תוכן שער תולדות חייו סדר הפרקים הקדמת המשפחה הקדמת העורך והמלקט בפתח עליה קומת אדם ארץ ישראל עליה אחרונה מדבריו מן ההספדים חתימה

עיצוב וביצוע על ידי צל הרים

עמל בתורה בדוגמא אישית חיה, ללא דיבורים, לימדנו הרב עמל תורה מהו. ראש וראשון היה בבית מדרשנו בשקידתו המיוחדת. ידוע היה שהרב מדיר שינה מעיניו. בפעמים שהיה נשאר ללון בישיבה, היה עוזב את בית המדרש אחרון, ודואג לכבות את האורות, וראש וראשון התיצב בתפילת שחרית מעוטר בתפילין במקומו, איתן לקראת אלוקיו. הייתה תקופה שהיה מגיע לנקודה באיתמר כבר ביום חמישי בערב ללמוד עם תושבים, ולאחר מכן המשיך ללמוד לבדו, סיפר הרב משה כץ שפעם אחת כששמר במקום, בשעה 4:00 לפנות בוקר בא אליו הרב וביקש שיעירו בשעה 5:00, כאשר הרב ישן על הספה עטוף בדובון הכחול. לעתים, בחברותא עם תלמיד, היה ראשו "צונח" מרוב עייפות והיה נרדם לכמה שניות, אולם שוב התנער באחת, המשיך וקרא שוב מאותה נקודה בדיוק וניסה להתעורר. למרות שחזר הדבר כמה פעמים וראינו שהרב היה מאוד עייף מלימוד, שמירה וכדו' - לא פסק מעמלו בתורה. מעשים שבכל יום... היה יושב בספריה ולומד תוך כדי סעודה, אך אף פעם לא נכנס עם מאכל לבית המדרש. כאשר רכש פלאפון - היה מאכסנו בתיק, התיק היה מונח מחוץ לבית המדרש, היה מוציא את ספריו מהתיק, ומעמידו על גבי כיסא בחדר התה. (הרב משה כ.) הייתה לרב שקית זמינה בתיק כדי לעטוף בה את העוזי ("המקצר ימיו של אדם") בכניסתו לבית הכנסת. (אלנתן ג.) הקפיד לא לגרור את הכסא בקומו ממקומו - כדי שהרעש שלא יפריע לזולת בלימוד. עוד היה מקפיד בחדר התה לסגור את הדלת בקביעות בכדי שלא יפריע הרעש ללומדים ואף יעץ שיתקינו מתקן זווית שעל ידו תיסגר הדלת מעצמה וכך אומנם עשו. (אלנתן ג.) בהפגנות ובעצרות הזדהות, שבהן הרבה להשתתף, תמיד היה מביא עמו ספרי לימוד והיה יושב בזמן הפנוי ולומד עם תלמידים מהישיבה ואף היה מצלם מקורות לשם כך ולומד עימם בצוותא. "ובלכתך בדרך": תמיד היה מצוי אצל הרב ספר ללמוד בנסיעה - מדרש רבה, חידושים על המסכת ועוד. יום אחד, באמצע שיעורו בגמרא, הכניסו פתק לרב, שבו נכתב שנולד לרב נכד. הרב אמר: "ברוך ה' נולד לי נכד" והתלמידים ברכוהו ב"מזל טוב", אך הרב הפסיק אותם ואמר שאין להפסיק את השיעור, והמשיך. יש לציין שלא מדובר באדישות חלילה, שכן לאחר השיעור הרב טלפן לאחל "מזל טוב", וכן היה נוהג, בכל פעם שנולד צאצא חדש במשפחתו אמר לתלמידיו בהתרגשות " מגיע לי "מזל טוב" - נולד לי נכד" וכו'. (ר' רון ש.) הקפיד שלא להפסיק כלל בלימוד. אפילו כשהיה מתעטש וברכוהו ב"לבריאות", היה אומר שאין לנהוג כך בזמן הלימוד. (ר' רון ש.) הקפיד בשתית קפה/תה, להוסיף כמות של מים קרים, לברך בקול, ולשתות מיד כדי למנוע בטול תורה, וכן על מנת