(א) אמר הכוזרי: עוד בקשה אחת לי אליך כי תשמיעני דברים ברורים וממצים על השרשים והעקרים אשר למדברים בעלי הנצוח ינתן נא לי לשמע עליהם כשם שנתן לך לדעתם למען אוכל לקבלם או להשיב עליהם כי מתוך שחסרתי את המדרגה העליונה והיא האמונה הטהורה הבאה לא בדרך החקירה וכבר היו לי מקדם ספקות וסברות משלי ועמדתי במשא ומתן עליהם עם פילוסופים ועם אנשי אמות שונות ודתות שונות ראוי הדבר כי אלך בדרך המדע ואתלמד במלאכת הוכוח למען אדע להשיב על הדעות הנפסדות ולא אשאר בבערות כי אין המסרת טובה כי אם לנפש השלוה ואלו הנפש הנבוכה יותר ראוי לה המחקר ביחוד אם מחקר זה מגיע בסופו אל אמות המסרת כי אז תתאחדנה אצל האדם שתי המדרגות זאת אומרת המדע והמסרת גם יחד: (ב) אמר החבר: וכי יש בתוכנו נפש שלוה שאינה נפתית לדעות השונות המנסרות בעולם דעות חכמי הטבע והאצטגנינים דעות בעלי הטלסמאות והמכשפים דעות בעלי הקדמות והמתפלספים וכדומה לאלה בימינו אין אדם מגיע אל האמונה כי אם לאחר שעבר את כל מדרגות הכפירה המרבות אך ימי החיים קצרים והמלאכה מרבה ורק יחידים והמה מועטים נתנה להם מתנת האמונה מטבע הללו אין כל הדעות ההן פוגעות בהם כי עומדים הם מיד על מקום הטעות אשר בהן מאמין אני כי אתה הנך אחד היחידים האלה אך הואיל ואי אפשר לי לא להענות לבקשתך הנני מודעך כי לא אנהג בך כמנהג הקראים העולים אל חכמת האלוהות לא בהדרגה אני אבאר לך כללים אשר יסיעוך לקנות לך משג על החמר ההיולי ועל המשתף ואחרי כן על היסודות ואחרי זה על הטבע ואחרי כן על הנפש ואחרי זה על השכל ואחרי כל אלה שהם עניני חכמת הטבע נגיע אל חכמת האלוהות ואחרי זה אביא לך ראיות מספיקות להוכיח כי הנפש המדברת אינה תלויה בגוף ואחרי כן אדבר אתך על העולם הבא ולבסוף על הגזרה האלוהית ועל היכלת וכל זה בתכלית הקצור והקרוב אל הדעת והנני אומר מן המוחשים אנו משיגים בחושינו רק את הכמות ואת האיכות ואין זה כי אם משפט השכל שהללו נשואות בנושא אולם אותו נושא קשה לנו לצירו לעצמנו וכי מנין לנו ציור של דבר אשר אין לו כשהוא לעצמו כמות ולא איכות לפי הסברה מציאות דבר כזה מן הנמנעות היא אולם השכל מקשה על סברה זו בטענו הרי הכמות והאיכות הן מקרים שאינם קימים לעצמם ואי אפשר לשניהם בלא נושא לנושא הזה קראו הפילוסופים בשם היולי ואמרו כי מה שאין השכל משיג את ההיולי השגה שלמה הוא מפני שההיולי אינו שלם לפי מהותו הואיל ואינו נמצא בפעל ומשום כך אין אפשרות לתארו בתאר מן התארים פרט לתאר הגופניות הנתן להיולי על היותו דבר מה בכח וכבר אמר אריסטו כי ההיולי כאלו מתביש להופיע בערומו ואינו נראה כי אם לאחר שהוא לובש צורה וכבר חשבו אנשים אחדים כי המים הנזכרים בראש ספור מעשה בראשית הם כנוי להיולי הזה וכי רוח אלהים מרחפת על פני המים אינה כי אם רצון האלוה וחפצו החודר בכל חלקי ההיולי ועושה בו כל מה שירצה האלוה ואיך שירצה ובכל שעה שירצה כאשר יעשה היוצר בחמר מחסר צורה לעמת זה העדר הצורה וחסר הסדר מכנים כאן חשך ותהו ובהו ואחרי זה אמרו גזר הרצון האלוהי הוא החכמה האלוהית כי יסב הגלגל העליון הסובב במעגלו אחת לעשרים וארבע שעות ומסובב עמו כל הגלגלים ועל ידי זה יתהוו בהיולי שמקומו בחלל גלגל הירח שנויים המתאימים לתנועות הגלגלים הראשון בשנויים האלה היה התחממות האויר הסמוך לגלגל הירח בגלל קרבתו למקום התנועה וככה נהיתה האש האיתרית היא האש היסודית לדעת הפילוסופים שאין לה צבע ואינה גורמת התלקחות כי גוף עדין היא שקוף וקל ולגוף זה קראו הפילוסופים בשם גלגל האש לגוף שלאחר זה גלגל האויר לזה שלאחריו גלגל המים ולאחרון כדור הארץ השוכן במרכז והוא כבד ועבה בהיותו רחוק ממקום התנועה אלה הם ארבעת היסודות שמהתמזגותם זה בזה נתהוו כל המתהוים: (ג) אמר הכוזרי: רואה אני כי הדברים האלה במקרה היו למה שהיו לדעת הפילוסופים שכן הם אומרים כי הדבר אשר היה קרוב מאד אל הגלגל קרה לו שנעשה אשר והדבר שרחק מן הגלגל קרה לו שנעשה ארץ והדבר שהיה באמצע נעשה לפי קרבתו אל הגלגל המקיף או אל המרכז אויר או מים: (ד) אמר החבר: ועם זה הביאם ההכרח להודות במציאות חכמה הגורמת להתיחדות כל עצם ועצם כי עצם האש נבדל מעצם האויר ועצם האויר מעצם המים ועצם המים מעצם העפר לא ברב או במעט ולא בהיות זה חזק יותר וזה חלש יותר כי אם בצורה המיחדת לכל אחד מהם היא אשר עשתה את זה אש ואת זה אויר את זה מים ואת זה עפר כי אם אין הדבר כן הרי יכול האומר לאמר כי מלוא כל הגלגל כלו הוא עפר אולם עפרות חלק אחד בו דקה יותר משל חלק שני ולעמתו יאמר אחר אדרבה הגלגל כלו אש הוא אולם ככל אשר ירד מטה נעשית אשיותו עבה יותר וקרה ואנחנו הלא רואים בעינינו כי כאשר יגע יסוד ביסוד כל אחד מהם שומר על צורתו ועל עצמותו כך אנו רואים את האויר ואת המים ואת העפר מזדמנים במקום אחד ואף נוגעים זה בזה אך אינם מדמים זה לזה ואם ישתנו אחדים מהם להיות כאחרים אין זה כי אם מפני סבות אחרות אשר גרמו להם שנוי בו המים מקבלים צורת האויר והאויר צורת האש רק אז ראוי לו ליסוד האחד להקרא בשם חברו והנה מה שהעצמים שונים זה מזה על ידי צורותם לא על ידי המקרים החלים בהם הביא את הפילוסופים אל האמונה במציאות שכל פועל אלוהי שהוא נותן הצורות האלה כך הוא נותן צורות מיחדות למיני הצמחים וצורות מיחדות למיני בעלי החיים אם כי כלם מרכבים מארבעת היסודות כי הגפן שונה מן הדקל לא לפי המקרים החלים בה כי אם לפי הצורות הצורות הן אשר עשו את העצם של זו שונה מן העצם של זה לפי המקרים שונה רק גפן מגפן ודקל מדקל בהיות האחד מאלה שחור למשל והשני לבן או פריו מתוק משל חברו או שהאחד ארך או קצר מחברו או עבה או דק יותר וכדומה לזה אולם בצורות העצמיות אין פחות ולא יותר כי אין סוס אחד פחות בסוסיות מחברו ואין איש מרבה באנושיות מחברו כי הגדרות הסוסיות והאנושיות חלות על כל אחד מאישי המינים האלה ולכן הכרחו הפילוסופים להודות כי את הצורות האלה נותן ענין אלוהי אשר יקראוהו בשם שכל נותן הצורות: (ה) אמר הכוזרי: חייך אך זאת היא האמנה נכונה כשהכרח השכל מביאנו לידי כך שנודה בכגון זה אולם מה מכרחנו להאמין במציאות המקרים ומדוע לא נאמר כי מי אשר שם את זה סוס ואת זה אדם בחכמה שאין אנו משיגים את פרטיה הוא אשר עשה את האש בצורת אש ואת העפר בצורת עפר לפי חכמה אשר בחר בה ולא לפי מקרה של קרבה אל הגלגל או של רחוק מן הגלגל נתהוו הללו: (ו) אמר החבר: זאת היא גם טענת התורה ומופתה בני ישראל וכל העצמים שנשתנה טבעם למענם וכל ההויות שנבראו למענם ואלו סלק מופת זה כי אז היה מתנגדך טוען בצדק כי הגפן למשל צמחה במקום זה רק מפני שזרע ענבים נפל בו במקרה וכי גם צורת הזרע אינה כי אם במקרה שעל ידי סבוב הגלגל נוצר יחס מסים בו נתמזגו היסודות מזיגה מסימת אשר ממנה יצא מה שאתה רואה לפניך: (ז) אמר הכוזרי: על טענה זאת יכלתי להשיב וכי מה הוא הדבר המניע את הגלגל עצמו הנהיה הדבר ההוא במקרה אם לא ועוד אחת יכלתי להשיב צורות הצמחים ובעלי החיים הן כמו שאנו רואים מגבלות במספר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והלא לפי יחסי הגלגלים המרבים לאין סוף אפשר היה לצפות כי עם התהוות יחסים חדשים תתהוינה צורות אחדות ותחלפנה אחרות: (ח) אמר החבר: זאת טענה נכונה ביחוד בראותנו את החכמה המתגלה ברבות מן הצורות ההן ובהשיגנו את תכליתן כמו שנתבאר הדבר בספר הלדת מיני בעלי החיים לאריסטו ובספר תועלת האברים לגלינוס ובשאר הספרים הדנים בפלאי החכמה האלוהית וכן ברור הדבר כי בהמות הישוב כגון צאן ובקר סוסים וחמורים לא נבראו כי אם בשל הצרך שיש לו לאדם בהן מתאמות הן בכל להיותן לא מדבריות כי אם ביתיות לתועלת בני אדם ולזה רמז דוד ע"ה באמרו במזמור ברכי נפשי מה רבו מעשיך ה' דברים שיש בהם כדי לדחות את טענת אפיקורוס היוני אשר חשב כי העולם במקרה נתהוה: (ט) אמר הכוזרי: באר נא לי כונת המזמור הזה אף אם נתרחק בזה מן הענין במקצת: (י) אמר החבר: מזמור זה מסדר לפי סדר מעשה בראשית תחלתו עטה אור כשלמה רומזת אל יהי אור ויהי אור נוטה שמים כיריעה אל יהי רקיע המקרה במים עליותיו רומז אל המים אשר מעל השמים אחר כך הוא מדבר על כל המתהוה בחלל האויר עננים וסערות אש וברקים ורעמים ומודיע כי כלם בשליחות אלוהית ככתוב כי בם ידין עמים בהמליצו על כל אלה השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט זאת אומרת שולח הוא אותם אל כל אשר ירצה לעשות ככל אשר ירצה כל זה תלוי ברקיע אחרי זה עובר בעל המזמור אל הכתוב יקוו המים ותראה היבשה באמרו יסד ארץ על מכוניה כי לפי טבעם הקיפו המים את הארץ ממעל לה וכסו כלבוש את כלה על עמקיה והריה כאמרו תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים אך יכלת האלוה וחכמתו הוציאום מן הטבע ההוא והכניסום אל העמקים מקוה הימים מקום חיותם של בעלי החיים שבהם מתגלית עוד יותר מאשר בצמחים החכמה האלוהית כאמרו מגערתך ינוסון השאלת לשון לכניסת המים אל תוך הימים ואל מתחת לאדמה לדבר זה רומז גם הכתוב לרוקע הארץ על המים שלכאורה