ב"ה
ספר הכוזרי
רבי יהודה הלוי

מאמר ראשון



פתיחה: שאול שאלוני לטענות ולתשובות אשר אתי נגד טענותיהם של החולקים על דתנו מבין הנמשכים אחר הפילוסופיה ומבין מאמיני דתות אחרות ומבין המינים מבני ישראל ונזכרתי מה ששמעתי לפני זמן מה טענות שטען החבר לפני כארבע מאות שנה בפני מלך הכוזרים טענות אשר על פיהן קבל המלך את דת היהודים כמו שהדבר מפורסם וכמו שהזכר בספרי דברי הימים מלך זה מספר שם נשנה אליו חלום אחד פעמים רבות בחלומו והנה מלאך מדבר אליו ואומר לו כונתך רצויה בעיני האלוה אבל מעשך אינו רצוי והמלך היה זהיר מאד במצוות דת הכוזרים עד שהוא עצמו היה משמש בהיכל אשר להם ומקריב קרבנות בלב שלם אולם עם כל אשר הוסיף לשמר את המצוות ההן היה המלאך נראה אליו לילה לילה ואומר לו כונתך רצויה אבל מעשך אינו רצוי דבר זה גרם לו למלך הכוזרים לדרש ולחקר בדבר האמונות והדעות וסוף דבר התיהד הוא ועם רב מן הכוזרים אתו והנה רבות מטענות החבר היו לי לקרת רוח בהיותן מסכימות עם דעתי ואמר ראוי הדבר כי אכתב את הטענות ההן כאשר נתגלגלו והמשכילים יבינו מספרים כי משנגלה לו למלך הכוזרים בחלום כי כונתו רצויה בעיני האלוה אך מעשהו אינו רצוי ואף נצטוה בחלומו זה לבקש את המעשה הרצוי בעיני האלוה פנה בראשונה אל פילוסוף אחד וישאלהו להאמנתו:


(א) אמר לו הפילוסוף: האלוה אין לפניו לא רצון ולא שנאה כי הוא ית' מרומם מעל כל רצון וכונה שהרי הכונה מורה על היות המכון חפץ בדבר החסר לו ורק בבוא חפצו יגיע לשלמות וכל עוד לא יבוא זה החסרון בעינו עומד וכן מרומם הוא האלוה לדעת הפילוסופים מעל ידיעת הפרטים כי הפרטים משתנים מרגע לרגע אולם בידיעת האלוה לא יתכן כל שנוי נמצא שאין האלוה מכיר אותך ועל אחת כמה וכמה אינו יודע כונתך ומעשיך וכל שכן אינו שומע תפלתך ולא רואה תנועותיך ואם אמנם יאמרו הפילוסופים כי האלוה בראך אין מאמרם זה כי אם על דרך ההשאלה כי האלוה הוא אמנם עלת העלות בהתהוות כל נברא אך הנברא לא בכונה מאת האלוה נתהוה ומעולם לא ברא האלוה אדם כי העולם קדמון ומאז מעולם נולד כל אדם מאדם שקדם לו והרכבו בו צורות ותכונות מזגיות ומדות מאביו ומאמו ומשאר קרוביו ואיכיות התלויות באקלים ובארץ המולדת במזונות ובמים ובכחות הגלגלים וקבוצות הכוכבים והמזלות כפי מעמדם במערכה והכל מעם הסבה הראשונה אך לא מתוך כונה אשר לה כי אם על דרך האצילות מן הסבה הראשונה נאצלה סבה שניה ומזו נאצלו הסבות השלישיות והרביעיות וכך נתחיבו כל הסבות והמסובבים וכך נשתלשלו כמו שאתה מוצא אותם לפניך וחיוב זה קדמון הוא כשם שהסבה הראשונה קדמונית היא ואין ראשית לה והנה לכל אחד מאישי העולם יש סבות המביאות אותו לידי שלמותו מי שקדמו לו כל סבותיו אלו נעשה שלם ומי שלא קדמו לו כלן נשאר חסר בן כוש למשל לא הספיקה לו הכנתו הטבעית כי אם לקבלת הצורה האנושית והדבור בתכלית החסרון וכנגדו הפילוסוף הוכנו לו תכונות על פיהן תהיינה לו המעלות המזגיות והמוסריות השכליות והמעשיות ולא יחסר מאומה מן השלמות אבל גם הפילוסוף אין מעלות אלו נמצאות בו בראשונה כי אם בכח ולשם הוצאתן אל הפעל זקוק הוא ללמוד ולאמון עד שתתגלה ההכנה לפי מעלתה אם לשלמות או לחסרון או למדרגות בינים רבות מספר והאדם השלם ידבק בו מעין אור אלוהי הנקרא בשם השכל הפועל בו יתחבר השכל הנפעל של האדם התחברות של התמזגות עד אשר יראה האדם ההוא את עצמו כאלו הוא הוא השכל הפועל ואין ביניהם כל הפרש אותה שעה יגיעו כליו רצוני לומר אבריו של האיש ההוא למדרגה בה יעשו רק את המעשים השלמים ביותר בזמנים הנכונים ביותר ובדרכים הטובות ביותר וכאלו נעשו אבריו כלים לשכל הפועל לא לשכל ההיולי הנפעל בו היה משתמש לפי כן עת היה מבקש את הדרך הנכונה ומוצאה פעמים אחדות ופעמים רבות לא הגיע אליה ואלו עתה מוצאה הוא תמיד מדרגה זו היא תכלית מה שהאדם השלם מקוה להגיע אליו אחרי אשר תטהר נפשו מן הספקות ותשיג את ידיעת הדברים לפי אמתתם ככה תעשה הנפש דומה למלאך ותמצא במדרגה אחת בלבד למטה משל הרוחני הנבדל מן הגוף הלא היא מדרגת השכל הפועל הוא המלאך אשר מדרגתו נמוכה רק משל המלאך הממנה על גלגל הירח והמלאכים הם שכלים נבדלים מן החמר קדמונים כסבה הראשונה ולא ייראו כליון לעולם ובהתאחד נפש האדם השלם עם השכל הפועל לא יחוש האדם לכליון גופו ולכליון כליו ומשעה שהגיע להתאחדות זו תזכה נפשו לאשר בעודנו בחיים שכן נכנס בחברתם של הרמס ואסקלביוס וסוקרטס ואפלטון ואריסטו כי הוא והם וכל אשר עלו למדרגתם היו לאחד עם השכל הפועל וזה הוא אשר יכנה על דרך העברה או קרוב רצון אלהים דרשהו אפוא בקש לך ידיעת דברים על אמתתם למען יהיה שכלך אתה פועל לא נפעל ותדבק בדרך הישרים במדות ובמעשים כי הם יהיו לך לעזר בהכרת האמת ויעוררוך לדבק בעיון ולהדמות לשכל הפועל ההוא אז תעלינה בידך מדות ההסתפקות והענוה והכניעה וכל מדה טובה ואתן הערצת הסבה הראשונה שתעריצנה לא למען תחוננך רצון ותסיר מעליך קצפה כי אם למען תוכל להדמות לשכל הפועל לבחר תמיד באמת לתת לכל דבר את תאריו הראויים לו ולראות כל דבר כמו שהוא באמת כי כל אלה הם מתכונות השכל וכאשר תגיע מחשבתך לאמונה הזאת אל תחוש באיזה מין ממיני העבודה אתה עובד לאלוה או איך תתפלל ואיך תשבח באיזה דבור ובאיזו לשון ובאילו מעשים ואם תרצה בדה לך דת לשם העבודה וההערצה והשבוח ולמען התנהגותך אתה במדות טובות והנהגת ביתך ובני ארצך בהן אם מקבל אתה עליהם או קח לך לדת את אחת החקות השכליות שהנחו על ידי הפילוסופים בחבוריהם ושים מגמתך וכונתך זכוך נפשך כללו של דבר אחרי השיגך את הידיעה הכללית של הדברים לפי אמתתם בקש לך זך הלב ככל אשר תוכל ואז תגיע אל מבקשך שהוא ההדבקות ברוחני ההוא זאת אומרת בשכל הפועל ואז יתכן כי הרוחני ההוא ינבא אותך ויודעך תעלומות על ידי חלומות אמתיים וציורי דמיון נכונים:

(ב) אמר לו הכוזרי: רואה אני דבריך נכוחים אבל אינם נאותים למה שאני מבקש שהרי יודע אני כי נפשי זכה וכל רצוני להפיק רצון מהאלוה ובכל זאת הלא הגד לי כי מעשי אינו רצוי אם כי כונתי רצויה יש אפוא בלא ספק מעשה הרצוי מצד עצמו לא מצד כונת עושהו כי אם לא כן מה לנוצרים ולמסלימים אשר חלקו ביניהם את העולם המישב נלחמים זה בזה אם כי כל אחד מהם עבד את האלוה מתוך כונה זכה ונהג נזירות ופרישות וצם והתפלל ויצא למערכה במגמה להרג את חברו בהאמינו כי יש בזה צדקות גדולה והתקרבות אל האלוה ובהלחמם זה בזה מאמין כל אחד מהם כי במותו יזכה לגן עדן והלא הצדקת שניהם גם יחד נמנעת אצל השכל:

(ג) אמר הפילוסוף: לפי דתי הפילוסופים אין לא לזה ולא לזה הרשות להמית את זולתו שהרי שניהם מכונים בעבודתם אל השכל:

(ד) אמר הכוזרי: וכי יש לדעת הפילוסופים טעות גדולה מזו של בעלי שתי הדתות האלה המאמינים כי העולם נברא ובששה ימים נברא והאומרים כי הסבה הראשונה מדברת עם איש מבני אדם ואלו הם הפילוסופים ירוממוה מעל לידיעת הפרטים ועוד לפי מעשיהם של הפילוסופים ולפי ידיעותיהם לפי דרשם את האמת ולפי רב השתדלותם בזה מן הראוי היה כי תהיה הנבואה מפורסמת ביניהם ומצויה בתוכם הואיל והם רק הם הדבקים הרוחניים וכי יספר עליהם כי נעשו על ידיהם נסים ונפלאות ומופתים ואנחנו מוצאים את החלומות האמתיים אצל מי שלא עסק לא במדע ולא בזכוך נפשו והפוכו של דבר מוצאים אנו אצל מי שמשתדל במדע ודבר זה הלא מוכיח כי סוד הקשר בין הענין האלוהי ובין הנפשות שונה ממה שהזכרת אתה הפילוסוף:


אחרי כן אמר הכוזרי בלבו אשאל את הנוצרים ואת המסלימים כי באחת משתי האלה נמצא בלא ספק המעשה הרצוי אשר ליהודים די לי במה שנראה לעין כל מהיותם נתונים בשפל מעוטי מספר ושנואים על הכל