שיוכל לשתות רביעית בלגימה אחת וכך להימנע מספק ברכות. לאחר מכן הזדרז לחזור למקומו, כאשר מעולם לא לקח את הכוס המלאה למקום לימודו אלא כאמור שותה ממנה, שוטפה ומחזירה למקומה. פעם אמר, שבהכינו שתייה חמה, בכדי למנוע ביטול תורה, הוא מוסיף מים קרים, אע"פ שחז"ל הזהירו משום סכנה. (שלומי ב.) שמנו לב שביום חתונת אחד מילדיו נשאר ללמוד עד סוף סדר צהריים וכדרכו נסע לחתונה בטרמפים. (הרב משה כץ.) בהכנות המזורזות לחנוכת ביהמ"ד החדש, היה מזרז (למזורזים) את אנשי המשק ואומר להם שבזכות עמלם וזריזותם יזכו תלמידים רבים ללמוד ולעמול במקום רחב יותר ונוח - ומסיים "הרחיבי מקום אוהליך". (מאיר ל.) הקפיד תמיד להחזיר את ספרי הספרייה למקומם וכשהיה חסר ספר תלה על לוח המודעות בקשה (בעילום שם) אם ניתן להחזיר את הספר האבוד למקומו. אם אחד התלמידים השאיר על שולחנו בסדר עיון ספר "שימושי", היה אומר: "אני רואה שאתה עוסק בספר, האם ידוע לך איפה ישנם עוד עותקים?" - כדי לא לפגוע בתלמיד שסיים להשתמש, ולא החזירו למקומו. (אלנתן ג.) אחד התלמידים נכנס לבית - המדרש ונפגש עם הרב שהיה בדרכו לצאת. התלמיד פינה את הדרך כדי שהרב יצא אך הרב אמר: "אין מכבדים ביציאה! שכן אתה בדרך ללמוד ואני הוא זה שיוצא". (יצחק פ.) קביעות בלימוד היה מגיע לישיבה לפני סוף בין הזמנים, לעתים יושב לבדו ליד הסטנדר בבית המדרש ולומד. תמיד היה משמח לבוא ולראות שהרב הקדימך ואינך לבד. כשנשאל: "הרב, אבל עדיין לא התחיל הזמן?!" ענה , שלתורה אין זמן. (מאיר ל.) יום אחד ב"בין הזמנים", כשישב בבית המדרש ולמד, הגיע סגן שר השיכון במסוק שנחת בחניה הצמודה לבית המדרש. עובדי הישיבה צפו במאורע , אך הרב המשיך בלימודו. (מאיר ל.) לקראת סוף זמן חורף תש"ס, רבים מבני הישיבה יצאו לעבוד ב"מטה גולן". אירע שפעם אחת נשאר רק תלמיד אחד בשיעורו של הרב. ניגש התלמיד לרב ושאל אם יהיה שיעור, התשובה הייתה :" בטח!" הציע התלמיד ללמוד במקומו של הרב - בבית המדרש, הרב ענה :" נלמד במקומנו הקבוע בחדר שיעורים "וכך למדו בחברותא, כשהרב חוזר ואומר מספר פעמים "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או מעט" - יש לציין שלמדו פסקה אחרת שאינה על הסדר , כדי ששאר החברים לא יפסידו. (אליעזר ש.) הקפיד מאוד לא לבטל מזמני לימוד התורה של אחרים: פעם אחת ניגש הרב ושאל את ר' דוד מימרן (שנסע בדרך כלל לכיוון בה"ד 3) - מתי הוא נוסע. התלמיד שאל מתי הרב צריך לצאת והרב ענה כבדרך אגב , ב 16:00 והתלמיד אמר שהוא נוסע גם כן בשעה זו. למחרת לא הסכים לומר לתלמיד מתי הוא נוסע, מפני שחשד בו שהוא מתאים עצמו לצרכיו וכששאלו התלמיד:" מתי הרב צריך לנסוע ?" ענה , שאל לו לשנות מסדרי הלימוד. כשידע על מישהו שנוסע למחוז חפצו, היה שואל אותו