ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

זרע קודש עמוסי בני יעקב ידידי ה' כאשר באו למצרים, באו במפקד ובמספר ובשמות, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, כאשר תשים דעתך על מספר בני ישראל בפרשת שמות יש בהם שני מנינים. כי י"ב שבטים נמנו בפרט ושבעים נפש נמנו בכלל, ויעקב שורש הכל לא בא במנין, כי יעקב ראוי להיות נבדל מן הבנים, כי השורש לא יצטרף אל התולדות ולא שייך מספר בדבר שהוא יחידי ולפיכך לא נמנה יעקב. והשבטים נמנים בפרט מפני חשיבות מדריגתם שהיו מפורסמים בשם שבטים. אך התולדות נמנים בכלל שהם שבעים נפש ולא בשמם. וכל תולדות יעקב בא בענין נפלא מאוד, כי כאשר היה ראוי לשורש האמת שיהיה אחד, וזה כי השורש אחד ומן האחד שהוא יעקב יצאו י"ב שבטים, ונקראו שבטים כי השבט הוא ענף וחלק האילן, כן אלו י"ב כל אחד חלק הכלל. והיה מספר שלהם י"ב, מפני שכל דבר אחד נעשים ממנו י"ב גבולים מחולקים כל אחד בפני עצמו, ואלו הן גבול מזרחית רומית גבול מזרחית תחתית, גבול צפונית רומית גבול צפונית תחתית, גבול דרומית רומית גבול דרומית תחתית, גבול מערבית רומית גבול מערבית תחתית, גבול מזרחית צפונית גבול צפונית מערבית, גבול מערבית דרומית גבול דרומית מזרחית. אלו י"ב גבולין אלכסונים נעשים מדבר אחד, וכנגדם היו בניו של יעקב י"ב, כי יעקב שהוא אחד נעשים ממנו י"ב גבולין מחולקין לכך על ידי יעקב יצאו י"ב שבטים. דברים אלו כבשונו של עולם איך היו יוצאים מן יעקב י"ב שבטים. ובבואם למצרים היו שבעים נפש בפרט, כי מספר זה היה ליוצאי ירך יעקב, כמו שבכלל האומות הכל שבעים לכך כתב (דברים ל"ב) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, וענין דבר זה נתבאר למעלה, כי מה שמספר בני יעקב מספר שבעים נפש פרטים, מורה על מעלה גדולה מאוד יותר ממה שהאומות הם ע' אומות:

ויש לשאול באיזה אופן היה כאן שבעים נפש יוצאי ירך יעקב, ויש דעות הרבה בזה. ר' לוי אומר אמם יוכבד השלימה המנין כי היתה לידתה בין החומות, והדבר הזה שהיתה לידתה בין החומות כבר נתבאר למעלה ע"ש. ויש בזה עוד טעם, כי היתה לידתה במצרים בשביל שלא היתה יוכבד רק השלמה להשלים שבעים נפש, ומפני שלא היתה רק השלמה כמו שיתבאר בסמוך לכך לא היתה לגמרי כמו הראשונים שנולדים בארץ כנען. ויש אומרים יעקב השלים המנין, כי היה יעקב נמנה עם יוצאי ירך יעקב, ואף כי לא שייך אצלו יוצאי ירך יעקב כיון שהיה להשלמה יאמר בזה ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. ויש אומרים הקב"ה השלים המנין, הנה תראה כי הכל מסכימים כי המשלים במה שהוא השלמה הוא מובדל מן הפרטים, לכך הקב"ה שבא עמהם למצרים השלים המנין של ישראל, לפי שהוא כולל אותם ובצד הזה נכנס בכללם והבן זה היטב. ויש אומרים חושים בן דן השלים המנין, ואין רצונו לומר שבזה היה די שחושים בן דן השלים המנין, שהרי עדין לא היה רק ס"ט, אלא בא לומר כי ההשלמה היה חושים בן דן שהיה אחרון שכך תמצא בדן ודגל שלו באחרונה, וסובר כי יעקב נמנה בכלל ע' נפש והוא התחלה להם שהרי ממנו יצאו וחושים בן דן השלים המנין. ויש אומרים סרח בת אשר השלימה המנין של ע' נפש, כי ראוי להיות נקבה באחרונה של מספר, שאין כל כך חשובה הנקבה, ולא תמצא בשבעים נפש נקבה חוץ מסרח בת אשר בע' נפש ודינה בבני יעקב, כי המנינים הם שנים מספר בני יעקב ומספר שבעים נפש ובכל מספר נקבה אחת. נמצא כי כמו שהיה יעקב תם שורש האמת הוא אחד כמו כל שורש שהוא אחד, כן ראוי שיהיו בניו שנים עשר גם כן, והיינו שאמרו בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נ"ו ע"א) שאמרו בני יעקב ליעקב אביהם כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד כדאיתא בפסחים. וזה כמו שיעקב הוא שורש ישראל, והשורש הוא אחד, כך בניו הם אחד בעבור שיש לדבר אחד שנים עשר גבולים, וכמו שהדבר בעצמו הוא אחד, כך גבוליו אחדים ולכך מספר שנים עשר הוא ראוי לבני יעקב. ויוצאי ירך יעקב היו שבעים נפש זה היה התחלת אומה הישראלית ע' נפש כמו כלל האומות ע' אומות, והדברים אלו עמוקים, ואין לפרש יותר מזה:

---