ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

ביד חזקה זו הדבר ובזרוע נטויה זו החרב ובמורא גדול זו גלוי שכינה ובאותות זו המטה וכו' ובמופתים זו הדם וכו'. הנה במאמר הזה יש לתמוה מאוד עליו, איך חבר הכתוב הדברים האלו יחד הדבר והחרב וגלוי שכינה והמטה והדם, ועוד למה מזכיר הדבר מכל שאר המכות וכן מכת הדם, וכן מה שאמר ובזרוע נטויה זו החרב מה הוא חרב שהיה במכות מצרים אם הוא מכת בכורות קשיא למה זכר את המכה הזאת אחר מכת הדבר ולפני מכת הדם, וכן מה שאמר ובאותות זה המטה אף על גב שהמטה היה עושה בו האותות למה יחשב לדבר בפני עצמו, שהמטה לא היה עושה דבר כי אם שהיה מביא המכה שבאה עליהם, ואם זכר דבר שגרם המכה לא היה צריך להזכיר המכה: דע כי המאמר הזה ענין גדול מאוד מאוד בחכמה, שדרשו את הכתוב הזה ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים על הדברים החמשה, וזה שספר הכתוב מיני מכות שבאו עליהם, ויש מכה שבאה בלא פעולה במקבל רק שהשם יתברך מסלק עצמו מן הנמצא וזהו הנמצא נעדר ואין כאן פעולה במקבל רק סלוק מן הנמצא, ומפני כי הדבר הוא העדר הנמצא כי המיתה הוא העדר בלבד ולפיכך אין המכה הזאת נאמר עליה שהיה פועל בהם המכה, רק כי כל הנמצאים קיומם בו יתברך וכאשר הוא מסתיר פניו מהם אז יקבלו העדר והם אינם נמצאים, ואין ההעדר מפעולות פועל השם יתברך במקבל, ולפיכך הדבר הוא בא מחמת סלוק העלה מן הנמצאים ובזה הם נעדרים ונפסדים לשעה אחת כמו כל העדר שאינו מפעולות פועל, ובמכת הדבר אין ראוי לומר שהיה פועל בהם הדבר, אבל נעשה מבלי פעל בהם, והוא כמו שאמרנו שהוא יתברך מסלק ומסתיר פניו יבהלון והם נפסדים וזה לא נקרא פעולה באחר. ויש מכה שהיא הפך זה והוא כח פועל לגמרי במקבל, וזה שאמר ובזרוע נטויה זו החרב כי חרב הוא כח פועל במקבל המכה וזק נקרא חרב. אבל גלוי שכינה הוא דבר ממוצע שאינו כמו החרב כח פועל במקבל ואינו כמו הדבר הפך זה שאינו כח פעל במקבל כלל, וגלוי שכינה שהוא המורא לא היה על ידי שהיה

---