אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב, קיבלו את ארץ ישראל מאת בורא עולם בברית ושבועה, והם הנאמנים הנצחיים על ארץ ישראל.

כך אומרים חז"ל (אגדת בראשית פרק כא): "יתברך שמו של הקב"ה, היאך גידל את אברהם שעשאו יועץ שלו, שיהא נוטל בו עצה... אמר לו: בוא ושב לימיני, שתהא בעל עצתי. למה? - שאתה נאמן! שכתבתי: 'עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי' (תהלים קא ו)... אברהם - אני קורא אותו - 'איש עצתי'... אמר הקב"ה: אני נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר: 'קום והתהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה' (בראשית יג ז), אם מבקש אני להפוך חמשת הכרכים [של סדום ועמורה] איני נוטל עצה מאברהם?!... שנאמר: 'וה' אמר: המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה?!' (בראשית יח יז). לפיכך, הושיבו לימינו שיהא נוטל בו עצה, שנאמר: 'נאום ה' לאדוני [אברהם] - שב לימיני!' (תהלים קי, א)".

כן מובא בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא י): "'בטח בה' - ועשה טוב! שכון ארץ - ורעה אמונה!' (תהלים לז: ג). 'שכון ארץ' - תעשה שכונה של ארץ: הוי זורע! הווי נוטע! 'רעה אמונה' - רעה אמונתן של אבות [אברהם יצחק ויעקב, שנאמר בהם]: 'עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי'". נאמני ארץ - נאמני ארץ האבות

נאמנות לארץ פירושה נאמנות בניהם של אברהם יצחק ויעקב לארץ האבות, זאת, במיוחד מול המכריזים השכם והערב על נכונותם לוותר על ארץ ישראל ולתת נתחים ממנה לכל דורש.

אברהם אבינו נקרא בדברי חז"ל 'נאמן הארץ', ועליו קוראים את הפסוק בתהילים קא, ו: "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי".

אחת התכונות המאפיינות את אברהם, זו הנאמנות לארץ ישראל. אברהם עוזב את ביתו ומשפחתו בארם נהרים, ומקיים מצות 'לך לך', ויוצא אל הארץ היעודה - אל ארץ ישראל. גבולות אברהם - גבולות ברית בין הבתרים:

בגלל נאמנותו הגדולה לארץ, זכה אברהם לברית ושבועה על ארץ ישראל, אשר ניתנה לו במתנה ולזרעו אחריו, ככתוב בראשית טו, יז: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת".

משניתנה הארץ לאברהם עמד וקיים את הצו האלוקי: "קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה", ונאמר בו: "ויאהל אברהם [עם אהליו וביתו והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה] ויבוא וישב באלוני ממרא" (בראשית יג, יד) שם הקים מזבח לה' כהודאה על קנין הארץ.

הגבולות שניתנו לאברהם ולזרעו חוזרים ונזכרים בתורה חמש פעמים, כגבולות שנצטוו ישראל לקיים בתחומים אלה מצות עשה של 'ירושה וישיבה'. הרמב"ם מגדיר את הגבולות הללו כגבולות ההלכה של ארץ ישראל באומרו (הלכות תרומות א, א): "הארץ שניתנה לאברהם".

שיטת הרמב"ם מבוססת על דברי חז"ל: "מאמרו של הקדוש ברוך הוא - מעשה!" - כמובא בירושלמי חלה ב, א: "'לזרעך נתתי' - כבר נתתי!" וכן בבראשית רבה (מד, כב): "מאמרו של הקב"ה - מעשה! שנאמר: 'לזרעך נתתי'... כבר נתתי". עוד אמרו חז"ל (שם מט, ב): "אמר הקב"ה: כבר נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר: 'לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת". גבולות משפטים - כיבוש הארץ וגירוש הנוכרים היושבים בה:

בפרשת משפטים (שמות כג, לא) נאמרה מצות הכיבוש שנצטוו בה בני אברהם יצחק ויעקב: "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך". גבולות אלו נאמרו יחד עם מצוות שחובה לקיימן בתחום זה, כמצוה לדורות: "לא תכרות להם ברית!" "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי!" גבולות פרשת דברים - מצות כיבוש הארץ משני עברי הירדן עד נהר פרת:

