ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

הזמנים המקודשים בתורה, מצאנו שלש מהם חבר הכתוב אותם ביחד הם חג המצות וחג השבועות וחג הסכות והם נקראים שלש רגלים, ומאחר שהתורה חברה אלו שלש רגלים יחד חוץ מראש השנה ויום הכפורים, מזה נדע כי אלו שלש רגלים בפרט מתיחסים ביחד. גם מצאנו אלו שלש רגלים קבעה התורה זמנם בתבואת הארץ, בפסח כתיב (שמות כ"ג) למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים, וחג הקציר בכורי מעשיך, וחג האסיף בצאת השנה, הרי לך שלשה זמנים האביב והקציר והאסיף שאוסף התבואה לבית, ודבר זה צריך תלמוד מה ענין המועדים אל תבואה. דע כי הזמן יש לו יחוס אל הגשם ודבר זה מבורר למי שעיין בחכמה כי ההמשך והחלוק אשר יש לזמן הוא דומה להמשך וחלוק הגשם, שכל גשם יש לו משך והוא נחלק. ועוד כי הזמן נתלה בגשם כי הזמן מתחדש מן התנועה והתנועה היא לגשם, והמעיין ידע כי הזמן והתנועה והגשם משתתפים מתיחסים בכל דבר. וכאשר תעיין ותמצא שהגשם יש לו חלופי ו' צדדין והם המעלה והמטה ימין ושמאל פנים ואחור, וכל שש צדדין אלו מתיחסים אל הגשמית בעבור שכל צד יש לו רחוק וזהו גדר הגשם. אמנם יש בו שביעי והוא האמצעי שאינו נוטה לשום צד ומפני שאינו מתיחס לשום צד דומה לדבר שהוא בלתי גשמי שאין לו רוחק, ולפיכך יש גם כן לזמן המתיחס ומשתתף עם הגשם ששה ימים והם ימי חול, אבל השביעי קדוש, ונמצא כי שבעה ימי שבוע הם דומים לגשם הפשוט שיש לו ששה קצות והאמצעי שבשניהם זהו ענין ששת ימי חול והשביעי הוא קדש. אמנם השנה משוער מן השמש שהוא המלך בצבא השמים וראוי למנות למלך, כמו שמונין כל מנין למלך מפני שהמלך מסדר ומקיים המשך המציאות וכן החמה שהוא המלך מפני שעל ידה סדר המשך המציאות שהוא הזמן ולכך מונין השנה לחמה, וכן הירח שהוא גם כן מלך והמלך מסדר סדר המשך המציאות ולכך מונין לה גם כן. ודע כי כל שנה ושנה בפני עצמו יש בה הויה מיוחדת כאלו בכל שנה ושנה יש בה בריאה בפני עצמה, ולכך

---