עיצוב וביצוע על ידי צל הרים

הליכותיו אמת ואמונה, עוז וענווה, אוהב שלום ורודף שלום מכל מעשיו למדנו, שכן כולו היה אישיות של תורה. בכל שיחה ודיבור של חולין היה מציב עובדות על אמתתן, ומהערותיו העדינות שהעיר במאור פנים, למדנו ולמדים אנו מהי התייחסותה של תורה. יום אחד ראו את הרב קונה ופלים ומכניסם לתיקו, כאשר הבחין הרב שאחד התלמידים שם לב לכך מצא לנכון לציין שהוא בדרכו לנכדיו ומשום כך קונה את הוופלים. בתו סיפרה שכשהיה מגיע היה מביא עמו שלוש חבילות - אחת, ליום שהגיע, ועוד שתים לכבוד שבת המלכה. (שלומי ב.) הקפיד שלא לעשות את בית המדרש קפנדריא והיה עושה הקפה, גם בבית המדרש החדש היה יורד למטה וכדו' למרות אריכות הדרך. פעם הישיבה הפגינה במחאה ליד המועצה. בסיום ההפגנה, ראינו שהרב מֵסִיר מנעליו את הבוץ של הגינה, ואמר שאסור לגזול את הקרקע מהמקום. (אלנתן ג.) הרב בנימין זצוק"ל הי"ד, היה תלמיד חכם שלא נמצא רבב על בגדו, מתלבש בפשטות ובצניעות ומתהלך שנים רבות עם תיק עור ישן ופשוט עד שנזקק להחליפו. ניתן ללמוד על פשטותו אף מכלי הכתיבה שלו-עיפרון קטן מרוב חידודים ועטים פשוטים. ובשנים שהיה נוסע באוטובוס לאלון-מורה היה שומר את הכרטיסיות ומשתמש בהן כסימניות. (הרב משה כ.) העיר לאחד מתלמידיו הקרובים ששערו היה מעט מגודל, שהוא עצמו מקפיד להסתפר כל - ל' יום, שכן יותר מזה, לפי התורה נחשב בגדר "גידול פרע" (ויקרא כ, י ברש"י). וכן העיר לו פעמים בנוגע לאיסור הרבב על בגד של בן תורה. בלשונו, כמו בבגדיו - לא נמצא רבב, הקפיד לדבר בלשון נקייה, במידת חסידות מופלאה. לדוגמא במסכת כתובות לא היה אומר "ביאה אסורה" אלא "מעשה אסור", וכן לדוגמא בסיפור בע"ז (יז ע"א) בנוגע לר' אלעזר בן דורדיא אמר על אותה אשה "אותה אשה מרשעת" ולא הזכיר את תפקידה הבזוי, אע"פ שדברים אלו נכתבו במפורש בגמרא על ידי חז"ל. (נחמיה מ. ואלנתן ג.) לאחר שנהרג החייל בקבר יוסף, ומשפחתו אמרה שהיחס מצד המתיישבים הנוכחים שם אינו יפה ומבזה, אמר שאכן הוא שם לב לכך בביקוריו ובלימודו במקום וזוהי בעיה רצינית, ושניסה לדבר עם מספר בחורים במקום. (יהושע ש.) הרב הקפיד לברך בקול רם על הכוס ששתה בחדר התה, ברכה לפניה ולאחריה, ואמר שכך לא שוכחים לברך את הברכות. (מאיר ל.) כאשר היה מגיע עם ההסעה של האברכים שהייתה עוצרת במכולת כדי להביא מצרכים למטבח, היה הראשון ש"קופץ" וממהר לעזור ופעם הצטרף לעזור לתיקון התקר. (מאיר ל.) הרב שוחח עם אחד הרבנים מחוץ לבית המדרש הישן (ליד המכולת), עבר נער ממדרשת "בית יוסף" עמוס במשא כבד ורטן: "אולי מישהו יעזור לי כבר" הרב עזב מיד את עיסוקו ורץ לעזור לנער. (ר' רון ש.) כשהיו באים לבקרו בשביתות רעב, או כשהיה יוצא להפגנות וכדו' עם הישיבה, כשהציע לשבת וללמוד עם מישהו, ראשית כל היה שואל האם יש לנו זמן, כדי שלא נרגיש כפייה והכרח. (הרב נוחם צ.) "כבד את אביך ואת אמך... וי"ו יתירה - לרבות את אחיך הגדול!" (כתובות קג ע"א) - כאשר אחיו הגדול, היה מתארח באלון מורה, ראינו איך הרב ניגש ומתייחס אליו בהדרת