ליקוטי מעשים מתלמידיו, בני ביתו ומכריו

עיצוב וביצוע על ידי צל הרים

לבנימין אמר ידיד ה' פרקי זכרון למו"ר הרב שמואל בנימין הרלינג זצוק"ל הי"ד חֲבִיביהּ דה' וּבְגוֹ תְּחוּמיהּ שְכִינְתּיה שַרְיָא (יונתן בן עוזיאל) בעבור בנימין שהוא ידיד ה' ישכון בנימין לבטח על ה'... וה' ישכון בין כתפיו (ראב"ע) לאחר שנאספו לפנינו זכרונות בכתב ובע"פ על מורנו הרב שמואל בנימין הרלינג זצוק"ל הי"ד, מצאנו את עצמנו מחפשים דרך לריכוז הדברים ומידורם, כדי שנוכל להעלותם על הכתב בצורה מסודרת ככל שניתן. הקושי גדול, שכן באישיות אחת (עצומה וענקית) אנו עוסקים. בדמות החיה באיתנותה לנגד עינינו ואיך נבוא לחלקה לנושאים?! לכן כפתיחה לזכרונות ממו"ר, נביא את המילים שגונזות בתוכן בתמציתיות את אומר חייו של הרב זצוק"ל, חיים של שמים וארץ בחובָרת. מצד אחד חיים של דוגמא חיה שבהם ראינו יהודי פשוט , ומצד שני יהודי גדול בכל, גדול בתורה וגדול בדרך ארץ, מציאות נהדרת מלאה כוח אמת וישרות, שכל כך נעדרת בתקופתנו. אישיות המשלבת בתוכה חיי עולם וחיי שעה ללא מצרנות ומאבק, אלא מתוך נעם וכבוד שאצל רבנו הלכו וצעדו יחד בתמימות, בשלמות. וכך נכתב על מצבתו: פ"נ הרב שמואל בנימין הרלינג זצוק"ל הי"ד ב"ר יהושע עמל בתורה והעמיד תלמידים הרבה, דבק בארץ וחנן את עפרה, הליכותיו אמת ואמונה, עוז וענווה, אוהב שלום ורודף שלום "תהי ידך על איש ימינך, על בן אדם אמצת לך" (תהלים פ) נולד בכ"ד באדר תרצ"ו נפל בהר עיבל בכ' בתשרי תשס"א ת.נ.צ.ב.ה חשבנו לסדר את הזכרונות לפי מילים אלו, אך כאמור המלאכה קשה. לא נרצה ולא נוכל לחלק, לדוגמא, בין ענוותנותו של הרב ודבקותו בארץ. אישיות אחת ניצבת מולנו, שכל רבדיה מתמזגים אלו באלו. אך למען הסדר ננסה ללכת בדרכם של המילים החקוקות על מצבתו. זוויות והיבטים רבים לדמותו הענקית, החל משנות לימודו כתלמיד מן המנין, בצבא הסדיר, במילואים, עד לשנות הוראתו בכפר הרא"ה ועד היותו ראש הכולל בבית מדרשנו. אנחנו באנו להאיר מהזווית הקרובה אלינו, חלק מאותה אישיות גדולה ורחבה שלצידה זכינו לשבת בבית המדרש. כאן ישב רבנו בשקידה, הרביץ בנועם מתורתו, בלימוד שהביא לידי מעשה, ואהבת התורה, העם והארץ. כאילמים - דוממים אנו בנפילתו, כעיוורים - בחייו, הרב סימא אותנו בענוותנותו, שלא נחוש בגדולתו. ישב אתנו "בין החברים" (כלשונו), למד אתנו סוגיות בגמרא ובאמונה, בנותנו הרגשת שוויון. מקווים אנו שמתוך הזכרון ימשיך ויאיר לנו מאורו, מדוגמתו האישית, ובנסיון קלוש, כאורות קטנים, נמשיך בדרכו הבוערת שהייתה לנו כלפיד אש.