ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

מצות עשה מן התורה לספר ביציאת מצרים ליל הראשון של חג המצות, ומצוה זאת פירשה הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות חמץ ומצה שהיא מצות עשה מן התורה דכתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו ומנין בליל חמשה עשר תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך ואף על פי שאין לו בן אפילו חכמים גדולים חייבין לספר ביציאת מצרים שכל המאריך בדברים שהיו הרי זה משובח. הרי שמפרש כי המצוה הזאת למדנו מדכתיב זכור כו' אשר יצאתם שיזכיר יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן, דומה למה שכתוב זכור את יום השבת לקדשו ושם פירושו זכור את היום לקדשו בשבת עצמו כשהשבת נכנס, וכך יש לפרש זכור את היום הזה, היינו בכניסת חג המצות יש לזכור את היום כך הוא דעת הרמב"ם ז"ל. אלא שיש להשיב על זה, דגבי שבת כתיב זכור את היום לקדשו והקידוש הוא בוודאי בלילה של שבת דאין מקדשין השבת בחול, אבל זכור את היום הזה לא כתיב לקדשו, ויש לפרש הכתוב שמזכירין יציאת מצרים כל יום ויום. ועוד דגבי שבת יש לפרש כך משום הא דאיתא במסכת שבועות בפרק שלישי (דף כ' ע"ב) זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, ולפיכך יש לפרש גם כן בזמן שמירה יש זכירה והשמירה הוא בשבת עצמו וכן הזכירה בשבת עצמו, אבל קרא של זכור את היום מנא לן למדרש אותו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר. ואי משום דכתיב והגדת לבנך ביום ההוא בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור שמא האי קרא דוקא בהגדת הבן איירי, אבל לזכור כל אחד ואחד מנא ליה, דאם לא כן זכור את היום אשר יצאתם למה לי תיפוק ליה מדכתיב והגדת לבנך וגו' אלא והגדת לבנך דווקא בבן איירי, והדר הקושיא לדוכתה דמנא ליה לאוקמי קרא בליל חמשה עשר דילמא קרא איירי שיש לזכור יציאת מצרים כל יום ויום. וכך דרשו רבותינו ז"ל קרא של זכור היום הזה אשר יצאתם במכילתא, והכי איתא במכילתא (שמות פ' בא) זכור את

---