מנגד הוא לכתוב תהום כלבוש כסיתו אולם הראשון מדבר על טבע המים והשני על יכלת האלוה וחכמתו וכן הוא אומר גבול שמת בל יעברון בל ישבון לכסות הארץ וכל זה מכון לתועלת בעלי החיים כשם שהאדם עוצר בתחבולה ובאמנות את מימי הנהרות הרבים על ידי סכרים וכדומה למען יקבל מן המים רק כשעור הנחוץ לו לבית הרחים ולתעלה וכדומה לפעלה זאת רומז הכתוב המשלח מעינים בנחלים למען ישקו כל חיתו שדי לכשתברא החיה וכן עליהם עוף השמים ישכון לכשיברא העוף אחרי כן עובר בעל המזמור אל הכתוב תדשא הארץ דשא ואומר משקה הרים מעליותיו השאלה לשונית לכתוב ואד יעלה מן הארץ וכל זה לתועלת אדם וזרעו מה שנאמר אחרי זה במזמור מצמיח חציר לבהמה בא ללמדנו כי לא יבוזו לחציר כי הוא מן הדברים המביאים תועלת לחיות הבית לבקר ולצאן ולסוסים המכנים בפסוק זה עבדת האד'ם והכונה לעבודת האדמה ישתמש בהם האדם למען הוציא את הטוב שבצמחים לעצמו כאמור בהמשך הדברים בפסוק זה להוציא לחם מן הארץ וזה מתאים למה שאמר האלוה הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע זאת אומרת את גרעיני הצמחים לאדם ואת קלפותם לשאר בעלי החיים כמו שהוסיף ואמר ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים את כל ירק עשב לאכלה והזכיר בעל המזמור שלשת מיני המזון המוצאים על ידי עבודת האדמה והם דגן ותירוש ויצהר ולכלם רמז בראשונה בשם לחם ואחרי כן הזכיר תועלות כל אחד מהם יין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם זאת אומרת הלחם המיחד לבב אנוש יסעד ואחרי התועלות לאדם מזכיר בעל המזמור את התועלת המגיעה לאילנות מירידת הגשמים באמרו ישבעון עצי ה' ואת התועלת המגיעה מן האילנות הגבוהים לבעלי חיים אחדים כמו שאמר אשר שם צפרים יקננו וכן הזכיר שההרים הגבוהים והסלעים מביאים ברכה לבעלי חיים אחרים באמרו הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים כל זה נוגע לבריאת היבשה אחרי זה עובר בעל המזמור אל מאמר יהי מארות באמרו עשה ירח למועדים הזכיר בזה תועלת הלילה והעיר כי הלילה נוצר במכון מאת האלוה ולא במקרה נתהוה כי לא רק בפעל האלוה אין מעשה תהו כי אם גם במקרים החלים בפעלו אמנם כן הלילה איננו כי אם זמן העדר אור השמש אבל עם זה הוא מכון לתועלת מסימת כמו שאמר בעל המזמור תשת חשך ויהי לילה ומיד הוא מזכיר את תועלת הלילה החיות המזיקות לאדם מתהלכות בלילה ומסתתרות ביום ולעמתן האדם והחיות הביתיות נוהגות מנהג הפוך מזה כאמרו יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב הנה כבר הזכיר את כל חיות הארץ בדברו על הנהרות וכעת על המאורות ועמן הזכר גם האדם לא נותר לו למחבר כי אם להזכיר את החיות אשר במים שרב עניניהן אינם ידועים לנו והחכמה האלוהית שבהן אינה גלויה לפנינו כבחיות הארץ לכן הוא מסים בשבח לאלוה על אלה שהחכמה גלויה בהם באמרו מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית ואחרי כן הוא חוזר אל תאור הים וכל אשר בו חיות קטנות עם גדולות ועל כל הנבראים הוא קורא יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו רמז לכתוב במעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ועל יום השביעי הוא אומר וישבת ויברך ויקדש כי ביום הזה השלמו כל המעשים הטבעיים התלויים בזמן ונסתימו ביצירת האדם המשיג את מדרגת המלאכים שאינם תלויים בכחות הטבעיים בהיותם שכלים והשכלים אינם צריכים במעשיהם לזמן שכן אנו רואים כי השכל האנושי מציר לעצמו בו ברגע את השמים ואת הארץ מדרגה זו היא אפוא עולם המלאכות ועולם המנוחה אשר בדבק בה הנפש האנושית ירוח לה ועל כן נאמר בשבת כי היא מעין עולם הבא [(יא) אמר הכוזרי: נשוב כעת אל שיחתנו על דעות בעלי ההקש ההגיוני: (יב) אמר החבר: לאחר שנתמזגו היסודות מזיגות שונות לפי התחלפות האקלימים ויחסי הגלגלים נעשו ראויים לקבל צורות שונות מאת נותן הצורות כך נתהוו כל המחצבים על כל סגלותיהם כפי הכחות הטבעיים המיחדים להם ויש אומרים כי כחות המחצבים וסגלותיהם ועצמיהם הם מזגיים בלבד ואינם זקוקים לצורות האלוהיות וכי לצורות אלה זקוקים רק הצמחים ובעלי החיים שלהם מיחסים את הנפש ובמדה שהיסודות מתמזגים מזיגה עדינה יותר בה במדה הם נעשים ראויים לצורה נעלה יותר בה החכמה האלוהית גלויה יותר כך הצומח כבר יש לו מעין תחושה והכרה והוא נמשך אל האדמה שכן הוא נזון מן האדמה הטובה הלחה ומן המים המתוקים והוא בורח מנגודם של אלה וגדל הוא עד אשר יוליד בדומה לו ויעשה זרע אז תפסק פעלתו הוא והזרע ההוא יבקש לו מאז פעלה דומה לזו על פי החכמה הנפלאה הצפונה בו שהפילוסופים קוראים לה בשם טבע זאת אומרת כלל הכחות הפועלים למען שמירת המין כי כל אחד מאישי המין אי אפשר לו להתמיד בעצמותו הואיל והוא מורכב מחמרים הנתונים לשנוי והנה כל שיש לו כחות הצמיחה ההולדה וקבלת המזון אך אינו מתנועע תנועה מקומית הוא לדעת הפילוסופים מנהג על ידי הטבע אך האמת היא כי האלוה הוא המנהיגו בבחינה מסימת ולפי חק מסים קרא לאותה בחינה כרצונך טבע או נפש או כח או מלאך ובהעשות המזיגה עדינה יותר ומוכנה להופיע בה החכמה האלוהית במדרגה גבוהה יותר נעשית היא ראויה לקבלת תוספת צורה מלבד הכח הטבעי בעל צורה זו יכול להשיג את מזונותיו ממרחק וכל אבריו מסדרים בו ולא ינועו כי אם לפי רצונו מושל הוא בכל חלקיו יותר מן הצמח אשר אינו יכול להסתתר ממה שמזיקהו ולא להגיע אל מה שיועילהו והוא משחק לרוח כזה הוא בעל החיים אשר לו כלים המאפשרים לו תנועה במקום והנה צורה זו שנתנה לו לחי כתוספת על הכח הטבעי נקראת נפש והנפשות שונות שני רב לפי התגבר בבעליהן אחד מארבעת היסודות ולפי הכונה אשר כון החכם בכל חי וחי כפי צרך כלל העולם אליו אם כי אנחנו איננו יודעים מה היא התועלת ברבם בדומה לזה אין אנו יודעים מה תועלת יש בכל כלי הספינה והננו חושבים אותם ללמיתרים אך בעל הספינה ובוניה הם יודעים זאת גדולה מזאת אין אנחנו יודעים גם את תועלתם של רבים מעצמותינו ושאר אברינו ואלו היו מטלים נפרדים לפנינו לא היינו יודעים תועלת כל עצם ועצם וכל אבר ואבר אם כי משתמשים אנו בהם תמיד ואם כי יודעים אנו כי אלו חסרנו אחד מהם היו מעשינו פגומים והיינו מרגישים בחסרונו אולם לבוראם ומסדרם ידועים כל חלקי העולם כלו עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע מכל זה נתחיב אפוא השני בנפשות החיים ועל כן היו לכל נפש כלים הראויים לה כך נתנו לאריה מלבד הגבורה גם כלי טרף שנים וצפרנים ולאילה מלבד מרך גם כלי מנוסה והנה כל נפש משתוקקת להשתמש בכחותיה לפי התפקיד שהוכנו לו אולם הואיל ואף אחד מבעלי החיים הבהמיים אין הטבעים מאזנים בו לכן אין לו תשוקה לקבלת צורה נוספת על הנפש החיונית רק באדם מאזנים כל הכחות החיוניים ולכן הוא משתוקק לצורה נוספת ומתוך שאין כילות אצל הענין האלוהי לכן נאצלה על האדם צורה נוספת הנקראת השכל ההיולני הנפעל ובני אדם אף הם שונים זה מזה כי לרבם טבעים לא מאזנים ושכלו של אדם נוטה לצד המכריע שבטבעים אלה אם המרה האדמה היא המכריעה באדם זה תהיינה לו מדות קלות הדעת והפזיזות ואם המרה השחורה מדות המתינות וישוב הדעת כי המדות הולכות אחרי המזג ואם יש אדם שטבעיו שקולים תהיינה המדות המנגדות ברשותו כשתי כפות מאזנים מאזנות יפה בידי שוקל המטה אותם לכל צד שירצה בהוסיפו או בהחסירו אבני משקל איש אשר כזה יהיה בלא ספק בעל לב משחרר מתאוות מפלגות וישתוקק אל מדרגה למעלה ממדרגתו הלא היא המדרגה האלוהית פעם בפעם יעמד וישקל יפה מה מטבעיו וממדותיו ראוי לו לחזק הוא לא יעשה אפוא כרצון הכח הכועס אשר בו ולא כרצון הכח המתאוה או אחד הכחות האחרים כי אם יבקש עצה והישרה מאת האלוה אל דרך הישר איש אשר כזה תשפע עליו הרוח האלוהית היא רוח הנבואה אם הוא ראוי להיות נביא או הארה ממרום אם הוא עומד במדרגה אחת למטה מזו ואז יהיה חסיד לא נביא כי האלוה ית' אין כילות לפניו ונותן הוא לכל אחד את הראוי לו והפילוסופים קוראים לנותן המדרגה הזאת בשם השכל הפועל וחושבים אותו למלאך הקרוב אל האלוה ואומרים כי בהדבק שכל בן אדם בשכל הפועל ימצא בזה תענוגי עדן וחיים נצחיים והנני לפרט לך כלל זה פרוט קצר דבר המצא הנפש לבעל חיים מוכח על ידי התחושה אשר לו ועל ידי תנועותיו שהן שונות מתנועות היסודות סבת תחושת החי ותנועותיו היא הנקראת בשם נפש או כח נפשי והכח הנפשי מתחלק לשלשה האחד משתף לחי ולצמח והוא הכח הצמחי השני משתף לאדם ולשאר בעלי החיים והוא הכח החיוני והשלישי מיחד לאדם והוא הנקרא הכח הדברי מהות הנפש הכללית הסוגית תתברר לנו בבחננו את פעלות הנמצאים שכלן באות מצד הצורות החלות בחמר לא מצד החמר באשר הוא חמר הסכין למשל אינה חותכת מצד היותה גוף כי אם מצד היות לה צורת סכין וכן החי אינו חש ומתנועע מצד היותו גוף כי אם מצד היות לו צורת החיות וצורה זאת היא היא הנקראת נפש והנה כל הצורות נקראות שלמיות כי על ידן תגענה תכונות בעלי הצורות לידי שלמות הנפש היא אפוא שלמות אך כידוע יש שלמות ראשונה ויש שלמות שניה הראשונה