ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

התבאר לך כי בית המקדש הוא שלימות אחרון לעולם ודבר מבואר הוא זה. ולכך כאשר אמרו כמה מעלות טובות למקום מספר המעלות זו אחר זו עד המעלה האחרונה ובנה לנו בית הבחירה לכפר על כל עונותינו, הנה זהו המעלה האחרונה במה שבנה להם בית המקדש שבאותה מדריגה ומעלה אחרונה הגיעו ישראל אל הדביקות בו לגמרי במה שיהיה שכינתו ביניהם בקביעות: ובפרק טרף בקלפי (יומא ל"ט ע"ב) אמר ר' יצחק בר אבדימי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל ע"כ. ביאור זה כי בית המקדש בארץ מפני שיש לו מעלה אלהית נבדלת ראוי שיהיה נקרא בשם לבנון שהוא לשון לבון, כי דבר שהוא חמרי בעבור עכירת החומר אין מתיחס אל הלבון כי הלבון יש בו זוהר אבל דבר שיש בו עכירות אין בו זוהר, ולכך דבר שהוא נבדל מן הגשם ראוי שיהיה נקרא על שם לבון שהוא מורה על הבהירות ואל דבר זה מתיחסים אותם שאין להם חומר עכור, ולפיכך בית המקדש נקרא לבנון כי בית המקדש העיקר שלו אינו העצים והאבנים שהם טפלים אצל עיקר המקדש שהוא המדריגה הנבדלת שיש במקדש כמו שטפל הגוף של אדם אצל הנשמה. ולפיכך הוא גם כן מלבין עונותיהן של ישראל, שכבר אמרנו לך בפרק שלפני זה כי החטא הוא בגשם וכל דבר הבלתי גשמי הוא מסולק מן החטא, ולפיכך ישראל שיש להם בית המקדש יש להם כפרת חטא במה שהבית זה נבדל וכל ענין נבדל בו הסתלקות החטא. ולפיכך לא היה מנהג בית המקדש על פי הטבע החמרי רק בנסים כוללים כמו ששנינו (אבות פ"ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו במקדש וכו', שתראה כי אין שם הנהגת הטבע שהיא חמרית כלל רק נסים אלהיים ובלתי טבעים. ונבחרו אלו הנסים כי החל מן המדריגה האחרונה עד המדריגה העליונה על כל, וזה כי התחיל באשה לומר ולא הפילה אשה מריח בשר הקדשים וסיים ולא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים הרי שסיים במקום שהוא כולל מקיף הכל. וזהו המדריגה העליונה שהוא כולל ומקיף הכל כי אלו

---