ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

אחר שגזר הגזירה על זרעו של אברהם, ראינו ההשגחה הגדולה להוריד את זרעו של אברהם למצרים. שלא תאמר כי היה הגלות של ישראל במצרים במקרה רק הכל בהשגחה נפלאה. ובמדרש רבות (בראשית רבה פ' מ"ו) רבי ברכיה אמר בשם רבי יודא בר סימון משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת מה עשו לה משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה כך ראוי היה יעקב לרדת מצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני נוהג בו מנהג בזיון ואם ליתן בלבו של כרעה איני מורידו בפומבי אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא ירד אחריו על כרחו שלא בטובתו והוריד את השכינה למצרים עמו, אמר רבי פנחס בשם רבי סימון מנין לך שירדה השכינה עמו מדכתיב ויהי ה' את יוסף וגו'. בארו בזה גודל ההשגחה אשר עשה הש"י להוריד יעקב ובניו למצרים, ומפני זה אמר משל לפרה, ר"ל כי היה ראוי שהיה יורד יעקב למצרים בדבר קטן שיהיה סבה קטנה שילך אל מצרים, והיינו שיראה יעקב שטוב לו שם בשביל הרעב כמו שירד אברהם ושם ימצא בנו. אלא מפני שבסוף יהיה להם שיעבוד במצרים, ואף שלא ידעו הם הדבר, מזלם ידע והמזל אין מניחו ללכת שם כמו שאמרו חכמים בפרק קמא דמגילה (דף ג' ע"א) אע"ג דאיהו לא ידע מזל שלו ידע, ולפיכך סבה קטנה לא היה פועל דבר זה, אלא צריך שיהיה סבה גדולה שעל ידו יבא למצרים. ולפיכך הביא משל לפרה שאינה רוצה להיות נכנס למקולין למקום שחיטתה מפני הרע שיבא לה שם, לפיכך מושכין בנה לפניה והיא נכנסת. וכן כאשר ירד יוסף למצרים לא היה רואה שום דבר מפני בנו וירד אחריו. ואמר מאחר שהיתה גזירה מן הקב"ה שירד מצרימה, היה ראוי להיות הגזירה יוצאת לפעל בכח גדול ובמדת הדין ובהכרח, מאחר שהיתה הגזירה שירד מצרימה אלא בשביל הצדיק עשה שלא יהיה לו בזיון. וקאמר מה שלא היה יעקב יורד על שיתן בלב פרעה שישלח אחריו לטובתו וכיוצא בזה, שאם כן לא היה הדבר מפורסם שהגזירה היא מן הש"י, פירוש וראוי

---