ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

בפרק הזה אוסיף לך מדברי חכמים ואיך החזיקו הדבר הזה עד שלא יהיה ספק בדבר הזה. במדרש (תנחומא) בפסוק אז ישיר כיון שישראל חנו על הים בקשו מלאכי השרת לומר שירה ולא הניח להם הקדוש ברוך הוא אמר להם בני נתונים בצרה ואתם מבקשים לומר שירה שנאמר ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כיון שעלו מן הים בקשו מלאכי השרת וישראל לומר שירה, אמר ר' אבין (הלוי) למלך שירד למלחמה ונצח בא בנו ועבדו ועטרה בידם אמרו לו למלך עבדך ובנך מבחוץ ועטרה בידם מי יכנס תחלה אמר להם בני יכנס תחלה כך אמר הקדוש ברוך הוא הניחו ישראל תחלה לומר שירה שנאמר אז ישיר נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים מי יקלס תחלה אמר רב אדון השלום עושה שלום ביניהם שנאמר קדמו שרים אלו ישראל אחר נוגנים אלו המלאכים בתוך עלמות תופפות אלו הנשים, אמר רבי לוי השמים לא אקבל את הדבר, אלא הנשים קלסו תחלה שנאמר בתוך עלמות תופפות העלמות בתוך התחילו מלאכי השרת להתרעם לא די שקדמנו האנשים אלא אף הנשים אמר להם חייכם כך כתיב ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו' מהו אחרי אחר שקלסתי אני וחבירי אח"כ אמרו מלאכי השרת ברוך כבוד ה' ממקומו ע"כ. וביאור זה כי כאשר עלו ישראל מן הים אז קנו ישראל עצם מדריגתן ומעלתן כמו שמבואר בספר הזה, כי ישראל לא קנו עצם מעלתן עד אחר שעברו ים, ולכך שם ישראל עברים על שם עבר ים כמו שנתבאר למעלה מדברי חכמים. וכל בריאה שנברא מן השם ית' לא נברא אלא לכבודו שנאמר (ישעי' מ"ג) כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ולפיכך כל הנבראים בעולם אומרים שירה אל הקדוש ברוך הוא כי השירה כבודו יתברך ובכל נמצא יש בו מן כבודו ית', וזאת היא השירה מן הנמצאים. ומפני זה כאשר קנו ישראל עצם מעלתן כשעברו ים, אז מיד אמרו שירה כי במה שנעשו ישראל לעם ראוי שיהיה זה לכבוד השם יתברך ואמרו שירה, ואמרו שהמלאכים נקראים עבדים מפני שהם נבראים לצורך העולם כי הם ממונים על עניני העולם כמו העבד

---