ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

ועוקרין השלחן כדי שיתמה התינוק למה עוקרין השלחן והלא היה ראוי לאכול אחר שכבר היינו מסובים, וישיב לו כי יש לנו לספר ביציאת מצרים קודם האכילה. ועכשיו אין נוהגין עקירת השלחן ובמקום זה עוקרין הקערה עם המצות: ומוזגין כוס שני ומתחיל מה נשתנה ומספר כל השנוים אשר אנו עושים בליל זה. ויש מקשים דלא מצאנו תשובה למאמר מה נשתנה ובשביל כך פירשו דברים רחוקים מן האמת, וכל זה אינו קשיא דודאי התשובה הוא בסוף המאמר שמשיב על פסח מצה ומרור כאשר מגיע לשם, אבל עבדים היינו הוא התחלת הספור, וכן על שאנו מסובין משיב בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים וכו', ומפני שיראה עצמו כאלו יצא ממצרים יש לעשות הסבה שנראה שהוא בן חורין ועל הכל הוא משיב כראוי. אמנם לכל הדברים אלו אין צריך ואין קשיא, כי מאמר מה נשתנה הוא מאמר תלמיד חכם כדאיתא בפרק ערבי פסחים (מסחים קט"ז ע"א) חכם בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו וכו' ואפילו שני תלמידי חכמים שואלים זה לזה מה נשתנה וכו' נמצא כי מה נשתנה שאלת תלמיד חכם, וכך פירוש מה נשתנה הלילה וכו' ובודאי ענין אכילת מצה מורה על חירות שהוא תלמיד חכם ויודע הוא זה וכן המרור שהוא מורה על השעבוד וההסבה על החירות, וכן כל הדברים הנזכרים במאמר מה נשתנה אלא ששואל מה ענין זה לנו כי מה קרה לנו שעושין החירות והשעבוד ובאיזה מקום היה זה ומתרץ עבדים היינו לפרעה וגו', והשתא התשובה כסדר וכך הוא עיקר. ולא זכר ארבע כוסות כי לא זכר דבר שהוא תקנת חכמים כמו ארבע כוסות שהוא תקנת חכמים לגמרי, אבל מצה ומרור אינו תקנת חכמים, אף על גב דמזכיר כלנו מסובים שהוא גם כן מדרבנן כיון שהסבה היא למצה שהיא מדאורייתא שהרי מצה צריכה הסבה שפיר שואל על זה. וכן שני טבולין אף על גב דטבול ראשון מדרבנן וגם החרוסת בטבול השני מדרבנן שואל עליו, דפירושו הלילה הזה שני טבולין ובטבול אחד יש מרור שהוא מן התורה, אף על גב דחרוסת גופא מדרבנן הוא כיון

---