היא מקור לפעלות והשניה היא עצמות הפעולות הנובעות מן המקור הנפש היא לפי זה שלמות ראשונה בהיותה מקור לא דבר הנובע מן המקור וכל שלמות היא כידוע או שלמות לגוף או שלמות לעצם שאינו גוף הנפש היא אפוא שלמות לגוף והגוף כידוע הוא או טבעי או מלאכותי הנפש היא אפוא שלמות לגוף והגוף כידוע הוא או טבעי או מלאכותי הנפש היא אפוא שלמות לגוף טבעי והגוף הטבעי הוא או כליי או לא כליי רצוני לומר או גוף שפעולותיו נעשות על ידי כלים או גוף שפעלותיו נעשות לא על ידי כלים הנפש היא אפוא שלמות לגוף טבעי כליי שהוא בעל חיות בכח זאת אומרת הנפש היא מקור בכח של הפעלות החיוניות והכנה להן קל להוכיח כי הנפש אינה מתהוה ממזיגת יסודות הגוף כי הדבר המתהוה על ידי מזיגת דברים נפרדים יתגבר בו אחד הנפרדים או אף יותר מאחד והצורה החלה בו תטה אז לצד המתגבר או ילחמו בתוכו הנפרדים עד אשר לא ישאר אחד מהם על צורתו ואז תתהוה בדבר המרכב מהם צורה הממצעת ביניהם אולם הנפש אין בה דבר היוצא מאחד מחלקי ההרכבה של הגוף אם כן אינה כי אם צורה הבאה מבחוץ כפתוחי החותם הטבועים בחמר המרכב ממים ומעפר כי הפתוח עצמו אינו לא מטבע המים ולא מטבע העפר ראשון לכחות הנפש החיונית הוא הכח הזן כח זה הוא הראשית והכח המוליד הוא התכלית וכח הגדול באמצע כמקשר את הראשית בתכלית אך לכח המוליד מקום בראש וזכות קדימה ואם כי הופיע באחרונה הנה הוא המושל ראשונה בחמר המוכן לקבל את החיות והוא המלביש חמר זה את הצורה המכונת בעזרת כח הגדול והכח הזן לאחרי זה יעזב את הנהגת היציר החדש בידי שני הכחות האלה עד בוא זמן ההולדה ליציר זה הכח המוליד יש לו אפוא משמשים הכח הזן שהוא בעקרו משמש וכח הגדול שאם אמנם הוא משמש את המוליד הרי הכח הזן משמש גם אותו אך גם לכח הזן יש ארבעה כחות משניים המשמשים אותו והם הכחות הידועים והנה כל גוף מתנועע אינו מתנועע כי אם ברצון גוף בעל תחושה הנמצא בתנועה כי אם אין הדבר כן הלא תהיה התחושה לבטלה והחכמה האלוהית אינה עושה שום דבר לבטלה או להזק וכן אינה מונעת דבר שיש בו צרך או תועלת אפלו בעלי הצדפים הנראים כנחים תמיד יש להם התכוצות והתרחבות וכשהופכים אותם על גבם הם מתנועעים עד אשר ישובו לשכב על גחונם למען השיג מזונם והנה החושים החיצוניים ידועים לכל אשר לחושים הפנימיים הראשון ביניהם הוא החוש המשותף הואיל ואין להכיר לא את המועיל ולא את המזיק כי אם מתוך הנסיון היה צרך להקדים להכרה זו כח מציר בו נקבע ציור מאחד מכל ההכרות שהכרו על ידי החושים החיצוניים כח זה הוא הוא החוש המשתף אחרי כח זה בא הכח הזוכר שתפקידו הוא לשמר על ציורי הענינים שהכרו בחושים תפקיד הכח המדמה הוא להחזיר לזכרון מה שנשכח ממנו תפקיד הכח השופט הוא לעמד על ברור ההכרה שחדש המדמה למען דעת מה מדמוייו יציב הוא ומה נפסד כדי להחזיר רק את היציב לזכרון אשר לכח ההנעה הוא המשיג מקרוב ומרחוק כל שיש לחי צרך בו ומסלק כל דבר מזיק כל כחות בעלי החיים הם אפוא או כחות שבהכרה או כחות הנעה כחות ההנעה הם כחות שאיפה ומינהם שנים האחד הוא כח מתנועע לבקש את הרצוי הוא הכח המתאוה והשני הוא הכח המניע לסלק את המאוס והוא הכח הכועס ומיני כחות ההכרה אף הם שנים הם האחד מין הכחות החיצוניים בדומה לחושים החיצוניים והשני מין הכחות הפנימיים בדומה לחושים הפנימיים ועוד הכחות המניעים פועלים לפי הוראות הכח השופט ובעזרת הכח המדמה זאת תכלית מה שיגיע אליו החי הבהמי כי כח ההנעה בו אינו אמצעי לתקן את התחושה ואת הדמיון אלא כח התחושה והכח המדמה שבו אמצעים הם לו לתקון כח ההנעה ואלו החי המדבר להפך לא נתנה לו ההנעה כי אם לתקן את הנפש המדברת הפועלת המכרת והנה ידוע הדבר כי באמצעות חמשת החושים מתאפשרת הכרת התבנית המספר והגדל התנועה והמנוחה אשר להכרה הציורית נובעת היא מן החוש המשתף שעל מציאותו אנו עומדים בראותנו כי ברגע שהדבש למשל נראה לעינינו דנים אנו כי מתוק הוא דבר זה יתכן רק אם יש לנו כח המשתף לכל חמשת החושים והוא הוא הכח המציר הפועל באדם בין ער בין ישן אחריו בא הכח המרכיב את כל הציורים שאחדו בחוש המשתף ומפריד ביניהם ומכניס בהם שנויים בלי אשר יסלק את כלל הציורים של החוש המשתף הוא הכח המדמה כח זה יש שהוא אמתי ויש שהוא כוזב ואלו הכח המציר אמתי תמיד הכח המשער הבא אחרי המדמה הדן על דבר אחד כי כדאי לחזר אחריו ועל דבר אחר כי יש לברח מפניו הוא הכח השופט ואלו במציר אין כל שפיטה וגזירה כי אם ציור בלבד אחרי אלה בא הכח המשמר האוצר בזכרון את תכונות הדברים שהכרו בחושים למשל כי הזאב שונא הוא וכי הילד אהוב והנה האהבה והשנאה האמות וההכחשה כלן מפעלת הכח השופט הן ואלו הכח המשמר הזוכר שומר על מה שאמת הכח השופט אשר לכח המדמה אם ישתמש בו הכח השופט יקרא עוד בשם המדמה אולם אם ישתמש בו כח התבונה יקרא מחשבי מקומו של הכח המציר הוא בקדמת המח מקום הדמיון באמצעית המח והזכרון באחוריו וכח השפיטה בכל המח אך רבו בתחום הדמיון וכל הכחות האלה תכלה מהותם בכלות כליהם ורק לכח המדבר יש השארות כח זה מיחד לעצמו באחת מדרכי היחוד מדרגת לב כל הכחות ההם וממהותו הוא להכיר את מציאותם זה הוא קצור דברי האנשים האלה על כחות הנפש המנהגים על ידי הנפש המדברת אשר למדברת אמרו כי היא השכל ההיולני זאת אומרת השכל שבכח הדומה לחמר ההיולי שבפעל הוא קשור תמיד בהעדר ובכח הוא כל דבר בנפש זו נולדים ציורי המשכלות מהם בהארה אלוהית ומהם בדרך הקנין אותם שבהארה הם המשכלות הראשונים המשתפים לכל בני אדם השלמים מטבעים ואותם המשגים בדרך הקנין הם משכלות הנולדים בדרך הקש הגיוני ומסקנות מופתיות והם ציורי אמתות התבונה כגון הסוגים והמינים והבדליהם וסגולותיהם משג נכון על מלים נפרדות ועל צרופיהן למיניהם הבחנת מסקנות מרכבות אמתיות או כוזבות וכן הבחנת משפטים המביאים למסקנות הכרחיות ומדיקות או נצוחיות מליציות מטעות או פיוטיות אחרי אלה באה הידיעה המבררת על הענינים הטבעיים החמר הצורה וההעדר הטבע המקום הזמן תנועת הגרמים הגלגליים וגרמי היסודות ההתהוות והכליה הגמורות והתהוות הדברים הנולדים באויר והדברים הנולדים על פני כדור הארץ כמחצבים כצמח וכחי ומהות האדם והציור שיש לה לנפש על עצמה וכן הציור על הענינים הלמודיים כחכמות המספר ההנדסה העיונית והנדסת התכונה וכחכמה הנגונית וההבטית ולבסוף ציור הענינים האלוהיים ידיעת התחלות המציאות המחלטת מבחינת היותה מציאות וידיעת תארי המציאות כגון מציאות בכח ומציאות בפעל וידעת מהות ההתחלה והסבה העצם והמקרה הסוג והמין הדומה וההפך הזהות והשני האחדות והרבוי ואשור התחלות החכמות העיוניות כחכמות החשבון והטבע על ידי חכמת ההגיון אשר רק על פיה אפשר להגיע אל החכמות ההן ולבסוף אשור מציאות הבורא הקדמון והנבראים הראשונים והנפש הכללית ואיכות המינים ומדרגת השכל ביחסו אל הבורא ומדרגת הנפש ביחסה אל השכל ומדרגת הטבע ביחסו אל הנפש ומדרגת החמר והצורה ביחסם אל הטבע ומדרגת הגלגלים והכוכבים וכל המתהוים ביחסם אל החמר והצורה וכן למה נקבעו בשני זה ובסדר זה של מקדם ומאחר ולבסוף ידיעת האנושות האלוהית והטבע הכללי וההשגחה הקדומה בראשית פעלתה משתמשת הנפש המדברת בציורי החושים הפנימיים בודקת היא את הציורים האלה אשר נקנו בכח המציר ונשמרו בכח המשמר בעזרת הכח המדמה והכח השופט ומצאת כי שתפים הם בתארים אחדים ושונים בתארים אחרים והתארים ההם מהם צורות עצמיות ומהם צורות מקריות והנפש מחלקתן ומחברתן מוצאת את הסוגים ואת המינים שלהן ואת ההבדלים והסגלות והמקרים ומרכבת אותם הרכב הקשי ומתוכו היא מסיקה מסקנות מועילות בסיוע השכל הכללי ואם כי בתחלה השתמשה בכחות ההכרה של התחושה הנה כעת אינה צריכה להם בציור הענינים האלה כשהם לעצמם בהרכבת הקשים מהם לא בבואה לאמתם ולא בבואה לצירם לעצמה ציור שכלי וכמו שכחות התחושה אינם תופסים כי אם יחס מסוים של המוחש כך הכחות השכליים אינם מכירים כי אם יחס מיחסי המשכלות על ידי הפשטת הצורה מן החמר וההתקשרות אתה אולם כח התחושה אינו פועל לפי הרצון לבד כאשר יעשה זאת כח התבונה אלא זקוק הוא לכח מניע ולסיוע האמצעיים המביאים אליו את הציורים ואלו הכח השכלי משכיל מעצמו ומשכיל את עצמו בכל עת שירצה על כן רואים את כח התחושה כנפעל ואת הכח המשכיל כפועל והנה השכל בפעל אינו כי אם הצורות המשכלות שהפשטו בפעלת השכל בכח על כן יאמר כי השכל בפעל הוא משכיל ומשכל כאחד אחת מסגלות השכל היא יכלתו לאחד את הרבוי ולגלות רבוי בתוך האחד על ידי הרכבה והפרדה שכל זה אם כי פעלתו בהרכבת ההקשים על דרך העיון והמחשבה מופיעה בזמן מסיק הוא את מסקנותיו מחוץ לכל תלות בזמן אדרבה עצם השכל הוא למעלה מן הזמן נפש משכלת זו כשהיא פונה אל החכמות נקרא פעלה שכל עיוני וכשהיא פונה אל כבוש הכחות הבהמיים נקרא פעלה הנהגה או השכל המעשי ויש אנשים אשר הכח השכלי בהם מגיע להדבקות בשכל הכללי ובמדרגה המרוממתו מעל לצרך להשתמש בהקשים ובעיון ובטרח הקשור בהם כי פועלת בהם אז ההארה או הנבואה סגלה זו של הנפש המשכלת תקרא אז קדשה והשגה זו תקרא רוח