ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

כבר ידעת כי יציאת מצרים הוא שורש אמונת אמת והדת, והתורה זכרה יציאת מצרים במצות שהם יסוד ועיקר הדת, ראוי לנו להזכיר המצות שנזכר אצלם יציאת מצרים ולמה כתב אצלם בפרט במצוה הראשונה (שמות כ') אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' תלה מצוה זאת ביציאת מצרים, והרבה הקשו למה תלה הכ' ביציאת מצרים ולא אמר אנכי ה' אלהי השמים והארץ והאריכו בביאור קושיא זאת, ואין בדבריהם מי שיתן האמת. אך פירוש הכתוב אנכי ה' אלהיך ופירוש אלהיך בפרט, אף על גב שהוא אלהי כל הנמצאים הוא אלהי ישראל בראשונה וביחוד ואחר כך אלהי כל הנמצאות. וכבר התבאר בזולת זה המקום המעלה הזאת שיש בישראל ענין אלהי שאין בכל הנמצאים, ולפיכך אמר אחריו אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי היציאה מארץ מצרים מורה שיש לישראל מעלה אלהית נבדלת מן הגשמית וזה מוכח מפני שהוציא אותם מבית עבדים, שכבר התבאר כי העבד הוא חמרי וכמו שאמרו חכמים (קדושין ס"ח ע"ב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, והרבה פעמים התבאר זה כי העבד שהוא משועבד דומה לחמור שהוא משועבד מתפעל ואינו פועל כמו העבד הזה. ומה שהשם יתברך הוציא את ישראל מבית עבדים היו יוצאים מן העבדות לקנות מעלה האלהית, שכבר התבאר כי לא היה אומה בעולם שהיה כל ענינם הכל חמרי כמו מצרים, והם נקראו בעצמם אשר בשר חמורים בשרם והוציאם במדה זאת. ולפיכך אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, שכל זה מורה שישראל קנו המעלה האלהית, ומאחר שקנו המעלה האלהית ראוי שיתיחד שמו יתברך על ישראל בפרט כמו שאמר אנכי ה' אלהיך כי הם ראוים לו יתברך. וכאשר הוא אלהי ישראל בזה בעצמו הוא אלהי הכל, שכל הנמצאים נמשכים וטפלים אצל ישראל כמו שימשכו כל האברים אחר הלב והוא העיקר. אמנם בלא כל זאת לא היה לו לכתוב אנכי ה' אלהי השמים, כי דבר זה אינו, כי כל הנבראים נבראו לשמש זולתם מן הנמצאים, כי השמים נבראו לשמש האדם, שהרי המאורות

---