עיצוב וביצוע על ידי צל הרים

דרכי לימודו בלימוד גמרא הרב היה מעביר שיעור מדי יום בגמרא עיון - והתאים את עצמו לרמת הקבוצה שהתגבשה סביבו. היה מתחיל בלימוד הגמרא, רש"י ותוספות, ועד שהבסיס לא היה נקלט כראוי אצל התלמידים, לא היה ממשיך להתקדם. גם את התוספות שלכאורה אינן מעניין הסוגיא, כאלו שמפליגים לנושאים צדדיים, יחסית לנושא המרכזי, היה מתעכב ומלמד. לאחר לימוד הבסיס (של הגפ"ת), היה ממשיך לראשונים המודפסים במסכת בהכוונה לשיטות ההלכתיות, ומוסיף מהראשונים המרכזיים על המסכת, בהסבירו איך כל ראשון, לשיטתו, הבין את הגמרא מתוך נקודת מבטו על הסוגיא, והייתה ניכרת ישרותו בסברותיו. כאמור, לפי רמת הלומדים או כפי שהתבטא, "רצונות שונים", היה מתעכב בברור הסוגיות - אך אף פעם לא השתמש בפלפולים מיותרים ובאריכות מיותרת, תמיד בישרותו המופלאה. ניתן לסכם, שהיה אומר את מה שצריך לומר בסוגיא, לדעתו, ולא את מה שאפשר לומר בה. לעתים היה מביא אחרונים כחזון איש, ולסיכום הסוגיא היה מעיין בעצמו גם בספרי אחרונים. חביב היה עליו ה"קהילות יעקב" בשִבתו ובלכתו בדרך, וכן היה מעיין בספרי סיכומים, כמו משנת שבת על מסכת שבת ובירור הלכה. מי שרצה לשמוע שיעור הבונה את היסודות היה נכנס לשיעורי הרב, כך שבזמן אלול האחרון התקבצה סביבו קבוצה גדולה של תלמידים. הרב כהרגלו היה מרבה לעבור בין החברותות, לשמוע את הסבריהם, לישרם ולכוונם (דקות ארוכות עם כל חברותא). כאשר היה עובר בין החברותות היה שואל את דעתם בהבנת הראשון וכדו' ונותן הרגשת שוויון מתוך שמיעה. היה מכין להם דפי מקורות עם שאלות מכוונות, ואם נעדר מהישיבה, היה שולח בפקס את הדף המוכן. בקשר לדרכי לימודו, מספר הרב נוחם צפרי: תמיד אפשר היה לגשת ולקבל הסבר הצמוד לפשט בישרות מופלאה. כאשר דיברנו בלימוד וחשב שנאמר כבר מה שהיה צריך להיאמר, אמר:" טוב..." וזה היה סימן להמשיך הלאה, ללא צורך בדיוני סרק מיותרים. בלימוד גמרא ואמונה הקפיד הרב לחזור מעט על הנלמד בשיעורים קודמים ולהמשיך - לא התחיל מאותו מקום שבו סיים בשיעור הקודם. לתלמידים היה קורא "חברים", "כדאי לבדוק אם החברים מוכנים לשיעור עכשיו". כאשר אחד הרבנים היה במילואים והרב מילא את מקומו בלימוד הגמרא, ציינו התלמידים, שאת שיעורי הרב בנימין זכרו בבהירות מיוחדת למשך זמן. (לירון מ.) בשנים שהגרז"ן (הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג) היה מעביר שיעורים בכולל, למחרת השיעור הרב היה מעביר שיעור על שיעורו של הגרז"ן כדי להאיר ללומדים את עומק דבריו. (הרב משה כץ) בלימודי האמונה בהקמת הישיבה לימד את שיעור א' "עולת ראיה" מתוך פיסקאות הליקוטים שהובאו "מ"עין איה". כאשר היה שינוי בכתוב בין "עולת ראיה" לבין"עין איה" היה מציין ומקריא גם מ"עין איה". כאשר הפסקא הייתה בנויה על אגדתא היה מקריא מהגמרא ומפירוש "עין יעקב" ומוסיף את תירוץ המהרש"א, בדרך כלל, ומראה איך הרב קוק זצ"ל התייחס בדרכו המיוחדת לאגדתא. גם בלימודי האמונה לא היה מרבה בהסברים חיצוניים אלא צמוד לכתוב, קורא ומסביר, וכדי להיות בטוח שדבריו הובנו