(א) אמר החבר: אלהים הוא תאר לשליט או לשופט תאר זה נאמר בכלל ופרט בכלל כשמדבר על שליט העולם כלו ובפרט כשמדבר על כח מכחות הגלגל או על טבע מן הטבעים או על שופט מבני אדם שם זה בא במספר רבים לרגל השמוש ששמשו בו לרב אמות עובדות אלילים הללו היו עשות להן פסילים בהאמינן כי כל אחד מהם משכן לכחות הגלגל ולכל הדומה לאלה וכל אחד מהם נחשב אצלן אלוה ואת כלל כלם קראו בשם אלהים בהם נשבעו ואתם ראו כמושלים בהם מספר האלים היה אפוא רב כמספר הכחות המנהיגים את הגוף וכמספר הכחות המנהיגים את העולם כי הכח אינו כי אם כנוי לסבה מסבות התנועה וכל תנועה כידוע נובעת מכח מיחד השונה מן הכח הגורם לתנועה אחרת כך אין גלגל החמה וגלגל הלבנה סובבים מאותו הכח כי אם מכחות שונים בני האמות ההן לא כונו אפוא אל הכח הראשון ממנו יוצאים כל הכחות האלה אם מפני שלא הודו במציאותו וטענו כי כלל כל הכוחות האלה הוא המכנה בשם אלוה כשם שהנפש אף היא אינה כי אם כלל כל הכחות המנהיגים את הגוף או מפני שעם הודותם באלוה רחוק היה הדבר בעיניהם כי יש תועלת בעבודתו אך חשבו כי נשא הוא ומרומם מהיות לו ידיעה עלינו כל שכן מהיות לו השגחה בנו אך מה מאד נעלה הוא ממה שהם אומרים עליו כך הגיעו לא לעבודת האחד כי אם לעבודת הרבים להם קראו אלהים בכונם לכלל הכולל את כל הסבות כלן בלא שום הבדל אשר לשם אלהי האלהים הרי הוא רמז לכך שכל הכחות הפועלים זקוקים לאדון אשר יסדרם וינהיגם אמנם אל נגזר מן אילות להורות כי כל הכחות יוצאים מלפני האלוה אם כי הוא עצמו נעלה מלדמותו אליהם יפה אפוא אמרו מי כמוך באלים כיון שהשתמשו במספר רבים של אל ואין שם מדיק יותר וחשוב יותר מן השם הנכתב באותיות יוד הא ואו הא יתברך ויתרומם זה הוא שם פרטי בו רומזים לאלוה לא בתאר המקום כדרך שרומזים לכל מתאר בלתי ידוע ולא בתארים (נוספים על עצמותו) ולא בהכללה כבשם הכללי אלהים כי אם בשם המיחד לו שכן הוא נקרא ה' על דרך היחוד כאלו שאל שואל מי הוא אלהים שיש לעבדו השמש או הירח או השמים או המזלות או אחד הכוכבים או האש או הרוח או המלאכים הרוחניים או זולתם כי הלא לכל אחד מאלה פעלה משלו ושלטון משלו וכל אחד מהם סבה להתהוות דברים ולהאפסם ועל זה באה התשובה ה' כאלו אמרת פלוני וקראת לו בשם פרטי ראובן ושמעון למשל בתנאי שעל ידי השמות ראובן ושמעון תודע אמתת עצמותם: (ב) אמר הכוזרי: ואיך אקרא בשם מיחד את שאין לרמז עליו וכל ראיתי עליו מפעלותיו היא: (ג) אמר החבר: יש ויש עליו רמז בעדות הנבואה ובראית הלב כי הבאת הראיות מתעה וממנה נולדו המינות והשיטות הנפסדות כי בעלי השניות מה הביאם אל האמונה בשתי סבות קדמוניות אם לא הבאת הראיות וכן הדהריה מה הביאם אל אמונתם בקדמות הגלגל ובהיותו סבת עצמו וסבת זולתו אם לא הבאת הראיות אף עובדי האש ועובדי השמש לא הגיעו לעבודתם זו כי אם על ידי הבאת הראיות אולם דרכי הבאת הראיות שונות זו מזו מהן שבאו בדיוק רב ומהן שקצרו בזה והמדויקת ביותר היא דרך הפילוסופים ואתם הביאה דרך זו לידי אמונה באלוה אשר אינו לא מרע ולא מיטיב לנו ולא יודע דבר על תפלותינו ועל קרבנותינו על עבודתנו או על מרינו וכן לידי אמונה שהעולם קדמון כקדמות האלוה ולכן אין אצל הפילוסופים שם פרטי לאלוה שם בו ירמזו לו לבדו רק איש ששמע את דבר האלוה ומצותו ואזהרתו והודעתו כי הוא גומל טוב לעובדיו ועונש על המרי יקראהו בשם פרטי ככנוי מיחד למי שדבר אליו וברר לו כי הוא שברא את העולם אחר ההעדר הראשון בין האנשים מסוג זה היה אדם שלא היה מכיר את האלוה לולא דבר האלוה עמו ויעד לו גמול וענש ובחר לו את חוה שיצרה מאחת מצלעותיו כך נתברר לו לאדם כי האלוה הוא בורא העולם ואליו פנה אדם בדבור ואותו תאר בתארים ולו קרא בשם יהוה לולא כל זה היה אדם מתארו רק בשם אלהים כי לא היה מתברר לו אם אלוה אחד או רבים אם יש לו ידיעה בפרטים אם לא אחרי אדם באו קין והבל אשר ידעו את האלוה בראשונה מתוך מה שמסר להם אביהם ואחרי כן גם מתוך התגלות בה נגלה גם להם אחריהם בא נח ואחריו אברהם ויצחק ויעקב ועוד עד משה והנביאים שאחריו וכל אלה קראוהו ה' כי כלם זכו להתגלות אשר לבני העם שהאמינו בקבלה שקבלו מאלה הם קראוהו ה' על היות מצותו והנהגתו נתונות לבני אדם ועל היות אנשי הסגלה שבתוכם דבקים לבו כל כך עד שראוהו באמצעות דבר שקראו לו כבוד ושכינה ומלכות ואש וענן וצלם ותמונה ומראה הקשת וכדומה כל אלה היו להם לראיה כי ממנו ית' בא הדבור ליחידים ההם ולזה קראו כבוד ה' ופעמים ה' ויש שהיו קוראים את הארון בשם ה' כבמאמר קומה ה' שאמרו בנסע הארון ובמאמר שובה ה' שאמרו בנוחו ובמאמר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר שגם בו הכונה לארון ה' ויש שהיו קוראים ליחס שבין בני ישראל ובין האלוה ולקשר אשר ביניהם ה' שעל דרך זו נאמר הלוא משנאיך ה' אשנא ואיבי ה' והכונה לאויבי עם ה' או ברית ה' או תורת ה' כי אין כל יחס שיכות בינו לבין אמה אחרת כי אין אורו שופע כי אם על אנשי עם הסגלה רק הם מקבלים עליו כשם שהוא מקבל עליהם ועל זה נקרא הוא אלהי ישראל והם נקראים עם ה' ועם אלהי אברהם (וכן קדוש ישראל) השם קדוש הוא כנוי הרומז על היות האלוה נשא ומרומם מהדבק בו תאר מתארי הנבראים ואם אמנם נקרא האלוה בתארים אין זה כי אם על דרך ההשאלה ולכן שמע ישעיה את המלאכים קוראים בלא הרף קדוש קדוש קדוש זאת אומרת האלוה נעלה ומרומם ומקדש ומטהר משידבק בו שמץ מטמאות האמה אשר שכן כבודו בקרבה ולכן ראהו ישעיה על כסא רם ונשא בשם קדוש קוראים אפוא את הרוחני אשר לא ילבש גשמיות ואשר לא יחול בו דבר מן הדברים החלים בבעלי הגשמיות ומאמר קדוש ישראל אינו אלא כנוי המורה על שהענין האלוהי דבק ביעקב הוא ישראל ואחריו בהמון זרעו דבקות הדרכה והנהגה לא דבקות תלות ומגע אולם לא כל הרוצה לאמר אלהי קדשי מתר לו לומר כן אם לא דרך השאלה ומתוך אמונה במסרת אך על דרך האמת לא יאמר זאת כי אם נביא או חסיד אשר דבק בו הענין האלוהי ועל כן אמרו לנביא חל נא את פני ה' אלהיך ורק אמה זו היה רצון האלוה כי יהיה יחסה אל האמות כיחס המלאכים אל בני אדם כמה שנאמר קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם ואף אם נודה כי גם עמים אחרים הלכו אחריו ועבדו אותו על פי השמועה או בקבלה איפה ראינו כי קבל הוא אותם ודבק בהם והיה מרצה מעבודתם ורוגז על מרים אנו רואים אותם נעזבים בידי הטבע והמקרה ורק על פיהם יגיעו אם להצלחה או לכשלון לא בדרך השגחה אלהית הברורה לכל וכך יחדנו רק אנחנו באותו מאמר ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כך נגלה רק בתוכנו השם המיחד כי זולתנו אין עם יודע את האלוה באמתת הידיעה האפשרית בו שם זה הוא שם פרטי אשר לא יקבל ה"א הידיעה לא כשם אלהים שאנו מוסיפים עליו סימן הידיעה ואומרים האלהים שם זה הוא מכלל המעלות אשר יחדנו בהן וסוד השם הזה נעלם אולם מעלת האותיות המיחדות לו היא היותן מן האותיות המדברות א'ה'ו'י' שהן הסבה להשמע כל האותיות בדבור כי אין לבטא כל אות מן האותיות אם אין עמה כח הבטוי המיחד לאלה רצוני לומר הפתח לאלף ולהא והקמיצה לואו והשבר ליוד אותיות אלה הן אפוא כנשמות ושאר האותיות כגופות ושם יה דומה הוא לשם זה אשר לשם אהיה יתכן כי הוא בא משם ה' ויתכן כי הוא נגזר מן היה והמכון בו הוא למנע את המחשבה מלחשב על מהות העצם שידיעתה מן הנמנעות ומפני זה כששאל משה את האלוה לשמו באמרו ואמרו לי מה שמו השיבו מה צרך יש להם לדרש במה שאי אפשר להם להשיגו בדומה למה שאמר המלאך למה זה תשאל לשמי והוא פלאי אמר להם רק אהיה ופרושו אשר אהיה זאת אומרת אני הוא הנמצא ואני הוא שאמצא לכם בכל עת אשר תדרשוני אשר על כן אל יבקשו ראיה חזקה מזו שאני נמצא עמהם ולפי זה גם יקראוני בשם ולכן אמר להם אהיה שלחני אליכם וכבר לפני זה נתן האלוה למשה מופת אמת דומה לזה באמרו כי אהיה עמך וזה לך האות האות כי אני שולחך הוא כי אהיה עמך בכל מקום וסמך לזה מאמר הדומה לזה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זאת אומרת אלהי אבותיכם המפרסמים בזה שהענין האלוהי היה נמצא אתם תמיד אשר לשם אדני הכתוב באותיות אלף דלת נון יוד נראה הדבר כאלו פונים בו אל עצם מסים אם כי על צד האמת נעלה הוא האלוה משיוכלו לפנות אליו כי הפניה תתכן רק בכוון מיחד אפשר אפוא לפנות בשם זה רק אל דברים הנפעלים מאת האלוה ומשמשים לפניו בלא אמצעי כך למשל רומזים אל השכל כשאומרים כי הוא בלב או במח ולפי זה מדברים על השכל הזה או על השכל ההוא אם כי על צד האמת אין לרמז כי אם אל דבר המגבל במקום ואם כי כל האברים משמשים לפני השכל אין שמושם בא כי אם באמצעות הלב והמח שהם כליו הראשוניים ולכן ירמז אל שני אלה כשאומרים השכל בהם הוא וכן ירמז בדברנו על האלוה אל השמים בהיותם כלי המשמש לרצון האלוה ית' לבדו בלי סבות אחרות מתוכות ביניהם אך אין רומזים בדבור על האלוה אל אחד ממרכבי היסודות שהם כלים המשמשים