כבוד. (ר' יוסי ד.) הקפיד לברך את הסועדים "לשובע" ולא "בתאבון" - והסביר שאיננו אוכלים לתאווה, אלא "צדיק אוכל לשובע נפשו"- כך למד ממורו ורבו הרב נריה זצ"ל. כשעברנו לבית המדרש החדש רצינו להציב את הסטנדר של הרב בטור האמצעי במקום מכובד במרכז אולם הישיבה, אבל הרב לקח את הסטנדר וכרגיל התיישב בטור הצדדי וסרב בתוקף לשבת במרכז ביהמ"ד. (אבישי ה.) כאשר פעם אחת במקום ישיבתו בחדר שיעורים היה כסא מרופד - הזיזו ואמר שהוא לא מסתדר עם כסאות כאלו. (ר' רון ש.) לאחר לידה היה מברךאת בעל השמחה במאור פנים "שתזכה להכניסו..." ומציין היה שיש נוסחים קבועים שיש לברכם. היה מקפיד לשאול מה שמו או שמה בישראל ומוסיף: כשמו כן יהיה/תהיה. (ר' דוד מ.) לאחר שאחד מתלמידיו למד שיש לפנות לרבו ב"שלום עליך רבי ומורי" - פנה כך לרב, הרב בענוותנותו ובחיוכו הרחב אמר "זהו שיעור הזמן שבדיני ברכות יכול לחזור אם טעה". (ר' דוד מ.) היה קונה במכולת את הפירות שהיו על סף רקבון, בטענה שאם לא יקנו אותם הם ייזרקו לאשפה, וכך ניתן להציל אותם מ"בל תשחית". כשבנקודה האכילו את התרנגולות בלחם יבש, העיר: שאם הלחם עדיין ראוי לאכילת אדם לא כל-כך פשוט שניתן להאכילו לתרנגולות. (עובדיה מ.) כאמור הרב היה אוכל לבדו בחדר השיעורים, אך בראשי - חודשים וחגים היה מצטרף אל הסועדים, אומר דבר תורה מענייני דיומא ודואג שישירו שיר מעניינו של יום (כשהחברים לא יזמו זאת מעצמם), שמנו לב שאף בסעודות אלו היה אוכל מהפרוסות האחרונות של הלחם, ובתוספת ירקות מעטים (היה מציין שישנה מחלוקת האם חייבים לאכול לחם בר"ח ולצאת מהספק הוא נוטל ידיו על פת). מי כאן הלל - באחד הבקרים בשיעורי "עולת ראיה" תוך כדי השיעור נכנס בחור בעייתי שהסתובב בישיבות רבות ללא מסגרת, ואף לאלון מורה הגיע, וביקש בקול עז ותובעני מהרב שיתן לו ספר ללמוד בו. התלמידים תמהו מעוצמת חוצפתו של ההלך וניסו לרמוז לו שיצא, אך הרב הקדים את התלמידים וענה לו בניחותא, שכעת הוא לא יכול למלא את מבוקשו, אך עוד מעט וייתפנה אליו. ובינתיים הפנה אותו למדף ספרים בבית המדרש. הנער יצא והרב המשיך בשיעור כאילו לא קרה דבר, לא עברה דקה והנער נכנס שנית ושוב ללא בושה פסע אל הרב ובקול רועם פנה לרב ואמר "לא מצאתי את הספר, אני רוצה ספר ללמוד בו!" - התלמידים כעסו מאד וחשבו להוציאו, אך הרב שוב ענה לו בסבלנות ובניחותא... הדבר חזר בשלישית, ושוב הרב במאור פניו ועדינותו... (אלישיב ס.) היה מקפיד בכבוד ראש - הישיבה הרב לבנון שליט"א והיה מתרומם מכסאו כשהרב היה עובר. כאשר אחד מאנשי צוות העובדים בא אל הרב להתייעצות במהלך היום, אמר לו הרב "בוודאי שאתה משלים אח"כ את הזמן!" כדי שלא יהיה חס וחלילה גזל מהישיבה. (מאיר ל.) "שלא תביאנו לידי מתנת בשר ודם"- פעם היה חסר לרב חצי שקל לתשלום במכולת, הציע לו אחד האברכים להלוות לו והרב סירב. (ר' רון ש.) בצעירותי, למדתי בבי"ס היסודי ביישוב, כשירדתי פעם אחת למכולת, ראיתי שלאחר שהמוכר החזיר לרב עודף הרב פנה אליו ואמר "טעית החזרת לי שתי אגורות יותר מדי". - צדיקים