בפרשת דברים (א, ו) חוזרת התורה על מצות כיבוש הארץ, ככתוב: "ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב לאמר... פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי [בעבר הירדן] ואל כל שכניו, בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת... בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם". גבולות עקב - גבולות הארץ להלכה:

בפרשת עקב (דברים יא, כג) נאמר: "והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם וירישתם גוים גדולים ועצומים מכם. כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה. מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם". חכמינו ז"ל עוסקים בהרחבה ב'גבולות עקב' ומשמעותם להלכה. גבולות אלה נידונים בספרי שם, וכן בירושלמי (חלה ב, ב). כך גם גדולי הראשונים: רש"י (יהושע א, ג) הרמב"ם (פירוש המשנה לדמאי ו, יא) והרמב"ן (ספר המצוות, השמטות עשה ד) רואים בגבולות אלה גבולות שחובה מן התורה על ישראל לכובשם בכל הדורות. גבולות יהושע - גבולות מצות הכיבוש:

כאשר מקבל יהושע את ההוראה לצאת לקרב על כיבוש הארץ, נאמרו לו גבולות הכיבוש כמתואר בפרשת עקב, ככתוב ביהושע (א, א): "ויהי אחרי מות משה עבד ה', ויאמר ה' אל יהושע בן נון... ועתה קום עבר את הירדן הזה... כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו... מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם". אכן, במשך ארבע עשרה שנה מנהל יהושע וצבאו מערכה נגד שבעת העממים, ומכניע את שלשים ואחד מלכי כנען. 'גבולות מסעי' - גבולות התנחלות לתשעה וחצי המטות:

באשר ל'גבולות מסעי', אלו גבולות שנאמרו לצורך חלוקה פנימית של נחלות השבטים, כלומר, לתשעה וחצי המטות, כמפורש בפסוקים (במדבר לד א): "זאת הארץ אשר תיפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה", והסיום: "זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל, אשר ציוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה... שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה".

מצות ישיבת ארץ ישראל היא הבסיס לקיום כל מצוות התורה, ולפיכך אמרו חז"ל שמצוה זו שקולה ככל המצוות. כמתואר בספרי דברים (פרשת ראה): "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר, שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לציידן, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם, וזלגו דמעותיהם, וקרעו בגדיהם... אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה! - חזרו ובאו להם לארץ ישראל".

מצות כיבוש ארץ ישראל לגבולותיה היא המצוה היחידה מתוך תרי"ג מצוות, שנצטוו ישראל למסור את הנפש עליה, פשוטו כמשמעו, כלומר, להלחם תוך סכנת נפשות ואף להיהרג על כיבושה וישיבתה. כך עשו ישראל החל מימות משה רבינו, אשר כבש את עבר הירדן המזרחי, וכך עשה יהושע בעת שכבש את עבר הירדן המערבי, וכך עשה דוד המלך בכיבושיו הרבים בארץ ישראל מן השיחור בדרום ועד נהר פרת בצפון.

לאחר אלפיים שנות גלות חזר עם ישראל לארצו. 'נאמני ארץ' מחרפים את נפשם על כיבוש הארץ וישובה. הנאמנים לארץ יבשו את הביצות הקימו ישובים, נלחמו ומסרו את נפשם על הקמת מדינת היהודים בארץ ישראל. 'נאמני ארץ' ימשיכו במלאכת הנטיעה, הבנין והיצירה מול אויבים מבחוץ ומול מתנכלים מבית. הלא כה אמרו שבטי ישראל למשה רבינו (במדבר לב, יז-יח): "אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל, עד אשר אם הביאונום אל מקומם... לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו!"

ספר כפתור ופרח     הרב אשתורי הפרחי

ספר תבואות הארץ     הרב יהוסף שווארץ

ספר אדמת קודש     הרב יצחק גולדהאר

צורת הארץ לגבולותיה סביב     רבי אליהו הגאון מוילנא

חדש!-    מארז גבולות ארץ ישראל

במחירים השווים לכל נפש
למידע והזמנות:   sefer@tsel.org
טל- 0542607810