באמצעות סבות אחרות המשתלשלות אל האלוה ית' אשר הוא סבת הסבות ולכן נאמר הישבי בשמים כי האלהים בשמים ויש שיאמר שמים דרך העברה יראת שמים וירא שמים בסתר ומן השמים ירחמו בדומה לזה היו פונים אל עמוד האש ועמוד הענן ומשתחוים נכחם ואומרים כי שם האלהים הואיל ואותם העמודים מנהגים היו בלא סבה מתוכת בינם ובין רצון האלוה שלא כשאר העננים והאשים הנולדים דרך מקרה באויר מתוך סבות שונות וכן רמזו אל אש אוכלת בראש ההר אשר ראוה אנשי העם ואל הצורה הרוחנית אשר ראוה אנשי הסגלה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ולזו קראו אלהי ישראל וכן רמזו אל ארון הברית ואמרו עליו אדון כל הארץ בגלל הראות הנפלאות בהמצא הארון אתם והעדרם בהיותו רחוק מהם כשם שאנו אומרים על העין כי היא רואה אם כי הדבר בו אנו רואים אינו העין כי אם הנפש בדרך זו רומזים גם אל הנביאים ואל החכמים החסידים על היותם ככלים הראשוניים לרצון האלוה המנהגים ברצונו לבד ואינם עוברים על דבר ממצותיו והמופתים נעשים על ידם ומעין הרמז הזה הוא מה שאמרו חכמינו את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים אדם בדרגה זו ראוי להקרא בשם איש אלהים תאר המרכב מאנושיות ואלוהיות כאלו אמרת האיש האלוהי והנה בדבור בו פונים אל העצם האלוהי אומרים אדני באלף דלת נון יוד כאלו אתה אומר אדוני וכן רומזים דרך העברה על האלוה כעל מגבל במקום במאמרים מעין ישב הכרבים וישב ציון ושכן ירושלים ורבוי התארים אם כי העצם האלוהי אחד הוא נובע מרבוי מקבלי פעלת האלוה כשם שקרני השמש שונות הן אם כי השמש אחת היא אמנם משל זה אינו דומה בכל לנמשל והיה דומה לו רק אלו היתה השמש בלתי משגת בחושים ורק קרניה היו נראות ואי אפשר היה להשיג את סבתן כי אם על דרך המופת ההגיוני ואל כגון זה תפל הרמיזה בשם אדני באלף דלת נון יוד אל הענין האלוהי הנוכח פונה הנביא בקריאה אדוני ואדני האדנים נרדף לשם זה ואי אפשר לבלי הרחיב בזה את הדבור במקצת כי הענין מפרך מאד איך יתכן לרמז אל מקומו של מי שאין לו מקום ועם זאת יאמן כי הנרמז הוא הסבה הראשונה לתשובה על זה נקדים הקדמה ונאמר החושים משיגים בכל מוחש רק את מקריו לא את מהותו מן המלך למשל אין הם משיגים כי אם את מראהו תבניתו ומדת גופו אולם כל אלה אינם מהות המלך אשר אתה מאמין כי עליך לכבדו ועוד פעמים אתה רואה אותו במלחמה בלבוש אחד ואחרי כן תראהו בעיר בלבוש אחר ותראהו בהיכלו בלבוש שלישי הרי שמה שאתה אמר עליו כי מלך הוא לפי משפט השכל אתה אומר זאת לא לפי משפט החושים ויתכן כי ראית אותו בהיותו נער ואחרי כן בהיותו בחור ואחר זה תשחרת ולבסוף זקן או כי ראית אותו בראשונה בריא ואחרי כן חולה ובמשך הזמן נשתנו מראהו ומנהגו מזגו ומדותיו ובכל זאת אתה מחליט כי הוא הוא אכן אל החלטתך זו לא באת כי אם מתוך ששמעת אותו מדבר אליך מצוך ומזהירך אולם פעלותיו אלה אינן כי אם מצד שכלו מצד הנפש המדברת אשר לו וכבר הוכח לו כי חלק זה בו הוא עצם שאינו תופס מקום ואם כן אין אפשרות לרמז אליו אך אתה רמזת אליו והחלטת כי הוא המלך ורק לאחר שמת אם כי ראית בו מה שהיית רואה בו קדם לכן החלטת כי הוא אינו המלך כי אם גוף שכל הרוצה בא ומניעו גוף המתפעל מכל ההפעליות והמקרים ואף מרצון אחרים ואינו כי אם כעננים שנזדמנו יחד בחלל האויר אשר רוח אחת תשאם ורוח אחרת תביאם אחת תקבצם ואחרת תפזרם והלא לפני זה לא נתפעל גוף זה כי אם מרצון נפשו נפש המלך והיה כעמוד הענן האלוהי שאין כל הרוחות שבעולם מזיזות אותו משל אחר הוא משל השמש אנו רואים אותה כעגול שטוח בגדל המגן ובתבניתו ולפי תארה מאירה חמה נחה אולם השכל מחליט כי היא כדור הגדול מכדור הארץ כקס"ו פעמים וכי איננה חמה ואף לא נחה כי אם מתנועעת שתי תנועות בכוונים מנגדים אחת מזרחית ואחת מערבית בתנאים אשר יארך הדבור בתאורם הרי שלא נתן לחושים כח להכרת מהות הדברים יש להם רק הכח להכרת המקרים החלים בדברים וממקרים אלו יביא השכל ראיות על מהות הדברים ועל סבתם אך לעמד על מהות הדברים ועל ענינם יוכל רק השכל הבריא אמנם כל מי שיש לו שכל בפעל כמלאכים ישיג את הענינים ואת המהיות בעצמותם בלא זקה למקרים מתוכים אבל שכלנו אנו שבתחלה אינוכי אם בכח בהיותו נתון בתוך חמר אינו יכול להכיר את הדברים כי אם בחסד מיחד שעשה בנו האלוה ית' בחכמתו בשימו בחושים סגלות וכחות לתפס את מקרי המוחשים המופיעים תמיד באותה הדמות לכל המין האנושי כי אין הבדל בין ראיתי לראיתך שהשטח ההוא המעגל המאיר המחמם הוא השמש ואם כי השכל דוחה תארים אלו אין בכך הפסד לידיעתנו הנכונה להפך עדות זו תועיל לנו בבואנו לדון על הדברים שאנו רוצים להכיר כך אדם משכיל ופקוח עינים המחפש את הגמל שאבד לו ימצא תועלת במה שאומר לו חלש הראות הפוזל אני רואה שתי כרכיות במקום פלוני כי מדברים אלה מבין הפקח כי הלז ראה אמנם את הגמל אך חלשת ראיתו צירה לו גמל זה ככרכיה ופזילתו צירה לו את האחד כשנים נמצא הפקח מוצא תועלת בעדותו של חלוש הראיה ודן לכף זכות את המעיד ומיחס את רע תאורו של זה לרע ראיתו ביחס כזה אל השכל נמצאים החושים ואף הכח המדמה וכשם שקבע הבורא ית' בדקות רבה את היחס הזה בין החוש החיצוני ובין המוחש הגשמי כך קבע בדקות רבה יחס בין החוש הפנימי ובין הענין הבלתי גשמי שכן נתן לבחירי ברואיו עין פנימית הרואה את כל הדברים כמו שהם בהויתם הבלתי משתנית ואלו השכל מביא מן הדברים הבודדים ראיות על מהותם ועקרם מי שנחן מבריאתו בעין כזאת הוא הפקח באמת והוא רואה את שאר האנשים כעורים שעליו להנחותם ולהדריכם ויתכן כי העין ההיא היא הכח המדמה כל זמן שכח זה משמש את הכח השכלי עין זו היא הרואה צורות עצומות ונוראות המורות על אמתות שאין בהן ספק והגדולה שבראיות על אמתותן היא הסכמת כל הקהל ההוא רצוני לומר קהל כל הנביאים על אותן צורות כי איש איש מהם מעיד לחברו על דברים שראו כדרך שאנו עושים זאת בנוגע לדברים מוחשים שהרי כלנו מעידים על מתיקות הדבש ועל מרירות הלענה עד כי בראותנו אדם חולק עלינו אנו אומרים עליו כי הוא יוצא מגדר הענין הטבעי הנביאים הסתכלו אפוא בעולם האלוהי בלא ספק בעין הפנימית וראו צורות המתאימות לטבעם הם ולמה שרגילים היו לראות ועל כן בבואם לתאר מה שראו השתמשו בתארים גשמיים תארים אלה נכונים הם ביחס אל מה שהסברה והדמיון והחושים מבקשים להכיר ואינם נכוניםביחס למהות שאותה מבקש השכל להכיר כמשל שהמשלנו בדבר המלך כי מי שאמר על המלך הוא הארך הלבן לובש המשי אשר הנזר על ראשו וכדומה לא יאמר שקר ואף מי שאמר לא כן כי אם הוא המשכיל המבחין המצוה ואוסר במדינה פלונית בזמן פלוני על אמה פלונית לא יאמר שקר כך גם הנביא בראותו בעין הפנימית את השלמה בצורות בדמות מלך או שופט יושב על כסא דין מצוה ואוסר מקים שרים ומסירם יודע הוא כי צורה כזאת מתאימה למלך שהכל נשמעים לו וכשהוא רואה דמות נושא כלי מלחמה או כלי כתיבה או דמות אדם העומד לעשות מלאכה יודע הוא כי צורה זו מתאימה לעובד המלך הסר אל משמעתו ואל יקשה בעיניך מה שאנו מדמים בדבורנו את הבורא לאדם אמנם לפי משפט השכל יש לדמותו ראשית כל לאור כי האור הוא החשוב והעדין בדברים המוחשים והמקיף יותר מכלם את כל חלקי העולם ומשמשם יותר אולם בחשבנו על תארים שאי אפשר לא ליחסם לאלוה אם על דרך ההעברה או על דרך האמת והם חי יודע יכול רוצה מנהיג מסדר נותן לכל דבר חקו שופט צדק לא ימצא בכל תחום הכרתנו דמיון יותר קרוב אליו מן הנפש המדברת כי היא האדם השלם וזה מצד היותו אדם לא מצד היותו גוף (בדבר זה הלא שתף הוא אף לצמחים) ולא מצד היותו בעל חיים (כי בדבר זה הלא שתף הוא לבהמות) הפלוסופים כידוע היו מדמים את העולם לאדם גדול ואת האדם לעולם קטן ואם כן הוא הדבר והאלוה הלא רוח העולם ונפשו ושכלו וחייו שעל כן הוא נקרא חי עולמים מצדק הוא הדמוי גם מצד השכל אך ביחוד מצד הנבואה ראית הנבואה ברורה משל ההקש ההגיוני היא אשר השיגה את העליונים עין בעין וראתה את צבא השמים את הרוחניים הקרובים אל האלוה ואת האחרים בצורת אדם הם אשר נרמז אליהם במאמר האלוה ית' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו זאת אומרת אני הוא שהדרגתי את היצירה והעליתיה לפי סדר חכמה מן היסודות אל המחצבים ומאלה אל הצמחים ומאלה אל בעלי החיים אשר במים ואשר באויר ומאלה אל בעלי החיים אשר בארץ בעלי החושים הדקים וההכרות הנפלאות ועתה אין אחר המדרגה ההיא כי אם מדרגה המתקרבת אל הסוג האלוהי המלאכי כך ברא האלוה את האדם בצורת מלאכיו ומשרתיו הקרובים אליו לפי מדרגתם לא קרבת מקום כי נעלה הוא מכל מקום אחרי שני הדמויים האלה אי אפשר שתהיה צורת האלוה אצל הדמיון כי אם בדמות החשוב בבני אדם האיש אשר מאתו יוצא הסדר והמשטר לשאר בני אדם לפי מדרגותם כשם שיוצא מאת האלוה ית' סדר העולם ומשטרו והנה הנביא רואה את האלוה מקים שרים ומעבירם ודן את המלכים עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב ויש אשר יראהו כועס ואומר לסלק שכינתו מתוך בני אדם ישב על כסא רם ונשא שרפים עמדים ממעל לו עצם העזיבה נראית לנביא כנסיעת המרכבה כאשר ראה זאת יחזקאל והכל בדמיון ומחוץ למקום המיחד לנבואה שגבולותיו הם מים סוף עד ים פלשתים ונכללו בהם גם מקומות כמדבר סיני ופארן ושעיר ומצרים כי למקום המיחד יש מעלה זו מדי הזדמן לשם אדם הראוי לנבואה לפי כל התנאים שהזכרו בתורה תתגלינה אליו הצורות ההן ותראינה לו עין בעין במראה ולא בחידות כמו שראה משה את המשכן לפני הבנותו ואת סדר העבודה ואת ארץ כנען לחלקיה ואת מראה ויעבר יי על פניו וכמו שראה אליהו את המראה שלו אף הוא במקום ההוא והנה הדברים האלה אשר לא ישגו בדרך ההקש ההגיוני כפרו בהם הפילוסופים היונים כי הקש זה מכחיש כל מה שלא נגלה לו כמסקנה מפעלתו הנביאים לעמת זאת אשרו את הדברים כי לא יכלו להכחיש מה שראו בעין הרוחנית שנחנו בה והנביאים הלא היו חבורות שלמות ופעלו בדורות שונים ולא יתכן כי עשו קנונית הסכמה ביניהם ולכן גם הודו להם החכמים בני דורם אשר ראום בשעת נבואתם ואלו ראו הפילוסופים היונים את הנביאים בשעת נבואתם ואת המופתים אשר עשו היו מודים בהם והיו מחפשים דרכים הקשיות לבאר בהן כיצד יגיע אדם למדרגה זו אחדים מן הפילוסופים אמנם עשו כזאת ביחוד המתפלספים מבין אנשי הדתות האחרות (מלבד מראות אלו רואה הנביא גם מלאכים גם כבוד) השם מלאכות ה' הוא כנוי לשליחות הנביא מאת האלוה והשם מלאך כנוי אם ליציר הנברא לשעתו מן הדקים שבגופי היסודות או לאחד המלאכים הנצחיים שהם אולי אותם הרוחניים שהפילוסופים מדברים עליהם דעה שאין אנו חיבים לא לדחותה ולא לקבלה אשר למלאכים שראום ישעיה ויחזקאל ודניאל אין להכריע אם מן הנבראים הם או מן הצורות הרוחניות הקימות וכבוד ה' הוא לפי דעה אחת גוף דק העושה רצון האלוה גוף הלובש כל צורה אשר ירצה האלוה להראותה לנביא אמנם לפי דעה שניה כבוד ה' הוא כלל המלאכים והכלים הרוחניים כסא ומרכבה ורקיע ואופנים וגלגלים וזולתם מבין העצמים הקימים ועמדים כל אלה יקראו כבוד כשם שמשמשי המלך יקראו כבודה ויתכן כי זאת היתה בקשת משה באמרו הראני נא את כבדך והאלוה הסכים לו בתנאי כי יזהר מראות את הפנים דבר שאינו לפי כחו של בשר ודם כמה שנאמר וראית את אחרי והנה יש בכבוד ההוא מה שהראיה הנבואית לבדה יכולה לעמד בו וכן יש בו דברים שאפלו ראיתנו אנו תוכל לעמד בהם כגון הענן ואש אכלת דברים שנתן לנו לראותם אך אחרי אלה נעשים הדברים דקים ביותר עד למדרגה בה גם הנביא לא ישיגם ואם יתאמץ להשיגם תפגם מזיגתו הלא כן הדבר גם בנוגע לכח הראיה הפשוטה כי מי שראיתו חלשה לא יראה כי אם באור המועט מעין זה שבין הערבים כאשר יראה העטלף ומי שעיניו תרוטות וראיתו מועטת עוד יותר אינו רואה כי אם מעין צל רק מי שראיתו חזקה יראה את אור השמש אולם עצם השמש בטהרתה לא תוכל עין להתבונן בה ואם תתאמץ תתעור אלה הם אפוא כבוד ה' או מלכות ה' וכן שכינת ה' לפי ההוראה השכיחה של השמות האלה בתורה אך פעמים השאלו לחקי הטבע ובדרך זו נאמר מלא כל הארץ כבודו ומלכותו בכל משלה אולם על צד האמת אין הכבוד והמלכות נגלים כי אם לחשובים ולבחירים ולנביאים ועל ידם יתאמת הדבר בעתיד גם לכופרים כי לאלוה המלוכה והשלטון בארץ וכי הוא יודע פרטי מעללי כל היצורים ואז יאמר באמת מלך ה' ונראה כבוד ה' וימלך ה' לעולם אלהיך ציון אמר לציון מלך אלהיך מורא האלוה בנפשות כמה שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם וגו': (ד) אמר הכוזרי: והלא בהכנס בלב אדם דבר רבונות האלוה ואחדותו ויכלתו וחכמתו והידיעה כי הכל ממנו והכל צריך אליו והוא אינו צריך לכל דבר תולד היראה מפניו והאהבה אליו ומה צרך יש בהגשמה זו: (ה) אמר החבר: זאת היא טענת המתפלספים אולם מה שאנו רואים מן הנסיון הוא כי הנפש האנושית מפחדת יותר בנוכחותם של מוחשים מפחידים מאשר תפחד כשמספרים לה עליהם כשם שהיא חושקת בדמות היפה הנוכחת הנראית יותר משתחשק בה אם יספרו לה עליה ואל תאמן למתחכם הסובר כי מחשבתו סדורה כל כך יפה עד שהוא יכול להגיע אל כל המושגים החשובים בחכמה האלוהית בעזרת שכלו בלבד בלי אשר ישען על מוחש או על סמל הנתפס בראיה למשל על ידי מלה מדברת או כתובה או על ידי כל צורה נראית ממש או מדמה הלא תראה כי גם על תכן תפלתך אינך יכול לעמד במחשבה בלבד בלא קריאה וכי גם לספר עד מאה למשל אינך יכול במחשבה לבד בלא דבור ביחוד אם צריך אתה להגיע אל מספר המאה בעזרת חבור מספרים שונים אף על משגי המערכה השכלית לא יכלנו לשמר כלל בלי עזרת החוש המשתמש לשם כך במשלים ובדמויים בדרך כזאת מתאמתים לנביא משגיו הוא על גדלת האלוה ויכלתו אהבתו וידיעתו חיותו ונצחיותו ממשלתו והיותו בלתי תלוי בשום דבר (עם היות כל דבר נצרך אליו) ואחדותו וקדושתו כל זה מתברר לנביא פתאם ברגע שהוא רואה את הצורה שנבראה למענו בכל עצמה וזהרה ואת כל האותות והכלים המורים על היכלת היד הנטויה והחרב השלופה והאש והרוח והברקים והרעמים הנשמעים לדבר האלוה ושומע הוא את הדבור היוצא מביניהם הכולל אזהרות והודעת מה שהיה ומה שיהיה וכן יראה אנשים ומלאכים עומדים לפני האלוה בהכנעה מדעתם כי כל אשר להם ממנו בא להם וכי הוא המספק להם הכל ברוח ולא יחסרם כל טוב והוא מגביה השפל ומשפיל הגבוה והוא נותן יד לשבים בתשובה בקראו אליהם מי יודע ישוב והוא כועס וקוצף על הרשעים והוא מקים ומוריד ולפניו אלף אלפין ישמשונה וגו' את כל זה ואת כל הדומה לזה יראה הנביא ברגע אחד ואז עולות בנפשו היראה והאהבה ומאז שוכנות הן בקרבה לכל ימי חייו והוא מתהלך כל ימיו מתגעגע משתוקק ומבקש כי יראה אליו המראה שנית ושלישית והנה מה שנראה המראה אל שלמה פעמים נחשב בעיניו לחסד גדול כמה שנאמר אלהי ישראל הנראה אליו פעמים כלום יגיע הפילוסוף במחשבתו אל כגון זה: (ו) אמר הכוזרי: דבר זה לא יתכן כי המחשבה אינה כי אם כעין דבור ולא יתכן לספר על שני ענינים בדבור אחד ואפלו היה דבר זה אפשרי לא יתכן כי השומע אותם ישיג שניהם יחד כי גם כל הפרטים אשר אני רואה מן הנעשה בשעה קלה בעיר וגרים בה לא יכילם ספר גדול ויש אשר רגע תעלה בלבי אהבה אל העיר הזאת או שנאה אליה ואלו קראו זאת לפי בספר לא היו רגשות כאלה עולים בלבי כי המחשבה מתבלבלת ממה שמתחדש עליה בסברה ובהזיה ואף מן הדברים המופיעים לעיני החושב עד שאין דבר מתברר לה בשלמותו: (ז) אמר החבר: אכן איננו כי אם כתרוטי העינים אשר לא יוכלו לעמד בפני מראה האור ההוא עלינו לצאת אפוא בעקבות פקוחי העינים אשר כח בהם לראותו שהם ההולכים לפנינו וכשם שהפקח אי אפשר לו לראות את השמש ולהראותה לאחרים וללמדם להסתכל בה כי אם בשעות מיחדות ביום שעות הזריחה והשקיעה ובמקומות רמים עליהם השמש זורחת כך גם הרואה באור האלוהי יש לו זמנים ומקומות מיחדים אשר רק בהם יראה את האור ההוא הזמנים ההם הם עתות התפלה וביחוד בימי התשובה והמקומות הלא הם המקומות שיחדו לנבואה: (ח) אמר הכוזרי: רואה אני אותך מודה לדעת האצטגנינים בדבר שלטון שעות וימים ומקומות ידועים: (ט) אמר החבר: האם אנו כופרים בכך כי יש לעולם העליון השפעה על הדברים הארציים אדרבה מודים אנחנו כי הצד החמרי של ההתהוות והכליה בא מכח הגלגל ואלו הצורות באות מאת מכונן מנהיגן אשר שם אותן כלים לקיום כל הדברים המתהוים שהוא רוצה לקימם בלי אשר נדע את פרטי הדברים אמנם האצטגנין טוען כי הוא יודע את הפרטים אבל אנחנו מכחישים אותו בזה ומעידים כי דבר זה לא ישיגהו בשר ודם רק אם אנו מוצאים דבר מחכמת האצטגנינות סומך על חכמה אלוהית חכמת התורה אנו מקבלים אותו כך תנוח דעתנו מדברי חכמת האצטגנינים שמצאנום אצל החכמים ז"ל בהניחנו כי דברים אלה נובעים מכח אלוהי ונמצא שהם אמת אך כל דברי האצטגנינות האחרים אינם כי אם סברה והטלת גורלות בשמים שיש בה מן האמת לא יותר מבהטלת גורלות בארץ רק מי שרואה את האורות שהזכרנו הוא הנביא האמתי והמקום אשר בו יראו האורות הוא רק הוא המקום שאליו יש לכון באמת כי הוא מקום האלוהי והתורה הבאה משם היא תורת אמת: (י) אמר הכוזרי: אכן גם הדתות שבאו אחריכם אם הן מודות באמת ואינן מכחישות אותה מיחסות יתרון למקום ההוא ואומרות כי הוא מקום העלות הנביאים ושער השמים ומקום המשפט החרוץ אשר אליו תתקבצנה נפשות המתים ביום הדין וכן מודות הדתות האלה כי הנבואה לא הופיעה כי אם בבני ישראל וכן הן מעריצות את אבות ישראל ומודות במעשה בראשית בספור על המבול וברב מה שכתוב בתורה והמחזיקים בדתות אלה אף עולים לרגל אל המקום הנכבד ההוא: (יא) אמר החבר: הייתי מדמם לאותם הגרים שקבלו עליהם את שרשי המצוות ולא את ענפיהן לולא היו מעשיהם סותרים את דבריהם כי הנה מכבדים הם את מקום הנבואה בדבור פה ובכל זאת פונים הם בתפלתם אל מקומות אשר היו לפנים מיחדים לאלילים אך במקרה נמצאו בתחום בו גרים רב בני המונם מקומות אשר לא נראה בהם אות אלוהי מלבד זה השאירו את כל מנהגי עבודת האלים הקדומה