היה נענה להסביר שוב אם היה צורך. בשיעור ב' לימדַנו "תפארת-ישראל" למהר"ל וגם בלימוד זה היה צמוד לכתוב בהסבריו הברורים, כך שהתקדמנו ב"ה כראוי, כששמע הרב מרדכי הס על התקדמותנו התבטא ואמר: "הרב בנימין מלמד כמו כל הגדולים, גם הרצי"ה היה קורא ומסביר בלי להכביד במילים, שכן הדברים מובנים ומבוארים לפניו." (אלנתן ג.) כשהגענו "בתפארת ישראל" לפרק י"ג שמובא שם חלק מהזוהר, הרב הקדים ואמר שנלמד ונדלג על הקטע. וכששם לב שהזוהר מובא מפרשת השבוע הנוכחית אמר "נו, כנראה זימנו לנו - ויש פתח, אז בכל זאת נלמד-נקרא." (אלנתן ג.) כך היה נוהג שבלימודיו עם תלמידים - על הקטעים שהובאו בהם מתורת הסוד, היה אומר : "אלו דברים עמוקים, ואנו מבינים רק את הפשט. לכן אני קורא ולא מסביר" (נחמיה מ.) ר' ברוך פרוס סיפר, שכשהיה מתעקש מאד שיסביר לו, בסוף היה מסביר, אך לא משתמש בלשון הסוד אלא בסגנונו. כן היה מלמד בקבוצות ובחברותות : "שפת אמת", "אור החיים", "שם משמואל", "דרשות הר"ן", "חובות הלבבות", "עין איה" ועוד, כאשר תמיד היה משלב פסוקים ומדרשים - בעיקר בשיעורים "בשפת אמת" (היה מקריא מהמדרש שלו, פורמט קטן שאותו היה נושא בנסיעותיו) וכן הזכיר הרבה דברים ששמע מרבותיו במהלך לימודו בנושא השיעור. לרב הייתה קביעות בלימוד "שמירת הלשון" כל יום לפני מנחה. כשהיה לומד עם חברותות הקפיד לומר "ה' ישמור," על כל דוגמא שלילית שראו, תוך כדי הלימוד. (ליאור א.) הדרכות ועצות בלימוד התורה על בעל ה"אש קודש", האדמו"ר מפיאסצ'נה זצוק"ל הי"ד, היה אומר שיש לו כשרון עצום של מחנך, להסביר אפילו דברים גבוהים מאוד, להמון חסידיו ולנו לומדי ספריו, והתבטא שדבריו מזכירים לו, בתורת הכלל, את דברי הרב קוק זצ"ל. היה מרבה להביא את משלו של האדמו"ר בנוגע לכלל ישראל מדברי "האש קודש" על פסח (בנוגע לבן הרשע, עמ' צב-צג), ולעתים ביום השנה של האדמו"ר היה עורך "התוועדות" ומלמד מספריו וניגונים שונים שלמד מרבותיו. (ר' ברוך פ. ואלנתן ג.) הדגיש רבות שיש ללמוד ספרי ראשונים באמונה ואף למד עם חברותות את "דרשות הר"ן" ו"חובות הלבבות". (אלנתן ג.) את אהבתו לפרוש "אור החיים" על התורה, רבים ודאי זכו להכיר, עד כדי כך שהיה מקפיד כל שנה לעלות על קברו ביום השנה לפטירתו (ט"ו תמוז), והדגיש שעדות לתורתו הכללית רואים בריבוי סוגי האנשים שמגיעים לקברו. עוד אמר שאור החיים הקדוש הוא כפירוש הרמב"ן מה"ראשונים" - המשלב דיוק בפשט, הלכה, מחלוקת פרשנים, סוד - דרש ואמונה, ואמר לאחד התלמידים, שלרצי"ה היה חומש עם רש"י ואור החיים ביחד, עם הרבה הערות מסביב והוסיף "אולי ניתן להשיג ולראות? ." (מאיר ל. ואלנתן ג.) כשלמד "אור החיים", חברותא עם תלמיד, אמר שהוא מעדיף ללמוד עם חומש שבו הפסוקים צמודים לפירוש, שכן יש לראות את הפסוק בפנים ולא ללמוד במנותק מהפסוקים. (נחמיה מ.) לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין המנוח, לימד מ"אורות התחיה" פסקה כ, בעניין מחשבה על פירוד הקהילות וכן הוסיף לבאר בעניין האחדות מהמהר"ל "נתיב הצדקה" (פרק ב עמ' קעא בנוגע למעלים עיניו מהצדקה). (אלנתן