ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

במה שכל הדברים לפי ענינם ולפי מעלתם מעצמם יש מקום להם, שבשביל כך שם מקום הונח אל המעלה כמו שאמרו ממלא מקום אבותיו, כי המקום מורה ברוב על המעלה של העומד בו שאם הדבר חשוב יש לו מקום חשוב לפי ענינו והענין הזה מבואר נגלה מאד. ואל החבור הקדוש הזה שהוא חבור השם יתברך עם הנמצאים התחתונים שאמרנו לך שהוא חבור נבחר יותר מן חבור העליונים כמו שהארכנו, אי אפשר שלא יהיה לזה מקום קבוע שאם היה דרך עראי כל דבר עראי הוא מקרה ואינו בעצם, וכבר הוכחנו למעלה שאין חבור הזה מקרה, אבל הוא סדר אלהים. ואם שלא היה מקום קבוע לחבור הזה בהיותם במדבר וגם אחר כך, היינו שהזמן נותן שלא היה לישראל מנוחה גמורה עד ימי שלמה שאז הניח להם השם יתברך מכל אויביהם מסביב וכדכתיב בקרא, ואז ראוי אל מקום קבוע לא כאשר לא היה לישראל בעצמם מנוחה ואיך יהיה מקום קבוע, ועל פי זה נקרא שלמה על שם השלום ומנוחה בימיו ואז ראוי אל מקום קבוע. ולא יתכן שיהיה כל מקום ראוי אל החבור הזה כמו שאמרנו, כי לכל דבר יש לו מקום לפי מעלתו ואם כן צריך גם כן שיהיה אל החבור הקדוש הזה מקום מיוחד כפי מעלתו, ואם כי הוא יתברך מצד עצמו אין לו מקום וגבול מקיף אותו, מכל מקום דבר זה הוא מצד המקבל כי המקבל אינו מקבל החבור רק במקום מיוחד שהוא מוכן לו אל הקבלה ואף על גב שהשמים ושמי השמים לא יכלכלו כבודו מכל מקום מצד המקבל שייכים כל אלו הדברים, שכבר אמרנו לך פעמים הרבה מאוד כי הוא יתברך נמצא לנמצאים כפי המקבלים וכפי ענין הנמצאים בעצמם הם מקבלים כבודו יתברך, וכמו כן כאשר בא הוא יתברך אל הר סיני והיה במקום מיוחד, לא ששייך זה אל השם יתברך חס ושלום רק מצד המקבל שהמקבל צריך אליו מקום מוכן אל החבור ואליו נגלה במקום פלוני שהוא מוכן לו כאשר ראוי אל המקבל אבל מצד אמתת עצמו יתברך לא שייך זה, והדברים האלו ברורים ואין כאן להאריך. מכל מקום צריך אל החבור הנכבד הזה

---