ימי החגים והקרבנות ולא בערו כי אם את הפסילים שנמצאו שם אותם מחו אך לא את מנהגיהם וכמעט אצדק אם אמר כי מה שאמר האלוה ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן ואף חזר על כך אינו כי אם רמז אל אשר יכבדו את העץ ואל אשר יכבדו את האבן ואנחנו ברב הימים משלימים אתם בעוונותינו אמת נכון הדבר כי מאמינים הם ביחידות האלוה אך אין אמונתם כי אם כאמונת אנשי אבימלך ואנשי ננוה וכאמונת האנשים המתפלספים בדבר דרכי האלוה מיסדי שתי הדתות האלה אמרו כי הם השיגו את האורות האלוהיים במקום מוצאם זאת אומרת בארץ ישראל וכי משם העלו השמימה ושם צוו להדריך בדרך האמת את כל אנשי הארץ הנושבת ואכן בראשונה היתה הארץ ההיא המקום היחיד אשר אליו כונו מאמיני הדתות האלה בתפלותם אך דבר זה לא ארך כי אם זמן מועט ועד מהרה התחילו מכונים בתפלותם אל המקום בו נמצא רב המונם למה הדבר דומה לאדם הרוצה להוליך את כל אנשי העולם אל מקום השמש כי כלם חלשי ראות ואינם יכולים לראות את השמש ואינם יודעים את דרך מהלכה אך תחת זאת הוא מוליך אותם אל הקטב הדרומי או אל קטב הצפון ואומר להם הנה השמש הקבילו פניה ותראוה אולם הם כמובן אינם רואים אותה לא כן משה ע"ה המנהיג הראשון הוא הביא את כל העם אל מעמד הר סיני למען יראו בעיניהם איש כפי יכלתו את האור אשר ראה הוא אחרי כן קרא לשבעים זקנים והם אמנם ראוהו כמו שאמר הכתוב ויראו את אלהי ישראל לימים אסף עוד שבעים זקנים ונאצל עליהם מאור הנבואה עד הגיעם למדרגתו כמו שאמר הכתוב ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים וכל אלה העידו איש בפני רעהו על שראו ועל ששמעו וכך הרחק מלב האמה החשד הרע שמא אין זאת כי אם טענת יחידים המתפארים כי נגלתה אליהם נבואה כי לא תתכן כל קנוניה בפני המונים ביחוד שברבות הימים רבו הנביאים עד שבימי אלישע ראו חבלי נביאים עמו בהעלות אליהו ע"ה השמימה כמו שאמר הכתוב הידעת כי היום ה' לוקח את אדניך מעל ראשך וכל הנביאים עדים למשה ע"ה וקוראים את העם לשמר את תורת משה: (יב) אמר הכוזרי: אבל האין בעלי הדתות האלה קרובים אליכם מן הפילוסופים: (יג) אמר החבר: אמנם כן רב המרחק בין בעל הדת ובין המתפלסף כי בעל הדת מבקש את האלוה לשם תועלות עצומות נוסף על תועלת הדעת אותו ואלו המתפלסף אינו מבקש את האלוה כי אם כדי לתארהו כמו שהוא באמת כדרך שהוא מבקש לתאר את הארץ למשל כי היא במרכז הגלגל הגדול ביותר ואינה במרכז גלגלות המזלות וכדומה מן הידיעות הללו לדעת המתפלסף אין חסר הידיעה על האלוה מזיק לאדם יותר ממה שמזיק חסר הידיעה על הארץ למי שסובר כי משטח היא לדעת המתפלסף אין תועלת כי אם בידיעת הדברים על אמתתם ידיעה זאת עושה את יודעה דומה לשכל הפועל עד אשר יהיה לאחד אתו ואז אין הפרש בדבר אם מאמין הוא או כופר ובלבד שיהיה מתפלסף ומשרשי אמונתו של המתפלסף הוא אמרו לא ייטיב ה' ולא ירע המתפלסף מאמין כידוע בקדמות העולם ואינו מעלה על דעתו כי עולם זה נברא אחר ההעדר בטוח הוא כי עולם זה היה מאז מעולם ולעולם לא יעדר ואם גם יקרא המתפלסף לאלוה ית' בורא אין זה כי אם על צד העברה לשונית ולא לפי משמעו של שם זה באמרו בורא עושה אין המתפלסף מתכון כי אם לזה שהאלוה הוא סבת העולם ועלתו ואשר למסובב לא יעדר לעולם כל זמן שהסבה קימת אם העלה בכח גם העלול בכח ואם היא בפעל אף הוא בפעל אך הואיל והאלוה הוא עלה בפעל לכן גם המסובב קים בפעל שהרי האלוה סבתו האחת אכן הפילוסופים אם אמנם רחקו כל הרחק הזה מהשגת האלוה לפי הנבואה אין להאשימם על כך כי אל חכמת האלוהות לא היה להם מבוא כי אם דרך ההקש ההגיוני וההקש לא הביאם כי אם למה שאמרנו ואכן אותם מהם האוהבים להודות על האמת יאמרו לבעלי התורה דברים שאמר סוקרטס (לבני עירו) חברי האזרחים חכמת אלוהות זו אשר לכם אין אני מכחישה אולם אומר אני כי איני מכירה כי אני יודע רק בחכמה האנושית אשר לשתי הדתות במדה שקרבו אלינו בה במדה רחקו ואל תתמה על הדבר כי הלא ירבעם וסיעתו קרובים היו לנו יותר והם בעינינו עובדי עבודה זרה אם כי מישראל הם נמולים ושומרי השבת ושאר המצוות פרט למועטות אשר הכרח ההנהגה המדינית הביאם לעבר עליהן והם הלא הודו באלהי ישראל המוציאם ממצרים כדרך שהאמינו בו גם עושי העגל במדבר שדברנו עליהם למלעלה אמנם יתרון להם לאנשי שתי הדתות בזה שהרחיקו את התמונות אך הואיל ושנו ממקום הכוון בתפלה ובקשו את הענין האלוהי במקום אשר לא ימצא בו וביחוד מפני שבטלו את רב המצוות השמעיות התרחקו מאתנו רחק רב אך על צד האמת יש להבדיל הבדל מרבה בין סיעת ירבעם לסיעת אחאב כי עובדי הבעל הם רק הם עובדי עבודה זרה ועל זה אמר אליהו אם ה' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ובנוגע להם תמהו החכמים כיצד אכל יהושפט מסעודת אחאב לא כן ידברו על סיעת ירבעם אף קריאת אליהו קנא קנאתי לה' אלהי צבאות לא נגד עבודת העגלים השמעה כי אנשי סיעת ירבעם לה' אלהי ישראל היו כל מעשיהם ונביאהם נביאי ה' היו ואלו נביאי אחאב נביאי הבעל היו וכבר הקים האלוה את יהוא למחות את זכר אחאב ויהוא שהשתמש בתחבות ערמה באמרו אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה מחה כל זכר לעבודת הבעל אך בעגלים לא שלח ידו הרי שעובדי העגל הראשון ובעלי הבמות מסיעת ירבעם ועובדי פסל מיכה לא כונו בעבודתם כי אם לאלהי ישראל ובכל זאת עברו בזה עברה שחיבים עליה מיתה דומים היו בזה לאדם הנושא את אחותו מאנס או מחמת תאוה ועם זה מקים את כל תנאי הנשואין כאשר צוה עליהם האלוה או לאדם האוכל בשר חזיר ועם זה הוא זהיר בשחיטת החזיר ונזהר מן הדם ושומר שאר תנאי המאכלים כמצוה עלינו: (יד) אמר הכוזרי: (אך ספק הדבר אם יתכן לדמות את מאמיני שתי הדתות לסיעת ירבעם): (טו) אמר החבר: הנה העירות על מקום ספק אשר לי אמנם אין ספק בו אולם כבר התרחקנו מעיוננו בתארי האלוה ועלינו לשוב אליו ואוסיף לך באור על ידי משל לקוח מן השמש כי הנה השמש תמיד אחת היא אך שונים הם יחסי הגופים הנאותים לאורה כי המקבלים את אורה בשלמות הם האדם והבדלח למשל והאויר הצח והמים וביחס לכל אלה נקרא האור הזה אור חודר וביחס לאבנים נוצצות בנות השטחים המקצעים אור נוצץ למשל וביחס לעצים ולפרי הארץ וכדומה אור כהה ואלו ביחס לשאר הדברים אור בכלל בלא כל יחוד והנה לאור הכללי דומה השם אלהים כמו שבארתי למעלה ולאור החודר דומה השם ה' שם מסים ומיחד המורה על היחס אשר בין האלוה לבין ברואיו השלמים ביותר על פני האדמה הלא הם הנביאים שנפשותם זכות והן מקבלות את אורו החודר בהן כחדר אור השמש בבדולח ובאדם הנפשות ההן מקור מחצבתן ומוצאן הם באדם הראשון כמו שנתבאר למעלה וממנו נמשכה הסגלה היא לב הפרי דור אחר דור תקופה אחר תקופה ואילו המון בני העולם הזה פרט לאנשי הסגולה הם בבחינת קלפות עלים סיבים וכדומה אלהיהם של אנשי הלב האלה נקרא במיחד ה' ואחרי אשר דבק השם אלהים באדם נתחלף לאחר סיום מעשה בראשית בשם ה' אלהים כמו שאמרו רבותינו ז"ל שם מלא על עולם מלא אכן שלמות העולם לא באה כי אם בבריאת אדם שהוא היה לכל מה שקדם לו כלב לפרי והנה הרעיון הכלול בשם אלהים לא יכחישהו כל בעל שכל ואין ההכחשה חלה כי אם על שם ה' כי הנבואה נראית תמוהה ונדירה גם ביחידים אף כי בצבור ולכן הכחיש פרעה ואמר לא ידעתי את ה' כאלו הבין כי שם ה' שהוא השם המפרש מורה על האור החודר ומעיד על היות אור האלוה דבק בבני אדם וחודר בהם ומשה הוסיף על דבריו ואמר אלהי העברים ברמזו על האבות אשר רבים ידעו כי נגלתה ביניהם הנבואה ונראו להם אותות השם אלהים כמו שידעת היה מקבל במצרים שכן אמר פרעה הראשון אחרי הודיע אלהים אותך ואף אמר איש אשר רוח אלהים בו למה הדבר דומה כאלו היה בתוכנו רק איש יחיד רואה את השמש ויודע את מקום זריחתה ואת מסלול מהלכה ואלו אנחנו כלנו לא ראינוה מעולם ואין אנו מתהלכים כי אם בצל ובענן והנה אנחנו רואים את ביתו מואר הרבה יותר מבתינו כי מתוך שהוא יודע את מהלך השמש קובע הוא לו חלונות ואשנבים כרצונו וכן אנו רואים את זריעותיו ונטיעותיו עולות יפה ואלו אמר לנו האיש כי כל זה בגלל ידיעתו את השמש ודאי היינו מכחישים זאת ואומרים וכי מה הוא השמש אנו אין אנו יודעים כי אם את האור ותועלותיו המרובות אך הלזה בא אלינו במקרה ועל זה היה הוא עונה ואומר אני מביא אלי מן האור כמה שארצה ובכל עת שארצה כי יודע אני את סבתו ואת מהלכה ומדי אתכונן לכך לפי ידיעותי אלה ואזהר כי כל מעשי יעשו בזמנים הידועים לי לא תעדר ממני תועלתו כמו שאתם רואים זאת בעיניכם ושם ה' הוא השם אשר יכנה בכנוי פנים כמו שהכתוב אומר פני ילכו אם אין פניך הלכים והיא היא כונת הפסוק ילך נא ה' בקרבנו והנה ענין שם אלהים אפשר להשיגו בהקש הגיוני כי על היות לעולם מושל ומסדר מראה השכל אמנם בדבר מהות האלוה נחלקו בני אדם לפי השני אשר בכשר שפיטתם והקרובה בדעות על האלוה היא דעת הפילוסופים אך ענין שם ה' לא ישיגהו ההקש ההגיוני