ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

נטה ידך על השמים וגו', אמרו רז"ל (שמות רבה פר' י"ד) החושך היה שם ששה ימים שנאמר ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, שלשה ימים הראשונים לא ראו איש את אחיו ושלשה ימים האחרונים עומד לא יכול לשבת יושב לא היה יכול לעמוד, וכל מכה משמשת שבעה ימים יום השבעה היה על הים דכתיב ויהי הענן והחושך וגו'. ובמדרש (שמות רבה פ' י"ד) מהיכן היה החושך רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר מחושך של מעלה שנאמר ישת חושך סתרו סביבותיו סכתו, רבי נחמיה אומר מחושך של גיהנם שנאמר ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים ע"כ. ביאור זה כי לדעת רבי יהודה החושך תמיד מורה על ההעדר, כמו שהאור מורה על המציאות כן החושך מורה על ההעדר. ומפני שהעולם נמצא אחר שהיה נעדר, יש חושך קודם מציאותו וזה נקרא חושך העליון המפסיק בין הש"י ובין העולם שנאמר (תהלים י"ח) ישת חושך סתרו, וזה כי הוא יתברך נצחי והעולם נמצא אחר ההעדר והנה ישת חושך סתרו וגו'. וזהו ההעדר דבק בעולם מצד התחלתו, ומצד בחינה זאת שיש בעולם העדר מצד התחלתו בא למצרים חושך שהוא העדר האור. ועוד יש העדר בעולם וזה כי הבריאה שנברא דבק החסרון בה, כי אין מציאות בשלימות הגמור אבל דבק בבריאות עולם העדר, וזהו גיהנם שהוא העדר בריאה. ולפיכך כל אשר ראוי לו האבדון והעדר יבא אל הגיהנם ששם העדר הבריאה וחסרון הבריאה. וכאשר הביא הקדוש ברוך הוא מכת חושך על מצרים הביא עליהם ההעדר מצד כי בבריאה דבק העדר וחסרון, וחולקים איזה קרוב יותר להביא. כי למאן דאמר החושך העליון קרוב יותר, וזה מפני כי השם יתברך הביא עליהם החושך המורה על מעלתו שהוא נצחי והם נבראים אחר ההעדר, ולמאן דאמר מן חושך של גיהנם שהוא קרוב יותר אל מצרים המקבלים הדבוקים בגיהנם שהגיהנם הוא קרוב אל רשעים ודי בזה:

---