ב"ה

כסא
 המהר''ל ספר גבורות ה'
אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים

המהר''ל
רבי יהודה ליווא בן בצלאל

יציאת מצרים

פרק נ'

לדף הבא
בפרק ערבי פסחים (ק"ו ע"א) אמר רב ברונא אמר רב הנוטל ידיו לא יקדש אמר ליה רב יצחק בר שמואל בר מרתא עדיין לא נח נפשיה דרב שכחנהו לשמעתתיה זמנין סגיאין קאימנא קמיה דרב זימנין דחביבא ליה ריפתא הוי מקדש אריפתא וזימנין דחביבא ליה חמרא הוי מקדש אחמרא. פי' רש"י אלמא לא בעי נטילה אחריתי אלא מעיקרא משי ואכל נהמא דקדוש ע"כ. ומפרש רש"י ורשב"ם וכך הוא דעת הרא"ש שכך הוא מקשה, כיון דאין הקדוש הפסק בין נטילה ואכילה כאשר יקדש על פת שהרי הוא נוטל ידים קודם קידוש ואין הקדוש הפסק, הכי נמי כיון שהוא רוצה לקדש על יין לא הוי הפסק הקדוש. לפי זה הא דקאמר רב ברונא נטל ידיו לא יקדש היה סובר שאסור לקדש על פת, ולא קיימא לן כוותיה דרב ברונא דבודאי מקדש אפת כמו שאמר רב יצחק, והוא הדין שאם נטל ידיו שמותר לקדש על יין שאין חילוק בין קידוש יין ובין קדוש פת. והביא הרשב"ם ראיה לזה, שאם אתה אומר שאם נטל ידיו לא יקדש על יין, למה השיב רב ברונא אנא לענין יין הוא דאמרי דלא יקדש אבל פת יקדש, אלא אין חלוק כמו דמקדש על פת מקדש נמי איין אחר נטילה. והא דתנן פרק אלו דברים (ברכות נ"א ע"ב) הלכה מוזגים הכוס ואח"כ נוטלים לידים וקאמר טעמא משום דתכף לנטילה סעודה דשמעת מיניה דאין להפסיק בקדוש בין נטילה לסעודה, דחה הרא"ש ז"ל זה דהתם בחול איירי דהכל מודים בזה דמוזגי' ואח"כ נוטלים לידים דחיישינן שמא יתעסק בשאר צרכיו ג"כ, אבל בשבת שהשלחן ערוך לא חיישינן והוי שפיר תכף לנטילה סעודה, ור"י דחה בענין אחר דהתם מוזגין בחמין שהוא תקון יותר והוי הפסק מקדוש אפת. ותימה וכי אינו מודה רב ברונא דקדוש לא הוי הפסק, דהא אמר בורא פרי הגפן ואח"כ קדוש ולא הוי הקידוש הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לשתיה, והכי נמי דלא הוי הקידוש הפסק בין נטילה לסעודה, וכי הא דתכף שנטל יברך על פת יותר מהא דתכף שברך בורא פרי הגפן שצריך לשתות ודבר כזה אין שייך לומר כלל. ומה שלא דחה רב ברונא אנא



לקודם תוכן ממשיך
למאגר תורני - צל הרים
למאגר תורני - שערי שכם

נר מצוה
נר מצוה


לאתר צל הרים
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
לאתר שערי שכם