ואין עליו עדות כי אם מן הראיה הנבואית ההיא אשר יבדל בה הנביא כמעט מכל המין האנושי וידבק במין המלאכים ותהי בו רוח אחרת כמה שנאמר ונהפכת לאיש אחר ויהפך לו אלהים לב אחר ורוח לבשה את עמשי היתה עליו רוח ה' ורוח נדיבה תסמכני ורוח כנוי לרוח הקדש העוטה את הנביא בשעת הנבואה ואת הנזיר ואת המשיח זאת אומרת את האיש שנמשח לכהנה או למלוכה בשעה שהנביא מושחו וכל אדם בשעה שיעזרהו האלוה ויישירהו אל דבר מה ואת הכהן בשעה שהוא מודיע נסתרות בשאלו באורים ותמים אותה שעה יסורו מלב האדם הספקות שהיו לו לפני זה בענין האלוהים וילעג לכל ההקשים ההגיוניים אשר בעזרתם היה מנסה להגיע אל ידיעת האלוה רבונותו ואחדותו ואז יגיע האדם למדרגת עובד אלוה מתוך אהבה המוכן למסר נפשו על אהבתו כי בדבקות באלוה הוא מוצא נעימות עצומה ובהתרחקות ממנו הוא רואה מקור כל נזק וצער וזה הפך מן המתפלספים אלה אינם רואים בעבודת האלוה כי אם נימוס נאה והודאה באמת שיש לנשא את האלוה על כל הנמצאים כמו שיש לנשא את השמש על שאר הדברים הנתפסים בראיה לדעתם אין הכפירה באלוה כי אם פחיתות בנפש הרוצה בשקר: (טז) אמר הכוזרי: הנה נתבאר לי ההפרש בין השמות אלהים וה' והבינותי מה רב המרחק בין אלהי אברהם ובין אלהי אריסטו כי לה' יתעלה משתוקקים בני אדם שהשיגוהו בחוש ועל יסוד עדות ראיה ואלו לאלוהים נוטים על פי הקש הגיוני מי שהשיגו בחוש בא לידי מסירות נפש מתוך אהבת האלוה ולידי הנכונות למות עליה ואלו ההקש מראה רק זאת כי חובה היא לרומם את האלוה כל שעה שאין הדבר מזיק ואין סובלים צער עליו אין להאשים אפוא את אריסטו על הלגלוג שלגלג על טקסי עבודת האלוה מאחר שהוא מספק אם האלוה יודע בזה: (יז) אמר החבר: אברהם לעמת זה באו עליו נסיונות רבים הסבל אשר סבל בראשונה באור כשדים ואחרי כן בימי נודו כגר בארץ ואחרי זה במילה ואחרי כן בהרחקת ישמעאל ואחרי זה בעקדת יצחק להעלותו עלה והוא עמד בכל אלה כי הוא השיג מה שהשיג מן הענין האלוהי בחוש לא לפי הקש הוא ראה בעליל כי אין דבר מפרטי מעשיו נעלם מעיני האלוה ושוב ראה כי האלוה גומלהו לרגעים על מעשי צדקה ומדריכהו בדרך הישר והוא שלא יצעד צעד לפנים או לאחור כי אם ברשות מאת האלוה ואיך לא ילעג אברהם כעת להקשיו ההגיוניים הקודמים הלא כן דרשו החכמים ז"ל על הפסוק ויוצא אותו החוצה אמר לו צא מאצטגנינות שלך זאת אומרת צוהו לעזב את חכמותיו ההקשיות כחכמת הכוכבים וכדומה ואז יתחיב לעבד את מי שהשיג בחוש כמה שנאמר טעמו וראו כי טוב ה' בצדק נקרא אפוא ה' בשם אלהי ישראל כי ראיה זאת לא נתנה לכל עם אחר וכן הוא נקרא אלהי הארץ כי ארץ ישראל על אוירה אדמתה ושמיה נתיחדה בסגלה המסיעת להשגת הנבואה בהצטרף לסגלה זו התנאים שהם מעין עבדת אדמה והכנתה להצלחת מין צמחים וכל ההולכים בדרכי התורה האלוהית נמשכים אחרי בעלי הראיה הנבואית ונפשותם מוצאות להן מנוח בהאמינן אמונה שלמה בקבלת הנביאים אם כי דברי הנביאים תמימים ומשליהם דמיוניים יותר מדי ואין הן מוצאות מנוח בקבלת הפילוסופים אם כי דבוריהם נאים יותר וחבוריהם מסדרים סדר יפה יותר ואם כי לפי הנגלה מופתיהם ההגיוניים מושכים את הלב יותר ובכל זאת אין ההמונים נמשכים אחריהם כאלו נגלתה האמת לנפשות בני ההמונים מעין גלוי נבואה כמו שנאמר אצלנו נכרים דברי אמת: (יח) אמר הכוזרי: רואה אני כי אתה מגנה את הפילוסופים ומיחס להם הפך הדבר הידוע לכל עליהם הלא גם על אדם שקבל עליו פרישות והתנזר אומרים אצלנו כי הוא נעשה פילוסוף או כי נוהג הוא לפי דעת הפילוסופים ואלו אתה שולל מהם כל מעשה טוב: (יט) אמר החבר: מה שאמרתי נוגע רק לעקר למודם שלפיו תכלית ההצלחה לאדם אינה כי אם במדע העיוני ובהשגת המשכלות באמצעות השכל שבכח הנעשה על ידי זה לשכל שבפעל ואחרי כן לשכל הנקנה בו יתקרב אל השכל הפועל ורק אז מבטח לו כי בן אלמות הוא אולם דבר זה לא ישלם כי אם בהקדיש אדם את כל ימי חייו למחקר ולמחשבה מתמדת דבר אשר לא יתכן עם ההתעסקות בעניני העולם הזה ולכן ראו צרך לעצמם להתרחק מן הרכוש ומן הכבוד ומן ההנאה בבנים כדי שלא יטרידום מלהגות בחכמה ובהגיע האדם לידיעת חכמה במדרגה הזאת המבקשת לא יחוש למעשים אשר יעשה כי חסידותם אינה מיחלת לקבלת גמול וכן אין הם סבורים כי אלו היו גוזלים או רוצחים היו נענשים על כך אולם הם מצוים על הטוב ומזהירים מן הרע בראותם במעשים אלה את הדרך הראויה והמשבחת ביותר ובחשבם כי באלה אפשר לבן אדם להדמות לאלוה אשר סדר את כל הדברים על הצד הטוב ביותר ולכן קבעו אמנם חקים להנהגת המדינה ולהתנהגות כל יחיד אולם החקים האלה הם התנהגיות לא מחיבות כי אם מתנות ורק לשעת ההכרח ואלו התורה אינה כן אם לא בפרטים השיכים לדרך ארץ ובחכמת התורה כבר נתבאר מה הם הדברים אשר יחול עליהם תנאי ומה הם הדברים אשר לא יחול תנאי עליהם: (כ) אמר הכוזרי: אולם אותו האור אשר אתה מדבר עליו כבר שקע והדעת מרחקת את הראותו שנית כי כבר אבד ואין לצפות לשובו: (כא) אמר החבר: לא שקע כי אם בעיני אדם שאינו רואה אותנו בעין פקוחה אדם המביא ראיה מדלותנו וענינו ופזורנו על שקיעת אורנו ומגדלת אמות אחרות ומהצלחתן בעולם הזה וממשלן בנו על שהאור שורה עמם: (כב) אמר הכוזרי: אין אני מביא ראיה מזה כי רואה אני את שתי הדתות חולקות זו על זו ושתיהן מצליחות והרי לא יתכן כי תמצא האמת בשני הקצוות או שהיא באחד מהם או שאינה אף באחד מהם וכבר פרשת לי את פרשת הנה ישכיל עבדי פרוש המורה על כך כי הדלות והשפלות קשורות יותר מן הגדולה והכבוד בענין האלוהי ודבר זה מפרסם גם אצל שתי הדתות הללו כי אכן הנוצרים אינם מתפארים במלכים או בגבורים או בעשירים אשר בתוכם כי אם באותם אנשים שהלכו אחרי ישו בכל אותה התקופה הארכה שקדמה לזו שבה נתקבלה דתו ברבים אנשים אשר גרשו ממקומותם והיו מסתתרים במחבואים וכל שנתפס אחד מהם מיד היה נהרג וכלם סבלו על שמירת אמונתם צרות מפלאות בזיון והרג והם הם אשר יתברכו בהם הנוצרים ואת מקומות מגוריהם ואת מקומות ההרגם יכבדו ועל שמותם יבנו כנסיות וכן העוזרים חברי מיסד האסלם סבלו בזיון רב עד שנושעו ובהם יתפארו המוסלמים ובשפלותם ובמותם על אמונתם ישתבחו לא בשרים אשר גאותם על כספם ועל מעמדם הרם כי אם באנשים שהיו לובשים בגדים בלויים ואוכלים לחם שעורים לא לשובע אולם החבר היהודי הם היו עושים כל זאת בתכלית ההתרחקות מעסקי העולם הזה ובהתמסרות גמורה לאלוה ית' ואלו ראינו את היהודים עושים כן לשם שמים הייתי מחשיבם יותר ממלכי בית דוד כי זוכר אני מה שלמדתני בדבר הכתוב ואת דכא ושפל רוח וכן למדתני כי אור האלוה לא יחול כי אם בנפשות הענוים: (כג) אמר החבר: צדקת בבישך אותנו בדבר הזה כי אכן כל סבלנו לא עמד לנו עד היום אולם בחשבי על החשובים בתוכנו היכולים לסלק על נקלה באמירת מלה אחת את הבזיונות מעל נפשם להיות לבני חורין ולשלט במשעבדיהם ואינם עושים כן בהיותם נאמנים לדתם אני שואל האין זה קרבן שיש בו לכפר על חטאים רבים ולמחותם אמנם אלו נפל הדבר כאשר אמרת אתה כי אז לא נשארנו זמן רב במצב זה ועוד יש לאלוה חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות מעין החכמה הצפונה בגרגיר הזרע גרגיר זה נופל אל תוך האדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר מים וטיט ולפי ראות עיני המתבונן בו לא ישאר רשם מוחש כלשהו ממה שהיה הגרגיר קדם לכן אולם לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר ואת המים עד שיהיו מטבעו הוא והוא אשר יעבירם דרגה דרגה עד אשר יתעדנו היסודות ויהפכם להיות כמוהו ואז יוציא קלפות עלים ועוד עד אשר יזדכך הגרעין ויכשר לחול בו הענין ההוא האלוהי והצורה של הזרע הראשון ואז יהיה לעץ נושא פרי כפרי אשר ממנו בא הזרע ההוא והנה כך הוא הדבר גם בדת משה כל דת שבאה אחריה משתנה לאמתו של דבר להיות כמה אם כי למראית עין תתרחק ממנה הדתות האלה הן אפוא רק הכנה והקדמה למשיח המיחל אשר הוא הפרי ובאחרית הימים בהודותן בו תהיינה הן פריו והיה העץ כלו אחד אז יעריצו את השרש אשר לפנים היו מבזים אותו כמו שאמרנו בפרוש הפסוק הנה ישכיל עבדי ואל תבט אל היות הדתות האלה מתרחקות מעבדות האלילים ומשתדלות לקים את יחוד האלוה ותשבחן על כך ויקלו בעיניך בני ישראל שבימי המלכים על אשר פנו לעבולדת הצלמים התבונן לעמת זה בכך שגם החשובים במאמיני הדתות האלה נוטים אל הכפירה בהשגחה ואף יפיצוה ברבים ואף יחברו ברוחה שירים המתפרסמים בעם ונשמרים בפיהם שירים המכריזים כי אין אדון משגיח אל מעשי בני אדם גומל טוב על המעשים הטובים ועונש על הרעים דבר אשר כזה לא נשמע מעולם בישראל אמנם היו בעמנו אנשים אשר האמינו כי הצלמים ההם ורוחניות הכוכבים עשויים להביא להם ברכה כי בזמן ההוא האמינו רבים שיש תועלת בעבודות ההן אך כל זה לא היה אצלם כי אם תוספת לדתם את כל מצוותיהם שמרו כי אם אין הדבר כן מדוע לא המירו דתם בדתות העמים אשר הגלום ושבום אפלו מנשה וצדקיהו גדולי