הקדש אחד המופתים על היות הנפש עצם ועל שאינה גוף ולא מקרה הוא שעם היות הנפש צורת הגוף אינה נחלקת לא בעצם כהחלק הגוף ולא במקרה כהחלק המקרה בשעה שנושאו נחלק שהרי הצבע והריח והטעם והחם והקר נחלקים בהחלק נושאם אם כי אינם נחלקים בעצם כי הצורה השכלית אינה כי אם המשכל והמשכל אדם אינו נתן לחלקה שהרי לא יציר למשל חצי אדם או חלק כל שהוא באדם בתורת אדם ואלו חלק הגוף יתכן לצירו כגוף וחלק הצבע כצבע ואף הצבע והגוף עצמם עד כמה שהם משכלים לא תציר בהם חלקה שכן לא יאמר על חצי צבע כי הוא משכל או כל חצי גוף כי משכל הוא כדרך שאנו מדברים על חצי גוף מוחש עם חצי הצבע הנשוא בו ורומזים אליו לעמת זה אין אומרים חצי הנפש המדברת שבראובן כדרך שאנו אומרים חצי גופו כי הנפש המשכלת אינה מגבלת במקום ואין להבחין בה כוון ואי אפשר לרמז אליה ומכיון שהנפש אינה גוף ולא מקרה קים בגוף או חל בו ואין מציאותה מתבררת כי אם מתוך הפעלות היוצאות ממנה לא נותרה לנו אפשרות אחרת כי אם לראותה כעצם קים לעצמו ואין לתארה כי אם בתארי המלאכים והעצמים האלוהיים כליה הראשונים הם הצורות הרוחניות הבאות במקום הציורים שצירה לעצמה הנפש החיונית באמצעות הכח המדמה אשר באמצע המח ציורים אלו נעשים לצורות מחשביות כשהנפש המשכלת משתלטת עליהם ומרכיבה בהם הרכבות ומפרידה בהם הפרדות פעלה המביאה לידי מסקנות למודיות לפני זה לא היו ציורי האדם כי אם דמיוניים כי שלט בהם הכח המשער כאשר יקרה הדבר לילדים ולבהמות ולאנשים שנשתנה מזגם מחמת חלי ובבוא הנפש האנושית לעשות בעזרת ציורים פגומים אלה את ההרכבות וההפרדות הדרושות להשלמת העיון בדעה מסימת תגיע אל סברה פגומה הדומה כלה או מקצתה לשגעון עוד ראיה על היות הנפש נבדלת מן הגוף ובלתי תלויה בו היא מהיות הכחות הגשמיים נחלשים על ידי פעלות תפיסתם כשהן חזקות מדי וכליהם מתרופפים כך העין מהבטה יתרה בשמש והאזן משמיעת קול חזק ואלו הנפש המדברת ככל אשר תכיר הכרה חזקה יותר תתחזק יותר ועוד ראיה אחת הזקנה פוגעת בגוף ואינה פוגעת בנפש כי הנפש מתחזקת אחרי שנת החמשים והגוף לעמת זה מתחיל יורד במורד ושוב מספר פעלות הגוף מצמצם הוא ואלו מספר פעלות הנפש אין לו סוף שכן הצורות ההנדסיות והחשבוניות וההגיוניות אין סוף למספרן והראיה על מציאות עצם שכלי נבדל מכל הגופים המתיחס אל הנפש יחס האור אל הראיה ועל התאחד הנפש בהפרדה מן הגוף עם עצם זה היא זאת הנפש אינה משיגה את ידיעותיה מתוך הנסיון כי מה שהשג בנסיון אין לדון עליו בדרך החלטית שכן אין אנו מחליטים כי כל אדם אינו מניע אזניו בדרך שאנו מחליטים כי כל אדם מרגיש וכל מרגיש חי וכל חי הוא עצם וכי הכל מרבה מן החלק וכדומה מן המשכלות הראשונים אמונתנו באמתת הדעות האלה אינה מתבררת על ידי למוד כי אלו היה הדבר כן היינו נזקקים לשרשרת אינסופית של למודים יש אפוא בנפש המדברת מפעלת נאצל אלוהי הדבק בה נאצל זה לולא נכללה בו צורה שכלית כללית לא היה הוא יכול לטבעה בנפש המדברת אולם כל מה שצורה שכלית כלולה בעצמותו הוא עצם בלתי גשמי הרי שנאצל זה הוא עצם שכלי שאינו בגוף אלא קים הוא בעצמותו השכלית והנה מה שהנפש מצירת לעצמה את הצורות הוא שלמות לנפש אך מגיעה היא לשלמות זו רק כשהיא דבקה בעצם השכלי ההוא אך טרדת הגוף מבטלת את הנפש מן הדבקות ההיא אכן הדבקות השלמה לא תתכן כי אם לאחר כבוש כל כחות הגוף כי אין לנפש מונע מהדבקות בעצם השכלי אם לא הגוף ובהשתחרר הנפש מן הגוף היא נעשית משלמת בטוחה מכליון דבקה באותו העצם הנעלה המכנה בשם השכל העליון כל שאר הכחות אינם פועלים כי אם באמצעות הגוף ואובדים עם כלות כלי זה אולם הנפש המדברת כבר צירה לעצמה את הצורות ההן ושמרה על הגרעין של כל אחת מהן כמו שנאמר למעלה: (יג) אמר הכוזרי: מוצא אני כי דעות הפילוסופיה הזאת יתרון דיוק ואמות להן על כל חכמת דברים אחרת: (יד) אמר החבר: הוא הדבר אשר יגרתי כי יבואך כי תתפתה לדעותם ותמצא בהן מנוחה לנפשך כי מאחר שהפילוסופים הם אשר הביאו את המופתים האמתיים בחכמות החשבון ובהגיון בטחו רבים גם בדעות שהציעו בחכמת הטבע ובחכמת מה שאחר הטבע בחשבם כי כל דברי הפילוסופים הוכחו במופת אך מדוע לא הטלת ספק ראשית כל בטענות שטענו בדבר ארבעת היסודות ואחרי כן בהשערתם על עולם האש בו נמצאת לדעתם האש האתרית שאין לה גון אשר לפי זה לא יתכן כי יהיה גון לשמים ולכוכבים וכי אימתי השגנו אנחנו אש יסודית הלא אנו לא השגנו כי אם זאת כי האיכות החמה בתכלית החם אם תופיע באדמה תעשה לפחם אם באויר לשלהבת ואם במים לאד רותח כלום ראינו גוף של אש או גוף אוירי חודר אל תוך חמר הצמח או החי ועל יסוד ראיה זו החלטנו כי חמר זה מרכב מכל ארבעת היסודות אויר אש מים ועפר אמנם כן ראינו את המים ואת העפר משנים צורתם וחודרים אל תוך חמר הצמח וגם האויר וחם השמש פועלים עליו ומסיעים להתהוות איכות הצמח אך כלום ראינו גוף של אש או גוף אויר ומתי ראינו כי יתך החמר אל ארבעת היסודות הראשוניים הלא אם יתך חלק ממנו אל דבר הדומה לעפר אין זה עפר ממש כי אם אפר אשר יצלח רק לסם מרפא מסים ואם יתך חלק אחר לדבר הדומה למים אינו נתך למים כי אם למיץ או לעסיס ארסי או מזין אך לא למי שתיה ואם לדבר הדומה לאויר יתך חלק מסים לא יהיה דבר זה כי אם אד או קיטור לא אויר הראוי לנשימה יתכן כי יתגלגלו חלקים אלה שנית בחי או בצמח או כי יתקשרו בעפר אשר בפנים האדמה ויעברו מגלגול אל גלגול אולם רק לעתים רחוקות יתגלגלו ביסוד ממש לאחר מחקר יסודי מכרחים אנו להודות רק במציאותם של חם וקר לחות ויבש ולראות בהם איכיות ראשוניות אשר אין גוף מן הגופים נמלט מהן או מן הממצע שביניהן אין זה כי אם השכל הוא המתיך את כל הדברים המרכבים לאיכיות יסוד אלה ושב ומרכיבם מתוכן ואז הוא מניח כי יש להן נושאים ומדבר על עצמים אלה כעל אש אויר מים ועפר אבל רק כעל משגים מצירים ודרך הקלה על הדבור לא כעל דברים הנמצאים ממש מחוץ לשכל שמהם ירכב כל מתהוה ואיככה יאמרו כזאת והלא הם מאמינים כי העולם קדמון וכי מעולם לא נולד אדם כי אם מזרע ודם וכי הדם נולד מן המזון והמזון מן הצמח והצמח כמו שאמרנו מן הזרעים והמים אשר יתגלגלו מכח השמש האויר והעפר למזון הראוי לאדם אם אמנם גם לכל הכוכבים ולמערכת הגלגלים יש השפעה על הדבר הזה וסיוע לו וזה הוא אפוא הספק המתעורר בנוגע לדעתם על היסודות אולם לפי דעת התורה ברא האלוה את העולם כמו שהוא ואת בעלי החיים ואת הצמחים אשר בו בצביונם ולא היה לו כל צרך להקדים בראשונה אמצעיים ולחבר מהם אחרי זה גופים מרכבים אכן משעה שאדם מודה בבריאת העולם יקל כל קשה וכל עקב יהיה למישור כי אחרי אשר צירת לך ציור זה מן העולם שלאחר שלא היה במציאות נתהוה ברצון האלוה בעת שרצה למה זה תצער עצמך בחקירה כיצד נתהוו הגופים וכיצד נקשרו בהם הנפשות ומדוע זה יקשה ממך לקבל את ספורי התורה על הרקיע ועל המים אשר מעל השמים ואף את ספורי החכמים ז"ל על השדים ואת האגדות על המקוה בימות המשיח ותחית המתים והעולם הבא ומה צרך לנו בהבאת ראיות מחכמות על השארת הנפש בהפסד הגוף אחרי אשר המספר שכל דבריו אמת כבר אמת לנו לפי המסרת שבידנו את הדבר והבטיחנו עליו בין אם הנפש רוחנית בין אם היא גשמית ואם בדרכי ההגיון תבקש לקים או לסתר את כל הדעות על הנפש יכלו החיים ללא מסקנה ומי יערב לנו לאמתת הדעות שהזכרנו למעלה כי הנפש היא עצם שכלי שאינו תופס מקום ואין התהוות או כליה חלות בו ובמה זה תכר נפשי מנפשך או מן השכל הפועל ומשאר הסבות השכליות ואף מן הסבה הראשונה ושוב מדוע לא נתאחדה נפש אריסטו עם נפש אפלטון אם כי כל אחד מן השנים ידע את דעות חברו את האמנתו ואת צפונות מחשבותיו ואת דעות שאר כל הפילוסופים ומדוע לא ישכילו חכמים אלה את משכליהם בבת אחת כדרך שהאלוה או השכל הפועל משיגם ואיך זה תפגע בהם השכחה ומדוע מכרחים הם לחשב על משכליהם חלק אחר חלק ושוב מדוע לא יכיר הפילוסוף את נפשו כשהוא ישן או שכור כאשר יכה בתמהון לב או יפגם במחו ושעה שהוא מזדקן ונחלש ומה נאמר על אדם שלאחר שהגיע אל תכלית הידיעה בפילוסופיה גברה עליו מרה שחורה או תעה לבו ושכח כל חכמתו האין אדם זה עוד הוא הוא כלום נאמר כי הוא אינו הוא ושוב נניח כי החלים לאט לאט מחליו והתחיל לומד מחדש אולם עד זקנה לא שב אל המדרגה שהיתה לו לפני זה בחכמה כלום נאמר שנתהוו אצלו כעת שתי נפשות שהאחת מהן פחותה ושוב נניח כי נשתנה מזגו ונטה לצד ההשתררות והתאוות כלום נאמר כי נפשו האחת תהיה בגן עדן והשניה בגיהנם ואיזהו גבול החכמה בה תבדל הנפש מן הגוף עד שלא ישלט בה הכליון האם רק כאשר ידיעתה כוללת את כל הנמצאות כלום לא נותרים דברים רבים מאד בשמים ובארץ ובים שגם הפילוסוף אינו יודע אותם ואם תספיק גם ידיעה מועטת הלא תהיה אז כל נפש מדברת לנבדלת כי המשכלות הראשונים הריהם מטבעים בכל נפש ואם תאמר שהנפש נעשית נבדלת על ידי השגת עשרת המאמרות ועל ידי ידיעת עקרי התבונה אשר למעלה מהם הכוללים את כל הנמצאים עד כמה שהללו נתפסים על דרך ההגיון בלא חדירה עד תכליתם הרי זה מדע קרוב שקל