא השאלה להא הידיעה כגון העלה היא למעלה מלבד זה מועילים הם על ידי קבוץ שני הנחים ליפי סדור ההרצאה בדבור ועל ידי זה יתכן כי יקראו רבים בקול אחד דברים שבכתב אף אם לא ילוו הדברים בנעימה ולטעמים מעלות נוספות דרכי ההגיה בעברית בחלקה ראשונה הם שלשה קמיצה פתיחה ושבר ובחלקה שניה(שבעה) קמיצה גדולה היא קמץ וקמיצה בינונית היא חלם וקמיצה קטנה היא שורק פתיחה גדולה היא פתח ופתיחה קטנה היא סגול שבר גדול הוא צירי ושבר קטן הוא חירק והשבא מונע עם כל אלה לפי תנאים קבועים והוא רק הוא תנועה העומדת לבדה בלא כל תוספת וכל נקדה אחרת זקוקה לתוספת נח אחריה (נראה או נסתר( )ושלש תכונות ללשון שלפיהן יחולו השנויים בנקוד ובדגשים בנחים ובנעים ובטעמים) הקמץ - בבוא אחריו נח נסתר לא יבוא אחריו דגש על פי התכונה הראשונה ואם יבוא אחריו דגש אין זה כי אם בהכרח התכונה השניה או השלישית והנח הנסתר שלו הוא או אלף או הא כמו ברא וקנה ואפשר שיבוא אחרי נח נסתר זה נח נראה כמו וקאם החלם בא אחריו נח נסתר ואו או אלף כגון לא לו ואפשר שיבוא אחרי נח זה נח נראה כמו שור ושמאל הצירי יבוא אחריו נח נסתר והנח שלו אלף או יוד כמו יוצא ויוצאי אך ההא אינה באה דרך כלל אחרי הצירי לפי התכונה הראשונה כי אם לפי השניה השורק נתון לשלש המדרגות יש שיבוא אחריו נח נסתר ויש שיבוא אחריו דגש ויש שיבוא אחריו נח נראה והנח שלו הוא הואו לבד כמו לו ללון ולקח החירק דומר לשורק כמו לי ולין ולבי הפתח והסגול לא יבוא אחריהם נח נסתר לפי התכונה הראשונה ורק התכונה השניה גורמת להם ניחה אם כדי להטעימם או לרגל הנעימה או כדי לצין מקום הפסק והתחלת פרק והנה התכונה הראשונה יתקימו תנאיה כל זמן שאתה מסתכל בכל אות לעצמה או בכל תיבה לעצמה ולא תשעה אל תקון הדבור הנוצר על ידי חבור והפסק ועל ידי חליפות המלים הארכות והמלים הקצרות וכדומה כי אז יכונו לעיניך שבעת המלכים בתכונתם זו הראשונה בלי כל שנוי והשבא כערכו בלי געיא והתכונה השניה פונה אל יפי חבור המלים וסדורן בדבור ויתכן כי לשם תקון התכונה השניה ישתנה דבר מה ממה שהיה ראוי לפי התכונה הראשונה והתכונה השלישית היא ההטעמה לפי הנגינה ויתכן כי לפי זה ישתנה דבר מה ממה שהיה ראוי לפי שתי התכונות הראשונות והנה לפי התכונה הראשונה אין זרות בבוא שלש אותיות מונעות בזו אחר זו בלא נח או דגש ביניהן זאת אומרת יתכן כי תבוא תנועה שבאית אחרי תנועה שבאית שלש פעמים ויותר כנהוג בלשון הערבית אבל לפי התכונה השניה לא יתכן הדבר ולכן מדי הזדמן שלש תנועות לפי התכונה הראשונה תתארך אחת מהן לפי התכונה השניה בשעור של נח כמו משכני לשכני רצפת כי הלשון העברית קשה לה בוא שלש תנועות בזו אחר זו