הכופרים בישראל לא רצו לעזב את דת ישראל אם אמנם התאוו להרבות הצלחתם בנצחונות על השונא ובעשית עשר באמצעות הכחות ההם שחשבום מועילים להפליא אם כי צוה האלוה להתרחק מהם ואלו היו הכחות ההם מחשבים לרבים כיום כמו שהיו אז היית רואה אותנו נפתים היום כמהם כשם שאנו נפתים לשאר ההבלים כאצטגנינות ולחשים וקמעות וכמעשים המכונים להפך את טבע הדברים אם כי התורה צותנו להתרחק מכל אלה: (כד) אמר הכוזרי: הנני מבקש ממך כעת כי תראה לי מקצת משירי חכמות הטבע אשר לפי דבריך היו נמצאות ביניכם: (כה) אמר החבר: בין אלה ספר יצירה לאברהם אבינו ע"ה הכולל ענינים עמקים שפרושם ארך מאד ספר זה מלמד אותנו לראות כי אחדות האלוה ורבונותו נגלות בדברים שמצד רבים הם ושונים ומן הצד השני יש בהם אחדות והתאמה והתאמתם באה להם מידי האחד מסדר הכל דברים אלה הם ראשית כל ספר וספור וספר השם ספר מורה על השעור והמתכונת של הגופים העומדים להברא כי רק על ידי המספר יתכן לעצב כל גוף עד כדי היותו מסדר יפה ועד המצא כל חלקיו ביחס המתאים למען יהיה ראוי למיעד לו וכן מדות השטח תכולת היבש והלח ומדות המשקל ואף תאם התנועות וסדר המוזיקה כלם ערוכים במספר בספר הלא תראה כי גם הבונה אין בית יוצא מתחת ידו אם לא קדם לזה ציור הבית בנפש הבונה השם ספור מורה על הדבור אולם דבור זה הוא הדבור האלוהי קול דברי אלהים חיים בדבור זה תלויות תכונת כל דבר נוצר וצורתו בהן נוצר ברגע שנסב עליו דבור זה כך ברגע שנאמר יהי אור יהי רקיע יצא עם המאמר המעשה ומעשה זה הוא הספר שם המורה על הכתב כי כתב האלוה הם ברואיו ודבור האלוה הוא הוא כתבו וספירתו היא דברו כך נעשו הספר והספור והספר ביחס לאלוה דבר אחד אם כי ביחס אל האדם שלשה הם כי האדם חושב בשכלו ומדבר בפיו וכותב בידו את דבורו להורות בשלשת הדרכים האלה על דבר מה מברואי הבורא והנה מחשבת האדם וכתבו ודבורו הם רק סמלים המורים על דבר לא עצם הדבר ואלו מחשבת האלוה ודבורו וכן כתבו הם הדבר עצמו למה הדבר דומה תאר לך בדמיונך אורג משי אשר די לו להעלות במחשבתו את עשית מלאכתו ומיד ישמע לו המשי ויתגונו בו הגונים אשר עלו בלב האמן ויצטרפו לציורים אשר ירצה בהם וכך יתרקם האריג הזה לפי צו האמן וכרשומו והנה אלו יכלנו אנחנו בשעה שאנו מזכירים את השם איש או רושמים רשמי גופו להוות את האדם כמו שהוא בתבניתו היתה לנו היכלת שישנה לדבור האלוהי ולכתב האלוהי והיינו לבוראים יכלת כלשהי מעין זאת יש לנו בציורנו השכלי אולם הלשונות והכתבים יש לאחדים מהם יתרון על חבריהם מהם ששמותם מתאימים לתכונות הדברים המכנים בהם ומהם ששמותם רחוקים מן הדברים אך הלשון האלוהית לשון אשר האלוה בראה ולמדה לאדם ושמה על לשונו ובלבו היא בלא ספק השלמה בלשונות שכנוייה מתאימים ביותר לכל הדברים אשר עליהם יורו כמו שאמר הכתוב וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו רצונו לומר ראוי הוא שם זה המתאים למכנה בו ומודיע טיבו ובזה היתרון ללשון הקדש ואף המלאכים מרגישים בה יותר מבכל לשון ועל יסוד זה אומרים על הכתב העברי כי צורות אותיותיו אף הן אינן מקריות ולא בלא כונה והמכוון בהן מתאים לכל אות ואות ואל יהיה תמוה בעיניך עיון זה אשר לפיו יש רשם לשמות הקדושים ולכל צרופי האותיות הדומים להם בדבור או בכתב כי קודמת לשני אלה השפיטה רצוני לומר מחשבת הנפש הטהורה הדומה למלאכים ג' ספרים אלה ספר וספור וספר מתאחדים אפוא לאחד ועל ידי זה יתחדש הדבר המשער ההוא כשם ששערהו בעל הנפש הטהורה וכשם שדבר בו וכשם שכתב אותו לפי זה אומר מחבר הספר על האלוה ית' ברא את עולמו בשלשה ספרים ספר וספור וספר כל אלה אחד הם בחק האלוה ית' ואחד זה הוא המקור לשלשים ושתים נתיבות פלאות חכמה שהם עשר ספירות ועשרים ושתים אותיות והרמז בזה הוא כי בצאת הנמצאות אל הפעל שונים הם זה מזה בכמות ובאיכות והנה הכמות היא המספר וסוד המספר אינו כי אם בעשרה כמו שנאמר שם עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה ויש סוד עמוק בדבר שהחשבון עומד רק על מספר עשרה לא על מספר גדול מזה ולא על קטן מזה ולזה רומז המחבר בהוסיפו הבן בחכמה וחכם בבינה בחן בהם וחקר מהם ודע וחשב וצור והעמד דבר על ברורו והשב יוצר על מכונו ומדתן עשר שאין להם סוף ואחרי זה הזכיר מחבר הספר את השונות מצד האיכות מחלק הוא את עשרים ושתים האותיות לשלש מערכות שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות והוא מבאר את דבריו שלש אמות אמש סוד גדול מפלא ומכסה שממנו יוצאין אויר ומים ואש שבהן נברא הכל משוה הוא את יחס האותיות האלה אל היחסים השוררים בעולם הגדול ובעולם הקטן שהוא האדם ואל היחסים אשר בזמן וקורא הוא להם עדים נאמנים עולם ונפש ושנה למדנו כי סדר אחד בכלם וסדר זה בא מן המסדר האחד יתעלה ויתקדש כי אם אמנם שונים הם הנמצאות ונבדלים זה מזה אין סבת היותם שונם כי אם בחמרים שלהם השונים זה מזה מהם עליון ומהם תחתון מהם עכור ומהם צלול אולם מצד חונן הצורות נותן התכונות ויוצר הסדר פועלת בכלם חכמה אחת והשגחה מתאמת ונמשכת לפי הסדר האחד הנוהג בעולם הגדול ובאדם ובסדר הגלגלים הוא אשר אמר עליהם כי שלשתם עולם ונפש ושנה עדים נאמנים הם על אחדות האלוה וסדר אותם בקרוב לפי דוגמה זו: . שלוש אמות א מ ש בעולם: אוויר מים אש בנפש : גויה בטן ראש בשנה : רויה קור חום שבע כפולות ב ג ד כ פ ר ת בעולם: שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה בנפש: חכמה עושר ממשלה חיים חן זרע שלום בשנה: שבת חמישי שלישי ראשון ששי רביעי שני שתים עשרה פשוטות בעולם: טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים בנפש: אבר לראות אבר לשמוע אבר להריח אבר לדבר אבר לטועם אבר לתשמיש אבר לעשות אבר להלך אבר להרהר אבר לכעוס אבר לשחוק אבר לישון בשנה: ניסן אייר סיוון תמוז אב אלול תשרי מרחשוון כסליו טבת שבט אדר . אחד על גבי שלשה ושלשה על גבי שבעה ושבעה על גבי שנים עשר והנה במה שנאמר על פעלת האברים האלה כליות יועצות וטחול שוחק וכבד כועס וקבה ישנה יש מקום לספק אמנם אין הדבר תמוה שיש לכליות השפעה על טיב הדעה הלא תראה דבר דומה לזה בפעלת האשכים שכן הסריסים חלושי שכל הם יותר מן הנשים וכשם שהם חסרי אשכים כך הם מחסרי זקן וגם מחסרי הדעה הנכונה וכן טחול שוחק מפני שכחו הטבעי הוא לנקות את הדם ואת רוח החיים מעכירות ומסתימה ובהיות שני אלה נקיים תבוא השמחה ואתה השחוק וכן כבד כועס מפני הלחות המרות הנולדות בו והשם קבה הוא כנוי לכל כלי המזון אולם הספר המתעורר כאן הוא במנין האברים לא הזכר הלב שהוא ראש האברים וכן לא הזכרו קרום הסרעפת וקרום הראה ששניהם משמשים את הלב ביחוד ואלו את שאר הגוף אינם משמשים כי אם דרך מקרה ואין זה תפקידם הראשון אשר למח כבר נכלל בפרוט החושים כי כלם נולדים ממנו ואף גם זאת האברים אשר למטה מקרום הסרעפת יש להם סוד כי הם הטבע הראשון שכן קרום זה מחלק בין עולם הטבע לעולם החי כדרך שהצואר מפריד בין עולם החי לעולם השכל כמו שהזכיר זאת אפלטון בטימאוס והנה המקורות הראשונים נמצאים בעולם הטבע בו שרש ההויה כי מכאן הזרע יוצא וכאן העבר נוצר מתוך ארבעת יסודות ובין אלה בחר האלוה את אברי הקרבן החלב והדם ויותרת הכבד ושתי הכליות ולא בחר לא בלב ולא במח ולא בראה ולא בקרום וסוד הדבר עמוק ופרושו אסור וכבר נאמר אין דורשין בספר יצירה אם לא בתנאים המזדמנים יחד רק לעתים רחוקות ואחרי זה נאמר שם שבע כפולות שש צלעות לששה צדדים והיכל קדוש מכון באמצע ברוך כבוד יי ממקומו הוא מקומו של עולם ואין עולם מקומו דברים אלה רומזים על הענין האלוהי המאחד את ההפכים בדומה לנקדה הנמצאת במרכזו של גוף בעל ששה צדדים ושלשה ממדים כי כל זמן שלא נקבע התוך בגוף הזה אין לקבע בו את הקצוות אחרי כן באה ההערה על היחס בין אלה ובין הכח הנושא הכל אשר בו יתאחדו ההפכים כפי שיחס זה נגלה בעולם שנה נפש כי לכל אחד משלשה אלה נתן מחבר הספר דבר אחד המלכד את חלקיו ומסדרם והוא שאמר תלי בעולם כמלך על כסאו גלגל בשנה כמלך במדינה לב בנפש כמלך במלחמה תלי שם התנין הוא רמז לעולם השכל כי בשם זה מכנים את הדברים הנסתרים אשר אין להשיגם בחושים והגלגל הוא גלגל השמש הנוטה כי על פיו יהיה סדר חלקי השנה והלב נותן סדר לחי ומושל בכל חלק מחלקיו וכונת המחבר היא החכמה בשלשה אלה אחת היא כי הענין האלוהי אחד הוא ואם שונים הם השלשה זה מזה אין זה כי אם מפאת שני החמר אשר להם ודמה את הענין האלוהי כמנהיג הרוחניים למלך על כסאו שפקדותיו אף בהנתן ברמז קל מתמלאות על ידי אנשי סגלתו ועבדיו היודעים אותו בלא כל תנועה מצדו ומצדם וכמנהיג הגלגלים דמהו למלך במדינה כי המלך צריך להראות בכל קצות המדינה למען יראו בכל חלק ממנה שלטונו וכבודו וטובו וכמנהיג בעלי החיים דמהו למלך במלחמה הנמצא בין שני יריבים ורוצה בנצחון ידידיו ובמפלת מתנגדיו אולם החכמה האלוהית אחת היא כי אין החכמה המתגלה בגלגלים גדולה