ספר גבורות ה' אשר עשה עם ישראל ביציאת מצרים המהר''ל רבי יהודה ליווא בן בצלאל

בזה הפרק נביא ראיה ברורה ויצדקו כל דברינו. בפרק קמא דחולין (ז' ע"א) אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים דרבי פנחס בן יאיר הוה אזיל לפדיון שבוים פגע ביה גנאי נהרא אמר ליה גנאי חלוק לי מימך ואעבור בך אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעבור בך מים לעולם חלק ליה הוה בהדיה חד גברא דדרי חיטי לפסחא אמר ליה פלוג נמי להאי גברא דבמצוה קא עסיק פליג ליה הוה ההוא טייעא דלוה בהדיה אמר ליה חלוק נמי להאי דלא לימא כך עושין לבני לויה חלק ליה. אמר רב יוסף כמה נפיש האי גברא ממשה ושיתין רבוון דאלו התם חד זימנא והכא תלת זימנא ודילמא הכא נמי חדא זימנא אלא כמשה ושיתין רבוון, איקלע לההוא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה לא אכל חבטינהו לא אכל אמר להו דלמא לא מעשרן עשרינהו ואכל אמר עניה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילים אותה טבלים ע"כ. מן הדברים הנגלים והנראים שהמאמר הזה יש בו סתרי חכמה. דע כי כלל הבריות הם על צורת אדם פרטי, ודבר זה מבואר. וכמו שבאדם הפרטי תמצא שלשה כחות והם אינם חמריים, האחד הוא השכל שבאדם הכח השני למטה מזה כח נפשי אלהי, ועם שאינו שכל הוא כח נפשי נבדל מן החומר הכח השלישי כח נפשי אבל אינו נבדל מן הגוף, ועל דברים אלו יש ראיות ברורות אין כאן מקום לכתבן. וידוע כי השכל הוא המוציא דברים הנעלמים הסגורים לאור המציאות, ולפיכך נקרא השכל אור בכמה מקומות (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור שכשם שהאור מוציא הדברים הבלתי נראים שיהיו נראים, כך השכל מוציא דברים הנעלמים לאור המציאות, ויש בני אדם בעולם הכללי כבני אדם שהם במדריגת השכל הזה, וזה מי שמגיע אל מדריגה עליונה שאין מגיע לה שאר בני אדם, עד שהוא מוציא לאור המציאות המדריגה העליונה הזאת שאין לשאר בני אדם. וזהו מדריגת רבי פנחס בן יאיר,

---