ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

ויהי בימים הרבים ההם דרשו ז"ל לפי שהיו ימי צער קראן רבים וימת מלך מצרים שנצטרע והמצורע חשוב כמת ואמרו לו חרטומי מצרים אין לך רפואה אם לא תשחוט מקטני ישראל ק"ן בבוקר וק"ן בערב ותרחץ פעמים בדמם. רצונו לומר כי כאשר הימים הם ימי שמחה והברכה באה מן הש"י לעולם, אז העולם נוהג על פי סדר הש"י אשר הוא נותן ומסדר את העולם, ואין כאן רבוי, לפי שכל דבר שהוא מסודר מן השם יתברך סדור שלו מתאחד ומתקשר, אבל כאשר הקב"ה נותן אותם למקריים אין כאן סדר, וימי הזמן נחשבים רבים בעבור שאין להן התקשרות, ולפיכך כתיב ויהי בימים הרבים. והוקשה לרז"ל בשביל שמת מלך מצרים היו נאנחים, אדרבה בשביל שמת מלך מצרים ראוי היה להם שישמחו למה ויאנחו ולכך פרשו שהיה מצורע. והרמב"ן פירש כאשר מת מלך מצרים נאנחו מאוד, שהיו יראים שימלוך מלך חנף מרשיע מן הראשון ולפיכך ויאנחו ע"כ. ואין דבריו נוחים, כי גזירותיו היו קשים מאוד, ואיך אפשר לומר שהיו יראים שימלוך מלך חנף מרשיע יותר ממה שהיה פרעה, ועיין לקמן בהגדה שם הארכנו בענין הזה ובמה שדרשו רז"ל על ענין זה ואין להכפיל הדברים:

---