ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

אחר שכבר אמרנו מענין הזכות לאברהם באמונה אשר האמין בה' כאשר אמר לו הקדוש ברוך הוא על הזרע, קשה למה לא האמין כאשר אמר לו על נתינת הארץ, והיה ראוי שיהיה יוצא שכרו בהפסדו. ובמדרש רבות בפרשת לך לך (פ' מ"ד) ר' יודא בר חנינא אומר לא כקורא תגר אלא אמר לו באיזה זכות אמר לו בזכות כפרות שאני נותן לך לבניך ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת וגו', הראה לו ג' מיני פרים וג' מיני שעירים וג' מיני אילים, ג' מיני פרים פר יום הכפורים ופר הבא על כל המצות ועגלה ערופה, וג' מיני שעירים שעירי הרגלים שעיר ראש חדש שעיר של יחיד, ג' מיני אילים אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של יחיד, ותור וגוזל ותור ובן יונה, ויקח לו את כל אלה רבי שמעון בן יוחאי ורבנן רבי שמעון בן יוחאי אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו, ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו נאמר כאן ויקח לו כל אלה ונאמר להלן והבאת את המנחה אשר יעשה לו מאלה, ואת הצפור לא בתר הראה לו שמבדילין בעולת עוף ואין מבדילין בחטאת העוף ע"כ. ומפני שנראה פירוש זה ומדרש זה רחוק מפשט הכתוב דחו את הפירוש הזה בשתי ידים, והסכימו הכל שאברהם לא יפה עשה במה שאמר במה אדע, כי היו רואים שאם נפרש במה אדע באיזה זכות יירש את הארץ, אין התשובה קח לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש יתפרש לפי פשוטו על זאת השאלה, שהוקשה להם למה יירשו את הארץ בזכות הקרבנות והלא לא על דבר זבח צויתי את אבותיכם. ועוד לא מצאנו זה בכתוב שתהא הארץ לישראל כי אם בזכות האבות והשבועה שנשבע להם. ומפני זה פירש רש"י במה אדע כי אירשנה באיזה זכות יתקיימו ולא יגלו ממנה. אלא שהקשו עליו כי לא יסבול זה לשון הכתוב במה אדע כי אירשנה, דהלשון משמע לשון ירושה דהיינו תחלת הירושה לא הקיום בה:

---