מזו שבקטון בעלי החיים אך הגלגלים נעלים בזה שהם עשויים חמר זך ובן קים אשר לא יכלהו כי אם מי שבראו ואלו בעל החיים עשוי חמר הנוח לקבל רשמים חמר המתפעל מכל המקרים ההפכיים החלים בו בזה אחר זה כקר וחם ועוד והזמן היה מכלה אותו לולא החכמה האלוהית אשר עשתה לו תחבולה מיחדת בבראה אותו זכר ונקבה למען ישאר המין בקימו גם כאשר יאבדו אישי המין אולם כל אלה מתהוים על ידי סבוב הגלגל ועל ידי זריחת השמש ושקיעתה כמו שנרמז לפנינו בספר זה אגב מעיר המחבר כי אין הפרש בין תבנית גוף הנקבה לתבנית גוף הזכר כי אם בהיות אברים אחדים משלהם נגלים בזה ונסתרים בזו וכבר באר דבר זה בחכמת הנתוח כי אברי הנקבה הם הם אברי הזכר אך מהפכים לצד פנים ובדברי הספר זכר בא' מ' ש' ונקבה בא' ש' ם' חזר גלגל פנים ואחור אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע זאת אומרת כאותיות א'מ'ש' וא'ש'ם' כן אותיות ענג ונגע הן אותן האותיות אין ביניהן כי אם סדר מקדם ומאחר דגמה לדבר הזריחה והשקיעה אחת הן כלפי הגלגל עצמו ורק כלפינו אנו יש כאן כניסה ויציאה אחרי כן אומר מחבר הספר כי האברים אשר למטה מקרום הסרעפת רומזים למקורות ארבעת הטבעים שני לועזים ושני עליזים שני יועצים ושני עליצים עשאן כמין מריבה ערכן כמין מלחמה מקצת אלו מצטרפין עם אלו אלו עם אלו אלו תמורת אלו אלו כנגד אלו אם אין אלו אין אלו וכלם אדוקים זה בזה הרמז מובן בכללו אם אמנם קשה לבארו לפרטיו והוא לבעל החיים יש צרך בהפכים אלה ואך ורק ממלחמה זו נובעת הצלתו עד שלולא המלחמה לא באה ההצלה ועתה מסדר המחבר סדר הנבראים ושם בראשם את הנעלה שבהם והוא רוח אלהים חיים באמרו אחת רוח אלהים חיים שתים רוח מרוח שלש מים מרוח ארבע אש ממים ולא הזכיר את העפר מפני שהוא הגוף והחמר לכל המתהוים כי כלם עפר אך יאמר זה גוף אשי וזה גוף אוירי וזה גוף מימי ולכן הקדים המחבר שלש אמות אש ומים ורוח וכבר הקדים לאלה את רוח אלהים והיא רוח הקדש שממנה נבראו המלאכים הרוחניים ובה דבקות הנפשות הרוחניות אחריה בא האויר המשג בחושים ואחריו המים אשר מעל לרקיע המים האלה לא עמד אמנם ההקש הפילוסופי על מציאותם ולכן לא הודו בהם הפילוסופים אך אולי אפשר למפרש למצא מוצא בראותו בהם את גלגל הקרה אשר עדיו יגיעו העננים ואחרי המים סדר המחבר את האתר מקומה של האש היסודית כמו שאמר אש ממים וכן יש מוצאים בשם מים שבפסוק ורוח אלהים מרחפת על פני המים רמז לחמר הראשון חמר זה עדין לא היתה לו כל איכות ולא היה כי אם תהו ובהו עד שנתאיך ברצון האלוה ורצון זה שהקיף את החמר הוא אשר כנה בפסוק זה רוח אלהים והנה דמוי חמר היסודות למים הוא הדמוי המתאים ביותר כי דבר הדק מן המים לא יתהוה ממנו גוף טבעי מוצק ודבר העבה מן המים לא תשתוינה הפעלות הטבעיות בכל חלקיו הואיל וחלקים אלה מוצקים הם אשר לגוף העשוי מעפר לא יצלח כי אם למלאכת האמן כי פעלת האמניות אין להם מגע כי אם בשטחי החמר לא בכלל כל חלקיו ואלו פעלות הטבע חודרות אל כל חלקי הדבר ואין דבר מן הדברים המתהוים אשר לא היה בראשונה במצב מים נגרים נוזלים ולולא כן לא היה נקרא הויה טבעית כי אם הויה מלאכותית או הרכבה מקרית ואין הטבע פועל בדבר כי אם בעודנו גוף מימי כי אז יתן לו הטבע כל צורה שירצה לעמת זה הגוף העשוי להתקשות מרפה הטבע ממנו מניחהו ויתקשה ולזה מתכון המחבר באמרו עשה מתהו ממש ועשה את שאינו ישנו וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש ושוב הוא אומר מים מרוח חקק וחצב תהו ובהו ורפש וטיט עשאן כמין ערוגה הציבן כמין חומה סככן כמין מעזיבה יצק מים עליהם ונעשו עפר ועוד שם תהו זה קו ירק שמקיף את העולם כלו בהו אלו אבנים מפלמות המשקעות בתהום שמביניהם יוצאים מים ורמז כמחבר רמז מה על סוד השם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א המתאם למהות האלוהית היחידה אשר אין לה תאר כלשהו כי מהות כל דבר אינה מציאות הדבר ואלו האלוה ית' מציאותו היא מהותו כי מהות כל דבר היא הגדרתו וההגדרה מרכבת מסוג הדבר ומהבדלו אולם לעלה הראשונה אין סוג ולא הבדל יתחיב אפוא כי האלוה הוא הוא אחרי זה מתאר מחבר הספר את סבוב הגלגל כסבת רבוי הדברים באמרו חזר גלגל פנים ואחור ודמה את הדבר להצטרפות שתי אותיות בודדות אלף עם כלם וכלם עם אלף בית כלם וכלם עם בית חוזרות חלילה נמצא כל הדבור יוצא ברל"א שערים ואחרי כן תאר איך יתרבו הצרופים בהיות המלים בנות שלש אותיות ואיך בהיותן בנות ארבע שלש אבנים בונות ששה בתים ארבע בונות עשרים וארבעה בתים צא וחשב מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין האזן יכולה לשמע אחרי כן הצרך המחבר לחקר מה היה מקור הרבוי לפני סבוב הגלגל הלא הבורא אחד הוא והוא הוא מנין אפוא לגלגל למשל ששת צדדיו לשם כך הניח שם אחד לבורא בדבור השכלי ובדבור הגשמי בחר לו את האותיות הרכות ביותר אשר הן כנשמות אל שאר האותיות הלא הן אותיות ה'ו'י' ואמר כי בעלות רצון לפני האלוה יתהוה כל מה שירצה בו על ידי השם הנכבד הזה והנה אין ספק בדבר כי האלוה והמלאכים מדברים בדבור השכלי ויודעים לפני בריאת העולם הגשמי כל מה שיהיה בו ואיך יאצלו הדבור והשכל המבחין מאת האלוה על המדברים העתידים להברא בעולם העולם הגשמי צריך אפוא להברא לפי גשמיותו על ידי השם הנכבד השכלי המתאים לשם הגשמי יה"ו יו"ה הו"י הי"ו וי"ה וה"י נמצא מכל אחד מן הצרופים האלה יוצאת רוח אחת מרוחות העולם וכך נתהוה הגלגל באור זה אין בו כדי לספק רצון כל אדם אם מפני שהמבקש עמק מכדי שישג או מפני שדעתנו קצרה ואולי משתי הסבות יחד אף הפילוסופים חקרו בבעיה מעין זו והביאם מחקרם אל הדעה כי מן האחד לא יצא כי אם אחד ולכן הניחו מציאות מלאך קרוב לסבה הראשונה מלאך שנאצל מאת הקדמון ושוב אמרו כי מלאך זה שני תארים לו האחד ידיעתו במציאות עצמו והשני ידיעתו כי יש לו סבה ולכן אמרו נתחיבו ממנו שני דברים מלאך שני וגלגל ראשון הוא גלגל הכוכבים העומדים והמלאך השני אף הוא מתוך ידיעתו בקדמון נתחיב ממנו מלאך אחר ומתוך ידיעתו בעצמו נתחיב ממנו גלגל שני הוא גלגל שבתאי וכן נתחיבו מן המלאך השלישי הרביעי וכו' גלגלים ושכלים עד לגלגל הירח ועד לשכל הפועל וכבר קבלו זאת בני אדם ונפתו להאמין בדבר עד שסברו כי הוכח במופת הואיל ויחס לפילוסופים היונים אולם אין בזה כי אם טענה סתם שלא באה עליה כל הוכחה וכבר הקשו עליה כמה וכמה קשיות ראשית למה נפסק השפע ההוא האם מקצר ידו של הקדמון ושוב מדוע לא נתחיב ממה ששבתאי משכיל את שלמעלה ממנו דבר אחד ומזה שהוא משכיל את המלאך הראשון דבר שני וכך תהיינה הצורות הנאצלות משבתאי ארבע במספר ועוד מנין לנו דבר זה כי מי שמשכיל את עצמו יתחיב ממנו גלגל ומי שמשכיל את הקדמון יתחיב ממנו מלאך לפי זה יצא כי בטען אריסטו כי השכיל את עצמותו ידרש ממנו שיאצל ממנו גלגל ובטענו כי השכיל את הקדמון שיאצל ממנו מלאך לא הזכרתי לך את הדעות היסודיות האלה כי אם למען לא תתבלבל על ידי הפילוסופיה בחשבך כי אלו הלכת אחריה היתה נפשך מוצאת מנוחה מכל הספקות בהשענה על מופתים ברורים האמת היא כי כל השערות הפילוסופים בזה אין השכל הישר מקבלן ואין להקש אחיזה בהן נוסף על כך אין שנים מן הפילוסופים מסכימים זה עם זה אם לא שהם בני סיעה אחת הסומכת על מסרת שקבלו מפי פילוסוף אחד אמפידוקלס או פיתגורס אריסטו או אפלטון או אחד משאר הפילוסופים שאף הם אין אחד מהם מסכים לדעת חברו: (כו) אמר הכוזרי: ומה צרך יש באותיות הו"י במלאך ובגלגל וכדומה לאחר ההודאה ברצון האלוה ובבריאת העולם לפי המספר בסדר בראשית ברא האלוה כל הדברים המרבים לכל מיניהם בבת אחת ואחרי בראו אותם שם בהם את כח הקיום וההולדה הפועל בהם לרגעים בכח אלוהי כמו שאנו אומרים בתפלתנו מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית: (כז) אמר החבר: יפה אמרת מלך הכוזרים וכחך לאלוה זוהי האמת וזוהי האמונה באמת ועזיבת כל מותר ויתכן כי העיון הזה שמצאנו בספר יצירה היה עיונו של אברהם אבינו שעה שכבר נתבררו לו אחדות האלוה ורבונותו אך טרם זכה להתגלות אולם לאחר שזכה להתגלות עזב את כל ההקשים ולא בקש מעם האלוה כי אם להיות לו לרצון אחרי אשר למדו האלוה מה הוא הרצון במה ישג ובאיזה מקום וכבר דרשו החכמים על מאמר הכתוב ויוצא אותו החוצה צא מאצטגנינות שלך כלומר עזב חכמת הכוכבים וכל חכמת טבע מספקת וכל ספר אפלטון על נביא אחד בדורו של מרינוס שאמר על פי חזון שהיה אליו מאת האלוה לפילוסוף אחד שהשתדל מאד לזכות להתגלות האלוה על ידי עיון בפילוסופיה לא בדרך הזאת תגיע אלי כי אם על ידי אותם ששמתים מתוכים ביני ובין יצירי רצונו לומר הנביאים וחקי האמת וכבר נרמז ענין זה בספר יצירה בסוד ספירת העשרה ספירה זו הסכם עליה במזרח ובמערב אם כי אין לכך יסוד בחכמה טבעית ולא הכרעה מצד הקש שכלי כי אם סוד אלוהי בלבד הלא הוא אמרו עשר ספירות בלימה בלם פיך מלדבר בלם לבך מלהרהר