ממונם חביב עליהם, וכל שכן שחסים הם על ממון אחרים. (נפתלי ב.) בסופי שיעורים התלמידים היו אוספים עם הרב את הספרים כדי להחזירם לספרייה. אך הרב הקפיד להחזיר את הספריו בעצמו ולא להשתמש בתלמידיו. (יואל ד.) לאברכים בישיבה נקבע תשלום מסוים בעבור השימוש בפינת - הקפה, האחראי על הגבייה ציין שהרב היה מקפיד לשלם את הסכום בכל ראש - חודש, מבלי להישאר חייב. (אסף ג.) לאחד מתלמידיו היה נותן מדי פעם סכום כסף לפני חג הפסח ואמר שזה מתורם בעילום שם. סיפר מנכ"ל הישיבה הרב ניסים עטיאס, שהרב היה מבקש ממנו להוריד לו מהמשכורת כי הוא התייעץ עם אשתו והחליטו שדי להם בפחות, והישיבה זקוקה לכסף יותר ממנו. הרב ניסים כמובן סירב לקבל מהרב את הכסף אך, למחרת היה הרב ניסים מוצא במגירתו שבמשרד מעטפה המכילה אותו סכום כסף - "תרומה בעילום שם" והדבר חזר מספר פעמים. לאחר ששבת רעב בחודש תמוז תש"ס ונעדר בשל כך מהישיבה, פנה לרב ניסים וביקש שיוריד לו מהמשכורת את הכסף על הימים שבהם נעדר מהישיבה. היה מתעניין בשלום החולים שביקשו להתפלל עליהם והיה מסתכל ברשימת החולים כדי להתפלל וללמוד לרפואתם. (הרב נוחם צ.) אמר לראש הישיבה שליט"א, שבכנסים שעורכים הרבנים קשה לו להשתתף, בגלל הפאר הבא לידי ביטוי באוכל וכדו', במקום להגיש מים או מקסימום סודה, כמו כן שמח ב"תקנת" הישיבות שהמליצו למעט בהוצאות החתונות. ליד החלון התיישב תלמיד שהעדיף שהחלון יהיה פתוח לרווחה. בחורף, הרב לרוב היה לובש סוודר מפאת הקור, אך לעתים זה לא היה עוזר והיה שואל אותנו האם אפשר לסגור, וכשהיה סוגר היה משאיר פתח כדי שיכנס אוויר צח מתוך התחשבות באותו תלמיד. (עדיאל ש.) תלמיד שנסע עם הרב בטרמפ סיפר שהנהג החל מדבר נגד ציבורים מסוימים מישראל מתוך כאב על הקורה בארצנו, הרב עמד איתן, רגוע ומאמין ולימד זכות בעדינות אך בתקיפות, גם אם הראו לו "באותות ובמופתים" שהציבור עושה רע, וכאשר ירדו מהטרמפ אמר לתלמיד שהוא לא אוהב שמדברים "נגד". הרב ראה "יפנים" בכותל המערבי - ואמר להם שלום, והסביר שלאנשי דת המקויה היפנים יש אהבה אמיתית לישראל ולכן הוא משתדל לומר להם "שלום". (עדיאל ש.) השתדל לקיים "כל הפושט יד נותנים לו", וסיפר שכאשר הוא נמצא במקומות שמבקשים צדקה, כמו בכותל או בקברי צדיקים, הוא מתהלך עם מטבעות בכיסו , כדי שלא יעבור חס ושלום על פניו של עני הפושט ידו מבלי לתת צדקה. (מאיר ל.) באשר לקברי צדיקים היה אומר שהתפלה במקום פועלת כך שתפילתך באותו מקום יותר מתרוממת ונשמעת, וחוץ מזה, בזכות תפילותנו נפתח פתח לאותו צדיק גם כן להתפלל, והיה לעתים משתתף בתפילות ב"עוורתא", בקבר אלעזר ואיתמר. (מאיר ל.) תלמיד מספר שבאחד הסדרים שינה את תנוחתו ולמד כשהוא יושב בכסאו על הברכיים, ניגש אליו הרב ואמר, כשהיינו בחו"ל השתדלנו להתרחק ככל שניתן מן הגויים וממנהגיהם, וחלק מהעבודה זרה בכנסיות הייתה בישיבה על הברכיים על כן לא ראוי לעמוד כך, בעיקר בשעת הלימוד. (אבישי ה.) תלמיד אחר מספר שהתיישב על הסטנדר בשעת בלימודו, העיר לו הרב שזהו כלי המשמש לקדושה, וכן