להשיגו ביום אחד לעמת זה רחוק הדבר כי יהיה אדם למלאד ביום אחד אך אם אי אפשר להגיע למדרגת הנבדלות כי אם על ידי חדירה עד תכלית כל הדברים בחכמת ההגיון ובחכמות הטבע הרי זה ענין שאין להשיגו כלל לפי דעת פילוסופים זו לא ימצא אפוא איש יחיד מבטח מכליון נפתית אפוא לדמינות שוא ובקשת לך מה שלא נתן לך בוראך יכלת עליו ושלא הושם בטבע בשר ודם כח להשיגו בדרך ההקש כח השגת הענינים האלה נתן רק ליחידי הסגלה הזכים מיצירתם ורק בתנאים אשר הזכרנו להם נתנו נפשות היכולות לציר לעצמן ציור מן העולם בכללו ויודעות את האלוה ואת מלאכיו המכירות זו את זו ומבינות אשה סתרי רעותה כמו שנאמר גם אני ידעתי החשו ואנחנו לא נדע איך יהיה הדבר הזה ועל ידי מה אם לא שתבואנו ידיעה על כך בדרך הנבואה ואלו היתה לפילוסופים בזה חכמת אמת היו הם עצמם משיגים מדרגה זו שהרי הם הנושאים דברם על הנפש ועל הנבואה אולם למעשה אינם אלא כשאר בני אדם אם אמנם יתרון להם בחכמה האנושית וכמו שהיה אומר סוקרטס הראשון לאזרחי אתונה העם אין אני כופר בחכמת האלוהות אשר לכם רק זאת אמר אני איני מבין אותה לי אין ידיעה כי אם בחכמה האנושית אכן יכולים הם הפילוסופים להתנצל כי הזקקו להקשים ההגיוניים הואיל ואין עמם נבואה ולא אור אלוהי על כן הביאו את החכמות המופתיות לתכלית השלמות והתמסרו להן בכל נפשם בחכמות ההן אין חלוקי דעות בין שני אנשים לעמת זה אין כמעט כל הסכמה בין שני אנשים בענינים אשר מעבר לחכמות אלה במה שאחר הטבע ואף בהרבה מחכמת הטבע ואם תמצא כת אנשים מסכימים לדעה אחת אין זה בגלל חקירה שחקרו ומסקנה שהגיעו אליה כי אם קבלה היא שקבלו כסיעה מאת פילוסוף אחד שבעקבותיו הם יוצאים סיעת פיתגורס וסיעת אמפדוקלס וסיעת אפיקורוס וסיעת אריסטו וסיעת אפלטון וכדומה ואנשי הסטואה והמשאיים השיכים לסיעת אריסטו אשר להתחלות הכל יש להם לפילוסופים עליהן דעות שהן בזיון לשכל והשכל בז להן כזאת למשל היא דעתם על סבת סבוב הגלגל שהגלגל מחפש שלמות החסרה לו והיא להיות נכחי לכל צד והואיל ולא יתכן כי יתמיד מצב זה לגבי כל חלק מחלקיו יחפשהו בדרך העקיבה דומה לזאת היא הדעה שהמציאו בדבר מיני הנמצאים הנאצלים מן הקדמון ית' כי מהכרת הנאצל בקדמון נתחיב מלאך ומהכרת עצמו גלגל ודבר זה מדרג לאחת עשרה מדרגות עד שיתעכב אצל השכל הפועל אשר ממנו לא יתחיב לא מלאך ולא גלגל ועוד דעות כאלה להם אשר הוכחו פחות מן הדעות אשר בספר יצירה אך בכל הדעות הללו נפלו ספקות ואין הסכמה בין פילוסוף לחברו על כל פנים אין להאשימם על כך אדרבה יש לשבחם על ההשגים שהשיגו בכח ההפשטה שבהקשיהם ועל שכונו אל הטוב ויסדו את החקוקת השכליות ומאסו בתענוגי העולם הזה להם אפוא היתרון על כל פנים כי הרי לא נתחיבו לקבל את דעותינו אנו אולם אנחנו מחיבים להאמין בכל אשר ראו עינינו ובמסרת הדומה לעדות הראיה: (טו) אמר הכוזרי: השמיעני נא בקצור כללי הדעות שנתבררו אצל השרשיים הלא הם המדברים אנשי חכמת הכלאם: (טז) אמר החבר: דבר זה אין בו תועלת פרט לחדוד השכל בחכמת הדברים ולאשור שאפשר לקבל מזה לדבר החכמים ז"ל הוה זהיר ללמד מה שתשיב את אפיקורוס כי החכם התמים כנביאים למשל אינו יכול להועיל הרבה לחברו בדרכי הלמוד ולא להשיב על שאלותיו בדרכי חכמת הדברים בעל חכמה זו לעמת זה מתהדר בחכמה מדמה עד כי כל שומעו מוצא בו יתרון על פני התמים ההוא הטוב שחכמתו מיסדת על אמונות אשר איש לא יעבירהו עליהן ועם כל זה מגמתו האחרונה של בעל חכמת הדברים בכל אשר הוא לומד ומלמד היא כי תעלינה בנפשו ובנפש תלמידיו אותן אמונות אשר בנפש התמים ההוא הן טבועות מטבע ויתכן כי חכמת הדברים תערער הרבה מאמונת האמת בלב בעליה על ידי ספקות מתעוררים ועל ידי דעות חלוקות הנמסרות בשם חכמים שונים בעלי חכמה זו דומים לאנשים הלומדים מקצבי השיר ומתאמנים במשקליו אנשים כאלה משמיעים קול המלה רבה ודברים הקשים להשמע לא כן אדם שהשיר טבוע בו מטבעו הוא קונה לו אמנות זו בלא כל טרח הלזה טועם טעם משקלי השיר ולכן לא יזיפם לעולם ואלו האנשים ההם מגיעים לכל היותר למדרגה בה יוכלו ללמד פרק במקצב השיר אשר האמן האמתי נראה כמחסר ידיעה בו שהרי אין ביכלתו למסר מאמנותו לאחרים האמת היא כי הוא יכול ללמדו לאחר כמותו ברמז מועט כן גם האנשים שהחיים לפי התורה וההתקרבות אל האלוה טבעיים להם מתלקחים בנפשותם ניצוצות על ידי דברי החסידים והיו לאש בלבותם ואלו איש אשר אין אלה טבועים בו זקוק לחכמת הדברים ויתכן כי חכמה זו לא תועילהו ואולי גם יזק בה: (יז) אמר הכוזרי: לא אבקש ממך כי תציע לפני ענין זה בהרחבה כי אם זאת אבקש ממך כי תשמיעני תמצית דברים מחכמת השרשיים והיתה לי למזכרת כי כבר לקחה אזני שמעם של דברים אלה וכבר נכספה נפשי אליהם: (יח) אמר החבר: תחלת הדברים שיש בהם צרך להוכיח כי העולם נברא היא סתירת הדעה הטענת כי העולם קדמון ראשית לולא היתה לזמן העבר תחלה כי אז היה מספר האישים אשר היו קימים במהלך הדורות עד זמננו זה אינסופי אולם דבר שאין לו סוף אינו יוצא אל הפועל ואיככה זה יצאו האישים ההם אל הפעל אם כי מרבים הם עד לאין סוף אין ספק אפוא כי יש לזמן תחלה ולאישים שהיו קימים בו מספר סופי כי אם אמנם יש ביכלתו של השכל למנות אלפים ואלפי אלפים כפולים לאין סוף אין כל זה מתאים אלא לדברים שבכח אולם להתאימו לדברים שבפעל לא יוכל איש כי כל העומד לצאת אל הפעל נמנה כאחד כמו המספר שיצא אל הפעל שהוא סופי בלא ספק ואלו הדבר שאין לו סוף איככה יצא אל הפעל הרי שיש לעולם תחלה ולסבובי הגלגל מספר סופי ושוב דבר שאין לו סוף לא שיך בו לא חצי ולא כפל ולא שום יחס מספרי ואנחנו יודעים כי סבובי השמש הם חלק אחד משנים עשר בסבובי הירח והוא הדין בשאר תנועות הגלגלים ביחסן זו לזו שכל אחת מהן היא חלק מסים מחברתה אולם מה שאין לו סוף לא שיך בו חלק ואיך זה תהיינה תנועות אלה ואלה אינסופיות אם הגלגלים הראשונים הם למעלה מן השניים או למטה מהם רצוני לומר גדולים מהם או קטנים מהם בכמות ועוד איך הגיע הדבר האינסופי עדינו אם הברואים שהיו לפנינו אין סוף למספרם איך זה נסתים מספרם אצלנו והלא כל המגיע עד לדבר מה מסים לא יתכן כי לא תהיה לו תחלה כי אם אין הדבר כן הלא יצטרך כל אחד מן האישים לחכות למציאות אישים רבים במספר אינסופי שיקדמו לו ולפי זה לא יצא אף אחד מאלה למציאות שנית העולם נברא הואיל והוא גוף והגוף לא ימלט מתנועה וממנוחה ושתי אלה הן מקרים המתחדשים בו חליפות כי הדבר החל בו ברגע זה הלא חדש בו בלא ספק הואיל ועתה זה חל בו ואף הדבר שהיה בו לפני זה מחדש הוא כי אלו היה קדמון לא היה מגיע לכלל העדר נמצא ששניהם מחדשים אולם כל דבר אשר לא ימלט מן החדושים הוא מחדש שהרי הוא לא קדם לחדושים והחדושים הרי מחדשים הם אם כן גם הוא מחדש שלישית המחדש אי אפשר שלא תהיה סבה המחדשת אותו כי הלא אי אפשר לו למחדש בלא זמן מיחד בו יחדש וזמן זה אפשר היה לו לחול לפני רגע זה או אחריו אולם מה שחל אך ורק בשעה מיחדת זו ולא שעה אחת לפני זה או אחרי זה מעיד על מציאות סבה מיחדת רביעית האלוה קדמון ולא היה הפסק בקיומו כי אלו היה נברא היה זקוק לבורא והדבר היה משתלשל עד לאין סוף וזה לא יתכן בלי אשר נגיע לבסוף אל בורא קדמון שהוא הראשון והלא זה מבקשנו חמישית האלוה נצחי ולא יחלף כי ביחסנו לדבר מה קדמות שללנו ממנו את ההעדר שהרי חדוש ההעדר זקוק לסבה כשם שהעדר החדוש זקוק לסבה כי לא מחמת עצמו נעדר דבר כי אם מחמת הפכו אולם האלוה אין לו הפך וכן אין דומה לו כי אלו דמה לו דבר מכל הבחינות היה זה הוא והלא אין לתאר דבר זה כשני לאלוה אשר למעדיר לא יתכן כי יהיה אף הוא קדמון כי כבר נתברר שמציאות האלוה היא הקודמת לכל וכן לא יתכן כי מעדיר זה נברא שהרי כל נברא אינו כי אם מסובב מן הקדמון ההוא וכיצד יעדיר המסובב את סבתו ששית האלוה אינו גוף כי הגוף אי אפשר לו בלא מקרים המתחדשים בו ודבר שאי אפשר לו בלא חדושים הוא עצמו מחדש וכן אי אפשר לראות את האלוה כמקרה כי המקרה קים בגוף הנושאו והוא אפוא מקף על ידי הגוף תלוי בו ונשוא בו אולם האלוה ית' לא יגבל במקום ולא ייחד באחד מצדי המקום כי דבר זה מתנאי הגוף הוא שביעית האלוה ית' יודע הכל כגדול כקטן ודבר לא יעלם מידיעתו שהרי הוכח כי הוא ברא הכל וסדרו ותקנו ככתוב הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט גם חשך לא יחשיך ממך וגו' כי אתה קנית כליותי וגו' שמינית האלוה ית' חי כי ביחסנו לו חכמה ויכלת יחסנו לו חיים אולם חייו אינם כחיינו המגדרים על ידי התחושה והתנועה כי אם חיים שתכנם המחשבה לבדה והם הוא והוא הם תשיעית האלוה ית' רוצה שהרי כל מה שיצא מלפניו אפשר היה כי יצא הפכו או כי לא יצא כלל או כי יצא לפני הזמן שבו יצא או אחרי הזמן ההוא אולם יכלת האלוה על שתי האפשריות שוה אי אפשר אפוא כי לא פעל בזה רצון שהטה את היכלת לצד אחת האפשריות אמנם יכול האומר לאמר כי חכמת האלוה מספיקה ואין צרך ביכלת וברצון הואיל וחכמתו היא אשר יחדה את האחד משני הזמנים ואת האחד משני ההפכים חכמת האלוה