ואם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר רצוא ושוב ועל דבר זה נכרתה ברית ומדתן עשר שאין להן סוף נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת דע וחשב וצור שהיוצר אחד ואין בלעדיו ולפני אחד מה אתה סופר וחתימת הספר היא וכשהבין אברהם אבינו וצר (וחקק וצרף ויצר) וחקר וחשב ועלתה בידו נגלה עליו אדון הכל וקראו אוהבי וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון ובין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה וקרא עליו בטרם אצרך בבטן ידעתיך: (כח) אמר הכוזרי: רוצה אני שתטעימני טעם חכמות חכמי התלמוד המתאימות לחכמת הטבע: (כט) אמר החבר: כבר העירותי על ידיעתם בתצפיות הכוכבים המדיקות ראיה לדבר ידיעתם לפי מסרת מבית דוד כי תקופת הלבנה היא כ"ט י"ב תשצ"ג ועד היום הזה לא נמצא בחשבון זה שבוש וכן ידעו את תקופת החמה המדיקת לפיה היו נזהרים לבל יחול פסח כי אם אחרי תקופת ניסן כמו שאמר אחד מהם כד חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא כי לא יתכן לעשות את הפסח בעונת החרף שכן צוה האלוה והזהיר שמור את חדש האביב והנה התקופה המקבלת אצל המון העם אינה התקפה המדיקת בהיותה מחשבת רק על דרך הקרוב לפי חלקת השנה לארבעה רבעים שכל אחד מהם יש בו צ"א ימים וז' שעות ומחצה ולפי חשבון זה יתכן כי יחול הפסח ברבע של החרף והנוצרים שטענו על היהודים ואמרו כי הדת היהודית המקורית כבר אבדה ואינה ידועה ליהודים כיום הואיל ואפשו שיחול אצלם פסח לפני הגיע האביב לפי חשבון התקופה המקבלת אצלם שהיא הידועה בפרהסיא לא שמו לב אל תקופת חמה המדיקת האמתית שהיא מחזקת אצל היהודים בצנעה ואינה ידועה ברבים ולפי חשבונה לא יחול פסח בשום אפן כי אם יום אחד לפני הגיע השמש לראש הטלה ולא ארע בזה שבוש יחיד בכמה אלפי שנים חשבון זה מתאים לחשבונו של התוכן אלבתני שהוא המדיק שבחשבונות התקופות והאמתי שבהם אך כלום יתכן חשבון מדיק של תקופת חמה ותקופת לבנה ללא ידיעת חכמת התכונה על בריה האפשרי ביותר וכבר הזכרנו סוד נולד קדם חצות ועוד בדומה לזה ועוד נשאר בידינו ספר העוסק בחכמה הזאת במיחד הוא הספר הנקרא בשם פרקי ר' אליעזר ובו מדת הארץ ומדת כל אחד מן הגלגלים וטבעי הכוכבים והמזלות וצורות הכוכבים האחרות הם ובתיהם ורשמיהם לטובה או לרעה ועליותם וירידותם ושיאהם למעלה ולמטה ומדות תנועותיהם ומחבר הספר הזה הוא מחכמי המשנה המפרסמים ושמואל מחכמי התלמוד הוא שאמר נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא אולם חכמינו לא התעסקו במדע זה כי אם לענין המצוה כי אין לקבע בדיוק את מהלך הירח על כל השנויים שבו אשר בהם תלויה קביעת שעת התקבץ הירח עם השמש היא שעת המולד ומדת הסתתר הירח לפני המולד ואחריו כי אם על ידי ידיעה ברב חכמת התכונה וכן ידיעת העונות רצוני לומר ארבע התקופות על בריה לא תשלם כי אם על ידי ידיעת נקדות השיא והשפל של השמש ביחס לארץ ועליותיה לכל השתניותיהן ומי שהתעסק בכל אלה אי אפשר שלא יעבר מזה אל שאר חלקי חכמת התכונה אשר לחכמת הטבע מוצאים אנו אצל החכמים דברים שנזדמנו לתלמוד במקרה לא מתוך כונה ללמד אותה חכמה והם מעשה הפלא ופלא תאר לך אפוא מה נפלאים היו הספרים שהיו בידי תלמידיהם בעצם החכמה הזאת: (ל) אמר הכוזרי: וכיצד קרה הדבר שהספרים ההם שהיו מכונים ללמד אבדו ואלו המאמרים המקריים ההם נשתירו: (לא) אמר החבר: כי שומרי הספרים ההם היו רק יחידים בקרב העם אחד תוכן אחד רפא ואחד מנתח למשל וכשאמה מדלדלת יאבדו ממנה בראשונה המעלים בבניה ורק אחריהם יאבדו ההמוניים כך אבדו מקרבנו יחידי הסגלה ואתם חכמותם ולא נותרו כי אם ספרי התורה שכל העם צריך להם ורבים מקבליהם המרבים להעתיקם ולהשגיח עליהם ולכן נשתמר ונשתיר מן החכמות ההן כל שהיה כלול בספרי ההלכה כי רבים היו מקבליהם ורבה היתה ההשגחה עליהם ומזה כל מה שהזכר בהלכות שחיטה והלכות טרפה כי יש בהן מן החכמות מה שנעלם ברבו אף מעיני גלינוס כך לא הזכיר הוא בין החלאים הנראים לעין את חלאי הראה והלב שהעירה עליהם התורה כגון סמוך ללב וסמוך לדפן והדבק האנות וחסר ויתיר שבהן וראה שנתיבשה או נתמסמסה ועל ידיעת חכמינו בדבר יחס האברים הנפשיים אל הטבעיים מעיד מאמרם שני קרומים יש למח וכנגדם בביצים ומה שאמרו כמין שני פולים יש מנחים על לפי הקדרה מן הפולים ולפנים מח מן הפולים ולחוץ חוט השדרה וכן אמרם תלתא קני הוו חד פריש ללבא וחד פריש לראה וחד פריש לכבדא אשר לידיעתם בחלאים הממיתים ובחלאים שאינם מסכנים הרי אמרו חוט השדרה אם עורו קים מחו לא מעלה ולא מוריד ומי שנתמסמס מחו אינו מוליד וכן אמרו קרום שעלה מחמת מכה בראה אינו קרום ועוד אמרו גיד הנשה אינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ומנפלאות ההלכה שלהם כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת שהוא בלום במעיה ומן הדברים שהם אסרו מתוך ידיעה נכונה וסברתנו אינה משגת אותם הוא מה שאמרו חמשה קרומים אסורים קרום של מח קרום שעל הביצה קרום שעל גבי הטחול קרום שעל הכליות קרום שעל העקץ כלם אסורים באכילה ומן המפלא שבדיניהם בטרפות הוא שהם שערו ובדיוק את הגבה שאם תדחה בהמה ממנו למטה תאסר משום רסוק אברים זאת אומרת משום שודאי יתפרדו אבריה פרוד הגורם למיתתה ולכן אמרו הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום רסוק אברים משום דאמדה אנפשא זאת אומרת הבהמה משערת לעצמה את הגבה ומתכוננת לקפיצה על כן לא תזיקנה זו כשם שהיתה מזקתה אלו דחוה אחרים כי הטבע נוכח בקפיצה ואלו בנפילה הוא מסתלק ונעלם ומפלאי מאמריהם המיסדים על ההסתכלות הוא גם מאמר זה חרותה בידי שמים כשרה בידי אדם טרפה משום צמוק ראה ובדיקותה במים אי הדרא בריאה כשרה ואם לאו טרפה וכן אמרו ראה ככחלא כשרה כדיותא טרפה מאי טעמא האי שחור אדם הוא אלא שלקה ירקה כשרה ועוד אמרו ראה שהאדימה מקצתה כשרה האדימה כלה טרפה ורבי נתן הבבלי שהביאו לפניו ילוד שהוא ירק אמר להם המתינו לו עד שיפל דמו רצונו לומר שלא ימולו את הילד עד שיתפשט דמו בבשרו ועשו כן וחי הילד ההוא אם כי לפני זה מתו ילדי האשה ההיא תכף למילתם והביאו לפניו ילוד שהוא אדם ואמר להם המתינו לו עד שיבלע דמו ועשו כן וחי הילד ונקרא נתן הבבלי על שמו וכן מה שאמרו חלב טהור סותם טמא אינו סותם ומדקות דיניהם מחט שנמצא בעבי בית הכוסות נמצא עליו קרט דם בידוע שהוא קדם שחיטה לא נמצא עליו קרט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה למאי נפקא מנה למקח וממכר כי לא יתכן שיהיה על המחט קרט דם לאחר שחיטה הואיל ואין הדם נגר במת ולכן אין הקנה יכול לבוא בטענה על מי שמכר לו את הבהמה ואם נמצא קרט דם על המחט יכול הוא לבוא עליו בטענה ולאמר מתה מכרת לי ובדומה לזה הגליד פי המכה בידוע ששלשה ימים קדם שחיטה לא הגליד המוציא מחברו עליו הראיה ומן הסימנים שנתנו בעוף טהור מותחין לעוף חוט של משיחה אם חולק שתים לכאן ושתים לכאן בידוע שהוא עוף טמא שלש לכאן ואחת לכאן בידוע שהוא עוף טהור ועוד אמרו כל עוף הקולט מן האויר ואוכל טמא השוכן עם טמאים ונדמה להם טמא כזרזיר אצל העורב וכן אמרו סימן הולד בבהמה דקה טנוף ובגסה שליה ובאשה שפיר ושליה ומן המפלא שבמאמריהם ובדבריהם בענין הארס של אחדים מבעלי הצפרנים הוא מה שאמרו דרוסת חתול ונץ ונמיה בגדיים וטלאים ודרוסת חלדה בעוף וכן מה שאמרו אין דריסה לשועל ואין דריסה לכלב אין דריסה אלא בצפרן לא בשן אין דריסה אלא ביד לא ברגל אין דריסה אלא מדעת אין דריסה אלא מחיים זאת אומרת אין הדורס זורק ארסו בבהמה כי אם בצפרני רגליו הקדמיות ורק מתוך כונה לא במקרה כגון שנאחזו צפרניו בבשר הבהמה ולא היתה לו כונת דריסה ויותר נפלא מזה מה שאמרו מחיים זאת אומרת שאם במקרה נקטעה רגלו הקדמית של הדורס בעוד צפרניו נעוצות בבשר הבהמה לא תצא מזה דריסה וזה משום שאין הדורס זורק ארסו בבהמה כי אם בהנתקו ממנה עם הוצאת צפרניו מבשרה ולכן אמר מחיים אחר שאמר מדעת וכן אמרו נטלה הכבד ונשתיר ממנה כזית במקום מרה ובמקום שהיא חיה כשרה ועוד אמרו מגלא כשר בראה ופסול בכליא מים זכים ונקב פסול בראה וכשר בכליא ועוד אמרו הגלודה שנשתיר בה כסלע על פני כל השדרה כשרה והדברים שהביאה המשנה בהלכות טרפות ובמומי הבכורות ובמומי הכהנים רבים מלהזכירם כל שכן מלפרשם וענין נתוח העצמות הובא שם בקצור דברים אך בשפה ברורה ובמיטב באור הענין ומן הנאה שבדבריהם הוא מה שאמרו יצאו בני מעיה ולא נקבו כשרה ועל זה הוסיפו ואמרו לא שנו אלא שלא הפך בהם אבל הפך בהם טרפה שנאמר הוא עשך ויכננך מלמד שברא הקדוש ברוך הוא כונניות באדם כיון שנתהפכה אחת מהן אינו יכול לחיות ומה שהבדילו בין דם נדה ודם טהרה וזבה ובתולים ובין הדם היוצא מפצעים ומטחורים וכדומה ומה שקבעו את כמות עונות הנדות ואת כמות העונות של זיבות הזכרים והידיעות הנפלאות שהיו להם בדבר הצרעת כל אלה עמקים מכדי שישיגום דעותינו: למאמר חמישי