ג.) כשנשאל על ידי תלמידים שהתדיינו, איזה ת"ח "עדיף", המשפיע בסגוליותו על העם מתוך לימודו ללא מגע ישיר, או היוצא לעם ומקרבם בברכותיו ותפילותיו – ענה, שודאי חשוב מאוד גם ה"סוג" השני. (ר' ברוך פ.) כשראה שהתלמידים מתאמנים ועוסקים מעט בספורט, ציין את החשיבות וציטט: "ההתעמלות שצעירי ישראל עוסקין בה..." (אורות התחיה לב). נשאל פעם:" מה ללמוד עם בחור "חלש" באמונה?", והציע, ללמוד "יסודות מחשבת ישראל" לרב אפרתי ו"לאמונת עתנו". (אלנתן ג.) כאשר הגיע בחור ש"חזר בשאלה" לבקר את חברו מהישיבה - הביא הרב את הספרים "דרך אחרת" מאת חגי בן ארצי ו"צפונות הנפש" מאת הרב יניב ואף ישב עמו והתעניין במעשיו ובשלומו. (אלנתן ג.) אמר פעם אחת שעושים מחקרים מדוע לימוד הגמרא אינו אהוב בישיבה התיכונית, ואמר בפשטות שהסיבה לכך היא שבתור מקצוע זהו המקצוע הנלמד שעות רבות ומקצוע הנלמד בדרך כלל הרבה איננו אהוב, וכן בגלל לחץ המבחנים. (אלנתן ג.) המליץ למעונין ללמוד הלכה למעשה את שו"ע של בעל התניא. כמו כן הרב בעצמו, היה מעיין בו בסיכומי סוגיות. (חן ב.) אחד התלמידים לפני שירותו הצבאי רצה להתמקד יותר בהלכה ובאמונה ולהפסיק ללמוד גמרא עד לגיוס. אמר לו הרב שצריך שהמסגרת תהיה של גמרא ואסור להתנתק ממנה. (אביחי י.) פעם נשאל על ידי תלמידים האם בחור שלומד עם חלש ממנו צריך להמשיך או להפסיק - ונטה מאד לומר שצריך להמשיך, ולהשלים בזמן אחר לימוד עם מישהו ברמתו. (הרב נוחם צ.) בזמן שהותנו בצבא, כשהגענו לביקור בישיבה שאל אותנו הרב בהתענינותו הידועה "באיזה מסכת אתם עוסקים בזמנים הפנויים?" בבושה אמרנו לו שאנחנו לומדים בזמן הפנוי הלכה, משנה, פרשת-שבוע, בטענה ש"אין זמן להתעמק" - ואז העיד על עצמו שכשיש זמן, עדיף לעסוק בעיון "לן בעומקה של הלכה" - "כך זה מחזיק אותך ער" וסיפר שהיה נוהג ללמוד ב"קהילות יעקב" (לסטייפלר) שהיה אצלו במקום מיוחד באפוד (בחגור כלשונו). (אלנתן ג. ושילה ה.) הקפיד שלא לעסוק בדברים אחרים בחזרת הש"ץ, עומד במקומו מקשיב לש"ץ - ועונה. את דברי תורתו האחרונים זכינו לשמוע בבוקר שלמחרת יום הכיפורים ואף בו פתח באמירת "תמידים כסידרם" (שכן נהוג בישיבה, שישנו שיעור קבוע בהלכה כל בוקר) והסביר את טעם מצוות סוכה כפי שמופיע ב"טור", וציין כהרגלו בקודש: "דברים ששמעתי מפי הרב נריה זצ"ל בכפר הרא"ה", והוסיף, שהרב נריה השתדל להמשיך עוד קצת בסדר הלימודים, למרות שה"חופשה" כבר החלה - כדי שלא ייראה כתלמיד הבורח מבית הספר. עוד סיפר שלאחר מכן היו הולכים לבחור אתרוגים במושב לקראת החג. לאחר שסיים דבריו נשאל על-ידי אחד התלמידים שאלה בגמרא (ממסכת שלא נלמדה בישיבה). כהרגלו פתח ואמר "אקווה שאוכל לענות" (וכרגיל תמיד ידע את התשובה). לאחר מכן ירד לניחום אבלים אצל משפחת הרב הלל ליברמן הי"ד. מספר דברים ניתן ללמוד מפרידה זו, מדברי תורתו של רבנו זצוק"ל הי"ד: אהבתו לתורה שמתוכה קביעותו והקפדתו בסדריה, שימוש תלמידי-חכמים בחייהם ובמותם, גאונותו בתורה, קישורו ודאגתו לציבור. כך היה רבנו שמים וארץ בכפיפה אחת, ודוגמא לחיי תורה אמיתיים.