ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

רבן גמליאל אומר וכו'. יש לשאול הנה ראינו שהשם יתברך צוה בפסח על שום שפסח וכו' והרי ראינו שלא היתה שום מכה מן המכות בישראל ולמה תהיה מכה זאת יותר בישראל, ויותר מזה אמרו שכשהיה שותה הישראל והמצרי זה היה שותה דם וזה מים. דע כי לעולם היו המכות תמיד עולים ומתגברים, ומפני כך אין לתמוה אם לא היתה המכה בישראל בכל שאר המכות, שמדריגת ישראל יותר חשוב ויותר עליון במעלה עד שלא היה כח במכה למשול בישראל, אבל כאשר הגיע למכת בכורות שהיתה על ידי הקדוש ברוך הוא, שלא תוכל לומר שהיתה מדריגת ישראל חשוב כל כך שלא היה כח המכה להיות מושלת בישראל, שהרי המכה היה הקדוש ברוך הוא בעצמו ולפי כבודו וגדלו היתה המכה בכל ואם כן למה לא היתה המכה בבכורי ישראל, ולא היה זה כי אם בשביל זה כי ישראל הם לחלק הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכיון שנחשבים אל הסבה הראשונה לא היה בהם המכה. כי מדריגת הבכור הוא מצד העלול לא מצד העלה, שאין מדריגת הבכור רק שהבכור הוא ראשית לכל אשר יצא לפעל אחריו ואין כאן מעלה מצד העלה, והקדוש ברוך הוא כאשר לקח ישראל אליו קנו המעלה מצד העלה שהוא הקדוש ברוך הוא, ולכן לא הגיע להם המכה, כי מדריגת ישראל שיש להם מצד שהם אל השם יתברך הוא יותר מן מדריגת הבכור שהוא ראשית העלול וישראל יש להם דביקות בעלה. ומפני קנין המעלה הזאת שהוא דבר חדוש שלא היה בכל המכות, צוה להקריב קרבן פסח כי מאחר שלא היו ישראל אפשר להיות נצולים מן מכות בכורות כי אם על ידי שהם נחשבים של הקדוש ברוך הוא והם לחלקו, צוה להם להקריב קרבן, כי באיזה ענין הם שלו ומה הם צריכים לו כי אם להקריב לפניו לעבוד לו ובעבודה הם שלו, וכיון שבעבודה הם שלו לכך לא הגיע להם מכת בכורות כלל. ומפני כך נקרא הקרבן הזה פסח כתרגומו חייס שהוא לשון רחמנות, וביאור ענין זה שכיון שאתם חלקו של הקדוש ברוך הוא הוא מרחם וחס על אשר לו שלא יאבד, וזהו ענין פסח

---