ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

אמר יהודה בן בצלאל זלה"ה כאשר לכל דבר יבוקש תכלית, ולפי ענין שלו יש לו תכלית, שאם היה הפעל פעל חשוב וגדול ראוי שיהיה לו גם כן תכלית חשוב, שאין ראוי שיהיה תכלית פחות ושפל לפעל חשוב, ומכל שכן פעל האל שכל פעולותיו בחכמה והשכל, שכל פעולותיו ומעשיו הם הולכים לתכלית ראוי לפי הפועל. וכאשר ראינו ביציאת מצרים שפעל השם נוראות גדולות מאוד והוא בעצמו ובכבודו הוציאם ממצרים, אם כן ראוי שיהיה לפועל הזה תכלית ויהיה תכלית חשוב כפי ערך הפעל אשר פעל השם למען אותו התכלית. וכאשר מצאנו בכתוב שתכלית היציאה הוא שיהיה לישראל לאלהים וכדכתיב בתחלת היציאה (שמות ו') והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים, ובסוף פרשת תצוה (שם כ"ט) כתיב המוציא אתכם מארץ מצרים לשכני בתוכם, מוכח כי תחלת היציאה היה על מנת שיהיה להם לאלהים. ולפיכך יבאו הפרשיות כסדרן דמתחלה הוציאם ממצרים ואח"כ נתן להם י' דברות והתחלתם אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לא יהיה לך אלהים אחרים ואח"כ שאר דברות ופרשת אלה המשפטים. כי מאחר שהוא לאלהים להם צריכים לקבל את משפטיו כי כל אלהים יש לו משפט במה שהוא אלהים, ולפיכך המביא משפטו לפני ערכאות של עובדי ע"ז מייקר שם ע"ז שמקבל עליו משפט אלהי נכר שכל משפט שייך לאלהות, והרי בכל מקום אצל משפט כתיב אלהים (שם כ"ב) ונקרב בעל הבית אל האלהים וכן בכל מקום, ולפיכך אחר קבלת אלהותו מיד קבלת משפטיו שבזה הם עמו מה שמקבלים משפט אלהי ישראל שודאי אלהים נקרא המנהיג את העם וכדכתיב (שם ל"ב) עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, ואין הנהגה בלא משפט שהמשפט הוא הנהגת העם. ולפיכך תבין כמה גדול עון המביא משפטו בערכאות של עובדי ע"ז שיוצא ממשפט אלהי ישראל ונכנס תחת משפט אלהי נכר, כי כל אלהות יש לו הנהגה והמביא משפטו בערכאות מייקר הנהגת אלהות אחר, שהרי מיד אחר קבלת מלכותו

---