הקדמונית היא אפוא הסבה לכל מתהוה וזה מתאים לדעת הפילוסופים עשירית רצון האלוה ית' קדמון ומתאים לחכמתו אם כן אין דבר מתחדש ברצון זה ואין דבר משתנה בו כשם שהאלוה חי בחיי עצמותו לא בחיים נקנים כן יכול הוא ביכלתו ורוצה ברצונו כי מן הנמנע הוא שימצאו דבר והפוכו יחד אין אפוא יסוד לאמירה הסתמית הוא יכול בלא יכלת: (יט) אמר הכוזרי: דברים שאמרת לי הספיקו לי להזכירני מה שידעתי אך אין ספק בדבר כי מה שהזכרת בענין הנפש והשכל ובדבר האמונות ההן לא בא לך כי אם ממה ששמרת בזכרונך מן הדברים שאמרום אחרים אולם אני רק זאת אבקש ממך השמיעני את משפטך אתה ואת אמונתך אתה כבר אמרת לי כי בדעתך לדון בדברים אלו ובדומיהם ולדעתי אי אפשר לך להמנע מן הדיון בשאלת הגזרה והבחירה כי זאת היא שאלה שבה תלויים מעשי אדם אמר לי אפוא מה דעתך בשאלה זו: (כ) אמר החבר: רק מתעקש ואדוק בדעות קדומות כופר בטבע האפשר ואומר בזה מה שאינו מאמין בו הלא תראה כי גם אדם כזה עושה הכנות להשיג את הדבר אליו יקוה או להרחיק מעליו את הדבר ממנו יירא ומזה אתה דן שהוא מאמין כי אותו דבר אפשרי הוא וכי ההכנה לקראתו מועילה שהרי אלו היה מאמין בהכרחיות הדבר ההוא היה משלים עם זה ולא היה מכין לו כלי זין נגד שונאו ולא מזון לרעבונו למשל אולם אם הוא חושב כי ההכנה הכרחית למתכונן ועזיבתה מזיקה למי שאינו מתכונן הרי שהוא מודה כי יש סבות אמצעיות וכי על פיהן תהיינה התולדות אבל בתוך הסבות האמצעיות עתיד הוא למצא גם את הרצון ואם ישר הוא ולא מתעקש יכרח להודות כי מוצא הוא את רצונו חפשי במעשים האפשריים לו ירצה יעשם לא ירצה ימנע מעשותם אמונה כזאת אין בה משום הוצאת דבר כל שהוא מהשגחת האלוה ית' אדרבה הכל שב אל השגחה זאת בדרכים שונות לפי מה שאני בא לבאר כעת והנני אומר כל המסובבים מתיחסים אל הסבה הראשונה בשתי דרכים אם לפי כונה ראשונה או על פי השתלשלות הדגמה לדרך הראשונה היא הסדר וההרכבה הנגלים בבעלי החיים ובצמחים ובגלגלי השמים אשר שום אדם משכיל לא יוכל ליחסם למקרה אבל מיחסם הוא לכונת פועל חכם הקובע לכל דבר מקום מיחד לו וחולק לו מנתו הראויה לו והדגמה לדרך השניה היא השרפה שאש זו למשל שורפת קורה זו כי האש היא גוף דק חם פועל והקורה גוף ספוגי נפעל ומתכונת הדבר הדק הפועל הוא לפעל פעלה בנפעלו ומתכונת הדבר החם היבש הוא לחמם את הנפעל ולכלות לחותו עד שיתפרקו כל חלקיו והנה סבות הפעלות מזה וההפעליות מזה לא תקשה עליך הבנתן אם תחקר בהן ויתכן כי תמצא אף סבות סבותן עד שתגיע אל הגלגלים ומהם אל סבות הגלגלים ומהן אל הסבה הראשונה בצדק יאמין אפוא האחד כי הכל בגזרת האלוה ית' ובצדק יאמין אחר בבחירה ובמקרה בלא שיוציא את זו או את זה אל מחוץ לגזרת האלוה ואם תרצה בכך תוכל לקרב לדעתך את ציור הענין הזה באמצעות החלקה שלפנינו המעשים הם אלוהיים או טבעיים מקריים או בחיריים אלהיים הם המעשים הבאים ישר מן הסבה הראשונה שאי אפשר להם להתקים בשום אפן בלא סבה אחרת מלבד רצון האלוה ית' הטבעיים הם הבאים מסבות אמצעיות המכינות אותם ומביאות אותם אל שלמותם האחרונה כל עוד לא קם להם מונע מצדו של אחד משלשת החלקים האחרים המקריים באים גם הם מסבות אמצעיות אולם לא בטבע ולא בסדר ולא מתוך כונה כי אם במקרה אף אין בהם הכנה לשלמות שסופם להגיע אליה ולעמד אצלה וגם הם תלויים בשלשת החלקים האחרים ואלו הבחיריים סבתם היא רצון האדם שעה שהוא נמצא במצב הבחירה הבחירה היא עצמה מן הסבות האמצעיות ואף לה סבות המשתלשלות ועולות עד לסבה הראשונה אבל השתלשלות זו אינה הכרחית כי בתחום זה קימת תמיד האפשרות והנפש הנתונה בין כל דעה ובין הפכה יכולה היא שתפנה לפי רצונה אל כל אחת משתי הדעות אשר על כן אנו משבחים או מגנים את הנפש על בחירתה דבר אשר לא יתכן ביחסנו אל שאר הסבות האמצעיות כי אין לגנות סבות מקריות או טבעיות אם כי האפשרות קימת באחדות מהן כך אינך מגנה את התינוק או את הישן אם הזיקך אם כי הפך הדבר היה באפשר ואיך תגנהו והלא כל מחשבה נעדרה ממנו הראית מימיך כי האנשים הכופרים באפשרות אינם כועסים על מי שהזיקם בכונה או כי ישלימו עם מי שגנב בגדיהם וגרם להם להנזק בקר כשם שהם משלימים עם הרוח הצפונית כשהיא מנשבת ביום קר וגורמת להם נזק רב וכי מאמינים הם באמת כי הכעס הוא כח שוא אשר הושם בטבע האדם לבטלה למען יכעס על קצת דברים ועל קצתם לא יכעס וככעס האדם כן גם השבח שהוא משבח או הגנות שהוא מגנה האהבה שיאהב והשנאה שישנא וכדומה לבחירה מצד היותה בחירה אין אפוא סבה הכרחית כי אלו היה הדבר כך היתה הבחירה עצמה נהפכת לדבר שבהכרח הדבור האנושי היה אז הכרחי כתנועת דפקו אולם אפשרות כזאת סותרת כל מה שאנו רואים בעינינו שהרי אתה מוצא את עצמך בעל הכרעה על הדבור ועל השתיקה גם יחד כל זמן שאתה נתון תחת שלטון השכל ואין ענינים אחרים שולטים בך ואלו היו כל החדושים מכונים כונה ראשונה מאת העלה הראשונה כי אז היו נבראים לשעתם בכל רגע ואז היינו יכולים לאמר בכל רגע על העולם ומלואו כי עתה זה בראו הבורא ואז לא היה גם לנסים ערך אשר יעורר את האדם להתפלאות או לאמונה ואף לא היה אז יתרון לעובד האלוה על הממרה בו כי שניהם היו אז עובדים בעשותם אך ורק מה שבאה עליו הגזרה העליונה ומה שהכרחו לעשות הוסף על אלה את כל הטענות הגדולות על האמונה הזאת שהחזקה שבהן היא הכחשת ראות העין כמו שאמרנו אשר לטענה שיש לטען על המאמין בבחירה כי מוציא הוא ענינים אחדים מכלל גזרת האלוה ית' יש להשיב עליה בדברים שהזכרו למעלה כי אין הוא מוציאם כלל מגזרת האלוה שהרי מחזירם הוא אליה בדרך השתלשלות הסבות אמנם יש לטעון עליו עוד טענה אחת כי מוציא הוא את הענינים ההם מכלל ידיעת האלוה כי הדבר האפשרי בהחלט אי אפשר לו מטבעו להיות ידוע וכבר דנו בזה המדברים בפרטות והגיעו לידי מסקנה כי הידיעה האלוהית באפשרי היא מקרה לגבי האפשרי וכי הידיעה בדבר אינה סבה להתהוות הדבר אם כן אין לשלל את ידיעת האלוה בדברים המתהוים כי דברים אלה אפשר להם עם זה להתהוות או לא להתהוות הואיל ואין הידיעה במה שיתהוה סבה להתהוותו כשם שהידיעה במה שכבר נתהוה אינה סבה להתהוותו כי אם ראיה עליה ודברים שאמרנו נכונים הם בין אם מדבר על ידיעת האלוה או על ידיעת מלאכים בין אם מדבר על ידיעת נביאים או מגידי עתידות ואלו היתה הידיעה סבת ההתהוות היה מתחיב מזה כי יזכו אנשים אחדים לגן עדן בגלל ידיעת האלוה כי צדיקים הם אף אם לא עבדוהו ואחרים יירשו גיהנם בגלל ידיעתו כי חוטאים הם אף אם לא חטאו וכן היה מתחיב כי ישבע אדם בלי אשר יאכל הואיל והאלוה יודע כי בזמן מסים יהיה אדם זה שבע כל הסבות האמצעיות היו בטלות אפוא אך אלו בטלו אלה היתה מציאותם של כל הנבראים האמצעיים מסתלקת את הפסוק והאלוהים נסה את אברהם אפשר להבין אפוא בדרך זו האלוה גרם לחסידותו של אברהם כי תצא מן הכח אל הפעל למען תהיה זו סבה להצלחתו כמו שנאמר יען אשר עשית את הדבר הזה וגו' כי ברך אברכך וגו' ובהיות כל המתהוים מתהוים לפי חלקה הכרחית אם ישר מאת האלוה או מאת אחת הסבות האמצעיות למיניהן ואפשר כי כלם נתהוו ישר מאת האלוה בחר המון העם ליחסם כלם לאלוה הואיל ודבר זה בטוח יותר ומחזק על ידי האמונה אולם כל בעל הבחנה יכיר בענין זה כי יש הבדל בין עם לעם בין איש לאיש בין זמן לזמן בין מקום למקום ובין נסבות לנסבות ואז יראה כי הדברים שנתהוו ישר מאת האלוה לא נגלו לרב כי אם בארץ מיחדת היא אדמת הקדש ובקרב עם מיחד הוא עם בני ישראל ורק בזמן ההוא ובנסבות שנקשרו בהם הלא הן המצוות והחקים אשר בשמירתם הנכונה תרבה השמחה ובעזיבתם תבוא כל צרה אולם הענינים הטבעיים והמקריים לא הועילו תועלת כל שהיא בשעת הקלקלה ולא הזיקו בעת שמירת המצוות אשר על כן מביאים כל בעלי הדתות ראיה מבני ישראל נגד הכופרים המחזיקים בדעת אפיקורוס היוני הסובר כי כל הדברים באים אך ורק במקרה הואיל ואין כונת מכון נכרת בהם בני סיעת אפיקורוס נקראים כידוע אנשי ההנאה כי לפי דעתם ההנאה רק היא התכלית הנדרשת והיא אפוא הטוב בהחלט לעמת זה אין מבקשו של איש התורה כי אם למצא כן בעיני נותן התורה ואף את בחירתו ימסר בידי האלוה ית' מבקש הוא הארה אם הוא חסיד או זכות להעשות אותות ומופתים על ידו אם הוא נביא או אם אמתו רצויה בעיני האלוה ולשם זה הוא שומר על כל התנאים שהזכרו בתורה תנאי הזמן והמקום והמעשים ואין הוא שם לב לסבות הטבעיות והמקריות מדעתו כי רעתן תהי מסלקת ממנו אם על ידי הארה שתגיע אליו כאזהרה מפני הרעה ההיא או על ידי נס שיעשה לו בעת בואה אולם הטוב הבא מן הסבות המקריות אינו נמנע פעמים גם מן הרשע וכל שכן מן החסיד ההצלחות המגיעות לרשעים אינן כי אם לפי הסבות ההן המקריות או הטבעיות אך בבוא צרתם אין להן דוחה החסידים לעמתם נהנים אף הם מן הטוב הבא בעקב הסבות ההן אולם נצלים הם מן הצרות יתכן כי כבר רחקתי מן הכונה שהיתה לי בתחלה והנני חוזר אליה ואומר דוד ע"ה חלק את סבות המות לשלשה חלקים באמרו כי אם ה' יגפנו היא הסבה האלוהית או יומו יבא ומת היא הסבה הטבעית או במלחמה ירד ונספה