ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

ויקרא אליו משה משה. דקדקו עוד שם למה אצל אברהם אברהם ואצל שמואל שמואל תמיד יש הפסק בטעם בין שני שמות, ופרשו בזה משל לאדם שיש משא עליו ויקרא במהירות פלוני פלוני פרק מעלי המשא הזה וכך שעבוד של ישראל משא על הקדוש ברוך הוא כביכול וקרא משה משה פרוק המשא הזה דרך מהירות בלי הפסק. פירוש כל נבואה שבאה לנביא לפי מה שהיתה הכרחית, היתה באה בחזקה ומהירות, ונבואה זאת מפני שקשה לפני השם יתברך השעבוד היתה באה הנבואה בחזקה ובמהירות שהדבר הוא מוכרח, וזה נכון: ועוד אמרו שם עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם אבל ממשה לא הפסיק הדבור כל ימיו. בארו בזה כי נבדל נבואת משה מנבואת שאר הנביאים, כי כל הנביאים לא היה להם התדבקות גמור ולפיכך היה לנבואתם הפסק, אבל משה רבינו עליו השלום היה לו התדבקות גמור בנבואתו לכך לא היה הפסק בנבואתו. ולפיכך כתיב משה משה בלי הפסק מורה על הדבוק הגמור שמורה לך כפל השם זה אחר זה בלי הפסק על דבוק היותר גדול וחזק. ויש עוד מדרש דורש, כל הנביאים לא היו מוכנים לנבואה מתחלת תולדתם ואחר כך קבלו הנבואה ולפיכך יש הפסק בין שם לשם, כלומר בלידתו נקרא אברהם בלא נבואה ואחר כך היה נביא, ומשה מתחלת תולדתו היה מוכן להיות נביא. וענין זה גם כן פירושו כמו שאמרנו למעלה כי כפל השם מורה לך הדבוק היותר לנבואה, ולפיכך אצל משה מתחלת תולדתו היה מוכן לנבואה, אבל נביאים אחרים שיש הפסק בין השמות אין כל כך דבוק שלהם בנבואה שכל כפל השם מורה על חזוק הקריאה ומהירותה, וזה יותר דבוק בודאי ומורה לך שלא נסתלקה הנבואה או שמורה לך שהיה מתחלת תולדתו נביא וכל זה מפני חוזק הדבוק. ועוד יש בזה דבר נפלא, שהשם מורה על המהות שהיא הצורה, וכאשר היא צורה לגמרי בלי נטות אל הגשמי השם שלו כפול מורה על צורה גמורה, כי השם של אדם מורה על מהותו שהיא הצורה, ואפשר שהצורה מוטבעת וכאשר השם כפול מורה מהות גמור צורה נבדלת, ומזה תבין כל מה שדרשו ז"ל על כפל השם שמפני שהיה משה צורה נבדלת לא היה שנוי לנבואתו, כי כל הדברים אשר

---