אין מקום לשבת כך בבית המדרש. (נועם ו.) מישהו צחק פעם בנוגע ל"חכמי חלם", הקפיד הרב והעיר שחלם הייתה עיר של תלמידי חכמים. (ר' רון ש.) בישיבה ישנו לוח הנקרא "הראת לדעת", שבו התלמידים כותבים שאלות, חידושים וכדו', הרב העיר שלא ראוי לקרוא כך מפני שביטוי זה נאמר על הקב"ה. (דביר ר.) וכן ביחס לחוברת "ברוך פודה ומציל" שנכתבה על ברוך גולדשטיין הי"ד, העיר "בלי קשר לתוכן החוברת, שאיני מביע דעה כי לא קראתיה, זוהי בעיה חמורה ליחס פסוק שנכתב על ה' לבשר ודם". (אלנתן ג.) היה מעיין בקביעות בעלונים שנשלחו לחיילים ומעיר לכותבים הארות ודיוקים, אם היה צורך. כשרצה אחד התלמידים לכתוב הערה שאמר לו בשמו של הרב - אמר שלא לכתוב בשמו אלא בשם הרצי"ה שנהג לומר כך. (אלנתן ג.) שאל את עורך העלון לחיילים מדוע ישנם כותבי מאמרים שלא מציינים את שמם, או שמציינים רק בראשי תיבות "שם זה שם, ויש לקחת אחריות על הכתוב". (שלומ ב.) לאחר שתלו חלק מעיתון דתי בדלת ביהמ"ד כלפי פנים ביקש להוציא את הכתבה בטענה, שלמרות שהיא עניינית וחשובה, בכ"ז אין מקום לעיתון בתוך בית המדרש. (אלנתן ג.) הרב הרבה לצטט פסוקים, מדרשים וכדו' בכל מיני הזדמנויות ולקשרם למציאות שנמצא בה. חשוב לציין, הדברים נבעו מפיו בשפע, ובטבעיות שהייתה כה אופיינית לשלמותו, ולא מדובר בחיפוש אחר חידודי לשון: פעם בבית המדרש הישן בנווה עפרה כנראה לאחר שבת חופשית, הגענו לישיבה וגילינו שהדלתות של הישיבה נעולות, נאלצנו בעל כרחנו להיכנס דרך החלון, כשהרב נכנס אמר "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". (ר' רון ש.) כשהתחילו להביא לישיבה דברי מתיקה למכירה (בקיוסק), אמר הרב בשם חסידים במילתא דבדיחותא "פת במלח תאכל? ומים במשורה תשתה?". והציע שחוץ מהממתקים יביאו גם פירות יבשים וכדו', שנשתבחה בהם ארץ ישראל. (ר' רון ש.) בשיעורים שהיה מביא משל כדי להראות שהנמשל אינו מעין המשל היה אומר "המשל בעניניינו- משול כחרס הנשבר" ואיננו דומה לנידון. (אלנתן ג.) כשהיו באים תלמידים המשרתים בצבא לביקור ב"רגילות", היה אומר: "מה עושים ברגילה? ותרגילנו בתורתך!" (יואל ד.) בשנת תש"ס הוקמה מול הכנסת עיר אוהלים, בהליכתו לכיוון "גן הורדים" עלו אנשים מול הרב אמר על כך: "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" וכהרגלו הקדים שלום לכל אדם. למשפחות שהגיעו עם ילדיהם היה דורש "והטף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן" (חגיגה ג ע"א). (לירון מ.) כששמע שאחד האברכים העביר שיעור לבנות באולפנא (ולא אשתו), אמר "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים". ושראוי שנשים יעבירו את השיעורים לבנות. (ר' רון ש.) פעם, אחד התלמידים משיעור א' נכנס לשיעור באיחור קל, כשכוס תה בידו עבור הרב, בטענה שזה פיצוי על כך שנכנס באיחור, הרב חייך ואמר "והרי אין מוקדם ומאוחר בתורה!". (אלנתן ג.) היה אומר על תה - "תהא השעה הזאת..." ועל קפה - "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך, וקוה אל ה'" כשהיה מוסיף עם הפסוק