היא הסבה המזדמנת במקרה את החלק הרביעי הלא היא המיתה לפי בחירה לא הזכיר דוד כי שום בעל שכל אינו בוחר במות ואם אמנם שאול אבד עצמו לדעת לא היה זה מתוך שבחר במות כי אם כדי לברח מענויי השונאים ומהתעללותם בו ודומה לזאת היא חלקת הדבור כי דבור הנביאים בשעה שהם מלבשים רוח הקדש מכון כלו מעם הענין האלוהי ואין בידי הנביא לשנות אף מלה אחת ממה שנאמר לו והדבור הטבעי הוא רמזים ותנועות המתאימים למחשבות שהמדבר רוצה להביע מקורם של אלה הוא בנפש לדבור זה אין צרך בהסכם קודם הלשונות שהסכם עליהן לעמת זאת פועלים בהן גם הכח הטבעי וגם כח הבחירה הדבור המקרי הוא דבור המשגעים בשעת שגעונם שאין בו סדר ענינים ואינו מכון אל תכלית ידועה והדבור שבבחירה הוא דבורו של הנביא שלא בשעת נבואתו או דבורו של כל אדם משכיל וחושב המחבר דברי מליצה ובוחר לו מלים הנראות לו מתאימות לכונתו ואם ירצה יכול הוא להחליף כל מלה ממליצתו במלה אחרת גדולה מזאת יכול הוא להוציא מתוכה ענין שלם ולהחליפו באחר את כל מיני הדבור האלה יש ליחס לאלוה ית' אך רק בדרך ההשתלשלות לא שבאו כלם מאתו בכונה ראשונה כי אם אין הדבר כך יהיה דבור התינוק או דבור המטרפים וכן מליצת המליץ ושירי המשורר דבור האלוה חלילה לו יתעלה מכל זה והטענה אשר יטען העצל כנגד הזריז באמרו כל מה שעומד להיות כבר קדם להיות בידיעת האלוה אינה טענה הרי זה כאלו טען מה שעומד להיות אי אפשר לו שלא יהיה ואלו טען כך היו אומרים לו אמנם כן אולם טענה זו אין בה כדי למנעך מלאחז בעצה הטובה ביותר ואתה מכין לך כלי זין נגד אויביך ומזון לרעבונך משמתברר לך כי שלומך או אבדנך תלויים בסבות אמצעיות ומכלל הסבות האלה והראשונה שבהן היא הבחירה אשר תבחר בזריזות ובהשתדלות או בעצלות וברשלנות ואל תטען ממה שיארע במעט ובנדיר ועל דרך מקרה ועראי כי יאבד הזריז וינצל העצלן הרשלן כי השמות בטחה וסכנה שונים זה מזה במשמעם תכלית שנוי ואין בעל שכל בורח למקום הסכנה ממקום הבטחה כמו שהוא בורח ממקום הסכנה אל מקום הבטחה ואם תארע הצלה בקום סכנה אנו אומרים כי זה דבר נדיר ואם תארע אבדה במקום הבטחה אנו אומרים כי זה דבר היוצא חוץ לטבע הנקיטה בזריזות היא אפוא חובה אחת הסבות להתרשלות היא הדעה המנגדת לדעה זו שהצעתי לפניך אולם על צד ההשתלשלות הכל שב אל האלוה ית' אך הדבר אשר לא יבוא כי אם לפי גזרה אלוהית בלבד הוא דבר הנסים והנפלאות דבר שאינו תלוי בסבות אמצעיות אם כי פעמים יש בהן צרך כזה הוא הנס שנעשה למשה ע"ה כאשר לא חש רעב במשך ארבעים הימים בהם לא היה לו מזון מעין זה הוא הנס של אבדן עם סנחריב בלא סבה נגלית כי אם בסבות אלוהיות שאינן נראות כסבות בעינינו הואיל ואין אנו יודעים מה הן על אלה אנו אומרים בצדק כאן אין מקום לחריצות כל זה אמת ביחס להכנה מוחשית אולם ההכנה הנפשית על ידי ידיעת סודות התורה והבנתם מועילה ומועילה בהיותה גורם לטוב ודוחה את הרע אם יאחז אפוא אדם בזריזות לגבי הסבות האמצעיות ואלו במה שנעלם ממנו יבטח באלוה בלב שלם ימצא טוב ולא יחסר אולם אדם הנכנס לסכנה גמורה מתוך שהוא בוטח באלוהים עובר על אזהרת לא תנסו את ה' אלהיכם אשר לטענה כי לפי זה לא היה יסוד למצוה שצוה האלוה לבן אדם לעבדו מאחר שהוא יודע מראש אם יעבדהו אדם זה או ימרה בו אנו משיבים מצוה זאת אינה צו שוא כי המרי והעבודה תלויים בסבות אמצעיות כמו שהסברנו למעלה והנה סבת עבודת העובד היא עצם הצו על העבודה וסבה זו היא הכלולה בידיעת האלוה הקודמת כי אדם זה יהיה עובד האלוה וכי סבת עבודתו תהיה השמעו לצו וכן היתה לו לאלוה ידיעה קודמת כי אדם אחר יהיה בין הממרים בגלל סבות אמצעיות כגון היותו בחברת רשעים או התגבר עליו מזגו הרע או נטותו אל התענוג ואל העצלות אולם התוכחה האלוהית מפחיתה את המרי כי כידוע יש לה לתוכחה השפעה על הנפש בכל מצב ממצביה וגם נפש הממרה נפעלת בשמעה תוכחה ולו רק הפעלות מועטת ביחוד פועלת התוכחה בהיותה מפנית אל המון רב כי אז הלא ימצא בקרבם על כל פנים מקבל אחד הרי שהתוכחה מועילה ואינה דבר של שוא הדעה האמתית יסודה בהקדמות שלפנינו ההקדמה הראשונה היא ההודאה בסבה הראשונה זאת אומרת באלוה אשר הוא פועל חכם שאין בכל מעשיו דבר אחד לבטלה כי כלם בחכמה ובסדר ומגרעת אין בהם רעיון זה מתישב בלב כל אדם המתבונן ברב מעשי היצירה וברשמים שהם עושים בנפש המתבונן מהתבוננות זו נובעת האמונה כי אין חסרון במעשי האלוה ואם גם תראה לו למתבונן קלקלה באחדים מהם לא תפגם אמונתו על ידי זה כי אם יתלה את הדבר בחסר ידיעתו ובמעוט השגתו ההקדמה השניה ההודאה במציאות סבות אמצעיות סבות אלה אינן פועלות מעליהן ואינן סבות כי אם על דרך החמר או על דרך כלי האומן כך הזרע והדם הם חמר להתהוות האדם ואברי ההולדה מחברים את השנים ואלו רוחות החיים וכחות החיים הם כלים בהם משתמש רצון האלוה להשלמת תמונת האדם ותארו גדולו והזנתו גדולה מזאת גם לאחדים ממעשי בראשית היה צרך בסבות אמצעיות כך היה העפר חמר ליצירת האדם אי אפשר אפוא לא להודות בסבות אמצעיות ההקדמה השלישית ההודאה כי האלוה נותן לכל חמר את הטובה בצורות שאפשר לו לקבל ואת השלמה שבהן כי הוא ית' טוב לכל ולא ימנע חסדו וחכמתו והנהגתו מכל דבר וחכמת האלוה במתן צורה לזבוב וליתוש למשל אינה פחותה מחכמתו בסדור הגלגלים אשר לשניון הדברים אינו בא כי אם משני החמר שבהם אינך יכול אפוא לאמר מדוע לא עשני האלוה מלאך כשם שאין התולעת יכולה לאמר מדוע לא עשני אדם ההקדמה הרביעית ההודאה כי יש במציאות מדרגות עליונות ותחתונות הנמצא שיש לו הכרה תפיסה ותחושה הוא למעלה מן הנמצא שאין לו כל אלה כי הוא קרוב יותר לסבה הראשונה שהיא השכל בעצם והפחות שבצמחים מדרגתו למעלה מן החשוב שבמחצבים והפחותה שבבהמות היא למעלה במדרגה מן העליון שבצמחים והפחות שבבני אדם נעלה מן העליונים שבבעלי החיים ובדומה לזה הפחות בבני אדם מקימי מצוות האלוה ית' מדרגתו למעלה מזו של העליונים במחסרי מצוה כי המצוה הבאה מאת האלוה מקנה לנפשות התנהגות מלאכים ותכונתם ודבר זה אין להשיגו בשום דרך קנין אחרת ראיה לדבר ההתמדה על מעשי המצוה הזאת מביאה אל דרגת הנבואה שהיא הקרובה שבמדרגות אנוש אל המעלה האלוהית בעל המצוות החוטא הוא אפוא טוב ממחסר המצוה כי המצוה האלוהית כבר הקנתה לו התנהגות מלאכית בה יתרומם אל מדרגת המלאכים ואם אמנם חטאו בלבל התנהגות זו והפסידה הנה נשארו לו ממנה רשמים המחזיקים אותו באש התשוקה אליה גדולה מזאת אלו נתנה הבחירה בידו לא היה בוחר להיות במדרגתם של מחסרי המצוות כשם שהאדם בחלותו ובסבלו יסורים אלו נתנה לו הבחירה להיות סוס או דג או עוף עם היות כל אלה חיים בעונג ובלא סבל ולהתרחק על ידי זה מן השכל המקרבו אל המעלה האלוהית לא היה בוחר בזה ההקדמה החמישית נפשותם של השומעים תוכחת מוכיח מתרשמות מזו אם היא נאמרת בדברים המתקבלים על הדעת כי התוכחה האמתית מביאה תועלת על כל פנים ואף אם לא ישוב החוטא ממעשה הרע ידלק ניצוץ מאותה תוכחה בנפשו ויראה כי המעשה ההוא רע הוא וזה הוא ראשית התשובה והקדמה אליה ההקדמה הששית האדם מוצא בנפשו יכלת על עשית הרע או על עזיבתו בתוך תחומי האפשרות אשר לו ואם דבר מה נמנע ממנו אין זה כי אם בגלל העדר הסבות האמצעיות או בגלל חסר ידיעת האדם בהן משל למה הדבר דומה בא נכרי עני למדינה והוא רוצה למשל בעמה אם כי אינו יודע בחכמת ההנהגה ברור כי דבר זה ימנע ממנו אך אלו היו עמו התנאים הדרושים למטרה זו ואלו היו לו הידיעות הנחוצות לזה ודאי היה רצונו נתן לו כשם שישלם רצונו באמת בזמן שיש עמו כל התנאים הנדרשים למטרה דומה והוא יודע בהם ומשתמש בהם כגון שעה שהוא שורר בביתו ומנהיג את בניו ואת עבדיו ויותר מזה בהנהגת גופו שעה שיש לו שלטון על אבריו שאז הוא מניעם לרצונו ומדבר על כל מה שירצה ויותר מזה בהנהגת נפשו שעה שיש לו יכלת על מחשבתו ועל דמיונו בו הוא מדמה לעצמו את הרחוק ואת הקרוב בכל עת שיחפץ ובכל דרך שיחפץ כי הוא השליט בסבות האמצעיות הדרושות לכך ועל כן לא יתכן כי במשחק האשקקי ינצח החלש את החזק ואין מדברים על הצלחה או רע מזל במלחמת האשקקי כדרך שמדברים על כך במלחמת שני שרים הרבים זה עם זה כי תנאי מלחמת האשקקי נתונים בכללים והיודע להשתמש בהם ינצח תמיד ולא יפחד מפני סבה טבעית שתארע בינתים או מפני סבה מקרית שאינה באה כי אם לעתים רחוקות בגלל הזנחה אולם ההזנחה שיכת לתחום הבערות שעליה דברנו למעלה ועם כל זה יש ליחס הכל אל הסבה הראשונה לפי הדרך שהזכרה למעלה כך היתה הכונה האלוהית הראשונה גלויה לכל במאורעות שארעו לבני ישראל כל זמן שהיתה שכינה שרויה בתוכם אשר למארעות שבאו אחרי זה הדבר מטל בספק אם באו בכונה ראשונה מאת האלוה ית' או מקורן בסבות גלגליות או מקריות בלבות המאמינים אין אמנם ספק בדבר אולם הוכחה מכרעת אין לדבר אך מן הראוי ליחס הכל לאלוה ית' ביחוד את הדברים הכבירים כגון המות הנצחון והמפלה במלחמה ההצלחה ורע המזל וכדומה: (כא) (אמר הכוזרי: כלום אסור לנו לחקר בכל אלה: ( (כב) אמר החבר: בשאלות האלה ובדומות להן ראוי