ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

וילך איש מבית לוי וגו', להיכן הלך אמר רבי רבי יודא בר זבינא שהלך בעצת בתו וכו'. וא"ת למה היתה הנבואה על ידי מרים ולא היתה הנבואה על ידי אהרן. ונראה לומר כי נבואה זאת היא היתה ראויה למרים כי הגאולה על ידי משה ואהרן כדכתיב, ולפיכך לא היה אהרן מתנבא על זה, שתמיד הנביא מתנבא על דבר שיהיה על אחר ואין מתנבא על אשר יקרה לעצמו, ולפיכך אילו היה אהרן מתנבא על לידת המושיע היה מתנבא על עצמו, שהרי אין משה בלא אהרן ושניהם נחשבו כאחד בגאולה הזאת ולפיכך היתה הנבואה למרים ולא לאהרן. ואפשר משום שאהרן היה פחות משלש שנים ולא היה ראוי להכיר את בוראו בפחות משלש שנים, וכדאמרינן (נדרים ל"ב ע"א) גבי אברהם בן שלש שנים הכיר את בוראו ומשמע דפחות לא. ודרשו שהושיבה באפריון וכו'. ויש לתמוה מה בא לאשמועינן בזה שהושיבה באפריון ועשה מעשה לקוחים. אמנם דבר זה ענין עמוק כי היה דבר זה לעשות לקוחים חדשים, מפני שחזרה להיות נערה כדמפרש והיה ראוי שיהיו עושים מעשה לקוחים חדשים כמו שחזרה להיות נערה. וענין זה נפלא מאוד וכאשר תשכיל תבין חזרת נעוריה שהיה ליוכבד, כי כאשר ילדה את משה רבינו ע"ה שהיה על כל בני אדם במעלה כדכתיב לא קם נביא כמשה עוד, ומעלת משה הוא מעולם העליון אשר ממנו מתחדש הכל, לכך כאשר לקחה היה כאן לקוחים חדשים וחזרה להיות נערה שהיה מתחדש הכל בכח אותו מעלה העליונה שממנה מתחדש הכל, וזה מודיע לנו מעלת משה רבינו ע"ה כי נשמתו היה קודש קדשים נאצל מן המעלה הרמה והנשאה העליונה אשר היא חדוש העולם, ולכך כאשר הוליד את משה חזרה להיות נערה בודאי והבין זה:

---