ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

ויאמר אליו מזה בידך וגו', רז"ל פרשו בשמות רבה (פרשה ג') שרמז לו בנחש, כי ראוים ישראל שיהיו נגאלים ממצרים, כי מצרים הם נושכים וממיתים את ישראל כאשר הנחש ממית וזה אות הנחש. ועוד כי המצרים טמאים ומטמאים את ישראל כמצורע הזה שהוא מטמא, וישראל קדושים וטהורים אין ראוי להניח אצלם, כי טמא וטהור אינם ראוים ביחד כלל, ומזה הצד ראוי שתהיה הגאולה וזה אות הב' ואחר זה האות ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והיה דם, האות הזה שהמצרים ראוים לעונש על אשר עשו רע לישראל, ומפני כך ראוי שתהיה ההוצאה כדי שיקבלו המצרים עונשם, ולכך היה האות הג' במי היאור של המצרים והיא מכה הראשונה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים, והרמז שראוי שיהיו נלקים המצרים במכות. כך יש לפרש ענין ג' אותות שמצד אלו שלשה דברים ראויה ההוצאה, מצד מצרים אם יניח ישראל ברשותם ימיתו אותם כמו הנחש הממית, או מצד שאיך ידבק טהור וטמא יחד ולפיכך ראוי הפרישה, אם מצד השם יתברך שהוא רוצה לקיים השבועה וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי כך מוכיח בשמות רבה. ועוד נראה שאלו שלש אותות מורים על יכולתו של הקדוש ברוך הוא שראוי לשמוע אל הקדוש ברוך הוא לפי שהוא יתברך שמו מושל על הכל, ומתחלה אם לא ישמע לו האדם מיירא אותו מביא עליו יראה, ולפיכך נעשה מן המטה נחש וינס משה מפניו וזהו מפני היראה, ואם לא ישמע מביא המכה וזהו שהביא על ידו צרעת, ואחר כך והיו המים אשר תקח מן היאור והיו לדם ביבשת מורה על דם ממש והוא הריגה אם לא ישמע, והראה לישראל שכל דבר יוכל לעשות. וכן עשה עם המצרים מתחלה היה מיירא אותם, ולכך עשה משה לפני פרעה אות המטה שנעשה תנין כדי ליראם ולבהלם שיהיו יראים וישובו, ואחר כך התחיל להביא עליהם מכות ואין זה הפסד גמור עד שבסוף הטביעם בים לגמרי וזה הפסד גמור וכליון גמור. ובשביל זה יתורץ מה שלא עשו לפני פרעה רק אות המטה שנהפך לנחש, שכל הכונה באותו אות כדי שידעו כחו

---