לנו לחקר וכן עלינו לדון על משפטי האלוה בבני אדם ועל הכלל שכלל בזה הנביא באמרו פקד עון אבת על בנים לשונאיו ועשה חסד לאלפים לאהביו ולשמרי מצותיו ועל היות כל ענש שקול כנגד כל עוון כמו שהזכר במקרא ובדברי החכמים ועל עוונות שהתשובה מכפרת עליהם ועל שאינה מכפרת ועל תנאי התשובה ועל היסורים הבאים על האדם כנסיון וכמבחן ועל שבאים עליו כפקידה על חטא שחטא מהם על דרך הענש בעולם הזה ומהם על דרך הענש בעולם הבא ומהם בגלל חטאי האבות וכן על הטובות שאדם זוכה להן בזכות מעשים טובים שעשה או בזכות אבות ועל שבאות לו כנסיון וכמבחן ולסוף על השאלה מה יהיה דין האדם בהתקבץ כל אלה יחד או בהתקבץ תנאים אחרים שהתרת קשייהם קשה עוד יותר אחרי החקירה המדקדקת תתגלינה רב הסבות של צדיק ורע לו רשע וטוב לו ומה שלא יתגלה יש להשען בו על ידיעת האלוה ית' וצדקו וטוב לאדם להודות כי הוא בער לא יבין גם את הסבות הנגלות ואת הנסתרות על אחת כמה וכמה וכשאדם מגיע בעיונו אל העצם הראשון ואל התארים שיתכן ליחס לו יתרחק מן החקירה באלה בהכירו כי מסך אור המסנור את הראיה מסתיר אותם אכן השגת העצם הראשון נמנעת מאתנו מחמת קצר ראית עינינו ומתוך חלשת ראיתנו הפנימית לא מפני שהוא נסתר או פגום כי אצל בעלי הראיה הנבואית עצם זה הוא מלא אור בהיר ונגלה במדה כזאת שאין הם מרגישים בצרך להביא עליו ראיה ואלו אנחנו המדרגה העליונה האפשרית לנו בהשגת אמתתו של העצם הראשון היא שנכיר בתוך הדברים הטבעיים את שאין לו סבה טבעית וניחס זאת אל כח שאינו גשמי כי אם אלוהי מעין זה אומר גלינוס על הכח המציר הכח הזה החשוב בעיניו משאר כל הכחות אינו בא לדעתו מצד מזיגת היסודות כי אם מצד ענין אלוהי על הכח האלוהי אנו עומדים גם מתוך הסתכלותנו במעשה הנסים שבו עצמים מסימים נהפכים לאחרים וכל מנהגי הטבע משתנים ובלא כל תחבולה קודמת נבראים דברים שלא היו עד עתה במציאות וזהו ההבדל בין המופתים שנעשו על ידי משה ע"ה ובין מעשה החרטמים בלטיהם אלו בדקו בני אדם אחרי החרטמים היו מוצאים את התחבולה בה השתמשו הללו כמו שאמר ירמיהו הבל המה מעשה תעתעים וגו' זאת אומרת אם תבדקו אחרי מעשיהם תראו כי מאפס הם כסחורה המזיפת אולם הדבר האלוהי כל אשר תבדק אחריו תמצאהו כזהב הטהור ומשהגענו בהכרת המציאות למדרגה זו אנו אומרים יש בלא ספק דבר לא גשמי המנהיג את כל הדברים הגשמיים אולם שכלנו אין בכחו לחקר במהותו עלינו להסתפק בהסתכלות במעשיו ולותר על תאור עצמותו כי אלו יכלנו להשיג את אמתתו היה זה מעיד על חסרון שלמות בו ואל נשים לב אל דבריהם של הפילוסופים המחלקים את העולם האלוהי למדרגות אחדות אצלנו כלן מדרגה אלוהית אחת הנגלית לנו ברגע שאנו עוזבים את תחום הגשמי אין אפוא מנהיג לדברים הגשמיים כי אם האלוה לבדו ומה שהביא את הפילוסופים אל השערת רבוי האלוהות הוא דבר התבוננותם בתנועות הגלגלים שספרון ומצאון למעלה מארבעים ולכן חשבו כי לכל אחת מן התנועות הללו סבה שונה מזו שלחברתה ושוב הם באו לידי המסקנה כי התנועות האלה לא הכרחיות ולא טבעיות הן כי אם מעם רצון חפשי באו ומזה נתחיב להם כי כל אחת מהן נובעת מנפש וכי כל נפש מקורה בשכל ושכל זה הוא מלאך נבדל מן החמר ולשכלים ההם קראו אלים מלאכים סבות שניות ועוד והמדרגה האחרונה שבהם והקרובה ביותר אלינו היא השכל הפועל שלפי סברתם הוא המנהיג את העולם התחתון הזה ממנו בא השכל ההיולי ואחריו הנפש ואחריה הטבע ואחריו הכחות הטבעיים והחיוניים ובהללו כח כל אבר ואבר אולם כל אלה אינם כי אם דקיות המועליות רק לחדוד השכל לא להכרת האמת והנפתה לכך סופו יוצא למינות ואל תשים לב אל הראיה שהביאו הקראים מן הצווי שצוה דוד ע"ה לבנו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו שמזה בקשו להוכיח כי קדם כל צריך אדם לדעת את אמתת האלוה ורק אחרי כן יתחיב בעבודת האלוה האמת היא שדוד לא צוה את בנו כי אם לסמך על קבלת אבותיו ואבות אבותיו להאמין באלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב אשר השגיח על האבות בכל עת וקים הבטחותיו להם בהרבותו את זרעם ובהנחילו אותם את ארץ ישראל ובהשרותו שכינתו בתוכם ובהשפיעו עליהם כמה טובות אחרות והוא הדבר בנוגע למאמר אלהים אשר לא ידעתם שאין הכונה בזה לידיעה באמתתם כי אם אשר לא ראיתם מהם לא טוב ולא רע אם כן אל תיחלו מהם דבר ואל תיראו מפניהם חתימת הספר אחרי הדברים האלה גמר החבר בלבו לצאת את ארץ הכוזר וללכת לירושלים ת"ו והכוזרי קשתה עליו פרידת החבר ודבר עמו על כך באמרו מה יש לבקש בארץ ישראל היום שהשכינה נעדרת ממנה ואלו הקרבה לאלוה הלא אפשר להשיגה בכל מקום על ידי הלב הטהור ועל ידי התשוקה החזקה אליה ולמה זה תכניס עצמך בסכנת המדברות והימים ושנאת העמים השונים: (כג) אמר החבר: אכן השכינה הנראית עין בעין נעדרת כיום בארץ ישראל כי השכינה שורה רק על נביא או על צבור רצוי לאלוה ורק במקום המיחד והוא אשר נצפה לשובו אלינו לפי הבטחת כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון וכמו שאנו אומרים בתפלתנו ותחזינה עינינו בשובך לנוך לציון אבל השכינה הנסתרת הרוחנית היא עם כל בן ישראל זך המעשים וטהר הלב אשר כל משא נפשו קדש לאלהי ישראל וארץ ישראל היא המיחדת לאלוהי ישראל ואין המעשים שלמים כי אם בה והרבה מצוות שנתנו לישראל בטלות ממי שאינו דר בארץ ישראל והלב לא יזך והכונה לא תהיה כלה קדש לאלוה כי אם במקום אשר יאמן עליו כי הוא מיחד לאלוה אף כשאין באמונה זאת כי אם דמיון ומשל על אחת כמה וכמה אם היא אמונת אמת כמו שהוכחנו זאת למעלה כי אז תתעורר התשוקה למקום הזה ורק בו תהיה הכונה קדש לאלהו ביחוד אצל אדם השואף אל המקום הזה מרחוק וכל שכן אם הוא בא לבקש כפר על חטאים שחטא לפני בואו שמה שהרי אין הוא יכול להביא כיום את הקרבנות שבאה עליהם המצוה מאת האלוה קרבן מיחד לכל חטא וחטא זדון ושגגה ואין לו לסמך אלא על מאמר החכמים גלות מכפרת עון והן עתה גולה הוא אל המקום הנרצה אשר לסכנה ביבשה ובים אינה בגדר לא תנסו את יי אלהיכם דומה היא יותר לסכנה שמסתכן למשל הסוחר הנודד למרחקים מתוך תקוה להרויח בסחורתו ואם האיש העולה לארץ ישראל מכניס עצמו לסכנות גדולות יותר מפאת תשוקתו ותקותו לכפרת עוונות יש לו התנצלות על שימו את נפשו בכפו לאחר שעשה חשבון הנפש והודה על החיים שנתנו לו עד היום וגמר בלבו להסתפק בהם ולהקדיש שארית ימיו לעשית רצון אלהיו ואם יזכה כי יצילהו האלוה מכל הסכנות יודה וישבח ואם יאבד בעוונותיו ימצא ספוק בידיעה כי רב עוונותיו נתכפרו לו במותו יודע הוא כי דרכו זאת טובה מדרך האנשים המסכנים נפשותם במלחמה אם למען יזכירום בשירי הגבורה והנצחון או בגלל השלל הגדול אשר יקחו אכן קלה הסכנה שסכן הוא את נפשו אף מזו שנסתכנו בה האנשים היוצאים למלחמת מצוה מתוך תקוה כי יהיה להם חלק לעולם הבא: (כד) אמר הכוזרי: עד הנה ראיתיך אוהב חרות ושבתי וראיתי אותך כעת מבקש להוסיף על עבדותך מצד החובות שתתחיב בהן כשתדור בארץ ישראל מצוות שאין אתה חיב בהן במקומנו פה: (כה) אמר החבר: אין אני מבקש כי אם את החרות מן השעבוד לרבים אשר איני רוצה כלל ללמצא כן בעיניהם ואלו השתדלתי בזה כל ימי חיי לא הייתי מגיע לכך ואלו הגעתי לכך לא היה הדבר מביא לי תועלת כונתי לשעבוד לבני אדם ולבקשה למצא חן בעיניהם דבר המועיל בעולם הזה ובעולם הבא כונתי למציאת חן בעיני האלוה ית' כי השעבוד לו הוא החרות והכניעה לו היא הכבוד האמתי: (כו) אמר הכוזרי: הואיל ואתה מאמין בכל מה שאמרת הרי האלוה ית' יודע את כונתך שהרי הכל גלוי לפני האלוה ולפניו נגלו כל הנסתרות: (כז) אמר החבר: אמת אבל רק בשעה שהמעשה הוא מן הנמנעות אולם האדם חפשי גם בתחום הרצון גם בתחום המעשה יש לבוא אפוא בטענה על האדם המבקש להגיע לשכר הנגלה בלא מעשה נגלה על כן נאמר והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני יי אלהיכם והיו לכם לזכרון וזכרון תרועה לא שהאלוה צריך לכך שיזכירו לו דבר או יפנו תשומת לבו לדבר כי אם המצוות הן הצריכות להעשות בשלמות למען תהיינה ראויות לגמול כשם שכונות התפלה יש לתת להן מבע על צד השלמות האפשרית בתחנה ובבקשה כי רק אם יהיו הכונה והמעשה גם יחד שלמים כראוי יבוא הגמול עליהם אך לפי מנהג בני אדם דומה הדבר כאלו היה בתרועה בחצוצרות משום הזכרה ודברה תורה כלשון בני אדם אולם אם יעשה המעשה בלא כונה או אם הכונה לא תלוה מעשה תאבד התוחלת לשכר רק אם המעשה אינו בגדר האפשרות יש תועלת מה בדבר אם ישמר האדם על הכונה ויתנצל לפני אלהיו על העדר המעשה כדרך שאנו מתודים בתפלתנו ומפני חטאינו גלינו מארצנו וכן בתפלות אחרות גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקותנו כמה שנאמר אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו זאת אומרת ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה: (כח) אמר הכוזרי: אם כן הדבר אין זה כי אם חטא למנע אותך ואין זה כי אם מצוה לסייע לך יעזרך האלוה ויהיה לך מגן ומושיע ויחוננך חסדו. שלום רב עליך: חזרה לתוכן