דבר תורה. כשנשאר מעט זמן לצורך לימוד משותף, היה אומר "אלו דברים שאין להם שיעור" ופותח בלימוד. מספר פעמים קרה שר' רון שמואליאן פתח את ארון הנשק כדי לקחת את הכלי המופקד בו לפני הנסיעה לביתו, וכן לרב בנימין שבא אחריו. הרב היה אומר "מפתח לאחד מפתח למאה" - מכיון שפתח לעצמו הוא מסתייע בדבר גם-כן, והיה לפעמים מסביר את המקור לדבריו ממסכת שבת (קכב ע"א) בנוגע ל"נר לאחד נר למאה", ובהזדמנות זו מסביר את הסוגיא בגמרא. כשר' רון ש. עבר לדירה גדולה יותר וסיפר זאת לרב, הרב אמר בשמחה "אוה... הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". כשהיו מתיעצים עם הרב והיה קשה לשומע לקבל את דבריו, היה אומר "אך אם אתה לוּ שמעני". (ר' רון ש.) הרב נחם מספר שבפעם הראשונה שנפגש עם הרב כבחור צעיר בישיבה לצעירים, בחתונתו של הרב ישראל אריאל (ליבוביץ), עשו סיבוב עם החתן מסביב לבריכת שחייה, ראה הרב ואמר "ממליכים מלך על המים". אברכי ביהמ"ד יצאו לשבת בכפר סבא לשם העברת שיעורים בבתי כנסת שברחבי העיר, הרב נשאל האם הוא מעביר שיעור וענה, ש"האלוקים יעננו בקול" - מה שה' יזכני אומר, וכאשר נשאל האם יתן עוד שיעורים נוסף למפורט בתוכנייה, ענה ש"אין גזירת הכתוב". (ר' רון ש.) בסעודה חגיגית של הישיבה - מחא כפיים בלהט לא רק על דברי תורה, אלא גם על קריאה לתורם וכדו'... (הרב נוחם צ.) הנסיעות וההסעות (טרמפים) לפני יציאתו לדרך היה קוטף עלה הדס משיח הסמוך לביתו, כדי לברך לפני תפילת הדרך (שתהיה ברכה ארוכה הפותחת ומסתיימת בברוך). (מאיר ל.) כשיצאו מספר נוסעים ברכב מהיישוב, היה אומר שכל אחד יברך ברכת הדרך לעצמו. (שריה ד.) הרב היה מסרב שיוציאו רכב מיוחד כדי להורידו ליישוב. היינו מסבירים בכל מיני תירוצים שבכל מקרה אנחנו יורדים ליישוב, אך עם הזמן הרב גילה את "התחבולה" וסירב. כאשר מישהו ירד ברכבו ועשה סיבוב כדי להעלותו למחוז חפצו, היה מסרב בכל תוקף- בעיקר כאשר היה היורד בדרך במטרה להעביר שיעור בבית הספר - היה מעיר לו על האחריות שבלימודו. (ר' יוסי ד.) סיפר שלא עוצר רכבים במחסום של צה"ל - כי אז אתה ,כביכול, מכריח שיקחו אותך בטרמפ, שהרי ממילא הנהג עצר שם, ולא בגללך. (אלנתן ג.) יום אחד הודיע אחד האברכים לרב שאשתו נוסעת לקדומים ושהרב מוזמן להצטרף, הרב נסע עמה ושאל אם היא מתנגדת לנסוע דרך "עוקף שכם דרום" ולא בדרך הרגילה - הארוכה. הנהגת אמרה שהיא קצת מפחדת והרב הרגיע אותה בכך שהוא עם נשק וכך נסעו בדרך הקצרה - במהלך הנסיעה הוציא את הנשק דרך החלון והיה ב"היכון" - מעשה שלא היה עושה בדרך כלל - כנראה שעשה זאת כדי להרגיעה. נוסף לכך הפליג בדברי תורה במעלת הבטחון בה'. (אלישיב ס.) אמר לליאור א. כשלמד עימו שמירת הלשון ביחד - שכאשר יש לשון הרע בטרמפ הוא מבקש לרדת. פעם כשנסע בטרמפ, וברדיו ריאיינו אדם שדיבר בגנות אחד הרבנים, הרב ממש כעס ואמר "מדוע לא משתיקים אותו, יש להוריד אותו מהקו מיד". (ר' רון ש.) פעם אחת התנצל בפני אחד התלמידים שלא יכול היה לבקש מהנהג שיעצור לו בטרמפיאדה ויעלהו גם כן