מתי, אך אם היה, ולו הפרש של רבע שעה מהזמן שהיה נוהג להישאר בישיבה, לא היה נוסע עמו בטרמפ בטענתו השגורה "שיירות מצויות". במקרים שהיו לו חברותות והציעו לו טרמפ מועיל - היה מסרב ונשאר עד סוף החברותא, והשיירות תמיד היו מצויות לו. (ר' יוסי ד.) פעם, כשהרב חלה בדלקת ריאות חזקה והיה זמן מה בבית חולים, התקשר אחד התלמידים לשאול בשלומו והיכן הוא נמצא. ענו לו שהרב ביקש שלא נטרח לבקרו וביקש שנישאר בישיבה ונמשיך בלימוד. (ר' רון ש.) כידוע, לרב לא היה רכב ומהסיבות שנתן לכך, ניתן ללמוד על יחסו לתורה ועמלו התמידי: כאשר שנים מוותיקי האברכים, בשנים הראשונות של הכולל, ניסו בעדינות לשכנע את הרב שיקנה רכב שישרתו, הרב כידוע לא שעה לעצתם וכאשר ראה שמתוך דאגה הם אינם מרפים ממנו, לקח אותם מחוץ לבית המדרש והסביר להם שרכב דורש התעסקות ותיקונים המצריכים זמן מרובה, ועוד שהרי בטרמפים אפשר ללמוד. (ר' יוסי ד.) לעתים, כשהיה אחד מהתלמידים מסיע את הרב, תמיד באופן טבעי השיחה הוסבה לסוגיא הנלמדת, בשיטות הראשונים וכו', אך עד שהבירור לא נשלם לא היה יורד מהרכב, גם כאשר היה חשש שיפסיד רכב נוסף שיקדמו בדרך לביתו. (ר' רון ש.) נהג לומר "תמידים כסידרם ומוספים כהלכתם" - הדגיש את חשיבות הסדר והקביעות, שרק לאחריו יוכלו לבוא המוספים - התוספות. כשאמר לו אחד התלמידים שהוא מעוניין לעשות "מִשמר", אמר לו כך: "תמידים כסידרם...." - יש לבדוק האם המִשמר לא יפגע בסדרי הלימוד הקבועים - שהם העיקר. (נחמיה מ.) בסיומו של זמן חורף תש"ס נשארו מספר תלמידים ללמוד בישיבה וכמובן שמצאו את הרב , כדרכו מדי יום , ממשיך ולומד בבית המדרש. מספר תלמידים רצו להקדים ולהתפלל מנחה שלא כזמן הקבוע בישיבה. כששמע זאת הרב אמר שיש לשמור על "התמידים כסדרם", אך לאחר שהסבירו לרב שכבר הודיעו על השינוי לצוות העובדים, שפסקו בשל כך ממלאכתם, נתרצה לקיים תפילה מוקדמת. (לירון מ.) מספר אחד התלמידים: בשיעור א' הלכתי להתיעץ עם רבי מהישיבה התיכונית - הרב חיים דרוקמן שליט"א, בנוגע להתלבטויותי. לאחר ששמע את דברי אמר לי: "והרי הרב בנימין שם, אין עוד כמו הרב בנימין, תישאר בישיבה ותקבע אתו חברותא, אין לימוד גדול מזה". ואכן כך היה, פניתי לרב בבקשה לקבוע חברותא ובקשתי שילמדני מהספר "אורות". הרב הדגיש שיש ללמוד יחד והוא אינו מלמד בעוד השני רק לומד, וקבע אתי לימוד ב"אור החיים" לפי פרשיות השבוע. כך דאג במשך כל הלימוד שלא ארגיש כאילו הרב מלמד ואני פסיבי, אלא שאנו לומדים יחד. הייתה לנו קביעות של עשרים דקות ביום במשך שנה וחצי. פעמים נדירות אני זוכר שהרב נאלץ לבטל את הקביעות וכאשר כך קרה, היה מדגיש את מעלת הקביעות וחשיבותה ושאסור סתם לבטלה, לכן אם נותר זמן מועט לא היה מוותר והיינו למדים יחד." (אורן צ.)