ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

כור את יום השבת לקדשו וגו' כי ששת ימים עשה ה' וגו' (שמות כ'), ובפרשת ואתחנן (דברים ה') נאמר במקום כי ששת ימים עשה ה' וגו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' פי' זה כי בדברות הראשונות בא להזהיר על השבת ונתן סבה לקדושת השבת בשביל שבששה ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו', ובדברות השניות נתן טעם למה ישראל נצטוו דוקא על השבת ולא אומה אחרת. ומפני שבדברות השניות נאמר שמור את יום השבת ואין השמירה שהוא לא תעשה מלאכה קדושה לשבת שאין זה רק מניעת מלאכה. ולפיכך לא אמר אצל השמירה כי ששת ימים עשה ה' את השמים והארץ על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, אבל השמירה הוא צווי לאדם שלא יעשה מלאכה ביום השבת ואין זה רק צווי לאדם, לכך הוצרך לתת טעם למה ישראל מצווים יותר על השבת מכל האומות לכך אמר וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' כי ראוי השבת לישראל בפרט. כי כבר אמרנו כי היציאה מבית עבדים הוא מורה על הפרישה ועל ההבדלה מן דבר הגשמי, כי העבד כמו שידעת פעמים הרבה מאוד הוא ענין חמרי, שאין משועבד ומתפעל רק החומר כמו שנתבאר פעמים הרבה, והפרישן מן החמרי מה שהיו עבדים, וזה מורה על מעלה נבדלת מן הגשמית. ולפיכך ראוי שישמרו הם השבת כי הדבר שהוא מתנועע תמיד מבלתי מגיע אל התכלית, אז נדע כי זה הנמצא חסר שלימות בעצמו, שאם היה בעל שלימות היה מגיע אל המנוחה שהוא השלמה אבל התנועה אין בה שלימות גמור ולפיכך העכו"ם במה שאינם שלימי צורה במה שראוי שיושלמו, אמרו חכמים עליהם (סנהדרין נ"ח ע"ב) כותי ששבת חייב מיתה לפי שנאמר עליהם יום ולילה לא ישבותו כי הם דבר שאין לו השלמה. אבל ישראל במה שהם בעלי שלימות יש להם שבת כי השבת מורה על ההשלמה, וזהו ענין הצורה שהוא שלימות הדבר, אין לך דבר שהוא בכח ואינו בשלימות רק הגשם וכחות הגשם ואין הגשם בפעל כי כל גשם הוא בכח לשנות המצב בתנועה ממקום למקום, ולפיכך כל גשם בעל כח וכל

---