אז קרא לאחד מחמי הנוצרים וישאלהו לתורתו ולמעשהו

ויענהו הלז ויאמר לו אני מאמין כי כל הנמצאים נבראים וכי קדמון רק הבורא ית' אשר ברא את העולם כלו בששה ימים וכן מאמין אני כי כל האנשים מצאצאי אדם הם (ואחרי כן מצאצאי נח) ואליו הם מתיחשים כלם מאמין אני כי האלוה משגיח על הנבראים ומתחבר עם בני אדם כי יש לפניו כעס ורחמיםוכי מדבר הוא אל נביאיו ואל חסידיו בהראותו ובהגלותו אליהם וכי הוא שכן כבוד בקרב צבור אחד אשר בו בחר כללו של דבר מאמין אני בכל מה שספר על כל אלה בתורה ובספרי דברי הימים לבני ישראל אותות אשר לא יתכן לכפר באמתתם כי מפרסמים היו והתמידו זמן רב ונגלו בהמונים גדולים אולם בסוף דברי ימיהם בדור אחרון לבני ישראל נתגשמה האלוהות והיתה לעבר בגוף של בתולה רמה בישראל והיא ילדתו אנושי בנגלה ואלוהי בנסתר נביא שלוח בנגלה ואלוה שולח נביאים בנסתר והוא המשיח הנקרא אצלנו בן האלהים והוא האב והוא הבן והוא רוח הקדש והנה אנחנו מיחדי האלוה באמת אם כי בלשוננו מופיע השלוש והננו מאמינים כי משיח זה שכן כבוד בתוך בני ישראל כשם שדבק בהם הענין האלוהי עד אותה שעה ללא הפסק אולם אחרי אשר מרו המוניהם במשיח זה וצלבוהו התחיל הקצף האלוהי נתך על המונם והרצון האלוהי התחיל שורה על היחידים אשר הלכו אחר המשיח ואחרי כן על האמות אשר הלכו אחרי היחידים ההם ואנחנו הננו מן האמות ההן ואם אמנם אין אנו מזרע בני ישראל ראויים אנו יותר מהם להקרא בני ישראל כי אנחנו הולכים אחר המשיח ואחרי שליחיו מבני ישראל אשר היו שנים עשר במספר שכן באו הם במקום השבטים וגם עם רב מבני ישראל הלכו אחרי אותם שנים עשר והם היו כמחמצת לבני העדה הנוצרית אשר נעשו ראויים למעלת בני ישראל ויהי לנו הנצחון ונפרץ בכל הארצות וכל האמות נקראות אל הדת הזאת ומצוות לקים מצוותיה הלא הן להעריץ את המשיח ולרומם את הצלב אשר נצלב עליו וכדומה אשר לדינינו ונימוסינו מצוויי שמעון השליח הם וחקינו לקוחים מן התורה בה אנו הוגים תמיד ובאמתותה אין להטיל ספק כי נתונה היא מאת האלוה וכבר נאמר באונגליון מפי המשיח אני לא לסתר מצוה ממצוותיה באתי כי אם לחזק את כל מצוותיה ולאשרן:

(ה) אמר הכוזרי: דת כזאת אינה מניחה מקום להגיון גדולה מזאת ההגיון מרחיק רב הדברים שאמרת אולם לאחר שנתאמת דבר לאדם על פי מראה עינים ובנסיון עד אשר יאמין בו כל הלב ולא ימצא מוצא כי אם להאמין בדבר אשר נתאמת אצלו ימציא תחבולה דקה נגד ההקש ההגיוני למען יקרב את הרחוק ההוא הן ככה יעשו גם חכמי הטבע בכחות המפלאים הנגלים להם בראשונה כחות אשר אלו ספר עליהם לחכמים האלה לפי שראום בעניהם היו כופרים במציאותם אולם אחרי אשר ראום יתחכמו וימצאו להם סבות אם במערכת הכוכבים או בקרב הרוחניים ולא ידחו את אשר ראו בעיניהם אבל אני איני מוצא דעתי נוטה לקבל את הדברים האלה כאמתיים כי חדשים הם בעיני ולא גדלתי עליהם עלי מטלת אפוא החובה לחקור את הדבר עד תכליתו:


אז קרא הכוזרי לחכם מחכמי האסלם וישאלהו לתורתו ולמעשהו:

אמר לו החכם המסלמי: אנחנו מאמינים באחדות האלוה ובקדמותו בבריאת העולם ובהתיחשות כל האנשים אל אדם ואל נח אולם אנו מרחיקים את ההגשמה מאת האלוה לגמרי ואם ימצא דבר מה מזה בלשון הקראן נפרשהו ונאמר כי הוא על דרך ההעברה והקרוב אל דעת בני אדם מלבד זה אנו טוענים כי ספרנו הוא דבר האלהים ספר זה דבר פלא הוא המחיבנו לקבלו מצד עצמו כי אין אדם בעולם יכול לחבר כספר הזה אף לא פסוק אחד מפסוקיו נביאנו הוא חותם הנביאים והוא מבטל כל תורה שקדמה לו וקורא את כל האמות לקבל עליהן את האסלם ושכר המאמין שוב רוחו אל גופו בגן עדן שם ישבע נעימות לא יחסר דבר ממאכל ומשתה ומתענוגות בשרים ומכל אשר יתאוה וענש הכופר רדתו אל אש לא תכבה לא יתמו יסוריו לעולם:

(ו) אמר לו הכוזרי: מי שרוצים להדריכו לקראת האמונה בדבר האלהים ולאמת לו כי האלוה מדבר עם בשר ודם והוא מרחיק זאת צריך להוכיח לו זאת בעבדות מפרסמות שאין לדחותם וגם אז יקשה מאד לאמת לו כי האלוה אמנם דבר עם בשר ודם אשר לפלא אשר בספרכם הכתוב ערבית אין לועז כמוני יודע להבחין בעצם היות הספר מפלא ומיחד וכאשר יקראוהו לפני לא אדע להבדיל בינו ובין ספר אחר בלשון הערב:

(ז) אמר לו החכם המוסלימי: רבים המופתים שהראו על ידי נביאנו אולם לא מהם אנו מביאים ראיה על החובה לקבל תורתו:

(ח) אמר לו הכוזרי: אבל אין הנפש נוטה להודות כי יש לאלוה התחברות עם בשר ודם כי אם בראותה מופת אשר בו יהפך עצם אחד לעצם אחר מופת שהכל רואים כי כמהו לא יוכל לעשות כי אם מי שברא את כל הדברים מאין ואף גם זאת מופת אשר נעשה להמונים רבים שראוהו עין בעין לא שספר להם מפי מי שראהו בחלום או שבא אליהם בקבלת איש מפי איש ובתנאי נוסף כי יחקר מופת זה ויבחן בחינה אחר בחינה לבל יפל ספק בלב אדם פן יש בזה תעתוע דמיון או מעשה כשפים רק אז תקבל הנפש ובקשי את הדבר הגדול הזה רצוני לאמר כי בורא העולם הזה והעולם הבא והמלאכים עשה השמים והמאורות יתחבר עם החמר העכר הזה רצוני לאמר האדם וידבר עמו משאלותיו ובקשותיו:

(ט) אמר החכם המוסלימי: והלא ספרנו הקדוש מלא ספורים על משה ע"ה ועל בני ישראל ספורים אשר אין להטיל ספק באמתתם כל אשר עשה האלוה בפרעה ואשר קרע את הים והעביר בו בשלום את אשר רצה בהם וטבע את אשר קצף עליהם ואשר הוריד אחרי כן לישראל את המן ואת השלו ארבעים שנה ואשר דבר עם משה בהר סיני ואשר העמיד את השמש ליהושע ועזרו במלחמתו בגבורים וכן כל שארע לפי כן המבול ומהפכת סדום ועמורה האין כל אלה מפרסמים עד בלי השאיר מקום לספק פן יש בזה מעשה תחבולה או תעתוע דמיון:


(י) אמר הכוזרי: רואה אני כי אכן אין לי לשאול כי אם את היהודים שהם שארית בני ישראל רואה אני כי הם הם ההוכחה לדבר כי אכן יש לאלוה תורה בארץ: אז שלח לקרא לאחד החכמים היהודיים וישאלהו לאמונתו:

(יא) אמר לו החבר: אני מאמין באלהי אברהם יצחק ויעקב אשר הוציא את בני ישראל באותות ובמופתים ממצרים וכלכלם במדבר והנחילם את ארץ כנען אחרי אשר העבירם את הים ואת הירדן במופתים רבים ואשר שלח אליהם את משה בתורתו ואחריו אלפי נביאים שכלם קראו אל תורתו ביעדם שכר טוב לכל שומרה וענש לכל עובר עליה אנחנו מאמינים בכל הכתוב בתורה הזאת והדברים ארכים:

(יב) אמר הכוזרי: לא חנם החלטתי בראשונה לא לשאול את היהודים מדעתי כי שלשלת הקבלה אצלם נתקה מכבר ודעתם נתמעטה כי דלותם לא הניחה להם מדה טובה וכי לא היה לך לאמר אתה היהודי כי מאמין אתה בבורא העולם ומסדרו ומנהיגו הוא אשר בראך והוא המטריפך לחם חקך וכדומה מן התארים האלוהיים בהם יאמין כל בעל דת ובגללם שואף הוא אל האמת ואל הצדק ברצותו להדמות לבורא בחכמתו ובצדקו:

(יג) אמר החבר: מה שאתה אומר נכון הוא בנוגע לדת המיסדת על ההגיון ומכונת להנהגת מדינה דת הנובעת אמנם מן העיון אך נופלים בה ספקות רבים ואם עליה תשאל את הפילוסופים לא תמצאם מסכימים על מעשה אחד ולא לדעה אחת כי דת כזאת בנויה על טענות אשר רק חלק מהן יכולים הפילוסופים להוכיח במופת ואלו על אחרות נתן להביא ראיות מספיקות בלבד ויתרן אין להביא עליהן אפילו ראיה מספקת אף כי להוכיחן במופת:

(יד) אמר הכוזרי: רואה אני דברך זה יהודי מתקבל על הדעת יותר מדברי הפתיחה והנני רוצה כעת להוסיף ולהקשיב לדבריך:

(טו) אמר החבר: אולם פתח דברי הוא הוא המופת גדולה מזאת הוא ההוכחה שאחריה אין צרך לא בראיה ולא במופת:

(טז) אמר הכוזרי: ואיך זה:

(יז) אמר החבר: תן לי רשות להקדים הקדמות אחדות כי רואה אני דברי קשים עליך ונקלים בעיניך:

(יח) אמר הכוזרי: הקדם הקדמותיך ואשמען:

(יט) אמר החבר: אלו אמרו לך כי מלך הדו איש חסד הוא ועליך להעריצו ולהגדיל שמו ולספר מעשי חסדו וכל זה רק לפי שמועה שהגיעה אליך על דבר צדקת אנשי ארצו ומדותיהם הטובות ומשאם ומתנם באמונה האם היית רואה צרך לנפשך לעשות כן:

(כ) אמר הכוזרי: מדוע אראה צרך כזה לנפשי הייתי מטיל ספק בדבר אולי צדקת אנשי הדו מצד עצמם היא אף יתכן כי אין להם מלך כלל ואולי באמת מצד מלכם היא ואולי משני הצדדים גם יחד:

(כא) אמר החבר: אולם אלו באו אליך מלאכי המלך ההוא בתשורות אשר אין להטיל ספק בדבר כי נמצאות הן אך ורק בארמנות מלכי הדו ובמכתב אשר ברור לך כי רק ממלך הדו הוא ולמכתב מצרפים סמי תרופות המרפאים אותך מכל מדויך ושומרים על בריאותך וסמי מות לאויביך ולכל הלוחמים בך אשר תפילם בצאתך לקראתם בלא חילות ובלא כלי מלחמה האם לא היית חיב אז לסור אל משמעתו:

(כב) אמר הכוזרי: אמנם כן כי אז היה הספק הראשון אם אמנם יש לאנשי הדו מלך מסתלק ממני ואז הייתי מאמין כי שלטון מלך הדו ופקדתו נוגעים גם לי:

(כג) אמר החבר: ואם ישאלך אז השואל למלך זה במה תתארהו:

(כד) אמר הכוזרי: ראשונה באותם התארים אשר נתבררו אצלי מתוך מה שראו עיני ואחריהם בתארים שהטלתי בהם ספק לפני זה אך אחרי כן נתבררו לי על ידי אלה:

(כה) אמר החבר: ומעין זה השבתיך כאשר שאלתני אתה ובדומה לזה אמר משה בפתח דבריו בדברו אל פרעה אלהי העברים שלחני אליך רצונו לומר אלהי אברהם יצחק ויעקב כי היה דבר האבות מפרסם אז באמות ונודע כי הענין האלוהי נתחבר עמם והשגיח עליהם ועשה להם נפלאות ולכן לא אמר לו משה לפרעה אלהי השמים והארץ שלחני אליך ולא בוראי ובוראך שלחני אליך וכן פתח האלוה בדברו אל כל עדת בני ישראל אנכי יי אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אני בורא העולם ובוראכם וכן פתחתי אני בהשיבי לך שר הכוזרים כאשר שאלתני לאמונתי בהודיעי אותך מה הוא הדבר המחיב אותי והמחיב את כל עם ישראל דבר שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות עינים ואחרי כן נמסר לאיש מפי איש בקבלה הדומה למראה עינים:

(כו) אמר הכוזרי: לפי זה אין תורתכם מחיבת כי אם אתכם בלבד:

(כז) אמר החבר: אמנם כן כל מי שנלוה עלינו מן האמות כיחיד יבואהו מן הטוב אשר ייטיב עמנו האלוה אבל שוה לא ישוה אלינו כי אלו היה חיוב התורה מצד מה שהאלוה ברא את כלנו היו שוים בה כל בני אדם כלבן כשחור כי כלם ברואיו ית' אולם חיוב התורה עלינו הוא מצד מה שהוציאנו האלוה ממצרים ומצד היות לו התחברות עמנו בהיותנו סגלת בני אדם:

(כח) אמר הכוזרי: רואה אני אותך היהודי מתהפך בדבריך כי אחרי אשר כבר היה מאמרך נאה שב להיות פגום:

(כט) אמר החבר: שאני נא ואבאר את הדבר בהרחבה ושב הפגום ביותר בעיניך להיות הנאה ביותר:

(ל) אמר הכוזרי: דבר כאות נפשך:

(לא) אמר החבר: הלא תודה כי הענין הטבעי שמננו מתחיבים לקיחת המזון הגדול וההולדה הם וכחותיהם וכל תנאיהם נתיחדו בו הצמחים ובעלי החיים לא האדמה והאבנים המחצבים והיסודות:

(לב) אמר הכוזרי: זה הוא כלל הטעון פרוט אולם אמת הוא:

(לג) אמר החבר: ובענין הנפשי שממנו מתחיבים תנועות ורצונות ומדות וחושים חיצוניים ופנימיים וכיוצא בהם נתיחדו כל בעלי החיים:

(לד) אמר הכוזרי: אף זאת אין לדחות:

(לה) אמר החבר: ואלו האדם נתיחד מכל בעלי החיים בענין השכלי שממנו נתחיבו תקון המדות ואחרי זה תקון עניני הבית ואחריו תקון עניני המדינה וככה קמה אמנות הנהגת המדינה ואתה החקים הנוהגים במדינה:

(לו) אמר הכוזרי: אף זה אמת:

(לז) אמר החבר: ומה היא מדרגה למעלה מזאת:

(לח) אמר הכוזרי: מדרגת החכמים הגדולים:

(לט) אמר החבר: אינני מתכון כי אם למדרגה המבדילה את בעליה הבדלה עצמית כהבדל הצמח מן הדומם וכהבדל האדם מן הבהמה אולם ההבדלות ברב או במעט אין לה גבול הואיל והיא הבדלה מקרית ואינה מדרגה על דרך האמת:

(מ) אמר הכוזרי: אם כן אין בעולם הדברים המשגים בחושים מדרגה למעלה ממדרגת האדם:

(מא) אמר החבר: ואם ימצא בן אדם אשר יבוא באש ולא תשרפהו ויעמד זמן רב בלי מאכל ולא ירעב ובעור פניו יקרן אור שאין העין יכולה לעמד בו ולא יחלה ולא יחלש עד שבהגיעו לאחרית ימיו ימות לרצונו כמי שיעלה על מטתו לישון ביום ידוע ובשעה ידועה ונוסף על כל אלה ידע תעלומות מה שהיה ומה שיהיה האין מדרגה זו נבדלת הבדל עצמי ממדרגת בני אדם:

(מב) אמר הכוזרי: אמנם כן מדרגה זו אם ישנה במציאות אלוהית מלאכית היא ואינה בחק הענין השכלי הנפשי או הטבעי כי אם בחק הענין האלוהי:

(מג) אמר החבר: אין אלה כי אם אחדים מתארי אותו הנביא אשר אין חולק על נבואתו על ידיו נגלה להמון דבר התחבר האלוהות בהם ונודע להם כי יש להם אדון המנהיגם גם כרצונו וכן כפי עבדם אותו או המרותם בו נביא זה הוא אשר הסיר פני הלוט מעל העבר בהודיעו איך היתה בריאת העולם וכיצד התיחשו האנשים שלפני המבול אל אדם ואיך היה המבול וכיצד התיחשו שבעים האמות אל שם חם ויפת בני נח איך נפרדו הלשונות והיכן התישבו בני האדם וכיצד צצו המלאכות ונבנו הערים ושנות העולם מאדם הראשון ועד הנה מה היו:

(מד) אמר הכוזרי: אף זה תמוה האמנם יש אצלכם מנין ברור מבריאת העולם:

(מה) אמר החבר: אכן רק למנין זה אנו מונים ואין מחלקת בזה בין היהודים למן ארץ הכוזרים ועד לארץ כוש:

(מו) אמר הכוזרי: וכמה אתם מונים היום לבריאת העולם:

(מז) אמר החבר: ארבעת אלפים וחמש מאות שנה ופרוטן לפרש לנו מימות אדם ושת ואנוש עד נח ואחרי כן עד שם ועבר ומהם עד אברהם ואחרי כן מיצחק ויעקב עד משה ע"ה אישים אלה היו לפי סדר יחשם הנמשך ללא הפסק כגרעין הפרי לאדם וכסגלתו ולכל אחד מהם היו גם בנים אחרים שלא היו כי אם כקלפה לגרעין ולא דמו לאבותם עד כדי התחבר הענין האלוהי בהם ולכן נמנה המנין לפי האלוהיים לבד כל אלה היו יחידים לא קבוצים עד אשר הוליד יעקב י"ב שבטים שכלם היו ראויים לענין האלוהי ואז נגלתה האלוהות בקבוץ ומאז נמנה המנין לפיהם מונים אנחנו שנות הקדמונים לפי מה שנמסר לנו בתורת משה ע"ה ויודעים אנו מה שהיה ממשה ועד היום הזה:

(מח) אמר הכוזרי: פרוט כזה מרחיק מן הלב את הספק הרע פן יש בזה כזב או קנוניה דבר אשר כזה לא יתכן כי יסכימו עליו אפלו עשרה אנשים בלא שיתבלבלו ויגלו בזה סוד קנוניתם בדרך כלל דוחים אנשים דברי מי שמביא לפניהם ראשונה מנין זה ומבקש מהם להודות בו על אחת כמה וכמה לא יתכן כי יסכימו עליו המונים רבים ביחוד שהמנין שלכם עודנו קרוב למארעות ואין הכזב והבדות יכולים לחול בו:

(מט) אמר החבר אמנם כן הוא אברהם עצמו היה בן דור הפלגה אולם הוא וקרוביו עמו שמר על לשון עבר סבו אשר על כן נקרא בשם עברי וכשבא משה ארבע מאות שנה אחריו כבר הגיעו בני אדם לידיעות מדיקות על השמים ועל הארץ ובדור כזה הופיע משה לפני פרעה ולפני חכמי מצרים והנה גם חכמי בני ישראל שהסכימו לו בדקוהו וחקרוהו הואיל ולא האמינו אמונה שלמה כי ידבר האלוה עם בשר ודם ועמדו בספקם זה עד אשר השמיעם האלוה את דברו בעשרת הדברות כך נהגו בו בני עמו לא מתוך סכלותם כי אם מתוך חכמה כי יראו פן יש באותותיו תחבולה מתחבולות האצטגנינות או אמנות דומה לה אשר לא תעמדנה בפני הבחינה כי הן כמטבע המזויף ואלו הענין האלוהי כזהב המזקק אשר בעת הבחינה ימצא ערך כל דינר שלו גדול כפלים ואיך יעלה על הדעת כי אנשים כאלה יקבלו את הספור שספר להם משה כי לפני חמש מאות שנה היתה בעולם רק לשון עבר בלבד היא אשר נפלגה בבבל רק בימי פלג וכי אמות אחדות מתיחשות אל יפת ואמות אחדות אל שם והאחרות אל חם וכי ארצותן כך וכך הן היתכן הדבר כי נקבל אנחנו היום דבר כזב שיספר לנו אדם בנוגע ליחשי אמות מפרסמות ודברי ימיהן ולשונותיהן שעה שספורו נסב על תקופה פחותה מחמש מאות שנה:

(נ) אמר הכוזרי: דבר זה מן הנמנעות הוא כי איך יתכן והלא בידינו כתבי יד מאת מחברים שהניחו יסוד לחכמות ידועות לפני חמש מאות שנה וכן לא יתכן לספר כזבים על מה שהיה לפני חמש מאות שנה בדברים מפרסמים כגון יחש לשון וכתב:

(נא) אמר החבר: היתכן כי לא היו חכמי מצרים חולקים בזה על משה ועל דבריו אלה והלא ראינו כי גם עמו חקר אותו אף כי אנשים שאינם מבני עמו:

(נב) אמר הכוזרי: אלה דברים מתקבלים על הדעת חזקים ומיסדים:

(נג) אמר החבר: ומה דעתך על הלשונות האם אתה סובר כי קדמוניות הן ואין להן התחלה:

(נד) אמר הכוזרי: לא כן אלה נתהוו בתקופה מן התקופות ונקבעו בהסכמה כללית ראיה לדבר היות כלן מרכבות שמות ופעלים ומלות וכן כל מלה בהן מרכבת קולות היוצאים ממוצאי הדבור השונים:

(נה) אמר החבר: הסבור אתה כי אדם אחד בדה לשון מלבו או השמעת על אדם כזה:

(נו) אמר הכוזרי: איני סבור כך אף לא שמעתי על כך אך אין ספק בדבר כי הלשון האנושית קמה בדור מן הדורות ולפני זה לא היתה לשון בעולם שהסכים עליה עם מן העמים:

(נז) אמר החבר: השמעת על אמה החולקת בדבר השבוע הידוע לכלנו המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום השבת וכיצד הודו בזה אנשי סין ואנשי איי המערב האם היתה בזמן מן הזמנים התחלה לדבר בצבור ובהסכמה כללית:

(נח) אמר הכוזרי: דבר אשר כזה יתכן אמנם בהסכמה כללית אך זו היא השערה רחוקה ויותר קרוב לראות סבת הדבר בהיות כל האנשים בנים לאדם או לנח או לאיש אחר וקביעת השבוע נמסרה להם בקבלה מאביהם הראשון:

(נט) אמר החבר: אכן לזה כונתי וכן גם הספירה העשרונית הסכימו עליה כל בני האדם מן המזרח ועד למערב כי אי זה טבע הביאם להתעכב בספירה דוקא ליד המספר עשר אין זאת כי אם מקבלת היא הספירה מן האיש הראשון שהתחיל בה:

(ס) אמר הכוזרי: ואיך תחלש האמנתך במנין לבריאת העולם על ידי מה שיספר על אנשי הדו כי יש להם מסורות ומנהגים הקימים לפי מה שהם חושבים לברור אלף אלפי שנים:

(סא) אמר החבר: דבר זה היה מחליש את האמנתי אלו היתה לאנשי הדו במנין זה שיטה מקבלת או ספר שהסכים עליו כל העם ללא מחלקת אבל דבר כזה הלא איננו אתם להפך האמה המחזיקה במנין ההוא היא אמה שאין אתה מסרת ואין אצלה ברור ענין לאמתו בדבריהם על המנין מתכונים הם רק להכעיס את בעלי הדתות כשם שהם מכעיסים אותם בפסילי אלילהם ובלחשיהם ובתחבולותם המועילים להם לדעתם בזים הם לכל האמרים כי יש בידם כתבי קדש מאת האלוה והם עצמם אין להם כי אם ספרים מועטים שחברום יחידים מבני אדם אשר יאמין בהם רק מי שדעתו קלה ספרים שאין מדרגתם כי ככתבי האצטגנינים והם הכוללים תאריכים של רבבות שנים או כספר עבודת האדמה הנבטית בו הזכרו שמותיהם של ינבושד וצגרית ודוונה שלדברי הספר היו לפני אדם הראשון (ינבושד נאמר שם היה רבו של אדם הראשון) וכיוצא באלה:

(סב) אמר הכוזרי: עד כמה שטענתי עליך מהמון נבער מדעת ומבני אדם שאין אצלם הסכמה לדעה אחת צדקת בתשובתך אולם מה תענה בדבר הפילוסופים אשר הגיעו בחקירה ובעיון למדרגות שהגיעו והם הלא הסכימו לדעה בדבר נצחיות העולם וקדמותו והנצחיות הלא אינה לעשרות אלפי שנים או לאלפי אלפים כי אם דבר שאין לו סוף:

(סג) אמר החבר: אל הפילוסופים אין לבוא בטענות הואיל והם אנשים שלא קבלו חכמה או דת בירשה שהרי הם יונים ויון הוא מבני יפת יושבי הצפון ואלו החכמה הבאה בירשה מאדם הראשון זאת אומרת החכמה המחזקת על ידי הענין האלוהי עברה מאדם רק אל זרעו של שם שהוא בחיר בני נח ומאז לא פסקה ולעולם לא תפסק מבחירי אנוש אלה אשר ליונים לא הגיעה אליהם החכמה כי אם לאחר שנצחו את האמות אשר נלחמו בהם כי אז העתקה החכמה אליהם מן הפרסים אשר קבלוה מן הכשדים רק אז קמו הפילוסופים המפרסמים במלכות ההיא ועוד מיום עבר המלכות לרומא לא קם בין היונים אף פילוסוף מפרסם יחיד:

(סד) אמר הכוזרי: וכי דבר זה מחיב אותנו כי לא נאמין לאריסטו בחכמתו:

(סה) אמר החבר: אמנם כן רק מתוך שלא היתה בידו קבלה נאמנה מאנשים שדבריהם נאמנים עליו הטריח אריסטו את שכלו ואמץ מחשבתו בחקירה על ראשית העולם ועל סופו קשה היה לו לציר לעצמו כי יש לעולם ראשית כשם שקשה היה לו לציר לעצמו גם את קדמות העולם ורק בעיונו המפשט הכריע לצד ההקשים הנוטים אל הקדמות ולכן לא ראה צרך בדבר לשאל לדורות שהיו לפניו ולא כיצד נתיחשו בני אדם אולם אלו היה הפילוסוף בן אמה שדעות אמתיות עוברות בה בקבלה כמפרסמות שאין לדחותם היה משתמש בהקשיו ובמופתיו לחזק את האמונה בעולם נברא על כל הקשיים אשר בה כדרך שעשה בבואו לחזק את הרעיון בדבר קדמות העולם רעיון המתקבל פחות על הדעת:

(סו) אמר הכוזרי: וכי אי זו הכרעה תתכן במקום שיש מופת הגיוני:

(סז) אמר החבר: וכי נמצא מעולם מופת בשאלה זו חלילה לאל מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי אמנם הזכרו בתורה נסים שיש בהם שנוי סדרי בראשית אם בדרך בריאת עצמים או בדרך הפיכת עצם לעצם אך כל אלה לא באו כי אם להורות על כך שבורא העולם מרצון יכול לעשות כל אשר יחפץ בכל עת שיחפץ אולם שאלת קדמות העולם או בריאתו שאלה שקשה לפתרה היא וראיות שתי הטענות בה שוות ומה שהכריע לצד הבריאה הוא הקבלה מאדם מנח וממשה ע"ה עדות הנבואה שהיא נאמנה מעדות ההקש ההגיוני ועם כל זה אלו ראה אדם המאמין בתורה הכרח הגיוני בדעה על היולי קדמון בצרוף לדעה שלעולמנו זה קדמו עולמות רבים לא היה בכך משום פגם באמנותו שעולמנו זה נתחדש רק לפני זמן מסים ושראשוני האנשים בו היו אדם ונח:

(סח) אמר הכוזרי: לפי שעה די לי בטענות האלה שהן טענות מספיקות בשער הזה אם יארכו ימי חברותנו עוד אשוב לבקש ממך כי תביא לי ראיות חותכות חזר אפוא להמשך ספורך וספר לי איככה נתישב בדעתכם הדבר התמוה הזה שבורא הגופים והרוחות והנפשות והשכלים והמלאכים אשר הוא מרומם ומקדש ונשא מכדי שישיגוהו השכלים כל שכן החושים יש לו התחברות עם בריה שפלה זו מאוסת החמר אמנם בריה זו נפלאה בצורתה אך הלא גם בקטן שברמשים יש מפליאות החכמה מה שאין הדעת יכולה לעמד עליו:

(סט) אמר החבר: די לי בדבריך אלה שלא אצטרך להשיבך ברב דברים חכמה זו הדרושה לבריאת הנמלה למשל האם תיחס אותה לגלגל השמים או לכוכב או לזולתם ולא לבורא בעל היכולת השם שעור לכל נברא הנותן לכל דבר חקו ללא תוספת וללא חסרון:

(ע) אמר הכוזרי: והלא כל זה מיחס לטבע:

(עא) אמר החבר: ומה הוא הטבע:

(עב) אמר הכוזרי: זהו כח מן הכחות לפי מה ששמענו מפי אנשי החכמה אנו אמנם איננו יודעים מהותו אבל אין ספק שהחכמים יודעים אותו:

(עג) אמר החבר: אין ידיעתם אותו כי אם כידיעתנו אנו וכך הגדיר הפילוסוף את הטבע זהו ההתחלה והסבה שמכחן יתנועע הדבר המתנועע תנועה עצמית ולא מקרית וינוח הדבר הנח מנוחה בעצם ולא במקרה:

(עד) אמר הכוזרי: הרי זה כאלו אמר הפילוסוף כי הדבר המתנועע מעצמו ונח מעצמו יש לו סבת מה לפיה יתנועע וינוח וכי סבה זו היא הטבע:

(עה) אמר החבר: לזה אמנם נתכון הפילוסוף ועל אלה הוסיף דקיות רבות והמצאות ביחוד בהבחנת מה שנעשה במקרה ממה שנעשה בטבע וכל אלה דברים המכונים לעשות רשם על השומעים אבל תמצית ידיעת הפילוסופים בטבע היא רק מה שאמרנו:

(עו) אמר הכוזרי: אם כן רואה אני כי בשמות הלל התעונו החכמים והביאונו לידי ראית הטבע כשתף לאלוה שכן אנו אומרים הטבע חכם הטבע פועל ולטעמם יתכן לאמר גם הטבע בורא:

(עז) אמר החבר: אמנם כן היסודות השמש הירח והכוכבים יש להם פעלות על דרך החמום והקרור וההרטבה והיבוש וכדומה אך פעלות אלה מחיבות אותנו ליחס לעושיהן לא חכמה כי אם עבודה בלבד לעמת זאת יצירת צורה קביעת שעור קומה ומתן צביון כל פעלה שיש עמה חכמה מכונת אין ליחסה כי אם לבעל חכמה שהוא גם בעל יכלת גם בעל שלטון והנה כל הקורא לדברים המכינים את החמר דרך חמום וקרור בשם טבע לא הפסיד ובתנאי שלא ייחס להם חכמה כשם שאין ליחס לאיש ואשה את יצירת הולד על ידי זווגם שהרי על צד האמת אינם כי אם מן המסיעים לחמר המכן לכך בקבלת הצורה האנושית והצורה עצמה באה מאת הציר החכם ואל יהיה הדבר רחוק בעיניך שרשמים אלוהיים נכבדים מופיעים בעולם התחתון הזה בשעה שהוכנו החמרים לקבלם וזהו שרש ההאמנה ושרש הכפירה כאחד:

(עח) אמר הכוזרי: וכיצד יהיה שרש ההאמנה גם שרש הכפירה:

(עט) אמר החבר: כן הוא כי הדברים המכינים לקבלת הרשמים האלוהיים ההם אינם בתחום ידיעת האדם ואי אפשר לו לאדם לשער כמותם ואיכותם ולו גם ידע מהותם לא היה יודע זמניהם ומקומותם והרכביהם ואת דרך הכנתם לכל זה יש צרך בידיעה אלוהית המגיעה שלמה ומבארת תכלית באור מאת האלוה עצמו והנה מי שהגיעתו ידיעה זו והוא מקים על פיה בלב שלם את מצות האלהים לכל פרטיה ותנאיה הוא המאמין אך מי שמשתדל להכין דברים לקראת קבלת הרשמים האלוהיים בחכמת אנוש בלבד על דרך ההקש והסברה או לפי מה שימצא בספרי האצטגנינים על דרך הורדת הכחות הרוחניים או על ידי עשית הטלסמאות הוא הכופר אדם כזה מקריב קרבנות ומקטיר קטרת על פי הקש וסברה ואינו יודע מהות הדברים הדרושים לכך וכמותם איך יש לעבד עבודה זו ובאיזה מקום ובאיזה זמן ומי ראוי לה ומה תנאיה ועוד פרטים רבים שתאורם יארך מאד משל למה הדבר דומה לסכל שחדר לתוך אוצר התרופות של רופא הידוע לכל בתרופותיו המועילות בשעה שהרופא איננו שם ובראותו אנשים רבים צובאים על האוצר ההוא מתוך בקשת רפאות לנפשם התחיל מוציא אליהם תרופות מתוך הכלים אשר שם בלי כל ידיעה בטיב התרופות ובכמות מנה ומנה ראויה לאיש ואיש ונמצא זה ממית אנשים באותן התרופות שיכלו להועילם ואם במקרה יפיק אחד האנשים תועלת בתרופה שהוצאה מאחד הכלים ההם ימשכו כל העומדים שם לתרופה ההיא באמרם כי היא היא הנושאת בקרבה רפאות לכלם עד שיראו כי תוחלתם נכזבה או שימצאו אחר כך תועלת מקרית בתרופה אחרת וימשכו אחריה ולא ידעו כי המועיל מצד עצמו לא היה כי אם בחכמתו של אותו רופא שהכין את התרופה ההיא לכל חולה במנה הראויה לו אף צוה לכל חולה כי יתאים לתרופה הנתנת לו מנות מאכל ומשקה פעלות התעמלות מנוחה שעות שנה ויקיצה שאיפת אויר שכיבה וכדומה בדרך זו נהגו האנשים שלפני דורו של משה כלם חוץ מיחידים מועטים היו נפתים להבלי האצטגנינות ולדעות חכמי הטבע שבדורותם ונעתקים מחקת שוא אל חקת שוא ומאל אל אל ויש שהאמינו בכחות טבע רבים כבאלים בשכחם את מנהיג הכחות הללו ורבונם וחשבו את הכחות כשהם לעצמם סבה לתועלת שהפיקו מהם בשעה שמצד עצמם כחות אלה הם גם סבה להזק הכל לפי ההכנה והסדור והאמת היא שהמועיל מצד עצמו הוא הענין האלוהי והמזיק מצד עצמו הוא העדר הענין ההוא:

(פ) אמר הכוזרי: נחזר לעניננו הודעני נא איך קמה דתכם איך נתפשטה ונתקבלה איךהגיעו הגדעות לידי הסכם לאחר שהיו חלוקות ובמשך אי זה זמן הנחו יסודות הדת עליהם נבנתה ואחר כך נתחזקה ולבסוף נשלמה שהרי תחלת כל דת אינה בלא ספק כי אם ביחידים שחזקו איש את רעהו במתן תקף לאמונה אשר ירצה האלוה בהגלותה עד אשר נוספו עליהם רבים בגבר השפעת היחידים על זולתם או בבוא לעזרתם מושל המכריח את ההמונים לקבל את האמונה ההיא:

(פא) אמר החבר: בדרך כזו תקמנה אמנם ותולדנה החקות המיסדות על השכל שהתחלו על ידי בן אדם כאשר תתקבל חקה אשר כזאת וכאשר תצליח יאמר על המתחיל בה כי האלוה סיעו ולמדו וכדומה לזה לא כן החקה שמקורה באלוה זו קמה פתאום נאמר לה היי ותהי ממש כבבריאת העולם:

(פב) אמר הכוזרי: הפלגת בדבריך החבר:

(פג) אמר החבר: ואולם הענין המדבר מפלג יותר כי היו בני ישראל המשעבדים במצרים שש מאות אלף איש מבן עשרים שנה ומעלה כלם שומרים על יחשם אל שנים עשר השבטים ונקראים על שמם לא יצא איש מכללם ולא ברח איש אל ארץ אחרת אף לא בא נכרי במחנם וכלם מצפים לאשר יעד האלוה לאבותם אברהם יצחק ויעקב ע"ה כי ינחילם את ארץ כנען וארץ כנען אז בידי שבע אמות אשר עמדו אז ברום המעלה ברב מספרם ובעצם כחם והצלחתם שעה שבני ישראל עמדו בשפל המדרגה ברבות ענים ובהתענותם תחת יד פרעה אשר צוה להמית את בניהם פן ירבו והנה שלח האלוה את משה ואת אהרן והם עמדו בכל חלשתם נגד פרעה בכל גברותו לא היו בידם כי אם אותות ומופתים לשנוי סדרי בראשית ופרעה לא יכל להסתר מהם ולא לצוות לעשות עמהם רעה ולא להגן על עצמו מעשר המכות אשר באו על אנשי מצרים לראשונה במימיהם ואחרי כן באדמתם ואחרי כן באוירם ובצמחיהם ובבהמתם ואחרי כן בגופם ולבסוף בנפשותם במות להם ברגע אחד בחצות לילה היקר בכל משפחה והחביב ביותר כל בכור ואין בית אשר אין שם מת חוץ מבתי בני ישראל ולכל המכות האלה אשר באו על המצרים קדמו אזהרה והתראה וקביעת מועד ואף לסור כל מכה קדמו אזהרה והתראה למען יאמן כי לא מצד הטבע הן ולא מצד המזלות ולא על דרך מקרה היתה זאת כי אם בכונה מאת האלוה בעל הרצון העושה כל אשר יחפץ בכל עת שיחפץ בעצם הלילה ההוא בעצם השעה בה מתו בכורי מצרים יצאו בני ישראל על פי ה' מעבדות פרעה ופנו אל ים סוף ומורי הדרך שלהם עמוד ענן ועמוד אש ההולכים לפניהם ומוליכים אותם ובראש העם עמדו אז שני הזקנים האלוהיים משה ואהרן הנגיד והכהן אשר בראשית נבואתם כבר היו בני שמונים ומעלה בעת ההיא היו לעם רק מצוות מועטות מורשה מיחידי הסגלה בזרע אדם ונח ומשה לא בטל את המצוות האלה ולא התירן כי אם הוסיף עליהן בדרך ובהגיע בני ישראל לים סוף ראו כי פרעה רודף אחריהם אך העם אשר לא היה מלמד מלחמה לא הצרך לכלי מלחמה כי האלוה בקע להם את הים ויעברוהו וטבע את פרעה ואת חילו בתוכו והים הטילם מתים לעיני בני ישראל והספור ארך וידוע לרבים:

(פד) אמר הכוזרי: ברור הדבר כי כל זה פעלת הענין האלוהי תורה שנתנה במופתים כאלה חובה על כל רואיהם לקבלה כי בלב איש מהם לא יעלה ספק כל שהוא פן יש בזה מעשה כשפים או אחיזת עינים או פעל הדמיון כי אם הים והבקעו ועברם בתוכו לא היו כי אם פרי דמיונם הרי שאף יציאתם מעבדות ומות משעבדיהם ולקיחת שללם והשאר ממונם בידיהם לא היו כי אם בדמיון וסברה כזאת אינה כי אם עקשות של אפיקורסים:

(פה) אמר החבר: ואחר הדברים האלה בהגיע בני ישראל למדבר מקום אין זרע הוריד להם האלוה לחם משמים יום יום חוץ מיום השבת לחם שלא היה כמותו בעולם עד אותה שעה ואותו אכלו ארבעים שנה:

(פו) אמר הכוזרי: וגם מופת זה אין להכחיש שהרי לשש מאות אלף איש ולכל הנלוים עליהם ירד המן ארבעים שנה ואף גם זאת מה שהמן היה יורד כל ששת ימי המעשה וביום השבת נכלא שמש מופת המחיב את כל רואיו לקבל עליהם את חובת השבת בהראותו כי הענין האלוהי כאלו דבק בה בשבת:

(פז) אמר החבר: קדשת השבת נגלתה לא בזה בלבד כי אם גם בכך שהעולם נברא בששה ימים ועוד מקור אחד לה ועליו אני בא לדבר כעת אם כי האמין העם אחר המופתים האלה בכל אשר הודיעם משה ע"ה עוד נשאר ספק בלבם האמנם ידבר האלוה עם בשר ודם אולי אין התורה באה בראשיתה כי אם מדעתו של אדם וממחשבתו ורק אחר כך באים ההארה והסיוע מאת האלוה האמונה כי הרוחני שאינו בשר ודם יכול לדבר לא נתקבלה על דעתם שהרי הדברו גשמי הוא אולם האלוה רצה להסיר ספק זה מלבם ולכן צוה אותם להתקדש בקדשה הפנימית והחיצונית וביחוד לפרש מן האשה ולהתכונן ולכון את הלב לקראת שמיעת דבר האלהים והם התקדשו וזמנו עצמם למדרגה אשר בה ימצאו ראויים למעמד הנבואה גדולה מזאת לשמע בדבר האלוה אל כלם פנים בפנים והדבר בא לאחר שלשה ימים בהם קדמו להתגלות אותות עצומים ברקים ורעמים רעש אדמה ואש שהקיפה את הר סיני ונראתה עוד ארבעים יום על ההר לעיני כל העם אשר ראה את משה נכנס בתוכה ויוצא מתוכה והנה שמע העם דבור אלוהי מפרש בעשרת הדברות שהן אמות המצוות ושרשיהן בין אלה גם אזהרה על שמירת השבת שכבר נצטוו עליה לפני זה בסמוך להורדת המן את עשרת הדברות האלה קבלו המוני העם לא מיחידים ולא מנביא יחיד כי אם מפי האלוה אמנם לא היה בו בעם כח ככחו של משה לראות את המראה הגדול ההוא פנים בפנים אך מן היום ההוא והלאה האמין העם כי משה ע"ה יבואהו הדבור מעם האלוה בלא שקדמה לזה אצל משה מחשבה או דעה כי הנבואה אינה נובעת כמו שיחשבו הפילוסופים מנפש האדם שנזדככו מחשבותיו ודבק בשכל הפועל שיש קוראים לו רוח הקדש ויש שיקראו לו מלאך גבריאל ושכל זה יסיע בידו ויחוננהו דעת אדם כזה אומרים הפילוסופים יתכן כי יציר לו בדמיונו אותה שעה בחלום או בין שנה ליקיצה כי המדבר עמו בן אדם הוא שאת דבריו ישמע לפי המדמה לו לא באזניו כי אם בנפשו ואותו יראה לא בעיניו כי אם במחשבתו ואז יאמר כי האלוה דבר אליו אבל כל סברות השוא האלה סרו עם המעמד הגדול ההוא ועם הדברים שבאו אחר הדבור האלוהי הלא הם הכתב בו חקק האלוה את עשרת הדברות האלה בשני לוחות אבנים יקרות ונתנם ביד משה והעם ראה את הדברים בכתב אלוהי כשם ששמע אותם לפני זה כדבור אלוהי והארון אשר עשה להם משה על פי האלוה מסביב לארון זה הקים את המשכן הנודע לתהלה משכן זה נשאר בקרב בני ישראל כל ימי הנבואה כתשע מאות שנה עד שחטא העם ונגנז הארון וגבר עליהם נבוכדנצר והגלם:

(פח) אמר הכוזרי: הנה כל השומע ספוריכם על שהאלוה דבר עם המוניכם וכתב לכם לוחות וכדומה אין להאשימו אם יראכם כמגשימי האלוה אולם גם אתכם אין להאשים שהרי אי אפשר לכם לדחות עדותם של המעמדים הגדולים הנשגבים שאין להטיל בהם ספק ולכן תצדקו בהשליככם אחר גוכם את ההקש ההגיוני ואת העיון השכלי:

(פט) אמר החבר: חלילה לנו מאל שנאמין בנמנע ובמה שהשכל מרחיקו ורואהו כנמנע ואכן אחרי הראשונה בעשרת הדברות בה נצטינו על האמונה באלוה באו בשניה האסור לעבוד אלהים אחרים ואסור השתוף אבל גם האזהרה מלדמות דבר לאלוה בעשותנו לנו פסל ותמונה זאת אומרת ההרחקה מן ההגשמה בכלל ואיך לא נרומם את האלוה מעל להגשמה אם מרוממים אנו מעל לזה אף רבים מברואיו כגון את הנפש המדברת שהיא היא האדם בעצם שהרי מה הוא הדבר בו מדבר אלינו משה מלמדנו להשכיל ומדריך אותנו לא לשונו לא לבו אף לא מוחו כל אלה אינם כי אם כלים למשה ואלו משה עצמו הוא נפש מדברת בעלת הכרה שאינה גוף ואין המקום גבול לה ולא יצר המקום בהמצאה בו והיא עצמה לא תצר אף אם תכללנה בה צורות כל הנבראים שבעולם נפש זו לא נתארה כי אם בתארים מלאכיים רוחניים על אחת כמה וכמה עלינו להרחיק את ההגשמה מבורא הכל אמנם לא יתכן שנדחה את הקבלה בדבר המעמד ההוא אולם עם כל זה עלינו לאמר אין אנו יודעים כיצד נתגשם הענין הרוחני ההוא ונעשה לדבור שקרע את אזנינו ואין אנו יודעים אם ברא אז האלוה דבר שעד אותה שעה לא היה במציאות או שהשתמש לשם כך בדבר מן הנמצאות שהרי האלוה איננו חסר את היכולת לא לכך ולא לכך בדומה לזה אנו אומרים כי הוא ית' ברא את הלוחות וכתב עליהם כתב חרות כדרך שברא את השמים ואת הכוכבים ברצונו בלבד כך רצה האלוה כי יתגשם הענין האלוהי בשעור שבחר בו ובתכונה שרצה בה וכך נחרת הכתב בלוחות בצורת עשרת הדברות ועל דרך זו אנו אומרים כי האלוה קרע את הים ועשהו חומות עומדות מימין העם ומשמאלם וביניהן מסלות מסדרות ורחבות ביבשה שטוחה למען יוכלו ללכת בה בלא טרח ובלא עכוב והנה קריעת ים סוף הקמת החומות והתקנת המסלות יחסו לאלוה הפועל כל אלה בלא שימצטרך לכלים ולסבות אמצעיות דברים שיש בהם צרך בכל פעל שיפעלו הנבראים כי עמד עמדו המים במאמר האלוה וקבלו צורות ברצונו ובדרך זו נצטיר האויר המגיע אל אזן הנביא בצורת קולות המורים על הענינים שרצה האלוה להשמיעם לנביא ולהמון:

(צ) אמר הכוזרי: זאת היא טענה מספקת:

(צא) אמר החבר: אינני מכריע כי הדבר קרה בדיוק לפי תאור זה יתכן שקרא בדרך עמקה משאוכל לצירה לעצמי אך העולה בידנו מזה הוא שכל מי שראה את המעמדות ההם נתאמת לו כי הדבר בא מלפני הבורא בלי אמצעי בהיות כל אלה דומים לבריאה ראשונה וליצירה ראשונה ועל ידי כך תקבע בנפשות ההאמנה בתורה התלויה בהם וגם ההאמנה שהעולם נברא ושהאלוה בראו בריאה ראשונה כמו שהוא לפנינו ושבדרך זו ברא גם את הלוחות ואת המן וכדומה ואז יסורו מנפש המאמין ספקותיהם של הפילוסופים ושל בעלי הקדמות:

(צב) אמר הכוזרי: השמר לך החבר לבל תפליג בספור שבחיה של אמתך ולבל תסיח דעתך מן הדבר הנודע ברבים דבר המרותם את אלהיהם על אף המעמדות האלה שמע שמעתי כי בעצם הימים ההם עשו להם עגל ויעבדו לו ולא לאלוה:

(צג) אמר החבר: חטא אשר גנוהו הם עצמם מתוך גדולתם ואין גדול כי אם מי שחטאיו ספורים:

(צד) אמר הכוזרי: אינך אומר כך כי אם דרך הפרזה ומתוך משוא פנים לעמך וכי יש לך חטא גדול מזה ומה מעשה טוב ישאר להם אחר זה:

(צה) אמר החבר: כתר לי זעיר ואוכיח לך גדלת העם הזה ודי לי בעדות שהעידה התורה כי אותם בחר האלוה לו לעם ולאמר מבין כל אמות העולם וכי הענין האלוהי חל בכל המונם עד שנעשו כלם ראויים לשמע את הדבור האלוהי ומהם עברה סגלה זו אל נשיהם כי גם מהן קמו נביאות ואלו לפניהם לא חל הענין האלוהי כי אם על יחידים שאליהם עברה סגלה זו מאדם הראשון אדם הראשון זכה לסגלה זו כי היה שלם בכל בלא יוצא מן הכלל כי מה פגם אפשר למצא בשלמות יציר אשר יצא מתחת יד אמן גדל חכמה וכל יכול ונוצר מחמר אשר בחרו אמן זה לשם צורה שרצה בה לשלמות זו לא היתה מניעה לא מצד מזג זרע האב ודם האם ולא מצד ההזנה והטפוח בשנות הינקות והילדות ולא מצד השפעת האויר והמים וחבל הארץ כי אדם הראשון בראו האלוה בתבנית איש שהגיע לסוף שנות בחרותו שלם בגופו ובמדותיו והוא קבל מאת האלוה את הנפש החיונית בשלמותה ואת השכל במעלה העליונה האפשרית לאדם לפי תכונתו האנושית ואף את הכח האלוהי שמעל לשכל רצוני לומר את המדרגה שבהגיעו אליה ידבק האדם באלוה וברוחניים וישיג את האמתות בתחלת מחשבה בלא עיון ולמוד לכם נקרא אדם הראשון אצלנו בן אלהים וכל הדומים לו מזרעו נקראו בני אלהים והנה אדם הראשון הוליד בנים רבים אך מכלם לא היה ראוי לבוא במקומו כי אם הבל כי רק זה היה דומה לו ומשהרגו קין אחיו מתוך קנאה שנתקנא בו על מעלה זו נתן לאדם שת תחת הבל ושת היה דומה לאדם ולכן נעשה הוא לסגלת אדם וגרעינו ואלו שאר הבנים לא היו כי אם כקלפות וסגלת שת היה אנוש בנו וכך נמשך הענין עד נח על ידי יחידים שהיו כגרעינים כלם דומים לאדם הראשון ונקראים בני אלהים ולכלם השלמות בגוף ובמדות באריכות ימים בחכמה ובכשר המעשה ולפי ימי חייהם מונים אנו את השנים מאדם ועד נח וכך היה הדבר גם בדורות אשר מנח עד אברהם אמנם היה בהם מי שלא דבק בו הענין האלוהי כך למשל תרח אולם אברהם בנו היה תלמיד לאבי אביו לעבר גדולה מזאת הוא הכיר גם את נח כי הענין האלוהי נמשך אצלם מאבות אבות אל בני בנים כך היה אברהם סגלת עבר ותלמידו ועל כן נקרא עברי ועבר היה סגלת שם שהיה סגלת נח שכן נפלו לו בירשה ארצות האקלימים הנוחים שבאמצעיתן נמצאה ארץ חמדה ארץ כנען היא ארץ הנבואה אך יפת יצא אל הצפון וחם אל הדרום וסגלת אברהם מבין בניו היה יצחק ולכן שלח אברהם את כל בניו האחרים מן הארץ המיחדת ההיא ארץ כנען ואותה יחד ליצחק וסגלת יצחק היה יעקב ולכן הרחק עשו אחיו מן הארץ ההיא כי יעקב לבדו נמצא ראוי לה אולם בני יעקב היו כלם סגלה כלם יחד ראויים לענין האלוהי ולכן היה להם המקום ההוא המיחד בהתגלות הענין האלוהי לנחלה מאותה שעה התחיל הענין האלוהי שעד הנה לא כל כי אם על יחידים שוכן בקרב קבוץ והאלוה השגיח על בני יעקב גם בהיותם במצרים להפרותם ולהרבותם ולגדל את בניהם כאשר יגדל איש את האילן ששרשו טוב עד הוציאו פרי בשל בדומה לפרי הראשון שממנו נטע האילן רצוני לומר דאג לגדלם עד אשר ידמו לאבותם אברהם יצחק ויעקב וליוסף ואחיו והפרי הבשל בא במשה אהרן ומרים ובאנשים כבצלאל וכאהליאב וכראשי המטות כשבעים הזקנים שנמצאו ראויים לנבואה מתמדת וכהושע כלב וחור ורבים זולתם בעת ההיא נמצאו בני ישראל ראויים להראות האור האלוהי בתוכם ולהתגלות השגחת האלוה עליהם אמנם היו ביניהם גם חוטאים שנואי אלוה אבל אין ספק שגם הם היו סגלה מבחינה ידועה שהרי מצד שרשם וטבעם היה בהם מן הסגלה ועתידים היו להוליד בנים שיהיו סגלה כך יש להזהר באב החוטא שכן הוא הנושא את זרע הסגלה אשר בהזדככו תתגלה בבנו או בבן בנו כמו שאמרנו בנוגע לתרח ולאחרים שלא דבק בהם עצמם הענין האלוהי אבל עתידים היו לפי שרשם להוליד בני סגלה מה שאין כן בשרש כל מי שיצא מחם ומיפת דבר דומה לזה אנו מוצאים בענינים הטבעיים פעמים רבות אין האיש דומה לאביו כלל אבל דומה הוא לאבי אביו ואין ספק שאותו הטבע ואותו דמיון כבר היו צפונים באב אם כי הדבר לא היה גלוי לחוש כך היה הטבע של עבר צפון בבניו עד שנתגלה באברהם:

(צו) אמר הכוזרי: אכן זאת היא גדלה הנמשכת בכם מאדם הראשון שהיה גדל הנבראים אשר בארץ ולפי זה נתחיבה לכם העליונות למעלה מכל נמצא אשר בארץ אבל מה מאותה גדלה נשאר בשעת אותו החטא:

(צז) אמר החבר: העמים כלם בזמן ההוא היו עובדי תמונות ואלו באו פילוסופים אל חכמי אמה אחת והביאו בפניהם ראיה על אחדות האלוה ועל רבונותו אי אפשר היה לחכמים אלו בלא שייחדו תמונה אליה אפשו לכון בעבודת האלוה ובלא שיאמרו לעמם ולהמונם כי תמונה זו ידבק בה ענין אלוהי וכי מיחדת היא בתכונות נפלאות ומפלאות תכונות אלו יש שהיו מיחסים אותן למקור אלוהי כמו שאנו נוהגים כיום במקומות המקדשים בעינינו שאנו רואים גם בעפרם ובאבניהם מקור ברכה ויש שהיו מיחסים אותן לרוחניות אחד הכוכבים או המזלות או לטליסמאות וכדומה כך לא הסכים אז ההמון על שום תורה אם לא נקשרה בדמיונו עם תמונה מוחשת שאפשר לכון אליה והנה בני ישראל אף הם הבטח להם כי ירד אליהם מעם האלוה דבר מה אשר יראוהו ויכונו אליו כשם שכונו בצאתם ממצרים אל עמוד הענן ואל עמוד האש שהיו מסתכלים בהם ומכבדים אותם ופונים אליהם ומשתחוים נכחם לאלוה ית' (וכן היו פונים אל הענן שירד על משה בכל עת דבר האלוה אתו והיו עומדים ומשתחוים נכחו לאלהים) ומששמעו בני העם את הדבור האלוהי בעשרת הדברות ומשה עלה אל ההר מתוך צפיה ללוחות הכתובים אשר יוריד אל העם ולארו (אשר יראה בהר למען) יעשה כתבניתו לעם והיה להם דבר נראה לעין אליו יכונו ובארון הברית האלוהית הבריאה החדשה אשר יברא האלוה רצוני לומר שני הלוחות ונוסף על אלה הענן אשר יכסה את הארון והאור האלוהי והמופתים שיראו בעבורו נשארו עומדים ומצפים לרדת משה בעודם באותה רוממות שבה היו ביום מעמד הר סיני לא שינו פארם ועדים ובגדיהם אשר לבשו ונשארו עומדים במצבם זה ממתינים לבוא משה מרגע לרגע אולם משה נשאר בהר ארבעים יום אם כי לא לקח אתו צידה לדרך ולא נפרד מהם ויהי כהולך על מנת לשוב בו ביום אז גברה האכזבה אצל אחדים מבני ההמון הרב ההוא אותה שעה התחיל העם להחלק לכתות כי רבו בינהם הדעות והסברות ולבסוף הרגישו אחדים מהם צרך לבקש להם נעבד שיוכלו לפנות אליו ככל האמות אך גם לא כחשו באלוהותו של מוציאם מארץ מצרים הם בקשו רק כי יהיה אתם תמיד נעבד מוחש אליו יוכלו לרמז מדי ספרם את נפלאות אלהיהם כאשר עשו זאת לימים אותם המאמינים אשר בראותם את הארון אשר עשה משה ע"ה קראו הנה האלוה וכמו שאנו עושים כיום ברמזנו לשמים ולכל דבר שנתאמת אצלנו כי תנועתו אינה כי אם ברצון האלוה בלבד לא במקרה ולא ברצון אדם ולא בכח מכוחות הטבע חטאת העם היתה אפוא רק בזה שעשו להם תמונה דבר שנאסר עליהם ובזה שיחסו כח אלוהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם בלי אשר באה על כך מצות האלוה אף יש להם התנצלות על זה במחלקת שנפלה ביניהם קדם לכן נוסף על כך לא היו עובדי הנעבד ההוא כי אם שלשת אלפים איש מתוך צבור של שש מאות אלף איש אשר להתנצלות יחידי הסגולה שסיעו בעשית הנעבד אולי היתה כונתם כי יתברר מי הוא החוטא ומי הוא המאמין למען יהרג החוטא אשר יעבוד לעגל ואם נחשב דבר זה להם לעון אין זה כי אם בגלל הוציאם מן הכח אל הפעל חטא אשר עד הנה היה רק מחשבה צפונה בלב כל חטאת העגל לא היה אפוא יציאה מעבודת אל מוציאם ממצרים כי אם עברה על אחת ממצותיו כי הוא ית' אסר את עבודת התמונות והם עשו להם תמונה היה עליהם להוסיף להמתין למשה ולא לעשות להם סמל מדעתם ולקבע מקום אליו יכונו ולא לבנות להם מזבח ולהעלות עליו קרבנות כל זה בא להם בעצת האצטגנינים ובעלי הטליסמאות שבינהם אשר חשבו את עבודתם הם שהיו עובדים לפי הקשי הדמיון קרובה לעבודת האמת אולם דרכם בזה לא היתה כי אם כדרך הכסיל שהזכרנו למעלה אשר נכנס לאוצר תרופות של רופא והרג בני אדם באותן תרופות אשר קודם לכן היו מתרפאים בהן אכן העם לא חשב כלל כי על ידי מעשה זה הוא יוצא מעבודת האלוה ולהפך לדעתם היה מעשה זה משום השתדלות יתר בעבודת האלוה ולכן באו אל אהרון ואהרון ברצותו לגלות את מחשבותיהם הנסתרות סיע במעשה ולא נחשב לו הדבר לעוון כי אם בגלל הוציאו את חטא העם מן הכח אל הפעל והנה המעשה ההוא מוזר ומגנה בעינינו כי בזמננו בטלה עבודת התמונות אצל רב האמות אולם הדור ההוא היה מעשה כזה מקבל כי כל האמות היו עובדות תמונות ואלו היתה חטאתם בזה שבנו להם מרצונם בית מיחד לעבודת האלוה וקבעוהו מקום לתפלתם והיו מקריבים בו קרבנות ומרבים לכבדו לא היה דבר זה זר בעינינו שכן אנחנו נוהגים כך היום לבנות לנו בתי תפלה לפי בחירתינו ולגדל כבודם וליחס להם ברכות שנתברכנו בהן ויש שאנו אומרים כי האלוה שוכן בתוכם ומלאכיו חונים סביבם ולולא היה דבר זה נחוץ לנו לשם שמירה על אחדות קהלנו היה מוזר מאד בעינינו כשם שהיה מגנה בעיני אבותינו בימי המלכים אשר מוחים ביד הקהל שרצה לבנות היכלות מיחדים לעבודת האלוה שהיו נקראים במות וטובי המלכים היו הורסים את ההיכלות ההם למען לא ינתן כבוד כי אם לבית אשר בחר בו האלוה ורק בדרך העבודה אשר צוה עליה ולעמת זה אותן התמונות שהתירן האלוה הכרובים למשל לא נראו לעם כדבר מוזר ועם כל זה בא הענש על האנשים אשר עבדו את העגל ביום ההוא ונהרגו אך מספרם הגיע רק לשלשת אלפים איש מבין שש מאות אלף ולא פסק המן מלרדת על העם ולא הענן מלסוכך עליהם ועמוד האש מלהנחותם והנבואה התמידה ונתגברה בינהם ולא נעדרה מהם סגלה אחת מכל הסגלות אשר חוננו בהן חוץ משני הלוחות אשר שבר משה ע"ה אך מיד התפלל להשבתם והושבו להם שני לוחות אבנים כראשונים כי כפר להם החטא ההוא:

(צח) אמר הכוזרי: הנה חזקתני בדעה אשר הגעתי אליה במחשבתי ואשר אשרה לי במראה החלום והיא כי אין האדם מגיע אל הענין האלוהי כי אם על ידי הצו האלוהי רצוני לומר על ידי מעשים אשר יצוה עליהם האלוה כי לולא זאת היו רב בני האדם מגיעים אל הענין האלוהי שהרי כלם משתדלים לעבד את האלוה כמיטב הבנתם אף חוזה הכוכבים והקוסם ועובד האש ועובד השמש ומאמיני השניות ואחרים:

(צט) אמר החבר: אמנם כן וכאלה הן מצוות תורתנו כלן בדבר האלהים אל משה ואת כלן כתב משה ומסרן להמון העצום ההוא בהקבצם במדבר לא היה צרך ביחידים שימסרון על פה פרשה פרשה מצוה מצוה ואף תאורי הקרבנות כיצד מקריבים אותם ובאיזה מקום ולאיזה צד ואיך הם נשחטים ומה מן המלאכות השונות יש לעשות בדם ובנתחים כל אלה נתנו במפרש מאת האלוה למען לא יחסר מהם דבר קטן שעל ידי כך יפסד הכל הלא גם ההויות הטבעיות שיסוד הרכבתן ביחסים דקים מן הדקים שלדקותם לא תשיגם המחשבה אלו נתקלקלו יחסי אחת מהן קלקול כלשהו היתה ההויה ההיא מתבטלת והיה הצמח ההוא או החי ההוא או האבר ההוא על דרך משל כלה או נעדר וכן הזכרו גם הפרטים כיצד יש לנתח את הבהמה הקרבה לנתחיה ומה לעשות בכל אבר ואבר מה לאכול ומה לשרף ומי הוא האוכל ומי השורף ומי המקריב מבין בני העדה שנצטוו על כך הוא ולא אחר ומה תהיינה תכונות המקריבים שלא יהיה בהם מום ולא חסרון במראה פניהם ואף לא בבגדיהם וכל שכן בבגדי הכהן הגדול שהתר לו להכנס אל מקום הענין האלוהי מקום השכינה והארון והתורה אשר לאזהרות על דרכי הקדשה והטהרה הקשורות בכל המעשים האלה ועל מדרגות ההטהרות וההתקדשות ועל התפלות הלא הן דברים אשר יארך תאורם אין לנו לסמך בזה כי אם על דברי התורה ועל מה שמסרו לנו חכמינו הכל כדבר האוה אל משה וכן תכונת המשכן כלה הראתה למשה בהר סיני המשכן והאהל ובו השלחן והמנורה והארין והחצר מסביב והעמודים והמסכים וכל מלאכות המשכן כל אלה הראו לו רוחנית והוא עשאם בגשמיות כפי שהתוו לפניו ובדומה לזה גם הבית הגדול אשר בנה שלמה הראתה צורתו לדוד רוחנית וכן הבית הקדוש האחרון אשר יעד לנו האלוה הראו צורתו ותכונתו לנביא יחזקאל כי בעבודת האלוה אין מקום לא להשערה ולא להקש שכלי ולא לשקול דעת כי אלו היה הדבר כך היה מה שהגיעו אליו הפילוסופים בחכמתם ושכלם כפלים כמה שהגיעו אליו בני ישראל:

(ק) אמר הכוזרי: מצוות כאלה תאות הנפש לקבל ללא הטלת ספק וללא כל סיג כי הנה זה בא נביא אל עבדים משעבדים ולחוצים ומבטיחם כי יצאו מעבדותם (והם יוצאים) בדרך אשר ציר לפניהם ובמועד אשר נקב בלא אחור ונביא זה מוליכם אל ארץ כנען הנתונה אז בידי שבע אמות שכל אחת מהן חזקה מהם והוא קובע לכל שבט משבטיהם את נחלתו בארץ ההיא לפני הגיעם לשם וכל זה תוך זמן מועט ובנפלאים שבמופתים ועל ידי זה מתאמתת גם רוממות השולח גם גדלת השלוח ואף חשיבות הקהל שרק אליו נשלח והנה אלו אמר אותו נביא נשלחתי להדריך את כל בני העולם ולא היה דברו מגיע כי אם עד חציו היה זה מעורר ספק בשליחותו הואיל ולא השלמה כונת האלוה בה ובין הדברים המונעים השלמה זו היה אז גם מה שהספר הקדוש אשר הביא אתו הנביא ההוא כתוב היה עברית ואמות שבא והדו וכוזר היו מתקשות להבין ספר זה ולעשות ככתוב בו אם לא לאחר מאות בשנים עת יקבלו את דתו אם מאנס בהנגפם במלחמה לפני בעלי הדת ההיא או מרצון מתוך שכנות קרובה בלא שראו בעיניהם את הנביא עצמו או אפלו נביא אחר המעיד על נאמנותו של הראשון ומזהיר על תורתו:

(קא) אמר החבר: לא קרא משה אל תורתו כי אם את עמו אנשי לשונו והאלוה הבטיח את העם לשוב ולצוותם על תורתו לעתים מזמנות על ידי נביאים אף הקים דברו זה כל הימים אשר רצה בבני ישראל והשרה שכינתו בתוכם:

(קב) אמר הכוזרי: ומדוע לא נתנה התורה כהישרה לכל בני האדם וכי לא היה זה ראוי יותר לחכמה האלוהית:

(קג) אמר החבר וכי לא היה ראוי יותר כי יהיו כל בעלי החיים מדברים אם כך אתה אומר שכחת מה שהקדמתי לך על הירשה בקרב צאצאי אדם הראשון בראשונה אמרתי חל הענין האלוהי על יחיד בכל משפחה שהיה גרעין האחים וסגלת האב הוא שהיה מקבל האור ההוא וכל האחרים לא היו כי אם כקליפות ולא קבלו אותו האור עד שבאו בני יעקב שכלם היו סגלה וגרעין ונבדלו משאר בני אדם בתכונות אלוהיות שעשאום כאלו לבני מין אחר מלאכי כלם מבקשים דרגת הנבואה ורבים מהם מגיעים אליה ואף מי שלא הגיע אליה היה קרוב אליה במעשים רצויים בהתקדשות ובהטהרות ובהתקרבות אל הנביאים ודע כי כל המתקרב אל נביא תתחדש לו רוחניות בשעת ההתקרבות אליו ושמיעת דבריו האלוהיים אותה שעה הוא נבדל משאר בני מין האדם בזך נפשו ובהשתוקקותה אל הדרגות ההן ובדבקותה בענוה ובטהרה וזאת היתה אצלם הראיה הודאית והאות הברור והמכריע על הגמול בעולם הבא כי מהו המבקש בעולם ההוא אם לא כי תעשה נפש האדם אלוהית תפרד מחושיה תסתכל בעולם העליון ותהנה מראית הזיו המלאכי ומשמיעת הדבור האלוהי נפש אשר כזאת מבטח לה כי לא תמות בכלות כליה הגשמיים והנה אם יש תורה שעל ידי החכמה הכלולה בה והמעשה אשר תלמד מגיע האדם אל המדרגה אשר אמרנו במקום שיחדה התורה ההיא ובתנאים שעליהם צותה אין ספק בדבר כי בזאת התורה מבטחת להם לבני אדם השארות הנפשות לאחר אבדן הגופות:

(קד) אמר הכוזרי: והלא יעודי הדתות האחרות עשירים יותר ומשפעים מיעודיכם:

(קה) אמר החבר: אך כל אלה יעודים לאחר המות ובחיים אין דבר מהם ואין גם דבר אשר יורה עליהם:

(קו) אמר הכוזרי: נכון הדבר עדן לא ראיתי איש מן המאמינים ביעודים ההם מתאוה להחשתם ולהפך אלו יכל לדחותם ולאחר בואם לאלף שנים ולהשאר עד אז בכלא החיים עם כל יסורי העולם הזה ועם העצבון אשר בו היה בוחר בכך:

(קז) אמר החבר: אך מה לדעתך יאמר האיש שראה בעיניו את המעמדים הגדולים בהם נגלה כבוד מלכות השמים:

(קח) אמר הכוזרי: זה בלא ספק יתאוה כי תהיה נפשו תמיד נפרדת מחושיו ותשאר תמיד נהנית מן הזיו ההוא איש כזה ודאי מתאוה למות:

(קט) אמר החבר: לא כן יעודינו הם כי נדבק בענין האלוהי על ידי הנבואה וכל הקרוב לה וכי יתחבר הענין האלוהי בנו באותות גדלה במראות כבוד ובנפלאות ולכן לא נאמר בתורה אם תעשו ככל המצוה הזאת אביאכם אחרי מותכם אל גנות ואל מקום תענוגות כי אם והייתם לי סגלה ואני אהיה לכם לאלהים ואנהיגכם ואנשים מכם יהיו עומדים לפני ועולים השמימה כאותם שהיו מתהלכים בחייהם בין המלאכים והמלאכים יראו לכל אחד מאלה בן אדם להבדיל בינו לבינם ואף מלאכי יהיו מתהלכים בקרבכם בארץ ותראו אותם בבואם בודדים או במחנות לשמר עליכם ולהלחם לכם ותאריכו ימים על הארץ שבסיועה הגעתם למדרגה הזאת היא אדמת הקדש ויהיו השבע בארץ הזאת ורעבה טובתה ורעתה תלויים בענין האלוהי לפי מעשיכם ויהיה מנהג הטבע נוהג בכל העולם כלו אך לא בכם כי כל עוד שכינתי שורה בקרבכם תראו שבע בארצכם וגשמיכם יבאו כסדרם לא יכחשו זמניהם ותגברו במתי מספר על אויביכם ובזה תדעו כי ענינכם נוהג לא לפי חקי הטבע כי אם לפי רצוני אך בעברכם על דברי תראו רעב ובצרת ונגף וחיה רעה גם בימים אשר כל העולם כלו שרוי בשלוה אז תדעו כי ענינכם מנהגים על ידי דבר העומד למעלה מן החק הטבעי וכל זה נתקים כל היעודים הכלולים בתורתנו באו אין לחוש אפוא פן לא יוסיפו להתקים לעמת זה כל יעודי הדתות האחרות יכללם שרש אחד והוא התקוה להיות קרוב לאלוה ולמלאכיו ומי שהגיע למדרגה זו לא יירא מות לא כן תורתנו היא מוכיחה את יעודה במראה עינים משל למה הדבר דומה לחברים שחנתה שירתם במדבר ונפרד אחד מהם והלך להדו ומלך הדו קבלו בכבוד רב משנודע לו כי הוא אחד החברים ההם כי המלך הכיר את אבותיהם שהיו אוהביו ויתן המלך בידו מתנות יקרות למען ישאן אל חבריו וילבישו בגדי חמודות וישלח עמו מכבודתו אנשים אשר לא היה עולה על הדעת כי יצאו מלפני המלך וילכו אל המדבר ההוא אף צוהו על מעשים אשר יעשה וכרת עמו ברית על פיה קבל עליו האיש לעבד את המלך והנה זה שב האיש אל חבירו בלוית צירי מלך הדו והחברים שמחו בצירים וחלקו להם כבוד ויקר ובנו להם ארמון לשבת בו ברבות הימים התחילו החברים ההם שולחים מאתם שליחים להדו למען יראו שם את פני המלך דבר זה עלה ביד השליחים על נקלה כי דאגו להם צירי המלך אשר הוליכום בדרך הקרובה והישרה ובשובם ידעו כל החברים כלם כי כל הרוצה להגיע להדו קל הדבר מאד עליו אם רק ידבק בעבודת המלך ויכבד את ציריו המוליכים אותו אל המלך מעתה לא שאל איש מה העבודה הזאת לנו הסבה היתה ברורה לעין כל להדבק במלך כי הדבקות בו היא האשר והנמשל הוא החברים הם בני ישראל והתיר הראשון הוא משה והתירים האחרים הם שאר הנביאים וצירי מלך הדו הם השכינה והמלאכים ובגדי החמודות הם האור המשכל אשר האיר את נשמת משה בנבואה והאור הנגלה אשר קרן על פניו והמתנות היקרות שנשלחו אל החברים הן שני הלוחות ועליהם עשרת הדברות לא כן בעלי הדתות האחרות הם לא ראו דבר מכל זה וכאלו נאמר להם קבלו עליכם לעבד את מלך הדו כמו שקבלו עליהם החברים ההם ואז תקרבו אל המלך אחרי מותכם ואם לא תעבדוהו והרחיקכם המלך וענשכם אחר המות והנה אחדים מהם אמרו מעולם לא בא אדם אלינו לספר לנו כי מיום מותו הוא נמצא בגן עדן או בגיהנם אולם רבים העדיפו לשם השמירה על המקבל ועל הסכמת הצבור לדעה אחת לקבל עליהם את העבודה ההיא אך תקותם לשכר זה חלשה היתה בנפשם ורק כלפי חוץ הופיעה כחזקה ומקימת כי באמונה ההיא היו מתכבדים ומתפארים על פני המון העם האמנם יוכלו אלה להתפאר בשכר אשר לפי טענתם יעלה בידם אחר המות על פני האנשים המגיעים לשכר זה בחייהם האין טבע הנביאים והחסידים קרוב יותר לקיום הנצחי מטבע מי שלא הגיע למדרגה זו:

(קי) אמר הכוזרי: אכן מה רחוק הדבר מן ההגיון כי יהיה האדם כלה בטבעו וכי יאבדו גופו ונפשו כמות הבהמות וכי יקרה דבר זה את כל בני האדם חוץ מן הפילוסופים לפי דעתם וכמה רחוק מה שאומרים אנשי דתות ידועות כי האדם מגיע לחיי נעימות בעולם הבא על פי מלה אחת שהוא אומר בפיו אף אם לא ידע כל ימי חייו מלה אחרת מלבד זאת גם אם לא יבין את משמעותה כמה גדולה מעלתה של המלה ההיא אשר ביכלתה להעביר את האדם ממדרגת הבהמות אל מדרגת המלאכים הנשגבה כי מי שאינו אומר אותה מלה יורד לדעתם אל מדרגת הבהמה אפלו הוא פילוסוף מלמד ואף אם כל ימיו יעבד את האלוה מתוך השתוקקות אליו:

(קיא) אמר החבר: לדעתנו אין אדם בעולם בן איזו אמה שיהיה אשר לא יגמלהו האלוה שכר טוב על מעשיו הטובים אולם מאמינים אנו כי הטובה השלמה שמורה לאנשים אשר כבר בחייהם היו מקרבים לאלוה על מדרגתם לאחר מותם אנו דנים לפי מדרגתם בחייהם:

(קיב) אמר הכוזרי: עליך להמשיך משל זה גם לצד ההפך ולדון על מדרגתם של אלה בעולם הבא לפי מדרגתם הנחותה בעולם הזה:

(קיג) אמר החבר: רואה אני כי אתה מגנה אותנו על דלותנו ועל רע מצבנו האין טובי אנשי הדתות מתפארים בכמו אלה כך אין הנוצרים מתגאים כי אם במי שאמר האיש אשר הכך בלחי ימינך הושט לו לחי שמאלך ואשר אחז בטליתך תן לו גם חלוקך ומאות בשנים באו עליו ועל בני עדתו וכן על כל ההולכים אחריו בוז ויסורים והרג עד שעלו לגדולה נפלאה ובאלה מתפארים כעת כל בני דתם וכדבר הזה קרה גם למיסד דת האסלם ולחבריו עד אשר נתעלו וגברו אכן רק בהם יתפארו בני דתם וישתבחו לא באותם המלכים אשר גדל שמם ופרצה מלכותם ונפלאו מרכבותיהם אף אנו יחסנו אל האלוה במצבנו היום קרוב יותר מאשר אלו היתה לנו גדלה בעולם הזה:

(קיד) אמר הכוזרי: כך היה אמנם הדבר אלו היתה ענותכם דבר אשר בחרתם בו אבל היא אינה כי אם דבר שבהכרח וכאשר תשיג ידכם תהרגו אף אתם בשונאיכם:

(קטו) אמר החבר: מצאת מקום כאבי מלך הכוזרים כי אמנם אלו קבלו רב בני עמנו את ענינו מתוך כניעה לאלוה ולתורתו כמו שאמרת לא היה הענין האלוהי עוזבנו לזמן רב כל כך אולם רק מעטים בתוכנו הם בדעה זו ועם זה יש שכר גם לרב כי אף הם נושאים בעל הגלות לא רק בהכרח כי אם ברצון כי אלו רצו היה כל אחד מהם חבר ועמית לאשר יגש בו בהוציאו מלה קלה מפיו ודבר כזה אינו נשאר ללא שכר אצל השופט הצדיק אך אלו סבלנו גלות זו ודלות זו לשם שמים כראוי כי אז היינו פאר גם לדור של ימות המשיח שלהם אנו מצפים והיינו מקרבים זמן הגאלה המקוה על כן אין אנחנו רואים כל מי שקבל עליו את דתנו בדבור פה בלבד כשוה לנו לכל הבא להתגיר מודיעים אנו את המצוות אשר יהיה עליו לקים ומעשים שיש בהם משום טרח לנפש כגון דיני טהרה ותלמוד תורה ומילה ומצוות רבות אחרות ורב המנהגים אשר לנו ואנו אומרים לו כי אחד מתנאי המילה ומטעמיה הוא לזכר תמיד כי היא אות אלוהי אשר צונו האלוה לשימו בכלי התאוה הגוברת באדם כדי שיוכל האדם להתגבר עליה ולא ישתמש בה כי אם כראוי לטבעו בשימו את הזרע בתנאים הנאותים בזמן הנאות אולי יהיה זרע זה מצליח אשר ימצא ראוי לקבל את הענין האלוהי ואם הגר מתחזק ומקבל עליו ללכת בדרך זו כבר זכה לו ולזרעו במדה מרבה של קרבה לאלוה אך גם אחרי אשר קבל עליו כל אלה לא ישוה הגר לבן ישראל מלדה כי בן ישראל רק הוא ראוי לנבואה ואלו הגרים תכלית אפשרותם בקבלם מבני ישראל את תורתם היא להיות לחסידים ולחכמים אך לא לנביאים אשר ליעודי הדתות האחרות שהתפעלת מהם רבותינו הם שקדמו לדתות אלו בזה הם הם שתארו גן עדן וגיהנם ורשמו מדותיהם בארך וברחב וספרו על הנעימות בזה ועל הענויים בזו ביתר פרוט משספרו זאת אנשי הדתות אשר באו אחריהם אולם אני לא דברתי עמך עד עתה כי אם על מה שבא מפרש בספרי הנבואה ואלה לא הרבו להזכיר בפרוש את יעודי העולם הבא כפי שבא דבר זה בשפע בדברי רבותינו אולם האמת היא כי גם בדברי הנבואה נאמר כי בשוב העפר זאת אומרת גוף האדם אל העפר תשוב הרוח אל האלהים אשר נתנה וכן הזכר בדברי הנביאים דבר תחית המתים לעתיד לבוא ונאמר כי ישלח לנו האלוה אז נביא ואליהו שמו הוא אליהו אשר כבר לפני זמן רב נשלח אלינו והאלוה העלהו השמימה (כמו שהעלה שמה איש אחר לפניו) ורבותינו אמרו עליו כי לא טעם טעם מיתה וכן הובאה בתורה תפלת איש נכרי מתנבא ברצון אלהים אשר בקש כי תמות נפשו מות ישרים ותהי אחריתו כאחרית בני ישראל ואחד המלכים והוא שאול שאל בנביא שכבר לא היה בחיים בשמואל וזה נבא לו על כל אשר יבואהו כאשר היה מתנבא לו בחייו ואם אמנם מעשהו זה של המלך רצוני לומר הדרישה אל המתים אסור לפי תורתנו למדים אנו ממנו כי בימי הנביאים היה העם מאמין בהשארת הנפש אחר כלות הגוף אשר על כן היו דורשים אל המתים ופתיחת לתפילתנו השגורה בפי כלנו לא רק בפי החכמים כי גם הנשים יודעות אותה על פה היא אלהי נשמה שנפחת בי טהורה היא אתה בראתה ואתה משמרה ואתה עתיד לטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ומשבחך אדון העולמים ברוך אתה המחזיר נשמות לפגרים מתים וגן עדן עצמו שבני האדם מרבים כל כך להזכירו לא נמצא לו מקור כי אם בתורה והוא המדרגה אשר הוכנה מראש לאדם הראשון ולולא חטאו היה נשאר בה לעולם וכן גיהנם הוא מקום מפרסם בקרבת ירושלים גיא שאין האש כבה בו ובו היו שורפים עצמות טמאות ונבלות ושאר הטמאות אף השם גיהנם הוא שם עברי המרכב משתי מלים:

(קטז) אמר הכוזרי: אם כן אין חדוש אחר תורתכם בספור על גן עדן וגיהנם ועל סדריהם כי אם בפרטים ובפרטים אלה מרבה החזרה וההרחבה:

(קיז) אמר החבר: אכן אף בזה אין חדוש כי רבותינו הרבו בפרטים עד שגם בפרטים לא תשמע דבר אשר לא תמצאנו אצל רבותינו אם תבקשנו:



לקודםתוכן ממשיך
חזרה למאגר תורני
חזרה למאגר תורני - שערי שכם


עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
to Sharei Shechem site