לטרמפ. (אלנתן ג.) היה חוזר ואומר למי שזכה להסיעו שזהו קיום מצוות הכנסת אורחים דאורייתא, שכן בימינו כאשר באים אורחים, הדבר מתוכנן ומסודר מראש, ולכן מי שמתקיימת בהם בו מצווה זו הם אלו האוספים את העומדים בצמתיםומחכים שיביאום למקום חפצם. היה עולה על כל טרמפ שעזר לו אפילו במעט כדי לזכות את הנהג העוצר, וכן אמר בשם הרב נריה זצ"ל, שלימדם שתמיד יש להתקדם, כי אין הקב"ה מזמן טרמפ לריק, ואם אפשר, יש לנצל כל התקדמות ולא להפסיד הזדמנויות. למי שזכה להעלותו בשביל המוביל לישיבה היה אומר שהמצווה נקראת על שם גומרה. (אורן צ. ור' רון ש.) כאשר היה טרמפ שסייע לעלות לישיבה, והיה בו רק מקום אחד, אם היה איתו בן לוויה - לא היה עולה ואמר שאסור להיפרד מבן לוויה. פעם אחת כדי שלא ירגיש בן לוויתו שהרב הפסיד בגללו טרמפ אמר, שאין כמו ללכת ד' אמות בארץ ישראל. כך גם היה כשנסע עם אחד התלמידים לירושלים. המתינו זמן רב וכשהגיע טרמפ ובו מקום אחד בלבד - אמר שאם לא הועיל הטרמפ הזה בוודאי עוד מעט יגיע טרמפ לשנינו - והוסיף "גאולתן של ישראל קמעא קמעא". (אלנתן ג. ישי ב. ועדיאל ש.) היה מסתכל על מהירות הנהיגה של הנהג וכאשר ראה שהפריז במהירות אמר לו בנעימות: "עד מאה ועשרים ?!". (עדיאל ש.) כשעקפו בצורה מסוכנת את הרכב שהרב היה בו, אמר שבפיקוח נפש מחללים את השבת - ובנסיעה מהירה של אותו יהודי- לא מתלבטים ונוסעים מהר?! שכן הכניס עצמו במודע לספק פיקוח נפש ומעשה זה יותר חמור מחילול שבת. (מאיר ל. ועדיאל ש.) תמיד כשעלה לטרמפ השתדל להתעניין בשלום הנהג, משפחתו, מספר המשפחות ביישוב וכדו' והיה מדבר עם הנהג ועם והנוסעים בדברי תורה. פעם לקחו את הרב בטרמפ וכדרכו החל אומר: "ראיתי משהו מאוד מעניין במדרש", והחל לדבר בחידושיו על פרשת השבוע. הגיעו ליישוב והצליחו במיני תירוצים להעלותו לישיבה. אז הודו לו בעלי הרכב על דבריו הנכוחים, אך הרב בצניעותו אמר שהתודה צריכה לבוא מהכיוון ההפוך : "שזיכה אותי להשמיע את דברי התורה ולא להשאירם ברשותי בלבד". (צביקה ו.) סיפורים שסיפר סיפר שפעם בבית הוריו התכוון בדרך לפתוח את החלון ואביו הבחין בכך וביקש ממנו שיפתח: "אנא בני, פתח את החלון" כדי לזכות אותו במצוות כיבוד אב ואם. (ר' יוסי ד.) הזכיר שאדיר זיק בצבא היה מספר בדיחות ומקיים הצגות לחבר'ה" לכל סוגיהם" ומלהיב אותם, ובכך בעצם זיכה אותם שבאותו זמן לא דיברו לשון הרע ורכילות וכדו'... (אלנתן ג.) סיפר שבצעירותו במרכז הרב היו הולכים לעתים בשבתות ל"טישים" בחסידות "תולדות אהרון" - "רב' אהרלך" והיו חובשים כובעי קסקט. וציין שאנשי הקהילה שרובם היו אנשי מעשה, קירבו אותם באהבה. (אלנתן ג.) סיפר שבמרכז הרב (כשהייתה עוד בבית הרב) בפורים, אחד הבחורים התלוצץ, והרצי"ה עמד בכניסה ולא נתן לאנשים להכנס, שכן נאמר "במושב לצים לא ישב" - זו המדרגה הכי חמורה כמצוין במזמור א' בתהילים. (אלנתן ג.) סיפר שבערך בשנות החמישים, כשהתגורר בתל-אביב בפסח לא היו בנמצא תפוחי אדמה, ועל-פי ההיתר של הרב פרנק זצ"ל, אף האשכנזים אכלו קטניות. (ר' רון ש.)