אם לא בהפגש אותיות דומות כמו שררך או בא' ה' ח' ע' כמו נהרי נחלי שאם תרצה תאריך בבטוין ואם תרצה תקצר וכן התירה התכונה הראשונה בוא שתי תנועות תכופות שמהן מארכת האחת בשעור שני נחים אבל התכונה השניה מוצאת כי דבור כזה אינו יפה ולכן היא משמיטה אחד משני הנחים ומשאירה את השני כמו שמתי ושמתי וכדומה האינך רואה כי פעל וחבריו מבטאים בהפך מנקודם העין מארכת במבטא אם כי נקודה בפתח והפא קצרה אם כי נקודה בקמץ ואין העין מארכת כי אם בגלל ההטעמה לא בסבת נח נסתר ולכן נשארו אמר לי ועשה לי בתכונה הראשונה כי ההטעמה באלה היא על המלה הקטנה וכן אנו מוצאים פעל בשני קמצים אם כי מלה זו היא פעל עבר ואם נבקש סבה לדבר נמצא כי צורה זו באה רק באתנח או בסוף פסוק ולכן נאמר כי נח זה סדר לפי התכונה השניה בסבת סיום המאמר וההפסק וכן נשנה דבר זה עד שנמצא פעל בשני קמצים גם בזקף ואם נשאל לסבת הדבר נמצא כי גם זה אינו כי אם במקום סיום מאמר ובעצם ראוי היה הדבר כי יבא במלה זו אתנח או סוף פסוק לולא היו שם הכרחים אחרים אשר מנעו ציון זה וככה אנו מוצאים להפך פתחים באתנח ובסוף פסוק אשר לא כרגיל כמו במלת וילך ובכל ויאמר וכן בזקנתי ותשברנה והנה סבת הצורה ויאמר היא ההקפדה על התכן כי אין זה מן הראוי להפסיק בויאמר הואיל והוא זקוק אל מה שאחריו לשם השלמת הענין פרט למקרים מעטים כמו בסיום כאשר אמר שכבר השלם ענינו ואינו מוסב כי אם על מה שקדם ולכן הוא נקוד קמץ כראוי כי המקום מקום הפסק אשר לוילך ותשברנה היה בדין שיהיה וילך ותשברנה אך קשה היה להחליף את השבר בפתח גדול בלא הדרגה ולכן החלף בפתח ויתכן כי זקנתי אף הוא בא בדרך זאת כי מקורו זקן ולכן בהפסק החלף הצירי בפתח ככה אנו תמהים על פעל וכל הבא במשקלו מלעיל הפא שלו מארכת אם כי היא נקודה סגול אך בהסתכלנו בדבר אנו רואים כי לולא נתארכה הפא היה הכרח המבטא העברי מביא לידי הארכת העין והמלה היתה מקבלת טעם מלרע ואז היה בא נח נסתר בין העין ובין הלמד אחר הסגול וזה היה מוזר אולם בהארכת הפא אין זרות הואיל ואי אפשר לה בלא נח ומקום הנח ריק הארכה זו בהברת מלעיל באה אפוא כאלו פרעל לא במקום פרעל אמנם באתנח ובסוף פסוק ישוב השם לצורת פעל כאלו במקום פרעל ככה אנו מוצאים הכרחיות ההארכה פה כמו שראינו זאת בשמתי ושמתי וכן אנחנו תמהים במלים שער נער וחבריהן על שהפא שלהן מארכת אם כי נקודה פתח אך בהסתכלנו בכך אנו רואים כי גם אלה באו בצורת פעל והפתח אינו כי אם מכח א'ה'ח'ע' ולכן אין אלה משתנים בסמיכות כדרך שמשתנים נהר וקהל וזהב שהם על משקל דבר וכן אנו מוצאים אעשה יעשה אבנה אקנה בסגול עם נח נסתר אך בהסתכלנו בדבר שהצורה הראשונה היא אפעל יפעל נראה