ב"ה
to English

כתב ידו
ב"ה ב' דר"ח אייר תש"ד
פה בודאפסט יצ"ו
אם הבנים שמחה
שנדפסה על ידי המחבר
בבודפסט בשנת תש"ג בתוך המלחמה הנוראה

הרב ישכר שלמה טייכטל
זצ"ל הי"ד

הרב המחבר זצ''ל

מתחיל

(כתבה של יואל יעקובי בבשבע)

הרב ישכר שלמה טייכטל נולד בשנת תרמ"ה (1885) בהונגריה. הוא חונך וגדל בסביבה הונגרית חסידית, שבה התעלה לרמות גבוהות של לימוד ויראת שמים, עד שנתמנה לרב ולמורה הוראה בפישטיאן שבסלובקיה. כמו כן הוא הוציא שני כרכים מספרו 'משנה שכיר'.

ההשקפה שהיתה רווחת בסביבתו של הרב טייכטל גרסה כי על האדם להשקיע את כל כוחותיו בלימוד תורה ובעבודת ה', בתוך המסגרת המסורתית של מושגים אלו, כפי שהתגבשה בזמן הגלות. עלייה לארץ ובניינה לא היו חלק ממנה, אפילו להיפך.

במכתב שכתב הרב טייכטל כמה שנים לפני השואה, בשנת תרצ"ו (1936) בעיתון 'יידישע צייטונג' שיצא במונקאטש, הוא הצטרף לדעתו של בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש, שבניין ארץ ישראל כיום הוא חילול הקודש וטומאת הארץ העליונה. את שינוי דעתו בזמן השואה הוא מסביר בספרו 'אם הבנים שמחה': "שאז, בעת כתיבת מכתבי הנ"ל, היתה עת מנוחה והשקט, ולא הגענו לסכנת נפשות ולא היה נוגע להצלת נפשות. אבל עתה שנשתנו העתים נשתנה גם הדין... וזולת זה כבר כתבתי בפתיחת ספרי זה, שמעולם לא ירדתי לעומק הדין של הלכה זו. ועתה אחרי שלנתי בעמק הלכה זו, וראיתי באמת שטעות היתה בידי, אעשה כהרבה מרבותינו בש"ס שאמרו והודו: דברים שאמרתי לכם – טעות היתה בידי, ומצינו גם כן בפוסקים שאחר כך חזרו ממה שהורו בתחילה, ודוק".

השיפור במצב היהודים בין שתי מלחמות העולם נגדע באחת עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. המאורעות הקשים גרמו לרב טייכטל, שישיבתו נסגרה והוא נאלץ להימלט על נפשו, לבחון מחדש את השקפתו. הוא החל (לראשונה, לעדותו שלו) להתעמק בסוגיות אלו של גלות וגאולה, גאולה בדרך הטבע, יישוב ארץ ישראל והיחס לבוניה שאינם שומרי מצוות, כשחלק מהזמן התחבא בעליית גג. הוא הגיע למסקנות נחרצות, שעליהן זעק והטיף (כפי שמספר כאן מרדכי רוזנפלד) בציבור. את בירוריו הוא העלה על הכתב בספרו הידוע 'אם הבנים שמחה', שנכתב כמעט ללא ספרים, ואף על פי כן הוא מלא בציטוטים ומראי מקומות לספרים רבים, מה שמעיד על הבקיאות המופלגת שהיתה לו במקורות.

הספר הנו רב תחומי, ובלול מדיונים בהלכה ובקבלה, ממסורות חסידיות ומאקטואליה. הוא יצא לאור בתוך ימי השואה, בשנת תש"ג בבודפשט.

יש לציין כי אף-על-פי שהרב טייכטל מגיע למסקנות מחודשות מבחינת סביבתו התורנית, אין הדבר גורע כהוא זה מהערכתו לרבותיו, והוא מנסה ככל יכולתו ליישב את המסורות מרבותיו עם מסקנותיו החדשות. כשאינו מצליח בכך, הוא נוקט בגישה של "דברי הרב (=הקב"ה) ודברי התלמיד (=הרבנים) – דברי מי שומעים?"

הרב טייכטל לא זכה להגשים בגופו את העלייה לארץ שעליה הטיף. הוא נרצח בי' בשבט תש"ה (1945), קרוב מאוד לסיום המלחמה. כך מספר תלמידו שהיה לידו בעת שנרצח: כשהגרמנים החלו לסגת, הם לא היו מוכנים להניח לקרבנותיהם והרחיקו אותם מהחזית באכזריות רבה. אחרי שהרעיבו אותם כמה ימים, זרקו לכל אחד מנת לחם זעומה, כדי שיריבו ביניהם על הלחם. אוקראיני אחד חטף את מנת הלחם של יהודי. הדבר הכעיס מאוד את הרב טייכטל, שדרש בתוקף מהאוקראיני שיחזיר את העושק. שכניו היהודים של הרב התחננו בפניו שלא יעסוק בכך, אך הוא עמד על שלו: "איך אעמוד מנגד כשנפשו של נעשק תלויה בלחם", אמר, עד שלבסוף קמו האוקראינים ובשיתוף חיילי האס-אס רצחו אותו בעינויים איומים.

לפני פטירתו דיבר בהתרגשות גדולה אל היהודים שסבבוהו: "יהודים, עוד מעט ותכלה ממשלת זדון מן הארץ, ואתם תזכו לישועה גדולה מאוד שתאיר את כל העולם. בייחוד יזכו לכך תושבי הארץ הקדושה. הבה נתפלל כולנו לשלום אחינו בכל אתר ואתר. יודע אני כי שעותי ספורות, ואני מבטיח לכם להתפלל בעדכם שתזכו לישועה ולגאולה שלמה במהרה". מילותיו האחרונות היו: "הפיצו את מעיינותי חוצה". כאמור, הוא עצמו לא זכה לראות את הישועה, אך יש לו דור המשך של תלמידי חכמים בארץ.

מתחיל



תוכן
למאגר תורני - צל הרים
למאגר תורני - שערי שכם


לאתר צל הרים
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
לאתר שערי שכם