ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

ויטול ידיו ואמר' שם (פסחים קט"ו ע"ב) כיון דבעי למימר אגדתא והלילא דלמא אסח דעתיה ונגע. לפי סוגיא דשמעתא יש ליקח הפרוסה המונחת בין השלימות ויברך שתי ברכות המוציא לחם מן הארץ ועל אכילת מצה ויאכל מן הפרוסה, שכך משמע הסוגיא דגמרא בפרק כיצד מברכין (ברכות ל"ט ע"ב) דאפליגו שם אתמר הביאו לפניו פתיתין ושלימין אמר רב הונא מברך על הפתיתין ופוטר השלימה ורבי יוחנן אמר שלימה מצוה מן המובחר ומסיק אבל פרוסה של חטים ושלימה מן השעורין דברי הכל מברך על הפרוסה של חטים ופוטר את השלימה אמר רב נחמן וירא שמים יוצא ידי שתיהם דמר בריה דרבינא מניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע אמר רב הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע מאי טעמא לחם עוני אמר רחמנא אמר רבי אבא בשבת חייב לבצוע על שתי ככרות ע"כ. והא דקאמר שמניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע לענין פרוסה של חטים ושלימה מן השעורין, משמע שבוצע על הפרוסה לא על השלימה דכיון דלענין אכילה חטין עדיף ליה בוצע מן הפרוסה רק לענין הדור הברכה מניח השלימה עמה וסגי בזה דמברך על השלימה, וכהאי גונא כי אמר כי הכל מודים בפסח שמניח פרוסה תוך שלימה ובוצע היינו שיברך על הפרוסה, דלענין דבעינן לחם משנה סגי במה שמברך על השלמה דודאי לא בעינן לחם משנה שלם רק משום כבוד השבת וכמו דלענין ברכת המוציא סגי להדור ברכה כשמניח עליו השלימה עם הפרוסה אבל בוצע מן הפרוסה. וטעמא דמלתא כדאמרינן מה דרכו של עני בפרוסה לענין אכילה קאמר ולא לענין ברכה ולענין ברכה דבעינן הדור מניח שלימה עמה כך יראה הסוגיא. ויש מי שמפרש שמברך על השלימה המוציא ועל הפרוסה אכילת מצה ואוכל משניהם כי ראוי לברך על השלימה המוציא דהא לא בעינן פרוסה רק לענין לחם עוני, ואינו כדאי להשיב דאם כן למה הכל מודים שמניח הפרוסה בתוך השלימה ובוצע למה יניח הפרוסה בתוך השלימה, בשלמא אי בצע ליה מפרוסה ואכל מן הפרוסה משום לחם

---