ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

התבאר לך בפרקים שעברו כי אל תפן אל מנחתם היא מנחת שוא אשר הביאו אל ה' כי הוא יתברך קרוב אל המלאכים מצד שהם נמצאים עליונים, שאין הדבר כן כי אם לא שהיה החטא מבדיל בין השם יתברך ובינינו היה שכינתו בתחתונים וזהו רוממות וגדולה אל השם יתברך. ובפרק בני העיר (מגילה ל"א ע"א) אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענותנותו וכו', הפירוש הנראה שבא לבאר ר' יוחנן שההפך הוא ממה שחשבו ברוממות השם יתברך כאשר נמצא כבודו בין עליונים, וזה אינו כי רוממות השם יתברך כאשר הוא מצורף אל השפלים, ולכך בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענותנותו. וביאור ענין זה שכאשר מזכיר שהשם יתברך הוא עליון וגדול מאוד על הכל, צריך אצל זה שהוא יתברך כמו שהוא גדול על הכל, כן יתברך כולל הכל שזהו לו שבחו מיוחד שהוא כולל הכל כמו שהוא גדול על הכל, ומה שהוא כולל הכל רצ"ל שהכל אצלו גדול וקטן בשוה ואל הכל הוא פונה. ולפיכך אמר כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים וגו', והיה משמע שהוא גדול על הכל אבל אינו כולל הכל שאדרבה מפני גדולתו אינו משגיח בכל הנמצאים, ועל זה אמר כי הוא יתברך עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר וגו' ובזה יכלול כל הנמצאים בשוה פונה אל הכל ומשגיח בכל, כך היה נראה הפירוש: ועוד דע כי מה שהוא עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה, הוא בעצמו מן גדולתו והוא תכלית הרוממות שהוא יותר מן מה שאמר אלהי האלהים ואדוני האדונים, וזה כי מעלות השם יתברך ורוממותו אינו כמו מעלת מלך ב"ו, כי מעלת מלך ב"ו כל התארים שבו כאשר אתה מתאר אותו שהוא מלך גדול ומלך רם ומלך גבור אלו התארים הם נותנים שלימות אליו יותר מאמתתו, שאמתתו הוא אדם ב"ו והתארים האלו הם נותנים שלימות לו אבל אצל השם יתברך אינו כך כי אין התוארים נותנים לו שלימות יותר מאמתתו, כי רוממותו בצד עצמו הוא יותר על הכל ואמתתו יתברך מה שהוא פשוט

---