שעין הפעל אינה ארכה מיסודה כי אם נח נראה עם פתח הבא תמיד אחריה ולשאלה למה לא נקדה בפתח גדול ונקראנה אעשה נוכל להשיב אין פתח בא בהא נחה כי אם קמץ וקמץ ארך ועין הפעל אינה ארכה כלל אם לא שתעתק אליה תנועה או תבא אחריה אלף כמו אצא ראוי הדבר אפוא שתנקד מלת אעשה בסגול כי היא התנועה הקלה ביותר אך בשעת הצרך תקרב אל הצירי לפי התכונה השניה ואז יבוא הצירי במקום הסגול בהפסק אכן אין ההא של אעשה נראית אם לא בהפסק או בנגינה אולם קל לדגש לבוא אחריה אעשה לך אבנה לי ואז אין ההא נראית כלל מה שאין כן באצא ואבא ויבא לי שאין דגש בא אחריהם לעמת זה צירי באה לפניהם למען תראה האלף הלא תראה מה קלה היא ההא עד שהשמיטוה בכתב ובדבור ויבן ויקן ויעש ואיך תנוח בצירי ואכן אינה מקבלת כי אם את הקלה שבתנועות והיא הסגול אולם אין זה כי אם לפי התכונה הראשונה אך התכונה השניה יש אשר תעתיקנה אל הצירי וזה בשעת ההפסק וכן אנחנו תמהים על מראה ומעשה ומקנה וחבריהם כי מוצאים אנו אותם בסמיכות בצירי ושלא בסמיכות בסגול ואנו סוברים כי האמת צריכה להיות ההפך מזה אולם בחשבנו על היות הלמד בשמות האלה הא נחה הנחשבת כאלו אינה עד שהשמות נראים כאלו היו מרא מעש ומקן נמצא כי אינה ראויה כי אם לסגול ורק בבוא הכרח להראותה בנח רפה כגון במראה ומעשה ומראיהן ומעשיהן נעשה הסגול לצירי ובסמיכות הוא בא במקום הפתח אשר במראם ומעשם שם הבא בתכונה הראשונה בצירי ולא תשנהו התכונה השניה בנקוד כי אם בדבור הוא למשל השם בן בנפרד הוא בא בצירי ובנסמך בסגול ויתכן כי תאריכהו הנגינה כמו בן יאיר שהוא לפי תכונתו הראשונה בסגול ויתכן כי תקצרהו כמו בן אחר שהוא לפי תכונתו הראשונה בצירי אשר לפעל מלרע אין ספק שהוא בצירי והנה מחבר החכמה הדקה הזאת הכניס בה סודות הנעלמים מאתנו יתכן כי עמדנו על אחדים מהם אשר כון בהם להעיר על פרושי הכתוב מעין מה שאמרנו בנוגע להעולה היא ובנוגע להבדלה בין עבר לעתיד ובין נפעל עבר לבינוני נפעל אשר על כן מנקד נאסף אל עמי בקמץ וכאשר נאסף בפתח וכן נקוד וישחט וישחט ונקוד וישחט בא גם באין הפסק בדבור כי אם בהפסק בענין ופעמים רבות יש לסגול הבא אחר זרקא דין אתנח וסוף פסוק וזקף וכך תשתנה התכונה הראשונה ואלו הרחבתי את הדבור על ענין זה היה הספר הזה מתארך יותר מדי הראתי לך אפוא רק מעט מן החכמה הדקה הזאת והראיתי כי אינה שדה הפקר כי אם מיסדת היא על שיטה מקבלת: (פא) אמר הכוזרי: דברים שאמרת לי דים לעורר בי התפעלות מן הלשון הזאת ועתה אבקש ממך כי נעבר אל תאור עובד האלוה לפי דעתכם ואחרי כן אשאלך לטענותיכם על הקראים לעקרי הדעות והאמונות אשר אתכם וכן לאשר נשאר בידכם מן החכמות הקדמוניות: למאמר שלישי